הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים סע"ש 61526-01-16

14 יוני 2018

לפני:

כב' השופט דניאל גולדברג
נציג ציבור (עובדים) מר אלי קדוש
נציג ציבור (מעסיקים) מר עופר נוראני
התובע
צוריאל חזי ת.ז. XXXXXX975

-
הנתבעים

  1. מגן דוד אדום (אגודה)
  2. שלמה פטרוב מנהל מרחב ירושלים

ע"י ב"כ: עו"ד מיה הרמתי ועו"ד שלמה בן-נחום

פסק דין

התובע, מר צוריאל חזי, עבד במגן דוד אדום משנת 1996 עד לפיטוריו ביום 22.2.16 בהחלטה של וועדת המשמעת על פי ההסכם הקיבוצי במד"א. בהחלטת וועדת המשמעת נקבע כי התובע ביצע וממשיך לבצע עברת משמעת חמורה, בכך שהוא מבצע עבודה פרטית ללא היתר ומסרב להגיש בקשה להיתר לעבודה נוספות.
בתביעה זו עותר התובע לביטול פיטוריו. לטענתו, לא הייתה לנתבעת סמכות לדרוש ממנו להגיש בקשה להתיר לו לעבוד בעבודה נוספת, שכן דרישה זו נוגדת את חוק יסוד: חופש העיסוק.
כמו כן, התובע טוען כי פיטוריו הם בניגוד להסכם עבודה שקיבל תוקף של פסק דין בהליך בבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו בשנת 1999.

רקע עובדתי
ביום 2.6.99 כתב עוזר מנכ"ל מד"א, אלי בין, מכתב למר חיים דגן, מנהל אגף מנהל ומשק במד"א, שחלקו הרלוונטי הינו כמובא להלהן:
"לכבוד
מר חיים דגן
מנהל אגף מנהל ומשק
מד"א

הנדון: חזי צוריאל פארמדיק

  1. הנ"ל נפגש עמי מס' פעמים ולבקשתו פנגש עמי שוב בתאריך 2.6.99.
  2. הבהרתי למר חזי צוריאל כי קיימת התנגדות מצד מר סנדו סימוביץ – מנהל אזור ירקון – להחזיר אותו ולשלבו בעבודה באזור ירקון.
  3. אי לכך הצעתי למר חזי צוריאל לעבור לעבוד במד"א בתפקיד פארמדיק הממלא מקום במקומות שונים בארץ, ובתנאים המפורטים מטה ובתנאי כי יסיר את תביעותיו כנגד מד"א.

א. מר חזי צוריאל יועסק במשמרות של 24 שעות כפארמדיק וזאת בהתאם לצורכי מד"א ויכולתו (מינימום 9 משמרות). יעשה מאמץ מצד סדרני העבודה בסניפים לשבצו בתורנות 1-2 לפחות מתוך ה-9 משמרות שבת.
....
ג. במהלך שישה חודשי העבודה הקרובים יהא מר חזי צוריאל בפיקוח פארמדיק ארצי שיבחן את דרך עבודתו וייתן חוות דעתו להעברת מר חזי צוריאל למעמד עובד משרה (מקום עבודתו יהיה בכל סניפי מד"א בארץ)".

6. ביום 3.6.99 כתב ב"כ מד"א לב"כ המבקש מכתב בו נאמר כי היא מעלה על הכתב את אשר סוכם בין המבקש לבין מד"א. ההסכמות שנרשמו במכתב היו:
"1. מרשך ימחוק את בקשתו לצו מניעה זמני כנגד מד"א בבש"א 200130/99 וכן ימחק את תביעתו כנגד מד"א בתיק 3/889/99 בית הדין האזורי לעבודה בת"א-יפו.
2. מרשך יוחזר לעבודתו במד"א במעמד של עובד שעות, בתנאים כמפורט במכתב קבלתו לעבודה ובהסכם הקיבוצי של מד"א משנת 1987.
3. מרשך יוצב לעבודה באזור שונה מאזור הירקון.
4. מד"א איננו מתחייב להעניק למרשך מעמד של עובד "משרה" או עובד "קבוע" והדבר ייבחן ויישקל בהתאם לנסיבות, ובהתאם לשביעות רצון הנהלת מד"א מתפקודו והתאמתו של מרשך.
5. מרשך ימציא למד"א, לא יאוחר מ-30 ימים ממועד מכתבי זה, תעודת יושר מאת משטרת ישראל נכון לחודש יוני 1999.
אנא אשרי בחוזר את האמור במכתב זה, על ידי חתימתך בשולי מכתבי זה.
אנא המציאי למשרדנו אישור על מחיקת הבקשה לצו מניעה זמני ותביעת מרך, כאמור בסעיף (א)(1) לעיל".

7. ב"כ התובע, עו"ד מיכל אטינגר, אישרה בחתימתה בשולי מכתבה של ב"כ מד"א מיום 3.6.99, את הסכמת התובע לאמור במכתב, וביום 9.6.99 הגישו ב"כ התובע וב"כ מד"א בקשה משותפת למחיקת ההליכים שהגיש התובע לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו. בבקשה למחיקת בקשת התובע למניעת פיטוריו נאמר כי "לאחר הגשת הבקשה למתן צו למניעת פיטורי המבקש, הגיעו הצדדים להסדר לפיו יבוטלו פיטורי המבקש, והמבקש יוחזר לעבודתו בתנאים שסוכמו בין הצדדים". ביום 13.6.99 ניתן פסק דין לפיו "על פי הודעת הצדדים נמחק ההליך ללא צו להוצאות".
ביום 14.12.2000 קיבל התובע קביעות במד"א כפראמדיק באזור ירושלים החל מיום 1.12.2000.
8. התובע למד משפטים במכללה האקדמית קרית אונו וסיים תואר ראשון בחודש 6/11. לפני סיום לימודיו הועסק התובע בתחנת מד"א בעפרה, השייכת למרחב ירושלים, כ"פארמדיק אחראי".
9. ביום 23.2.11 פנה התובע למנהל מרחב ירושלים. בפנייתו הזכיר התובע שיחה בה ראש המרחב הודיע לתובע שאין אפשרות שהתובע יצא להתמחות במשפטים בנוסף לתפקידו כ"פאראמדיק אחראי". התובע ביקש להודיעו מי ימלא את מקומו על מנת שיעביר לו את האחריות על התחנות, האט"נים, המחסנים ושאר המשימות.
10. התובע התמחה במשפטים בלשכה המשפטית של משרד הבריאות. לקראת התמחותו הגיש התובע בקשה להיתר לעבודה נוספות. ביום 24.2.11 הודיע מנהל אגף ארגון ומנהל במד"א, מר צבי בנדק, לתובע, כי:
"1. בהתאם להודעת הממונים עליך ומכתבך מיום 23.2.11, הריני להודיעך על סיום תפקידך כפראמדיק אחראי אט"ן מעלה אדומים ואט"ן עפרה, וזאת בהמשך להקפאת המינוי (כאמור במכתבי מיום 3.2.11).
2. באשר לבקשתך לצאת להתחמות למשפטים, אבקש להביא לידיעתך כי בקשתך מאושרת באופן עקרוני, ובלבד שהדבר לא יפגע במהלך עבודתך כעובד מן המניין באגודה.
3. בהתאם לכך, הריני להביא לידיעתך החל ממשכורת חודש פברואר 2011, ישובו זכאויותיך בעניין תשלומי הכוננות ואחזקת הרכב למצב בו היו ערב כניסתך לתפקיד פארמדיק אחראי".
11. התובע סיים את התמחותו והוסמך לעריכת דין, והחל לעבוד כעורך דין עצמאי במקביל לעבודתו במד"א.
12. במועד שלא הוברר במדויק פנה מר בנדק לתובע והודיע לו כי לאור עיסוקו הנוסף כעורך דין עליו להגיש בקשה להיתר לעבודה נוספת. התובע השיב למר בנדק כי הוא מתנגד לדרישה להגיש בקשה כזו בנימוק שהיא מנוגדת לחוק יסוד: חופש העיסוק .
13. בשיחת הערכת עובד שביצע מר בנדק לתובע ביום 30.1.14, הבהיר מר בנדק לתובע את עמדתו כי בהתאם לנהלי מד"א חל על התובע איסור לעסוק בעבודה נוספת ללא היתר. מר בנדק רשם הערה בטופס הערכת העובד "עבודה נוספת – להגיש בקשה לעבודה נוספת!!", והתובע חתם על טופס הערכת העובד.
14. ביום 13.3.14 פנה מר בנדק לתובע במכתב בו הבהיר כי בהמשך לשיחת הערכת העובד מיום 30.1.14, ובשים לב לעבודתו הנוספת של התובע כעורך דין, על התובע להגיש בקשה להיתר לעבודה נוספת שכן חל איסור על עובד מד"א לעסוק בעבודה נוספת ללא היתר. מר בנדק כתב כי "הפעם אסתפק במכתב זה, לתשומת לבך".
15. ביום 10.6.14 פנה מר בנדק פעם נוספת לתובע בכתב – תרשומת על גבי העתק מכתבו מיום 13.3.14 – בה רשם "צורי היקר שלום, עד לרגע זה לא מילאת בקשה?!".
16. ביום 3.12.14 פנה מר בנדק פעם נוספת לתובע בכתב וסקר את פניותיו מ-30.1.14 ו-13.3.14 והודיע כי "למרות האמור, עד לרגע זה לא הגשת בקשה לקבלת היתר כנדרש". מר בנדק הודיע לתובע כי "הנך נדרש להקפיד ולמלא אחר נוהלי והנחיות מד"א במלואם ובדגש לנוהל האמור, ולהגיש בקשה לקבלת היתר לעבוד בעבודה נוספת כמפורט בנוהל (מצ"ב)". בשולי מכתבו הודיע מר בנדק כי "לתשומת לבך, מכתבי הנוכחי הינו תזכורת אחרונה קודם לזימונך לשימוע בנדון".
17. ביום 2.8.15 הגיש התובע בתיק 3664-08-15 כתב תביעה לסעדים הצהרתיים שונים. בעקבות החלטה של בית הדין לפיה על התובע לכמת תביעותיו הכספיות, הגיש התובע כתב תביעה מתוקן לסעדים כספיים.
18. ביום 21.12.15 זומן התובע על ידי מר בנדק לוועדת משמעת, בזימון שזו לשונו:
"לכבוד
רמ"ז צוריאל חזי
מרחב י-ם

שלום רב,
הנדון: זימון לוועדת משמעת
א. בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי ולנהוג במד"א, הנך מוזמן לוועדת משמעת בעקבות חריגה חמורה ומתמשכת מנהלי מד"א.
ב. הנך עובד בעבודה נוספת כעו"ד מבלי שביקשת לכך היתר כנדרש בנהלי מד"א, וזאת למרות תזכורות חוזרות ונשנות בעניין.
ג. עבירות המשמעת המיוחסות לך:

  1. עבירה על נוהל "משמעת בעבודה התנהגות והופעת עובדים (03.07.01).
  2. עביר על נוהל "עבודה פרטית, עבודה נוספת" (03.07.08).
  3. עביר על חוזה "הנחיות – עדכון וריענון" (17/20).
  4. הפרה של "ערכי יסוד – מגן דוד אדום בישראל (44/40).

ד. בשל אילוצים, ובתיאום אתך נדחה קיום הוועדה שנקבע ל-24.12.15.
ה. הריני להודיעך כי הנך נדרש להתייצב בפני ועדת המשמת בתאריך
3.1.16 בשעה 10:00 במשרד מנהל המרחב, ברח' המ"ג 7 י-ם. במהלך השימוע הנך רשאי להציג כל טענה ו/או מסמך בעניין השימוע.
ו. הרכב ועדת המשמעת שתדון בתלונה: הח"מ – יו"ר הוועדה, מג"מ אבי חובב – חבר ועדה, נציג ועד עובדים מרחבי – חבר ועדה ונציג מועצת פועלי י-ם – אולם נוכחותו אינה תנאי לקיום הוועדה.
ז. אנא רשום בפניך כי התייצבותך בפני הוועדה הינה חובה, וכי אם לא תתייצב במועד שנקבע, תדון הוועדה בעבירות המשמעת המיוחסות לך, שלא בפניך וגם ההחלטה בעניינך תתקבל שלא בפניך, כולל נקיטת אמצעי משמעת, לרבות החלטה על סיום העסקתך במד"א.
ח. הינך רשאי להיות מיוצג על ידי נציג משפטי, אולם ככל שתבחר לעשות כן הנך נדרש להודיע על כך לכל הפחות 72 שעות טרם המועד שנקבע לקיום וועדת המשמעת".

19. ביום 22.12.15 הגיש התובע תביעה בתיק 47238-12-15 בה ביקש צו מניעה האוסר על מד"א לאייש את תפקיד נציג העובדים במועצת מד"א וצו המורה למד"א לערוך בחירות חוזרות לתפקיד זה.
20. ביום 3.1.16 התקיים דיון בוועדת משמעת. בהסכמת הוועדה התובע הקליט את הדיון. בפתח הישיבה העלה התובע טענה נגד השתתפות חבר הוועדה אבי חובב. מר בנדק סבר שאין בסיס לבקשה לפסילת מר חובב אך מר חובב הסכים, מבלי להודות בכל טענה מטענות התובע, להתחלף ומר בנדק מינה את מר פליקס לוטן במקומו. בהמשך התנגד התובע לנוכחותו של עו"ד יחיאל וינרוט בישיבת הוועדה. מר בנדק הסביר למבקש כי עו"ד וינרוט אינו חבר וועדה אלא יועץ משפטי של מד"א. התובע טען כי מד"א רשאית להביא עורך דין לוועדה רק אם הוא הודיע כי ייוצג על ידי עורך דין. מר בנדק עמד על כך שעו"ד וינרוט יהיה נוכח בוועדה ואף הסכים לדחות את הדיון כדי לאפשר לתובע להיות מיוצג בוועדת המשמעת. התובע לבסוף לא ביקש לדחות את הדיון בוועדה, לאחר שבקשתו כי מד"א תממן לו עורך דין נדחתה.
21. לאחר מכן התנהל הדיון והתובע העלה את טענותיו, לרבות הטענות הבאות:
מכוח הוראות חוק יסוד: חופש העיסוק אין למד"א סמכות לדרוש ממנו להגיש בקשה להיתר לעבודה נוספות או לאסור עליו עבודה נוספת.
השאלה אם הוא חייב להגיש בקשה להיתר לעבודה נוספת אינה עניין לדיון משמעתי אלא לדיון משפטי.
מר בנדק זנח את דרישתו כי התובע יגיש בקשה כאמור לאחר שהתובע העמיד אותו לפני מספר שנים על כך שאם יעמוד על דרישתו שהתובע יגיש בקשה להיתר לעבודה נוספת הוא עלול ליצור תקדים בעל השלכות רוחב שכן יתברר לאחר הליך משפטי שאין מד"א מוסמכת לדרוש דרישה כזו בשל היותה מנוגדת לחוק יסוד: חופש העיסוק.
לא ניתן לחייב אדם להגיש בקשה שאינו חפץ לבקש.
התנהלות המרחב כלפיו נגועה באכיפה סלקטיבית שכן ישנם עובדים שלא פונים אליהם, "הכל לפי הפוליטיקה הזמנית ולפי ההתאמה הרגעית של מנהל המרחב".
לפי הסכם העבודה של התובע עם מד"א משנת 1999, שקיבל תוקף של פסק דין, התובע מחוייב לתת 9 משמרות בלבד בחודש של 24 שעות ומטרת ההסכם הייתה לאפשר לו עבודה נוספת.

22. ביום 18.1.16 החליטה וועדת המשמעת, פה אחד, כדלהלן:
א. אי הגשת בקשה לעבודה נוספת הינה מנוגדת להסכם הקיבוצי ולנהלי מד"א.
ב. למרות שמר בנדק מסר לתובע כי אם יגיש בקשה להיתר לעבודה נוספת לפני כינוס הוועדה, היא לא תכונס, נמנע התובע מהגשת הבקשה.
ג. גם במהלך דיוני הוועדה, לאחר שהובהר לתובע על ידי כלל חברי הוועדה, לרבות נציג הסתדרות העובדים, כי הדרישה של מד"א בכל הנוגע לחובתו של עובד להגיש בקשה לעבודה נוספת, הינה סבירה ומקובלת בשירות הציבורי כולו, התובע בחר שלא לכבד את דברי הוועדה.
ד. הלכה למעשה, התובע הבהיר כי ימשיך בעבודתו הנוספת ללא היתר.
ה. בנסיבות אלה הוועדה סבורה כי התובע הביע זלזול בנהלי הארגון, ההסכמים הקיבוציים והוראות הממונים עליו (ואף הוראות נציגי העובדים בוועדה).
ו. לפיכך הוועדה מחליטה כי התובע יועסק בתחנת ירושלים בלבד.
ז. בהתחשב בתקופת עבודתו המתמשכת של התובע במד"א, מצאה הוועדה ליתן לתובע ארכה, אחרונה בהחלט, להגיש בקשה לעבודה נוספות, ואף הפצירה בתובע לעשות כן באופן מיידי, עד ליום 31.1.16.
ח. ככל שעד ליום 31.1.16 לא יגיש התובע בקשה להיתר לעבודה נוספת, תתכנס הוועדה לקבלת החלטות נוספות בעניינו.
23. ביום 31.1.16 הגיש התובע "בקשה דחופה למתן צו מניעה במעמד צד אחד", בה ביקש צו מניעה האוסר על הנתבעים לשנות את תנאי העסקתו. התובע טען כי ההחלטה על העסקתו בתחנת ירושלים מהווה הרעה משמעותית של תנאי עבודתו ופוגעת בשכרו. התובע הוסיף ופירט בבקשתו את טענותיו כי מד"א אינה מוסמכת לאסור עליו עבודה נוספת ולדרוש ממנו להגיש בקשה להיתר לעבודה נוספת, וכי ההחלטה על העברתו לתחנת ירושלים מנגודת להסכם העבודה של התובע משנת 1999. כן טען התובע כי ההחלטה על העברתו לתחנת ירושלים יסודה בהתנכלות על רקע התביעות שהגיש התובע נגד מד"א.
24. ביום 10.2.16 קוים דיון בבקשה, ובסופו הציע בית הדין לצדדים כי התובע יגיש למד"א בקשה להיתר לעבודה נוספת תוך 7 ימים ומד"א תבטל את העברתו של התובע לתחנת ירושלים ותחזיר אותו לשיבוץ הקודם בתחנת עפרה. הוחלט שעל התובע להודיע עמדתו להצעה תוך 7 ימים.
25. ביום 14.2.16 הודיע התובע כי אינו מקבל את הצעת בית הדין. התיק נקבע לדיון ביום 18.2.16.
26. בפתח הדיון ביום 18.2.16 הודיעה ב"כ מד"א כי לאחר שהתובע הודיע כי אינו מקבל את הצעת בית הדין, וועדת המשמעת אמורה להתכנס בתאריך 22.2.16, בהמשך לאמור בהחלטתה ביום 18.1.6, לפיו בהיעדר בקשה להתיר עבודה נסופת מטעם התובע עד 31.1.16, הוועדה תשוב ותתכנס לקבל החלטות נוספות בעניינו של התובע. ב"כ מד"א הסבירה שהוועדה טרם כונסה בשנית כי ניתנה אורכה בגלל ההליך שהתובע הגיש אך לאחר שהתובע הודיע שאין בדעתו להגיש בקשה להתיר לו עבודה נוספת בהתאם להצעת בית הדין, הוחלט על כינוס הוועדה ביום 22.1.16. ב"כ מד"א סברה שבנסיבות אלה מתייתר הדיון. כך סבר גם בית הדין, אך לאחר שהתובע עמד על קיום הדיון ולאחר שב"כ מד"א הבהירה שייתכן ולא תינתן החלטה סופית בדיון החוזר של וועדת המשמעת ביום 22.2.16, הואיל ובמקרה ותהיה החלטה על פיטורי התובע ללא הסכמת נציגי העובדים בוועדת המשמעת, יהיה צורך להביא את העניין להכרעת וועדת משמעת ארצית, החליט בית הדין לקיים את הדיון ונשמעו עדויות התובע ומר בנדק. בתום הדיון החליט בית הדין לחייב את הנתבעים לדווח לבית הדין אודות תוצאות ועדת המשמעת שאמורה להתכנס ביום 22.2.16.
27. ביום 23.2.16 הודיעו ב"כ מד"א כי בישיבת וועדת המשמעת המקומית הוחלט פה אחד על פיטורי התובע מעבודתו במד"א החל מיום 28.2.16, תוך תשלום חלף הודעה מוקדמת. להודעה צורף פרוטוקול הוועדה וכן החלטתה.
28. ביום 27.2.16 הגיש התובע בקשה נוספת לצו מניעה – הפעם נגד ההחלטה בדבר פיטוריו. הבקשה נקבע ה לדיון ליום 9.3.16 אך נדחתה לבקשת המבקש בשל דיון מקביל שהיה עליו להתייצב אליו כעורך דין של אחד הצדדים.
29. בבקשתו חזר התובע על טענותיו בבקשה שהגיש נגד החלטת וועדת המשמעת מיום 18.1.16, והוסיף את הטענות הבאות:
א. הנתבעים הזדרזו בחוסר תום לב לקבל החלטה בדבר פיטוריו בשעה שמד"א הייתה מנועה מלקבל החלטה על פיטוריו מכיוון שטרם ניתנה החלטת בית הדין בבקשתו הקודמת, והכל כדי לאנוס את בית הדין לעשות כרצונם.
ב. הוכח בחקירת מר בנדק בדיון מיום 18.2.16 כי הוא אינו אוכף את דרישתו להגשת בקשות לעבודה נוספת על כל העובדים, תוך הפנייה ספציפית למקרה של עובד בשם שי לוי.
ג. וועדת המשמעת פגעה בזכות הטיעון של התובע בכך שקיימה את הדיון מיום 22.2.16 שלא בפניו.
30. לאחר שהמשיבים הגישו תגובתם לבקשה השנייה לצו מניעה התקיים דיון בבקשה ביום 30.3.16, וביום 31.3.16 ניתנה החלטת בית הדין על פיה נדחתה בקשתו לסעדים זמניים והוא חוייב בהוצאות בסך 3,000 ₪.
31. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה ביום 18.4.16. הבקשה נדחתה בהחלטת בית הדין הארצי לעבודה מיום 2.6.16.
32. עוד ביום 6.5.16 הגיש התובע הודעה לפיה "עקב החלטת בית הדין מיום 31.3.16 בסעדים הזמניים, שלח (התובע) לנתבע 2 טופס בקשה לאישור עבודה נוספת חתום. משכך נשללה עילת הפיטורין. עד היום לא התקבלה כל תגובה מהנתבעים". בעקבות החלטת בית הדין מיום 8.5.16 אשר קבעה כי הנתבעים רשאים להגיב להודעת התובע, הודיעו הנתבעים כי הם דוחים את הודעת התובע.
טענות התובע
33. בסיכומיו טוען התובע כי בדרישת הנתבעים להגיש בקשה להיתר לעבודה נוספת, הם דרשו ממנו לחתום על מסמך שבו הוא מוותר על זכות היסוד שלו לחופש העיסוק. הדרישה כי התובע יוותר על זכויותיו החוקתיות הינו בניגוד לדין ונוגדת את תקנת הציבור, ועל כן הנתבעים פעלו ללא סמכות ואין הם יכולים לבסס החלטה בדבר פיטוריו על סירובו להגיש בקשה להתיר לו עבודה נוספת.
34. התובע טוען כי הצדדים להסכם קיבוצי אף הם אינם מוסמכים להגביל את זכותו החוקתית לחופש העיסוק, לנוכח הוראת סעיף 21 לחוק הסכמים קיבוציים לפיה אין בכוחו של הסכם קיבוצי כדי לפגוע בזכויות עובד הקבועות בחוק.
35. התובע מוסיף וטוען כי בהתאם להלכת צ'ק פוינט (עע 164/99 דן פרומר – צ'ק פוינט טכנולגויות תוכנה בע"מ – רדגארד בע"מ), הגבלת חופש העיסוק של עובד טעונה הצדקה מיוחדת אשר מעוגנת באינטרסים כבדי משקל של המע סיק. בעע 1828-10-11 ורד זפרן גני – בצלאל, נקבע כי ההגנה על האינטרסים של המעסיק הינה יחסית בלבד. התובע טוען ש הנתבעים לא הרימו את הנטל להראות כיצד נפגע מד"א מכך שהתובע עומד על זכויותיו החוקתיות ומסרב להגיש בקשה להיתר לעבודה נוספת.
36. התובע טוען כי אין כל דמיון בין עניינו לבין עניינו של שמעון פרנס, שהיה עובד מדינה הכפוף לתקשי"ר, בעוד התובע אינו כזה. זאת ועוד, בעניין פרנס החל העובד לעבוד אצל הערוץ המתחרה ובכך פגע במעסיקו. יתר על כן, במקרה פרנס דובר על תחילת עבודה נוספות בעוד שהתובע עובד בעבודות נוספות שונות מזה כ-20 שנים. וכן – עבודתו הנוספת של התובע כלל אינה פוגעת בעבודתו במד"א שאותה היא ביצע בהתאם לדרישות המשרה וההסכם הקיבוצי.
דיון והכרעה
37. בית הדין תמים דעים עם התובע כי דרישה של מעסיק לקבוע איסור על עבודה נוספת היא פגיעה בזכותו החוקתית של העובד לחופש העיסוק. ואולם, זכותו של התובע לחופש העיסוק אינה הזכות היחידה שיש להתחשב בה, ולא כל פגיעה בזכות יסוד הינה פגיעה שאינה כדין. על פי סעיף 4 לחוק יסוד חופש העיסוק:
"אין פוגעים בחופש העיסוק אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו".

38. בהתאם לכך, הזכות לחופש העיסוק אינה מוחלטת, וניתן להגבילה כדין, בתנאי סעיף 4 לחוק יסוד חופש העיסוק. כך, במישור היחסים שבין רשויות השלטון לבין התושבים והאזרחים שהינם נושאי הזכויות החוקתיות, וכך גם במסגרת האיזונים שנערכים בין מתקשרים במשפט הפרטי לגבי האינטרסים והזכויות שלהם, אשר נושאים "מטען" חוקתי כמו הזכות לחופש העיסוק.

39. באשר לאופן ביצוע "האיזון האופקי" בין זכויות חוקתיות במשפט הפרטי, נפסק בעע 1828-10-11 ורד זפרן גני ואח' – האקדמי לאמנות ולעיצוב "בצלאל" (מיום 28.11.12 – להלן: "עניין בצלאל") , כי מידת ההגנת הניתנת לזכות לחופש העיסוק תיקבע לפי תוצאת האיזון בין הזכויות והערכים המתנגשים. לעניין זה נקבע כי:
"אף במסגרת יחסי עובד מעביד, חלה הזכות לחופשה עיסוק כשהיא כפופה לאיזון עם זכויות אחרות לרבות זכויות תת חוקתיות אחרות הנובעות מהערכים האובייקטיביים של הזכות לכבוד, הזכות לאוטונומיה אישית, הזכות לקניין והזכות לפרטיות, וכיבוד ההתקשרות החוזית בין הצדדים לאור עקרון חופש החוזים".
40. באשר לאינטרסים הלגיטימיים להגבלת חופש העיסוק של העובד, נקבע בעניין בצלאל כי:
"במסגרת יחסי עובד מעביד, חופש העיסוק של המעסיק הינו זכות תת-חוקתית הכוללת את "הזכות ליהנות מחופש עיצוב החוזה והתנאים שעל פיהם ובמסגרתם יתנהל המפעל. זאת בנוסף לפררוגטיבה הניהולית של המעסיק, הנגזרת מהערך האובייקטיבי של הזכות לקניין, ומן הערך האובייקטיבי של הזכות לחופש התקשרות. חופש העיסוק של המעביד כולל גם את החופש שלא להעסיק. המעביד אינו חייב להעסיק את העובד בכל מחיר וללא תנאי, ורשאי הוא להגביל את היקף העסקתו של עובד מעובדיו, ובלבד שהדבר נעשה משיקולים עניניים, בסבירות ובאופן שוויוני".

41. עוד הודגש בעניין בצלאל שהיקף האינטרסים הלגיטימיים המוכרים של מעסיק נקבע, בין היתר, בהתחשב בחובות תום הלב והאמון המוגברות שחלות ביחסי עבודה, כאשר "חובת האמון כוללת חובתו של העובד להימנע מכניסה למצב של ניגוד עניינים בין עבודתו הראשית, לבין העבודה הנוספת הפרטית, בה הוא מעוניין לעסוק בתקופת יחסי העבודה; כמו גם חובה למנוע מצב בו, בתקופה העבודה, העובד יקדים מירב שימת הלב והמסירות לעיסוק האחר" (סעיף 33 לפסק הדין).
42. מן האמור עולה כי אין לקבל את עמדתו העקרונית של התובע לפיה מד"א הייתה חסרת סמכות לאסור עליו לעבוד בעבודה נוספת ללא היתר.
43. האיסור על עבודה נוספת ללא היתר, כחלק מתנאי העבודה של עובדי מד"א, נקבע בפרק 5 של ההסכם הקיבוצי שעניינו ,חובות העובדים ומשמעת בעבודה", קובע בסעיף (ג):
"על עובד קבוע אסורה עבודה נוספת בשכר מחוץ למקום עבודתו הקבוע במוסד, אלא אם המליץ ועד העובדים בפני ההנהלה וזו אישרה".
44. עצם עיגונו של האיסור האמור במסגרת הסכם קיבוצי תומך בסבירות ובמידתיות של האיסור, שכן מטרת קיומו של ארגון העובדים במשפט העבודה הקיבוצי הוא להוות משקל נגד לכוחו של המעסיק ובכך למכסם את כוחו של הקולקטיב של העובדים.
45. גם תוכנו של ההסדר מעיד על כך שהוא מאפשר איזון מידתי והוגן בין האינטרסים של העובדים לבין האינטרסים של מד"א. ההסדר אינו קובע איסור מוחלט על עבודה נוספת. ההסדר מטיל, למעשה, חובה על מד"א לשקול את בקשת העובד להיתר לעבודה נוספת, ובכלל זה לתת משקל ראוי לזכותו של העובד לחופש עיסוק. ההסדר אף מעניק לועד העובדים מעמד בתהליך קבלת ההחלטה, שהרי הועד מוסמך לתת את המלצתו למד"א לגבי בקשת עובד להתיר עבודה נוספת.
46. בהתאם לכך, ההסדר שבהסכם הקיבוצי של מד"א הינו הסדר תקף ועל כן הקביעה כי הפרת האיסור כעבירת משמעת, אף היא הסדר תקף וראוי.
47. לעניין זה יש לומר, כי וועדת המשמעת שקיבלה את ההחלטה בדבר פיטוריו של התובע הינה גוף שכונן בהסכם הקיבוצי של מד"א אשר מורכב מנציגי הנהלת מד"א ונציגי ארגון העובדים היציג. בהקשר זה ראוי להביא את עדותו של מר אסרף, יו"ר ועד עובדי ירושלים של מד"א וחבר וועדת המשמעת שקיבלה את החלטת הפיטורים:
"בצער נאלצתי לחתום על זה, זה מקרה מוזר שאדם שרצה להגיע ולעמוד מול שופט. הוא אמר לי פעם שזה לא חוקי הבקשה הזאת ושהוא יפרוץ את הדרך לשאר עובדי מד"א שלא יצטרכו לחתום על הבקשה הזכאת בגלל חופש העיסוק שגובר על כל דבר אחר".
48. בית הדין מקבל עדות זו של מר אסרף, אשר נתמכת בטענות התובע עצמו לפיהן באחד השלבים המוקדמים זנח מר בנדק את דרישתו כי התובע יגיש בקשה לאישור עבודה פרטית לאחר שהתובע הסביר למר בנדק שאם התובע יעמיד דרישה זו במבחן משפטי יהיו לכך השלכות רוחב על כל עובדי מד"א.
49. החלטת הפיטורים של וועדת המשמעת מיום 22.2.16 הינה, איפוא, החלטה שהתקבלה בסמכות, על פי ההליכים המשמעתיים שנקבעו בהסכם הקיבוצי במד" א, לאחר שנקבע כי התובע ביצע עבירת משמעת חמורה. ההחלטה כתובה באופן שהיא מעידה על כך שחברי וועדת המשמעת היו ערים לכל התשתית העובדתית הרלוונטית, הם שמעו את התובע ודנו בטענותיו וקיבלו החלטה על פי המצב המשפטי לאשורו.
50. עמדת התובע בהליך זה, וכל המסע שניהל בהתנגדותו העיקשת להגיש בקשה להיתר לעבודה נוספת (עד לאחר דחיית בקשתו לסעד זמני), חרף הצעות חוזרות ומרחיקות לכת של הנתבעים, אשר פעם אחר פעם הסכימו להצעות של בית הדין (האחרונה שבהן אף היא מרחיקת לכת) לביטול הליכי הפיטורים של התובע אם רק ייאות להגיש בקשה להיתר לעבודה פרטית, מהווים חוסר תום לב ביחסי עבודה שכן הם מבטאים זלזול באינטרסים הלגיטימיים של המעסיק מתוך עמדה של "אני ואפסי עוד", מבלי להבין שהגם שכעובד נתון לו חופש עיסוק, גם למד"א, מעסיקתו, זכויות חוקתיות ואינטרסים לגיטימיים.
51. די באמור עד כאן כדי לקבוע כי אין לקבל את עמדתו העקרונית של התובע ואין לבית הדין צורך להידרש לעדויות ששמע מן העד רונן עטרי באשר לאופן שבו הומחש העניין הלגיטימי של מד"א בקיומו של איסור בדבר ביצוע עבודה נוספת ללא היתר. ממילא אין צורך כי בית הדין יכריע במחלוקות בין מר עטרי לבין התובע באשר לטענותיהם ההדדיות.
52. בית הדין דוחה את טענות התובע על בסיס פסק הדין בהליכים משנת 1999. אין כל בסיס לטענות התובע כאילו ההסדר שנעשה פטר את התובע מן החובות החלות על עובד לפי ההסכם הקיבוצי.
53. לא מצאנו כל ממש בטענת התובע כי פיטוריו מהווים התנכלות בשל ההליכים הנוספים שהגיש נגד מד"א.
54. אף לא מצאנו ממש בטענת התובע כי נפגעה זכות הטיעון שלו. התובע הועמד על כך שהאפשרות שוועדת המשמעת תדון בפיטוריו בהזמנה לוועדת המשמעת. הוא הופיע בוועדת המשמעת מיום 3.1.16 וקיבל את החלטתה לפיה בהיעדר בקשה שלו להיתר לעבודה נוספת עד ליום 31.1.16, הוועדה תתכנס פעם נוספת לקבל החלטה בעניינו. התובע ידע על הכוונה לכנס את וועדת המשמעת ביום 22.2.16 מהודעת ב"כ הנתבעים לבית הדין בדיון מיום 18.1.16, ולא ביקש לזמנו אליה ולא ביקש למנוע את כינוס הוועדה, ובדיעבד גם לא העלה כל טענות אשר לא נשקלו ונדונו על ידי הוועדה.
55. אשר על כן אנו מחליטים לדחות את תביעת התובע לביטול פיטוריו.

סוף דבר
56. התביעה נדחית.
57. התובע ישלם לנתבעים שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.
58. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים.

ניתן היום, א' תמוז תשע"ח, (14 יוני 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".

נציג ציבור

נציג ציבור

דניאל גולדברג, שופט