הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים סע"ש 61297-03-17

13 פברואר 2020

לפני:

כב' השופט דניאל גולדברג
נציג ציבור (עובדים) מר אלי קדוש
נציג ציבור (מעסיקים) מר רמי לוי
התובעת
חנה אופנהיימר, ת"ז XXXXXX935

ע"י ב"כ: עו"ד ענת שני-רבה
-
הנתבעת
מרכז החינוך העצמאי לת"ת ובתי ספר יעקב בארץ

ישראל ע"ר 580514446

ע"י ב"כ: עו" ד חיה שפיגל

פסק דין

השאלה העומדת להכרעתנו בהליך זה היא, האם התובעת, שהתקבלה לעבוד ה כמורה בתקן קבוע בבית ספר במחוז דרום של הנתבעת והעתיקה את מקום מגוריה לאזור המרכז מסיבות אישיות , זכאית לשיבוץ או לעדיפות בשיבוץ במשרה חדשה בבית ספר של הנתבעת סמוך למקום מגוריה החדש ?

עובדות
הנתבעת היא עמותה המפעילה, בין היתר, מוסדות חינוך מוכרים בלתי רשמיים המעניקים שירותי חינוך למגזר החרדי, בכ-70 ישובים בארץ. הנתבעת היא מוסד מוכר כמשמעו בסעיף 11 לחוק חינוך ממלכתי התשי"ג-1953 (להלן- חוק חינוך ממלכתי), ופעילותו מוסדרת בתקנות חינוך ממלכתי (מוסדות חינוך מוכרים), התשי"ג-1953 (להלן- תקנות מוסדות חינוך מוכרים).
התובעת מועסקת אצל הנתבעת משנת 2001 כמורה. בשלוש שנות עבודתה הראשונות הועסקה התובעת בחינוך הרגיל, ובהמשך עד שנת 2015 כמורה בחינוך המיוחד. עד לסיום שנת הלימודים תשע"ה התובעת התגוררה בירוחם והועסקה בבתי ספר של הנתבעת בדרום הארץ בירוחם ובדימונה, כמורה לחינוך מיוחד וכמורת שילוב (עד יום 30.6.15).
היקף משרתה של התובעת בדרום הארץ היה 24 ש"ש בכיתות א'-ו' (מתוך 30 שעות שבועיות המהוות משרה מלאה).
בשנת עבודתה האחרונה בדרום, הועסקה התובעת גם בייעוץ חינוכי (בהיקף מצומצם) על ידי עמותת "קרן החינוך לתורה", שהנה מיסוד ה של ה נתבעת (בגין עבודתה הנ"ל קיבלה תלוש נפרד).
בסמוך לתום שנת הלימודים תשע"ה הודיעה התובעת לנתבעת על סיום עבודתה בבתי הספר בהם הועסקה בדרום, בשל העתקת מקום מגוריה למודיעין עלית מטעמים אישיים.
התובעת פנתה לנתבעת בסמוך לפתיחת שנת הלימודים תשע"ו (ביום 18.8.15), בבקשה לשבצה לעבודה בשנת הלימודים הקרובה, בסמוך למקום מגוריה החדש במודיעין עלית. משבקשתה נדחתה, ביקשה התובעת כי תאושר לה חל"ת לשנה זו והבקשה אושרה.
בחודש 9/15 נפטרה אמה של התובעת לאחר מחלה שהתגלתה חודשיים קודם לכן. בסוף חודש 10/15 החלו התובעת ובעלה לשמש כמשפחת אומנה לאחיה הצעיר הסובל מ- ASD (בן 17), המלווה במוגבלות שכלית ותקשורתית וזקוק להשגחה צמודה. בזמנים הרלוונטיים לתביעה , למד אח יה של התובעת במסגרת המיועדת לילדים בעלי לקות תקשורתית- "ישיבת נתיבות הלימוד" בירושלים והתגורר בביתה של התובעת. התובעת ליוותה את אחיה להסעה וקיבלה אותו עם חזרתו.
במהלך תקופת החל"ת לשנת הלימודים תשע"ו התובעת עבדה במילוי מקום בבית ספר של הנתבעת "אהלי ספר" בקרית ספר כמורה בתחום החינוך המיוחד במשך תקופה של כארבעה חודשים (מיום 1.3.16 עד 30.6.16) (לטענת התובעת היא השיגה את המשרה בעצמה).
כשבועיים לאחר פתיחת שנת הלימודים תשע"ז פנתה התובעת (ביום 14.9.16) לנתבעת בבקשה נוספת להיות משובצת לעבודה בשנת הלימודים שנפתחה, במשרה חדשה בסמוך למקום מגוריה. משבקשתה נדחתה, ביקשה התובעת להאריך את תקופת החל"ת לשנה נוספת והבקשה אושרה.
התובעת פנתה לנתבעת באמצעות ב"כ ביום 15.9.16 בדרישה לשבצה לעבודה במשרה מלאה "בתוך שבעה ימים". לטענתה, דחי ית בקשתה להעברה ואי שיבוצה לעבודה, חרף קיומן של אפשרויות שיבוץ רבות וזכאותה לקבלת עדיפות בשיבוץ על פני מורות בלתי קבועות, כמו גם אי שיבוצה למשרת יועצת חינוכית בבית הספר "משכנות תמר" במודיעין עלית ללא הסבר (משרה שלטענתה הוצעה לה עם מעבר דירתה), מהווה אפליה על רקע דעותיה הפוליטיות.
הנתבעת השיב ה למכתב התובעת באמצעות ב"כ ביום 29.9.16, ודח תה את טענותיה. הנתבעת טע נה כי התובעת עזבה את עבודתה בדרום הארץ מיוזמתה, וביקשה לשבצה לעבודה במודיעין עלית, אך בקשתה נדחתה משלא נמצאה עבורה משרה פנויה המתאימה לכישוריה. הנתבעת הכחיש ה כי הוצעה לתובעת משרת יועצת ח ינוכית בבית ספר משכנות תמר, וטענה כי התובעת הציעה את עצמה למשרה זו, אך המשרה לא אוישה כפועל יוצא מצרכי המערכת. ה נתבעת חת מה בכך שלתובעת "אין כל זכות להכתיב" "היכן לשבצה לעבודה, אלא השיבוץ נעשה במסגרת הפררוגטיבה" של הנתבעת "בהתאם לצרכי המערכת ואילוציה" (התובעת טענה כי לא קיבלה את מכתב הנתבעת מיום 29.9.16).

התביעה
לאחר שנדחו שתי בקשותיה של התובעת לשיבוץ מחדש במשרה חדשה בסמוך למקום מגוריה החדש במודיעין עלית, הגישה התובעת תביעה זו (בחודש 3/17) בה טענה כי לא שובצה משיקולים זרים, על רקע עמדתה הפוליטית, בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 (להלן- חוק שוויון הזדמנויות בעבודה) האוסר על פגיעה בקבלה לעבודה בשל עמדה פוליטית. טענתה העיקרית של התובעת היא, כי תקנון שירות עובדי הוראה של משרד החינוך חל על ה נתבעת כמוסד מוכר שאינו רשמי, בהיותה מתוקצב ת באופן מלא על ידי המדינה, וכי ה נתבעת פעל ה בניגוד להוראותיו. בתביעתה עתרה התובעת למתן צו המחייב את ה נתבעת לשבצה לעבודה במשרה מלאה במודיעין עלית, ולקבוע כי יש להכיר בשנים תשע"ו ותשע"ז כשנות וותק לכל דבר ועניין ובכלל זה לזכאותה לפנסיה תקציבית ולכלל זכויותיה. כן עתרה התובעת לקבלת פיצוי לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, פיצוי בגין הפסד שכר עבודה (בהתאם לשכר המלא שהשתכרה בשנת תשע"ה בתוספת עדכון וותק 2% לשנה) ולזכויות הסוציאליות הנלוות –הבראה, ביגוד, הפרשות לקרן השתלמות ולקופת גמל ולפנסיה תקציבית.

ההגנה
הנתבעת טע נה בכתב הגנת ה כי עזיבת התובעת את עבודתה בדרום הארץ אינה מזכה אותה בשיבוץ במשרה חדשה במקום מגוריה החדש, ו כי התובעת אף לא הוכיחה קיומו של מקור נורמטיבי הקובע זאת, לרבות תקנון שירות עובדי הוראה אשר הוראותיו כמכלול אינן חלות על הנתבעת. כן הכחישה ה נתבעת כי התובעת הופלתה בשיבוצה לעבודה על רקע עמדה פוליטית והוסי פה, כי אי שיבוץ התובעת למשרה חדשה נבע משיקולים ענייניים: אי מציאת משרה פנויה בהתאם לצרכי המערכת, אשר לתובעת הכישורים המתאימים לה באופן אופטימאלי.

ההליכים הזמניים וההתפתחויות לאחר הגשת התביעה
הבקשה הזמנית הראשונה
הרקע לבקשה: לקראת תום שנת החל"ת השניה של התובעת (שנה"ל תשע"ז) פנתה התובעת לנתבעת בבקשת העברה ושיבוץ לעבודה במודיעין עלית בשנת הלימודים תשע"ח (בקשת העברה מיום י"א סיוון תשע"ז, 5.6.17).
משהתובעת לא קיבלה החלטה בדבר שיבוצה, פנתה לבית הדין (ביום 3.8.17) בבקשה דחופה למתן צווים זמניים. הסעד הזמני שהתבקש הוא שיבוצה של התובעת לעבודה בהיקף משרה מלאה במודיעין עלית (או בסביבתה), בהתאם להיקף משרתה בשנה האחרונה לעבודתה טרם יציאתה לחל"ת (בהיקף 24 ש"ש), וכן תשלום שכר עבודה מתום תקופת החל"ת ביום 1.9.17 ועד לשיבוצה בפועל.
הנתבעת התנגד ה לבקשה בנימוק של שיהוי קיצוני בהגשתה ו כן זהות הסעד המבוקש בה עם הסעד המבוקש בהליך העיקרי. כן חזרה ה נתבעת על טענת ה לפיה אין לתובעת כל זכות להיות משובצת למשרה מלאה במקום מגוריה החדש, בנסיבות בהן היא החליטה מיוזמתה ומטעמיה האישיים לעזוב את עבודתה בדרום הארץ. כן נטען כי תקנון שירות עובדי ההוראה, אינו חל על המשיב ה, וכי אף אם היה חל, לא היה בכך כדי לבסס חובה משפטית לקבל את בקשת העברה של התובעת מעבודה במחוז דרום לעבודה במחוז מרכז.
בתשובתה לתגובת הנתבעת (מיום 10.8.17) טענה התובעת, כי אין יסוד לטענת השיהוי שהועלתה, שכן טרם ניתנה החלטה בדבר שיבוצה. כן טענה התובעת כי יש ליתן לה קדימות בשיבוץ על פני כל מורה חדשה או בלתי קבועה.
ביום 13.8.17 קוים דיון בבקשה ולאחר שמיעת עדויות הצדדים וסיכומיהם, החליט בית הדין (במותב בראשות כב' השופט כאמל אבו קאעוד ונציגי הציבור, מר יוסף קשי ומר מימון אסולין) לדחות את הבקשה ולצד זאת קבע לוח זמנים מואץ למתן הודעת הנתבעת בדבר ניסיונות שיבוץ התובעת לעבודה בשנת הלימודים תשע"ח, וזאת עד חמישה ימים לפני תחילת שנת הלימודים.
על החלטה זו הגישה התובעת בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה (בר"ע 39013-08-17) שנדחתה ביום 17.8.17 (בהחלטה שניתנה על ידי כב' השופטת חני אופק גנדלר).

שיבוץ התובעת לעבודה בשנת הלימודים תשע"ח
ביום 24.8.17 הוגשה הודעת הנתבעת בדבר הצעות שיבוץ התובעת בעבודה כמורה בשעות שילוב בשנת הלימודים תשע"ח. בהודעה פורטו שתי משרות בהיקף חלקי בשני בתי ספר שונים בבאר יעקב וברמלה:
בית ספר "שערי ציון" ברמלה בהיקף של 10 ש"ש-משרה שהתפנתה עקב עזיבת מורה (שלימדה בשנת תשע"ז) בכיתת שילוב.
בית ספר "תורני אקדמאי" בבאר יעקב בהיקף של 8 ש"ש-משרה חדשה שנפתחה לאחר שהתקבלה החלטה סופית על פתיחת בית הספר ומתן שעות שילוב בהיקף של 8 ש"ש.
כן נרשם בהודעה כי מדובר ביישובים הקרובים למודיעין עלית; הנתבעת מפעיל ה ביישובים אלה מסגרות לימוד נוספות בהם מועסקים עובדים רבים ממודיעין עלית; קיימת תחבורה ציבורית סדירה ממודיעין עלית לכל אחד מיישובים אלה ובחזרה. ה נתבעת הוסי פה כי לשני בתי הספר הנ"ל ישנה מנהלת אחת, דבר המבטיח התחשבות מרבית בשיבוץ התובעת לעבודה בשני בתי הספר במקביל. ה נתבעת ביקש ה כי התובעת תמסור את עמדתה עד ליום 31.8.17 (יום לפני פתיחת שנת הלימודים) תוך הבהרה כי התובעת רשאית להיענות לשני חלקי ההצעה, לאחד מהם או לאף לא אחד מהם. הנתבעת הודיע ה כי "בגין כל יתרה מהתקן של התובעת שבו לא תשובץ לעבודה בפועל, יאושר לתובעת חל"ת לשנה נוספת (שמשמעותו שמירת תקן העבודה של התובעת בדרום הארץ). לשם המחשה- אם התובעת תקבל את שתי הצעות השיבוץ שפורטו, היא תועסק בהיקף של 18 ש"ש ויאושר לה חל"ת בהיקף של 6 ש"ש; אם התובעת תקבל אחת ההצעות בלבד (למשל-בית הספר ברמלה), היא תועסק בהיקף של 10 ש"ש ויאושר לה חל"ת לשנה"ל תשע"ח בהיקף של 14 ש"ש; אם התובעת תסרב לשיבוצים המוצעים, יאושר לה חל"ת לתשע"ח (כאמור- בגין המשרה בדרום הארץ), בהיקף של 24 ש"ש."
ביום 31.8.17 הודיעה התובעת כי היא "מביעה צער כבד על סירוב המשיב לשבצה במשרות הרבות הרלוונטיות, הקיימות בעיר מגוריה ועל התעקשות המשיב להציע לה שיבוץ חלקי בלבד, שלא בהיקף משרתה הקבוע ובמקום ללא כל נגישות תחבורתית, הדורש נסיעה ממושכת במספר אוטובוסים. כאמור כמשפחת אומנה, המבקשת חייבת לשהות בביתה עד לשעה 7:40 על מנת ללוות את אחיה להסעה." התובעת הודיעה כי היא מקבלת את הצעת השיבוץ להיקף עבודה של 8 ש"ש בבית הספר בבאר יעקב בלבד, שם שעות הלימוד מאפשרות לה לצאת מביתה לאחר יציאת אחיה להסעה והיא תיאלץ לשהות שנה נוספת בחל"ת, על יתרת תקן משרתה. הודעת התובעת נחתמה בכך ש "המבקשת עומדת על זכותה לאשר לה העברה למחוז מגוריה ולקבל שיבוץ ההולם את מצבה המשפחתי".
בתגובתה להודעת התובעת, טע נה ה נתבעת כי אין לאפשר לתובעת לעשות "מקצה שיפורים" באמצעות הודעתה ולהציג טענות, מוכחשות, כעובדות, ללא תמיכה בתצהיר. ה נתבעת הוסי פה כי אין במודיעין עלית משרות פנויות רלוונטיות לשיבוץ התובעת, ולתובעת אין זכות להשתבץ במשרה במרכז הארץ, לאחר שעזבה מיוזמתה את עבודתה בדרום הארץ. בהתייחס להיקף המשרה החלקי שהוצע לתובעת (בהיקף של 18 ש"ש) השיב ה ה נתבעת, כי אין מדובר בניסיון להקשות על התובעת כפי שמשתמע מהודעתה, אלא נהפוך הוא- בפרי מאמצים לאתר עבורה משרה רלוונטית בה תוכל להשתבץ. הנתבעת חזר ה על טענת ה כי בית הספר ברמלה נגיש תחבורתית, וכי מחצית מעובדי ההוראה המועסקים בו, כמו גם מנהלת בית הספר עצמה, מתגוררים בעיר מודיעין עלית. ה נתבעת הוסי פה כי טענת התובעת בדבר מחויבותה לליווי אחיה להסעה בשעה מסוימת נטענה מבלי שנתמכה באסמכתא, ולא הובאה כל ראיה לכך שאדם אחר אינו יכול לבצע מטלה זו במקומה.

בקשת התובעת לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים
כארבעה חודשים לאחר שהתובעת שובצה לעבודה בבית ספר תורני אקדמאי בבאר יעקב (שנה"ל תשע"ח), הגישה התובעת בקשה לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים (ביום 25.12.17), אשר התקבלה חלקית בהחלטת בית הדין מיום 9.1.18 (שניתנה על ידי כב' השופטת יפה שטיין), ועל פיה נדרשה ה נתבעת לגלות מידע ופרטים בדבר:
מספר התקנים החדשים שנוספו בכל שנה לבתי הספר בקרית ספר לשנים תשע"ו-תשע"ח.
פרטי שיבוץ של שלוש מורות (ששמותיהן פורטו בבקשה), לכל תקופת עבודתן לרבות שיבוצן בחינוך הרגיל ו/או בחינוך המיוחד. התובעת טענה כי מדובר במורות שעבדו בחינוך המיוחד בלבד, ועל אף האמור הן שובצו בחינוך הרגיל.
שיבוץ למשרות חינוך מיוחד של בית הספר 'אהלי ספר' בקרית ספר.
מצבת כוח האדם של כל משרות החינוך המיוחד בקרית ספר לשנים תשע"ו-תשע"ח.
על החלטה זו הגישה ה נתבעת בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה (בר"ע 60927-01-18) שנדחתה בהחלטה מיום 11.5.18 (שניתנה על ידי כב' השופטת סיגל דוידוב-מוטולה).
לאחר שנדחתה בקשת רשות הערעור, הגישה ה נתבעת (ביום 21.6.18) תצהיר גילוי מסמכים הכולל את המידע שעל גילויו ציווה בית הדין בהחלטה מיום 9.1.18.
יצוין כי בין לבין קוימה התכתבות בין ב"כ הצדדים בעניין הצעות השיבוץ שניתנו לתובעת בשנת הלימודים תשע"ח ושיבוצה בהיקף של 8 ש"ש בבית ספר תורני אקדמאי בבאר יעקב. במסגרת התכתבות זו הציעה ה נתבעת לתובעת להמשיך לעבוד בשנת הלימודים תשע"ט כמורת שילוב בבית ספר בבאר יעקב בהיקף של 8 ש"ש, תוך שהבהיר ה כי נכו נה לבחון, גם לשנת הלימודים תשע"ט, אפשרות לשבצה כמורת שילוב בבית ספר שערי ציון ברמלה בהיקף של 10 ש"ש. התובעת התבקשה להודיע אם אפשרות זו מקובלת עליה, על מנת שיינקטו צעדים מתאימים (מכתב ב"כ ה נתבעת לב"כ התובעת מיום 1.5.18). התובעת השיבה באמצעות באת כוחה באמצע חודש יוני 2018, כי היא אינה מעוניינת בהצעת השיבוץ בבית הספר ברמלה, אך ממשיכה בעבודתה בבאר יעקב (בהיקף 8 ש"ש) משלא קיבלה הודעה על הפסקת עבודתה בסוף חודש מאי.

הבקשה הזמנית השנייה
בחודש יוני 2018 הוגשה בקשתה השניה של התובעת למתן צו זמני המחייב את הנתבעת לשבצה לעבודה במשרה מלאה בשנת הלימודים תשע"ט, סמוך למקום מגוריה במודיעין עלית. התובעת טענה כי ה נתבעת הטע תה את בית הדין בהליך הזמני הראשון כאשר טענה, כי אין שעות פנויות בחינוך המיוחד לשיבוצה במודיעין עלית. לטענת התובעת, בפועל היו תקנים חדשים בחינוך המיוחד (כמו גם תקנים רבים בחינוך הרגיל) אשר היא היתה זכאית לקבלתם בהיותה עובדת מוערכת, ותיקה וקבועה, אך הם ניתנו לעובדות בלתי קבועות, צעירות ממנה, שהועסקו כסייעות. כן טענה התובעת כי מהנתונים עולה כי בניגוד לטענת הנתבעת, אין כל קושי בהעברת מורות מהחינוך המיוחד לחינוך הרגיל, כפי שהיתה מוכנה להשתבץ.
הנתבעת התנגד ה לבקשה והוסי פה כי לא מתקיימים התנאים ל"עיון מחדש" בהחלטה הדוחה את הבקשה הזמנית הראשונה שהוגשה; הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר; הבקשה היא למתן צו עשה; קיימת זהות בין הסעד העיקרי בתביעה לבין הסעד המבוקש בבקשה; אין למבקשת עילת תביעה; אין בסיס לטענות המבקשת בדבר אפלייתה על רקע עמדותיה הפוליטיות; הוראות תקנון שירות עובדי הוראה אינן חלות על המשיב; אין תקן פנוי.
ביום 23.7.18 קוים דיון בבקשה ולאחר שמיעת עדויות הצדדים וסיכומיהם, החליט בית הדין על דחית הבקשה ביום 25.7.18.
על החלטה זו לא הוגשה בקשת רשות ערעור.

שיבוץ התובעת לעבודה בשנת הלימודים תשע"ט
לאחר שנדחתה בקשתה השניה של התובעת למתן סעד זמני, הודיעה התובעת לנתבעת (ביום 25.7.18) כי היא מקבלת את הצעת המשרה השניה בבית הספר שערי ציון ברמלה בהיקף של 10 ש"ש לשנת לימודים תשע"ט. בהתאם לכך, התובעת הועסקה בשנת הלימודים תשע"ט בהיקף משרה של 18 ש"ש (10 ש"ש בבית ספר ברמלה ו-8 ש"ש בבית ספר תורני אקדמאי בבאר יעקב).
בית הדין הורה ליועץ המשפטי לממשלה להודיע אם ברצונו להתייצב בהליך בהתאם להוראת סעיף 30(א) לחוק בתי הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, ולהתייחס לטענת בדבר תחולת תקנון שירות עובדי הוראה על הנתבעת (החלטה מיום 16.9.18).
בקשת המדינה להגשת עמדת משרד החינוך, משלא נמצא הכרח להתייצבותו של היועץ המשפטי לממשלה בהליך, אושרה בהחלטה מיום 2.5.19).
עמדת משרד החינוך שהוגשה בהליך (ביום 21.5.19) היא:
"אין מקום לקביעה גורפת, ולפיה כלל הוראות תקנון שירות עובדי הוראה חלות בתנאי העסקה של מוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים כלפי עובדיהם.
לצורך בירור שאלת תחולת הוראה מהוראות התקנון, יש לבחון כל הוראה לגופה, ולבחון האם המקור הנורמטיבי המעגן אותה הוא כזה המחיל אותה, בשל נוהג או הסכמה, גם על העסקה בבעלויות על מוסדות מן הסוג האמור. לשם כך יש לבחון אם מדובר בנורמה החלה על עובדי הוראה באשר הם, מכוח הוראות שהוציא משרד החינוך בכובעו הרגולטורי; או לחלופין אם ההוראה אומצה בנסיבות המקרה הספציפיות בין אם במפורש בהסכמי או הסדרי העבודה, ובין אם במשתמע על-ידי אימוץ הכללים כנוהג, אף אם בשינויים. ככל שבחינה זו תעלה תשובה שלילית, הרי שהמסקנה המתבקשת היא שההוראה לא חלה; והכל כפי שיפורט להלן".

העדויות
הצדדים הסכימו כי כל העדויות בהליכים הזמניים ישמשו ראיות בהליך העיקרי.
בהליכים הזמניים העידה התובעת בעצמה. מטעם הנתבעת העיד מר י. אייזיק גולדשטיין, מנהל המחלקה לתנאי שירות, גמלאות ופיצויים.
בהליך העיקרי נשמעו עדי הצדדים בדיון מיום 27.5.19. מטעם התובעת העידה התובעת בעצמה. מטעם הנתבעת העיד מר גולדשטיין וגב' זהבה בולבין, מפקחת תחום חינוך רגיל באזור מודיעין עלית וסביבתה. כן העידה לאחר שהוזמנה למתן עדות על ידי ה נתבעת, גב' יהודית כהן, אשר שימשה בזמנים הרלוונטיים לתביעה כמפקחת במשרד החינוך ופרשה לגמלאות.
סיכומי התובעת הוגשו ביום 30.7.19. סיכומי הנתבעת הוגשו ביום 22.10.19, מכאן פסק דיננו.

טענות הצדדים
להלן נפרט את עיקרי טענות התובעת:
הנתבעת ה יא גוף דואלי המעניק שירות ציבורי, וחלות עליה חובות תום לב מוגברות.
הנתבעת ה יא מוסד חינוך מוכר שאינו רשמי, המתוקצב באופן מלא על ידי מדינת ישראל, ועל כן חלות עליו הוראות תקנון שירות עובדי הוראה באופן מלא. הנתבעת לא הציג ה כל הסכם קיבוצי שהוא צד לו, או תקנון פנימי המסדיר את זכויות המורים ועל פי הוראותיו הוא פועל.
התובעת היתה זכאית לשיבוץ, אך לא שובצה משיקולים זרים וזכתה ליחס מפלה על רקע עמדתה הפוליטית. רק לאחר שהוגשה בקשתה לצו זמני שובצה לעבודה ואף זאת באופן חלקי ומפוצל, כאשר היקף משרתה לא הועלה עד היום. בשנת לימודים תשע"ו ותשע"ז לא שובצה כלל, בשנת לימודים תשע"ח שובצה בהיקף של 8 ש"ש בבית ספר בבאר יעקב, ובשנת תשע"ט הוגדלה משרתה ב-10 ש"ש בבית ספר ברמלה (סה"כ 18 ש"ש). טענת הנתבעת כי יתרת התקן של התובעת (6 ש"ש) שמורה לה להעסקה בדרום הארץ היא עמדה צינית ובלתי ראויה.
מודיעין עלית היא עיר בתנופת פיתוח ומדי שנה יש גידול בתקני הנתבעת ושינויים בהיקפי המשרה של מורות בבתי הספר בעיר.
התובעת זכאית לקדימות בשיבוץ על פני מורות חדשות או שאינן קבועות. טענת הנתבעת לפיה לעובדת שאינה קבועה יש עדיפות על התובעת בבית הספר בו היא מלמדת, מנוגדת לנוהלי העברה והשיבוץ במשרד החינוך, המקנה עדיפות לקביעות ולוותק. טענת ה נתבעת מנוגדת לעקרון תום הלב וחובת מעסיק כלפי עובד.
בניגוד לטענת הנתבעת לפיה אין תקנים בחינוך המיוחד במודיעין עלית, התברר לתובעת כי המשרה אותה מלאה בפועל כממלאת מקום בשנת תשע"ו בבית ספר אוהלי ספר התפנתה. כן התברר כי בשנת תשע"ו התפנו 2 משרות בכיתה מקדמת, אך הן ניתנו לסייעות, עובדות חדשות וצעירות, שלא הועסקו על ידי ה נתבעת, מבלי שהוכח מדוע הן עדיפות על פני התובעת.
כן נפתחה כיתה מקדמת בבית ספר חפציבה ונוספו שעות הכלה מאז שנת 2018, כמו גם שעות שילוב.
היו קיימים תקנים רבים בחינוך הרגיל, אליהם לא היתה מניעה לשבץ את התובעת, אך הנתבעת נמנע ה מלהציע משרות אלה לתובעת וקלט ה לתקנים אלה מורות חדשות, רובן חסרות ניסיון.
התובעת היתה זכאית לשיבוץ גם בחינוך הרגיל או כיועצת חינוכית. הנתבעת מעביר ה מורות מהחינוך הרגיל לחינוך המיוחד ולהיפך. מפקחת החינוך המיוחד סברה כי התובעת מתאימה לעבודה בחינוך הרגיל ולכן הפנתה אותה לגב' בולבין לשיבוץ. התובעת בעלת ניסיון וידע בתפקיד יועצת חינוכית וגב' יהודית כהן סברה שיש לשבצה ואישרה אותה לעבודה.
בהתאם לפסיקה ולחובת תום הלב, כמו גם לעקרון אחרון נכנס ראשון יוצא החל במערכת החינוך, התובעת כעובדת קבועה, ותיקה וטובה זכאית לשיבוץ לפני עובדת בלתי קבועה, בוודאי לפני עובדת המועסקת במילוי מקום ולא בתקן. הנתבעת לא השכיל ה להסביר מה המ שמעות של היות עובדת קבועה וגרסתה השתנתה חדשות לבקרים.
הנתבעת לא הוכיח ה כי לעובדות אחרות היתה עדיפות בשיבוץ על פני התובעת. ה נתבעת טענה באופן סתמי כי יש "מכלול שיקולים במלאכת השיבוץ המורכבת" שמביא לכך שאין עדיפות לקביעות או לוותק דווקא. ה נתבעת לא תמכה טענותי ה במסמך כלשהו כדוגמת נוהל שיבוצים או פרוטוקולים של ועדת שיבוץ. זאת, למרות שלטענת גב' בולבין קיים נוהל מסודר לשיבוצים, פרוטוקולים של ועדות שיבוץ לכל משרה, בהן יושב מנכ"ל ה נתבעת, ורשימות מועמדות לשיבוץ לכל משרה.
ההפליה כלפי התובעת נמשכה גם במהלך התביעה תוך הפרת עקרונות השיבוץ עליהם הצהירה ה נתבעת. הנתבעת מסרב ת להשלים לתובעת את משרתה (24 ש"ש, 89%) ועומד ת על פיצול היקף משרתה החלקית בין 2 בתי ספר, בניגוד לנוהלי ה. גב' בולבין העידה כי ראשית משלימים למורה קיימת את היקף משרתה ל-24 שעות. עם זאת, התובעת לא שובצה למשרה אותה מילאה בפועל כמ"מ אלא הובאה במקומה עובדת אחרת צעירה ממנה מבית ספר אחר. במהלך תשע"ט נקלטה בבית ספר בבאר יעקב בו מועסקת התובעת מאז תשע"ח בהיקף של 10 שעות כמורת שילוב מורה חדשה צעירה כבת 23, שהוקצו לה שעות שילוב בבית ספר בבאר יעקב, חלף הגדלת היקף משרתה של התובעת.
הנתבעת הטע תה את בית הדין והעלימה נתונים. בניגוד לטענת ה נתבעת בהליך הזמני הראשון, לפיה נאל צה להפחית שעות למורת השילוב ש.ג. ששובצה ברמלה כדי לתת אותן לתובעת, אותה מורה המשיכה לעבוד בהיקף של כ-20 ש"ש בחינוך המיוחד והיקף משרתה אף גדל בשנת הלימודים הנוכחית, בניגוד לתובעת. עוד התברר כי בניגוד לטענת ה נתבעת לפיה אין שעות בחינוך מיוחד במודיעין עלית וסביבתה למעט "אולי" למשרה אחת בבית ספר "חפציבה", שיתכן ותפתח בשנת תשע"ט, התברר לאחר מתן ההחלטה בבקשה הזמנית, כי הכיתה ב"חפציבה" נפתחה וה נתבעת קיבל ה הקצאת שעות "הכלה" נוספות שהן חלק משעות שילוב ומוקצות למורות שילוב וחינוך מ יוחד. הנתבעת ידע ה עליהן קודם לדיון בצו הזמני השני ב8/18, אך הסתיר ה מידע זה.
טענת הנתבעת בדבר הפררוגטיבה הניהולית שיש לה בשיבוצים אינה יכולה לגבור על חובת תום הלב וזכויותיה של התובעת כעובדת קבועה.
נסיבותיה האישיות של התובעת חייבו קבלת בקשת העברה. התובעת היא מפרנסת עיקרית, אם לששה ילדים קטנים (ביניהם זוג תאומים שהיו זקוקים להסדר חינוכי שלא היה קיים בירוחם), ואפוטרופסית לאח בעל צרכים מיוחדים הלומד בירושלים, במרכז הארץ וזקוק להשגחה וליווי. התובעת הציגה ראיות להתנכלות פוליטית בירוחם כלפי בעלה עד כדי דחיה וחרם של ממש, שחייבה את המשפחה לעבור למרכז. נסיבותיה האישיות חייבו קבלת בקשת העברה, וזאת לא רק בשל נוהלי ההעברה אלא בשל חובת תום הלב החלה על המעסיק ועל הנזק הגדול שדחיית הבקשה גרמה לה. הנתבעת הפל תה את התובעת עת דחתה בקשתה להעברה ללא כל הסבר, ובמקביל אישרה בקשות העברה לחמש מורות מבית הספר בדימונה בו עבדה, אשר בחלקן עברו לאזורי ביקוש –ירושלים ובית שמש. טענת הנתבעת לפיה לא ניתן היה לשבץ את התובעת לחינוך הרגיל אינה נכונה.
הנתבעת הביא ה עדים לא רלוונטיים ונמנע ה מלהעביר חומר ראיות רלוונטי. שני העדים שהובאו לעדות מטעם הנתבעת אינם עוסקים בפועל בשיבוצים הרלוונטיים. מר גולדשטיין הנו עד מקצועי, עדותו אינה מידיעה אישית והוא לא היה מעורב בהתנהלות מול התובעת עד להגשת התביעה במרץ 2017. ה נתבעת טע נה שהתובעת מתאימה לשיבוץ בחינוך המיוחד אך לא הביא ה לעדות אף לא אחת מהמפקחות בחינוך המיוחד, גב' זלצברג או גב' פרידמן, עמן התכתבה התובעת לגבי שיבוצים. הנתבעת לא העיד ה את גב' בריינדה ויינברג, האחראית על השיבוצים ב נתבעת, אליה פנתה התובעת. מנגד, הנתבעת בחר ה להעיד את גב' בולבין שטענה שלא טיפלה בשיבוץ התובעת.
יש להחיל את נוהלי משרד החינוך בדבר העברה ושיבוץ על הנתבעת. הנתבעת נמנע ה מלהמציא נוהלים במסגרת ההליך לעניין העברה, שיבוץ, ערעור על החלטות העברה ושיבוץ, קביעות, ערעור על החלטות וכל נוהל אחר רלוונטי.
העדר נוהלים כתובים בגוף דואלי המעסיק אלפי עובדים ומעניק שירות ציבורי, במימון מלא על ידי המדינה - הוא חמור. ה יעדר נהלים מביא לשרירותיות ומונע ביקורת שיפוטית ומנהלית. בהתאם לפסיקה, גוף מנהלי חייב לפעול בהתאם למערכת קריטריונים ידועה ומפורסמת על מנת לאפשר לאדם לכלכל את צעדיו.
יש להתעלם מעמדת משרד החינוך, שאינו מבחין בין הנתבעת, שהינ ה מוסד מתוקצב באופן מלא, לבין המוסדות המוכ רים שאינם רשמיים האחרים, ואינו דן בשאלה האם יש לחייב את ה נתבעת בחובות מיוחדות לאור זאת.
לתובעת נגרמו נזקים בשל התנהלות הנתבעת ויש לחייב ה לפצותה בגינם. כן זכאית התובעת לפיצוי בגין הפליה על רקע פוליטי בניגוד לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה.

להלן נפרט את עיקרי טענות הנתבעת:
עובד שעוזב את משרתו, אף אם היא קבועה, אינו זכאי באופן אוטומטי לכך שמשרתו תעבור עמו למקום מגוריו החדש.
משמעותו של "תקן קבוע" בחינוך העצמאי היא קביעות במשרה הספציפית, בתקן מסוים שהוקצה לבית ספר מסוים. לטענת התובעת, יש לה קביעות, ולכן היה על הנתבעת לשבצה לעבודה במקום מגוריה החדש תוך מתן עדיפות על פני מועמדים אחרים. לגישתה של התובעת , התקן הקבוע מעניק לה זכות כללית להיות מועסקת בכל בית ספר של החינוך העצמאי, בכל מקום בארץ, וכי המשרה "עוברת" יחד עם העובד למקום מגוריו החדש. התובעת לא הפנתה למקור הנורמטיבי המקנה לה זכות כאמור ופרשנותה של התובעת למונח "קביעות" אינה מבוססת.
ההבחנה בין "תקן קבוע" לבין תקן שאינו קבוע בחינוך העצמאי רלוונטי רק לעניין משכורות המורים ותנאי שכרם. זאת, בשונה מהקבוע לעניין זה בתקנון שירות עובדי הוראה במשרד החינוך, שאינו חל על החינוך העצמאי.
תקנון שירות עובדי הוראה אינו חל על עובדי הנתבעת, ואף אם היה חל, לא היה בכך כדי לבסס את תביעת התובעת. אף עמדת משרד החינוך אינה תומכת בקביעה גורפת לפיה תקנון שירות עובדי הוראה חל על עובדי הוראה במוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים. טענת התובעת לפיה עמדת משרד החינוך לא התייחסה לסוגיית התקצוב אינה נכונה וישנה התייחסות מפורשת לסוגיה זו.
עמדת המדינה היא העמדה שאומצה הלכה למעשה בפסיקת בתי הדין לעבודה בעת האחרונה.
התובעת ממשיכה וטוענת כי אילו הנתבעת הי תה פועלת לפי תקנון שירות עובדי הוראה כנדרש לפי טענתה, התובעת היתה זכאית להעברה למשרה חדשה במודיעין עלית, אך התובעת לא עשתה דבר לביסוס טענה זו, הגם שטענה זו נדחתה בהחלטת בית הדין בבקשה הזמנית הראשונה.
נוהל העברת עובדי הוראה בתקנון שירות עובדי הוראה קובע תנאים מוקדמים לדיון בבקשת העברה וכן רשימה סגורה של מקרים בהם ניתן לאשר בקשת העברה. כך למשל, נקבע כי בקשות העברה יש להגיש עד ה- 31 במרץ; כי אין לקבל בקשות העברה של עובד בחופשה ללא שכר; וכי ככל שהנימוקים להעברה הם בריאותיים או משפחתיים יש לצרף המלצה של לשכת הבריאות המחוזית. אין מחלוקת כי התובעת לא עמדה בדרישות אלה לקראת שנה"ל תשע"ו ובשנת הלימודים תשע"ז.
אף אם היו מתקיימים תנאי הסף, וכן אחד מהתנאים ברשימה הסגורה המאפשרת לדון בבקשה העברה, עדיין אישור הבקשה אינו אוטומטי אלא נתון לשיקול דעת, ולמגוון שיקולים רלוונטיים בנסיבות העניין.
גם הוראות תקנון שירות עובדי הוראה בעניין חזרה מחל"ת, אינן מסייעות לתובעת. הוראות אלה אינן מקנות זכות העברה לעובד החוזר מחל"ת, אלא שנוהל העברה עצמו קובע כי לא יתקבלו בקשות העברה של עובדים השוהים בחל"ת.
גם נוהלי העברה של משרד החינוך לעובדי הוראה במגזר הערבי (שצורפו לתצהירי התובעת), אינם מסייעים לתובעת. התובעת טענה כי הנתבעת חייב ת לקיים את עקרונות או נוהל העברה במגזר הערבי בשל הדימיון שלו למגזר החרדי. גם לפי נוהל זה בקשתה של התובעת היתה צריכה להידחות על הסף, בין היתר מחמת עיתוי הגשת הבקשה. גם למקרא הקריטריונים לניקוד לשם קביעת קדימות בשיבוץ, ספק רב אם התובעת היתה זוכה לניקוד גבוה ולקדימות. התובעת לא פירטה ולא הוכיחה כיצד לטעמה היא עומדת בקריטריונים או כיצד היתה אמורה לקבל קדימות לפיהם, ועל פני מי.
הפסיקה אליה הפנתה התובעת לביסוס טענתה כי עובדת קבועה, ותיקה וטובה זכאית לשיבוץ לפני עובדת שאינה קבועה, בוודאי לפני עובדת המועסקת במ"מ ולא בתקן, אינה קובעת זאת.
בקשת העברה של התובעת נבחנה באופן סביר וראוי ואף למעלה מכך, ואף באופן מקל ומיטיב לעומת נוהלי משרד החינוך. בסופו של יום, התקבלה בקשת העברה של התובעת והיא אכן שובצה במקום מגוריה החדש, בהיקף קרוב להיקף משרתה הקודם, וזאת לפני ולפנים משורת הדין, חרף דחיית שתי בקשותיה לסעד זמני.
לא היו בנתבעת משרות פנויות שלתובעת היתה קדימות בשיבוץ אליהן ושהיא לא שובצה בהן. משרתה של התובעת בדרום היתה משרה של מורת שילוב. בשנים תשע"ו-תשע"ז לא היו משרות פנויות של מורת שילוב בחינוך המיוחד באזור מגוריה של התובעת, שהיה לתובעת קדימות בשיבוץ אליהן. מתוך 8 בתי ספר בקרית ספר, על פני 3 שנות לימוד, התפנו רק שני תקנים בתחום החינוך המיוחד, ואליהן שובצו מורות ותיקות ומוערכות בתחום החינוך המיוחד בת"ת אוהלי ספר.
התובעת היתה בעלת ניסיון מועט ביותר בתחום הייעוץ החינוכי, ואפילו לא השלימה את החובות לשם קבלת רישיון יועצת חינוכית- ודאי שלא היתה לה קדימות בשיבוץ בתחום זה. התובעת טענה כי היה על הנתבעת לשבצה למשרת יועצת חינוכית בבית ספר "משכנות תמר", ואולם כישוריה המקצועיים של התובעת לא התאימו לתפקיד ובזמן אמת קיבלה התובעת תשובות ברורות מדוע אינה משובצת לתפקיד, תוך שהובהר לה כי ישנן שלוש מועמדות עדיפות על פניה שיש להן ניסיון של ממש בתחום הייעוץ המקצועי. בסופו של יום, המשרה לא אוישה בשל שיקולים תקציביים ומערכתיים.
לתובעת אין ניסיון רלוונטי בחינוך הרגיל ולא היה מקום לתת לה עדיפות בשיבוץ בתחום זה.
מבחינת הביקוש וההיצע למשרות הוראה, ישנו ביקוש עצום למשרות הוראה בבתי ספר באזורי ביקוש דוגמת מודיעין-עלית ובני ברק. במציאות כזו, לא היתה סיבה להעדיף בשיבוצים לחינוך הרגיל, דווקא מורת חינוך מיוחד, שעבדה באזור אחר ושניסיונה בתחום החינוך הרגיל מועט ומלפני שנים ארוכות. ניסיון התובעת להראות כי מעבר מתחום החינוך המיוחד לחינוך הרגיל הוא פרקטיקה מקובלת לא צלח והוכח כי מדובר בחריג שבחריג.
טענת התובעת כי מורות אחרות בחינוך הרגיל אשר עברו מקום מגורים, ביקשו וקיבלו שיבוץ בחינוך הרגיל שאינו רלוונטי לשיבוצה, אינו מעיד על הפליה כלשהיא שכן התובעת היתה מורה בחינוך המיוחד.
טענות התובעת בדבר אפלייתה לעומת מורות אחרות אינן מבוססות. הנתבעת מעסיק ה כ-13,000 עובדי הוראה במאות בתי ספר הפרושים ברחבי הארץ ומייצג ת קשת רחבה של זרמים בחברה החרדית. הועד המנהל של הנתבעת מורכב מנציגים המייצגים את הזרמים השונים, לרבות הזרם אליו לפי הטענה משתייכת התובעת. טענות התובעת עליהן היא מנסה לבסס את טענות האפליה, הנן רחוקות מהמציאות ולא הוכחו.
הנתבעת הביא ה שלושה עדים רלוונטיים ומהימנים, לעומת התובעת שנדרשת להוכיח את תביעתה, לא הביאה עדים מלבדה.
התובעת לא הוכיחה כי היא זכאית לקבלת הסעדים שתבעה, לא הוכח כי נגרמו לתובעת נזקים כלשהם וכי הנתבעת היה אחראי ת לנזקים אלה. בהתייחס לתביעה לפיצוי בגין הפסד השתכרות והפסד הזכויות הסוציאליות הנטענות, הרי שהתובעת לא פעלה להקטנת נזקה הנטען, ולחילופין קיים לה אשם תורם בשיעור של 100%. ככל שייפסק לתובעת סכום כלשהו, יש להפחית ממנו דמי אבטלה שהצהירה שבכוונתה לדרוש, וכן את השכר שקיבלה בגין מילוי המקום ב נתבעת במשך ארבעה חודשים בשנת תשע"ו.
באשר לדרישת השיבוץ של התובעת- מדובר בדרישה חסרת יסוד ומיותרת, שעה שבפועל התובעת משובצת לעבודה בסמוך למקום מגוריה זו השנה השלישית, והתובעת לא טרחה לתקן את תביעתה בעניין זה.

דיון והכרעה
לאחר שבחנו את הראיות והעדויות שהובאו לפנינו ועיינו בטיעוני הצדדים בסיכומיהם, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. להלן נימוקינו.

תחולת הוראות תקנון שירות עובדי הוראה
התובעת לא הוכיחה את טענתה לפיה הוראות תקנון שירות עובדי הוראה בעניין כללי העברה ממחוז למחוז חלות על הנתבעת.
בתקנה 3(א) לתקנות החינוך הממלכתי (מוסדות מוכרים), התשי"ד- 1954 (להלן- תקנות מוסדות מוכרים), נקבעו תנאים להכרה במוסד חינוך, כמוסד "מוכר שאינו רשמי" לפי חוק חינוך ממלכתי וחוק חינוך חובה, התש"ט-1949, ובהם התנאי הקבוע בתקנה 3(א)(6), לפיו משכורות העובדים במוסד יהיו לפי השיעורים והכללים הנהוגים במוסדות חינוך רשמיים.
בהתאם להלכה שנפסקה בע"ע (ארצי) 203/09 רשת הגנים של אגודת ישראל - שמחה בוסי ו-15 אח' (פורסם בנבו, 02.10.2011) (להלן- "הלכת בוסי" או "עניין בוסי"), עובדים המועסקים במוסדות החינוך המוכר שאינם רשמיים, זכאים לקבלת משכורות "לפי השיעורים והכללים הנהוגים במוסדות חינוך רשמיים" וזאת מכוח הוראת תקנה 3(א)(6) לתקנות מוסדות מוכרים, המגלמת בחובה התחייבות של המוסד החינוכי לשלם לעובדיו משכורות לפי השיעורים והכללים הנהוגים במשרד החינוך, וזאת כתנאי להכרה בו כמוסד מוכר לפי חוק חינוך ממלכתי וחוק חינוך חובה. התחייבות המוסד כאמור חלה במישור יחסי העבודה שבין המוסד החינוכי לבין עובדיו ומהווה תנאי מכללא בהסכמי העסקה של עובדיו (עתירה שהוגשה נגד קביעה זו נדחתה (בג"צ 8838/11 רשת גני הילדים של אגודת ישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה, ניתן ביום 8.4.13 ופורסם בנבו).
הלכת בוסי קבעה החלה של "גרעין" מצומצם של הוראות תקנון שירות עובדי הוראה על מוסדות מוכרים שאינם רשמיים, הנוגעות להסדרים בדבר תשלום "משכורות" (ואף זאת מכוח הוראה משתמעת בתקנה 3(א)(6)), ואין היא קובעת החלה אוטומטית או גורפת של ההוראות הנמצאות ב"מעגלים" שמחוץ לאותו "גרעין" המסדירים עניינים שאינם נוגעים לתשלום המשכורות, כבענייננו- ההסדר הנוגע לאישור בקשות העברה.
בהתאם להלכת בוסי, אף במקרים בהם קיימת מחלוקת בעניין החלת הסדר הנוגע לתשלום "משכורת", קרי האם ההסדר הספציפי הוא בתוך אותו "גרעין" מצומצם של הוראות הנוגעות לשכר, על מוסד מוכר שאינו רשמי, יש לנסות להסתייע בפתרון המחלוקת על ידי משרד החינוך, ובמקרה שהמחלוקת לא באה לפתרונה, יש ליתן הכרעה שיפוטית תוך התחשבות בעמדת משרד החינוך:
""ככל שמתעוררת מחלוקת לעניין אופן החלתו של הסדר משכורת כזה או אחר על מוסד מוכר שאינו רשמי, ואין היא באה על פתרונה, לרבות בסיוע משרד החינוך, כי אז כדרכן של מחלוקות מעין אלו, הן תיפתרנה בהכרעה שיפוטית, לרבות בשים לב לעמדת משרד החינוך בסוגיה המתעוררת."
כאמור בהליך שלפנינו הוגשה עמדת משרד החינוך לפיה אין מקום לקביעה גורפת לפיה תקנון שירות עובדי הוראה חל על עובדי הוראה במוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים, וכי יש לבחון כל הוראה לגופה, אם היא הוחלה במפורש מכוח הוראה מפורשת של משרד החינוך, או אם היא אומצה מכוח נוהג או הסכמה.
עמדה זו מקובלת עלינו והיא אף אושרה בפסיקת בג"צ 8437/99 רשת גני חב"ד בארץ הקודש, עמותה רשומה נ' שר החינוך, פ"ד נד, וכך נוהגים בתי הדין בתביעות המעוררות שאלות דומות, כך שככלל, בתביעות הנוגעות לזכויות שאינן נוגעות להסדרים העוסקים בתשלום "משכורות" (למשל, אופן קביעת השכר ושיעורו), על התובע להוכיח החלה של ההוראה המזכה, בין בהוראה מפורשת או משתמעת בחוק או תקנה, ובין בהסכמה או מכוח נוהג קיים (כך למשל נקבע כי למרות שלא הוכח תחולתן של הוראות ההסכם הקיבוצי לעובדי ההוראה על מעסיקים פרטיים, הרי מכוח הנוהג, יש להחיל את ההוראה הקובעת כי המועד למתן הודעת פיטורים הוא עד ליום 31 במאי בכל שנה. דיון לה/5-3 נורית פריד נ' מכון בית יעקב למורות פד"ע ו 113 ; דב"ע לא/23-3 חנה מנצ'ק נ' המרכז לחינוך העצמאי, פד"ע ג 337).
לדעתנו יש הגיון רב באי החלה אוטומטית של הוראות תקנון שירות עובדי הוראה על עובדי מוסד מוכר שאינו רשמי. כך, למשל, בכל הנוגע להסדרים המוחלים בעניין הפסקת עבודה, אין זה הגיוני שעובד המתקבל לעבודה במוסד מוכר שאינו רשמי, בו הליך הקבלה הינו מקל לעומת הליך קבלה של עובד הוראה במשרד החינוך, יהנה מההגנה הניתנת לעובד משרד החינוך בהליך של פיטורים.
בענייננו, התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי ההוראה שבתקנון שירות עובדי הוראה, המסדירה העברה, הוחלה על הנתבעת באופן מפורש או במשתמע על ידי משרד החינוך. כן התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי ההוראה אומצה להסכם עבודתה או מכוח נוהג אצל הנתבעת.
לטענת התובעת, הואיל והנתבעת מתוקצב ת באופן מלא על ידי המדינה, הרי שיש להחיל עלי ה את הוראות תקנון שירות עובדי הוראה. טענה זו איננה מבוססת. בעניין בוסי, בית הדין הארצי לעבודה התייחס בהנמקתו לשאלת התקצוב של המוסדות המוכרים. בית הדין הארצי עמד על כך שהסעד המשפטי הראוי בגין אי מילוי הוראות תקנות מוסדות מוכרים הוא בתחום המשפט המינהלי, המסדיר את מערכת היחסים בין משרד החינוך לבין המוסד המוכר. הסעד שיינתן הוא ביטול ההכרה במוסד, וכפועל יוצא מכך, הפסקת התמיכה הכספית בו. לעומת זאת, המסגרת הנורמטיבית המעגנת את זכויות העובדים היא מתחום משפט העבודה המסדירה את זכויות העובדים בחקיקת מגן, בהסכמים קיבוציים וצווי הרחבה, הסכמי עבודה ונוהג. במשפט העבודה קיימים מנגנונים המחילים על קבוצות עובדים תנאים מהסכמים קיבוציים החלים על קבוצות אחרות, כגון: צווי הרחבה והוראות הצמדה בהסכם קיבוצי או אישי. בעניין בוסי, בית הדין הארצי עמד על כך שבעצם פנייתו של מוסד חינוך למשרד החינוך בבקשה להכיר בו כמוסד מוכר שאינו רשמי, ומקל וחומר בעצם קבלת הטבות הנובעות מהכרה זו, טמונה התחייבות מפורשת למילוי התנאי שנקבע בתקנה 3(א)(6) בדבר תשלום משכורות העובדים על פי המקובל במוסדות החינוך הרשמיים. התחייבות זו כאמור, חלה כתנאי מכללא בחוזה העבודה של עובדי המוסד המוכר.
על יסוד האמור לעיל, אנו דוחים את טענת התובעת בדבר תחולת הוראות תקנות שירות עובדי הוראה על הנתבעת.
למעלה מן הצריך נציין כי אנו מסכימים עם עמדת הנתבעת, כי אף אם היינו מגיעים למסקנה הפוכה, הרי שהתובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי הוראות העוסקות בהעברה, מזכות אותה בשיבוץ במשרה קרוב למקום מגוריה החדש, כפי שתובעת בהליך זה. במה דברים אמורים?
סעיף 1.27.1 לתקנון שירות עובדי הוראה עוסק בכללי "העברה ממחוז למחוז". בסעיף 1.27.1.1 נקבע כי "עוסק הוראה מוסמך (להלן: עובד) המבקש העברה ממוסד חינוך רשמי במחוז אחד למוסד חינוך רשמי במחוז אחר, יגיש בקשה מנומקת למנהל המחוז בו הוא עובד עד 31 במארס. הודעה על כך מתפרסמת מדי שנה בחוזר המנהל הכללי. מנהל המחוז לא יטפל ולא יאשר בקשה שתוגש לאחר 31 במארס...".
אין חולק כי התובעת הגישה לנתבעת את בקשותיה להעברה לאחר יום ה-31 במארס של אותה שנה, לפיכך התובעת לא הוכיחה כי הגישה את בקשותיה במועד. בנסיבות אלה, בהתאם להוראות התקנון, ממילא אסור היה לדון או לאשר בקשתה ("לא יטפל ולא יאשר"). די בכך, על מנת לדחות את טענת התובעת המבוססת על הוראות תקנון שירות עובדי הוראה, ואולם אך לצורך דיון בטענות התובעת, נתייחס ליתר התנאים שנקבעו בתקנון, בהם התובעת לא עמדה.
גם אם היינו מניחים כי הוראות תקנון שירות עובדי הוראה חלות על הנתבעת, וגם אם היינו מניחים כי התובעת הגישה את בקשת העברה במועד (קרי עד 30 במארס), הרי שדין בקשתה היה להידחות בהתאם להוראות התקנון עצמן, שכן אחד מהתנאים המוקדמים שנקבעו לטיפול בבקשת העברה בסעיף 1.27.1.2 הוא, כי העובד אינו שוהה בחופשה ללא תשלום:
"2. תנאים מוקדמים לטיפול בבקשת העברה
מנהל המחוז לא יאשר העברת עובד הוראה הנימנה עם אחת מהקבוצות כדלהלן:
א...
ב...
ג...
ד. עובד הוראה השוהה בחופשה ללא שכר מכל סיבה שהיא."
התובעת בטיעוניה "דילגה" והתעלמה מהוראות מקדימות אלה, הקובעים תנאים מוקדמים לדיון בבקשתה, ו"קפצה" להוראה העוסקת ב"נימוקים לבקשה" הקובעת כי מנהל המחוז "רשאי" לאשר בקשת העברה המנומקת בלפחות אחד מהנימוקים הבאים:
"3. נימוקים לבקשת העברה
מנהל מחוז רשאי לאשר בקשת עובד להעברה רק אם היא מנומקת באחת או יותר מהסיבות הבאות:
עובד, לאחר חמש שנות שירות לפחות, שמקום מגוריו הקבוע (כפי שרשום בתעודת הזהות) אינו במחוז בו הוא עובד.
עובדת נשואה, שבעלה גר או עבר בתוקף עבודתו למחוז אחר, לאחר המצאת אישור רשמי על-כך.
עובדת נשואה, שבעלה מועבר למחוז אחר בתוקף תפקידו בצה"ל/משטרה/כוחות הבטחון, ולאחר המצאת אישור רשמי על כך.
עובד הוראה שבקשתו מנומקת בטעמי בריאות או בנסיבות משפחתיות מכריעות ובתנאי שקיימת המלצה מתאימה של לשכת הבריאות המחוזית.
עובד המבקש העברה לישוב פיתוח והוא עצמו אינו גר בישוב פיתוח."
לטענת התובעת, היה על הנתבעת לאשר את בקשתה כי היא עומדת בשלוש חלופות המפורטות בסעיפים קטנים א, ב ו-ד. גם טענה זו אין בידינו לקבל שכן התנאים המוקדמים המפורטים לעיל הם תנאים אשר אמורים להתקיים במועד הגשת הבקשה, שהיתה אמורה להיות מוגשת לכל היותר עד 30 במרץ. ברי, כי התובעת לא עמדה בתנאים אלה. במועד הגשת הבקשה הראשונה והשניה (שהוגשו לאחר 30.3), התובעת לא עבדה חמש שנים במחוז שאינו במחוז מקום מגוריה הקבוע; התובעת גם לא הוכיחה כי בעלה "גר" או "עבר" בתוקף עבודתו למחוז אחר ולא המציאה אישור רשמי על כך (אין חולק על כך שבעלה של התובעת פוטר סמוך למועד העתקת מקום מגורי התובעת). בקשת התובעת אף לא נומקה ב"טעמי בריאות" או "בנסיבות משפחתיות מכריעות". בקשתה הראשונה הוגשה לפני שהחלה לשמש כמשפחת אמנה עבור אחיה (ולא היתה בידה המלצה של לשכת הבריאות המחוזית). גם אם נניח כי במועד הגשת בקשתה השניה (שכאמור לא היתה אמורה להיבחן כלל, עקב איחור בהגשתה) היו לתובעת "נסיבות משפחתיות מכריעות" הרי היא ממילא לא הוכיחה כי ניתנה לה המלצה של לשכת הבריאות המחוזית. בנסיבות אלה, איננו מסכימים עם טענת התובעת כי היא הוכיחה את התקיימות החלופות הנ"ל.
התובעת אף לא התייחסה להוראה העוסקת ב"אישור הבקשה" הקובעת כי בקשה תאושר רק "לאחר שהתקיימו התנאים המפורטים לעיל ולאחר עיון בחוות דעתו של המפקח הכולל":
"4. אישור הבקשה
מנהל המחוז יחליט לאשר את הבקשה רק לאחר שהתמלאו התנאים המפורטים לעיל ולאחר עיון בחוות דעתו של המפקח הכולל (ושל המפקח המקצועי, אם מדובר במורה למקצועות ההכשרה) הנוגע בדבר ולאחר התייעצות עם המחמ"ד, אם מדובר בעובד במוסד חינוך דתי. מנהל המחוז ישקול את הבקשה גם על רקע מצבת כח אדם במחוז (עודפים או מחסורים) תקן השעות, ויסות כיתות, ניידות אוכלוסיה ועוד גורמים העשויים להשפיע על כוחות ההוראה במחוז.
החליט מנהל המחוז לאשר את ההעברה, כזכור לעיל, יודיע על כך לעובד על גבי הטופס המתאים, עד 30 באפריל. ההחלטה תובא לידיעת המפקח הכולל (ושל המפקח המקצועי, אם העובד הוא במקצועות ההכשרה) ולידיעת המחמ"ד- אם מדובר בעובד בחינוך הדתי."
אם כן, גם לו הייתה התובעת מוכיחה את עמידתה בכלל התנאים שנקבעו בהוראות שבתקנון העוסקות בהעברה ממחוז למחוז , היא לא היתה זכאית לאישור "אוטומטי" של בקשתה והנתבעת הי תה רשאי "לשקול" את בקשתה "גם על רקע מצבת כח אדם במחוז (עודפים או מחסורים) תקן השעות, ויסות כיתות, ניידות אוכלוסייה ועוד גורמים העשויים להשפיע על כוחות ההוראה במחוז".
בנסיבות אלה, התובעת לא הוכיחה כי קיימת לה זכות להעברה או לשיבוץ ממחוז הדרום בו נקלטה למחוז המרכז, אליו העתיקה את מקום מגוריה.
מהראיות שהובאו לפנינו עולה כי הנתבעת בחנה את בקשת העברה של התובעת באופן סביר וראוי ובצורה מקלה בהרבה מהאופן שבו נבחנת בקשת העברה על פי הוראות תקנון שירות עובדי הוראה. כפי שתיארנו לעיל, בהמשך ההליך, ה נתבעת קיבל ה את בקשת ה העברה של התובעת והתחשבה ככל הניתן בנסיבות המיוחדות והאישיות שלה ובצרכיה והתובעת שובצה בהיקף משרה הקרוב למשרתה. התובעת לא הוכיחה כי היתה זכאית לקבלת שיבוץ בחינוך הרגיל (עבדה בשלוש השנים הראשונות לעבודתה בחינוך הרגיל בכיתות קטנות של כ-20 תלמידים) או בייעוץ חינוכי (התובעת לא השלימה את החובות לשם קבלת רישיון יועצת חינוכית) והראיות והעדויות שהובאו לפנינו, כמו גם עדות התובעת עצמה, מתיישבות עם טענת ה נתבעת לפיה, התובעת היתה מתאימה לשיבוץ בעבודה בחינוך המיוחד, כפי ששובצה בפועל.
בהיעדר הוכחת טענת התובעת בדבר זכות לקבלת שיבוץ כאמור, ממילא נשמט הבסיס המשפטי לסעדים אותם תבעה, המבוססים על זכות נטענת זו.
בהיעדר הוכחת זכות התובעת לאישור בקשת העברה, אין בסיס לטענתה לפיה הנתבעת טיפל ה באופן מפלה בבקשתה להעברה על רקע עמדתה הפוליטית (טענות האפליה שטענה התובעת ממילא לא הוכחו בהליך שלפנינו).
לפיכך, התביעה לקבלת פיצוי בגין הפרת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, נדחית.
כך אנו דוחים גם את תביעת התובעת לקבלת פיצוי בגין הפסד השתכרות והפסד זכויות סוציאליות שנגרמו לה לטענתה עקב דחיית בקשתה להעברה על ידי הנתבעת, משך התקופה בה שהתה בחל"ת.
משהתובעת לא הוכיחה קיומה של זכות העברת משרתה למחוז מקום מגוריה החדש, אין בסיס לטענתה כי היא זכאית לעדיפות בשיבוץ על פני מורות אחרות בהיותה עובדת טובה, ותיקה וקבועה.
התובעת טענה כי היא זכאית לעדיפות בשיבוץ על פני מורות אחרות, שאינן קבועות או צעירות ממנה, שכן תקן קבוע מקנה זכות בעדיפות לשיבוץ.
התובעת לא הצביעה על מקור נורמטיבי המבסס טענה זו. ככל שטענת התובעת נסמכת על הגדרת מונח "קביעות" בתקנון שירות עובדי הוראה, כאמור התובעת לא הוכיחה כי הוראות תקנון שירות עובדי הוראה חלות באופן גורף על הנתבעת. התובעת גם לא הצביעה על ההוראות בתקנון המבססות זכות כאמור לכאורה. טענת התובעת כפי שאנו מבינים אותה היא, כי היא קיבלה תקן קבוע בבית ספר בדרום, התקן הזה הוא שלה והוא עובר איתה לכל בית ספר אחר של הנתבעת בו היא תעבוד עד סיום יחסי העבודה. לכן, טוענת התובעת, כי היא עדיפה בשיבוץ על פני כל מורה אחרת שאין לה קביעות, אף אם אותה מורה עובדת באותו בית ספר מספר שנים. כאמור, מעבר לכך שטענת התובעת איננה מבוססת משפטית, הרי ש אין בה הגיון. אין זה הגיוני כי התקנים המוקצים לבית הספר ייקבעו וישתנו על יסוד תקני העובדים המתקבלים או עוזבים את בית הספר. טענה זו יוצאת מתוך הנחה שגויה כי העובד מביא איתו את התקן לבית הספר. אם כך, כיצד קיבל העובד את התקן אם הוא הביא אותו לבית הספר? אנו סבורים כי נכון יותר לקבל את עמדת ה נתבעת כי "תקן קבוע" אצ לה משמעותו קביעות במשרה הספציפית בתקן מסוים שהוקצה לבית ספר מסוים, וכי ההבחנה בין תקן קבוע לבין תקן שאינו קבוע רלוונטי לעניין משכורות המורים ותנאי שכרם. הסבר ה של ה נתבעת מקובל עלינו והוא הגיוני, והתובעת לא הוכיחה כי היא זכאית לכך שהתקן הקבוע שלה יעבור איתה למחוז אליו היא עברה.
גם נוהלי העברה של משרד החינוך לעובדי הוראה במגזר הערבי, שצורפו לתצהירי התובעת אינם מבססים את טענת התובעת לקבלת בקשת העברתה וקדימות בשיבוץ. מעבר לכך, שטענה זו לא נטענה בכתב התביעה, וממילא לא הוכחו העובדות המבססות אותה, שכן התובעת כאמור, הגישה את בקשותיה באיחור. התובעת לא פירטה מהם התנאים, מדוע היא סבורה כי היא עומדת בתנאים אלה ומדוע לטענתה היא היתה אמורה לקבל קדימות בשיבוץ לאחר שהעתיקה את מקום מגוריה , באיזה בית ספר ועל פני איזו מורה היתה עדיפה.
על יסוד האמור לעיל, אנו קובעים כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את טענתה כי היתה זכאית להעברה לעבודה במחוז מקום מגוריה החדש, ולפיכך אינה זכאית לסעדים אותם תביעה בהליך זה.

סוף דבר
התביעה נדחית במלואה.
התובעת תשלם לנתבעת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪. החלטנו לפסוק לנתבעת סכום הוצאות נמוך, שכן אנו סבורים כי פרסום נוהלים כתובים על ידי הנתבעת היה עשוי לייתר (או לכל הפחות לצמצם באופן ניכר) את הדיון בהליכים שהגישה התובעת לבית הדין. אנו מסכימים עם טענת התובעת כי אי פרסום נוהלים כתובים על ידי הנתבעת, שהיא גוף דו-מהותי, המעניק שירות ציבורי, ומעסיקה אלפי עובדי הוראה בעשרות יישובים בארץ, הוא מצב שאינו רצוי וקשה להשלים איתו. אכן, היעדר נהלים כתובים מביא לשרירותיות ומונע ביקורת שיפוטית ומנהלית.
כאמור, על הנתבעת חלות חובות תום לב מוגברות . חובות תום הלב המוגברות חלות במישור היחסים הקיים בין הנתבעת לבין האזרחים המקבלים את שירותי החינוך ממנה, והן במישור יחסי העבודה בינה לבין העובדים המועסקים בה. חובות תום לב אלה מחייבות את הנתבעת, כגוף מנהלי המעניק שירות ציבורי, לפעול בשקיפות ובהגינות בהתאם לנוהלים וקריטריונים ידועים ומפורסמים, וזאת על מנת לאפשר לאדם העשוי להיפגע מהחלטתה (אזרח המקבל שירות או עובד המועסק בה) לכלכל את צעדיו בהתאם. נסיים את פסק דיננו בכך שבית הדין מקווה כי הנתבעת אכן תשכיל לפעול ולקדם מטרה חשובה זו ובהקדם.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מהמצאת פסק הדין.

ניתן היום, י"ח שבט תש"פ, (13 פברואר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".

נציג ציבור

נציג ציבור

דניאל גולדברג, שופט