הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים סע"ש 53082-07-14

19 מאי 2019

לפני:

כב' השופט דניאל גולדברג
נציג ציבור (עובדים) מר אלי קדוש
נציג ציבור (מעסיקים) מר יוסף ברק
התובעים

  1. עבדלה חגאזי
  2. עבד אל רחמן שרבאתי
  3. גמיל רשק
  4. פואד חסאן
  5. עבד אל נאזר נתשה
  6. עיסא נתשה
  7. סמיר דנדיס
  8. אבו אל ואליה
  9. אסמעיל חג חליל
  10. מוניר רשק
  11. עדנאן גמל
  12. חסן דודו
  13. בסים סבלבן
  14. יאסין שריף עבד אל כרים
  15. טאהר חברומאן
  16. עזמי תמימי
  17. חאלד פרוך
  18. מוניר סייאע שהין
  19. עמאר אבו צביח

ע"י ב"כ: עו"ד בסאם כרבי וסופי טיקוצקי
-
הנתבעים
1. בריק (י.פ.) ניהול וייזום פרוייקטים בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד ערן לאופמן

2. רשות העתיקות - ירושלים
ע"י ב"כ: עו"ד עדיאל גלס

פסק דין
התובעים הם עובדים שהועסקו בתקופות שונות, חלקן חופפות, באמצעות הנתבעת 1 ( להלן- "בריק") בעבודות חפירות והצלה ארכיאולוגיות המבוצעות על ידי הנתבעת 2 ( להלן- "רשות העתיקות"), ולאחר מכן נקלטו לעבודה ישירה אצל רשות העתיקות ( למעט התובעים 3, 8, 10 ו-11).
הנתבעת 2 היא תאגיד שהוקם לפי חוק רשות העתיקות, התשמ"ט-1989 (להלן- "חוק רשות העתיקות") ותפקידה הוא לטפל בכל ענייני העתיקות, ובין היתר, לבצע חפירות ארכיאולוגיות בישראל. רשות העתיקות מוסמכת לפי סעיף 29 לחוק רשות העתיקות לאשר עבודות פיתוח במקום שהוכרז כ"אתר עתיקות" על פי חוק רשות העתיקות. ביצוע עבודות כאמור ללא היתר של מנהל רשות העתיקות מהווה עבירה לפי סעיף 37 לחוק רשות העתיקות.
בריק היא חברת כוח אדם שסיפקה לרשות העתיקות עובדים ( בלתי מקצועיים) לביצוע עבודות חפירה והצלה ארכיאולוגיות, בחלק מהזמנים הרלוונטיים לתביעה ( בין השתיים נחתמו הסכמים לאספקת שירותי כוח עבודה זמני בשנת 2005 ובשנת 2008 שהוארכו עד לסוף חודש פברואר 2012).

הליכים קודמים בין הצדדים והרקע להגשת התביעה
עניינה של תביעה זו היא לסעדים כספיים והצהרתיים בהמשך לפסק דינו של בית דין זה מיום 3.3.10 שקיבל את תביעת התובעים להכיר בהם כעובדי רשות העתיקות החל מיום 1.10.08, מכוח סעיף 12 א לחוק העסקת עובדים באמצעות קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996 (להלן- "חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם") לאחר תקופת עבודה רצופה העולה על תשעה חודשים ( תיק עב' (י-ם) 1307/09 עבדלה חג'אזי ואח' נ' בריק ( י.פ.) ניהול וייזום פרויקטים בע"מ ורשות העתיקות, ניתן ביום 3.3.10, ולהלן- "התביעה הראשונה" או " ההליך הראשון").
עם הגשת התביעה הראשונה הוגשה גם בקשה למתן סעדים זמניים ( בש"א 1057/09). בתביעה הראשונה ובבקשה נטען כי התובעים כולם ( למעט התובעים 4 ו-8) פוטרו באופן קבוצתי על ידי נציג בריק ביום 8.1.09, מכיוון שהוחלט על פיטוריהם של כל עובדי החפירות שהועסקו ברציפות תקופה העולה על תשעה חודשים ( לגבי התובעים 4 ו-8 נטען כי הם פוטרו בנסיבות דומות בחודש 12/08). התובעים טענו בתביעתם הראשונה ובבקשה לסעדים זמניים ( בש"א 1057/09) כי הם הפכו לעובדי רשות העתיקות ביום 1.10.08 ועל כן פיטוריהם על ידי נציג בריק, בתאריך מאוחר יותר, בטלים בהיות בריק חסרת סמכות לפטרם.
הצדדים הגיעו להסדר בבש"א 1057/09 שאפשר את המשך העסקתם של התובעים בתקופת ההתדיינות בהליך העיקרי ועד להכרעה בו, מבלי שצד מוותר על טענותיו ( פרוטוקול הדיון מיום 8.2.09 בבש"א 1057/09). התקיימו שתי ישיבות הוכחות ( ביום 22.3.09 ו-26.4.09), הוגשו סיכומים בכתב ( לרבות סיכומי תשובה של התובעים) וביום 3.3.10, ניתן פסק דינו של בית דין זה לפיו ניתן סעד הצהרתי הקובע, כי התובעים הפכו להיות עובדי רשות העתיקות החל מיום 1.10.08, בכפוף לכך שרשות העתיקות רשאית לפטר מי מהם בכפוף לכל דין או הסכם החל על הצדדים. עוד נקבע כי פיטוריהם במועד מאוחר יותר (8.1.09 או חודש דצמבר 2008 בהתאמה) על ידי נציג בריק נעשו בחוסר סמכות והם בטלים.
על פסק דינו של בית דין זה מיום 3.3.10 ( עב' 1307/09) הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה. הערעור הוגש הן על ידי בריק והן על ידי רשות העתיקות. הערעורים נדונו במאוחד ( ע"ע 208/10 ו-ע"ע 203/10), הצדדים ניסו להגיע להסכמות ולאחר שהדבר לא עלה בידם, חזרה בה בריק מן הערעור וערעורה נמחק (ע"ע 208/10) . בהתאם לכך, בפני בית הדין הארצי לעבודה נותר להכרעה ערעורה של רשות העתיקות בלבד (ע"ע 203/10) .
ערעור רשות העתיקות היה מופנה כנגד הקביעה כי התובעים הפכו לעובדי רשות העתיקות ( מחודש 10/08) מכוח סעיף 12 א לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם.
הגם שערעורה של בריק נמחק, טענה בריק כי דין הערעור של רשות העתיקות להתקבל מן הטעם שאין היא בגדר " קבלן כוח אדם".
מנגד, טענו התובעים ( שהיו משיבים בערעור), כי דין הערעור להידחות מטעמי בית הדין האזורי לעבודה.
במהלך הדיון בערעור נקלטו שמונה מבין התובעים כעובדי רשות העתיקות ( שמותיהם פורטו על ידי ב"כ התובעים בדיון שהתקיים ביום 20.11.12- עמוד 27 לפרוטוקול הדיון).
בערעור שהוגש לבית הדין הארצי לעבודה התקיימו חמישה דיונים במהלכם התקיימו ניסיונות להביא את הצדדים לידי הסכמה ( ביום 21.9.10, 22.2.11, 12.5.11, 9.9.12 ו-20.11.12). בתום הדיון הראשון ( מיום 21.9.10) הצדדים קיבלו את הצעת בית הדין הארצי עבודה לפיה עד למתן פסק דין בערעור יעמוד בתוקף ההסדר שהיה קיים במהלך הדיון בבית הדין האזורי לעבודה בכל הנוגע להזמנתם של התובעים לעבודות הצלה, ככל שחברת בריק תתבקש לספק עובדים לצורך עבודות אלה על ידי רשות העתיקות. בריק התחייבה לתת עדיפות ראשונה להזמנת התובעים לעבודות אלה וזאת נוכח פסק הדין מיום 3.3.10, כל עוד לא נעשה בו שינוי בפסיקה בערעור התלוי ועומד.
בעקבות ההסדר הזמני הנ"ל, החל מחודש 10/10 הוחזרו חלק מהתובעים לעבודה ברשות העתיקות באמצעות בריק.
בחודש ינואר 2012 הסתיימה ההתקשרות בין בריק לבין רשות העתיקות. בחודש פברואר 2012, קלטה רשות העתיקות חלק מהתובעים לעבודה אצלה.
ביום 17.3.13 ניתן פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בערעור 203/10 הדוחה את ערעור רשות העתיקות ( יצוין בהקשר זה כי למרות שהערעור של בריק נמחק, בית הדין הארצי לעבודה דן בטענת בריק לפיה היא לא היתה קבלן כוח אדם ודחה טענה זו).
בחודש אפריל 2013 נקלטו תובעים נוספים לעבודתם אצל רשות העתיקות (יתר התובעים למעט תובעים 3 ו-8 שלא רצו לחזור לעבודה ברשות העתיקות והתובעים 10 ו-11 שלא שבו לעבודה בשל מצבם הרפואי).
בחודש יולי 2014 הוגשה תביעת התובעים לקבלת תשלומים הנובעים מתקופת עבודתם וסיומה בבריק ( תביעת התובעים מחולקת לשתי תקופות: מחודש 7/07 עד ליום 1.10.08 ומיום 1.10.08 ועד לחודש 2/12 או 4/13). בתביעתם מבקשים התובעים לחייב ביחד ולחוד את בריק ורשות העתיקות בתשלום זכויותיהם וכן לקבל סעד של אכיפת יחסי העבודה בינם לבין רשות העתיקות וכן סעד הצהרתי נגד רשות העתיקות הקובע שוותק עבודתם אצל בריק יצורף לוותק עבודתם אצל רשות העתיקות לצורך חישוב זכויותיהם כעובדי רשות העתיקות ( יצוין כי הסעד של אכיפת יחסי העבודה בין התובעים לבין רשות העתיקות נמחק על ידי התובעים בסיכומיהם, בשים לב לכך שהתובעים, שסעד זה היה רלוונטי עבורם, כבר הוחזרו לעבודה על ידי רשות העתיקות בחודשים 2/12 ו-4/13 ).
בקשת רשות העתיקות למשלוח הודעת צד ג' לבריק נדחתה בהחלטת בית הדין מיום 25.3.15.
בהחלטת בית הדין מיום 5.7.15 נדחו טענות הנתבעות בדבר השתק עילה.
העובדות
בפסק הדין מיום 3.3.10 שניתן בתביעה הראשונה של התובעים ( עב' 1307/09) פורטו העובדות שביסוד העסקת התובעים אצל רשות העתיקות באמצעות בריק. חלק מן העובדות הן רלוונטיות לפסק דיננו בהליך זה לצורך הבנת מתכונת עבודתם הייחודית של התובעים ברשות העתיקות באמצעות בריק, בטרם קליטתם לעבודה ישירה אצל רשות העתיקות. להלן נפרט את העובדות הרלוונטיות.
בחלק מהזמנים הרלוונטיים לתביעה הועסקו התובעים באמצעות בריק אצל רשות העתיקות כפועלי חפירות יומיים. מדובר בעבודה שאיננה דורשת הכשרה או מיומנות מיוחדת ומועסקים בה אנשים צעירים ומבוגרים, בריאים ופחות בריאים כאחד.
אופן העסקתם של התובעים ברשות העתיקות באמצעות בריק נגזרה מצרכי העבודה המשתנים של רשות העתיקות. רשות העתיקות מופקדת על טיפול דחוף בבקשות של קבלנים להיתרים לפי סעיף 29 לחוק רשות העתיקות, ולשם כך עליה לבצע חפירות הצלה, בכל רחבי הארץ, בדרך כלל בהתראה של 3-7 ימים ובמקרים דחופים במיוחד- בהתראה של עד 48 שעות. חפירות אלה הן פרויקטים זמניים במהותם. מקומן וזמנן נקבעים על ידי ההזמנות של יזמים העוסקים בפעילות פיתוח. מטרות החפירות הן להציל עתיקות ולהכשיר את השטח לפיתוח. ישנן חפירות הנמשכות מספר ימים. אחרות נמשכות שבועות בודדים, הכל בהתאם להיקף הפרויקט ועבודות הפיתוח.
עובדים שהועסקו בחפירה שהסתיימה ממתינים לקריאה להשתתפות בחפירה חדשה. בהתאם לכך יכול לחלוף פרק זמן בין סיום חפירה בה הועסק עובד ספציפי לבין תחילתה של חפירה אחרת לה הוא נקרא.
בהתאם לצרכי רשות העתיקות נקראו עובדי בריק לעבודה בחפירות. נציגי בריק היו בקשר טלפוני עם התובעים והציעו להם לעבוד בחפירות שהיו אמורות להיפתח. הגיוס לחפירה התבצע על ידי נציגי בריק בבוקר יום העבודה בנקודת איסוף קבועה ברחוב רשידייה הסמוך לשער הפרחים בעיר העתיקה ( להלן- "נקודת האיסוף"). בריק דאגה להסיע את העובדים מנקודת האיסוף באתרי החפירות וכן להחזירם בתום יום העבודה לנקודת האיסוף.
במהלך תקופת עבודתם בפועל אצל בריק, נמסרו לתובעים כרטיסי " עובד" חודשיים. באמצעות כרטיסים אלה העובדים יכלו לבצע מעקב אחרי ימי עבודתם ושכרם.
להלן נפרט את העובדות המוסכמות אליהן הגיעו הצדדים בהליך שלפנינו ( רשימה משותפת של הצדדים אשר קיבלה תוקף של החלטה ביום 24.12.15):
"הנתבעת 1 היא חברת כוח אדם שבכל התקופה הרלוונטית לתביעה היתה רשומה כקבלן כוח אדם במשרד התמ"ת ( מס' רשיון 771).
הנתבעת 2 הינה תאגיד לפי חוק רשות העתיקות תשמ"ט-1989. בהתאם לחוק זה הנתבעת 2 הינה בעלת סמכות ייחודית לבצע חפירות ארכיאולוגיות במדינת ישראל.
עד חודש 1/12 כולל, הנתבעת 1 סיפקה פועלים לעבודה בחפירות ארכיאולוגיות לפי חוזה לאספקת כוח אדם עם הנתבעת 2 שנחתם בשנת 2005 והוארך מפעם לפעם.
ההתקשרות בין הנתבעות לאספקת כוח האדם לחפירות הארכיאולוגיות פסקה החל מחודש 2/12.
התובעים עבדו כפועלים בחפירות הארכיאולוגיות מטעם הנתבעת 1 החל ממועד תחילת העבודה שנקבע לגבי כל אחד מהם בסעיף 28 לפסק הדין מיום 3.3.10 בתיק עב' 1307/09 (להלן- "פסק הדין מיום 3.3.10").
[בהקשר זה יצוין כי בסיכומי התובעים פורטה טבלה ובה תוקן מספור התובעים ( ותקופות עבודתם בהתאמה), היות ומספור התובעים בהליך זה לא היה זהה למספורם להליך הראשון. הנתבעות לא חלקו על הטבלה הנ"ל]. להלן הטבלה:

מס' התובע
מועד תחילת העבודה
1
6/07
2
9/03
3
5/05
4
1/06
5
2/06
6
7/06
7
11/06
8
6/07
9
1/08
10
7/05
11
1/07
12
6/04
13
10/04
14
5/05
15
5/05
16
7/06
17
9/06
18
10/06
19
1/07

בהתאם לפסק הדין מיום 3.3.10, החל מיום 1.10.08 התובעים הפכו לעובדי הנתבעת 2.
פסק הדין מיום 3.3.10 הינו חלוט וסופי לאחר שערעור הנתבעת 2 עליו בתיק ע"ע 203/10 נדחה ע"י בית הדין הארצי לעבודה בפסק דין מיום 17.3.13.
ערעור הנתבעת 1 על פסק הדין מיום 3.3.10 בתיק ע"ע 208/10 נמחק. בפסק דינו מיום 17.3.13 בית הדין הארצי לעבודה קבע, בהערת אגב, כי הנתבעת 1 היתה קבלן כוח אדם.
במהלך הדיונים בבית הדין הזה ובבית הדין הארצי לעבודה בתיקים הנ"ל, ניתנו החלטות לגבי הסדר זמני לעניין המשך העסקתם של התובעים בחפירות הארכיאולוגיות שהעתקים מהם צורפו לכתב התביעה.
בתקופה לאחר יום 1.10.08 ועד חודש 1/12, התובעים עבדו בחפירות הארכיאולוגיות בחודשים, כדלקמן:
התובע 1: 10/08 – 2/09, 10/10 – 2/11;
התובע 2: 10/08- 1/09 ;
התובע 3: 10/08- 11/09 ;
התובע 4: 10/08 -10/09 ;
התובע 5: 10/08- 2/09 ;
התובע 6: 10/08- 2/09 ;
התובע 7: 10/08- 2/09 ;
התובע 8: 10/08- 11/09 ;
התובע 9: 10/08- 1/09 ;
התובע 10: 10/08- 7/09;
התובע 11: 10/08- 09/09 ;
התובע 12: 10/08- 11/09, 10/10- 1/12 ;
התובע 13 : 10/08- 3/09, 9/09- 4/10, 10/10- 1/12 ;
התובע 14: 10/08- 11/09, 10/10- 1/12 ;
התובע 15: 10/08- 11/09, 10/10- 1/12 ;
התובע 16: 10/08- 11/09, 10/10- 1/12 ;
התובע 17: 10/08- 2/09, 10/10- 1/12 ;
התובע 18: 10/08- 11/09, 7/11 – 1/12 ;
התובע 19: 10/08- 11/09, 10/10- 1/12 .
הנתבעת 1 שילמה את שכר עבודתם של התובעים והנפיקה להם תלושי שכר ממועד תחילת עבודתם אצלה כאמור לעיל, בהתאם לתקופת העסקתם בפועל.
בחודש 2/12, חלק מהתובעים נקלטו כעובדי הנתבעת 2. כמו כן בחודש 4/13, נקלטו אצל הנתבעת 2 חלק נוסף מהתובעים. מתוכם חלקם סיימו בינתיים לעבוד אצל הנתבעת 2. לפיכך, אין מחלוקת לגבי קיום יחסי עובד- מעביד בין התובעים הבאים לבין הנתבעת 2 בלבד במועדים כלהלן:
התובע 1: מחודש 4/13 ועד חודש 3/15 ;
התובע 2: מחודש 4/13 ועד היום ;
התובע 4: מחודש 4/13 ועד היום ;
התובע 5: מחודש 4/13 ועד היום ;
התובע 6: בחודשים 5/13, 6/13 ;
התובע 7: מחודש 4/13 ועד היום ;
התובע 9: מחודש 4/13 ועד היום ;
התובע 12: מחודש 2/12 ועד היום ;
התובע 13: מחודש 2/12 ועד היום ;
התובע 14: מחודש 2/12 ועד היום ;
התובע 15: מחודש 2/12 ועד היום ;
התובע 16: מחודש 2/12 ועד היום ;
התובע 17: מחודש 2/12 עד חודש 5/13 עת פוטר מהעבודה ;
התובע 18: מחודש 2/12 ועד היום ;
התובע 19: מחודש 2/12 ועד היום.
[יצוין כי התובעים הוסיפו בסיכומיהם הערה כי התובע 4 סיים את עבודתו ברשות העתיקות בחודש 3/15, לאחר שהגיע לגיל פרישה והנתבעות לא חלקו על כך].
לאחרונה הנתבעת 2 הסכימה לגבי התובעים מס' 12, 14, 15, 16 ו-19 לצרף את ותק עבודתם אצל הנתבעת 1 לותק העבודה אצלה ולקבוע את מועד תחילת העבודה אצלה החל מחודש 10/10 ולגבי התובע 18- החל מחודש 6/11.
התובעים עבדו בחפירות הארכיאולוגיות חמישה ימים בשבוע מהשעה 6:30 ועד השעה 14:30, שהיו שעות העבודה הרגילות בהן התנהלו החפירות הארכיאולוגיות ואשר בשעות אלה התחייבה הנתבעת 1 לספק כוח אדם לנתבעת 2 בהסכם בכתב ביניהן.
על העסקת התובעים ע"י הנתבעת 1 חל צו ההרחבה בענף אספקת שירותי כוח אדם משנת 2004 ( י"פ 5326, מיום 1.9.04) ( להלן- "צו ההרחבה בענף כוח אדם").
שכר עבודה של התובעים שולם בהתאם לתלושי שכר שהונפקו להם ע"י הנתבעת 1.
לאורך כל תקופת העסקת התובעים על ידי הנתבעת 1 עד ליום 1.10.08 וכן בתקופה בגינה הנתבעת 1 הנפיקה לתובעים תלושי שכר ושילמה את שכרם מחודש 10/08 עד סיום העסקה, היא ניכתה משכר העבודה של התובעים דמי חבר או דמי טיפול בשיעור כולל שנע בין 1% ל- 1.5% משכר העבודה.
התובעים 2, 5 ו-6 לא תובעים את הסעדים 1-7 בעקבות פשרה ומתן פסקי דין מוסכמים עם הנתבעת 1 שניתנו בתביעותיהם בתיקים עב' 1284/09, עב' 1296/09 ועב' 1289/09 בהתאמה.
התובעים 10, 11 לא תובעים את הסעדים 8, 9 וגם לא את הסעד ההצהרתי לצוות על הנתבעת 2 לקבלם לעבודה. "
המחלוקות
ברשימה המשותפת שהוגשה על ידי הצדדים וקיבלה תוקף של החלטה ביום 24.12.15, פורטו פלוגתאות. בית הדין בחר שלא להיצמד לרשימה זו שכן מאז שהוגשה חלו התפתחויות בטענות הצדדים ( כך למשל, חלק מהמחלוקות צומצמו ביחס לתובעים 2, 5 ו-6), והתובעים מחקו את תביעתם לאכיפת יחסי עבודה עם הנתבעת 2). הרשימה שתפורט להלן משקפת נאמנה יותר את המחלוקות הדורשות את הכרעתנו, והיא מאפשרת לנו לדון במחלוקות באופן יעיל יותר.
להלן נפרט את הפלוגתאות הדורשות את הכרעתנו:
האם הנתבעות 1 ו-2 חבות ביחד ולחוד בגין זכויות התובעים ( למעט התובעים 2, 5 ו-6) הנובעות מתקופת עבודתם בפועל אצל בריק בשים לב לתקופת ההתיישנות, מחודש 7/07 עד 2/12 כמפורט להלן:
הפרשי שכר מינימום, בצירוף פיצוי הלנת שכר מינימום מוגדלים.
פדיון חופשה.
דמי הבראה.
פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה.
דמי נסיעות.
האם הנתבעות 1 ו-2 חבות ביחד ולחוד לשלם לתובעים פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתם עד לחודש 9/08 ?
האם הנתבעות 1 ו-2 חבות ביחד ולחוד בהחזר סכומים שניכתה בריק משכר התובעים ( למעט התובעים 2, 5 ו-6) בגין חודשי עבודתם בפועל (בתקופה שבין חודשים 9/06- 1/12)?
האם הנתבעות 1 ו-2 חבות ביחד ולחוד לפצות את התובעים ( למעט התובעים 10 ו-11) בגין הפסד השתכרות והפסד הפרשות לפנסיה בעד התקופה בה הם לא הועסקו בפועל לאחר 1.10.08 ועד למועד קליטתם על ידי רשות העתיקות בחודש 2/12 או 4/13, בהתאמה?
האם הנתבעות 1 ו-2 חבות ביחד ולחוד בתשלום פיצויי פיטורים לתובעים 10 ו-11 שהתפטרו במהלך שנת 2009 עקב מצב בריאותי לקוי, בניכוי פיצוי פיטורים שייפסקו לטובתם בגין תקופת עבודתם עד לחודש 10/08?
האם התובעים זכאים לקבלת סעד הצהרתי נגד רשות העתיקות, הקובע שותק עבודתם בבריק יצורף לותק עבודתם ברשות העתיקות לצרכי חישוב זכויותיהם כעובדי הרשות ולחילופין מיום 1.10.08, והאם התובעים זכאים לסעד הצהרתי המחייב את רשות העתיקות להנפיק להם תלושי שכר המציינים את תחילת עבודתם בהתאם?
דיון והכרעה
להלן נדון בפלוגתאות הדורשות את הכרעתנו לפי סדרן.
האם הנתבעות 1 ו-2 חבות ביחד ולחוד בגין זכויות התובעים ( למעט התובעים 2, 5 ו-6) הנובעות מתקופת עבודתם בפועל אצל בריק, מחודש 7/07 עד 2/12 ( בשים לב לתקופת ההתיישנות) ובכלל זה בתשלום הפרשי שכר מינימום ( בצירוף פיצוי הלנתם), פדיון חופשה, דמי הבראה, פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה ודמי נסיעות.
תחילה נדון בשאלת זכאות התובעים לזכויות הנובעות מתקופת עבודתם אצל בריק עד לחודש 2/12, ולאחר מכן נדון בשאלת החבות של הנתבעות 1 ו-2, ביחד ולחוד, או מי מהן, בגין זכויות אלה.
התביעה להפרשי שכר מינימום יומי בגין תקופת העסקה מחודש 7/07 עד לחודש 2/12
לטענת התובעים, הם היו פועלים יומיים, והשכר שלהם היה אמור להיות מחושב לפי שכר מינימום יומי ובהתאם למספר ימי עבודתם בחודש נתון. לטענתם, בריק שילמה להם שכר מינימום שעתי ולא שכר מינימום יומי המגיע לעובד המועסק חמישה ימים בשבוע.
בריק טענה כי התובעים היו עובדים שעתיים ולא יומיים ולפיכך קיבלו שכר מינימום שעתי על בסיס מספר שעות עבודתם בפועל בכל חודש נתון. בריק טענה כי כך הוסכם בין הצדדים וכך אף נקבע בפסק דין של מותב זה בתיק אחר ד"מ ( י-ם) 6311/07 אפג'אני אחמד נ' בריק ( י.פ.) ניהול ויזום פרויקטים בע"מ (ניתן ביום 7.9.09 ופורסם בנבו), שם נבחנה מתכונת העסקת עובדים בנתבעות ושם נקבע כי " מדובר אכן בשכר שעתי ולא שכר יומי". בריק מוסיפה כי קביעה זו מחייבת את בית הדין ואת הנתבעות גם בהליך זה.
אין בידינו לקבל טענה זו. התובעים בהליך זה לא היו בעלי דין בתיק ד"מ 6311/07. מעבר לכך, באותו מקרה נקבע כי העובד היה עובד שעתי, על יסוד המסכת העובדתית שנפרסה בפני בית הדין, שהיתה שונה מזו שנפרסה בהליך זה. כך למשל בתיק ד"מ 6311/07 נקבע כי ( הדגש הוסף הח.מ):
"לכל עובד המועסק בחפירות נמסר בכל חודש " כרטיס עובד". על גבי הכרטיס יש מקום לרישום החודש, שם העובד, מספר העובד, מספר ת.ז. של העובד והאתר בו הועסק העובד ( ראו נספח ג' לכתב התביעה וכן ת/1). כמו כן, ישנם מספרי טלפון של אנשי קשר של הנתבעת. שמותיהם של אנשי הקשר על גבי הכרטיסים של התובע הם " אלי" ו"אריאל". בגוף הכרטיס ישנה טבלה בה ניתן למלא לגבי כל ימי החודש את שעת הכניסה ושעת היציאה. ישנה עמודה המיועדת לחתימת האחראי על החפירה. בתחילת כל יום העבודה נמסר הכרטיס על ידי העובדים לאחראי מטעם הנתבעת על כל אתר, ובסוף יום העבודה הכרטיס מוחזר לעובד עם חתימה של האחראי. מטרת הכרטיס לאפשר מעקב של העובד אחר ימי העבודה שלו. במקרים בהם מועלית על ידי עובד טענה לאי קבלת תמורה בעד ימי עבודה שעבד, הנתבעת מאמתת טענות אלה עם הרישום בכרטיס, כאשר חתימת האחראי מטעמה מהווה אישור לעבודת העובד ביום שלידו נמצאת החתימה ( עדות מר מזרחי, עמ' 15).
הנה כי כן, בד"מ 6311/07 הוצגו כרטיסי עובד של התובע, כאשר בגוף הכרטיס היתה טבלה בה נרשמו שעות הכניסה והיציאה של התובע בימים שבהם עבד בכל חודש נתון והאחראי חתם על כרטיס זה. לעומת זאת, בהליך שלפנינו הוצגו כרטיסי עובד שונים, בהם צוין חודש בשנה ותאריכים ( מספרים 1 עד 31) אשר סומנו בסימון וי כאשר מי מהתובעים עבד. יתרה מכך, השכר של התובעים בהליך שלפנינו, חושב על בסיס ימי עבודה ולא לפי שעות עבודה ( מעיון בתלושי המשכורת של התובעים עולה כי תעריף שכר מינימום שעתי רלוונטי הוכפל במספר ימי עבודה מלאים (8 שעות) ולא במספר שעות עבודה). לעומת זאת, בד"מ 6311/07 נקבע כי
"על פי תלושי השכר, שיטת התגמול היתה הכפלת מספר שעות העבודה בשכר המינימום לשעה, והדבר מהווה ראיה לכך שזו היתה הסכמת הצדדים".
ב'דו"חות העובד' של התובעים שהוצגו לפנינו לא היתה אפשרות לציין מספר שעות עבודה, וממילא נתון לא פורט. בריק לא סתרה את טענת התובעים ולא הציגה כל ראיה סותרת, כגון: מסמך המעיד על כך שהתובעים היו עובדים שעתיים. כך לא הוצג כל חוזה עבודה או הודעה על תנאי העבודה. בריק גם לא הציגה כל רישום של שעות עבודתם בפועל של מי מהתובעים, חרף טענתה כי ערכה רישום כאמור שעל יסודו שולם שכר התובעים.
יתרה מכך, מר יאיר רחמים שהעיד מטעם רשות העתיקות אישר בעדותו כי "מה ששימש אסמכתא לתשלום זה כמות ימי העבודה של העובדים, זה מפורט לפי כל אתר בנפרד" ( עמוד לפרוטוקול הדיון מיום 29.1.17, שורה 20).
לפיכך, אנו מקבלים את תביעתם של התובעים להפרשי שכר מינימום, לפי חישוב שכר מינימום יומי.
התובעים צירפו לסיכומיהם טבלאות ותחשיבים מפורטים המבססים את תביעתם להפרשי שכר מינימום בהתאם לתקופת עבודתם בפועל. בסיס החישוב נעשה לפי סכום ההפרש המגיע בעד כל יום עבודה בפועל ( ההפרש בין שכר המינימום היומי העדכני לבין השכר ששולם להם בפועל ליום עבודה) כפול מספר ימי עבודה בפועל בכל חודש בו הם עבדו. תחשיב התובעים חולק לשתי תקופות: הראשונה- מחודש 7/07 עד חודש 09/08, והשניה- מחודש 10/08 עד למועד סיום העבודה בפועל של כל תובע אצל בריק.
בריק התנגדה לצירוף טבלאות ותחשיבים בסיכומי התובעים, אך לא הגישה כל תחשיב נגדי ולא התייחסה לגופו של עניין לתחשיבי התובעים או לבסיס החישוב ( יצוין כי התובעים צירפו לכתב תביעתם טבלאות עם פירוט סכומי הסעדים שנתבעו, אם כי הטבלאות לא היו מפורטות ולא היה ברור כיצד ובאיזה אופן חושב כל סעד). מעבר לכך, תחשיבי התובעים מבוססים על עובדות שספק אם ניתן לחלוק עליהן כגון: שכר מינימום יומי, מספר ימי עבודה ( נתון המפורט בתלוש המשכורת ובדו"חות הנוכחות) כך שלא ניתן לומר כי בריק " הופתעה" או שלא היתה לה יכולת להתגונן. לפיכך התנגדות בריק איננה מקובלת עלינו.
בכתב התביעה פורטו בטבלאות סכומי הסעדים. באחת העמודות פורטו סכומי הסעדים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית באופן מכומת. כידוע, אין חובה לכלול בכתב תביעה את הסעד של הפרשי הצמדה וריבית או לכמתם, שכן מדובר בסעד כללי שבסמכות בית המשפט לפסוק מבלי שפורט בכתב התביעה. כן עתרו התובעים לפיצוי הלנת שכר מינימום.
בסיכומיהם, פירטו התובעים את סכום הסעד ללא כימות הפרשי הצמדה וריבית. התובעים חזרו על בקשתם כי נפסוק להם פיצוי הלנת שכר מינימום מוגדלים, ולחילופין הפרשי הצמדה וריבית מאמצע תקופת העבודה ועד למועד התשלום בפועל.
מעיון בטבלאות שצורפו לכתב התביעה ומהשוואת הנתונים בהם לטבלאות ולתחשיבים שצורפו לסיכומי התובעים, עולה כי רוב התובעים צמצמו בסיכומיהם את תביעתם להפרשי שכר מינימום, למעט התובעים מס' 9, 12, 16 ו- 17.
מכל מקום, בית הדין אינו רשאי לפסוק למי מהתובעים מעבר למה שנתבע בכתב התביעה ולכן לתובעים הנ"ל ( מס' 9, 12, 16 ו-17) נפסוק את מה שנתבע בכתב התביעה בלבד.
להלן פירוט הסכומים המגיעים לכל אחד מן התובעים בגין הפרשי שכר מינימום בעד תקופת עבודתם בפועל אצל בריק מחודש 7/07 ועד למועד סיום העבודה בפועל אצל בריק :
התובע 1 : עבדלה חג'אזי- סך של 3,080 ₪.
התובע 2 : עבד אלרחמן שרבאתי- התביעה נמחקה בסיכומים.
התובע 3 : גמיל רשק- סך של 5,639 ₪.
התובע 4 : פואד חסאן- סך של 4,759 ₪.
התובע 5 : עבד אלנאזר נתשה- התביעה נמחקה בסיכומים.
התובע 6 : עיסא נתשה- התביעה נמחקה בסיכומים.
התובע 7 : סמיר דנדיס- סך של 3,605 ₪.
התובע 8 : ראוף אבו אלואליה- סך של 5,312 ₪.
התובע 9 : אסמאעיל חג חליל- סך של 1,899 ₪.
התובע 10 : מוניר רשק- סך של 3,792 ₪.
התובע 11 : עדנאן גמל- סך של 4,911 ₪.
התובע 12 : חסן דודו- סך של 4,339 ₪.
התובע 13 : בסים סבלבן- סך של 7,908 ₪.
התובע 14 : יאסין שריף עבד אלכרים- סך של 8,599 ₪.
התובע 15 : טאהר חברומאן- סך של 6,809 ₪.
התובע 16 : עזמי תמימי- סך של 5,391 ₪.
התובע 17 : חאלד פרוך- סך של 7,858 ₪.
התובע 18 : מוניר סייאע שהין- סך של 5,437 ₪.
התובע 19 : עמאר אבו צביח- סך של 8,235 ₪.
החלטנו לדחות את תביעת התובעים לפיצוי הלנת שכר מוגדלים מכוח סעיף 8 לחוק שכר מינימום, תשמ"ז-1987. להלן נימוקינו.
סעיף 8 לחוק שכר מינימום קובע כי:
פיצויים

פיצויים

"בית הדין לעבודה רשאי לחייב מעסיק שהלין שכר מינימום, לשלם לעובד פיצויי הלנת שכר מוגדלים, ככל שייראה לו צודק בנסיבות הענין."
כפי שעולה מהוראות הסעיף, מדובר בסמכות רשות הנתונה לבית הדין בהתאם לשיקול דעתו ו"ככל שייראה לו צודק בנסיבות הענין".
בענייננו, איננו סבורים כי 'צודק בנסיבות העניין' לחייב את בריק בפיצוי הלנת שכר מינימום מוגדלים. אכן, בריק שילמה לתובעים שכר מינימום שעתי כפול 8 שעות עבודה ליום, במקום שכר מינימום יומי. בחישוב ממוצע מדובר בפער של 12.20 ₪ ליום עבודה. לא נטען ולא הוכח כי בריק עשתה כן בזדון. לפיכך, איננו סבורים כי נסיבות העניין מצדיקים פסיקת פיצוי הלנה מוגדלים.
אנו פוסקים לתובעים הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום העבודה ועד למועד התשלום בפועל ( יפורט לגבי כל תובע בפרק הסיכום בהמשך).

התביעה לפדיון חופשה
התובעים טענו כי הם לא קיבלו דמי חופשה במהלך תקופת עבודתם אצל בריק וגם לא שולם להם פדיון חופשה בתום עבודתם. התובעים צירפו לתביעתם טבלה בה פירטו את הסכום המגיע להם בגין פדיון חופשה לפי חישוב שנעשה מחודש 9/06 עד 9/08 וכן טבלה נוספת בה נעשה חישוב בגין התקופה שמחודש 10/08 ועד למועד סיום עבודתם בפועל אצל בריק בחודש 1/12.
התובעים צירפו לסיכומיהם טבלאות בהן פירטו את תחשיביהם לפדיון חופשה בגין התקופה שמחודש 9/06 עד חודש 9/08 ולשנים 2009- 2011.
לעניין תביעתם של התובעים לפדיון חופשה טענה בריק כי אין מקום לתשלום זה מכיוון שהוא התיישן ברובו, ולחילופין, על רשות העתיקות לשלם אותו לתובעים בהיותה המעסיקה האחרונה. רשות העתיקות טענה כי לא העסיקה את התובעים בתקופה זו ועל כן היא אינה חבה בתשלום זה. רשות העתיקות הוסיפה כי סעד זה התיישן ברובו.
בריק הוסיפה בסיכומיה, כי אף אם לא התיישנה התביעה הרי כל חבות או אחריות חלה על המעסיק האחרון, קרי רשות העתיקות, גם מכוח סעיף 30 לחוק הגנת השכר, וכי בנסיבות החלת סעיף 12 א לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם יש לפטור את המעסיק הראשון מכל תשלום וזאת כל עוד לא נפסקה העסקה בפועל ( לא בוצע אקט של פיטורים).
איננו מקבלים את טענת בריק לפיה סעיף 30 לחוק הגנת השכר מטיל חבות או אחריות על המעסיק האחרון לתשלום פדיון החופשה. סעיף 30 לחוק הגנת השכר, שכותרתו "ערבות מעסיק חדש לחוב קודמו" קובע:
" 30. (א) עבר מפעל מיד ליד או חולק או מוזג, אחראי גם המעסיק החדש לתשלום שכר עבודה ולתשלומים לקופת גמל המגיעים מן המעסיק הקודם, אלא שהמעסיק החדש רשאי, על ידי הודעה שיפרסם במפעל ובעיתונות בדרך הקבועה בתקנות, לדרוש שתביעות תשלומים כאמור יוגשו לו תוך שלושה חדשים מיום העברה, החלוקה או המיזוג, ואם פרסם את ההודעה אחרי יום זה- מיום הפרסום. המעסיק החדש לא יהיה אחראי לתשלום תביעות שיוגשו לו כעבור התקופה של שלושה חדשים כאמור.
(ב) הוראות סעיף זה לא יחולו על העברת מפעל, חלוקתו או מיזוגו עקב פשיטת רגל או עקב פירוק של חברה או אגודה שיתופית בגלל אי-יכלתה לשלם חובותיה."
בענייננו, אין מדובר ב"העברה" של מפעל מיד ליד או " בחלוקתו" או " מיזוגו" ולפיכך, הוראות סעיף 30 לחוק הגנת השכר אינן חלות.
איננו מקבלים גם את טענת בריק לפיה בנסיבות החלתו של סעיף 12 א לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, יש לפטור את המעסיק הראשון מכל תשלום וזאת כל עוד לא בוצע אקט של פיטורים. סעיף 12 א לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם אינו קובע הוראה כאמור והדבר אף אינו משתמע מהוראות הסעיף. כל מה שקובע סעיף 12 א לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, בסעיף קטן ( ד) הוא כי "יצורף ותק העובד בתקופת העסקתו על ידי קבלן כוח האדם אצל אותו מעסיק בפועל, לותק העובד בתקופת העסקתו אצל המעסיק בפועל", ותו לא.
בסיכומיהם טענו התובעים כי קיימים שני מועדים בהם קמה להם זכאות לפדיון חופשה. הראשון- ביום 1.10.08 בו הם הפכו לעובדי רשות העתיקות מכוח פסק הדין מיום 3.3.10. השני- במועד סיום עבודתם בפועל אצל בריק ( בגין התקופה שמחודש 10/08 ועד ל סיום עבודתם 1/12). באשר לטענת ההתיישנות שהעלו בריק ורשות העתיקות בכתב ההגנה, השיבו התובעים כי הנתבעות לא העלו בהזדמנות הראשונה טענת התיישנות ספציפית בת שלוש שנים לפי חוק חופשה שנתית, ולכן מדובר בטענת התיישנות כללית בת שבע שנים.
אכן, מקובלת עלינו טענת התובעים כי טענת התיישנות לפי חוק חופשה שנתית היא טענת התיישנות דיונית ועל כן יש לטעון אותה בהזדמנות הראשונה. כן מקובלת עלינו הטענה כי לא ניתן ליהנות מטענת הגנה של התיישנות מיוחדת, הקצרה מתקופת ההתיישנות הכללית, אם טענת ההתיישנות המיוחדת לא הועלתה באופן מפורש. לעניין זה כבר נפסק בע"ע ( ארצי) 31110-06-14 חגי דוד נ' יגאל אורמן, ניתן ביום 17.7.16:
"בהתאם לפסיקה, עת מדובר בהוראת התיישנות מיוחדת, כפי שנקבע בחוק חופשה שנתית הקובע תקופת התיישנות מיוחדת שונה מתקופת ההתיישנות הרגילה ( שלוש שנים לעומת שבע שנים), אין די בכך שנתבע העלה טענת התיישנות כללית או טענת התיישנות על פי חוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958, אלא עליו לטעון במפורש את טענת ההתיישנות המיוחדת על פי הוראת החוק הרלוונטית [ ראו לעניין זה ע"ע ( ארצי) 325/09 ד"ר אנה ימפולסקי – מדינת ישראל [ פורסם בנבו] ( 6.10.2010)]."
מכל מקום בעניינם של התובעים לא חלה כלל התיישנות. תקופת ההתיישנות הספציפית הקבועה בחוק חופשה שנתית היא בת שלוש שנים. תקופת התיישנות זו חלה על זכות התביעה ולא על התקופה בגינה ניתן לתבוע פדיון חופשה. בהתאם לסעיף 7 לחוק חופשה שנתית ניתן לצבור ימי חופשה בגין שלוש שנות העבודה האחרונות בצירוף הימים שנצברו בשנת העבודה השוטפת ( ע"ע 547/06 משה כהן נ' ויליאם אנויה, ניתן ביום 8/10/2007; ע"ע 500/06 תימור גנדלמן נ' אילת השחר בטחון (1993) בע"מ (טרם פורסם, ניתן ביום 18/3/08).
סעיף 13 לחוק חופשה שנתית, העוסק בזכות לפדיון חופשה קובע כי העילה לפדיון חופשה קמה עם סיום יחסי העבודה:

"13. חדל עובד לעבוד לפני שניתנה לו החופשה המגיעה לו עד ליום שבו חדל לעבוד, ישלם המעסיק פדיון חופשה בסכום השווה לדמי החופשה שהיו משתלמים לעובד אילו יצא לחופשה ביום שבו חדל לעבוד."
התובעים סיימו את עבודתם בפועל אצל בריק בחודש 1/12 והגישו את תביעתם לבית הדין בחודש 7/14. לפיכך, תביעתם לפדיון חופשה כלל לא התיישנה.
איננו מקבלים את בקשת התובעים לפסוק להם פדיון חופשה בגין כל תקופת עבודתם תוך התחשבות בשני מועדי " זכאות" לפדיון חופשה (10/08 ו-1/12).
בענייננו, התובעים לא " חדלו לעבוד" אצל בריק בחודש 10/08, חרף פסק הדין שניתן בעניינם בהליך הראשון. בפועל ומכוח ההסדרים הזמניים שחלו בהליכים המשפטיים, התובעים המשיכו לעבוד בבריק עד למועד שבו בריק סיימה את התקשרותה עם רשות העתיקות בחודש 1/12. במועד זה קמה לתובעים העילה לפדיון חופשה והיא מוגבלת כאמור, לפי סעיף 7 לחוק חופשה שנתית, לשלוש שנות העבודה האחרונות בצירוף שנת העבודה השוטפת. לפיכך התובעים זכאים לפדיון חופשה בגין שלוש שנות עבודתם האחרונות בצירוף שנת העבודה השוטפת ( איננו מקבלים את טענת בריק שהועלתה לראשונה בסיכומיה לפיה כל תביעת התובעים מלפני יולי 2011 התיישנה בשים לב להוראת ההתיישנות המיוחדת בחוק חופשה שנתית. כפי שביארנו לעיל הוראת ההתיישנות מתייחסת לזכות התביעה ולא לתקופה בעדה ניתן לתבוע).
התובעים פירטו את תחשיביהם לפדיון חופשה בטבלאות מספר 3 ו-4 שצורפו לסיכומיהם. עיון בטבלאות מעלה כי טבלה מס' 3 מתייחסת לתקופת עבודה מחודש 9/06 עד חודש 9/08 וטבלה מס' 4 מתייחסת לתקופת עבודה בשנים 2009-2011.
בהתייחס לשנים 2006 עד 9/08- התובעים חישבו את חלקיות משרתם בהתאם לסעיף 3( ב) או 3( ג) לחוק חופשה שנתית בהתחשב במועד תחילת עבודתם, דהיינו: אם באותה שנה קלנדרית הקשר המשפטי התקיים בחלק מהשנה, אז חלקיות המשרה נקבעה ביחס ל-240, ואם באותה שנה הקשר המשפטי התקיים כל השנה אז חלקיות המשרה נקבעה ביחס ל-200.
בהתייחס לשנים 2009-2011 – התובעים חישבו את חלקיות המשרה ביחס ל-200, שכן לטענתם, התקיים בינם לבין רשות העתיקות קשר משפטי רצוף מכוח פסק הדין מיום 3.3.10. בהקשר זה נוסיף כי קשר משפטי רצוף התקיים בין התובעים לבין בריק מכוח ההסדרים הזמניים שחלו בהליכים המשפטיים המבוססים על הסכם ההתקשרות בין בריק לבין רשות העתיקות ומכוח העסקתם בפועל בתקופה זו.
על אף שהנתבעות לא הגישו כל תחשיב נגדי איננו יכולים לאמץ את תחשיבי התובעים, כפי שהם, שכן בחלקם מצאנו שגיאות בחישוב חלקיות המשרה וימי החופשה המגיעים לחלק מהתובעים בהתייחס לשנים 2009-2011 ( למשל תובעים 3, 4, 7, 8 ). בנוסף איננו יכולים לאמץ את התחשיב המתייחס לשנים 2006-2008, שכן בשים לב למועד סיום העבודה, חלק מהתובעים זכאים לתבוע פדיון חופשה בגין שנת 2008 בלבד.
עם זאת, אנו מקבלים את הנתונים המפורטים בטבלה א'-ב' לסיכומי התובעים בהם מפורטים מס' ימי העבודה של התובעים בתקופת עבודתם ואת נתון מספר ימי הזכאות לחופשה המפורטים בטבלה מספר 3. את נתון מספר ימי העבודה של התובעים בעד כל שנה חילקנו ב-200 על מנת להגיע לחלקיות המשרה של כל אחד מהתובעים באותה שנה. את נתון חלקיות המשרה שהתקבל הכפלנו במספר 11 ( מספר ימי החופשה המגיעים בגין שנת עבודה מלאה לפי צו ההרחבה הענפי) על מנת לקבל את מספר ימי החופשה המגיעים לכל אחד מהתובעים. לאחר מכן הכפלנו את מספר ימי החופשה בשכר המינימום היומי הרלוונטי (177.70 ₪ חושב בגין התקופה שעד 10/08 ובגין שנים 2009-2011 חושב לפי שכר מינימום ממוצע של 179.77 ₪).

להלן פירוט הסכומים המגיעים לכל אחד מהתובעים בגין פדיון חופשה: התובע 1 - עבדלה חג'אזי:
התובע 1 סיים את עבודתו בחודש 3/11, לכן הוא זכאי לפדיון חופשה בעד שנים 2008-2011.
בגין שנת 2008 מגיע לתובע 1 סך של 1,030 ₪.
בגין שנים 2009-2011 מגיע לתובע 1 סך של 762 ₪.
בגין שנים 2008-2011 מגיע לתובע 1 סך של 1,792 ₪.

התובע 2 : עבד אלרחמן שרבאתי- התביעה נמחקה בסיכומים.

התובע 3 - גמיל רשק:
התובע 3 סיים את עבודתו בחודש 11/09. לכן הוא זכאי לפדיון חופשה מחודש 7/07 עד חודש 11/09.
בגין שנת 2007 ( מחודש יולי) מגיע לתובע 3 סך של 1,182 ₪.
בגין שנת 2008 מגיע לתובע 3 סך של 1,652 ₪.
בגין שנת 2009 מגיע לתובע 3 סך של 938 ₪.
בגין שנים 2007-2009 מגיע לתובע 3 סך של 3,772 ₪.
(הנתבעת 2 טענה בסיכומיה כי, תחשיב התובע 3 בטבלה שצורפה לסיכומים שגוי שכן התובע 3 עבד עד חודש 11/09, אך הוא חילק את נתון מספר הימים שעבד בשנת 2009 -165 יום - ב-33 ימים ( הנתון של ימי חופשה המגיעים ב-3 השנים 2009-2011). אכן התובע עבד עד חודש 11/09, אך אין משמעות לכך מבחינת החישוב של מספר ימי החופשה לו זכאי, שכן ממילא מחלקים את המספר 33 ב-3 ומגיעים לזכאות של 11 ימים בשנה, ולא מעבר לכך. כפי שביארנו לעיל, ממילא לא נצמדנו לתחשיבי התובעים, כפי שהם).

התובע 4 - פואד חסאן:
התובע 4 סיים את עבודתו בחודש 10/09, לכן הוא זכאי לפדיון חופשה
מחודש 7/07 עד חודש 10/09.
בגין שנת 2007 מגיע לתובע 4 סך של 948 ₪.
בגין שנת 2008 מגיע לתובע 4 סך של 1,688 ₪.
בגין שנת 2009 מגיע לתובע 4 סך של 949 ₪.
בגין שנים 2007-2009 מגיע לתובע 4 סך של 3,585 ₪.

התובע 5 - עבד אלנאזר נתשה- התביעה נמחקה בסיכומים.

התובע 6 - עיסא נתשה- התביעה נמחקה בסיכומים.

התובע 7 - סמיר דנדיס:
התובע 7 סיים את עבודתו בחודש 2/09, לכן הוא זכאי לפדיון חופשה בעד מחודש 07/07 עד חודש 2/09.
בגין שנת 2007 מגיע לתובע 7 סך 1,045 ₪.
בגין שנת 2008 מגיע לתובע 7 סך 1,856 ₪.
בגין שנת 2009 מגיע לתובע 7 סך 48 ₪.
בגין שנים 2007-2009 מגיע לתובע 7 סך של 2,949 ₪.

התובע 8 - ראוף אבו אלואליה:
התובע 8 סיים את עבודתו בחודש 11/09, לכן הוא זכאי לפדיון חופשה מחודש 7/07 עד חודש 11/09.
בגין שנת 2007 מגיע לתובע 8 סך 1,036 ₪.
בגין שנת 2008 מגיע לתובע 8 סך 1,544 ₪.
בגין שנת 2009 מגיע לתובע 8 סך של 1,438 ₪.
בגין שנים 2007-2009 מגיע לתובע 8 סך של 4,018 ₪.

התובע 9 - אסמאעיל חג חליל:
התובע 9 החל את עבודתו בחודש 1/08 וסיים בחודש 1/09, לכן הוא זכאי לפדיון חופשה בעד שנים 2008- ינואר 2009.
בגין שנת 2008 מגיע לתובע 9 סך 1,505 ₪.
בגין שנת 2009 התובע אינו זכאי לפדיון חופשה בשים לב לכך שהוא עבד 3 ימים בלבד.
בגין שנת 2008 עד ינואר 2009 מגיע לתובע 9 סך של 1,505 ₪.

התובע 10 - מוניר רשק:
התובע 10 סיים את עבודתו בחודש 8/09, לכן הוא זכאי לפדיון חופשה בגין חודש 07/07 עד חודש 08/09.
בגין שנת 2007 מגיע לתובע 10 סך 938 ₪.
בגין שנת 2008 מגיע לתובע 10 סך 1,553 ₪.
בגין שנת 2009 מגיע לתובע 10 סך 613 ₪.
בגין שנים 2007-2009 מגיע לתובע 10 סך של 3,104 ₪.

התובע 11 - עדנאן גמל:
התובע 11 סיים את עבודתו בחודש 11/09, לכן הוא זכאי לפדיון חופשה מחודש 7/07 עד 11/09.
בגין שנת 2007 מגיע לתובע 11 סך 1,065 ₪.
בגין שנת 2008 מגיע לתובע 11 סך 1,817 ₪.
בגין שנת 2009 מגיע לתובע 11 סך 1,136 ₪.
בגין שנים 2007-2009 מגיע לתובע 11 סך 4,018 ₪.

התובע 12 - חסן דודו:
התובע 12 סיים את עבודתו בחודש 1/12, לכן הוא זכאי לפדיון חופשה בגין שנים 2009 עד 1/12.
בגין שנת 2009 מגיע לתובע 12 סך 1,443 ₪.
בגין שנת 2010 מגיע לתובע 12 סך 534 ₪.
בגין שנת 2011 מגיע לתובע סך 1,977 ₪.
בשנת 2012 התובע עבד חודש אחד 20 יום ולכן הוא זכאי לסך של 197 ₪.
בגין שנים 2009 עד 1/12 מגיע לתובע 12 סך של 4,151 ₪.

התובע 13 - בסים סבלבן:
התובע 13 סיים את עבודתו בחודש 1/12 ולכן הוא זכאי לפדיון חופשה בגין שנים 2009 עד 1/12.
בגין שנת 2009 מגיע לתובע 13 סך 721 ₪.
בגין שנת 2010 מגיע לתובע 13 סך 1,127 ₪.
בגין שנת 2011 מגיע לתובע 13 סך 1,615 ₪.
בשנת 2012 התובע עבד חודש אחד 12 יום ולכן הוא זכאי לסך של 118 ₪.
בגין שנים 2009 עד 1/12 מגיע לתובע 13 סך של 3,581 ₪.

התובע 14 - יאסין שריף עבד אלכרים:
התובע 14 עבד עד חודש 1/12, לכן הוא זכאי לפדיון חופשה בגין שנים 2009 עד 1/12.
בגין שנת 2009 מגיע לתובע 14 סך 1,245 ₪.
בגין שנת 2010 מגיע לתובע 14 סך 563 ₪.
בגין שנת 2011 מגיע לתובע 14 סך 1,977 ₪.
בשנת 2012 התובע 14 עבד חודש אחד 20 ימים ולכן הוא זכאי לסך של 197 ₪.
בגין שנים 2009 עד 1/12 מגיע לתובע 14 סך של 3,982 ₪.

התובע 15 - טאהר חברומאן:
התובע 15 עבד עד חודש 1/12, לכן הוא זכאי לפדיון חופשה בגין שנים 2009 עד 1/12.
בגין שנת 2009 מגיע לתובע 15 סך 1,236 ₪.
בגין שנת 2010 מגיע לתובע 15 סך 553 ₪.
בגין שנת 2011 מגיע לתובע 15 סך 959 ₪.
בשנת 2012 התובע 15 עבד חודש אחד 14 יום ולכן הוא זכאי לסך של 138 ₪.
בגין שנים 2009 עד 1/12 מגיע לתובע 15 סך של 2,886 ₪.

התובע 16 - עזמי תמימי:
התובע 16 עבד עד חודש 1/12, לכן הוא זכאי לפדיון חופשה בגין שנים 2009 עד 1/12.
בגין שנת 2009 מגיע לתובע 16 סך 1,305 ₪.
בגין שנת 2010 מגיע לתובע 16 סך 543 ₪.
בגין שנת 2011 מגיע לתובע 16 סך 1,977 ₪.
בשנת 2012 התובע 16 עבד חודש אחד 20 ימים ולכן הוא זכאי לסך של 197 ₪.
בגין שנים 2009 עד 1/12 מגיע לתובע 16 סך של 4,022 ₪.

התובע 17 - חאלד פרוך:
התובע 17 עבד עד חודש 1/12 ולכן זכאי לפדיון חופשה בגין שנים 2009 עד 1/12.
בגין שנת 2009 מגיע לתובע 17 סך 1,364 ₪.
בגין שנת 2010 מגיע לתובע 18 סך 534 ₪.
בגין שנת 2011 מגיע לתובע סך 1,977 ₪.
בשנת 2012 התובע עבד חודש אחד 14 ימים ולכן הוא זכאי לסך של 138 ₪.
בגין שנים 2009 עד 1/12 מגיע לתובע 17 סך של 4,013 ₪.

התובע 18 - מוניר סייאע שהין:
התובע 18 עבד עד חודש 1/12 ולכן הוא זכאי לפדיון חופשה בגין שנים 2009 עד 1/12.
בגין שנת 2009 מגיע לתובע 18 סך 1,096 ₪.
בגין שנת 2010 התובע 18 אינו זכאי לקבלת תשלום מכיוון שלא עבד בפועל.
בגין שנת 2011 מגיע לתובע 18 סך 435 ₪.
בשנת 2012 התובע 18 עבד חודש אחד 8 ימים ולכן זכאי לסך של 79 ₪.
בגין שנים 2009 עד 1/12 מגיע לתובע 18 סך של 1,610 ₪.

התובע 19 - עמאר אבו צביח:
התובע 19 עבד עד חודש 1/12 ולכן הוא זכאי לפדיון חופשה בגין שנים 2009 עד 1/12.
בגין שנת 2009 מגיע לתובע 19 סך 1,077 ₪.
בגין שנת 2010 מגיע לתובע 19 סך 563 ₪.
בגין שנת 2011 מגיע לתובע 19 סך 1,977 ₪.
בשנת 2012 התובע 19 עבד חודש אחד 17 ימים ולכן הוא זכאי לסך של 168 ₪.
בגין שנים 2009 עד 1/12 מגיע לתובע 19 סך של 3,785 ₪.

דמי הבראה
התובעים טענו בסיכומיהם כי הם זכאים לדמי הבראה בגין שתי תקופות עבודה. הראשונה- מחודש 10/06 ועד לסיום עבודתם אצל בריק ביום 1.10.08. בגין תקופה זו התובעים טוענים כי מגיע להם תשלום בעד שתי שנות עבודה. השניה- מיום 1.10.08 ועד לחודש 1/12.
הנתבעות 1 ו-2 העלו טענת התיישנות. בריק טענה כי התביעה הוגשה ביולי 2014, לפיכך תביעתם לדמי הבראה בעד התקופה שקדמה ליולי 2012 התיישנה.
לטענת התובעים, הם זכאים לדמי הבראה בגין כל אחת מתקופות העבודה שפירטו ולא חלה בעניינם התיישנות של זכות תביעה לפדיון בגין שתי שנות עבודה אחרונות ( התניה שבוטלה ביום 8.1.17, לאחר מועד הגשת התביעה ועל כן היא אינה חלה על תביעת התובעים). זאת, בשים לב לכך שהם עדיין עובדים ברשות העתיקות.
התובעים צירפו לסיכומיהם שתי טבלאות בהן פירטו תחשיבים של סכומים המגיעים להם בגין דמי הבראה עבור שתי תקופות עבודה. חישוב חלקיות המשרה של התובעים מבוסס על ימי עבודה בפועל בחלוקת מספר החודשים בכל אחת מהתקופות (10/06 עד 9/08- 24 חודשים ; 10/08 עד 1/12 – 40 חודשים).
הטבלה הראשונה מתייחסת לתקופת עבודה מחודש 10/06- 9/08 ( טבלה 5). הטבלה השניה מתייחסת לתקופת עבודה מחודש 10/08- 1/12 ( טבלה 6).
הנתבעות לא הגישו תחשיבים נגדיים.
איננו מקבלים את טענת בריק לפיה תביעת התובעים לדמי הבראה בעד התקופה שקדמה לחודש יולי 2012 התיישנה. סעיף 7 א. לצו ההרחבה הישן בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש משנת 1998 שהיה בתוקף במועד סיום עבודתם של התובעים קבע כי הזכות לדמי הבראה ניתנת לפדיון "לגבי תקופה של עד שנתיים שלפני תום תקופת עבודתו". המשמעות היא שניתן היה לתבוע דמי הבראה בגין שתי שנות עבודה אחרונות, בכפוף להגשת התביעה בתוך תקופת ההתיישנות הכללית בת 7 שנים. לפיכך, כל אחד מהתובעים זכאי לקבל דמי הבראה בעד שתי שנות עבודתו האחרונות, במידה והגיש את תביעתו בתוך תקופה של שבע שנים ממועד סיום העבודה בפועל.
איננו מקבלים את טענת התובעים כי הם זכאים לפדיון דמי הבראה בגין שתי תקופות העסקה שונות. כאמור, התובעים הועסקו בפועל על ידי בריק חרף פסק הדין מיום 3.3.10. המשך העסקתם בפועל על ידי בריק נעשה מכוח ההסדרים הזמניים שהיו מוסכמים על כלל הצדדים ובהתחשב ברצון הנתבעות להמשיך ולקיים את החיובים המשפטיים שקיבלו על עצמן בהסכם ההתקשרות שנחתם ביניהן עד למועד סיומו בחודש 1/12.
איננו מקבלים גם את טענתם של התובעים לפיה לא חלה התיישנות לתביעתם לדמי הבראה בשים לב לכך שהם עדיין מועסקים ברשות העתיקות. כפי שקבענו לעיל, לאחר חודש 1/12 חל שינוי בזהות המעסיקות.
על כן, אנו קובעים כי התובעים זכאים לפדיון דמי הבראה במועד סיום עבודתם בפועל אצל בריק ובעבור שתי שנות עבודתם האחרונות, כאשר הוותק שחושב להם מביא בחשבון את כל תקופת העסקתם בפועל אצל בריק.
מהראיות שהובאו לפנינו עולה כי לא שולם לתובעים דמי הבראה. החלטנו לפסוק לתובעים את הסכומים שהם פירטו בטבלה שצורפה לסיכומים עבור התקופה שמחודש 10/08 עד 1/12 ( טבלה 6). טבלה זו מביאה בחשבון את תקופת ותק עבודתם אצל בריק, חלקיות המשרה, חלקיות ימי ההבראה המגיעים לתובעים ( בהתאם למספר ימי העבודה בהם עבדו בפועל בתקופה הנ"ל), נתונים שלא נסתרו על ידי מי מהנתבעות. לכאורה, התקופה שחושבה על ידי התובעים היא ארוכה יותר משתי שנות עבודה אחרונות, אך חשוב להדגיש שרוב התובעים סיימו את עבודתם אצל בריק לפני חודש 1/12 ואלו שסיימו את עבודתם בחודש 1/12, ממילא הביאו בחשבון רק חודש עבודה אחד בשנת 2009 ומספר חודשי עבודה בתקופה שמחודש 10/10 עד 1/12. ממילא הנתבעות לא הציגו כל תחשיב נגדי ולא סתרו את תחשיבי התובעים.

להלן פירוט הסכומים המגיעים לכל אחד מהתובעים בגין דמי הבראה:
התובע 1 - עבדלנה חג'אזי:
התובע 1 זכאי לקבלת תשלום בגין דמי הבראה בסך 827 ₪.
התובע 2 : עבד אלרחמן שרבאתי- תביעה נמחקה בסיכומים.
התובע 3 - גמיל רשק:
התובע 3 זכאי לקבל תשלום בגין דמי הבראה בסך 1,720 ₪.
התובע 4 - פואד חסאן:
התובע 4 זכאי לקבל תשלום בגין דמי הבראה בסך 1,114 ₪.
התובע 5 - עבד אלנאזר נתשה- תביעה נמחקה בסיכומים.
התובע 6 - עיסא נתשה- תביעה נמחקה בסיכומים.
התובע 7 - סמיר דנדיס:
התובע 7 זכאי לקבל תשלום בגין דמי הבראה בסך 271 ₪.
התובע 8 - ראוף אבו אלואליה:
התובע זכאי לקבל תשלום בגין דמי הבראה בסך 1,331 ₪.
התובע 9 - אסמאעיל חג חליל:
התובע 9 זכאי לקבל תשלום בגין דמי הבראה בסך 233 ₪.
התובע 10 - מוניר רשק:
התובע 10 זכאי לקבל תשלום בגין דמי הבראה בסך 258 ₪.
התובע 11 - עדנאן גמל:
התובע 11 זכאי לקבל תשלום בגין דמי הבראה בסך 355 ₪.
התובע 12 - חסן דודו:
התובע 12 זכאי לקבל תשלום בגין דמי הבראה בסך 3,975 ₪.
התובע 13 - בסים סבלבן:
התובע 13 זכאי לקבל תשלום בגין דמי הבראה בסך 3,729 ₪.
התובע 14 - יאסין שריף עבד אלכרים:
התובע 14 זכאי לקבל תשלום בגין דמי הבראה בסך 3,808 ₪.
התובע 15 - טאהר חברומאן:
התובע 15 זכאי לקבל תשלום בגין דמי הבראה בסך 2,896 ₪.
התובע 16 - עזמי תמימי:
התובע 16 זכאי לקבל תשלום בגין דמי הבראה בסך 3,940 ₪.
התובע 17 - חאלד פרוך:
התובע 17 זכאי לקבל תשלום בגין דמי הבראה בסך 3,385 ₪.
התובע 18 - מוניר סייאע שהין:
התובע 18 זכאי לקבל תשלום בגין דמי הבראה בסך 1,467 ₪.
התובע 19 - עמאר אבו צביח:
התובע 19 זכאי לקבל תשלום בגין דמי הבראה בסך 3,167 ₪.

פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה
הצדדים מסכימים לתחולת הוראות צו ההרחבה בענף כוח אדם משנת 2004 על יחסיהם.
התובעים טוענים כי בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף כוח אדם, היה על בריק להפריש 6% משכרם לקרן פנסיה, וזאת לאחר השלמת תשעה חודשי עבודה, אך בריק נמנעה מכך. בהתחשב בטענת ההתיישנות שהועלתה על ידי הנתבעות, צמצמו התובעים את תביעתם לתקופה שהחל מחודש 7/07.
בריק טענה כי אין תחולה של הוראות צו ההרחבה בענף כוח אדם על יחסי הצדדים, והיא החלה בהפרשות פנסיוניות לתובעים עם כניסתו לתוקף של צו ההרחבה בדבר פנסיית חובה במשק. לעניין זה אישר, מנהל בריק, מר חן ( בנו של הבעלים של בריק) בעדותו בבית הדין כי " היום ידוע לי" כי צו ההרחבה בענף קבלני כוח אדם חל על בריק ( עמוד 96 לפרוטוקול הדיון מיום 29.1.17, שורות 23-24).
מעבר לכך, הצדדים הסכימו בדבר תחולתן של הוראות צו ההרחבה על יחסי הצדדים ואין בריק רשאית לחזור בה מהסכמה זו בשלב זה של ההליך.
לחילופין טענה בריק, כי יש לקזז את סכומי ההפרשות שפורטו בתלושי המשכורת ולא נוכו מהתביעות. גם טענה זו אין בידינו לקבל. בריק לא הוכיחה כי הסכומים שפורטו בתלושי המשכורת אכן הועברו לקרן פנסיה של מי מהתובעים. בריק לא הוכיחה כי הפרישה למי מהתובעים סכומים לקרן פנסיה. בריק לא פירטה את הסכומים שהופרשו למי מהתובעים ולא הציגה אסמכתאות ( כגון: תדפיסים) מחברת הביטוח המבטחת בהם מפורטים שמות התובעים, פרטים מזהים של התובעים וסכומי ההפקדות לכל אחד מהתובעים. לפיכך אנו קובעים כי התובעים ( למעט התובעים 2, 5 ו-6) זכאים לפיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה.
התובעים צירפו לסיכומיהם תחשיבים שפורטו בשתי טבלאות.
בטבלה הראשונה פורטו תחשיבים לחלף הפרשה לפנסיה בגין התקופה שמחודש 7/07 עד 9/08, בהתאם למועדי תחילת הזכאות של כל אחד מהתובעים בשיעור של 6% משכר המינימום היומי הממוצע שחל בתקופה זו בסך של 174.47 ₪ ( טבלה 7) כפול מספר ימי העבודה בפועל של כל אחד מהתובעים בתקופה זו.
בטבלה השנייה פורטו תחשיבים לחלף הפרשה לפנסיה בגין התקופה שמחודש 10/08 עד 1/12, בשיעור של 6% משכר המינימום היומי הממוצע בתקופה זו בסך 183.46 ₪ ( טבלה 8) כפול מספר ימי העבודה בפועל של כל אחד מהתובעים בתקופה זו.
בריק ורשות העתיקות לא הציגו תחשיבים נגדיים והסתפקו בהעלאת טענה לפיה התובעים לא ניכו מסכומי התביעה את הסכומים שהופרשו משכרם לפנסיה, כמפורט בתלושי המשכורת. כאמור, הנתבעות לא הציגו כל אסמכתא מחברת ביטוח בעניין צירוף מי מהתובעים לקרן פנסיה ולא הוצגו כל נתונים בדבר סכומי ההפרשות שהפרישה בריק למי מהתובעים ולאיזה חברת ביטוח. לפיכך, לא הוכח כי הופרשו סכומים משכר התובעים לקרן פנסיה.
עיינו בתחשיבי התובעים שצורפו לסיכומיהם והם מקובלים עלינו. עם זאת, מעיון בכתב התביעה עולה כי חלק מהתובעים הגדילו בסיכומיהם את סכום תביעתם בגין סעד זה ואין לנו אפשרות לפסוק להם מעבר לסכום שנתבע. לפיכך, במקרים שבהם סכום התביעה לסעד זה נמוך מהסכום שפורט בטבלאות 7 ו-8 לסיכומי התובעים, נפסוק את סכום התביעה בלבד.
להלן פירוט הסכומים המגיעים לכל אחד מהתובעים בגין חלף הפרשות לפנסיה בגין התקופה שמחודש 7/07 עד 1/12 ( למעט התובעים 2, 5 ו-6 שמחקו את תביעתם בסיכומיהם):
התובע 1 - עבדלנה חג'אזי:
התובע 1 זכאי לפיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך של 1,450 ₪.
(הערה: 921 ₪ הוא הסכום המגיע בגין תקופת עבודה עד לחודש 9/08 והיתרה בסך 529 ₪ הוא הסכום המגיע בגין תקופת עבודה מחודש 10/08 ואילך עד סיום העבודה בפועל, בשים לב לסכום התביעה).

התובע 3 - גמיל רשק:
התובע 3 זכאי לפיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך של 5,025 ₪.
(הערה: 2,868 ₪ הוא הסכום המגיע בגין תקופת עבודה עד לחודש 9/08 והיתרה בסך 2,157 ₪ הוא הסכום המגיע בגין תקופת עבודה מחודש 10/08 עד לסיום העבודה בפועל).

התובע 4 - פואד חסאן:
התובע 4 זכאי לפיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה 4,223 ₪.
(הערה: 2,826 ₪ הוא הסכום המגיע בגין תקופת עבודה עד לחודש 9/08 והיתרה בסך 1,397 ₪ הוא הסכום המגיע בגין תקופת עבודה מחודש 10/08 ועד לסיום העבודה בפועל).

התובע 7 - סמיר דנדיס:
התובע 7 זכאי לפיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 2,608 ₪.
(הערה: 2,544 ₪ הוא הסכום המגיע בגין תקופת עבודה עד לחודש 9/08 והיתרה בסך 64 ₪ הוא הסכום המגיע בגין תקופת עבודה מחודש 10/08 ועד לסיום העבודה בפועל, בשים לב לסכום התביעה).

התובע 8 - ראוף אבו אלואליה:
התובע 8 זכאי לפיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 2,595 ₪.
(הערה: 1,371 ₪ הוא הסכום המגיע בגין תקופת עבודה עד לחודש 9/08 והיתרה בסך 1,224 ₪ הוא הסכום המגיע בגין תקופת עבודה מחודש 10/08 ועד לסיום העבודה בפועל, בשים לב לסכום התביעה).

התובע 9 - אסמאעיל חג חליל:
התובע 9 זכאי לפיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 284 ₪.
(הערה: אין זכאות בגין התקופה שעד חודש 9/08, בגין התקופה שמחודש 10/08 ואילך - התובע תבע 284 ₪ ובסיכומים הרחיב את תביעתו ל-341 ₪).

התובע 10 - מוניר רשק:
התובע 10 זכאי לפיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 3,368 ₪.
(הערה: 2,366 ₪ הוא הסכום המגיע בגין תקופת עבודה עד חודש 9/08 והיתרה בסך 1,002 הוא הסכום המגיע בגין התקופה שמחודש 10/08 ועד לסיום העבודה בפועל).

התובע 11 - עדנאן גמל:
התובע 11 זכאי לפיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 2,919 ₪.
(הערה: 2,198 ₪ הוא הסכום המגיע בגין תקופת עבודה עד חודש 9/08 והיתרה בסך 721 ₪ הוא הסכום המגיע בגין התקופה שמחודש 10/08 ועד למועד סיום העבודה בפועל, בשים לב לסכום התביעה).

התובע 12 - חסן דודו:
התובע 12 זכאי לפיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 5,764 ₪.
(הערה: 2,062 ₪ הוא הסכום המגיע בגין תקופת עבודה עד חודש 9/08 והיתרה בסך 3,702 ₪ הוא הסכום המגיע בגין תקופת עבודה מחודש 10/08 ועד למועד סיום העבודה בפועל, בשים לב לסכום התביעה).

התובע 13 - בסים סבלבן:
התובע 13 זכאי לפיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 6,348 ₪.
(הערה: 2,345 ₪ הוא הסכום המגיע בגין תקופת עבודה עד חודש 9/08 והיתרה בסך 4,003 ₪ הוא הסכום המגיע בגין התקופה שמחודש 10/08 ועד למועד סיום עבודה בפועל, בשים לב לסכום התביעה).

התובע 14 - יאסין שריף עבד אלכרים:
התובע 14 זכאי לפיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 6,725 ₪.
(הערה: 2,847 ₪ הוא הסכום המגיע בגין תקופת עבודה עד חודש 9/08 והיתרה בסך 3,878 ₪ הוא הסכום המגיע בגין התקופה מחודש 10/08 ועד למועד סיום העבודה בפועל, בשים לב לסכום התביעה).

התובע 15 - טאהר חברומאן:
התובע 15 זכאי לפיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 5,970 ₪.
(הערה: 2,408 ₪ הוא הסכום המגיע בגין תקופת העבודה עד חודש 9/08 והיתרה בסך 3,562 ₪ הוא הסכום המגיע בגין התקופה מחודש 10/08 ועד למועד סיום העבודה בפועל, בשים לב לסכום התביעה).

התובע 16 - עזמי תמימי:
התובע 16 זכאי לפיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 6,918 ₪.
(הערה: 2,669 ₪ הוא הסכום המגיע בגין תקופת העבודה עד חודש 10/08 והיתרה בסך 4,249 ₪ הוא הסכום המגיע בגין התקופה מחודש 10/08 ועד למועד סיום העבודה בפועל, בשים לב לסכום התביעה).

התובע 17 - חאלד פרוך:
התובע 17 זכאי לפיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 3,939 ₪.
(הערה: 2,408 ₪ הוא הסכום המגיע בגין תקופת העבודה עד חודש 9/08 והיתרה בסך 1,531 ₪ הוא הסכום המגיע בגין התקופה מחודש 10/08 ועד למועד סיום העבודה בפועל, בשים לב לסכום התביעה).

התובע 18 - מוניר סייאע שהין:
התובע 18 זכאי לפיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 3,925 ₪.
(הערה: 2,669 ₪ הוא הסכום המגיע בגין תקופת העבודה עד חודש 9/08 והיתרה בסך 1,256 ₪ הוא הסכום המגיע בגין התקופה מחודש 10/08 ועד למועד סיום העבודה בפועל, בשים לב לסכום התביעה).

התובע 19 - עמאר אבו צביח:
התובע 19 זכאי לקבל תשלום בגין דמי הבראה בסך 4,817 ₪.
(הערה: 2,177 ₪ הוא הסכום המגיע בגין תקופת העבודה עד חודש 9/08 והיתרה בסך 2,640 ₪ הוא הסכום המגיע בגין התקופה מחודש 10/08 ועד למועד סיום העבודה בפועל, בשים לב לסכום התביעה).

מכיוון שהתובעים חילקו את תביעתם לסעד זה לשתי תקופות (7/07 עד 9/08 ו-10/08 עד 1/12) הם ביקשו שנפסוק להם הפרשי הצמדה וריבית מאמצע כל אחת מהתקופות הנ"ל. בשים לב לכך שמצאנו לנכון לדון בתביעת התובעים לפיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה ללא חלוקה לתקופות וכן בהתחשב בכך שלכל אחד מן התובעים תקופת עבודה שונה, החלטנו לפסוק לתובעים הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום עבודתם בפועל, כפי שיפורט בפרק הסיכום בהמשך.

דמי נסיעות
אין חולק על כך שבריק סיפקה לתובעים הסעה מנקודת האיסוף הקבועה ליד בית הספר " רשדייה", סמוך לשער הפרחים ( להלן- מקום האיסוף), למקום החפירה ובחזרה ממקום החפירה לנקודת האיסוף. התובעים טוענים שהיה על בריק לשלם להם דמי נסיעות ממקום מגוריהם לנקודת האיסוף, אך היא עשתה כן לחלק מהתובעים בלבד ולתקופה חלקית.
בריק טענה כי נקודת האיסוף היתה קרובה מאוד למקום מגורי מרבית התובעים או שאיה מרוחקת יותר מתחנה אחת של תחבורה ציבורית.
התובעים 2, 5 ו-6 מחקו בסיכומיהם את התביעה לדמי נסיעות.
התובעים 1 ו-15 העידו בתצהיריהם כי הגיעו בתחבורה ציבורית ממקום מגוריהם בבית חנינה לנקודת האיסוף, ובחזרה.
התובעים 3 ו-14 העידו בתצהיריהם כי הגיעו בתחבורה ציבורית ממקום מגוריהם בשועפט לנקודת האיסוף ובחזרה.
התובעים 4, 9 ו-19 העידו בתצהיריהם כי הגיעו בתחבורה ציבורית ממקום מגוריהם בראס אל - עמוד לנקודת האיסוף ובחזרה.
התובעים 7, 10 ו-11 העידו בתצהיריהם כי הגיעו בתחבורה ציבורית ממקום מגוריהם בעיסוויה לנקודת האיסוף ובחזרה.
התובעים 12 ו-16 העידו בתצהיריהם כי הגיעו בתחבורה ציבורית ממקום מגוריהם בא-טור לנקודת האיסוף ובחזרה.
התובע 13 העיד בתצהירו כי הגיע בתחבורה ציבורית ממקום מגוריו בואדי ג'וז לנקודת האיסוף ובחזרה.
התובע 17 העיד בתצהירו כי הגיע בהליכה רגלית ממקום מגוריו בואדי ג'וז לנקודת האיסוף ובחזרה.
התובע 18 העיד בתצהירו כי הגיע בהליכה רגלית ממקום מגוריו בעיר העתיקה לנקודת האיסוף ובחזרה. גם התובע 8 העיד בתצהירו כי הגיע ממקום מגוריו בעיר העתיקה לנקודת האיסוף ובחזרה, אך לא ציין אם הגיע בתחבורה ציבורית או בהליכה רגלית.
אם כן עולה כי כל התובעים הצהירו כי נזקקו לתחבורה ציבורית על מנת להגיע ממקום מגוריהם לנקודת האיסוף, למעט תובעים 8, 17 ו-18.
התובעים לא נחקרו בבית הדין על עדותם בעניין זה ולפיכך עדותם לא נסתרה. על כן אנו מקבלים את תביעת התובעים לדמי נסיעות, למעט תביעת התובעים 2, 5, 6 , 8, 17 ו-18.
התובעים צירפו לסיכומיהם תחשיבים לביסוס תביעתם לדמי נסיעות מחודש 7/07- 9/08 ומחודש 10/08 עד חודש 1/12.
הנתבעות לא הגישו תחשיבים נגדיים. רשות העתיקות טענה כי תחשיבי התובעים מבוססים על סכומים שבריק שילמה בפועל לחלק מהתובעים, שלא מהווה נוהג מחייב ועל התובעים להוכיח את זכאותם.
איננו סבורים כי יש ממש בטענה זו. הזכות לקבלת דמי נסיעות אינה זכות שמקורה בנוהג של המעסיק. מדובר בזכות מכוח צו הרחבה החל על כלל המעסיקים במשק. בריק ורשות העתיקות לא סתרו את טענת התובעים לפיה לא שולם להם דמי נסיעות במהלך תקופת עבודתם.
התחשיבים של התובעים מבוססים על התעריפים היומיים של דמי נסיעות ששולמו על ידי בריק לחלק מהתובעים, כך למשל: בתלושים של התובעים 3, 4, 10, 13, 14, 15 ו-19 ניתן לראות כי בחלק מהתלושים הופיעו תשלומים בגין " נסיעות" שעודכנו מעת לעת בשנים 2007-2008 – 10.6 ₪ ליום בממוצע; בשנת 2009- 11.20 ₪ ליום; בשנת 2010- 11.60 ₪ ליום; בשנת 2011- 12 ₪ ליום. בשים לב לכך שמדובר בתעריפים הזהים לקבוצת התובעים שלהם שולמה דמי נסיעות, הרי שההנחה לפיה היה על בריק לשלם ליתר התובעים סכום זהה אינה בלתי סבירה והיא מקובלת עלינו.
תחשיבי התובעים ( שצורפו לסיכומים) מבוססים על מספר ימי עבודה בפועל פחות מספר ימי העבודה בגינם שילמה להם בריק דמי נסיעות באותה תקופה, כאשר את התוצאה מכפילים בתעריף דמי הנסיעות שבריק נהגה לשלם באותה תקופה. התחשיב מקובל עלינו ואנו פוסקים לתובעים את הסכומים שתבעו כמפורט להלן:
התובע 1 - עבדלנה חג'אזי:
התובע 1 זכאי לדמי נסיעות בסך 2,901 ₪.
(הערה: 1,749 ₪ הוא הסכום המגיע בגין תקופת עבודה עד חודש 9/08 והיתרה בסך 1,152 ₪ הוא הסכום המגיע בעד התקופה שמחודש 10/08 ועד למועד סיום העבודה בפועל, בשים לב לסכום התביעה).

התובע 3 - גמיל רשק:
התובע 3 זכאי לדמי נסיעות בסך 1,338 ₪.
(הערה: 85 ₪ הוא הסכום המגיע בגין תקופת העבודה עד חודש 9/08 והיתרה בסך 1,253 ₪ הוא הסכום המגיע בגין התקופה מחודש 10/08 ועד למועד סיום העבודה בפועל).

התובע 4 - פואד חסאן:
התובע 4 זכאי לדמי נסיעות בסך 1,494 ₪.
(הערה: 21 ₪ הוא הסכום המגיע בגין תקופת העבודה עד חודש 9/08 והיתרה בסך 1,473 ₪ הוא הסכום המגיע בגין התקופה מחודש 10/08 ועד למועד סיום העבודה בפועל).

התובע 7 - סמיר דנדיס:
התובע 7 זכאי לדמי נסיעות בסך 3,238 ₪.
(הערה: 2,820 ₪ הוא הסכום המגיע בגין תקופת העבודה עד חודש 9/08 והיתרה בסך 418 ₪ הוא הסכום המגיע בעד התקופה מחודש 10/08 ועד למועד סיום העבודה בפועל).

התובע 9 - אסמאעיל חג חליל:
התובע 9 זכאי לדמי נסיעות בסך 1,696 ₪.
(הערה: 1,336 ₪ הוא הסכום המגיע בגין תקופת עבודה עד חודש 9/08 והיתרה בסך 360 ₪ הוא הסכום המגיע בגין התקופה מחודש 10/08 ועד למועד סיום העבודה בפועל).

התובע 10 - מוניר רשק:
התובע 10 זכאי לדמי נסיעות בסך 2,593 ₪.
(הערה: 1,537 ₪ הוא הסכום המגיע בגין תקופת עבודה עד חודש 9/08 והיתרה בסך 1,056 ₪ הוא הסכום המגיע בעד התקופה מחודש 10/08 ועד למועד סיום העבודה בפועל).

התובע 11 - עדנאן גמל:
התובע 11 זכאי לדמי נסיעות בסך 3,210 ₪.
(הערה: 1,516 ₪ הוא הסכום המגיע בגין תקופת עבודה עד חודש 9/08 והיתרה בסך 1,694 ₪ הוא הסכום המגיע בעד התקופה מחודש 10/08 ועד למועד סיום העבודה בפועל).

התובע 12 - חסן דודו:
התובע 12 זכאי לדמי נסיעות בסך 7,285 ₪.
(הערה: 2,088 ₪ הוא הסכום המגיע בגין תקופת עבודה עד חודש 9/08 והיתרה בסך 5,197 הוא הסכום המגיע בעד התקופה מחודש 10/08 ועד למועד סיום העבודה בפועל).

התובע 13 - בסים סבלבן:
התובע 13 זכאי לדמי נסיעות בסך 6,620 ₪.
(הערה: 1,876 ₪ הוא הסכום המגיע בגין תקופת עבודה עד חודש 9/08 והיתרה בסך 4,744 ₪ הוא הסכום המגיע בעד התקופה מחודש 10/08 ועד למועד סיום העבודה בפועל).

התובע 14 - יאסין שריף עבד אלכרים:
התובע 14 זכאי לדמי נסיעות בסך 5,433 ₪.
(הערה: 689 ₪ הוא הסכום המגיע בגין תקופת עבודה עד חודש 9/08 והיתרה בסך 4,744 ₪ הוא הסכום המגיע בעד התקופה מחודש 10/08 ועד למועד התשלום בפועל).

התובע 15 - טאהר חברומאן:
התובע 15 זכאי לדמי נסיעות בסך 4,409 ₪.
(הערה: 604 ₪ הוא הסכום המגיע בגין תקופת עבודה עד חודש 9/08 והיתרה בסך 3,805 ₪ הוא הסכום המגיע בעד התקופה מחודש 10/08 ועד למועד התשלום בפועל).

התובע 16 - עזמי תמימי:
התובע 16 זכאי לדמי נסיעות בסך 7,853 ₪.
(הערה: 2,703 ₪ הוא הסכום המגיע בגין תקופת עבודה עד חודש 9/08 והיתרה בסך 5,150 ₪ הוא הסכום המגיע בעד התקופה מחודש 10/08 ועד למועד התשלום בפועל).

התובע 19 - עמאר אבו צביח:
התובע 19 זכאי לדמי נסיעות בסך 5,653 ₪.
התובעים ביקשו לפסוק להם הפרשי הצמדה וריבית שחושבו מאמצע כל אחת משתי התקופות שנתבעו ( מחודש 7/07 עד 9/08 ומחודש 10/08 עד 1/12). החלטנו לפסוק לתובעים הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום עבודתם בפועל (כפי שהרחבנו לעיל).

חבות הנתבעות 1 ו-2 בתשלום זכויות הנובעות מתקופת עבודת התובעים אצל בריק עד לחודש 1/12
להלן נפרט את טענות התובעים:
לעניין האחריות לתשלום הסעדים הנובעים מתקופת העבודה שעד לחודש 10/08:
בהתייחס לתביעה להפרשי שכר מינימום- אחריות רשות העתיקות כמעסיקה בפועל קמה לפי סעיף 6 א(א)(3) לחוק שכר מינימום. ממועד הגשת התביעות המאוחדות בשנת 2014 ועד היום טרם שילמה בריק את הפרשי שכר המינימום לתובעים. לפיכך, ככל שייקבע, כי התובעים זכאים להפרשי שכר מינימום, תקום אחריות משותפת לשתי הנתבעות מכוח סעיף זה.
בהתייחס ליתר הסעדים בגין התקופה שעד ליום 1.10.08 - בין הצדדים התקיימה שיטת העסקה משולשת של העובד – קבלן כוח האדם והמעסיק בפועל. במסגרת מתכונת העסקה זו, רשות העתיקות היתה אמורה לפקח ולהבטיח שבריק אינה מקפחת את זכויות התובעים כעובדים. רשות העתיקות " עצמה את עיניה" בכל הנוגע להתנהלות בריק בקשר עם תשלום זכויות העובדים, ועל כן יש לחייב אותה באחריות משותפת עם בריק בכל תשלום זכויות התובעים עד 1.10.08. לחילופין, יש לחייב את רשות העתיקות בתשלום הסעדים באחריות שיורית, ככל שיתברר שבריק לא מקיימת את חובת תשלום הסעדים לתובעים.
לעניין האחריות לתשלום הסעדים הנובעים מתקופת עבודה שמיום 1.10.08 עד חודש 1/12:
בהתאם למוסכמות, הפכו התובעים לעובדי רשות העתיקות. על אף האמור, עד למתן פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, פעלה רשות העתיקות להדחת התובעים בניסיונותיהם לחזור לעבודה ובריק המשיכה לפעול כקבלן.
בריק הצהירה באמצעות בא כוחה בפני בית הדין הארצי לעבודה כי היא נושאת באחריות לשלם את זכויות התובעים בתקופה "עד לסיום העסקה בפועל אצלה". לפיכך יש לחייב את רשות העתיקות יחד עם בריק בסעדים הנובעים מתקופת העבודה שמיום 1.10.08 עד לחודש 1/12.

להלן נפרט את טענות בריק:
לטענת בריק, בהתאם לפסק הדין מיום 3.3.10 בע"ב 1307/09 ( שאושר על ידי בית הדין הארצי לעבודה), הפכו התובעים לעובדי רשות העתיקות החל מיום 1.10.08. לחילופין ואם ייקבע כי התובעים המשיכו לעבוד אצל בריק מעבר ליום 1.10.08, הרי כל חבות או אחריות כלפי התובעים חלה על המעסיק האחרון. רשות העתיקות הפכה להיות המעסיקה האחרונה ועל כן היא מחויבת בכל תשלום או חיוב המגיע לתובעים, מכוח סעיף 30 לחוק הגנת השכר או מכוח כל דין.
לטענת בריק, החלת סעיף 12 א'(ג) לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם ( שאינו אירוע של פיטורים) הוא בבחינת ' חילופי מעבידים' הפוטרים את בריק מכל חיוב או תשלום לתובעים.
בריק מוסיפה כי החל מיום 1.10.08 היא הופטרה מכל חיוב או זכות " והיא דורשת כל זכות או סכום ששולם על ידה לאחר מועד זה לתובעים בין כשכר ובין כזכויות סוציאליות, בין על דרך הקיזוז ו/או ההשבה מן הנתבעת מס' 2".
לבסוף טענה בריק כי היא " שילמה כל זכות או חבות החלה עליה ואף הציגה אשור רואי חשבון [ ראה סעיף 20 וכן נספח י' לתצהיר מאור חן בעדות ראשית] שלא נסתר בחקירתו הנגדית [ ראה עמ' 96 שורה 19].

להלן נפרט את טענות רשות העתיקות:
בהתאם להסכם ההתקשרות שבין רשות העתיקות לבריק, בריק היתה אחראית לכל נושא העסקתם של התובעים, תנאי שכרם, תשלום השכר ושיבוצם לעבודה.
רשות העתיקות דאגה הן בתנאי המכרז והן בהוראות הסכם ההתקשרות כי העסקת עובדים מטעם הקבלן יעשו תוך שמירה קפדנית על חוקי המגן.
בריק הודיעה לא אחת לרשות העתיקות כי היא מקפידה על מילוי הוראות חוקי המגן ומשלמת לעובדים את המגיע להם בהתאם להוראות דיני העבודה. גם התובעים עצמם לא פנו בכתב או בעל פה לרשות העתיקות בתלונה כלשהי על אי קבלת איזו מן הזכויות המגיעות להם.
ככל שבית הדין יפסוק לתובעים תשלום בעד סעדים 1 עד 7, הרי יש לחייב את בריק בלבד. סעיף 12 א' לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם קובע כי העובד יהפוך להיות עובד המזמין רק בתום תקופת תשעת החודשים בהם עבד באמצעות קבלן כוח אדם, ואין החלה רטרואקטיבית של יחסי עבודה בין העובד למזמין. הזכות היחידה המוזכרת בקשר לתקופת העסקה הקודמת היא צירוף הוותק שנצבר.
פסיקת בתי הדין לעבודה שאוזכרה על ידי התובעים התייחסה למצב החוקי לפני שנכנס לתוקפו סעיף 12 א' לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם ( ביום 1.1.08). ממועד כניסת החוק לתוקף יש להטיל אחריות על המזמין רק בהתאם לקבוע בו ולא מעבר לכך.
לשם הזהירות נטען, כי לא הוכח כי רשות העתיקות לא פעלה להבטיח ולפקח על תשלום זכויות התובעים.
גם אם מיישמים את הקבוע בע"ע 273/03 דברת שוואב נ' מדינת ישראל- משרד החקלאות ופיתוח הכפר ( ולעמדת רשות העתיקות אין לעשות כן לאור ההסדרים המיוחדים שנקבעו בחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם), הרי אחריות הרשות היא אחריות שיורית בלבד, קרי רק אם יתברר כי בריק אינה מסוגלת לשלם את הסכומים שייפסקו, ככל שייפסקו, בגין סעדים 1-7.
בהתייחס לטענת בריק לפיה חל סעיף 30 ( א) לחוק הגנת השכר ולכן על רשות העתיקות לשאת בתשלום סעדים 1-7 ( ככל שייפסקו לתובעים), השיבה רשות העתיקות כי מדובר בהרחבת חזית. לא בריק ולא התובעים העלו טענה כאמור בכתבי טענותיהם. סעיף 30 ( א) לחוק הגנת השכר אינו עוסק בנסיבות בהן דן חוק קבלני כוח אדם. לשם הזהירות בלבד, סעיף 30 ( א) לחוק הגנת השכר אינו פוטר את המעסיק הראשון, אלא מטיל אחריות גם על המעסיק החדש.
בהתייחס לסעדים כספיים 8 ו-9 טענה רשות העתיקות כי אין בפסק הדין שניתן בעב' 1307/09 כדי לשנות את הסכמת הצדדים. הנתבעת 1 לא התנערה בהליכים הקודמים מאחריותה להעסיק את התובעים ולשלם להם את מלוא שכרם ( אף לא במסגרת ההסדר הזמני בבית הדין הארצי לעבודה).

דיון והכרעה
לאחר שבחנו את הראיות שהובאו לפנינו ועיינו בטענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי יש לחייב את בריק ואת רשות העתיקות ביחד ולחוד בכל הסעדים הנובעים מתקופת עבודת התובעים בפועל אצל בריק עד לחודש 1/12. להלן נימוקינו.
אחריות בריק
אין חולק כי בריק היתה המעסיקה של התובעים עד ליום 1.10.08 ולכן היא אחראית לתשלום כל סעד שיפסק להם בגין עבודתם בתקופה זו ( בכפוף לתקופת ההתיישנות).
בהתייחס לתקופת עבודת התובעים לאחר 1.10.08 ועד 1/12- עיקר טענותיה של בריק הן, כי אין לחייב אותה בתשלום הסעדים הנובעים מתקופת עבודה זו, שכן ביום 1.10.08 התובעים הפכו לעובדי רשות העתיקות ; סעיף 30 לחוק הגנת השכר מטיל אחריות על המעסיק האחרון לתשלום זכויות התובעים; בנסיבות החלת סעיף 12 א לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, יש לפטור את המעסיק הראשון מכל תשלום וזאת כל עוד לא בוצע אקט של פיטורים.
איננו מקבלים את טענת בריק לפיה סעיף 30 לחוק הגנת השכר מטיל אחריות על המעסיק האחרון לתשלום זכויות התובעים. סעיף 30 לחוק הגנת השכר, שכותרתו "ערבות מעסיק חדש לחוב קודמו" קובע:
" 30. (א) עבר מפעל מיד ליד או חולק או מוזג, אחראי גם המעסיק החדש לתשלום שכר עבודה ולתשלומים לקופת גמל המגיעים מן המעסיק הקודם, אלא שהמעסיק החדש רשאי, על ידי הודעה שיפרסם במפעל ובעיתונות בדרך הקבועה בתקנות, לדרוש שתביעות תשלומים כאמור יוגשו לו תוך שלושה חדשים מיום העברה, החלוקה או המיזוג, ואם פרסם את ההודעה אחרי יום זה- מיום הפרסום. המעסיק החדש לא יהיה אחראי לתשלום תביעות שיוגשו לו כעבור התקופה של שלושה חדשים כאמור.
(ב) הוראות סעיף זה לא יחולו על העברת מפעל, חלוקתו או מיזוגו עקב פשיטת רגל או עקב פירוק של חברה או אגודה שיתופית בגלל אי-יכלתה לשלם חובותיה."
בענייננו כמבואר לעיל , אין מדובר ב"העברה" של " מפעל" מיד ליד או " בחלוקתו" או " מיזוגו" ולפיכך, הוראות סעיף 30 לחוק הגנת השכר אינן חלות.
איננו מקבלים גם את טענת בריק לפיה בנסיבות החלתו של סעיף 12 א לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, יש לפטור אותה, כמעסיקה ראשונה, מכל תשלום וזאת כל עוד לא בוצע על ידה אקט של פיטורים. סעיף 12 א לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם אינו קובע הוראה כאמור והפרשנות המוצעת על ידי בריק אף אינה משתמעת מהוראות הסעיף. כל מה שקובע סעיף 12 א לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, בסעיף קטן ( ד) הוא כי "יצורף ותק העובד בתקופת העסקתו על ידי קבלן כוח האדם אצל אותו מעסיק בפועל, לותק העובד בתקופת העסקתו אצל המעסיק בפועל", ותו לא.
מעיון בטיעוניה של בריק ניכר כי בריק שינתה את עמדתה מזו שהובעה בהליכים הקודמים ( עמדה שהובעה עד למועד סיום התקשרותה עם רשות העתיקות). בהליכים הקודמים (ובטרם סיום התקשרות בריק עם רשות העתיקות) בריק לא חלקה על אחריותה בכל הנוגע לתשלום זכויותיהם של התובעים הנובעות מתקופת עבודתם בפועל אצלה. כך למשל בדיון מיום 9.2.12 בבית הדין הארצי לעבודה, ב"כ בריק אמר לפרוטוקול: "אני מבהיר את האמור בסעיף 5 לבקשה למחיקת הערעור לפיו בריק רואה את עצמה אחראית לתשלום זכויות העובדים עד סיום העסקה בפועל אצלה" ( עמ' 21 לפרוטוקול, שורות 2-3) ובאותו דיון בהמשך: "נוכח העובדה שאינה מתכחשת לאחריותה לפי דין כמעבידה של המשיבים בתקופה הרלוונטית לתובענה נשוא הערעור עד סיום העסקתם בפועל..." (עמ' 21 לפרוטוקול, שורות 19-21).
לאחר מועד סיום התקשרותה עם רשות העתיקות, בריק שינתה את עמדתה בכל הנוגע לאחריותה בקשר לתשלום זכויות התובעים. הדבר עולה מהצהרות ב"כ בריק לפרוטוקול הדיון מיום 20.11.12 בע"ע 203/10:
"עו"ד לאופמן: לשאלת בית הדין לגבי תקופת הביניים ולנשיאה באחריות מטעמנו, אני משיב כי אני חוזר על ההצהרה שנתתי ביום 09/09, עמ' 21 לפרוטוקול, שהמשיבה רואה את עצמה כאחראית עד לסיום התאריך שמבחינתו בית הדין קמא קבע בפסק הדין שהם פוטרו. מהמועד אותו קבע בית הדין קמא, אנו לא צריכים לשאת באחריות."
עמדת בריק בהליך שלפנינו (שהועלתה לראשונה רק לקראת תום הדיון בע"ע 203-10 לאחר סיום התקשרותה עם רשות העתיקות כאמור) כי אין לחייב אותה בכל סעד הנובע מתקופת עבודת התובעים לאחר 1.10.08, הנה התנהגות בחוסר תום לב. במשך תקופת קיום ההסדרים הזמניים שחלו בין הצדדים נהנתה בריק מהמשך קבלת דמי תיווך לרבות סכומים הנובעים מהעסקת התובעים, בהתאם לתנאי הסכם התקשרותה עם הרשות. התנערותה של בריק בדיעבד מחובות שקיבלה על עצמה במסגרת ההסדרים הזמניים ( ובכלל זה חוזה ההתקשרות), תוך היצמדות לקביעת פסק הדין מיום 3.3.10 , מהווה התנהגות בחוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי משפט. מיותר לציין כי, אין חולק על כך שהצדדים רשאים להסכים ביניהם על התנהגות או פעולה שונה ממה שנקבע בפסק דין והסכמה זו מחייבת את הצדדים, על כל המשמעויות הנובעות מכך.
מעבר לכך, איננו סבורים כי ניתן להתעלם מההסדרים הזמניים המוסכמים שחלו על הצדדים במסגרת ההליכים הקודמים. בהתאם להסדרים אלה, היה על בריק להמשיך ולהעסיק את התובעים בהתאם להזמנות שקיבלה מרשות העתיקות וזאת עד למתן פסק הדין ( הן בהליך עב' 1307/09 והן בערעור בע"ע 203/10).
ואכן, במסגרת ההסדרים הזמניים המוסכמים, בריק המשיכה להעסיק את התובעים בפועל עד למועד סיום התקשרותה עם רשות העתיקות. לאחר מועד זה החלה רשות העתיקות לקלוט את התובעים לעבודה אצלה. קליטת התובעים נעשתה בשתי פעימות: הראשונה - בחודש 2/12, לאחר מועד סיום ההתקשרות שלה עם רשות העתיקות. השניה - בחודש 4/13, לאחר דחית ערעור רשות העתיקות ( פסק דין מיום 17.3.13).
אם כן, כפי שעולה מהשתלשלות העניינים העובדתית, ומהתנהגות בריק ורשות העתיקות בפועל, הסכמתן להחיל על יחסיהן את ההסדרים הזמניים, פקעה במועד סיום ההתקשרות ביניהן. יצוין כי במסגרת ההסדרים הזמניים לא נרשם ולא הוסכם באופן מפורש כי המשך העסקת התובעים באמצעות בריק מותנה בכך שחוזה ההתקשרות בין רשות העתיקות לבין בריק טרם הגיע לסיומו. הסכמה זו עולה מהתנהגותן בפועל של הנתבעות 1 ו-2 במסגרת ההליכים הקודמים.
ניתן לראות בהסכמה זו הסכמה התלויה בתנאי- המשך העסקת התובעים באמצעות בריק תלויה בהתקיימות תנאי - שההתקשרות החוזית האוטנטית בין השתיים טרם הגיעה לסיומה.
סעיף 27( א) לחוק החוזים ( חלק כללי) תשע"ג -1973 ( להלן- "חוק החוזים") שכותרתו " חוזה על תנאי" קובע:
"27 (א) חוזה יכול שיהיה תלוי בהתקיים תנאי ( להלן – תנאי מתלה) או שיחדל בהתקיים תנאי ( להלן – תנאי מפסיק)."
בהמשך קובע סעיף 29, לחוק החוזים, שכותרתו " בטלות החוזה או ההתנאה":
"29 היה חוזה מותנה והתנאי לא נתקיים תוך התקופה שנקבעה לכך, ובאין תקופה כזאת - תוך זמן סביר מכריתת החוזה, הרי אם היה זה תנאי מתלה - מתבטל החוזה, ואם תנאי מפסיק - מתבטלת ההתנאה."
עם סיום ההתקשרות בין בריק לרשות העתיקות מתבטל ה"הסכם" – דהיינו, ההסדרים הזמניים. עיון בטענותיה של בריק מעלה כי היא מתעלמת מכל ההסדרים הזמניים שחלו בין הצדדים בתקופת ההתדיינות בהליכים הקודמים.
לפיכך ומן הטעמים שפורטו לעיל , אנו קובעים כי בריק, כמעסיקה בפועל, אחראית בתשלום זכויות התובעים הנובעים מתקופת עבודתם בפועל אצלה אף לאחר יום 1.10.08 בהתאם להסדרים שחלו בהסכמת הצדדים עד למועד פקיעת חוזה ההתקשרות בינה לבין רשות העתיקות ( בחודש 1/12). אחריות זו מתיישבת עם הצהרתה והתחייבותה של בריק שניתנה לפני סיום התקשרותה עם רשות העתיקות לפיה, היא "אחראית לתשלום זכויות העובדים עד סיום העסקה בפועל אצלה".
סיכומו של דבר- בריק הייתה מעסיקתם בפועל של התובעים ולפיכך היא חייבת בתשלום כל הזכויות המגיעות להם בגין תקופת עבודתם אצלה מחודש 7/07 ועד למועד סיום עבודתם בפועל בחודש 1/12 ( בשים לב לתקופת ההתיישנות ולמועד סיום עבודתו בפועל של כל אחד מהתובעים ).
אחריות רשות העתיקות
בהתייחס לתקופת עבודת התובעים באמצעות בריק עד ליום 1.10.08 טענה רשות העתיקות כי התובעים הועסקו על ידי בריק, היא פיקחה על תשלום זכויותיהם ולא התקבלו אצלה תלונות בקשר לאי תשלום זכויות או שכר.
בהתייחס לסעדים הנובעים מתקופת עבודת התובעים לאחר יום 1.10.08 ועד לחודש 1/12- עיקר טענותיה של רשות העתיקות הן: רשות העתיקות אינה חייבת בתשלום סעדים הנובעים מתקופת עבודת התובעים בפועל אצל בריק אף לאחר חודש 10/08; כי לא התקבלו אצלה תלונות מטעם מי מהתובעים בדבר אי תשלום זכויות מכוח משפט העבודה המגן; לכל היותר ניתן להטיל עליה אחריות ' שיורית', ככל שיימצא כי בריק אינה יכולה לשלם לתובעים את הסכומים שנפסקו.
בהתייחס לאחריות של רשות העתיקות לתשלום הסעד של הפרשי שכר מינימום - מקובלת עלינו טענת התובעים לפיה יש להטיל על רשות העתיקות אחריות לתשלום סעד זה מכוח סעיף 6 א(א)(3) לחוק שכר מינימום, הקובע:
"6א ( א) זכות עובד של קבלן כוח אדם לתשלום שכר מינימום כאמור בסעיף 2, תחול גם כלפי המעסיק בפועל אם התקיים אחד מאלה:
(1)...
(2)...
(3) העובד הגיש תובענה בשל הפרת חוק זה נגד קבלן כוח האדם ונגד המעסיק בפועל, גם אם לא נמסרו קודם לכן הודעה או דרישה בהתאם לפסקה (1) או (2) לפי הענין, ושכר המינימום לא שולם על ידי קבלן כוח האדם עד תום 21 ימים ממועד מסירת התובענה למעסיק בפועל".
סעיף 6 א(א)(3) מטיל אחריות על המעסיק בפועל לתשלום שכר מינימום, במקרה שהעובד הגיש תביעה נגד קבלן כוח אדם בגין הפרת חוק שכר מינימום, ושכר המינימום לא שולם על ידי קבלן כוח האדם בתוך 21 יום ממועד המצאת התובענה למעסיק בפועל.
התובעים הגישו את תביעתם בחודש יולי 2014, עד היום בריק לא שילמה להם את סכומי הפרשי שכר המינימום שתבעו, לפיכך אנו קובעים כי רשות העתיקות חבה ביחד ולחוד עם בריק בתשלום סכומי הפרשי שכר המינימום שפסקנו לתובעים, כמפורט לעיל. אף ללא הוראה זו אנו סבורים כי יש להטיל על רשות העתיקות אחריות של מעסיקה במשותף, כפי שאנו סבורים שיש לעשות כן בהתייחס ליתר הסעדים שנפסקו לתובעים בגין תקופת עבודתם אצל בריק, והכל כמפורט להלן.
בהתייחס ליתר הסעדים שנפסקו לתובעים בגין תקופת עבודתם עד ליום 1.10.08- אנו סבורים כי יש להטיל על רשות העתיקות אחריות משותפת, בשים לב לתקופת העסקה הממושכת של כל אחד מן התובעים ( משך מספר שנים), שאינה מתיישבת עם תכלית חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם.
יצוין כי החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, תשע"ב-2011, פורסם ביום 19.12.11 ( ולהלן- "החוק להגברת האכיפה"), ולפיכך הוא אינו חל על רשות העתיקות.
עם זאת, אף בטרם כניסתו לתוקף של החוק להגברת האכיפה, הבטחת זכויות עובדי קבלני כוח אדם נעשתה בפסיקה באמצעות הטלת אחריות על מקבל העבודה כלפי העובדים במקרה שקבלן כוח האדם לא היה מסוגל למלא אחר התחייבויותיו. כן נקבע כי אחריות המדינה מעוגנת בכך שלעניין הבטחת התשלום בגין זכויות העובד, קמה למדינה מעין אחריות משותפת, שהנה תולדה של חיובה לבדוק ולהקפיד כי קבלן כוח האדם שעמו היא מתקשרת נושא בתשלום זכויות עובדיו ( דב"ע ( ארצי) נד/3-96 מחלקת הבנייה של הקיבוץ הארצי בע"מ - ח'ליל עבד אל רחמן עאבד, פד"ע כט 151 (1995); ע"ע ( ארצי) 273/03 דברת שוואב נ' מדינת ישראל- משרד החקלאות ופיתוח הכפר, ניתן ביום 2.11.06 ופורסם בנבו ; ע"ע ( ארצי) זוהר גולן נ' או. אר. אס משאבי אנוש בע"מ, ניתן ביום 12.9.10 ופורסם בנבו).
עוד נקבע כי אחריות המעסיק ואחריות קבלן ראשי ( במקרה שקיים גם קבלן משנה), כוללת בחובה את הדאגה לכך שהעובדים יקבלו את שכרם ( ע"ע 1218/02 Xue Bin נ' חברת א. דורי- חברה לעבודות הנדסיים בע"מ, ניתן ביום 20.3.03 ופורסם בנבו ; ור' עוד בהקשר זה ע"ע ( ארצי) 1363/02 דינה חזין נגד תנופה שירותים כ"א ואחזקות 1991 בע"מ ניתן ביום 5.11.06 ופורסם בנבו).
לאחר שבחנו את הראיות והעדויות שהובאו לפנינו הגענו לכלל מסקנה כי רשות העתיקות לא הוכיחה כי פיקחה, בדקה והקפידה על כך שבריק נושאת בתשלום זכויות התובעים. רשות העתיקות לא פירטה מועדים או פעולות אקטיביות שעשתה לצורך הבטחת תשלום זכויות התובעים.
אמנם, אין חולק על כך שבהסכם ההתקשרות שבין רשות העתיקות לבריק היו הוראות מפורטות המתייחסות לחובה של בריק לשלם לעובדים המועסקים אצלה את כל הזכויות המגיעות להם מכוח משפט העבודה. רשות העתיקות היתה מודעת לחובת הפיקוח שלה על קיום הוראות אלה על ידי בריק, אך בפועל היא " עצמה את עיניה" ולא עשתה כל פעולה המבטיחה קיום הוראות אלה.
מר יאיר רחמים מטעם רשות העתיקות העיד בבית הדין כי הוא לא בדק אם בריק משלמת לתובעים את זכויותיהם כחוק, כי לא התקבלו פניות של התובעים בעניין זה וכי לא היה זה מתוקף תפקידו לבדוק ולפקח על תשלום שכר התובעים וזכויותיהם הסוציאליות. מר רחמים העיד כי הסמנכ"ל של רשות העתיקות היה מופקד על תחום זה ( עדותו בעמוד 102 לפרוטוקול הדיון מיום 29.1.17).
רשות העתיקות לא הביאה את הסמנכ"ל לעדות, ולא הוכיחה כי אכן פיקחה והקפידה על כך שבריק תשלם לתובעים את כל זכויותיהם כחוק.
כל אחד מהתובעים הועסק באמצעות בריק תקופה ממושכת של מספר שנים, שבמהלכן נשללו זכויותיהם הבסיסיות, ועל כן איננו סבורים כי ניתן להסתפק בהטלת חבות שיורית על רשות העתיקות ( בפרט לאור כך שלא נטען ולא הוכח בהליך זה כי בריק אינה יכולה לעמוד בהתחייבויותיה), אלא יש לראותה כמעסיקה במשותף ולחייב אותה, יחד עם בריק, בתשלום כל הזכויות הנובעות מתקופת עבודתם עד לחודש 10/08.
על כן, אנו קובעים כי לרשות העתיקות יש אחריות לתשלום זכויות התובעים בגין תקופת עבודתם עד ליום 1.10.08.
אנו סבורים כי יש לקבוע כך גם בכל הנוגע לתשלום זכויות התובעים בגין התקופה שלאחר יום 1.10.08 –קרי- יש להטיל על רשות העתיקות אחריות כמעסיקה במשותף, הן מכוח משך העסקתם הממושכת, אף לאחר כניסתו לתוקף של חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, והן מכוח פסק הדין מיום 3.3.10 שקבע כי התובעים הפכו לעובדיה.
כמבואר לעיל, רשות העתיקות לא הוכיחה כי פיקחה או וידאה כי בריק משלמת לתובעים את הזכויות המגיעות להם מכוח משפט העבודה, אף לאחר כניסתו לתוקף של חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם. יתרה מכך, לאחר מועד מתן פסק הדין מיום 3.3.10, ניתן היה לצפות כי רשות העתיקות תפקח ותוודא כי בריק משלמת לתובעים את כל שכרם וזכויותיהם הסוציאליות ( ואף תערוך חשבון עם בריק ביחס לזכויות התובעים הנובעים מתקופת עבודתם בפועל אצלה). עם זאת, גם בתקופת זו נמנעה רשות העתיקות מחובות הפיקוח המוטלות עליה והמשיכה "לעצום את עיניה" להפרות זכויות התובעים ואי תשלום שכרם וזכויותיהם הסוציאליות.
לפיכך, אנו סבורים כי לרשות העתיקות קמה אחריות משותפת כמעסיקה במשותף לתשלום זכויות התובעים הנובעות מתקופת עבודתם בפועל אצל בריק גם לאחר יום 1.10.08 ועד למועד סיום העסקתם בפועל על ידי בריק בחודש 1/12.

סיכומו של דבר:
אנו קובעים כי יש לחייב את רשות העתיקות ביחד ולחוד עם בריק, לתשלום שכר המינימום שנפסק לתובעים הן מכוח הוראות חוק שכר מינימום והן מכוח הכרה בה כמעסיקה במשותף עם בריק .
בהתייחס ליתר הסעדים שנפסקו לתובעים בגין תקופת עבודתם בפועל אצל בריק ( מחודש 07/07 ועד 1/12) יש לחייב את רשות העתיקות, כמעסיקה במשותף, ביחד ולחוד עם בריק.

האם הנתבעות 1 ו-2 חבות ביחד ולחוד לשלם לתובעים פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתם עד לחודש 9/08 ?
להלן נפרט את טענות התובעים:
לטענת התובעים הקביעה בפסק הדין מיום 3.3.10 לפיה התובעים הפכו לעובדי רשות העתיקות מיום 1.10.08 מכוח סעיף 12 א(ג) לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם היא בבחינת " חילופי מעסיקים" לפי חוק.
לטענת התובעים יש לראות בחילופי המעסיקים מיום 1.10.08 כאקט של פיטורים.
בהתאם לפסיקה חילופי מעסיקים באותו מקום עבודה מזכים את העובד בתשלום פיצויי פיטורים, וזאת ללא קשר לזכות העובדים לשמור על רצף זכויותיהם כלפי המעסיק החדש.
התובעים זכאים לפיצוי פיטורים גם מכוח סעיף 1( ב) לחוק פיצויי פיטורים.

להלן נפרט את עיקרי טענות בריק:
פסק הדין מיום 3.3.10 ביטל אקט של פיטורין שנעשה על ידי בריק לכאורה ( ב- 12/08 או 1/09) וקבע כי התובעים הפכו לעובדי רשות העתיקות מיום 1.10.08.
החלת סעיף 12 א(ג) לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם על הצדדים גוברת על כל אקט של פיטורין, בין מרצון ובין מכללא.
תאריך 1.10.08 הוא תאריך מכונן, עת יוצאת בריק מ"התמונה" ונכנסת רשות העתיקות לנעליה כמעסיקה.
החלת סעיף 12 א(ג) לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם אינה דומה לאקט של חילופי מעבידים וולונטריים לפי סעיף 1( ב) לחוק פיצויי פיטורים, שכן החילוף לא נעשה מרצון אלא מכוח החלטה שיפוטית בהתאם לדין.
צירוף תקופת הוותק והמשך עבודת התובעים אצל רשות העתיקות מכוח סעיף 12 א(ג) לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, שוללים את הטענה כי מדובר באירוע המקנה פיצוי פיטורים.

להלן נפרט את עיקרי טענות רשות העתיקות:
רשות העתיקות חזרה על טענתה כי התובעים הועסקו בפועל על ידי בריק גם לאחר 1.10.08, מכוח ההסכמים וההסדרים שחלו בין הצדדים.
יש לחייב את בריק מכוח התחייבותה במסגרת ההליכים הקודמים לשאת בכל תשלום המגיע לתובעים עד לסיום עבודתם בפועל.
דיון והכרעה
כפי שפירטנו לעיל, הצדדים הסכימו על המשך העסקת התובעים באמצעות בריק במסגרת ההסדרים הזמניים שחלו בהליכים הקודמים. במסגרת ההסדרים הזמניים המשיכו בריק ורשות העתיקות את ההתחייבויות וההסכמות שקיבלו על עצמן בחוזה ההתקשרות ביניהן. כך בריק המשיכה לקבל תמורה מרשות העתיקות בעד העסקת התובעים והתחייבותה לשלם לתובעים את הזכויות המגיעות להם כעובדים עמדה בעינה, עד למועד סיום ההתקשרות ביניהן בחודש 1/12.
לפיכך לא ניתן לראות בתאריך 1.10.08 כמועד שבו בוצע בפועל " חילופי מעבידים", חרף קביעת פסק הדין מיום 3.3.10.
אנו סבורים, כפי שסברנו ביחס לסעדים הנוספים שפורטו לעיל, כי יש לראות בתקופת העסקת התובעים בפועל באמצעות בריק כתקופת העסקה אחת שהסתיימה, לכל היותר, במועד סיום ההתקשרות בין בריק ורשות העתיקות ( כל תובע בהתאם למועד סיום עבודתו בפועל אצל בריק). לפיכך, שאלת הזכאות לפיצוי פיטורים מכוח סעיף 1( ב) לחוק פיצויי פיטורים או בנסיבות חילופי מעבידים מכוח סעיף 12 א(ג) לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, אינן רלוונטיות לענייננו.
לא ניתן להתעלם מהמשך העסקת התובעים באמצעות בריק ( מכוח ההסדרים הזמניים שחלו בין הצדדים) ומאידך, לא ניתן גם להתעלם מהקביעה כי רשות העתיקות הפכה למעסיקה של התובעים ביום 1.10.08 בהתאם לפסק הדין מיום 3.3.10. עם זאת, אנו סבורים כי בנסיבות עניינם של התובעים, המשמעות של ההסדרים הזמניים והקביעה בפסק הדין מיום 3.3.10, כי התובעים הפכו לעובדי הרשות, משליכה על האחריות המשותפת של בריק ורשות העתיקות כמעסיקות במשותף.
התובעים אישרו בסיכומיהם ( סעיף 363) כי "ההסדר הזמני לערעור פג עם הפסקת ההתקשרות של רשות העתיקות עם בריק בחודש 1/12, כך שהחל מחודש 2/12, חלה על רשות העתיקות חובה להעסיק את התובעים בהתאם לפסק הדין בהעסקה ישירה."
ובהמשך סיכומי התובעים ( סעיף 365):
"סיכומו של דבר, התובעים היו זכאים לחזור לעבודה בכל התקופה ממועד הפיטורים הבלתי חוקיים בחודש 1/09 ועד מועד קליטתם לעבודה בפועל אצל רשות העתיקות באחד משני המועדים: 2/12 או 4/13...".
חרף הסכמת התובעים כמצוטט לעיל, הם לא הגישו תחשיבים בנוגע לזכות לפיצוי פיטורים בגין התקופה שמחודש 10/08 ועד למועד 2/12 או 4/13.
אם כן, נעבור לבחינת שאלת הזכאות לפיצוי פיטורים ביחס לכל תובע במועד סיום עבודתו בפועל אצל בריק.
התובע 1- עבדלה חגאזי
מהראיות שהובאו לפנינו ( ובכלל זה טבלאות א' –ב' לסיכומי התובעים- בהן פורטו מספר ימי עבודה של התובעים בחודשים בהם הם עבדו בפועל) עולה כי התובע 1 עבד אצל בריק בתקופה הבאה:
מחודש 06/07 עד חודש 9/08.
מחודש 11/08 עד חודש 2/09.
מחודש 11/10 עד חודש 3/11.
התובע 1 העיד בתצהיר עדותו כי נהג להגיע לנקודת האיסוף של בריק וביקש פעמים רבות לעבוד אך נציג בריק, יאסר סעידי, אמר לו בתגובה: "לא ניקח אותך לעבודה כי אתה עשית משפט נגדנו".
התובע העיד בבית הדין כי הגיע לנקות האיסוף ונציג בריק לא רצה להעסיקו בעקבות התביעה שהגיש ( עמוד 23 לפרוטוקול הדיון מיום 25.10.16, שורות 9-10).
התובע 1 העיד בבית הדין כי ב-2013 נקלט לעבודה ברשות העתיקות ( עמוד 23, שורה 9).
לא מצאנו בעדויות של עדי בריק כל התייחסות לעניין נסיבות סיום יחסי העבודה עם התובע 1 בחודש 3/11.
אנו סבורים כי סירוב נציגי בריק להעסיק את התובע לאחר חודש 3/11 בעקבות התביעה מהווה פיטורים. לפיכך, התובע 1 זכאי לפיצויי פיטורים.
התובע 1 הגיש בסיכומיו תחשיב של פיצוי הפיטורים להם זכאי בגין תקופת עבודתו עד לחודש 9/08, אך לא הגיש תחשיב נוסף בגין תקופת עבודתו בפועל אצל בריק לאחר חודש 10/08.
בריק לא הגישה תחשיב נגדי.
לפיכך אנו מקבלים את תביעתו של התובע לפיצוי פיטורים בסך 2,685 ₪.

התובע 2- עבד אל רחמן שרבאתי
התביעה נמחקה בסיכומים.

התובע 3- גמיל רשק
התובע 3 עבד אצל בריק בתקופה הבאה:
מחודש 05/05 עד חודש 9/08.
מחודש 11/08 עד חודש 11/09.
התובע 3 העיד בתצהירו כי פוטר מעבודתו על ידי בריק בחודש 1/09 ולאחר מכן הוחזר לעבודתו עד חודש 11/09 ולאחר מכן לא נקרא לעבודה באמצעות בריק.
התובע 3 העיד בבית הדין כי בחודש 11/09 בריק הפסיקה את עבודתו בפעם השניה ( עמוד 54, שורות 19-20).
מנהל בריק, מאור חן, לא התייחס בתצהירו לעובדות נסיבות סיום עבודתו של התובע 3 בחודש 11/09, אלא טען באופן כללי ( כפי שטען ביחס ליתר התובעים בתצהירו) כי " מעצם בטלות הפיטורין בטלה הזכאות לתשלום פיצויים". לפיכך, גרסתו של התובע 3 בעניין נסיבות סיום עבודתו לא נסתרה.
יצוין כי התובע 3 העיד כי הוצע לו לחזור לעבודה ברשות העתיקות בחודש 4/13, אך הוא לא היה מעוניין מכיוון ש"וכבר שנתיים וחצי עבדתי ברמי לוי, לא רציתי להפסיד את הפיצויים שלי לכן נשארתי ברמי לוי" (עמוד 56 לפרוטוקול הדיון מיום 25.10.16, שורות 2-3).
על כן, אנו מקבלים את גרסתו של התובע 3 כי פוטר בפעם השניה על ידי בריק בחודש 11/09. לפיכך, התובע 3 זכאי לפיצוי פיטורים בהתאם לתקופת עבודתו והיקף משרתו.
התובע 3 הגיש תחשיב של פיצוי הפיטורים להם זכאי בגין תקופת עבודתו עד לחודש 9/08, אך לא הגיש תחשיב נוסף בגין תקופת עבודתו בפועל אצל בריק לאחר חודש 10/08.
בריק לא הגישה תחשיב נגדי.
לפיכך אנו מקבלים את תביעתו של התובע 3 לפיצוי פיטורים בסך 11,131 ₪.

התובע 4- פואד חסאן
התובע 4 עבד אצל בריק בתקופה הבאה:
מחודש 1/06 עד חודש 9/08.
מחודש 11/08 עד חודש 10/09.
התובע 4 העיד בתצהירו כי " לאחר הגשת התביעה הראשונה לבית הדין בעקבות הפיטורים הלא חוקיים, הוחזרתי לעבודה עד חודש 10/09 ולאחר מכן לא נקראתי עוד לעבודה".
התובע 4 העיד בעדותו בבית הדין כי החל את עבודתו בבריק ביום 10.6.04 וסיים בשנת 2009 ( עמוד 82 לפרוטוקול הדיון מיום 5.12.06 שורות 22-25).
התובע 4 העיד כי נקלט לעבודתו אצל רשות העתיקות בחודש 4/13 וסיים בחודש 1/15, לאחר שפרש לפנסיה ( עמוד 83 לפרוטוקול הדיון מיום 5.12.16 שורות 12-18, עמוד 82, שורה 19).
מנהל בריק, מאור חן, לא התייחס בתצהירו לעובדות נסיבות סיום עבודתו של התובע 4 בחודש 10/09, אלא טען באופן כללי ( כפי שטען ביחס ליתר התובעים בתצהירו) כי " מעצם בטלות הפיטורין בטלה הזכאות לתשלום פיצויים". לפיכך, גרסתו של התובע 4 בעניין נסיבות סיום עבודתו ( בפעם השניה) בחודש 10/09 לא נסתרה.
על כן אנו מקבלים את גרסתו של התובע 4 כי פוטר על ידי בריק בחודש 10/09. לפיכך, התובע 4 זכאי לפיצוי פיטורים בהתאם לתקופת עבודתו והיקף משרתו.
התובע 4 הגיש תחשיב של פיצוי הפיטורים להם זכאי בגין תקופת עבודתו עד לחודש 9/08, אך לא הגיש תחשיב נוסף בגין תקופת עבודתו בפועל אצל בריק לאחר חודש 10/08.
בריק לא הגישה תחשיב נגדי.
לפיכך אנו מקבלים את תביעתו של התובע לפיצויי פיטורים בסך 9,407 ₪.

התובע 5- עבד אל נאזר נתשה
התביעה נמחקה בסיכומים.

התובע 6- עיסא נתשה
התביעה נמחקה בסיכומים.

התובע 7- סמיר דנדיס
התובע 7 עבד אצל בריק בתקופה הבאה:
מחודש 11/06 עד חודש 9/08.
מחודש 11/08 עד חודש 2/09.
התובע 7 העיד בתצהירו כי " לאחר הגשת התביעה הראשונה לבית הדין בעקבות הפיטורים הלא חוקיים, הוחזרתי לעבודה למספר ימים בחודש 2/09 ולאחר מכן לא נקראתי עוד לעבודה".
התובע 7 העיד בבית הדין כי " כאשר הם פיטרו אותנו סרבו לתת לנו מכתב פיטורין.... לא קיבלנו מכתב פיטורין מבריק" (עמוד 46 לפרוטוקול הדיון מיום 25.10.16 שורות 13, 16).
כן העיד התובע 7 כי נקלט לעבודה ברשות העתיקות בחודש 4/13 וביום 28.8.16 פוטר ( עמוד 46, שורות 8-10).
מנהל בריק, מאור חן, לא התייחס בתצהירו לעובדות נסיבות סיום עבודתו של התובע 7 בחודש 2/09, אלא טען באופן כללי כי " מעצם בטלות הפיטורין בטלה הזכאות לתשלום פיצויים". לפיכך, גרסתו של התובע 7 בעניין נסיבות סיום עבודתו ( בפעם השניה) בחודש 2/09 לא נסתרה.
על כן אנו מקבלים את גרסתו של התובע 7 כי פוטר על ידי בריק בחודש 2/09. לפיכך, התובע 7 זכאי לפיצוי פיטורים בהתאם לתקופת עבודתו והיקף משרתו.
התובע 7 הגיש תחשיב של פיצוי הפיטורים להם זכאי בגין תקופת עבודתו עד לחודש 9/08, אך לא הגיש תחשיב נוסף בגין תקופת עבודתו בפועל אצל בריק לאחר חודש 10/08.
בריק לא הגישה תחשיב נגדי.
לפיכך, אנו מקבלים את תביעתו של התובע 7 לפיצוי פיטורים בסך 6,017 ₪.

התובע 8- אבו אל ואליה
התובע 8 עבד אצל בריק בתקופה הבאה:
מחודש 6/07 עד חודש 9/08.
מחודש 11/08 עד חודש 11/09.
התובע 8 העיד בתצהירו כי " לאחר הגשת התביעה הראשונה לבית הדין בעקבות הפיטורים הלא חוקיים, בחודש 2/09 הוחזרתי לעבודה ועבדתי עד חודש 11/09 ולאחר מכן לא הוזמנתי עוד לעבודה".
התובע 8 לא התייצב למתן עדות בבית הדין ביום 5.12.16, מכיוון שנפטר ממחלה ממאירה ביום 18.11.16.
מנהל בריק, מאור חן, לא התייחס בתצהירו לעובדות נסיבות סיום עבודתו של התובע 8 בחודש 11/09, אלא טען באופן כללי כי " מעצם בטלות הפיטורין בטלה הזכאות לתשלום פיצויים". לפיכך, גרסתו של התובע 8 בעניין נסיבות סיום עבודתו ( בפעם השניה) בחודש 11/09 לא נסתרה.
על כן אנו מקבלים את גרסתו של התובע 8 כי פוטר על ידי בריק בחודש 11/09 ( בדומה לעובדים נוספים שבריק הפסיקה לקרוא להם לעבודה). לפיכך, התובע 8 זכאי לפיצוי פיטורים בהתאם לתקופת עבודתו והיקף משרתו.
התובע 8 הגיש תחשיב של פיצוי הפיטורים להם זכאי בגין תקופת עבודתו עד לחודש 9/08, אך לא הגיש תחשיב נוסף בגין תקופת עבודתו בפועל אצל בריק לאחר חודש 10/08.
בריק לא הגישה תחשיב נגדי.
לפיכך, אנו מקבלים את תביעתו של התובע 8 לפיצוי פיטורים בסך 4,225 ₪.

התובע 9- אסמעיל חג חליל
התובע 9 עבד אצל בריק בתקופה הבאה:
מחודש 1/08 עד חודש 9/08.
מחודש 11/08 עד חודש 1/09.
בסיכומי התובעים, בטבלה שצורפה לסיכומים " טבלה (1) לסיכומי התובעים- פיצויי פיטורים", נרשם בעמודה של סכום פיצויי הפיטורים בהתייחס לתובע 9 כי "אין זכות".
על כן, התובע זנח את תביעתו לפיצוי פיטורים בסיכומים ואיננו נדרשים לדון בה.

התובע 10- מוניר רשק
התובע 10 עבד אצל בריק בתקופה הבאה:
מחודש 07/05 עד חודש 9/08.
מחודש 11/08 עד חודש 12/08.
מחודש 2/09 עד חודש 8/09.
התובע 10 העיד בתצהירו כי " סיימתי לעבוד בחפירות עקב התדרדרות מצב בריאותי והחרפת מחלת הלב, בעיות בגב וברגליים ומחלת הסוכרת". כן העיד התובע בתצהירו כי " המוסד לביטוח לאומי קבע שאיבדתי אי כושר להשתכר מחודש 9/09 והחל מחודש 12/09 משולמת לי קצבת נכות כללית".
התובע צירף לתצהירו מסמכים מהמוסד לביטוח לאומי התומכים בעדותו. בהתאם למכתב מיום 13.12.10 שנשלח לתובע מהמוסד לביטוח לאומי, נקבעה לתובע דרגת אי כושר בשיעור 74% מיום 1.9.09 עד ליום 14.11.09, ו-100% מיום 15.11.09 עד 28.2.10.
התובע העיד בבית הדין כי לאחר שהוחזר לעבודה על ידי בריק בשנת 2009, הוא עבד מספר חודשים במהלכם היו לו כאבי רגליים, ולא נקרא לעבודה יותר על ידי בריק. לאחר הדיון שהיה בבית הדין הוא אמר לאנשי בריק כי אינו יכול לעבוד עקב מגבלה בריאותית ברגליו ( עמוד 38 לפרוטוקול הדיון מיום 25.10.16).
מנהל בריק, מאור חן, לא התייחס בתצהירו לעובדות נסיבות סיום עבודתו של התובע 10 בחודש 8/09, אלא טען באופן כללי כי " מעצם בטלות הפיטורין בטלה הזכאות לתשלום פיצויים".
מעדותו של התובע עולה כי עבודתו בחודש 8/09 הופסקה על ידי בריק ולאחר מכן כשנקרא לעבודה על ידי בריק הוא כבר לא היה מסוגל לעבוד עקב מצבו הרפואי. אנו סבורים כי נסיבות סיום עבודתו בחודש 8/09 מהווים פיטורים. מעבר לכך, גם אם נראה את סירובו של התובע להיענות להצעת בריק לחזור לעבודה לאחר מכן כהתפטרות, הרי שמדובר בהתפטרות לרגל מצב בריאותי, המזכה בפיצוי פיטורים לפי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים.
לפיכך, התובע 10 זכאי לפיצוי פיטורים בהתאם לתקופת עבודתו והיקף משרתו.
התובע 10 הגיש בסיכומיו תחשיב של פיצוי הפיטורים להם זכאי בגין תקופת עבודתו עד לחודש 9/08, אך לא הגיש תחשיב נוסף בגין תקופת עבודתו בפועל אצל בריק לאחר חודש 10/08.
בריק לא הגישה תחשיב נגדי.
לפיכך, אנו מקבלים את תביעתו של התובע 10 לפיצוי פיטורים בסך 8,230 ₪.

התובע 11- עדנאן גמל
התובע 11 עבד אצל בריק בתקופה הבאה:
מחודש 1/07 עד חודש 9/08.
מחודש 11/08 עד חודש 3/09.
מחודש 5/09 עד חודש 11/09.
התובע 11 העיד בתצהירו כי לאחר הפיטורים הלא חוקיים בחודש 1/09, הוא הוחזר לעבודה על ידי בריק מחודש 2/09 עד חודש 11/09. כן העיד התובע 11 בתצהירו כי לאחר שבריק הפסיקה להעסיקו בסוף שנת 2009, הוא חיפש עבודה אחרת, גם באמצעות שירות התעסוקה אך הוא לא מצא. בהמשך העיד התובע 11 כי בחודש 2010 הוא חלה, עבר ניתוח בגב ולא יכול לעבוד עוד. התובע 11 העיד כי מחודש 9/10 משולמת לו קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי.
בהתייחס לנסיבות סיום עבודתו אצל בריק העיד התובע 11 בבית הדין כי " פיטרו אותנו בלי מכתב" (עמוד 78 לפרוטוקול הדיון מיום 5.12.16, שורות 11-12).
מנהל בריק, מאור חן, לא התייחס בתצהירו לעובדות נסיבות סיום עבודתו של התובע 11 בחודש 11/09, אלא טען באופן כללי כי " מעצם בטלות הפיטורין בטלה הזכאות לתשלום פיצויים".
אנו סבורים כי נסיבות סיום עבודתו בחודש 11/09 מהווים פיטורים. מעבר לכך, גם אם נראה את סירובו של התובע להיענות להצעת בריק לחזור לעבודה בשנת 2010 כהתפטרות, הרי שמדובר בהתפטרות לרגל מצב בריאותי, המזכה בפיצוי פיטורים לפי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים.
לפיכך, התובע 11 זכאי לפיצוי פיטורים בהתאם לתקופת עבודתו והיקף משרתו.
התובע 11 הגיש בסיכומיו תחשיב של פיצוי הפיטורים להם זכאי בגין תקופת עבודתו עד לחודש 9/08, אך לא הגיש תחשיב נוסף בגין תקופת עבודתו בפועל אצל בריק לאחר חודש 10/08.
בריק לא הגישה תחשיב נגדי.
לפיכך, אנו מקבלים את תביעתו של התובע 11 לפיצוי פיטורים בסך 5,442 ₪.

התובע 12- חסן דודו
התובע 12 עבד אצל בריק בתקופה הבאה:
מחודש 6/04 עד חודש 9/08.
מחודש 11/08 עד חודש 11/09.
מחודש 10/10 עד חודש 1/12.
התובע 12 העיד בתצהירו כי לאחר הגשת התביעה הראשונה הוא הוחזר לעבודה על ידי בריק עד לחודש 11/09 ולאחר מכן הוא לא נקרא לעבודה עד חודש 10/10, וממועד זה הוא עבד אצל בריק עד לחודש 1/12. בחודש 2/12 הוא נקלט לעבודה אצל רשות העתיקות.
אם כן, סיום עבודתו של התובע בבריק בוצע על רקע סיום ההתקשרות של בריק עם רשות העתיקות בחודש 1/12. לאחר מכן התובע 12 נקלט לעבודה אצל רשות העתיקות.
מנהל בריק, מאור חן, לא התייחס בתצהירו לעובדות נסיבות סיום עבודתו של התובע 11 בחודש 1/12, אלא טען באופן כללי כי " מעצם בטלות הפיטורין בטלה הזכאות לתשלום פיצויים".
נסיבות סיום עבודתו של התובע 12 בבריק עקב סיום ההתקשרות עם רשות העתיקות מהווה פיטורים המזכים בפיצוי פיטורים.
התובע 12 הגיש בסיכומיו תחשיב של פיצוי הפיטורים להם זכאי בגין תקופת עבודתו עד לחודש 9/08, אך לא הגיש תחשיב נוסף בגין תקופת עבודתו בפועל אצל בריק לאחר חודש 10/08.
בריק לא הגישה תחשיב נגדי.
לפיכך, אנו מקבלים את תביעתו של התובע לפיצוי פיטורים בסך 12,385 ₪.

התובע 13- בסים סבלבן
התובע 13 עבד אצל בריק בתקופה הבאה:
מחודש 10/04 עד חודש 9/08.
מחודש 11/08 עד חודש 12/08.
מחודש 2/09 עד חודש 3/09.
מחודש 9/09 עד חודש 4/10.
מחודש 10/10 עד חודש 1/12.
התובע 13 העיד בתצהירו כי הוא פוטר על ידי בריק בחודש 12/08 ולאחר הגשת התביעה הראשונה הוא הוחזר לעבודה למספר חודשים ולאחר מכן הוא לא נקרא לעבודה במשך כחצי שנה. בהמשך הוא הוחזר לעבודה למספר חודשים בלבד ולאחר מכן לא נקרא לעבודה משך כחצי שנה.
כאשר נקרא לעבודה בסוף שנת 2010 הוא עבד אצל רשות העתיקות עד לחודש 1/12, מועד סיום ההתקשרות של בריק עם רשות העתיקות. התובע 13 העיד כי הוא נקלט לעבודה ברשות העתיקות בחודש 2/12 ועובד שם עד היום.
התובע אישר בעדותו בבית הדין כי בחודש 4/09 הוא מצא עבודה אחרת בניקיון והוא לא ביקש לחזור לעבודה בבריק וגם לא המתין שייקרא לעבודה על ידי בריק ( עמוד 74, שורות 12-16).
מנהל בריק, מאור חן, לא התייחס בתצהירו לעובדות נסיבות סיום עבודתו של התובע 13 בחודש 1/12, אלא טען באופן כללי כי " מעצם בטלות הפיטורין בטלה הזכאות לתשלום פיצויים".
חרף עדותו הנ"ל של התובע, אנו סבורים כי מדובר בפיטורים שכן התובע נאלץ לחפש עבודה אחרת לאחר שעבודתו הופסקה ביוזמת בריק בחודש 3/09. מכל מקום העובדה שהתובע הוחזר לעבודה על ידי בריק לאחר הפסקה של שישה חודשים מלמדת על מגמה של בריק שיתכן ונעשתה מתוך כוונה לקטוע את הרציפות בעבודה ( לצורך חישוב פיצויי פיטורים). התובע הועסק לאחר מכן על ידי בריק עד למועד סיום התקשרותה עם רשות העתיקות בחודש 1/12.
אנו סבורים כי הפסקת עבודתו של התובע הן בחודש 3/09 והן לאחר מכן בחודשים 4/10 ו1/12 מהווה פיטורים. הפסקת עבודתו של התובע בחודש 1/12 עקב סיום ההתקשרות בין בריק לרשות העתיקות מהווה פיטורים המזכים בפיצוי פיטורים.
התובע 13 הגיש בסיכומיו תחשיב של פיצוי הפיטורים להם זכאי בגין תקופת עבודתו עד לחודש 9/08, אך לא הגיש תחשיב נוסף בגין תקופת עבודתו בפועל אצל בריק לאחר חודש 10/08.
בריק לא הגישה תחשיב נגדי.
לפיכך, אנו מקבלים את תביעתו של התובע 13 לפיצויי פיטורים בסך 10,544 ₪.

התובע 14- יאסין שריף עבד אל כרים
התובע 14 עבד אצל בריק בתקופה הבאה:
מחודש 05/05 עד חודש 9/08.
מחודש 11/08 עד חודש 11/09.
מחודש 10/10 עד חודש 1/12.
התובע 14 העיד בתצהירו כי לאחר הפיטורים הבלתי חוקיים בחודש 1/09, הוא הוחזר לעבודה על ידי בריק בחודש 2/09 עד לחודש 11/09 ומאז לא נקרא לעבודה עד חודש 10/10 . ממועד זה הוא עבד אצל בריק עד לחודש 1/12, מועד סיום ההתקשרות בין בריק לרשות העתיקות. התובע 14 העיד כי נקלט לעבודה אצל רשות העתיקות בחודש 2/12 ועובד שם עד היום.
התובע 14 העיד בבית הדין כי לאחר שעבודתו הופסקה על ידי בריק הוא הוחזר לעבודה בעקבות התביעה הראשונה ועבד שם עד שהופסקה עבודתו שוב על ידי בריק. התובע 14 העיד כי בפועל סיים את עבודתו אצל בריק בחודש 1/12 ( עמוד 80 לפרוטוקול הדיון מיום 5.12.16).
מנהל בריק, מאור חן, לא התייחס בתצהירו לעובדות נסיבות סיום עבודתו של התובע 14 בחודש 1/12, אלא טען באופן כללי כי " מעצם בטלות הפיטורין בטלה הזכאות לתשלום פיצויים".
אנו סבורים כי הפסקת עבודתו של התובע על ידי בריק 11/09 ובהמשך בחודש 1/12 מהווים פיטורים. הפסקת עבודתו של התובע בבריק בחודש 1/12 עקב סיום ההתקשרות בין בריק לרשות העתיקות מהווים פיטורים המזכים בפיצוי פיטורים.
התובע 13 הגיש בסיכומיו תחשיב של פיצוי הפיטורים להם זכאי בגין תקופת עבודתו עד לחודש 9/08, אך לא הגיש תחשיב נוסף בגין תקופת עבודתו בפועל אצל בריק לאחר חודש 10/08.
בריק לא הגישה תחשיב נגדי.
לפיכך, אנו מקבלים את תביעתו של התובע 14 לפיצויי פיטורים בסך 10,878 ₪.

התובע 15- טאהר חברומאן
התובע 15 עבד אצל בריק בתקופה הבאה:
מחודש 05/05 עד חודש 9/08.
מחודש 11/08 עד חודש 11/09.
מחודש 10/10 עד חודש 1/11.
מחודש 5/11 עד חודש 1/12.
התובע 15 העיד בתצהירו כי הוא עבד אצל בריק מחודש 5/05 עד לפיטוריו הבלתי חוקיים בחודש 1/09. לאחר הגשת התביעה הראשונה הוא הוחזר לעבודה עד חודש 11/09, ולאחר מכן לא נקרא לעבודה על ידי בריק עד לחודש 10/10. ממועד זה הוא הועסק על ידי בריק ( לא ברציפות) עד לחודש 1/12.
בחודש 2/12 התובע 15 נקלט לעבודה אצל רשות העתיקות.
התובע 15 העיד בבית הדין כי לאחר שהופסקה עבודתו ( בפעם השניה) על ידי בריק בסוף שנת 2009, הוא לא הוחזר לעבודה על ידי בריק " עד סוף 2010" ( עמוד 43, לפרוטוקול הדיון מיום 25.10.16, שורות 21-22).
כן העיד התובע 15 כי על אף שנאמר לו בשירות התעסוקה כי יש עבודה בחברת בריק, בריק סרבה לקבל אותו לעבודה ( עמוד 43, שורות 4-8).
מנהל בריק, מאור חן, לא התייחס בתצהירו לעובדות נסיבות סיום עבודתו של התובע 15 בחודש 1/12, אלא טען באופן כללי כי " מעצם בטלות הפיטורין בטלה הזכאות לתשלום פיצויים".
הפסקת עבודתו של התובע בחודש 1/12 עקב סיום ההתקשרות של בריק עם רשות העתיקות מהווה פיטורים המזכים בפיצויי פיטורים.
התובע 15 הגיש בסיכומיו תחשיב של פיצוי הפיטורים להם זכאי בגין תקופת עבודתו עד לחודש 9/08, אך לא הגיש תחשיב נוסף בגין תקופת עבודתו בפועל אצל בריק לאחר חודש 10/08.
בריק לא הגישה תחשיב נגדי.
לפיכך, אנו מקבלים את תביעתו של התובע 15 לפיצויי פיטורים בסך 8,955 ₪.

התובע 16- עזמי תמימי
התובע 16 עבד אצל בריק בתקופה הבאה:
מחודש 7/06 עד חודש 9/08.
מחודש 11/08 עד חודש 3/09.
מחודש 5/09 עד חודש 11/09.
מחודש 10/10 עד חודש 1/12.
התובע 16 העיד בתצהירו כי עבד משנת 2006 עד למועד הפיטורים הבלתי חוקיים על ידי בריק בחודש 1/09. לאחר הגשת התביעה הראשונה הוא הוחזר לעבודה עד לחודש 11/09 ולאחר מכן לא נקרא לעבודה עד חודש 10/10. ממועד זה הוא עבד אצל בריק עד לחודש 1/12 מועד סיום ההתקשרות בין בריק לרשות העתיקות.
מחודש 1/12 התובע 16 מועסק על ידי רשות העתיקות.
התובע 16 העיד בבית הדין כי הוא לא חתם על תצהיר עדותו הראשית ( עמוד 60 לפרוטוקול הדיון מיום 5.12.16, שורות 4-5).
בית הדין אינו נותן משקל מכריע לעדותו של התובע בעניין זה, שכן אין מחלוקת בין הצדדים כי תקופת עבודתו של התובע בבריק היא כמפורט בתצהירו. התובע 16 לא נחקר בעדותו בבית הדין בעניין נסיבות סיום עבודתו אצל בריק בחודש 1/12, ובהתאם לראיות והעדויות שהובאו לפנינו, הפסקת עבודתו, בדומה לתובעים נוספים, נעשתה על רקע סיום ההתקשרות שבין בריק לרשות העתיקות. התובע 16 העיד בבית הדין כי נקלט לעבודה אצל רשות העתיקות בחודש 2/12 ועובד שם עד היום ( עמוד 63 לפרוטוקול הדיון מיום 5.12.16, שורות 7-12).
הפסקת עבודתו של התובע בבריק על רקע סיום ההתקשרות בין בריק לרשות העתיקות מזכה בפיצויי פיטורים.
התובע 16 הגיש בסיכומיו תחשיב של פיצוי הפיטורים להם זכאי בגין תקופת עבודתו עד לחודש 9/08, אך לא הגיש תחשיב נוסף בגין תקופת עבודתו בפועל אצל בריק לאחר חודש 10/08.
בריק לא הגישה תחשיב נגדי.
לפיכך, אנו מקבלים את תביעתו של התובע 16 לפיצויי פיטורים בסך 6,930 ₪.

התובע 17- חאלד פרוך
התובע 17 עבד אצל בריק בתקופה הבאה:
מחודש 9/06 עד חודש 9/08.
מחודש 11/08 עד חודש 11/09.
מחודש 10/10 עד חודש 1/12.
התובע 17 העיד בתצהיר עדותו הראשית כי עבד בבריק משנת 2006 עד למועד פיטוריו הבלתי חוקיים בחודש 1/09. לאחר התביעה הראשונה הוא הוחזר לעבודה על ידי בריק למספר חודשים ולאחר מכן הוא לא נקרא לעבודה עד חודש 10/10. ממועד זה הוא הועסק על ידי בריק עד לחודש 1/12. בחודש 2/12 הוא נקלט לעבודה ברשות העתיקות ועבד שם עד לשנת 2013.
התובע 17 העיד בעדותו בבית הדין כי עבד אצל בריק משנת 2006, חמש שנים ( עמוד 48 לפרוטוקול הדיון מיום 25.10.16, שורות 1-4).
התובע 17 לא נחקר בעדותו בבית הדין בעניין נסיבות סיום עבודתו אצל בריק בחודש 1/12. בהתאם לראיות והעדויות שהובאו לפנינו, הפסקת עבודתו של התובע 17, בדומה לתובעים נוספים, נעשתה על רקע סיום ההתקשרות שבין בריק לרשות העתיקות. התובע 17 העיד בבית הדין כי לאחר מכן הוא פוטר מעבודתו אצל רשות העתיקות עקב דיווחים כוזבים – החתמת כרטיס לעובד אחר ( עמוד 47 לפרוטוקול הדיון מיום 25.10.16, שורות 19-26).
הפסקת עבודתו של התובע בבריק על רקע סיום ההתקשרות בין בריק לרשות העתיקות מזכה בפיצויי פיטורים.
התובע 17 הגיש בסיכומיו תחשיב של פיצוי הפיטורים להם זכאי בגין תקופת עבודתו עד לחודש 9/08, אך לא הגיש תחשיב נוסף בגין תקופת עבודתו בפועל אצל בריק לאחר חודש 10/08.
בריק לא הגישה תחשיב נגדי.
לפיכך, אנו מקבלים את תביעתו של התובע 17 לפיצויי פיטורים בסך 5,985 ₪.

התובע 18- מוניר סייאע שהין
התובע 18 עבד אצל בריק בתקופה הבאה:
מחודש 10/06 עד חודש 9/08.
מחודש 11/08 עד חודש 3/09.
מחודש 5/09 עד חודש 11/09.
מחודש 7/11 עד חודש 1/12.
התובע 18 העיד בתצהיר עדותו כי הוא הועסק אצל בריק מחודש 10/06 עד לפיטוריו הבלתי חוקיים בחודש 1/09. לאחר הגשת התביעה הראשונה הוא הוחזר לעבודה אצל בריק עד לחודש 11/09, ומאז לא נקרא עוד לעבודה על ידי בריק עד לחודש 10/10. ממועד זה הוא הועסק אצל בריק עד לחודש 1/12. בחודש 2/12 הוא נקלט לעבודה ברשות העתיקות ועובד שם עד היום.
התובע 18 העיד בעדותו בבית הדין כי עבד אצל בריק משנת 2006 בערך שלוש שנים, אך לא ברציפות ( עמוד 65 לפרוטוקול הדיון מיום 5.12.16 שורה 2). כן העיד התובע 18 כי פוטר מעבודתו על ידי בריק ( עמוד 64 לפרוטוקול הדיון מיום 5.12.16, שורות 21-25).
בהתאם לראיות והעדויות שהובאו לפנינו, הפסקת עבודתו של התובע 18, בדומה לתובעים נוספים, נעשתה על רקע סיום ההתקשרות שבין בריק לרשות העתיקות.
הפסקת עבודתו של התובע בבריק על רקע סיום ההתקשרות בין בריק לרשות העתיקות מזכה בפיצויי פיטורים.
התובע 18 הגיש בסיכומיו תחשיב של פיצוי הפיטורים להם זכאי בגין תקופת עבודתו עד לחודש 9/08, אך לא הגיש תחשיב נוסף בגין תקופת עבודתו בפועל אצל בריק לאחר חודש 10/08.
בריק לא הגישה תחשיב נגדי.
לפיכך, אנו מקבלים את תביעתו של התובע 18 לפיצויי פיטורים בסך 5,923 ₪.

התובע 19- עמאר אבו צביח
התובע 19 עבד אצל בריק בתקופה הבאה:
מחודש 1/07 עד חודש 9/08.
מחודש 11/08 עד חודש 3/09.
מחודש 6/09 עד חודש 11/09.
מחודש 10/10 עד חודש 1/12.
התובע 19 העיד בתצהיר עדותו כי עבד אצל בריק מחודש 1/07 עד לפיטוריו הבלתי חוקיים בחודש 1/09. לאחר התביעה הראשונה הוא הוחזר לעבודה עד חודש 11/09 ולא נקרא עוד לעבודה עד חודש 10/10. ממועד זה הוא עבד אצל בריק עד לחודש 1/12. בחודש 2/12 נקלט לעבודה אצל רשות העתיקות ועובד שם עד היום.
התובע 19 העיד בעדותו בבית הדין כי עבד אצל בריק משנת 2007 עד 2/09, מועד בו פוטר עם יתר התובעים ( עמוד 69, שורות 1-6). התובע העיד כי לא חזר לעבודה אצל בריק מאז, אך לאחר מכן בהמשך עדותו אישר כי עבד עד לחודש 11/09 ולאחר מכן לא נקרא לעבודה ( עמוד 69 לפרוטוקול הדיון מיום 5.12.16, שורות 7-8, 21-26).
התובע לא נחקר על הפסקת עבודתו אצל בריק בחודש 1/12, על רקע סיום ההתקשרות בין בריק לרשות העתיקות.
הפסקת עבודתו של התובע בבריק על רקע סיום ההתקשרות בין בריק לרשות העתיקות מזכה בפיצויי פיטורים.
התובע 19 הגיש בסיכומיו תחשיב של פיצוי הפיטורים להם זכאי בגין תקופת עבודתו עד לחודש 9/08, אך לא הגיש תחשיב נוסף בגין תקופת עבודתו בפועל אצל בריק לאחר חודש 10/08.
בריק לא הגישה תחשיב נגדי.
לפיכך, אנו מקבלים את תביעתו של התובע 19 לפיצויי פיטורים בסך 5,390 ₪.
האם הנתבעות 1 ו-2 חבות ביחד ולחוד בהחזר סכומים שניכתה בריק משכר התובעים בגין דמי טיפול או דמי חבר ( למעט התובעים 2, 5 ו-6) בגין חודשי עבודתם בפועל (בתקופה שבין חודשים 9/06- 1/12)?
דיון והכרעה
החלטנו לקבל את תביעת התובעים להחזר ניכוי שכר בגין דמי טיפול או דמי חבר. להלן נימוקינו.
כמבואר לעיל, מוסכם על הצדדים כי, "לאורך כל תקופת העסקת התובעים על ידי הנתבעת 1 עד ליום 1.10.08 וכן בתקופה בגינה הנתבעת 1 הנפיקה לתובעים תלושי שכר ושילמה את שכרם מחודש 10/08 ועד סיום העסקה, היא ניכתה משכר העבודה של התובעים דמי חבר או דמי טיפול בשיעור כולל שנע בין 1% ל- 1.5% משכר העבודה".
סעיף 25 לחוק הגנת השכר מפרט את הניכויים המותרים משכרו של העובד. סעיף 25( א) (3) עוסק בניכוי דמי חבר או דמי טיפול מקצועי ארגוני:
25(א)
(1)....
(2)....
(3) דמי חבר בארגון עובדים שהעובד חבר בו, שיש לנכותם מן השכר על פי הסכם קיבוצי או חוזה עבודה או שהעובד הסכים בכתב כי ינוכו, והתשלומים הרגילים לועד העובדים במפעל;
(3א)...
(3ב) דמי טיפול מקצועי-ארגוני לטובת הארגון היציג כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, שיש לנכותם על פי הסכם קיבוצי או חוזה עבודה משכרו של עובד שאיננו חבר בשום ארגון עובדים, או שהעובד הסכים בכתב לניכוי כאמור; שר העבודה, לאחר התייעצות עם ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה, ובאישור ועדת העבודה של הכנסת, יקבע בתקנות את מקסימום דמי הטיפול המקצועי-ארגוני שמותר לנכותם לפי פסקה זו;"
לאחר שבחנו את כלל הראיות והעדויות שהובאו לפנינו הגענו לכלל מסקנה כי בריק לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את התקיימות תנאי סעיף 25( א)(3) לחוק הגנת השכר. בריק לא הוכיחה כי מי מהתובעים הוא חבר בארגון עובדים – בריק לא הציגה טפסי הצטרפות של מי מהעובדים לארגון עובדים. בריק גם לא הוכיחה כי קיים הסכם קיבוצי, חוזה עבודה או הסכמה בכתב של מי מהתובעים לניכוי דמי החבר.
בריק גם לא הוכיחה את התקיימות תנאי סעיף 25( א)(3ב) לחוק הגנת השכר. מעבר לכך, בריק טענה בסיכומיה כי "היא הייתה חברה כמעסיקה בהסתדרות העובדים הלאומית שהינו ארגון מעסיקים וכי דמי הארגון הועברו כחוק".
חברות של מעסיק בארגון מעסיקים שצד להסכם קיבוצי אינה מאפשרת לו לנכות משכרו של העובד דמי חבר או דמי טיפול ארגוני.
בתקנה 1( א) ו-(ב) לתקנות הסכמים קיבוציים ( תשלום דמי טיפול ארגוני- מקצועי לארגון מעבידים), תשל"ז ( להלן- תקנות הסכמים קיבוציים) נקבע כי המעסיק חב בחובת התשלום של דמי הטיפול הארגוני:
"חובת תשלום דמי טיפול
1(א) מעביד שחל עליו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי המסדיר את שכר העבודה למעט תוספת יוקר או שכר מינימום, ישלם לארגון המעבידים שהוא צד להסכם הקיבוצי דמי טיפול ארגוני- מקצועי ( להלן- דמי טיפול) כאמור בתקנה 2.
1(ב) מעביד שתקנת משנה ( א) לא חלה עליו וחל עליו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי בדבר תוספת יוקר או שכר מינימום, ומפעלו עוסק בענף שקיים בו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי ענפי- ישלם דמי טיפול לאירגון המעבידים שהוא צד לאותו הסכם קיבוצי כללי ענפי, ובלבד שאותו ארגון מעבידים הוא גם צד להסכם הקיבוצי הכללי בדבר תוספת יוקר או שכר מינימום שהורחב כאמור".
בריק לא הציגה כל הסכם קיבוצי ש"הסתדרות העובדים הלאומית" היא צד לו. מעבר לכך, "הסתדרות העובדים הלאומית" היא ארגון עובדים ולא ארגון מעסיקים.
על כן אנו מקבלים את תביעת התובעים להשבת סכומים שנוכו משכרם בגין דמי חבר או דמי טיפול ארגוני.
בריק העלתה טענת התיישנות ושיהוי, אך לא טרחה לפרט את התביעה של מי מהתובעים שהתיישנה ולא הגישה כל תחשיב נגדי, ולא הכחישה את סכומי הניכוי. לפיכך, אנו מקבלים את תביעת התובעים להשבת ניכויי שכר ופוסקים להם את הסכומים שהם תבעו:
התובע 1- עבדאלה חגאזי:
התובע 1 זכאי להשבת סכום בסך 499 ₪.
התובע 2- עבד אלרחמן שרבאתי:
התביעה נמחקה.
התובע 3- גמיל רשק:
התובע 3 זכאי להשבת סכום בסך 1,123 ₪.
התובע 4- פואד חסאן:
התובע 4 זכאי להשבת סכום בסך 1,103 ₪.
התובע 5- עבד אלנאזר:
התביעה נמחקה.
התובע 6- עיסר נתשה:
התביעה נמחקה.
התובע 7- סמיר דנדיס:
התובע 7 זכאי להשבת סכום בסך 997 ₪.
התובע 8- ראוף אבו אלואליה:
התובע 8 זכאי להשבת סכום בסך 809 ₪.
התובע 9- אסמאעיל חג חליל:
התובע 9 זכאי להשבת סכום בסך 300 ₪.
התובע 10- מוניר רשק:
התובע 10 זכאי להשבת סכום בסך 1,042 ₪.
התובע 11- עדנאן גמל:
התובע 11 זכאי להשבת סכום בסך 833 ₪.
התובע 12- חסן דודו:
התובע 12 זכאי להשבת סכום בסך 1,405 ₪.
התובע 13- בסים סבלבן:
התובע 13 זכאי להשבת סכום בסך 1,567 ₪.
התובע 14- יאסין שריף עבד אלכרים:
התובע 14 זכאי להשבת סכום בסך 1,747 ₪.
התובע 15- טאהר חברומאן:
התובע 15 זכאי להשבת סכום בסך 1,430 ₪.
התובע 16- עזמי תמימי:
התובע 16 זכאי להשבת סכום בסך 1,020 ₪.
התובע 17- חאלד פרוך:
התובע 17 זכאי להשבת סכום בסך 1,681 ₪.
התובע 18- מוניר סייאע שהין:
התובע 18 זכאי להשבת סכום בסך 1,142 ₪.
התובע 19- עמאר אבו צביח:
התובע 19 זכאי להשבת סכום בסך 1,576 ₪.
האם הנתבעות 1 ו-2 חבות ביחד ולחוד לפצות את התובעים ( למעט התובעים 10 ו-11) בגין הפסד השתכרות והפסד הפרשות לפנסיה בעד התקופה בה הם לא הועסקו בפועל לאחר 1.10.08 ועד למועד קליטתם על ידי רשות העתיקות בחודש 2/12 או 4/13, בהתאמה?
לאחר שעיינו בטענות הצדדים בסיכומיהם ולאחר שבחנו את הראיות והעדויות שהובאו לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי יש לדחות את תביעת התובעים לפיצוי בגין הפסד השתכרות והפסד הפרשות לפנסיה ( למעט התובעים 10 ו- 11 שתביעה זו אינה רלוונטית לגביהם). להלן נימוקינו.
מעיון בטענות התובעים כמפורט בסיכומיהם עולה כי טענתם העיקרית היא, כי מכוח ההסדרים הזמניים ופסק הדין שניתן ביום 3.3.10, היה על הנתבעות 1 ו-2 להעסיק אותם וכי אי העסקתם בפועל בתקופה שמיום 1.10.08 ועד ליום קליטתם ברשות העתיקות ( בחודש 2/12 או 4/13), מזכה אותם בפיצוי בגין אי מתן שכר עבודה ובפיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בעד השכר שהם היו אמורים לקבל בתקופה בה הם לא הועסקו בפועל.
לטענת התובעים, לאחר חודש 10/08 הופחת היקף עבודתם בפועל אצל בריק, חלק מהם כלל לא נקרא לעבודה על ידי בריק ( במהלך תקופת ההסדרים הזמניים) וכי בסופו של יום התמונה המצטיירת מהשתלשלות העניינים מאז הגשת תביעתם הראשונה היא, כי בריק " הענישה" אותם בכך שמנעה את המשך העסקתם בפעולות חפירה ו/או פגעה בהיקף עבודתם, רק בשל כך שהם התארגנו נגד מעסיקתם והגישו תביעה לבית הדין האזורי לעבודה. התובעים הוסיפו וטענו כי למרות שבריק לא קראה להם לעבודה, הרי כאשר חלקם פנו לשירות התעסוקה הם קיבלו הפניה לעבודה בבריק, אך בריק סירבה להעסיקם בשל " אי התאמה למעסיק" -שנומק בכך שהוגשה תביעה נגדה. לעניין זה נציין כי אמנם לתצהירו של מר וגנר צורפה אסמכתא משירות התעסוקה מיום 6.6.10, התומכת בטענה זו, אך היא מתייחסת לתובע 15 בלבד, ולא ניתן להסתמך עליה בהתייחס ליתר התובעים בתיק זה ( נספח ד' לתצהיר מר ארז וגנר, נציג ארגון עובדים " מען", שהעיד מטעם התובעים).
מעבר לכך, נדמה כי טענה זו של התובעים, הגם שלא נטענה באופן מפורש, היא טענה בדבר איסור פגיעה בעובד בשל חברותו או פעולתו בוועד עובדים או בארגון עובדים, בהתאם לסעיף 33 י. לחוק הסכמים קיבוציים ( תיקון מס' 6), תשס"א-2001, (תיקון מס' 9), תשע"ד-2014 (להלן- חוק הסכמים קיבוציים). טענה זו מצריכה בירור עובדתי מעמיק וכן הוכחה של התקיימות יסודות סעיף 33 י. לחוק הסכמים קיבוציים לגבי כל אחד ואחד מן התובעים ולא ניתן להכריע בה " על רגל אחת" בדרך של תביעתם המאוחדת של התובעים. בהתאם לתשתית העובדתית שנפרסה בפנינו ולראיות ששמענו, איננו סבורים כי יסודות טענה זו הוכחו לגבי מי מהתובעים ובוודאי שלא לגבי כולם .
יתרה מכך, נזכיר שההליכים הקודמים בין הצדדים עסקו בשאלת " זהות המעסיקה" של התובעים לאור סעיף 12 א ( ג) לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, ולהשלכה שהיתה לקביעה זו על שאלת פיטורי התובעים בחודש 1/09 ( או 12/08) על ידי נציג בריק.
איננו סבורים כי הכרעה בשאלת זהות המעסיקה של התובעים מבססת או מקימה עילה לתביעה לתשלום שכר עבודה וזכות להפרשות סוציאליות, בגין תקופה בהם הם לא עבדו בפועל.
בהסדר הזמני שהושג בדיון מיום 8.2.09, הוסכם על הצדדים כי התובעים יוחזרו לעבודה בכפוף לצרכי העבודה ולביקוש לפועלי חפירות על ידי רשות העתיקות עד למתן הכרעה בתיק העיקרי. הסדר זמני זה אומץ על ידי הצדדים גם בהליך שקוים בבית הדין הארצי לעבודה, תוך מתן עדיפות לתובעים על פני עובדים אחרים בעבודות חפירה שהוזמנו על ידי רשות העתיקות מבריק.
עם זאת, אין לפרש, כטענת התובעים, את ההסדרים הזמניים הנ"ל כ"צווי אכיפה" של יחסי העבודה בינם לבין רשות העתיקות, המקנים להם זכות לקבלת שכר עבודה או פיצוי בגין אי העסקה בפועל. כמבואר לעיל, ההליכים הקודמים שקוימו בין הצדדים עסקו רק בשאלת זהות המעסיקה של התובעים לאחר תשעה חודשי עבודה לאור סעיף 12 א ( ג) לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם.
מהראיות שהובאו לפנינו, ובכלל זה מתצהירו של מר וגנר מטעם התובעים שהעיד כי הוא סייע לחלק מהתובעים בקבלת קצבת דמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי, עולה כי חלק מהתובעים חיפשו עבודות אחרות ( וחלק אף עבדו בפועל אצל מעסיקים אחרים בתקופה בגינה הם תובעים שכר עבודה), חלקם קיבלו קצבאות מהמוסד לביטוח לאומי וחלקם נקלט לעבודה בפועל אצל רשות העתיקות לאחר " שכנועים" של מר וגנר כי אי חזרה לעבודה יפגע בתביעתם לקבלת פיצוי בגין הפסד השתכרות.
מעבר לכך, אנו תמימי דעים עם הנתבעות בכך שבמסגרת ההסדרים הזמניים לאורך כל תקופת ההתדיינות שבין הצדדים היתה בידי התובעים האפשרות לפנות לבית הדין בבקשה מתאימה בעניין אי קיום ההסדרים הזמניים ולמתן סעד הולם בנסיבות העניין. בהסדר הזמני מיום 8.2.09 נקבע כי "למבקשים עומדת הזכות לפנות לבית הדין בעניין העסקת העובדים בתקופת הביניים במידה ויתעוררו בעיות בעניין זה". אי ניצול זכות הפניה של התובעים לבית הדין ב"זמן אמת", בעניין אי סדרים שהתעוררו בעניין העסקתם בתקופות הביניים, מערערת את תביעתם של התובעים למתן פיצוי בגין הפסד השתכרות והפסד הפרשות פנסיוניות.
התובעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח את תביעתם לפיצוי בגין הפסד השתכרות והפסד הפרשות פנסיוניות. התובעים עתרו לקבלת סכומים המהווים את עיקר סכום תביעתם בהליך זה ( סכומי התביעה נעים בין 30,734 ₪ בגין 11 חודשי אי העסקה לבין 169,714 ₪ בגין 51 חודשי אי העסקה). התובעים לא הוכיחו כי הייתה קיימת חובה אבסולוטית להעסקתם בפועל, כי חובה זו הופרה וכי נגרם להם הנזק שנתבע. כאמור, רוב התובעים הודו בחקירתם הנגדית כי מצאו עבודות אחרות, חלקם הכחישו כי קיבלו גמלאות אבטלה או הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי בעוד שהמסמכים שהוצגו על ידי המוסד לביטוח לאומי מראים אחרת.
איננו סבורים כי התובעים הוכיחו כי לאורך כל תקופת ההתדיינות שבין הצדדים עד למתן פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בחודש 3/13, כי הם " היו זכאים לחזור לעבודה" או כי הם הוכיחו כי " היו מוכנים ומזומנים לעבוד".
סיכומו של דבר, התשתית העובדתית שנפרסה בפנינו אינה תומכת בקבלת תביעת התובעים למתן פיצוי בגין הפסד השתכרות ופיצוי בגין הפסד זכויות פנסיוניות בעד התקופה שמיום 1.10.08 ועד למועד קליטת מי מהתובעים אצל רשות העתיקות בחודש 2/12 או 4/13, בהתאמה. אף התשתית המשפטית אינה מבססת מתן פיצוי כאמור לתובעים.
לפיכך, החלטנו לדחות את תביעת התובעים לקבלת פיצוי בגין הפסד השתכרות והפסד הפרשות פנסיוניות בגין אי העסקתם בפועל בתקופה שמיום 1.10.08 ואילך.
האם התובעים זכאים לקבלת סעד הצהרתי נגד רשות העתיקות, הקובע שותק עבודתם בבריק יצורף לותק עבודתם ברשות העתיקות לצרכי חישוב זכויותיהם כעובדי הרשות ולחילופין מיום 1.10.08, והאם התובעים זכאים לסעד הצהרתי המחייב את רשות העתיקות להנפיק להם תלושי שכר המציינים את תחילת עבודתם בהתאם?

סעיף 12 א ( ד) לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם קובע כי:
"נחשב עובד של קבלן כוח אדם כעובדו של המעסיק בפועל כאמור בסעיף קטן ( ג), יצורף ותק העובד בתקופת העסקתו על ידי קבלן כוח האדם אצל אותו מעסיק בפועל, לותק העובד בתקופת העסקתו אצל המעסיק בפועל."
סעיף 12 א ( א) לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם קובע כי יראו רציפות בעבודה לעניין סעיף זה אפילו חלה בה הפסקה לתקופה שאינה עולה על תשעה חודשים:
"(א) לא יועסק עובד של קבלן כוח אדם אצל מעסיק בפועל תקופה העולה על תשעה חודשים רצופים; יראו רציפות בעבודה לענין סעיף זה אפילו חלה בה הפסקה לתקופה שאינה עולה על תשעה חודשים."
אם כן, הפסקה בעבודה העולה על תקופה של תשעה חודשים מנתקת את הרציפות בעבודה אצל קבלן כוח האדם לצורך החלת הוראות הסעיף ובכלל זה ההוראה בדבר צירוף וותק העובד אצל קבלן כוח האדם.
כפי שעולה מהראיות שהובאו לפנינו לחלק מהתובעים היתה הפסקה בעבודה אצל בריק לתקופה העולה על תשעה חודשים, כך שצבירת הוותק שלהם מתחילה להימנות מתקופת העסקתם לאחר אותה הפסקה.
להלן נפרט את תקופות עבודת התובעים אצל בריק, את ההפסקות שחלו בהן ובהתאם לכך נקבע את תחילת הוותק של עבודת התובעים בבריק שיש לצרף לוותק בעבודה אצל רשות העתיקות בהתייחס לכל תובע ( למעט התובעים 3 ו-8, 10 ו-11).

התובע 1- עבדלה חגאזי
התובע 1 עבד אצל בריק בתקופה הבאה:
מחודש 06/07 עד חודש 9/08.
מחודש 11/08 עד חודש 2/09.
מחודש 11/10 עד חודש 3/11.
בחודש 4/13 נקלט התובע 1 לעבודה אצל רשות העתיקות.
מחודש 2/09 עד חודש 11/10 חלה הפסקה בעבודה העולה על תשעה חודשים.
מחודש 3/11 עד חודש קליטתו של התובע 1 לעבודה ברשות העתיקות חלה הפסקה נוספת העולה על תשעה חודשים. לפיכך וותקו של התובע 1 ברשות העתיקות החל בחודש 4/13, ואנו דוחים את בקשתו למתן צו הצהרתי הקובע כי יש לצרף את וותקו בעבודה אצל בריק מחודש 6/07 או 10/08.

התובע 2- עבד אל רחמן שרבאתי
התובע 2 הועסק אצל בריק בתקופה הבאה:
מחודש 9/03 עד חודש 9/08.
מחודש 11/08 עד חודש 1/09.
בחודש 4/13 נקלט התובע 2 לעבודה אצל רשות העתיקות.
מחודש 1/09 עד חודש 4/13 חלה הפסקה בעבודה העולה על תשעה חודשים, לפיכך וותקו של התובע 2 ברשות העתיקות החל בחודש 4/13 ואנו דוחים את בקשתו למתן צו הצהרתי הקובע כי יש לצרף את וותקו בעבודה אצל בריק מחודש 9/03 או 10/08.

התובע 4- פואד חסאן
התובע 4 עבד אצל בריק בתקופה הבאה:
מחודש 1/06 עד חודש 9/08.
מחודש 11/08 עד חודש 10/09.
התובע 4 נקלט לעבודה אצל רשות העתיקות בחודש 4/13 וסיים בחודש 1/15, לרגל פרישתו לפנסיה.
מחודש 10/09 עד חודש 4/13 חלה הפסקה בעבודה העולה על תשעה חודשים, לפיכך וותקו של התובע 4 ברשות העתיקות החל בחודש 4/13 ואנו דוחים את בקשתו למתן צו הצהרתי הקובע כי יש לצרף את וותקו בעבודה אצל בריק מחודש 1/06 או 10/08.

התובע 5- עבד אל נאזר נתשה
התובע 5 עבד אצל בריק בתקופה הבאה:
מחודש 2/06 עד חודש 9/08.
מחודש 11/08 עד חודש 2/09.
התובע 5 נקלט לעבודה אצל רשות העתיקות בחודש 4/13.
מחודש 2/09 עד חודש 4/13 חלה הפסקה בעבודה העולה על תשעה חודשים, לפיכך וותקו של התובע 5 ברשות העתיקות החל בחודש 4/13 ואנו דוחים את בקשתו למתן צו הצהרתי הקובע כי יש לצרף את וותקו בעבודה אצל בריק מחודש 2/06 או 10/08.

התובע 6- עיסא נתשה
התובע 6 עבד אצל בריק בתקופה הבאה:
מחודש 7/06 עד חודש 9/08.
מחודש 11/08 עד חודש 2/09.
התובע 6 נקלט לעבודה אצל רשות העתיקות בחודש 5/13 ועבד עד חודש 6/13.
מחודש 2/09 עד חודש 5/13 חלה הפסקה בעבודה העולה על תשעה חודשים, לפיכך וותקו של התובע 6 ברשות העתיקות החל בחודש 5/13 ואנו דוחים את בקשתו למתן צו הצהרתי הקובע כי יש לצרף את וותקו בעבודה אצל בריק מחודש 7/06 או 10/08.

התובע 7- סמיר דנדיס
התובע 7 עבד אצל בריק בתקופה הבאה:
מחודש 11/06 עד חודש 9/08.
מחודש 11/08 עד חודש 2/09.
התובע 7 נקלט לעבודה אצל רשות העתיקות בחודש 4/13.
מחודש 2/09 עד חודש 4/13 חלה הפסקה בעבודה העולה על תשעה חודשים, לפיכך וותקו של התובע 7 ברשות העתיקות החל בחודש 4/13 ואנו דוחים את בקשתו למתן צו הצהרתי הקובע כי יש לצרף את וותקו בעבודה אצל בריק מחודש 11/06 או 10/08.

התובע 9- אסמעיל חג חליל
התובע 9 עבד אצל בריק בתקופה הבאה:
מחודש 1/08 עד חודש 9/08.
מחודש 11/08 עד חודש 1/09.
התובע 9 נקלט לעבודה אצל רשות העתיקות בחודש 4/13.
מחודש 1/09 עד חודש 4/13 חלה הפסקה בעבודה העולה על תשעה חודשים, לפיכך וותקו של התובע 9 ברשות העתיקות החל בחודש 4/13 ואנו דוחים את בקשתו למתן צו הצהרתי הקובע כי יש לצרף את וותקו בעבודה אצל בריק מחודש 1/08 או 10/08.

התובע 12- חסן דודו
התובע 12 עבד אצל בריק בתקופה הבאה:
מחודש 6/04 עד חודש 9/08.
מחודש 11/08 עד חודש 11/09.
מחודש 10/10 עד חודש 1/12.
התובע 12 נקלט לעבודה אצל רשות העתיקות בחודש 2/12.
מחודש 11/09 עד חודש 10/10 חלה הפסקה בעבודה העולה על תשעה חודשים, לפיכך וותקו של התובע 12 ברשות העתיקות החל בחודש 10/10.
התובעים אישרו בסעיף 43 לסיכומיהם כי רשות העתיקות הנפיקה לתובע מס' 12 תלושי משכורת בהם צוין מועד תחילת עבודתו בחודש 10/10, ולפיכך אין מקום למתן צו הצהרתי הקובע וותק עבודה מוקדם יותר אצל רשות העתיקות. אנו דוחים את בקשת התובע למתן צו הצהרתי הקובע כי וותק עבודתו ברשות העתיקות הוא מחודש 6/04 או 10/08.

התובע 13- בסים סבלבן
התובע 13 עבד אצל בריק בתקופה הבאה:
מחודש 10/04 עד חודש 9/08.
מחודש 11/08 עד חודש 12/08.
מחודש 2/09 עד חודש 3/09.
מחודש 9/09 עד חודש 4/10.
מחודש 10/10 עד חודש 1/12.
התובע 13 נקלט לעבודה אצל רשות העתיקות בחודש 2/12.
בכל תקופות העבודה של התובע בבריק לא חלה הפסקה בעבודה העולה על תשעה חודשים ולפיכך וותק התובע 13 ברשות העתיקות הוא מחודש 10/04.
לפיכך אנו מקבלים את בקשת התובע 13 למתן צו הצהרתי הקובע כי וותקו בעבודה אצל רשות העתיקות הוא מחודש 10/04.

התובע 14- יאסין שריף עבד אל כרים
התובע 14 עבד אצל בריק בתקופה הבאה:
מחודש 05/05 עד חודש 9/08.
מחודש 11/08 עד חודש 11/09.
מחודש 10/10 עד חודש 1/12.
התובע 14 נקלט לעבודה אצל רשות העתיקות בחודש 2/12.
מחודש 11/09 עד חודש 10/10 חלה הפסקה בעבודה העולה על תשעה חודשים, לפיכך וותקו של התובע 14 ברשות העתיקות הוא מחודש 10/10
התובעים אישרו בסעיף 43 לסיכומיהם כי רשות העתיקות הנפיקה לתובע מס' 14 תלושי משכורת בהם צוין מועד תחילת עבודה בחודש 10/10, על כן אין מקום למתן צו הצהרתי הקובע אחרת. אנו דוחים את בקשת התובע למתן צו הצהרתי הקובע את וותקו בעבודה ברשות העתיקות מחודש 5/05 או 10/08.

התובע 15- טאהר חברומאן
התובע 15 עבד אצל בריק בתקופה הבאה:
מחודש 05/05 עד חודש 9/08.
מחודש 11/08 עד חודש 11/09.
מחודש 10/10 עד חודש 1/11.
מחודש 5/11 עד חודש 1/12.
התובע 15 נקלט לעבודה אצל רשות העתיקות בחודש 2/12.
מחודש 11/09 עד חודש 10/10 חלה הפסקה בעבודה העולה על תשעה חודשים, לפיכך וותקו של התובע 15 ברשות העתיקות הוא מחודש 10/10.
התובעים אישרו בסעיף 43 לסיכומיהם כי רשות העתיקות הנפיקה לתובע מס' 15 תלושי משכורת עם מועד תחילת עבודה 10/10, על כן אין מקום למתן צו הצהרתי הקובע אחרת. אנו דוחים את בקשת התובע למתן צו הצהרתי הקובע את וותקו בעבודה ברשות העתיקות מחודש 5/05 או 10/08.

התובע 16- עזמי תמימי
התובע 16 עבד אצל בריק בתקופה הבאה:
מחודש 7/06 עד חודש 9/08.
מחודש 11/08 עד חודש 3/09.
מחודש 5/09 עד חודש 11/09.
מחודש 10/10 עד חודש 1/12.
התובע 16 נקלט לעבודה אצל רשות העתיקות בחודש 2/12.
מחודש 11/09 עד חודש 10/10 חלה הפסקה בעבודה העולה על תשעה חודשים, לפיכך וותקו של התובע 16 ברשות העתיקות הוא מחודש 10/10.
על כן אין מקום למתן צו הצהרתי הקובע אחרת. אנו דוחים את בקשת התובע למתן צו הצהרתי הקובע את וותקו בעבודה ברשות העתיקות בחודש 7/06 או 10/08.

התובע 17- חאלד פרוך
התובע 17 עבד אצל בריק בתקופה הבאה:
מחודש 9/06 עד חודש 9/08.
מחודש 11/08 עד חודש 11/09.
מחודש 10/10 עד חודש 1/12.
התובע 17 נקלט לעבודה אצל רשות העתיקות בחודש 2/12 ועבד עד למועד פיטוריו בחודש 5/13.
מחודש 11/09 עד חודש 10/10 חלה הפסקה בעבודה העולה על תשעה חודשים, לפיכך וותקו של התובע 17 ברשות העתיקות הוא מחודש 10/10 ועד למועד סיום עבודתו בחודש 5/13.
התובעים לא פירטו בסיכומיהם כי רשות העתיקות היתה מוכנה להכיר בוותקו בעבודה החל מחודש 10/10 ( כפי שנעשה לגבי תובעים אחרים. ייתכן ולא היתה התייחסות פרטנית לתובע 17 הואיל והוא סיים את עבודתו ברשות העתיקות). למען הסר הספק, אנו קובעים כי וותקו של התובע 17 בקשות העתיקות הוא מחודש 10/10.

התובע 18- מוניר סייאע שהין
התובע 18 עבד אצל בריק בתקופה הבאה:
מחודש 10/06 עד חודש 9/08.
מחודש 11/08 עד חודש 3/09.
מחודש 5/09 עד חודש 11/09.
מחודש 7/11 עד חודש 1/12.
התובע 18 נקלט לעבודה אצל רשות העתיקות בחודש 2/12.
בכל תקופות עבודת התובע 18 אצל בריק לא חלה הפסקה בעבודה העולה על תשעה חודשים, לפיכך וותק התובע 18 ברשות העתיקות הוא מחודש 10/06.
על כן אנו מקבלים את בקשתו למתן צו הצהרתי הקובע כי וותקו ברשות העתיקות הוא מחודש 10/06.

התובע 19- עמאר אבו צביח
התובע 19 עבד אצל בריק בתקופה הבאה:
מחודש 1/07 עד חודש 9/08.
מחודש 11/08 עד חודש 3/09.
מחודש 6/09 עד חודש 11/09.
מחודש 10/10 עד חודש 1/12.
התובע 19 נקלט לעבודה אצל רשות העתיקות בחודש 2/12.
מחודש 11/09 עד חודש 10/10 חלה הפסקה בעבודה העולה על תשעה חודשים, לפיכך וותקו של התובע 19 ברשות העתיקות הוא מחודש 10/10.
התובעים אישרו בסעיף 43 לסיכומיהם כי רשות העתיקות הנפיקה לתובע מס' 19 תלושי משכורת עם מועד תחילת עבודה 10/10, על כן אין מקום למתן צו הצהרתי הקובע אחרת. אנו דוחים את בקשת התובע למתן צו הצהרתי הקובע את וותקו ברשות העתיקות מחודש 1/07 או 10/08.
בנסיבות המפורטות לעיל, אין מקום למתן צו המורה לרשות העתיקות להנפיק לתובעים תלושי משכורת חדשים המפרטים את הוותק הנכון. די בכך שרשות העתיקות תנפיק לתובעים אשר עדיין מועסקים אצלה תלושי משכורת בהם יפורטו מועדי הוותק שצוינו לעיל.
סוף דבר
תביעת התובעים 1, 3-4, 7-19 מתקבלת ברובה. רשות העתיקות ובריק ישלמו יחד ולחוד לתובעים את הסכומים המפורטים להלן:

התובע 1- עבדלה חגאזי:
הפרשי שכר מינימום בסך 3,080 ₪.
פדיון חופשה בסך 1,792 ₪.
דמי הבראה בסך 827 ₪.
פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 1,450 ₪.
דמי נסיעות בסך 2,901 ₪.
פיצויי פיטורים בסך 2,685 ₪.
השבת ניכוי שכר בסך 499 ₪.
לסכומים אלה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.4.11 ועד למועד התשלום בפועל.

התובע 3- גמיל רשק:
הפרשי שכר מינימום בסך 5,639 ₪.
פדיון חופשה בסך 3,772 ₪.
דמי הבראה בסך 1,720 ₪.
פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 5,025 ₪.
דמי נסיעות בסך 1,338 ₪.
פיצויי פיטורים בסך 11,131 ₪.
השבת ניכויי שכר בסך 1,123 ₪.
לסכומים אלה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.12.09 ועד למועד התשלום בפועל.

התובע 4- פואד חסן:
הפרשי שכר מינימום בסך 4,759 ₪.
פדיון חופשה בסך 3,585 ₪.
דמי הבראה בסך 1,114 ₪.
פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 4,223 ₪.
דמי נסיעות בסך 1,494 ₪.
פיצויי פיטורים בסך 9,407 ₪.
השבת ניכויי שכר בסך 1,103 ₪.
לסכומים אלה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.11.09 ועד למועד התשלום בפועל.

התובע 7- סמיר דנדיס:
הפרשי שכר מינימום בסך 3,605 ₪.
פדיון חופשה בסך 2,949 ₪.
דמי הבראה בסך 271 ₪.
פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 2,608 ₪.
דמי נסיעות בסך 3,238 ₪.
פיצויי פיטורים בסך 6,017 ₪.
השבת ניכויי שכר בסך 997 ₪.
לסכומים אלה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.3.09 ועד למועד התשלום בפועל.

התובע 8- אבו אל ואליה:
הפרשי שכר מינימום בסך 5,312 ₪.
פדיון חופשה בסך 4,018 ₪.
דמי הבראה בסך 1,331 ₪.
פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 2,595 ₪.
פיצויי פיטורים בסך 4,225 ₪.
השבת ניכויי שכר בסך 809 ₪.
לסכומים אלה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.12.09 ועד למועד התשלום בפועל.

התובע 9- אסמעיל חג חליל:
הפרשי שכר מינימום בסך 1,899 ₪.
פדיון חופשה בסך 1,505 ₪.
דמי הבראה בסך 233 ₪.
פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה 284 ₪.
דמי נסיעות בסך 1,696 ₪.
השבת ניכויי שכר בסך 300 ₪.
לסכומים אלה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.09 ועד למועד התשלום בפועל.

התובע 10- מוניר רשק:
הפרשי שכר מינימום בסך 3,792 ₪.
פדיון חופשה בסך 3,104 ₪.
דמי הבראה בסך 258 ₪.
פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 3,368 ₪.
דמי נסיעות בסך 2,593 ₪.
פיצויי פיטורים בסך 8,230 ₪.
השבת ניכויי שכר בסך 1,042 ₪.
לסכומים אלה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.9.09 ועד למועד התשלום בפועל.

התובע 11- עדנאן גמל:
הפרשי שכר מינימום בסך 4,911 ₪.
פדיון חופשה בסך 4,018 ₪.
דמי הבראה בסך 355 ₪.
פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 2,919 ₪.
דמי נסיעות בסך 3,210 ₪.
פיצויי פיטורים בסך 5,442 ₪.
השבת ניכויי שכר בסך 833 ₪.
לסכומים אלה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.12.09 ועד למועד התשלום בפועל.
התובע 12- חסן דודו:
הפרשי שכר מינימום בסך 4,339 ₪.
פדיון חופשה בסך 4,151 ₪.
דמי הבראה בסך 3,975 ₪.
פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 5,764 ₪.
דמי נסיעות בסך 7,285 ₪.
פיצויי פיטורים בסך 12,385 ₪.
השבת ניכויי שכר בסך 1,405 ₪.
לסכומים אלה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.12 ועד למועד התשלום בפועל.

התובע 13- בסים סבלבן:
הפרשי שכר מינימום בסך 7,908 ₪.
פדיון חופשה בסך 3,581 ₪.
דמי הבראה בסך 3,729 ₪.
פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 6,348 ₪.
דמי נסיעות בסך 6,620 ₪.
פיצויי פיטורים בסך 10,544 ₪.
השבת ניכויי שכר בסך 1,567 ₪.
לסכומים אלה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.12 ועד למועד התשלום בפועל.
ניתן בזאת צו הצהרתי המופנה לרשות העתיקות הקובע כי וותק עבודתו של התובע 13 בבריק, מחודש 10/04, יצורף לוותק עבודתו ברשות העתיקות.

התובע 14- יאסין שריף עבד אל כרים:
הפרשי שכר מינימום בסך 8,599 ₪.
פדיון חופשה בסך 3,982 ₪.
דמי הבראה בסך 3,808 ₪.
פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 6,725 ₪.
דמי נסיעות בסך 5,433 ₪.
פיצויי פיטורים בסך 10,878 ₪.
השבת ניכויי השכר בסך 1,747 ₪.
לסכומים אלה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.12 ועד למועד התשלום בפועל.

התובע 15- טאהר חברומאן:
הפרשי שכר מינימום בסך 6,809 ₪.
פדיון חופשה בסך 2,886 ₪.
דמי הבראה בסך 2,896 ₪.
פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 5,970 ₪.
דמי נסיעות בסך 4,409 ₪.
פיצויי פיטורים בסך 8,955 ₪.
השבת ניכויי שכר בסך 1,430 ₪.
לסכומים אלה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.12 ועד למועד התשלום בפועל.

התובע 16- עזמי תמימי:
הפרשי שכר מינימום בסך 5,391 ₪.
פדיון חופשה בסך 4,022 ₪.
דמי הבראה בסך 3,940 ₪.
פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 6,918 ₪.
דמי נסיעות בסך 7,853 ₪.
פיצויי פיטורים בסך 6,930 ₪.
השבת ניכויי שכר בסך 1,020 ₪.
סכומים אלה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.12 ועד למועד התשלום בפועל.

התובע 17- חאלד פרוך:
הפרשי שכר מינימום בסך 7,878 ₪.
פדיון חופשה בסך 4,013 ₪.
דמי הבראה בסך 3,385 ₪.
פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 3,939 ₪.
פיצויי פיטורים בסך 5,985 ₪.
השבת ניכויי שכר בסך 1,681 ₪.
לסכומים אלה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.12 ועד למועד התשלום בפועל.

התובע 18- מוניר סייאע שהין:
הפרשי שכר מינימום בסך 5,437 ₪.
פדיון חופשה בסך 1,610 ₪.
דמי הבראה בסך 1,467 ₪.
פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 3,925 ₪.
פיצויי פיטורים בסך 5,923 ₪.
השבת ניכויי שכר בסך 1,142 ₪.
לסכומים אלה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.12 ועד למועד התשלום בפועל.
ניתן בזאת צו הצהרתי המופנה לרשות העתיקות הקובע כי וותק עבודתו של התובע 18 בבריק, מחודש 10/06, יצורף לוותק עבודתו ברשות העתיקות.

התובע 19- עמאר אבו צביח:
הפרשי שכר מינימום בסך 8,235 ₪.
פדיון חופשה בסך 3,785 ₪.
דמי הבראה בסך 3,167 ₪.
פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 4,817 ₪.
דמי נסיעות בסך 5,653 ₪.
פיצויי פיטורים בסך 5,390 ₪.
השבת ניכויי שכר בסך 1,576 ₪.
בשים לב לאופן ניהול ההליך, לכך שניתן היה להגיע להסדר המייתר את הצורך במתן הכרעה בתיק, וכן בשים לב לתוצאה בהשוואה לסכומים שנתבעו, החלטנו לחייב את רשות העתיקות ובריק יחד ולחוד לשלם לכל אחד מהתובעים ( למעט התובעים 2,5 ו-6) הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪.
כמבואר לעיל, התביעות של תובעים מס' 2, 5 ו-6 נמחקו רק בשלב הסיכומים והנתבעות 1 ו-2 נדרשו להתגונן מפניהן ולהגיש ראיות. יתר תביעות התובעים 2, 5 ו-6 בגין פיצוי עבור הפסד השתכרות והפסד הפרשות פנסיוניות, נדחו. לפיכך החלטנו לחייב את התובעים 2, 5 ו-6 לשלם לכל אחת מהנתבעות 1 ו-2 הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ד אייר תשע"ט, (19 מאי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".

נציג ציבור

נציג ציבור

דניאל גולדברג, שופט