הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים סע"ש 52938-10-13

לפני:

כב' השופטת שרה שדיאור
נציג ציבור (עובדים) גב' צפורה רון
נציג ציבור (מעסיקים) מר פנחס הומינר
התובעת
1. מוניק לוי ת.ז. XXXXXX129
בעצמה ובאמצעות בנה
-
הנתבעים

  1. נח תקשורת בע"מ חברות 512559071
  2. ישראל הורביץ מנכ"ל נח תקשורת בע"מ ת.ז. XXXXXX835

ע"י ב"כ: עו"ד זוהר גיפס
פסק דין
בפני בית הדין תביעת התובעת לפיצויי פיטורין, הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, זכויות פנסיוניות, דמי מחלה שקוזזו, שכר והלנת שכר, דמי נסיעה, פיצויים בגין אפליה ועוגמת נפש, פיצוי על אובדן שכר עבודה, ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין.
הנתבעים טענו כי נהגו כלפי התובעת בהגינות וכי לא הפרו כל דין או הסכם. הנתבעת 1 טענה כי התובעת התקבלה לעבודה בגיל 58, וכי שולם לה על פי ההסכם עימה ואף קבלה תוספות שכר לבקשתה. הנתבע 2 טען כי לא היה המעסיק של התובעת וכי דין התביעה נגדו להידחות מאחר ולא קיימת עילה אישית נגדו.

העובדות

  1. התובעת עבדה מיום 11.10.09 ועד ליום 16.1.2013.
  2. התובעת עבדה כמנהלת חשבונות.
  3. שכרה של התובעת הועלה ביום 11.4.2011 (במכתב נ/1).
  4. שכרה של התובעת הועלה ביום 29.7.2012 (בנספח ג לכתב התביעה).
  5. התובעת זומנה לשימוע במכתב מיום 4.12.2012. מועד השימוע 5.12.2012.
  6. התובעת פוטרה ושולמו לה פיצויי פיטורים על פי משכורת בסיס של 7,700 ₪.
  7. החל מיולי 2012 קיבלה התובעת נסיעות בסך 700 ₪, לפני כן קיבלה נסיעות בסך 500 ₪.

המחלוקת

  1. מה היה שכרה הקובע של התובעת עם סיום עבודתה. האם 7,700 ₪ כטענת הנתבעת או 8,400 ₪ כטענת התובעת. וכתוצאה מהם ההפרשים להם זכאית התובעת בעניין פיצויי הפיטורים, הפרשות לפנסיה, החזר שכר ונסיעות.
  2. האם זכאית להחזר דמי מחלה.
  3. מה היו נסיבות סיום עבודתה של התובעת, האם הייתה התעמרות והאם היו ביטויים כעולה מכתב התביעה ו/או מכתב ההגנה, אם לאו, וכתוצאה האם זכאית לפיצוי בגין שלילת זכות הטיעון, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין ועוגמת נפש, פיצוי בגין התעמרות ואחריות אישית של המעסיק ובאיזה שיעור.

הכרעת הדין
התובעת התקבלה לעבודה ביום 11.10.09 כמנהלת חשבונות בנתבעת 1 בגיל 58. חוזה העסקה של התובעת (נספח א' לכתב התביעה) מפרט בסעיף 4 את התמורה בגין עבודתה כלהלן: "
4.1 עבור חודש עבודה מלא, העובד יהיה זכאי לתמורה כמפורט להלן.
4.1.1 שכר חודשי בסך של 5,500 ₪ ברוטו (להלן: השכר החודשי).
4.1.2 תוספת גלובלית עבור עבודה בשעות נוספות ובימי מנוחה שבועית ובחגים סך של 500 ₪ ברוטו.
4.2 העובד יהיה זכאי להחזר הוצאות נסיעה על פי צו ההרחבה בדבר הוצאות נסיעה לעבודה וממנה. "
באשר לחופשה שנתית דמי הבראה ומחלה נקבעו התנאים בסעיף 5 להסכם זה. בסעיף 5.3 נקבע כי העובד יהיה זכאי לחופשת מחלה בתשלום על פי חוק דמי מחלה, למרות האמור בסעיף זה בעת מחלה יקבל העובד את מלוא התמורה על עבודתו כאילו עבד בפועל.
בעניין הפסקת חוזה עבודה נאמר בו בסעיף 8.1 כי כל צד רשאי להביא את החוזה לידי גמר בהודעה מוקדמת בהתאם לחוק.
בתאריך כלשהו הודיעה הנתבעת לעובדיה באגרת לעובד (נספח ב' לתביעה), כי נוצר צורך להעברת המשרדים לנווה אילן וכי כל העובדים יעברו לעבודה באולפנים בתאריך 1.7.12. עוד נקבע באגרת זו כי כל עובד מוזמן להציג בקשותיו ודרישותיו ושההנהלה תעשה מאמץ למצוא פתרונות.
לכתחילה התובעת לא רצתה לעבור לנווה אילן אולם מר הורוביץ שכנע אותה לעבור, והיא ביקשה בתמורה תוספת שכר.
בתאריך 29.7.12 קיבלה התובעת מכתב נספח ג' לכתב התביעה בו נאמר "אנו שמחים להודיעך על החלטת החבר להעלות את שכר עבודתך ל8,400 ₪ החל מחודש יולי 2012 וזאת בהערכה על עבודתך הנאמנה. יישר כוח!!!". מר דדי לוי חתום על מכתב זה.
בתאריך 4.12.12 קיבלה התובעת זימון לשימוע. ישיבת השימוע נקבעה ביום 5.12.12 בשעה 14:00. התובעת התייצבה לשימוע ונערך פרוט' לשימוע. (נספח ו' לתביעה) אשר התובעת אישרה את תוכנו במהלך החקירה הנגדית ואף ציינה מפורשות כי נתנה היכולת להגיב וכי היא מכירה את פרוטוקול השימוע. (עמ' 13 שו' 13-27).
דהיינו בכל הנוגע לשימוע ולפרו' השימוע לא הייתה לתובעת כל תלונה , והיא אשרה אותו בחקירה הנגדית.
בתאריך 17.12.12 קיבלה התובעת מכתב פיטורים, נספח ז' לתביעה.
במכתב זה נאמר כי עבודתה בחברה תופסק ב 16.1.13 דהיינו בפועל עבדה עד 16.1.13 ושולם לה שכר בגין חודש זה.

אופן חישוב פיצויי הפיטורים, והאם זכאית להפרשים
בחוזה העבודה שנחתם עם התובעת כבר בתאריך 11/10/09 עם קבלתה לעבודה , נכתב בסעיף 4 כי השכר יהיה מורכב מרכיב " שכר יסוד" , רכיב " שעות נוספות גלו בליות" ורכיב - "דמי נסיעה "(ראה הפירוט בלשון החוזה בסע' 1 לעיל) . כך שולם לה השכר מתחילה.
התובעת צרפה תלוש שכר לחודש אוג' 2012 ממנו עולה כי בגין שעות נוספות גלובליות שולם לה 1,000 ₪ ובגין משכורת שולמו לה 6,700 ₪. בגין נסיעות – 700 ₪. סה"כ שולמו לה 8,400 ₪.
הנתבעת צרפה כרטיס אישי מצטבר לתצהירי עדיה, נספח 2, מהם עולה כי מידי חודש מתחילת עבודתה שולם לה השכר באופן הבא: רכיב משכורת יסוד בנפרד, שעות נוספות גלובליות בשורה נפרדת ונסיעות בשורה נפרדת.
בחודשים הראשונים שולם לה שכר יסוד בסך 5,500 ₪, שנ"ג 1,000 ₪ ונסיעות 500 ₪. החל מאפריל 2011 שולם 6,000 שכר יסוד, 1,000 שנ"ג ו-500 ₪ נסיעות.
ביולי 2012 קיבלה העלאה, ובמשכורת היסוד נרשם 6,700 ₪ שנ"ג 1,000 ₪ ונסיעות 700 ₪.
התובעת טענה כי הבסיס לפיצויי הפיטורים וחישובם היה אמור להיות 8400 ₪ ואילו הפיצויים חושבו לפי 7700 ₪ בלבד.
התובעת נחקרה ארוכות בחקירתה הנגדית אודות התלושים (ע'7 ש' 27 עד ע' 9 ש' 20) . היא אשרה כי ראתה את התלושים אותם קיבלה מדי חודש ידעה מה כתוב בהם, וכי החלוקה לרכיבים לעיל הייתה מהתחלה כך.(ע' 9 ש' 17).על כן לא היה כל שינוי במסגרת התלוש בהעלאה האחרונה. לא למותר לציין כי התובעת היא מנהלת חשבונות והייתה אמורה בהכשרתה לדעת היטב מה מפורט בתלושים.
יחד עם זאת טוענת התובעת כי קיבלה התובעת מכתב (נספח ד' לתצהיר הנתבעת) בו נאמר:"
מכח מכתב זה טוענת לכאורה לשכר יסוד בשיעור 8400 ₪.
אין לקבל טענה זו ואין בנוסח המכתב להכריע את הכף, כפי שגורסת התובעת. נטל ההוכחה כי תשלום מסויים המכונה "תוספת" מהווה חלק אינטגראלי של שכר העבודה מוטל על העובד. (ע"ע 300327/98 אטקה בע"מ – דוד רטר, פד"ע לט 49).
הנתבעת טענה כי מכתב זה דומה לנ/1 מיום 11/4/11 אשר גם בו סכום כללי שחולק לרכיבים וכך נהגו.
יש להעדיף את המפורט בחוזה העבודה מיום 11/10/09 ואת שנעשה בפועל כמפורט בכרטיס אישי מצטבר של התובעת בנתבעת (נספח 2 לתצהירי הנתבעת) , ובתלושי השכר ישנים וחדשים שצורפו גם לתצהיר התובעת וגם לתצהיר הנתבעת. מכל אלה עולה חד משמעית כי שכר התובעת היה מורכב לכתחילה ובדיעבד משלושה רכיבים: שכר יסוד- משכורת, שע"נ גלובליות ודמי נסיעה. אין מחלוקת כי התובעת נדרשה לנסוע לנווה אילן יותר ממקום עבודה הקודם וכן כי יש פרופורציה בין רכיב דמי הנסיעה לשאר הרכיבים.
ביחס לפיצויי הפיטורים נאמר בחוזה:

חרף זאת שולמו לה הפיצויים במלוא הסכום המתאים לסיום עבודתה ב100% מבלי להתחשב אם ומה נצבר. הנתבעת אף טענה כי אין לכלול שעות נוספות גלובליות כבסיס לפיצויים ובכל זאת כללה זאת בתשלום לפנים משורת הדין. לטעמו של בית הדין היה מקום לכלול רכיב זה בפיצויים וטוב שכך נעשה בפועל.
אין מחלוקת כי מעביד מחוייב בדמי נסיעה לפי צו ההרחבה וכך גם צויין בחוזה. בהתאם להוראות סעיף 13 לחוק פיצויי פיטורין והפסיקה על פיו, הנסיעות אינן חלק מהשכר לצורך חישוב פיצויי הפיטורין
כל אלה מביאים למסקנה כי התובעת , שהנטל עליה לא הוכיחה שרכיב הנסיעות שבתלוש ,כולו או מקצתו, הוא רכיב פ יקטיבי אשר יש להכלילו במסגרת השכר הקובע לפצויי פיטורים.
דמי נסיעה כאשר מטרתם החזר בגין נסיעה אינם נכללים בחישוב פיצויי הפיטורים ולא נסתר מצב זה בפנינו, ועל כן כדין חושבו לתובעת פיצויי הפיטורים על בסיס 7700 ₪.דהיינו מבלי לכלול את דמי הנסיעה.
תביעה זו לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים נדחית. כמו כן בהתאמה התובעת אינה זכאית להפרשים בגין הפרשות לפנסיה על רכיב הנסיעות וכל רכיב ההפרש שנתבע על ידה בהקשר זה - נדחה.

דמי מחלה
התובעת טענה כי היא זכאית לדמי מחלה זאת בגין על פי סעיף 5.3 להסכם העסקה בו נקבע כי התובעת תהא זכאית לתשלום מלוא התמורה החל מהיום הראשון למחלתה .על אף האמור לגרסתה קוזזו ימי מחלה משכרה .לטענתה זכאית להחזר בסך 4661.3 ₪.
הנתבעת טענה כי אין בסיס לטענות התובעת בדבר קיזוז דמי מחלה וכי אלה שולמו לה כדין ומכל מקום טענה זו עלתה לראשונה לאחר סיום העסקתה.
מהתלושים שצורפו עולה כי אין ניכוי מימי המחלה שנצברו לה. התובעת לא הפנתה לתלוש ספציפי בו נוכה לה או קוזז סכום כזה. בסעיף 7 לתצהירה נטענה טענה כללית לא מפורטת ללא הפניה לתלושים.
בחקירתה נגדית העידה:
אף ממנה לא עולה ניכוי.
התובעת צירפה את ת/1 ביקור בחדר מיון מיום 10/9/12 וכן בדיקת אולטרה סאונד מיום 4/9/12.(ע' 10 ש' 25-31).לגרסתה הייתה בבית חולים שלושה ימים.
" ש. נכון שעזבת את מקום העבודה לשלושה ימים.
ת לא. בקשתי רשות. הגעתי בבוקר לא הרגשתי טוב, אורלי שוקרון הייתה מנהלת כספים אז, בקשתי ממנה אישור להשתחרר. חזרתי הביתה ונגשתי לבית חולים. מציגה לבית הדין ב 10.9 הייתי בחדר מיון, ציינתי שהרבה פעמים לא הסכים לשלם את ימי המחלה כי טען שזו הצגה, ימי מחלה לא שולמו הרבה פעמים. ב 10.9 הייתי בבית חולים, שכבתי שם כמה ימים, חזרתי לעבודה וחזרתי לבית החולים.
אני מבקשת להציג את המסמך הרפואי מ- 10.9.
מסמך רפואי הוגש וסומן ת/1.
ש. מדובר ב 9.9. ולא 10.9. באותו יום ב 9.9 הראו לך את המקום המיועד בו את אמורה לשבת עם גב' בידרמן עשית סצנה שאת לא מוכנה לשבת אתה ונטשת את מקום העבודה באמצע יום העבודה.
ת זה לא היה כך. פניתי למנהל הכספים שוקרון, שהייתה אחראית עליי, ישראל הורוביץ לא הגיע באותו בוקר, עדיין. פניתי אליה ואמרתי שאני לא מוכנה לשבת ליד אותה גברת. היא הציעה לי מקום אחר, התיישבתי שם אז הגיע ישראל, וכמו רעם הוא צרח והזיז את הכיסא זה לא המקום שלך, את לא תשבי שם. לא הייתי לבד. אני עובדת במקום מלא אנשים. מלא חדרים, פרוזדור באמצע רחבה, הוא צרח עמד בין שתי דלתות ואמר תעופי הביתה אני לא רוצה לראות אותך, הוא צרח את זה כל הזמן, הוא חזר על זה על העדה מרוקאית.
ש. למה הוציא לך מכתב שנטשת על דעת עצמך.
ת נגשתי למנהלת הכספים שו קרון אמרתי שאני לא מרגישה טוב, עומדת להתעלף, היא אשרה לי ללכת הביתה, לא הרגשתי טוב בלילה, ונגשתי למיון בבוקר.
ש. מר הורוביץ אמר לך ללכת הביתה.
ת לא. הלכתי כי לא הרגשתי טוב. "(דגשים שלי ש.ש.)
ראשית, מסמך הפניה של קופ"ח מכבי לחדר המיון ת/1 הוצג בפנינו בדיון לראשונה. לא הוכח כי ימים אלו קוזזו כימי מחלה. ככל שלא ניתנה לנתבעת תעודת מחלה זו הרי שכדין היו אמורים להיות מנוכים ימי חופשה. התובעת אישרה כי מר הורוביץ לא אמר לה ללכת הביתה אלא הלכה כי הרגישה לא טוב. עוד עלה כי השיחה היתה ב-9/9 והיא נעדרה ב- 10/9 אחרי שעזבה באמצע היום. מכל מקום גם אמירתה בחקירה הנגדית לניכוי ימי מחלה הנה סתמית, נטענה בעלמא ללא סימוכין.
אולם ממסמך ההפניה לחדר המיון עולה תמונה שונה. עולה כי ביקור זה הוא ביקור המשך לביקור קודם בגין תלונות דומות:

זאת ללא קשר לאירועים שהיו בעבודה. שכן כבר הייתה קודם ב2/9/12.
עוד עולה כי נשלחה לחדר מיון לצורך בירור.

התובעת לא הגישה את מסמך חדר המיון או הוכחה כלשהיא על אישפוז שם. היא צירפה את בדיקת ה-U.S.,וגם ממנה לא ניתן להסיק דבר על אישפוזה או על ניכוי ימי מחלה בניגוד לחוזה ההעסקה.אמירתה כי שכבה כמה ימים וחזרה לעבודה לא בוססה במסמך כלשהוא.
על כן תביעה זו של התובעת לתשלום ימי מחלה לא הוכחה ולו בראשית ראיה ודינה להידחות.
לא למותר לציין כי בסופו של דבר : "ש. נכון שבסופו של דבר קיבלו את בקשתך לא לשבת עם הגב' בידרמן. ת .נכון. מר יורם גלובוס סידר זאת. " דהיינו גם נתקבלה בקשתה בעניין המקום בו חפצה לשבת.

מה היו נסיבות סיום עבודתה של התובעת, והביטויים במהלכם-האם קמות עילות פיצוי.
התובעת טענה כי במהלך תקופת עבודתה הייתה כלפיה התעמרות ונאמרו כלפיה ביטויים לא ראויים כעולה מכתב התביעה על כן לגרסתה זכאית לפיצוי בגין שלילת זכות הטיעון, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין ועוגמת נפש, פיצוי בגין התעמרות ואחריות אישית של המעסיק הנתבע 2 .
הנתבעת טענה כי לא נתקיים דבר מטענות התובעת וכי היא זו שנקטה לשון דיבור מתפרצת ולא ראויה וחרף זאת נהגו כלפיה לפנים משורת הדין, הן בעת קבלתה לעבודה בהיותה בגיל 58 והן לאורך כל תקופת העסקתה.
הנתבע 2 הכחיש אופן ההתבטאות המיוחס לו וכן טען כי הוא והנתבעת נהגו בתובעת בדרך ראויה, העלו את שכרה לבקשתה וחפצו בעבודתה ולשם כך נעתרו להעלאת השכר בבואה לנווה אילן ואף נענו לבקשתה שלא לשבת היכן שלא חפצה.יצויין כי ניתן תוקף החלטה הודעת בא כוח הנתבעת בדבר החזרה מהטענה המקדמית של סילוק על הסף כנגד נתבע 2. אף כי שמרו על הזכות לבקש הוצאות בעניין.
אין מחלוקת כי נעשה עם התובעת חוזה וכי היתה מנהלת חשבונות. אין מחלוקת כי שכרה של התובעת הועלה ביום 11.4.2011 (במכתב נ/1).שכרה הועלה שוב ביום 29.7.2012 (בנספח ג לכתב התביעה).
התובעת הודתה בחקירתה הנגדית כי רצו שתבוא להמשיך לעבוד:
"ת בהתחלה עם יורם גלובוס, לאחר מכן דדי לוי בא וביקש ממני להצטרף לנווה אילן, לאחר שמר יורם גלובוס ניגש אלי אישית ואמר שהחליט שאני אמשיך אתם לירושלים, כי כמה פוטרו בדרך, הוא אמר שהוא החליט שאעלה אתם לירושלים, לאחר מכן זה עבר להורוביץ. " דהיינו הייתה כוונה כנה של הנתבעת להמשיך העסקתה.
התובעת נחקרה בטענה לנטיה להתפרץ במילים לא נאותות והעידה:" ש. יש טענה גם בכתב ההגנה וגם בתצהירים שהוגשו שני מנהלים בנוח תקשורת אומרים שהיה לך מזג חם, נהגת להתפרץ, להרים קול. זה נכון?
ת. לא.
ש. אף פעם לא התפרצת.
ת היה פעם ששראל הורוביץ מאד העליב אותי ברחבה המרכזית בצורה איומה, בתנועות ידיים מבהילות ומאיימות צעק לי עופי מהעיניים אני לא רוצה לראות אותך, הטיח בפניי מבחינה מגדרית, רציתי שהאדמה תבלע אותי. כל העובדים ראו את זה.
ש. האם את נהגת אי פעם להרים את הקול.
ת לא יותר מאשר כל בן אדם נורמלי. כמוך כמוני. אם הייתי אחראית על הקופות הקטנות של הכסף, לדוגמא אנשים לקחו מהקופה מבלי לרשום, או מבלי לדווח ולקבל רשות זה חרה לי מאד. בקשתי אולי בתקיפות מהמזכירה שאחראית על הקופות להשגיח יותר או לבקש אישור מיורם או מישראל על כסף שנעלם.
ש. היו טענות שלא הסתדרת עם הסובבים אתך בעבודה. גב' אורלי
ת. לא נכון. הגב' אורלי היא כמעט בגילי, יש לה ילדים אחרי צבא, אישה מבוגרת שנהגה לצעוק ולקלל כל היום. לא אמרתי שקיללה אותי. היא דברה בטלפון, כך היא דברה בקולניות. עם הילדים. לא היה לי נוח לעבוד על חשבונה במחיצתה. במשך שנתיים וחצי בתל אביב לא היה לי קשר אתה, הבעיה התעוררה בנווה אילן שהיינו אמורים לשבת שלושה אנשים בחדר מאד קטן, הפריעו לי הצעקות. לא אמרתי לה שום דבר, אך לא רציתי לשבת אתה.
ש. אמרת לישראל שאת לא מוכנה לשבת עם הארסית הזאת.
ת .זאת המצאה. האישה מבוגרת. כמעט בת גילי. מתקרבת לגיל 60. היא הייתה קולנית. היא לא אהבה לשבת ולעבוד. היא יותר צעקה וקיללה וטפלה בדברים האישיים שלה בבית. לא מנהגי לדבר כך על אנשים. "
נתנו אמון בדברי התובעת שזו הרגשתה ולפי הרגשתה נעלבה ונפגעה מדברי מר הורוביץ וכי היא עצמה לא הרימה קול מעבר לאדם רגיל.
ובהמשך חקירתה סיפרה בדבר נסיבות סיום ההעסקה :
"...בקשתי מרויטל להתלוות אלי, ואמרתי לדדי אני לא יכולה להמשיך בעבודה הזאת אם לא ניתנים לי הסברים ל גבי התוכנה. נכנס ישראל שלא היה שם קודם, ונעמד מאחורי גבי, התנצלתי פעמיים שאני נותנת לו גב, הוא אמר תעשי כאילו אני אויר, אני לא פה. בקשתי שוב סליחה שאני נותנת לו גב, חזרתי לדדי עם קלסר ביד, אמרתי אני לא יודעת לעבוד עם התוכנה, מבקשת הסברים. תוך כדי שדדי עונה ישראל קם בפראות ואמר תעופי לי מפה, כל העובדים עמדו מסביב, הוא צרח עלי. בקולי קולות. באותו יום בפעם הראשונה מזה שלוש שנים וחצי, עניתי לו.
ש. התעצבנת.
ת .אענה לך. אני לא הרמתי את הקול יותר ממה שהוא הרים אותו.
ש. זה היה לחישה?
ת לא. זה לא היה לחישה ולא טון רגוע.
ש. זו הייתה הרמת קול. מה אמרת לו? מי אתה?
ת לא. הוא אמר לי מאז שהגענו לנווה אילן לא היה כמעט יום שלא אמר תקחי את הדברים שלך ולכי, הוא צרח.
ש. מה אמרת לו.
ת אמרתי לו אתה תלך הביתה. לא אמרתי יותר מזה. אז הוא פשוט יצא מכליו. הוא צרח. את מפוטרת. אני מרוקאית. כל שיחה אמר שאני מרוקאית. על כך יעידו ארבע קומות של עובדים. הם עדיין עובדים בשביל יורם לכן לא בקשתי להעיד בשבילי. אני מ עידה על פגיעה אישית.
ש. אחרי האירוע הזה, יהודית מנהלת הכספים דיברה אתך על האירוע.
ת כן. היא עבדה שם חודש.
ש. אחרי השיחה קבלת זימון לשימוע.
ת. כן. ההתפרצות של ישראל עלי הייתה בנוב'. ב 4.12 היה שימוע. שהתנהל למחרת.
ש. ידעת למה את מזומנת לשימוע. בגין איזה אירוע.
ת כן. בגלל שהעזתי לענות. פעם ראשונה.
ש. את ידעת שזה בגין אותו אירוע במשרד מר לוי.
ת כן. לא היה משהו אחר. מעולם לא עשיתי שום דבר בחברה הזאת רע. "(דגש שלי ש.ש.)
ניכר כי התובעת הייתה נסערת באירוע זה ולכן גם היא הרימה קולה יחד הרמת הקול של מר הורוביץ , וכמענה לה .
מר הורוביץ המנכ"ל העיד בעניין זה :
"ת. הייתה תקופה שהחברה הייתה בקשיים ואכן לא שילמו משכורות באותו יום, אבל תמיד את קיבלת משכורת ראשונה, בגלל המצוקות שהצגת. התובעת הייתה עובדת טובה וחרוצה ואף פעם לא היו טענות מקצועיות אליה. נאלצתי לא פעם אחת לנסות לרכך את האווירה כולל בקשר שלה עם אורלי שהייתה אחראית עליה, מנהלת הכספים, ובגלל המצוקות שהציגה התובעת לא פעם ולא פעמיים, ניסיתי מאוד לעזור לה, ולמרות הקשיים שהיו בחברה, סידרתי לה בונוס לעזור לה והלוואה בתנאים נוחים. לפי דעתי מה שהשתנה ואני לא מבין עד היום, זה המעבר שלנו לנווה אילן.
ש. במסגרת המשכורות שהגיעו לאחר 3,4 ימים נאלצתי לספר לך דברים אישיים, כגון שאין לי בית ושאני במצוקה כספית רצינית, תאריך קבלת המשכורות הוא קריטי, ובהיותנו בתל אביב הוא אכן דאג לתת לי את המשכורת בזמן, אבל שהגענו לנווה אילן הדברים השתנו, והמשכתי לקבל את המשכורות באיחור של ימים, וגם שסיפרתי לו את הבעיות האישיות, היה אסור לו להשתמש בזה בפומבי ולהביא אותי לצער בפני כל החברים לעבודה.
ת. זה לא נכון. אולי התובעת בעצמה סיפרה לאחרים ואני לא השתמשתי במידע שהיא מסרה לי. ואם המשכורות שלה שולמו לה מדי פעם יותר מדי מאוחר, כך זה היה לכולם, ולא רק כלפיה. לא הייתה לי סיבה לשנות את ההתנהגות שלי כשעברנו לנווה אילן.
ש. הסעיף הגזעני של ישראל חזר כמעט בכל שעת היום. על פיטוריי שמעתי בתוך ההסעה חזרה הביתה, שמעתי שאני מפוטרת. לפני שקיבלתי את מכתב הפיטורים ולפני שקיבלתי זימון לשימוע, שמעתי על כך בהסעה.
ת. מעולם לא השתמשתי במילים גזעניות. מי שטען בפני זו התובעת שטענה ואמרה מה אתה רוצה אני מרוקאית. אני לא יודע מה היא שמעה בהסעה, כל הליך הפיטורים היה בטיפול של יהודית חבשוש, אני לא טיפלתי בזה, אלא מנהלת הכספים אחרי אורלי. כשעלינו לנווה אילן הקשר הישיר עם התובעת לא היה איתי אלא עם מנהלת הכספים, אבל כשהיא פנתה בבעיות של תוכנה או חוסר ידע, אז ניסיתי לעזור לה, ונדמה לי שגם נשלחה ליומיים השתלמות על התוכנה, אבל ניסינו לעזור. " (דגש שלי ש.ש.)
ובהמשך עדותו :
"ש. לגבי עניין ההעלאה. קיבלתי מכתב כמו שכל העובדים קיבלו שעוברים לירושלים. ... בקשת העלאת השכר שלי הייתה מיורם גלובוס ולא ממך, כי אתה סירבת לדבר איתי?
ת. אני טיפלתי בעניין זה כי זה חשוב. סמוך למעבר הוצאתי מכתב שבו הסברתי ודיברתי אישית עם כולם, ולמרבה הפלא, אני לא יודע על השיחה של התובעת עם יורם, כי אני זוכר שאני דיברתי איתה ושיכנעתי אותה לעלות לנווה אילן, היא רצתה לעזוב, ואמרתי לה שיש לה אפשרות כזאת, אני לא חושב שזה נכון מבחינתך לעזוב, תעלי לשלושה חודשים, גם אנחנו לא ידענו איך זה יתנהל. בסופו של דבר היא הסכימה ואולי גם התנהלה מול יורם, אני לא יודע על השיחה הזאת. כשהיא ביקשה תוספת, היא ביקשה פיצוי על שעות הנסיעה, אמרתי לה בואי נעלה לנווה אילן, ונלמד את הנושא. משום מה מתחילת העלייה לנווה אילן היו איתה בעיות גם בינה לעובדים האחרים, גם בינה לביני, ובסופו של דבר גם אחרי הפיצוץ הזה הייתי בחדר עם דדי, ואני זה שנסתי להרגיע, ואז קיבלתי את המשפט הזה בפנים. תוספת השכר בכלל התנהלה מול דדי כשאני הייתי בחו"ל, הוא התקשר אלי ואמר לי שיורם אישר לה את התוספת, בירכתי וזה הכל, לא טיפלתי בתוספת שכר הזאת כמו שלא טיפלתי בשכר של אחרים שפנו כל אחד למחלקה שלו. אין לי מידע לגבי הדיאלוג שהיא ניהלה עם יפעת חשבת השכר. כמו שהיו לה בעיות לפני נווה אלי והיא פנתה אלי, יכלה לפנות אלי גם אחר כך, ולא עשתה את זה.
ש. הכעס שלך על זה שעליתי ליורם היה ללא גבולות, הצעקות שלך וההשפלות הפומביות שלך בעקבות זה שעליתי ליורם, הייתה ללא גבולות וללא מעצורים.
ת. אני ממש לא מקבל את זה.
ש. אתה ידעת שעלית ליורם וזה נאמר לך, הוא דיבר איתך, אני קיבלתי על ראשי השפלות בקשר לזה שעליתי ליורם.
ת. כשעלית ליורם בכלל לא הייתי בארץ.
ש. היינו בתל אביב, והיית שם עד היום האחרון. ב 15/6 אני עליתי ליורם.
ת. בתל אביב בכלל לא היה סיפור, אני לא יודע מאיפה את ממציאה את זה. "
ולבסוף לשאלתה על התשלום עונה:
"ת. היה לה הסכם עבודה שבו היה כתוב היום והיא חתמה עליו, ומי שמטפל בזה מאותו רגע זו חשבת השכר ולא המנכ"ל. כשהיא פנתה בטענות היא גם קיבלה תוספת, וגם הלוואה, וגם בונוס שהגיע לה רק באופן חלקי. ניסינו לעשות הכל כדי שהיא תרגיש נוח וטוב, וכל מה שהיה קשור ל 8,400 ₪ זה לא אני טיפלתי, זה דדי, ונתן יורם כפי שהיא הציגה כשהייתי בחו"ל. "(דגש שלי ש.ש.).
מדבריו עולה תמונה שונה בתכלית ולפיה מצוקותיה של התובעת הובאו לפתחו כל השנים והוא ניסה להתחשב בהן. בשאלתה עצמה מאשרת התובעת כי מר הורוביץ סייע בידה ועזר לה במצוקתה בתקופת העבודה בתל אביב כך גם אשרה שקיבלה הלוואה לצורך הטיפול בשיניים, ונראה כי גם הנתבעת וגם הנתבע אף לגרסתה נענו לבקשותיה . מר הורוביץ מכחיש בתוקף שימוש במילים גזעניות או בהתבטאויות לא נאותות הוא ייחס את ההתבטאות לתובעת שאמרה זאת לגבי עצמה כצידוק להתנהגותה .
מאזניים אלו מעויינות. לא מצאנו דבר מה נוסף המצביע על העדפת גרסת התובעת על פני גרסת הנתבע מר הורביץ או להיפך. נטל ההוכחה על התובעת להצביע על אפליה או התעמרות. נטל זה לא הורם על ידה ולו בראשית ראיה. היא התקבלה לעבודה בגיל מאוחר, ואף נעשתה שתדלנות לשכנעה להמשיך לעבוד ולעבור עם כולם לנווה אילן. מקום ישיבתה נבחר על ידה בניגוד לדעת הממונים ואף קיבלה תוספת שכר לבקשתה אחרי המעבר . כל אלה לא מצביעים על התעמרות אלא על התחשבות.
ככל הנראה המעבר של התובעת לנווה אילן, לשם לא רצתה לעבור לכתחילה יצר שינוי וחוסר קורת רוח אצלה, בין היתר בכך שלא הסכימה לשבת ליד משהי שלא נראתה לה, וגם אחרי שבקשתה לעבור מקום נעתרה, היה בה מתח שבא לביטוי בכעס באירוע בה אמרה למשמע צעקותיו "תלך אתה" למר הורוביץ .
היה טריגר חיצוני של המעבר שיצר אי שביעות רצון של התובעת שהתפרץ באירועים שונים.
מר דדי לוי הסמנכ"ל העיד לגבי האירוע באותו יום ולמעשה הציג גרסה שונה משל התובעת באופן מהותי. מעבר לכך שהיא לא הרימה את הנטל עליה יש בגרסתו לתמוך בתמונה שהציגה הנתבעת ,וכך מעיד:
"ת. ישראל ואני ישבנו אצלי בחדר, והגיעה התובעת לפתח הדלק ופתחה בצעקות בבעיה שקשורה להתנהלות שלנו לגבי בתי קולנוע והפצה, היא פשוט התחילה לצעוק וישראל ביקש ממנה להירגע שלא צריך לצעוק, ובהמשך הגיעה עובדת בשם רויטל שלא נשארה כי היה מצב לא נעים. ישראל ביקש ממנה להירגע, כי היא הגיעה בצעקות בגלל משהו שקשור לעבודה, היא פשוט התפרצה על ישראל אל תתערב ואל תגיד לי מה לעשות, דברים כאלה. היא אמרה לו אל תגיד לי להירגע.
ש. מי החליט על תוספת השכר שלך כשעליתם לירושלים?
ת. יורם גלובוס.
ש. מה הייתה ההחלטה?
ת. להוסיף לה את הסכום של שבע ומאות ומשהו ₪ נדמה לי (מעיין), 750 ₪ אם אני זוכר נכון.
ש. ביום האירוע, אני התקשרתי לרויטל וביקשתי ממנה להתלוות אלי אליך, ישראל לא היה, ואני דיברתי איתך וביקשתי ממך עזרה בתוכנת הקולנוע, זה נכון?
ת. לא, ישראל ישב איתי בחדר, ורויטל באה אחריה.
ש. רויטל נכנסה איתי ביחד כי התקשרתי אליה לחדר וקבענו שבסביבות 15:00, 16:00 ניכנס לדדי.
ת. זה לא נכון, אני לא יודע מה הם קבעו, אבל הם לא נכנסו ביחד.
ש. רויטל נשארה איתי עד לסוף הוויכוח. זה נכון?
ת. לא נכון. רויטל אפילו לא הספיקה להיכנס לחדר.
ש. רויטל דיברה איתך והסבירה לך מה מהות התוכנה?
ת. לא בפגישה הזאת.
ש. לא היו לי קשרים מקצועיים איתך, לא היית מקושר להנהלת החשבונות, אבל התבקשתי על ידך וישראל לעשות את העבודה הזאת, ורויטל ליוותה אותי, וגם לחדר שלי, היא ישבה איתי ובכינו שתינו והיא אמרה לי אין מה לעשות, אם תצאי נגד ישראל את מפוטרת.
ת. התובעת יצאה מהחדר הרבה אחרי רויטל ואני לא יודע מה היה אחרי זה. "(דגש שלי ש.ש.)
לשאלת בית הדין הישירה בדבר התבטאות מר הורביץ ענה:" לשאלת בית הדין:
ש. האם שמעת את מר הורביץ מתבטא לא כראוי ואומר לתובעת מרוקאית או אומר למשהוא אחר המרוקאית הזאת?
ת. מעולם לא. לא בפני.
ש. וגם לא מאחורי גבה?
ת. באוזניי לא שמעתי. "
עוד ענה:" ש. היו התבטאויות של כעס כלפי עובדים אחרים?
ת. ברמה של הדברים שמוזכרים פה? לא. קיבלנו את התובעת לעבודה... אני עובד עם המנכ"ל משנת 92,93, לא היו לו התבטאויות כאלה. ישראל סיים את העבודה לפני שנתיים. יש היום מנכ"ל אחר. "
על כן גרסת התובעת לעניין פרטי התרחשות האירוע בחדרו של הסמנכ"ל נסתרה בעדותו לפיה התובעת היא זו שהחלה בצעקות. כך גם סתר גרסתה בדבר הנוכחים בחדר ועוד. אף לשאלות בית הדין ציין כי מר הורוביץ לא התבטא כפי שטוענת התובעת. גם אם נקח בחשבון שהסמנכ"ל כפוף למנכ"ל ועל כן המשקל לעדות יהא בהתאם, עדיין, לא הרימה התובעת את הנטל גם לו בדקנו רק את עדותה מול עדות מר הורביץ.
על כן משהתובעת לא הביאה אף עד לתמוך בגרסתה , הגם שלקחנו בחשבון שאינה מיוצגת, ונוכח המאזן לעיל נדחית תביעתה בדבר התעמרות, אפליה והתבטאות לא נאותה, הן נגד הנתבעת והן נגד הנתבע. התובעת אינה זכאית לכל פיצוי בגין רכיבים אלה או עגמת נפש.
מסיכומי התובעת עצמה וכלשונה:" השבעה חודשים בנווה אילן הייתה תקופה מאוד קשה שהיו השפלות פומביות וצעקות יום יומיות. "" התקופה של ה 7 חודשים בנווה אילן דבר שאני עדיין סוחבת איתי, על ההשפלה כי בתור מנכ"ל היה אסור לו לעשות את זה, או לגלות פרטים ממני."
ניתן ללמוד שהמעבר הסב לה קושי ולא חפצה להמשיך למרות שהנתבעת איפשרה לה לעבור ואף הוסיפה לה בשכר.
התובעת זומנה לשימוע כדין במכתב מיום 4.12.2012. מועד השימוע היה 5.12.2012 . התובעת אישרה בעדותה כפי שצוטט לעיל כי פרו' השימוע משקף נכונה את שארע וכי נתנה לה הזדמנות לטעון . בשימוע אמרה בין היתר "אני מרגישה כואבת בגלל ההתדרדרות ביחסים עם הממונים עלי .אני מתעצבנת ומתפרצת למען העבודה- לא מתחרטת על שום דבר שעשיתי."
מר הורביץ ציין בתצהירו (סע' 47):"התייחסות התובעת במסגרת שיחת השימוע נשקלה ע"י החברה מספר רב של ימים ובכובד ראש, וזאת לאור נסיבותיה האישיות של התובעת.בסופו של דבר ומאחר והתובעת לא הראתה כל רצון לשפר את תפקודה , לא נותרה בידי הנתבעת ברירה, אלא להודיע לתובעת על סיום העסקתה, וזאת באמצעות מכתב מיום 17/12/12." דבריו אלה בתצהירו לא נסתרו .
נוכח כל האמור לעיל במצטבר לא נפל פגם בהליך פיטוריה. מהראיות בפנינו אף עלה כי התנהגותה לאחר המעבר לוותה בטונים צורמים.על כן אינה זכאית לפיצוי בגין השימוע או הליך פיטוריה. התביעה בגין "שלילת זכות טיעון" נדחית. לתובעת נתנה ההזדמנות הנאותה להשמיע דברה.
התובעת פוטרה ושולמו לה פיצויי פיטורים על פי משכורת בסיס של 7,700 ₪. אף זאת כדין.
לא הייתה מחלוקת כי התובעת הייתה עובדת מקצועית טובה ואמינה.

חבות אישית של המנכ"ל
התובעת לא הביאה אף עד לביטויים חמורים שייחסה לו אף שיכלה שכן ציינה:" לא ביקשתי מאף אחד לבוא ולהעיד, גם לא מאלה שעזבו אחרי המעבר לנווה אילן. העובדים בנווה אילן שעבדו תחת ישראל, היום, לא יהיה אחד ללא יוצא מן הכלל שלא יגיד מה ההתנהגות של ישראל כלפי כל עובד ועובד ." מאחר והתובעת לא הייתה מיוצגת לא זקפנו לחובתה אי הבאת עדים מאלו שסיימו מלעבוד. הבנו כי התובעת הרגישה פגועה וחשה כי עלבו בה במהלך עבודתה בביטויים לא נאותים.
אולם מנגד ,נשאל ישירות מר דדי לוי בעניין זה, כמצוטט לעיל ודחה את טענותיה ביחס להתבטאויות מר הורוביץ, אשר הכחיש מכל וכל את המיוחס לו.
בנוסף כפי שפורט לעיל אישרה התובעת כי גם הנתבעת וגם נתבע 2 נעתרו מעת לעת לבקשותיה השונות והיו קשובים למצוקתה , בהלוואות, בתוספת שכר וכד', כך למשל " לא קיבלתי סיוע בטיפול שיניים סליחה. קיבלתי הלוואה שהחזרתי ", וכן " קיבלתי בונוס אחד על עבודה טובה " .התובעת אישרה שהסמנכ"ל הסיע אותה בימי גשם וגם כי שוחחה עם מר הורוביץ על מצוקתה הכספית והוא השתדל שתשלום שכרה יעשה שלא באיחור עקב כך. על כן מגרסתה עצמה עולה כי אין בסיס לטענה בדבר אחריות אישית להתנהגות לא נאותה של מר הורוביץ, אלא ההיפך, התחשבות בה ובמצבה בכל תקופת העסקתה לרבות בסופה עת שדלוה לעבור והעלו שכרה .
על כן גם התביעה בעניין חבות באחריות אישית כנגד נתבע 2 נדחית כליל .

סוף דבר
נוכח כל האמור לעיל דין כל רכיבי התביעה להדחות.
בנסיבות בהן התובעת פנסיונרית, ואף לא הייתה מיוצגת, ולמרות שמר הורביץ לא עמד על מחיקתו, תוך שמירה על זכותו להוצאות, מצאנו כי אף שהתב יעה נגדו ונגד הנתבעת נדחות כליל כל צד יישא בהוצאותיו.
ניתן היום, י"ז אייר תשע"ו, (25 מאי 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .
החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.

נציג ציבור עובדים
גב' רון

נציג ציבור מעסיקים
מר הומינר

שרה שדיאור, שופטת