הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים סע"ש 50785-12-13

22 ינואר 2017
לפני:

כב' השופט כאמל אבו קאעוד – אב" ד
נ.צ. (ע) יוסף קשי
נ.צ. (מ) מירה חזות

התובע

מנשה חמו
ע"י ב"כ: עו"ד מאיר סויסה
-
הנתבעות

  1. מדינת ישראל-משרד המשפטים
  2. נציבות שירות המדינה

ע"י ב"כ: עו"ד ענבל וילנר

פסק דין

לפנינו תביעה להפרשי שכר של אמרכל אשר הועבר מעבודתו ברשות הפטנטים לנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. התובע היה זכאי לתוספת שכר חלף "שכר עידוד" אשר איבד במעבר, והצדדים חלוקים על אופייה של התוספת שהוענקה לו , אם בתוספת שכר נשחקת עסקינן או שמא בתוספת שכר קבועה.

נביא להלן את העובדות שאינן שנויות במחלוקת, טענות הצדדים, נתאר את עיקרי הדיון שהתקיים, ונפרט את הכרעת בית הדין.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים

על יסוד רשימת המוסכמות, והמסמכים שהונחו בפני בית הדין, להלן העובדות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים.

התובע נקלט כעובד משרד המשפטים בשנת 1995.

התובע עבד כאמרכל ברשות הפטנטים בין השנים 2002-2007.

התובע נבחר כיו"ר ועד העובדים במשרד המשפטים בחודש מרץ 2007.

ביום 25.3.2007 נשלח לתובע מכתב מהעוזר המשפטי למנכ"ל משרד המשפטים, לפיו קיימת אפשרות ממשית לניגוד עניינים בין חברותו בוועד העובדים לבין המשך מילוי תפקידו כאמרכל. על כן, התובע התבקש לבחור בין תפקידו כאמרכל לכהונתו כיו"ר ועד העובדים.

ביום 28.3.2007 השיב התובע כי הוא מעוניין להמשיך ולכהן כיו"ר ועד העובדים.

ביום 10.5.07 נשלח לתובע מכתב מגב' אתי שטרית, סמנכ"ל בכיר למנהל ומשאבי אנוש (בפועל) לפיו הניסיון לשבץ אותו בתפקיד אחר באחת מיחידות המשרד הראשי לא צלח בשל סירוב מצד מנהלי היחידות לקלוט אותו ביחידתם ועל כן התובע התבקש להודיע על הסכמתו לבדיקת תפקיד אחר עבורו ברמת התקן שלו ובדרגת שכר דומה, מחוץ למשרד הראשי. באותו מכתב הודיעה לו גב' שטרית כי אם לא יימצא פתרון במסגרת שיבוץ מחדש ביחידה אחרת במשרד המשפטים, היא תיאלץ לפתוח בהליכים לסיום עבודתו במשרד.

ביום 10.6.2007 התובע הוזמן לשימוע בפני המנהל הכללי ליום 11.7.07 על רקע תלונה שהוגשה נגדו על ידי רשם הפטנטים, מר מאיר נועם.

ביום 3.7.2007 נשלח לתובע מכתב מלשכת היועמ"ש במשרד המשפטים לפיו נוכח הסכמתו לעבור ליחידה אחרת, ייעשה ניסיון למצוא לו תפקיד שיתאים לכישוריו וככל שיימצא תפקיד כזה לפני מועד השימוע, השימוע ידחה ככל שהתובע יבקש זאת.

ביום 23.10.2007 אושרה לתובע תוספת שכר נשחקת, שאינה פנסיונית.

ביום 18.11.2007 עבר התובע לתפקיד אמרכל בנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (להלן: " הנציבות").

ביום 19.11.2007 קיבל התובע הודעת דוא"ל מגב' שטרית אליו צורף סיכום דברים מיום 18.11.2007 בעניין העברתו של התובע לנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, לפיו היא ביקשה כי עניינו של התובע יובא בפני הוועדה המיוחדת לפי סעיף 25.02 לתקשי"ר ולאחר לחצים רבים התקבל אישור החשב הכללי מיום 23.10.07 לפיו תשולם לו תוספת אישית לשמירת שכר (להלן: " אישור נש"מ").

ביום 17.12.2008 נשלחה לתובע מגב' מירב בן זקן, מנהלת תחום משכורות במשרד המשפטים, הודעת דוא"ל אודות תוספת השכר הנשחקת.

התובע פנה ביום 24/02/11 למר גורביץ', סמנכ"ל בכיר למנהל ומשאבי אנוש במשרד המשפטים בעניין תוספת השכר הנשחקת ופנה שוב ביום 07/07/11. ביום 2/08/11 השיב מר גורביץ' למכתבו של התובע וציין כי ביום 13/11/07 נשלח לתובע מכתב המפרט את תנאי העסקתו ובכלל זה צוין כי תוספת השכר היא תוספת נשחקת.

ביום 23/05/12, פנה יו"ר הסתדרות עובדי המדינה דאז, מר צ'יקו כהן, לנציב שירות המדינה במכתב על מנת להסדיר את עניינו של התובע.

טענות הצדדים

בתובענה שלפנינו אין טענות כנגד "חוקיות" העברתו של התובע מרשות הפטנטים לנציבות או כנגד נסיבות זימונו לשימוע שממילא התייתר עם הימצאותו של תפקיד אחר לתובע. על כן, הרקע למעבר מהרשות לנציבות אינו מושא ההליך שלפנינו. המחלוקת שהתגלעה בין הצדדים נוגעת לזכאותו הנטענת של התובע לתוספת שכר חלף "שכר העידוד" אותו איבד במעבר.

טענות התובע

התובע טען כי לא הבין שהתוספת שכר שאושרה לו, חלף שכר העידוד, הינה תוספת נשחקת ואילו היה יודע הוא היה מסרב לעבור מרשות הפטנטים לנציבות.

התובע הסכים לעבור לנציבות על יסוד הבטחה טלפונית שניתנה על ידי גב' שטרית לפיה קיבלה אישור חריג מנש"מ לתוספת שכר חלף שכר העידוד. ההבטחה הטלפונית הועלתה על הכתב על ידי גב' שטרית ביום 19.11.07, ובמכתבה לא הובהר לתובע כי מדובר בתוספת שכר "נשחקת".

לטענת התובע הוא נפגע בשכרו משנת 2009 ועד לשנת 2013 בסך של 56,883 ₪.

טענות הנתבעות

במסגרת שיחה עם התובע גב' שטרית הבהירה לתובע כי התוספת בגין שמירת שכר הינה נשחקת וניתנת בהתאם להחלטת הוועדה המיוחדת שבנציבות אשר לה הסמכות לקבוע תוספות אלו על פי התקשי"ר.

עוד טוענות הנתבעות (להלן: "המדינה") כי תוספת לשם שמירת שכר הינה באופייה תוספת נשחקת, וחזקה כי התובע, בהיותו אמרכל, ידע או למצער היה עליו לדעת.

בהודעת הדוא"ל מיום 19.11.07, הבהירה גב' שטרית לתובע כי התוספת האישית לשמירת השכר תינתן למר חמו בהתאם לאישור החשכ"ל שנתקבל ביום 23.10.07 והתנאים שנקבעו בו.

התובע פנה בהבהרות לעניין תוספת שכרו רק כשנה לאחר מכן וביום 17.12.08 נענה על ידי גב' מירב בן זקן, מנהלת תחום משכורות במשרד המשפטים, בהודעת דוא"ל כי כל עלייה בדרגה וכל שנת ותק תביא לשחיקת התוספת, ורק עם שחיקתה המלאה של התוספת יוכל לקבל עליה בשכר.

רק כעבור שנתיים פנה התובע והלין כנגד המענה שניתן בעניינו. התנהלותו בעניין זה לוקה בשיהוי עמוק, ויש לראות בהתנהגותו של התובע כמי שמודה בהסדר שחל בעניינו.

השאלות שבמחלוקת

מהותה של התוספת שהוענקה לתובע עומדת במרכזה של התובענה והשאלה העיקרית שהובאה לפתחנו היא האם ניתנה לתובע הבטחה, מוסמכת, לפיה התוספת שהוענקה לו הינה תוספת שכר קבועה ופנסיונית או שמא הוא ידע או היה עליו לדעת שמדובר בתוספת שכר נשחקת.

מובן שכדי לענות על השאלה, אנו נדרשים לשאלות משניות, שחלקן אוזכרו ברשימת הפלוגתאות שגובשו על ידי השופטת יפה שטיין בהחלטתה מיום 27.1.15. לא מצאנו מקום לחזור על רשימת הפלוגתאות שפורטה בהחלטה ובפסק הדין ממלא בחנו את השאלה המרכזית הנ"ל מכל הזויות שהפנו אליהן הצדדים, בכתבי טענותיהם, ובשים לב לחומר הראיות שהונח לפנינו.

ההליך בבית הדין

ביום 23.11.14, התקיים דיון מקדמי בפני השופטת יפה שטיין.

ביום 14.7.16 התקיימה ישיבת הוכחות, במסגרתה נשמעו העדים. התובע העיד מטעמו, ומטעם הנתבעות העידה גב' אתי שטרית, מנהלת היחידות המקצועיות במשרד המשפטים ומי ששימשה בתקופה הרלוונטית כסמנכ"לית בכירה למינהל ומשאבי אנוש (בפועל) במשרד המשפטים. כמו כן, מטעם הנתבעות העיד מר נאדר אל-קאסם מנהל תחום (תכנון ובקרה) בנציבות שירות המדינה.

הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב ואחרון הסיכומים הוגש ביום 25.12.16.

כבר כעת יובהר כי בסיכומיו התובע הרחיב חזית, וטען טענות נוספות שלא בא זכרן בכתב התביעה. משמדובר בהרחבת חזית אסורה ברי כי לא נדון בטענות החדשות.

התרשמות מהעדים

עדותו של התובע הייתה מגמתית, ניכר היה כי הוא ניסה לשכנע בצדקת תביעתו ותשובותיו היו בהתאם, מתחמקות בחלקן וחלקיות בחלקן האחר. כך, על אף שהתובע אמרכל מנוסה, בעל ותק משמעותי ויו"ר ועד עובדים, הוא ניסה לגמד את תפקידו והעיד כי ידיעתו בענייני זכויות ושכר עובדים מוגבלת . כפי שנראה בהמשך, עדותו של התובע לא עולה בקנה אחד עם אופיו המשתקף מהמסמכים שהונחו בפנינו מהם עולה כי הוא עובד העומד על זכויותיו. מצד אחד, במכתבים שכתב התובע הוא עמד על שלו, טען שלא יעבור לתפקיד אחר מבלי לבחון אותו היטב, סירב להצעות עבודה שהוצעו לו ומצד שני העיד כי סמך על הודעתה בעל פה של גב' שטרית כי הוענקה לו תוספת אישית ולא עניין אותו לעיין במסמך שהעניק לו את התוספת.

עדותם של עדי הנתבעות עשו עלינו רושם מהימן ביותר.

עדותה של גב' שטרית הייתה עקבית, עלתה בקנה אחד עם הראיות, כתב ההגנה, התצהיר ונספחיהם. גב' שטרית זכרה פרטים מהותיים הנוגעים לשאלות שעמדו בלב המחלוקת בין הצדדים ועדותה בעניינים אלה הייתה מהימנה עלינו בין היתר בשל כך שזכרה את הנסיבות שאפפו אותם. עדותו של מר אל-קאסם הייתה עדות מקצועית, הוא הפגין בקיאות בהוראות התקשי"ר ופרשנותו להוראות אלה הגיונית וסבירה.

דיון והכרעה

לאחר שעיינו היטב בכתבי הטענות על נספחיהם, ושמענו את עדויות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, ונימוקינו מפורטים להלן.

כבר ביום 28.3.2007 החליט התובע לסיים את תפקידו ברשות הפטנטים, בעקבות פנייתו של העוזר המשפטי למנכ"ל משרד המשפטים, לפיו קיימת אפשרות ממשית לניגוד עניינים בין חברותו בוועד העובדים לבין המשך מילוי תפקידו כאמרכל ברשות הפטנטים. כך, התובע מעלה את הדברים על הכתב:

"למרות כל הנ"ל ולמרות שידוע לי בודאות שהצדק איתי והסתדרות עובדי המדינה תעמוד לצידי בעת הצורך החלטתי שמר נועם אינו ראוי שאדם כמוני יהיה שייך ליחידה עליה הוא ממונה. הוא עוסק בהכפשות והסתות נגדי ובשלב זה אינני מתכוון להיגרר.
כבר קיימתי שיחה עם גב' אתי שטרית והחלטנו לנסות ולמצוא תפקיד הולם עבורי במשרד הראשי. כל תפקיד שיוצע לי אבדוק בקפידה ואחליט באם לקבלו. כמובן שבכל תפקיד שאקבל אמשיך לכהן גם כיו"ר ועד העובדים לשכה ראשית. כמו כן בכל זמן שאפרוש מועד העובדים אעמוד על זכותי לחזור לתפקיד האמרכל לפי סעיף 06.355 בתקשי"ר שכן הסיבה לעזיבתי את התפקיד תבוטל למעשה." [ההדגשות הוספו - כ.א.ק].

כבר בפנייתו הנ"ל של התובע הוא מודה כי החליט למצוא תפקיד הולם אחר וכי יבדוק בקפידה כל תפקיד שיוצע לו.

התובע הצהיר כי נעשו 4 ניסיונות לשבץ אותו בתפקיד אשר הולם את כישוריו, ונענה רק להצעה לשמש כאמרכל בנציבות.

אין מחלוקת בין הצדדים כי במעבר מרשות הפטנטים לנציבות היה ברור שהתובע יאבד את שכר העידוד שכן בנציבות לא הייתה נהוגה שיטת שכר זו.

הואיל והתובע ביקש כי שכרו לא יפגע במעבר מרשות הפטנטים לנציבות פנתה גב' שטרית לנציבות שירות המדינה וביקשה להביא את העניין בפני ועדה מיוחדת בהתאם לסעיף 25.02(א) לתקשי"ר הקובע, כדלקמן:

"(א)    עובד שהועבר לפי דרישתו או כתוצאה ממכרז, למשרה לה אינן צמודות תוספות שהיו צמודות למשרתו הקודמת - וכתוצאה מכך ירד בשכרו יהיה זכאי לתוספות אלו אם אשרה זאת נציבות שירות המדינה ובכפוף לתנאי האישור". [ההדגשות הוספו – כ.א.ק].

מהודעתה של גב' שיטרית כי תפנה לנציבות שירות המדינה, ברי כי הובהר לתובע שנציבות שירות המדינה היא הגוף המוסמך היחיד להחליט על תוספות שכר. על כן, כל טענותיו של התובע בעניין הבטחות שניתנו לו על ידי גב' שטרית או על ידי גב' בן זקן אין להן יסוד והן נדחות בזאת.

פנייתה של גב' שטרית לנציבות שירות המדינה הניבה פרי והוענקה לתובע תוספת שמירת שכר אישית נשחקת, שאינה פנסיונית .

לא השתכנענו בטענותיו של התובע לפיהן ניתנה לו לכאורה הבטחה לפיה התוספת שהוענקה לו הינה תוספת שכר קבועה ופנסיונית, ולא מצאנו לטענותיו של התובע בעניין זה תימוכין בחומר הראיות.

כאמור לעיל, אין חולק שגב' שטרית הודיעה לתובע כי קיבלה אישור חריג מנש"מ לתוספת שכר חלף שכר העידוד, והודעתה בעניין זה הועלתה על הכתב. בהודעת הדוא"ל מיום 19.11.07 הודיעה כדלקמן:

"בבדיקה שנעשתה בעניין שמירת שכרו של מר מנשה חמו, הסתבר כי ביחידה לא מתקיימת שיטת שכר עידוד והעובד עלול להיפגע בשכרו. לאחר בירורים שונים שנעשו על ידי, פניתי ביום 19.8.07 אל נציבות שירות המדינה וביקשתי להביא את העניין בפני הוועדה המיוחדת הפועלת על פי סעיף 25.02(א) בתקשי"ר, ולאחר לחצים רבים קיבלנו אישור החשב הכללי ביום 23/10/07 לפיו תשולם לו תוספת אישית לשמירת שכר."

אמנם אין בפנינו ראיה כי מכתב הנש"מ מיום 23.10.07 נמסר לתובע, אולם גב' שטרית העידה כי הקריאה את מכתב הנש"מ לתובע בטלפון, והבטיחה לו שתעשה הכל על מנת שהתוספת תשחק בהקדם (על מנת שיתחיל ליהנות מוקדם ככל שניתן מתוספות המתווספות לשכרו), ובלשונה:

"אני יודעת שהוא ידע על התוספת שהיא נשחקת, דיברנו על זה, הקראתי לו את המכתב בטלפון. הבטחתי לו שאני יעשה הכל שהתוספת תשחק, הוא לא הפנים. ואז נתתי את הדרגה."

כשנשאלה שוב על ידי ב"כ התובע בחקירה נגדית אם הקריאה את מכתב הנש"מ לתובע, היא זכרה בדיוק איזה מכתב הקריאה לתובע, מתי קיבלה אותו ובאילו נסיבות. התרשמנו מכנות עדותה של גב' שטרית, ומעדותה ניכר היה כי היא זכרה היטב את נסיבות מסירת ההודעה לתובע, שכן מבחינתה זה היה אירוע משמח מאד ומיד עם היוודע דבר קבלת האישור היא התקשרה מיד לספר לו על כך. זאת ועוד, גב' שטרית העידה שוב ושוב שהקריאה לתובע את המכתב, ועדותה הייתה קוהרנטית ועקבית:

"שקיבלתי אותו קיבלתי אותו כ"כ בשמחה שפשוט הרמתי לו טלפון וסיפרתי לו והקראתי לו את המכתב. זה נדיר שמאשרים דבר כזה."
...
"אני קבלתי רק מכתב אחד על ההחלטה. את זה הקראתי לו בטלפון."
...
"את הראשון. את המכתב הזה אני זוכרת מאוד כי שמחתי לקבל אותו ורצתי לקבל אותו ומנש יודע שאני עובדת עד שעות מאוחרות זה היה בשעות הערב."
...
"שדיברנו על עניין השחיקה אמרתי נכון יש את ענין השחיקה גם הקראתי לו בטלפון אנו נשחוק את זה כמה שיותר מהר בזה שניתן לך דרגה אישית שלא מגיעה לך."

לא התרשמנו שהתובע התנגד בזמן אמת לתוספת שכר שהוענקה לו או שעמד, מראש, על כך כי התוספת שתוענק לו תהיה תוספת שכר בלתי נשחקת. בפועל התובע הלין על התוספת שניתנה לו בדיעבד, בשיהוי ניכר ורק בחלוף זמן רק ממועד הענקתה.

מכאן, אנו מאמינים לעדותה של גב' שטרית. אף אם מכתב הנש"מ לא הגיע לידי התובע, תוכנו הובא לידיעתו. על כן, אנו מקבלים את טענת המדינה לפיה לא הובטחה לתובע תוספת שכר מלבד זו שניתנה לו בפועל.

גם אם לא היינו מקבלים את עדותה של גב' שטרית, לא ניתן היה לקבל את טענותיו של התובע על יסוד הודעת הדוא"ל מיום 19.11.07 בלבד. שכן, אמנם לא נרשם בהודעתה של גב' שטרית כי התוספת שאושרה לתובע הינה תוספת נשחקת, אולם אין בהודעה הנ"ל כדי ללמד כי מדובר בתוספת שאינה נשחקת. לשון ההודעה הנ"ל לבדה אינה מספיקה כדי לעמוד על אופייה של התוספת, והיה על התובע לבחון את אישור הנש"מ בצורה מדוקדקת כפי שהודיע שיעשה במכתבו הנ"ל מיום 28.3.2007 במסגרתו כתב כי "כל תפקיד שיוצע לי אבדוק בקפידה ואחליט באם לקבלו ".

התובע משמש כאמרכל משך שנים רבות, מכיר היטב כיצד פועלת המדינה בהענקת תוספות שכר, ומכיר את הוראות התקשי"ר. עדותו לפיה לא בדק ולא ביקש לראות את המכתב או ההחלטה על תוספת השכר האישית שהוענקה לו אינה סבירה, ואם הוא לא טרח לבדוק היטב את מהותה של התוספת, אין לו אלא להלין על עצמו.

זאת ועוד, הודעתה בכתב של גב' שטרית משקפת את המציאות שכן אין חולק כי ניתנה לתובע תוספת לשמירת שכר חלף שכר העידוד שאיבד במעבר מרשות הפטנטים לנציבות והלכה למעשה שכרו לא נפגע. מטרת פנייתה של גב' שטרית לנש"מ הושגה, שכן המדינה שמרה למר חמו על שכרו במעבר מרשות הפטנטים ושכרו נשמר. עובדה היא כי התובע אינו דורש פיצוי בגין השנים 2007 ו- 2008, ותביעתו נוגעת להפרשי שכר משנת 2009 ואילך עת החלה התוספת להישחק מול תוספות אחרות שהחלו להתווסף לשכרו.

המטרה הייתה לשמור לתובע על גובה השכר שהשתכר ברשות הפטנטים והתכלית הזו הושגה. "הפגיעה" הנטענת בשכרו של התובע החלה לכאורה רק כששכרו בנציבות החל לעלות על השכר שקיבל ברשות הפטנטים, עת עלה בדרגה או אז החלה במקביל להישחק התוספת האישית שהוענקה לו. אולם התובע לא הוכיח שהשכר שלו, אילו היה נשאר ברשות הפטנטים היה עולה באותה מידה, ועל כן ממלא, לא הוכיח פגיעה בשכרו. בעניין זה העדפנו את גרסתה, אשר לא נסתרה, של גב' שטרית אשר העידה כי התובע היה בדרגת השיא ולא היה לו לאן להתקדם בדרגה ברשות הפטנטים.

יוטעם כי התובע לא יכול היה להישאר ברשות הפטנטים והמדינה הייתה ערוכה לפטר אותו. כאמור לעיל, גב' שטרית התקשתה לשלב אותו בתפקיד אחר באחת מיחידות המשרד הראשי בשל סירוב מצד מנהלי היחידות לקלוט אותו ביחידתם על אף שהוצע להם לקבל את התובע ביחד עם תקן העסקתו.
מכאן, לא היה למדינה מניע "להערים" על התובע ולהבטיח לו הבטחה ללא כיסוי, שכן ניתן היה לפטר אותו. התמריץ להישאר בשירות המדינה הייתה שלו אפוא וגב' שטרית עשתה כל שביכולתה לסייע לו מבלי ששכרו ייפגע ולבסוף אף הצליחה בכך. הנה כי כן, טענתו של התובע, אשר הועלתה לראשונה בסיכומיו, ולפיה הוטעה לחשוב כי הובטחה לו תוספת שאינה נשחקת, אינה סבירה בנסיבות העניין וממילא לא הוכחה על ידו ודינה להידחות.

ממילא התובע לא הצביע על מקור נורמטיבי כלשהו המזכה אותו בתוספת שכר בלתי נשחקת. ההחלטה אודות הענקת תוספת שכר נשחקת בעניינו של התובע ניתנה כדין, בהתאם להוראות התקשי"ר, ואין מקום לשנותה. מקובלת עלינו עמדתה של המדינה מפי העד מר נאדר אל-קאסם לפיה תוספות לשמירת שכר המוענקת מכוח התקשי"ר הינן ככלל תוספות נשחקות שכן כל פרשנות אחרת תביא למצב לפיו יונצח מצב הדברים בו עובדים מועברים ישתכרו יותר מחבריהם הממלאים אותם תפקידים בשירות המדינה ובעלי אותם נתונים כמו דרגה וותק, בשל היותם עובדים מועברים. לא נראה כי לתוצאה זו כיוונו הוראות התקשי"ר. מטרת הסעיף הנ"ל הינה "מניעת פגיעה" של העובד המועבר אך לא להנציח פערים בתוך יחידות שירות המדינה בין עובדים בעלי נתונים זהים. רק קבלת עמדת המדינה בדבר היותה של התוספת האישית תוספת נשחקת, מגשימה מטרה זו.

נוכח האמור, אין יסוד לטענותיו של התובע לעניין אופייה של התוספת שהוענקה לו ודינן להידחות .

משדחינו את תביעתו של התובע בעניין מהותה של התוספת שאושרה לו, ממלא נדחות תביעותיו הכספיות, ומשלא מצאנו פגם בהתנהלות המדינה אין יסוד לטענותיו של התובע לזכאותו לפיצוי כספי בגין נזק שאינו ממוני.

סוף דבר

אשר על כן, התביעה נדחית.

התובע יישא בהוצאות הנתבעות בסך כולל של 3,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין.

ערעור על פסק דין זה הוא בזכות. ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום שפסק הדין יומצא לצד המבקש לערער.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ד טבת תשע"ז, (22 ינואר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר יוסף קשי
נציג ציבור (עובדים)

כאמל אבו קאעוד,
שופט

גב' מירה חזות
נציג ציבור (מעבידים)