הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים סע"ש 46601-02-18

30 מאי 2019
לפני:
כב' השופט דניאל גולדברג
התובע:
משה נמרוד עמק

ע"י ב"כ: עו"ד בוריס דובינסקי

-
הנתבעים:
1. גריסה ועפר בע"מ

2. גדעון זמורה
ע"י ב"כ עו"ד רויטל חן

החלטה

לפני בית הדין בקשת התובע לחזור בו מהסדר דיוני בעניין גילוי מסמכים שאליו הגיעו הצדדים בדיון שהתקיים ביום 13.1.19.
מכתבי הטענות עולה מחלוקת בין הצדדים בנוגע לתחולת צו ההרחבה בענף הבניין על יחסי הצדדים. בקשר לכך הגיש התובע בקשה לגילוי מסמך ספציפי שעניינה הסכמי התקשרות בין הנתבעת לבין החברות הקבלניות סולל בונה ופולדמיר. הבקשה נדונה בדיון המוקדם שהתקיים ביום 13.1.19 והצדדים הודיעו לבית הדין:
"מקובלת עלינו הצעת בית הדין לפיה המסמכים שהתובע ביקש וכן מסמכים נוספים שהנתבע מבקש להוסיף יגולו בדרך של הגשת כתב מתיק בית הדין על מנת שהם יהיו חסויים לציבור וגלויים לב"כ הצדדים בלבד כאשר מוסכם שהתובע לא יעשה במסמכים כל שימוש זולת בהליך זה ולא יוציא ממשרדו של ב"כ עותק של המסמכים. הנתבעת תהיה רשאית להשחיר א(ת) פרטי הלקוחות וזהותם".
להסכמת הצדדים ניתן תוקף של החלטה ובית הדין הורה לנתבעת להגיש את המסמכים בתוך 14 ימים.
ביום 14.1.19 ביקש ב"כ התובע לחזור בו מהסכמתו להשחרת פרטי הלקוחות וזהותם מהמסמכים הנוספים שהנתבעת ביקשה להוסיף. הגשת הבקשה נומקה בשגגה שנעשתה בשל אורכו של הדיון ושעת הצהריים. לטענת התובע, פרטי הלקוחות של הנתבע 1 חיוניים ורלוונטיים לצורך התביעה שכן חשיפת זהותם תיתן תמונת מצב ברורה לגבי אופי העבודה של הנתבעות ואופי לקוחותיהן, וממילא לא ייגרם נזק לנתבעות בעצם חשיפת פרטי הלקוחות, שכן המסמכים יגולו בדרך של הגשתם לבית הדין על מנת שיהיו חסויים לציבור וגילויים יהיה לב"כ הצדדים בלבד, ומטרת התובע אינה לפגוע בסודות מסחריים של הנתבעות אלא לרדת לחקר האמת של איפיון עיקר עיסוקה של הנתבעות.
הנתבעת מתנגדת לבקשה מנימוקים אלה: אין נימוק מוצדק להתיר לתובע לחזור בו מהסכמה דיונית; שומה היה על התובע להגיש בקשה לרשות ערעור; אין הליך של "עיון מחדש" ; לגופה מוצדקת עמדת הנתבע ות בדבר השחרת שמות לקוחותיהן, שכן שירות גריסת החומרים שהנתבעת מספקת ללקוחותיהן נעשה במקומות מסווגים באתרים של משרד הביטחון, שהכניסה אליהם מוגבלת לבעלי היתר בטחוני. מעבר לכך, חשיפת שמות הלקוחות תפגע בפרט יותם של הלקוחות, וממילא אין צורך ענייני בחשיפת שמותיהם, שכן הקובע הינו מהות העבודה שהנתבעות מבצעות עבור הלקוחות, ופרטים אלה בהסכמים אינם מושחרים.
לאחר שבית הדין עיין בטענות הצדדים בית הדין מחליט לדחות את בקשת התובע, מן הטעמים הבאים:
ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים בדיון מיום 13.1.19 הייתה במסגרת הדיון בבקשת התובע לגילוי מסמכים. הנתבעות הגישו לפני הדיון התנגדות לבקשה, ולאחר שבית הדין שמע את הצדדים, התקבלה הצעת בית הדין להסדרת הבקשה. ההצעה כללה וויתור של הנתבעת על התנגדותה לבקשת התובע לגילוי מסמכים. כמו כן, היא כללה השלמה של גילוי מסמכים על ידי הנתבעות, תוך השחרת שמות הלקוחות. בעקבות ההסכמה, לה ניתן תוקף של החלטה, גילו הנתבע ות את המסמכים שהתבקשו על ידי התובע בבקשתו לגילוי מסמכים – ההסכמים של הנתבעות עם סולל בונה ופולדמיר.
הלכה פסוקה היא שלבית הדין סמכות להתיר לבעל דין, בנסיבות חריגות, לחזור בו מהסכמה דיונית (בר"ע 69031-10-18 שפירא – המוסד לביטוח לאומי (מיום 22.5.19)).
ואולם, בית הדין אינו סבור כי קיימות בענייננו נסיבות חריגות המצדיקות מתן היתר לתובע לחזור בו מהסכמה דיונית שאליה הגיע בדיון מיום 13.1.19. לעניין זה על בית הדין לאזן בין הפגיעה בבעל הדין שכנגד וביכולתו של בית הדין לקדם הליכים משפטיים על דרך של הצעת הסדרים דיוניים, אשר גלומה בחזרת בעל דין מהסכמה דיונית, לבין הנזק הדיוני שייגרם לבעל הדין המבקש לחזור בו מן ההסכמה הדיונית, אם לא תותר לו החזרה מן ההסכמה. בענייננו, האיזון האמור אינו מצדיק להיעתר לבקשת התובע.
הנתבעות וויתרו על התנג דותן לבקשת התובע לגילוי מסמכים וכבר ביצע ו את חלק ן בהסדר הדיוני. הנתבע ות התנגדו לבקשה בנימוק שההסכמים שהתובע ביקש גילויים אינם מוכיחים את עיקר עיסוקה. הנתבע ות הסכימו לב קשה בתנאי שיותר להן לגלות, תוך אי חשיפת של זהות לקוחותיהן, מסמכים נוספים שלטענתן משליכים על שאלת עיקר עיסוקה, ושמכל מקום, נדרשים לצורך מתן תמונה מלאה בעניין זה נוכח הסכמתן לבקשת התובע.
נראה לבית הדין שלגופה של המחלוקת בין הצדדים בדבר חיוניות המידע בדבר זהות הלקוחות של הנתבעות לצורך קביעת מהות השירות שניתנה על ידי הנתבעות – נכונה יותר עמדת הנתבעות כי ניתן ללמוד את מהות השירות שניתן על ידי הנתבעות גם מבלי שזהות הלקוחות יהיה גלוי. מכל מקום, תרומה אפשרית של זיהוי הלקוחות לעניין זה, אין בה די כדי להצדיק את הפגיעה בנתבעות ובתקינות ניהולם של הליכים תוך שאיפה לקדם הסדרים דיוניים חלף הכרעות בבקשות דיוניות.
יש גם משקל לטענת הנתבעות בדבר פגיעה בלקוחותיה אשר כרוכה בהגשת הסכמים מסחריים שלהם בהתדיינות שהם אינם צד לה.
מן הטעמים דלעיל בית הדין מחליט לדחות את בקשת התובע להתיר לו לחזור בו מן ההסכמה הדיונית שניתן לה תוקף של החלטה ביום 13.1.19 בעניין בקשת התובע לגילוי מסמכים והשלמת גילוי מסמכים על ידי הנתבעות תוך השחרת שמות הלקוחות ואי זיהוים.
בקשת התובע נדחית, איפוא. התובע ישלם לנתבעות הוצאות הבקשה בסך 2,000 ₪.
ערעור ברשות לבית הדין הארצי לעבודה תוך 15 ימים.

ניתנה היום, כ"ה אייר תשע"ט, (30 מאי 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.