הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים סע"ש 43853-05-16

20 מרץ 2019

לפני:

כב' השופט כאמל אבו קאעוד – סגן נשיא
נציג ציבור (עובדים) מר נתן מזרחי
נציג ציבור (מעסיקים) מר מימון אסולין

התובעת
רחל קורש

ע"י ב"כ: עו"ד מאירה נועם
-
הנתבעת
אגודת בית ספר תיכון עירוני כל ישראל חברים ע"ש פרופ' רנה קאסן

ע"י ב"כ: עו"ד סיגל פעיל ועו"ד יפעת תבור

פסק דין

בתובענה דנן עסקינן בפיטוריה של עובדת באגודת "רנה קאסן" אשר הועסקה משך 34 שנים, בתפקידה האחרון כמנהלת כספים, בשל טענה למעורבות באי סדרים באגודה, מבלי ששולמו לה מלוא פיצויי הפיטורים וזכויות סוציאליות נוספות.

בבית הדין התבררה תביעתה של העובדת ותביעה שכנגד של האגודה נגדה להשבת כספים אשר על פי הטענה נטלה בניגוד לדין, בחוסר סמכות ושלא על פי כללי מנהל תקין.

נביא להלן את העובדות שאינן שנויות במחלוקת, טענות הצדדים, נתאר את עיקר הדיון שהתקיים, ונפרט את הכרעת בית הדין.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים

הנתבעת והתובעת שכנגד, אגודת " רנה קאסן", מאוגדת כעמותה רשומה, ומטרותיה הן בין היתר מתן שירותים לעיריית ירושלים בתחום החינוך והתרבות ובכלל זה הרלוונטי לענייננו - ניהול חשבונות והעסקת עובדים בבתי הספר השונים בעיר ( להלן: "הנתבעת" או " האגודה" לפי העניין).

התובעת והנתבעת שכנגד, גב' רחל קורש, הייתה עובדת האגודה משך 34 שנים, החל משנת 1981 ועד לפיטוריה שנכנסו לתוקפם ביום 7.10.2015 ( להלן: "תקופת העבודה").

התובעת החלה את דרכה בתפקיד זוטר והתקדמה עד הגיעה לתפקיד מנהלת הכספים של האגודה.

לאורך השנים, ועד לשנת 2000 או בסמוך לכך, האגודה התנהלה ללא מנכ"ל, והניהול השוטף של האגודה נעשה על ידי יו"ר האגודה וחברי הנהלת האגודה.

מר בנימין ולר היה המנכ"ל הראשון שכיהן באגודה ולאחריו מר יחזקאל גבאי ( להלן: "מר גבאי") שהוחלף ביום 1.6.13 על ידי מר צביקה לוין.

ביום 7.7.2015 הוזמנה התובעת לשימוע לפני פיטורים והטענות העיקריות שהועלו כנגדה בהזמנה לשימוע נוגעות לאחריותה לגירעון הכלכלי אליה הגיעה העמותה, לאי סדרים בה, ולכך כי במשך שנים רבות אישרה התובעת לכאורה לעצמה תוספות שכר והעלאות בניגוד לדין.

ביום 10.8.2015 התקיימה ישיבת השימוע בנוכחות, בין היתר, ב"כ הצדדים.

ביום 18.8.15 העבירה התובעת באמצעות באת כוחה, השלמת טיעונים בכתב, בנוסף על אלה שנטענו בישיבת השימוע.

ביום 19.8.15 התכנסה ועדת השימוע והחליטה על סיום העסקתה של התובעת.

ביום 25.8.15 הודע לתובעת שוועדת השימוע החליטה על סיום עבודתה ביום 7.10.15.

לתובעת נצברו בקופות הפנסיה סך של 519,462 ₪ על חשבון פיצויי הפיטורים אשר שוחררו לזכותה, לטענת הנתבעת לפנים משורת הדין.

עיקר טענות הצדדים בקליפת האגוז

טענות התובעת והנתבעת שכנגד

האגודה הוקמה לצורך ניהול כספי של בית הספר רנה קאסן בירושלים. עם זאת, במהלך השנים נוספו לאחריות האגודה בתי ספר ופרויקטים חינוכיים של העירייה בהיקפים גדולים עד שבמהלך השנים הייתה התובעת אחראית לניהול כספים של כ- 100 בתי ספר, פרויקטים ותוכניות חינוך של עיריית ירושלים.

במשך עשרות שנות עבודתה התובעת שירתה את האגודה במסירות רבה, הקדישה לעבודה שעות רבות, ותרמה תרומה של ממש להתפתחותה של האגודה.

בחודש יוני 2013 מונה מר צביקה לוין כמנכ"ל חדש לאגודה והחליף בתפקידו את מר גבאי. מר גבאי סיים את תפקידו על רקע טענות ביחס לאי סדרים שונים באופן שבו פעל. עם כניסתו של מר לוין לתפקיד, הוא הצר את צעדיה של התובעת מן הסתם משום שראה אותה כחלק מההנהלה הקודמת של האגודה, אותה הוא בא להחליף.

מר לוין שם לו למטרה להפסיק את עבודתה של התובעת, עשה כל מאמץ להקטין את תפקידה ומעמדה ולצמצם את סמכויותיה ולפגוע בה, והוא יצר לה סביבת עבודה עוינת ופוגענית עד שבסופו של דבר הביא לפיטוריה על יסוד האשמות שאין בינן ובין המציאות דבר.

בתביעתה עותרת התובעת להשלמת פיצויי פיטורים והלנתם, פדיון חופשה, פדיון ימי מחלה בלתי מנוצלים, הלנת שכר ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך כולל של 1,138,162 ₪.

טענות הנתבעת והתובעת שכנגד

התובעת שימשה באחד התפקידים הבכירים ביותר בעמותה אם לא הבכיר מכולם הלכה למעשה, ובתפקידה הייתה אמורה לשמש כ"שומרת סף" באגודה, אולם היא לא מילאה את תפקידה, אלא פעלה באופן המנוגד לו. כך, על אף האחריות הגדולה שהוטלה עליה בין היתר לניהול תקין של כספי האגודה על פי כללי המנהל התקין, היא הפרה את האמון שניתן בה עד כדי צבירת חובות בסכומי עתק של כ- 15 מיליוני ₪.

מבדיקה פנימית של רו"ח התבררו ממצאים חמורים ביותר בניהול כספי האגודה עליהם הייתה אמונה התובעת ובכלל זה שינויים וקידומים בשכרה, שלא בסמכות, שלא על פי כללים ברורים ובניגוד לכללים המחויבים בדין. עוד נטען כנגד התובעת כי היא זו שקבעה את שכרה, העלימה עין ממעשיו של המנכ"ל היוצא בכל הנוגע לתשלומים מקופת הורים וכיו"ב טענות.

נוכח האמור ולאחר שהתקיים לתובעת הליך של שימוע, הוחלט לסיים את העסקתה תוך שלילה חלקית של פיצויי הפיטורים.

בד בבד עם הגשת כתב ההגנה הוגשה על ידי הנתבעת תביעה שכנגד להשבת הסכומים אשר לטענתה נטלה התובעת שלא כדין. התביעה שכנגד התבססה על טענות האגודה לפיהן התובעת קיבלה לכאורה בניגוד לדין כספים רבים, בין היתר באמצעות העלאות שכר, העלאות דרגה ותוספות שכר שונות בסך כולל של 638,981 ₪.

ההליך בבית הדין

ביום 7.12.16 ולאחר שההליכים המקדמיים הושלמו, ניתן מפי השופט ( כתוארו אז) רועי קרט צו להגשת תצהירי עדות ראשית.

ביום 6.2.17 הוגשו על ידי התובעת תצהירי עדות ראשית כדלקמן: תצהיר מטעמה; תצהיר מטעם מר בנימין ולר מנכ"ל האגודה בשנים 2001-2004 (להלן: "מר ולר"); תצהיר מטעם מר אלי מעוז ממונה על השכר ומתאם פעולות מנח"י באגודה בשנים 1992 ועד 2003 ( להלן: "מר מעוז"); ותצהיר מטעם מר יהודה נחמיה הכט גמלאי של עיריית ירושלים ואשר שימש כחבר הנהלת האגודה ( להלן: "מר הכט").

ביום 29.5.17 הוגשו על ידי הנתבעת תצהירי עדות ראשית כדלקמן: תצהיר מר צביקה לוין – מנכ"ל האגודה בשנים 2013 עד 2016 ( להלן: "מר לוין"); תצהיר גב' גאליה לפידות סמנכ"ל הכספים של האגודה מיום 1.12014 ( להלן: "גב' לפידות"); ותצהיר מר אהרן עוזיאל - כלכלן ועובד לשעבר במשרד האוצר לרבות בתפקיד סגן בכיר הממונה על השכר ( להלן: מר עוזיאל").

ראיות הצדדים נשמעו ברצף, בימים 15.10.18 ו-16.10.18 ובסיומן ניתן צו לסיכומים בכתב. אחרון הסיכומים הוגש ביום 19.2.19.

דיון והכרעה – בתביעה ובתביעה שכנגד

לאחר שעיינו היטב בכתבי הטענות על נספחיהם, ושמענו את עדויות הצדדים וסיכומיהם, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה הארי ודין התביעה שכנגד להידחות תוך חיוב האגודה בהוצאות , ונימוקינו מפורטים להלן.

"אחריותה של התובעת למלוא תחלואותיה של האגודה"

התובעת הועסקה משך השנים כמנהלת חשבונות באגודה והחל משנת 2000 לערך, התובעת הוגדרה כמנהלת כספים, והיא ניהלה בפועל את מחלקת החשבונות של האגודה. בהכשרתה הרלוונטית לענייננו, התובעת מנהלת חשבונות. אין לתובעת הכשרה בראיית חשבון ולפיכך לא ניתן לייחס לה אחריות המצופה ממי שהוסמך על פי חוק לבצע תפקיד של רואה חשבון על כל המשתמע מכך. לדבריה, כפי שצוטטו בהסכמה בסיכומי הנתבעת, היא בעלת תואר אקדמאי במנהל עסקים ומנהלת חשבונות סוג 3 ויועצת מס בחשבות שכר. בעדותה, התובעת העידה כי לא הייתה ולא עסקה בחשבות שכר באגודה, ובלשונה:

"מעולם לא הייתי חשבת שכר, אף פעם לא התעסקתי בשכר, למדתי חשבות שכר קורס קצר של 40 שעות, של איך לתת ביטוי למשכורות בתוך הנהלת חשבונות. יש לי תואר אקדמי – מנהל עסקים תואר ראשון. עשיתי אותו במהלך העבודה בשנת 2001 באונ' דרבי".

יוטעם כי ממילא לא הופקדו בידי התובעת סמכויות המסורות על פי חוק לוועדת הביקורת של העמותה.

בהתאם לסעיף 19 לחוק העמותות, תש"ם-1980 (להלן: "חוק העמותות") לכל עמותה תהיה אסיפה כללית, ועד מנהל, וועדת בקורת. בהתאם לסעיף 25 לחוק הוועד ינהל את עניני העמותה ובידיו תהיה כל סמכות שלא נתייחדה בחוק או בתקנון לאסיפה הכללית או למוסד אחר ממוסדות העמותה. סעיף 30 לחוק מגדיר את תפקידיה של ועדת הביקורת של העמותה או הגוף המבקר, כדלקמן:

"30.(א) אלה תפקידי ועדת הביקורת או הגוף המבקר:
(1) לבדוק את תקינות פעולות העמותה ומוסדותיה, לרבות התאמת פעולות העמותה למטרותיה;
(2) לבדוק את השגת יעדי העמותה ביעילות ובחיסכון;
(3) לעקוב אחר ביצוע החלטות האסיפה הכללית והוועד;
(4) לעמוד על ליקויים בניהול העמותה, בין השאר תוך התייעצות עם המבקר הפנימי של העמותה או עם רואה החשבון שלה, ככל שמונו, ולהציע לוועד דרכים לתיקונם; מצאה ועדת הביקורת ליקוי כאמור שהוא ליקוי מהותי, תקיים ישיבה אחת לפחות לעניין הליקוי הנדון בלא נוכחות של נושאי משרה בעמותה, וככל הניתן – בנוכחות המבקר הפנימי או רואה החשבון שלה, לפי העניין; על אף האמור הוועדה תיתן הזדמנות לגורם מבוקר להביא את עמדתו לפניה וכן רשאי נושא משרה להיות נוכח בישיבה כאמור לשם הצגת עמדה בנושא שבתחומי אחריותו, אם ביקשה זאת הוועדה; לעניין זה, "נושא משרה" – חבר ועד העמותה, המנהל הכללי של העמותה, משנה למנהל הכללי, סגן המנהל הכללי, כל מנהל הכפוף במישרין למנהל הכללי וכל ממלא תפקיד כאמור בעמותה אף אם תוארו שונה;
(5) לבדוק את עניניה הכספיים של העמותה, את פנקסי החשבונות שלה ואת תשלומי השכר בה, לרבות ייעוד כספי העמותה לקידום מטרותיה;
(6) לבדוק כל נושא אחר הקשור לפעילותה של העמותה;
(6א) לבחון את מערך הביקורת הפנימית של העמותה ואת תפקודו של המבקר הפנימי, ואם עומדים לרשותו המשאבים והכלים הנחוצים לו לצורך מילוי תפקידו, וכן לבחון את תכנית העבודה של המבקר הפנימי לפני הגשתה לאישור הוועד, ולהציע שינויים בה, והכול בשים לב, בין השאר, לצרכיה המיוחדים של העמותה ולגודלה;
(6ב) לבחון את היקף עבודתו של רואה החשבון ואת שכרו, ולהביא את המלצותיה לפני מי שקובע את שכרו לפי סעיף 31ה;
(6ג) לקבוע הסדרים לגבי אופן הטיפול בתלונות של עובדי העמותה בקשר לליקויים בניהול ענייניה ולגבי ההגנה שתינתן לעובדים שהתלוננו כאמור;
(7) להביא לפני הוועד והאסיפה הכללית את מסקנותיה לאור בדיקה כאמור בסעיף זה. " [ההדגשות הוספו – כ.א.ק].

מכאן, בהתאם לחוק העמותות, ועל יסוד חומר הראיות שהונח לפנינו, ואף מעדויות עדי הנתבעת, לאגודה הייתה שדרה ניהולית וגופי ביקורת, שהתובעת אינה נמנית עליהם. בהתאם לחוק, על גופים אלה האחריות החוקית, לבדוק בין היתר את תקינות פעולות העמותה, לעמוד על הליקויים בניהול העמותה, לבדוק את ענייניה הכספיים של העמותה, את פנקסי החשבונות שלה ואת תשלומי השכר בה, לרבות ייעוד כספי העמותה לקידום מטרותיה ועוד.

על אף שהנתבעת ניסתה להעצים את תפקידה של התובעת, הציבה אותה בראש ההיררכיה הניהולית של האגודה, טענה כי היא הייתה העובדת הבכירה ביותר הלכה למעשה , ופעלה לכאורה בוואקום, בהיעדרו של מנכ"ל לעמותה, והלבישה עליה את כל תחלואי האגודה, הטענות המיוחסות לה בדו"ח הביקורת שנערך בעניין גרעון קופות הורים, נערך לשנים 2004 – 2012, דהיינו בתקופה שכבר כיהן בעמותה מנכ"ל, שהוא הסמכות הניהולית הבכירה .

התובעת אף העידה כי עוד טרם מינויו של מנכ"ל לאגודה בשנת 2000, יו"ר הוועד המנהל באגודה עמד בראש הנהלת האגודה ומתחתיו סגן מנהלת חינוך ירושלים ( להלן: "מנח"י"), והיא הייתה מתחתיו בהיררכיה ועדותה בעניין זה לא נסתרה. עוד העידה התובעת כי מקבילה בהיררכיה היה מנהל מדור שכר, מר מעוז ותחתיו היו חשבות שכר, שלא היו כפופות לה. מכאן, הצגתה של התובעת כעובדת הבכירה ביותר באגודה אשר שלטה לכאורה בכל יחידותיה, לרבות במחלקת חשבות השכר, חוטא למציאות ועושה עוול לתובעת.

גם מר לוין בעדותו נאלץ להסכים כי התובעת לא הייתה העובדת הבכירה ביותר בעמותה, וכי מעליה היה מנכ"ל שהוא הסמכות הניהולית העליונה. אמנם ניסה מר לוין לטעון כי היא הייתה הבכירה ביותר בעמותה לפני מינויו של המנכ"ל, אולם איננו מקבלים את עדותו בעניין זה מהטעמים הבאים:
ראשית, הוא לא כיהן בעמותה בתקופה זו ולפיכך לא יכול להעיד מידיעה אישית בעניין זה. שנית, כאמור לעיל, בהעדרו של מנכ"ל הסמכות הניהולית בעמותה הייתה ליו"ר הוועד המנהל. שלישית, הסכים מר לוין כי הוועד המנהל פיקח על עבודת העמותה.

לטענת הנתבעת, ביום 11.6.15 התכנס הועד המנהל של האגודה והחליט בין היתר כי אין מנוס מלשקול סיום העסקתה של התובעת באגודה ויש לדרוש מהתובעת להשיב את הכספים ששולמו לה ביתר, שלא כדין. העתק חלקי בלבד מפרוטוקול הוועד המנהל צורף לתצהיר מר לוין והחלקים ממנו שהונחו בפני בית הדין מובאים להלן:

"2.בוצעו קידומי שכר בניגוד לתקנון ובניגוד לכללי מנהל תקין, תוספות שכר שנתנו בשלהי כהונתן של המנכ"ל הקודם. אנו ממליצים לבקש את השבת הכספים שקבלו בשלהי הכהונה, המהלך לא היה תקין.
3. ביחס לגרעון כספי הורים, יש שורה ארוכה של מסקנות חמורות מאד:
של מימוש לא תקין בכספים שנגבו מההורים וחשד להתנהלות לא תקינה מול ספקים. הסכומים מאד מהותיים וחריגים בכל קנה מידה. יש שורה של ממצאים והמלצות, שלחנו את הדו"ח לתגובת המבוקרים.
מנהלת הכספים טענה שעבודתה נעשתה על בסיס טכני בלבד, אין אנו מקבלים הטענה ויש קושי לקבל את הטענה בפרט כאשר מדובר במנהלת כספים בפרט לאור שכרה הגבוהה אשר מבציע על כך שתפקידה היה בכיר במערכת ( הופיעה כל שנה בדו"ח 5 מקבלי השכר הגבוה באגודה).
בועז גזית:
לסיכום
יש לבקש השבה של הכספים שלא ניתנו כדין.
לגבי מנהלת הכספים היא לא תפקדה כמנהל כספים, במקור היא מנהלת חשבונות שקודמה.
דרור אביב:
המלצתנו בגדול היא לדרוש השבה. מנהלת הכספים מתנערת מאחריות היא טוענת כי תפקידה הוא טכני בלבד. דבר שאינו עולה בקנה אחד עם הגדרת תפקידה כמנהלת כספים. ולכן אנו מצטרפים להמלצה.
החלטות:
[סעיפים 1 ו-2 מושחרים – כ.א.ק]
3.לאור דו"חות הביקורת והטענות שעולות מהם על תפקודה של מנהלת הכספים ועל כספים שקיבלה לכאורה שאינם מגיעים לה, אין מנוס מלשקול לסיים את העסקתה ולדרוש השבת הכספים שלא מגיעים לה וכל זאת בכפוף לשימוע.
4. יש לטפל גם בהשבת הכספים שניתנו שלא כדין.
5. כל זאת בליווי מקצועי של עו"ד סיגל פעיל ושל אהרון עוזיאלי שהיה סגן בכיר לממונה על השכר". [הטעויות במקור – כ.א.ק].

בפנינו הונחו דו"ח ביקורת בדבר גרעון קופת הורים של חטי"ע וחטי"ב בית הספר רנה קאסן ( להלן: "דו"ח ביקורת קופת הורים") ודו"ח ביקורת תשלומי שכר במטה האגודה ( להלן: "דו"ח ביקורת שכר") (להלן ביחד: "דו"חות הביקורת"), ומטבע הדברים הביקורת לא נעשתה סביב התנהלות התובעת אלא היא ביקורת על התנהלות האגודה. דו"חות הביקורת הם שעמדו ביסוד הזמנתה של התובעת לשימוע, ביסוד טענות ההגנה ובבסיס התביעה שכנגד.

יוטעם כבר עכשיו כי דו"ח הביקורת-קופת הורים לא הוגש במלואו, דו"חות הביקורת לא הוגשו באמצעות עורכיהם, הם לא הוגשו כתצהירים או כחוות דעת מומחה וממלא בית הדין לא התבקש לראות בהם כחוות דעת. דו"חות הביקורת רחבי היקף, מסורבלים ולא הובאו בהם מלוא הנתונים עליהם הם מבוססים ולא צורפו להם אסמכתאות לאמור בהן. מנכ"ל האגודה מר לוין העיד כי הוא עצמו לא הבין את כל האמור בדו"חות הביקורת, שהיו מסובכים לטעמו. מכאן, שהיה ראוי להגיש מטעם עורכי דו"חות הביקורת תצהירים ולהביא אותם לעדות. משלא פעלה כך הנתבעת, הרי שמשקלם הראייתי של הדו"חות נמוך.

יובהר עוד כי הנתבעת ייחדה לא מעט מטענותיה כלפי התובעת בנושא אחריותה לכאורה לחובותיה של האגודה, אולם הסכימה בסיכומיה כי נושא זה אינו חלק מדו"חות הביקורת, וממילא לא הביאה ראיות אובייקטיביות לתמוך בטענות כלפיה בעניין זה. נוסיף בעניין זה כי מר לוין הסכים בעדותו שבדו"חות הכספיים השנתיים מעולם לא הצביעו על התובעת כאחראית לגרעון. נוכח האמור, ברי כי טענותיה של הנתבעת בעניין זה נדחות.

דו"ח ביקורת קופת הורים

לטענת הנתבעת, התובעת אחראית לאי סדרים שהתגלו בחשבונות הבנק המיועדים לניהול כספי הורים של ביה"ס רנה קאסן ואחרים. טענותיה של הנתבעת כלפי התובעת בעניין זה, אשר נסמכות על דו"ח ביקורת קופת הורים, התמקדו בעיקר באלה:

מינויה של התובעת כמורשית חתימה יחידה לבצע העברות כספים בין חשבונות בנקים המנוהלים על ידי האגודה, בזמן שהיה עליה לדעת שהדבר אינו תקין ומנוגד להוראות הדין, לרבות להוראות חוזר מנכ"ל משרד החינוך בנושא. ההעברות מחשבון לחשבון לטענת הנתבעת בוצעו לעיתים ללא תיעוד ותוך חשש לשרירות וניהול בלתי תקין של כספי האגודה;

מחשבון הבנק שהיה מיועד לפרויקט " השאלת ספרים לתלמידים" בוצעו תשלומים לספק שירות הסעות " חיים למזון" ולספק שירות " כובשי הסעות" ועלה חשד "לכאורה האם שירות ההסעות אכן ניתן ו/או חשד לכאורה האם סכום השירות הינו באופן מהותי מעל מחיר שוק סביר לשירות הנ"ל";

לא נמצא תהליך רישומי וקיום ביקורת בתהליכי רישום הכספים. הנהלת החשבונות ביצעה רישום טכני של אסמכתאות בלבד ללא אחריות וסמכות בניהול או בהתנהלות הכספית;

בניגוד ללשון הנחרצת של האגודה באשר למעורבותה לכאורה של התובעת באי סדרים בקשר לקופת ההורים, לרבות בתשלומים לקבלני הסעות וניהול מחלקת הנהלת החשבונות ברשלנות, דו"ח הביקורת קופת הורים שהוגש מטעם האגודה מעלה תמונה אחרת. כך, באשר למינויה של התובעת כמורשית חתימה יחידה לביצוע העברות בין חשבונות הבנק של האגודה, המדובר בביקורת המופנית או למצער ביקורת שיש להפנותה כנגד האסיפה הכללית או הנהלת האגודה שלא הסמיכה בעל תפקיד נוסף לשמש כמורשה חתימה, והיא איננה יכולה להיות ביקורת כנגד תפקודה של התובעת שאיננה נמנית כאמור על הנהלת האגודה.

אי מינוי מורשה חתימה נוסף, הינו כשל ניהולי של הנהלת האגודה, שמנכ"ל האגודה או למצער ועדת הביקורת הייתה אמורה להתריע בפניה ולדאוג לתיקונה.

באשר לטענה להעברת כספים מחשבון לחשבון, העידה התובעת כי משרד החינוך היה מעביר כספים לחשבון אחד של האגודה דבר שחייב אותה להעביר את הכספים מחשבון אחד לחשבונות אחרים, מדי חודש בחודשו כדבר שבשגרה. עוד העידה התובעת כי עת היו גירעונות באגודה כתוצאה מאי העברת כספים במועד מהעירייה, היא הייתה מבצעת את ההעברות על פי שיקול דעתו ובהתאם להוראותיו של המנכ"ל ולא על דעת עצמה. מר מעוז תמך בעדותה של התובעת בעניין זה, העיד בתצהירו שכתוצאה מאי העברת כספים בזמן על ידי העירייה נוצר מצב של גרעון מתמיד.

תימוכין לגרסה זו נמצא אף בעדותו של מר לוין אשר העיד כי העברת כספים מחשבון לחשבון זה חלק מהפעילות של האגודה וההעברות נמשכו גם בתקופתו והוסיף כי הגרעון הגדול שירש עם כניסתו לתפקיד צומצם כתוצאה מהזרמת כספים לעמותה על ידי העירייה.

ממילא יוטעם כי השתכנענו כי העמותה הייתה מבוקרת כדבר שבשגרה, ופעולותיה של התובעת שנעשו בהתאם להוראות שקיבלה מהממונים עליה, נעשתה בגלוי ולא במכחשים כפי שהנתבעת רמזה, היא הייתה ידועה לוועד המנהל וקיבלה את תמיכתו.

באשר לטענותיה של הנתבעת בנוגע לאי סדרים לכאורה בתשלומים לקבלני הסעות – הרי שהנתבעת העלתה טענות בעניין זה כנגד התובעת שלא היה להן כל בסיס. כך, עיקר הביקורת בעניין זה בדו"ח הופנתה כנגד המנכ"ל הקודם של האגודה מר גבאי אשר על פי הטענה עשה בחשבון בנק של האגודה, אשר הוא ומזכירתו בלבד היו מורשי חתימה בו, כבתוך שלו. כך נכתב בדו"ח כי מחשבון הבנק שהיה מיועד לפרויקט " השאלת ספרים לתלמידים" בוצעו תשלומים לספק שירות הסעות " חיים למזון" ולספק שירות " כובשי הסעות" בסכומים עגולים, לרוב טרם קבלת חשבוניות וללא מועד קבוע, לחשבוניות לא צורף פירוט אודות השירות שניתן ולא ניתן ליחס את התשלומים לחשבוניות. התשלומים ל"ספקי ההסעות" היו במאות אלפי שקלים מדי שנה וזאת על אף שבחלק מהשנים עיקר ההסעות בוצעו על ידי חברה אחרת - חברת " אגד". הדו"ח העלה חשד לאי סדרים בשנים 2006 עד 2012, המתבטא ב"חשד לכאורה האם שירות ההסעות אכן ניתן ו/או חשד לכאורה האם סכום השירות הינו באופן מהותי מעל מחיר שוק סביר לשירות הנ"ל". בדו"ח הביקורת נמצא כי ההמחאות לספקי שירות ההסעות נחתמו ע"י המנכ"ל מר גבאי ומזכירתו גב' אלטמן ולא על ידי התובעת אשר כאמור כלל לא הייתה מורשית חתימה בחשבון זה, ולפיכך קשירתה של התובעת לעניין זה ורמיזותיה של הנתבעת למעורבותה, חסרת בסיס. זאת ועוד, אין בפנינו ראיה לטענה לפיה כביכול התובעת ידעה על אי הסדרים המיוחסים למר גבאי ושתקה כביכול.

באשר לטענות המייחסות למחלקת הנהלת החשבונות של הנתבעת רישום טכני של פעולות ללא אחריות וסמכות בניהול או בהתנהלות הכספית - איננו יכולים לשלול כי יש אמת מאחורי האמור בדו"ח הביקורת בעניין זה. אולם, לא הובאו בפנינו חוות דעת מומחים באשר להיקף אחריותה של התובעת כמנהלת כספים באגודה, והאמור בכלליות בעניין זה בדו"חות הביקורת שעורכיהם לא הועמדו לחקירה נגדית אינו מספק.

בעניין זה יוטעם עוד, כי עם כניסתו של מר לוין לתפקיד מנכ"ל האגודה הוא מינה מנהלת כספים ( גב' לפידות), כיוון שסבר על יסוד חוות דעת של המבקרים שהפונקציה של סמנכ"ל כספים חסרה באגודה. גם גב' לפידות, העידה כי היא מילאה תפקיד שלא היה קיים באגודה עובר לכניסתה לתפקיד. על פי עדותה, תפקידה שונה בהגדרה מהתפקיד אותו מלאה התובעת, וככל שהתובעת ביצעה תפקידים החופפים לעבודת סמנכ"ל כספים הרי שעשתה כן בהעדרו של הגורם המתאים באגודה, אולם זה לא היה במסגרת תפקידה מלכתחילה. מכאן, ככל שלאגודה טענות על אי מילוי תפקיד ניהול הכספים בצורה נאותה, הרי שמלוא האחריות לכך על האגודה – שלא מינתה מלכתחילה סמנכ"ל כספים מוסמך/ת.

דו"ח ביקורת שכר

כאמור לעיל, העומד בבסיס טענותיה של הנתבעת בתביעה שכנגד, הן הטענות לפיהן התובעת זכתה לקידומי שכר באמצעות עליות בדרגה, תוספות שכר והטבות נוספות שלא בהתאם לדרוג המקצועי שלה, תוך אישור ההעלאות ותוספות השכר לעצמה בין ישירות ובין בעקיפין.

כך, לטענת הנתבעת, התובעת קיבלה תוספת גמול פיקוח בשיעור 85% משכר היסוד ותוספות גמול מקצוע מנהל בשיעור של 30% כאשר תוספת זו ניתנת לעובדי חינוך וכלל לא מגיעה לה. עוד ענה הנתבעת כי אושרה לתובעת תמורת שעות נוספות לתוספת בשיעור 20% כרכיב פנסיוני מבלי שמכסת השעות הנוספות הופחתה. כמו כן, נטען, כי התובעת הביאה לאישור יחיד של הממונה שלה, בקשה בכתב יד, ללא אישור של ועדת המנגנון לתוספת נוספת וחריגה – הגדלת ההפרשות לפנסיה ולקרן השתלמות לשיעור של 35% תוך ניפוח משמעותי של ההפרשות לפנסיה ולקרן השתלמות.

לטענת התובעת המדובר בטענות סרק בלתי מבוססות, שלא הובאה כל ראיה להוכחתן. שכרה עלה בהדרגה וההחלטות על העלאות שכרה התקבלו על ידי ראשי האגודה והממונים על האגודה בעיריית ירושלים ולה מטבע הדברים לא הייתה כל סמכות עליהם.

בדו"ח ביקורת השכר, הגיעו המבקרים למסקנה כי האגודה לא קבעה בתקנונה ובכלל כללים לתשלומי שכר לעובדים ומנהלים אלא מצוין בתקנון באופן כללי כי ישולם " שכר סביר ובתום לב". המבקרים המליצו כי יקבעו כללים וקריטריונים ברורים להעסקת העובדים באגודה, ולמתן תנקים, תוספות ושינויים בשכר לפי סוגי העובדים השונים. כמו כן הוצע לקבוע את הגורמים המוסמכים לאשר תנאי קליטה ותוספות שכר.

עובדי האגודה לא הוקבלו בתנאי עבודתם לשירות הציבורי לעובדי מדינה או לעובדי עיריית ירושלים, לא היה מבנה ארגוני וכפועל יוצא תפקידה של התובעת לא היה מוגדר בצורה מפורשת. כך, העידה אף התובעת:

"אין לי מושג למה זה מקביל. לא עבדתי במקום כזה שיש בו מנהל מחלקה, מנהל אגף, משרת ממשלה. אני לא יודעת למה זה מקביל.
...
אולי אם היה מבנה ארגוני והייתי יועדת אז הייתי אומרת."

מר לוין העיד כי אופן העסקת העובדים באגודה לא היה מוסדר בתקופה הרלוונטית לתביעה, לחלק מהעובדים היו " מכתבי העסקה", חלקן מהעירייה ולאחרים מהאגודה, "ממהדורות שונות", והסכים לשאלת ב"כ התובעת כי אם נהגו באופן מסוים בהעסקת עובד, הרי שזה היה הסכם ההעסקה בעניינו.

התובעת העידה כי היא הועסקה בהתחלה בדירוג אחיד ואחר כך בדירוג המח"ר, אולם לא היה מתח דרגות ולא מבנה ארגוני ברור. מר לוין אישר את עדותה של התובעת לפיה לא היה מתח דרגות לעובדי המטה, הוא העיד כי ניסו לבנות מבנה ארגוני לצרכי שכר העובדים בעקבות דו"חות הביקורת ולשם כך שכרו את שירותיו של אהרון עוזיאל, אשר אישר את הדברים בעדותו. מכאן, אין חולק כי מבנה ארגוני מסודר הכפוף לתשלומי שכר וקידום מקצועי במגזר הציבורי, לא נערך בתקופת עבודתה של התובעת ולפיכך אינו יכול להיות בסיס לתביעת השבה.

טענות הנתבעת לפיהן התובעת היא שלכאורה אישרה לעצמה במישרין או בעקיפין את תוספות השכר, לא הוכחה. בשים לב לוותק של התובעת בנתבעת, התרשמנו כי שכרה של התובעת עלה בהדרגה עד הגיעו ל-29,693 ₪ בחודש לאחר 34 שנות העסקה, בזכות עבודתה שהייתה מוערכת על ידי הממונים עליה.

התובעת ביקשה מהממונים עליה מפעם לפעם תוספות שכר והעלאות בשכרה, ואין המדובר בהתנהלות חריגה. לעיתים בקשותיה נענו, באישור הממונים עליה בלבד, כפי שנראה להלן, ולעיתים נדחו על ידי הממונים עליה.

התובעת הראתה בתצהירה, בנספחיו ובעדותה כי בכל פעם שקיבלה קידום או תוספת שכר, היא פנתה לממונים עליה, שהם היו בעלי הסמכות לאשר תוספות שכר, ותוספות אלה לא ניתנו שלא באישורם. מר הכט תמך בעדותו בטענות התובעת לפיהן אדם לא היה יכול לאשר לעצמו תוספות שכר והתוספות שאושרו לה לתשלום אושרו על ידי הממונים עליה, לרבות על ידו הוא בעצמו.

אין מקום לדון בכל אחת מהתוספות שניתנו לתובעת במהלך השנים, אשר כאמור הוענקו לה באישור הממונים עליה. לשם הדוגמא בלבד נתייחס לתוספת המשמעותית, תוספת הפיקוח שהוענקה לתובעת בשנת 2000, עליה התעכבה הנתבעת בדיון. התובעת הסבירה את הנסיבות שהובילו להענקת התוספת והיא הראתה כי זו הוענקה לה, באישור ובחתימת ידו של מנכ"ל האגודה מר ולר. התובעת העידה כי בשנת 2000 נכנסו לאגודה 64 בתי ספר יסודיים שהיא התבקשה להיות אחראית על הנהלת החשבונות והכספים שלהם שהגדילו את היקף העבודה באופן משמעותי ובתמורה לכך קיבלה תוספת בשכר, שמהותה הוצעה על ידי מנכ"ל האגודה מר ולר ואושרה לתשלום על ידו, בחתימת ידו. עדותה של התובעת נתמכה אף בעדותו של מר ולר שהצדיק את תשלום תוספת הפיקוח עקב הגדלת היקף העבודה שהוטלה על התובעת באופן משמעותי והוא הסביר שהתוספת שנבחרה נעשתה לאור יום, בוועד המנהל של האגודה, והיא ניתנה לתובעת לאחר התייעצות עם גזברות העירייה ומחלקת כוח האדם בה.

גם מר לוין בעדותו אישר כי היקף הפעילות של האגודה גדל משמעותית לאורך השנים, ולפיכך בעדותו חיזק את דבריהם של התובעת ושל מר ולר.

בשים לב כי האגודה לא הייתה כפופה לתשלום שכר בהתאם למגזר הציבורי, הרי שאין משקל לטענה כי התוספת ששולמה באה מתחום החינוך ולכאורה איננה ישימה על הדירוג של התובעת.

ככל שיש ממש בטענות הנתבעת לפיהן אישור התוספת על ידי מר ולר לא נעשה כדין, הרי שגם בעניין זה אין לאגודה אלא להלין על עצמה. בהעדר כללים ברורים ומחייבים לתשלום שכר ותוספות לו, לא ניתן בדיעבד, כעבור שנים ארוכות, להטיל את האחריות על קבלת התוספות על מי שקיבל אותן באישור הסמכות הניהולית בארגון.

איננו מקבלים את טענות הנתבעת לפיהן לכאורה לא נמצאו אישורים ואסמכתאות לכל העלאות שכרה של התובעת ולפיכך יש לכאורה לזקוף את הדבר לחובתה. הטענות בעניין זה אינן יכולות לבסס יש מאין עילת תביעה נגד התובעת, שכן בהעדר ראיה פוזיטיבית להוכחת הטענה כי שכרה של התובעת הועלה שלא כדין, לא ניתן לקבל את טענות האגודה. מעבר לכך, מר מעוז, שנזכיר היה הממונה על השכר באגודה, העיד בתצהירו כי לא היה שינוי בשכרה של התובעת ללא החלטה של הממונים עליה ו"כל שינוי בשכרה היה ממוסמך". עוד העיד כי לתובעת לא הייתה סמכות בקשר לשכרה, הוא לא היה כפוף לה וכל הנחיה הקשורה לשינוי בשכרה קיבל הוא מהממונים עליו ולא ממנה. לא רק שעדותו בעניין זה לא נסתרה אלא שהנתבעת נמנעה מלחקור אותו בעניין זה כלל – ולפיכך על פי הפסיקה הדבר ייזקף לחובתה. זאת ועוד, מר לוין תמך בעדותו של מר מעוז לפיה לא היה כפוף לתובעת והוסיף כי מדור השכר כולו לא היה כפוף לה.

באשר לתצהירו של מר עוזיאל יוטעם כי אין מדובר בחוות דעת של מומחה, אלא בתצהיר מטעם בעל תפקיד - יועץ לנתבעת. זאת ועוד, מר עוזיאל העיד כי הוא לא יודע לומר מה כלל תפקידה של התובעת, הדבר נראה לו בלתי רלוונטי, ועל אף שבתצהירו הסתמך על דו"חות הביקורת הוא לא בדק את הנתונים על פיהם נכתבו, ולפיכך ברי כי בכל מקרה לא ניתן לראות בתצהירו כחוות דעת מקצועית.

תצהירו של מר עוזיאל מבוסס על הקבלה תיאורטית של שכרה של התובעת לשכרם של עובדי עירייה, מבלי שיהיה לדבר בסיס בדין ופשוט מאחר וזה " נראה לו מתאים". מדובר אפוא בהשוואה מלאכותית, שאינה מחייבת. מכאן, שלא ניתן לסמוך על חישוביו של מר עוזיאל ולהחיל אותן בענייננו.

אנו סבורים אומנם כי הניסיון של האגודה להסדיר, באמצעות מר עוזיאל, את המבנה הארגוני של מטה האגודה ולקבוע תקינה של תפקידים ומנגנון מסודר לתשלום שכר, העלאות בדרגה ותוספות, הוא מבורך ומתבקש. עם זאת, הסדרה כזו לא יכולה לחול רטרואקטיבית על עניינה של התובעת, אלא ממועד ההסדרה ואילך.

לסיכום - משלא נקבעו כללים ברורים ושכרם של עובדי האגודה לא הוצמד לשכר עובדי המגזר הציבורי, ושולם לתובעת שכר ותוספות באישור הממונים עליה באגודה, תחת עיניהם הפקוחה של הועד המנהל, המנכ"ל וועדת הביקורת, ובהעדר ראיה כי התובעת פעלה שלא כדין כדי להביא לתוספות אלה, אין לאגודה אלא להלין על עצמה ובכל מקרה, אין בכך כדי להצדיק שלילה של הזכויות המגיעות לה או כדי להביא להשבה ולפיכך אפוא התביעה שכנגד נדחית.

שכרה הקובע של התובעת

לטענת התובעת, שכרה האחרון של התובעת והבסיס לחישוב רכיבי התביעה עמד ע"ס 29,639 ₪ לחודש.

לטענת הנתבעת שכרה האחרון של התובעת עמד על 49,356 ₪ . אומנם שני הצדדים מפנים לתלוש השכר של חודש ספטמבר 2015 לקביעת שכרה הקובע של התובעת, אולם הנתבעת לא טרחה לציין כי כללה בהצגת שכרה של התובעת גם תשלום ששולם לתובעת בגין מענק יובל בסך 17,619 ₪ וגם החזרי הוצאות בסך 2,098 ₪, אשר ללא ספק אינן חלק מהשכר הקובע.

בניכוי מענק היובל והחזר הוצאות, כמפורט בתלוש 9/2015 עליו נסמכים הצדדים, שכרה של התובעת עומד על סך 29,639 ₪ - כפי שהיא טענה בתביעתה וכפי שאף הסכים מר עוזיאל בתצהירו.

איננו מקבלים את טענות הנתבעת לפיהן שכרה של התובעת היה צריך לעמוד על 21,766 ₪, הנחה המבוססת על מצב היפותטי לפיו שכרם של עובדי האגודה מוצמד לשכרם של עובדי הרשויות המקומיות. בעניין זה יוטעם כי משאין חולק כי התובעת איננה עובדת עירייה, וההסכמים מכוחן יצר מר עוזיאל יש מאין את שכרה הספקולטיבי של התובעת אינם חלים על יחסי העבודה בין הצדדים, הרי שהנחות היסוד עליהם מבוסס תצהירו של מר עוזיאל אינן יכולות להיות עילה לשלילת פיצויי הפיטורים המגיעים לה או לתביעת השבה. לפיכך כאמור לעיל, בהעדר מקור נורמטיבי להקבלת שכרה של התובעת לעובדי המגזר הציבורי או לעובדי העירייה, אין מקום לקביעה שרירותית כזו.

אמנם ככלל מקובל עלינו כאמור לעיל ששכרם של עובדי עמותות עירוניות ובכלל זה שכרה של התובעת היה צריך להיות ברור, מוגדר ומוסדר, מוצמד לשכרם של עובדים מקבילים במגזר הציבורי, אולם משלא נהגה כך האגודה, אישרה את עלייתו ההדרגתית של שכרה של התובעת, שהגיע לה על פי טענות הנהלתה עקב היקף העבודה הרב שהוטל על כתפיה, אין מקום ל"תיקון" רטרואקטיבי ולכל היותר ניתן היה להסדירו ממועד מסוים, עם הסדרת שכרם של כלל עובדי האגודה ואילך.

לפיכך, חישובי פסק הדין יתבססו על שכרה הקובע של התובעת כפי שעמד במועד הפסקת עבודתה, כאמור בסך 29,639 ₪.

פיצויי פיטורים ושלילתם

נטל ההוכחה כי נתקיימו נסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים מוטל על המעסיק. בנוסף, כאשר נטענת נגד העובד טענה כי ביצע מעשה בעל אופי פלילי, נדרשת מידת הוכחה מוגברת, מעבר למידת ההוכחה הרגילה הנדרשת בהליך אזרחי .

עוד נפסק כי "הלכה פסוקה היא מימים ימימה כי 'שלילת פיצויי פיטורין ותמורת הודעה מוקדמת נעשית במשורה, במקרים הקיצוניים ביותר'; באשר 'הפיטורים כשלעצמם, אף תוך כדי תשלום פיצויי פיטורים, הם עונש'. התכלית שבשלילת פיצויי הפיטורים שתי פנים לה: להעניש את העובד בגין עבירת משמעת חמורה שביצע; ולהוות מסר מרתיע לכלל העובדים מפני ביצוע מעשים דומים. בשלילת פיצויי הפיטורים, מעביר המעביד לעובדי המפעל מסר מרתיע, תוך מתן ביטוי הולם להסתייגותו 'מהתנהלותו הפסולה של העובד'.

כפי שקבענו לעיל, הנתבעת לא הוכיחה כהוא זה את טענותיה באשר לאחריותה לכאורה של התובעת לגירעונותיה של האגודה, לאי סדרים או למצער לניהול רשלני בכספי האגודה והיא לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי התובעת נטלה כספים בניגוד לדין, באמצעות העלאת ותוספות שכר. מכאן, הנתבעת לא ביססה את טענותיה לשלילת פיצויי פיטורים, לקיזוז ולהשבה.

בנסיבות אלה, ומשלא הייתה מחלוקת כי התובעת פוטרה מעבודתה, היא זכאית לפיצויי פיטורים מלאים.

לפיכך ועל יסוד השכר הקובע, התובעת זכאית לפיצויי פיטורים בסך 1,007,726 ₪ בניכוי הסכומים ששוחררו לזכותה בסך 519,462 ₪. מכאן, התובעת זכאית להשלמת פיצויי פיטורים בסך 488,264 ₪.

פיטורים שלא כדין, סביבת עבודה פוגענית, התנכלות ועגמת נפש

בתביעתה, התובעת הלינה על האופן בו פוטרה מעבודתה, טענה כי ההחלטה על פיטוריה התקבלה עוד טרם השימוע, והיא עתרה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ועגמת נפש בסך 355,668 ₪. בסיכומיה התובעת שינתה את חזית הטיעון, וביקשה את אותו פיצוי על יסוד טענות לפיהן מר לוין יצר לה סביבת עבודה פוגענית, התנכל לה, השפיל אותה והתעמר בה, וכי לכאורה נגרמה לה בעקבות כך עגמת נפש ואף פגיעה נפשית שהצריכה טיפולים.

יובהר כי לא יפסקו לתובעת פיצויים על יסוד טענות שלא הועלו מפורשות בכתב התביעה. בכל מקרה, מצאנו לדחות הן את טענותיה שבכתב התביעה והן את הטענות שבסיכומיה אף לגופן.

בענייננו, אין חולק כי התובעת הוזמנה מבעוד מועד לשימוע במכתב מפורט הכולל 12 עמודים של טענות מפורטות המבוססות על דו"חות הביקורת שנערכו בעניינה של האגודה.

התובעת התייצבה לשימוע שהתקיים למעלה מחודש לאחר מכן, ובפרק הזמן עד לשימוע יכלה להיערך לו כראוי. התובעת התייצבה לשימוע מלווה בבאת כוחה, השיבה לטענות שהועלו כנגדה ולאחר השימוע, טרם התקבלה החלטה בעניינה, הוסיפה טענות בכתב.

התרשמנו על יסוד כלל החומר שהונח לפנינו והעדויות כי מר לוין סבר, הגם בטעות, כי התובעת אחראית במידה מסוימת להתנהלות בלתי תקינה, וזה היה היסוד ליוזמה להביא להפסקת עבודתה ולא טעמים אחרים. לא הוכח בפנינו אפוא כי ההחלטה על הפסקת עבודתה של התובעת נפלה עוד טרם השימוע כטענתה ושמינויה של גב' לפידות כסמנכ"ל הכספים היא הראיה לכך. כאמור לעיל, ראינו כי הפונקציה של סמנכ"ל כספים באגודה הייתה חסרה, והיא מולאה ברו"ח, תפקיד שהתובעת ממילא, בהעדר הכשרה מתאימה, איננה מוסכמת למלא.

זאת ועוד, לא הובאו בפנינו ראיות ולפיכך לא שוכנענו כי מר לוין יצר לתובעת סביבת עבודה עוינת ופוגענית, וטענותיה של התובעת בעניין זה נותרו ללא סיוע.

באשר לטענות לעגמת נפש בפרשת חן קבע בית הדין הארצי כי לא בנקל יפסוק בית הדין פיצוי בגין עוגמת נפש, וכדבריו:

"ככלל, הלכה היא כי פיצוי בגין עגמת נפש ' לא יינתן כדבר שבשגרה אלא במקרים הקיצוניים'. כי יש לבחון את טיב הפגיעה בעובד וחומרתה ביחס ' להוראות החקיקה בנוגע לשיעור הפיצוי ללא הוכחת נזק' וביחס למתחם גובה הפיצוי שנפסק ברכיב זה, במסגרת שיקול דעתו של בית הדין בקביעת פיצוי על נזק שאינו ממוני, שלא במסגרת הוראות חקיקה מיוחדות [...] ודוק. הפיצוי בגין עגמת נפש אינו בבחינת פיצויים עונשיים. תכליתו לפצות על התנהגות קיצונית של המדינה אשר ללא ספק גרמה נזק לא ממוני יוצא דופן לעובדת".

התובעת לא הביאה ראיות לפגיעה נפשית ולטיפולים שעברה לכאורה בעקבות עגמת הנפש שנגרמה לה וטענותיה בעניין זה נותרו מיותמות. לא התרשמנו אפוא כי עוגמת הנפש שנגרמה לתובעת עולה על עגמת הנפש הנגרמת לכל עובד המאבד את מקום פרנסתו לאחר תקופת עבודה ארוכה כדוגמת זו שהועסקה בה התובעת באגודה.

לפיכך, מצאנו לדחות את התביעה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, סביבת עבודה פוגענית, התנכלות ועגמת נפש.

פדיון חופשה, פדיון מחלה ויתרת שכר עבודה

אין מחלוקת בין הצדדים כי בתלוש השכר האחרון של התובעת לחודש אוקטובר 2015, עמדו לזכות התובעת 54 ימי חופשה, ו-663 ימי מחלה בלתי מנוצלים אשר על פי הנוהג המקובל באגודה, עובד הפורש מעבודתו זכאי לפדיונם. עם זאת, הנתבעת חלקה על הסכום הנתבע בגינם וביקשה לקזז הסכומים המגיעים לה בגין הזכויות הנ"ל מחובה הנטען של התובעת אל הנתבעת.

כאמור לעיל, מצאנו לדחות את טענות הקיזוז וההשבה של הנתבעת ולפיכך, התובעת זכאית לפדיון חופשה ולפדיון מחלה.

בשים לב כי הנתבעת הודתה במספר ימי החופשה והמחלה שהגיעו לתובעת, לא ברור על יסוד מה חלקה על הסכום המגיע בגין זכויות אלה, והיא לא הגישה תחשיב נגדי מטעמה. ככל הנראה חישוביה של הנתבעת מבוססים על השכר "הרצוי" של התובעת על פי ההיפותזה של מר עוזיאל ולא על השכר הקובע. בהעדר תחשיב נגדי, ובשים לב כי חישובי התובעת בוצעו על יסוד השכר הקובע הנ"ל, מצאנו לקבל את התביעה לפדיון חופשה ומחלה במלואה.

לפיכך, הנתבעת תשלם לתובעת פדיון חופשה בסך 64,020 ₪ ופדיון ימי מחלה בסך 227,931 ₪ כפי שנתבע.

מעיון במשכורת האחרונה, נותר לתשלום שכר של 2,279 ₪ אשר קוזז על ידי הנתבעת. משדחינו את טענות הקיזוז וההשבה, הרי שהתובעת זכאית גם לתשלום זה. טענותיה של הנתבעת לגבי זכאותה לכאורה לנכות משכרה את החלק היחסי מהזכויות אשר שולמו לה בגין הבראה, ביגוד, מענק יובל וביטוחי רכב לא הוכחו וממילא לא משתקפים מתלושי המשכורת ולפיכך נדחות בזאת.

הערה לסיום

בסיכומיה הלינה על כך הנתבעת כי התובעת נמנעה מלהביא את מר גבאי לעדות, וטענה כי יש בכך כדי לפעול לרעתה. לדעתנו, ההפך הוא הנכון. בשים לב כי הנתבעת האשימה את התובעת כי עשתה יד אחת עם מר גבאי כדי להונות את הנתבעת ולהוציא ממנה כספים שלא כדין ובהינתן כי מטבע הדברים הנטל על הנתבעת להוכיח את הטענות המיוחסות לתובעת בעניין זה, הרי שהיה על הנתבעת להזמין את מר גבאי לעדות, והימנעותה מלעשות כן תיזקף לחובתה היא.

עוד הלינה הנתבעת על כך שהתובעת לא דיווחה לאורך השנים על התנהלות לקויה לכאורה של מר גבאי. בעניין זה יוטעם, כי מר גבאי לא היה צד להליך דנן ואף לא הוזמן לעדות, ולפיכך איננו יכולים לקבוע כנגדו ממצאים עובדתיים כלשהן, ובוודאי שלא ניתן לחרוץ את דינו כפי שהנתבעת מבקשת לעשות. זאת ועוד, ככל שהתובעת נחשפה להתנהלות בלתי חוקית לכאורה של בעל תפקיד כזה או אחר באגודה, מן הראוי היה לדווח על כך להנהלת האגודה. אולם, בשים לב למעמדה של התובע באגודה, אשר כאמור לא הייתה חלק מהנהלתה, הימנעותה מלעשות כן איננה יכול להקנות לאגודה עילה לשלילת פיצויי הפיטורים או לפיצוי כספי כלשהו.

סוף דבר

האגודה תשלם לתובעת סך של 782,494 ₪, לפי הפירוט שלהלן:

יתרת פיצויי פיטורים, בסך 488,264 ₪;
פדיון חופשה בסך 64,020 ₪;
פדיון ימי מחלה בסך 227,931 ₪;
שכר עבודה בסך 2,279 ₪;

על הסכומים הנ"ל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 7.10.15 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

כאמור התרשמנו כי הנתבעת סברה, הגם בטעות, על יסוד דו"חות הביקורת, כי עומדת לה טענת קיזוז נגד תביעתה של התובעת, ולפיכך לא מצאנו מקום לחייב בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים או בפיצויי הלנת שכר.

בנסיבות העניין, בשים לב לאופי הטענות שהועלו כנגד התובעת ולא הוכחו, ובהתחשב בהיקף החומרים הרבים שהיא נאלצה להתמודד עמן כדי לעמוד על זכויותיה, בנוסף לסכומים המפורטים לעיל, הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 2,500 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 85,000 ₪. לא ישולמו הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד במועדם, יתווספו אליהם הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ערעור על פסק דין זה הוא בזכות. ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום שפסק הדין יומצא לצד המבקש לערער.
 
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ג אדר ב' תשע"ט, (20 מרץ 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר נתן מזרחי
נציג ציבור (עובדים)

כאמל אבו קאעוד,
סגן נשיא

מר מימון אסולין
נציג ציבור (מעסיקים)