הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים סע"ש 42551-11-14

29 ינואר 2018

לפני:

כב' השופטת שרה שדיאור
נציג ציבור עובדים משה ראובני
נציג ציבור מעסיקים אלישע שחף

התובע
1. MASSHO GEBRE דרכון אריתראי מס' 4628/81970
ע"י ב"כ: עו"ד יצחק יצחקי
-
הנתבעים
1. מוקד הים בע"מ חברות 514188218
ע"י ב"כ: עו"ד תמיר שטינוביץ

2. דור-אלון אנרגיה בישראל (1988) בע"מ/ חברות 520043878
ע"י ב"כ: עו"ד עינת כרמי ברק

פסק דין

בפני בית הדין תביעת התובע , עובד נקיון, לתשלום שכר, הפרשה לפנסיה, דמי חגים, פיצויי פיטורין ואי מתן הודעה מוקדמת, פיצוי על פיטורים שלא כדין, על תלושים שלא כדין ועוד.
הנתבעת 1 טענה כי היא המעסיק, לעניין התקופה בה עבד אצלה וכי שולמו לו זכויותיו כדין.
בתאריך 16/3/16 הוסכם ע"י נתבעת 1 על תשלום שתשלם הנתבעת 1 לתובע בגין סכומים שלא היו שנויים במחלוקת .
הנתבעת 2 טענה כי היה עובד של הנתבעת 1 וכי ההסכם בדבר נקיון באתר נעשה ע"י חברה אחרת שאינה הנתבעת 2 , מול חברה שאינה הנתבעת 1.על כן טענה להעדר יריבות והעדר יחסי עובד מעסיק.

העובדות:
התובע עבד בנתבעת 1 מוקד הים בע"מ לכל הפחות מנובמבר 2011 ועד אפריל 2014.
הנתבעת 1 היא חברה בעלת רישיון כוח אדם ורישיון לעסוק כקבלן שרותי ניקיון ומיקור חוץ, חברת דוכיפת היא חברה לשירותי אבטחה שמירה וניקיון. הנתבעת 1 מודה בקשר ביניהם ובמופיע בהסכם נספח ב' לכתב הגנה של הנתבעת 2.
הנתבעת 1 שיבצה את התובע לעבודה באתר תחנת הדלק בלטרון.
הנתבעת 1 לא הפרישה לתובע לפנסיה. לכל הפחות היה על הנתבעת 1 לשלם לתובע סך של 4438 ₪ בגין רכיב הפנסיה.
לא שולם לתובע הצ'ק בגין תלוש שכר מאי 2014.

המחלוקות:
מה הייתה תקופת עבודתו של התובע, האם עבד מספטמבר 2011 כטענתו אם לאו. מה היה מועד סיום עבודתו.
מה היה היקף העסקתו ,לרבות שאלת גמול שעות נוספות להן טען.
מהו שיעור ההפרשות לפנסיה שעל הנתבעת 1 לשלם לתובע.
מה היו נסיבות סיום עבודתו של התובע, האם פוטר או התפטר והאם זכאי לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת. האם הייתה זכאית הנתבעת 1 לקזז את דמי ההודעה המוקדמת.
האם זכאי התובע להפרשי דמי הבראה, ימי חג , פנסיה , נסיעות ופדיון חופשה.
האם זכאי התובע להחזר בגין ניכוי רשות ביתר.
האם זכאי התובע לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פיצוי בגין מגורים, או פיצוי לא ממוני ובאיזה שיעור, ובגין איזו עילה.
האם היה מקום לתבוע את הנתבעת 2 ובאיזו עילה וככל שלא האם קמה לה הזכות להוצאות בגין כך ובאיזה שיעור, בין היתר בהתייחס לכתב הגנה, להפניה לחברת הבת " נחשון אלון מסעדה בע"מ" ולהסכם עם חברת דוכיפת.

הכרעת הדין
בפני בית הדין מספר גרסאות למהלך הדברים בנוגע ליחסי העבודה וסיומם. לא ניתן היה לקבל מהעדויות תשתית עובדתית מובנית ומסודרת , בין היתר נוכח סתירות, בגרסאות הצדדים להליך ,הכל כפי שפורט להלן בכל אחד מהרכיבים.
בשל כך יפסק ההליך על פי נטלי ההוכחה, בכל רכיב לגופו.

תקופת עבודתו של התובע, האם עבד מספטמבר 2011 כטענתו אם לאו. מה היה מועד סיום עבודתו.
התובע עקבי בעדותו לגבי תחילת עבודתו ב 03.09.2011 וטוען כך בכמה הזדמנויות שונות. בתצהיר : "התקבלתי לעבודה מיום 03.09.2011 בתחנת דלק לטרון על ידי הנתבעת 1... "(סעיף 3, עמוד 2 לתצהיר) בעדות: " התחלתי ב 03.09.2011 ... "( פרו' ע' 15 ש' 15, ).
עם זאת טענותיו אינן נתמכות בראיות או תיעוד כלשהו.
לטענת הנתבעת 1 טופס 101 והסכם העסקה נקרעו על ידי התובע ועל כן אין באפשרותה להציגם לבית הדין. כך מעיד מר עומרי ליסט (ע' 26 שורות 27-30 ע' 27 ושורות 1-3 ):
"ש. איפה הסכם שלו.
ת. בצו הרחבה חדש הוא היה אמור לחתום על הסכם חדש בגלל השינוי, הודעה על שינוי בתנאי עבודה, הוא לא הסכים לחתום על שום מסמך, חזרתי יומיים למחרת למשרד הראיתי לו על מה שהוא היה חתום קודם כדי להראות לו שזה טופס 101 הייתה השתוללות שם הוא לא היה מוכן לחתום על טופס 101 הוא קרע את הטפסים, הוא השתולל שם, הוא איים עלי שיזמין לי משטרה, התחיל לצעוק עלי. הייתי בהלם. חסר אונים. ניסינו עם נציגי החברה לדבר ולהסביר, לא היה לי ברירה. הוא המשיך עוד לעבוד שם, כל חודש עם המשכורת היה שם צעקות, אי אפשר היה... הוא היה משתולל. עשה לי נזק מול לקוח."(דגש שלי ש.ש.)
טענתו זו נתמכת בהקלטת השיחה בין התובע לבין נציג הנתבעת 1 ואף נתמכת בעדותה של הנתבעת 2.
לגרסת הנתבעת 2 התובע הוצב בחצריה (בתחנת דלק במתחם לטרון) בתקופה שבין 11.20111 ו 04.2014. ב 04.2014 חדל התובע מלהופיע בחצרי הנתבעת 2 והיא אינה יודעת מה עלה בגורל העסקתו מאז.
התאריך 01.11.2011 אף מופיע כתאריך תחילת העסקה בתלושי השכר של התובע.
התאריך 3.9.11 אינו מופיע בשום מקום פרט לדברי התובע, 1.11.11 המופיע במסמכים, ובגרסאות שתי הנתבעות ,על כן יש לראות בתאריך 1.11.11 תאריך תחילת העסקתו של התובע.
החישובים יערכו על פי תאריך זה.

מועד סיום העסקה
התובע טוען בתצהירו(סעיף 4): " פוטרתי ביום 03.05.2014... ". טענתו זו אינה נתמכת בראיות.
הנתבעת 2 טענה כי לא הוגשה לחברת נחשון- אלון- המסעדה בע"מ כל חשבונית בגין עבודתו של התובע ב 03.05.2014 בחצריה.
משזה היה מקום עבודתו לפני כן, יש בכך לתמוך בגרסת הנתבעת 1 שחדל לעבוד בחודש אפריל 2014 וזה החודש אחרון לעבודתו.

מה היה היקף העסקתו לצורך העניין הזה, האם רישומי השעות שהגישה הנתבעת 1 נכונים או שמא נכונות טענותיו של התובע בדבר היקף השעות הנוספות שביצע.
הוגשו דיווחי הנוכחות של התובע (נ1/1) ותלושי השכר. עולה מעיון בהם כי יש התאמה בין דיווח הנוכחות לרישום בתלוש ולתשלום .
התובע טען לשעות נוספות שביצע בקביעות (תצהיר סע' 5).לגרסתו 10.5 שעות ליום מראשון עד חמישי , לא כולל יום שישי 63 שעות נוספות.
בחקירתו הנגדית אישר כי לא עבד כל ימי השישי וכי הדבר השתנה(ע'13 ש' 9-17), כ שעומת עם הדוחות הרשומים בהם מופיעה היעדרות , לא הכחיש את הרישום, ההיפך ציין שהיה בחופש ו"לא זוכר"(ע'13 ש' 22-31 ע'14 ש' 2-7).
דהיינו בחקירתו הנגדית, לא סתר את הדוחות עימם עומת. דוחות אלה סותרים את סעיף 5 לתצהירו. יתר על כן התובע מאשר בחקירתו כי מה שנרשם בתלושי השכר הוא קיבל.(ע' 12 ש' 20-28) .
התובע הציג גרסה אשר אינה קוהרנטית ומלאה סתירות:
"ש. איך עשית חישובים בכתב התביעה ובתצהירך על שעות נוספות? לפי מה שאתה זוכר? אתה יודע מה זה שעות נוספות?
ת. אני יודע מה זה שעות נוספות.
ש. הגשת מסמך עם חישוב שעשית של שעות נוספות. על סמך מה כתבת את השעות הנוספות שאתה טוען שעשית?
ת. ניגשתי לעו"ד שלי וסיפרתי לו מה שמגיע לי.
ש. אז השעות זה מהראש?
ת. ישבתי איתו והוא אמר לי כל מה שמגיע לי ומה שלא מגיע לי.
ש. אז איך ידעת מתי עשית שעות נוספות?
ת. יש בתלוש.
ש. לפי התלוש?
ת. יש בתלוש כמה שעות אני עובד וכמה אני לא עובד. הייתי עובד 10.5 שעות כל יום.
ש. גם ביום שישי?
ת. בשישי 9 שעות עבדתי.
ש. את החישוב בתצהיר עדות ראשית לא עשית לפי דו"חות נוכחות שקבלת. לפי מה עשיתם את החישוב של השעות הנוספות לפי התלוש או לפי הדו"חות נוכחות?
ת. הייתי עובד 10 שעות כל פעם, והגשתי לעו"ד שלי את כל השעות שלי." (ע' 16שורות 12- 28 )(דגש שלי ש.ש.).
באותה עדות ממש העיד התובע:
ש. יש פה דו"ח נוכחות שלך מ 12.2011, אתה אמרת קודם שבחודש הזה ועד 02.2012 עבדת כל הימים.
ת. כן.
ש. אבל בדו"ח רואים שכל ימי שישי שלך פנויים ולא עבדת בכלל." (ע' 16 שורות 6-8 ).
עדותו זו אף נסתרה בעדותה של גב' אורטל בן דוד
"ש. התובע עבד ימי שישי.
ת. לא. זה היה יום החופש שלו.
ש. התובע טען שהוא עבד יום שיש עד פברואר 2012 ואז לסירוגין.
ת. התובע לא עבד בימי שישי, החבר'ה שלי היו עושים את אזור הפחים ומנקים את המתחם."
טענותיו של התובע למתכונת העבודה ברצף ללא מנוחה השבועית לא נתמכו בראיות ונסתרו.
עוד, קיימת התאמה בין דו"חות הנוכחות לבין תלושי השכר, נבדקו לדוגמא חודש דצמבר 2011 ומרץ . כלומר לא נסתרת גרסת הנתבעת 1 כי שולמה מלוא התמורה עבור שעות העבודה של התובע .
מר עמרי ליסט נחקר אף הוא בקשר לדוחו"ת ואישר כי התובע חתם על חלקם (ע'27 ש'23 עד ע' 28מ ש' 3). בכך יש אישוש לגרסת הנתבעת 1 בדבר תקינות הדוחו"ת. מר ליסט אף העיד כי המשרה שלו הייתה בשעות קבועות. ע' 20 ש' 14-28), וכי היה נוהל מסודר של רישום ותשלום. עדותו לא נסתרה.
הגב' אורטל בן דוד העידה שהעבירה את הדיווחים (ע' 24 ש' 1-2) אף הדגישה כי אכן נעדר וכי היא וצוות העובדים שלה ביצעו פעולות נקיון כשהוא נעדר בלא לקבל עובד אחר. על כן גם עדותה תמכה בגרסת הנתבעת 1 והפריכה את טענת התובע.
מכאן שגרסתו של התובע לגבי היקף העסקתו נסתרה בדוחות הנתבעת 1. מנגד דוחות אלו אושרו ולא נסתרו בחקירתו הנגדית של התובע, כך גם מה שכתוב בתלושים ושולם לו.
על כן בעניין זה יש להעדיף את גרסת הנתבעת 1. חזקת התקינות של הדוחות לעניין מניין השעות שעבד והיקף העסקתו לא נסתרה.אף לא הובאו הוכחות הסותרות את גרסת הנתבעת 1 לדיווחי השעות ועל כן יש לקבל את גרסתה.
בתלושי השכר יש רישום ותשלום עבור שעות נוספות ושעות שבת. התובע אישר כי הסכומים הנקובים בתלוש שולמו לו.
נוכח כל האמור תביעת התובע בגין שעות נוספות נדחית.

מה היו נסיבות סיום עבודתו של התובע, האם פוטר או התפטר והאם זכאי לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת. האם הייתה זכאית הנתבעת 1 לקזז את דמי ההודעה המוקדמת.
לטענת התובע כיומיים לפני שפוטר נאמר לו כי יוכל לעבוד עד יום ראשון ואף הגיע למקום עבודתו עובד אחר(במקומו).
מעדותו של מר עומרי ליסט עולה כי הוצע לתובע לעבור למקום עבודה חלופי:
"ש. מתי הצעת לו ללכת למודיעין. אחרי חודש שהלך?
ת. מה פתאום, בסרטון מצולם שהוא עוד עובד בתחנה." ע'29 שורות 29-30 ).
מעדותו של מר עומרי ליסט אף עולה כי התובע לא פוטר , אלא עזב את מקום עבודתו :
"ת. קבעתי אתו הוא הגיע ולא הודיע, לא הגיע לראות את העבודה, החלופית. הסתבר שהוא מצא עבודה חדשה, לפני שעזב בלטרון, כך זה נשמע לפי הדברים שלו, אם אני מדבר אתו ביום חמישי וקובע אתו ליום ראשון והוא אומר לי ביום ראשון אני כבר עובד אני אשאל את המנהל שלי, אז מה משתמע מזה?" (ע' 27שורות 14-17 )
עדות זו נתמכת בעדותו של מר איתי חי יוסף:
" ש. ואז התובע הפסיק לעבוד?
ת. הוא לא הגיע למתחם.
ש. כשהוא לא הגיע למתחם, מיד היה עובד אחר?
ת. אחרי כמה ימים קיבלנו עובד אחר.
ש. אולי שבוע אחר כך."(ע' 22 שורות 28- 32 ).

מעדות של מר עומרי ליסט עולה כי היה בכוונתה של הנתבעת 1 להעביר את התובע לאתר החלופי במודיעין ,אולם התובע לא התייצב במקום העבודה בלטרון עוד טרם התממשות הכוונה.
מר איתי חי יוסף, שאינו עובד של הנתבעת 2 יותר, ועל כן עדותו בלתי תלויה, ציין מפורשות כי היו מרוצים מעבודת התובע.(ע' 21 ש' 24-32), על כן לא הייתה לנתבעת 1 או לנתבעת 2 סיבה לרצות בפיטוריו.
עוד ציין כי התובע לא היה מרוצה והתלונן תדיר, בין היתר כי לא הבין מה שהוסבר לו לגבי מה ששולם לו ,עד שיום אחד חדל להגיע למתחם (ע'22 כולו).עדות זו עולה בקנה אחד עם עדות גב'בן דוד , גם על העזרה שניסו להושיט לתובע, גם על העברת דיווחים נכונים לפי השעות שעבד וגם על נסיבות סיום עבודתו שחדל להגיע מיוזמתו.
על כן נטישה זו לאור התנהגותו עולה בקנה אחד עם הגדרת התפטרות בדרך של התנהגות. התובע לא הוכיח שפיטרו אותו. מנגד העדים ,כל אחד בדרכו, הצליחו להניח תשתית של נטישת מקום העבודה ע"י התובע, כפי שפורט לעיל.
על כן התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים ותשלום חלף הודעה מוקדמת.
הנתבעת 1 אף זכאית בנסיבות אלו לקיזוז דמי ההודעה המוקדמת בסך 24* 172 ₪ = 4,128 ₪.

דמי הבראה, ופדיון חופשה.
התובע נחקר ומציין:
"ש. מה שהיה כתוב בתלוש זה מה שקבלת.
ת. לא יכול לזכור.
ש. כשקבלת הסתכלת?
בהתחלה לא הייתי עוקב על זה, בסוף עקבתי.
ש. קבלת תלוש.
ת. כן. יחד עם הכסף.
ש. מה שכתוב בתלוש בסה"כ זה מה שקבלת בכסף כל חודש.
ת. כן
ש. לקחו לך כל חודש כסף ניכויים, למה לקחו?
ת. מס הכנסה, ביטוח לאומי.
ש. בעל הבית רצה לקחת לך גם כסף לפנסיה?
ת. כן. היה לוקח."(ע' 12 ש' 21-32 )(דגש שלי ש.ש.)
התובע צבר במשך תקופת עבודתו בנתבעת 30.17 ימי חופשה ומתוכם נוצל על ידי התובע יום חופשה אחד בלבד וזאת ב 03.2014. דהיינו עומדים לזכותו של התובע 29.17 ימי חופשה בסך 193.4 * 25.17 = 4,868.88 ₪.
הנתבעת1 תשלם לתובע פדיון חופשה בסך 4,868.88 ₪.
דמי הבראה שולמו מתחילת העסקתו של התובע כלהלן:
בחודש 09.2012- 371 ₪,
בחודש 10.2012- 371 ₪,
בחודש 02.2013- 1855 ₪,
בחודש 08.2013- 374 ₪.
אם זאת, נכון למועד סיום העסקה זכאי היה התובע לפדיון דמי הבראה בגין 4.84 ימים בסך
4.84 * 374 ₪ = 1,810.16 ₪.
הנתבעת1 תשלם לתובע סכום זה.

ההפרשות לפנסיה
החל המחודש מרץ 2014 הופרשו לפנסיה 6% משכרו של התובע, אך לא הוצגה לבית הדין כל ראיה להפרשות לפנסיה בתקופה הקודמת למרץ 2014.
על פי סעיף 3 א1 לצו הרחבה [ נוסח משולב] לפנסיה חובה לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957 זכאי התובע להפרשות לפנסיה החל מ-60 ימים מיום תחילת עבודתו, כלומר זכאי התובע להפרשות בגין תקופה מ- 01.2012 ועד- 04.2014.
על פי צו הרחבה בענף ניקיון ואחזקה 1979 1957 חלה חובת הביטוח הפנסיוני ושיעור ההפרשות עומד על 5% ועל פי צו הרחבה בענף ניקיון ואחזקה 2014, אשר חל מ 01.03.2014 ומבטל את הצו הקודם, עומד שיעור ההפרשות על 6%.
מאחר ולא ניתן היום להפריש כספים לקרן פנסיה בדיעבד , ועל פי הפסיקה, תשלם הנתבעת 1 לתובע פיצוי כנגדם בשיעור 5% משכרו בתקופה המזכה. ( הסכומים שלא הופרשו, עומדים על סך 8,502 ₪) אולם התובע העמיד רכיב זה על סך 8,256 ₪. הנתבעת 1 תשלם לתובע סכום זה.

ימי חג.
התובע אישר שאינו יהודי (ע' 14 ש' 22-23 )
פקודת סדרי השלטון והמשפט, תש״ח-1948 קובעת ימי מנוחה שאינם יהודיים ובגינם זכאי העובד לתשלום עבור יום מנוחה. על פי סעיף 18 א(ב)(2) זכאי העובד אשר אינו יהודי לבחור בין מועדי ישראל או חגי עדתו.
לא הובאו ראיות כל שהן כי התובע בחר בחירתו.
מבדיקת בית הדין עולה כי שולמו לתובע תשלומים מלאים בגין ימי חג יהודיים דווקא, אף שאינו יהודי. כך לדוגמא שולמו בחודש 04.2012 - 24 שעות חג, ב 10.2012 שולמו 16 שעות חג.
אף לו שולם לתובע בגין ימי חג שאינם יהודיים, היה זכאי לסכומים זהים.
התובע קיבל מלוא התשלום בגין ימי חג ואינו זכאי להפרש.
תביעה זו נדחית.

האם זכאי התובע להפרשי נסיעות.
התובע העיד(שורות 8-17 עמוד 14 לפרוטוקול מ 12.07.2016):
ש. איך לקחו אותך לעבודה. מי לקח אותך לעבודה.
ת. באוטובוס.
ש. מי שילם.
ת. חצי היו משלמים לי.
ש. איזה אוטובוס.
ת. 433.
ש. כמה שילמו לך על אוטובוס.
ת. סה"כ שלם 700 ₪ לחודש נסיעות.
ש. איזה אוטובוס הגעת בשבת.
ת. הגעתי במונית. אני שלמתי ובחודש אחרי זה הוא שילם לי חזרה.
מבדיקת תלושי השכר עולה כי נסיעות שולמו לתובע מדי חודש בחודשו בסך 500 ₪. התובע בעדותו מעיד כי קיבל סכום גבוה מזה המופיע בתלושי שכרו וכן כי ה ושבו לו הוצאות מונית. התובע לא הרים את נטל ההוכחה ,המוטל על כתפיו, כי הוצאותיו בגין הנסיעות היו גבוהות מהסכומים ששולמו לו.על כן אין הוא זכאי להפרש. תביעה זו נדחית.

האם זכאי התובע להחזר בגין ניכוי רשות ביתר.
במשך תקופת עבודתו של התובע נוכו משכרו 5,880 ₪ בגין ניכוי רשות.
הנתבעת 1 לא הציגה גרסה סדורה בדבר ניכוי רשות אלה. כך, מעיד מר עמרי ליסט(ע'31שורות 2-3 ):
"ש. יש סעיף ניכוי השתתפות. מה זה.
ת. זה יכול להיות כמה דברים, השתתפות בביטוח, הפסקות, לא יודע. אלו האופציות."(דגש שלי ש.ש.)
היות ולא הוכח כי הניכויים בוצעו כדין ובגין מה בוצע הניכוי ,זכאי התובע להחזר בגינם. עם זאת אין בית הדין יכול לתת סעד גדול ממבוקש ועל כן תשלם הנתבעת 1 לתובע סך של 2,108 ₪ בגין רכיב זה .

האם זכאי התובע לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פיצוי בגין מגורים, או פיצוי לא ממוני ובאיזה שיעור, ובגין איזו עילה.
התובע לא עמד בנטל הוכחה כי פוטר בכלל, וכי פוטר שלא כדין, אין הוא זכאי לפיצוי בגין הפיטורים. התביעה נדחית.
התובע העיד כי קיבל תלושי שכר:
"ש. קיבלת תלוש.
ת. כן. יחד עם הכסף. "(ע' 12 ש' 25-26 עמוד 12 ).
בהמשך התובע מעיד אף לגבי דו"חות הנוכחות:
"ש. את הדו"חות נוכחות שלך אתה מלאת בכתב יד נכון?
ת. כן. אורטל הוציאה לי טופס שעות ואני מילאתי מאיזה שעה ועד איזה שעה." (ע' 17 ש' 3-4 ).
מעדויות אלו עלה כי עמדו לרשות התובע בזמן אמת הן תלושי השכר והן דו"חות נוכחות ועל כן אינו זכאי לתרופות על פי חוק הגנת השכר, התשי"ה-1958 או פיצוי לא ממוני. לא הונחה תשתית עובדתית המצדיקה פיצוי בגין רכיבים אלה או עילה משפטית בהתאם, ומעדויות עדי הנתבעת 2 עולה כי נעשה מאמץ לסייע לתובע בכל היבט.
התובע, בעל דרכון אריתראי, לא הבהיר לבית הדין את מעמדו החוקי במדינת ישראל ולא עמד בנטל הוכחה כי זכאי להחזר הוצאות מגורים על פי חוק עובדים זרים, התשנ"א-1991.

האם היה מקום לתבוע את הנתבעת 2 ובאיזו עילה וככל שלא האם קמה לה הזכות להוצאות בגין כך ובאיזה שיעור, בין היתר בהתייחס לכתב הגנה, להפניה לחברת הבת " נחשון אלון מסעדה בע"מ" ולהסכם עם חברת דוכיפת.
כבר בסע' 9 לתצהירו של התובע עולה כי הועסק על ידי הנתבעת 1:" גוייסתי כאמור לעבודה באתר תחנת הדלק, ע"י מוקד הים וקיבלתי שכר ממנה. שם עבדתי כל תקופת עבודתי(לפעמים הועברתי לתחנת דור אלון בטל שחר), לפי הוראות עבודה שקיבל ממוקד הים בנוגע לניקיון...".
דהיינו עבד בנתבעת 1 ולא הוצב בקביעות בנתבעת 2. כלומר היא לא הייתה –אם בכלל- ה"משתמש" היחיד.
התובע מאשר כי דיווח לנתבעת 1 ואף קיבל תלושי השכר מנתבעת 1 :
"ש. נכון שכשהיית נעדר מהעבודה היית מודיע לעומרי ולאיתי?
ת. כן, כשלא הרגשתי טוב אמרתי להם."
...
ש. אורטל ואיתי לא שילמו לך משכורת נכון.
ת. לא." (ע' 16 שורות 2-3 ע' 17 ש' 9-10).
מבחן הפיקוח ומבחן הדיווח מתקיימים במקרה דנן לגבי הנתבעת 1, אך לא מתקיימים לגבי הנתבעת 2. כך גם תשלום התמורה.
לא זו אף זו, הסכם להספקת שירותי הניקיון לא נחתם בין הנתבעת 1 ובין הנתבעת 2 אם כי בין הנתבעת 1 ובין נחשון- אלון- המסעדה בע"מ, היא חברת בת של הנתבעת 2 .
הנתבעת 2 טוענת להעסקה " משולשת". לטענתה, היא נקשרה בחוזה להספקת שירותי ניקיון, באמצעות נחשון- אלון- המסעדה בע"מ, חברת בת שלה, עם חברת דוכיפת בע"מ וזו הציבה את התובע בתחנת דלק מתחם לטרון להספקת שירות זה באמצעות הנתבעת 1- חברת מוקד ים בע"מ, חברת בת שלה. העסקה "מרובעת" .
כפי שעולה מחשבוניות שבנספח ג' לכתב ההגנה של הנתבעת 2, אכן שולמו על ידי חברת נחשון אלון המסעדה בע"מ לחברת דוכיפת בע"מ כספים בגין שירותי ניקיון במתחם לטרון, חודש בחודשו, וזאת כולל חודש אפריל 2014. החשבוניות הנ"ל מעידות כי נחשון אלון המסעדה בע"מ(ו לא הנתבעת 2) פעלה בהתאם לחוק הגברת האכיפה של דיני עבודה, התשע"ב-2011.
יתרה מזאת, לטענת הנתבעת 2 לא היה ידוע לה על קיומה של הנתבעת 1 כלל:
"ש. אתה מכיר את ההסכם עצמו?
ת. לא ראיתי אותו. אני מכיר את זה שנותנים לי שירותי ניקיון בשעות אלו ואלו ובימים כאלה וכאלה, ושיש לי בעיות אני פונה לדוכיפת והם נותנים לי שירות.
ש. רק לדוכיפת?
ת. כן.
ש. לא פנית אף פעם למוקד ים.
ת. נכון. לא פניתי אליהם. "( ע' 18 שורות 26-32 ).
מעיון בהסכם של חברת נחשון אלון המסעדה בע"מ עם חברת דוכיפת בע"מ עולה כוונה ברורה של הצדדים כי לא יחולו יחסי עובד- מעסיק בינה לבין עובדים מטעם חברת דוכיפת בע"מ. כך לדוגמה בסעיף 3.12.6 להסכם: "מוסכם, כי קבלן יספק שירותים למזמין במעמד של קבלן עצמאי וכי לא יחולו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים ו/או בין עובדי הקבלן ו/או מי מטעמו." כך גם בסעיף 3.12.17 להסכם: "הקבלן ימלא את כל חובותיו על פי כל דין וכל חיקוק כלפי עובדיו. הקבלן מתחייב לשלם לכל עובדיו את כל התשלומים הנדרשים ממעביד על פי הדין, הסכמי עבודה וצווי הרחבה, למסור בידיהם תלושי שגר, להעניק ולשלם להם את כל התנאים הסוציאליים המגיעים להם, ובכלל זי, ימי חופשה, הוצאות נסיעה, דמי הבראה, הפרשות לפנסיה ופיצויי פיטורים לעובדים שיהיו זכאים להם." להבטחת התנאים הסוציאליים.
לטענת הנתבעת 2 יחסי עובד- מעסיק מתקיימים בין התובע לבין הנתבעת 1 בלבד, וממילא הנתבעת 1 הצהירה כי היא המעסיקה של התובע בכתב הגנתה: "בין התובע לבין הנתבעת 2 לא השתכללו יחסי עובד ומעביד, שכן מי שהעסיקה את התובע הייתה הנתבעת 1, חברה פעילה ורשומה כדין בישראל. ככל וזכאי התובע לאי אילו זכויות לכאורה, הינו זכאי לקבלם מנתבעת 1, אשר הינה ישות משפטית עצמאית ונפרדת והיא שהעסיקה את התובע."
הנתבעת 1 אף שילמה את הסכומים שלא היו במחלוקת, בדיון הראשון בהליך זה ונטלה על עצמה את האחריות על ההעסקה ועל התשלומים ככל שיקבעו.
הנתבעת 1 סיפקה את מחליפו של התובע כאשר נעדר מעבודתו לתקופה ארוכה:
"ש. אם הוא נעדר לכמה ימים הביאו לכם מישהו אחר.
ת. פעם אחת הביאו מישהו לכמה ימים."( ע' 24 שורות 21-22 ).
התובע הודה כי נשלח על ידי נתבעת 1 גם לתחנת דלק אחרת.
מכל המכלול בוססה טענת הנתבעת 2 בדבר העדר יריבות בינה לבין התובע ואין ולא היה מקום לתבוע את הנתבעת 2 בגין עילה כלשהי.
על הנתבעת 2 זכאית להוצאות משפט .לא נעלמה מעיננו העובדה שהנתבעת בקשה להימחק כבר בשלב ראשון , התובע שקל וסירב למחקה, ונתנה החלטת בית הדין המותירה אותה כנתבעת(החלטה מיום 7/6/15). עניין זה יילקח בחשבון.
לעניין חברת דוכיפת וחברת מוקד ים מעידה גב' ענת שקד:
"ש. ספרי על הקשר בין מוקד הים לדוכיפת.
ת. מוקד הים הוא חב' כוח אדם, והיא מתעסקת גם בכוח אדם וגם ניקיון, נותנת שירותי אחזקה, דוכיפת מתמחה בשירותי שמירה, תשעים אחוז שמירה, המשותף לשני החברות זה אני. אני בעלי שני החברות באחוזי מניות כאן וכאן שניהם יושבים בכתובת אחת משרדי, מכיוון שחב' דוכיפת ההתמחות שלה יותר שמירה ברגע שנדרשה על ידי הלקוח לספק עובד ניקיון טבעי היה שההתמחות של מוקד הים לתת את השירותים.
ש. איך גילמתם את הקשר בין דוכיפת למוקד הים לביטוי משפטי.
ת. הקשר בינינו שאם העובד הוא עובד מטעם מוקד הים ויש לחב' דוכיפת הסכם כיון שאני הבעלים של שני החברות יש בינינו הסכם אני עם עצמי. מדובר בחפ. שונה אך אין ניגוד אינטרסים, יש הסכמה מלאה ביני כבעלת מניות לדוכיפת לביני כבעלת מניות במוקד הים." (ע'31 ש'15-24 ).
באגב יאמר כי לאור פסיקת בית הדין הארצי לעבודה בפרשת ע"ע 273/03 דברת שואב נ' מדינת ישראל ואח', אשר קובעת כי לצורך הבטחת זכויות עובד קמה למעסיק אחריות משותפת, לכאורה ניתן היה לראות הן חברת דוכיפת והן חברת מוקד הים כמעסיקות במשותף. זאת לעניין תשלום זכויותיו ומימושן. אולם בכל מקרה הנתבעת 2 הוכיחה כי לא הייתה מעסיק במשותף במקרה זה וכמשתמש פעלה ככל הנדרש להבטיח מימוש זכויותיו ע"י הנתבעת 1, אם לא למעלה מזה.
אף אחת מהנתבעות במקרה זה שהוכח בפנינו לא נ יסתה להתחמק מחובותיה, ואלו הוכחו במסמכים ובעדויות שפורטו בהרחבה לעיל.
על כן התביעה נגד הנתבעת 2 נדחית.

סוף דבר
תביעות התובע לדמי חגים, הפרשי נסיעות, הפרשי שעות נוספות, פיצויי פיטורין והודעה מוקדמת נדחות.
לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים ואת הראיות שהובאו בפנינו כמפורט לעיל, על הנתבעת 1 לשלם לתובע את הסכומים כלהלן:
פדיון בגין ימי חופשה בסך 4,868.88 ₪.
פדיון דמי הבראה בסך 1,810.16 ₪.
פיצוי כנגד רכיב הפנסיה בסך 8,256 ₪.
החזר ניכוי סך של 2,108 ₪.

מאחר ותובע קיבל שיק בסך 4,966 ₪ כגמר חשבון, יקוזז סכום זה מהסכומים לעיל.
כמו כן הנתבעת 1 זכאית לקיזוז דמי ההודעה המוקדמת בסך 4,128 ₪. סכום זה יקוזז מסכומים לעיל.
הנתבעת 1 תשלם את ההפרש לעיל וכן את שכ"ט ב"כ התובע בסך 2500 ₪.
סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום. לא ישולמו במועד יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
התביעה נגד הנתבעת 2 נדחית.
נוכח המפורט לעיל, התובע ישלם שכ"ט ב"כ הנתבעת 2 בסך 2000 ₪ בלבד .
סכום זה ישולם תוך 30 יום. לא ישולם במועד יישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, י"ג שבט תשע"ח, (29 ינואר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם
החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.

נציג ציבור עובדים
מר משה ראובני

נציג ציבור מעסיקים
מר אלישע שחף

שרה שדיאור, שופטת