הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים סע"ש 4242-10-13

04 פברואר 2018

לפני:

כב' השופט דניאל גולדברג
נציג ציבור (עובדים) גב' חיה דסקל
נציג ציבור (מעסיקים) מר יוסף ברק
התובעים
תג'ריד אבו אלפילאת ת.ז. XXXXXX677 ו-4 אחרים
ע"י ב"כ: עו"ד אבראהים מחאג'נה
-
הנתבעות

  1. בית ספר אלעהד אלאסאסיה אלנמודג'יה בע"מ חברות 510791721072116
  2. עאהדה עוקה ת.ז. XXXXXX573

ע"י ב"כ: עו"ד ג'ורג' שוכרי

פסק דין

הנתבעת 1, חברת אל עהד אלאסאסיה אלנמודג'יה בע"מ, מפעילה בית ספר מוכר שאינו רשמי בשועפט (להלן: "בית הספר").
הנתבעת 2 הינה בעלת המניות והמנהלת של הנתבעת 1 ושל בית הספר.
חמשת התובעים בהליכים המאוחדים שלפנינו (ארבע תובעות ותובע אחד) הועסקו כעובדי הוראה בבית הספר. תקופות העסקת התובעים אינן במחלוקת והן תפורטנה להלן.
התובעים כולם טוענים כי הנתבעות הפרו את החובה המוטלת על בית ספר, כמוסד מוכר שאינו רשמי, לשלם לעובדי הוראה משכורת בהתאם למשכורות המשולמות לעובדי הוראה בחינוך הרשמי, אשר נובעת מתקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים), התשי"ד-1953.
בתביעות שהגישו ארבע התובעות הן ביקשו לחייב את הנתבעות לשלם להם את משכורותיהם לחודשים אוגוסט וספטמבר 2013 בצירוף פיצויי הלנת שכר, וכן פיצויי פיטורים בצירוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, דמי הבראה, דמי חגים, ביגוד, גמולים המגיעים להן (גמול ריכוז מקצוע או גמול חינוך, לפי העניין), תוספות שכר שלא שולמו והשבת ניכויים מהשכר.
תביעת מר אבו גאנם היא לדמי חגים, דמי ביגוד, דמי הבראה, והפרשי שכר בשל אי קיום ההשוואה למוסדות הרשמיים. בתביעה אף נטען כי מגיע לו סך 11,200 ₪ בגין שכר שטרם שולם.
התובעים טוענים כי יש לחייב את הנתבעת 2 בחיוביה של הנתבעת 1.
הנתבעת הגישה כתבי הגנה בהם הכחישה את זכאות התובעים לסעדים שנתבעו על ידם.

גרסת התובעים
בתביעותיהם טוענים התובעים כי בחודש 6/13 הציגו להם הנתבעות, באמצעות היועץ המשפטי של בית הספר, חוזי העסקה בנוסח זהה אשר תנאיו מקפחים את זכויותיהם, ודרשו מהם לחתום על ההסכם כתנאי להמשך העסקתם. התובעים בקשו לקבל עותק של ההסכם לעיונם אך בקשתם נדחתה והם נדרשו לחתום על ההסכם מבלי לקבל עותק ממנו. הם לא נענו לדרישה לחתום על ההסכם. עקב כך הנתבעות הודיעו כי "מי שעובד ללא הסכם עובד בהתנדבות". למרות האמור, התובעים המשיכו להתייצב לעבודתם אך הנתבעות לא שילמו להם את משכורותיהם (לעניין זה נעיר כבר עתה כי בסיכומיהם טענו התובעים כי לא שולמו להם משכורותיהם לחודשים יולי עד ספטמבר 2013, אך זוהי הרחבת חזית אסורה, שכן בכתבי התביעה נתבעו משכורות אוגוסט וספטמבר בלבד).
התובעים ממשיכים וטוענים כי עם פתיחת שנת הלימודים החדשה בסוף חודש אוגוסט 2013, הנתבעות לא נתנו להם כרטיס מגנטי שבאמצעותו ניתן להחתים את שעות הנוכחות של בית הספר. בא כוחם של התובעים פנה אל הנתבעות בעניין זה ביום 5.9.13, התריע על כך שהדרישה לחתימה על הסכם שתנאיו מקפחים אינה סבירה ועל הלנת שכרם, ודרש מהן שלא לעמוד על דרישתן לחתימה על ההסכם וכן למסור לתובעים כרטיסי נוכחות. המכתב לא נענה וביום 19.9.13 פנה בא כוחם בשנית לנתבעות ודרש מהן לתת לתובעים מכתבי פיטורים אם יוסיפו לעמוד על הדרישה לחתימת ההסכם, ואף מכתב זה לא נענה.
ארבע התובעות שלפנינו טוענות כי מכלול התנהגותן של הנתבעות, לרבות אי התייחסות למכתבי בא כוחן בעניינים הנ"ל, מהווה פיטורים.
התובע מר עבדאללה אבו גאנם אינו טוען כי פוטר, ואין חולק כי המשיך בעבודתו בבית הספר לאחר שהתובעות סיימו את עבודתן.

גרסת הנתבעות
הנתבעות טוענות כדלהלן:
דין התביעה נגד הנתבעת 2 להידחות בהיעדר יריבות ובהיעדר עילה לחייבה בחיובי הנתבעת 1.
אכן בחודש 6/13 הוצג לעובדי בית הספר חוזה בנוסח אחיד והעובדים התבקשו לחתום עליו, אך הנתבעות לא התנו את המשך העסקתם של התובעים או את תשלום שכרם בחתימה על החוזה.
התובעות שסיימו את עבודתן התפטרו.
התובעים לא הוכיחו את זכאותם לסעדים הנתבעים על ידם.

תקופות העבודה
תקופות העבודה של התובעים אינן במחלוקת, והן כדלהלן:
התובעת בתיק 4242-10-13, הגב' תגריד אבו-אלפילאת, עבדה מספטמבר 1993 עד ליום 26.9.13.
התובעת בתיק 31119-10-13, הגב' סנאא שריף, עבדה משנת 1997 עד ליום 26.9.13.
התובעת בתיק 47862-10-13, הגב' אינאס סרנדח, עבדה מ-3/12 עד ליום 26.9.13.
התובעת בתיק 4290-10-13, הגב' נדאא פראח, עבדה מחודש 9/06 עד ליום 26.9.13.
התובע בתיק 10496-12-13, מר עבדאללה אבו ג'נאם, החל את עבודתו בבית הספר בשנת 2005.

המועד שהחל ממנו בית הספר הינו מוסד מוכר שאינו רשמי
הצדדים אינם חלוקים על כך שבית הספר הוא מוסד מוכר שאינו רשמי. בדיון המוקדם נרשמה מחלוקת אך לעניין שאלת המועד שהחל ממנו היה בית הספר למוכר שאינו רשמי.
התובעות העידו כי הנתבעת 1 הפכה למוסד מוכר שאינו רשמי בשנת 2004. לא מצאנו בתצהיריהן של הנתבעת 2 ושל העדה דלאל קאסם, המועסקת בבית הספר כרכזת ניהולית, תשובה לשאלה זו. אף מעדותו של רואה החשבון של בית הספר, מר מוחמד יונס, שהעיד בהליך, לא עולה תשובה לשאלה זו.
אשר על כן, בהיעדר עדות סותרת, נאמץ את עדותה של גב' סנאא שריף, שהינה עובדת וותיקה שהחלה את עבודתה בשנת הלימודים 1993-94, הייתה עוזרת לנתבעת 2.

המחלוקות הטעונות הכרעה
התובעות תגריד אבו אלפילאת, סנאא שריף ונדאא פראח טוענות שהן קיבלו את שכר עבודתן לחודשים 7-9/2013, מספר חודשים לאחר הגשת תביעותיהן. לפיכך אין צורך לדון בתביעתן לתשלום שכר עבור חודשים אוגוסט וספטמבר 2013, להבדיל מתביעתן לפיצויי הלנת שכר.
התובעת אינאס סרנדח טוענת כי טרם שולם לה שכר עבודתה לחודשים 8-9/2013.
באשר לתביעות לפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין, על בית הדין להכריע בשאלה אם התובעות פוטרו או התפטרו, ואגב כך לקבוע האם נכונה טענת התובעות בדבר התניית המשך העסקתן בחתימתן על חוזה שהוצג להן בחודש 6/13 על ידי היועץ המשפטי של בית הספר, והאם מכלול התנהגותה של הנתבעת בעניין זה שקולה לפיטורים או שהיא מזכה בפיצויי פיטורים?
כמו כן, על בית הדין לבחון האם נכונה טענות התובעים כי הם זכאים להפרשים בגין זכויות שונות שלא שולמו בהתאם לתנאים ולכללים לפיהם משולמות זכויותיהם של עובדי הוראה בחינוך הרשמי.

התביעות לפיצויי פיטורים
לאחר שבית הדין שמע את העדים ועיין בסיכומי הצדדים, בית הדין מעדיף את גרסת התובעות לפיהן נסיבות סיום עבודתן מזכות אותן בפיצויי פיטורים.
הנתבעות הכחישו בכתב הגנתן את טענות התובעות לפיהן לא שולם להן שכרן בגין החודשים 8-9/2013 עקב אי חתימתן על ההסכם שהוצג להן.
הנטל להוכיח תשלום שכר הינו על המעסיק, והנתבעות לא הפריכו את טענת התובעות (למעט גב' סרנדח) כי שכרן עבור חודשים אלה שולם להם רק לאחר הגשת התביעות ולא הוכיחו כי שכרן של התובעות עבור החודשים 8-9/2013 שולם להן במועד לתשלום משכורות העובדים על פי חוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 . לגבי הגב' סרנדח, לא הוכח תשלום שכר זה כלל.
אי תשלום שכר התובעות לחודשים 8-9/13 במועדים לתשלום השכר, תומך בגרסת התובעות בשאלה האם נאמר לתובעים כי חתימה על ההסכם שהוצג להם על ידי יועצו המשפטי של בית הספר, הינה תנאי להמשך העסקתם בבית הספר, ו האם נאמר להם שמי שלא יחתום על ההסכם ייחשב כמתנדב. בית הדין מקבל את עדות התובעים בעניין זה. התובעים גב' פראח, מר אבו גאנם וגב' אבו אלפילאת חזרו על כך בחקירתם הנגדית ועדותם הייתה מהימנה בעניין זה.
לעניין היותו של ההסכם מקפח – אכן קיימת בו הוראה שמתיימרת לקבוע כי הוראותיו קובעות באופן בלעדי את זכויות העובד, ושוללת תחולתם של הסכמים קיבוציים כלשהם. במצב דברים שבו מכוח תקנה 3(א)(6) לתקנות חינוך ממלכתי, קיימת חובה לשלם את משכורתם של התובעים לפי הכללים שלפיהם משולמות משכורות עובדי הוראה בחינוך הרשמי, הייתה הצדקה לסירובם של התובעים לחתום על ההסכם.
כמו כן, הנתבעות הכחישו בכתב הגנתן את טענות התובעות לפיה בית הספר לא נתן לעובדים שסירבו לחתום על הח וזה כרטיסי נוכחות לצורך החתמת שעון הנוכחות. אלא שבעדותה של גב' דלאל קאסם מטעם הנתבעות, הודתה גב' דלאל כי צעד זה אכן ננקט:
"ש. מי מהעובדים שלא חתם על חוזה, יכול היה להמשיך לעבוד?
ת. כן. לא דיברנו איתם. לא מנענו מהם להמשיך.
ש. ומי שלא חתם, נתתם לו כרטיס נוכחות להחתים?
ת. הפסקנו לחתום באמצעות המכונה".
בנסיבות אלה, בית הדין מקבל את גרסת התובעות כי נסיבות סיום עבודתם מזכה אותם בפיצויי פיטורים. מדובר בנסיבות של אי תשלום שכר של חודש אוגוסט ואי מתן כרטיסי נוכחות לצורך תיעוד שעות עבודתם של התובעים החל משנת הלימודים החדשה, בניגוד ליתר העובדים, בשל אי הסכמת התובעים לחתום על חוזה, בנסיבות בהן נציגי בית הספר אינן מאפשרות להן אפילו לקבל העתק מן הח וזה, אשר כולל תנאים שאין לדרוש מהתובעים להסכים להם מדובר איפוא, בהתפטרות בנסיבות בהן לא ניתן לדרוש מעובד כי ימשיך בעבודתו.
לגבי התובעת נדאא פראח, טענו הנתבעות כי הוכח כי היא התפטרה בשל כך שהחלה לעבוד בבית ספר אחר עוד בחודש 9/13. הנתבעות הציגו תלוש שכר של גב' פראח מבית ספר "אל אמל" שבבעלות משרד החינוך לחודש 11/13 , שבו מצוין תאריך 1.9.13 כתאריך תחילת העבודה (מוצג נ/3) . כאשר גב' פראח עומתה עם רישום זה בחקירתה הנגדית היא טענה שהיא החלה את עבודתה בחודש ספטמבר 2013 בבית הספר ועברה לבית ספר אל אמל לאחר פיטוריה. הנתבעות ביקשו מבית הדין שלא לאמץ את עדותה של גב' פראח בחקירתה הנגדית, בה טענה שמשרד החינוך שילם לה שכר מתחילת חודש 9/13 כמתנה.
בית הדין אינו סבור שהתלוש נ/3 שולל את גרסתה של גב' פראח. גב' פראח העידה בתצהירה שביום 23.9.13 גב' דלאל קאסם נכנסה לשיעור בו לימדה והורתה לה להפסיק את השיעור ולצאת מהכיתה לאלתר, שכן בית הספר הביא מורה אחרת במקומה. גב' דלאל קאסם הכחישה בתצהירה טענה זו מכל וכל, אך בחקירתה הנגדית היא הודתה שהיה אירוע שבו הורתה לגב' פראח להפסיק את השיעור שהעבירה, אך טענה כי הסיבה לכך הייתה שגב' פראח הירבתה להיעדר מעבודתה בבית הספר תוך הצגת תירוצים כי היה עליה לטפל בקרובת משפחה שחלתה, אך בית הספר גילה שהיא מלמדת בבית ספר אחר. בנסיבות אלה, בית הדין מעדיף את גרסתה של גב' פראח, שהרי גרסתה של גב' קאסם היא גרסה כבושה ולא נתמכה בדוחו"ת נוכחות שניתן להניח מצויים תחת ידה של הנתבעת . עדותה בחקירתה הנגדית מאשרת את גרסת גב' פראח באשר לקיומו של האירוע של הפסקת ההוראה של גב' פראח ע"י גב' קאסם ביום 23.9.13, אך הסברה של גב' קאסם, שלא הוצג בתצהירה, אינו מקובל על בית הדין. בנסיבות אלה, לא מן הנמנע שקיים הסבר לתלוש השכר של גב' פראח נ/3, שאיננו מחייב אימוץ עדותה בדבר תשלום "מתנה" – מתנה שאינה עולה מהתלוש נ/3 שהוא עבור חודש 11/13 ולא 9/13, וייתכן כי גב' פראח טענה את שטענה לעניין קבלת "מתנה" בלחץ החקירה הנגדית מבלי שהדבר הוא נכון.
סיכומו של דבר הוא שבית הדין קובע כי גב' פראח פוטרה.
בית הדין דוחה את טענת הנתבעת 2 בתצהירה לפיה התובעות קשרו קשר להתפטר מעבודתן תוך הצגת מצג בדבר תנאים המזכים אותן להתפטר ולקבל פיצויי פיטורים. אמנם התובעות לא הרימו את הנטל להפריך את הכחשת הנתבעות כי קיבלו את מכתביו של ב"כ התובעות מחודש ספטמבר 2013, אך מכלול הנסיבות והעובדות שפורטו לעיל תומך בהעדפת גרסת התובעות באשר לנסיבות שהובילו אותן (למעט הגב' פראח)
אשר על כן אנו קובעים כי כל אחת מהתובעות זכאית לפיצויי פיטורים.
להלן חישוב פיצויי הפיטורים המגיעים לכל אחת מן התובעות:
גב' תגריד אבו-אלפילאת: תקופת עבודה של 20 שנים X משכורת קובעת בסך 7,482 ₪ ( שהוא השכר הקובע לו טענה בכתב התביעה, אשר מקובל על בית הדין, בשים לב לכך שבתלוש משכורת 5/13 (האחרון שצורף לכתב התביעה) השכר המשולב הינו בסך 3,533 ₪, בצירוף התוספות הבאות: הסכם מסגרת – 174 ₪, תוס' 2011 – 238 ₪, הסכם המסגרת – 174 ₪, ש. 157 ₪, תוספת 2001 – 106 ₪, תוספת 2008 – 175 ₪, השלמה למינימום – 1,471 ₪, תוספת שחיקה – 87 ₪ ותגבור הוראה 157 ₪) , ובשים לב לקביעתנו להלן לפיה בוצעו ניכויים בלתי מוצדקים ממשכורתה של גב' אבו-אלפילאת בסכומים שלא נפלו מ-1,400 ש"ח = 149,640 ₪.
גב' סנאא שריף: תקופת עבודה של 16 שנים X משכורת קובעת בסך 4,083 ₪ = 65,328 ₪.
הגב' אינאס סרנדח – תקופת עבודה של 18 חודשים X משכורת קובעת בסך 4,893 ₪ (על פי תלוש יוני 2013 שכר משולב בסך 2,968 ₪, תוספת מסגרת 173 ₪, תגבור הוראה בסך 156 ₪, תוספת 2001 בסך 89 ₪, תוספת 2008 בסך 147 ₪, תוספת 2011 בסך 184 ₪, השלמה למינימום בסך 822 ₪ וגמול חינוך בסך 354 ₪) = 7,340 ₪.
הגב' נדאא פראח – תקופת עבודה של 7 שנים X 7,282 ₪ (על פי תלוש 6/2013 שכר משולב 3,118 ₪ בצירוף תוספת מסגרת בסך 156 ₪, תוספת 2001 בסך 94 ₪, שתי תוספות 2008 בסך 154 כ"א, שתי תוספת ש. בסך כולל של 229 ₪, תוספת 2011 בסך 194 ₪, השלמה למינימום בסך 1,403 ₪, תוספת שחיקה בסך 40 ₪ ותגבור הוראה בסך 140 ₪, ובתוספת סך 1,600 ₪, מהווה ממוצע של סכומים שהופחתו ללא הצדקה מתלושי שכרה האחרונים, כמפורט להלן) = 50,974 ₪.

התביעות לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים
בית הדין מחליט להפחית את פיצויי הלנת פיצויי הפיטורים ולהעמידם על הפרשי הצמדה וריבית, מאחר שהתקיימה מחלוקת שלדעת בית הדין היה בה ממש לעניין זכאות התובעות לפיצויי פיטורים.
באשר לגב' פראח, חרף קביעתנו כי היא פוטרה, לא ניתן היה לשלול מראש את טענת הנתבעות כי למעשה היא התפטרה, טענה שאמנם דחינו, אך נטענה על ידי גב' קאסם וניתן היה למצוא לה תמיכה באופן רישום מועד תחילת עבודתה בבית ספר "אמל".
באשר לתובעות – הן התפטרו, וטענתן כי נסיבות התפטרותן זיכו אותן בפיצויי פיטורים לא הייתה ניתנת לשלילה מראש כמופרכת על פניה. מדובר בהתפטרות עקב אי תשלום שכר עבור חודש אוגוסט, שיותר מחציו הוא חופשת הקיץ, ויתרתו היא פתיחת שנת הלימודי ם. אמנם הדברים לא נטענו, ואף התקבלה טענת התובעות כי נאמר להן כי הן עובדות כמתנדבות, אך לא ניתן לשלול שהעיכוב בתשלום השכר נבע גם מכך שלא נחתמו חוזי עבודה לשנת הלימודים החדשה, וכי מדובר בתקלה בירוקרטית.

התביעות לדמי הודעה מוקדמת
על פי קביעתנו דלעיל, התובעות, למעט גב' פראח, התפטרו. על כן דין תביעתן לדמי הודעה מוקדמת להידחות.
תביעת גב' פראח לדמי הודעה מוקדמת מקובלת על בית הדין ונפסוק לה סך 7,282 ₪ חלף הודעה מוקדמת.

התביעות לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין
תביעות התובעות, למעט גב' פראח, לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין להידחות מאחר שעל פי קביעתנו הן לא פוטרו.
בשים לב לעדותה של גב' פראח לפיה החלה לעבוד בבית ספר אחר יומיים לאחר פיטוריה, הרי שלא נגרמו לה נזקים ממוניים.
בהתחשב בתקופת עבודתה של גב' פראח – 7 שנים – ובנסיבות הפיטורין שיש בהן פגיעה בכבודה – סילוקה מכיתה באמצע שיעור – אנו סבורים שיש לפסוק לגב' פראח פיצוי על נזק לא ממוני בשיעור שתי משכורות בסך 11,364 ₪.

התביעה לשכר עבודה
התובעים כולם למעט גב' סרנדח מודים בכך שקיבלו את משכורות החודשים 8-9/2013 לאחר הגשת התביעה, ועל כן דין תביעות אלה להידחות באשר הן מוצו.
אין חולק על כך שגב' סרנדח הייתה זכאית לשכר בגין חודשים 8-9/2013. הנטל להוכיח פירעון חוב השכר הינו על המעסיק. טענת גב' סרנדח כי לא קיבלה שכר לחודשים 8-9/2013 לא נסתרה על ידי הנתבעות.
באשר לסכום אותו נפסוק, בהיעדר ראיה להיעדר זכאות של גב' סרנדח לכל רכיבי המשכורת הקובעת של בחודשים יולי ועד לפתיחת שנת הלימודים ב-18.8.13, נפסוק לה 1.866 חודשי שכר בגין חודשים אוגוסט ו-0.86 מהשכר לחודש ספטמבר, בסך 13,432 ₪.

התביעה לפיצויי הלנת שכר
התובעים, למעט גב' סרנדח, לא פירטו את המועד שבו לטענתם שולם להם שכרם לחודשים 7-9/2013, מלבד זאת שהם ציינו כי השכר שולם לאחר שהגישו את כתב התביעה.
בהתאם לך, תקופת ההלנה תחושב לגבי התובעים, למעט גב' סרנדח, עד למועד הגשת התביעות.
תביעות התובעות הוגשו ביום 14.10.13. תביעתו של מר אבו גאנם הוגשה ביום 4.12.13.
באשר לשכר חודש ספטמבר 2013, מדובר בהלנה מוכחת של ארבעה ימים בלבד. באשר לשכר חודש אוגוסט 2013, מדובר בהלנה של חודש וארבעה ימים.
הנתבעות לא טענו לקיומה של הגנה מההגנות המנויות בסעיף 18 לחוק הגנת השכר באשר להלנות אלה. חרף האמור, בית הדין מוסמך לקבוע את שיעור פיצויי ההלנה בסטייה מן השיעור המכסימלי, מכוח שיקול דעתו הרחב, ובכלל זה השיקול כי משכורות עובדי הנתבעת 1 ממומנות על ידי המדינה.
בנסיבות העניין בית הדין רואה לפסוק לתובעות, למעט גב' סרנדח, פיצוי בשיעור 10% משכר חודש אוגוסט, שאותו נחשב לפי השכר הקובע כפי שנקבע לעיל, ולבטל את פיצויי ההלנה הזניחים ממילא עבור חודש ספטמבר.
בהתאם לכך, נפסוק פיצויי הלנה בסכומים כדלהלן:
לגב' תגריד אבו-אלפילאת – 622 ₪.
לגב' סנאא שריף – 408 ₪.
לגב' נדאא פראח – 568 ₪.
באשר לתביעת מר אבו גאנם לפיצויי הלנת שכר: מר אבו גאנם לא כלל באופן ברור בתביעתו תביעה לשכר עבודה. בסעיף 38(1) טען התובע כי הנתבעת נותרה חייבת לו 11,200 ₪ כשכר שטרם שולם, ואולם בסעיף 38(2) לכתב התביעה, בו פירט את הסעדים הכספיים המבוקשים הוא לא כלל כל תביעה להפרשי שכר.
מר אבו גאנם הודיע בסיכומיו כי הוא "תבע את הנתבעות על תנאי העבודה, הובטח לו לחזור לעבודה ואכן הנתבעות קיימו הבטחם באופן חלקי.. וויתרו על התנאי שהעמידו בתחילת שנת הלימוד כתנאי להמשך העסקתו לחתום על החוזה. נטען בסיכומים כי נותר שכר מרץ 2014 לא שולם לו, אך תביעה זו אינה כלולה בכתב התביעה שהוגש בחודש 12/13. לאור האמור, בית הדין אינו פוסק למר אבו גאנם פיצויי הלנת שכר.
אשר לתביעת גב' סרדנח לפיצויי הלנת שכר: מדובר בסך כולל של 13,432 ₪, אשר מולנים במשך למעלה מארבע שנים. הנתבעת לא טענה להתקיימותה של כל הגנה מפני פסיקת פיצויי הלנה לפי סעיף 18 לחוק הגנת השכר, וממילא לא הוכיחה הגנה כזו.
בנסיבות אלה, ובשים לב לכך שבית הספר ממומן מכספי ציבור, בית הדין רואה לפסוק לגב' סרנדח פיצויי הלנת שכר בגובה השכר המולן בסך 13,432 ₪, בהתאם לשיעור השנתי שנפסק לעובדי עיריית לוד בעע 1242/04 עיריית לוד – אבלין דהן ואח' (מיום 28.7.05), קרי: 25% ריבית נומינלית לשנה עבור ארבע שנים.

התביעות לדמי חגים
דין התביעות לדמי חגים להידחות באשר התובעים הינם עובדים חודשיים.

התביעות לדמי ביגוד
בית הדין מחליט לדחות את תביעות התובעים לדמי ביגוד מנימוקים אלה:
ראשית, באשר לתובעות - מדובר ב"זכות נלווית" שאינה ניתנת לפדיון לאחר תום יחסי עובד ומעביד.
שנית, ב"הלכת בוסי" (ע"ע 203/09 רשת הגנים של אגודת ישראל – שמחה בוסי ואח' (מיום 2.10.11) נקבעה חובת מוסד מוכר שאינו רשמי לשלם לעובדי הוראה משכורות לעובדי הוראה לפי השיעורים והכללים הנהוגים במוסדות חינוך רשמיים, וזאת מכוח תקנה 3(א)(6) לתקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים), התשי"ד-1954.
עם זאת, בעע 8582-02-13 רשת הגנים של אגודת ישראל – שמחה בוסי ואח' (מיום 13.10.16) נקבע שבהלכת בוסי לא הוכרעה השאלה האם כלל תנאי העבודה ש ל עובדי הוראה במוסדות הרשמיים חלים, מכוח תקנה 3(א)(6) הנ"ל, על עובדי הוראה במוסדות מוכרים שאינם רשמיים.
התובעים לא הרימו את הנטל לשכנע "דמי ביגוד" הם בגדר "משכורות", אשר רק עליהן חלה תקנה 3(א)(6) לתקנות.
מכל מקום, התובעים לא הביאו ראיות להוכחת תביעותיהם בהיבט הכמותי, קרי: שעובד הוראה במעמדם היה זכאי, בגין התקופה שלגביה הוגשו התביעות, לדמי ביגוד בשיעורים להם טענו התובעים.

יתר תביעותיה של גב' תגריד אבו אלפילאת
דמי הבראה – נתבע סך 6,732 ₪ עבור 18 ימי הבראה לפי תעריף 374 ליום.
מדובר בזכות שהנטל להוכיח תשלומה מוטל על המעסיק. הנתבעות לא הביאו ראיות כלשהן בעניין זה.
על פי הכללים לתשלום דמי הבראה לעובדי הוראה, מספר ימי ההבראה שנתבע, בהתחשב בוותרה של גב' אבו-אלפילאת, אינו עולה על המגיע לה, ואף השיעור של יום הבראה הנטען אינו עולה על השיעור הנוהג. בהתאם לכך, נקבל את תביעת גב' אבו אלפילאת, אך נפחית מהסכום הנתבע סך 540 ₪ אשר שולמו לה בחודשים פברואר עד אפריל 2013 (בסך 180 ₪ בכל חודש). לפיכך נפסוק לה סך 6,182 ₪.
קיזוזים שלא כדין: נתבע סך 16,900 ₪ בנימוק שקוזזו משכרה של גב' אבו אלפילאת 1,300 ₪ "בממוצע" לחודש עבור 13 חודשים. דין תביעה זו להתקבל חלקית כמפורט להלן:
בתלושי השכר של גב' אבו אלפילאת לחודשים 1/13 עד 5/13, בוצעו ניכויים בגין "היעדרות" בסכומים 1,137 ₪, 1,413 ₪, 1,695 ₪, 1,400 ₪ ו-1,454 ₪, בהתאמה. סך הכל 7,099 ₪.
גב' אבו אלפילאת טוענת כי הניכויים אינם מוצדקים שכן היא לא נעדרה מעבודתה בהיקפים המצדיקים ניכויים אלה.
על פי סעיף 26ב לחוק הגנת שכר, בתביעה לשכר עבודה שבה שעות העבודה שהעובד עבד שנויות במחלוקת, על המעסיק הנטל להוכיח שהעובד לא עבד בשעות להן טען העובד אם לא הציג רישומי נוכחות של העובד.
בענייננו הנתבעות לא הציגו רישומי נוכחות של גב' אבו-אלפילאת ולא הרימו את הנטל לשכנע כי הניכויים משכרה בתלושי השכר מוצדקים.
לפיכך תביעת גב' אבו-אלפילאת מתקבלת חלקית ונפסוק לה סך 7,099 ₪.
גמול ריכוז מקצוע: גב' אבו אלפילאת טוענת כי יש לפסוק לה סך 11,844 ₪ בגין תוספת בשיעור 141 ₪ שלטענתה הגיע לה ולא שולם לה ב-84 החודשים שקדמו להגשת כתב התביעה. מדובר בגמול אחוזי בשיעור 4% עבור ריכוז מקצוע. דין התביעה להידחות בהיעדר כל הוכחה כי גב' אבו אלפילאת מילאה תפקיד של רכזת.
הפרשי שכר: גב' אבו אלפילאת תבעה סך 265,440 ₪, סכום שהינו המכפלה של סך 3,160 ₪ ב-84 חודשים שקדמו למועד הגשת התביעה. דין התביעה להידחות בהיעדר פירוט ובהיעדר ה וכחה. במסגרת ראיותיה לא הוכיחה גב' אבו אלפילאת את טענתה כי הנתבעת שילמה לה משכורת בסכום הפחות ב-3,160 ₪ מהסכום שהייתה הנתבעת חייבת לשלם לה מכוח חובתה לשלם משכורת לגב' אבו אלפילאת לפי השיעורים והכללים הנוהגים במוסדות הרשמיים.

יתר תביעותיה של גב' סנאא שריף
דמי הבראה: נתבע סך 6,732 ₪
הסכום הינו מכפלה של מספר ימי הבראה ושיעור יום הבראה שאינם נמוכים מהמגיע לגב' שריף לפי וותקה, והנתבעות לא הרימו את הנטל להוכיח תשלום הסכום הנתבע. לפיכך תביעת גב' שריף לדמי הבראה בסך 6,732 ₪ מתקבלת.
גמול ריכוז מקצוע: נתבע סך 5,796 ₪ בשל אי תשלום 4% משכר משולב בסך 2,789 ₪ עבור 84 חודשים. דין התביעה להתקבל, שכן הנתבעת 2 הודתה בחקירתה הנגדית שגב' שריף מילאה תפקיד של רכזת תכניות לימודים (פרוטוקול 12.1.16 עמ' 26, שורה 23). לפיכך נפסוק לגב' שריף סך 5,796 ₪ גמול ריכוז כמבוקשה.
תוספות שכר שלא שולמו: נתבע סך 9,480 ₪ בגין אי תשלום תוספות שכר 2001, 2008 ו-2011. דין התביעה להידחות שכן התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח אי תשלום של התוספות האמורות, בשים לב לכך שעיון בתלושי השכר של גב' שריף שצורפו לכתב התביעה (תלושים בודדים משנת 2008) מעלה ששולמו לה תוספות 2001 ו-2008.
הפרשי שכר: נתבע סך 330,708 ₪, שהינו מכפלה של 3,937 ₪ ב-84 חודשים. דין התביעה להידחות שכן לא הוכח שהנתבעת שילמה לגב' שריף סך 3,937 ₪ פחות מאשר התחייב על פי תקנה 3(א)(6) לתקנות חינוך ממלכתי, גם בשים לב לכך שעל פי אישור משרד החינוך מיום 3.7.13, שצורף לכתב התביעה של גב' שריף, דרגת גב' שריף החל מיום 1.9.05 הייתה "בלתי מוסמך שלב א'", והוותק המוכר שלה להוראה הינו רק החל מ-1.9.12.

יתר תביעותיה של גב' נדאא פראח
דמי הבראה: נתבע סך 4,488 ₪ עבור 12 ימי הבראה לפי 374 ₪ ליום.
סכום התביעה אינו עולה על הזכאות של גב' פראח בהתחשב בוותקה. מסכום התביעה נפחית סך 929 ₪ ששולמו לתובעת בחודשים 2/13 עד 6/13 (בסכומים 180 ₪, 185 ₪, 183 ₪, 191 ₪, 190 ₪, בהתאמה.
לפיכך נפסוק לגב' פראח דמי הבראה בסך 3,559 ₪.
נתבע סך 23,400 ₪ בגין ניכוי סך 1,800 ₪ "בממוצע" משכרה של גב' פראח במשך 13 חודשים.
בשישה עשר תלושי שכר של גב' פראח בתקופה החל מחודש 9/2011 ועד לחודש 6/2013 בוצעו ניכויים בסכומים שונים בגין היעדרויות, בסך כולל של 18,205 ₪.
גב' פראח טוענת כי ניכויים אלה אינם כדין שכן היא לא נעדרה בהיקפים שבאים לידי ביטוי בתלושים.
על פי סעיף 26ב לחוק הגנת שכר, בתביעה לשכר עבודה שבה שעות העבודה שהעובד עבד שנויות במחלוקת, על המעסיק הנטל להוכיח שהעובד לא עבד בשעות להן טען העובד אם לא הציג רישומי נוכחות של העובד.
בענייננו הנתבעות לא הציגו רישומי נוכחות של גב' פראח ולא הרימו את הנטל לשכנע כי הניכויים משכרה של גב' פראח בתלושי שכר מוצדקים.
לפיכך תביעת גב' פראח מתקבלת חלקית ונפסוק לה סך 18,205 ₪.
גמול מחנכת כיתה: נתבע סך 25,502 ₪ בגין תוספת מחנך בשיעור 10% בסך 311 ₪ עבור 82 חודשים. החלטנו לדחות תביעה זו בהיעדר הוכחה לטענת גב' פראח כי הייתה מחנכת כיתה בכל תקופת עבודתה, כנטען על ידה. המסמך של גף כוח אדם בהוראה של משרד החינוך מיום 7.8.13 שצורף לתצהירה מציין כי גב' פראח זכאית לגמול חינוך מיוחד החל מיום 1.9.13.
הפרשי שכר: נתבע סך של 339,562 ₪ על יסוד טענה שב-82 חודשי העסקתה משכורתה של גב' פראח הייתה נמוכה ב-4,141 ₪ מהמגיע לה על פי התקנות. דין התביעה להידחות בהיעדר פירוט ובהיעדר הוכחה.

יתר תביעותיה של גב' אינאס סרנדח
דמי הבראה: נתבע סך 2,618 ₪ בגין שבעה ימים הבראה לפי 374 ₪ ליום. התביעה מקובלת על בית הדין. היקף הימים וערך היום הנטענים אינם עולים על המגיע לגב' סרנדח, והנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח תשלום הסכום.
קיזוזים שלא כדין: נתבע סך 20,142 ₪ . התביעה מתקבלת חלקית מהטעמים שפורטו לעיל לגבי התובעות אבו אלפילאת ופראח, בסך 6,214 ₪, בגין ניכויי שכר שפורטו בתלושי השכר בחודשים 1/13 עד 6/13 ואשר לא הוצדקו ולא הוכחו על ידי הנתבעות.

תביעת מר עבדאללה אבו ג'נאם
דמי הבראה: נתבע סך 1,645 ₪ עבור 4.4 ימים לפי 374 ₪ ליום. דין התביעה להידחות בהיעדר הוכחה. מר אבו גאנם לא העיד דבר בעניין תביעתו לדמי הבראה בתצהירו ולא ברורה התקופה בעדה נתבעו דמי ההבראה.
הפרשי שכר: נתבע סך 123,600 ₪ על יסוד טענת התובע כי בשלוש שנות הוותק הראשונות שלו החסירו הנתבעות 1,170 ₪ או 1,038 ₪ (לא ברור מכתב התביעה) מהמשכורת שהגיעה לו על פי התקנות, כי בשנות הוותק שלו הרביעית עד השישית החסירו הנתבעות סך 1,382 ₪ או 1,279 ₪ ממשכרותו, וכי בשנים 7-8 החסירו 1,322 ₪ או 1,302 ₪.
דין התביעה להידחות בהיעדר פירוט ובהיעדר הוכחה. לא הוכחה דרגתו וותקו של התובע ולא הוכחו שיעורי המשכורת והתוספות השונות המשולמות לבעל דרגה וותק כשל התובע במוסדות הרשמיים.

שאלת חיובה האישי של הנתבעת 2
בדיון המוקדם מיום 5.5.14 נימקו התובעים את התביעה האישית נגד הנתבעת 2 בטענה שבית הספר לא שילם למורים על פי תנאי משרד החינוך החלים עליו. כן נטען כי יש לחלק מן התובעים לגבי חודשים מסוימים יותר מתלוש אחד ולא ברור מה התלוש הנכון.
הגענו למסקנה כי דין תביעת התובעים לחיובה האישי של הנתבעת 2 בחיובי הנתבעת 1 – להידחות.
לטעמנו, הגם שהוכחו ניכויים משכרם של חלק מהתובעים שהנתבעת 1 לא השכילה להצדיק בהליך, והגם שהוגשו תלושי שכר כפולים של גב' נדאא פראח לחודש 3/12 (מוצג ת/3), אשר סך "נטו לתשלום" בהם שווה, אך סכומי רכיבי השכר בהם שונים, מבלי שהדבר הוסבר על ידי הנתבעת 1, אין בעובדות אלה כדי להרים את הנטל הכבד להראות שהשימוש באישיותה המשפטית הנפרדת של הנתבעת 1 נעשה באופן שיש בו כדי לקפח נושה או להונות אדם, כנדרש בסעיף 6(א)(1)(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999.
לעניין זה נציין כי אופן תשלום השכר של עובדי הנתבעת 1 מפוקח ומבוקר על ידי משרד החינוך. מטעם הנתבעות העיד רואה החשבון של הנתבעת 1 אשר נדרש להגיש הצהרה שנתית למשרד החינוך לפיה שכר העובדים משולם בהתאם לתקנות. מעדויות הנתבעת 2 ועדותה של גב' קאסם עולה כי בשנים האחרונות גב' קאסם היא זו שמביאה לרואה החשבון את נתוני השכר שאותם מזין רואה החשבון לתוך תוכנת שכר ייעודית לשכר עובדי הוראה.

סוף דבר
התביעות נגד הנתבעת 2 נדחות. עם זאת, בית הדין אינו רואה לחייב את התובעים בהוצאות לטובת הנתבעת 2.
הנתבעת 1 תשלם לתובעות את הסכומים הבאים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.10.13 עד לתשלום בפועל:
לגב' תגריד אבו-אלפילאת, התובעת בתיק סעש 4242-10-13:
פיצויי פיטורים בסך 149,640 ₪.
פיצויי הלנת שכר בסך 622 ₪.
דמי הבראה בסך 6,182 ₪.
החזר ניכויי שכר בסך 7,099 ₪.
לגב' סנאא שריף, התובעת בתיק סעש 31119-10-13:
פיצויי פיטורים בסך 65,328 ₪.
פיצויי הלנת שכר בסך 408 ₪.
דמי הבראה בסך 6,732 ₪.
גמול ריכוז מקצוע בסך 5,796 ₪.
לגב' נדאא פראח, התובעת בתיק סעש 47862-10-13:
פיצויי פיטורים בסך 50,974 ₪.
דמי הודעה מוקדמת בסך 7,282 ₪.
פיצויי הלנת שכר בסך 568 ₪.
דמי הבראה בסך 3,559 ₪.
החזר ניכויי שכר בלתי מוצדקים בסך 18,205 ₪.
לגב' אינאס סרנדח, התובעת בתיק סעש 47862-10-13:
פיצויי פיטורים בסך 7,340 ₪.
שכר חודשים אוגוסט וספטמבר 2013 בסך 13,432 ₪.
פיצויי הלנת שכר בסך 13,432 ₪.
דמי הבראה בסך 2,618 ₪.
החזר ניכויי שכר בלתי מוצדקים בסך 6,214 ₪.
תביעת התובע בסעש 10496-12-13 נדחית. מאחר שלתובע שולם שכר עבור חודשים אוגוסט-ספטמבר 2013 לאחר הגשת התביעה, בית הדין מחייב את התובע לשלם לנתבעות הוצאות בשיעור 2,000 ₪ בלבד.
הנתבעת 1 תשלם לתובעות שכר טרחת עורך דין כדלהלן:
לגב' תגריד אבו-אלפילאת – 6,000 ₪.
לגב' סנאא שריף – 5,000 ₪.
לגב' נדאא פראח – 4,000 ₪.
לגב' אינאס סרנדח – 3,000 ₪.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ט שבט תשע"ח, (04 פברואר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".

נציג ציבור

נציג ציבור

דניאל גולדברג, שופט