הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים סע"ש 41768-03-15

17 יוני 2019

לפני:

כב' השופט דניאל גולדברג
נציג ציבור (עובדים) מר אלי קדוש
נציג ציבור (מעסיקים) מר עופר נוראני
התובע
יצחק איזו יוספוביץ

ע"י ב"כ: עו"ד דן אל אגליק
-
הנתבעת
רשות הטבע והגנים ירושלים

ע"י ב"כ: עו"ד נעמה שבתאי בכר

נתבעים פורמליים:
ועד עובדי רשות הטבע והגנים
הסתדרות העובדים הכללית החדשה
ע"י ב"כ עו"ד כפיר זאב

פסק דין

התובע, מר יצחק איזו יוסיפוביץ, הגיש תביעה זו, בה עותר להורות על בטלות פיטוריו מעבודתו בנתבעת – רשות הטבע והגנים הלאומיים (להלן: "הרשות") ולהשבתו לעבודתו . לחילופין, התובע עותר לסעדים כספיים שונים, ובהם פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, פיצוי בגין פרסום לשון הרע, פיצוי בגין עגמת נפש ונזק לא ממוני, פיצוי בגין התנכלות לתובע עקב הגשת תביעה על ידו נגד הנתבעת להשבת סנאים זהובים וסעדים נוספים.

הרקע העובדתי
התובע נקלט לראשונה לעבודה במחוז מרכז של הרשות בחודש 9/01 והעוסק תקופה של כ-3 חודשים, עד לחודש 11/01. בחודש 11/03 חזר התובע לעבוד ברשות במעמד של עובד יומי, והועסק כך עד ליום 31.3.06. החל מיום 1.4.06 התובע הועסק במעמד של עובד חודשי וביצע במקביל שני תפקידים (ב-50% משרה כל אחד) – האחד: מפעיל מרכז לטיפול בעופות דורסים ; השני – פקח חנויות . בחודש 12/07 חדל התובע למלא את תפקיד מפעיל מרכז עופות דורסים והמשיך לעבוד למעשה במשרה מלאה כפקח (למרות שבהודעה שנמסרה לו צוין שהעסקתו היא בהיקף של 50% משרה).
החל מסוף שנת 2009 השתנה השיוך הארגוני של תפקיד התובע ועבר לאגף פיקוח ואכיפה בחטיבת האכיפה במטה הרשות. לא היה שינוי בתפקיד עצמו.
בחודש 10/12 מונה התובע לתפקיד פקח רישוי סחר, יבוא ויצוא של חיות בר באגף פיקוח ואכיפה בחטיבת האכיפה ברשות. בכך הורחבו תחומי הארחיות של התובע בתפקידו כפקח חניות סחר.
בהתאם להוראת סעיף 58 לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח-1998 (להלן: "חוק גנים לאומיים") , אין למנות פקח ברשות אם משטרת ישראל הודיעה על התנגדותה למינוי מטעמים של ביטחון הציבור.
הממונה הישיר של התובע היה מנהל אגף הפיקוח והאכיפה ברשות, מר אלדד פלד. (להלן: "פלד"). מנהל חטיבת הפיקוח והאכיפה ברשות, מר רוני מלכא (להלן: "מלכא"), היה ממונה על פלד.
ביום 17.5.12 כתב פלד למלכא סיכום פגישת עבודה עם התובע שהתקיימה ביום 9.5.12 יחד עם העובד אורי ליניאל. פלד כתב שניכר שהתובע אינו שלם או מסכים עם חלק מההחלטות האירגוניות שמתקבלות באגף הקשורות לסדרי העבודה, שיטת העבודה ולוחות הזמנים. פלד הדגיש שחשוב שתישמע עמדתו של התובע אך לאחר שמתגבשת החלטה על התובע לקיימה ולכבדה. סוכמו נושאים ונוספים ולבסוף צוין ש"לאחרונה התבטא איזו מספר פעמים (כולל במהלך הפ"ע) בביטויים אשר אינם הולמים לדעתי את רוח הרשות ואת רוח החטיבה ("אני עכשיו ראש קטן", "אני לא פקידה", אני בארבע גומר לעובד"), ביטויים אלה כאמור אינם ראויים ואינם תורמים במאום ליצירת יחסי עבודה תקינים, ביקורת ככל שתהייה צריכה להישמע באופן מכובד וראוי. איזו התבקש להקפיד על סגנון ראוי אשר הולים את תפקידו ומעמדו ולהקפיד גם בכובדם של אלה העובדים עמו" .
ביום 7.5.13 התקיימה פגישה נוספת בין התובע לבין מר פלד בהשתתפות מר אורי ליניאל, ראש תחום פיקוח ואכיפה. בסיכום הפגישה שכתב פלד למלכא, הסביר פלד כי הפגישה התקיימה "לאור קשיים שהתעוררו בעת האחרונה בנוגע לשגרת העבודה בין איזו למשרד ובין המשרד לאיזו". בפגישה הוצפה בעייה של היעדר תקשורת בין התובע לבין מזכירת ההיתרים בחטיבה, גב' מירב לוי, לאחר שגב' לוי התלוננה כי התובע מדבר אליה בסגנון תוקפני ומעליב. פלד ביקש ממלכא לקיים פגישה עם התובע בנושא "לויאליות, אופן התבטאות וסגנון עבודה" ו"בקרה על החלטות ניהולית", וציין כי יצא בתחושה מאד קשה מהפגישה ושיתף את התובע בתחושתו, אשר "מכבידה מאד וכוללת הטחת האשמות, שמחה לאיד מכישלונות הרשות, חיפוש אשמים ונאשמים, זלזול מופגן בעמתים במנהלים ובארגון כולו".
ביום 30.5.13 התובע התייחס למסמך הסיכום של מר פלד וטען כי כל תהליך השיחה וסיכומה מזכיר מארב מתוכנן היטב שמטרתו אחת – התנכלות לתובע מצד מר פלד על רקע אישי עד כדי פיטורין.
ביום 2.6.13 ביקש מלכא ממנהלת משאבי אנוש, גב' מירב בניסטי, לזמן את התובע לפגישה עם פלד. בהודעה שכתב לגב' בניסטי הודיע מלכא כי "יש לנו הרבה בעיות עם איזו. ראי בתשובתו לפ"ע אלד. אני מבקש שנקיים דיון. את, אלדד ואני ונחשוב עיצד מתקמדים איתו. זה דחוף".
ביום 13.6.13 כתב התובע מכתב להנהלת חטיבת האכיפה, בו פירט תלונות על גב' מירב לוי, וגב' לוי הגיבה לטענות התובע במכתב מיום 16.6.13. בעקבות חילופי הדברים, זימן מלכא את התובע לפגישה ליום 20.6.13 בה השתתפו פלד ומר ליניאל. מסיכום הפגישה של מלכא עולה כי בפגישה הובהר לתובע כי הממונים על גב' לוי שבעי רצון מתיפקודה וכי על התובע לחדול מלתקוף אותה ו "גם אם יש טעות כזו או אחרת, תפקידו של איזו להאיר את תשומה לבה ולא לתקוף אותה". מלכא הבהיר לתובע שתפקודו אל מול החטיבה "רע מאוד וזה לא יוכל להמשיך. סבלנותנו פוקעת ועל איזו לקחת זאת בחשבון בהתנהלותו".
ביום 24.6.13 הודיע התובע לממונים עליו ברשות כי הוא נעצר בשל עבירת אלימות במשפחה. בהמשך שהה במעצר בית ושב לעבודה ביום 27.6.13. במהלך המעצר הוחרם נשקו של התובע. בעקבות אירועים אלה פנה מלכא למשטרת ישראל כדי לוודא שאין לה התנגדות להעסקת התובע כפקח וביום 21.7.13 הודיעה משטרת ישראל כי היא מתנגדת להעסקת התובע כפקח.
ביום 21.7.13 החליט מנכ"ל הרשות על הוצאת התובע לחופשה עד ליום 12.8.13.
בעקבות הדברים האלה פנה מר מלכא למנהלת חטיבת משאבי אנוש ביום 14.8.13 והמליץ לסיים את העסקת התובע ברשות או בחטיבה, במכתב שזו לשונו:
"בעקבות מעצרו של איזו בחשד לאירוע אלימות, שחרורו למעצר בית ואח"כ שחרור כללי עד לסיום ההליכים נגדו, בדקנו שוב את כשירותו לעסוקו בתפקידי פיקוח ברשות.
הבדיקה נעשתה מול מ"י כמקובל.
התשובה שקיבלנו הייתה שלילית. כלומר הוא אינו רשאי לעסוק בתפקידי פיקוח ואכיפה.
היות ובתפקידו, כפקח להסדרת הסחר בחנויות למסחר חיות הוא נדרש לסמכויות פיקוח ואכיפה נבצר מעמנו להעסיקו בתחום זה.
בנוסף לתפקידיו הוא נדרש לבקר במתקני ממ"ן ונתב"ג לצורך בדיקת משלוחים המגיעים לחו"ל. גם במקרה זה הוא סורב עקב הרישום המשטרתי האמור.
מהנאמר עד כאן מסתבר שהוא לא יכול למלא תפקידים בחטיבת האכיפה.

ללא קשר לאמור
תפקודו של איזו בשנה האחרונה לוקה בחוסר משמעותי.
יום לפני מעצרו קראתי אותו לשיחה, שאת רישומה העברתי לך, והתרעתי על התנהלותו.
זאת לא הייתה השיחה היחידה, תרשומות רבות משיחות אחרות הועברו לכן, שבכולן אנו מתריעים על תפקודו בחטיבה ואל מול מנהליו והעובדים מולו.

מ(ה)אמור נראה לנו שראוי שנפסיק את עבודתו ברשות ו/או בחטיבת האכיפה בהקדם האפשרי.

בברכה,
רוני מלכא".

ביום 3.9.13 הוצא לתובע מכתב זימון לשיחת שימוע בו נאמר כי הנהלת הרשות שוקלת לסיים את עבודתו.
ביום 3.9.13 התקיימה פגישה בין גב' בניסטי ומר מלכא לבין מר דודי קרן, נציג ועד העובדים ברשות, בהתאם להליכי הפיטורים הקבועים בהסכם הקיבוצי ברשות. בפגישה הוצגה לנציג הועד כוונת הרשות לנקוט הליך לפיטוריו של התובע. מר קרן הודיע על התנגדות הועד לפיטורים.
ביום 29.9.13 ביקש נציג ועד העובדים כי השימוע בעניינו של התובע יידחה ותאושר לו חופשה, על רקע התפתחויות בהליך החקירה הפלילית להן ציפה התובע. השימוע נדחה כמבוקש ליום 21.10.13. בפגישה חזר התובע על כך שהוא מצפה להתפתחות שתאפשר החזרת סמכויותיו, והנהלת הרשות הסכימה לאשר לתובע להמשיך ולנצל ימי חופשה שנתית, ולאחר מיצויים, לשהות בחל"ת. עוד נקבע כי על התובע להחזיר את הרכב שלו לקצין הרכב ברשות.
ביום 7.10.13 נשלח לרשות מכתב ממחלקת רישוי כלי יריה במשרד הפנים בו נאמר כי התובע פסול מלקבל הרשאה לשאת כלי יריה.
בתחילת חודש 12/13 התקבלה ברשות הודעת משטרת ישראל לפיה היא מתנגדת לכך שהתובע ישמש כפקח ברשות.
ביום 4.2.13 הודיע מנהל אגף משק הרכב ברשות לתובע כי הרכב שהחזיר פגוע במספר מקומות וזימן את התובע לתחקיר בפני נציג תחום הרכב. בתצהירו של מר מלכא נטען כי התובע לא תיאם פגישה עם נציג תחום רכב כפי שנדרש.
ביום 13.1.14 הודיעה ב"כ הרשות לב"כ התובע וועד העובדים כי בכוונת הרשות להמשיך בהליך לפיטורי התובע, על רקע כל הנסקר לעיל ולאחר שנודע לה כי התובע בעל עבר פלילי קודם שלא גולה על ידו בעת קבלתו לעבודה ברשות, ולאחר שהתובע לא תיאם מועד לתחקיר בעניין הפגיעות ברכב שהוחזר על ידו, כפי שנדרש.
ביום 24.2.14 הודיעה הנהלת הרשות לועד העובדים על כוונתה להמשיך בהליך לפיטורי התובע, והועד הודיע על התנגדותו לפיטורין בשל "חוסר הלימה בין עמדת המשטרה... לבין העובדה שאיזו מתנדב במג"ב עם סמכויות של שוטר לכל דבר. לא מסתדר . המסמדך שהגיע מהמשטרה. לאור זאת הוועד מתנגד לכך ומבקש כי ייצא לחל"ת מהיום ועד לשלושה חודשים...". בהמשך, ובהתאם להליכי הפיטורין הקבועים בהסכם הקיבוצי ברשות, הגיש ועד העובדים חוות דעת משפטית המנמקת עמדת הוועד, אך הנהלת הרשות הודיעה לוועד ביום 4.3.14 כי החליטה להמשיך בהליך פיטורי התובע, והזמינה אותו לשימוע.
מספר ימים לפני השימוע התקבלה הודעת משטרת ישראל מיום 18.3.14 לפיה היא אינה מתנגדת להסמכת התובע כפקח לתקופה של שנה.
ישיבת שימוע התקיימה ביום 23.3.14 ונכחו בה התובע, נציג וועד העובדים וב"כ.
ביום 24.4.14 נתנה החלטת מנכ"ל הרשות בה נאמר:
"לאחר שבחנתי את כל האמור ונתתי משקל לבעיות השונות בהתנהלותך, החלטתי (מתוך התחשבות בוותק שלך ברשות) לאפשר את המשך העסקתך ברשות בכפוף לתנאים הבאים:
א. העסקתך ברשות תהא כפופה לאישור של משטרת ישראל בדבר הסמכתך לשמש כפקח.
ב. לנוכח העובדה שאינך רשאי לשאת כלי ירייה, תשובץ באתרים שבהם ניתן לבצע פיקוח ללא נשיאת כלי נשק, בהתאם להחלטה של רוני מלכא – מנהל חטיבת האכיפה ברשות. במקביל, ובתוך תקופה של חצי שנה (קרי עד ליום 31.10.14) עליך לדאוג לקבלת רישוי לשאת כלי נשק.
ג. אתה נדרש לשפר באופן משמעותי את התנהלותך כלפי עובדים ומנהלים ברשות.
ד. מיד עם קבלת מכתבי זה תתאם מועד לבירור ראשוני במחלקת הרכב, ובהתאם לתוצאות הבירור כאמור יוחלט אם לזמן אותך לוועדת הרכב הבאה שתיערך. עד לעריכת הבירור הראשוני, ובהתאם לתוצאות הבירור כאמור, לא יינתן לך רכב רשות.
ה. רשמתי לפניי את הצהרתך שלפיה עברך הפלילי נוגע אך ורק לעבירה שביצעת בתהליך הגירושין ואינה אמורה לפסול אותך מלשמש כפקח אוכף חוק.

היה ואחד התנאים האמורים לא יתקיים או שיתברר כי הצהרתך לגבי עברך הפלילי אינה אמת – תסתיים עבודתך ברשות לאלתר.

בשולי מכתבו של המנכ"ל הונחה התובע ליצור קשר עם מלכא לתיאום חזרתו לעבודתו החל מיום 1.5.04. ביום 1.5.04 נערכה פגישה בין התובע לבין מלכא, בה השתתף גם פלד. על פי סיכום הפגישה שנרשם על ידי מלכא, משתתפי הפגישה עברו על מכתבו של המנכ"ל מיום 29.4.14, וה"ה מלכא ופלד הדגישו בפני התובע את הצורך לשפר את סגנון הביטוי של התובע והתובע הבטיח כי אם יחוש כעס על מי מהעובדים יפנה לפלד או למלכא קודם לכן. הובהר כי פלד הוא מנהלו הישיר של התובע.
סמוך לאחר מכן התובע פנה למחלקת משאבי אנוש ונרשם לסיור בחו"ל, מבלי לבקש אישורו של מר פלד או של מר מלכא. בהמשך נדרש למלא בסיכומי הביקורות בחנויות את כתובת הדוא"ל של החנויות, אך סירב לכך. הייתה גם תקרית בה סירב התובע לסור למשרדי הרשות בצפון כפי שהתבקש, כדי להדפיס טפסים שהיה עליו לחלק לחנויות לאחר שהטפסים נשלחו בדוא"ל למשרד בצפון. התובע הודיע כי אינו יודע לעבוד עם דוא"ל, ואינו יודע להדפיס. בעקבות הדברים האלה התקיימה פגישה בין התובע לבין מר פלד. מר פלד רשם סיכום של הפגישה.
ביום 24.7.14 שלח פקח בשם רועי גלעד מזכר דוא"ל לפלד בו התלונן על התנהגותו של התובע כלפיו, בכך שהתובע מהווה כתובת לתלונות מצד סוחרים על מר גלעד, וכן פורט מקרה בו שאל את מר גלעד שאלות בנוכחותו של בעל חנות שמר גלעד הוציא לו הודעת קנס, תוך עימותו עם טענת הנקנס כי לא הומצאה לו הודעה מקדימה שהינה תנאי להטלת הקנס.
בעקבות זאת זימן פלד את התובע לשיחה ליום 27.7.14. התובע התייצב לשיחה והקליט אותה ללא ידיעתו של פלד.
ביום 6.8.14 התקיימה פגישת עבודה בין התובע לבין פלד. פלד שאל את התובע מדוע לא ביצע ביקורות בחנויות בתאריכים 27.7.14 עד 31.7.14. להלן דברים שנכתבו על ידי פלד כסיכום הפגישה במסמך מיום 7.8.14:
"מדו"ח הפעילות המקצועי עולה שבין התאריכים 28-31/7/2014 לא בוצעו בכלל ביקרות בחנויות. נתון זה הפתיע אותי מאד שהרי עקר תפקידו של איזו הוא פיקוח בחנויות וביקשתי מאיזו שיבהיר לי את הסיבה, איזו אמר שעסק בימים אלה בטלפונים, ניירת ועבודה משרדית אותה ביצע מביתו.
לדבריו לא נמצא לו מקום לשבת במחוז מרכז (לאחר שפנה לשרי מזכירת המחוז בנושא) והוא החליט לבצע את העבודה מהבית.
הבהרתי לאיזו בצורה חד משמעית שאין הצדקה מקצועית להקדיש 4 ימי עבודה מלאים לטלפונים וניירת, מדובר בקרוב ל-40 שעות עבודה אשר הוקדשו לטלפונים אינני רואה צורך ממשי בבזבוז זמן רב כל כך על טלפונים וניירת וזאת מבלי שנתתי לכך אישור או שאיזו טרח לעדכן אותי בדבר כוונתו להיעדר מהשטח לארבעה ימים.
בנוסף, חל איסור על עבודה מהבית וככל שאיזו נזקק למקום לשבת בו יכול היה לפונת אליי ולשבת במשרד בירקון.
אני מעיר לאיזו על התנהלות זו, לא ייתכן שלא יהיה בשטח במשך ארבעה ימים תמימים מבלי שיודיע למנהלו שהוא נעדר מהשטח ולא מבצע את עבודתו העיקרית".

התובע פנה לפלד בכתב ביום 9.8.14 והעיר על "אי התמאות" לדבריו שקיימות בתיאור הפגישה ביניהם מיום 6.8.14, כפי שנכתב על ידי מר פלד בסיכום מיום 7.8.14. במכתבו טען התובע כי:
"במשך כל שנות עבודתי הרבות בפיקוח החנויות, מהווה עבודת המשרד חלק משמעותי וחשוב בניהול הפיקוח והביקרות על החנויות, עבודה זאת של ריכוז ועדכון כל הנתונים של החנויות בארץ והסטטוס שלהן נעשתה על ידי בעבר בחדר הפקחים באפק. ביוזמת אורי ליניאל, הוא בנה טבלה אשר כוללת את נתוני כל מגדלי וסוחרי החיות בארץ לצורך מעקב שוטף ועדכני עליהם. טבלה זו אמורה הייתה להיות כלי העבודה המשותף והעיקרי תחום הפיקוח על חיות בר בשביה של כל אנשי החטיבה.
אולם במקום שטבלה זו תקל ותקצר את זמן העבודה במעקב וביקורת על החנויות היא הפכה לרועץ ועקב הטעויות הרבות מספור ואי העדכונים של הטבלה.... אני נאלץ לעבוד שעות רבות מבעבר בניסיון להתאים בין הטבלה ליומני הביקורת שלי ולהעביר את התיקונים גם למשרד לצורך תיקון הטבלה. אציין כי לי אין מחשב בעבודה, גם איני יודע לעבוד על טבלאות האקסל (הייתי אמור להישלח לקורס בנושא) אך כדי לראות לפחות ולקרוא בטבלה אני נאלץ להשתמש במחשבי הפרטי בביתי".

בדיעבד התברר כי התובע שהה במעצר בית בין התאריכים 27-31/7/14 ולא דיווח על כך לממונים עליו. לגבי ימים אלה דיווח התובע בגיליון הנוכחות שהגיש כי ביצע "טיפול בניירת". עניין זה עלה בפגישה בין התובע למר פלד מיום 21.9.14, עליה דיווח מר פלד במסמך מיום 22.9.14, כדלהלן:

"ימי עבודה שלא שולמו:
"אכן בתאריך 27/7/14 איזו היה בפ"ע וביום משרד בירושלים וכלן יש לשלם לו עבור יום זה.
שאר הימים (28-31/7/14) אשר הוגשו ע"י איזו כימי עבודה מהבית לא אושרו על ידי בהתאם לנהלי רט"ג. בקשתי לבדוק מול איזו האם יש קשר בין הימים הנ"ל לבין ההודעה שקיבלה רט"ג מנציבות שירות המדינה. תשובתו הייתה: "אין קשר – אולי קשר עקיף".

סמוך לאותה עת התקבלה ברשות הודעת נציבות שירות המדינה לפיה היא שוקלת להשעות את התובע בשל דיווח משטרתי שהתקבל אצלה בדבר פתיחת חקירה פלילית בחשד לביצוע עבירות של מרמה והפרת אמונים, החזקת נכס חשוד כגנוב והחזקת נשק/תחמושת שלא כדין. בהמשך, ביום 21.10.14, הושעה התובע עד ליום 21.1.15, על רקע פתיחת חקירה בשל חשדות לנטילת רובי דיג וחכות ממחסן של הרשות, אשר היו אמורות להיות מושמדים, ותפיסת תחמושת ונשק בביתו.
ביום 22.10.14 נפגשו התובע ופלד. בפגישה הציג פלד לתובע הערכת עובד, שבסופה המליץ על הפסקת עבודתו של התובע.
ביום 2.11.14 זומן התובע לשימוע לפני פיטורים. ישיבת שימוע התקיימה ביום 19.11.14 בהשתתפות מנהלת חטיבת משאבי אנוש, גב' מירב בניסטי, מר פלד ומר מלכא, נציג ועד העובדים מר קרן וב"כ התובע והרשות. ביום 9.12.14 הוגשו על ידי ב"כ התובע טיעונים משלימים.
ביום 7.1.15 קויימה ישיבה בהשתתפות מלכא וב"כ הרשות לבין מר קרן וב"כ ועד העובדים, בהתאם להסכם הקיבוצי. נציגי הרשות הודיעו כי מנהל חטיבת האכיפה הגיע למסקנה להמליץ בפני מנכ"ל הרשות על פיטורי התובע. נציגי ועד העובדים הודיעו על התנגדותם לפיטורי התובע. ב"כ ועד העובדים סיכם את עמדתו:
"עו"ד כפיר: לטעמנו, בשלב הזה הליך הפיטורים מהטעמים שבגינם מתבקשים הפיטורים, טעמי משמעת, צריך להיפסק או לכל הפחות להיות מוקפא וזאת עד לסיום החקירה המשטרתית ו/או עד שהנציבות תפנה לבית הדין למשמעת.
למען הסר ספק, את ענייני המשמעת, ככל שמישהו היה פותח בהליך פנימי בתוך הרשות, היה צריך לברר בתוך הרשות ועל פי ההסכם הקיבוצי. מכיוון שאיזו מושעה, כרגע ממילא אין דחיפות בקבלת החלטה לפטר אותו. לכן אנחנו מתנגדים לפיטוריו של איזו. בכל מקרה גם אם מדובר בהליך פיטורים רגיל, הרי שלטעמינו גם לא מתקיימים נימוקים שמצדיקים פיטורים בהליך רגיל".

על יסוד המלצה של מר מלכא, החליט מנכ"ל הרשות לפטר את התובע ביום 5.2.15, החל מיום 8.2.15. להלן לשון מכתב הפיטורים:
"לכבוד
יצחק יוסיפוביץ
כאן
שלום רב,
הנדון: החלטה בדבר סיום עבודתך ברשות

  1. בהמשך למכתבי מיום 29.4.2014 שבת לעבודה ביום 1.5.2014.
  2. במהלך התקופה שחלה מאז ה-1.5.2014, וכפי שאף צוין במכתבי, נדרשת לשפר באופן משמעותי את התנהלותך כלפי עובדים ומנהלים ברשות.
  3. ואולם, כפי שנמסר לי הן ממנהל האגף – מר אלדד פלד, והן ממנהל החטיבה – מר רוני מלכא, וכפי שגם אני התרשמי מעיון במסמכים הרלוונטיים לגביך, הרי שלא חל שיפור בהתנהלותך כמצופה, לא כל שכן שיפור משמעותי.
  4. כך לדוגמא:

א. באחת השיחות שקיים עמך רוני, הוא הדגיש בפניך כי עליך לבצע אך ורק משימות שאתה נדרש להן על ידי מנהל האגף, ולא משימות "יזומות" שנקבעות על ידך. בתגובה לדברים הללו אמרת לרוני כי מעתה ואילך תהיה "ראש קטן" – תגובה שבעיניי מדגישה את מה שנטען בעבר שאתה לא מקבל מרות ועושה דברים כרצונך. דבר זה מבטא התנהגות שאינה הולמת, בפרט לנוכח היותך אוכף חוק.
ב. כמו כן, במהלך חודש יולי 2014, פנה הפקח רועי גלעד וטען כי יחסך כלפיו אינו הולם. לאור הדברים הללו זומנת לפגישה אצל אלדד, וכאשר הוצגו בפניך הדברים, כינית את רועי הפקח במילים "דני קשקשני" תוך שהוספת ואמרת כי "אתה לא רואה אותו ממטר, והוא לא קיים בשבילך". מבלי להיכנס לשאלת המחלוקת שנתגלעה בינך ובין רועי, הרי שלא מקובלים עליי דבריך ביחס לפקח אחר ברשות, וההתעלמות המוחלטת והמופגנת שלך מתחושותיו. יתרה מכך, בסוף אותה שיחה עם אלדד אף כעסת על כך שאלדד זימן את הפגישה וציינת כי מבחינתך מדובר ב"בזבוז של זמן". די למעשה בדברים הללו כדי להעיד על כך שאינך מודע לחשיבות שבשמירה על כבור האחר ועל יחסי עבודה תקינים – הן עם עובדים ברשות והן עם מנהלים.
ג. נוסף כל על האמור לעיל, בחודש יולי 2014 דיווחת על 4 ימי עבודה מהבית, וזאת למרות שלא היה לך אישור לעשות כן. יתרה מכך, משנשאלת על ידי אלדד מדוע ביצעת עבודה מהבית, שיקרת ואמרת כי הייתה לך ניירת לטיפול, ולא מצאת מקום ישיבה באחד המחוזות. מעבר לעובדה שלא היית רשאי להחליט על דעת עצמך לבצע עבודה מהבית, הרי שלא הייתה הצדקה לבצע עבודה מהבית במשך 4 ימים. בישיבת השימוע טענת כי במהלך אותם ימים ערכת בדיקה לטבלאות שהוכנו בחטיבה למעקב אחר ביקורים בחנויות, ושריכזת הערות ביחס לנתונים בטבלה.
אלדד בדק את טענתך זו, והתברר שלא העברת למזכירות החטיבה שום הערה ביחס לנתונים שהופיעו בטבלה. כך שגם דבריך בישיבת השימוע לא היו אמת. כמו כן, עורך דינך טען בשימוע כי ביום המעצר הקפדת לציין שסיימת לעבוד בשעה 14:00 – שעת תחילת החיפוש בדירתך, אך מעיון בצו המעצר עלה כי החיפוש החל כבר בשעה 12:30. במילים אחרות, גם בנקודה זו דבריך לא היו אמת.
5. בנסיבות אלו, שבהן לא חל שיפור בהתנהלותך כלפי עובדים ומנהלים ברשות, ואף מסרת דיווח שקרי בכל הנוגע לנוכחות בחודש יולי 2014 (לרבות גרסה שקרית בישיבת השימוע), ובהמשך לטענות שהועלו כנגדך בעבר, החלטתי לסיים את עבודתך ברשות.
6. אני סבור כי עובד בגוף ציבורי, ובפרט עובד שמחזיק בתפקיד כה רגיש של אוכף חוק, מחויב למידה מוגברת של אמון, יושרה, ויחס ראוי כלפי עובדים ומנהלים בעבודה. לצערי הרב כשלת בכך, ואני גם מתרשם שאינך מכיר בפגמים שבהתנהלותך. בהקשר זה אוסיף ואציין, כי חרה לי עד מאוד שאמרת בישיבת השימוע, כי יכולת לדווח על ימי המעצר בבית כ"ימי מחלה" למרות שלא היית חולה. אני סבור שגם דבריך אלה מעדים על בעיה ערכית גדולה מאוד ועל חוסר יושרה ואמון.
7. חשוב לי להדגיש כי אין כל קשר בין התביעה שהגשת בעבר כנגד הרשות ובין החלטתי לסיים עבודתך ,שכן החלטתי נובעת אך ורק מן הטעמים המפורטים במכתבי לעיל. יתרה מכך, תביעתך כנגד הרשות הסתיימה זה מכבר, מה גם שהיא הוגשה בשנת 2013 ומאז המשכת ועבדת ברשות למעלה משנה.
8. טרם סיום אציין כי אינני מקבל את עמדתו של וועד העובדים שלפיה יש להמתין עם ההחלטה בעניינך עד תוך ההליך בנציבת שירות המדינה. ההחלטה על סיום עבודתך ברשות נובעת מן הטעמים המפורטים לעיל ואין כל קשר בינה ובין ההליך המתנהל בעניינך בנציבות. עם זאת, ולמען הסדר, אעביר העתק מהחלטתי זו לאגף המשמעות בנציבות שירות המדינה.
9. יחסי העבודה בינך ובין הרשות ינותקו ביום 8.2.2015.
10. מעבר למתחייב על פי הדין, הנחיתי את מחלקת השכר לשלם לך פדיון הודעה מוקדמת על פי שכרך בתקופה ההשעיה. תשלום זה יבוצע במסגרת גמר חשבון שייערך לך במשכור לחודש פברואר 2015.
11. אני מודה לך על תקופת עבודתך ברושת ומאחל לך הצלחה בהמשך דרכך.

בברכה,
שאול גולדשטיין
מנכ"ל רשות הטבע והגנים".

טענות התובע
התובע מבקש כי בית הדין יצהיר על בטלות ההחלטה על פיטוריו, בשל כך שטעמי הפיטורים הם משמעתיים, אך לא ננקט בעניינו הליך משמעתי אלא הליך מנהלי.
לטענת התובע, עמדתו בעניין זה נתמכת על ידי עמדת ועד עובדי הרשות. לתובע אמנם טרוניה כלפי הנתבעים הפורמליים כך שלא נקטו הליך משפטי למניעת פיטוריו, אך עמדתם כפי שהובעה בענין זה תומכת בעמדתו. התובע מפנה להחלטת בית הדין הארצי לעבודה מיום 24.9.15 בבר"ע 16045-09-15, על פיה נדחתה בקשת התובע לרשות ערעור על החלטת בית דין לדחות את בקשתו לסעדים זמניים נגד פיטוריו, ובפרט לדברי בית הדין הארצי לעבודה לפיהם במקרה של התובע יש פנים לכאן ולכאן בשאלת סיווג הפיטורים כפיטורים מחמת משמעת או מחמת תפקוד לקוי.
כמו כן התובע טוען כי לא התקיימה עילת פיטורים לפי ההסכם הקיבוצי ברשות. כך, הנתבעת לא ביססה כל "תפקוד לקוי מתמשך", "הזנחה והתרשלות מתמשכות", "התנהגות מחפירה" או כל עילת פיטורים אחרת שמנויה בסעיף 12 להסכם הקיבוצי.
מוסיף התובע וטוען כי הנתבעת לא קיימה את ההליכים הנדרשים לפיטוריו על פי פרק ח' של ההסכם הקיבוצי. כך, לא הוצגו על ידי הנתבעת שלוש חוות דעת שנתיות אחרונות כנדרש בהסכם הקיבוצי ולא התקבלה חוות דעת משפטית של הוועד.
התובע טוען כי מלכא הוביל את המהלך של פיטורי התובע משיקולים של נקמנות אישית על רקע תביעה שהתובע הגיש נגד מלכא עקב נטילת סנאים זהובים שהתובע החזיק על ידי הרשות.
התובע סבור כי יש הצדקה לסעד של השבתו לעבודתו בשים לב לכך שמלכא פרש מעבודתו ברשות בחודש 3/18, גב' מירב לוי וגב' בניסטי שוב אינן עובדות ברשות ואילו פלד מעוניין בשובו של התובע לעבודה.
להלן תמצית טענות התובע בבקשה:

העדים

התובע העיד לעצמו, וכן הביא לעדות את מר אריה קלר, עובד בחטיבת האכיפה ברשות ומועסק ברשות קרוב ל-40 שנים , את מר מתיתיהו קורוניו, ששימש בעבר כמנהל אגףפיקוח ומבצעים ברשות ואת מר נלסון שבחמן שהינו חברו של התובע ("אח לכל דבר" כפי שהעיד בתצהירו) ושימש כמנהל פינת חי בעיריית רעננה.
עדותו של מר קלר לא תרמה לבירור העובדות שבמחלוקת. תצהיריהם של מר קורוניו ומר שבחמן התייחסו ל"פרשת הסנאים", אליה נתייחס בהמשך.
מטעם הנתבעת העידו פלד, מלכא וגב' בניסטי.

הודעת הנתבעים הפורמליים
הנתבעים הפורמליים הופטרו מהתייצבות לדיונים בהליך על פי בקשתם מיום 18.5.15, בה הודיעו לבית הדין כי התקיימו כל ההליכים המחייבים לפי ההסכם הקיבוצי, לרבות קיום היוועצות עם נציגו העובדים טרם קבל החלטה - היוועצות בה השתתף גם נציג ההסתדרות, ואולם בסופו של דבר קיבל מנכ"ל רשות הטבע והגנים את החלטתו לפיטורי (התובע) בהתאם לסמכות הנתונה לו לפי ההסכם הקיבוצי".

התביעה לביטול פיטורי התובע
מחלוקת עיקרית שנדרשת בה הכרעת בית הדין הינה אם מרכז הכובד של ההחלטה על פיטורי התובע היה תפקוד לקוי או עבירות משמעת.
כידוע, סמכות הפיטורים של המעסיק, שהינה חלק מהפררוגטיבה הניהולית שלו, נתונה להגבלה מכוח חוק או הסכם.
על פי סעיף 63 לחוק גנים לאומיים, הוראות חוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963 (להלן: "חוק המשמעת"), למעט סעיפים 19-30 שבו, חלות על עובדי הרשות. בהתאם לכך, חלה גם הוראת סעיף 68 לחוק המשמעת שעל פיה "עובד המדינה לא יפוטר בגלל עבירת משמעת אלא על פי פסק דין של בית הדין".
סעיף 68 לחוק המשמעת תוקן במסגרת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון מס. 14), התשס"ט-2008 (ס"ח 2190 מיום 16.11.08, עמ' 87), שעל פיו נקבעה בסעיף 46א לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959 הוראה המסמיכה את נציב שירות המדינה לפטר עובד מדינה שאינו מתאים למלא את תפקידו שלא מחמת עבירת משמעת אלא מחמת אי התאמה. בתיקון לסעיף 68 לחוק המשמעות התווספה ההוראה שקובעת שאין בה כדי לגרוע מהסמכות לפטר עובד מדינה לפי סעיף 46א לחוק המינויים, מקום שעילת הפיטורים או הפסקת העבודה היא אי התאמתו למלא את תפקידו.
בעע 17365-11-11 ג'קלין סויסה – עיריית יהוד (מיום 5.3.14), נפסק כי בבחינת עמידת פיטוריו של עובד בהוראות סעיף 68 לחוק המשמעת, יש לברר בהתאם לראיות שבכל הליך אם מרכז הכובד של ההתנהגות המהווה העילה הדומיננטית לפיטוריו הינו בעל סממנים של עבירת משמעת או של אי התאמה (סעיף 87 לפסק הדין).
בית הדין סבור שבחינת החלטת הפיטורים וההשתלשלות העובדתית שהובילה אלה, מעלה שמרכז הכובד של העילה הדומיננטית להחלטת הפיטורים הינו אי ההתאמה של התובע לתפקידו בשל קשייו בהתנהלות הבינאישית כלפי עמיתיו והממונים עליו.
מן ההשתלשלות העובדתית שפורטה לעיל הינה שההתנהגות של התובע אשר בעטיה עלה עניינו לראשונה לפני מנכ"ל הרשות, היה התבטאויות בוטות של התובע כלפי עובדים ומנהלים (סעיף 12 להחלטת המנכ"ל מיום 29.4.14). מן הראיות עולה שמלכא גיבש כלפי התובע עמדה שהתנהגותו הבינאישית יוצרת בעיה בחטיבה האכיפה, עוד במכתבו מיום 14.8.13 לגב' בניסטי, וזאת בהמשך למזכר דוא"ל שכתב לה ביום 2.6.13. ראשית של הדברים היה בפגישה שקיים פלד עם התובע ביום 9.5.12 שבו שיקף לתובע כי התבטא מספר פעמים, כולל בפגישת העבודה עצמה, בביטויים שאינם הולמים את רוח הרשות והוא התבקש להקפיד על סגנון ראוי.
אכן, הליכי פיטוריו של התובע החלו לאחר שמשטרת ישראל הודיעה על שלילת כשירותו של התובע, אך בשימוע שנעשה לתובע ביום 23.3.14, הוצג במפורש, לאחר עניין זה שאינו קשור להתנהגות של התובע במסגרת יחסי עובד ומעסיק, כי הרשות שוקלת את פיטורי התובע בשל "התנהגות שאינה הולמת, שימוש בביטויים מעליבים לצוות העובדים בחטיבה". עניין זה הוזכר בהחלטת המנכ"ל מיום 29.4.14 כנושא מרכזי, תוך שהמנכ"ל מתייחס לטענות התובע במסגרת השימוע, ומסביר כי אינו מקבל את גישת התובע כי "התקפת כי הרגשת מותקף", והמנכ"ל הבהיר לתובע כי עליו ללמוד לשלוט בכעסיו. בהחלטת המנכ"ל נדרש התובע לשפר באופן משמעותי את התנהלותו כלפי עובדים ומנהלים ברשות. בהזמנה שזומן התובע לשימוע ביום 2.11.14, הוצג בראש הנימוקים שבעטיים נשקל סיום עבודתו של התובע, הטענה שבמהלך "תקופת הניסיון" עליה החליט המנכ"ל ביום 29.4.14, התובע נדרש לשפר באופן משמעותי את הנהלותו כלפי עובדים ומנהלים ברשות אך לא עשה כן, ולאחר מכן פורטו הטענות בעניין דו"ח הנכוחות לחודש 7/14. גם בישיבת השימוע מיום 19.11.14, עניין התנהלותו הבינאישית הוצג בפתח הישיבה על ידי גב' בניסטי, שבהמשך הבהירה כי "הסיבה העיקרית היא שהוא לא עמד בתקופת הניסיון, בהוגיל לזה השקר של דיווח הנוכחות...". עיון בהמלצה של מלכא למנכ"ל הרשות מיום 21.1.15 מעלה מר מלכא בראשית דבריו את עניין ההתבטאויות הבוטות של התובע כלפי עובדים ומנהלים, ומבהיר כי לא חל שיפור בהתנהלותו של התובע בעניין זה. מר מלכא התייחס לעניין הדיווח לחודש 7/14 "לצד זאת". גם החלטת המנכ"ל מונה כסיבה ראשונה ועיקרית את אי עמידתו של התובע בדרישה לשיפור הנתהגותו כלפי עמיתים ומנהלים ברשות, ומציינת את הדיווח המטעה לחודש 7/14 כעניין שהוא "נוסף על כל האמור לעיל".
מעבר לכך, ביישום הוראת סעיף 68 לחוק המשמעת לענייננו, יש לדעתנו משקל לכך שמניתוח עילות הפיטורים המפורטות בסעיף 12 להסכם הקיבוצי (המהווה חלק מפרק ח' להסכם שעניינו "סיום יחסי עובד – מעביד") , עולה שההסכם הקיבוצי אינו עורך הבחנה דיכוטומית בין מסלול הפיטורים המנהליים לבין מסלול פיטורים מטעמי המשמעת. כך, סעיף 12 להסכם הקיבוצי ברשות (משנת 2008) מסמיך את מנהל הרשות להפסיק עבודו של עובד "בכפוף להליכים הקבועים בהסכם זה", בגין עילה או עילות המנויות בהמשך הסעיף, אשר כוללות "תפקוד לקוי מתמשך" ו"הזנחה והתרשלות מתמשכות בעבודה...", אך גם "אירוע שעניינו התנהגות מחפירה שאינה הולמת עובד ציבור" וכן "הטרדה מינית".
לעומת זאת, פרק ט' להסכם עניינו "דיני משמעת וועדת בירור". בסעיף 14 להסכם מוגדרות עבירות המשמעת. סעיף 15 מסדיר הליכי תלונה בגין עבירות משמעת והטיפול והבירור שלהן, בין בדרך של בירור על ידי מנהל הרשות ובין על ידי וועדת בירור פריטטית, שהרכבה, ההליכים לפניה סמכויות הענישה שלה (אשר כוללות פיטורים), מפורטות בסעיפים 17-21 להסכם הקיבוצי, כאשר החלטותיה בעניין אמצעי משמעת (למעט מתן הכרעה) ניתנות לערעור לפני גוף פריטטי המורכב ממנכ"ל הרשות ויו"ר וועד העובדים.
כך, מנכ"ל הרשות מוסמך לפטר עובד, כפוף לקיום הליכי הפיטורים המפורטים בהסכם, בגין "אירוע שעניינו התנהגות מחפירה שאינה הולמת עובד ציבור". הגדרת עילת פיטורים זו דומה מאוד לעבירת המשמעת המוגדרת בסע יף 17(3) לחוק המשמעת, שעניינה עובד המדינה ש"התנהג התנהגות שאינה הולמת את תפקידו כעובד המדינה". גם עילת הפיטורים שבסעיף 12(א)(4) להסכם הקיבוצי, שעניינה "הטרדה מינית כמשמעותה בחוק למניעת הטרדה מינית", הינה התנהגות שאין לפטר בעטיה עובד מדינה שלא על פי פסק דין למשמעת לפי חוק המשמעת, אך לפי ההסכם הקיבוצי ברשות, הינה בסמכות המנכ"ל (כפוף לקיום הליכי הפיטורים המפורטים בהסכם הקיבוצי), ואין בהסכם הקיבוצי הוראה המחייבת כי היא תבורר במסלול המשמעתי.
בהתאם לכך, כאשר בית הדין בוחן את נימוקי הפיטורים של התובע כפי שהם עולים ממכלול ההשתלשלות העובדתית שהובילה אליהם וכפי שהם פורטו במכתב הפיטורים של המנכ"ל, על בית הדין לבחון אם נימוקים אלה מעמידים "תפקוד לקוי מתמשך", אם לאו, והאם התגבשה תשתית ראייתית שעל פיה מעסיק סביר יקבע קביעה כזו. ההכרעה אם מדובר ב"פיטורים משמעתיים" או פיטור ים "מחמת תפקוד לקוי" אינה בהכרח דיכוטומית, ומכל מקום, על פי ההלכה הפסוקה, אין עובד , שהתגבשה לגביו עילת פיטורים בגין אי התאמה , חסין מפני פיטורים על רקע זה בשל כך שעבר עבירת משמעת (עע 1352/04 גדעון כהן – מדינת ישראל (מיום 26.6.05)). כאמור לעיל, עמדת בית הדין הינה כי מרכז הכובד של התנהגותו של התובע שבגללה החלו, נמשכו ומוצו הליכי הפיטורים נגדו, היה אי התאמתו אשר באה לידי ביטוי בהתנהגותו הבלתי מכבדת כלפי עמיתים ומנהלים.
אשר לטענות התובע לגוף החלטת הפיטורים, בית הדין אינו רואה בסיס להתערבות בהחלטת מנכ"ל הרשות לפיה התקיימה עילה לפי סעיף 12(א)(1) לפיטורי התובע בשל תפקוד לקוי מתמשך. הנימוקים פורטו באופן נרחב במכתב הפיטורים עצמו והם מבוססים על ראיות שהמנכ"ל עיין בהן ואשר הוגשו לבית הדין. המנכ"ל לא קיבל את טענות התובע כי הטענות שהועלו כלפי התובע בעניין אופן התייחסותו לרועי גלעד ולמר פגד הם בגדר "זוטי דברים", ואין מקום לכך שבית הדין יתערב בכך.
עוד נציין שלא היה בעדותו של התובע או בעדות מי מעדיו כדי לכרסם במסקנה שהחלטת המנכ"ל בדבר פיטוריו התבססה על תשתית עובדתית מספקת. עדותו של מר קלר לא סייעה לתובע. עדותו בדבר התכנסות חברים לעבודה למסיבות אצל התובע ביום העצמאות כמו גם דבריו לפיהם "מבחינתי הוא ישר ואמין", אין בהם כדי לגרוע מקביעות המנכ"ל בדבר תפקוד לקוי של התובע ואי שיפור תפקודו בהתנהלות הבינאישית שבינו לבין עמיתיו ומנהלים לאחר החלטת המנכ"ל מיום 29.4.14.
תצהיריהם של העדים שבחמן וקורוניו עסקו ב"פרשת הסנאים" ואין בעדותם דבר שמערער את קביעות המנכ"ל בהחלטת הפיטורים.
טענת התובע כי לא פגש את המנכ"ל – אינה מבססת עילה להתערבות בהחלטת הפיטורים. לתובע נעשו הליכי שימוע והליכים מול נציגות העובדים לפי ההסכם הקיבוצי, ומכלול הראיות "המינהליות" הובאו לפני המנכ"ל אשר קיבל את ההחלטה בהתאם לסמכותו, על פי המלצתו של מלכא.
בית הדין לא שוכנע שמניע של נקמנות אישית של מלכא הניע אותו להמליץ על פיטוריו של המנכ"ל, ובית הדין סבור שיש לקבל את קביעת המנכ"ל במכתב הפיטורים, שהדגיש שהחלטתו אינה מושפעת מעניין זה. לעניין זה יוסבר:
על פי עדותו של מלכא, המקובלת על בית הדין, בשנת 2004 התגלה כי התובע החזיק בארבעה סנאים זהובים ללא היתר, וניתן לו היתר זמני להחזקה בהם, על מנת להסדיר את העברתם לרשות לצרכי מחקר. במחקר, שבוצע בשנת 2006, התגלה שהסנאים אינם קרובים למין המנצא בארץ והימצאותם בארך עלולה לפגוע באוכלוסיית הסנאים הקיימת בארץ ועל כן הוחלט שהם לא יוחזרו לתובע. בשנת 2013 הגישו התובע ומר שבחמן הליך משפטי נגד הרשות שבמסגרתו הגיעו (ביום 4.12.13 במסגרת ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה) להסכמה שהסנאים ימשיכו לשהות בגן חיות בקרית מוצקין ויחולטו לטובת הרשות.
בית הדין מקבל את עדותו של מלכא לפיה לא היה קשר בין המחלוקת בין הרשות לבין התובע בעניין הסנאים לבין ההליכים שננקטו בעניינו של התובע ושהסתיימו בפיטוריו. הקשיים בהתנהלותו הבינאישית של התובע צפו ועלו "מן השטח" והגיעו אל מלכא, כמי שהיה ממונה על פלד, והם מבוססים על תלונות של עובדים שונים, כך שאין לקבל את טענת התובע כי המלצת מלכא על פיטורי התובע נבעה מהתנכלות שלו לתובע.
אשר לטענות התובע בדבר אי קיום הליכי הפיטורים הנדרשים על פי ההסכם הקיבוצי, עמדת בית הדין הינה שמכלול ההליכים שנדרשים על פי הרישא של סעיף 12(ג)(1) להסכם הקיבוצי, הינם "כפוף לדרישת הועד", ויש משקל רב לעמדת נציגות העובדים לפיה התקיימו כל ההליכים לפיטורי התובע לפי ההסכם הקיבוצי, כך שגם לו סבר בית הדין שלא התקיימו כל הליכי הפיטורים שבהסכם הקיבוצי לפי כל פרטיהם ודקדוקיהם, לאור עמדת נציגות העובדים אין מדובר בפגם שבעטיו מוצדק להורות על בטלות החלטת הפיטורים.
בית הדין רואה לציין שאין ממש בטענת התובע כי אין לתת את מלוא המשקל להודעת המשיבים הפורמליים. התובע אינו יכול להיבנות מכך שבשיבת ההתייעצות מיום 7.1.15, נכח ב"כ הוועד בלבד, שהרי הוועד הוא אורגן של ההסתדרות. גם הטענה כלפי השימוש במינוח "תקופת ניסיון" דינה להידחות – הרשות לא טענה כי התובע הינו "עובד בניסיון" אלא טענה שבמסגרת הליכי פיטוריו ניתנה על ידי המנכ"ל הזדמנות לתובע לשפר את התנהלותו הבינאישית חלף פיטוריו, ושומה היה על התובע בתקופה זו לנצל הזדמנות זו.
סיכומו של דבר הינו, שבית הדין אינו סבור כי קיים בסיס להתערבות בהחלטת מנכ"ל הרשות בדבר פיטוריו של התובע, לא בשל כך שלא ננקט בעניינו של התובע הליך משמעתי. לא הוכחה טענת התובע כי פיטוריו נבעו מהתנכלות של מאן דהוא כלפיו, ואין מקום לקבוע כי לא התקיימו בעניינו של התובע ההליכים לפיטוריו על פי ההסכם הקיבוצי.
כמו כן, בהתאם לאמור לעיל, דין תביעת התובע לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין – להידחות.

התביעה לפיצוי בגין פרסום לשון הרע
התובע טוען כי הנתבעת פרסמה עליו לשון הרע בכך שמנכ"ל הנתבעת כתב לתובע במכתב הפיטורים מיום 5.2.15, שבמענה לשאלת פלד מדוע התובע ביצע עבודה מביתו התובע שיקר בכך שאמר שהיה לו ניירת לטיפול ולא מצא מקום ישיבה באחד המחוזות, אך בדיעבד התברר שהתובע היה במעצר בית.
מדובר במכתב שהעתקים שלו נשלחו למלכא, לגב' בניסטי וליו"ר ועד העובדים, ועל כן מדובר בדברים ש"פורסמו". תוכן הדברים אכן מהווה "לשון הרע" לפי הגדרתה, שכן מדובר בדברים שעשויים להשפיל או לעשות אדם מטרה לבוז או ללעג, או לבזות אדם בשל מעשה שיוחס לו, לפגוע במשרתו או במשלח ידו.
אלא שדין תביעת התובע להידחות, שכן הנתבעת הוכיחה הן את ההגנה הקבועה בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע והן את ההגנה הקבועה בסעיף 15(2) לחוק.
אשר להגנה לפי סעיף 14: התובע אינו חולק על כך שתשובתו לפלד לא הייתה אמת, קרי שהסיבה שבעטיה שהה בביתו בימים 28.7.14 עד 31.7.14, לא הייתה זו שמסר לפלד – שלא מצא מקום פנוי במשרדי הנתבעת – אלא האמת הייתה שהוא היה במעצר בית. טענות התובע לפיהן הנתבעת לא הוכיחה שבעת שאמר את הדברים, לא התקיים אצל התובע היסוד הנפשי לצורך הוכחת "שקר מפגיע" שכן התובע הוכיח כי רשויות אכיפת החוק אסרו עליו לשתף את הנתבעת במידע אודות מעצר הבית, אינן מעלות ואינן מורידות לעצם הקביעה כי תוכן "הפרסום" שמכתב הפיטורים – היה אמת, שכן התובע מסר לפלד מידע שאינו נכון ביודעין.
היה גם עניין ציבורי מאחר שמדובר במכתב פיטורים שנכתב לאחר שעניין סיום עבודתו של התובע נשקל במשך תקופה ממושכת והצורך בתפקוד השוטף היעיל והרגיל של הרשות חייב פירוט נימוקי הפיטורים. בית הדין סבור שהפרסום אף היה בתום לב וכי היחסים בין הנתבעת, ומנכ"ל הרשות בפרט, לבין התובע, הטילו על המנכ"ל חובה חוקית לבצע את אותו פרסום – החובה היא חובת המנכ"ל לפי סעיף 19(ב) לחוק גנים לאומיים לנהל את הרשות.
אשר על כן דין תביעת התובע לפיצוי בשל פרסום לשון הרע, כמו גם התביעה לפיצוי בגין עגמת נפש עקב פרסום לשון הרע – להידחות.

התביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים
התובע טוען שהשלמת פיצויי הפיטורים שולמה לו רק בחודש 1/16, וכי יש לחייב את הרשות בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים בשל כך.
התובע טוען, בהקשר זה, כי הנתבעת מלאה לתובע טופס 161 שגוי באופן מכוון כחלק ממסע הנקמנות וההתנכלות של מלכא בתובע.
אין חולק על כך שבטופס 161 שנמסר לתובע, תאריך תחילת העבודה של התובע שצוין בטופס לא היה נכון, וכי טופס מתוקן עם תאריך נכון הומצא לתובע במצורף למכתב ב"כ הנתבעת מיום 22.11.15. ואולם, לא נסתרה עדותם של מלכא וגב' בניסטי לפיהן למלכא לא הייתה כל מעורבות בהכנת טופס 161.
מן הראיות עולה שביום 18.3.15 הודיעה חשבת השכר ברשות, גב' אורלי עגמי, לתובע כי בהיעדר אישור של רשות המיסים לפי טופס 161א תיאלץ הרשות לנכות מס מתשלום הפרשי פיצויי הפיטורים. לא נסתרה עדותה של גב' בניסטי כי העיכוב בהעברת השלמת פיצויי הפיטורים נבע מהעיכוב בהמצאת טופס 161א לנתבעת על ידי התובע, וכי התובע פנה לנתבעת בעניין זה רק בחודש 11/15, ולאחר מכן התגלתה הטעות באופן מילוי טופס 161 על ידי הנתבעת, והטעות תוקנה.
בנסיבות האמורות, בית הדין סבור כי קמה לנתבעת הגנה מפני פסיקת פיצוי הלנת פיצויי פיטורים, שכן הדחייה במועד העברת השלמת הפיצויים נבעה מטעות כנה של הנתבעת באופן מילוי טופס 161 ומרצון שלא לנכות מסים מתשלום השלמת פיצויי הפיטורים.
בהתאם לכך, בית הדין מחליט לדחות את תביעת התובע לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים.
התביעה ל"השלמת שכר"
אין ממש בתביעות התובע ל"השלמות שכר" בגין תקופת חל"ת בה שהה מיום 13.1.14 עד 30.4.14, עקב שלילת רישיון הנשק שלו, כמו גם תקופת השעייתו לפי החלטת נציב שירות המדינה מיום 23.10.14 עד 20.1.15. התביעות בעניין זה חסרות עילה וחסרות כל פירוט, כימות והסבר.
לגבי תקופת החל"ת - מדובר בתקופות בהן מושעות החיובים ההדדיים של הצדדים לחוזה העבודה, תוך אי ניתוק יחסי עובד ומעסיק.
לגבי תקופת ההשעייה – אין כל טענה בהליך כנגד חוקיות החלטת נציב שירות המדינה להשעות את התובע ואין כל טענה כי זכויותיו של התובע בהתאם להוראות סעיף 49 לחוק המשמעת לא קויימו.
סוף דבר
מכל האמור לעיל עולה כי דין התביעה להידחות.
התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים.

ניתן היום, י"ד סיוון תשע"ט, (17 יוני 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .
"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".

נציג ציבור

נציג ציבור

דניאל גולדברג, שופט