הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים סע"ש 40187-02-18

25 דצמבר 2019

לפני:

כב' השופטת יפה שטיין
נציג ציבור (עובדים) גב' פנינה סופר
נציג ציבור (מעסיקים) מר אריה לוי
התובע
מחמד אבו חלתם

ע"י ב"כ: עו"ד מרואן סלימיה
-
הנתבעת
פרויקט ניצני מבשרת בע"מ

ע"י ב"כ: עו"ד איברהים חסן

פסק דין

זהו פס"ד בתביעת התובע לזכויות שונות בגין תקופת עבודתו בנתבעת (כולל הפרשי שכר מינימום, שעות נוספות וזכויות סוציאליות שונות ).
הרקע לתביעה:
א. התובע עבד בבניין, וקיבל תלושי שכר באמצעות שירות התעסוקה.
ב. התובע עבד אצל הנתבעת מיום 2.2011 עד 1.2016 ( הוסכם בדיון כי זוהי
התקופה הנכונה, ולא כפי שנרשם בכתב התביעה).
ג. אף שהדבר לא נכתב בכתב התביעה, אין חולק כי התובע חתם על כתב ויתור וסילוק ביום 23.3.16 (כתב הוויתור צורף ע"י הנתבעת), וקיבל עקב חתימה זו סך של 9,000 ₪ , זאת בנוסף לכספים שקיבל משירות התעסוקה בסיום עבודתו.
3. המחלוקות בתיק (כפי שגובשו בדיון המוקדם):
א. נסיבות הפסקת עבודתו של התובע, האם פוטר או התפטר. בהתאם לכך האם יהיה זכאי להשלמה ל-100 אחוזי פיצוי פיצויים מעבר למה שקיבל משירות התעסוקה, וכן להודעה מוקדמת.
ב. האם התובע מנוע מלהגיש תביעה זו לאור כתב הוויתור והסילוק עליו חתם, (על אף שאין מחלוקת כי קיבל 9,000 ₪ לאחר החתימה על כתב הוויתור).
ג. האם התובע קיבל הודעה על תנאי העסקה והאם התובע יהיה זכאי בפיצוי בגין כך.
ד. מה היה היקף עבודתו של התובע האם עבד בהתאם לדוחות הנוכחות שצירפה הנתבעת , או שנכונה כי עבד שעות רבות כמפורט בכתב התביעה (כלל שעות נוספות). בהתאם לכך אם יהיה זכאי התובע להשלמת שכר מינימום ושעות נוספות וכן להשלמת זכויותיו הסוציאליות ובאיזה שיעור.
4. דיון:
א. השאלה הראשונה שיש לדון בה הינה שאלת תוקפו של הסכם הפשרה והאם התובע מנוע מלתבוע, עקב הסכם הפשרה עליו חתם והכספים שקיבל עקב כך.
כידוע, פסיקת בתי הדין לעבודה קובעת כי יש ליתן משקל מועט לכתבי ויתור של עובדים, בעיקר כאשר מדובר בזכויות המוקנות להם מכוח חוקי המגן או הסכמים קיבוציים ( דב"ע נד/3-229 חמת ארמטורות ויציקות בע"מ – ישראל נעים, [פורסם בנבו] פד"ע לג. 260 (1998) .
הפסיקה קבעה מבחנים וקריטריונים שונים לתקפותם של כתבי ויתור, כאשר אלו ייבחנו ביתר קפידה (כגון: גמירות הדעת, האם הנוסח כתב הוויתור ברור והאם נמסר לו חשבון מדוייק כיצד הגיעו לסכום הפשרה (דב"ע לו 3-11 יעקב משיח – סולל בונה בע"מ( ; אם נמסר לעובד – לפני חתימתו של כתב הוויתור – חשבון ברור ומובן של הסכומים שיקבל, ואם נוסחו של כתב הוויתור הנו ברור וחד משמעי ) דב"ע נב/3-217 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי – הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, ועוד ).
עוד נפסק כי אף שאין בית הדין נוטה לאשר כתבי ויתור ללא בדיקה, יהיו מקרים בהם בית הדין יאשר את הסכם הפשרה אם פעל התובע בחוסר תום לב אם בית הדין השתכנע כי העובד קיבל תמורה הולמת במסגרת של תן וקח, בכ פוף להסכמת העובד מדעת, במפורש ובכתב בהתייחס לזכויות עליהן הוא מוותר )ע"ע 90/08 טלי איסקוב ענבר – מדינת ישראל, הממונה על חוק עבודת נשים, מיום8.2.11.).
ב. בענייננו, התובע כלל לא טרח לציין בכתב התביעה כי למעלה משנתיים בטרם הגשת כתב התביעה (וכחודשיים לאחר סיום יחסי עובד ומעביד) , הגיע להסכם פשרה עם הנתבעת , על פיה קיבל 9,000 ₪ לסילוק מלא ומוחלט של תביעתו - הסכם שנערך באמצעות עו"ד בשם עלה עמדי. עניין זה הועלה לראשונה על ידי הנתבעת בכתב ההגנה, מבלי שהתובע טרח לציין עניין זה כלל. באופן תמוה, ואף שבדיון המוקדם הודה התובע בקיומו של ההסכם וכי חתם עליו וקיבל 9,000 ₪, גם בתצהירו אין זכר לכתב הוויתור עליו חתם, ואף בו לא ביקש התובע להוריד מסכום התביעה את הסך של 9,000 ₪ שקיבל במסגרת החתימה על כתב הוויתור. כיוון שהתובע לא ציין עובדה מהותית זו בתצהירו, אף לא הצהיר על אופן החתימה על כתב הוויתור, ומדוע לדעתו רשאי להגיש תביעה זו תוך התעלמות מקיומו של כתב הוויתור - דברים אלו נזקפים לחובתו.
ג. בדיון המוקדם נשאל על כך והתובע והשיב (עמ' 2 שורות 1-2 לפרוטוקול הדיון מיום 20/1/19):
"הוא נתן לי 9,000 ₪ על החשבון ואמר לי שאני יקבל עוד כסף הוא לא אמר לי כמה, אני לא קורא ערבית, אני לא יודע על מה חתמתי". (ההדגשות לא במקור –י.ש).
אלא שבדיון להוכחות מיום 2/10/19 קרא התובע בפנינו בערבית, והבין את אשר קרא. כשנשאל לגבי הרשום בתל ושים ועל כך שנרשם בתלושים "הבראה" נשאל והשיב (עמ' 6 שורות 10-11):
"ש. אז איך אתה מסביר את זה שרשום לך בתלוש הבראה?
ת. אני יודע לקרוא ערבית. קראתי שכתוב שם" (ההדגשה לא במקור – י.ש).
ד. גם בשאלה מי היה איתו במועד החתימה על כתב הוויתור ניסה לגמד את המעמד. תחילה נשאל והשיב (עמ' 4 שורות 25 - 22):
" ש. האם היה עוד מישהו במעמד החתימה?
ת. לא.
ש. מי היה?
ת. אמג'ד בלבד.
אך מיד לאחר מכן נשאל והשיב:
"ש. עו"ד עלה עמדי אתה מכיר אותו?
ת. כן.
ש. האם הוא היה?
ת. כן".
ה. התובע הכחיש, כאמור בתחילה, כי עו"ד עלה היה במעמד החתימה על ההסכם, אך חזר בו. ואכן, בתחילה (עמ' 5 משורה 3) נשאל והשיב:
ש. האם קראת את ההסכם לפני שחתמת?
ת. לא קראתי. הוא הסביר לי מה שנכתב, הוא אמר לי כך וכך.
ש. מי הסביר לך?
ת. עלה (ההדגשות לא במקור – י.ש).
אלא שבהמשך (עמ' 8 משורה 25) שינה את גריסתו והעיד:
ת. "אנחנו הלכנו לעו"ד, אמר לי הנה מסמך תחתום עליו, ולא דיברנו שום דבר"
(ההדגשות לא במקור – י.ש).
דברים אלו מדברים בעד עצמם.
ו. כאמור, בכתב התביעה לא צויין כלל עניין החתימה על כתב הוויתור. אולם, בחקירתו הנגדית טען - לראשונה – כי חתם על כתב הוויתור מתוך לחץ (עמ' 4 שורה 20 לפרוטוקול מיום 2.10.19.
בהמשך (עמ' 5 שורה 25) נשאל:
"ש. לפני רגע אמרת שלחץ עליך, איך הוא לחץ עליך?
ת. אני התקשרתי אליו בהתחלה וביקשתי ממנו להפסיק את האישור, ואני ביקשתי ממנו שישלם לי את הפיצויים שלי, אם לא תשלם לי את הפיצויים שלי אני מגיש תביעה. הוא סיפר לי שלאן שאתה רוצה לפנות תפנה, זה מה שמגיע לך.
ש. האם קיבלת את פיצויי הפיטורים שלך משירות התעסוקה, כן או לא?
ת. פיצויי העבודה קיבלתי.
ש. לפני רגע אמרת שביקשת ממנו שישלם לך פיצויים, ופיצויים קיבלת משירות התעסוקה.
ת. לא דיברתי איתו אז על פיצויי העבודה, אלא על פיצוי.
ש. איזה פיצוי אתה צריך לקבל?
ת. פיצוי על חגים, שעות נוספות, הבראה" (ההדגשה לא במקור – י.ש).
ז. כפי שעולה מהאמור לעיל – התובע לא השיב מהו הלחץ שלחצו עליו, והתחמק מתשובה בעניין, כשעל פניו – ולאור תשובתו – לא היה כל לחץ כלפיו . זאת במיוחד בהתחשב בעובדה שהסכם הפשרה נחתם על ידו ב-23.3.16 כחודשיים לאחר סיום העבודה. וכי איזה לחץ יכול היה להיות מופעל עליו כחודשיים לאחר סיום העבודה, כשגם לדבריו נאמר לו שיכול להגיש תביעה לבית הדין לעבודה .
ח. בהמשך חקירתו הנגדית השיב כי דיווח לבא-כוחו על כך שחתם על כתב הוויתור, וכי קיבל 9,000 ₪ אך אינו יודע מדוע עוה"ד שלו לא רשם זאת בתביעה.
בית הדין אינו נכנס לשאלה האם אכן אמר זאת לעוה"ד שלו ועוה"ד בחר שלא לכתוב זאת בכתב התביעה, או שהתובע כלל לא אמר לעורך דינו כי חתם על כתב ה וויתור, והגיש את התביעה תוך הסתרת העניין גם מעורך דינו. גם כך וגם כך - עניין זה פועל לחובת התובע – מה גם שלא טרח אפילו להוריד את הסך של 9,000 ₪ שקיבל מהתביעה ( כשזה המינימום הנדרש ממי שמגיש תביעה בתום לב לבית הדין, שלא לתבוע סכומי כסף שכבר קיבל ).
ט. הנה כי כן, התנהלות התובע בעניין כתב הו ויתור מלמדת על חוסר תום לב מצידו באופן הגשת התביעה: ראשית, כיצד ייתכן שעובדה כה בסיסית לא נכתבה בכתב התביעה ואף לא בתצהירו - אף שבעקבות כתב ההגנה נאלץ בדיון המוקדם להודות בחתימה על כתב הוויתור), ואף בתצהירו לא ביקש להוריד את הסכום של ה-9,000 ₪ שקיבל. שנית - התובע מעלה מס' גרסאות סותרות לעניין החתימה על ההסכם: האם לטענתו חתם מכיוון שלא הבין ערבית (טענה שחזר בו ממנה בחקירתו הנגדית והראה כי הוא קורא ערבית היטב), או שחתם תחת לחץ (ואין כל הסבר מה היה הלחץ שלחצו עליו, כאשר החתימה נעשתה כחודשיים לאח ר סיום העבודה וכשאמרו לו שהוא רשאי לפנות לבית הדין), או שמא הגירסה הנוספת (שאף היא לא הוזכרה אף לא בתצהירו), כי הוא חתם כי הסתמך על כך שהנתבעת תשלם לו סכומים נוספים מעבר ל-9,000 ₪, וכי סכום זה ניתן לו "על החשבון" תוך הבטחה לשלם לו את היתר?! גירסאות סותרות אלו אינן יכולות להתקבל.
י. ועניין נוסף: בחקירתו הנגדית הסביר התובע כי כחודש וחצי לפני שפנה לעו"ד מטעמו, חילקו במחסום פליירים מטעם ההסתדרות על זכויות שונות של עובדים כולל שעות נוספות, ואז הבין – לטענתו – כי קיבל פחות מהמגיע לו. רק אז (וכשנתיים לאחר שחתם וקיבל את הכסף וחתם על כתב ה וויתור) – החליט לתבוע. נראה כי זו היא גירסתו הנכונה של התובע: כשהוא חתם על כתב הוויתור, הוא עשה זאת ללא לחץ, לאחר שקרא והבין היטב על מה חתם; לא הבטיחו לו כל תשלום נוסף והוא הבין שעם החתימה לא יקבל סכומים נוספים (מעבר לכספים המגיעים לו משירות התעסוקה). כשנתיים לאחר מכן, לאחר שקיבל את פרסומי ההסתדרות במחסום, החליט להגיש תביעה בשל כך שסבר שמגיע לו יותר מהסכום שקיבל בפועל. זו גם ככל הנראה הסיבה שניסה להסתיר מבית הדין את העובדה שחתם על כתב הוויתור, וסבר שאם יגיש תביעה לבית הדין יוכל לתבוע ע"פ מה שהיה בפרסום בהסתדרות, אף בלי להזכיר את כתב הוויתור. עניין זה מלמד על חוסר תום לב של התובע בהגשת תביעתו, תוך הסתרת כתב הוויתור.
יב. למרות האמור לעיל - מתעוררות שאלות גם לגבי כתב ה וויתור, ואופן ניסוחו, מצד הנתבעת.
בכתב הוויתור מצויין כי הסכום של 9,000 ₪ הינו עבור פיצויי פיטורין "כולל הכל", כאשר ברכיבי חופשה, הבראה והפרשי שכר (המודפסים) נרשם סימן ביטול על הסכומים של רכיבים אלו.
נציג הנתבעת העיד (ועדותו זו לא נסתרה), כי נערכו עם התובע מספר פגישות ונאמר לו באופן מפורש כי נותר לזכותו ב גין חופשה הבראה וחגים 9,000 ₪ וכי זה כל מה שמגיע לו, וכי הוא אכן חתם וקיבל את הסכום עליו הוסכם, אלא שכאמור – אופן הרישום של כתב ה וויתור לוקה בחסר, ויש להניח כי לולא חוסר תום הלב של התובע בהסתרת המסמך (ובאי הורדת הסכומים שקיבל ), היה כתב הוויתור נפסל, כיוון שלא עומד בקריטריונים של הפסיקה. בנסיבות אלו, נבחן גם את זכויותיו כפי שנתבעו והאם הסכום של 9,000 ₪ אכן מכסה את הזכויות שהגיעו לו בסיום העבודה.
יג. בטרם ניכנס לשאלת הזכויות של התובע נציין כי כתב התביעה והתצהיר נוסחו באופן לא מדוייק (בלשון המעטה), וכי לא ניתן על סמך אלו לקבוע את זכויותיו של התובע (ככל שהיו כאלה) , מה גם שבחלק מהטענות שנטענו בכתב התביעה ובתצהיר שונתה גרסתו העובדתית. במה דברים אמורים?
ראשית לעניין תקופת העבודה: בכתב התביעה נרשם כי עבד מחודש 2/11 ועד 1/17. בדיון המוקדם מיום 20/1/19 טען ב"כ התובע כי "הטענה שלנו שמדובר בסכום נמוך שלא משקף את מה שמגיע לתובע עבור 10 שנים" (דבר שלא בא זכרו בכתב התביעה ), אולם בתצהירו כתב התובע כי עבד בנתבעת מ-11/07 ועד 1/16. בסופן של דבר הוסכם על הצדדים כי התע עבד מיום 2.2011 עד 1.2016
כך גם לעניין שעות העבודה. בכתב התביעה ובתצהיר נרשם שעבד משעה 06:00 בבוקר ועד 19: 00.
בעמ' 8 בשורה 3 השיב:
"עבדתי כל יום עד שעה 17:00".
אך בהמשך (שם, שורה 7 שינה את גרסתו והשיב:
"עבדתי כל יום משעה 07:00 עד 17:00, לפעמים עד 18:00, ולפעמים19:00".
בהמשך, בעמ' 11 שורות 7-9 העיד כי עבד מהשעה 6:30, ולפעמים מהשעה 7:00, ועבד עד השעה 20:00, 21:00 בכל יום.
אך בכך לא די. בהמשך עדותו (עמ' 12 שורה 28 השיב כי: "עבדתי גם עד 22:00", אך כשנשאל (עמ' 13 שורות 23-24 כמה פ עמים עבד עד השעה 22:00 השיב "הרבה, אני לא זוכר".
יצויין כי במהלך עדותו התברר, למשל, כי בחודש הרמאדן עבד פחות שעות. וכך נשאל והשיב (עמ' 13 משורה 1):
"ש. בתצהיר שאתה חתום עליו כתוב שאתה עבדת מ 06:00 עד 19:00, ואתה אומר פה שעות אחרות.
ת. אני אמרתי לפעמים, לא כל יום. בחודש הרמדאן היינו עובדים עד שעות מקובלות, סיימנו לעבוד ב 14:30 ,15:00 ברמדאן.
ש. למה לא רשמת את זה בתצהיר ברמדאן?
ת. מה שכתב העו"ד, הוא יודע מה הוא רושם ואני חתמתי". (ההדגשות לא במקור
– י.ש).
יד. גם בנושא גובה שכרו לא דייק התובע, ואף מבחינה אריתמטית לא ניתן לקבל את החישובים שנערכו בכתב התביעה ובתצהיר התובע. לדוגמא:
בתצהיר כתב שהתחיל לקבל 178 ₪ ליום ובחקירתו (עמ' 11 משורה 12 ) העיד כי קיבל 180 ₪ ליום , וכי היה מקבל העלאה של 10 ₪ בכל שנתיים. בתצהירו הצהיר כי קיבל העלאה ל-185 ₪, אך בהמשך טען בעדותו ציין כי קיבל העלאה ל-190 ₪ ליום . לדבריו מדובר באותם סכומים כפי שהצהיר וכי אין הבדל בין 178 ₪ ל-180, ובין 185 שש"ח ל-190. יחד עם זאת לא יכול היה להסביר כיצד טענותיו מתיישבות עם דבריו כי קיבל כל שנתיים העלאה של 10 ₪.
הנה כי כן, לא ניתן לדעת אל נכון, מגרסאותיו השונות של התובע כמה זמן עבד באמת (פרט לתקופת העבודה שהוסכמה על הצדדים במהלך הדיון), ומה הסכומים שקיבל.
מכל מקום, לא ניתן לקבל את טענותיו הלא מבוססות לא בעניין שכר המינימום ולא בעניין השעות הנוספות. לאור זאת יעדיף בית הדין את גירסת הנתבעת בכל הנושא של שעות עבודתו ושכרו, כמפורט בדוחות ובתלושים.
טו. אמנם הנטל לעניין שעות נוספות הוא על המעסיק (לכל הפחות לגבי 60 שעות בחודש), אלא שלאור עדותו הלא אמינה של התובע ולאור גרסותיו הסותרות, מעדיפים אנו , כאמור, את עמדת הנתבע כי התלושים אינם פיקטיביים ומשקפים את שעות עבודתו בפועל , וכי הדוחות הינם אוטנטיים. דפי הנוכחות שמסרה הנתבעת לא נסתרו למעשה, ואין די באמירותיו הסתמיות (והסותרות) של התובע לעניין מס' שעות העבודה, כדי לסתור מסמך זה.
בעניין זה יצויין כי התובע טען מחד שלא ראה מה כתוב בתלושים ולא יודע האם קיבל יותר או פחות מהרשום בתלושים. מאידך, תיקן את עצמו כי כן קרא את התלושים. לפיכך לא ברור מדוע - ככל שלא קיבל את הרשום בתלושים – לא פנה בזמן אמת ולא ביקש לתקן זאת בזמן אמת. הטענה הסתמית כי האמור בתלושים אינו נכון (כשאף לא ידע לומר האם קיבל יותר או פחות מהתלוש) – לא יכולה להתקבל.
בהערת אגב נציין, כי תצהירו של התובע ברובו מתייחס לחישובים כפי שערך עורך דינו של התובע, וכמעט לא מוסיף פירוט עובדתי החיוני בתיק, ורובו ככולו נסמך על עצות משפטיות שקיבל מעורך דינו.
טז. לעניין זכויות הבראה חופשה וחגים – כאמור, התובע לא טרח להפחית את הסכומים שרשומים בתלושים בגין רכיבים אלו ולא את -9,000 ₪ שקיבל תמורת החתימה על כתב הוויתור. התובע חזר והעיד שלא קיבל אלא רק את משכורתו ולא קיבל חופשה הבראה וחגים. אלא שכאמור – מתוך התלושים עולה בבירור כי קיבל סכומים שונים בגין רכיבים אלו.
כך לדוגמא נשאל והשיב בחקירתו הנגדית (עמ' 6 משורה 1):
"ש. אתה אומר שלא קיבלת הבראה בכלל?
ת. אף פעם לא קיבלתי.
ש. אני מראה לך תלוש שכר שאתה צרפת במסגרת תצהירים שלך כנספח.
ת. רשום הבראה, אבל אף פעם לא קיבלנו. מה שרשום בתלוש זה לא קיבלתי בחיים שלי על הבראה.
ש. הסכום נטו לתשלום שרשום בתלוש כן קיבלתי, 4,780 ₪ קיבלת?
ת. את הסכום הזה קיבלתי.
ש. אני אומר לך שהנתבעת שילמה לך הבראה וחגים.
ת. אף פעם לא נתנו לנו שום דבר.
ש. אז איך אתה מסביר את זה שרשום לך בתלוש הבראה?
ת. אני יודע לקרוא ערבית. קראתי שכתוב שם.
ש. למה לא השגת בפני הנתבעת?
ת. כל אחד שהיה מסתייג, היו מפסיקים לו את האישור.
ש. כמו מי למשל?
ת. היו הרבה אנשים.
ש. מי?
ת. לא יודע שמות" (ההדגשות לא במקור – י.ש).

התובע יודע, לדבריו, כי קיבל את הסכומים הרשומים בתלוש, אלא שמעיון בתלושים עולה כי הסכומים נטו לתשלום כוללים רכיבים נוספים, דהיינו שהסכום גבוה יותר ממה שהגיע לו כשכר עבודה, ומשמעות הדבר כי קיבל סכומים אלו עבור הרכיבים הרשומים בו – דהיינו – עבור חופשה והבראה.
מתוך עיון בתלושים ובהתחשב גם בסכום של 9,000 ₪ שקיבל עם חתימתו על הסכם הפשרה – הרי שקיבל את מלוא המגיע לו בגין חופשה והבראה.
יז. החזר הוצאות אש"ל:
בעניין האש"ל נכתב בכתב התביעה כי התובע זכאי להחזר הוצאות אש"ל בהתאם לתקשי"ר, אף שברור שהתקשי"ר כלל לא חל עליו. ככל שהכוונה הינה לצו ההרחבה בענף הבניין , היה על התובע להוכיח את הימים בהם זכאי לאש"ל ולא לתבוע סכום גלובאלי. התובע תובע עבור החזר הוצאות אש"ל סכום גלובאלי ולא מפורט של 60,000 ₪, כאשר ע"פ חישובו מגיע לו 59 ₪ אשל לכל יום עבודה (עבור 3 ארוחות) כפול 1003 ימי עבודה (לשלוש ארוחות ביום). הצהרה זו נתמכת בטענתו – שלא הוכחה – כי נשאר ללון כל העת במקום העבודה ונשאר עד שעה 22:00 בכל יום עבודה. אלא שאף לדבריו שלו, היו ימים בהם הפסיק לעבוד בשעה 17:00, לפעמים בשעה 18:00 וכד'. אם כך – לא ניתן לבודד באילו ימים – אם בכלל – היה זכאי לראש"ל. לאור זאת, ובאופן שבו נתבע פריט זה – יש לדחותו.
יח. לאור כל האמור לעיל, טענותיו הכספיות של התובע בעניין הפרשי שכר מינימום , שעות נוספות וזכויות סוציאליות שונות, ובהתחשב גם ב-9,000 ₪ שקיבל עם החתימה על כתב הוויתור - ולאור התלושים והדוחות שהוגשו – קיבל התובע את מלוא זכויותיו.
יט. נסיבות הפסקת עבודתו של התובע:
בכתב תביעתו ציין התובע כי פוטר ללא הודעה מוקדמת, אך לא נתן כל פירוט מי פיטרו ובאילו נסיבות. גם בתצהירו כתב התובע :
"הריני להצהיר – וזאת ע"פ יעוץ משפטי שקיבלתי כי מגיע לי פיצויי פיטורין בגין פיטורין שלא כדין ע"פ החישוב הבא ...". הא ותו לא. מכל מקום, לאור תצהירו זה, איננו טוען דבר לעניין השלמת פ"פ (ככל ש זו הייתה כוונתו), אלא רק לעניין פיצויים שלא כדין.
מכל מקום, מתוך עדותו שלו ניתן להסיק כי הפסיק את העבודה מיוזמתו וביקש מהנתבעת להפסיק לו את ההיתר . וכך העיד (אמנם בתשובה לשאלה אחרת)(עמ' 5 שורה 12):
ת. 3.16. הייתי מבקש מאמג'ד שיפסיק לי את אישור הכניסה לישראל, והוא הפסיק את האישור רק לאחר חודש".
מנגד, נציג הנתבעת , אמג' איסמעיל נשאל והשיב לעניין הפסקת העבודה (עמ' 15 משורה 1) :
"ש. איך הסתיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לנתבעת?
ת. הוא ביקש להפסיק לעבוד, פתאום. הוא לא נתן אפילו התראה. ניסינו לדבר איתו כדי שנחזיר אותו לעבודה והוא לא רצה. לאחר מכן, הפסקנו את האישור שלו.
ש. לאחר שדיברתם איתו, אחרי כמה זמן בדיוק הפסקתם את האישור?
ת. בין שבוע לעשרה ימים".
העד אמנם לא ידע להשיב מדוע שהתובע ירצה לפתע מיוזמתו להפסיק את העבודה , אך לא תמיד מעסיק יודע מהן סיבות ההתפטרות של העובד, מה גם שזכויותיו לעניין פיצויי פיטורין נשמרו לו בשירות התעסוקה.
למען הסר ספק יוער כי גם מתשובות התובע בחקירה הנגדית עולה כי אינו מבקש פיצויי פיטורין כלל כיוון שקיבל פיצויים משירות התעסוקה, וכי כשדיבר על פיצויים התכוון לזכויות הסוציאליות שלדבריו לא קיבל. וכך נשאל התובע והשיב (עמ' 10 משורה 28):
"ש. אני מפנה לסעיף 5 לתצהירך. אתה מבקש פיצויי פיטורים מהנתבעת, האם זה נכון?
ת. כן.
ש. ולפני שתי דקות אמרת שקיבלת משירות התעסוקה?
ת. מה קשור הפיצויים ללשכת התעסוקה. אני רוצה ממנו פיצוי עבור הבראה, ביגוד, חגים. מה שקיבלתי משירות התעסוקה אני לא מכחיש" (ההדגשה ךא במקור – י.ש).
מכל מקום, ובהתחשב גם בעובדה שהתובע כלל לא ציין בתצהירו באילו נסיבות פוטר, ולאור חוסר אמינותו של התובע, עדיפה עלינו עדות מנהל הנתבעת אמג'ד איסמעיל, אשר העיד כי התובע החליט לעזוב את העבודה מיוזמתו. לפיכך אינו זכאי לא להשלמת פיצויי פיטורין (ככל שנותרה ייתרה – דבר שכלל לא ברור מהתביעה), ולא להודעה מוקדמת. כך גם אין מקום לפיצויים בגין "פיטורין שלא כדין", כשהתובע כלל לא הוכיח שפוטר , ווודאח שלא הוכיח פיטורין שלא כדין.
כ. לעניין הודעה לעובד על תנאי עבודתו –
מר אמג'ד איסמעיל נשאל בחקירתו על ההודעה לעובד (עמ' 15 משורה 15):
"ש. מסרתם לתובע הודעה על תנאי עבודתו?
ת. כן.
ש. מתי זה היה?
ת. (חושב)... לא זוכר.
ש. בערך?
ת. אולי בתחילת העבודה.
ש. בתחילת עבודתך או בתחילת עבודתו?
ת. לא זוכר במדוייק, אבל כל תקופה שהיו מגיעים אלינו קבוצה של עובדים, כולם חותמים על תנאי העבודה, ועל הסכם עבודה, ויותר מפעם היו חותמים על המסמך הזה. אם אדם היה מפסיק לעבוד, גם זכור לי שהמשטרה פעם הפסיקה את האישור כניסה של התובע לשלושה חודשים, בטוח שלאחר מכן הוא הי החתום על מסמך אצלי.
ש. אז אני מבין ממך שיש יותר מהודעה אחת על תנאי העבודה?
ת. לא זוכר במדוייק, אבל זה אמור להיות כך.
ש. אני מציג לך את ההודעה, זו ההודעה?
ת. כן".
יצויין כי מעבר לעובדה שנציג הנתבעת לא ידע לומר מתי בדיוק ניתנה לתובע הודעה לעובד, מקובל עלינו כי אכן הודעה זו ניתנת לעובד בסמוך לאחר תחילת עבודתו . יחד עם זאת, וכפי שציין ב"כ התובע יש בהודעה זו כפי שניתנה לתובע חסרונות מסויימים. כך למשל כתוב בהודעה זו שעליו לעובד 8 שעות ולא כתוב מאיזו שעה עד איזו שעה עליו לעבוד , וכן לא מצויי ן שכרו מעבר לכך שהשכר "ע"פ חוק". ואכן בעניין זה (ורק בעניין זה) היה מקום לפסוק לתובע סכום מסויים (נמוך בהרבה מזה שנתבע), בגין הודעה זו. אלא שלאור העובדה שהתביעה הוגשה על סך כ-280,000 ₪ ורובה ככולה נדחתה – אין מקום לפסוק לתובע כל סכום לטובתו, אלא סכום זה יו רד מההוצאות המגיעות לנתבעת בגין הגשת תביעת סרק זו.

סוף דבר:
התביעה נדחית.
לאור סכומי התביעה הגבוהים שנתבעו ושנדחו, ואף זאת תוך הסתרת קיומו של כתב הו ויתור, היה על בית הדין לפסוק לחובת התובע הוצאות גבוהות.

יחד עם זאת ובהתחשב בכך שכתב הוויתור כפי שנרשם לא מפורט דיו, ואף ההודעה לעובד נמצאה חסרה – יופחתו ההוצאות כך שהתובע ישלם לנתבעת סך של 5,000 ₪ כשכ"ט והוצאות.
הסכום ישולם לנתבעת תוך 30 יום שאם לא כן יצבור הסכום ריבית והצמדה מיום מתן פסה"ד ועד ליום התשלום בפועל.

ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער.

נציגת ציבור (ע)
פנינה סופר

נציג ציבור(מ)
אריה לוי

יפה שטיין, שופטת
אב"ד

ניתן היום, כ"ז כסלו תש"פ, (22 לדצמבר 2019) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .