הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים סע"ש 39397-05-14

12 יוני 2019

לפני:

כב' השופטת רחל בר"ג-הירשברג
נציג ציבור (עובדים) מר יעקב מלול
נציג ציבור (מעסיקים) מר רמי לוי
התובע
איציק הרשקוביץ ת.ז. XXXXXX064
ע"י ב"כ: עו"ד אלישע דיקמן
-
הנתבעת
אור-צת שרותי רכב בע"מ ח.פ. 511853186
ע"י ב"כ: עו"ד אילן קמינצקי
פסק דין

1. התובע, מר איציק הרשקוביץ, ובעליה של הנתבעת, מר יהושוע הרשקוביץ, הם אחים. בשלהי שנת 1993 חברו האחים יחד לשם הקמת מעבדת שירותים לתאורה והצתה של רכבים מנועיים. מעבדה שתתפתח למוסך לתיקון ותחזוקה של רכבים. לשם הפעלת העסק יוסדה הנתבעת, אור-צת שרותי רכב בע"מ, ומכאן גם שמה. התובע הועסק כעובד שכיר של הנתבעת מיום היווסדה ועד להתפטרותו מעבודתו במוסך בקיץ 2014.
את התביעה שלפנינו, לתשלום הפרשי שכר וזכויות סוציאליות, הגיש התובע ( להלן: איציק) עוד במהלך תקופת עבודתו במוסך, ובסמוך לסיומה. אגב ניהול ההליך בבית הדין ובהמלצת ראשת המותב פנו הצדדים להליך גישור חיצוני, אשר למרבה הצער כשל. או אז הגישה הנתבעת (להלן: אור צת) תביעה נפרדת נגד איציק בה נטען כי פיצויי הפיטורים ששילמה לו אגב סיום יחסי העבודה ביניהם שולמו, מחמת טעות, ביתר. ההליכים אוחדו לפנינו.
לשם שלמות הדברים נוסיף כי ההליכים שלפנינו הם חלק ממסכת רחבה יותר של התדיינות בין הצדדים המתבררת בבית המשפט לענייני משפחה.

רקע עובדתי
2. התשתית העובדתית הבסיסית הצריכה לעניין כפי שהתבררה לפנינו היא זו שתפורט מטה. בפרק זה נתרכז בעיקר בעובדות רקע מוסכמות או כאלה הדרושות להבנת ' סיפור המעשה'. ליתר הדברים נתייחס בפרקים הרלבנטיים.
איציק הוא אחיו הצעיר של בעליה של אור צת ( להלן: יהושוע). בחייו המקצועיים עסק איציק בתחומים שונים, לרבות מסעדנות. בראשית שנות ה – 90, ולאחר שנאלץ לסגור את עסקי המסעדנות, היה איציק הבעלים של מוסך לחשמלאות רכב - " החשמלייה" (עמ' 4, בשורות 8-13). בשנת 1993 פנה יהושוע לאיציק לאחר נתק אישי, בתקווה לחדש את הקשר המשפחתי ובהמשך גם בהצעה לשתף פעולה בתחום המקצועי. הצדדים חלוקים בדבר הנסיבות המדויקות שהובילו לחבירתם המחודשת של האחים זה לזה, כמו גם התנאים המדויקים של שיתוף הפעולה המקצועי ביניהם. ובכל אופן שניהם מסכימים כי עת חברו יחד הצטברו לאיציק חובות למצער, למוסד לביטוח לאומי, בגין אי תשלום מזונות, ולרשות המס בגין עסקיו הקודמים, בהיקף שנראה אז ניכר. יהושוע מצדו הבטיח לסייע לאיציק להסדיר את החובות. ולשיטתו עשה כן בפועל משך שנים ארוכות מתוך חובה משפחתית ומוסרית, אמונה דתית עמוקה והקרבה אישית גדולה. על פי איציק בעדותו לפנינו " אני הסכמתי שיהושוע יהיה שותף שלי תמורת זה שהוא יסדיר לי את החובות. שהוא יסדיר לי את העניינים ( מול – רב"ה) הרשויות כי אני לא יודע להסתדר, ללכת לבנק זה נקודת התורפה שלי. לא למדתי בבית ספר" (עמ' 5, בשורות 14-16). לגבי החוב לרשות המס יעיד כי " ב – 1993 אני מקבל מכתב במיטב השפיטה הרבה מיליונים. זה היה נראה לי מגוחך אבל נבהלתי לא עשיתי עם זה כלום. אז יום אחד יהושוע הופיע" (עמ' 4, בשורות 29-30). אלא שלימים הבין שיהושוע עשה שימוש ציני במצבו דאז לשם פגיעה מתמשכת בזכויותיו, וגם כעובד.
הצדדים מסכימים כי איציק היה כל השנים שכיר באור צת, וכי על יחסי העבודה בין הצדדים חולשות הוראות צו ההרחבה בענף המוסכים. מועד תחילת עבודתו של איציק באור צת הוא יום 1.11.1993.
3. תחומי אחריות: אשר לתחומי האחריות של איציק ושל יהושוע במוסך נאמר כי בעדויותיהם לפנינו עשה כל אחד מהם מאמץ ניכר ל'גמד' את חלקו של האחר. שניהם טענו ' לכתר' מבחינת ניהול המקום.
על פי איציק, בנוסף לכך ששימש מכונאי. דהיינו טיפל בפועל בתיקון מכוניות. היה גם למנהל העבודה במוסך. 'הרוח החיה' בתפעול היומיומי של העסק הן כלפי העובדים והן כלפי הלקוחות. ומי שדאג משך שנים רבות לשגשוג העסק. מנגד יהושוע עסק בצד האדמיניסטרטיבי של ניהול המוסך על כל היבטיו. בלשונו של איציק יהושוע היה " פקיד" (עמ' 5, בשורות 29-30). יהושע מצדו טוען כי נכון הוא שהמעמד של איציק בעסק היה " מעמד אמורפי, מצד אחד הוא היה שכיר ומצד שני הוא היה שותף מלא לכל ההחלטות" (עמ' 17, בשורות 24-25)... מעמד של עובד מועדף" (עמ' 17, בשורה 31). עם זאת עמד על דעתו כי איציק לא ניהל את המוסך. ראש לכל על שום שלא היה מוסמך לעשות כן מבחינת הדין. והכוונה היא לדרישות צו הפיקוח על מצרכים ושירותים ( מוסכים ומפעלים לכלי רכב), תש"ל – 1970, על פיו נדרש כתב הסמכה על מנת להיות מנהל מקצועי במוסך. כך משנת 2007 היה הוא עצמו בעל כתב הסמכה שכזה ( נספח 1 לתצהיר עדותו הראשית של יהושוע). בשנים קודמות נשכרו אחרים כדי למלא את הפונקציה האמורה ( עמ' 11, בשורה 5). נוסיף מיד כי דומה שהאמת, כדרכה, אינה בקצוות, ונחזור לדברים בהקשר המתאים.
4. היקף המשרה ושכר: אין מחלוקת כי איציק היה עובד חודשי, אשר עבד 6 ימים בשבוע. בימי א' עד ו' בהם פתוח המוסך. לעת הכרעה דומה שאין עוד מחלוקת בין הצדדים כי איציק עבד בהיקף משרה מלאה. אולם כפי שנראה השאלה אם עבד גם בשעות נוספות עודנה שנויה במחלוקת. נוסיף כי שעות עבודתו של איציק לא תועדו בשעון נוכחות. בתצהיר עדותו הראשית טען יהושוע ( סעיף 17), כי הנוכחות של איציק במוסך נרשמה ביומן אך הוא לא הוצג לפנינו.
הצדדים מסכימים כי שכרו של איציק השתלם כל השנים במזומן אף כי הם חלוקים ביחס לסיבה לכך. עוד מסכימים הצדדים כי עד לסוף שנת 2010 משקפים תלושי השכר שנמסרו לאיציק חודש בחודשו, את התשלומים ששולמו לו בפועל. על פי העולה מתלושי השכר בסוף תקופה זו, דהיינו בחודש דצמבר 2010, השתכר איציק 6,012 ₪ ברוטו.
ביחס לשנים 2011 – ועד לסוף תקופת העסקתו של איציק בקיץ 2014 נטושה בין הצדדים מחלוקת חריפה ביחס לגובה השכר החודשי וגם ביחס לשאלה האם כל הכספים ששולמו לאיציק באים בגדר ' שכר עבודה' אם לאו.
5. נסיבות סיום יחסי העבודה: בסוף שנת 2012, ככל הנראה בחודשים אוקטובר נובמבר ודצמבר, מצוי איציק באי כושר במהלכו הוא עובר ניתוח לב פתוח. לקראת סוף תקופת המחלה מתקיימת בין איציק ליהושע שיחה במוסך, שאותה מקליט איציק ואשר הונחה לפנינו ( נספח א' לתצהיר עדותו הראשית של איציק) (להלן: תמליל השיחה במוסך). במהלך השיחה מבהיר יהושוע לאיציק כי דרכיהם צריכות להיפרד " אי אפשר לעבוד ביחד" (עמ' 9 לתמליל, שורה 9), " אין שום דרך אחרת, אנחנו צריכים להיפרד" (עמ' 14 לתמליל, בשורה 19). יהושוע מציע לאיציק לשלם לו 12,000 ₪ לכל שנת עבודה שעבד במוסך, בהפחתת הסכומים שנצברו לטובתו בקרן הפנסיה ( ברכיב פיצויי הפיטורים) (עמ' 10 לתמליל, בשורות 8-10). איציק מצדו דורש כי תלושי שכרו ישקפו שכר חודשי בגובה 12,000 ₪ ( ראו למשל עמ' 11 לתמליל, בשורה 4, עמ' 14 לתמליל, בשורות 9, 22, עמ' 18 לתמליל, בשורה 24)). ובכל מקרה הוא מסרב לעזוב את העבודה במוסך כל עוד לא ישולמו כל זכויותיו להנחת דעתו ( ראו למשל: עמ' 17 לתמליל, בשורות 3 -5). החל מחודש ינואר 2013 משתנים תלושי השכר בהתאם לדרישתו של איציק. כלומר שכר היסוד המופיע הוא 11,772 ₪ ברוטו. עם זאת יחסי העבודה בין הצדדים נמשכים, ואיציק ממשיך לעבוד במוסך. במכתב ליהושוע ובאמצעותו לאור צת, משלהי חודש 12/2013, מעלה איציק, בכלליות, את דרישותיו לתשלום שכר עבודה חסר וזכויות סוציאליות. יהושוע משיב לו במכתב, מיום 5.1.2014, בו הוא מגולל את גרסתו ביחס להשתלשלות הדברים, הקשיים הכלכליים אליהם נקלע המוסך ובסופו " מקווה ליישר את ההדורים...". איציק מצדו מעלה על הכתב את דרישותיו הספציפיות לתשלום שכר וזכויות סוציאליות, במכתבו מיום 14.1.2014 ( כל המכתבים צורפו כנספח א' לכתב התביעה). במהלך שהותו של יהושוע בחו"ל, ביום 21.5.2014 ( ראו: נספח 8 לתצהיר עדותו הראשית של יהושוע) מגיש איציק את התביעה שלפנינו לבית הדין. על פי יהושוע הגשתה מחייב את חזרתו לישראל ( סעיף 80 לתצהיר יהושוע). ובכל אופן במכתבו מיום 11.8.2014, מתריע בא כוח של איציק כאן לפני אור צת, כי אם לא תשלם לאיציק את הזכויות להן הוא טוען, יבואו יחסי הצדדים לידי סיום בהתפטרותו, אשר תכנס לתוקפה ביום 25.8.2014. וכך היה. השלמת פיצויי פיטורים שולמה לאיציק במסגרת תלוש השכר לחודש 9/2014 ( נספח 11 לתצהיר יהושוע). כאמור בפתח הדברים, אור צת סבורה כי מדובר בתשלום יתר.
6. הלך הדיון וגדר המחלוקת: כפי שהראנו מחלוקת בסיסית ועיקרית שנטושה בין הצדדים נוגעת לגובה שכרו של התובע החל משנת 2011. מאחר שלהכרעה בסוגיה זו השלכה על מרבית עילות התביעה בשתי התביעות שלפנינו נפתח בה. משם נפנה לבחינת יתר עילות התביעה של איציק ובהן הזכויות הסוציאליות שלהן הוא עותר. לשם הנוחות נדון בהן על פי הסדר שבו הופיעו בסיכומי התובע. לבסוף נדרש לתביעה של אור צת.
קודם לכן נקדים הערה והיא שנוכח הקרבה המשפחתית בין איציק ליהושוע ' גלשה', מעת לעת, יריעת המחלוקת אל המשפחתי והפרטי. עניינים אלה אינם בסמכותו של בית הדין, ואינם צריכים להכרעתנו, אשר תתרכז ביחסי העבודה שנרקמו בין הצדדים והנובע מהם על פי דין.

גובה השכר
7. כפי שהראנו בפרק העובדתי, המחלוקת בין הצדדים ביחס לגובה שכרו של איציק נוגעת לשנים 2011 – 2014. על פי איציק בשנת 2010 עלה בידו להסדיר בעצמו ובאמצעות רעייתו את חובותיו לרשות המס. במצב דברים זה הטעון שבו עשה יהושוע שימוש משך כל השנים הקודמות, ולפיו אין טעם בהעלאת שכרו כי ממילא יעוקל, כבר לא היה תקף. על כן דרש מיהושוע ששכרו יועלה לכדי שכר ריאלי שישקף את מעמדו במוסך ואת מידת ההשקעה שלו בו. במצב דברים זה נאלץ יהושוע להעלות את שכרו של איציק, אולם לא נתן לכך ביטוי מלא בתלושי שכרו. לאמור, תלושי השכר עד לראשית שנת 2013 המשיכו לשקף את השכר טרם העלאתו. אולם בפועל איציק השתכר 2,700 ₪ לשבוע. הכסף השתלם, למורת רוחו של איציק, במזומן ( סעיפים 1.11 עד 1.12 לתצהיר עדותו הראשית של איציק). הדברים מוצאים ביטוים המפורש וכזה שלא ניתן לפרוש אחר בתמליל השיחה במוסך, שם מודה יהושוע בדברים ללא כחל וסרק. בעקבות ההסכמות באותה שיחה, והחל מראשית שנת 2013 ועד לסיום יחסי העבודה בין הצדדים משקפים תלושי השכר את גובה השכר הנכון.
אור צת טוענת כי יש להבחין הבחן היטב בין שכר עבודתו של איציק לבין סכומי הכסף שהעניק יהושוע לאחיו כעזרה משפחתית. בסיכומיה האריך בא כוחה בכל הנוגע ל'ייחודיות' הנטענת של הליך זה המערב קשרים משפחתיים בין שני אחים. וטען כי גם התובע מסכים שיהושוע התחייב לסייע לו בתשלום חובות לגרושתו, לשכר דירה ולנושים אחרים. למעשה לפי כרטסת מבוקרת של רואה החשבון של אור צת, אשר לא נסתרה, יהושוע פרע חובות של איציק בסכום שמסתכם בלמעלה מ – 150,000 ₪ ( נספח 2 לתצהיר עדותו הראשית של יהושוע). כך נכון הוא שאיציק קיבל מהלך השנים סכומים במזומן, שהחלו ב – 1,500 ₪ ( לא ברור אם לשבוע או לחודש) ועלו לכדי 2,700 ₪ לשבוע בסוף התקופה. אולם כאמור, מדובר בעזרה משפחתית שנתנה מנדבת ליבו של יהושוע וכחלק מההתחייבות המוסרית שנטל על עצמו ל'שיקומו' של אחיו. על כן תלושי השכר בשנים 2011 – 2012 ממשיכים לשקף את גובה שכרו הנכון של איציק. אשר לשנת 2013 – 2014, אמנם נכון הוא שבתלושים אלה משתקף שכר של כ – 2,700 ₪ לשבוע, אלא שגם כאן נעשה הדבר כדי לסייע לאיציק וסביב הניסיון של יהושוע לבוא לכדי הסכמה עם איציק בדבר סיום עבודתו במוסך. נוסיף מיד כי בתצהיר עדותו הראשית טען יהושוע כי הדבר נעשה כדי שאיציק יוכל להגדיל את גובה פיצויי הפיטורים הפטורים ממס ( סעיף 23). בעדותו לפנינו טען כי הדבר נועד לסייע לאיציק בקבלת גמלאות גבוהות מאת המוסד לביטוח לאומי ( עמ' 15, בשורה 30).
עוד נטען שאם נעיין היטב בגרסתו של איציק עצמו הרי שגם אז נגיע למסקנה שאין מדובר בשכר עבודה. שכן על פי גרסתו הקמת המוסך הייתה למעשה הסכם שותפות בעל-פה שלפיו הוא תורם ממרצו וידיעותיו ויהושוע ' מסדר' את החובות. על כן בין אם מדובר בכספים שמקורם בעזרה משפחתית או בהסכם שותפות אין הם באים בגדר ' שכר עבודה'. ובכל אופן כל הנוגע לשותפות נטענת בין איציק ליהושוע אינה בסמכותו של בית הדין ונדונה בבית המשפט לענייני משפחה. תחושתו של יהושוע היא שהתביעה כאן אינה ראויה, מונעת מנקם וגרמה לו עגמת נפש שמילים לא יוכלו לתאר נכונה. אין זאת אלא שהיא בבחינת ' רעה תחת טובה'.
8. נקדים אחרית לראשית ונאמר שלאחר ששמענו את עדויות הצדדים, עיינו בחומר הראיות ובחנו את מכלול טענות הצדדים, עדיפה בעניינו גרסתו של איציק מכל אחד מהטעמים שנמנה מטה ובוודאי בהצטברם.
נפתח בכך שתמימי דעים אנו עם איציק כי גרסתו נתמכה בדבריו המפורשים של יהושוע עצמו, כפי שהם משתקפים בתמליל השיחה במוסך. לפי העולה מהשיחה יהושוע יזם אותה, ובכך הוא מודה (עמ' 8 לתמליל, בשורה 24), במטרה למצוא הסדר מוסכם לסיום עבודתו של איציק במוסך. יהושוע פותח את השיחה בכך שמצבו הכלכלי של המוסך בכי רע ואין מנוס "מלסיים את הסיפור". יהושוע מסביר שעל אף שיתכן שמלכתחילה לא נכון היה ליצור יחסי עבודה בין איציק למוסך (או לאור צת) זהו מצב הדברים. על כן ברור שמגיע לאיציק (פיצויי פיטורים) " עפ"י חוק". אלא שמיד יהושוע מוסיף "שאתה קיבלת מעבר לזה" (עמ' 1, בשורה 19). כשאיציק מברר מה הכוונה, תשובתו הספונטנית של יהושוע היא "אתה קיבלת יותר ממה שיש לך בתלוש" (עמ' 1 לתמליל, בשורה 21). איציק ממהר להשיב "...שנים אני אומר לך תסדר תפקיד לי את זה בחשבון" (עמ' 1, בשורה 22). יהושוע מצדו מתעקש שהדבר אינו אפשרי וכאשר איציק תוהה מדוע, תשובתו החד משמעית של יהושוע היא "כי העסק הזה לא יכול להחזיק את זה" (עמ' 2, בשורה 1).
עינינו הרואות, יהושוע מאשר את גרסתו של איציק. אלא שלא רק שיהושוע מאשר את גרסתו של איציק אלא שהפער בין המופיע בתלוש השכר של איציק לבין מצב הדברים בפועל הוא בין שני הנושאים העיקריים של השיחה מתחילתה ועד סופה. לשון אחרת, החוט השזור בשיחה לאורכה ולרוחבה הוא עניין סיום יחסי העבודה וגובה הפיצוי בגין כך באופן שישקף את גובה ההשתכרות של איציק. יתר על כן, העובדה שתלושי שכרו של איציק לא משקפים את השתכרותו בפועל, היא כמעט המשפט הראשון שיהושוע אומר באותה שיחה שהוא עצמו יזם, ואשר לצורך עריכתה קרא לאיציק לבוא למוסך לקראת תום תקופת מחלתו. ובכך יודה בחקירתו הנגדית לפנינו (עמ' 13, בשורה 22). כלומר לא ניתן לסבור שאיציק 'משך' את יהושוע בלשונו. 'הכין' גרסה לצורך ההליך לפנינו וכל כיוצא באלה טענות שלא אחת נשמעות, וגם כאן, לגבי שיחות מוקלטות. אלא שכאמור במקרה זה יהושוע הוא שיזם את השיחה. וכבר בפתיחתה הוא 'מתנדב' למסור את המידע שלו טוען באופן עקבי ואמין איציק, מבלי שהתבקש לכך. הדברים מדברים בעדם ויתכן שיכולנו להסתפק בהם. אלא שהדברים יחזרו על עצמם לאורך השיחה עוד פעמים רבות ואף בדרכים 'עקיפות' שיחזקו את מסקנתנו שגרסתו של איציק עדיפה בהקשר זה . ושהעובדה שאיציק מקליט את השיחה אין משמעה כי הוא גם מנתב את הנאמר בה באופן מגמתי.
9. כך למשל, יהושוע מספר לאיציק שהיועץ הכלכלי ששכר לשם קבלת סיוע לצורך הבראת העסק תומך בעמדתו שיש לצמצם בהוצאות ולרבות באלה הנוגעות להעסקתו של איציק מיד (עמ' 2 לתמליל, בשורות 19 ואילך). אלא שאיציק סבור כי אותו יועץ לא מקבל מיהושוע מידע נכון ומלא לגבי ההכנסות וההוצאות של העסק. דוגמא בולטת לכך, על פי איציק, היא גובה שכרו הנכון ולא זה שמשתקף בתלושי שכרו. על כן שואל איציק את יהושוע האם היועץ יודע כמה הוא באמת משתכר? שאם לא כן הדבר מוכיח את טענתו ש"אתה משקר אותו" (בעמ' 3). יהושוע מצדו לא מביא את גרסתו לפנינו ולפיה לא מדובר בשכר עבודה אלא מתעקש שסיפר ליועץ את הדברים כהווייתם אפילו שהוא מודע לכך שהוא "..עושה פה דבר שאסור לעשות" (עמ' 3, בשורות 18-19).
במקום אחר מלין איציק על כך שיהושוע לא משלם באופן מלא את חלקה של אור צת בתגמולי הפנסיה שלו (עמ' 4, שורה 1), על אף שהוא מרוויח 2,700 ₪ לשבוע. יהושוע מצדו לא כופר בכך שזה גובה ההשתכרות של איציק אלא טוען שהוא "..לא יכול להעביר את זה". כלומר, זה יקר מדי, וכי אם היה יודע שזו תהיה דרישתו של איציק היה דואג ש"..נגמור על 7 או על 8 אלף שקל, זה מה שאפשר" (עמ' 6 לתמליל, בשורות 14 ואילך). הוויכוח לגבי האפשרויות של העסק להעסיק את איציק בשכר שהוא משתכר בפועל ימשך במלוא עוזו. כך איציק ימשיך וילין על כך שלעת פרישה גמלתו תהיה נמוכה. וכי גם באותה עת שהוא מצוי באי כושר, 75% מגובה שכרו המדווח הוא כ – 3,500 ₪ בלבד. על כן לו "התלוש משכורת שלי היה 12 אלף שקל אז הכל היה שונה". יהושוע מצדו מאשר "נכון, אם היה 12" (עמ' 11, בשורות 12 – 17).
בהמשך השיחה וכאמור בפרק העובדתי מציע יהושוע לאיציק "בוא נגמור עם זה לפי 12 אלף שקל...אני מציע לך שנשלם לך 12 אלף שקל, כן?.." (עמ' 10 לתמליל, בשורות 8 ו – 16). איציק מצדו שואל "כפול 20 שנה שאני נמצא פה"? ויהושוע משיב בחיוב (עמ' 10 לתמליל, בשורות 17 – 18). נותר אפוא רק לתהות מדוע הצעתו של יהושוע מיוזמתו, כלומר לא לפי בקשה של איציק שפיטוריו במידה רבה נופלים עליו 'כרעם ביום בהיר', היא בדיוק בגובה שכרו הנטען של איציק ולא בכל סכום אחר? אין זאת אלא שזה מצב הדברים בפועל. יהושוע מבין שפיצויי פיטורים צריכ ים לשקף את ההשתכרות בפועל וגם על פי חוק, ואין סיכוי שאיציק יסכים אחרת, אף אם מה שמופיע בתלוש השכר אינו זהה. בהמשך השיחה פרטי ההצעה יחזרו על עצמם פעם אחר פעם (ראו למשל: עמ' 16 לתמליל, בשורה 6, עמ' 17, בשורה 21). יהושוע יחזור ויאשר שתשלום הפיצוי הוא "לפי מה שאני מביא לך" (עמ' 17 לתמליל, בשורה 25). כך יאשר במפורש שהוא נותן לאיציק "..כל שבועיים, אני מביא לך 5,400 ₪" (שזה בדיוק 2,700 ₪ לשבוע) או "... אני מביא לך בשבוע 2,700 ₪" (עמ' 20 לתמליל, בשורות 4 – 5).
בדומה, איציק מתלונן על כך שהוא היחיד במוסך ששכרו משולם ב"...מעטפה כמו בשוק, אתה נותן לי 2,700 שקל שם למעלה בשולחן עבודה שלי, למה?" (עמ' 19 לתמליל, בשורות 5 -6). יהושוע מצדו לא כופר במצב דברים זה אלא טוען שזה החל ביוזמתו של איציק.
לקראת סוף השיחה נענה יהושוע לדרישתו של איציק לתקן את תלושי השכר כך שיופיע בהם גובה השכר הנכון (עמ' 21 לתמליל, בשורה 11 ואילך). איציק חש שיהושוע רימה אותו משך שנים ושאם לא יגרום לתלושי השכר לשקף את השתכרותו הנכונה לא יוכל "...להמשיך להגיד לך שלום" (עמ' 14 לתמליל, בשורות 7 -10). על כן דומה שסופו מעיד על ראשיתו. ונזכיר כי אין המדובר בתלוש שכר בודד אלא במצב דברים שימשך למעלה משנה וחצי, עד סיום יחסי העבודה בין הצדדים. דהיינו שאם כגרסת יהושוע, מדובר היה רק ברצון רגעי לסייע לאיציק סביב התנהלותו אל מול המוסד לביטוח לאומי בתקופת אי הכושר שלו. ניתן היה לצפות כי הדברים יחזרו לקדמותם לאחר סיומה של אותה תקופה. אלא שכאמור לא היא.
דומה שכאן המקום להוסיף כי כבר נפסק בהקשר למכתב פיטורים שהוצא תחת ידו של מעסיק ושנטען שאינו משקף את הנסיבות האמתיות של סיום יחסי העבודה. שכן הוצא לבקשת העובד על מנת לאפשר לו לקבל זכויות מן המוסד לביטוח סוציאלי, כי אל לבית הדין ליתן ידו להתנהגות פסולה זו. כן נפסק כי קיומו של מכתב פיטורים יוצר חזקה עובדתית שהעובד פוטר וכי על המעסיק להוכיח אחרת. נוסף על כך נקבע כי הנטל הראייתי בהקשר זה מוגבר נוכח העובדה שמדובר בטענה להתנהגות מצד העובד שנופלת במתחם המעשים האסורים על פי הדין הפלילי (ראו: ע"ע (ארצי) 65/99 אליאנס חברה לצמיגים (1992) בע"מ – תורג'מן (22.10.2000); דב"ע (ארצי) נה/ 3-60 חמיד – הלמן (5.7.1995)). הדברים יפים בשינויים המחויבים גם כאן. טענה כי נתונים בתלוש שכר נכתבו לבקשת עובד ולצורך קבלת זכויות מן המוסד לביטוח לאומי מטילה על המעסיקה נטל מוגבר להוכיח את טענתה. אור צת לא עמדה בנטל זה.
10. בחקירתו הנגדית לפנינו ישאל יהושוע ארוכות מהי תגובתו לדברים שאמר בתמליל השיחה (עמ' 13 משורה 21 עד עמ' 16) וכיצד הוא מיישב אותם עם גרסתו לפנינו. אלא שהוא לא מצליח לספק הסבר מניח את הדעת וחוזר על גרסתו שרצה לסייע לאיציק בתביעתו לגמלאות מאת המוסד לביטוח לאומי. אלא שלכך כבר התייחסנו ולא נחזור על הדברים. באותה הנשימה טוען יהושוע כי מדובר היה בהצעה שהייתה יפה לשעתה, אלא שאיציק לא קיבל אותה ואף התנהל בחוסר תום לב. אלא שהדברים אינם משכנעים כלל ועיקר.
בתצהיר עדותו הראשית מודה יהושוע כי חובותיו של איציק לרשות המס הוסדרו "בשנת 2010 לערך.. או בסמוך לכך" (סעיפים 32 ו - 37). כלומר הוא מאשר את 'המיקום' של מועד העלאת השכר לו טוען איציק והטעם לכך וגם בכך מחזק את גרסתו.
לא למותר להוסיף, כי מבלי משים יהושוע מסכים בחקירתו הנגדית שהחל מראשית שנת 2013 שכרו של איציק הוא זה שמופיע בתלוש השכר (עמ' 15, בשורות 17 -18). ודומה שכל מילה נוספת מיותרת.
כללם של דברים בפרק זה, בפתח שיחה שיוזם יהושוע ואשר הוא בטוח שהיא 'פרטית'. ללא 'תרומה' מצדו של איציק, שכלל לא יודע שמטרתה היא פיטוריו מעבודתו במוסך (אך אולי חושד), יהושוע מאשר באופן שלא מותיר ספק את גרסתו של איציק בדבר גובה שכרו. בתוך כך הוא מאשר גם שהאמור בתלושי השכר קודם לשיחה אינו משקף את מצב הדברים האמתי. על דברים אלה יחזור יהושוע באופן ישיר ועקיף לאורכה ורוחבה של אותה שיחה. בחקירתו הנגדית לפנינו לא השכיל יהושוע ליישב את הדברים והם אף מוצאים ביטוי בתלושי שכרו של איציק משך שנה ושמונה חודשים לאחר השיחה. בבחינת 'סופו מעיד על ראשיתו'. לבסוף מודה יהושוע גם לפנינו שזה מצב הדברים הנכון. הנה כי כן אנו קובעים כי איציק השתכר משנת 2011 ועד לסיום יחסי העבודה בין הצדדים 2,700 ₪ לשבוע.
חוב שכר עבודה
11. למן כתב התביעה טען איציק כי שכרו החודשי שולם בחסר. וכי במועד הגשת תביעתו הצטבר חוב בן 62,100 ₪. מתוכם 29,700 ₪ עד אוקטובר 2012, ובין חודש ינואר 2013 ועד לחודש אפריל 2014, 21,600 ₪ , בהתאם לרישום שערך איציק (נספח ד' לכתב התביעה). אור צת מצדה טוענת כי מדובר בראש תביעה סתום ולא מפורט שלא ברור על מה הוא נסמך. עוד מציינת אור צת כי איציק מבקש להבנות בהקשר זה מתמליל השיחה במוסך וכן משיחות מוקלטות נוספות. אלא שגם בהן דרישותיו משתנות ולכל היותר מדובר בהתחשבנות שאינה קשורה ביחסי עבודה. ולחילופין בכפל תביעה בגין זכויות סוציאליות. על כל אלה השיב איציק כי הנטל לעניין הוכחת תשלום שכר מוטל על כתפי המעסיקה והיא לא עמדה בו.
12. על יסוד המסכת הראייתית שנפרשה לפנינו דעתנו היא שיש מקום להבחין בין טענות התובע הנוגעות לתקופה שעד לחודש 12/2012 ובין התקופה שמחודש ינואר 2013 ואילך.
בראש נאמר כי שוכנענו שאור צת נותרה חייבת לאיציק הפרשי שכר. כלומר ששכרו שולם 'לשיעורין' ולא במלואו במהלך שנות עבודתו האחרונות במוסך. ככל הנראה החל משנת 2008 ואילך, שהוא המועד בו נקלע המוסך לקשיים כלכליים. מועד זה מוצא ביטויו בתמליל השיחה בין איציק לאחד מבניו של יהושוע, צביקה (חלק מנספח ג' לתצהיר עדותו הראשית של איציק) (עמ' 3 לתמליל, בשורה 14 ואילך ועמ' 31, בשורה 11). יוער, כי במסגרת עדויות אור צת הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם צביקה . אולם משלא התייצב בבית הדין על מנת להיחקר עליו, נמשך תצהירו מתיק בית הדין.
תמליל השיחה מהמוסך תומך אף הוא במסקנה ששכרו של איציק הולן ולא שולם במלואו, שכן איציק מטיח ביהושוע במפורש שהוא לא עומד בתשלום השכר השבועי הנדרש "...אתה נותן לי פעם כן, פעם לא.." ויהושוע לא מכחיש (ראו עמ' 20, בשורות 10 – 11). לכך מצטרפים שני תמלילי שיחות נוספים בין איציק ליהושוע, מחודש אפריל 2013 ומחודש נובמבר 2013 שבהן נושא השיחה הוא הלנת השכר הנמשכת (חלק מנספח ג').
13. עם זאת אין פרושו שכל גרסת התובע הוכחה. אמנם נכון הוא שבהתאם להלכה הפסוקה טענת מעסיקה, כי שילמה לעובד שכר ותשלומים אחרים שהגיעו לו בקשר לעבודתו או לסיומה היא במהותה טענת " פרעתי" והנטל להוכיח אותה מוטל על המעסיקה ( ראו למשל: דב"ע ( ארצי) נד/188 – 3 חליל אחסן מוחסן – מרכז מוסדות זוועהיל (27.10.1992); דב"ע ( ארצי) נד/ 3-19 פרחי השרון סדרס חיים בע"מ – יוסף גאנם ואח' (19.12.1994); בר"ע ( ארצי) 20311-05-10 אופוס שירותי כ"א בע"מ – חנה מהדרי (17.10.2010); ע"ע ( ארצי) גד גולן ( יואב ברמץ) – נגריית שירן בע"מ (18.3.2013) ( להלן: ענין שירן)).
בעניין שירן, שאזכר התובע בסיכומיו, פסק בית הדין הארצי, כי ככל שמדובר בהוכחת תשלום שכר, על המעסיקה להציג הוכחה לביצוע התשלום בפועל, דוגמת מסמך המעיד על העברה בנקאית, המחאה שנמסרה לעובד, אישור חתום על ידי העובד, וכיוצא באלה. כן הובהר, כי משקל הראיה שבהגשתה מרימה המעסיקה את נטל הראייה תלוי בנסיבות המקרה ובתוך כך בשאלה האם עסקינן במקום עבודה שהוא חברה בע"מ או עסק החייב בניהול ספרי חשבונות ולו הנהלת חשבונות מסודרת או שמא בהעסקת עובד במשק בית פרטי שאינו לצורך עסקה או משלח ידה של המעסיקה. ככל שמדובר בעסק וככלל, על המעסיקה להציג מסמך המעיד על תשלום השכר בפועל, ובהעדר הסבר משכנע לאי הצגת המסמך, לא תרים המעסיקה את נטל הראיה המוטל עליה. בעניין מוחמד ( ע"ע ( ארצי) 2635-01-15 מחמוד מוחמד – אליהו שורי (23.1.2018)), חזר בית הדין הארצי על ההלכה הפסוקה ולפיה ככלל תלושי שכר מהווים ראייה לכאורה לנתונים המפורטים בהם.
אלא שבעניינו לא ניתן להתחקות אחר טענתו של איציק ביחס למועדים הקודמים לסוף שנת 2012. לא ברור כיצד הגיע לסכום הנתבע - 29,700 או מדוע הוא נוקב דווקא בו ולא מצאנו התייחסות מבארת לכך למן כתב התביעה ועד לסיכומיו ( על אף בקשתנו), פרט לטענה שזו היא טענתו. אלא שבכך ולטעמנו לא סגי. נוסיף כי עיון ברישומים שטען שהם מזמן אמת ( ת/1) ילמדו כי גם הסכום האמור מופיע בתחתית עמוד המתייחס לרישומים שתחילתם בחודש 11/12 ולא קודם לכן. הדברים זוכים למשנה תוקף מקום בו מהתקופה שלמן סוף שנת 2012 או תחילת 2013 משכיל איציק לספק הסבר ברור להפרשי השכר הנתבעים, לרבות רישום חודשי ( ת/1). ערים אנו לטענתו של איציק כי בתמליל השיחה מהמוסך יהושוע לא דוחה במפורש אמירות לפיהן הוא חייב לו למעלה מ – 30,000 ₪. וכך גם בתמלילי השיחות הנוספות. אלא שבחינת הדברים לעומקם מותירה את הרושם כי יהושוע גם אינו מאשר את הסכום לגופו, להבדיל מהטענה שיש חוב שכר. בניגוד לתמליל השיחה במוסך שני התמלילים האחרים הם ' מכווני מטרה' ועל כן המשקל שיש ליחס להם פחות. בנסיבות אלה החלטנו לדחות את חלקה של התביעה הנוגע להפרשי שכר הקודמים לשנת 2013.
14. כאמור שונים הם פני הדברים ביחס לתקופה שמחודש ינואר 2013 ועד אפריל 2014. בתקופה זו איציק מספק הסבר ברור לסכום הנתבע ואף תומך את הדבר באסמכתאות מספיקות. ומנגד אור צת מצדה אינה משכילה להציג מסמך או ראייה אובייקטיבית שיהא בה כדי לסתור את טענותיו המגובות. ואף שכל המידע אמור להימצא אצלה. על כן אין לנו אלא להניח שלו הובא המידע היה פועל לחובתה. נטעים כי לא נעלמה מעניינו העובדה שנמצאו סתירות מסוימות בסכומים הנתבעים בהקשר זה בין מכתב הדרישה של איציק מיום 14.1.2014 לבין נספח ב' לכתב התביעה ( וכן ת/1), עליו הוא מבסס את דרישתו ( למשל ביחס לחודשים 5/13, 12/13, 1/14). כך טענתו של איציק בתמליל השיחה מיום 28.4.2013 ולפיה חודשיים קודם לה שולמו לו רק 5,400 ₪ אינו עולה בקנה אחד עם רישומיו. כך הודה בסיכומיו כי נפלה טעות אריתמטית בהפרש בין השכר שהיה צריך להשתלם לבין זה שהשתלם בפועל . עם זאת דעתנו היא כי מדובר בטעויות אנוש פעוטות ולא בעניינים היורדים לשורשו של עניין. על כן אנו מקבלים ראש תביעה זו בחלקו וקובעים כי אור צת נותרה חייבת לאיציק שכר עבודה בגובה 21,600 ₪.
טרם חתימת פרק זה נחזור ונדגיש ביחס לתקופה שקודם לשנת 2013, כי ערים אנו לכך שאור צת לא השכילה להניח לפנינו ראיות לתשלום השכר פרט לתלושי השכר. וביחס לחלקם קבענו כי אינם משקפים את גובה השכר. בנסיבות אלה ולכאורה ניתן היה לסבור שאור צת לא הרימה את הנטל המונח עליה ולקבל גם חלקה זה של התביעה. עם זאת דעתנו היא שמאחר שהתובע הסתפק בטענה לסכום חוב שלא יכול היה לספק לו הסבר כלשהו. דוגמת החודשים או השנים שבהם נוצר, כיצד ח ושב וכדומה. הרי שהרושם שנותר הוא שהוא עצמו אינו יודע מה גובהו ואף לא מן הנמנע כי זוקף הוא חוב עבר מתחילת פעילות המוסך, לגביה הוא טוען שעבד כמה שנים מבלי לקבל שכר כלל. אלא שגם לדידו מדובר היה בעניין מוסכם. לא מן הנמנע שמדובר אפוא באותה 'גלישה' שציינו בפתח הדברים בין הפרטי, כלומר התחושות הקשות של איציק לגבי ההתנהגות של אחיו יהושוע כלפיו, לבין יחסי העבודה בין איציק לאור צת . בנסיבות מיוחדות אלה הסתפקנו בתלושי השכר כראיה לתשלום השכר בתקופה זו .
עבודה בשעות נוספות
15. על פי התובע אורך יום עבודתו הרגיל היה מ 07:30 עד 18:00 לכל המוקדם. עד ארבע שנים לפני שהתפטר עבד אפילו שעות ארוכות יותר. כך בימי שישי עבד מ 07:00 ועד כניסת השבת. לטענתו בכל תקופת עבודתו נטל רבע שעת הפסקה, אם בכלל. למעשה רק לאחר שחלה, הקפיד על הפסקת אוכל. על כן הוא זכאי להפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות. בסיכומיו העמיד את הסכום הנתבע על 18,584 ₪ (שהוא סכום נמוך מזה שנתבע בכתב התביעה), לפי תחשיב שפירט שם ונסתפק בהפניה אליו. על פי איציק טענותיו בהקשר זה נתמכות בעד מטעמו, מר גדעון קופלה, בעליו של עסק לחלפי רכב, המצוי בסמוך למוסך ומקיים עמו קשרי גומלין עשרות בשנים; פרסום מאתר במרשתת (mapa) מיום 5.7.2004 ממנו עולה כי שעות פעילות המוסך הן בין 07:30 ל – 17:00; חילופי דברים מתמליל השיחה במוסך ותמליל השיחה בין איציק לצביקה.
אור צת מצדה טוענת כי שעות הפעילות של המוסך הן אלה שלהן טען יהושוע וגם בתצהיר עדותו הראשית. דהיינו בימים א' עד ה' מ 08:00 עד 16:30 ובימי ו' בין 08:00 ל – 12:00. איציק נטל חצי שעת הפסקה יומית לפחות. עוד טוענת אור צת שעם סגירת המוסך לא נשארים בו עובדים, וממילא כאדם שומר מצוות יהושוע לא יפעיל את עסקו עד כניסת השבת. אור צת מדגישה את מעמדו המיוחד של איציק במוסך, מעמד שאיציק עצמו ראה בו מעמד של 'מעין שותף', כמלמד על החופש שהיה לו בקביעת היקף שעות עבודתו. לרבות האפשרות להגיע למוסך מאוחר ולצאת ממנו מוקדם, מבלי שאיש מפקח. נוסף על כך טוענת אור צת כי מעולם לא דרשה מאיציק לבצע שעות נוספות ולמיטב ידיעתה הוא לא ביצע כאלה. וכי דרישת מעסיקה לביצוע שעות נוספות היא תנאי לתשלום עבורן, וגם בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף המוסכים. אם איציק בכל זאת נשאר במוסך לאחר שעות הפעילות בו, היה זה לשם ביצוע עבודות פרטיות שאינן מעניינה של אור צת ולא צריכות לבוא בהתחשבנות בין הצדדים.
16. כפי שקבענו בפרק העובדות הבסיסיות אור צת לא עקבה אחר שעות עבודתו של איציק, והוא לא נדרש לעשות שימוש בשעון נוכחות. בחקירתו הנגדית הודה איציק כי עד היום הוא מחזיק במפתחות המוסך וכי היה 'אדון לעצמו' בכל הנוגע לשעות עבודתו. אם כי לשיטתו אלו היו כאמור, מרובות נוכח תפקידו כמנהל המוסך. ובכל אופן לא היה זקוק לאישורו של איש אם היה צריך לצאת במהלך יום העבודה (עמ' 7, בשורות 28).
ממכלול הראיות אכן ניתן לקבוע כי איציק שימש כמנהל עבודה במוסך ונוכח היותו אחיו של הבעלים ואחד משני מקימי המוסך חופש הפעולה שלו היה גדול משל עובדים שכירים אחרים. מטבע הדברים רצה בהצלחת המקום ועשה כמיטב יכולתו. עם זאת דעתנו היא כי יש להבחין בין תקופת עבודתו המוקדמת של איציק סביב הקמת המוסך ו'הרצתו' לעומת התקופות בהן אנו מדברים. כמו כן יש להבחין בין התקופה שקודם לנישואיו הנוכחיים לבין התקופה שלאחר הנישואין והולדת ילדיו מנישואין אלה.
איציק העיד כי נישא 3 פעמים וכי בפעם האחרונה התחתן בשנת 2003 (עמ' 7, בשורה 15). כן העיד שלאחר החתונה החל עוזב את המוסך בשעות מוקדמות יותר: "פעמיים בשבוע הייתי יוצא להוציא את הילדים מבית הספר או מהגן. ב- 16:30 הייתי צריך להוציא...(עמ' 7, בשורה 17). ובנוסף פעמיים בשבוע היה לוקח את הילדים אל מסגרות החינוך. אם כי סבר שהיה זה כבר ב – 07:00 בבוקר (עמ' 7, בשורה 21). העד מטעמו של איציק, גדעון קופלה העיד אף הוא ש"לפי דעתי עד שהוא (איציק – רב"ה) התחתן ואחרי שהוא התחתן יש לזה משמעות. ככה אני ראיתי את זה. עד שהוא התחתן הוא היה נשאר עד שעות מאוחרות יחסית יכול להיות גם 23:00. יכול להיות 19:00, 18:00...ש. לאחר מכן? ת. יחסית לא הרבה, היה אבל לא כמו לפני החתונה". העד אף היה בטוח שאיציק עבד ככלל ב'מסגרת רגילה', דהיינו עד 16:30 – 17:00 (עמ' 2, בשורה 15). אם כי לא ידע בדיוק מתי נפתח המוסך (עמ' 2, בשורה 7). אשר למעמדו של איציק סבר שהוא הדומיננטי מבחינת הקשר עם הלקוחות והעבודה המעשית.
כך גם בשיחה המוקלטת בין איציק לצביקה איציק עצמו מדבר על תקופות עבר שבהן עבד אפילו עד 02:00 בלילה (ראו למשל עמ' 27 לתמליל משורה 24). ומיד מצהיר כי אינו ממשיך לעשות כן נוכח היחסים הרעועים בינו לבין יהושוע וחוב השכר (עמ' 28, לתמליל, בשורות 3 – 5). הדברים מגיעים לידי כך שהוא מספר לצביקה על לקוח שנדרש לו מצבר ביום שישי ב – 12:00 והוא לא עוזר לו כי "זה לא אכפת לי...גמרנו, אין נגמר, אתה מבין, אני בא, עושה את העבודה שלי..." (עמ' 38 לתמליל, בשורות 22 – 26).
17. על מרבית התקופה שלגביה נתבעים הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות ובשים לב למגבלת תקופת ההתיישנות, חולשות הוראות תיקון 24. בע"ע ( ארצי) 47715-09-14 ריעני – אליאסי שיווק בע"מ (29.3.2017) ( להלן: עניין ריעני) סיכם בית הדין הארצי את ההלכה ביחס להוכחת תביעה בעילת עבודה בשעות נוספות, כפי שהיא נוהגת מאז יום 1.2.2009 בו נכנס לתוקף תיקון 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן: חוק הגנת השכר). בעניין ריעני פירט בית הדין הארצי ארבעה מצבים אפשריים ביחס למידת הוודאות בהתקיימות התנאי של עבודה בשעות נוספות ולמידת הוודאות בהיקפה של העבודה הנוספת, המשפיעים על גורל התביעה בעילה זו. בקצרה נציין כי לפי המצב הראשון אחד הצדדים ליחסי העבודה הוכיח שהעובד עבד בשעות נוספות בהיקף מסוים. במקרה כזה ייפסק לטובת העובד גמול שעות נוספות לפי היקף העבודה שהוכח; המצב השני הוא מצב שבו אחד הצדדים הוכיח כי העובד עבד בשעות נוספות, אולם היקף העבודה בשעות נוספות לא הוכח. במצב כזה תופעל החזקה שבסעיף 26 ב לחוק הגנת השכר והמעסיק יחויב בתשלום שעות נוספות בהיקף שאינו עולה על 15 שעות נוספות בשבוע או 60 שעות נוספות בחודש; המצב השלישי הוא שהגרסה שלפיה העובד עבד בשעות נוספות שקולה בסבירותה לגרסה שהוא לא עבד בשעות נוספות. במקרה כזה ובשים לב לנטל ההוכחה שמוטל על המעסיק תופעל החזקה שבחוק הגנת השכר והמעסיק יחויב לשלם גמול שעות נוספות בהיקף שאינו עולה על 15 שעות נוספות בשבוע או 60 שעות נוספות בחודש; המצב הרביעי הוא מצב שהוכח כי העובד לא עבד בשעות נוספות ותביעת העובד בעילה זו תידחה.
דעתנו היא כי עניינו של איציק בא בגדר מצב הדברים הרביעי. לאמור, נאמנה עלינו גרסתו של יהושוע שבתקופה הרלבנטית לעניינו, השנים 2007 עד 2014, שעות הפעילות של המוסך היו בימים א' עד ה' מ 08:00 עד 16:30 ( עמ' 11, בשורה 31). וביום שישי מ 08:00 עד 12:00. עד סמוך למועד סיום יחסי העבודה בין איציק לאור צת, בהם היחסים בין האחים התדרדרו, הגיעו שניהם לעבודה סמוך לשעה 08:00. איציק עזב כשהמוסך נסגר ופעמיים בשבוע גם קודם לכן. כל יום שהה בהפסקה בת חצי שעה. לעניין ההפסקה נוסיף כי בסיכומיו הסכים איציק כי גרסתו בהקשר זה לא הייתה עקבית. במובן זה שלעתים טען כי נטל הפסקה בת רבע שעה ובמקומות אחרים טען שנטל הפסקה בת חצי שעה ( ראו למשל: סעיף 6.1 לתצהיר עדותו הראשית), והכל מתוך טעות סופר. אלא שלא שוכנענו בכך. כאמור דעתנו היא שאיציק בהחלט יצא להפסקה בת חצי שעה יומית והדברים מתיישבים עם הצורך כמנהל עבודה ליתן גם לעובדים האחרים הפסקה.
יתר על כן במרבית התקופה המדוברת וכפי שבא לידי ביטוי הן בשיחה בין איציק ליהושוע והן בשיחה שבין איציק לצביקה, המוסך נקלע לקשיים כלכליים בגלל העדר קליינטורה מספקת. כך צביקה מספר לאיציק כי בדיקתו את ספרי המוסך מלמדת כי משנת 2007 ואילך פחת המחזור העסקי של המוסך בלמעלה מ 1.3 מיליון ₪ וכך גם פחתו ' כניסות' הרכבים לתיקון ב – 1000 רכבים מדי חודש ( עמ' 3 לתמליל, בשורות 16-19). ואילו איציק עצמו אומר לצביקה שבארבע השנים האחרונות " המצב על הפנים" (עמ' 31, לתמליל, בשורה 13). בנסיבות אלה קשה להלום טענה לעבודה בשעות נוספות מקום בו אין עבודה מספקת כלל, ויש עובדים נוספים גם אם לא באיכות המקצועית שאיציק סבור שדרושה. זאת ועוד. לא שוכנענו כי איציק מרצונו עבד בהיקף ניכר מקום בו לשיטתו שכרו אינו משתלם כלל או לשיעורין והיחסים בינו לבין יהושוע רעועים והולכים ומתדרדרים. ובלשונו של איציק " אתה מסתובב עם בטן שרימית אותי כל כך הרבה שנים?" (עמ' 14 לתמליל השיחה במוסך, בשורה 7). בדומה איציק חוזר ואומר לצביקה שהוא חש מושפל, מנוצל וממורמר ( ראו למשל: עמ' 38, בשורה 16). כאמור לעיל איציק בעצמו אומר לצביקה כי חדל לעבוד שעות ארוכות או להשקיע בעסק מעבר להיקף המשרה הבסיסי.
הנה כי כן, שבוע העבודה של איציק לא עלה על 34 שעות וגם לא ברמה השבועית בשים לב לאותם ימים שיצא קודם לשעת סגירת המוסך. כך דעתנו היא כי לפרסום שנעשה במרשתת 10 שנים קודם להגשת התביעה אין עוד רלבנטיות. יש להניח כי בנקל יכול היה איציק להניח לפנינו מידע עדכני יותר ומשביכר שלא לעשות כן יש להניח כי לא היה משרת את גרסתו.
כללם של דברים בפרק זה, לא מן הנמנע כי איציק עבד בהיקף משרה הכולל שעות נוספות קודם לשנת 2003 ויתכן שבמקרים מיוחדים עבד עד לפנות בוקר ובפרט סביב הקמת המוסך . אולם החל משנת 2003 ובוודאי בתקופה הרלבנטית לענייננו הסתפק בהיקף משרה מלאה וזאת מכל הטעמים שמנינו מעלה. על כן אנו דוחים את התביעה לתשלום בעד עבודה בשעות נוספות.
זכויות סוציאליות נוספות
18. דמי הבראה: כפי שהראנו תביעתו של איציק הוגשה טרם סיום יחסי העבודה. על כן הוא זכאי לדמי הבראה בעד 7 השנים שקדמו להגשתה. על פי הוראות פרק 12 לצו ההרחבה בענף המוסכים עבור שנת העבודה ה – 12 ואילך זכאי העובד ל – 10 ימי הבראה. מכאן שאיציק זכאי ל – 70 ימי הבראה. בסיכומיו העמיד את גובה התביעה על 24,570 ₪ (70*351), והחישוב מקובל על דעתנו. עיון בתלושי השכר ילמד כי בחודשים 11/12, 1/14 ו – 8/14 שילמה אור צת לתובע סכום מצטבר של 8,248 ₪ (3,339 + 2,597 + 2,348). על כן זכאי איציק להפרשי דמי הבראה בסך 16,332 ₪.
19. פדיון חופשה: על פי איציק יהושוע הודה בחקירתו הנגדית כי לא ניהל עד שנת 2014 פנקס חופשה ובכך הפר אחת מחובותיו הרישומיות. אשר לטענותיו בתצהיר עדותו הראשית ובחקירתו הנגדית כי בשנת 2014 הוחלפה תוכנת המוסך, על כן לא ניתן להפקיד מידע בעד התקופה שקדמה לכך מטעה. הנתונים שהוצגו מהתוכנה החדשה ולפיהם בשנת 2014 נעדר איציק 23 ימים הם מגמתיים. ובכל אופן אין לאפשר לאור צת להתכחש לרישום צבירת הימים בתלושי השכר שעמדו בסיום יחסי העבודה על 217 ימים. על כן עליה לשלם לתובע פדיון 209 ימי חופשה ולחילופין בעד 102.6 ימים בעד שלוש השנים האחרונות.
אור צת מצדה טוענת כי נוכח מעמדו 'האמורפי', כלשון יהושוע, של איציק במוסך הרי שגם ביחס לימי החופשה לא נערכה בקרה ורישום למעט בשנת 2014. ובכל אופן הגרסה כאילו לא יצא לחופשה מהלך השנים אינה נכונה. בנוסף אין מחלוקת כי איציק נעדר משך 100 ימים בשנת 2012 וקיבל עבורם שכר מלא. יהושוע הצהיר (סעיף 49 לתצהירו) כי על פי הסכמת הצדדים נזקף התשלום בעד ימי חופשה ולא בעד ימי מחלה. כך גרסתו של התובע ביחס לימי חופשה נמצאה לא עקבית. שכן בעוד שבתצהיר עדותו הראשית טען כי לא שולמו לו ימי חופשה כלל (סעיף 3) , בחקירתו הנגדית הודה כי בשנים האחרונות ניתנת לעובדים חופשה מרוכזת בתשלום בחול המועד הסוכות ובחול המועד פסח.
20. אשר לדעתנו. עיון בתלושי השכר ילמד כי החל מחודש מרץ 2008 מופיע במרבית החודשים רישום הנוגע להיעדרויות ובו גם 'בנק' החופשה. עד סיום יחסי העבודה בין הצדדים נרשם ניצול של 17 ימי חופשה (בחודשים: 9/10, 3/11, 4/11, 8/11, 10/11 ו – 3/12). עם זאת בוודאי בשלוש שנות עבודתו האחרונות של איציק במוסך הצבירה של ימי החופשה אינה תואמת את זכאותו בהתאם לוותק ו. לאמור, על פי הוראות פרק 11 לצו ההרחבה בענף המוסכים מקום בו עובדים 6 ימים בשבוע, כבענייננו, זכאי עובד שלו 9 שנות ותק ומעלה ל – 26 ימי חופשה שנתית. דהיינו ל 2.16 ימי חופשה חודשיים (ולא 1.67 כאמור בתלושי השכר). כך נכון הוא שאיציק הודה בחקירתו הנגדית כי בשנים האחרונות המוסך יצא לחופשה מרוכזת בחול המעד סוכות ובחול המועד פסח וכן בפורים ובט' באב "בשנתיים שלוש האחרונות" (עמ' 8, בשורות 21 – 28). והדברים כמעט שאינם באים לידי ביטוי בתלושי השכר. משכך ברור הוא שהרישום בתלושי השכר אינו מדויק. על כן דעתנו היא שאין להיסמך עליו.
מנגד השוואה בין עדותו של איציק האמורה לרישום ימי ההיעדרות שהציגה אור צת עבור שנת 2014 דווקא מחזקת את האמור בה. כך למשל ט' באב חל בשנת 2014 ביום שלישי 5.8.2014 ואכן היעדרות זו היא חלק מהרשימה (נספח 4 לתצהיר עדותו הראשית של יהושוע). הדברים יפים גם לחול המועד פסח (ובאופן שאינו מביא בחשבון את ימי החג עצמם). על כן דעתנו היא שלא מדובר ברשימה 'מגמתית' אלא מדויקת ובכל אופן היא לא נסתרה. עם זאת איננו מקבלים את גרסת אור צת כאילו ימי אי הכושר של איציק בסוף שנת 2012 נזקפו על חשבון ימי החופשה משלא הוכחה, בכלל זה לא נתמכה בכל ראיה אובייקטיבית, ואינה מתקבלת על הדעת. נוסיף כי ימי ההיעדרות המדויקים לא הוצגו לפנינו. ובכל אופן בשים לב לוותק של איציק עמדו לרשותו די ימי מחלה לניצול. מתמליל השיחה במוסך אף עולה כי לא ניצל את כל ימי המחלה שהוענקו לו (עמ' 25, בשורות 5 - 9).
תוצאת הדברים היא כי איציק זכאי לפדיון ימי חופשה בעד שלוש שנות עבודתו האחרונות בצירוף השנה השוטפת (ע"ע ( ארצי) 547/06 משה כהן – וליאם אנויה (8.10.2007)). כלומר ל – 95 ימי חופשה (26*3 + 17) בהפחתת 23 הימים שנטל ושולמו לו בשנת 2014 וכן 10 ימי חופשה בכל אחת מ – 3 השנים הקודמות בעד הימים שהצהיר כי היה בחופש. ההפחתה נעשית על דרך האומדנא משלא הוגש לנו תחשיב מדויק מצד אור צת. על כן זכאי איציק לפדיון 42 ימי חופשה בסך 21,165 ₪ ( מעוגל) (לפי ערך יום 11,772/186 * 8).
21. תוספת ותק: על פי איציק בפרק 8 לצו ההרחבה בענף המוסכים, בסעיף ג', נקבע כי "לאחר שנת עבודה במוסך יקבל עובד תוספת ותק בשיעור של 1% משכרו החודשי לכל שנת ותק עד 30 שנה". בעניינו לא הוכיחה אור צת ששילמה לו את התוספת או כי כללה אותה בשכרו. וממילא שכר גבוה מזה הקבוע בצו ההרחבה אינו מאיי ן את חובת תשלום תוספת הותק. מה גם שעד שנת 2011 שכרו נפל מזה הקבוע בצו. על כן הוא טוען שהחל מחודש 5/07 (7 שנים קודם להגשת תביעתו) ועד לסיום יחסי העבודה בין הצדדים הוא זכאי לתוספת ותק בת 13% עד 19% לפי הותק בעבודתו במוסך בסכום כולל של 97,884 ₪.
אור צת מצדה סבורה כי את פרק 8 לצו ההרחבה צריך לקרוא כמכלול ולפרש בהתאם. לאמור, בצו קבועות דרגות שכר ותוספת הותק בת האחוז השנתי נוגעת אליהם. אלא שלא רק שהתובע לא הבהיר לאיזו דרגה יש לשייך אותו. אלא שגם אם נניח כי בכל התקופה היה זכאי לדרגה הגבוה ביותר (6) ושימש כמנהל עבודה, עדין השכר שהשתלם לו כל השנים כאשר הוא מעודכן גבוה בהרבה. ובכל אופן התחשיב שהציע איציק שגוי שכן בעוד שכביכול הוא מתחשב בתקופת ההתיישנות במובן זה שהוא מתחיל בחודש מאי 2007, בפועל הוא מאיין אותה. שכן כפי שהראנו מחודש מאי 2007 נתבעים 13% תוספת על פי הותק במוסך אותה שנה ועד 19% חלף 1% כל שנה.
22. עיון בצו ההרחבה בענף המוסכים ילמד כי בדונו בשכר המשתלם לעובד הוא נוקט במונח "שכר משולב", בהתייחס לשכר היסוד המשולב של העובדים, ובמונח "שכר כולל" בהתייחס לשכר משולב כולל שעות נוספות, פרמיות, מענקים וכו', למעט החזר הוצאות (ראו: סעיף ההגדרות). כך גם מפרט צו ההרחבה מהם "תעריפי שכר משולב לעובדי מוסכים בכל המקצועות השונים במוסך", בטבלה שברישא לפרק 8 לצו ההרחבה. עם זאת בדונו בתוספת הוותק המגיעה לעובד, נוקט צו ההרחבה בלשון "תוספת ותק בשיעור של 1% משכרו החודשי לכל שנת ותק עד 30 שנה". הנה כי כן ועל אף ריבוי ההגדרות והמונחים שבצו ההרחבה הוא אינו קובע כי תוספת הוותק, תהיה בשיעור של "1% משכרו המשולב של העובד", או בשיעור של "1% משכרו הכולל של העובד". על כן דעתנו היא שאין לקבל את הטענה המשתמעת של אור צת כאילו תוספת הוותק תחול על השכר התעריפי (שכר משולב) שנקבע בצו ההרחבה. יתר על כן מאחר שצו ההרחבה אינו מפרש את המונח "שכרו החודשי" של העובד, יש לפרשו כפשוטו. כלומר כחל על שכרו החודשי של העובד המשולם לו בפועל.
עם זאת הוראות סעיף ג' מלמדות שהזכות לתוספת ותק היא זכות שמתגבש בתום כל שנת עבודה. על כן צודקת אור צת בטענתה כי התביעה לתוספת ותק קודם לחודש אפריל (21.4.2007) התיישנה. כלומר יש להוסיף 1% לשכרו של התובע החל מחודש מאי 2007.
התובע זכאי אפוא לתוספת ותק על פי האמור מטה.
[א] מחודש 5/2007 – 4/2008 – לא הונח לפנינו תלוש שכר לחודש 5/2007 ועד 2/2008. על כן אנו קובעים את זכאותו של התובע בהתאם לנתוני השתכרותו בחודש 4/2007 שבו עמד שכרו החודשי על 5,131 ₪ ברוטו. בהתאם זכאי התובע לתוספת ותק חודשית בת 51.31 ₪ (1%) ובעבור 12 חודשים ל – 616 ₪ (מעוגל).
[ב] מחודש 5/2008 – 4/2009 – בחודש 5/2008 עמד שכרו של איציק על 5,452 ₪ ברוטו. בהתאם זכאי היה איציק לתוספת ותק מצטברת זו: 5,452+ 51.31= 5,503.31 * 1.01 = 55.03 * 12 = 660 ₪ (מעוגל).
[ג] מחודש 5/2009 – 4/2010 – לא הונח לפנינו תלוש שכר לחודש 5/2009 על כן אנו קובעים כי שכרו ברוטו של איציק בחודש זה עמד על 6,066 ₪ (ממוצע בין חודש 4/09 ו – 6/09). בהתאם זכאי היה איציק לתוספת ותק מצטברת זו: 6,066 ₪ + 51.31 + 55.03 = 6,172.34 * 1.01 = 61.72 * 12 = 741 ₪ (מעוגל).
[ד] מחודש 5/2010 – 4/2011. בהתאם לקביעותנו לעיל ביחס לגובה שכרו הנכון של איציק הרי שהחל מחודש 1/2011 תלושי השכר אינם משקפים את גובה ההשתכרות הנכון. בהתאם אנו קובעים כי בחודשים 5/2010 עמד שכרו החודשי של איציק על 6,006 ₪ ברוטו. החל מחודש 1/2011 שכרו החודשי של איציק הוא בגובה 11,772₪ ברוטו. בהתאם זכאי איציק לתוספת ותק זו: 6,006 ₪ + 51.31 + 55.03 + 61.72= 6,174.06* 1.01 = 61.74* 8 = 494 ₪ (מעוגל) + 11,772 + 51.31 + 55.03 + 61.72 + 61.74 = 12,001.8 * 1.01 = 120.01 * 4 = 974 ₪.
[ה] מחודש 5/2011 - 4/2012 - בחודש 5/2011 עמד שכרו החודשי של איציק על 11,772 ₪ ברוטו. על כן הוא זכאי לתוספת ותק זו: 11,772 + 51.31 + 55.03 + 61.72 + 61.7 + 120.01 = 12,121.77 * 1.01 = 121.21 * 12 = 1,455 (מעוגל).
[ו] מחודש 5/2012 – 4/2013 – בחודש 5/2012 עמד שכרו החודשי של איציק על 11,772 ₪ ברוטו. על כן הוא זכאי לתוספת ותק זו: 11,772 ₪ + 51.31 + 55.03 + 61.72 + 61.7 + 120.01 + 121.21 = 12,242.98 * 1.01 = 122.42 * 12 = 1,469 ₪ (מעוגל).
[ז] מחודש 5/2013 – 4/2014 – בחודש 5/2013 עמד שכרו החודשי של איציק על 11,772 ₪ ברוטו. על כן הוא זכאי לתוספת ותק זו: 11,772 ₪ + 51.31 + 55.03 + 61.72 + 61.7 + 120.01 + 121.21 + 122.42 = 12,365.4 * 1.01 = 123.65 * 12 = 1,484 (מעוגל).
בסך הכל זכאי איציק לתוספת ותק בת 7,399 ₪ (616 + 660 + 741 + 974 + 1455 + 1469 + 1484).
23. פיצוי בגין אי הפרשה מלאה לקרן פנסיה – הצדדים מסכימים כי בהתאם לצו ההרחבה בענף המוסכים זכאי היה איציק לכך שאור צת תפריש עבורו גמולים בגובה 6% משכרו החודשי. לתצהירו של יהושוע צירפה אור צת פירוט תשלומים לקרן הפנסיה לשנים 2010 עד 2014 וטענה כי הפרישה את הסכומים שבהם חבה במלואם וכאמור בתלושי השכר.
אלא שהתברר שכללה בפירוט האמור גם תשלומים לפוליסת ביטוח שפתח איציק לעצמו וכלל אינה קשורה באור צת. כמו כן ברור הוא שנוכח קביעותנו בדבר השנים בהן תלושי השכר אינם משקפים נכונה את גובה השתכרותו של איציק, הרי שנותרה יתרה לתשלום.
בסיכומיו פירט איציק בהרחבה את הנתונים שניתן לדלות מהצרופות לתצהירו של יהושוע כמו גם ממספר צרופות לכתב התביעה ובהן אישור להצהרת הון שניתן לו לשנים 1993 – 2012. על מנת לא להרחיב יתר על המידה נפנה לאמור שם, ונוסיף כי 'בשורה התחתונה' נותרה לדעת איציק יתרה לתשלום בגובה 12,458 ₪. אור צת מצדה לא הציעה תחשיב נגדי, לא הגישה אסמכתא מספיקה להפקדות שעשתה עבור כל השנים הרלבנטיות ולא יכלה לספק מידע נוסף כלשהו. על כן דעתנו היא שאיננו נדרשים לבוא בנעליה של אור צת ואנו מאמצים אפוא את תחשיבו של איציק.
24. פיצוי בגין אי הפרשה לקרן השתלמות – על פי איציק סעיף 26 לצו ההרחבה בענף המוסכים קובע כי על אור צת היה להפריש לזכותו 0.2% משכרו לקרן השתלמות לעובדי המוסכים. משלא עשתה כן העמיד את תביעתו על 1,145 ₪. אור צת מצדה טענה כי ההפרשה לקרן השתלמות מגולמת בהפרשה לקרן הפנסיה. איננו מקבלים את טענתה. אף על פי כן דעתנו היא כי דין ראש תביעה זה דחייה. החובה להעביר כספים לקרן השתלמות מכוח צו ההרחבה וההסכם הקיבוצי בענף המוסכים, היא לקרן השתלמות ענפית, להבדיל מקרן השתלמות שנפתחת לזכות העובד. בקרן השתלמות שכזו, הכספים אינם נזקפים לזכות העובד המסוים והם מחולקים בהתאם לתקנון הקרן. התובע לא הצביע על נזק שנגרם לו, ככל שנגרם, בגין אי ביצוע ההפקדות לקרן השתלמות, דוגמת זה שנגרם מאי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה. למשל, שיעור ההפרש שבין גובה ההפקדה בה חייבת המעסיקה לבין ההפקדה בפועל כבענייננו או ההפרש שבין הסכום שניכתה משכר העובד לטובת רכישת זכויות בקרן הפנסיה לבין הסכום שהעבירה בפועל לקרן. על כן דין התביעה לפיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לקרן השתלמות דחייה.
25. פיצויים סטוטוריים – על פי איציק תלושי השכר שהנפיקה אור צת ובפרט לשנים 2011 – 2012 אינם מקיימים אחר הוראות סעיף 24(ב) לחוק הגנת השכר בכך שהם אינם מציינים את שכרו הנכון של התובע. כך התלושים החל משנת 2009 אינם מציינים את שעות העבודה ובפרט את השעות הנוספות, ימי העבודה , דרגת התובע על פי צו ההרחבה וותק. מסכת הראיות מלמדת שהדבר נעשה ביודעין, על מנת למנוע מאיציק לממש את זכיותיו הסוציאליות ועל אף ששב וביקש ואף דרש מיהושוע כי התלושים יתוקנו וישקפו נאמנה את שכרו. על כן יש לפסוק לו פיצויים לדוגמא אותם העמיד על 20,000 ₪.
אור צת מצדה טוענת כי תלושי השכר נערכו כדין על ידי מנהלי החשבונות שלה והתובע עצמו אישר כי קיבל את הסכומים שמופיעים בהם. ובכל מקרה התובע לא עבד במשמרת שניה או בשעות נוספות ואילו יתר הפרטים הנדרשים מופיעים.
כפי שקבענו בפרקים הקודמים תלושי שכרו של איציק בשנים 2011 – 2012 אכן לא שיקפו את גובה שכרו הנכון. כך משך מרבית התקופה צבירת החופשה בהם שגויה וניצולה כמעט שאינו מופיע. מנגד בתקופה הרלבנטית איציק לא עבד בשעות נוספות או במשמרת שנייה ואילו העובדה שעבד בהיקף משרה מלאה דווקא מופיע. כך החל משנת 2013 תקנה אור צת את תלושי השכר גם אם לא באופן מלא.
דומה שאין צורך להכביר מילים על חשיבות תלוש השכר ככלי המרכזי למימוש זכותו של עובד לזהות את מרכיבי שכרו ולוודא שזכויותיו משולמות לו כדין. אך ברור הוא שתלושי שכר שאינם משקפים נאמנה את גובה השכר, לא כל שכן משך תקופה ארוכה, פוגעים אנושות ביכולת של העובד לממש זכות זו. כך נכון הוא שתמליל השיחה במוסך וגם השיחה בין איציק לצביקה מוכיחים כי איציק חזר ודרש מיהושוע את תיקון תלושי שכרו, כמו גם את הנזק שנגרם לו בגין הפגמים החמורים בתלושים בשנים 2011 – 2012. למשל בכל הנוגע ליכולתו לממש את זכויותיו אל מול קרן הפנסיה והמוסד לביטוח לאומי בעת תקופת אי הכושר. ואף בהקשר להליך זה בו נדרש להשקיע מאמצים ניכרים בעניין. כך נכון הוא שיהושוע הודה כי צורת התשלום בשנים אלה נועדה לחסוך בעלויות ומדובר בהתנהלות חמורה.
הנה כי כן ונוכח מכלול נסיבות העניין, ובהתאם לאמות המידה שצריכות להנחות את בית הדין בבואו ליישם את הוראות סעיף 26 א לחוק הגנת השכר ( ראו למשל : ע"ע ( ארצי) 28228-03-15 לוקס – זיסמן (31.10.2016) וכן מימים אלה ממש ע"ע (ארצי) 60875-02-17 שבת – מדינת ישראל (10.6.2019)). ובהן חומרת ההפרה; משכה; תום לבם של הצדדים; וכמובן התכלית ההרתעתית של החוק הרינו מחייבים את אור צת בפיצוי בגובה 15,000 ₪. נוסיף כי איננו נעתרים למלוא התביעה בהקשר זה נוכח תיקון תלושי השכר ולו באופן חלקי.
26. טענות נוספות: בסיכומיו זנח התובע את תביעותיו לתשלום גמול עבודה בשעות נוספות בתחום "המשמרת השנייה" כהגדרתה בצו ההרחבה בענף המוסכים ובדין. בסעיף ג' לפרק 1 לצו ההרחבה נקבע כי "במשמרת שניה – יהיו העובדים זכאים לתוספת של 25% על שכרם בעבור כל משמרת כאמור לעיל". "משמרת שניה" מוגדרת בסעיף ההגדרות כ"עבודה בתום השעות 14:00 – 22:00". כלומר, התוספת בשיעור 25% הינה ""בעבור כל משמרת", והיא קמה למי שמבצע את המשמרת השנייה, ולא למי ששעות עבודתו כוללות גם שעות שהן בתחום המשמרת.
בדומה נזנחו הטענות לתשלום "השלמת שכר למנהל" וביגוד. דומה שביגוד סופק לאיציק (ראו: נספח 6 לתצהירו של יהושוע). אשר להשלמת שכר לדרגת מנהל עבודה איציק עצמו העיד לפנינו כי במועד מתן עדותו היה רק "באמצע הקורס" (עמ' 7, בשורה 7). כלומר לא היה בעל ההסמכה הנדרשת.
תביעת אור צת
27. תביעתה של אור צת מבוססת על טענתה כי עד לראשית שנת 2013 עמד שכרו של התובע על 5,925 ₪ בלבד. על כן שגתה כאשר לא חשבה את פיצויי הפיטורים לפי שתי תקופות וזאת נוכח שינוי מהותי בגובה השכר ובהיקפו.
איציק מצדו טוען כי מדובר בתביעת השבה ולא בטענת קיזוז. על כן יש לבחון אותה על פי אמות המידה שקבע בית הדין הארצי בתביעות השבה, למשל בעניין אסרף (ע"ע (ארצי) 39/99 יהושע אסרף – מדינת ישראל, פד"ע לז (2002) 179). וברור הוא שאינה באה בגדר אמות מידה אלה מהטעמים שמנה באריכות בסיכומיו. ומכל מקום לגוף העניין לא נפלה כל טעות בחישוב פיצויי הפיטורים. ממילא יהושוע עצמו הציע לאיציק תשלום בגובה זה ולא חזר בו גם לאחר הגשת תביעתו של איציק כאן. על כן אין לאפשר לו לעשות כן עתה.
הדין עם איציק. כפי שהראנו באריכות לעיל איננו מקבלים את טענת אור צת לעניין גובה שכרו של איציק עד שנת 2013. כפי שקבענו גובה שכרו שונה כבר בשנת 2011. על כן ברור הוא שפיצויי הפיטורים חושבו כדין ואף לא חל כל שינוי בהיקף משרתו. כך מדובר בעליה טבעית בשכרו. נזכיר כי הכלל הבסיסי בחוק פיצויי פיטורים הוא כי עובד המסיים עבודתו בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים לפי החוק, וזה הוא המקרה שלפנינו, ועל כך לא חלקה אור צת, זכאי לפיצוי פיטורים המחושבים לפי מכפלת משכורתו האחרונה בשנות עבודתו ( ראו: סעיף 12 לחוק ותקנות פיצויי פיטורים ( חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964, שהותקנו מכוחו). על כן דין תביעת אור צת דחיה.
28. סוף דבר – על יסוד כל האמור התביעה מתקבלת בחלקה והרינו מחייבים את אור צת לשלם לאיציק בתוך 30 ימים את הסכומים המפורטים מטה.
[א] חוב שכר עבודה בסך 21,600 ₪ ברוטו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מטעמי נוחות מאמצע התקופה, 1.10.2013, ועד למועד התשלום המלא בפועל (להרחבה בנושא פסיקת הפרשי הצמדה וריבית לרכיבים שמועד תשלומם חל במהלך תקופת העבודה ראו: ע"ע ( ארצי) 2365-01-15 מוחמד – שורי (23.1.2018)). נוסיף כי מרבית מפיצויי ההלנה בהקשר זה התיישנו במועד הגשת כתב התביעה וממילא מצאנו כי נסיבות העניין מצדיקות הפחתתם לכדי הפרשי הצמדה וריבית כאמור.
[ב] דמי הבראה בסך 16,332 ₪ ברוטו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה, 21.5.2010, ועד למועד התשלום המלא בפועל.
[ג] פדיון דמי חופשה בסך 21,165 ₪ ברוטו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 26.8.2014 ועד למועד התשלום המלא בפועל.
[ד] תוספת ותק בסך 7,399 ₪ ברוטו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה, 21.5.2010, ועד לתשלום המלא בפועל.
[ה] פיצוי בגין אי הפרשה מלאה לפנסיה בסך 12,458 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה, 21.5.2010, ועד לתשלום המלא בפועל.
[ז] פיצוי לפי חוק הגנת השכר בסך 15,000 ₪.
אשר להוצאות המשפט - כפי שנפסק לא אחת על ידי בית הדין הארצי, שיקול מרכזי וחשוב אותו על בית הדין להביא בחשבון בעת פסיקת הוצאות הוא התנהלות הצדדים בהליך ( ראו למשל: ע"ע ( ארצי) 15070-09-12 מרנין – אס.ג'י.די הנדסה בע"מ (28.10.2013); ע"ע ( ארצי) 48431-02-11 חננאל – אינטרפרייס פרטנרס אינטרנשיונל לימיטד (15.9.2014)). אור צת בחרה לחזור בה מהסכמתה למתכונת פסיקה לפשרה דקות ספורות לפני חתימת פסק הדין, עניין שהוביל לבזבוז זמן שיפוטי יקר מנשוא ולהארכת ההליך בשל הצורך בקיום ישיבות נוספות לשמיעת סיכומי הצדדים על-פה. מדובר בהתנהלות בלתי מקובלת ובלתי רצויה. בה במידה התביעה הועמדה על למעלה מחצי מיליון שקל, ועד לשלבים מאוחרים מאד בהליך, אם בכלל, סירב איציק לצמצם את יריעת המחלוקת. בה במידה אור צת סירבה לצמצם את יריעת המחלוקת בעניינים שברור היה שצריך לצמצם, דוגמת הפרשים בדמי הבראה וזכויות סוציאליות נוספות. לאחר ששקלנו את כל אלה הרינו קובעים כי אור צת תישא בשכר טרחת בא כוחו של איציק ובהוצאות בסכום כולל של 15,000 ₪. לא ישולמו שכר הטרחה וההוצאות בתוך 30 ימים, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק דין זה ועד למועד התשלום המלא בפועל.
29. זכות ערעור: על פסק דין זה ניתן להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום שיומצא לצדדים.
30. איציק הגיש במצורף לתצהיר עדותו הראשית החסן נייד ובמהלך עדותו גם רישומים בכתב ידו . עם מתן פסק הדין הוא רשאי לקבלם חזרה במזכירות בית הדין בתוך 30 ימים מיום מתן פסק דין זה. בחלוף המועד יטופל ו על ידי המזכירות בהתאם להנחיות.
ניתן היום, ט' סיוון תשע"ט, (12 יוני 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .
פסק הדין נחתם בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בית הדין, לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופטת לבדה.

נציג ציבור עובדים מר יעקב מלול

רחל בר"ג-הירשברג, שופטת

נציג ציבור מעסיקים מר רמי לוי