הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים סע"ש 3888-03-17

08 ספטמבר 2019

לפני:

כב' השופט עמיצור איתם
נציג ציבור (עובדים) מר יוסף קשי
נציג ציבור (מעסיקים) מר שלמה פארי
התובע
ארקדי קרוגלוב

ע"י ב"כ: עו"ד אורלי בראונשטיין
-
הנתבעת
הילה וינשטיין

ע"י ב"כ: עו"ד יונתן לבני

פסק דין

תביעה לזכויות שונות הנובעות מעבודת התובע אצל הנתבעת. רכיביה: פיטורים שלא כדין, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשה ופיצויים לדוגמא. לאחר שהתבקשה והתקבלה בקשת התובע לתי קון כתב התביעה נוספו גם הרכיבים: הפרשי שכר עבודה, הפרשי קרן פנסיה ודמי נסיעות.
התובע עבד אצל הנתבעת החל מחודש 09.2007 עד ליום 18.7.14 כעובד משק בית.
לטענת התובע, הועסק במסגרת של פעמיים בשבוע ושכרו שולם במזומן ללא תלושי שכר.
מנגד, מבדילה הנתבעת בין שתי תקופות העסקה. האחת, מחודש 10.2007 ועד לחודש 04.2010 במסגרתה הועסק התובע פעם בשבוע למשך כ-4 שעות עד אשר עזב מרצונו. השנייה, מחודש 09.2010 עת ביקש לשוב לעבודתו והצדדים סיכמו על העסקה של כ-6 ימים בחודש, 20 שעות חודשיות, בשכר של כ-40 ₪ לשעה, ועד למועד סיום העסקתו בחודש 06.2014. (בכתב ההגנה נקבה הנתבעת בתעריף של 50 ₪ לשעה אולם טענה לאחר מכן כי מדובר בטעות סופר)
בחודש 06.2014 סיים התובע את עבודתו אצל הנתבעת. לטענת התובע הוא פוטר ללא התראה מוקדמת ומבלי ששולמו לו מלוא זכויותיו אותן הוא תובע בהליך שלפנינו. לטענת הנתבעת, בחודש 06.2014 הודיע התובע כי הוא מתחיל את לימודיו באוניברסיטה ועל כן לא יוכל להמשיך את עבודתו בשעות שנקבעו. הצעתו לשינוי תנאי העבודה כך שיעבוד בשעות הערב במקום בבוקר נדחתה על ידה, שכן בשעות אלו בני הבית נמצאים ועל כן מצידה אין זה זמן מתאים לביצוע עבודות הבית.
במסגרת הראיות הוצג מסמך מיום 18.7.2014 בו חתם התובע על הסכם סיום העסקה. בהסכם נכתב כי מאחר ואינו יכול להגיע עוד לעבודה בשעות שנקבעו לכך מראש, תמה העסקתו אצל הנתבעת. עוד נכתב כי התובע מאשר שקיבל את מלוא התשלומים המגיעים לו וכי אין לו טענות נוספות בעניין זה. במסגרת החתימה על הסכם זה, ניתנה לתובע מעטפה עם כסף מזומן. לטענת התובע, תוכן המעטפה כלל 5,600 ₪ במזומן. לטענת הנתבעת – 8,000 ₪ במזומן. כמו כן, טענת התובע היא כי לא ידע על מה הוא חותם.
עלינו להכריע אפוא בגדרי המחלוקת ובהן- מהי תקופת עבודתו של התובע ומה היה שכרו המוסכם ומהן נסיבות סיום העסקתו של התובע. בהתאם לפלוגתאות אלו, גם בירור זכאות התובע ליתר הרכיבים שבכתב התביעה המתוקן.
נציין כי הצדדים לא השכילו להבהיר חלק נכבד מחישוביהם וטענותיהם המשפטיות. גם אופן הבאת הראיות בתיק לקה בחסר וההכרעה אפוא היא על בסיס הקיים. בהקשר זה נציין כי ההליך החל במסגרת של דיון מהיר ורק לקראת סופו ולאחר הגשת ראיות תוקן להליך בסמכות שופט. בנסיבות אלו נטינו להגמיש את הדקדוק בסדרי פרוצדורה והבאת ראיות לנוכח העובדה שהצדדים היו מוכוונים כל העת לאופן של הגשת ראיות בדיון מהיר.
תנאי העבודה: התובע טוען כי שכרו השעתי עמד על 45 ש"ח לשעה ואילו הנתבעת טוענת כי שכרו הסתכם בסך של 40 ש"ח לשעה. אולם, בעוד שטענת התובע בעניין זה אינה נתמכת בדבר, הרי שלטענת הנתבעת עומדים הדיווחים למוסד לביטוח לאומי, מהם ניתן ללמוד כי שכרו של התובע אכן עמד על סך של 40 ש"ח לשעה. יש לדחות אפוא את טענת התובע בעניין זה. מקובל עלינו כי טענת הנתבעת בכתב ההגנה לפיה עמד שכרו של התובע על 50 ₪ לשעה היא טעות קולמוס.
עוד מחלוקת בין הצדדים הנה ביחס לשעות העבודה. לשיטת התובע מדובר בהיקף של כ-32 שעות עבודה חודשיות ואילו לשיטת הנתבעת כ-20 שעות חודשיות.
ביחס למתווה העבודה והיקפה – הנתבעת טוענת כי אין מדובר בשעות קבועות. בתקופת העסקתו הראשונה (עד לחודש 04.2010) עבד 4-6 שעות אחת לשבוע, ובתקופת העסקתו השנייה (החל מחודש 09.2010) כ-4 שעות אחת לשבוע ושעתיים נוספות אחת לשבועיים. הערכת הנתבעת היא כי מדובר ב-20 שעות חודשיות לערך. לטענת הנתבעת לאחר שעלו חשדותיה של הנתבעת כי שעות אלה אינן משקפות את הנעשה בפועל, החלה לעקוב אחר הנעשה ולשלם לו את שכרו לפי השעות לאשורן. בהקשר זה טוענת הנתבעת כי ניהלה רישום של השעות ביומן, אותו לא השכילה לשמור תוך שהיא מסתמכת על דיווחיה לביטוח לאומי, אשר בוצעו באופן תדיר וסדיר.
לטעמינו יש לקבל בעניין זה את עמדת הנתבעת.
אנו תמימי דעים עם הנתבעת כי אין לתת משקל של ממש לרישומים שהציג התובע בטבלה ממוחשבת אשר נטען כי הם רישום אותנטי של שעות העבודה שלו. צודקת הנתבעת כי בחירת התובע להציג רישומי שעות רק במסגרת כתב התביעה המתוקן ומבלי שאפילו הוזכר רישום זה קודם לכן, כאשר אין בו פרטים מהותיים אינו יכול להתקבל כראייה ניצחת. המדובר בתוספת שהוגשה לאחר שהתובע כבר הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו ולא ניתן כל הסבר מתי וכיצד נערכה, למה לא נכללה בתביעה המקורית וכו'. כאמור מדובר רק בהעתק מצולם של טבלה ממוחשבת אשר לא כוללת כל תיעוד המעיד על תאריך עריכתה או על האותנטיות שלה.
מנגד, הנתבעת הציגה את דיווחיה שלה למוסד לביטוח לאומי, דיווחים שניתנו בזמן אמת לגוף ציבורי אשר הנתבעת מחויבת לדווח לו אמת. יש להעדיף אפוא את גרסת הנתבעת ולקבוע כי התובע עבד בהיקף של 20 שעות חודשיות.
בנוסף, צודקת הנתבעת כי גם עיון בקבלות שניתנו לה בגין העברת שכרו של התובע להוצאה לפועל מחזק את הטענה שאין מדובר בשכר אשר נקבע שרירותית על ידה, שעה שאותן קבלות מציגות סכומים שונים הנגזרים לכאורה משעות העבודה בפועל שביצע התובע אותם ימים. אכן הנתבעת לא שמרה את רישום השעות אולם במקרה שלנו, עלה בידה להוכיח את השעות בראיות חלופיות. בהקשר זה נתנו דעתנו גם לכך שהתביעה הוגשה זמן רב אחרי סיום יחסי העבודה וכי מדובר במשק בית ולא במעסיק עסקי וסדור.
נסיבות סיום העסקת התובע: דעתנו היא כי מן הראיות עולה שהתובע לא פוטר. התובע חתם על מכתב סיום העסקה (נספח 1 לכתב ההגנה) המפרט באופן ברור את הנסיבות בהן הסתיימה העסקתו. המכתב הקצר, שכותרתו היא "17.7.14" כולל 4 שורות ועיקרו הוא כי התובע "לא יכול להגיע לעבודה בשעות בהן נהגתי לעבוד בבית משפחת ויינשטיין". טענת התובע כי מכתב זה נחתם על ידו חודשיים לאחר התאריך הנקוב עליו וכי לא הבין את תוכנו, אשר התברר לו רק לאחר מכן ככתב ויתור (סעיף 12 לתצהירו) נראית לנו כבלתי מסברת ולא בכדי זנח התובע טענה זו ולא שב להזכירה בסיכומיו.
התובע אדם משכיל (עמוד 6 שורה 1), בעל תואר ראשון ושני (עמוד 5 שורה 9), העיד כי אותם ימים עבד אצל 5-7 משפחות, וב-150-200 דירות בכל תקופת עבודתו (שורות 26-27, 29). התרשמנו כי מדובר באדם המבין היטב על מה הוא חתם, בפרט כאשר מדובר במכתב קצר ותמציתי שרובו ככולו – נסיבות סיום העסקתו של התובע.
חיזוק נוסף לטענה שהתובע הציב תנאי עבודה חדשים אשר הנתבעים לא הסכימו לקבל נמצא בתצהיר גילוי המסמכים מטעם הנתבעת, אליו צירפה תכתובת מייל עם חברת הביטוח מיום 17.6.2014 ולפיו היא מודיעה כי "ארקדי לא יכול להגיע יותר בשעות הבוקר לעבודה (אומר שהתחיל ללמוד). לכן אין כאן פיטורין מצידנו" (סעיף 16 לתצהיר). תכתובת זו בוצעה הלכה למעשה יום לאחר המועד שבו הסתיימו יחסי העבודה (עמ' 2 שורה 21 לפרוטוקול מיום 6.5.2018), ויש בכך כדי להעיד על הנעשה בזמן אמת. כך, בשונה מדברי התובע לפנינו אשר לא נתמכו בכל ראיה (עמ' 5 שורות 5-7)
סיכומם של דברים, שוכנענו כי התובע הוא שניסה לשנות את הבסיס ההסכמי להתקשרות בין הצדדים ובהעדר הסכמה הסתיימה עבודתו, נסיבות שיש לראות כהתפטרות. לאור זאת יש לדחות את טענות התובע לסעד של פיטורים שלא כדין, פיצויי פיטורים מלאים ודמי הודעה מוקדמת. העובדה שהנתבעת כללה במסגרת הסכום ששולם לתובע עם סיום העבודה גם "פיצויים" אינה מעלה או מורידה לענייננו.
הצדדים כאמור חלוקים ביחס לתקופת העבודה של התובע אצל הנתבעת. בעוד התובע סבור כי שהה בחופשה מחודש 4.2010 ועד לחודש 9.2010 בהסכמת הנתבעת (סעיף 3 לתצהירו), ואילו ע"פ גרסתה של הנתבעת בחודש 4.2010 נסע התובע ל-3 חודשים לאוקראינה עם משפחתו ויעדכנה עם שובו. הנתבעת המשיכה לשלם עבורו את דמי ביטוח לאומי אולם התובע לא שב במועד שסוכם, אלא רק בחודש 9.2010.
משקבענו כי התובע לא פוטר, ומאחר שיתר הסעדים הנתבעים כפופים ממילא לתקופת ההתיישנות הקבועה בחוק, דומה שאין עוד צורך להכריע בנקודה זו.
התשלום שניתן לתובע במעטפה: טענה אחרת, נוגעת לסכום הכסף אשר הועבר לתובע במעטפה על ידי בעלה של הנתבעת - מר ויינשטיין, ביום 18.7.2014. אין חולק כי התובע קיבל מעטפה ובה כסף מזומן, אולם בין הצדדים מחלוקת על הסכום שנכלל בה.
לעניין זה נבהיר כי אנו מתקשים לקבל את גרסת התובע. מנגד עדות הנתבעת ובעלה הייתה אמינה עלינו. גרסת התובע באשר לסכום שהיה במעטפה לפיה "ספרתי בבית, זה היה 5,600. אחרי כמה חודשים פגשתי את הילה ויינשטיין ברחוב, היא אמרה לי מה זה 50 שקל? זה 450 כפול 14, יש לנו חוסר, היא אמרה, עשינו 1,200 כפול 14. אמרתי לה, סלחתי לך" (ע"מ 6 שורות 14-17) אינה נתמכת בדבר ואינה מתיישבת עם ההיגיון והשכל הישר.
גם אם נלך לשיטת התובע ונקבל את הטענה לפיה לא ספר את הכסף במעמד קבלתו, אלא בביתו. לא סביר הוא שיחלפו עוד מספר חודשים מבלי שהתובע יפנה לנתבעת בדרישה לקבל את היתרה המגיעה לו לשיטתו. מאידך, טענת הנתבעת כי מסרה לו במועד האמור סך של 8,000 ש"ח נתמכת בתדפיס חשבון הבנק הנושא את אותו תאריך ומראה על משיכה של כ-7,000 ש"ח מאותו יום. באשר ל1,000 ש"ח הנותרים העידה הנתבעת כי אלו כבר היו ברשותם במועד זה ולכן צורפו למעטפה ולא נמשכו מחשבון הבנק (ע"מ 10 שורות 25-27).
מתכתובות המייל הרבות שצירפה הנתבעת, עולה כי אכן היא שקדה על עריכת חישוב במשך הזמן שבין מועד סיום ההעסקה ולבין המועד בו נמסרה המעטפה לתובע, כך למשל במייל מיום 17.6.2014, כיום לאחר מועד סיום העסקה, שלחה הנתבעת מייל לסוכנות הביטוח ובו בירורים שונים באשר לכספים המגיעים לתובע שכן היא מעוניינת "להשלים את התהליך הזה בהקדם האפשרי". ובהמשך במייל מיום 16.7.2014 שואלת הנתבעת מתי צפוי התהליך להסתיים שכן היא "רוצה לתת לארקדי את הכל ולוודא שהכל מסודר".
גם כאשר נשאלה בפנינו מדוע לקח זמן עד שנמסר התשלום לתובע השיבה כך:
ש. למה דווקא חודש?
ת. לא זוכרת. לקח לנו זמן לחשב את כל הזכויות שמגיעות לו, הבראה וחופשה, וגם להשלים את הפיצויים שהתחלנו להפריש רק מ-2012 כיוון שלא היינו מודעים לחובה הזו, גם לא הייתה חובה כזו בתחילת עבודתו. כשהוא הפסיק לעבוד רצינו לשלם לו על החודשים האלה. לקח קצת זמן לברר את זה. לא היה עיכוב גדול מדי.
ש. מה הסכום?
ת. 8,000 ש"ח. שרבטנו דף של חישוב. לא זוכרת את החישוב.
(עמוד 8, שורות 18-24).
דף החישוב אף הוגש במסגרת הדיון (נ/1), עליו צוין הסכום האמור אולם יוער כי לא ניתן להבין ממנו כיצד בוצע התחשיב. עם זאת נראה כי התובעת ובעלה חישבו במסגרת זו דמי הבראה, חופשה וכן הפרשות לגמל ופיצויים על פי האמור בדף זה.
לעדותה של הנתבעת מצטרפת גם עדותו של בעלה:
ש. מה היה בתוך המעטפה?
ת. 8,000 ש"ח במזומן.
...
ש. למה לטענתך נתת לתובע דווקא 8,000 ש"ח?
ת. חישבנו יחד את מה שמגיע לארקדי, עשינו חישוב לפי דמי הבראה, ימי חופשה שחשבנו שמגיע לו לפי תקופת זמן שהוא עבד, לפי נתונים שמצאנו באינטרנט לזכויות עובדים.
ש. ואז הגעתם לסכום של 8,000 ש"ח וכתבתם את המסמך הזה. למה לא כתבתם עליו את הסכום?
ת. הילה החליטה ואני הסכמתי להחלטה שלה. ריחמנו עליו שאין לו חשבון בנק וביקש מזומן בגלל זה.
יוצא אפוא כי גרסת הנתבעת בעניין זה הייתה עקבית וברורה תוך שהיא נתמכת בראיותיה ועל כן היא מקובלת עלינו. יש לקבוע אפוא הן מתוך העדות האמינה של הנתבעת ובעלה והן מראיות נוספות המצטרפות אליה כי במעטפה נכלל סכום של 8000 ₪.
אשר למהותו של סכום זה, התובע טען כי מאחר ובשלב מסוים הוטל עיקול על שכרו וזה הועבר ישירות להוצאה לפועל, שילמה הנתבעת להוצאה לפועל סכומים פחותים משכרו האמיתי. על כן לטענתו סכום זה היה רק השלמה של השכר אותו היה אמור לקבל ממילא. יש לדחות את טענותיו של התובע בעניין זה.
ראשית מן הקבלות ששולמו להוצאה לפועל מובהר כי בניגוד לטענת התובע לא שולם סכום קבוע של 800 ₪ אלא סכום משתנה חודשי אשר מקובל עלינו שהוא נגזרת של השעות שעבד למעשה.
שנית, מדף החישוב שהוצג על ידי הנתבעת עולה תרשומת אשר קיבלנו כאותנטית לפיה דובר בגמר חשבון בנוגע לזכויות שנותרו לתובע.
לבסוף, קשה מאוד לקבל את טענת התובע כי הועבר סך מסוים להוצאה לפועל והוא לא ידע על כך דבר. גם אם נכונה גרסת התובע כי הועבר להוצאה לפועל סך שהוא פחות משכרו האמתי (ואין אנו קובעים זאת) הרי שאין לנתבעת כל אינטרס בדבר וסביר יותר כי העניין נעשה בתיאום עם התובע ולבקשתו על מנת שלא להעביר את כל שכרו לחוב המזונות בו הוא חב. מובן כי אם זה המצב אין התובע זכאי לסעדים בגין התנהלות זו.
מכאן נגזרת ההכרעה ברכיבי התביעה:
דמי הבראה – לא שולמו לתובע. על כן, דמי ההבראה להם זכאי התובע הם בשווי 378 ₪ ליום במכפלת אחוזי המשרה למשך כשנתיים ומסתכמים בסך 529 ש"ח (מעוגל). נבהיר כי לאור תקופת ההעסקה טרם תיקון צו ההרחבה תקופת ההתיישנות לרכיב זה הנה שנתיים.
פדיון חופשה שנתית – התובע טוען בכתב התביעה כי הוא זכאי ל-15 ימי חופשה בשווי 150 ₪ ליום. התחשיב בעניין זה לא ברור והתובע בתצהירו או בעדותו כלל לא טרח לציין את החישוב או האם שולמו לו בכלל ימי חופש. התובע עבד בהיקף 10% משרה ואת שכרו לעניין זה יש להעמיד על 800 ₪. נציין כי גם לשיטה המחמירה ביותר (החורגת כאמור מבסיס טענות התובע ) הרי שהתובע זכאי ל 55 ימי חופשה ברוטו בגין שלוש השנים האחרונות להעסקתו. שווי יום חופשה עומד על 26.6 ₪ ע"פ הנוסחה שבחוק. על כן התובע זכאי לכל היותר לסך 1466 ₪. עם זאת את תביעתו שלו הגביל כזכור ל 15 יום בלבד.
פיצויים לדוגמא – החובה להנפיק לעובד תלוש שכר קבועה בסעיף 24 לחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958. עם זאת, סעיף 24(ד) קובע כי חובה זו לא תחול "על יחיד לגבי עובדו שאותו הוא מעסיק שלא מסגרת עסקו או משלח ידו...". על כן על הנתבעת לא חלה החובה למסור לתובע תלושי שכר ומשכך התביעה נדחית ברכיב זה.
הפרשי שכר – מן הדיווח למוסד לביטוח לאומי שהוגש על ידי הנתבעת עולה כי שכרו השעתי של התובע עומד על סך של 40 שקלים לשעה. כאמור, לא מצאנו שיש בטענותיו וראיותיו כדי לסתור ראיה זו. לא מצאנו לנכון לקבל את טענות התובע כאילו הולן שכרו ושולם להוצאה לפועל באופן חלקי בלבד. כאמור, בחינה של הקבלות שניתנו בהוצאה לפועל מלמד כעמדת הנתבעת כי השכר השתנה מחודש לחודש וקיבלנו את טענות הנתבעת לעניין זה כי השינוי בשכר משקף תשלום מדויק בגין שעות העבודה החודשיות שלו.
הפרשות לקרן הפנסיה – התובע סבור כי הוא זכאי לתשלום בסך 840 ₪ בגין הפרשות לקרן הפנסיה, אולם משקבענו כי אין הוא זכאי להפרשי שכר, הרי שגם דין רכיב זה להידחות.
דמי נסיעות – הנתבעת לא טענה כי הוסכם שדמי הנסיעות יכללו במסגרת השכר ואין חולק כי לא שולמו לתובע. על כן, טענת הנתבעת כי התובע "מעולם לא דרש הוצאות נסיעה" אינה יכולה לעמוד לה וממילא גם נטענה במסגרת סיכומיה ולא במסגרת כתב הגנה מתוקן אשר הנתבעת ביכרה שלא להגיש. על אף האמור, מצאנו כי יש לקבל את החישוב אשר הציעה הנתבעת ולחייבה בתשלום הוצאות נסיעה בסך 3,854 ש"ח (מעוגל). התחשיב שביצע התובע אינו מובן ואינו מתיישב עם הודעתו שלו כי נסע מדי יום בקו עירוני אחד לבית הנתבעת.
כאמור קבענו כי במסגרת גמר חשבון שולמו לתובע סך של 8000 ₪. סכום זה עולה משמעותית על הסכום שמגיע לתובע במסגרת הרכיבים שנכללו בתחשיב. במסגרת זו לא נכללו לכאורה דמי נסיעות. שקלנו אם נכון לקבוע כי גם דמי הנסיעות ייחשבו במסגרת סכום זה והגענו למסקנה כי לא נכון יהיה לעשות כן. מאחר ושררה אי בהירות באשר לאופן חישוב הסכום וכן לאחר שהבאנו בחשבון כי ייתכן שנכללו בו גם תשלומי שכר שונים אין מקום להתחשב בו במסגרת זו. יש לקבוע אפוא כי זכאות התובע לפדיון חופשה ודמי הבראה כלולות בסך של 8000 השקלים האמורים אולם דמי הנסיעות לא.
המסקנה אפוא כי הנתבעת חייבת לשלם לתובע סך 3854 ₪ כדמי נסיעות לשבע השנים האחרונות לעבודתו. הסכום ישולם בתוך 30 ימים מהיום.
לאחר ששקלנו את מכלול ההתנהלות בתביעה זו לרבות תיקון כתב התביעה הבלתי נצרך וסכום ההוצאות הנמוך שנפסק לתובע בגינו- אין צו להוצאות נוספות בתביעה זו. ככל שהתובע טרם שילם את הסך שנפסק לחובתו בגין תיקון התביעה- הוא פטור מתשלום זה. ככל שהסכום שולם לנתבעת, יוחזר אף הוא לתובע בנוסף על הסך שנפסק לעיל.

ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לידי הצד המבקש לערער עליו.
"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".

נציג ציבור

נציג ציבור

עמיצור איתם, שופט

ניתן היום, ח' אלול תשע"ט, (08 ספטמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .