הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים סע"ש 38097-12-14

לפני:

כב' השופטת שרה שדיאור
נציג ציבור ( עובדים) מר יוסף קשי
נציג ציבור ( מעסיקים) מר פנחס הומינר

התובעת והנתבעת שכנגד
זהבה זאודו זמדנש ת.ז. XXXXXX393
ע"י ב"כ: עו"ד אברהם ביטון
-

הנתבעת והתובעת שכנגד

התובע שכנגד

יוסף נחמיאס ובניו בע"מ חברות 513614628
ע"י ב"כ: עו"ד עואודה מרואן

יוסף נחמיאס ת.ז. XXXXXX766
ע"י ב"כ: עו"ד עואודה מרואן

פסק דין

בפני בית הדין תביעת התובעת לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין, הודעה מוקדמת, שעות נוספות, הפרש פיצויי פיטורים, דמי חגים, הפרשי פנסיה, אי מתן טופס הודעה לעובד, הפרת הזכות לעבודה בישיבה, פיצוי בגין לשון הרע ונזק לא ממוני ופיצוי בגין הפרת חוק הגנת השכר.
הנתבעת הכחישה את רכיבי התביעה וטענה כי שילמה לתובעת את כל זכויותיה כדין.
בנוסף, הנתבעת ומר יוסף נחמיאס הגישו תביעה שכנגד בגין הפסדים כספיים, הוצאות מיוחדות לישיבות צוות עקב התנהלות התובעת, כספים שגנבה התובעת מהנתבעת, פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת, פגיעה בשמו הטוב, בכבודו ובמעמדו של התובע שכנגד 2, עוגמת נפש שנגרמה לתובע שכנגד 2 והנזק התדמיתי שגרמה הנתבעת שכנגד לתובעת שכנגד 1.
ביחס לתביעה שכנגד טענה התובעת כי מדובר בתביעת סרק, שמטרתה לאיים על התובעת ולגרום לה הוצאות, ולכן יש לחייב את התובעות שכנגד בהוצאות לדוגמא.
העובדות
התובעת עבדה בנתבעת מיום 6.8.2007 ועד ליום 16.9.14.
התובעת פוטרה.
התובעת הייתה עובדת שעתית. השכר האחרון לשעה עמד על 31 ₪.
התובעת נכחה בישיבה ביום 14.9.14.
התובעת קיבלה מכתב פיטורין ביום 16.9.14 ולא נכחה יותר בפועל בעבודה ממועד זה.
ביום 10.11.14 הנתבעת שילמה לתובעת פיצויי פיטורין.
הנתבעת החלה להפריש לתובעת לפנסיה ב-1.1.10.
התובעת לא קבלה הודעה לעובד לא בתחילת עבודתה ולא במהלכה.
התובעת ביצעה בדיקת פוליגרף פעמיים.

המחלוקת
האם הופלתה התובעת ממניעים כלשהם. האם הנתבעת העדיפה עובדים מטעמי מוצא ונהגו כלפי התובעת בגזענות או שמא נהגה הנתבעת כלפיה כדין.
האם שולמו לתובעת מלוא פיצויי הפיטורין, אם לאו. ככל שלא שולמו, האם הייתה לכך הצדקה בשל אופן סיום יחסי עבודה. האם הולן תשלום פיצויי הפיטורין נוכח המועד בו שולם. ככל שמגיע לה הפרש מה סכום ההפרש ומה סכום ההלנה.
האם הולן שכרה של התובעת באופן קבוע.
האם נמסרה לתובעת הודעה על הזמנה לשימוע, אם לאו. ככל שנמסרה ההזמנה לשימוע שצורפה כנספח ב' לכתב ההגנה האם יש בהזמנה זו כדי לעמוד בתנאים הנדרשים בחוק ככל שלא מה משמעות לעניין הפיצוי.
האם נערך לתובעת שימוע כדין, לעניין זה האם המסמך של פרוט' השימוע נספח ג' לכתב ההגנה עומד בתנאים של פרוט' שימוע, אם לאו. וכתוצאה האם קמה זכות לפיצוי.
מה המשמעות המשפטית למכתב הפיטורין שאינו חתום. אין מחלוקת שהתובעת פוטרה ושקיבלה את המכתב.
האם פעלה התובעת על פי מכתב הפיטורין לעניין החפיפה, אם לאו. וכתוצאה האם זכאית הנתבעת להחזר בגין הודעה מוקדמת שלא ניתנה על ידי התובעת מהתובעת. מה משמעות העובדה שקיבלה מכתב פיטורין לעניין חובתה או העדר חובתה לתת הודעה מוקדמת.
האם פיטורי התובעת נעשו בדרך מסודרת של קבלת החלטה בחברה. מי קיבל את ההחלטה ובאיזה אופן.
האם ביצעה התובעת שעות נוספות ובאיזה כמות. מה התשלום המגיע לה בגין שעות נוספות אלה. אם בכלל. לעניין זה מה המשמעות של השעות המפורטות בתלוש השכר למעלה משמאל ואשר אינן באות לידי ביטוי במסגרת פירוט התשלומים כשעות נוספות. (שעות מעל 186 שעות בחודש).
האם זכאית התובעת לדמי חגים ובאיזה שיעור.
האם זכאית התובעת להפרשי פנסיה ובאיזה שיעור.
מהו הפיצוי לו זכאית התובעת בגין העדר הודעה לעובד.
האם זכאית התובעת לפיצוי בגין הזכות לעבוד בישיבה לעניין זה האם נכונה טענת הנתבעת כי יש כיסא בקופה, או שמא נכונה טענת התובעת כי אין כיסא וכי זכות זו ניטלה ממנה.
האם יש לתובעת זכות לפיצוי בגין חוק לשון הרע.
האם זכאית התובעת לפיצוי לפי סעיף 24 לחוק הגנת השכר, האם התלושים משקפים נכונה את התשלומים שהיו צריכים להשתלם לתובעת בגין עבודתה.
האם בדיקת הפוליגרף בוצעה בהסכמת התובעת, האם יש הסכמה שלה שתשמש ראיה בהליך, האם בוצעו לה שתי בדיקות פוליגרף שהאחת בתחילת עבודתה . מה משקל שיש לתת לבדיקת הפוליגרף בהקשר הליך זה ושל דיני הראיות.

הכרעת הדין:
טענת ההפליה
התובעת טענה כי הנתבעת הפלתה אותה על רקע מוצאה, התנהלה כלפיה בגזענות והעדיפה עובדים מטעמי מוצא.
הנתבעת הכחישה טענות התובעת וטענה כי כמחצית מ- 500 עובדיה אתיופים, רוסים וערבים.
התובעת לא הוכיחה טענותיה ברכיב זה. מעדותה עולה ההיפך הגמור.
התובעת מסרה בעדותה כי התקבלה לעבודה אצל הנתבעת, עבדה אצל הנתבעת במשך כ – 7 שנים, שבמהלכן קודמה עד שמונתה למנהלת חנות, שכרה עלה, הופקדו בידיה סמכויות שונות כגון פתיחת וסגירת החנות וניתנה לה הנחה מיוחדת כעובדת ולאחר מכן כמנהלת ( עמ' 12 שו' 5-עמ' 13 שו' 31).
עוד מסרה התובעת כי קיבלה מהנתבעת הלוואות ואף מקדמה על חשבון המשכורת, כאשר נקלעה לקשיים כלכליים ומשכורתה עוקלה (עמ' 18 שו' 11-18).
עוד מסרה התובעת כי 70% מעובדות החנות שבה עבדה הן ממוצא אתיופי ( עמ' 13 שו' 2).
הגב' אורלי יוסף ( להלן: "אורלי") מסרה בעדותה:
"ש. זה נכון שקידמתם אותה בתפקיד.
ת. בוודאי. היא הייתה מוכרת, אח"כ אחראית משמרת, אח"כ התקדמה למנהלת החנות. היתה לי חיבה אליה. היא הוכיחה את עצמה והעצמתי אותה... הייתה לי סימפטיה לגביה תמיד העצמתי אותה והדרכתי אותה" (עמ' 25 שו' 1-17).
אורלי אף מסרה בעדותה כי עובדות שאינן אתיופיות התלוננו על היחס שקיבלו מהתובעת, בעוד שלעובדות האתיופיות נתנה יחס עודף ושיבצה אותן איתה במשמרות ( עמ' 24 שו' 17-19, עמ' 25 שו' 20-23).
בהמשך דבריה התובעת מסרה כי יחסה של אורלי השתנה בעקבות החשד לגניבה, כך שאין המדובר ביחס על רקע מוצא, אלא בעקבות התנהגות התובעת:
"ש. הנתבעת נתנה בך אמון.
ת. נכון.
ש. אמון זה שנתנו בך וקידומך, כמובן גם השכר שלך עלה בהתאם.
ת. נכון. אך קודמתי כי עבדתי קשה בשביל זה. זה לא בא סתם.
ש. כל אלה, הקידום, העלאה בשכר, הפקדת מפתחות בידייך, האמון שנתנו בך, איך זה מתיישב עם טענתך לגזענות.
ת. המנהלת הישירה שלי בתקופה שלי אחרי שעשיתי בדיקת פוליגרף התחילה אורלי לזלזל ( עמ' 12 שו' 14-20).
נוכח האמור, טענות התובעת להפליה על רקע מוצא - נדחות.

שיעור פיצויי הפיטורים ומועד תשלומם
התובעת טענה כי קיבלה פיצויי פיטורים ביום 10.11.14, היינו 55 ימים לאחר מועד הפיטורים. לטענתה, היא זכאית להפרש פיצויי פיטורים בסך של 5,818 ₪ בגין " שעות נוספות קבועות". יצוין כי לטענת התובעת, השעות עצמן שולמו, אולם בערך של 100%, ולא בערכים גבוהים יותר (125% ו-150%).
הנתבעת טענה כי התובעת קיבלה את מכתב הפיטורים ביום 16.9.14 והתובעת התבקשה להגיע לעבודה עד לסיום ההתקשרות עמה. התובעת לא התייצבה לעבודה מבלי להודיע, ולא ענתה לשיחות הטלפון. חרף האמור, ביום 8.10.14, במסגרת תלוש חודש 10/14, קיבלה פיצויי פיטורים בסך 33,247 ₪. עוד טענה הנתבעת כי בחודשים ספטמבר-נובמבר היו 27 ימי עבודה וביום 9/11/14 הונפק לתובעת טופס 161.
בתקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים נקבע:
"(א)  הרכיבים שיובאו בחשבון שכר העבודה לענין תקנות אלה הם:
(1)   שכר יסוד;
(2)   תוספת ותק;
(3)   תוספת יוקר המחיה;
(4)   תוספת משפחה.
 (ב)  נכללת בשכר עבודה תוספת מחלקתית או תוספת מקצועית, יראו תוספות אלה כחלק משכר היסוד.
 (ג)   לא היה שכר העובד משתלם לפי הרכיבים המנויים בתקנת משנה (א) או לפי חלק מהם, יובא בחשבון שכרו שכר העבודה הרגיל ללא תוספות" (דגש ש.ש.).

נוכח האמור, התובעת אינה זכאית לפיצויי פיטורים בשיעור הכולל שעות נוספות. תביעה זו נדחית.
התובעת לא עיגנה טענתה בדבר המועד שבו לטענתה קיבלה את פיצויי הפיטורים:
"ש. באיזה תאריך קיבלת אותו [ את תלוש השכר לחודש 10/14 ש.ש.].
ת. באיחור, אני לא זוכרת תאריך, יותר מ-10 ימים.
ש. את טוענת איחור של 55 יום.
ת. כן אמרתי 10 ימים.
ש. את טוענת שהפיצויים שולמו באיחור של 55 יום.
ת. נכון.
ש. איך זה מתיישב עם מה שאמרת עכשיו, שקיבלת את זה באיחור של כ10 ימים.
ת. אמרתי יותר מ10 ימים.
ש. אני אשאל אחרת, מתי קיבלת טופס 161?
ת. אחרי שפניתי לעורך דין אני לא יודעת תאריך מדויק.
ש. זה היה מיד אחרי הפיטורים?
ת. פניתי אליו בעקבות כל האירועים, כן אחרי זה" ( עמ' 20 שו' 6-16) (דגש ש.ש.) .
התובעת אף אישרה כי לא עבדה בתקופת ההודעה המוקדמת:
"ש. הפסקת לעבוד מיד?
ת. היא אמרה ללכת והלכתי" (עמ' 19 שו' 23-24).
מהאמור עולה כי התובעת קיבלה את פיצויי הפיטורים במלואם, עוד בטרם הסתיימה תקופת ההודעה המוקדמת, והנתבעת לא הלינה את פיצויי הפיטורים.
נוכח האמור התביעה להשלמת פיצויי פיטורים והתביעה לפיצוי בגין הלנת פיצויי פיטורים – נדחות.

הלנת שכר קבועה
התובעת טענה כי הנתבעת הלינה את שכרה באופן קבוע בכך שהייתה משלמת את שכרה ב-10 לכל חודש.
הנתבעת טענה כי היא משלמת את משכורות העובדים בתאריך 8 ולכל המאוחר 9 לחודש. בעניין זה מסר מר יחיאל שוקרון, רו"ח מטעם הנתבעת (להלן: "יחיאל" או "מר שוקרון") תצהיר ולפיו המשכורות משולמות עד ה-9 לחודש, ופעם אחת, בשל תקלה, שולמו המשכורות ב-10 לחודש.
נטל הראיה חל על התובעת.
התובעת מסרה בעדותה כי השכר שולם באיחור: "יש הפרש של כמה ימים, יום יומיים... יש ימים שקיבלנו ב- 8 לחודש, לפעמים 10 או יום אחרי, 11 12 לחודש" (עמ' 9 שו' 20-24).
מנהל הנתבעת, מר יוסף נחמיאס, מסר כי מעולם לא שילם משכורות ב-10 לחודש, אלא ב8-9 לחודש, ובחגים הקפיד לשלם את המשכורות ב-4 לחודש ( עמ' 36 שו' 10-14).
בישיבת יום 31.10.17 הגישה הנתבעת טבלת מחשב על עמוד המתייחסת לכאורה לתאריכים 31.1.14- 31.10.14 . לטענת בא כח הנתבעת ניתן ללמוד ממסמך זה כי תאריך תשלום השכר היה כמופיע בטור האחרון לטבלה, היינו 8-9 לכל חודש. המסמך לא הוגש בתצהיר גילוי מסמכים, לא ברור מי ערך את המסמך, מתי ועל סמך מה, ומשכך נקבע כי המשקל שיינתן למסמך זה, אפסי.
יחד עם זאת, הגם שהתובעת הודתה כי היו חודשים שבהם קיבלה את השכר ביום 8 לחודש, שאז אינה זכאית לפיצויי הלנה, לא עשתה כל הבחנה, ולא מסרה ביחס לאיזה חודשים מבקשת היא פיצויי הלנה ובאילו חודשים אינה זכאית.
זאת ועוד, הטענה נטענה בעלמא, ללא כל בסיס או עיגון. התובעת מסרה בעדותה כי בתחילה קיבלה את השכר בצ'ק, אולם לאחר מכן בהפקדות בנקאיות ( עמ' 9 שו' 12). בנסיבות אלה, בקלות יכלה התובעת לעגן טענתה באמצעות תדפיסי חשבון בנק ובהם מועדי ההפקדות.
בהתאם לפסיקה, אי הגשת מסמך שיכול היה להוכיח טענת התובעת, חזקה שהיה מפריך טענתה. משכך, התובעת לא עמדה בנטל שהוטל עליה.
נוכח האמור, לא הוכח ששכרה הולן באופן קבוע. טענתה נסתרה בעדות רו"ח הנתבעת. התביעה לתשלום פיצוי בגין הלנת שכר, נדחית.

ההזמנה לשימוע
בכתב התביעה טענה התובעת כי פוטרה ללא עריכת שימוע.
בעדותה מסרה התובעת כי הוזמנה לשימוע, יום לאחר בדיקת הפוליגרף (עמ' 18 שו' 31)).
בסיכומיה טענה כי הוזמנה לשיחת שימוע אשר נערכה יומיים לאחר ההזמנה ומבלי שפורטו בכתב העילות שבגינן מעוניינת הנתבעת לפטרה. טענות אלו הנן טענות כבושות, שכן לא נטענו בכתב התביעה ודי בכך כדי לדחותן.
הנתבעת טענה כי קיימה מספר רב של מפגשים עם התובעת, נתנה לה אינספור הזדמנויות להשמיע את טענותיה, מסרה לה זימון לשימוע בנוכחות עדים והתובעת סירבה לחתום על ההזמנה.
הנתבעת צרפה לכתב ההגנה כנספח ב' "טופס הזמנה לשימוע" מיום 11.9.14. על גבי מסמך זה נרשם: "מסרבת לחתום על הזמנה לשיחת שימוע. ההזמנה נמסרה לה ביד בנוכחות ... ע"י ...".
בעילה להזמנה לשימוע נרשם: "עקב תפקוד לקוי".
ייתכן שבנסיבות אחרות, אין המדובר בפירוט מספיק, ויש לפרט מהו התפקוד הלקוי המיוחס לעובדת, ואולם נוכח כלל הנסיבות, כפי שיפורטו מטה, מצאנו כי בעניין התובעת, די באמור במכתב ההזמנה לשימוע שניתן לה.
התובעת ידעה במשך תקופה ארוכה כי מתנהל בירור בעניינה, נוכח חוסרים שהתגלו בקופה. ביום 27.8.14 עברה התובעת בדיקת פוליגרף ובה נקבע שאינה דוברת אמת וכי שווי הגנבות מוערכות בסכום של כ-2,000 ₪. לטענת התובעת הוזמנה לשימוע יומיים לאחר מכן, היינו כבר ביום 29.8.14.
עדת הנתבעת, הגב' אורלי, מסרה בעדותה כי בטופס ההזמנה לשימוע כתבה באופן כללי "תפקוד לקוי" כיוון שלא רצתה לפגוע בתובעת, אולם בשיחה בעל פה נמסר לה כי בדיקת הפוליגרף יצאה לא תקינה והתובעת ידעה כי ההזמנה לשימוע נעשתה בעקבות תוצאות הפוליגרף (עמ' 31 שו' 20-26).
לעניין קיום השימוע יומיים בלבד לאחר ההזמנה יצוין כי התובעת לא ביקשה לדחות את מועד השימוע, ולא טענה כי בעקבות מועד ההזמנה נפגעו זכויותיה. בחקיקה ובפסיקה לא נקבע כמה זמן מראש יש להזמין את העובד לשימוע, אלא נקבע כי יש לבחון כל מקרה לגופו ובהתאם לסבירותו וליכולת של העובד להיערך לשימוע .
במקרה זה , משהתובעת ידעה כאמור על העילה לשימוע, ועשתה קודם את בדיקת הפוליגרף, ממילא יכלה להיערך לשימוע .התובעת לא ביקשה לדחותו. לא מצאנו במקרה זה ליקוי בקיום השימוע יומיים לאחר מסירת ההזמנה. יודגש כי התובעת פוטרה בנסיבות חמורות של חשד לגניבה.
נוכח האמור, טענות התובעת בגין לפגמים בטופס ההזמנה לשימוע, נדחות.

השימוע
התובעת טענה כי פוטרה ללא עריכת שימוע.
במהלך עדותה סתרה טענה זו והודתה כי נערך לה שימוע, אך טענה כי "זה לא נקרא ישיבה":
"ש. היית בישיבת שימוע
ת. זה לא נקרא ישיבה, הוא קרא למנהלת שעבדה בחנות אחרת, סמוכה, היא גם מנהלת והיא אמרה לי דברים כאלה וכאלה. היא אמרה שלקחתי כסף. האשימה אותי. אמרתי לה שלא היה ולא נברא ולא לקחתי.
ש. אמרת לה אין לי מה להוסיף.
ת. נכון.
ש. בחרת לא לדבר?
ת. בחרתי לא להגיב כי זה לא נכון (עמ' 18 שו' 32 – עמ' 19 שו' 8) (דגש ש.ש.) .
מעדותה עולה כי זומנה לישיבה. בישיבה נשאלה ביחס להתנהלותה. הוצגו בפניה טענות המעסיק. נתנה לה הזדמנות להשיב , והכחישה את המיוחס לה. כל אלה הם המרכיבים המהווים שימוע. הוכח כי לתובעת נערך שימוע כדין.
בישיבת יום 31.12.15 נקבעה כפלוגתא: "האם נערך לתובעת שימוע כדין, לעניין זה האם המסמך של פרוט' השימוע נספח ג' לכתב ההגנה עומד בתנאים של פרוט' שימוע, אם לאו. וכתוצאה האם קמה זכות לפיצוי".
התובעת לא טענה דבר לעניין פרוטוקול השימוע.
הנתבעת צרפה כנספח ג' לכתב ההגנה פרוטוקול שימוע, עיון במסמך לקוני זה , המצוי על טופס ייעודי לשימוע, משקף את שנערך בשימוע, ותואם את עדות התובעת לעיל. דהיינו הוכח כי גם פרו' השימוע משקף את התרחשותו.
בסיכומיה טענה התובעת כי ישבה בשימוע חפוית ראש ומשהבינה שלחברה לא מעניין לשמוע מה בפיה, והנתבעת מעוניינת לפטרה ממניעים זרים. טענות אלו נטענו לראשונה בסיכומים, ללא עיגון ומשכך נדחות. הם אינן מתיישבות גם עם סירובה לחתום המצביע כי עמדה על שלה.
נוכח האמור, טענות התובעת בגין פגמים בעריכת השימוע או בפרו' השימוע נדחות.

מכתב הפיטורים שאינו חתום
אין מחלוקת שהתובעת פוטרה באמצעות מכתב פיטורים ושקיבלה את המכתב. הצדדים קבעו כפלוגתא את השאלה " מה המשמעות המשפטית למכתב הפיטורין שאינו חתום".
היות שניתן לתת הודעת פיטורים אף בעל פה, אין כל משמעות משפטית לכך שמכתב הפיטורים אינו חתום. אין מחלוקת שהובנה משמעותו בזמן אמת כראוי אף ללא החתימה. ממילא שולמו לה פיצויי פיטורים. כך שגם בפועל פעלו לפיו. כאמור, אין משמעות במקרה זה להיעדר חתימה.

ההחלטה לפטר את התובעת
הצדדים קבעו כפלוגתא: "האם פיטורי התובעת נעשו בדרך מסודרת של קבלת החלטה בחברה. מי קיבל את ההחלטה ובאיזה אופן".
היות שלא נתבע כל רכיב בגין מחלוקת זו ומכל מקום לא כומת, אין משמעות לפלוגתא זו.
מעבר לצורך יצוין כי מהעדויות עולה כי פיטורי התובעת נעשו לאחר שהתגלו בקופה חוסרים, התובעת לא נתנה הסבר מניח את הדעת, ומבדיקה עלה כי התובעת נקטה בשיטה קבועה של יצירת שוברי החזרה, ללא החתמת הלקוח ובניגוד לנהלים. התובעת עברה בדיקת פוליגרף ומסקנות הבדיקה היו כי התובעת לא אמרה אמת שמשמעותה הכספית הוערכה בסכום של כ-2,000 ₪. התובעת הוזמנה לשימוע, ולאחר שיחת שימוע שבה לא מסרה גרסה מטעמה, פרט להכחשה כללית ,התובעת קיבלה מכתב פיטורים. ככל שמעסיק פרטי צריך אף הוא להיבחן במדדי סבירות ומידתיות, לא ניתן לטעון כי במצב דברים עובדתי זה, הפיטורים אינם סבירים או מידתיים. ונזכיר, מדובר במנהלת חנות שעליה האחריות לחנות ולשאר עובדי החנות.

הודעה מוקדמת
התובעת טענה כי פוטרה לאלתר, וללא הודעה מוקדמת.
הנתבעת טענה כי במסגרת מכתב הפיטורים מיום 15.9.14 צוין במפורש כי על התובעת להמשיך לעבוד עד ליום 15.10.14. חרף האמור, התובעת לא הגיעה לעבודה והפסיקה לענות לטלפון. הנתבעת עתרה במסגרת התביעה שכנגד לפיצוי בגין "אי מתן הודעה מוקדמת".
התובעת הודתה בעדותה כי לא עבדה בתקופת ההודעה המוקדמת (עמ' 19 שו' 23-24).
נוכח האמור, תביעת התובעת לפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת – נדחית.
אין מחלוקת שהתובעת פוטרה, ומשכך לא הייתה חייבת לתת לנתבעת הודעה מוקדמת.
אף התביעה שכנגד ברכיב זה נדחית.

שעות נוספות
התובעת טענה כי עבדה בשעות נוספות, לפי דרישת התובעת. בכתב התביעה טענה כי משלא קיבלה את תלושי השכר ודו"חות נוכחות, אין בידיה לכמת רכיב זה. התובעת ערכה חישובים לפי 44 שעות נוספות מדי חודש כממוצע, החל מחודש 12/08. התובעת ביקשה לשמור על זכותה לתקן רכיב זה בכתב התביעה, לאחר קבלת המסמכים.
בסיכומיה טענה התובעת כי חרף טענות הנתבעת לפיהן שילמה לתובעת את כל זכויותיה, לאחר חקירת עד הנתבעת, מר שוקרון, נוכחה הנתבעת עצמה כי מספר רכיבים אכן לא שולמו לתובעת. הנתבעת הגישה תחשיב של שעות נוספות שלא שולמו לתובעת, לתקופה של 3 שנים בלבד. התובעת טענה כי ערכה השוואה בין מספר תלושים לבין דוח השעות שצירפה הנתבעת, וגילתה חוסר התאמה בין השעות שצוינו בתלושים לבין השעות שצוינו בדו"ח. נוכח האמור, עתרה התובעת לקבלת גרסתה.
הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי שילמה לתובעת עבור שעות נוספות, כעולה מתלושי השכר.
בסיכומיה עתרה ה נתבעת , לראשונה, לקיזוז הפסקות, אל מול תשלום 25% בגין שעות נוספות.
ראשית מדובר בטענה כבושה, והרחבת חזית אסורה ודי בכך כדי לדחותה. כמו כן על טענת קיזוז להיטען בהזדמנות הראשונה בכ. הגנה וזאת לא נעשה. גם מטעם זה יש לדחותה.
זאת ועוד, בית הדין הארצי קבע לעניין קיזוז תשלום עבור הפסקות, לאחר תקופת העבודה:
"נוכח העובדה שלא הוכח כי התשלום בעד ההפסקות נבע מטעות, הרי שהמשיבה אינה זכאית, לאחר סיום העבודה, כתגובה להגשת תביעה נגדה לתשלום זכויות אחרות המגיעות למערערת על פי החוק, לטעון כי היא זכאית לקיזוז תשלומים ששולמו למערערת מעבר למגיע על פי הדין במהלך תקופת העבודה".
נוכח האמור, אף לו הייתה הנתבעת מעלה את טענת הקיזוז בהזדמנות הראשונה , הרי שבהתאם לפסיקה, טענה זו לקיזוז ביחס להפסקות, הייתה נדחית.
בסעיף 26 ב (א) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 נקבע:
"בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו".
מלשון החוק עולה כי נטל הראיה עובר לנתבע ת, רק כאשר היא לא הגיש ה רישומי נוכחות. אין זה המקרה, שכן הנתבעת הגישה דו"חות נוכחות של התובעת. משכך, נטל הראיה להוכחת השעות נוספות בהליך זה חל על התובע ת.
בניגוד לאמירתה בכתב התביעה, כי תתקן לאחר קבלת המסמכים, התובעת לא ביקשה לתקן את כתב התביעה בגין רכיב זה, ולא ערכה חישוב מדויק של מספר השעות הנוספות שבגינן דורשת פיצוי. זאת אף שדוחות הנוכחות גולו וניתן היה לערוך תחשיב.
בתאריך 14.3.18 הגישה הנתבעת ממצאי בדיקה של חשב השכר של הנתבעת, ולפיהן התובעת זכאית לתשלום עבור שעות נוספות בסך של 12,315 ₪, עבור התקופה שמיום 1.1.11 עד ליום 15.9.14. הנתבעת לא ערכה חישוב לתקופה קודמת, כיוון שלטענתה חלה התיישנות על תקופה קודמת.
התביעה הוגשה ביום 17.12.14 ומשכך היה על הנתבעת לערוך חישוב לתקופה של 7 השנים שקדמו ליום זה, ולא מיום 1.1.11 בלבד.
ואולם, משהתובעת לא ערכה חישוב מדויק, הגם שהנטל מוטל עליה, ומשהיה בידיה כל המידע לעריכת החישוב, מתקבל חישוב הנתבעת.
נוכח כל האמור לעיל, ומשנדחתה טענת הקיזוז שטענה הנתבעת באיחור, התביעה בגין רכיב זה מתקבלת בחלקה.
הנתבעת תשלם לתובעת בגין שעות נוספות סך של 12,315 ₪ בהתאם לתחשיב שהגישה.

דמי חגים
התובעת טענה כי זכאית לתשלום בגין 9 ימי חג בשנה. התובעת לא פירטה עבור אלו חגים מבקשת שכר ולא ציינה אם עמדה בתנאי הזכאות, היינו שעבדה יום לפני ויום לאחר החג.
הנתבעת טענה כי התובעת לא הוכיחה טענתה, ובמסגרת עדותה אף הודתה כי קיבלה תשלום עבור דמי חגים משנת 2010. הנתבעת הכחישה טענות התובעת וחשב השכר מטעמה, מר שוקרון, מסר כי בדק את תלושי השכר והתובעת קיבלה את כל זכויותיה.
התובעת מסרה בעדותה כי היו תקופות שלא קיבלה דמי חגים, אולם משנת 2010 קיבלה תשלום עבור דמי חגים (עמ' 18 שו' 23-24). חרף האמור, התובעת לא ביקשה להפחית מסכום התביעה תשלומים אלו ששולמו לה אף לגרסתה.
נטל ההוכחה חל על התובעת, אולם התובעת חדלה ולא הרימה נטל זה.
נוכח האמור, התביעה בגין דמי חגים, נדחית.

הפרשי פנסיה
התובעת טענה כי הנתבעת החלה להפריש עבורה לפנסיה מיום 1.1.10, בניגוד לצו ההרחבה. התובעת ערכה חישוב, הכולל אף את ההפרשות לפיצויים.
הנתבעת טענה כי צו ההרחבה נכנס לתוקף ביום 1.1.08, אולם חל על התובעת רק 9 חודשים לאחר מכן, היינו מיום 1.9.08. בהתאם לתחשיב שערכה (צורף כנספח A לסיכומי הנתבעת), התובעת זכאית לסך של 2,313 ₪ בגין אי הפרשות לקרן הפנסיה.
כאמור, התובעת קיבלה תשלום עבור פיצויי פיטורים, ומשכך אינה זכאית לפיצוי בגין אי הפרשות לקרן פיצויים, אלא זכאית בגין אי ההפרשות לפנסיה בלבד.
יחד עם זאת, אין לקבל את חישוב הנתבעת, שנערך רק מחודש 8/08.
בהתאם לסעיף 2א לצו ההרחבה, המועד הקובע לגבי התובעת הוא יום כניסת הצו לתוקף, היינו 1.1.08.
נוכח כל האמור לעיל, מתקבלים חישובי התובעת, אולם אך ורק ביחס לרכיב ההפרשות לפנסיה, וללא ההפרשות לפיצויי פיטורים.
התובעת זכאית לפיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה מיום 1.1.08 ועד ליום 1.1.10.
הנתבעת תשלם לתובעת סך של 2,814 ₪ בגין אי הפרשות לפנסיה.

הודעה על תנאי ההעסקה
התובעת טענה כי לא קיבלה טופס הודעה לעובד, ומשכך קופחו זכויותיה ועתרה לפיצוי בסך 20,000 ₪, ללא הוכחת נזק.
הנתבעת טענה כי התובעת קיבלה טופס הודעה לעובד, אולם הטופס נמצא רק לאחר חיפושים רבים והוגש במסגרת תצהיר גילוי מסמכים נוסף מטעם מר שוקרון מיון 15.11.16. עוד טענה הנתבעת כי התובעת קודמה במהלך עבודתה ושכרה עלה וכי הי יתה מודעת לכל אורך תקופת עבודתה לכל תנאי העסקתה.
מעיון בתצהיר מר שוקרון עולה כי ביום 15.11.16 הוגש תצהיר גילוי מסמכים נוסף, אולם גם במסגרתו לא הוגש טופס הודעה לעובדת, אלא טופס 101 בלבד. טופס זה אינו מהווה טופס הודעה לעובד כדין.
נוכח האמור, הנתבעת לא עיגנה טענתה לפיה נתנה לתובעת טופס הודעה לעובד, לא בתחילת ההעסקה ולא בכל שלב אחר של שינוי בהעסקה.
לא נעלמה מעינינו העובדה שהתובעת הייתה מנהלת בנתבעת, הייתה מודעת לזכויותיה, והנתבעת אף שילמה כמעט את כל הנדרש. אולם אין זה פוטר את הנתבעת כמעסיקה לתת הודעה בתחילת ההעסקה וגם בכל שינוי סטטוס של עובד. ראשית בתחילה לא ידעה הנתבעת שהתובעת תתקדם, וחלה עליה חובת מתן ההודעה, שנית דווקא בקידום חשוב להעלות על הכתב את השינויים גם אם העובד מודע לזכויותיו.
בנסיבות האמור, הנתבעת תשלם לתובעת סך של 20,000 ₪ בגין אי מתן הודעה לעובדת.

האפשרות לישיבה בעבודה
התובעת טענה כי אולצה לעבוד בעמידה למרות שלא היה צורך בכך והנתבעת לא העמידה לרשותה כסאות או ספסלים מתאימים. לטענתה, עדי הנתבעת ניסו להיתמם ולטעון שניתן היה לשבת, ועתרה לפיצוי בסך 20,000 ₪.
הנתבעת טענה כי מילאה תפקיד ניהולי והייתה מנהלת החנות, היא נתנה הוראות ליתר העובדים ובסמכותה היה לקבוע נהלים לעניין עבודה בעמידה או ישיבה, כשם שקבעה את זמני ההפסקות ומתי יצא כל עובד להפסקה. עוד טענה הנתבעת כי בקופות, במחסן ובחדר האוכל ישנם כסאות לרווחת העובדים, ו יש עובדים שישבו בספסל שמחוץ לחנות בזמן ההפסקות. בעדותו של מר שוקרון אמר כי בחנות שבה עבדה התובעת ישנו כסא (עמ' 42 שו' 31).
נוכח מעמדה של התובעת, כמנהלת החנות, כאמור, והסמכויות שניתנו לה, אין לחייב את הנתבעת בגין רכיב זה. הגם שהתובעת טענה כי לא היו כסאות במקום העבודה, לא טענה כי פנתה לנתבעת בעניין זה, או כי הנתבעת סירבה להציב כסאות כמבוקש.
נוכח האמור, התביעה לפיצוי בגין עבודה בעמידה, נדחית.

חוק לשון הרע
התובעת עתרה לפיצוי בסך 50,000 ₪ בגין לשון הרע.
התובעת האריכה בטענותיה בדבר עצם עריכת בדיקת הפוליגרף, אולם כל שטענה בסיכומיה לעניין התביעה בגין לשון הרע, היה: "הנתבעת הוציאה על התובעת לשון הרע, ביזתה את התובעת בכל מהלך פיטוריה, פגעה בשמה הטוב של עובדת מסורה שעבדה בחברה שנים רבות".
התובעת לא ביססה טענתה בדבר לשון הרע כנדרש בחוק .
הליך פיטורים, מעצם טיבו וטיבעו אינו נעים ואף עשוי להיות פוגע. יחד עם זאת, עצם הפיטורים, אינם מהווים לשון הרע. עדי הנתבעת מסרו כי הנתבעת פעלה על מנת לשמור על כבודה של התובעת, אף במסגרת הליך הפיטורים, והתובעת לא הביאה כל ראיה אחרת. כך עולה גם מנוסח ההזמנה לשימוע ומעדות אורלי כמפורט לעיל כי שמרה על כבוד התובעת ונקטה בנוסח עמום.
נוכח האמור, תביעת התובעת לפיצוי בגין לשון הרע, נדחית.
הנתבעים- התובעים שכנגד עתרו לפיצוי בסך 253,750 בגין לשון הרע.
הנתבעת שכנגד טענה כי לא פרסמה לשון הרע על הנתבעים ובוודאי שלא עשתה זאת "ברבים".
יצוין כי עצם הגשת התביעה, ואף מכתב הדרישה שקדם להגשת התביעה, חוסים תחת הגנה של ההליך המשפטי, ואין בהם כדי להוות לשון הרע.
יחד עם זאת, התובעת- הנתבעת שכנגד מסרה בעדותה כי טענה בפני עובדי הנתבעת – התובעת שכנגד ובפני משפחתה כי פוטרה ממניעים גזעניים:
"ש. למי אמרת בעצם אחרי שקיבלת את מכתב הפיטורים על פיטורייך על רקע גזעני?
ת. דיברתי עם מזל היא הפנתה אותי לעורך דין, דיברתי עם המשפחה הקרובה שלי.
ש. דיברת עם העובדים האתיופיים
ת. זה נעשה בפרהסיה גם העובדים לא אתיופים ראו.
ש. את בעצם עמדת מול כל העובדים גם לא אתיופים וכל מי שנכח ואמרת שפוטרת על רקע גזעני?
ת. כן" (עמ' 21 לפרוטוקול 30- עמ' 22 שו' 3) (דגש ש.ש.) .
התובעת-הנתבעת שכנגד לא טענה כי קמה לה הגנה מכוח החוק. מעבר לצורך יצוין כי לא תעמוד לנתבעת שכנגד הגנה מכוח "אמת דיברתי" שכן נוכח האמור לעיל , טענת התובעת-הנתבעת שכנגד לפיה פוטרה ממניעים גזעניים לא הוכחה – ונדחתה.
נוכח האמור, התביעה שכנגד לפיצוי בגין לשון הרע, מתקבלת.
יחד עם זאת, בשים לב לכלל הנסיבות, הנתבעת שכנגד תחויב בגין רכיב זה בפיצוי בסך 5,000 ₪ בלבד. מדובר בפיצוי ללא הוכחת נזק, מדובר באמירה אחת, מתוך צער ומצוקה , הגם שנעשתה בפרהסיה וניכר כי התובעת הי יתה נסערת נוכח פיטוריה בבחינת עידנא דריתחא . לא מן הנמנע שהשומעים אף הם הבינו כי יש לסייג אמירתה נוכח המצוקה ממנה נאמרו הדברים.
מעדי הנתבעת שכנגד עולה כי האמירה יוחסה לנתבעת ולא לתובע שכנגד, ומשכך תחויב בפיצוי הנתבעת שכנגד בלבד. התביעה של התובע שכנגד נדחית
התובעת -הנתבעת שכנגד תשלם לנתבעת -תובעת שכנגד סך של 5,000 ₪ בגין לשון הרע.

תלושי השכר
התובעת טענה כי לא קיבלה את תלושי השכר כדין ותלושים רבים לא נמסרו לה. עוד טענה כי התלושים אינם מכילים את הנתונים הקבועים בחוק.
לטענתה עד הנתבעת, מנהל החשבונות, הודה שנפלו שגיאות בתלושים והנתבעת העלימה במכוון את השעות הנוספות. עדי הנתבעת לא היו רלוונטיים וכולם הודו שלא היו קשורים לתלושי השכר. בגין רכיב זה עתרה התובעת לפיצוי בסך 204,000 ₪.
הנתבעת טענה כי לתובעת הונפקו תלושי שכר כדין, תלושי השכר שיקפו את יחסי העבודה ולא נפל בהם פגם.
הנתבעת הגישה את תלושי השכר של התובעת.
בעדותה מסרה התובעת בעניין תלושי השכר:
"ש. מפנה לתצהירך בסעיף 41-43, את אומרת שתלושי השכר לא ערוכים כדין. מציג לך תלושי שכרך מה לא תקין?
ת. אני לא חשבת שכר כדי שאוכל לדעת.
ש. את מצהירה על זה.
ת. יש דברים שלא שולמו לי.
ש. מה לא נכון.
ת. אני חשבת שכר? אני לא יודעת.
ש. מי אמר לך לטעון את הטענה הזאת?
ת. ישבתי עם עוה"ד שלי דיברנו וזה חישובים שעשינו.
ש. תלושי שכר קיבלת מדי חודש.
ת. יש חודשים שלא קיבלנו.
ש. אילו חודשים?
ת. אל תתפוס אותי במילה.. קבלנו. אני לא יכולה לומר מתי לא קיבלנו" (עמ' 14 שו' 6-19).
התובעת לא ביססה טענותיה, בחקירתה הודתה שקיבלה לפחות חלק מהתלושים ולא ידעה לומר מתי וכמה תלושים לא קיבלה.
הנתבעת הגישה את תלושי השכר, בתצהיר גילוי מסמכים שהוגש ביום 13/10/16. בדיקת התלושים מעלה כי יש בהם פירוט של כל הנדרש: היקף השעות, רישום כי מדובר בעובדת לפי שעות, רישומי חופשה, הבראה, מחלה, רישום ההפרשה לפנסיה(פרט למפורט ברכיב זה לעיל), רישום הותק ועוד . לא מצאנו בהם פגמים. צורפו כל התלושים כשהם עוקבים, מדי חודש בחודשו ורישומיהם עוקבים.
מר נחמיאס העיד בדבר מסירת התלושים במועדם מדי חודש(ע' 36 ש' 10-15) בכך נסתרה טענתה לאי קבלת תלושים במועד.
אולם חרף המידע שהוצג לה והכחשת הנתבעת לפגם בתלושים , התובעת לא מסרה אילו פרטים חסרים בתלושי השכר.
מעיון בעדותו של מר שוקרון עולה כי לטענתו לא נפלו פגמים בתלושי השכר או בתשלומים ששולמו לתובעת. הוא אמנם לא ידע לענות לעניין שעות נוספות ורישומן (ע' 42 ש' 6-15 ) אולם לא נשאל לגבי פגמים אחרים בתלוש.
נוכח כל האמור לעיל, התובעת לא הוכיחה טענתה בדבר אי קבלת תלושי השכר ולא הוכיחה כי נפלו פגמים בתלושי השכר. אין מחלוקת כי שולמו לה הסכומים הנקובים בתלושים.
נוכח האמור, התביעה בגין פגמים בתלושים , נדחית.

בדיקות הפוליגרף
הצדדים קבעו כפלוגתא בהליך כך: "האם בדיקת הפוליגרף בוצעה בהסכמת התובעת, האם יש הסכמה שלה שתשמש ראיה בהליך, האם בוצעו לה שתי בדיקות פוליגרף שהאחת בתחילת עבודתה. מה המשקל שיש לתת לבדיקת הפוליגרף בהקשר הליך זה ושל דיני הראיות".
במסגרת תצהיר גילוי המסמכים הנוסף מיום 15.11.16 הוגשו 2 פרוטוקולים של בדיקות פוליגרף שנערכו לתובעת. האחת מיום 10.12.08 (נספח ב') שבה נמצאה התובעת דוברת אמת והשנייה מיום 27.8.14 (נספח ג').
הנתבעת טענה כי התובעת חתמה על טופס הסכמה לביצוע בדיקות פוליגרף תקופתיות, אולם לא הגישה מסמך זה.
התובעת טענה כי בדיקת הפוליגרף השניה, בשנת 2014 נכפתה עליה. בעדותה מסרה:
"ת. נאלצתי לעשות את הבדיקה ב 2014. אורלי אלצה אותי. היא אמרה לי את חייבת לעשות את הבדיקה אם לא, לא תמשיכי לעבוד פה" (עמ' 17 שו' 7-8).
הוכח כי התגלו חוסרים בקופה. התובעת לא נתנה הסבר מניח את הדעת לזיכויים שביצעה בניגוד לנהלי הרשת. נוכח האמור, עלה חשד לגניבה. די היה בכך כדי להחליט על פיטורי התובעת, אף מבלי כל צורך בביצוע בדיקת פוליגרף.
למעלה מן הצורך, ונוכח עמדת התובעת אשר טענה לחפותה, בוצעה לתובעת עוד בדיקת פוליגרף. יש להניח כי אם היה נקבע בבדיקה שהתובעת דוברת אמת, הנתבעת הייתה נמנעת מלפטר את התובעת, חרף החשדות. זאת נוכח עדות אורלי בדבר העדפת התובעת, העצמת התובעת וקידומה. עדות שהתובעת אישרה, עד למועד החשדות.
ביצוע בדיקת הפוליגרף נועד להיטיב עם התובעת , לנכותה מחשד ולמנוע פיטוריה.
התובעת הייתה רשאית להתנגד לביצוע הבדיקה, ואף מעדותה עולה כי הייתה יכולה להתנגד לביצוע הבדיקה, אולם לשאת בתוצאות הסירוב, קרי פיטורים.
מפרוטוקול הבדיקה עולה כי במהלך הבדיקה נסקרו סכומים שונים, שבין 0 לבין מעל 10,000 ₪ ונקבע כי "הנבדקת מעריכה את שווי גניבותיו [כך במקור ש.ש.] בסכום של כ2000 ₪. "
חרף האמור, התובעת שכנגד ביקשה להעמיד את סכום הגניבות על סך של 25,000 ₪ על דרך האומדנה. בנסיבות אלה, אף התובעת שכנגד אינה מבקשת להסתמך על תוצאות בדיקת הפוליגרף שהגישה.
זאת ועוד, עורך בדיקת הפוליגרף לא הובא לעדות, ולא ניתן היה לחקור את מבצע הבדיקה.
לאור המצטבר במפורט לעיל, לא יינתן משקל לתוצאות בדיקת הפוליגרף.
התובעת שכנגד לא ביססה ולא הוכיחה טענותיה בדבר סכום הגניבה כנטען על ידה. התובעת שכנגד אף הדגישה כי סכום התביעה נטען על דרך האומדנה, כיוון שעלות הבדיקה לצורך אומדן סכום התביעה, כבדה ואורכת זמן רב.
מדובר בתביעה להחזר כספים בחשד שנגנבו, ומשכך אין כל אפשרות לטעון בעניין זה על דרך האומדנה, אלא להגיש חישוב מפורט ומעוגן בראיות.
נוכח כל האמור לעיל, התביעה שכנגד להחזר כספים שיש חשד כי גנבה התובעת, נדחית.
התובעים שכנגד תבעו בנוסף פיצוי בגין הוצאותיהם בגין ישיבות צוות שערכו ובדיקות הפוליגרף, אולם רכיבים אלו לא הוכחו ועל כן נדחים.

סוף דבר
התביעה נדחית ביחס לרכיבים הבאים : פיצוי בגין אפליה, השלמת פיצויי פיטורים, הלנת פיצויי פיטורים, הלנת שכר קבועה, פגמים שנפלו בטופס ההזמנה לשימוע, פגמים שנפלו בעריכת השימוע, דמי הודעה מוקדמת, דמי חגים, פיצוי בגין עבודה בעמידה, פיצוי בגין חוק לשון הרע ופיצוי בגין תלושי שכר בניגוד לתיקון 24 לחוק הגנת השכר.
התביעה מתקבלת ביחס לרכיבים: שעות נוספות, השלמת הפרשים לפנסיה ואי מתן הודעה לעובדת על תנאי העסקתה.
הנתבעת תשלם לתובעת בגין הרכיבים שלעיל את הסכומים הבאים:
סך של 12,315 ₪ בגין שעות נוספות.
סך של 2,814 ₪ בגין השלמת הפרשות לקרן פנסיה
וסך של 20,000 ₪ בגין אי מתן הודעה לעובדת על תנאי העסקתה.
התביעה שנגד נדחית ביחס לרכיבים הבאים: הסכומים שיש חשד שנגנבו על ידי התובעת, הוצאות בגין ישיבות צוות ועריכת בדיקות פוליגרף ודמי הודעה מוקדמת.
התביעה שנגד מתקבלת ביחס לרכיב לשון הרע.
התובעת-הנתבעת שכנגד תשלם לתובעת שכנגד בגין לשון הרע סך של 5,000 ₪.
סכום זה יקוזז מהסכומים שחבה הנתבעת לתובעת. הנתבעת תשלם לתובעת סך של 21,745 ₪ . סכום זה ישולם בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית ממתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
בשים לב לתוצאות התביעה והתביעה שכנגד, הנתבעת תשלם שכ"ט עו"ד ה תובעת בסך 3,250 ₪.

ניתן היום, כג' חשוון תשע"ט, ( 1 נובמבר 2018) , בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.

נציג ציבור עובדים
מר קשי

נציג ציבור מעסיקים
מר הומינר

שרה שדיאור, שופטת