הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים סע"ש 32244-08-12

לפני:

כב' השופטת שרה שדיאור
נציג ציבור (עובדים) גב' ציפורה רון
נציג ציבור (מעסיקים) מר פנחס הומינר

התובעת

כרמלה אלון ת.ז. XXXXXX824
ע"י ב"כ: עו"ד אלעד מורג
-
הנתבעים

  1. עיריית אילת רשויות מקומיות 10000000167
  2. משרד הפנים/המינהל לשלטון מקומי משרדי ממשלה 500102561
  3. הממונה על השכר במשרד האוצר משרדי ממשלה 570001469

ע"י ב"כ עו"ד דני אליגון

פסק דין

בפני בית הדין תביעת התובעת ,גמלאית של עירית אילת, לקיים לה בוררות בדבר תנאי פרישתה ,לאחר שקויימה ועדה פריטטית ,לאחר פרישתה, בשנת 2010 שלא הגיעה להכרעה.
הנתבעים טענו כי התובעת מיצתה את כל זכויותיה לעניין הגמלאות וכי אף ניתן לה לפני ולפנים משורת הדין. בין היתר בכך שהמשיכה להעסיק את התובעת מעבר לגיל הפרישה, בוטלו מכתבים מטעם הנתבעת בעניין תנאי פרישתה על מנת לאשר לה למצות את זכויותיה ואף התעלמו מחריגות שכר על מנת שלא תידרש להחזיר תשלומים שקיבלה בייתר. עוד טענו כי הועדה הפריטטית עצמה שזומנה הייתה אף היא לפנים משורת הדין.

העובדות

  1. התובעת גמלאית עירית אילת(להלן: העיריה או נתבעת 1) . פרשה בגיל 67 , לאחר 33 שנות העסקה בתאריך 1.9.2005.
  2. שנה לפני פרישתה, התובעת בקשה זכויות ונערכה פגישה בה סוכם על הפניית הסכסוך לועדה פריטטית . (נספח א' לתצהיר התובעת) .
  3. טרם פרישתה, הגישה התובעת צו זמני לקיום ההסכמה על ידי הנתבעת. בית הדין בבאר שבע לא נתן סעד זמני (בש"א 1797/05 (להלן: ההחלטה)). בית הדין דחה את בקשת התובעת. ( בשנת 1991 במהלך שנות עבודתה, תבעה התובעת את הנתבעת בתביעת ענק של חצי מליון שהסתכמה בפשרה של 50,000 ₪. )
  4. באותה החלטה דחה בית הדין את הבקשה לחיוב הנתבעת 1 לקיים וועדה פריטטית, וקבעה כי אם התובעת עומדת על טענתה, עליה לפנות לבירור המחלוקת במסגרת תביעה נפרדת לאכיפה. התובעת לא פעלה ולא הגישה תביעה כלשהי. אף לא הגישה תביעה כנגד הממונה על הגמלאות .
  5. במסגרת סיכום שנערך בשנת 2004, בו נכחו מר אבי אזולאי יו"ר ההסתדרות במרחב אילת וב"כ התובעת, שילמה עירית אילת לתובעת 9,000 ₪ באופן חד פעמי וניתן לה תשלום עבור 6 חודשי הסתגלות מבלי שהדבר הועבר לאישור משרד הפנים או משרד האוצר, אף שלא היתה זכאית להטבות אלה.
  6. לתובעת שולמו תשלומים חורגים שנקראו פיצוי בגין אי ניצול ימי מחלה ופדיון ימי חופשה ללא אישור המדינה (עמדת המדינה שהוגשה לבית הדין ביום 20.2.14).
  7. עד 2010 לא פעלה התובעת למימוש זכויותיה.

בתאריך כלשהו בשנת 2010, כונסה בעניינה וועדה פריטטית של המרכז לשלטון מקומי וההסתדרות. וועדה שלא על פי חוקת העבודה ולא על פי ההסכם משנת 2004, על מנת שיינתן לה מענה סופי. הוועדה לא הגיעה לכדי החלטה.
8. התובעת בקשה להמשיך את יישוב חילוקי הדעות בפני בוררות. העיריה סירבה וכך גם המרכז לשלטון מקומי. עמדת המרכז לשלטון מקומי הוגשה בהליך כמוצג).
9. הממונה על השכר טען כי כל הנוגע לזכויות התובעת מחוייב באישורו מכח סעיף 29 לחוק יסודות התקציב.

המחלוקת
האם קמה לתובעת זכות כי עניינה יובא להכרעה של בורר בדבר זכויותיה בסיום עבודתה בעיריית אילת.
האם הנסיבות העובדתיות והמשפטיות, מחילות על הנתבעים חובה לפנות לבוררות.

הכרעת הדין

המקור הנורמטיבי- חוקת העבודה
התובעת סומכת תביעתה בין היתר על חוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות(להלן: החוקה או חוקת העבודה )
סעיף 1 (ב) לחוקה מציין:" חוקת העבודה הינה הסכם קיבוצי כללי. הצדדים לו הם: - מצד אחד, הסתדרות הפקידים עובדי המינהל והשירותים ומצד שני – מרכז השלטון המקומי בישראל. "
לשון סעיף 1 (ג) לחוקה קובע:
"על מי חלה החוקה
חוקת עבודה זו חלה על כל הרשויות המקומיות הנמנות כיום על מרכז השלטון המקומי בישראל וכן על כל אלה, אשר תמנינה עליו בעתיד. ועל כל העובדים למקצועותיהם ולסוגי עבודתם השונים, בין שהינם חברי הסתדרות הפקידים עובדי המנהל והשירותים הנ"ל ובין שאינם חברים בה, המועסקים כיום או שיהיו מועסקים בעתיד ברשויות המקומיות.
ענייני העובדים, תנאי עבודתם, חובותיהם וזכויותיהם, יתנהלו וייקבעו על-פי חוקה זו.

מגבלת החוקה מגמלאים שפרשו וממשיכים לעבוד
על תנאי העסקתם של גימלאים לא חלה חוקה זו והם מוסדרים בנפרד, כפי שמובא בהמשך בפרק ד, 19.1."
על כן כותרת החוקה "לעובדים" והיותה הסכם קיבוצי, מהווים באופן מובהק מקור נורמטיבי לזכויות עובדים ולא גמלאים.קל וחומר שיש סעיף ספציפי חד משמעי המציין את אי חלותה על גמלאים.
מטעם זה תביעת התובעת להסתמך על פרק י"ז לחוקה העוסק ביישוב חילוקי דיעות ביחס לעובדים פעילים , להידחות. לתביעה צורף נספח י"ג עמוד אחד מהחוקה ובו סע' 81-84 לחוקה, אך גם בהם מצויין "עו בדים". בפועל ולא גמלאים.
זאת ועוד, לו הייתה מובאת בשלמותה, הרי שבפרק ט"ז נידונות הזכויות לפנסיה ושם נקבע מפורשות: "בעניין פנסיה לעת זקנה, לנכות, לאלמנה וכיו"ב, תנהג הרשות לגבי העובדים על – פי חוק הגימלאות של עובדי המדינה, עד לחקיקת חוק גימלאות מיוחד לעובדי הרשויות".חד משמעית חוק שירות המדינה (גמלאות ) חל על כל המשתמע.
משכך חוקת העבודה אינה יכולה להיות מקור נורמטיבי לזכות כלשהי , בהליך זה שעה שהתובעת סיימה לעבוד ב- 2005 והגישה תביעה ב2012 על סמך ועדה פריטטית שהתכנסה בשנת 2010. מטעם זה התביעה נדחית. אולם בכך לא די.

המקור הנורמטיבי-" הבטחה ", סיכום ישיבה

מקור נוסף עליו נסמכת התובעת הוא "הבטחה" שניתנה לה במהלך היותה עובדת, בפגישה מספטמבר 2004.
בתאריך 28.9.04 נרשם סיכום פגישה שהתקיימה בלשכת המנכל העירייה בין אבי כהן המנכל משה אזולאי יו"ר ארגון העובדים וכרמלה אלון. בשל חשיבותו נביאו כלשונו: "לאור חילוקי דעות ואי הסכמות באשר לתנאי פרישתה כפי שהוצעו לה על ידי הנהלת העירייה ובהסתמך על מסמכים ודיונים שהתקיימו בעניינה בעבר, אשר לטענתה מאפשרים לה מסלול פרישה שונה, הוחלט וסוכם כדלקמן. 1. העירייה תכבד את החלטתה של כרמלה לפסיקה של הוועדה הפריטטית בעניין תנאי פרישתה לגמלאות. 2 אגף משאבי אנוש יזמן לאלתר, את יעקב אגמון סמנכל מרכז שלטון מקומי וכן את נציג ההסתדרות, לדיון בנושא זה בהקדם. אנו מאשרים סיכום זה כפי שהועלה במהלך הדיון על הסיכום חתומים מנכל העירייה ויו"ר ארגון העובדים". הא ותו לא.
במכתב זה אין מילה וחצי מילה על בוררות או על הליך יישוב חילוקי דעות שבחוקת העבודה. מה שסוכם הוא אך ורק וועדה פריטטית אשר העירייה תכבד את החלטתה של העובדת לפסיקת וועדה זו. דהיינו גם העובדת התובעת וגם העירייה יפעלו על פי החלטת הוועדה הפריטטית. אף שהכוונה היתה לוועדה פריטטית מידית.הרי שגם בלא הוועדה הפריטטית ניתנו לתובעת זכויות יתר אותם לא הכחישה, ובכל מקרה הוועדה הפריטטית ב 2010 לא הגיעה להסכמה לפיכך על התובעת היה לקבל החלטה זו כסופית , כעולה מהסיכום מיום 28.9.04 ,ולהבין כי בזאת נסתיימה מסכת מיצוי הזכויות מטעמה . אין במסמך את מה שהתובעת מנסה לזקוף לתוכנו.
על כן גם מקור זה אינו מקנה לתובעת זכות לבוררות, והזכות לוועדה פריטטית מוצתה. גם מטעם זה דין התביעה להידחות.
על כן גם במכתב התובעת למבטחים מיום 18.10.04 אין כדי לשנות ממה שלא מצוי בנספח א' – סיכום הישיבה לעיל.

מקור נורמטיבי- החלטה בבש"א 1797-05

הנתבעים מבקשים ללמוד מבש"א שהגישה התובעת בבית הדין בבאר שבע כי עניינה מוצה שם וכלל לא היה מקום לכנס את הוועדה הפריטטית וזו כונסה ב- 2010 לפנים משורת הדין.
מכתב ב"כ התובעת עו"ד מנחם מיום 26.7.05 שנשלח בהקשר לבש"א 1797-05 בה מבקש שהוועדה הפריטטית תכונס "על מנת לדון בשיעור זכאותה לפנסיה. אם כך יעשה אפשר מאד שהדיון בתיק הנ"ל יתייתר". (דגש שלי ש.ש. )שיעור זכאותה לפנסיה נקבע כבר בספטמבר 2005 עת פרשה. לאחר דחיית הבש"א ע"י בית הדין בבאר שבע , לא פעלה התובעת שנים רבות כפי שנפרט מטה.
בבש"א 1797-05 (להלן: הבש"א) קובעת כב' השופטת יעל אנגלברג שהם בסיום החלטתה כך: "14. השיקולים הבאים בפני ביתה דין בעת שהוא שוקל מתן סעד זמני, הינן קיומן של זכות, נקיון כפיו של המבקש, מאזן נוחות ונזק בלתי הפיך. משהמבקשת המבקשת צו עשה לאכיפת כינוס הוועדה הפריטטית כסעד זמני , לא ניתן לומר שיהיה במתן הצו כדי לשמר מצב קיים, ואין מאזן הנוחות נוטה דווקא לטובת המבקשת. אף כי בית הדין סבור כי הבטחות יש לקיים, אין מקום ליתן צו לכינוס הוועדה הפריטטית במסגרת הבקשה לסעד זמני, ועל התובעת להגיש תביעה לאכיפת ההבטחה, אם עומדת היא על טענתה.
לאור כל האמור, דין הבקשה להדחות...". (דגש שלי ש.ש.)
דבריה של השופטת אנגלברג ברורים ביותר. לא מצאה מקור נורמטיבי לוועדה הפריטטית או סיבה לתת צו עשה בנסיבות שבפניה והתייחסה אל המקור הנורמטיבי כ"הבטחה".
מכל מקום הבטחה זו קוימה ב 2010. ובישיבת הוועדה הפריטטית מוצתה זכות זו, ככל שהייתה זכות, אם לא למעלה מכך. לא למותר לציין כי בהחלטתה מציינת כב' השופטת אנגלברג במפורש את הפגישה שהתקיימה ביום 28.9.04 (סעיף 5 לרקע העובדתי), וכן סעיף 13 להחלטה מציין מפורשות כי "בפנינו תביעת התובעת הינה לחייב המשיבה בכינוס הוועדה הפריטטית... המבקשת אף הצהירה כי תכבד את החלטת הוועדה הפריטטית. משכך, אין בפני בית הדין כל תביעה כספית גלויה או מרומזת. טענת המבקשת מבוססת על קיום הבטחה שניתנה לה. זו בקשתה ואין בלתה... ". (דגש שלי ש.ש.)
הלכה למעשה כבר התייתרה הוועדה הפריטטית אחרי הבש"א ואחרי שבספטמבר פרשה התובעת והחלה לקבל גימלה. עליה לא ערערה בפני הממונה על הגמלאות בשום שלב.
יודגש כי בתגובת המשיבה לבקשה למתן צו מניעה בבש"א ציינה המשיבה שם -העירייה כי הפסקת עבודתה של המבקשת נעשתה במכתב מיום 17.5.05 במסגרתו ניתנה למבקשת הודעה על פרישה לגמלאות בהתאם להוראות החוק בגיל הפרישה ואף במקרה שלה המתינו עד גיל 67 באופן שלא חייב את המשך העסקתה. עוד צוין שם בתגובה כי על פי חוק שירות המדינה גמלאות לא הייתה חייבת העירייה להעסיק אותה מעבר למה שהועסקה על פי סיום עבודתה ותנאי פרישתה נעשו כדין. דהיינו כבר בבש"א ידעה את הסכומים שהוקנו לה. וכאמור הייתה מיוצגת.
ובכל זאת ואףעל פי כן, קיימה עירית אילת הבטחתה ב 2010. וכונסה הוועדה הפריטטית שלא הגיעה להכרעה. משמעות הדבר שבקשות התובעת בפני הוועדה לא נתקבלו. כפי שציינה השופטת התובעת הצהירה בפניה שתכבד את החלטת הוועדה הפריטטית. אולם בפועל לא עשתה זאת התובעת והראיה, ההליך שבפנינו.
לא למותר לציין כי בהחלטת כב' השופטת אין מילה בנוגע לחוקה, או לפרק יישוב סכסוכים בה או להליך של בורר. ולכן יש לקבל את טענת הנתבעים כי בבש"א שהוגשה ע"י התובעת עוד בעת היותה עובדת, כבר לא מנצא ביסוס לצו עשה לוועדה וענייני פרישתה הסתיימו עם קבלת הגמלה וחלוף הזמן לערער על החלטת הממונה על הגמלאות.
התובעת הייתה מיוצגת בשנת 2005 ועל כן לא ניתן לומר כי לא ידעה זכויותיה אליהן ממילא הופנתה בהחלטה לעיל.
גם מטעם זה של קורות ההליך בבית הדין לבאר שבע דין התביעה להידחות.
גם אם שם תבעה כ"עובדת" ולא כגמלאית, על מנת לעצור פיטוריה, ולכן, אין השתק עילה, מכל מקום יש בהליך שם ללמדנו, שכל התהליך של הוועדה הפריטטית משנת 2010 היה כדברי הנתבעים " לפנים משורת הדין" במקרה הטוב, והלכה למעשה היה פגום ובטל מעיקרו, נוכח האמור בפרק העוסק בחוקה לעיל.

הקורות בפועל

בחודש ספטמבר 2004 נעשה סיכום הישיבה הנ"ל .
כבר אז מר אגמון סמנכ"ל המרכז לשלטון מקומי דאז, הפנה תשומת הלב כי אין לאפשר תשלום לתובעת מעבר להסכמים המקומיים, וככל שיינתן סכום כזה, רק הממונה על השכר יוכל לאשרו. מטעם זה טען כי אין מקום לכנס כלל וועדה פריטטית והבטחה כזו חורגת מהסמכות, על כן לא נתקיימה וועדה פריטטית באותו מועד, מחמת הנחיית המרכז לשלטון מקומי המוסמך והמקיים את הוועדות הללו.
תחת זאת התקיימה פגישה בנובמבר 2004 בהשתתפות מר אזולאי יו"ר ההסתדרות ובא כוח התובעת במסגרתה ניתנו לה זכויות מיטיבות לרגל פרישתה, דוגמת פדיון ימי חופשה ומחלה מעבר לזכות ולא בהתאם לדרגה. 9 חודשי הסתגלות ו 9,000 ₪. זכויות אלה לא קיבלו אישור מטעם הממונה על הש כר. התובעת לא חלקה כי קיבלה הטבות אלו.
בקשתה עתה היא להטבות מעבר לכך.
מטעם כלשהו , כתוצאה פניות בע"פ של התובעת או מי מטעמה, שהתובעת לא הציגה בפנינו אף שנתבקשה לעשות כן, בשנת 2010 הסכימה עיריית אילת לפנים משורת הדין לכנס וועדה פריטטית בעניינה של התובעת. כל שאושר הוא כינוס וועדה פריטטית בלבד .
מסמכי הנתבעת שנשלחו לתובעת, לא ציינו בשום מקום הסכמה לבוררות.
בתאריך 21.10.10, התקיימה בין ההסתדרות הכללית החדשה למרכז לשלטון מקומי וועדה פריטטית לעניינה של התובעת. בוועדה זו ציינה גב' חגית מגן את עמדת המרכז לשלטון מקומי לפיה התובעת קיבלה כבר תנאי שכר מיטיבים ועודפים שלא אושרו ע"י הממונה על השכר . הוועדה לא הגיעה להסכמה ובכך סיימה הנתבעת 1 סופית את חלקה במילוי ההתחייבות המופיעה בסיכום מספט' 2004 אל מול התובעת. ההתחייבות שם היתה לכינוס וועדה פריטטית וזו אכן התכנסה וסיימה עבודתה בלא הסכמה. כפי שציינו לעיל בהיותה גמלאית, כל כינוס הוועדה היה לכתחילה בחריגה מכל מנהל תקין , מנוגד לחוק הגמלאות , לחוק יסודות התקציב ואף לחוקת העבודה , ובטל מעיקרו.
התובעת טענה כי יש מסמך המסכם את הוועדה ואילו הנתבעים טענו כי מדובר במסמך טיוטה שהוצא על ידי ב"כ התובעת עליו לא חתמו הצדדים נוכח העדר ההסכמה להליך והמרכז לשלטון מקומי לא הסכים בשום אופן להליך בוררות.
התובעת לא הוכיחה כי נחתם מסמך כלשהו בוועדה, וטענת הנתבעים כי מדובר בטיוטה של ב"כ התובעת לא נסתרה ואף הוכחה. בסעיף 9 ולעמדת המרכז נטען מפורשות כי "נספח 2 לתצהיר הנתבעת הוכן על ידי ב"כ התובעת והוא לא נחתם מאחר ולא הוחלט בוועדה הפריטטית להעביר את הסכסוך לבוררות. יצויין כי הוועדה הפריטטית זומנה לפנים משורת הדין". (דגש שלי ש.ש.)
הנתבעים טענות כי כינוס הוועדה הפריטטית היה בכפוף לכך שהתובעת הבטיחה כי תקבל את העמדה שהוצגה בפניה אולם בתאריך 14.7.11, זמן רב אחרי הוועדה, שלח ב"כ התובעת מייל לגב' מור יוסף בעניין התובעת.
הגב' מור יוסף סברה שעניינה של התובעת הסתיים ופנתה לגב' חגית מגן מהמרכז לשלטון מקומי לקבל את עמדתה. עמדת המרכז לשלטון מקומי היתה חד משמעית : "... היות ומדובר על פנסיונרית, חוקת העבודה לא חלה עליה, משכך גם לא מנגנון הישוב, אלא רק מה שסוכם על ידכם, וכאמור סוכם על וועדה פריטטית... יש לפנות עם הסוגייה לממונה על השכר" (תצהיר גב' מור יוסף ונספחיו). הדברים ברורים, נכונים וכך צריך היה להסתיים העניין.
בהתאם להחלטת בית הדין, בתאריך 23.6.15 הוגשה עמדת המרכז לשלטון מקומי, אשר תמכה בטענת הנתבעת 1 לפיה לתובעת לא קמה זכות לוועדה פריטטית ובודאי שלא לבוררות. עוד טען המרכז, כי לא הסכים להליך הבוררות וכי אין בסיס לטענת התובעת שהעירייה היא זו שסכלה את הסכמת המרכז.
המרכז ציין בתגובתו כי לפנים משורת הדין "הסכים לקיים וועדה פריטטית בעניין התובעת, אשר פרשה מהעבודה לפני שנים רבות, למרות שלא נהוג לקיים ועדות פריטטיות בעניין עובדים שפרשו מעבודה, עקב פנייה של עיריית אילת לקיים וועדה פריטטית לפנים משורת הדין. "דהיינו המרכז לשלטון מקומי נעתר לבקשת העיריה שפעלה מעל ומעבר לטובת התובעת ובניגוד למקובל. גם בעניין זה נסתרה טענת התובעת.
יתר על כן, יש לקבל את טענת הנתבעת 1 כי בוועדה פריטטית , התובעת עצמה אינה צד להליך יישוב חילוקי הדעות שכן חוקת העבודה קובעת שהצדדים הם הסתדרות העובדים והמרכז לשלטון מקומי ולכן אין לה זכות לתקוף העובדה שהצדדים בועדה לא הגיעו להסכמה שמשמעותה דחיית בקשות התובעת.
יודגש כי גם ההסתדרות לא פעלה למימוש חובה זו ולא בכדי , שכן התובעת הינה גמלאית. מחקירה נגדית של עדי התובעת ה"ה אזולאי עלה מפורשות כי הוועדה לגמלאית הייתה חריג.
כך מר אבי אזולאי המשמש משנת 1994 כיו"ר מרחב אילת בהסתדרות העובדים העיד ואישר כי לא הייתה הסכמה למנגנון של בוררות: "היה דו שיח שמתחיל בין המנגנון ריקה לבין משאבי אנוש וההסתדרות. היתה הסכמה ללכת לוועדה פריטטית. היתה הסכמה להגיע להסכמה בוועדה, אך לאחר הוועדה לא היתה שום הסכמה.. (עמ' 17 שורה 26 – 28).
מר אזולאי לא היה ער לכך כי לתובעת כבר ניתנו תשלומים החורגים מחוק יסודות התקציב, כך לא היה ער להחלטת כב' השופטת אנגלברג מבאר שבע שדחתה את הבקשה לכינוס הוועדה הפריטטית (עמ' 18 לחקירה).
מר אזולאי אישר כי חוקת העבודה אינה חלה על גמלאים, ולא מאפשרת וועדה פריטטית לגמלאים (עמ' 17 שורות 15 עד 22). ככל שהיה הליך, לגרסתו הוא היה "במסגרת אישית של עו"ד שילוני מול כרמלה אלון, לא במסגרת ההסתדרות. אני מבין את המשמעות "(עמ' 18 שורות 30, 31 , עמ' 19 שורות 1 עד 5). (דגש שלי ש.ש.)
בתצהירו צוין בסעיף 2 כי יישוב חלוקי הדעות על פי החוקה נעשית בין נציבות העובדים לעירייה ולא בין הגמלאים לעירייה.
התובעת לא הביאה לעדות את הגב' חגית מגן אף שהיא זוקפת לה את האמור בנספח 2 לתצהיר גב' מור יוסף כאילו הסכימו להעביר את ההכרעה לבוררות יחידה. אי הבאתה של עדה זו צריכה להזקף לחובתה של התובעת כך גם אי הבאתו של מר שלמה שטרן. אולם ממכתביה של הגב' מור יוסף באותה תקופה ובסמוך לה עולה חד משמעית כי לא הייתה כל הסכמה לבוררות וכי יש אמירה מפורשת שלה בניגוד לנטען על ידי עו"ד שילוני בהתכתבות . (נספח ג/5 לתצהיר הגב' מור יוסף ובפרט המייל מיום 26.11.12 וכן המייל של חגית מיום 17.7). המכתבים מדברים בעד עצמם, חד משמעיים וכל מה שהתובעת מנסה לזקוף להם אינו מבוסס כלל.
כן ציין מר אזולאי בעדותו : ש. בעמ' הבא של תצהירך בסעיף 12 שהדגשת בבולד, תגיד על סמך מה כתבת ההסכמות שהושגו בין העירייה לבין השלטון המקומי. ת .כמה שזכור לי הוצאנו מכתב מטעם ההסתדרות , חוץ ממסמך זה שיצא מטעם על ידי אבי כהן ומשה אזולאי, יצא מסמך מהסתדרות שסוגר את הבקשה שלנו."(עמ' 19 )(דגש שלי ש.ש.)
דהיינו עד התובעת מאשר לחלוטין את גרסת הנתבעים ובעיקר נתבעת 1, למרות שנתן תצהיר מטעם התובעת.
כך גם עדותו של מר משה אזולאי –המשמש משנת 1999 כיו"ר ועד העובדים בעיריית אילת. לגרסתו ועד העובדים לא תמך בדרישות התובעת לתשלום רכיבים שונים. הוא לא ידע מדוע לא הוגש הליך מטעם ההסתדרות ולא טופל על ידי ההסתדרות, אף הוא לא ידע בדבר הבש"א שנוהלה ונדחתה בבאר שבע והודה כי לא הייתה בשום מקום הסכמה לבוררות :"
" ש. אתה מצרף מסמך שלך 2.9.04, איפה כתוב או בוררות או הליך ישוב חילוקי דעות.
ת. שאלת ולכן העליתי. כתוב בהמשך לשיחתנו, ועדה פריטטית.
ש. איפה כתוב בוררות.
ת אנו מתחילים בוועדה פריטטית ובהעדר הסכמה ממשיכים לבוררות בהסכמה. משתדלים שהדברים יעשו בהסכמה של כל הצדדים. "(דגש שלי ש.ש.)דהיינו אף הוא מודה שבוררות אינה אוטומטית אלא בהסכמה. הסכמה שלא ניתנה מלכתחילה. הוא גם מאשר לאחר שנדחק לפינה בחקירתו כי ההסכמה הייתה לוועדה פריטטית בלבד. וזו לא הגיעה להסכמה.(עמ' 19ש'30-32 ,עמ' 19 שורות 24 עד 32, עמ' 20 שורות 1 עד 3).
45. עוד אישר משה כי הליך יישוב המחלוקות אינו חל על גמלאים: "ש. תאשר
שבמהלך כל שנות עבודתך בעיריית אילת, מתוכן שנים רבות בוועדי העובדים, מעולם העירייה לא הלכה להליך יישוב חילוקי דעות עם גמלאים. ת. נכון כנראה שלא היה צורך" (עמ' 20 שורות 29 עד 31)(דגש שלי ש.ש.).
משה אזולאי מפנה בתצהירו כי היישום של חוקת העבודה היא "יישוב חילוקי הדעות בין נציבות העובדים לבין העירייה ". (סעיף 2 לתצהירו), ולא לעניין של גמלאים. בתצהירו הוא מאשר כי הוועדה לא הגיעה להחלטה כך גם פרוט' הוועדה לא התקבל (סעיף 12 לתצהירו).
גם מנספח ב' לתצהיר מר אזולאי מיום 2.9.04 ברור כי ההסכמה היתה "להעביר את הטיפול וההכרעה בעניינה של העובדת כרמלה אלון לוועדה הפריטטית". ועדה בלבד ולא בוררות כך כעולה ממש מלשון מכתבו של מר אזולאי באופן שאינו משתמע לשני פנים, לא כתוב במכתב זה יישום סכסוך על פי החוקה ולא כתובה מילה וחצי מילה על בוררות.
46. דהיינו סקירת עדויות אנשי ההסתדרות מצביעה כי העיריה עשתה מעל ומעבר וכי ההסתדרות עצמה לא בקשה עוד מעבר לכך. מעדות מר אזולאי עולה כי טענות נתבעת 1 עובדתית נכונות אף לגרסתו.
47. גרסת התובעת עצמה לא הייתה קוהרנטית , היא לא הצביעה על המקורות לתביעתה, לא זכרה מרבית הדברים, ואף אם נתחשב בגילה וחלוף כ- 10 שנים ממועד פרישתה, לא היה בעדותה לתמוך בגרסתה כלל.
48. גם לגרסת התובעת הבוררות עלתה אחרי הוועדה הפריטטית מפיו של מר שטרן באופן אישי (עמ' 14 שורות 27 – 29) ברי כי שטרן הנ"ל אינו מוסמך להתחייב.
49. התובעת הסתמכה על נספח ז', מכתב עו"ד שילוני לגב' ריקה ולפיו "אין כל מניעה להסכים גם כעת על בוררות" התובעת לא יידעה להסביר מדוע היה צורך להסכים בשלב מאוחר ולמעשה אישר כי עניין הבוררות עלה רק בשלב מאוחר (עמ' 15 שורות 1 – 5).
50. התובעת לא הציגה כל פניה בכתב משנת 2007 ועד 2010, הגם שניהלה הליך משפטי בשנת 2005 ולא ידעה להסביר מדוע אין בידה תכתובת כזאת (עמ' 16 שורות 17 עד 23). לתצהירה של התובעת צורפו תזכורות בעניין הוועדה הפריטטית לראשונה מיולי 2011 מאת עו"ד יעל שילוני לריקה מור ובחזרה. דהיינו, התובעת לא הצליחה להציג התכתבות הקודמת לוועדה הפריטטית מ 2010. יש בכך לתמוך בטענות כלל הנתבעים, העיריה ,המרכז לשלטון מקומי והממונה על השכר כי יש שיהוי רב בהתנהלות התובעת וכן התיישנות והתנהלות זו גרמה נזק ראייתי בהעדר מסמכים מטעמה . יש לקבל אף טענות אלו של התיישנות ושיהוי משהייתה התובעת מיוצגת בשנת 2005, ולא יכלה לשפוך אור בעדותה על הנמקה לחלוף השנים עד 2010.
51. התובעת הסתמכה על פסיקה הנוגעת להליך יישוב מחלוקות . אולם רובה ככולה נגעה לעובדים בפועל או לזכויות בתקופת עבודה בפועל, באבחנה מהמצב בפנינו בו בועדה הפריטטית כבר הייתה התובעת גמלאית מעל 5 שנים.כך ב סע"ש (תל אביב ) 34860-05-13 יצחק רוקינאן נ' מדינת ישראל המשרד לבטחון פנים ונציבות הכבאות בו תבע גמלאי תוספת כוננות. בגינה התקיימה ועדה פריטטית כללית לכלל העובדים ולא רק לגמלאי זה, אשר קבעה קביעותיה ביחס לתקופה בה היה עובד ודרש כי תחולנה גם עליו. אכן שם הוחלה עליו התוספת בגין התקופה בה היה עובד מן המניין ולא גמלאי. עוד דובר שם בוועדה פריטטית לכלל העובדים ולא ספציפית לתובע שם. יתר על כן עדי התובעת העידו מפורשות כי הוועדה הפריטטית נשוא הליך זה היתה "אישית" כלשונם,כפי שגם הוכח.
52. כך גם בדבע נז / 4-26 דובר בעובדים מן המניין ולכן התאפשרה העברה להליך בוררות. וכן בס"ק 20314-06-10 מדובר בעובדים בפועל עליהם חלה חוקת העבודה בגינה הופנו לוועדה פריטטית ולבוררות.
התובעת הפנתה לפסק הדין בס"ע (נצ) 2955-08 אדרי אלברט נ' עיריית קרית שמונה, אולם עניינו בערעור על החלטת הממונה על הגמלאות, ערעור שלא הוגש ע"י התובעת התובעת, אף כי ב 2005 כבר נודע לה שזו הדרך.
53. גם מטעמים אלו דין התביעה להידחות, שכן נטל ההוכחה על כתפי התובעת, ונטל זה לא הורם על ידה, לא בתצהיר ונספחיו שנידונו לגופם, ולא בחקירתה הנגדית.
54. אכן בשל כך הסתמכנו על המסמכים מזמן אמת כמפורט לעיל וכפי שיפורט גם מטה. מכל מקום לא יכולנו להסתייע בעדותה.
55. מנגד היה בתצהיר הנתבעת , מטעם גב' ריקה מור יוסף , ונספחיו, כדי לשפוך אור על ההשתלשלות של האירועים, גרסתה כי כינוס הוועדה הפריטטית בשנת 2010 הייתה לפנים משורת הדין לא נסתרה וגם לא נסתרה גרסתה כי לא הושגה הסכמה ובכך נסתם הגולל על פרשה זו.
56. גב' מור יוסף העידה כי לאחר הפגישה בשנת 2004, לא נעשתה פנייה מהתובעת לנתבעת וזאת עד 2010. לגרסתה "מנובמבר 2005 מרגע שהתקבלה החלטה שיפוטית בעניין התובעת, סיימנו את העניין. התיק עבר לגמלאים..." (עמ' 21 שורות 9 עד 24). גרסה זו לא נסתרה ע"י התובעת ועדיה כפי שציינו מפורשות לעיל.
57. הגב' מור יוסף עמדה על כך שהפניות החלו ב 2010 וכי נעתרה לבקשתו לקיום וועדה פריטטית בכפוף לאישור הממונה על השכר, הכל בשיחות בעל פה. (עמ' 22 שו' 5-8), אולם עמדה על כך חד משמעית כי הסכמה היתה לוועדה פריטטית בלבד בכפוף לאישור הממונה על השכר וכי לא היתה כל הסכמה לבוררות (עמ' 22 שו' 9-18). עוד הדגישה כי התובעת וגם באת כוחה דאז עו"ד שילוני, לא ניסולפעול מול הממונה על השכר אף שניתנה לה ם האפשרות לפנות אליו ואף שהעירייה בקשה להעביר עניינה לממונה על השכר, כך גם המרכז לשלטון מקומי. לגרסת מור יוסף,התובעת ידעה מדוע לא בחרה ללכת לממונה על השכר כיון שידעה שלא יאשר את מה שניתן במילא כבר , ודאי שלא מעבר לכך (עמ' 22 שו' 28-32, עמ' 23 שו' 31-32, עמ' 24 שו' 1-2, עמ' 25 שו' 10-14).
58. עוד ציינה בעדותה כי הפנתה גם עובדים אחרים לממונה על השכר (עמ' 24 שו' 11-18). לסיכום גרסתה ציינה " ש. את אומרת שבוועדה הפריטטית חגית מגן אמרה לתובעת שלא מגיע לה, ת. היא הסבירה שהעירייה נתנה לפנים משורת הדין. ניסינו לסייע ואתה יודע שגמלאי פורש ב 2005 ואנו מתכנסים ב 2011 זה לא דבר רגיל, זה מיוחד, היה רצון... ". (עמ' 24 שו' 21-25,) ובמפורש ציינה " ש. נספח 2 לתצהירך , זה המסמך שאת קוראת לו טיוטה בלבד. למה הוא לא נחתם. למה העבירו לך מסמך לא חתום? ת. התשובה ברורה. כי לא הסכמנו על זה, לא דברנו על זה " (עמ' 26 שו' 7-12 ) (דגשים שלי ש.ש.).
59. עוד גב' מור יוסף נשאלה ביחס למסמך סיכום הועדה לפיו פונים לבוררות והעלתה תמיהה לאור העובדה כי ההזמנה לבוררות היא מיום 11 ליולי ואילו הוועדה התכנסה רק בחודש אוקט'. משכך כשלה התובעת בהוכחה כי סוכם על בוררות בכלל.
60. נדגיש כי בהתכתבויות של גב' מור יוסף בזמן אמת לרבות עם עם עו"ד שילוני ועם גב' חגית מגן מהמרכז הודגש על ידה כל הזמן כי מדובר בהסכמה לוועדה פריטטית בלבד, לפנים משורת הדין, עם נוכחות אישית של מר אזולאי ללא נוכחות ההסתדרות ולא מכוח החובה המוטלת על ההסתדרות על פי חוקת העבודה. כך באופן חוזר ונשנה.
61. כותבת מפורשות בנספח ה' כי הסכמתה בדיון בפני ועדה פריטטית הינה לפנים משורת הדין, עוד היא מציינת במכתב "בנוסף אני מציעה להבהיר לכרמלה כי יתכן ויתגלו חריגות שכר והיא תידרש להשבת כספים והאם כדאי לה להסתכן". דומה כי אין צורך להוסיף על כך.
62. התובעת בנתה על מכתב שלמה שטרן בעניין הבוררות (נספח ו'), וגם במכתב עו"ד שילוני אליו היא מציינת "אני ממתינה להחלטת הוועדה הפריטטית לפיה הצדדים לא הגיעו להסכמה והדברים מועברים לבוררות." גם מהמייל שלה מיום 1.6.11 עולה כי תוצאת הוועדה הפריטטית היתה חוסר הסכמה. זאת ועוד, במכתבה של עו"ד שילוני מ 14.6.11 לפתע היא מציינת כי אינה סבורה שהדבר נעשה לפנים משורת הדין. האמור במכתב זה אינו עולה בקנה אחד עם כל ההתכתבות מ- 2004 ואילך. ואכן, עונה לה גב' מור יוסף במייל מיום 14.7.11 כך " צר לי אך את שוב לא מדייקת. מלכתחילה אמרתי לך כי אין מה לעשות בעניינה של הגב' אלון מעבר למה ששולם. ברצוני שוב להבהיר כי הגב' אלון קבלה את שכרה באופן מיוחד ובתנאים מיטיבים עבור גמולי ההשתלמות וכו'. בנוסף התקיים דיון בנושא פרישתה שאיני רוצה לפרט מעבר למה שכבר נאמר לך בעבר. אודה לך מאד אם להבא תדייקי לגבי השתלשלות העניינים שהיו רובם ככולם לפנים משורת הדין . אין מקום לקביעתך על כך "שהתנהלותנו הביאה למריחה של 4 שנים" כי לא כך הדבר. אודה לך מאד אם תעבירי את כל בקשתך לממונה על השכר שוב איני אחראית למה שיקבע על ידי הממונה. ". (דגש שלי ש.ש.)דבריה אלה עולים בקנה אחד עם כל ההתכתבות מ 2004 ועם כל המאמצים שעשתה עיריית אילת למען התובעת. כך מדגישה גם במייל מיום 14.7.11 כי נמנעה מלסכן את הגמלאית בדרישה להשבת כספים על תוספות שקבלה שלא באישור.
63 בכל אלה יש להראות קו עקבי של עיריית אילת לנסות לסייע לתובעת ולגונן עליה (מכתב ראש העיר מיום 14.8.11 נספח ח' לתצהיר התובעת וכן מכתבו מיום 6.2.12).למרות שהתובעת עצמה עשתה כל שאפשר כדי לתקוף את העירייה שלא בצדק וללא כל בסיס נורמטיבי .

סוף דבר
64. בהתאם להחלטת בית הדין הוגשה עמדת המדינה בתאריך 20.2.14. הממונה על השכר לא הביע עמדה בשאלת הבוררות אך הדגיש כי כל החלטה תחייב קבלת אישורו של הממונה על השכר, בהתאם לחוק יסודות התקציב תשנ"ה – 1995 לו כפופה העיריה.
65. נוכח מועד סיום עבודתה חל שיהוי ניכר בתביעה זו וכן התיישנות לפי חוק שירות המדינה (גמלאות). (דבע נב / 3-217 עבודה ארצי של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' הבנק הבינלאומי לישראל בע"מ פד"ע כז 3 , וכן בג"צ 3679/94 לעניין זה.)
66. הנתבעת 1 הביאה ראיות חד משמעיות מהן עולה כי כל נושא הועדה הפריטטית היה לפנים משורת הדין לכתחילה ומוצה באי ההסכמה. דהיינו הנתבעת הוכיחה זאת חרף חלוף הזמן ואף שהנטל אינו על כתפיה כלל. (ע"ע 1406/02 עיריית גבעתיים נ' ברקוביץ ואח' תק –אר 2006 (4) 22 ע"א 165/83, בוכריס נגד דיור לעולה פד לח (4) 554 ). ).
67. באשר לטענה להשתק פלוגתא עניינה של התובעת נידון בבש"א בפני בית המשפט בבאר שבע בשנת 2005 הגם שאותו הליך אינו מהווה השתק כפי שציינו לעיל, כאמור, ב 2005 נטענה הטענה כי הוועדה הפריטטית צריכה לקום מכוח הבטחה ואילו עתה הטענה היא לבוררות מכוח ועדה פריטטית שהתקיימה ב 2010 לפנים משורת הדין, לא מדובר באותה עילה לכן אין השתק. מכל מקום היו בהחלטת כב' השופטת אנגלברג אמירות שהתובעת לא פעלה לפיהן ולפיכך לא ניתן עוד למצות ן, כגון הפניה לממונה על הגמלאות.
68. הצבענו לעיל כי חוקת העבודה אינה מאפשרת הליך בירור לגמלאים .(ראה גם תע"א (נצרת) 2745/04 יצחק בוצר נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה מעלה חרמון וכן ס"ע (ב"ש) 54358-003-12 ברוך מזוז נ' המועצה המקומית חורה). ובעילה של מימוש זכות בחוקה נדחית התביעה.
67. כפי שהראינו לעיל בהרחבה דין תביעה זו להידחות מנימוקים רבים ושונים, גם נורמטיבים וגם עובדתיים. מצאנו כי עצם זימון הועדה הפריטטית בנסיבות ההליך, שהיה לפנים משורת הדין, היה גם שלא כדין וחסר נפקות משפטית במילא. וממילא לא הגיעו בועדה להסכמה. כך או כך בכך מוצו כל זכויות התובעת בגין פרישתה , שממילא אף היו מיטיבות.
69. שקלנו בכובד ראש השתת הוצאות של ממש ומשמעותיות על התובעת בגין תביעה זו, אשר בגינה הגיעו אנשים מאילת ומבאר שבע ונגרמה טרחה מיותרת ובלתי מבוססת בעליל. אך כמדיניותו של בית הדין הארצי לעבודה, לעניין גמלאים, ונוכח התרשמותנו מהתובעת עצמה על דוכן העדים, ולא בלי הסוס, אנו קובעים כי כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, י"א אלול תשע"ו, (14 ספטמבר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.

נציג ציבור עובדים
גב' רון

נציג ציבור מעסיקים
מר הומינר

שרה שדיאור, שופטת