הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים סע"ש 25905-11-15

17 אוגוסט 2020

לפני:

כב' השופטת יפה שטיין
נציג ציבור (עובדים) גב' פנינה סופר
נציג ציבור (מעסיקים) גב' אסתר סלנט
התובעת
וולא רגבי

ע"י ב"כ: עו"ד מנאל חאזן
-
הנתבעים
1. אלעאהד אלאסאסיה אלנמודג'יה בע"מ

2. עאהדה ערפאת שתייה עוקה

שניהם ע"י ב"כ: עו"ד ג'ורג' שוכרי

פסק דין

פס"ד זה עוסק בשאלת זכויותיה של התובעת מהנתבעות, הן לאור נסיבות הפסקת העבודה והן לאור שאלת השוואת התנאים לאלו של עובדי משרד החינוך.
המוסכמות בתיק כפי שגובשו בדיון המוקדם:
א. התובעת עבדה כגננת בגן חובה מ 9/12 עד 2/15.
ב. מחודש 3/15 עד 1/6/15 הועסקה התובעת כמורה בכיתה ב', בהיקף של 28 שעות
שבועיות.
ג. התובעת הוכרה על ידי משרד החינוך כבעלת תואר BA ללא תעודת הוראה ובעלת
וותק של שנה אחת נכון ליום 1/9/12.
ד. הנתבעת הינה מוסד מוכר לא רשמי והתובעת אמורה היתה לקבל שכר בהתאם
לתנאי משרד החינוך.
ה. התובעת קיבלה ברוב התקופה את שכרה בהעברות בנקאיות לחשבונה, וכן קיבלה את תלושי השכר (לטענת התובעת קיבלה רק חלק מהם).
ו. הנתבעת 2 היא הבעלים והמנהלת של הנתבעת 1.
ז. אחוזי המשרה של התובעת כאמור בסעיף 17 לכתב התביעה.
הפלוגתאות אשר נוסחו בדיון:
א. האם התובעת קיבלה את מלוא המגיע לה כפי שהיתה מקבלת לו היתה עובדת
ישירות במשרד החינוך? ככל שלא, מהם הסכומים המגיעים לה כשכר עבודה/זכויות סוציאליות.
ב. האם נכונה טענת התובעת כי שכרה הולן? ככל שכן, מה גובה השכר המולן, והאם תהיה זכאית לפיצויי הלנה ובאיזה שיעור?
ג. האם הנתבעת הפרישה את מלוא הסכומים בגין התובעת לפנסיה, גמל והשתלמות (בין היתר לאור פלוגתא 1).
ד. נסיבות הפסקת עבודתה של התובעת, והאם פוטרה שלא כדין, ולפני המועד של 31/5. בהתאם לכך, זכאותה לפיצויי פיטורים , פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, ופיצוי בגין הפסדי שכר בשל מועד הפסקת העבודה?
ה. האם נכונה טענת התובעת כי נוכה משכרה שכר שלא כדין ולא הועבר לקרנות.
ו. האם התובעת קיבלה את מלוא המגיע לה כדמי הבראה והאם זכאית לדמי ביגוד לאחר סיום יחסי עובד ומעביד?
ז. זכאות התובעת לפיצוי עקב אובדן רווחי הקרנות בגין אי הפרשה במועד.
ח. האם התובעת קיבלה את מלוא תלושי השכר, וככל שלא, האם תהיה זכאית לפיצוי עקב כך?

דיון:
מבוא:
א. ראשית יצויין כי ע"פ מוסכמה ד' דלעיל הנתבעת הינה מוסד מוכר לא רשמי ואין חולק כי התובעת אמורה היתה לקבל שכר בהתאם לתנאי משרד החינוך. כך גם אין מחלוקת לעניין הדין החל , וכן לעניין תפקידה בנתבעת, תקופת עבודתה והשכלתה. לאור זאת, ולאור ההסכמה על תקופת עבודתה כגננת ותקופת עבודתה כמורה, היקף המשרה והשכלתה (כמפורט במוסכמות), הרי שמעבר לשאלת סיום יחסי עובד ומעביד, חלק ניכר מהמחלוקות בתיק תיפתרנה על ידי בדיקה חישובית בשאלה האם התובעת קיבלה את המגיע לה - בהתאם לכללי משרד החינוך, ובהתאם להשכלתה וויתקה. נציין כבר עתה כי התשובה לכך שלילית וכי אכן מגיעים לתובעת הפרשים בהשוואה לתנאים החלים ע"פ נתוניה האישיים – במשרד החינוך.
ב. בעניין זה נציין כי בעוד שהתובעת המציאה חוות דעת לעניין החישובים מטעם רו"ח וסים עיסאווי – הנתבעים לא עשו כן , אף שהמנהלת הצהירה בתצהירה כי תגיש חוות דעת של חשב שכר - דבר שלא נעשה. דבר זה פועל לחובת הנתבעות מה גם – שכפי שיובא בהמשך –חוות דעת של רו"ח וסים עיסאווי עשויה כנדרש, ולא נסתרה.
ג. למרות האמור במוסכמות - שבה המנהלת וטענה בתצהירה באריכות כי אין להחיל את כללי משרד החינוך (אלא רק בהתאם לאחוזים שהתקבלו ממשרד החינוך ביחס לתקציב הכולל של בית הספר). נציין כי הנתבעות לא יכולות בשלב ההוכחות לחזור מההסכמות שהתקבלו בתיק במעמד הצדדים, כאשר לא הוגשה מטעמן כל בקשה לתיקון רשימת המוסכמות. על כן רשימה זו הינה מחייבת.
ד. בנוסף, אפנה בעניין זה לפסקי הדין של חברותי – השופטות שרה ברוינר (תיק 20880-04-15 והשופטת שרה שדיאור (7676-01-15) אשר דנו בהרחבה בעניין זה וקבעו כי כללי משרד החינוך חל ים במלואם על ביה"ס שהינו מוסד מוכר ולא רשמי. כמו כן נפנה לסע"ש 5719-07-12 בעניין שבין פאטמה ואח' – עמותת נשים אמילסון מפי השופט (כתוארו אז) כאמל אבו ק אעוד אשר כתב כי "עם זאת, הכלל המנחה בהתאם לתקנה 3(א)(6) לתקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים), התשי"ד-1953 ופסק דין בוסי, הוא כי תשלום שכר ייעשה בהתאם לכללים ולשיעורים הנהוגים במשרד החינוך. הפרשנות לעניין מהות ספציפי והגדרתו כ"משכורת" (וכן שיעור או כלל לתשלום המשכורת) תיעשה בנסיבות ההוראה הספציפית ובהתאם לכללי הפרשנות, ביניהם תכלית התקנה; ההוראה על מועד מתן הודעה על סיום העסקה עד ה- 31 במאי תחול על התובעים מכוח הכלל החל על עובדי ההוראה בכללם ובהתאם לפסיקה שקדמה לפסק דין בוסי".
דברים אלו רלבנטיים ונכונים אף לענייננו.
נסיבות ומועד סיום העבודה:
ה. התובעת הצהירה (סעיף 26 לתצהירה) כי היא ועובדות אחרות קיבלו הודעה ב-
1/6/15 על כך שהן יוצאות לחופשה ללא תשלום החל מיום למחרת, דהיינו מה- 2/6/15 ללא קביעת מועד סיום החופשה, ומבלי שידעו מתי והאם תוחזרנה
לעבוד. התובעת שבה וחזרה על דברים אלו בעדותה, וכן צירפה הו דעות ווטסאפ,
תמלול ההקלטה בבית הספר והתלונה במשטרה ש הגישה ביום 1/6/15 בערב (בשל
אירוע תקיפתה באותו יום) כאשר התלונה מתייחסת לאירוע שאירע בביה"ס
באותו יום בשעה 14:00.
ו. לעניין זה העידה התובעת בחקירתה הנגדית (עמ' 16 משורה 16):
"ש. באותה שיחה לא אמרת לה תגידי לי מה זאת אומרת לא להגיע מחר? אנחנו מפוטרות או לא? שאלת אותה את זה?
ת. אני אמרתי לה אני לא מסתפקת בכך, אני רוצה מכתב רשמי חתום על ידי עהדה, שיגיד לנו למה אנחנו החמש האלה מפוטרות ומה הסיבות לפיטורים.
ש. והיא ענתה לך דלאל?
ת. אמרה לי תמתיני, עהדה תגיע במשך היום והיא איחרה, ואנחנו המתנו והמתנו, ועד סוף היום היא לא הגיע. ודלאל אמרה אני אדבר עם אעדה ואתן לכם את המסמך.
ש. את התעקשת לקבל מדלאל מכתב שאת מפוטרת.
ת. אני ביקשתי מדלאל שתכין לי מכתב רשמי על הדיבור הזה.
ש. איזה דיבור?
ת. שאנחנו נלך הביתה ולא נחזור. ושתבהיר מה הסיבות לכך.
ש. ת. זו היתה תקופה שהייתי צריכה לעשות ציונים, אז איך אלך ולא אחזור? לפי מה שאני מבינה בידע הפשוט שלי, ההיעדרות שלי לתקופה של 15 ימים ברצף יכולה להיחשב לפיטורים.
ש. בסעיף 25 לתצהיר, קיבלת שיחה ואת אומרת שמה שאמרו לך באותה הודעה שהחל מיום 2/6/15 אתם יוצאים לחופשה ללא תשלום, ולמעשה מפוטרות. באותה הודעה ששלחו לך, שלחו לך הודעה ואמרו לך את לא באה מחר לעבודה ואת הסקת שאת מפוטרת, או שאמרו לך את לא תבואי מחר לעבודה ואת גם מפוטרת?
ת. אמרו לי תלכי ואל תחזרי ואמרתי להם אני עוד צריכה לגמור את הציונים. ואז שלחה מורה ולקחה ממני את הפנקס שרשמתי בו את הציונים, והיא אמרה לי דלאל אמרה לי לקחת את זה ממך כי את הולכת ולא חוזרת, את מפוטרת. מה אפשר להבין מזה?
ש. כשקיבלתי את ההודעה בהתחלה, ההודעה היתה שאת מפוטרת, או שהסקת מזה שאת מפוטרת?
ת. אני התקשרתי לדלאל ואמרתי לה תביא לי מסמך רשמי ותגידי לי מה הסיבות. היא אמרה לי ככה רוצה הגב' עהדה. כעבור כמה רגעים הגיעה אותה מורה ולקחה ממני את פנקס הציונים. המורה הזאת הסבירה לי שדלאל התקשרה אליה והיא אמרה שאותה מורה תמשיך לעשות את הציונים, כי אני לא ממשיכה החל ממחר.
ש. כשדיברת עם דלאל, אחרי סעיף 25, ושאלת אותה, והיא אמרה לך במפורש שאת מפוטרת.
ת. היא אמרה לי שגב' עהדה ככה רוצה, שאלתי אותה אני מפוטרת, היא אמרה לי תלכי ואל תחזרי. שאלתי אותה למה" (ההדגשות אינן במקור –י.ש).
כפי שיובהר בהמשך – עדות זו מקובלת עלינו כאמינה , וזאת בניגוד לעדויות של המנהלת עאהדה עוקה (להלן גם: עאהדה) ושל סגניתה דלאל קאסם חרבווי (להלן גם: דלאל), אשר היו בהן סתירות מהותיות וגרסאותיהן לא היו משכנעות.

ז. בכתב ההגנה אין כל התייחסות לשאלת נסיבות הפסקת עבודתה של התובעת ואף
לא למועד העזיבה.
בדיון מיום 7/2/18 (עמ' 8 לפרוטוקול שורה 3), נרשם מפי ב"כ הנתבעות:
"לשאלת בית הדין, אנו טוענים שהתובעת נטשה את העבודה לאחר שתקפה את
גב' דלאל ולקחה גם תיקים מבית הספר". אין כל אזכור לכך שנאמר לה שלא
להגיע יותר לבית הספר בתקופת הח ופשה עד שיקראו ל ה (דבר שבסופו של דבר
העידו על כך עדות הנתבעות). כך גם בתצהירה של המנהלת נרשם פרק בשם:
" סיום היחסים – התפטרות". משמע – גם בתצהיר עומדת המנהלת על הג רסה כי
התובעת התפטרה.

ח. סעיף 6 (בפרק "סיום היחסים – התפטרות ") לתצהירה, הצהירה המנהלת, עאהדה, כי "היום האחרון בו הייתה התובעת בבית הספר היה 28/5/15".
ובהמשך בסעיף 7 לתצהירה:
"לקראת סוף חודש יוני בכל שנה בית הספר מעביר מבחנים סוף שנה, כך שעד ליום 30/5 לכל שנה הוא המועד האחרון בו מגיעים תלמידים או הוריהם לבית הספר, ולאחר אותו מועד לא מגיע אלא רק מורים אל בית הספר" כך לשון הסעיף.
סעיף 8 לתצהירה:
"אני מצהירה כי לקראת אותו תאריך אני הודעתי אל כל המורות שבשלב זה אין כל צורך למורות להגיע לבית הספר שכן אין כל תלמידים ורק במידת הצורך יוזמנו הם לבית הספר" (ההדגשות אינן במקור – י.ש).
ט. בעדותה, (עמ 46 משורה 6) נשאלה עאהדה והשיבה:
"ש. את יודעת על האירוע שהיה ב-28.5.
ת. כן.
ש. את יכולה לתאר.
ת. יש כמה מורות שהתלוננו שאין להן את הכסף לשלם לנסיעות, אמרתי שהן יקבלו חופש ויחזרו בתחילת שנה"ל. יש כמה מורות שהיו צריכות להשלים את העבודה.
ש. איך הודעת להן על זה שהן יקבלו חופש.
ת. רגיל.
ש. מה זה רגיל.
ת. כל שנה מי שמסיים למה שיבוא? מה הוא יעשה?
ש. את אומרת שהודעת להן באופן יזום ומכוון שיפסיקו להגיע.
ת. לא, אמרתי להן מי שסיימה את העבודה שתנוח, על מנת שיחסכו לעצמן כסף.
ש. איזה כסף הן צריכות לחסוך לעצמן.
ת. נסיעות.
ש. כמה זה עולה.
ת. אני לא יודעת. כל אחת ואיפה שגרה.
ש. איך הודעת להן את ההודעה הזו.
ת. דרך המורות, אמא שלי הייתה חולה בתקופה הזו, הייתי יום אחד נוכחת שם וזה עבר דרך המורות.
ש. את לא זוכרת למי אמרת או התקשרת.
ת. לא זוכרת.
ש. הייתה בעיה עם ההודעה הזו אח"כ.
ת. לא. לא היו בעיות, שום דבר. התובעת הגיעה לביה"ס וגנבה את הניירות..." (ההדגשות לא במקור – י.ש).
י. אם אכן התובעת נטשה את עבודתה כפי שנטען תחילה, דהיינו – התפטרה בעצמה בסוף מאי, ואם הלימודים מסתיימים ב-30/5 כטענת המנהלת, מדוע, לגירסתה היה צריך להודיע לתובעת שלא לבוא לעבודה בחופש ? הרי היא התפטרה, לטענתה, מיוזמתה. וגם אם אינה עומדת עוד על טענת ההתפטרות – מ דוע היה צורך להודיע למורות לא להגיע בחופש - הרי ברור ומובן מאליו שהמורות לא אמור ות להגיע לבית הספר בחופשת הקיץ ! גם הטענה שהלימודים הסתיימו ב-30/5/15 תמוהה: האם הלימודים לא אמורים להסתיים בסוף החודש (ובחודש זה היו 31 ימים)?
הטענה הנוספת כעולה מעדותה של המנהלת, כי רצתה לחסוך להן כסף לנסיעות נראית תמוהה עוד יותר. וכי ההודעה הדרמטית שנמסרה לתובעת (וככל הנראה גם למורות אחרות) לא לבוא לביה"ס בחופש (כפי שהעידו גם דלאל וגם העדה הנוספת חנין עמרו) הייתה רק על מנת לחסוך להן הוצאות נסיעה?! מה גם שהמנהלת כלל לא ידעה בכמה מסתכמות הוצאות הנסיעה. בעניין זה העידה דלאל כי בעקבות ההודעה על יציאה לחופשה התפתח ויכוח אלים (עמ' 37 שורה 27). האם ויכוח אלים פורץ אך ורק כאשר מודיעים למורות - לטובתן - לא להגיע לחופש, אף שיקבלו שכר, וזאת רק כדי לחסוך להן מעט דמי נסיעות?!
יא. עוד יצויין כי מתצהירה של המנהלת עולה כי היא י דעה מידע אישי כי יום העבודה האחרון של התובעת היה ב-28/5/15 וכי לקראת ה-30/5 (שהוא יום העבודה האחרון בביה"ס, לטענתה) הודיעה לכל המורות שאין צורך שיגיעו לביה"ס, וכי לא נאמר להן שמדובר בחל"ת. אלא שבעדותה בבית הדין העידה שלא הייתה כלל באותו יום בבית הספר כיוון שאמה הייתה חולה.
וכך השיבה בחקירתה הנגדית לשאלה: איפה הייתה באותו יום (עמ' 44 משורה 21):
"ת. אצל האמא. היא הייתה חולה... או שהייתי בבית חולים או שהייתי בבית אצל אמא שלי".
לאור זאת ביקשה ב"כ התובעת לפסול את האמור בסעיפים 11-14 לתצהירה. ואכן, מתברר מעדותה זו כי כלל לא הייתה בביה" ס באותו יום וכי דברים אלו עליהם הצהירה - לא היו מידיעה אישית שלה, כולל מועד סיום עבודתה של התובעת.
יב. ואכן, בניגוד לאמור בתצהיר המנהלת , גם מעדותה של דלאל סגנית המנהלת, עולה שהמנהלת אכן לא הייתה באותו יום בביה"ס.
תחילה הצהירה דלאל (סעיף 8 לתצהירה):
"הנני מצהירה כי על רקע האמור ובסוף מאי 2015 ולשם ימצו הוצאות המורות הודיעה גב' עהאדה כי בשל סיום שנת הלימודים אין כל צורך להתייצב לביה"ס אלא רק באם נדרש העניין". (השגיאות במקור).
מתצהירה זה ניתן ללמוד כי ע"פ הידוע לה אעאדה הודיעה אישית למורות על שאינן צריכות להמשיך ולהתייצב בבית הספר.
אולם בחקירתה הנגדית העידה דלאל כי המנהלת כלל לא הייתה נוכחת באותו יום בבית הספר. וכך נשאלה והשיבה (עמ' 37 משורה 3 ואילך):
"ש. למה גב' אעידה בעצמה לא הודיעה את זה למורות?
ת. כי היא היתה מבקרת במשרד החינוך והיתה עסוקה. היה לה את הדברים שלה, מה ששייך למשרד החינוך והעבודות שלה. היתה הולכת ושואלת למה הוצאתם את המשכורות למורות, והמורות צריכות את הכסף שלהן.
ש. בקיצור היא היתה עסוקה ולא היתה בבית הספר?
ת. ביום ההוא אני לא זוכרת.
ש ביום שהודיעו למורות שהן לא צריכות לבוא יותר לבית הספר, גב' אעידה היתה עסוקה ולא היתה שם נכון?
ת. לא היתה נוכחת.
ש. את יכולה להסביר לי, באותו סעיף, את אומרת "אין צורך להתייצב בבית הספר, אלא אם נדרש העניין". תוכלי לתת לי דוגמאות מתי כן נדרש העניין?
ת. סליחה, מי שאמר על זה, זה לא אני. מי שדיווח על זה, זה לא אני זה פאטום קלותי. אני לא הייתי נוכחת באותה קומה שבה היו נוכחות וואלה, התובעת ועוד 5 מורות, לא הייתי נוכחת באותה קומה של התובעת ועוד 5 המורות. לא אני הבאתי את הדיווח הזה.
ש. בתצהיר את מצהירה שזה מידיעה שלך. ועכשיו את אומרת שלא היית בכלל באותה קומה, ושמשהיא אחרת הודיעה על זה.
ת. התובעת אמרה שאני דיווחתי על זה, אבל לא אני דיווחתי על זה, מי שדיווחה על זה זו פאטום קלותי, אני הייתי בבניין ובמקרה עברתי, הן היו מדברות ביניהן, אני במקרה נכנסתי, הם התחילו להתווכח, ואני אמרתי להם שאני שומעת מהן את הדבר הזה, ואמרתי להן שמי שיש לה הערה ותלונה שתכתוב את זה על ניירת, ואני אעביר את זה למנהלת" (ההדגשות לא במקור –י.ש).
בעניין זה יצויין עוד כי עאהדה לא זכרה למי מהמורות פנתה כדי להודיע להן על החופשה, כאשר כאמור, שמה של קאלותי הועלה על ידי דלאל לראשונה אך בחקירתה הנגדית ולא בתצהירה.
יג. בתצהירה של עאהדה עולות סתירות נוספות לעומת עדותה בבית הדין. כך למשל הצהירה (סעיף 1 לפרק "סיום היחסים – התפטרות ): "הנני מצהירה כי התובעת החלה לעבוד אצל הנתבעת בשנת הלימודים 2013-2014". בעדותה לעומת זאת (עמ' 43 משורה 31 וב המשך בעמ' 44 רישא) נשאלה והשיבה:
"ש. אני מפנה לתצהיר עדות ראשית של העדה, תחת הכותרת סיום יחסים התפטרות, עמ' 6, סעיף 1. מקריאה. את מוכנה לתקן את העדות הזו לשנת 2012, כפי שאמרת עכשיו.
ת. אני צריכה להיות בטוחה בזה, אני לא יכולה לזכור כל אחד.
ש. אני מזכירה לך שאת מעידה תחת אזהרה, לפני כמה שורות אמרת כי היא התחילה לעבוד בשנת 2012, בתצהיר שלך את אומרת 2013.
ת. אולי יש טעות דפוס, אני צריכה להיות בטוחה בזה. לא אני כתבתי את זה בתצהיר". (ההדגשות לא במקור – י.ש).

יד. דלאל, העידה לראשונה בחקירתה הנגדית כי מי שהודיעה למורות שלא להגיע יותר לבית הספר הייתה פטום קאלותי, ולא היא, וכי היא עצמה כלל לא הייתה באותה קומה כשפטום קאלותי דיברה עם המורות, אלא היא הגיעה רק אחרי שהתפתח הוויכוח. אם כך האמור בסעיף 8 לתצהירה של דלאל, כאמור לעיל לא ידוע לה מידע אישי, ובוודאי אינו נכון לאור עדותה בבית הדין.
טו . יצויין עוד כי דלאל העידה כי אכן המורות היו ממורמרות בעקבות השיחה עם קאלותי, וכי היא העבירה למנהלת את תיבת התלונות. אלא שבאופן תמוה - עאהדה טוענת כי כלל לא קיבלה תלונות כאלה, וכי לא היו כל טענות מצידן.
מכל מקום עצם ההתמרמרות של המורות, כפי שהעידה דלאל, והוויכוח האלים שהתפתח בין המורות לבין קאלותי, מלמד בבירור כי הודיעו להן שלא לחזור ללימודים -אלא אם יחליטו להעסיקן בשנה הבאה- וכי לא יקבלו עוד משכורות . אחרת - מדוע היו ממורמרות? רק בגלל שרצו לפעול למענן ולחסוך מהן הוצאות נסיעה?! ברור כי לו היו אומרים להן כי פשוט הגיעה חופשת הקיץ והן רשאיות להיות בביתן תוך קבלת תשלום מלא, לא היה מתפתח כל ויכוח ולא הייתה כל התמרמרות מהודעה סתמית זו. דו וקא ההתמרמרות והכעס מלמדים כי גרסת התובעת נכונה.
טז. ביום העבודה האחרון, ובעקבות ההודעה על היציאה לחופשה נטלה התובעת חומר השייך לבית הספר (יומנים, דוחות וכד). לטענת התובעת בסעיף 29 לתצהירה התיק כלל " מחברות, ניירות עבודה ובחינות של תלמידים עליהם התכוונתי לעבוד גם בבית". לדבריה, אחת המורות נשלחה על מנת לקחת ממנה בכוח את השקית עם החומר שהיה בו . מנגד טוענות הנתבעות כי התובעת ניסתה לגנוב חומר השייך לבית הספר, חומר הכולל קלסרים, יומני נוכחות ותוכניות עבודה ולכן השקית נלקחה ממנה. זאת, אף שבהמשך הסכימה כי מדובר בחומר המצוי בכיתות בד"כ. אם אכן לא נאמר לתובעת להפסיק להגיע לעבודה , כטענתה, וכי רק נאמר לה לצאת לחופשה – מדוע היה אסור לה לקחת חומר המצוי תדיר בכיתה כדי לעבור עליו וכדי לתת ציונים? נראה, אפוא, כי היה ברור גם לתובעת וגם לדלאל כי מדובר ביום העבודה האחרון. התובעת, אשר לא קיבלה כל מכתב פיטורין מפורש ודאגה לזכויותיה, רצתה ככל הנראה כי יהיו ביד יה יומנים וכד' על מנת להוכיח את ימי עבודתה וכד', ודלאל עשתה הכל על מנת שחומר זה העלול לפעול כנגד בית הספר - לא יהיה בידה. זו הסיבה לאותו אירוע קשה שאירע ליד בית הספר.
י ז. ונקודה נוספת: בדיון המוקדם שקוים בבית הדין ביום 7/2/18 נכחה גם דלאל והיא אמרה (עמ' 8 שורות 11-13) בין היתר כי יש לה צילומים של אירוע זה. אלא שצילומים אלו לא הוצגו לבית הדין. לו היו מוגשים הצילומים – ניתן היה לשפוך אור על האירוע, וככל הנראה גם על תאריך האירוע , אך הנתבעות לא המציאו את הצילומים. כידוע, הימנעות מהבאת ראיה כה חשובה של הצילומים שיכולים לכאורה לחזק את גרסת הנתבעות – פועלת לחובתן.
יח. עוד עולה תמיהה מדוע לא הוזמנה פטום קאלותי לעדות. לאור עדותה של דלאל כי ההודעה נמסרה למורות על ידי פטום קאלותי ולא על ידה (כמשתמע מתצהירה), אך טבעי היה שתובא כעדה מטעם הנתבעות על מנת להעיד ממקור ראשון מה הודיעה לתובעת בשם המנהלת ובאיזה תאריך. אלא שגב' קאלותי כלל לא הוזמנה להעיד מטעם הנתבע ות. אי הבאתה של עדה כה חשובה פועלת אף היא לחובת הנתבעות. שהרי לו הייתה מגיעה, יכולה הייתה - לגרסת הנתבעות - לאשש את גרסת ן כי בסה"כ התבקשו המורות שלא להגיע בחופשה כדי לחסוך בהוצאות נסיעה וכי לא נאמר דבר על כך שלא יקבלו משכורות. משגב' קלאותי כלל לא הוזמנה מטעמן לעדות, מתבקשת המסקנה כי ייתכן שהייתה מעיד ה דברים אחרים שאינם לטובת הנתבעות וכי לכן לא הובאה לעדות.
יט. מתצהיר המנהלת בעצמה עולה, כאמור, כי הודיעה לתובעת כי היא אינה יכולה להמשיך לעבוד כי אין תלמידים, אלא אם כן תקבל הודעה על חזרתה לעבודה. אמנם יש מחלוקת מתי התרחשה שיחה זו אך ברור כי נאמר לתובעת שלא להגיע לבית הספר כי לא בטוח אם יהיה צורך בהעסקתה לשנה הבאה.
מכל האמור לעיל עולה בבירור כי נאמר לתובעת שלא להגיע בשלב זה ללימודים, אלא רק אם יקראו לה לחזור וכי בינתיים אינה מקבלת משכורת. משמעות הדבר כי התובעת פוטרה.
כ . תמיכה לעמדת התובעת עולה דווקא מעדותה של עדת הנתבעת - עומר חנין אשר העידה כי אכן אמרו לה ן להישאר בבית אלא אם כן יקראו להן לע בוד. אמנם העדה העידה כי היא עצמה הוחזרה ללימודים, אך אין בכך כדי ללמד על כך שגם לתובעת אמרו לחזור – מה שגם המנהלת לא טוענת שביקשה מהתובעת לחזור.
כא. לטענת ב"כ הנתבעים בסיכומיו, לא ניתן לראות בתובעת כמפוטרת שהרי גם לגרסתה נאמר לה לא לבוא יותר , לא הוזכרה המילה חל"ת, ולא נאמר לה שהיא מפוטרת. אלא שמרגע שמודיעים לעובד שלא להגיע לעבודה – אלא אם כן יודיעו לו לחזור - משמעות הדבר כי הוא מפוטר, שהרי לא ניתן לצפות ממורה לשבת בחוסר וודאות בביתו , מבלי לדעת אם יש לו עבודה בשנה"ל הבאה אם לאו. גם הטענה כי בסופו של דבר שולמה לה משכורת חודש יוני 2015, אינה מלמדת על האירועים בזמן אמת ועל מה שנאמר לה באותו זמן. כאמור, עדיפה עלינו לחלוטין גרסת התובעת כי נאמר לה באותו זמן כי לא תחזור לעבודה, גם אם בדיעבד שולמה לה משכורת חודש יוני.
כב. מכל האמור לעיל ולאור הסתירות הרבות של המנהלת וסגניתה, עדיפה עלינו לחלוטין עדות התובעת (אשר נתמכה כאמור במסמכים שונים) כי האירוע התרחש ב-1/6/15 ולא ב-28/5/15 כנטען על ידי הנתבעות.
התובעת פוטרה אפוא, על אתר, ללא קבלת פיצויי פיטורין וללא עריכת שימוע.
כג. לאור הילכת בוסי והפסיקות דלעיל – גם כאשר מדובר בבי"ס מוכר שאינו רשמי, יש להודיע על הפיטורין עד ליום 31/5 של השנה השוטפת , שאם לא כן עלול המורה שלא למצוא עבודה בבי"ס חלופי , דבר המצדיק תשלום שכר לשנה הבאה, ככל שלא מצא עבודה חלופית. מאחר שהתובעת התחילה לעבוד במקום עבודה אחר ב-10/15, ובהתחשב בכך שבפועל קיבלה בסופו של דבר משכורת עבור חודש יוני 2015, הרי שהתובעת הייתה זכאית לפיצוי כספי בגובה משכורותיה לחודשים יולי אוגוסט וספטמבר 2015 לפי המשכורת שהייתה משולמת לה במשרד החינוך (ע"פ חישובי רואה החשבון וסים עיסאווי ). אלא שבכתב התביעה ביקשה התובעת משכורות לחודשים מאי – אוגוסט 2015. מכיוון שבסופו של דבר קיבלה משכורות של מאי ויוני, הרי שע"פ כתב התביעה זכאית לחודשים יולי ואוגוסט בלבד (כאשר אין כל טענה בכתב התביעה לגבי חודש ספטמבר). לפיכך, ובהתאם ובסך של 5 ,306 ₪ לכל חודש , ובסה"כ סך 10,612 ₪.
כד. לעניין השימוע, בהתחשב בתקופת עבודתה של התובעת למשך 3 שנים, מקובל עלינו כי הפיצוי בגין פיטוריה לאלתר ללא שימוע יעמדו על כ-3 חודשי משכורת, ובסה"כ 15 ,000 ₪.

כה. פיצויי הלנה:
אין חולק כי שכרה של התובעת הולן פעמים רבות, החל מסוף שנת 2014, כפי שעולה אף מתצהירה של דלאל (סעיף 2). כך גם עולה למעשה מעדותה של המנהלת אשר העידה (עמ' 45 משורה 17) :
"ש. בשנת 2015 שאנו טוענים כי אתם פיטרתם את התובעת, היו לכם בעיות כלכליות.
ת. היו בעיות אבל זה לא תלוי בי, באו ונתנו ביקורת.
ש. היו לכם בעיות כלכליות ב-2015.
ת. כן, נתנו לנו ביקורת.
ש. אני מפנה לעמ' 8 בתצהירך, סעיף 11, שהליך הביקורת אשר בפועל גרם לעיכוב תשלום, נאלצה הנתבעת לשלם ממקורות אחרים את משכורות המורים ואף לפעמים באמצעות הלוואות, מי פנה לקבל את ההלוואה.
ת. אני לקחתי מהבנקים.
ש. כמה הלוואות לקחת.
ת. זה משהו אישי למה שאענה לך"

בהמשך משהתבקשה ע"י בית הדין להשיב, טענה באופן כללי שלקחה הלוואות מבנקים בירדן וגם מחלפן כספים. התובעת לא המציאה כל אסמכתא בעניין זה , לא ידעה לציין מה שמו של חלפן הכספים, ולא ידעה לציין כמה הלוואות לקחה וממי בדיוק. דברים אלו נשארו עמומים. יצויין כי אף שדלאל ניסתה ליצור רושם בעדותה כי היא יודעת על ההלוואות ועל הקשיים הכלכליים של בית הספר – בעדותה ניסתה לגמד את תפקידה והעידה כי אינה יודעת על כך פרטים. כך גם לא קיבלה התובעת פיצויי פיטורין, אף שכאמור שוכנענו כי בנסיבות הפסקת העבודה יש לראות את התובעת כמי שפוטרה.
בנסיבות אלו, ניתן היה לפסוק פיצויי הלנה בסכומים גבוהים.
יחד עם זאת, ולמרות שלא הובאו מסמכים לעניין הקשיים הכלכליים, מקובל עלינו כי היו בביה"ס בעיות כלכליות אשר מנעו את התשלומים השוטפים כפי שהעידה המנהלת. בעניין זה, ומתוך הבנה כי היו בעיות כלכליות, אך אלו לא נתמכו במסמכים החלטנו להעמיד את גובה פיצויי ההלנה (כולל הלנת פיצויי פיטורין) בשיעור של 10,000 ש "ח. למען הסר ספק סכום זה יכלול בתוכו את הפרשי הריבית וההצמדה בגין תשלומים שלא שולמו במועד לתובעת מיום סיום העבודה ועד למתן פסה"ד.
זכויותיה הכספיות של התובעת
כו. כפי שנאמר לעיל- הנתבעת כלל לא הביאה רואה חשבון מטעמה – אף שיש לנתבעת דרך קבע רואה חשבון. הטענות כי לא מגיעים לתובעת כספים נטענו בעלמא, כאשר גם בסיכומים שבו הנתבעות וחזרו על הטענות שהתובעת לא זכאית לקבל את הכספים בהשוואה לתנאי משרד החינוך (טענה שכאמור אינה מתקבלת). מנגד – עדותו של רואה החשבון וסים עיסאווי מטעם ה תובעת מקובלת עלינו כאמינה ומכל מקום לא נסתרה. העד השיב כי הוא מסתמך על התלושים, על השכלתה - בעלת תואר B.A ללא תעודה של מורה מוסמכת, ויתקה של התובעת, שהייתה שנה אחת במועד תחילת עבודתה, ובהתייחס לתקנות שירות עובדי הוראה (שצורפו כנספח ת-2). העד הסביר כי מה שמשנה זה ההשכלה והוותק של התובעת ולא באיזה ת פקיד בדיוק הועסקה (גננת או מורה). הנתבעות לא הראו ולו לכאורה כי אופן חישובו אינו נכון, ועל פניו תואמת חוות דעתו את האמור בנספח ת/2.
כז. על פי תחשיביו של רואה החשבון, זכאית התובעת לתשלום של 93,935 ₪ בגין זכויות קוגנטיות (כולל הפרשי שכר, הפרשות לפנסיה ולפיצויי פיטורים, הבראה ודמי ביגוד).
יצויין – אף שהנתבעים לא העלו טענה זו בסיכומיהם - בית הדין אינו רשאי לפסוק דמי ביגוד לאחר סיום יחסי עובד. ע"פ הפסיקה, הזכות לביגוד היא זכות נלווית אשר אינה נחשבת כשכר עבודה ולכן איננה ניתנת לפדיון ע"ע 300080/98 כהן אברהם - גביר קבלנים בניה ופיתוח בע"מ (13.9.2001)) .
לכן מהסכומים שקבע רואה החשבון יש להוריד את הסך של 6,061 ₪ בגין דמי ביגוד, ובסה"כ בגין הזכויות הקוגנטיות ע"פ הכללים הנהוגים במשרד החינוך, זכאית התובעת לסכום של 87,874 ₪ (זאת בנוסף לזכויות נוספות ה מגיעות לה בגין אי עריכת שימוע, פיצויי הלנה ופיצוי בגין פיטורין לאחר -31/5)
כח. הרמת מסך ההתאגדות – אכן , אין ספק כי זכויותיה של התובעת לא שולמו במלואן וכי אכן זכאית לסכומים ניכרים מתביעתה. אעפ" כ אין בסיכומי התובעת כל טענה לגבי הרמת מסך, ונראה כי התובעת ויתרה על טענות אלו. יצויין כי גם הטענה בדבר חבותה האישית מכוח פקודת הנזיקין נזנחה (מה גם שאין לבית ה דין סמכות לדון בעילות מתחום פקודת הנזיקין).
כט. ונקודה נוספת - התנהלות הנתבעות בתיק:
התובעת העידה בעדות ראשית משלימה כי חברותיה לעבודה צירפו אותה ימים ספורים לפני הדיון לקבוצה כאשר שם הקבוצה היה "הבוגדות" , על מנת להשפילה.
בהמשך העידה (עמ' 13 משורה 5):
"...ואחרי זה קיבלתי הודעה מוקלטת שכתוב שזה מאסמאא אטרש והתוכן שלה אנחנו בנות טובים ואני לא מבינה באיזה זכות הזכרת את השם שלנו במשפט שלך נגד עהדה, ושתדעי שאנחנו לא מוכנות להיכנס לבתי המשפט בגללך או בגלל עהדה. אני נמנעתי מלהגיב. חנין עמר הוסיפה שהיא לא רואה לנכון להגיב לנו ושהיא תדע איך להגיע אלי, ולבעלי ולמשפחתי, כדי לחנך אותי לא להגיד את השם שלהן בבית המשפט, ובגלל זה היא אמרה שהיא תבוא עם עהדה להעיד נגדי.
ש. ההודעות האלה נשלחו לך בוואט אפ.
ת. כן.
ש. אלו הודעות קוליות בוואט סאפ.
ת. כן".
גם העדה חנין עמרו העידה כי אמרה לה "הבעל שלי ידבר עם הבעל שלך" – ככל הנראה במטרה להניא את התובעת מלנהל את תביעתה. התנהלות זו אכן לא ראויה בלשון המעטה , וברור שיש בה גם איומים (גם אם ברמז) שלא לנהל את המשפט. בנסיבות העניין, ובמיוחד לאור עדותה האמינה של התובעת יש מקום לתת לכך ב יטוי ולו גם בהוצאות שיושתו על הנתבעת, כפי שיפורט להלן:
סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל תשלם נתבעת 1 לתובעת את הסכומים הבאים:
סך של 87,874 ₪, הכולל את הפרשי שכר הפרשות לקרנות (כולל פיצויי פיטורין), וזכויות סוציאלית בהתאם לחוות דעתו של רואה החשבון, ובניכוי דמי ביגוד.
פיצוי בגין פיטורין שלא כדין והיעדר שימוע – סך של 15,000 ₪.
פיצוי בגין 2 משכורות (בשל פיטורין לאחר ה-31/5/15) בגין חודשים יולי – אוגוסט 2015 - סך של 10,612 ₪.
פיצויי הלנה -סך של 10,000 ₪ (סכום זה כולל בתוכו גם ריבית והצמדה על רכיבים שאינם נושאים הלנה);
סך של 15,000 ₪ כשכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ, וסכום נוסף של 3,000 ש"ח הוצאות אישיות לטובת התובעת.
הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו ריבית והצמדה מיום מתן פסה"ד ועד ליום התשלום בפועל.
ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער.

נציגת ציבור (עובדים)
פנינה סופר

נציגת ציבור (מעסיקים)
אסתר סלנט

יפה שטיין, שופטת
אב"ד

ניתן היום, כ"ז אב תש"פ, (13 באוגוסט 2020 ) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .