הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים סע"ש 21847-07-17

02 אפריל 2019
לפני:
כב' השופטת שרה ברוינר ישרזדה - סג נית נשיא
התובע:
איתן מזרחי

ע"י ב"כ: עו"ד קרפל

-
הנתבע:
עמאד חדר

ע"י ב"כ: עו"ד זחאלקה

החלטה
עסקינן בתביעת לשון הרע שהגיש התובע , מי שהיה מנהל אגף לוגיסטיקה בעיריית ירושלים, נגד מי ששימש ככפוף אליו.
בכתב ההגנה טען הנתבע כי דין התביעה מושא הליך זה להדחות נגדו משני טעמים עיקריים: חוסר סמכות עניינית לבית הדין והתחיבות של התובע שלא להגיש תביעה נזיקית.
לבקשת התובע הותר לו להגיש כתב תשובה בהתיחס לטענות אלה. כמו כן טענו הצדדים גם לענין זה במסגרת קדם המשפט.
בהמשך להחלטה שמיום הדיון, להלן הכרעתי בטענות הצדדים:

לענין הסמכות העניינית
סעיף 24(א)(1ד) ל חוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, קובע כדלקמן :
"בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעביד או נושא משרה אצלו, או של מעביד או נושא משרה אצלו נגד עובד או נציג ארגון עובדים , בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965; לעניין זה, "נושא משרה" – מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, ממונה על העובד ופקיד האחראי מטע ם התאגיד על תחום זכויות העובדים" (ההדגשה אינה במקור – ש.ב. י.)
סעיף 24(א)(1ד) קובע שלושה יסודות מצטברים לשם כינונה של סמכות עניינית ייחודית לבית הדין האזורי לעבודה:

(א) מבחן זהות הצדדים.
(ב) מבחן העילה: האם עילתה של התביעה היא אכן עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע;
(ג) מבחן הקשר: האם עילת התביעה היא בקשר ליחסי עבודה;
לאור לשון הסעיף,ובניגוד לטענת הנתבע, אין צורך בקיום יחסי עובד-מ עסיק בין הצדדים, אלא די בכך שה צדדים מועסקים באותו מקום עבודה וכי התובע הוא ממונה על הנתבע כמנהל מחלקת הלוגיסטיקה בעיריית ירושלים (ר' ס' 7 לכתב התביעה וההודאה בו במסגרת ס' 22 לכתב ההגנה). יש מקום גם לומר שהתובע נכנס גם בגדר "מנהל פעיל בתאגיד" כמצוין בסעיף האמור. על כן מתקיים התנאי הראשון בדבר זהות הצדדים.
אשר למבחן העילה, מטיעוני הצדדים, לא עולה כי מי מהם חולק על כך שהתביעה דנא מבוססת על עוול ה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, ואם כן מתקיים מבחן זה
אשר למבחן הקשר, הנתבע לא טען בענין זה ספציפית. עם זאת אין חולק כי הרקע העובדתי להליך זה הוא דווח שמסר הנתבע למעסיקתו, עירית ירושלים, בקשר למעשים שלטענתו עשה התובע תוך שמוש לרעה (כטענת הנתבע אז) בתפקידו של התובע בעיריה (התקנת שער פרטי ע"ח העיריה) (ר' ס' 17 לכתב ההגנה). בהמשך לכך הוגשה תלונה של העיריה נגד התובע למשטרה ואז גם נמסרה שם עדות של הנתבע שבהמשך גם העיד מטעם התביעה בהליך פלילי שננקט נגד התובע. אם כן, ברי כי עילת התביעה קשורה קשר הדוק ליחסי העבודה. הלשון הרע הנטען נאמר לא רק במסגרת העבודה , אלא באופן ספציפי ביחס לענינים הנוגעים לעבודה. די בכך לקבוע כי עילת הסכסוך מקורה ביחסי העבודה בין הצדדים.
לאור האמור, משהתקיימו התנאים לפי ס' 24(א)(1ד), קנה בית הדין סמכות עניינית בתביעה שבכותרת.

התחייבות התובע שלא להגיש תביעה
לטענת הנתבע, במסגרת הסדר הטיעון בהליך הפלילי שזיכה את התובע , התחייב האחרון שלא "להגיש תביעת נזיקין או בקשה להוצאות הגנה כנגד גוף כלשהו בגין תיק זה". (להלן : ההתחיבות) התובע אינו מכחיש את קיומה של ההסכמה הנ"ל, אך טוען כי הנתבע אינו נכלל תחת ההגדרה של "גוף" .
אף לטעמי , על פני הדברים, לשון ההתחיבות שבהליך הפלילי אינה כוללת את הנתבע והכוונה שם היא למדינת ישראל או מוסדותיה - המאשימה (או לכל היותר ל"גוף, אחר: העיריה- המתלוננת). התובע אינו "גוף" ומעבר לכך ספק אם יש לראות בהתחיבות במסגרת ההליך הפלילי ככוללת התיחסות למי שלא היה צד להליך ואין לו מעמד בו, אלא עד שהעיד בו בלבד. הדבר אף מתיישב ולו לכאורה עם הרציונל שביסוד אותה הסכמה שנתגבשה בהמלצת בית המשפט בסיפת ההליך הפלילי.
לטעמי, די בספק שעולה בפרשנותה של לשון ההתחייבות, כדי להביא לדחיית טענת הנתבע. כידוע, בתי המשפט ובפרט בתי הדין לעבודה נוהגים ביד קמוצה בכל הנוגע לסילוקה של תובענה על הסף והכלל הוא כי יש להעדיף את בירורה של התובענה על פני דחייתה. משקיים ספק באשר להתחייבותו של התובע שלא להגיש תביעה נגד הנתבע עצמו , תינתן עדיפות לבירור התובענה, במסגרתה יוכל הנתבע אף לנסות ולהוכיח את טענתו האמורה.
(ראוי להעיר כי מעיון בפרוטוקול הדיון בתיק הפלילי מיום 24.4.13 (צורף לכתב התביעה), עולה כי ישנה הבחנה בין ביטול כתב האישום ביחס לנאשמים 1-2, שזו ניתנה בהסכמת הצדדים כנדרש בסעיף 94(ב) לחסד"פ , לבין החזרה מכתב האישום ביחס לנאשם 3 – התובע דכאן (שמשמעה זיכוי- לפי ס' 94 (א) לחסד"פ ( בלא צורך בהסכמה). יתכן שגם לכך יש השלכה על הפרשנות שיש ל"התחיבות" שניתנה במסגרת ההליך שם).
על כן, אינני סבורה כי ההתחיבות די בה כדי להורות על דחיית התביעה על הסף.

אשר על כן, דין הבקשה על שני חלקיה להידחות. הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון בסוף ההליך.
בהמשך להחלטה זו תנתן החלטה נפרדת לקידום ההליך לגופו.

ניתנה היום, כ"ו אדר ב' תשע"ט, (02 אפריל 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.