הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים סע"ש 21494-02-15

לפני:

כב' השופטת שרה שדיאור
נציג ציבור עובדים- מר קיבורק נלבנדיאן
נציגת ציבור מעסיקים- גב' תמר סליימן
התובע
משה ליפשיץ
ע"י ב"כ: עו"ד נאוה פינצ'וק אלכסנדר
-
הנתבעת
קרן קיימת לישראל חברות 520020314
ע"י ב"כ: עו"ד תמר גולן

פסק דין

בפני בית הדין תביעת התובע להכיר בזכותו לפנסיה תקציבית מאת הנתבעת, זאת חרף ביטוח המנהלים בו בוטח התובע מתחילת עבודתו.
התובע טען כי הופלה לעומת עובדים אחרים וכי אינו יכול לוותר על זכותו לפנסיה תקציבית מכוח הסכם קיבוצי, במקרה זה חוקת העבודה בקק"ל.
הנתבעת טענה כי יש לדחות את התביעה בשל התיישנות מהותית, שיהוי ומניעות וכי גם לגופו של עניין בוטח התובע כדין בביטוח מנהלים.

העובדות
התובע התחיל את עבודתו בנתבעת בחודש נובמבר 1995, בתפקיד כלכלן תקציבן באגף הייעור חבל מרכז אשתאול.
עם כניסתו לתפקיד, קיבל התובע (ביום 27.9.95) כתב מינוי זמני לתקופת ניסיון, אשר כלל את פירוט תנאי העסקתו לרבות ציון בדבר ביטוח מנהלים .
בחודש 12/04 התמנה התובע לנציג בוועד העובדים האקדמאים בדירוג המח"ר.
קרן קיימת לישראל הנה ארגון ציוני ותאגיד מכוח חוק קרן קיימת לישראל, תשי"ד-1953. ומהווה אורגן של ההסתדרות הציונית העולמית
בכניסתו לתפקיד בוטח התובע על ידי הנתבעת בביטוח מנהלים בחברת שמשון חברה לביטוח בע"מ, בה היה מבוטח עובר לעבודתו בקק"ל, אשר מוזגה עם השנים לקבוצת הביטוח מגדל, וזאת באמצעות חברת "שחם סוכנות לביטוח".
ביום 6.7.1995 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד בין קק"ל לבין ההסתדרות הכללית של העובדים בישראל, ארגון העובדים של קק"ל וועד הפנסיונרים של קק"ל בנושא עדכון ותיקון הסדרי הפנסיה של עובדי קק"ל.
ביום 1.7.01 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד המהווה מסמך עקרונות בין קק"ל ובין ארגון עובדי קק"ל והסתדרות הפקידים.
ביום 19.12.02 פרסמו מחזיק תיק המוסדות הלאומיים בהסתדרות, מר מוטי גלר, ויו"ר ארגון העובדים הארצי דאז, מר גיל פנר, מכתב הודעה לכלל עובדי קק"ל בו מסרו את עיקרי ההסכם הקיבוצי שעתיד להיחתם בעניין שינוי שיטת הפנסיה הנהוגה בקק"ל.
ביום 23.12.02 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד בין קק"ל לבין הסתדרות הפקידים שעניינו שינוי שיטת הפנסיה הנהוגה בקק"ל מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת (להלן: הסכם 2002).
ביום 22.9.14 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד אשר עסק בהסכמות הצדדים בעניין מספר עובדים פרטניים בלבד.

המחלוקת
האם יש לדחות את התביעה בשל התיישנות מהותית.
האם יש לדחות את התביעה בשל שיהוי ומניעות.
האם התביעה הוגשה בחוסר תום לב, אשר יש בו כדי לדחותה.
האם קק"ל נהגה בחוסר תום לב והפרה את זכויותיו של התובע כאשר ביטחה אותו בביטוח מנהלים.
האם קק"ל הפלתה את התובע לרעה בהשוואה לעובדים אחרים שהתקבלו עם זכות לפנסיה תקציבית? האם הופלה העובד לעומת עובדים אחרים שהועברו לפנסיה תקציבית לאחר שהתקבל לעבודה, לרבות בהסכם 2014 ומי הם.
האם התובע יכול לוותר על זכותו לקבל פנסיה תקציבית מכוח הסכם קיבוצי ומה תוקפו של וויתור כזה בנסיבות שנכפו על התובע.
האם זכאי התובע לקבל סעד הצהרתי לפיו הנו זכאי לפנסיה תקציבית במועד פרישתו, בהתאם לחוקת הפנסיה או שאינו זכאי לקבלת פנסיה תקציבית כטענת הנתבעת, לאור ההסכמים הקיבוציים שנחתמו לאורך השנים ובחירתו של התובע עצמו.
ככל שכן, האם יש להורות על השבת הסכומים ששולמו על ידי הנתבעת ואשר נצברו לזכות התובע בפוליסת ביטוח המנהלים לידי הנתבעת.
לחלופין, האם זכאי התובע להחלת הוראות פרק ג' להסכם 09/14 בעניינו.
האם התובע זכאי להשבת דמי הגמולים אשר שולמו בגינו במהלך 7 השנים שקדמו להגשת התביעה לרשותו, ומכוח מה. ככל שכן, האם סכום זה מגיע לסך של 124,970 ₪.
האם לתובע נגרמה עוגמת נפש כתוצאה מהתנהלות הנתבעת. אם כן, האם יש לפצות את התובע בגין עוגמת נפש, וככל שכן, באיזה שיעור.
מתי נודע לתובע לראשונה כי ישנם עובדים שהתקבלו לעבודה יחד עמו, ואף אחריו, וזכאים לפנסיה תקציבית, בניגוד אליו.
האם שלח התובע ביום 4.4.12 מכתב דרישה לקבל פנסיה תקציבית. ואיזו משמעות יש לכך.

הכרעת הדין
התיישנות, שיהוי ומניעות
חוק ההתיישנות תשמ"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות) קובע כי תביעה לקיום זכות מתיישנת 7 שנים מיום שבו נולדה עילת התביעה (סעיף 5 לחוק). עילת התביעה היא אותה מסכת עובדתית מתוכה קמה לתובע הזכות לקבל את הסעד (סעיף 6 לחוק, גורן- סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהדורה שמינית, עמ' 111 ). עוד נפסק כי מהיום בו התגבשו העובדות המהותיות המזכות לכאורה את התובע בקיום החוק כלפיו, מתחילה תקופת ההתיישנות לרוץ "אילו הגיש התובע באותו יום תביעה לבית המשפט והיה מוכיח את כל העובדות המהותיות, היה זוכה בפסק דין" (ד"נ 32/84 עיזבון ויליאמס נ' בנק ארץ ישראל בריטניה בפירוק פד"י מ"ד (2) (265, 271)).
בית המשפט העליון בעניין ע"א 9245/99 ויינברג נ' אריאן נ"ח (4) 769, קובע: "עם השנים הלכה ונשתרשה התפיסה המשפטית בדבר חשיבותה של זכות הגישה של האזרח לערכאות המשפט בדבר השלכתה של זכות זו על דין ההתיישנות... תפיסה זו אוצלת על אופן החלתו של מועד ההתיישנות המבקש לנעול את דלתות בית המשפט בפני התובע שנתאחר בתביעתו והיא פועלת לצמצום פועלו ותחום פריסתו של מוסד זה".
יחד עם זאת ישנם פסקי דין רבים אשר קובעים, כי כאשר חלה התיישנות אין לדון בתביעה לגופה משישן תובע על זכויותיו. בשאלה אם נולדה או לא נולדה עילת תביעה יכריע ביהמ"ש על פי הדין המהותי (ע"א 5964/03 עזבון המנוח א' ארידור ז"ל נ' עיריית פתח תקווה (פורסם בנבו)).
התובע התקבל לעבודה בנובמבר 1995. במועד זה היה עליו לבחור אם להיות מבוטח בביטוח מנהלים, או בפנסיה תקציבית לפי חוקת העבודה.
ממועד זה ואילך, במהלך כל תקופת עבודתו יכול היה לדעת על המסלול הפנסיוני בו בוטח ולבקש את שינוי המסלול. רק בשנת 2012 פנה לראשונה לצורך שינוי המסלול לאחר שנוכח כי כלכלית כדאי לו המסלול התקציבי.
דהיינו, מכניסתו לעבודה חלפו 19 שנה ועד לפנייתו הראשונה. לא ניתן להתעלם מאורך התקופה.
אף לו נקבל את טענת התובע כי נודע לו על העילה מיום כריתת ההסכם הקיבוצי בשנת 2002, גם מאז חלה התיישנות. כפי שנפרט מטה, התובע ידע ידיעה וודאית כבר בשנת 2002.
לא מדובר בתובע אשר אינו מצוי ואינו מכיר את הנושאים הנוגעים לפנסיה. מדובר בתובע אשר נוכח השכלתו וניסיונו, וכן נוכח מיצוי הזכויות על ידו במהלך העסקתו, לא פנה במודע עד שדומה היה בעיניו כי המסלול התקציבי כדאי יותר. (ס"ע 13102-11-11 בצראווי נ' עיריית תל אביב).
התובע טען כי יש להחיל את סעיף 8 לחוק ההתיישנות ובו נקבע "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה מסיבות שלא היו תלויות בו, ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה". סעיף זה הינו חריג לחוק ההתיישנות ויש לפרשו בצמצום. מדובר במבחן אובייקטיבי, האם נעלמו עובדות מהתובע. התובע לא עמד בנטל ההוכחה כי התקיימו נסיבות המצדיקות חריגה מחוק ההתיישנות (דגש ש.ש.) . (ע"א 244/81 פתאל נ' קופת חולים פד"י ל"ח (3) 673).
עוד נקבע בפסיקה כי ידיעה לגביי זכאות או היעדר זכאות בדין או מצב משפטי וחוקי, אינם בגדר סעיף 8 וסעיף זה לא חל עליהם (פ"ה 15507-11-12 אסף וישניה נ' משטרת ישראל (פורסם בנבו)).
בנוסף, גם חשד במצב עובדתי ו/או משפטי מסוי ם, די ב ו כדי להפעיל את מרוץ ההתיישנות (דנ"א 7601/10 כהן נ' מדינת ישראל).
אין מחלוקת כי התובע בחר להיות מבוטח בביטוח מנהלים עם כניסתו לעבודה. התובע חתם על טפסים מתאימים ומילא אותם לצורך המשך ביטוחו בביטוח מנהלים. בהסכם העבודה של התובע מצוין באופן חד משמעי כי התובע מבוטח בביטוח מנהלים.
כבר בנספח א' לכתב התביעה מיום 27/09/95, בנספח למינוי הזמני, נרשם בסעיף 14 " ביטוח מנהלים: קק"ל תעביר זכויותיך לפיצויים ותגמולים לביטוח מנהלים באמצעות חברת הביטוח בה אתה מבוטח. נא להעביר אלינו את השם והפרטים של חברת הביטוח" (דגש, ש.ש.).
בתאריך 04/11/96 בקבלת הקביעות, נרשם במכתב ע"י מנהל חטיבת משאבי אנוש מר בן שניאור "עם העברתך לקביעות, אנו נמשיך ונעביר את שמירת זכויותיך לתגמולים ופיצויים במסגרת ביטוח מנהלים".
ב-13/05/96 שלחה מעוז חברת ביטוח לתובע את מצב הביטוח עד 31/09/95.
לכתב התביעה אף צורפו מסמכי חברת פרי טעים בע"מ, מהם עולה כי התובע היה מודע לזכויותיו.
גם מסמך ת/6 "הודעת מר גיל פנר מיום 19/12/02 לעובדי הקק"ל" אשר הופצה לכל עובדים במייל ב-2002, יכול היה התובע כבר אז לדעת ולתבוע, דהיינו לכל המאוחר ידע התובע מיום 19/12/02 וחלה התיישנות. בעדותו אישר כי קיבל את הפרסום (עמ' 10 ש' 4).
לא למותר לציין כי בסמוך לאחר קליטתו לעבודה מונה למנהל מחלקת תקציבים, תפקיד בו כיהן כ-20 שנה ועד לפרישתו. דהיינו, כל המידע הרלוונטי עמד לרשותו והיה בהישג ידו. זאת גם לפני וגם אחרי 2002, טרם ולאחר שנחתם ההסכם הקיבוצי מ-2002 .
עוד אין מחלוקת כי נוכו בתלוש השכר מהתובע תגמולים לביטוח מנהלים מידי חודש בחודשו. במשבצת העליונה הראשונה מצד ימין קיימת בתלוש כותרת "ניכויים והפרשות לקופות גמל". יש פירוט של קצבה, יש פירוט של פיצויים, יש פירוט של אבדן כושר. הכל מפורט באופן ברור ונהיר. אין גם ספק שלנוכח בחירתו יכול היה לברר את זכויותיו בקלות עם עמיתיו לעבודה בכל הנוגע לתלוש שכרו או לזכויותיו (ע"ע 1135/04 פרופסור רפאל דוד נ' שירותי בריאות כללית (פורסם בנבו)). בנוסף, מידי חודש בחודשו קמה לתובע עילת תביעה עת ראה שמנוכה לו סכום לביטוח מנהלים, באבחנה מפנסיה תקציבית וגם מטעם זה התיישנה תביעתו.
התובע תלה י הבו על מכתבה של הגב' ירדנה טובול מיום 09/10/12. אולם גם על מכתב זה חתום מר פנר. התובע לא הצביע מדוע אף שהגיע מכתב זה לידיו, לא פעל על פי מכתב מר פנר מ-2002. בנוסף, הובאו בפנינו פניות של היועץ המשפטי לקק"ל עו"ד מאיר אל פיה בשנת 2002. נוכח בכירותו של התובע יכול היה בקלות רבה לפנות לעו"ד אלפיה, לשאול ולברר בעניין מעמדו לו חפץ בכך. זאת לא עשה.
זאת ועוד, במכתב התובע מיום 04/12/12 הוא מציין כי בראיון העבודה הוצעה לו אפשרות לבחור בין פנסיה צוברת לתקציבית. דהיינו, ידיעתו על האופציות אף לגרסתו הייתה כבר עם קבלתו לעבודה ב-1995. הטענה כי ביטוח המנהלים נכפה עליו לא הוכחה. מכל מקום לעניין התיישנות הייתה לו ידיעה בפועל, במודע, כאמור במכתבו שלו, על שתי האופציות כבר ב-1995. משכך, לא חל סעיף 8 כלל . לא מדובר בידע דל ואף לא מדובר ב"נעלמו מן התובע העובדות" או ש"בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע". ההפך, הוכחה ידיעה בפועל ודווקא ממכתבו מיום 04/12/12. לא למותר לציין שגם מאותו מועד חל שיהוי מאחר והתכתבות בין הצדדים אינה מהווה הצדקה להשתהות.
הוכח ע"י הנתבעת כי מ-2002 כלל העובדים החדשים שהתקבלו התקבלו במסגרת של פנסיה צוברת (ת/1) . לא למותר לציין כי ב-1995 עברו כלל עובדי השירות הציבורי לפנסיה צוברת, כך שנושא זה היה בכותרות לא רק בקרן קיימת לישראל.
מטעם זה הטענה בדבר קיומו של סעיף 8 נדחית.
ככלל, מתצהיר ו מעדות התובע עולה כי נושא הפנסיה היה ידוע לו, למעשה כבר מתחילת עבודתו. כמו כן, ראה את הודעת מר פנר מ-19/12/02 ולפיה מי שלא בוטח בפנסיה תקציבית במועד ההודעה לא יהיה זכאי לה, והתובע לא עשה דבר בעניין.
זאת ועוד, על פי ההסכם הקיבוצי מיום 23/12/02, התובע הינו בהגדרה "עובד קיים", ובהסכם זה יש הוראה מפורשת שאינו בפנסיה תקציבית. בהסכם זה מוצו ענייני העבר.
נוכח האמור לעיל, דין התביעה להידחות מחמת התיישנות, שיהוי ומניעות, שכן התובע הודה במכתבו שכבר בתחילת עבודתו נתאפשרה לו הזכות לבחור.
חרף האמור לעיל, למעלה מהצורך ונוכח ההתיישנות, מצאנו לנכון להתייחס גם לגופה של התביעה, ולזכויות שלהן טוען התובע.

טענות התובע בקליפת אגוז.
התובע טוען כי מקור זכותו לפנסיה תקציבית הוא חוקת הפנסיה בשנת 1954 אשר קבעה פנסיה תקציבית לכלל עובדי הקק"ל וכי לקק"ל לא הייתה זכות לסטות בעניינו. לכתחילה היה עליה לכללו בפנסיה תקציבית והחלטת מר בן שניאור הייתה חריגה מחוקת הפנסיה.
לטענתו, העילה לאי הכללתו בפנסיה תקציבית הייתה גילו בעת קבלתו לעבודה, ובכך הופלה לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה תשמ"ח-1988 (להלן חוק השוויו ן).
ההסכמים הקיבוציים שנערכו ביולי ודצמבר 2002 (הסכם המעבר 20 02) לא היה בהם כדי לאפשר וויתור על זכויותיו של התובע מכוח חוקת העבודה.
לטענתו עד 2010 לא ידע את זכויותיו. אלה הוסתרו ממנו בקליטתו, ומכל מקום נוכח ההזדקקות של הקק"ל לחוות דעת משפטית כדי להגיע להסכם 2014 מצביעה על חוסר יכולתו לדעת. כבר נקבע לעיל שהתובע ידע ב-95' את שתי האופציות.
אף בהסכם הקיבוצי מיום 06/07/95 בסמוך לפני תחילת עבודת התובע שנחתם בין הקרן הקיימת, הסתדרות הפקידים, ארגון עובדי קק"ל וועד הפנסיונרים, שעדכן את הפנסיה התקציבית, יש לתמוך בטענתו שהיה על הקק"ל לקבלו לפנסיה תקציבית (הסכם 95').
מדוח שהופק ביום 15/07/14 (להלן: הרשימה-ת/1) עולה כי שלושה מבין עשרות עובדים שהתקבלו עד נובמבר 95' לא בוטחו בפנסיה תקציבית ועד 01/11/96 עשרה לא בוטחו בפנסי ה תקציבית, עת שבתקופה זו התקבלו 110 עובדים. יחד עם זאת מאפריל 96' רוב העובדים לא התקבלו בפנסיה תקציבית. על כן, לגרסתו היה על קק"ל לקבלו לפנסיה תקציבית.
אי כלילתו ב פנסיה התקציבית גרמה לו נזקים כספיים משמעותיים ושיעור הפנסיה שהתקבל ובעובדה שנוכו לו כספים משכרו, וכן מחמת שלא יקבל דרגת פרישה בשונה מבעלי פנסיה תקציבית. לטענתו, לא ניתן להוציאו מתחולת הסכם קיבוצי אלא בהסכמה.
לטענת התובע, הוא הופלה לרעה ע"י הקק"ל שהיא גוף דו מהותי, גם לפי ת/1 וגם בשל גילו (47). לטענתו באותה עת גילה הפרישה עמד על 65 ונותרו לו רק 18 שנות עבודה להגיע לגיל פרישה (שיעור פנסיה של 36.66%). מכל מ קום, לטענתו חוקת העבודה מתייחסת לכל עובד שהגיע לגיל 18 ולמטה מגיל 50 (סעיף 2 לחוקה). לטענת התובע מעמד החוקה כמעמדו של חוק, וכי יש לבטל הוראה מפלה.
לטענתו בעת חתימת הסכמי 2002 לא ידעו נציגי העובדים שקיימים עובדים שהתקבלו לפני 2002 עם ביטוח מנהל ים ומה טיבו. לכן פעלה נציגות העובדים כסומא בארובה. משכך גם נחתם הסכם 2014.
התובע טען כי עדת הנתבעת לא עבדה בקק"ל בתקופה הרל וונטית לתביעה ולקבלת התובע לעבודתו, ויש לזקוף לחובת הנתבעת את הימנעותה מהבאת עדים רלוונטיים.
לעניין ההתיישנות טען התובע כי בעת פרישתו לגמלאות קמה עילת תובענה עצמאית נוספת הנוגעת ל-7 שנים קודם לפרישתו לגמלאות, וכן לעניין תנאי פרישה, התנאים המת גבשים עם הפרישה.
לטענתו רק ב-2010 הבין כי נעשה לו עוול, כשהייתה תוכנית פרישה מאוד גדולה.

טענות הנתבעת בקליפת אגוז
הנתבעת טענה כי התובע כלכלן במקצועו, החל לעבוד בתפקיד כלכלן תקציבן באגף הייעור, ולאחר מכן כמעט במשך 20 שנה הוא עסק כמנהל מחלקת תקציבים. עד 03/2016 נוכח הגעתו לגיל פרישה. במהלך כל התקופה הזו היה בעל ידע כלכלי וגישה לכל אנשי המקצוע הרלוונטיים לצורך שאלת שאלות.
לגרסת הנתבעת האירועים שהתרחשו במדינה באותה עת, קרנות הפנסיה והגירעונות שלהם, וועדת פוגל מ-06/1994 והחלטת הממשלה מיום 23/03/95 שעסקה בביצוע רפורמה בתחום הפנסיה וסגירת הקרנות הוותיקות, גררה ניתוק עובדי המגזר הציבורי מהפנסיה התקציבית ומעבר לפנסיה צוברת, ובמקביל לכך התנהל אותו תהליך גם בקרן קיימת , שהייתה בקשיים, אשר התנהלה כקרן פנסיה תקציבית בהתאם לחוקה ואשר מ-1995 ואילך ניסתה הקק"ל לערוך שינוי במדיניות הפנסיונית. בהתאם לכ ך ב-06/07/95 נחתם הסכם קיבוצי בין הקק"ל להסתדרות הכללית, ארגון העובדים של הקק"ל וועד הפנסיונרים אשר תיקן את הסדרי הפנסיה וצמצם את שיעור הפנסיה הקודם. בנוסף, בשנים 1995-2002 עובדים שהתקבלו לקק"ל והיה להם ביטוח פנסיוני פעיל, ניתנה להם אפשרות בחירה בין הביטוח הפנסיוני לבין הצטרפות לקרן הפנסיה של קק"ל. לטענתה, הסכם 2004 (ת/2) מצביע על הקשיים הכלכליים.
לטענת הנתבעת ניתנה לתובע אפשרות בחירה זו והוא ידע עליה באופן מובהק בנובמבר 1995, כמו גם על העובדה שבניגוד לקרן הפנסיה התלויה בתקנון, בביטוח מנהלים אין אפשרות לחברת הביטוח לשנות את הפוליסה ותנאיה ידועים ויציבים.
לטענת הנתבעת פסק דין בעניין עס"ק 21/06 הסדרות העובדים הכללית החדשה נ' עיריית מודיעין וכן ס"ק 1213/01 ההסדרות הכללית החדשה מרחב לוד נ' עיריית מודיעין, קובעים במפורש כי יש לגיטימיות לציון מצב ושיקופו במועד מסוים, במסגרת הסכם קיבוצי שמעגן את המצב הקיים בהסכמה עם ההסתדרות, וכי הסכם קיבוצי משנת 2002 שנחתם בקק"ל ואשר קבע כי כל העובדים שהיו במועד הקובע בפנסיה צוברת או בביטוח מנהלים ימשיכו להיות מבוטחים בפנסיה צוברת או בביטוח מנהלים, מחייב אף את התובע, בפרט כאשר בתמורה לשיקוף המצב הקיים הוסכם על הרחבת המשכורת הפנסיונית שלהם שכללה רכיבי משכורת שאינם מבוטחים בפנסיה תקציבית. לטענתה, התובע אינו יכול לתבוע זכויות העומדות בסתירה להסכם הקיבוצי שנחתם עם ארגון העובדים היציג.
לטענתה, ב-2002 הייתה פנייה לכל העובדים, לרבות התובע, וזאת אישר בעדותו. חרף זאת פנה בתביעה רק בסמוך לפרישתו.
לטענת הנתבעת תביעת התובע ל וקה בהתיישנות מהותית, בשיהוי ובחוסר תום לב.

האם ידע התובע כי רשאי לבחור בין המסלולים של פנסיה תקציבית או ביטוח מנהלים.
מכתב התובע מיום 04/12/12 (נספח ח' לתצהירו) נוקט בלשון הבאה: "בראיונות הקבלה לעבודה שנערכו בהשתתפות מר רמי מזרחי הציע לי מר משה בן שניאור אפשרות בחירה בין מסלול פנסיה צוברת למסלול פנסיה תקציבית. זמן מה לאחר תחילת עבודתי בקק"ל קיבלתי מכתב קבלה לעבודה הנושא תאריך ספטמבר 1995, בו הודיע לי מר בן שניאור בין השאר שאהיה מבוטח בביטוח מנהלים. בפגישה נוספת עם מר בן שניאור שהתקיימה בפברואר 1996 גם הפעם בהשתתפות רמי מזרחי, ביקשתי מבן שניאור להצטרף למסלול פנסיה תקציבית. מר רמי מזרחי הזכיר לבן שניאור את הצעתו, שהציע בראיונות העבודה ועליה השיב ליש שהחלטתו היא שאהיה בביטוח מנהלים למרות הצעתו " (דגש ש.ש.) . התובע לא הביא את מר רמי מזרחי על מנת להעיד בנוגע להתרחשות זו, יחד עם זאת יש בה להעיד כאלף עדים שהתובע ידע כבר ב-1995 על השוני בין ביטוח מנהלים ובין פנסיה תקציבית ועל רצונו להיות בפנסיה תקציבית. באותו מכתב הוא מציין כי לא ידע שיכול לערער על ההחלטה.
אין לקבל טענה זו. הנתבעת צירפה את קורות החיים של מר ליפשיץ עבור משרת הכלכלן (נספח 1 לתצהיר הנתבעת). מקורות חיים אלה עולה כי התובע למד כלכלה ומנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב וכי עבד במשך שנים כחשב אשר היה אחראי לניהול מערכת כספים ובקרה, תוכניות עבודה, דו "חות ניהוליים, מאזנים תקופתיים וכד'. לרבות עבודה כרכז כוח אדם והכנת תוכניות עסקיות וניתוחי כדאיות. בנסיבות אלה לא ניתן לטעון כי לא הייתה לתובע נגישות לידע או מידע בנוגע לזכויות לגמלאות, זאת בנוסף להודעתו בנספח ח' כי היה ער לשוני בהצעות .
בנספח למינוי הזמני (נספח א' לתצהיר התובע) נרשם מפורשות כי בביטוח מנהלים תעביר קק"ל את זכויותיו לפיצויים ותגמולים לביטוח מנהלים באמצעות חברת הביטוח בה הוא מבוטח. "נא להעביר אלינו את השם והפרטים של חברת הביטוח". התובע רשאי היה שלא להעביר את הנתונים הללו, או לחילופין להראות כי כתב מכתב ובו הוא מבקש לא להעביר ו לביטוח המנהלים. חלף זאת הציג בפנינו את ביטוח המנהלים שהיה קיים עבורו בפרי טעים ואשר הועברה הבעלות עליו (נספח ג' לתצהיר התובע). בנוסף, על פי נספח 3 ו-4 לתצהיר הנתבעת, חתום התובע על הודעת קק"ל לחברת שמשון בדבר פוליסת ביטוח מנהלים. במסמך נרשם במפורש " הריני מאשר הסכמתי לאמור לעיל" ויש את חתימת התובע. במסמך עצמו כתוב בין היתר "הנ"ל ימשיך ויבוטח בחברתכם בביטוח מנהלים". באותו מסמך אף רשום במפורש מהם אחוזי הפרמיה לפיצויים, לתגמולים ולאי כושר. גם במסמך זה יש להצביע על הסכמה מפורשת ובכתב תוך ידיעת הפרטים באופן מאוד מדויק. בנספח 5 לתצהיר הנתבעת יש העברה חודשית של הסכומים בשוטף על פי ההסכמה הנ"ל.
על כן מועד זה בו חתם התובע לראשונה על הסכמתו לביטוח מנהלים (14/12/95) היה המועד הראשון שבו יכול היה לסרב ולשנות את מעמדו לפנסיה תקציבית.
בתאריך 04/11/96 קיבל התובע הודעה על קביעות אשר גם בה נכתב "עם העברתך לקביעות אנו נמשיך ונעביר את שמירת זכויותי ך לתגמולים ופיצויים במסגרת ביטוח מנהלים." מכתב זה ממוען בהעתק גם ל" וועד העובדים- אשתאול". על כן טענת התובע כי וועד העובדים ונציגי העובדים לא ידעו על קיומם של עובדים בפנסיה תקציבית לשנים 95'-96' הופרכה במסמך זה. המסמך ברור וחד משמעי ונשלח לוועד העובדים בזמן אמת. זוהי נקודת זמן נוספת בה יכול היה התובע להגיב לנתבעת ו/או לוועד העובדים כי אינו חפץ בביטוח המנהלים. אף זאת לא עשה. התובע גם לא הביא מישהו מוועד העובדים באשתאול שיכחיש שהמסמך נשלח אליו.
זאת ועוד התובע סימן בטופס שבפוליסת ביטוח המנהלים כי הוא מבוטח רק בחברת שמשון ולא סימן את חברת מעוז (נספח 3 לתצהיר הנתבעת), וכך הופרכה גם טענתו כי קק"ל פגעה בפוליסה שהייתה קיימת לו בעבודתו הקודמת, והתובע אף חזר בו מטענה זו בחקירתו הנגדית (עמ' 7 ש' 28 עד עמ' 8 ש' 1) והודה כי מעוז ושמשון זה היינו הך.
הנתבעת טענה כי התובע ידע לעמוד על קוצו של יוד בנוגע לעמידה על זכויותיו. במסגרת זו צירפה התכתבויות שונות של התובע במהלך תקופת עבודתו, מהן עולה כי ידע לבקש , וידע ממי לבקש, וכיצד לבקש בנושאים שונים (נספחים 7,8,9 לתצהיר הנתבעת).
למשל, בנספח 9 מיום 10/03/00 נוקט התובע לשון זו : "מאחר והצטברו לזכותי ימי חופשה רבים, שאין בכוונתי למסור כתרומה לקק"ל (כמתחייב מהוראות שעה שהעברת בעניין זה במזכר לעובדים) אני מוצא למתאים לצאת בימים הקרובים לחופשה, שתיתן לך ולעובדייך שהות מספקת לטפל בבעיות ובעניינים שהעליתי במכתבי זה אלייך" (דגש ש.ש.) . מכתב זה נשלח עם העתק לגב' רמה חפץ, מנהלת אגף משאבי אנוש וכן למר גיל פנר - וועד העובדים. דהיינו כשהתובע רצה ליידע את וועד העובדים ידע לעשות זאת במכתבו. גם בכך יש כדי להפריך את טענתו של התובע כי נמנע מלפנות אל וועד העובדים, או כי וועד העובדים לא ידע על היותו בביטוח מנהלים.
כך עמד התובע על זכויותיו גם בנספח 10 ובנספח 11 אשר אף הוא מופנה לגב' שוש כהן- מזכירת וועד עובדי חלה"ר. גם כא ן בתאריך 09/06/02, מצא את הדרך לנציג העובדים הרלוונטי. בנספח 11 אף נרשם המשפט הבא "באותה פגישה הבהרתי לך כי נושא זמן הדרך הינו חלק מתנאי העסקתי היסודיים שנקבעו וסוכמו איתי בעת קבלתי לעבודה ע"י מר מ. בן שניאור מנהל חטיבת משאבי אנוש באותה עת. תנאים יסודיים אלו נועדו בין השאר להביא את שכרי לרמה, שהובטחה לי על ידו בעת המו"מ על תנאי העסקתי" (דגש ש.ש.). ברור ממשפט זה כי התובע ניהל מו"מ עם מר בן שניאור על גובה שכרו ותנאי עבודתו והעסקתו, וכי אלו לא נכפו עליו ב-1995. נוסח מכתב זה סותר את תצהירו של התובע בעניין נסיבות קבלתו לעבודה. זאת ועוד, בנספח 11 מציין התובע "זאת ועוד, במכתבי אלייך ביום 06/06/00 דרשתי תיקון תנאי העסקתי ושיפוי על הרעת תנאים..." ברי אפוא כי לו רצה יכול היה התובע כבר בשנת 2000 לטעון גם לעניין תנאי הפנסיה.
במכתב התובע מיום 07/04/05 בעניין זמן דרך, בו הוא עומד על זכויותיו, מכותב גם עו"ד מאיר אלפיה. עו"ד אלפיה היה היועץ המשפטי של קק"ל. ממכתב זה מסתבר שהתובע היה יכול לכתב גם אותו ו/א ו להתייעץ אתו ככל שהייתה לו בעיה עם הפנסיה (ראה גם נספח 12). יתר על כן נספח 12 מתייחס לחוקת העבודה, אשר גם היא הייתה ידועה לתובע לפחות באפריל 2005. גם למכתב זה מכותב עו"ד אלפיה. למכתבו זה נספח 12 מצרף התובע את הנספח למינוי זמני בו מופיע בסעיף 14 ביטוח המנהלים.
הוכח, מכל האמור לעיל, כי התובע היה ער לכל הזכויות שלו ולמסמכים המשפטיים אשר היו לכאורה כאלה שהקימו לו או שללו לו זכות, לרבות חוקת העבודה. מדובר בידיעה אובייקטיבית אשר שוללת את תחולת סעיף 8 לחוק ההתיישנות. התובע ידע בדבר הזכות לפנסיה תקציבית באותה עת , דהיינו קמה אז העילה לתביעה זו. רק מהמסמכים הללו בחתימת התובע מזמן אמת ניתן, וכך הוכח בפנינו, לקבוע כי גם ב-2005, מועד נוסף למועדים לעיל, ידע התובע והיה ער למל וא זכויותיו. חרף זאת, לא עשה דבר בעניין הפנסיה התקציבית. מכתב ב"כ מיום 13/06/08 (חלק מנספח 13), כאלף עדים דמי, לכך שהתובע יכול היה לברר זכויותיו ואף היה מיוצג.
במסגרת חוות הדעת של עו"ד אורנה לין למר גיל פנר יו"ר ארגון עובדי הקק"ל בעניינו הספציפי של התובע (נספח 14 לתצהיר הנתבעת) עולה כי וועד העובדים עצמו פנה בעניינו של התובע לייעוץ משפטי. בחוות דעת זו מפנה עורך דין לין לכתב המינוי שקיבל התובע ב-27/09/1995 (סעיף א1 לחוות הדעת). צו מינוי זה והנספח לו צורפו לחוות דעתה. על כן, לא ניתן לומר כי מר פנר לא ידע את תנאי העסקתו של התובע והיותו מבוטח בביטוח מנהלים . זאת כבר באוקטובר 2010. משכך, גם בעניין זה נסתר תצהירו של התובע ויש לדחות את טענת התובע כי נציגי העובדים לא ידעו על מועסקים בביטוח מנהלים משנת 95'. באותה חוות דעת בסעיף 4 מצוין כי תנאים אלה חלו גם במעברו למעמד של עובד קבוע, וצורפה אף ההודעה על מעמדו זה כנספח ב' לחוות הדעת (סעיף 3 לחוות הדעת).
על כן גם התובע וגם וועד העובדים ידעו היטב את מעמדו ואת זכויותיו לפנסיה. ועל פי המסמך הראשון בו ציין כי ניהל מו"מ על תנאי העסקתו ב-95' הוכח ע"י הנתבעת כי התובע בחר בחירה מרצון של ביטוח מנהלים שעמד לרשותו באותה עת תוך ידיעה מובהקת של זכויותיו ושל היתרונות והחסרונות של כל אחת מהאופציות.
באותה חוות דעת אף מצוין כי היועץ המשפטי של קק"ל היה מעורב בעניין (סעיף 34 לחוות הדעת). דהיינו גם אפיק הפנייה ליועץ המשפטי היה ידוע לתובע.
מנספח 15 עולה כי ב"כ התובע דאז עו"ד ניימן ידע כבר ב-14/11/11 את הדרך להגיש תביעה לבית הדין לעבודה, ואכן הוגש הליך ( תיק 55087-12-11).
בנוסף, על פי נספח 17 לתצהיר הנתבעת העמיד עצמו התובע להיות נציג בוועד העובדים האקדמאים בדירוג המח"ר ככל הנראה ב-2004 (המסמך אינו נושא תאריך, המסמך הנוסף הוא מ-22/12/04). במסמך הראשון נרשם בין היתר דבר התובע על עצמו "בתקופת חברותי בקיבוץ צברתי ניסיון רב כשליח ציבור (גזבר וב"כ האגודה, רכז ועדת כוח אדם, רכז ועדת חברים, חבר מזכירות הקיבוץ, רכז ועדת מינויים ועוד...)" (דגש ש.ש.) . דהיינו, התובע מציג את עצמו כמי שמצוי בענייני כוח אדם ובזכויות עובדים כנראה בסמוך לדצמבר 2004. בעת היבחרו הוא מציין "אעשה הכל כדי להישאר נאמן להבטחתי לכם לנהוג בנחישות ובהגינות במאבק לשמירת זכויותינו (העובדים) במקום העבודה...". חזקה על מי שיודע את זכויות העובדים בדירוג המח"ר שיודע גם את הזכויות של עצמו. כך לפחות יש לקוות.
מכל האמור עד כה, התשובה לשאלה האם ידע התובע ובחר באופן מודע בביטוח מנהלים היא חיובית. טענת התובע כי הסדר זה של ביטוח מנהלים נכפה עליו או כי הופלה לרעה ללא ידיעתו או ללא ידיעת הוועד נדחית. גרסתו זו הופרכה.
התובע לא הביא לעדות את מר בן שניאור אף שידע כי הוא חי בירושלים , או את רם מזרחי, ולא ידע להסביר מדוע כשפנה אליו בפברואר 96' לצורך גובה השכר התייחס מר בן שניאור לפנסיה (עמ' 7 ש' 1-8). גם בחקירתו הנגדית מאשר התובע כי כבר בפב רואר 2006 היה מודע לזכות הבחירה בפנסיה תקציבית (עמ' 7 ש' 9-11) .
הנתבעת טענה כי בשנת 1999 הוחלף מר בן שניאור ע"י מר יוסף אייל. באותה עת יכול היה התובע שוב לשנות את מעמד הפנסיה. בפרט שבאותה שנה מונה הוא עצמו, למנהל מחלקת תקציבים, תוכניות עבודה ובקרה (נספח 8 לתצהיר הנתבעת) ויכול היה לשנות את מסלול ביטוחו נוכח בכירות תפקידו זה.
משכך, נדחית טענת התובע כי לא ידע בזמן אמת את זכויותיו וגם בכך יש לחזק את טענת ההתיישנות, השיהוי והמניעות.

הסכם קיבוצי 2002
בתאריך 30/05/13 ניתנה חוות דעת מאת עו"ד דורית פרצ'יק בנושא בדיקת הפנסיה בקק"ל. בסעיף 20 בפרק הסכם המעבר 12/02 בחוות הדעת מציינת עו"ד פרצ'יק כך "20.בעקבות הסכם יולי 2002 השלימו הצדדים את המו"מ בניהם וחתמו על הסכם קיבוצי נוסף ביום 23/12/2002 (להלן: הסכם המעבר 12/02)." בסעיף 21 נכתב "הסכם המעבר 12/02 הינו הסכם מעבר מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת בקק"ל והוא קובע מספר הוראות חשובות שיצוטטו להלן. 22. כבר במבוא להסכם מובהרת תמצית "עסקת החבילה" שנרקמה בין הצדדים. במבוא מצויים שני סעיפים בלבד המלמדים על מהות העסקה: מצד ארגון העובדים - הסכמה למעבר מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת, ומצד ההנהלה- הסכמה להרחבת בסיס ההפרשות לפנסיה צוברת...". בסעיף 26 היא מציינת "זה המקום לציין כי הצדדים הגדירו "הסדר פנסיה צוברת" באופן רחב, הכולל גם הפרשות לקרן פנסיה צוברת וגם הפרשות לביטוח מנהלים ובלבד שמדובר בביטוח פעיל".
דהיינו, אף עורכת דין פרצ'יק סברה כי הסכם 2002 הוא הסכם מעבר לפנסיה צוברת בעסקת חבילה בה גם העובדים "הרוויחו", וכי גם העובדים המצויים בביטוח מנהלים כלולים בעסקת חבילה זו. דברים אלה עולים י פה בקנה אחד עם האמור בפסק הדין בעניין ההסתדרות נ' עיריית מודיעין המצוטט לעיל (להלן פסק דין מודיעין). בסעיף 28 לחוות הדעת היא קובעת מפורשות שהסדר הפנסיה הצוברת יחול על פי סעיף 12/02 על מי שהיה בביטוח מנהלים והוא ימשיך להיות באותו ביטוח מנהלים. משכך גם לו לכתחילה היה על קק"ל לבטחו על פי חוקת העבודה, בפנסיה תקציבית, הסכם 2002 קיבע את המצב באותה עת גם כלפי התובע אשר היה מבוטח בביטוח מנהלים.
יחד עם זאת עו"ד פרצ'יק מבחינה בין פסק דין מודיעין לבין חוקת הפנסיה של עובדי קק"ל וטוענת כי בחוקת הפנסיה אין סעיף המאפשר קבלת הסכמת הוועד או העובדים לחלופה, פרט לפנסיה תקציבית. עוד לטענתה, באותה עת הוועד התנגד לחלופה שאינה פנסיה תקציבית. בסעיף 73 מאשרת עו"ד פרצ'יק כי יש להסיק מהסכם יולי 2002 הסכמה לגבי העובדים שהתחילו לעבוד לאחר 01/01/95. על פי חוות דעתה עד הסכם 12/02 לא ניתן היה לבטח עובדי תקן בקק"ל אלא בפנסיה תקציבית בלבד, אולם נוכח ההסכמות בהסכם יולי 2002 ובהסכם המעבר 12/02 המועד הקובע למעבר מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת הוא 01/06/2002. אשר על כן עובד קיים שהועסק בקק"ל ביום 01/6/2002 בפנסיה צוברת, ימשיך להיות מבוטח בפנסיה צוברת. עוד היא ציינה במפורש כי הסכם המעבר 12/02 ביטל את האבחנה שנעשתה בהסכם יולי 2002 לגבי עובדים שהחלו לעבוד בקק"ל לפני 1995 וכאלו שהחלו לאחר 1995. שני סוגי העובדים יבחנו לפי הסכם המעבר 12/02. בסעיף 74ט' היא חוזרת על כך שגם בקק"ל כמו בעיריית מודיעין מדובר בעסקת חבילה, תוך הגדלת הבסיס להפרשות הפנסיוניות. בעניין זה היא מדגישה גם (סעיף יא'1) כי עמדתה כוללת גם עובדים שהיו מבוטחים בביטוח מנהלים, אם בוצעו לגביו הפרשות משלושת החודשים האחרונים שלפני יום 01/06/2002. על פי סעיף יא'2 עובד כזה אינו זכאי לפנסיה תקציבית גם אם הועסק בקק"ל לפני 01/01/95.
אמירותיה של עו"ד פרצ'יק חד משמעיות ומפורטות. הסוגיה אותה מעלה התובע בדבר אפלייתו ובדבר הזכאות הרטרואקטיבית לפנסיה תקציבית, נשללת בחוות דעתה, ובצדק רב. בעניין זה היא מתייחסת גם לשאלת האפליה (סעיף 76ה'): "לגישתי, הצדדים ליחסי העבודה, בהסכם המעבר 12/02 לא התייחסו כלל להסדר שלא היה קיים באותה עת. יתרה מזו, לעמדתי לא הייתה להם כל כוונה לפגוע דווקא בעובדים המבוגרים המבוטחים בביטוח שהוא נחות במהותו". בעניין זה נתנה דעתה גם לסוגיית האפליה.
מחוו ת דעתה וכן מחוות דעתה המשלימה מיום 08/08/13 עולות שתי מסקנות, האחת היא שפסק הדין בעניין מודיעין חל לדעתה מאחר ונעשתה עסקת חבילה בה העובדים הרוויחו מקיבוע המצב המצולם ב-2002, וכן המסקנה כי ארגון העובדים לא קיפח את העובדים הוותיקים, וכי לא נעשתה אפליה לעובדים מבוגרים במסגרות ביטוח אחרות כמו ביטוח מנהלים.
התובע מסתמך על חוות הדעת הזאת כחוות הדעת אשר מקימה לו עילת תביעה, אולם דווקא מנוסח חוות הדעת עולה ההפך. גם את טענת התובע בעניין הפנסיה התקציבית, וגם את הטענה בעניין האפליה – דוחה עו"ד פרצ'יק בחוות דעתה כלפי כלל העובדים.
נוכח הראיות שהובאו בפנינו, כבר ב-2002 ידע התובע על השינויים, ההודעות של הוועד (נספח 27 לתצהיר גב' טובול) הגיעו לידיעתו. כמו כן, התובע אישר מפורשות שמכתב 2002 הגיע אליו (עמ' 10 ש' 1-4). התובע מאשר מפורשות " הבנתי שעומד להיחתם הסכם 2002" (עמ' 10 ש' 13). אין ספק שהתובע היה מעורה היטב בהתרחשויות בזמן אמת וגם ידע למי לפנות. (כעולה מעדותו, מפניותיו למעסיק, מחברותו בוועד ומפנייה לערכאות בעת צורך). טענתו כי לא ידע לפנות (עמ' 10 ש' 17-19) נסתרה לאורך כל ההליך (עמ' 10 ש' 26-28) . כך גם נסתרה טענתו כי ההסכם היה "במחשכים" (עמ' 11 ש' 3). משכך הוכח כי גם ספציפית לגביו יש להחיל את הסכם 2002.
עסקת החבילה על פי פס"ד מודיעין בהסכם 2002 מאפשרת קיבוע המצב, לרבות היותו בביטוח מנהלים, ולא הי יתה כל אפליה. דין טענתו כי הסכם 2002 לא חל עליו ויש לבטחו בפנסיה תקציבית להידחות.
יחד עם זאת, נבדוק את טענת האפליה אף על פי הראיות שבפנינו , המתייחסות לתובע.

אפליה
טענת האפליה היא טענה אשר נטל ההוכחה מוטל בה על כתפי הטוען לה. נטל ההוכחה יעבור למעסיק רק אם התובע יוכיח שמעשי ו או התנהלותו לא היו בהן סיבה להפליה. אפליה יש להוכיח בהוכחה של ממש ולא די באמירה בעלמא (שרון רבין מרגליות- המקרה החמקמק של אפליה בעבודה- כיצד מוכיחים את קיומה? הפרקליט מ"ד (ג) 537 (1999)).
במכתבו מיום 4.12.12 מציין התובע כי הוא מופלה ל רעה מהטעם ששכר היסוד מנוכה ברכיבים שאינם מנוכים מעובדים בפנסיה תקציבית, שהפנסיה שלו תהיה במידה ניכרת קטנה יותר, ועל הפרשותיו הפנסיוניות משולמות עמלות. כל אלה היו ידועים לתובע. התובע אינו העובד היחיד שבו נהגו כך. בחקירתו הנגדית טען לאפליה באופן כללי ללא התייחסות ספציפית , לקבוצת השוואה לדמיון או לזהות לה (עמ' 11 ש' 13-14, עמ' 12 ש' 14, 17, 23). ההפך בחקירתו הנגדית עולה כי אחד העובדים אליו הוא מתייחס התקבל בשנת 78' באבחנה משנת 95' או 96'. כשמתבקש התובע לציין איך עובד זה קשור לאפליה, עונה "לא יודע" (עמ' 12 ש' 27). יתר על כן הוא מאשר שהוא יודע שנסיבותיו של עובד זה שונות (עמ' 13 ש' 1, 3). חמור מכך, התובע מודה כי כבר ב-2001 ידע שעובד זה פנה וקיבל פנסיה תקציבית "ת. יודע... ידעתי ממנו שהוא פנה, ידעתי שהוא קיבל. המכתב הגיע לידי בשלבים הרבה יותר מאוחרים" (עמ' 13 ש' 3-4). התובע לא מציין מתיי זה נודע לו ומאשר שלפני כן אף "ידעתי את זה כרכילות" (עמ' 13 ש' 7). עדותו, פרט לכך שמחזקת את עניין ההתיישנות אותו קבענו לעיל, מצביעה כי לפחות לגביי עובד אחד לא מדובר באפליה, אלא באבחנה מותרת בלוח בזמנים אחר לחלוטין, ואשר ממנה יכול היה התובע ללמוד בזמן אמת ולפעול בעניינו לו רצה. גם בכך יש להפריך את טענת האפליה.
ביום 17.9.14 ניתנה חוות דעת של עו"ד בני כהן לוועד העובדים (נספח 33 לתצהיר גב' טובול). בחוות דעתו זו מתקף עו"ד כהן את האמור בחוות דעת עוה"ד טנא-פרצ'יק, תוך שהוא מפנה בהנמקה מפורטת שכותרתה: "בית הדין לעבודה כבר נדרש להכריע בסוגיה דומה. ההחלטה המאיינת סיכויי התביעה" (דגש ש.ש.). לשון פשוטה וברורה. בסעיף 25 לחוות דעת זו מפנה עו"ד כהן לפסק דין תע"א 8877/08 חיים מלכה ואח' נ' עיריית ת"א, אשר בו מצוטט פסק דין לעניין מודיעין. ובסעיף 27 לחוות הדעת הוא מפרט: "בית הדין לעבודה ער, אם כן, למצב בו עובדים, שהיו אמורים להיות מבוטחים בפנסיה תקציבית, לא בוטחו בה, אלא הופרשו עבורם כספים לפנסיה צוברת, בניגוד להסכמים שהיו קיימים ערב קבלתם לעבודה. אלא שבית הדין אינו מחיל עליהם את התנאים הקודמים שהיו נוהגים, והוא רואה בקביעה בהסכם קיבוצי החדש – "קו פרשת המים" כהגדרתו. קרי: הכרעה לגבי המועד הקובע המייתר, כלשון בית הדין, את הצורך להתדיין לגבי כל עובד ועובד האם זכאותו לביטוח ופנסיה תקציבית כבר בשלה במועד הקובע או לא" (דגש ש.ש.).
רואים אנו, אפוא, כי גם בחוות דעת עו"ד כהן שניתנה לבקשת וועד העובדים באותן סוגיות עצמן העולות בתביעת התובע , יש עמדה עקבית המתייחסת לקביעת ביה"ד הארצי בפס"ד מודיעין. עו"ד כהן אף מגדיל לעשות ומציין כי גם אם "עסקת החבילה" בקק"ל שונה מזו בעיריית מודיעין, עדיין אין מקום להגיש תביעה. כך, בסעיף 37, "קל וחומר בן בנו של קל וחומר, שעה שההסכם כולל בתוכו הטבות לעובדים, הן הוותיקים והן הקיימים". ובסעיף 38 ו-39 מפרט עו"ד כהן את ההטבות שניתנו לעובדי הקק"ל. מסקנתו בסעיף ד.3 לחוות הדעת היא כי "סיכויי הגשת הליך אישי אפסיים!" עו"ד כהן מנמק מסקנתו זו בסעיפים 41 עד 46 לחוות הדעת. ואידך זיל גמור.
נימוקיו מפורטים ומעוגנים בחוק הסכמים קיבוציים תשי"ז-1957 ובפסיקה. משנתנו הטבות, אף לגרסת עו"ד מטעם העובדים, אזי ממילא נופלת טענת האפליה. התובע אף הוא נהנה מהטבות אלה.
לא למותר לציין כי עו"ד כהן מתייחס גם להתיישנות, בסעיפים 47 עד 56 לחוות דעתו. לעניין זה כבר אמרנו את דעתנו לעיל, כי חלה התיישנות על תביעת התובע.
באשר לאפלי ה, אומר עו"ד כהן בסעיף 67 כי השינוי בהסכם 2002 "תואם כאמור את אומד דעתם של הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים בקק"ל ועל כן ספק אם ניתן לתקוף את הסכם 2002 בבית הדין לעבודה, לא מבחינת חוסר סמכות, לא מבחינת פגיעה בזכויות מוקנות, גם לא מבחינת ייצוג בלתי הוגן".(דגש ש.ש.). דהיינו, אף לא הי יתה אפליה אליבא דב"כ וועד העובדים . עניין זה מורחב בפרק ד' 6 לחוות הדעת, שם מפורט שיקול הדעת שלקח בחשבון את טובת העובד הספציפי, קבוצת העובדים וכן המעסיק, תוך הפנייה לפסיקה הרלוונטית. עו"ד כהן מסכם: "82. במקרה שבפנינו היווה ההסכם הקיבוצי מארג של "תן וקח". תמורת ויתור על זכותם של מספר עובדים על הזכות להיכלל בין מקבלי הפנסיה התקציבית, הורחב בסיס השכר הפנסיוני לכלל העובדים, לרבות אותם עובדים שלא זכו להיכלל בין מקבלי הפנסיה התקציבית. לפיכך על פניו נראה כי השיקול הוא ענייני – ואין מקום להעלות במקרה זה טענה של ייצוג בלתי הוגן" (דגש ש.ש. ).
הנה כי כן, עמדת עורכי הדין משני הצדדים לרבות עו"ד כהן שנתבקש לתת חוו"ד לוועד היו תמימי דעים למצב המשפטי, לרבות היעדר כל אפליה וקביעה בדבר שיקולים ענייניים . אף בפנינו לא הוכחה אפליה. התובע סתר עצמו בעניין זה בחקירתו הנגדית.
אנו הולכים בפסיעותיו של בית הדין הארצי בעניין מודיעין . מטעם זה דין תביעת התובע לאפליה להידחות.
זאת ועוד. התובע טען כי בעת קבלתו לעבודה התקבלו עובדים אחרים בקק"ל לביטוח בפנסיה תקציבית, ובכך יש לראות הפלייתו מחמת גיל. לטענתו, מעדות גב' טובול עולה שגילו היווה חלק מהשיקול הכלכלי לביטוחו בביטוח מנהלים, וכן טען כי מר בן שניאור אמר לו: "אתה כבר זקן".
מהאמור לעיל לעניין המו"מ שניהל התובע עם מר בן שניאור, עולה כי לא הי יתה משמעות לגילו, ההיפך – מתוך נ יסיונו ומעמדו יכול היה לנהל מו"מ עם מר שניאור על זכויותיו והתמורה למינויו, וכך עשה. התובע לא הביא את בן שניאור או את מי שנכח באותה פגישה, רם מזרחי, לאשש את טענתו.
גם באשר לעדות גב' טובול, יש לדחות את טענות התובע. בתצהירה היא מציינת כי נוכח המשבר שפקד את כל המשק הציבורי הבינו בקק"ל שיש צורך בשינוי מדיניות פנסיונית. לפיכך מסעיף 48 עד 50 לתצהירה עולה כי לא מדובר בעניין ספציפי של התובע בשנת 1995, אלא במדיניות כללית במשק שיושמה מ-1995, גם בקק"ל. עדה זו נחקרה בחקירה נגדית. גם בחקירתה היא מדגישה שב-1995 מצבה של קק"ל לא היה שפיר (עמ' 20 שורה 1-6). לגרסתה אפשרו לעובדים להשיג על הקביעות הנוגעות לביטוח מנהלים ופנסיה תקציבית, כך בנספח 27 לתצהירה אשר אפשר פנייה לגיל פנר, יו"ר ארגון העובדים הארצי, ולקרנות נוספות כמפורט בו (וכך בעמ' 19 שורות 3-6). בנוסף היא מציינת בחקירתה הנגדית כי מבירורים שערכה בוטחו העובדים שבוטחו בביטוח מנהלים כהמשך שניתן להם לבחור בקופת גמל או ביטוח מנהלים בהם היו מבוטחים טרם כניסתם לקק"ל (עמ' 19 שורה 23-27). חקירתה עולה בקנה אחד עם סעיף 14 לתצהירה בו היא מציינת כי מר ליפשיץ נקלט לעבודה בקק"ל בגיל 47. בסעיף זה מפרטת הגב' טובול את זכויותיו עם כניסתו (גיל חובה לפנסיה 65, 18 שנות צבירה כ-36.66% פנסיה). סעיף זה מצביע על נתונים טכניים ואין בו כל אמירה ערכית כזו או אחרת.
העדה נחקרה באשר לעמיקם, יוסי, עדנה וצביקה, שהיה להם ביטוח מנהלים וב-201 4 הועברו לפנסיה תקציבית. היא מציינת כי בהסכם קיבוצי 2014 הועברו חלק ולא כולם. לא כל מי שהיה בביטוח מנהלים הועבר לתקציבית. היא מציינת כי הדבר "נעשה בעניינם מסיבות אחרות לחלוטין, שלא דומות לנתוני התובע... ". דהיינו, העדה מפריכה את טענתו לזהות הנתונים בינו לבין המפורטים בנספח ב' להסכם 2014. עוד היא מציינת כי מ-95' היה צמצום באחוזי הפנסיה של עובדי הקק"ל בפנסיה תקציבית (עמ' 21 שורות 19-25). אף שלא הובאה החלטה בעניין, ניתן לראות זאת ב"עסקת החבילה" ב-2002.
עוד היא מדגישה כי ב-2002 היה פרסום של ארגון העובדים וכל ההסכם הקיבוציים (עמ' 22 שורה 2-5ׂׂ) "כך שהובא לידיעת כל עובדי קק"ל". לגרסתה כל המידע המובא לכלל עובדי הקק"ל, לכלל חברי מועצת ועדי הקק"ל, ומ-2007 נכחה גם היא בישיבות אלה. לפני כן בדקה זאת במפורש ואף הובא נספח 27 (עמ' 22 שורות 9-18). גרסתה לא נסתרה, לא בתצהיר ולא בחקירה הנגדית. בעניין זה הגם שהחלה לעבוד מאוחר, מחקירתה הנגדית עולה כי בדקה את כלל הנושאים נשוא ההליך וכך גם עולה מתצהירה ומנספחיו, ולכן יש לתת משקל לעדותה. טענת התובע אף בעניין זה נדחית.
אשר על כן, גם טענת התובע לאפליה מחמת גיל על פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 לא הוכח ה. התובע לא הוכיח כי הופלה מחמת גילו. ההיפך. הוכח כי היו עובדים נוספים שבוטחו בביטוח מנהלים ואשר מצבם נשאר כזה בהסכם 2002 ולא שונה בהסכם 2014. התובע לא הוכיח כי פרט לו שינו לכל העובדים האחרים, ולא הרים את נטל ההוכחה בדבר הדמיון בינו לבין הקבוצה בנספח ב' להסכם 2014. גרסתו זו הופרכה בעדות גב' טובול.

תום הלב של הנתבעת
בבג"ץ 578/75 פלונים נ בית הדין הארצי לעבודה (פ"ד ל' 382 ,389), נפסק כי גם זכויות עובדים שנקבעו כהוראות אישיות ניתן לשנות בהסכם קיבוצי מאוחר. בפרט בעניינו עת בסיס השכר להפרשות הוגדל.
הנתבעת טענה כי חוקת העבודה של הקק"ל הנה במעמד של הסדר קיבוצי בלבד וכי בסעיף 22 לחוקה נקבע כי "תוקפה של החוקה...וכן אחת לשנתיים לאחר מכן הרשות בידי כל צד להכניס שינויים בחוקה זו תוך הסכם בין שני הצדדים..." (דגש ש.ש.), דהיינו לגרסת הנתבעת א ף חוקת העבודה עצמה אפשרה את הסכם 2002. יש לקבל טענה זו. התובע טען כי מעמדה של החוקה כמעמדו של חוק, ועל פי הפסיקה יש לדחות טענה זו. גם על פי נוסח החוקה יש לדחות טענה זו.
לטענת הנתבעת היות החוקה הסדר קיבוצי מאפשר גם וויתור בחוזה אישי.(דב"ע נו/3-141 דוד בן בסט נ' פרנסיס שבתאי, דב"ע לז/2-26 קרן הקיימת לישראל נ' מחטבי עלמן פד"ע ט' 107 ). יש דברים בגו, אך הסכם 2002 נעשה ותקף ודי בכך לדחיית תביעת התובע בדבר חוסר תום הלב של הנתבעת .
על כן התשובה לשאלה האם קק"ל נהגה בחוסר תום לב והפרה את זכויותיו של התובע כאשר ביטחה אותו בביטוח מנהלים, היא שלילית. הקק"ל יידעה את התובע על זכויותיו ב-95 על פי מכתבו. הוא ניהל מו"מ עם בן שניאור על זכויותיו ותנאי עבודתו ושיעור שכרו והסכים מרצון לביטוח מנהלים. עליו חתם ואותו אישר . כך הוכח. הנתבעת הייתה רשאית להחתימו על ביטוח מנהלים נוכח פס"ד מחטבי.
התשובה לשאלה האם קק"ל הפלתה את התובע לרעה בהשוואה לעובדים אחרים שהתקבלו עם זכות לפנסיה תקציבית? האם הופלה העובד לעומת עובדים אחרים שהועברו לפנסיה תקציבית לאחר שהתקבל לעבודה, לרבות בהסכם 2014 אף היא שלילית. צוינו לעיל אמירותיהם המבוססות של עו"ד פרצ'יק ועו"ד כהן בעניין זה. התובע שהנטל על כתפיו לא הוכיח הפליה. התובע התייחס לרשימה ולכמויות של העובדים אולם לא הוכיח כי מדובר באותה קבוצת שייכות וכי אין הבחנה מותרת בנוגע אליהם. לא די במספרים להוכיח אפליה שהתובע כשל בהוכחתה. עיון ברשימה (ת/1) מצביע כי יש יותר מארבעה עובדים שאינם מבוטחים בפנסיה תקציבית, חלקם, שלושה לפחות התקבלו ב-95', רבים ב-96' אינם בעלי פנסיה תקציבית, ולמעשה דווקא מהרשימה נראה כי יש מדיניות של הפסקת הפנסיה התקציבית לקראת 96'. התובע התקבל כאמור בנובמבר 95'. גם הרשימה עצמה אינה מקימה בסיס לטענת האפליה של התובע. לכך יש להוסיף את ההסכם הקיבוצי מ-2004 שהצביע על קשיים כלכליים שלא התחילו במועד זה (מוצג נ/2.) בו נאמר מפורשות "נוכח מצבה הכלכלי הקשה של הקק"ל נדרשת תוכנית הבראה".
התשובה לשאלה האם התובע יכול לוותר על זכותו לקבל פנסיה תקציבית מכוח הסכם קיבוצי ומה תוקפו של וויתור כזה בנסיבות שנכפו על התובע אף היא נידונה לעיל, ונמצא כי בנסיבותיו הדברים אפשריים. ראשית הדברים לא נכפו על התובע . הוא אישר שההודעה של הועד מ-2002 הגיעה אליו. כמו כן פס"ד מודיעין מתיר קיבוע שנעשה בהסכם קיבוצי, שהוא עסקת חבילה ומאפשר לראות בו קו פרשת המים ממנו הזכויות שהיו הן אלה שממשיכות דהיינו ביטוח מנהלים ל תובע. הסכם 2002 וחוו"ד עו"ד פרצ'יק מתייחסים ספציפית לביטוח מנהלים , כזה שבו בוטח התובע.
משכך התשובה לשאלה האם זכאי התובע לקבל סעד הצהרתי לפיו הנו זכאי לפנסיה תקציבית במועד פרישתו, בהתאם לחוקת הפנסיה שלילית . הוכח שהתובע אינו זכאי לקבלת פנסיה תקציבית לאור ההסכמים הקיבוציים שנחתמו לאורך השנים ובחירתו של התובע עצמו.
לפיכך אין להורות על השבת הסכומים ששולמו על ידי הנתבעת ואשר נצברו לזכות התובע בפוליסת ביטוח המנהלים לידי הנתבעת.
הנתבעת נהגה בתום לב ובעניין זה טענתו נדחית, כמו גם התביעה בכל האמור לעיל נדחית.

החלת הסכם קיבוצי 09/2014
התובע טען כי קמה לו זכות להחלת הוראות פרק ג' להסכם 09/14 בעניינו.
הנתבעת טענה כי הסכם 09/14 (להלן: הסכם 2014) מהווה הסכם קיבוצי שעיגן הסכמות פרטניות בין צדדים ליחסים קיבוציים ואל לבית הדין להתערב בו.
הסכם 2014 מפנה להסכם מ-1.7.02 ותכליתו – פתרון מחלוקות באשר לפרשנות. (והואיל הרביעי). על פי הסכם זה, הוחרגו מהסכם 2002 "עובדים קיימים שפורטו בנספח א'", לגביהם נקבע כי חלה עליהם חוקת הפנסיה לעובדי קק"ל. זאת בתנאים המפורטים בסעיף 6 להסכם הקיבוצי, דהיינו הסכמות עובד, החזר כספים ועוד. ברשימה זו בנספח א' שני עובדים: א.דוד ו-י.אמיר. אין לנו כל ידיעה לגבי עובדים אלה ומדוע הוחרגו בהסכם 2014. התובע לא הביא בפנינו ראיות כיצד הוא דומה או זהה לאחד משניהם, או הם דומים או זהים לו. בכל מקרה, בסעיף 4 מצוין כי עובדים אלה היו "מבוטחים בקופת גמל לתגמולים שאיננה בגדר "קרן פנסיה צוברת". לא הוכח בפנינו מהי אותה קופת גמל לתגמולים המתייחסת לעובדים 1 ו-2 בנספח א'. לעומת זאת, ידוע לנו כי בסעיף 3 ב' בהסכם 2002 יש הגדרה ספציפית ל"ביטוח מנהלים". אין חפיפה בין המושגים ולכן לא הוכח ע"י התובע כי יש להחיל את הסכם 2014 על המקרה שלו. זאת ועוד. ב"והואיל" האחרון בהסכם 2014 מדובר בחוות דעת שהוכנה בעקבות פניית הצדדים, דהיינו קק"ל וההסתדרות הכללית החדשה, הסתדרות המעו"ף וארגון העובדים הארצי של עובדי קק"ל, ואשר "על בסיסה הגיעו הצדדים להסכמות, לפנים משורת הדין ובלי שהדבר יהווה תקדים בעתיד, ובמטרה למצות את חילוקי הדעות בין הצדדים בקשר לעובדים ששמם מפורט בנספחים א' ו-ב' להסכם זה ולגביהם בלבד, כמפורט בהסכם זה להלן" (דגש ש.ש.) . דהיינו, הצדדים הלגיטימיים להסכם קיבוצי חתמו על הסכם קיבוצי המחריג "עובדים קיימים" שאין לנו ידיעה או הוכחה כי הם זהים או דומים במצבם לתובע.
על פי פרק ב' להסכם 2014, וגם אין לנו ידיעה אם הם דומים או זהים לתובע כמפורט בפרק ג' להסכם.
בפרק ג' להסכם, נספח ב', יש קבוצה אשר הייתה מבוטחת בקרן פנסיה ותיקה בתוכנית "פנסיית יסוד", וכן ב"בביטוח מנהלים" (סעיף 8 להסכם). בסעיף 9 להסכם נרשם כי עובדים אלה התקבלו לעבודה בקק"ל עד ליום 1.1.1995 והם אינם בגדר "עובדים שנכנסו לעבודה החל ביום 1.1.95 והמבוטחים בפנס יה צוברת". אין מחלוקת כי התובע התקבל לעבודה בקק"ל ב-27.9.95 והמינוי הזמני לתקופת הניסיון היה ב-26.11.95 (נספח 2 לתצהיר טובול). משכך, סעיף 8 בפרק ג' בהסכם 2014 לא חל על התובע, מאחר שהוא החל לעבוד אחרי 1.1.1995. משכך, יש הבחנה מותרת בינו לבין האמור בהסכם 2014 וקבוצת העובדים בנספח ב'. על זאת יש להוסיף כי אין אנו יודעים מי מהם עמד בתנאים המפורטים בהסכם 2014, מילא את הטפסים, החזיר את הכספים ועוד, כאמור בהסכם הקיבוצי 2014. אין לנו ידיעה ולא הוכח כי בפועל העובדים המפורטים בנספחים א' ו-ב' אכן הוחרגו בפועל.
על כן, המענה לשאלה האם קמה לתובע זכות מכוח הסכם קיבוצי 2014, היא שלילית. התובע לא הוכיח שהוא עונה על הכללים בהסכם 2014 או שיש זהות בינו לבין המפורטים בנספחים א' ו-ב' להסכם. בנוסף, הוכח כי מר פנר היה מודע להיותו של התובע בביטוח מנהלים, וכי מכתביו של התובע בעניינה של הפנסיה התקציבית גם ב-2012 וגם ב-2014 היו לפני מקבלי ההחלטות מטעם ועד העובדים. לא למותר לציין מה שצו ין כבר קודם, כי התובע עצמו היה פעיל בארגון העובדים בזמנו, וידע היטב למי לפנות, כשנזקק לכך. כך גם עולה במפורש מעדותו "...שמרתי על קשר ולחצתי על הוועד לטפל בענייני ובעניין קבוצת העובדים" (עמ' 9 ש' 23-25) (דגש ש.ש.) . ברי כי עניינו היה בפני מר פנר בכל אחד מהשלבים, לפחות מ-96' ואילך.
קביעתו של פסק הדין לעניין מודיעין, להעדפת האמור בהסכם קיבוצי, תוך מתן משקל לכך שארגון העובדים ער לאיזון שבין הזכויות השונות, מצדיק דחיית תביעת התובע גם להחלת הסכם 2014 בעניינו. התובע לא הוכיח שהוא דומה או זהה לרשימה בנספחים א' ו-ב' להסכם 2014. התובע גם לא הוכיח את שיעור הפגיעה בו כתוצאה מהיותו בביטוח מנהלים (ראה פסק דין 1481/10 בנטוב אברהם נ' עיריית ירושלים).
יש לאבחן את פה (ים) 20709-10-13 אלכס זורחוב נ' מדינת ישראל, רשות הכבאות וההצל ה, המשרד לביטחון פנים (פורסם בנבו), עליו הסתמך התובע, שכן בו לא הוכח כי הכבאים היו מבוטחים בהסדר פנסיה המקנה להם קצבה חודשית אלא במסלול הוני, זאת בהבחנה מהתובע, שאישר כי הוא מקבל פנסיה חודשית ולא סכומים הוניים (עמ' 13 שורה 20-24).
בעניין זורחוב, לא בוטחו הכבאים בביטוח כנגד אובדן כושר עבודה ואילו התובע בוטח בביטוח נגד אובדן כושר עבודה. כמופיע בנספח ג' לתצהיר התובע ונספחים 4 ו-5 לתצהיר גב' טובול. בנספח 4 מפורט במפורש בפנייה של קק"ל לחברת שמשון: "ביטוח אי כושר עבודה (שלווה) 2.5%..." כך גם באישור מנהל מחלקת השכר, מדי חודש בחודשו הופרש לאובדן כושר עבודה (נספח 5 לתצהיר הנתבעת).
על כן, עניין פס"ד זורחוב לא חל עובדתית על נסיבות עבודתו של התובע וביטוחו בביטוח מנהלים, המקנה פנסיה חודשית ולא הונית, לרבות אובדן כושר עבודה.
גם בעניין זה דין תביעתו להידחות.

סוף דבר
דין תביעתו של התובע להידחות מחמת התיישנות, שיהוי ומניעות כמפורט בהרחבה ברישא פסק הדין.
בנוסף, דין מלוא תביעתו של התובע להידחות, אף לגופה, בכל אחד ואחד מרכיבי הסעדים המבוקשים בסעיפים 67 ו-68 לתביעתו. אין מקום להצהיר כי היה זכאי לפנסיה תקציבית, בקשה זו לסעד הצהרתי נדחית. כך גם התביעה להפרשים בין הפנסיה התקציבית לקצבה אותה הוא מקבל. התביעה להחזר דמי גמולים נדחית, כך גם התביעה לפיצוי בגין נזק שאינו ממוני, בגין אפליה ובגין עגמת נפש. באשר לעגמת נפש, נוכח כל המפורט לעיל בהרחבה, ברי כי אין זה ההליך בו קמה זכות לפיצוי בגין עגמת נפש גם רכיב זה נדחה. ההפך, הוכח כי הנתבעת נהגה בתום לב.
בעניין זה יאמר כי הנתבעת עמדה על חיוב התובע בהוצאות ושכ"ט, בטענה כי התובע פעל בחוסר תום לב בהגשת תביעה זו בניגוד מוחלט להלכות משפטיות והסכמים קיבוציים.

לאחר ששקלנו לעניין ההוצאות, ותוך שאנו ערים לפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה לפיה אין מקום להשית על פנסיונרים הוצאות, מצאנו כי בנסיבות הליך זה יש מקום לחייב את התובע בשכ"ט ב"כ הנתבעת בסכום סמלי של 5,000 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום. אם לא ישולם במועד יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, ו' חשוון תשע"ט, (15 אוקטובר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .
החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.

נציג ציבור עובדים
מר נלבנדיאן

נציג ציבור מעסיקים,
תמר סליימן

שרה שדיאור, שופטת