הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים סע"ש 20794-12-15

לפני:

כב' השופטת שרה שדיאור
נציגת ציבור גב' פנינה סופר
נציג ציבור מר יוסף בנבנישתי
התובע
דוד אבוקרט ת.ז. XXXXXX901
ע"י ב"כ: עו"ד ארמון אברגיל
-
הנתבע
מרכז מעיין החינוך התורני בארץ ישראל ע.ר 580121952 חברות 510791721161607
ע"י ב"כ: עו"ד עדיאל גלס

פסק דין
בפני בית הדין תביעת התובע , עובד הוראה, לפיצויי פיטורים מוגדלים, פיצוי של 12 חודשי עבודה בגין הודעה מאוחרת על הפיטורים , הפרשי שכר, הלנה, פיצוי בגין שימוע שלא כדין ובעיקר ביטול הודעת הפיטורים ועגמת נפש, הכל כמפורט מטה.
הנתבעת טענה כי פיטוריו נעשו כדין, כי נעשו לו 3 שימועים בשנים קודמות ואף נשלח לו מכתב פיטורים ,שבוטל, וכי נתנה לתובע הזדמנויות רבות לשפר את עבודתו כעובד הוראה והוא לא עשה כן. לטענתה הליך השימוע והפיטורים היו תקינים ומכתב הפיטורים נשלח מבעוד מועד.

עובדות
התובע הועסק אצל הנתבעת מיום 1.9.04 עד לפיטוריו ביום 31.8.15.
בשנים האחרונות נערכו לתובע מספר שימועים לפני פיטורים, לרבות בתאריך 26/5/15 לאחריו, הוחלט על סיום עבודתו.
עניינו של התובע הובא בפני הוועדה לתשלוםפיצויים מוגדלים שאישרה לתובע תשלום פיצויי פיטורים מוגדלים בשיעור של 150%, ושלושה חודשי הסתגלות, בכפוף להיעדר תביעות נוספות.

מחלוקת
האם התובע היה מחנך כיתה ומה היתה משכורתו של התובע? מה היקף משרתו.
האם תלושי השכר משקפים את התשלום בפועל. אם לא, האם התובע זכאי לסעד בגין תלושים לא תקינים?
האם ובאילו תקופות לא קיבל התובע את שכרו במועד, והאם התובע זכאי לפיצויי הלנת שכר ובאיזה שיעור?
האם זכאי לשכר עבודה בגין תשע"ו לאחר פיטוריו .
5. האם נעשו פיטורי התובע כדין? ככל שלא, האם זכאי התובע לסעדים הבאים: ביטול הודעת הפיטורים, תשלום פיצויי פיטורים מוגדלים ופיצוי הלנת פיצויי פיטורים מוגדלים, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין ופיצויים בגין עוגמת נפש.

הכרעת הדין
השתלשלות ההעסקה

התובע הציג אישור העסקה של הנתבעת מתאריך1.9.97 ועד 31.8.15. ( נספח ד') . לפיו, לטענתו עבד מ97 עד 2003 מדי שנה מס' חודשים. מ-2004 ועד2013 עבד כמחנך במשרה מלאה. ומ2013 עד 2015 עבד בהיקף 14-16 שעות בשבוע.
העסקתו לא הייתה רציפה בהיקפה . אין חולק כי חלק מהשנים עבד במשרה מלאה בפני כתה. אולם מצב זה השתנה בשנים האחרונות עת לא הייתה שביעות רצון מתפקודו.
התובע הועסק בנתבעת מחודש ספטמבר 2004. בתום שלוש שנים מתחילת עבודתו ביקש מנהל בית הספר חזון מאיר באשדוד (להלן בי"ס חזון מאיר) להפסיק את עבודת התובע.
במכתב שכתב לרב משה אבידן, שכיהן כיו"ר המזכירות הפדגוגית בנתבעת, כתב כך : "החל מסוף שנת הלימודים שנה"ל תשס"ז והלאה בכל שנה היה לי רצון והחלטה להעבירו מתפקידו. כשנכנס לשיחה מסכמת בכה והתחנן שאאפשר לו עוד נסיון. וכפי שנהגתי תמיד במידת ארך אפיים אולי חטאתי בכך שהסכמתי לנסות עוד. " (נספח א' בתצהיר הרב יזדי)(דגש ש.ש.).
עם תום שנת הלימודים תש"ע ביקש בי"ס חזון מאיר בית הספר להפסיק את עבודת התובע. התובע הפעיל לח צים והוסכם כי יועסק בבית ספר אחר של הנתבעת בבית שמש. לצורך כך הסכים בית הספר חזון מאיר לוותר על 30 שעות שבועיות ולהעבירן לבית הספר בבית שמש והכל על מנת שהתובע לא ימשיך ללמד באשדוד.
עבודתו של התובע בבית שמש לא צלחה. בית הספר חזון מאיר נאלץ לקלוט אותו בשנית בשנת הלימודים תשע"א.
במהלך שנה זו פנה מנהל בי"ס חזון מאיר לרב משה אבידן בדבר חוסר היכולת הפדגוגית של התובע (העדר יכולת להשליט משמעת, השלטת משמעת באמצעות עונשים גופניים, העדרות לצורך קניות או עבודה פרטית, הסתכסכות עם הורי תלמידי בית הספר ועוד). במכתבו ציין "לא נעסיק אותו במוסדותינו. הורים מאיימים אם ילמד בת"ת יוציאו את בניהם ואשר תחליטו תעשו עימו אך לא אצלנו". (נספח א' לתצהיר הרב יזדי)(דגש ש.ש.).
כבר אז התובע זומן לשימוע והועלו בפניו הטענות. לרבות העובדה שמשוחח בטלפון בשיעורים, נעלם מהכיתה וצבר 55 ימי העדרות.
התובע לא הכחיש את הטענות שהועלו נגדו אולם ציין כי עליו פרנסת עשרת ילדיו. לטענתו היו התלמידים קשים בכתה ויש לי מכתבי הערכה מהורים.
בחקירתו הנגדית הכחיש התובע את הטענות שהועלו נגדו בזמנו. התובע אישר שקיבל את פרוטוקול השימוע (ע' 7 ש'12-13). נקדים ונציין כי עדותו לא הייתה עקבית וסתרה מסמכים בכתב.
גם בחקירתו אינו מכחיש את מה שנאמר לו ע"י יו"ר וועדת השימוע ואת מה שנרשם בפרוטוקול אבל אומר "יש לי פה מכתבים מההורים. לא כתבתי מכתבים. באותו רגע של השימוע הודעתי שהדברים לא היו נכונים. ....ש. הפרוטוקול שיקפו את מה שאתה אמרת ת. ... הפרוטוקול אני הגבתי על שאני לא מסכים על מה שהצהירו והכל היה שקרים. מה שאני הגבתי כתוב בפרוט'."(ע' 7ש' 24).
עיון בפרוטוקול השימוע (נספח ב' לתצהיר הרב יזדי) , מצביע כי התובע אמר כך "מעוניין לעבוד ולפרנס 10 ילדים, בעבר לא היו טענות על עבודתי. השנה העסיקו אותי ב"מכינה" ודרשו שאעשה גם עבודות נקיון של הכתה. התלמידים הקשים מכתה מקבילה מועברים אלי, יש ברשותי הרבה מכתבי הערכה מההורים." התובע לא אומר כי התלונות המופיעות נגדו על רמת עבודתו, חוסר המשמעת ועוד ועוד טענות שהועלו, אינן נכונות. כמו כן אינו מתייחס להעדרויותיו והעלמותו מהכתה ולדברים אחרים שנאמרו. דברים נוספים שאליהם לא התייחס בתגובתו ולא הוכחשו על ידו כמו גם עבודות נוספות בשיפוצים, הדרכות שקיבל והבטחה להשתפר שלא קיים ועוד. דהיינו הלכה למעשה לא הכחיש בשימוע את התלונות הספציפיות ולא נתן הסברים. הוא מאשר בעדותו שמה שאמר נכתב.
משכך דברי העד בחקירתו הנגדית כי הכחיש את התלונות לא באים לידי ביטוי בישיבת וועדת השימוע נספח ב'.
כאן המקום לציין כי פרוטוקול זה של השימוע הראשון ,מפורט מאד, ומצאנו אותו תקין .. רשומים שמות כל המשתתפים בישיבה. מפורטות טענות כל הצדדים, יש סיכום והחלטה מפורשים, הפרוטוקול נושא תאריך ומכותבים לו כל הגורמים המוסמכים הרלוונטים – המנכ"ל, הפקחים והנהלת המוסד.
לאחר שנשמעו טיעוניו, התקבלו עוד מסמכים בכתב מהם עולה כי התובע נעזר במורים אחרים לצורך הטלת משמעת וכי הוא עסוק בעבודות פרטיות אחרות בזמן הלימודים.
הוועדה החליטה כי אינו יכול להמשיך לעבוד ב בי"ס חזון מאיר. כבר בשנה זו תשע"א הובהר לו כי אינו מתאים, אולם לפנים משורת הדין נתנה לו הזדמנות נוספת.
בשנת הלימודים תשע"ב שובץ ללמד בבית ספר אחר בבית שמש בהיקף 30 שעות שבועיות מתוכן הוקצו 15 שעות מנכ"ל ( אלו שעות הניתנות ממשרד החינוך במקרים חריגים ומקרהו של התובע נחשב כזה ).
בסוף שנה זו אף שהועבר לבית ספר אחר ,זומן שוב התובע לשימוע שכן לא עלה בידו ללמד כתה ושובץ לכיתות של שני תלמידים בלבד. בשימוע זה ציין כי הוא מטפל בתלמידים ח לשים וקידם אותם מאד. לא התייחס לחוסר המסוגלות להחזיק כתה רגילה.
בפרוטוקול השימ וע לקראת שנת הלימודים תשע"ג נרשם מפורשות כי "המורה היה בשימוע לקראת תשע"א, היו טענות רבות..." עוד צויין כי "אינו מסוגל להורות בקבוצה "אלא רק בשעורי עזר לשני תלמידים וכי כעת אין אפשרות להקצות 15 שעות. כך מפי המפקח. המנהל טען כי השנה אין באפשרותו לתת 15 שעות של בית הספר ואינו זקוק לעזרה של התובע עם התלמידים. מנהל בית הספר ציין כי אין אפשרות לשבץ אותו בכתה נמוכה בבית הספר ובגבוהות אינו מתאים.
רואים אנו כי באופן עקבי המערכת מציינת ,בבתי ספר שונים, ומפי מנהלים שונים, כי התובע אינו מתאים ללמד תלמידים בכתה ואף לא פרטנית בזוגות. אמירתו של התובע כי קידם את התלמידים החלשים מאד -לא קבלה ביטוי בעמדות המנהל והמפקח כלל.
בסיכום והחלטה של השימוע (נספח ג') כבר בתשע"ג נרשם : " המפקח ישתדל לשבצו במקום אחר. אם לא, יצטרך לעבור תהליך פיטורים. הערה: אין הסכמה מצד המרכז להמשך המצב של שיעורי עזר של שני תלמידים". (דגש בקו במקור דגש אחר ש.ש. ).
ברי איפוא כי כבר בשימוע זה היה ברור שהתובע אינו כשיר ללמד לא פרטנית ולא כיתתית. חרף זאת לא פוטר התובע.
לאחר תחילת שנת הלימודים תשע"ג , ולא בספטמבר , שובץ בבית ספר שונה-חניכי הישיבות בבית שמש- בלימוד פרטני והנתבעת שילמה לו תשלום שכר רטרואקטיבי , כשקיבלה ממשרד החינוך, מחודש ספטמבר 2012.כלומר שולם לו גם לזמן שלא לימד.
לקראת סוף שנת תשע"ד נערך לתובע שימוע נוסף. (נספח ד' לתצהיר הרב יזדי). בשימוע זה חזרו על תלונות העבר. הזכירו את השימועים בעבר ואף הזכירו את המאמצים לדאוג לו לפרנסה : "... נעשו נסיונות שיבוץ במוסדות שונים אך לצערנו לא עלו בהצלחה עקב חוסר התאמה לתפקיד כמורה בכתה ולכן בדיעבד הועסק בעבודה פרטנית... לכן מומלץ להפסיק את עבודתו לגמרי ולהשתדל לדאוג לפיצויים מוגדלים. בכל השנים האחרונות הוחתם על התחייבות שהעסקתו תהיה רק לאותה שנה הן בתפארת החיים והן בחניכי הישיבות בית שמש. " רואים אנו כי באופן חוזר ונשנה הנתבעת יוצאת מגדרה לסייע לתובע כשאין כל ערך מוסף לעבודתו בה. יודגש כי העובדה שהוחתם שיועסק לשנה אחת בכל פעם, סותרת את טענתו לציפיה להמשך העסקה.
תגובת העובד בשימוע זה, הי יתה שבכל השנים לפני החלפת המנהל באשדוד לא היו הערות כלפיו, כי מאז השימוע היו מרוצים מעבודתו הפרטנית וכי יש לו מכתבי המלצות מההורים. ואין בתגובתו מילה וחצי מילה בעניין חוסר היכולת הפדגוגית שלו להתמודד עם כתה.
בסוף שימוע זה כבר בתשע"ד החלטת המפקח כי "לאור הנ"ל ולאור הנסיבות המצטברות יש לפטר את המורה ". שימוע זה נעשה ביום כ"ח ניסן תשע"ד. בעקבות שימוע זה נשלח לתובע מכתב פיטורים.
באותה שנה נשלחו מכתבי פיטורים לעובדים ותיקים ואלה בוטלו בהחלטה גורפת של הנתבעת. על כן בוטל גם מכתבו. נעשה נ יסיון לשבצו אולם אף בית ספר לא הסכים לקלוט אותו.
בלית ברירה שובץ התובע בחודש דצמבר 2014 בבית ספר "בדרך אבותינו" בבית שמש בניגוד לעמדת מנהל בית הספר. גם בשנה זו שולם לתובע שכר רטרואקטיבי מחודש ספטמבר 2014 (תחילה 15 שעות שבועיות, ולאחר שהוקצו ממשרד החינוך עבור תשע|"ה שולמו 15 שעות שבועיות נוספות.),
לפני שנת הלימודים תשע"ו מונה הרב יזדי כסמנכ"ל פדגוגי של הנתבעת. הרב יזדי,המפקח הישיר של בית הספר הרב שמעון כהן ומנהל בית הספר ה רב אידלסון – הבינו שהתובע לא יכול לעבוד כמחנ ך בבית הספר . עבודה בשעות פרטניות לא יכלה להתממש כי לא הוקצו לנתבעת כאלו לשנת הלימודים תשע"ו.
על פי עדות הרב יזדי ,עניינו נבחן לרבות העבר הפדגוגי והוחלט לזמנו לשימוע נוסף.
במהלך השימוע ( נספח ה') הועלו בפניו כלל הטענות בפירוט רב ובהתייחס לשימועי העבר. חרף זאת טען התובע כי "אני כשיר לעבודה ומסוגל ללמד בכיתות". בתגובתו אין כל התייחסות לטענות הרבות המפורטות בפרוטוקולים משנים קודמות, שהועלו בפניו ונכתבו במפורש בפרוטוקול. כך לגבי הטענות בתשע"ב, תשע"ג ותשע"ד. צויין בפניו כי לבתי ספר אין רצון להעסיקו, לאף אחד מהם!
הרב אידלסון מציין "הוא מצליח מאד בעבודה פרטנית. אם היה לי שעות לכך הייתי ממשיך". והתובע אומר "אינני מקבל את הודעת הפיטורין כיוון שלא נכנסתי לכתה מיום שפוטרתי. המפקח דוד פנה אלי שאיני כשיר ללמד עקב צרידות".
התובע לא מתייחס לטענות הרבות והמפורטות על אי התאמה, על עבודות השיפוצים הפרטיות, על הה יעדרויות ועל העובדה שבתי הספר אינם מעוניינים בו ובעבודתו. הוא מצוי בהכחשה מוחלטת. בסופו של דבר הוא מעלה את עניין הצרידות.
התובע עצמו ציין בסיכומיו כי הרב אידלסון עזב מיד לאחר שאמר דברו בשימוע. מכאן שידע כבר בזמן אמת שאינו בוועדה אלא שבא לסנגר על התובע. בוועדה היו שניים. טענת התובע להעדר קוורום נסתרה שכן הרב יזדי טען שלא התחיל עד שהגיעו. טענה זו של התובע נדחית.
עוד טען למניעות של הרב יזדי לשבת בשימוע כי היה בעל עניין בפיטורי התובע. טענה זו נדחית לאור ההסטוריה הארוכה של השימועים שנעשו ע"י אנשים שונים, שנים רבות, ותוכנם. לא הוכחה ע"י התובע כל מניעות.
החלטת הוועדה היא כדלקמן : " השנים האחרונות מלמדות שהעובד אינו מתאים לשמש כעו"ה בכתות ומבחינה פדגוגית אינו כשיר רק ללמד בלימוד פ רטני. לעובד ניתנו הזדמנויות חוזרות ונשנות להוכיח את עצמו במספר בתי ספר אך הוא לא עמד בהן.
מנהלי בתי ספר אינם מעוניינים שהעובד יועסק אצלם מאחר והם נאלצים להעסיקו בלימוד פרטני וזאת על חשבון עו"ה בכיתות.
עם כל הצער שבדבר ולמרות הוותק של העובד, אין מנוס מהפסקת עבודתו. יש לשקול לשלם לעובד פיצויים מוגדלים במסגרת מכסת השעות שאושרה". (דגש ש.ש.)
הנתבעת הוכיחה כי למרות אורך הרוח שהנתבעת גילתה כלפי התובע , לא ניתן היה לכופף יותר את המערכת בניגוד לצרכיה ו בניגוד לדעתם של אנשי המקצוע.
בעקבות שימוע זה נשלח לתובע מכתב פיטורים ביום 26.5.15. בין היתר נכתב במכתב "וועדת השימוע סבורה כי המציאות בשנים האחרונות הוכיחה כי אינך מצליח להשתלב בהוראה בכיתות אלא רק בלימוד פרטני. ניתנו לך מספר הזדמנויות להוכיח את עצמך לרבות בהחלטות וועדות שימוע משנים תשע"ב – תשע"ד, אולם לא חל שיפור. מעיין החינוך התורני יעביר לאישור משרד החינוך את המלצתו לתשלום פיצויים מוגדלים בהתאם לשיעורים שיאושרו על ידי משרד החינוך". (נספח ו' לתצהיר הרב יזדי).
התובע טען כי נימוקי הועדה לא תאמו את מכתב הפיטורים. בדקנו ובנוסח כמפורט מטה יש התאמה .מכל מקום הרב יזדי טען כי ניסו לשמור על כבודו של התובע. מה שצויין בשימוע ונמנעו לציין במכתב, הוא לטובת התובע ולא לחובתו, ומה לו כי ילין?
מכתב הפיטורין ברור וחד משמעי ואינו משתמע לשתי פנים. התובע הודה כי קיבל את המכתב ב-3.6.15.
חרף האמור פנה התובע באמצעות עורך דינו לנתבעת וקיבל מענה במכתב מיום 25.8.2015 (נספח ז' לתצהיר הרב יזדי). המענה ניתן עוד בטרם תחילת שנת הלימודים.
התובע נשאל מדוע לא פנה לבית הדין מייד לאחר פיטוריו (3.6) ולאחר מכתב בא כוחו מיום 8.7.15 ועונה "פניתי מתי שהוציאו אותי. התייעצתי עם עו"ד, הרשת פיטרה אותי מה אני עושה|" (עמ/13 ש' 12). התובע היה מיוצג בזמן פיטוריו וחרף זאת לא ביקשת סעד של אכיפה ולא הגיש צו מניעה ביוני 2015. את התביעה הגיש רק בדצמבר 2015 הרבה אחרי תחילת שנת הלימודים. לפיכך, למרות שקיבל את מכתב הפיטורים בסמוך ל- 31.5 לא עשה דבר ולא פנה לבית הדין.
על כן אין לתת את הסעד אותו מבקש התובע בכתב התביעה המתוקן בדבר ביטול הליכי השימוע והודעת הפיטורים שנעשו שלא כדין. לא מדובא בצעד של מניעה אלא בסעד שמהותו צו עשה ודינו להידחות.
השתלשלות העניינים העובדתית המפורטת לעיל כאלף עדים דמי כי ניתנו לתובע הזדמנויות חוזרות ונשנות לטייב את עבודתו הפדגוגית וזאת לא עשה. עוד עולה מהעובדות לעיל כי בתי ספר שונים, מנהלים שונים ואנשי חינוך שונים היו שותפים לאותה מסקנה פדגוגית בדבר חוסר כשירות.

לגופו של עניין
היכולת הפדגוגית

בעניין זה של מתן ההזדמנויות נחקר התובע ומאשר שמתשע"א הועבר מבית ספר לבית ספר (עמ'5 ש'30 עד עמ' 6 ש' 1). וכך הוא אומר: "ת. חמש שנים הם רודפים אחרי ואף פעם המפקח מטעם הרשת לא נכנס לכיתה. הרי תובעים אותי אז תוכיחו. אף שנה אף מפקח לא נכנס לכתה. התחננתי שישמעו שיעור. לא נכנסו. לשאלת בית הדין: לא כתבתי ולא פניתי. " (עמ' 6 ש' 2 - 13 ). לא רק שהתובע לא פנה אלא שגם בשימועים התכחש לנאמר ולא נתן מענה של ממש לתלונות נגדו.
במהלך כל עדותו התלונן כנגד כל נושאי המשרה (עמ' 6 ש' 21-29, עמ' 8 ש' 19-26, עמ'9 ש' 19-27). התלונות שלו הן גם נגד הרב יכין וגם נגד הרב עוקשי וגם נגד הרב לוי ואפילו נגד המנהל אידלסון. " בארבע שנים אחרונות כיוון שטירטרטם את המנהלים לא היה להם סל שלהם, לקחתם מהסל של המנהל. לקחת לו את השעות., הוא לא מסכים לתת אותם לכן כתבו עלי שקרים, כדי להוציא אותי מהשעות האלה שהם מהסל שלהם". (עמ' 10 ש' 14-16). גם כלפי המפקחים היה מלא תלונות כרימון. נגד הרב חודידה והרב אבידן והרב סבג (עמ' 13 ש' 23 – 28}. ואידך זיל גמור.
הערתו של הרב אידלסון בשימוע האחרון כי עבודתו הפרטנית טובה הייתה אמירה בודדת אל מול כלל הדעות שלא סברו כך . הרב אידלסון יכול היה להרשות לעצמו לציין זאת מאחר וממילא לידע שאין לו שעות פרטניות לתת לתובע.
כשנשאל אם היו לו בעיות משמעת בכתה עונה "לא היו לי שום בעיות". (עמ'7 ש' 6 ש' 13 ). אולם מר בועז רבי העד מטעמו של התובע מציין בחקירתו הנגדית "ש. עכשיו נלך למילוי מקום. שאתה ראית מפעם לפעם לא היה מסוגל גם כשהיה שעות בודדות בכתה לא היה מסוגל להשלים את השיעור. ת. נכון. ש. כמה שעות מחנך כתה נמצא מלמד בכתה ת. חמש שעות ברציפות בדרך כלל. .." (עמ' 5 ש' 10-15). הנה כי כן עד התובע עצמו מציין כי לא היה מסוגל לחנך כתה מפאת הצרידות ובכלל.
בי חס לשימועים הוא מציין "אני בסוף כל שימוע הגבתי שהכול המצאות של הרב יכין" (עמ' 8 ש' 16). אולם כפי שסקרנו לעיל בכל השימועים לא התייחס התובע לנושאים של בעיות משמעת , של היעדרות וכדומה. ולכן אמירותיו בפרוטוקול בחקירה הנגדית אינן מתיישבות עם המסמכים הרבים שצורפו לתצהיר הרב יזדי ואשר נעשו בזמן אמת.
לדוגמא בחקירתו בעניין 55 ימי המחלה , אינו מכחיש " ת. הם מופיעים בשנה אחרונה? לא יודע אולי הייתי חולה. אני לא יודע על מה. לא נעדרתי על משהו" (עמ' 8 ש' 29).אין אמירה נחרצת.
התובע טען בסיכומיו לגבי רבנים שרצו בהעסקתו ( יכין, סבג והמפקח חודידה). התובע לא הביאם לעדות , וזאת יש לזקוף לחובתו, ויותר מכך הוא מדבר נגדם, בנחרצות, בחקירתו הנגדית כאמור בסע' 46 לעיל .
מכתבי ההמלצות מכובדים ונאים וכבודם במקומם מונח אולם אינם חזות הכל. הרב יזדי העיד כי נהוג לתיתם עם הברכה מההורים לחג למורה. ביחס למכתבי ההמלצות שהציג התובע ואשר צורפו לכתב התביעה, הוא מסביר כי מדובר במפקח חינוכי פנימי של בית הספר ולא של הרשת. ולכן לא מדובר באמירה של הפיקוח של הרשת. "היועץ החינוכי מתייחס כחבר, ארחיב, תפקידו של היועץ החינוכי הוא לתת מענה למצבים התנהגותיים רגשיים דברים הקשורים לאקלים בית הספר אל מסמכותו תפקידו לתת חוות דעת על עבודה פדגוגית של עובדי הוראה הוא לא במישור הזה, אני גם מתרשם מסגנון הדברים שמישהו ביקש לכתוב מכתב ואני הייתי מנהל בית ספר והנפקתי מאות מכתבים למורים שנועדו לעזור להם הלאה בחיים. זה מקובל בבתי ספר שעובדי הוראה בתפקידים שונים כותבים מכתבי המלצה לחבריהם כדי לסייע להם להשתלב במקומות אחרים אין לזה גושפנקא פדגוגית....אני לא כופר במה שכתוב אני אומר שאי אפשר להשתמש בזה כהוכחה לשום דבר" (עמ' 17 ש' 17 – 24) (דגש ש.ש.).
בעניין החלפת מורים בכיתות בשנה האחרונה, כנגד נספח ז' עמדה עדותו של הרב בעז רבי ממנה עלה שהתובע לא הצליח להחזיק כיתה(ע' 5 ש' 10-12).
בחקירתו הנגדית של התובע אף התגלה שלמרות שעתר לשבצו בעבודה, לא ציין שנקבעה לו נכות של 10% בביטוח הלאומי כתוצאה מצרידות. כשנשאל אם זה לא נראה לו רלוונטי להעלות את זה בתצהיר ציין "... קבעו לי 10% נכות... לא אמרו שאני לא יכול ללמד" (עמ' 11 ש' 30) ואף אישר שהיה אצל רופא תעסוקתי.
עניין זה מצביע לא רק על הכחשה אלא גם על הסתרה של עניין מהותי הקשור ליכולת ללמד בקשר ישיר , אל מול הנתבעת וכלל המערכת הפדגוגית .(עמ' 12 ש' 18- עד עמ' 13 ש' 7).
הנתבעת הוכיחה כי במשך שנים נקבע ע"י אנשי מקצוע שונים שהתובע אינו מתאים להיות עובד הוראה. על כן נכון היה לערוך לו שימוע ולפטרו כפי שנעשה, לאחר מתן הזדמנויות מעל ומעבר.

תקינות השימוע
בנוגע לתקינות השימוע, נחקר הרב יזדי ארוכות. הוא מתאר בפירוט את מהות השימוע, את שמיעת הצדדים, ואת ההחלטה בין אם מדובר בניוד מכיתה לכיתה או מבית ספר לבית ספר או הכוונה וסיוע למורה ולחילופין פיטורים כאחת מהאופציות (עמ'15 ש' 24-26).
עוד הוא מציין כי חייבות להיות אסמכתאות כדי לדון בעניין פיטורין של מורה כגון חוות דעת של מנהל או עדות של מפקח : "... יש דיון. בדיון נשמעים טענות. מתרשמים עושים ברור אחר הטענות וביקור בתי ספר לבדוק את הטענות אין גחמה של איש אחד שמחליט פתאום לפטר. ש. אתה אומר שאחרי השימוע את בודקים עוד את העניין הזה ת. במידה ויש צורך, כן. ... בהזמנה לשימוע אנחנו מפרטים את הנסיבות שהביאו לקיום השימוע, אנו כותבים שהרשת כותבת להפסיק את יחסי עובד מעביד, במידה והדברים שיועלו ימצאו כצודקים ונכונים ונצטרך לקבל החלטה זה חלק מהעניין. (עמ'16 ש' 1-9).
מתשובותיו של הרב יזדי ברור כי הוא מבין היטב את המהות של שימוע ופעל בהתאם.
פסק דין עע (ארצי) 11260-10-13‏ ‏ מרכז הפורמיקה אברבוך בע"מ נ' יפית פרבר גאלי קובע מפי כב' השופת לאה גליקסמן כך:" השימוע אינו 'טקס' שיש לערוך אותו כעניין שבשגרה אלא מדובר בהליך שנועד להשיג מטרה מהותית של בירור אמיתי של הצדקת הפיטורים והצורך לשקול את נסיבותיו האישיות של המפוטר" [ע"ע (ארצי) 659/07 צים חברת השיט הישראלי בע"מ – אורי לוי [פורסם בנבו] (17.5.2009)]. כמו כן, פגם בשימוע אינו חייב בהכרח להביא להענקת פיצוי כספי לעובד, וסוג הסעד ושיעורו תלוי בנסיבות כל עניין [השוו: ע"ע (ארצי) 70107 חברת החשמל לישראל בע"מ – שלומי תורג'מן [פורסם בנבו] (3.3.2009)]. בנסיבות המקרה, נוכח העובדה שבפועל התקיים ההליך המהותי של השימוע, ניתן היה לשקול לפסוק פיצוי בשיעור נמוך יותר מהשיעור שנפסק על ידי בית הדין האזורי ...."
במסמכים של הנתבע וכן בחקירה הנגדית של הרב יזדי לא נמצא בשום מקום מכתב הזמנה לשימוע שבו פורטו נושאי השימוע. הרב יזדי נחקר בעניין זה ולא היה לו מענה "הוא הוזמן. יתכן והוזמן.. לא יודע אין לי הזמנה לשימוע. שלחנו לו מכתב כמו שאנחנו עושים לכולם, הליך שימוע עובד מוזמן ליום מסויים לשעה מסויימת" (עמ' 20 ש' 12 – 16). יש בכך פגם. אולם פגם המצדיק אולי פיצוי ולא מאיין את השימוע. זאת מהטעם שהשימוע נספח ו' שנערך ביום 26.5.15 היה לאחר שימועים רבים. לא ניתן לומר שהתובע לא ידע מה המשמעות . התובע היה מו דע לנושאים שיובאו לפניו בשימוע זה. הנושאים הללו הובאו לפניו שוב ושוב ולכן לא "הופתע" ממה שעלה בשימוע. בעניין העדר מכתב תשלם הנתבעת לתובע 3000 ₪.
התובע טען כי הרב יזדי התחיל את השימוע לבד, אולם בעניין זה ענה הרב יזדי : "לא זוכר, אם כתוב נוכחים אז הם היו נוכחים, אני מחכה שיבואו" (עמ' 20 ש' 19). בעניין זה גרסת התובע נסתרה ויש לקבל את עדות הרב יזדי שהייתה מהימנה ועיקבית ויש לתת לה משקל יותר מגירסתו של התובע שנסתרה במספר נושאים אף ע"י עד מטעמו . בנוסף אומר הרב בסוף "אני מאשר שכל מה שכתוב ונחתם על ידי זה מה שהיה " (עמ'20 ש' 32).
התובע טען כי בראש הפרוטוקול לא כתוב מי חברי הוועדה ומי לא חברי הוועדה. הרב א ידלסון הופיע בפני הוועדה ולא היה חבר בה. על כך עונה הרב יזדי "כתוב נוכחים, לא כתוב מי חברי הוועדה. ישבו איתי הרב שמעון כהן... ציינתי מי הנוכחים, לו היו שואלים הייתי רושם במסמך. הולכים לפי הטופס... לא כתוב שם חברי הוועדה. הרב שמעון כהן ואני חברי הוועדה" (עמ' 19 ש' 29 עד עמ' 20 ש' 2).
נרשמו הנוכחים.אין חובה להפריד בין הנוכחים שהם חברי ועדה לבין נוכחים שאינם חברי וועדה. למעלה מהצורך יאמר שהרב יזדי מתייחס להערת הרב אידלסון בדבר הצלחת התובע בעבודה פרטנית בחקירתו ואומר "או שאתה שכחת מה אמרתי, אני חוזר ואומר מה שאמרתי, אין מצב להעסיק מורה פרטני לאורך שנים, אם הוא מורה טוב הוא צריך להיות בכתה . העובדה שהרב אדלסון שמשווע לשעות הוראה לא מוצא לנכון לקחת מורה שקיבל אותו במתנה ולהכניס אותה לכיתה ועדיין ממשיך להעסיקו בשעות פרטניות זו הוכחה שהמורה אינו כשיר לשמש כמורה בכתה. יכול להיות שהוא מוצלח בתחום הזה הוא ענה על מה ששאלו אותו". (עמ 20 ש' 6 – 10) (דגש ש.ש.). התובע ידע היטב שהרב אידלסון אינו חבר וועדה.
על כן הרכב ועדת השימוע היה תקין, ומהלכו היה תקין . הפרוטוקול מפורט ומנומק כראוי.
הוכח כי אחרי השימוע נעשו בירורים. הרב יזדי התקשר למנהלים בעבר וקיבל מהם אישור למה שנשמע בשימוע ונתקבלה החלטה. לגיטימי שהחלטה לא תהיה מיד אחרי השימוע ולכן העובדה שהרב לא ידע לומר אם ההחלטה נפלה יום אחרי השימוע או יומיים אין בה כל פגם. (עמ' 21). יחד עם זאת בשימוע עצמו הוהבר לתובע חד משמעית כי אין עוד פתרון לגביו פרט לפיטורים. הבירורים נעשו, כפי שהראינו בהשתלשלות העניינים מרחמי הנתבעת על התובע.
הביקורת היחידה שיש להשמיע בעניין התהליך היא העובדה שהנתבע הותיר את התובע לעבוד שנים רבות עם תלמידים גם לאחר שהיה מודע לאי כושרו הפדגוגי. שכן כבר בשימוע הראשון הוזכר מתן עונשים פיזיים על ידי התובע, ובעיות משמעת בכיתה , חרף זאת שנים עוד לימד תלמידים למרות האמור.
אולם, באשר לתקינות הליך הפיטורים, פרט לאי מתן מכתב הזמנה לשימוע האחרון, אשר מצאנו אותו טכנית בנסיבות הליך זה, ובגינו ישולם פיצוי ,כל שאר ההליך של השימוע והפיטורים היו תקינים לחלוטין. לעניין זה נדחית תביעתו של התובע לפיצוי.

מועד משלוח והגעת מכתב הפיטורים - פיצוי
התובע טען כי מכתב הפיטורים נשלח בדואר רשום ביום 26.5.15 והגיע אליו רק ביום 3.6.15 מאוחר למועד של 31.5.15 על פי הפסיקה. בגין איחור זה תבע 12 משכורות בסכום של 96,000 ₪.
הרב יזדי נחקר " ש. אתה מסכים איתי כי הודעת הפיטורים בכתב יצאה ב-26.5.15 ת. כן ש. צריך למסור לו ביד את המכתב ת. לא . דואר רשום. ברשת אנו שולחים בדואר רשום.... מכתב רשום מגיע תוך כמה ימים והשאלה לא רלוונטית." (עמ' 25 ש' 13 – 17). ובהמשך "ת. כן אנו אמורים לשלוח את מכתב הפיטורים וככה התנהלו לפני מועד ה-31.05 בכל שנה זאת אומרת שתאריך משלוח המכתב הוא התאריך הקובע לפיטורים ולא ההגעה" (עמ' 25 ש' 24-25) (דגש ש.ש.) .
בעניין זה יאמר כי בא כוח התובע פנה כבר ב-14.6 לעו"ד גלס ולכן הטענה כי המכתב הגיע באיחור של חודש או חודשיים היא לא נכונה עובדתית. משכך ומשהשימוע נעשה לפני ה-31.5 והמכתב יצא ב-26.5 בדואר רשום אין בכך להצדיק מתן פיצוי בשיעור של 12 משכורות. זאת ועוד לסיכומי התובע, בלא לבקש רשות מבי ת הדין, צרף התובע כנספח ג' אישור דואר רשום מסומן כהודעה ראשונה מיום 3.6.15 . יש בכך כדי לתמוך בעדות הרב יזדי על לוחות הזמנים של דואר רשום ועל סבירות התנהלות הנתבעת. .
לא זהו המקרה המפורט בפסק דין בעניין נורית פריד ולא לכך כיוונה הפסיקה. בפסק דין ס"ע 45178-07-10 עליזה חוטה נגד מרכז החינוך העצמאי ביחס למכתב פיטורים שנשלח ביום 29.5 והתקבל ביום 2.6 פסקה כבוד השופטת אורית יעקובס כי משאישור המשלוח הוא מה-29.5.08 קיים הנתבע את הכלל בדבר הודעה למורה על סיום עבודתו לפני ה-31 למאי. לפסיקתה אין לזקוף את מחדלי העובד לקחת דואר רשום לחובת המעסיק.
התובע טען כי פס"ד 34801-01-13 שרשבסקי נ. מוסדות מגן אבות בבית שמש,(להלן פס"ד שרשבסקי) חל גם בעניין שלפנינו . אולם העובדה שם הייתה כדברי כב' הנשיא אברהמי " עם זאת, ברי מהתנהלות הצדדים כי בשיחה זו לא הועלתה האופציה של שקילת פיטורי התובע לאלתר. הרב סיימון העיד כי ההחלטה לפטר את התובע היתה "בשלבים" (פרוטוקול עמ' 17 ש' 4). מכל מקום הרקע לשיחה היה ברור כהיערכות לשנה הבאה, במסגרתה נשקלת כדבר שבשגרה האפשרות להמשיך או להפסיק העסקת התובע. יחד עם זאת ברי כי לא נסגרו בה דברים לכאן או לכאן ולא היתה אמירה ברורה על הפיטורים המתוכננים." עוד נכתב שם:" המכתב חזר לנתבעת אחרי שבועיים, על אף שנשלח לכתובת הנכונה, כנראה לנוכח שינוי בכניסה לביתו של התובע... בפועל הנתבעת לא נתנה לתובע את המכתב ביד," כלומר לרשבסקי כלל לא נאמר בשימוע על פיטורים. זה היה שימוע אחד ויחיד ושרשבסקי כלל לא קיבל את המכתב.
ניתן לאבחן בקלות את התשתית העובדתית שם מזו לשפנינו. השימוע של התובע נערך במובהק כשימוע- לא היה שום ספק בכך. השימוע נערך ב11/5/15. בסופו נכתב: "השנים האחרונות מלמדות שהעובד אינו מתאים לשמש כעובד הוראה בכיתות ומבחינה פדגוגית הוא כשיר רק ללמד בלימוד פרטני. לעובד נתנו הזדמנויות חוזרות ונשנות...מנהלי ביתי הספר אינם מעוניינים שהעובד יועסק אצלם...עם כל הצער שבדבר ולמרות הוותק של העובד אין מנוס מהפסקת עבודתו. יש לשקול לשלם לעובד פיצויים מוגדלים..." דברים אלו גם נאמרו לו בעל פה ובב הירות ככתוב ב" טענות שהועלו בפני העובד "בטופס. על כן בניגוד לשרשבסקי, התובע ידע היטב כי הוא יפוטר , ושהוא צריך לחפש עבודה חלופית.
עוד, המכתב של הנתבעת נשלח מבעוד מועד ב26/5/18 ולא ב-31/5 כמו אצל שרשבסקי, כך שחובת הזהירות עם משלוח דואר רשום, מולאה, שלא כמו בשרשבסקי שם נקבע כי לא נעשה מאמץ ע"י הנתבעת. עוד, התובע הודה שקיבל את המכתב וצירף הודעה בדואר רשום ב3/6/15.
כל העובדות בפס"ד שרשבסקי שונות בתכלית מהעובדות שלפנינו. מעבר לכך כב' הנשיא בפס"ד שרשבסקי מדבר על נוהג שאם ישנו במוסד החינוכי יש לכבד, והרב יזדי העיד על הנוהג בנתבעת כמפורט לעיל כי די במשלו ח לפני 31.5 בדואר רשום.במקרה זה גם היו די ימים להניח שהמכתב יגיע עד 31.5.
ערים אנו לפסיקתו של בית הדין הארצי בעניין זה כפי שהובא בהרחבה בפס"ד שרשבסקי, ודווקא מפסק בדין ס"ק 11/07 אורט ישראל מרכז השלטון המקומי נ' ארגון המורים העל יסודיים , אותו הביא ניתן ללמוד שהרציונל להלכה בדבר הודעה עד 31/5 היא מתן אפשרות לעובד הוראה שפוטר למצוא משרה אחרת בתחומו. התובע יודע כבר 3 שנים כי אינו משתלב בנתבעת וכי יפוטר . גם בשימוע האחרון הועלו טענות קשות והובאה בפניו ההיסטוריה התעסוקתית והשימועים שנעשו חוסר השעות הפרטניות כך שגם פתרון זמני זה ירד מהפרק . כך שלא מתקיים בו רציונל זה. היה עליו להבין כי תקופת החסד רבת השנים באה לקיצה.(ע' 19 ש' 15-19)
זאת ועוד התובע כלל לא חיפש מסגרת עבודה חלופית, אלא רק חודשים לאחר סיום העסקתו. לא אצה לו הדרך כלל כמו כן ציין כי קבל דמי אבטלה. (עמ' 12 ש' 13). מכאן שהתובע לא מיהר לחפש חלופה תעסוקתית וגם מטעם זה אין מקום לפסוק פיצוי כלשהוא, אף אם המכתב הגיע ב3.6.15. תביעה זו נדחית.

תלושי השכר
התובע טען כי נפל פגם בתלושי השכר שניתנו לו על ידי הנתבע.
ה רב יזדי ציין בתצהירו וכך גם העיד בחקירתו כי התובע קיבל שכר בהיקף 30 שעות שבועיות גם בשנת תשע"ד וגם בשנת תשע"ה. בכך סתר את נספחים א ו-ב לתצהיר התובע. הוכח כי בחודשים הרלוונטים לא עבד התובע בפועל חלק מהשעות מתחילת שנת הלימודים תשע"ה ואושרה לו מכסת שעות רטרואקטיבית לחודשים אלה .בגין כך הוא נדרש לחתום על אישור שבשעות הללו לא עבד בעבודה אצל מעסיק אחר ולא קיבל דמי אבטלה בגינן. החתמתו על המסמך נועדה לשמור על תקינות כלשהיא לאור התשלום הרטרואקטיבי בגינו לא נעשתה כל עבודה מצד התובע. הנתבעת טענה ובצדק שאין זה סביר כי עובד יקבל מאוצר המדינה כפל תשלום בגין אותה תקופה הן כדמי אבטלה והן כשכר ממשרד החינוך ולכן הוחתם.
מתמיהה שלתובע יש תלונות לאחר שקיבל שכר רטרואקטיבי על עבודה שלא ביצע כלל.
התובע טען כי תלושי השכר אינם משקפים תשלום בפועל , ונגרם תשלום מיותר לשלטונות המס. טענה זו נטענה בעלמא ולא הוכחה. עיון בתלושי השכר, מצביע על תקינות. הלכה היא כי קמה חזקת תקינות לתלושי שכר ונטל ההוכחה מוטל על כתפי התובע לסתור חזקה זו. לא הוכח פגם בתלושים וחזקה זו לא נסתרה.
העובדה כי בנספח י"א יש הפרשים אינה הופכת את התלוש או את התשלומים לא תקינים.ניתן לראות בכך טעות כנה, כתוצאה מאילוץ, הפוטרת מתשלום הלנה.
הנתבעת אישרה כי לתקופה בה לא עבד בפועל שולמו תשלומים רטרואקטיביים. (סע' 4 לתצהיר הרב יזדי ). התובע דורש פיצוי בגין כך וגם הלנה. אולם כאמור, שולם לו בפריסה לאחור עבור תקופה בה לא עבד.לא מתקיימת תכלית הקנס בגינו יש לפסוק הלנה .
התובע צירף תלושי שכר לסיכומיו, אלו לא עמדו בפני הנתבעת, ועל כן נתנה החלטה האוסרת הגשתם. למעלה מהצורך יאמר כי ממילא לא ניתן ללמוד מהם מה שהתובע מנסה להסיק.גם משהוגשו מקוטעים בחלקם ולא שלמים וגם מחמת שהם מאד מפורטים ומצביעים דווקא על תקינות ושקיפות מלאה. טופס 106 לשנת 2014 ( שהוא רשומה מוסדית ולכן נתייחס אליו),מצביע על תשלום לכל חודשי השנה. לא ניתן ללמוד ממנו שהשכר לא שולם במועדו. ההיפך, המסמך חתום ע"י החשבת, שהנתבעת ציינה כי היא אינה של הנתבעת אלא מטעם משרד האוצר.(סע' 7 לתצהיר יזדי). על כן, גם בגין כך יש חזקת תקינות.
כאמור הטענה בדבר אי תקינות תלושים ותשלומים, נטענה בלא שהוכחה ועל כן התביעה לפיצוי ולהלנה נדחית.
גם לתקופה בה הודתה הנתבעת כי שלמה באיחור, נוכח אי העברת תקציב ממשרד החינוך, לא מצאנו הצדקה לפסוק הלנה. אמנם משרד החינוך לא היה המעסיק, אך השתתף בשעות מיוחדות עקב הבעייתיות שבהעסקת התובע, לפנים משורת הדין, והנתבעת הייתה תלויה בהשתתפות זו. ,כל העסקת התובע באותה עת הייתה בחסד ודי בכך.
עוד טענה הנתבעת כי הינה גוף מתוקצב בא ופן מלא על ידי משרד החינוך ומשחשבת הנתבעת הינה מטעם משרד האוצר ,על כן מוקפד לשלם את שכר העובדים במלואו ובמועד בראשון לכל חודש. לעובדי הוראה משולם שכר בהתאם לתנאי השכר המקובלים לעובדי הוראה בחינוך הרשמי והנתבעת אינה יכולה לחרוג מתקציבה בשעות שלא תוקצבו ע"י משרד החינוך. בשנת תשע"ה הועבר התקציב בגין כיתות קטנות באיחור, לא היה זה בשליטת הנתבעת ומיד עם הגעת התקציב, שולמה לתובע רטרואקטיבית יתרת משכורתו. על כן טענה הנתבעת כי משלא היה העניין בשליטתה אין להשית עליה פיצויי הלנה, וככל שכן יש לפסוק פיצויים נמוכים ביותר בפרט משלא עבד התובע בפועל והתשלום הרטרואקטיבי אושר לו לפנים משורת הדין.
לאחר ששקל נו את טיעוני הצדדים לעניין פיצויי הלנה, ונוכח תכלית פיצויי ההלנה על פי הפסיקה, לא מצאנו כי יש לקנוס את הנתבעת שעה שפעלה לפני ולפנים משורת הדין כלפי התובע כאשר שילמה לו גם עבור זמן בו לא ביצע כל עבודה ולא נתן כל תמורה בגין התשלום שקיבל. מתן פיצויי הלנה במקרה זה תחטא לתכלית פיצויי הלנה ולפסיקה.

פיצויי פיטורים מוגדלים
במסגרת מכתב הפיטורים (נספח ו לתצהיר הרב יזדי) נכתב על ידי הנתבעת כי "מעיין החינוך התורני יעביר לאישור משרד החינוך את המלצתו לתשלום פיצויים מוגדלים בהתאם לשיעורים שיאושרו על יד משרד החינוך".
במסגרת המוסכמות בהליך זה בהחלטה מיום 21.7.16 על סמך מסמכי הצדדים, נקבע : " עניינו של התובע הובא בפני הוועדה לתשלום פיצויים מוגדלים שאישר ה לתובע פיצויי פיטורים מוגדלים בשיעור של 1 50% ושלושה חודשי הסתגלות בכפוף להיעדר תביעות נוספות".
הנתבעת טענה כי מאחר והתובע הגיש את התביעה ולא פרש מרצון דין התביעה לפיצויי פיטורים מוגדלים – להידחות.
עוד טענה הנתבעת כי בכתב התביעה לא כומת סכום התביעה ברכיב זה ודי בכך לדחות את התביעה. הסכום שהוסיף התובע במסגרת תצהירו וסיכומיו על סך 44,000 ₪ אין בו כדי לתקן את הפגם שנפל בכתב התביעה ובהעדר כימות דין התביעה ברכיב זה להידחות.
עוד הוסיפה הנתבעת לטעון כי הרב יזדי פירט בתצהירו שקיימת מכסה מאושרת על ידי משרד החינוך לפרישה בתנאים מוגדלים, במטרה לעודד פרישת עובדים שאינם מתאימים לשמש כעובדי הוראה או נלאו מלשמש בהוראה. מכסה זו מוגבלת ואין אפשרות להרחבתה לעובד שאינו מסכים לפרישה מרצון. אישור התנאים המוגדלים מותנה בחתימה של העובד על היעדר תביעות. טענה זו נטענה בהזדמנות הראשונה בכתב ההגנה, ואף בדיון המוקדם. משכך יכול היה התובע לשקול במועד את תביעתו לו חפץ בפיצויים מוגדלים.
עוד טען הנתבע כי גם לאחר שהתובע עמד על המשך תביעתו, שלח בא כוח הנתבעת לבא כוח התובע מכתב ביום 26.6.16 בו הבהיר לו כי אינו זכאי לפיצויים מוגדלים ולחודשי הסתגלות ויש לראות את האישור כמבוטל.
מנגד טען התובע כי אין תנאי בשימוע או במקור אחר לפיו לא יקבל פיצויים מוגדלים אם יתבע בערכאות . אולם, דבר זה עולה מפורשות כבר בפרוטוקול הדיון המוקדם בו נכחו הוא וב"כ: "ב"כ הנתבעת: הייתי בוועדה. אושרו לו, אך הוא אמר שהוא לא פוטר ולא היה מוכן לשתף פעולה. הוועדה של משרד החינוך, יש מכסות דרישה לאשר, גם משרד החינוך וגם מעיין החינוך התורני, הפיצויים המוגדלים מותנים בהעדר דרישות נוספות מעבר לפיצויי הפרישה."
בדיון המוקדם אף הוצעה פשרה בהתאם .דהיינו ניתנה לתובע ההזדמנות גם בעניין הפיצויים המוגדלים .(ראה גם ע' 25 ש' 25-32). הנתבעת אכן פנתה במועד .בכך מילאה חלקה.
על כן משלא פעל התובע על פי הכללים אף שידע עליהם מבעוד מועד בדיון המוקדם, ושוב נכתבו בתצהיר הנתבע, ולא עשה בירור במשרד החינוך, אין לו להלין אלא על עצמו. ממילא הוועדה היא של משרד החינוך, ואין להתערב בהחלטתה. הנתבעת המליצה כפי שהבטיחה בשימוע ובמכתב הפיטורים ובכך מלאה את חובתה. אין להטיל על הנתבעת לשלם לתובע פיצויים מוגדלים ותביעה זו נדחית לגופה.
למעלה מהצורך יאמר כי לא כומתה בתביעה וגם מטעם זה במצטבר דינה להידחות.
יוזכר כי התובע קיבל גם דמי אבטלה מפברואר 2016 לדבריו כשישה שבעה חודשים. (עמ' 12 ש' 13).

סוף דבר
לאחר ששקלנו את הראיות שבפנינו, מצאנו כי דין התביעה לביטול הליכי השימוע וביטול הודעת הפיטורים דינה להידחות. הוכח בפנינו כי התובע לא כשיר פדגוגית ללמד בכיתה. והוכח כי ידע על כך שאינו מסוגל ללמד בכיתה וכי בבתי הספר השונים לא ניתנה לו כיתה אלא לימוד פרטני ואף זאת רק בכורח. בנסיבות אלה טובת התלמידים תעמוד לנגד ענינו לפני הכ ול ואין כל מקום ליתן צו האוכף את יחסי העבודה. גם לגופו של עניין לא מצאנו לכך הצדקה.
בנוסף הוכח כי ניתנה לו נכות על צרידות. על כן גם לטובתו אין מקום להחזירו לעבודת הוראה.
התובע, עם כל הצער, התכחש למצב אליו נקלע. התובע לא הוכיח שיקולים לא ענייניים בפיטוריו. הנתבעת הוכיחה כי נתנו לתובע הזדמנויות שונות להיטיב את עבודתו וזאת לא נעשה חרף העברה לבתי ספר שונים בהם יכול היה להוכיח עצמו מחדש.
בדקנ ו היטב את הליך הפיטורים עצמו ומצאנו כי הנתבעת נהגה בתובע לפני ולפנים משורת הדין.
הפגם של אי מתן הזמנה בכתב במקרה זה טכני לחלוטין מחמת שהתובע ידע היטב את הצפוי ופרט לכך היה הליך השימוע תקין. יחד עם זאת בעניין העדר מכתב הזמנה לשימוע תשלם הנתבעת פיצוי לתובע בסך 3000 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום. אם לא ישולם במועד ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
פרוטוקול השימוע נרשם בשלמות. השמות שהופיעו הם של הנוכחים. הברור בעניין המשך העסקתו נעשה ביסודיות הראויה והפיטורים עליהם הוחלט נעשו כדין. התביעה לפיצוי בעניין זה – נדחית.
התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים מוגדלים, הניתנים למי שמסכים לפיטוריו ללא תביעה. התובע לא הוכיח כי ניתנים בכל מקרה וגרסת הנתבעת, עליה ידע מתחילה, לא נסתרה.החלטה בעניין זה אינה של הנתבעת אלא של משרד החינוך. בנוסף סעיף זה לא כומת בכתב התביעה וגם מטעם זה דין התביעה להידחות.
כפי שפירטנו לעיל בהרחבה, אין מקום להשתת פיצויי הלנה עבור השכר ששולם רטרואקטיבית, ואף לא בגין פיצויי הפיטורים.
מכתב הפיט ורים יצא בזמן, מבעוד מועד ב-26.5 הודעת דואר רשום הגיעה לתובע ב-3.6. לכל המאוחר ועל כן לא זכאי לתשלום שנ ת עבודה על פי הפסיקה כפי שהרחבנו לעיל .
התובע פו טר כדין ואינו זכאי לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין.
התובע אינו זכאי לפיצוי בגין עוגמת נפש. נהגו כלפיו בכפפות של משי לאורך שנים ארוכות. התביעה נדחית.
התובע לא הוכיח כי נפלו פגמים בתלושי השכר או כי אלו לא הומצאו לו ואף תביעה זו נדחית.
כל רכיבי תביעתו של התובע נדחו לעיל ,פרט לתשלום בגין העדר טכני של מכתב הזמנה לשימוע, כל רכיב נדחה מהטעמים המפורטים בפסק הדין.
שקלנו בכובד ראש השתת הוצאות לדוגמא על התובע מאחר ומרביתה העיקרית והמהותית של תביעתו נדחתה . אולם מאחר והתובע אב ל-10 ילדים, ,יושתו הוצאות בסכום סימלי בלבד.
התובע ישלם שכר טרחת ב" כ הנתבע בסך 1,500 ₪ . סכום זה ישולם תוך 30 יום. אם לא ישולם במועד יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. הסכום יקוזז מהסכום שנפסק בסעיף 105 לעיל.

ניתן היום, י"ד סיוון תשע"ח, (28 מאי 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.

נציג ציבור עובדים
פנינה סופר

נציג ציבור מעסיקים
יוסף בנבנישתי

שרה שדיאור, שופטת