הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים סע"ש 20418-03-16

לפני:
כב' השופטת שרה שדיאור

התובעים:
אלירן מרדכי ואחר'
ע"י ב"כ: עו"ד גבריאל גורל

-
הנתבעת:
מדינת ישראל
ע"י ב"כ: עו"ד גילה אשכנזי

החלטה
לפני בית הדין בקשת הנתבעת לעיון מחדש בהחלטת בית הדין מיום 31.3.19.
הנתבעת טענה כי לאור המלצת בית הדין, הסכימה לנהל משא ומתן עם התובעים. בסופו של יום, הגיעו להסכמות אשר דרשו מהנתבעת לערוך תחשיבים מורכבים ביחס לכל אחד מהתובעים, הגם שכימות התביעה צריך היה להיות מוטל על כתפי התובעים.
עוד טענה הנתבעת כי המשא ומתן נוהל כמקשה אחת ביחס לכל התובעים, העקרונות שהוסכמו היו אחידים ומשכך אין לראות בתובעים כמי שניהלו תביעות נפרדות לענין תשלום ההוצאות ושכר טרחת ב"כ התובעים .
הנתבעת הוסיפה כי הסכמי פשרה עם המדינה דורשים אישורים של גורמים רבים, ומשכך ההליכים מתארכים, והמדינה השקיעה זמן רב ומשאבים רבים על מנת להגיע להסכמות, מב לי שנשמעו ראיות או ניתנו החלטות בשאלות שבמחלוקת.
הנתבעת טענה כי התובעים לא קיבלו את הסעד שתבעו, כיוון שלפי ההסכמות לא מדובר בתוספת שטחים, כי אם בתוספת בגין שחיקת שכר, ומשכך התביעה הוגשה ללא עילה או עיגון נורמטיבי. הנתבעת ציינה כי מדובר בכספים המשולמים מהקופה הציבורית, וטענה כי במהלך ניהול ההליך כבר נפסקו הוצאות ואין מקום להשית על המדינה הוצאות כפולות. עוד טענה כי התובעים לא הגישו קבלות בדבר תשלום שכ"ט עו"ד ששילמו. הנתבעת טענה כי לא הגישה תגובה במועד שנקבע עקב שגגה ועומס בעבודה , אולם יש חשיבות בהבאת התמונה כולה בפני בית הדין.
התובעים התנגדו לבקשה וטענו כי אין מדובר ב"החלטה" אלא בפסק דין, וכי אין הליך של עיון מחדש בפסק דין . עוד טענו כי פסק הדין ניתן לאחר שהנתבעת לא הגישה את סיכומיה, הגם שנקבע כי לא יינתנו ארכות וחלף זמן רב .
עוד טענו התובעים כי אין בבקשה כל "חדש" אשר מצדיק את קבלת הבקשה, שכן מפסק הדין ברור כי בית הדין הניח שהסיכומים לא הוגשו בשל מחדל ולא בשל זלזול וכן היה ידוע שההוצאות ישולמו מהקופה הציבורית.
עוד טענו התובעים כי חרף חלוף הזמן, הנתבעת לא ביצעה את פסק הדין מיום 31.3.19, וזאת מבלי שהוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין ויש בכך חוסר ניקיון כפיים, וגם מטעם זה יש לדחות את הבקשה. מבחינה מהותית טענו התובעים כי התביעה הוגשה בנסיבות חריגות ויוצאות דופן, לאחר שהנתבעת לא ביצעה החלטות שיפוטיות קודמות, והסתירה מהתובעים מידע מהותי שהיה עליה לגלות. הנתבעת נקטה בסחבת קשה באופן שהיה על התובעים להגיש 3 בקשות למתן פסק דין בהעדר הגנה ותגובות שונות. זאת ועוד, הנתבעת הפרה החלטות שיפוטיות ואת פסק הדין, והגישה תלונות שווא למשטרת ישראל, והתובעים נאלצו להגיש בקשה לגילוי מסמכים ספיציפיים. בנסיבות אלה , טענו התובעים כי טענות הנתבעת לפיהן התביעה הוגשה ללא בסיס וללא עילה, מקוממות ומשוללות יסוד.
לטענת התובעים סכום ההוצאות שהושת על הנתבעת נמוך, כיוון שהושת שכ"ט עו"ד בגובה 15%, הגם ששכר שטרחת ב"כ התובעים עמד על 20%, הסכום נגזר רק מהסכום שהוסכם לגבי העבר, ולא נלקחו בחשבון הסכומים שהוסכמו ביחס לעתיד ולא נפסקו הוצאות בגין התנהלותה החמורה של הנתבעת בהליך.
לאחר עיון בבקשה, בתגובה לה ובפסק הדין, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.
ראשית, מדובר בפסק דין ולא בהחלטה. לא קיים הליך של עיון חוזר בפסק דין, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה. הנתבעת היתה רשאית להגיש ערעור על פסק הדין, אולם לא עשתה כן במועד, ו פסק הדין כיום חלוט. בהתאם לפסיקה, אין בהגשת הבקשה כדי להאריך את המועד להגשת ערעור.
יודגש כי אין בעצם הגשת הבקשה כדי להאריך את המועד לביצוע פסק הדין, ומשלא הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע, היה על הנתבעת לבצע את פסק הדין כלשונו.
שנית, ההחלטה על הגשת סיכומים לעניין ההוצאות ניתנה במעמד הצדדים 16.11.17.
ביום 14.1.19 ניתנה החלטה לפיה על הנתבעת להגיש את הסיכומים בתוך 14 ימים ממועד קבלת סיכומים התובעים, וכי לא יינתנו ארכות. החלטה זו נשלחה לב"כ הנתבעת ביום 15.1.19 באמצעות דואר אלקטרוני. בנסיבות אלה, היה על הנתבעת להערך להגשת הסיכומים במועד. יחד עם זאת, לו היתה מוגשת בקשה מנומקת למתן ארכה, הרי שזו היתה נשקלת לגופה ואין בכך שנקבע כי לא יינתנו ארכות כדי לפטור את ב"כ הנתבעת מהגשת בקשה מתאימה או סיכומים.
התובעים הגישו סיכומים מטעמם ביום 29.1.19. ב"כ הנתבעת צפתה בסיכומים התובעים ביום 21.2.19. משכך, היה על הנתבעת להגיש סיכומים ביום 7.3.19, לכל המאוחר.
חרף האמור, והגם שב"כ הנתבעת ידעה שעליה להגיש סיכומים בתוך 14 ימים מיום הגשת סיכומי התובעים, לא הגישה סיכומים מטעמה.
ב"כ הנתבעת טענה כי הסיכומים לא הוגשו עקב עומס בעבודה, אולם לא נתנה כל הסבר לכך שלא הגישה לכל הפחות בקשה למתן ארכה, כאמור.
בית הדין המתין, ופסק הדין לא ניתן מיד בתום המועד להגשת הסיכומים, אלא רק ביום 31.3.19 ולאחר שנקבע כי בהתאם לפסיקה על השופט לשים קץ להתיידנות הנמשכת מעל הנדרש.
גם לגופם של דברים, דין הבקשה להידחות.
המלצת בית הדין להגיע להסכמות בהליך זה ניתנה באופן מפורט וחריג:
"בנסיבות חריגות אלה בהם בהליך הקודם (40591-05-12), ניתנו החלטות על סמך אמירות של המדינה וכן פסק דין שתוכנם עולה שוב בהחלטות המבקרת המאוחרות לפסק הדין ביחס לשיעור התוספת שהוסכמה, וכן בנסיבות החריגות של הגשת התלונה למשטרה חרף החלטת אגף המשמעת, וכדי שהדברים יבחנו בהיבט המנהלי והמשפטי הראוי בטרם יתנהל הליך משפטי בפנינו, אני מוצאת כי יש מקום להביא את הסוגיה נשוא ההליך בפני היועץ המשפטי לממשלה אשר ייתן דעתו להתחייבויות המדינה בהליך הקודם במכתבים רשמיים שיצאו בעניין שיעור התוספת ולכל המצוי בהליך... מבלי לגרוע מהאמור, סבור בית הדין כי הגיעה העת, הלכה למעשה הגיע מזמן, שהצדדים בהליך יחד עם נציבות שירות המדינה, אגף המשמעת, נציג היועמ"ש, נציג הפרקליטות, בא כוח התובעים והתובעים עצמם ככל שיחפוץ, יפגשו בפגישות שתקבענה ברצף ובאינטנסיביות על מנת להביא הליך זה לסיום פרקטי יעיל ונאות".(דגש ש.ש.)
הטענה לפיה לא נוהל הליך הוכחות והתובעים לא קיבלו את הסעדים שתבעו, ולפיכך התביעה הוגשה ללא עילה, מוטב לולא נטענה. דווקא העובדה שהנתבעת הגיעה להסכמות עם התובעים מבלי שנוהל הליך ומבלי שניתן פסק דין המחייב אותה לעשות כן, מצביעה על קיומה של עילת תביעה, אף אם הצדדים בחרו לנסח את הסעדים באופן שונה מכפי שנוסח בכתבי התביעה.
במסגרת השיקולים שנשקלו בעת פסיקת ההוצאות בית הדין היה מודע לכל הנסיבות שנטענו במסגרת בקשת הנתבעת, ובהם זהות הנתבעת והעובדה שמדובר בכספים שישולמו לתובעים מהקופה הציבורית, ההליך הקודם, העובדה שההליך הסתיים בהסכמי פשרה, הסעדים שנתבעו, נוסח ההסכמים ומאמצי הצדדים עד להגעה להסכם. כפי שנקבע בפסק הדין:
"בשים לב לנסיבות הליך זה, ולא רק באמור לעיל, ובקליפת אגוז -פסק הדין שניתן בעניין התובעים בעבר המצדיק השתת הוצאות האגרה על הנתבעת, וכן תוכן כתבי הטענות של התובעים, הזמן שהמדינה נדרשה לו עד לכ. ההגנה, ולאחריו עד למו"מ, לזמן המו"מ למתווה ולאחריו למאמץ שהושקע ע"י ב"כ התובעים בנפרד לכל תובע בניהול ההליך והגעה להבנה לגביו, כעולה מהבקשות השונות לדחיה ולאורכות, ולהגעה בטפטוף של כל פס"ד מוסכם- אלו מצדיקים השתת הוצאות לטובת כל עובד וכן שכ"ט פרטנית ביחס לכל תובע, לגביו נערך הסכם נפרד".
מהאמור עולה כי בטרם מתן פסק הדין בעניין התובעים שקל בית הדין את מידת ההשקעה שנדרשה ביחס לכל אחד מהתובעים, במאמצים להגיע להסכם.
בניגוד לטענת הנתבעת, התובעים הגישו תביעות מכומתות, וכימות התביעה לא הוטל עליה. הגם שלצורך ההגעה להסכם עם כל אחד מהתובעים ביצעה חישובים מטעמה. טענה זו רק מחזקת את העובדה שהיו הבדלים בין התובעים, שהמו"מ לא נוהל כמקשה אחת, אלא ביחס לכל תובע לגופו, וכך גם הגיעו הבקשות למתן פס"ד ביחס לכל אחד מהם .ולפיכך יש הצדקה להשתת הוצאות ושכ"ט בנפרד עבור כל תובע.
העובדה שבשל התנהלות הנתבעת במסגרת ניהול ההליך, הושתו הוצאות נוספות על הנתבעת , אינה גורעת מזכאות התובעים להוצאות ולשכ"ט עו"ד בסיום ההליך.
נוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית פרוצדורלית ומהותית .
לפני ולפנים משורת הדין, לא יושתו הוצאות נוספות בגין בקשה זו . ככל שתוגש בהליך בקשה נוספת, תשקל השתת הוצאות גם בגין בקשה זו.

ניתנה היום, י"ב תמוז תשע"ט, (15 יולי 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.