הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים סע"ש 20244-05-16

31 אוגוסט 2016
לפני:
כב' השופט דניאל גולדברג
נ.צ. (ע) שרה פנסו
נ.צ. (מ) שלום פישביין
המבקש:
יעקב ז'אק רוזנבערג
ע"י ב"כ: עו"ד שמעון הלוי

-
המשיבים:
1. המכללה האקדמית הדתית לחינוך ע"ש רא"מ ליפשיץ
ע"י ב"כ: עו"ד ברוך רובין

2. מכללת הרצוג - מיסודן של מכללות ליפשיץ והרצוג
ע"י ב"כ עו"ד יאיר זלנפרוינד

3. משרד החינוך- מחוז סמינרים
ע"י עו"ד אביגיל ואן-וייק שפיגלמן
4. ד"ר יאיר ברקאי
5. מר שלמה בקיש
ע"י ב"כ עו"ד ברוך רובין

החלטה ופסק דין

המבקש, פרופ' יעקב רוזנברג, הגיש בקשה זו לסעדים זמניים אלה:
צו זמני המורה למשיב 3 – משרד החינוך – להמשיך לשלם את שכרו ללא כל שינוי, עד למתן פסק דין בתביעת המבקש שהוגשה בין היתר למניעת פיטוריו.
צו זמני כלפי המשיבות 1 ו-2 למנוע איוש תפקידו כמרצה, כחוקר וכמדריך תלמידי מחקר, עד למתן פסק דין כאמור.
לאסור על המשיבה 2 לעשות כל שימוש בקניין רוחני של המבקש, לרבות שמות קורסים שלימד המבקש ורשימת הרצאותיו וזאת עד לחתימת הסכם בכתב עם המבקש המסדיר יחסי עובד ומעביד בינו לבין המשיבה 2.
סעד הצהרתי זמני הקובע כי התנהלות המשיבות בהקמת המכללה החדשה במסגרת המשיבה 2 פגעה בזכויות המבקש ולקבוע שהקניין הרוחני של המבקש אינו עובר מהמשיבה 1 למשיבה 2 ללא הסכם במקרה שאין מיזוג על פי פרק ד2 לחוק העמותות, התש"ם-1980.
צו זמני לחייב את המשיבות בגין פיטורים שלא כדין לשלם למבקש סך 70,000 ₪.

כנגד התביעה העיקרית הוגשה על ידי המשיבה 1 בקשה לסילוק על הסף (הכל כמפורט להלן), ובהחלטה זו תפורט הכרעתנו גם בה.

הצדדים
המבקש, יליד 1951, הוסמך בשנת 1994 על ידי אוניברסיטת סורבון בפריז להדריך תלמידי מחקר.
המבקש הועסק כמרצה על ידי אוניברסיטת בר-אילן במחלקה לפילוסופיה במשך כשתים עשרה שנים , וביום 20.1.99 קיבל דרגת פרופסור מן המניין, רטרואקטיבית מיום 1.4.97.
המשיבה 1 – עמותת "המכללה האקדמית הדתית לחינוך ע"ש רא"מ ליפשיץ – ירושלים", הפעילה את המכללה להכשרת עובדי הוראה במערכת החינוך הידועה כ"מכללת ליפשיץ", אשר החלה לפעול לפני כ-90 שנים (להלן: "מכללת ליפשיץ").
המשיבה 2 – עמותת "מכללת הרצוג – מיסודן של מכללות ליפשיץ והרצוג", הינה עמותה המפעילה מכללה להכשרת מורים שנוסדה בעקבות הסכם מדצמבר 2012 בין מכללת ליפשיץ (המשיבה 1) לבין עמותת ישיבת הר עציון, אשר הפעילה מכללה להכשרת מורים הידועה כ"מכללת הרצוג" (להלן: "המכללה המאוחדת").
המשיב 3 – משרד החינוך – העסיקה את המבקש במכללת ליפשיץ החל מיום 1.9.02.
הבקשה הוגשה גם כנגד המשיבים 4-5, מר יאיר ברקאי, ראש מכללת ליפשיץ ושלמה בקיש, יו"ר עמותת מכללת ליפשיץ, אך לבקשתם הם נמחקו כמשיבים בבקשה, תוך חיוב המבקש בהוצאות.

הרקע העובדתי
על מכללות אקדמיות להכשרת מורים חל הסכם קיבוצי מיום 22.5.97 בין המדינה לבין הסתדרות המורים בישראל. ההסכם הקיבוצי מסדיר את תנאי העסקתם של עובדי הוראה במכללות להכשרת עובדי הוראה אשר קיבלו היתר מאת המועצה להשכלה גבוהה. בסעיף 3 להסכם הקיבוצי אומץ עקרון "דרגות קידום" למורים במכללות להכשרת מורים, ונקבעו ארבע דרגות: "מורה", "מרצה", "מרצה בכיר" ו" מרצה בכיר א'". על פי סעיף 4 להסכם הקיבוצי, כתנאי לקבלת דרגת קידום על פי ההסכם, על המורה להיות מורה קבוע, בעל תואר שני או שלישי. כתנאי לקבלת הדרגה העליונה – "מרצה בכיר א'" – נקבע כי "על המורה להיות מועסק באוה מכללה בהיקף משרה קבוע של 100% ומעלה כאשר לפחות 75% משרה במסלולים אקדמיים". בסעיף 4(ה) נקבע כי "סולם דרגות הקידום במכללות להכשרת עובדי הוראה יהיה סולם אחיד ויחול גם על מורים בעלי תואר שני וגם על מורים בעלי תואר שלישי באותו אופן". דרגת השכר הגבוהה ביותר לפי מסלול קידום זה הינה דרגת "דוקטור".
בשנים 1990-2010 שימש ד"ר יעקב הדני כראש מכללת ליפשיץ. בשנת 2002 פעל ד"ר הדני לצירופו של המבקש לסגל ההוראה והמחקר של מכללת ליפשיץ, מתוך ציפייה כי גיוס חוקר בשיעור קומתו של המבקש למכללה יטפח את יוקרתה ויקדם תהליכי קבלת אישורים נדרשים מהמועצה להשכלה גבוהה.
על פי עדותו לפנינו התחייב ד"ר הדני כלפי המבקש כי שכרו של המבקש כפרופסור מן המניין לא ייפגע. ד"ר הדני אישר כי ידוע לו כי דרגת השכר הגבוהה ביותר לפי דרגות הקידום במכללות האקדמיות להכשרת מורים היא דרגת "דוקטור". מעדותו עולה כי התחייבותו כלפי המבקש לא אושרה על ידי גורם מוסמך כלשהו – לא על ידי ועד העמותה של מכללת ליפשיץ ולא על ידי הגורם המעסיק – משרד החינוך, וזאת למרות שהיא חרגה ממסגרת דרגות השכר המאושרות לעובדי הוראה במכללות אקדמיות להכשרת מורים. ד"ר הדני העיד כי הוא סבור שלו היה מבקש אישור להתחייבות זו, הגורמים המוסמכים היו מברכים עליה בשל הברכה שתצמח למכללת ליפשיץ מכך שחוקר בעל שיעור קומה כשל המבקש יהיה בשורותיה.
ביום 21.8.02 קיבל המבקש מ"מחוז סמינרים" במשרד החינוך הודעה על שיבוצו כעובד הוראה לשנת הלימודים תשס"ג במכללת ליפשיץ בדרגת דוקטור עם וותק הוראה של 22 שנים.
בפועל, שכרו של המבקש במכללת ליפשיץ שולם לו לפי דרגת "דוקטור". כעולה מסיכום ישיבה משנת 2011 שהתקיימה בעניינו של המבקש, אשר נכתב על ידו, התברר סמוך לאחר תחילת העסקתו במכללת ליפשיץ כי המכללה לא תוכל לקיים את הבטחתו של ד"ר הדני כלפיו בעניין השוואת תנאי העסקתו לתנאים של פרופסור מן המניין באוניברסיטה.
המבקש קיבל "תקן אקדמי" מטעם משרד החינוך, מוגדל ל-140%, שמשמעותו שבמקום שיידרש להורות שמונה שעות שבועיות בלבד במקום 12 שעות שבועיות. המבקש כתב בסיכום הישיבה הנ"ל משנת 2011, שבדרך זו משכורותו הייתה קצת יותר ממשכורתו באוניברסיטת בר אילן, אך לא הייתה אפשרות להעניק לו קרן קשרי מדע וקרן שבתון. המבקש כתב כי:

"מכיוון שפרופ' רוזנברג לימד אז במכללה רק שני קורסים, מצאו איזה מין קונסנסוס ללמד מעט במסגרת של 140 אחוז משרה, מבלי שהוא וויתר על זכויותיו, פרופ' רוזנברג השאיר את המצב פתוח מתוך תקווה שהדברים יסתדרו בעתיד, במיוחד שהוא שמע על האפשרות שהמל"ג יממן את המכללות במקום משרד החינוך וייתן למרצי המכללות את אותו מעמד של מרצי האוניברסיטאות".

ביום 24.7.05 הודיע ראש מכללת ליפשיץ, ד"ר הדני, למבקש כי משרד החינוך והתרבות אישר למבקש קביעות במכללה.
בשנת 2010 חדל משרד החינוך לאשר "תקן אקדמי" למרצים במכללות האקדמיות להכשרת מורים. בעקבות זאת מכללת ליפשיץ דרשה מהמבקש להגדיל את היקף ההוראה שלו במכללה. בהמשך, לפני תשנת הלימודים תשע"ב, אף בוטל האישור שניתן להגדלת היקף משרתו של המבקש ל-140%. המבקש פנה בעניין זה להנהלת מכללת ליפשיץ. על פי הרשום על ידי המבקש, מר בקיש אמר שמצבה של המכללה גרוע ביותר, אך הוא מוכן לבדוק את בקשות המבקש. המשנה האקדמית של המכללה התבטאה, פרופ' חרל"פ , אמרה, על פי רישומו של המבקש, כי המבקש אינו מוערך דיו במכללה וכי הוא חיוני למכללה וגם יחזק את מעמדה לקראת האיחוד הצפוי עם מכללת הרצוג.
בחודש 12/12 נחתם הסכם בין עמותת ישיבת הר עציון לבין מכללת ליפשיץ על פיו הוסכם על הקמת המכללה המאוחדת. ההסכם נחתם בתמיכתם של המועצה להשכלה גבוהה ומשרד החינוך, על פי מדיניות שמטרתה לקדם איחוד של מכללות להכשרת עובדי הוראה. סעיף 9 להסכם קובע:

"עם העברת הפעילות האקדמית (או כל חלק ממנה) מאחד הצדדים לעמותה המאוחדת תיבחן העברת הסגל האקדמי של אותה פעילות אקדמית, והעברת סגל מינהלי למכללה המאוחדת (חבר הסגל האקדמי וחבר הסגל המינהלי ייקראו להלן – חבר סגל). העברת חברי סגל תיעשה בכפוף לצרכי המכללה המאוחדת. להבטחת מימון העסקתם, לרמתם האקדמית או המקצועית של חברי הסגל ולשיקולים נוספים אקדמיים ומינהליים רלוונטיים".

ביום 1.1.13 החליטה המועצה להשכלה גבוהה לאשר את האיחוד בין המכללות תחת המכללה המאוחדת, לפרסם את פתיחתה, לרשום תלמידים ולקיים לימודים במסגרתה, ולהעניק תארים שונים, בהם "בוגר בהוראה" ו"מוסמך בחינוך".
ביום 22.7.12, מספר חודשים לפני חתימת הסכם איחוד המכללות, התקיים דיון במועצה האקדמית של מכללת ליפשיץ בנושא איחוד המכללות שעמד על הפרק. בדיון השתתפו המבקש ( שניהל את הישיבה במקום היו"ר שנעדר), ראש מכללת ליפשיץ ד"ר יאיר ברקאי וחברי מועצה נוספים. המבקש הודיע בפתח הישיבה כי "כולם רוצים באיחוד אבל יש כמה סייגים, כגון: סייגים כלכליים וכן זהירות שאנו אמורים לנהוג בה". המבקש הבהיר כי למועצה כי אין סמכות משפטית לעכב או לקדם את האיחוד אך יש לה משקל מוסרי. על פי רישום של פרוטוקול הישיבה שאושר על ידי המבקש (אך לא על ידי ד"ר ברקאי), ראש המכללה, ד"ר ברקאי, הציג את האיחוד המוצע:

"..האיחוד לא נעשה רק מטעמים כלכליים. כמוסד אקדמי המכללה שייכת למל"ג ולמשרד החינוך. הדרישות ממוסד אקדמי, דהיינו ממכללה, אינן זהות לדרישות מ"סמינר". אנו נבחנים באמות מידה אקדמיות. המל"ג בוחן את המכללה לפי ה"נפח": נפח אקדמי ונפח כמותי, כלומר: איכות אקדמית של המרצים והתוצר האקדמי וכן גודלו של המוסד. מוסד שאינו מצדיק קיום מינימלי המל"ג מתייחס למוסד בהתאם. לכן, מוסד שיש בו פחות מ-1,500 – 2,000 תלמידים ההתייחסות אליו אחרת מאשר למוסד גדול. כנ"ל גם התייחסות משרד החינוך.
משרד החינוך כבר שנים רבות אינו מוצא הצדקה לקיום 5 מכללות בירושלים. איני רואה באיחוד מעשה של "בדיעבד" אלא מעשה של "לכתחילה"".

על פי רישום הפרוטוקול שאושר על ידי המבקש, בהמשך לדברים אלה הודיע אחד מהמשתתפים, פרופ' אברהם גרוסמן, שהוא תומך נלהב באיחוד, אך ישנה בעיית צמצומים של רבים ממורי המכללה, וצריך למצוא דרך לא לפגוע במורי המכללה ובעובדים שעובדים שנים רבות במוסד. בתגובה הודיע ד"ר ברקאי (על פי רישומו של המבקש) כי:

"פנינו לרב נח גרינפלד (מנהל אגף להכשרת עובדי הוראה במשרד החינוך – ד.ג.) שהוא המעסיק של המורים, וה וא נפגש לפני כחודש עם נציגי מכללת הרצוג וליפשיץ. הרב גרינפלד הכריז שמהאיחוד לא ייפגע אף מורה.
האיחוד מורכב מש-2 שלבים:

  1. בשנים הראשונות (3-4 שנים) כל הצוות יישאר. זהו שלב "צומח-צונח".
  2. הדברים ייבדקו שנית אבל גם אז יש הבטחה של גב' גילה נגר סמנכ"לית משרד החינוך שיוקצב סכום מיוחד לפרישת מורים.

לאף מכללה אין מטרה של צמצומים.
בוועדות יש נציגים לוועד המרצים ולוועד העובדים".

לאחר הדברים האלה שאל פרופ' גרוסמן (על פי רישומו של המבקש) "האם יש הבטחה בכתב כתובה ממשרד החינוך", ולכך השיב ד"ר ברק אי (על פי רישומו של המבקש) : "אין הבטחה בכתב". פרופ' קוגוט העיר ש"ההבטחות חייבות להיות כתובות, ובהסכם האיחוד חייב להיות מצויין שצמצומים אם יהיו, ייעשו גם על עובדי מכללת הרצוג". לכך השיב ד"ר ברקאי כי "כל תהליך האיחוד מלווה על ידי הסתדרות המורים, ארגון המורים וההסתדרות הכללית". לאחר דין ודברים נוספים הסתיימה הישיבה ב"החלטה" לפיה "תנאי הכרחי להמשך המו"מ בדבר איחדו המכללות הוא ששם המכללה החדשה יכלול את שם מכללת ליפשיץ וכן הנהלה משותפת למכללת ליפשיץ ומכללת הרצוג".
בעדותו לפנינו, ד"ר ברקאי נשאל על התחייבות של משרד החינוך או של המכללה המאוחדת כלפי עובדי מכללת ליפשיץ. ד"ר ברקאי התייחס למסמך שכתב מר נח גרינפלד ממשרד החינוך, אשר לדבריו "לא הייתה כל הסתייגות או התנגדות אליו". המסמך אליו התייחס ד"ר ברקאי לא הוגש לבית הדין, וגם לא הוברר למי התכוון ד"ר ברקאי באומרו שלא הייתה הסתייגות או התנגדות לאותו מסמך (שמא התכוון גם להסתדרות המורים?).
בהתאם למתווה המוסכם בהסכם האיחוד, שתי עמותות האם המשיכו ללמד את התלמידים שלהן עד תום לימודיהם האקדמיים בסוף שנת הלימודים תשע"ו, אך הן לא רשמו תלמידים חדשים החל משנת הלימודים תשע"ג .
ביום 3.4.14 פנה מ"מ מזכ"ל הסתדרות המורים למכללת ליפשיץ בשמו של המבקש בטענה כי בעת שהמבקש הצטרף לסגל מכללת ליפשיץ בשנת 2002, הובטח לו שיקבל תנאי שכר של פרופסור באוניברסיטה. למכתב צורף מכתב של ד"ר הדני התומך בטענת המבקש. המכללה נדרשה על ידי הסתדרות המורים לשלם לתובע הפרשי שכר בהתאם לכך.
מכללת ליפשיץ השיבה ביום 22.4.14 כי מכתבו של ד"ר הדני נכתב לאחר סיום תפקידו כראש המכללה, כי במהלך 10 שנות עבודתו הראשונות של המבקש (מ-2002-2012) שולם לו שכרו בהתאם לטבלת שכר המרצים המקובלת במכללות האקדמיות לחינוך, כי התחייבות לשלם שכר למרצה שכר לפי דרגת פרופסור לפי טבלת שכר המקובלת באוניברסיטאות , מנגודת להסכמי השכר המקובלים במכללות ואם הייתה התחייבות כזו היא נעשתה בניגד להוראות משרד החינוך והמועצה להשכלה גבוהה.
בהמשך לחילופי מכתבים אלה התקיימה חליפת מזכרי דואר אלקטרוני בין המבקש לבין גורמים במכללת ליפשיץ, ביניהם ד"ר ברקאי ויו"ר העמותה מר שלמה בקיש. בפנייתו דרש המבקש "את כל ההפרש שמגיע לי כפרופ' מן המניין כולל: שכר משולב, תוספת אקדמית, קרן קשרי מדע, מענק שבתון, ותק תחילתי וקידום וותק". המבקש הוסיף וטען כי ד"ר ברקאי הבטיח לו כי אם הסתדרות המורים תדרוש תשלום הפרשי השכר כנ"ל, מכללת ליפשיץ תשלם אותם. ד"ר ברקאי הגיב בכותבו כי הבטיח כי אם הסתדרות המורים תדרוש ממכללת ליפשיץ לכבד את הבטחתו של ד"ר הדני, המכללה תדון בכך כשם שהיא מתייחסת ברצינות ובכבוד לכל פנייה של הסתדרות המורים. המבקש השיב מה שהשיב, ויו"ר העמותה, מר בקיש, שהיה מכותב להתכתבות, כתב למבקש ביום 24.4.14 :

"אני קורא את המיילים שלך ולא מאמין שמדובר בפרופסור מכובד עם תואר רב. בעיקר אותם המיילים שאתה מנסה לתפוס את ד"ר יאיר ברקאי ראש המכללה בדברים שאמר או לא אמר בשיחה חברית בינכם.. הובטח לך לפני כ-12 שנה על ידי אדם שלא היה מוסמך לכך דבר שלא מקובל במכללות, במשך כל השנים שאתה עובד במכללה לא קיבלת את התנאים שהבטיח לך אותו אדם (אגב גם אותו אדם עצמו לא שילם לך כהבטחתו שעמד בראש המערכת) והנה אתה בא היום חושב שזאת שעת כושר ודורש דברים שהמכללה לא תוכל לשלם. הלוואי שנצליח למצוא לך משרה של מרצה בהתאם לתנאים שהיו לך כל השנים. מי כמוך יודע שזאת גם בעיה לא פשוטה. על כן אני מציע ומבקש להפסיק להטריד את המערכת בבקשות ובדרישות ששום מכללה לא יכולה לעמוד בהם. . אודה לך אם לא תענה לי כי אין אני מתכוון להיכנס אתך למשא ומתן דרך המייל.
בכבוד רב,
שלמה בקיש"

מספר שבועות לפני הדין והדברים בין המבקש והסתדרות המורים לבין מכללת ליפשיץ, המתוארים לעיל, פנה המבקש בדואר אלקטרוני לד"ר יהודה שוורץ, מפקח באגף להכשרת עובדי הוראה במשרד החינוך. בפנייתו גולל המבקש את טענותיו בעניין ההבטחה שקיבל מד"ר הדני בשנת 2002 לתנאי שכר של פרופסור מן המניין באוניברסיטה, וטען כי בנה את כל הקריירה שלו על הבטחת הנהלת מכללת ליפשיץ, וכי הוא עדיין מקווה שהיא תקיים אותה בעקבות תזכורות שנתיות שהוא מעביר לה. המבקש שאל את ד"ר שוורץ אם "יש לך איזה דרך לשכנע את הנהלת ליפשיץ בנוגע להבטחה זו". לכך השיב ד"ר שוורץ:

"לפרופ' רוזנברג הנכבד,
שלום
צר לי על השתלשלות העניינים בנוגע להעסקתך במכללת ליפשיץ.
אנחנו כמשרד לא היינו מעורבים בזה ולא היינו מאשרים דבר כזה בזמנו ועל כן גם היום אין הצדקה לגרור אותנו לוויכוח.
כל תלונותיך על מכללת ליפשיץ ולא על משרד החינוך.
בהצלחה,
יהודה שוורץ".

בתחילת חודש 9/14, לאחר שהמבקש קיבל שיבוץ לשנת הלימודים תשע"ה, פנה המבקש לד"ר ברקאי והודה לו על אישורו כי יקבל את משכורתו ממשרד החינוך בלבד ולא מעמותה אחרת. המבקש הוסיף כי "כמובן אין לי שום זיקה או הסכם הנחתם עם מכללת הרצוג לפני התאירך 31 במאי 2014". ד"ר ברקאי אישר למבקש כי אכן הגורם המממן את עבודתו בשנים הבאות הוא משרד החינוך, אך אין הוא מאשר את הערת המבקש לפיה אין לו שום זיקה או הסכם עם מכללת הרצוג לפני 31.5.14, מאחר שהמבקש משובץ לשנת תשע"ה בבית הספר ללימודים מתקדמים שהינו חלק ממכל לת הרצוג המאוחדת, וכי מכללת ליפשיץ תסיים להתקיים כגוף עצמאי בסוף שנת הלימודים תשע"ו.
סמוך לאחר מכן, ביום 7.9.14 שלח ראש המכללה המאוחדת , ד"ר יהודה ברנדס, לד"ר ברקאי שאלה בנוגע לשיבוץ של המבקש. ד"ר ברנדס ביקש לדעת מדוע נשלח למבקש מכתב שיבוץ שלא מטעם המכללה המאוחדת ותהה אם משמעות הדבר היא שהמבקש מועסק בשנת תשע"ה על ידי מכללת לי פשיץ ולא על ידי המכללה המאוחדת. לכך השיב ד"ר ברקאי ביום 7.9.14 :

"שלום ר' יהודה
...
בצרופה שיבוץ מעודכן לפרופ' יעקב רוזנברג לתשע"ה, עומד על 12 ש"ש..
המכתב נשלח על-ידי לפי סיכום עם נציג האגף, ד"ר שוורץ וראש האגף מר גרינפלד, בו נקבע שהאגף ישא בעלות שכרו של פרופ' רוזנברג עד יציאתו לגמלאות.
דברי תקפים ומבוססים על הסיכום הנ"ל, בהנחה שמכללת ליפשיץ אכן תקבל את המימון הנדרש ותוכל לשלם למרצה את משכורתו כנדרש".

בשנת 2015 הגיש המבקש לבית דין זה תובענה לחייב את מכללת ליפשיץ לשלם לו הפרשי שכר בהתאם לשכר פרופסור מן המניין. התביעה נמחקה בהיעדר כימות. המבקש פנה למומחה על מנת שייתן חוות דעת שתכמת את הפרשי השכר הנתבעים. בדעת המבקש היה לשוב ולהגיש את תביעתו להפרשי שכר בצירוף חוות דעת המומחה. סמוך לפני הגשת התביעה ננקטו בעניינו של המבקש הליכי פיטורים מינהליים, כמפורט להלן, ובנסיבות אלה כלל התובע בתביעתו בהליך זה, שהוגשה ביום 9.5.16, הן תביעה למניעת פיטוריו והן תביעה להפרשי שכר ותנאים נלווים בסכום של 5,137,994 ש"ח .
הליכי הפיטורים המינהליים של המבקש נפתחו בכך שביום 14.4.16 פנו אל המבקש מנכ"ל מכללת ליפשיץ וסמנכ"ל משאבי אנוש של המכללה המאוחדת, במכתב שבו נאמר כי בעקבות הסכם איחוד המכללות והשינויים המבניים הנגזרים ממנו ולאור הקטנת מכסות התלמידים הצפויות בתשע"ז על ידי משרד החינוך, נדרש מהלך של צמצום משרות ופיטורי מורים, ועל כן נשקלת הפסקת עבודתו בסוף שנת הלימודים תשע"ו. המבקש הוזמן לטעון כנגד הפסקת עבודתו בישיבה שתקויים במכללת ליפשיץ. השימוע התקיים ביום 9.5.16 בנוכחות המבקש, בא כוחו, נציג הסתדרות המורים מר שלום קיסר, מנכ"ל מכללת ליפשיץ מר אשר רביב וסמנכ"ל המכללה המאוחדת עו"ד הרלינג. ב"כ המבקש מסר לעורכי השימוע את כתב התביעה בהליך זה שהוגש באותו יום לבית הדין והפנה אליו. במהלך השימוע, לאחר שנציג הסתדרות המורים טען טענותיו ופירט בקשותיו, יצאו המבקש ובא כוחו להתייעצות אך לא שבו לישיבה.
למחרת, ביום 10.5.16, התקיימה ישיבה של הוועדה הפריטטית לפי ההסכם הקיבוצי בין המדינה לבין הסתדרות המורים, אשר בהתחשב בהוראותיו גובש "נוהל סיום העסקה מטעמים מנהליים של חבר סגל אקדמי במכללות להכשרת עובדי הוראה" של משרד החינוך. בדיון השתתפו נציג האגף להכשרת עובדי הוראה מר דוד בוסקילה והמפקח ד"ר יהודה שוורץ, המבקש, נציגי הסתדרות המורים גב' נחמה רבנר ומר שלום קיסר, ד"ר יאיר ברקאי ומר אשר רביב מטעם מכללת ליפשיץ ומר הרלינג מטעם המכללה המאוחדת. המבקש הקליט את הישיבה באמצעות מכשיר הקלטה שהוסתר תחת בגדו , ללא ידיעת הנוכחים. בסוף הישיבה נשאל המבקש אם הוא מקליט את הישיבה והמבקש אישר זאת.
הסתדרות המורים הודיעה בוועדה הפריטטית כי לא תייצג את המבקש לאור בקשתו לנהל הליך משפטי זה באמצעות עורך דינו. בפרוטוקול הוועדה הפריטטית נרשם:
"עמדת המשרד: תומכים בעמדת המכללה המאוחדת מאחר והמרצה מצהיר שאינו מתכוון ללמד בהרצוג אלא בהתאם להסכם שהיה לו בזמנו בליפשיץ כפרופסור מן המניין. לא ניתן לחייב את המכללה המאוחדת הרצוג לקיים הסכמים פרטניים שהיו למרצה הנ"ל בליפשיץ ואין להם תוקף במסגרת ההסכמים שבין המשרד להעסקת מורים במכללות. יש לציין – אין תנאי שכר של אוניברסיטאות במכללות ואין העסקה לפי תקן אקדמי בכל המכללות למורים.
סיכום/החלטה: פיטורים מינהליים בסוף שנת תשע"ו – יש לציין שהמרצה לא משתף פעולה ויושב בוועדה כמשתתף פסיבי בעמדת הקשבה בלבד.
כמו כן התברר שהקליט את כל הדיון ללא הודעה מראש".

ביום 18.5.16 התקיים למבקש שימוע לפני מנהל האגף להכשרת עובדי הוראה במשרד החינוך, מר נח גרינפלד. בישבה נכח גם ב"כ המבקש, שעל פי פרוטוקול הישיבה טען כי "בכל ההליך שהתקיים עד עכשיו לא היה הליך שמקובל ביחס לפרופסורים שקשור להערכה מקצועית כדוגמת וועדה מקצועית. במוסדות אקדמיים אין דבר כזה שמפטרים פרופסור אקדמי"..."דנים בעניין של פיטורי פרופסור מן המניין לאחר שנים ארוכות וכברת דרך שאושרה במל"ג. אך אחד בהליך לא מעלה טענה מקצועית". בשלב זה הבהיר מר גרינפלד כי אין מדובר בפיטורים פדגוגיים אלא בהליך מינהלי. ב"כ המבקש טען בהמשך כי מכללת ליפשיץ הבטיחה להעסיק את המבקש עד גיל הפרישה, על דעת משרד החינוך. המבקש העלה טענה בדבר הבטחה שניתנה על ידי משרד החינוך שאף מורה לא ייפגע מהליך איחוד המכללות.
ביום 29.5.16 החליטה מנכ"ל משרד החינוך, גב' מיכל כהן לפטר את המבקש ביום 31.8.16 עקב צמצומים במסלול בו הועסק ואיחוד המכללות. המדינה צירפה אישור על משלוח דבר דואר רשום ביום 29.5.16. המבקש צירף אישור בדבר מסירת דבר דואר לסניף דואר ביום 1.6.16 ועל מסירתו בפועל ביום 23.6.16.
המבקש הגיש ערעור על החלטת מכתב הפיטורים לשר החינוך. שר החינוך דחה את הערעור בהחלטה מיום 21.8.16. בנימוקי החלטתו כתב שר החינוך:
"השתכנעתי, כי איחודה של מכללת ליפשיץ עם מכללת הרצוג חייב רה ארגון. במסגרת זו לא ניתן היה להמשיך ולהעסיק אותך בתנאים בהם הועסקת בכללת ליפשיץ, בהתייחס לאלה אשר נעשו בחריגה מתנאי ההסכמים וההוראות החלים על מרצים עובדי מדינה במכללות להכשרת עובדי הוראה ואשר נתנו ללא הסכמתו של משרד החינוך.
השתכנעתי, כי משרד החינוך הציע לך להשתבץ במכללה המאוחדת לפי היקף משרתו הקבועה במשרד החינוך ולפי הדרגה שנקבעה לך בהתאם להסכם הדרגות החל במכללות להכשרת עובדי הוראה, אך סירבת לקבל הצעה זו. כמו כן, נוכחתי לדעת, כי הוצעו לך תנאי פרישה עם ההטבות המכסימליות, אך סירבת לכך".
אשר לטענות העולות במכתב בא כוחך:

  1. הועסקת על ידי משרד החינוך ותנאי העסקתך נקבעו לפי ההסכמים החלים על מרצים במכללות להכשרת עובדי הוראה. לפיכך, אין בידי לקבל את טענותיך לעניין זכותך לתנאי העסקה ושכר שונים מכך. כל הבטחה שקבלת על ידי גורם אחר, אין בהם כדי לחייב את משרד החינוך כמעסיק.
  2. הטענה כי מכללת ליפשיץ לא נסגרה אינה נכונה. על פי המידע שנמסר לי על ידי האגף להכשרת עובדי הוראה, המכללה נסגרה וכיום קיימת מכללה אחרת – המכללה המאוחדת, אשר קיימת לה, ככל מכללה אקדמית, האוטונומיה להעסיק ולשבץ מרצים בהתאם לצרכיה האקדמיים. על אף זאת, משרד החינוך עמד על המשך שיבוצך במכללה המאוחדת, כעובד מדינה בהתאם להיקף משרדתך הקובעה במשרד החינוך (משרה מלאה) ולדרגתך במכללה. אופן שיבוצך נתון לשיקול דעתה של המכללה האקדמית.

כאמור, סירבת לכך ועמדת על דרישותיך באשר לאופן שיבוצך, למרות שלמכללה קיימת כאמור האוטונומיה לקביעת עניין זה. כמו כן, עמדת על תשלום שכר החורג מההסכמים וההוראות החלים על מרצים במכללות להכשרת עובדי הוראה, אשר משרד החינוך כמעסיק לא אישר ולא שילם לאורך תקופת עבודתך במכללת ליפשיץ.
3. אין בידי לקבל את הטענה כי פוטרת בשל היותך ותיק ובעל שכר גבוה. מהנתונים שהובאו בפניי אין אלה הטעמים שהובילו לפיטוריך.

לאור האמור לעיל, החלטתי כי אין מקום לקבל את טענותיך ולהשאיר את החלטתה של המנהלת הכללית בדבר פיטוריך המינהליים על כנה".

להשלמת התמונה נפרט הליך עתירה מינהלית שהגיש ד"ר הדני ואדם נוסף בחודש 12/14 נגד רשם העמותות, מכללת ליפשיץ, מכללת הרצוג "האם" והמכללה המאוחדת, בה התבקש בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, להורות לרשם העמותות לפעול לפירוק המכללה המאוחדת, בנימוק שהיא הוקמה שלא כדין ולצורך מיזו ג עמותות בניגוד להוראות חוק העמותות. בנוסף לכך התבקש בית המשפט להורות לרשם העמותות שלא לפעול לקיומה של המכללה המאוחדת ולהטיל קנסות מינהליים על מנהלי מכללת ליפשיץ ומכללת הרצוג (האם), ולמנוע את העברת פעילות מכללת ליפשיץ למכללה המאוחדת. העתירה המנהלית נדחתה בפסק דין מיום 19.1.16, תוך שנקבע כי היא הוגשה בשיהוי, לא צורפו לה משיבים נדרשים, וכן נדחתה לגופה, משנקבע כי אין המדובר במיזוג לפי חוק העמותות אלא בהקמת עמותה חדשה ושינוי בפעילות של עמותות קיימות, ולא נמצא כי פעולות (או אי נקיטת פעולות) של רשם העמותות בקשר לכך היו בניגוד לחוק או בלתי סבירות. נקבע כי מכללת ליפשיץ פעלה שלא כדין לאחר שהעבירה את פעילות המכללה למכללה המאוחדת, מבלי לקבל החלטה על שינוי מטרותיה, אך היא פעלה ופועלת לתיקון את דרכיה ולפעול על פי חוק. על פסק הדין הוגש ערעור שתלוי ועומד לפני בית המשפט העליון. בקשה שהגיש המבקש להצטרף להליך הערעור כמערער נוסף – נדחתה על ידי רשם בית המשפט העליון.

טענות המבקש
להלן עיקרי טענות המבקש בבקשה:
מכתבו של ד"ר ברקאי לד"ר ברנדס מיום 7.9.14 מהווה התחייבות של מכללת ליפשיץ המופנית אליו ואל המכללה המאוחדת, על פי סיכום עם משרד החינוך, להעסיק את המבקש עד לגיל הפרישה (אליו יגיע המבקש בשנת 2018) . המבקש העלה טענה זו בשימוע לפני מר גרינפלד אך משרד החינוך מתכחש להתחייבות זו.
המבקש הועבר כבר למכללה המאוחדת ועל כן אין למשרד החינוך סמכות לפטרו פיטורים מינהליים ללא נקיטת הליך מקצועי-פדגוגי.
אין צורך ענייני בפיטוריו שכן הפעילות שעסק בה המבקש עברה בשלמותה למכללה המאוחדת. בהתאם לכך, אין סיבה שהמבקש לא ימשיך להיות ראש החוג להגות יהודית במכללה המאוחדת, ואין הצדקה לכך ש לא ימשיך ללמד את הקורסים שבנה, והוא יכול וצריך להמשיך לעמוד בראש מכון המחקר "יהדות ואנושות" שעמד בראשו במכללת ליפשיץ, אשר עובר ל מכללה המאוחדת.
מעבר לכך, למבקש נותרו סטודנטים שטרם סיימו את חובותיהם לתואר שני ועליו להמשיך ולסיים את הדרכתם.
הסיבה בעטיה מסרבים המשיבים להמשיך את העסקתו חרף היעדר כל הצדקה עניינית לסיום לימודיו היא בשל המשך עמידתו על תביעתו להפרשי שכר. לעניין זה טוען המבקש כי בישיבת הוועדה הפריטטית לא הוצעה לו כל הצעה אלא הוצגה לו אפשרות תיאורטית להמשך העסקתו בתנאי שיוותר על תביעתו להפרשי שכר בהליך זה, ועל כן פיטוריו נגועים בחוסר תום לב.
המבקש שב ומעלה לפנינו את הטענות שהלו העותרים בעתירה המינהלית שנדחתה בדבר אי חוקיות הסכם האיחוד והעברת פעילותה של מכללת ליפשיץ למכללה המאוחדת, ואי חוקיות פעילות המכללה המאוחדת.
מכללת ליפשיץ העביר ללא הכל הסכמה מצידו את זכויותיו בהרצאותיו, ברשימותיו ובמוניטין שיצר, למכללה המאוחדת.
מכללת ליפשיץ אינה נסגרת, ועל כן אין הצדקה לנקוט בענינו של המבקש מינהליים שאינם חלים על עובדי אקדמיה. מכללת ליפשיץ ממשיכה להעניק תארים של "בוגר בהוראה", כעולה מהחלטת המועצה להשכלה גבוהה מיום 9.4.13 בה ניתן למכללת ליפשיץ היתר שאינו מוגבל בזמן להעניק תואר "בוגר בהוראה" חד-חוגי במדעי המחשב והמתמטיקה. לא התקבלה כל החלטה של המועצה להשכלה גבוהה על סגירת מכללת ליפשיץ.
מכללת ליפשיץ טוענת כי דין הבקשה נגדה להידחות על הסף בשל אי צירוף התחייבות עצמית לפי התקנות, ובשל אי ניקיון כפיים המתבטא באי גילוי העובדה שמכללת ליפשיץ מנועה מקיום לימודים אלא לשם סיום לימודיהם של תלמידים שהחלו את לימודיהם לפני שנת תשע"ג, באי גילוי העובדה שטענות המבקש נגד חוקיות הסכם האיחוד ומהלך האיחוד נדחו על ידי בית המשפט המחוזי, וכן בהקלטת סתר שביצע המבקש בוועדה הפריטטית בניגוד להוראות אתיות המחייבות אותו כעובד המדיני ובניסיון להסתמך על תוכנה של ההקלטה מבלי שהגישה.
לגופה של הבקשה דין הבקשה נגד מכללת ליפשיץ להידחות שכן לא מבוקש נגדה כל סעד וכל טענותיו של המבקש מופנות כלפי משרד החינוך שהחליט על פיטוריו. מכל מקום שוב אין כל מכללה להכשרת מורים המנוהלת על ידה. לא נפל כל פגם בהליך השימוע או בהחלטת הפיטורים. לעניין מאזן הנוחות נטען כי אם יימצא פגם בהליך הפיטורים ניתן לפצות את המבקש בכסף. נטען כי בית דין זה אינו מוסמך לדון בטענות המבקש נגד חוקיות הסכם האיחוד וביצועו.
המכללה המאוחדת מצטרפת לטענותיה המקדמיות של מכללת ליפשיץ, ומוסיפה לגוף העניין כי היא מעולם לא קלטה את המבקש כעובד שלה. לטענתה, המבקש סירב להיקלט אצלה כן אלא אם תתחייב המכללה המאוחדת לתנאי השכר שלטענת התובע הובטחו לו על ידי הנהלת מכללת ליפשיץ, לרבות הצמדה לתנאי פרופסור מן המניין. המכללה המאוחדת העלתה טענה של חוסר סמכות עניינית לבית הדין לדון בבקשה לצו למניעת העברת קניין רוחני על פי חוק זכויות יוצרים, ולחילופין טענה כי התביעה אינה מקימה עילה שכן אין למבקש כל קניין רוחני וזה שייך למעסיק, ומכל מקום, לא נתבע בהליך העיקרי צו מניעה אלא אך סעד כספי של פיצוי בגין הפרה נטענת של זכויות קניין רוחני. לעניין טענות המבקש נגד הסכם האיחוד, המצב המשפטי המחייב את בית הדין הינו כקבוע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, כל עוד לא ניתנה הכרעה סותרת בערעור.
המדינה טוענת כי אין כל עילה להתערבות בית הדין בהחלטת הפיטורים, אשר נעשו מטעמים ענייניים של צמצומים עקב רה ארגון ובהליך תקין בהתאם לנוהל פיטורים מינהליים, תוך הקפדה על קיום כל שלבי ההליך. נעשה במסגרת ההליך מאמץ למנוע את פיטורי המבקש אך הוא הציג דרישות שלא ניתן היה להיענות להן. מדובר בבקשה למתן צו עשה שסיכויי התביעה בו קלושים.

הכרעה
החלטנו לדחות את בקשת המבקש לצווים המבוקשים בעניין סיום עבודתו ובעניין אי שיבוץ עובד אחר לתפקידים אותם מילא, משלא מצאנו לכאורה פגם בהליך פיטוריו של המבקש ובהחלטת הפיטורים שאושרה על ידי שר החינוך. הקביעות בהחלטת שר החינוך מבוססות על התשתית העובדתית כפי שזו עולה מן הראיות.
לעניין זה אנו מקבלים בשלב זה את עדותם של עדי שלושת המשיבים, ד"ר ברקאי, עו"ד הרלינג וד"ר שוורץ, שכולם השתתפו בוועדה הפריטטית, לפיהן נעשה ניסיון בוועדה הפריטטית להציע למבקש להמשיך את עבודתו במכללה המאוחדת, אך המבקש התנה זאת בקבלת חוזה העסקה המצמיד את תנאי עבודתו לתנאים של פרופסור מן המניין . אנו מעדיפים עדויות אלו על פני עדותו של המבקש כי לא הוצעה לו כל הצעה וכי הוא לא סירב לכל הצעה. אין לפני בית הדין כל ראיה המכרסמת במהימנות עדותם של שלושת עדי המשיבים. אדרבא - ה רישום בפרוטוקול הוועדה הפריטטית, לפיו המבקש הודיע שאינו מתכוון ללמד במכללה המאוחד אלא בהתאם להסכם שהיה לו בזמנו בליפשיץ כפרופסור מן המניין , תומך בעדויות אלו. גם העובדה שהמבקש הגיש לבית דין זה את תביעתו להפרשי שכר יום לפני הוועדה הפריטטית, תומכת בכך שהלך מחשבתו של המבקש בוועדה היה כפי שהעידו עליו שלושת עדי המשיבים.
אף מקובלת על בית הדין עמדת המשיבים כי אי הצגת ההקלטה של הוועדה הפריטטית על ידי המבקש, פועלת לחובת ו, על פי הכלל הראייתי לפיו מעמידים בעל דין בחזקתו כי לא ימנע מבית המשפט ראיה רלוונטית המצויה תחת ידו אשר תומכת בגרסתו. ב"כ המבקש טען כי ההקלטה הייתה מוכיחה כי לא הוצעה למבקש כל הצעה קונקרטית אלא הועלו הצעות "תיאורטיות" בלבד, והסיבה לאי הגשת ההקלטה הוא החשש של המבקש מהליכים משמעתיים (שכן הקלטה ללא רשות מהווה עבירת משמעת ). אלא שדברים אלה אינם בגדר עדות או ראיה. המבקש לא העיד דבר בעניין הסיבה לאי הגשת ההקלטה, ולמעשה לא גילה לבית הדין באופן מפורש כי ביצע הקלטה של הוועדה הפריטטית , אלא התייחס לכך במרומז בלבד בשלבים מאוחרים של ההליך. מכל מקום, הסיבה הנטענת אינה מכרסמת בהיגיון הראייתי שהימנעות של בעל דין להציג ראיה שמצויה תחת ידו צריכה ככלל לפעול נגדו, בשים לב לכך שדבר ההקלטה נודע לנציגי משרד החינוך בוועדה עצמה ונרשם בפרוטוקול הוועדה, ועל כן אין כל הגיון בטענה שהמבקש לא הגיש את ההקלטה כי חשש "לחשוף" את העובדה כי הקליט את הישיבה בניגוד להוראות אתיות מחייבות. בהתאם לכך, אי הגשת הקלטת ישיבת הוועדה הפריטטית אף היא תומכת באימוץ עדות עדי המשיבים והעדפתה על עדות המבקש.
בהתאם לכך, אין כל בסיס להתערבות בקביעת שר החינוך לפיה משרד החינוך הציע למבקש להשתבץ במכללה המאוחדת לפי היקף משרתו הקבועה במשרד החינוך ולפי הדרגה שנקבעה לו, אך המבקש סירב לקבל הצעה זו.
בנסיבות אלה, לכאורה מובנת ומוצדקת החלטת משרד החינוך על פיטורי המבקש. אין זה סביר לצפות ממשרד החינוך לממן העסקת המבקש בתנאים שחורגים מן התנאים המקובלים לגבי עובדי הוראה במכללות אקדמיות להכשרת מורים.
לא שוכנענו בשלב זה כי הצעת השיבוץ למבקש הותנתה בוויתור על תביעתו הכספית להפרשי שכר בגין העבר. לכאורה הצעת השיבוץ הייתה מותנית אך בהסכמת המבקש להיות מועסק בתנאים המקובלים להעסקת עובדי הוראה במכללות האקדמיות להכשרת מורים. כאמור, אין לבוא בטרוניה למשיבים 2-3 על עמדתם שלא להסכים להעסיק את המבקש בהתאם לתנאים החריגים שנדרשו על ידו.
איננו מקבלים את טענת המבקש כי מזכר הדוא"ל של ד"ר ברקאי לד"ר ברנדס מיום 7.9.14 מוכיח התחייבות של משרד החינוך להעסיק את המבקש עד לגיל הפרישה. האמור במייל זה, לפיו "האגף יישא בעלות שכרו של פרופ' רוזנברג עד לפרישתו לגמלאות", נאמר על רקע דרישתו דאז של המבקש שלא להיות מועסק על ידי המכללה המאוחדת (אשר עולה מהמייל ששלח המבקש יום קודם לכן) , וההסדר המיוחד שעל פיו נוסח מכתב השיבוץ שלו לשנת תשע"ה, בו לא ייאמר שהוא עובר להיות עובד המכללה המאוחדת. האמור שם מעגן הסדר זה לפיו שכרו של המבקש ימומן עד לגיל הפרישה על ידי משרד החינוך באמצעות מכללת ליפשיץ, ככל שאכן יועסק עד לגיל הפרישה, אך אין בכך כל הגבלה של סמכות הפיטורים ש ל משרד החינוך.
לעניין זה יש לומר כי המדינה ביצעה שינוי מבני ביחס להעסקת עובדיה ב מכללת ליפשיץ בכך שהעבירה אותם להיות מועסקים במכללה המאוחדת. למעסיק קיימת סמכות לבצע שינוי מבני, אך השינוי מקים זכות לארגון העובדים היציג למשא ומתן קיבוצי להסדרת השלכות השינוי על זכויות העובדים. לא הובא לידיעתנו כי הסתדרות המורים הסדירה מול המדינה או מול מכללת ליפשיץ, בהסכם קיבוצי או בהבנות אחרות, את השלכות השינוי המבני על עובדי מכללת ליפשיץ, וממילא לא הוכח כי סמכות הפיטורים הקיימת למעסיק בכפוף לכל מגבלה בחוק או בהסכם, הוגבלה מעבר למגבלות הקבועות בנוהל פיטורים מינהליים, המאמץ את ההסכמות הקיבוציות בין המדינה לבין הסתדרות המורים . טענת המבקש בדבר הדברים שמסר ד"ר ברקאי בישיבת המועצה האקדמית של מכללת ליפשיץ מיום 22.7.12, לפיהם הרב גרינפלד ממכרז החינוך הכריז כי מהאיחוד לא ייפגע אף מורה, אינה מוכיחה מגבלה כזו. כאמור, ד"ר ברקאי התייחס למסמך של הרב גרינפלד שלא הוגש. העולה מכלל האמור הינו שלא הוכחה כל הגבלה שמשרד החינוך קיבל על עצמו בקשר לפיטורי המבקש, מעבר לאלה הקבועות בנוהל הפיטורים המינהליים.
מקובלת על בית הדין עמדת המשיבים לפיה בשלב זה, וכל עוד לא שונה פסק דינו של בית המשפט המחוזי, המצב המשפטי המחייב את בית הדין הינו כקבוע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובית הדין לא ייזקק לכל טענה הנוגדת את קביעות פסק הדין.
אשר על כן, אנו סבורים כי סיכויי תביעתו של המבקש למניעת פיטוריו, כפי שהם נראים בשלב זה, אינם גבוהים, ואינם מצדיקים מתן סעד זמני למניעתם או למניעת איוש תפקידים שמילא המבקש במכללת ליפשי.
אשר לסעד הזמני שהתבקש בקשר לקניין רוחני של המבקש: המכללה המאוחדת טוענת כי בית הדין לעבודה אינו מוסמך לדון בתביעה זו, לאור הוראת סעיף 40(4) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אשר קובעת כי בית המשפט המחוזי מוסמך לדון בתביעה בענייני קניין רוחני לפי חוק זכויות יוצרים, התשס"ז-2007. אלא שדומה לכאורה כי מטרת הוראת סעיף 40(4) לחוק בתי המשפט היא להסמיך את בית המשפט המחוזי לדון בתביעות בענייני קנין רוחני גם אם סכום התביעה נמוך מהסכום שבו מוגבלת סמכותו של בית משפט השלום לדון בתביעות רגילות, ולא להסיג את סמכותו של בית הדין לעבודה לדון בתביעות שעילתן ביחסי עובד ומעביד, אף אם כרוכה בהן שאלה של קניין רוחני.
מכל מקום, לא מצאנו כי המבקש ביסס בבקשתו את סיכווי תביעתו העיקרית לצו מניעה קבוע באופן המצדיק מתן צו מניעה זמני. בכתב התביעה טען התובע כי יצר תכניות מיוחדות שאושרו ללימודים אקדמיים בישראל בשל ייחודן ואיכותן שהוכרו על ידי המועצה להשכלה גבוהה, ובמיוחד תכנית הלימודים לתואר שני בחוג להגות בחינוך יהודי שכתב המבקש, וכי הוא הותיר חותם אישי אקדמי ייחודי שהוא פרי יצירתו המבוססת על השכלתו ועל בסיס הידע המיוחד שלו. מדובר ביצירות רוחניות שעל פי חוק זכויות יוצרים, תשס"ז-2007, חובה לשמור על שמור של היוצר בהקשר ליצירה ולייחסן לו.
לכאורה, סיכויי תביעה זו נמוכים, לאור הוראת סעיף 34 לחוק זכויות יוצרים, לפיה מעביד הינו הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה שנוצרה על ידי עובדו לצורך עבודתו ובמהלכה אלא אם הוסכם אחרת. המבקש אינו טוען כי הייתה הסכמה אחרת ועל כן לכאורה אין סיכוי לתביעת המבקש לצו מניעה קבוע בעניין זה.
אין כל בסיס לבקשת המבקש לסעד כספי זמני – תשלום סך 70,000 ₪ כפיצוי על פיטורים שלא כדין. תביעת המבקש לפיצוי כספי בגין פיטורים שלא כדין צריכה להידון בהליך העיקרי בלבד.
בהתאם לכך, החלטנו לדחות את בקשת המבקש לסעדים זמניים.

בקשת הנתבעים 1, 4-5 לסילוק על הסף
נפנה עתה לבקשת הנתבעים 1, 4 ו-5 (מכללת ליפשיץ, ד"ר ברקאי ומר שלמה בקיש לסילוק התביעה על הסף.
החלטנו לדחות את הבקשה ככל שהיא מבוססת על טענת ההתיישנות. אכן לכאורה תביעת המבקש להפרשי שכר על יסוד הבטחה של ד"ר הדני משנת 2002 התיישנה, אך בתגובתו לבקשה מעלה המבקש טענות שונות, ביניהן טענה להודאות שניתנו על ידי נציגי מכללת ליפשיץ במהלך השנים בזכותו, באופן שיש בו כדי להפסיק את מירוץ ההתיישנות לפי סעיף 9 לחוק ההתיישנות. טענה זו טעונה בירור ודי בכך כדי לדחות את הבקשה לדחיית התביעה על הסף. בהליך העיקרי יהיה על המבקש להוכיח את טענותיו לעצירת מירוץ ההתיישנות.
אף אין מקום לדחיית התביעה כולה נגד מר בקיש על הסף, בשים לב לתביעה לפיצוי בגין פרסום לשון הרע שכלולה בכתב התביעה נגד מר בקיש בקשר למייל שלו מיום 24.4.14. השאלה אם מדובר ב"לשון הרע" צריכה להיות מוכרעת בהליך העיקרי. לפחות לכאורה, לא ניתן לשלול מראש ששימוש במטבע הלשון "אני לא מאמין שמדובר בפרופסור מכובד עם תואר רב" וביטויים נוספים באותו מייל, נכנסים לגדר אחת משלוש החלופות הראשונות שבסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965. מובן שאם ייקבע שאכן יש לסווג הדברים כ"לשון הרע", רשאי מר בקיש להתגונן בטענות ההגנה המוכרות בחוק איסור לשון הרע.
לעומת זאת, אנו סבורים שדין הבקשה למחיקת התביעה נגד ד"ר ברקאי ונגד מר בקיש (למעט בעניין חוק איסור לשון הרע) להימחק על הסף בהיעדר עילה , שכן נתבעים אלו לא היו מעסיקיו של המבקש.
בכתב התביעה נטען כי ד"ר ברקאי ומר בקיש אחראים כלפי המבקש לפי סעיף 6(א) לחוק השליחות, תשכ"ה-1965, אשר קובע כי "פעל אדם בחזקת שלוחו של אחר בלי שהורשה לכך או בחריגה מהרשאתו, יכול אותו אחר, בכפוף לאמור בסעיף קטן (ב), לאשר את הפעולה בדיעבד; ואישור בדיעבד – כהרשאה מלכתחילה ובלבד שלא תיפגע זכות שרכש אדם אחר בתום-לב ובתמורה לפני האישור". אלא שאין בכתב התביעה כל טיעון עובדתי מה הייתה "השליחות" של ד"ר ברקאי ומר בקיש שנעשתה כלפ י המבקש ובמה וכיצד הם חרגו ממנה. אין בכתב התביעה כל התייחסות להגדרת "שליחות" בסעיף 1 לחוק השליחות, לפיה שליחות היא יפוי כוחו של שלוח לעשות בשמו או במקומו של שולח פעולה משפטית כלפי צד שלישי. מר בקיש הוא יו"ר ועד העמותה של מכללת ליפשיץ, ואין הוא שלוח שלה. אף ד"ר ברקאי הינו עובד של המכללה ואין הוא שלוח שלה. מכל מקום, המונח "שליחות" מתייחס לפעולה משפטית ספציפית שנעשית בשמו של מאן דהוא כלפי צד ג', והטיעון של המבקש בכתב התביעה אינו מפרט דבר בעניין זה.
בתגובתו לבקשה העלה המבקש טענות בעניין אי החוקיות של הסכם האיחוד וביצוע האיחוד, והעברת פעילות מכללת ליפשיץ לעמותה המאוחדת. אלא שטענות אלה נדחו בפסק דין, הגם שאינו חלוט, של בית המשפט המחוזי, ומכל מקום אין בהן כדי לבאר כיצד ניתן להחיל על ד"ר ברקאי ומר בקיש את הוראת סעיף 6 לחוק השליחות, מקום שהם כלל לא פעלו כשלוחים.
אשר על כן מורה בית הדין על מחיקת התביעה נגד ד"ר ברקאי בהיעדר עילה.
כן מורה בית הדין על מחיקת התביעה נגד מר בקיש על הסף בהיעדר עילה, למעט התביעה לפי חוק איסור לשון הרע.

סוף דבר
בקשות המבקש לסעדים זמניים נדחות.
תביעתו של המבקש נגד ד"ר ברקאי נמחקת על הסף בהיעדר עילה.
תביעותיו של המבקש נגד מר בקיש, למעט התביעה לפי חוק איסור לשון הרע, נמחקות על הסף בהיעדר עילה.
המבקש ישלם הוצאות כדלקמן:
לכל אחד מהמשיבים 1-3 – סך 1,500 ₪.
לכל אחד מהמשיבים 4-5 – בהתחשב בהוצאות שכבר נפסקו לזכותם – סך 500 ₪.
ההחלטה לדחות את הבקשות לסעדים זמניים ניתנת לערעור ברשות לפני בית הדין הארצי לעבודה תוך 15 ימים מיום המצאת ההחלטה לצדדים.
ההחלטה על מחיקת התביעה נגד ד"ר ברקאי על הסף ועל מחיקת התביעה על הסף נגד מר בקיש (למעט התביעה על פי חוק איסור לשון הרע) – ניתנות לערעור בזכות תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים.
הנתבעות 1 והנתבע 5, מר בקיש, יגישו כתב הגנה תוך 30 ימים מיום המצאת החלטה זו אליהם.

ניתנה היום, כ"ז אב תשע"ו, (31 אוגוסט 2016), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".

נציג ציבור

נציג ציבור

דניאל גולדברג, שופט