הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים סע"ש 19547-11-17

31 מרץ 2019

לפני:

כב' השופט דניאל גולדברג
נציג ציבור (עובדים) מר רמי אלקנה
נציג ציבור (מעסיקים) מר אליעזר קלאי
התובע
איימן אבו הווא

ע"י ב"כ: עו"ד כנעאן סייף
-
הנתבעת
חברת רובע 5 ח.פ. 515241123

פסק דין חלקי

התובע, מר איימן אבו הווא, הגיש תביעה זו נגד הנתבעת, בה הוא טוען שעבד כשוטף כלים במסעדות שונות מיום 1.5.09 עד שפוטר ביום 13.4.17.
לטענת התובע, הוא הועסק בתקופה האמורה ברציפות באמצעות חברות שונות, שהצד השווה שלהן הוא ש מנהל הנתבעת מר בנימין חוג'ה היה בעל מניות בהן, כאשר הנתבעת – חברת רובע 5 בע"מ - הייתה החברה האחרונה בשרשרת החברות המעסיקות , אך למעשה מדובר בתקופת העסקה אחת.
בתביעתו עותר התובע לפסוק לו פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורים ללא שימוע, פדיון חופשה, דמי חגים, דמי הבראה, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה, גמול עבודה בשעות נוספות וגמול עבודה במנוחה השבועית.
הנתבעת הגיש ה כתב הגנה בו הכחיש ה את טענת התובע להעסקת ו הרציפה בתקופה הנטענת על ידו, וטענה כי התובע הועסק על ידי הנתבעת מיום 1.1.16 עד לחודש 4/17, מועד בו התפטר.
בהתאם לכך, מחלוקת עיקרית שבה על בית הדין להכריע, היא האם נכונה טענת התובע כי הוא הועסק בתקופת עבודה אחת רציפה במסעדות של מר בנימין חוג'ה, באופן שהנתבעת חבה בגין כל תקופות ההעסקה האמורות, הגם שהתובע הועסק באמצעות תאגידים שונים?
מחלוקות נוספות שבהן עלינו להכריע הן:
מה היו שעות עבודתו של התובע והאם הוא זכאי לגמול עבודה בשעות נוספות וגמול עבודה במנוחה השבועית?
האם התובע פוטר או התפטר? ככל שפוטר – האם התובע זכאי לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת?
ככל שהתובע פוטר – האם קוים לתובע שימוע והאם הוא זכאי לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין?
זכאות התובע לפדיון חופשה.
זכאות התובע לדמי הבראה
זכאות התובע לפיצוי בגין הפרשה לפנסיה בחסר.
זכאות התובע לדמי חגים.

עובדות שאינן במחלוקת
מר בנימין חוג'ה הינו שף ומסעדן. למר חוג'ה היו מניות במספר חברות שהפעילו מסעדות שונות בירושלים. חברת ב.מ. גולד יזמות בע"מ הפעילה את מסעדת "ספגטים" ברחוב הלל בירושלים. חברת יבוק יזמות בע"מ הפעילה מסעדה בקניון ממילא. הנתבעת – חברת רובע 5 בע"מ, הפעילה את מסעד ת רובע 5 ברחוב הלל באתר שבו פעלה מסעדת ספגטים.
אין חולק על כך שהתובע הועסק בכל שלוש המסעדות האמורות.
מסעדת רובע 5 החלה את פעילותה בתחילת שנת 2016.
התובע הועסק באמצעות הנתבעת החל מ-1.1.16.
אין חולק על כך שמסעדת ספגטים נסגרה בסוף שנת 2014 וכי בשנת 2015 בוצעו באתר המסעדה שיפוצים על ידי חברת ב.מ. גולד בע"מ , שבהם הועסק התובע בתקופת עבודתו במסעדת ספגטים (לרבות בשנת 2015 בה בוצע השיפוץ) , וכי הונפקו לו תלושי שכר של חברת ב.מ. גולד בתקופה זו.

המחלוקת בעניין רציפות ההעסקה
במחלוקת בין הצדדים בנוגע לטענת התובע להעסקה רצופה במסעדות של מר חוג'ה מיום 1.5.09 עד לחודש 4/17, בית הדין סבור שיש להעדיף את גרסת הנתבעת ולקבוע שהתובע הועסק על ידי הנתבעת החל מ-1.1.16, וכי אין להתחשב בעבודת התובע במסעדות אחרות שאינן מסעדת רובע 5, שקדמו להעסקתו במסעדת רובע 5. להלן נימוקינו:
על פי דו"ח מעסיקים של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "דו"ח המעסיקים"), תקופות עבודתו של התובע בחברת ב.מ. גולד היו כדלקמן:
1.6.06 עד 31.3.07.
1.6.07 עד 29.2.08.
1.5.09 עד 30.11.09.
1.9.10 עד 31.12.10.
1.11.11 עד 30.4.12.
1.1.13 עד 31.5.14.
1.7.14 עד 24.8.15.
על פי דו"ח המעסיקים, תקופת עבודתו של התובע בחברת יבוק יזמות בע"מ הייתה מיום 1.4.15 עד ליום 31.8.15.
על פי דו"ח המעסיקים, תקופת עבודתו של התובע בנתבעת הייתה מיום 1.1.16 עד 31.3.16 ומיום 1.5.16 עד ליום 7.4.17.
מדו"ח המעסיקים עולה שאין לקבל את טענת התובע להעסקה רצופה של התובע במסעדות שלמר חוג'ה היו זכויות בהן החל מ-1.5.09. ככל שטענת התובע הינה כי קיים רצף תעסוקתי בין תקופת עבודתו במסעדת "ספגטים" לבין תקופת עבודתו במסעדה בממילא ותקופת עבודתו בנתבעת, וזאת החל מ-1.5.09, הרי שטענה זו נשללת על ידי דו"ח המעסיקים , ממנו עולה כי היו תקופות שבהן נותק רצף העסקתו של התובע במסעדת ספגטים באמצעות חברת ב.מ. גולד יזמות. כך, בתקופה שבין 1.12.09 לבין 1.9.10, כמו גם בתקופה שבין 1.1.11 לבין 31.10.11, התובע לא עבד בחברת ב.מ. גולד יזמות בע"מ. בתקופות אלה הועסק התובע על ידי מעסיקים אחרים.
התובע בעדותו אף אישר את היעדר הרציפות של העסקתו. לשאלה אם הוא טוען לעבודה רצופה משנת 2009 עד לחודש 4/17, השיב התובע "הייתם מפטרים, הייתי חוזר, ועוד פעם, מפטרים וחוזר". עדות זו מהווה למעשה הודאת בעל דין של התובע ומתיישבת עם הנתונים שבדו"ח המעסיקים.
זאת ועוד - כאשר התובע נשאל על טענתו בדבר שעות עבודה של 16-17 שעות ביום ועומת עם שעות עבודתו בחודש 1/16, שבו החל לעבוד במסעדת "רובע 5", השיב התובע כי "בהתחלה של רובע 5 לא הייתה עבודה, זה היה מקום חדש".
מעדותו של מר חוג'ה עולה כי בכל אחת מן החברות הנזכרות, היה הרכב שונה של בעלי מניות ומנהלים.
למרות ששמו של מר חוג'ה נרשם כנתבע בכתב התביעה, התובע הודיע בדיון הראשון בהליך שמר חוג'ה איננו נתבע אישית. בנסיבות אלה, כאשר "החוט המקשר" בין שלוש החברות, שלטענת התובע שימשו כמכשיר להעסקתו הרציפה בעבודה אחת, איננו נתבע, וכאשר על פני הדברים מדובר בחברות שונות שהפעילו מסעדות שונות בהרכבי בעלות שונים – ובשים לב לתקופות שבהן התובע לא עבד אף לא אחת מן החברות – הרי ש אין בסיס לטענה כי יש לראות בכל תקופות העסקתו של התובע במסעדות שלמר חוג'ה מניות בחברות המפעילות אותן, משום תקופת העסקה אחת.
אכן, התובע הועסק בחברת ב.מ. גולד יזמות בע"מ בתקופה שלפני סגירתה בסוף שנת 2014 ואף הועסק במסגרתה בשיפוצים שבוצעו בשנת 2015, ובתקופה מסויימת בשנת 2015 התובע הועסק במקביל על ידי שתי חברות – ב.מ. גולד בע"מ ויבוק יזמות בע"מ (בתקופה שבין 1.4.15 עד 24.8.15, כאשר העסקתו בב.מ. גולד הסתיימה בתאריך זה והעסקתו ביבוק יזמות בע"מ הסתיימה שבוע לאחר מכן – ביום 31.8.15). בתקופה שבין 1.9.15 עד לתחילת העסקתו על ידי הנתבעת – לא הועסק התובע על ידי חברה שלמר חוג'ה מניות בה, וטענת התובע הכבושה, שהועלתה לראשונה בדיון ההוכחות, לפיה הועסק בתקופה זו בחברה שהפעילה זיכיון של מסעדת "פינתי" בתל-אביב שלמר חוג'ה מניות בה – לא הוכחה ומכל מקום מקובלת על בית הדין עדותו של מר חוג'ה כי גרסת התובע להעסקתו "בשחור" במסעדה זו תוך קבלת תשלום על ידי חברות שהפעילו מסעדות אחרות – אינה הגיונית.
ואולם, משוויתר התובע על תביעתו האישית נגד מר חוג'ה, אין בסיס לייחס פעילות של אחת מן החברות, שלמר חוג'ה מניות בה ן, לחברה אחרת (וגם לו היה מר חוג'ה נתבע ספק אם היה ניתן לברר טענה זו ללא צירוף אותן חברות) , וכאמור, ממילא אין לקבל את גרסת התובע לעניין רציפות העסקתו במסעדת ספגטים החל מיום 1.5.09.
לעניין זה אף אין להתעלם מכך שהנתבעת צירפה לכתב הגנתה הסכם עבודה בינה לבין התובע, שנטען כי נחתם על ידי התובע, מחודש 1/16. כמו כן, הוצגה הודעה בדבר תנאי עבודה בחתימת הנתבעת מיום 1.1.16, שבה צוין תאריך 1.1.16 כתאריך תחילת הע בודה, ונטען כי ההודעה נמסרה לתובע. התובע לא התייחס למסמכים אלה בעדותו הראשית. התובע נשאל על הסכם העבודה בחקירתו הנגדית ואישר את חתימתו עליו, אך טען ש"כל שנה היית מחתים אותי, לא יודע על מה, הייתי חייב לחתום".
בית הדין מקבל את עדותו של מר חוג'ה לפיה הוא הציע לתובע בחודש 1/16 לעבוד במסעדת רובע 5, וכי התובע חתם על הסכם העבודה שצורף לכתב ההגנה, לאחר שהוא לא עבד בכל מסעדה של מר חוג'ה במשך מספר חודשים, ומבלי שהיה לתובע בסיס לחשוב שמדובר על המשך של תקופת העסקה קודמת.
בית הדין ער לכך שלאחר סיום עבודתו של התובע הציג מר חוג'ה לתובע טיוטת הסכם פשרה שעל פי הוראותיה היה התובע אמור לוותר על כל תביעותיו נגד שלוש החברות הנ"ל, אך בית הדין אינו רואה בכך משום הודאה של הנתבעת בכך שהיא אחראית להעסקת התובע בתקופות שקדמו לחודש 1/16. כפי הנראה, במהלך המשא והמתן בין הצדדים העלה התובע טענה להעסקה ארוכה והעובדה שמר חוג'ה ביקש למנוע תביעות נגד כל החברות בהן עבד התובע אין משמעה הודייה כי עבודת התובע בנתבעת היוותה המשך של תקופת עבודה רציפה בחברה אחרת שלמר חוג'ה מניות בה שהפעילה מסעדה בה עבד התובע.
בהתאם לכך, בית הדין מקבל את גרסת הנתבעת לפיה תקופת ההעסקה הרלוונטית לתביעה זו הינה מיום 1.1.16 בלבד.

התביעה לגמול עבודה בשעות נוספות וגמול עבודה במנוחה השבועית
תביעת התובע לגמול עבודה בשעות נוספות תידון לגבי תקופת עבודתו של התובע בנתבעת, קרי – מיום 1.1.16. התביעה בסך 202,125 ₪ מבוססת על הטענה בדבר העסקה בתקופת עבודה אחת החל מ-1.5.09, אותה דחינו.
תביעת התובע לגמול עבודה במנוחה השבועית בסך 42,000 ₪ מבוססת על שעות עבודתו של התובע בשבת.
גרסת התובע בעניין שעות עבודתו היא שהוא עבד שבעה ימים בשבוע: בימים א'-ד' ובשבת שעות העבודה היו בין 17:00 ל-02:30 וכי בימי ה' ו-ו' שעות העבודה היו מ-17:00 עד 05:00.
הנתבעת הכחישה את גרסת התובע. לטענת הנתבעת שעות עבודתו של התובע היו בהתאם לדוחו"ת הנוכחות שהנתבעת הגישה.
בעניין התביעה לגמול עבודה במנוחה השבועית, הנתבעת טענה שהתובע הינו מוסלמי וכי יום המנוחה שלו נקבע לבקשתו בהתאם לסידורי העבודה שהגיש.
במחלוקת בין הצדדים בעניין שעות העבודה של התובע, בית הדין מעדיף את גרסת הנתבעת, שנתמכת בדוחו"ת הנוכחות. שכאשר הוא הגיע לעבודה הוא הזין למחשב את שעת הגעתו, לאחר שאחראי המשמרת הכניס אותו למחשב. התובע אישר שלאחר הזנת שעת הכניסה המחשב פלט פתק קטן והאחמ"ש החתים אותו עליו, וכי אותו תהליך התבצע בסיום המשמרות שלו. כאשר התובע התבקש לאשר ש"ניהול השעות שלך במחשב המסעדה התבצע באופן מלא", התובע אישר זאת.
בית הדין אינו מקבל את טענות ב"כ התובע בעניין המשקל הראייתי של דו"חות הנוכחות. הטענות הועלו בשלב שבו לא תמכה הנתבעת בעדות מטעם היצרן של תוכנת הנוכחות, אך פגם זה רופא והנתבעת הגישה בהסכמת התובע מכתב של מנכ"ל חברת ר.ש.ד. מערכות אלקטרוניקה בע"מ מיום 8.2.19 , ממנו עולה שתוכנת המסעדנות שהותקנה במחשב של הנתבעת אינה ניתנת לשינוי או לעידכון ללא אישור של מחלקת ביקורת ממוחשבת וכי לא נעשה בה כל שינוי או עדכון מיום שהתקנה במסעדה של הנתבעת.
בהתאם לכך, ולמרות שהתובע לא הציג בסיכומיו כל תחשיב של שעות נוספות ושעות עבודה במנוחה השבועית שביצע התובע על פי דוחו"ת הנוכחות, בית הדין יפסוק לתובע גמול עבודה בשעות נוספות וגמול עבודה במנוחה השבועית, על פי דוחות הנוכחות, לאחר שהצדדים יגישו לבית הדין תחשיב שיתבסס על העקרונות הבאים:
המשמרות הן ברובן, אך לא כולן, בגדר "עבודת לילה" כהגדרתה בחוק שעות עבודה ומנוחה, ולפיכך השעות שלאחר השעה השביעית במשמרת עבודת לילה הן שעות נוספות.
המנוחה השבועית של התובע הינה יום א', כפי שעולה מן ההודעה על תנאי עבודה שעליה התובע חתם (שעל יסודה בית הדין קובע שהתובע, שאינו יהודי, הסכים לקביעת יום א' כיום המנוחה שלו לעניין סעיף 7(ב)(2) לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951).

האם התובע פוטר או התפטר?
אין חולק על העובדות הבאות:
ביום 7.4.17 מר חוג'ה דרש מהתובע לעזוב את המסעדה ואמר לתובע שאם לא יעזוב הוא יפנה למשטרה ויבקש ממנה להרחיקו מהמסעדה.
ביום 9.4.17 הנתבעת מסרה לתובע הזמנה בכתב לשימוע ליום 13.4.17 בשעה 12:00. במכתב נאמר שהנתבעת נאלצת לשקול אפשרות לסיום העסקתו בחברה עקב התנהגות אלימה בה התובע זרק חפצים לעבר עובד אחר ושבר צלחות במזיד. כן נאמר כי במהלך הישיבה תינתן לתובע הזדמנות לטעון טענות כנגד האפשרות לפיטוריו בטרם יוחלט בעניין, והודע לתובע כי עד לשימוע התובע מושעה מעבודתו.
התובע לא הופיע לשימוע ביום 13.4.17.
גרסת התובע בעדותו הינה שבליל 7.4.17 מר חוג'ה האשים את התובע בכך שזרק קערה על עובד אחר. התובע מכחיש שעשה כן. לאחר שמר חוג'ה איים עליו שיזמין שוטרים להרחיקו מהמסעדה, התובע עזב את המסעדה וביקש מכתב פיטורים. מר חוג'ה אמר לתובע שהוא מסרב לעשות כן. לאחר שהתובע הוזמן לשימוע הוא הגיע למסעדה כדי לקיים את השימוע, אך מר חוג'ה דחה אותו וטען שאין לו זמן, וכדבריו: "כל פעם אני בא ואין לו זמן".
גרסת הנתבעת מפי מר חוג'ה הינה שהתובע אכן זרק על עובד אחר קערה בעלת שוליים חדים באופן שסיכן את אותו עובד. בשל כך מר חוג'ה הוציא את התובע מהמשמרת מיידית והתובע הוזמן לשימוע שאליו לא הופיע. התובע הוזמן שוב לשימוע, אך גם למועד הנדחה לא הגיע. כחודש או כחודש וחצי התובע הופיע במסעדה מבלי לתאם פגישה ודרש לשוחח והוסבר לו שעליו לקבוע פגישה מראש, וכי למרות שלא התייצב לשימועים אליהם הוזמן, הנתבעת תסכים להיפגש עמו, וכשנה לאחר מכן התקיים מו"מ לסיום הסכסוך והנתבעת הציעה הצעה, אך התובע שוב נעלם לכמה חודשים.
לעניין השאלה אם התובע ביצע את האקט של זריקת חפץ כלפי עובד אחר, בית הדין מעדיף את גרסת הנתבעת. בדיון המוקדם ב"כ התובע לא הכחיש טענה זו אלא טען כי מדובר ב"צחוק".
לעניין אי הגעת התובע לשימוע אליו הוזמן, בית הדין מקבל את עדותו של התובע כי הדבר נבע ממצבו הרפואי של אביו. התובע העיד שאביו נפטר ביום 14.4.17, וכי ביום 13.4.17 הוא היה עם אביו בבית החולים.
בית הדין נכון להניח שנכונה טענת הנתבעת כי התובע הוזמן פעם נוספת לשימוע אך גם לו הוא לא הופיע. אלא שאין בכך כדי לתמוך בטענת ההתפטרות של הנתבעת, מנימוקים אלה:
במצב דברים שבו מעסיק מייחס לעובד התנהגות אלימה ומרחיק אותו על אתר ממקום העבודה ומזמין אותו לשימוע תוך מתן הודעה כי בשל התנהגותו האלימה המעסיק שוקל לסיים את העסקתו, אך העובד אינו מתייצב לישיבת השימוע ומסתיימים יחסי העבודה, נראה לבית הדין שככלל, אין להסיק באופן אוטומטי שאי ההתייצבות לשימוע שקולה להתפטרות בהתנהגות, שכן הגורם שיוזם את תהליך שקילת סיום ההעסקה הינו המעסיק, ואי ההתייצבות של עובד לשימוע עשויה להתפרש כוויתור על הזכות לטעון כנגד כוונת הפיטורים, ולאו דווקא כהתפטרות.
כך נראה לבית הדין נכון להסיק בענייננו: התובע הורחק מהמסעדה והוזמן לשימוע. גם אם הוא לא התייצב לשימוע, סביר יותר להסיק שהנתבעת פיטרה את התובע בכך שלא הודיעה לו שחרף אי התייצבותו לשימוע ואי העלאת טענות כנגד מחשבת הפיטורים, הנתבעת החליטה שלא לפטרו ומורה לו לחזור לעבודתו.
אשר על כן בית הדין קובע כי התובע פוטר וכי הוא זכאי לפיצויי פיטורים.
ממוצע שעות העבודה המצוינות בשמונה עשר תלושי השכר 1-3/16, 5/16 עד 3/17 (סה"כ 2,000.4 שעות), התואמים את דוחות הנוכחות, הינו 111.13 שעות, ושכרו השעתי האחרון של התובע היה 30 ₪. לפיכך השכר הקובע של התובע עומד על 3,334 ₪.
התובע עבד 15.5 חודשים (לא עבד בחודש 4/16), ולפיכך הוא זכאי לפיצויי פיטורים בסך 4,306 ₪.
בית הדין מפחית את פיצויי הלנת פיצויי הפיטורים ומעמיד אותם על הפרשי הצמדה וריבית מאחר שאי תשלום הפיצויים במועד נבע ממחלוקת שלדעת בית הדין היה בה ממש.

דמי הודעה מוקדמת
כמו כן, בית הדין פוסק לתובע דמי הודעה מוקדמת בסך 3,334 ₪ ומציין שהנתבעת טענה להתפטרות התובע ולא טענה שהתובע פוטר בנסיבות המזכות אותה לשלול ממנו הודעה מוקדמת.

פיצוי בגין פיטורים שלא כדין
בית הדין מחליט לדחות את תביעת התובע לפיצוי בשל פיטורים שלא כדין, שכן אין חולק על כך שהתובע הוזמן לשימוע ולא התייצב לשימוע. טענת התובע כי הוא הופיע לשימוע החוזר שאליו הוזמן אך מי מנציגי הנתבעת לא הופיע לפגישה שנקבעה, אינה מקובלת עלינו. לעניין זה ייאמר שהתובע העלה בכתב התביעה טענה כי כלל לא הוזמן לשימוע, אך טענה זו הייתה לא נכונה והתובע ידע שאין היא נכונה, ובית הדין מעדיף את עדותו של מר חוג'ה לפיה התובע לא התייצב לשימוע החוזר שאליו הוזמן.

פדיון חופשה
בתקופת עבודה בת 15.5 חודשים צבר התובע 15.5 ימי חופשה, לפי 60% משרה (111/186). אשר על כן זכאי התובע ל-9.3 ימי חופשה לפי 240 ₪ ליום, ובסך הכל 2,232 ₪.
הנתבעת מודה בחבותה בגין זכויות החופשה של התובע (סעיף 24 לכתב ההגנה).
אשר על כן נפסוק לתובע פדיון חופשה בסך 2,232 ₪.

דמי הבראה
בתקופת עבודתו צבר התובע 6.75 ימי הבראה לפי 60% משרה, ובסך הכל 4.05 ימי הבראה לפי תעריף 378 ₪ ליום ובסך הכל 1,531 ₪.
חרף האמור, בית הדין מחליט לדחות את תביעת התובע מאחר שבהסכם העבודה עליו חתם התובע הוסכם ש"שכרו של העובד כולל חלק יחסי של דמי הבראה". במועד חתימת ההסכם השכר השעתי הועמד על 28 ₪, שהיה ב-3 ₪ גבוה משכר המינימום.

דמי חגים
בית הדין מחליט לדחות את תביעת התובע לדמי חגים בהיעדר פירוט בתביעתו, בעדותו או בסיכומיו של התובע בגין אלו חגים נתבעו דמי חגים ועל יסוד הסכמת התובע בהסכם העסקתו לפיה השכר השעתי כולל חלק יחסי של דמי חגים.

פיצוי בגין אי ביצוע הפרשה לפנסיה
הנתבעת טוענת שהיא הפרישה עבור התובע לפנסיה, אך היא לא הוכיחה טענתה אלא לגבי התקופה החל מחודש 2/17 . עיון בתלושי השכר של התובע מעלה שלפני חודש 2/17 לא תועדו בתלושים הפרשות לפנסיה, ולא הוגש כל מסמך או אישור של קופת גמל להוכחת ההפרשות המצוינות בתלושי התובע החל מ-2/17.
בהתאם לכך נפסוק לתובע 6% מהשכר ששולם לתובע על פי "נתונים מצטברים" בתלוש 12/16 (55,375 ₪) ו"תשלומים" בתלוש 4/17 (28,103 ₪), סה"כ 83,478 * 6% = 5,009 ₪.

סוף דבר
בית הדין מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.5.17 עד לתשלום בפועל:
פיצויי פיטורים בסך 4,306 ₪.
דמי הודעה מוקדמת בסך 3,334 ₪.
פדיון חופשה בסך 2,332 ₪.
פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה בסך 5,009 ₪.
התובע יגיש לבית הדין תחשיב לפי העקרונות שנקבעו בסעיף 34 לפסק הדין לעיל, עד ליום 30.4.19. הנתבעת תגיש לבית הדין תחשיב מטעמה בהתאם לאותם עקרונות עד ליום 30.5.19, ולאחר מכן יינתן פסק דין משלים, אשר בו יפסוק בית הדין שכר טירחת עורך דין והוצאות.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים.

ניתן היום, כ"ד אדר ב' תשע"ט, (31 מרץ 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".

נציג ציבור

נציג ציבור

דניאל גולדברג, שופט