הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים סע"ש 17801-02-18

27 פברואר 2019

לפני:

כב' השופטת יפה שטיין
נציג ציבור (עובדים) גב' פנינה סופר
נציג ציבור (מעסיקים) מר צמ ח יעקובסון

התובעת
טליה שטראוס

-
הנתבעת
מרכז החרדי להכשרה מק צועית להלן "המרכז"

ע"י ב"כ: עו"ד עדיאל גלס

פסק דין

בפנינו תביעת התובעת לתשלום פיצויי פיטורים, נסיעות, חופשה שנתית, דמי מחלה, דמי חגים, הבראה, השלמת הפרשות לפנסיה ועוד.
הרקע לתביעה:
התובעת מרצה מטעם הנתבעת בקורס חשבי שכר בכירים, הנהלת חשבונות וזכויות שכר.
התובעת הועסקה על פי הסכם עבודה המתחדש מידי שנה , כששכרה שולם לה ע"פ מספר השעות שעבדה בפועל.
שכרה השעתי האחרון עמד על 140 ₪ לשעה.
ביום 18.12.2017 הודיעה התובעת על התפטרותה החל מיום 19.01.2018.
במהלך תקופת עבודתה הופרשו לתובעת כספים לקרן הפנסיה סך של 19,647 ₪.
לזכות התובעת עומדים כספים בקופת פיצויים שהופרשו לה וששוחררו על ידי הנתבעת.
היקף משרתה של התובעת בהתאם לתלושי השכר.
ביום 08.02.2018 הגישה התובעת את תביעתה.

גדרי המחלוקת:
מהי תקופת עבודתה של התובעת, האם התובעת עבדה ברצף משנת 2004 ועד 1/18 כטענתה או שנכונה טענת הנתבעת כי היו מס' ניתוקים ביחסי עובד ומעביד, והאחרון בהם הוא מ- 10/08 עד 8/09.
האם נכונה טענת התובעת כי הסכם העבודה אינו חוקי , למרות שחתמה עליו, וכי אף טענה זאת לאורך כל תקופת העבודה. ככל שבית הדין ייקבע כי ההסכם אינו חוקי, האם נכונה טענת הנתבעת כי התובעת מושתקת מלהעלות טענות אלו, לאור השכלתה הגבוהה בתחום חשבות השכר, ולאור העבודה שחתמה על ההסכם מרצונה , מה גם שהצדדים פעלו על פיו משך שנים ארוכות. בעניין זה האם נכונות טענות שני הצדדים לעניין חוסר תום הלב של הצד השני.
בהתאם לפלוגתאות דלעיל, זכאות התובעת לחופשה שנתית, מחלה, חגים, הבראה (ביחס להיקף העבודה ורציפותה וכן לאור לשאלת ההתיישנות). כמו כן – זכאותה להחזר נסיעות וכמה.
זכאות התובעת להפרשות לפנסיה בגין תקופות בהן שהתה בחופשות הלידה (בין היתר לאור היקף עבודתה ושאלת ההתיישנות).
זכאות התובעת לפיצויי פיטורים, וככל שכן, לאור שאלת הרציפות בעבודה - ממתי תהיה זכאית לפיצויים.
זכאות התובעת לדמי נסיעות ובין היתר לאור ההסכם.
זכאות התובעת לפיצוי בגין הודעה בדבר תנאי העבודה וכן פיצוי בגין עגמת נפש ופיצויי הלנה.
עיקר טענות התובעת:
לטענת התובעת היא החלה לעבוד בחודש מאי 2003 בשכר שעתי של 100 ₪ ועד לשנת 2009 לא קיבלה הודעה על תנאי עבודה ולא הוחתמה על הסכם העסקה. בשנת 2009 קיבלה לראשונה הסכם עבודה שאינו עומד בקנה אחד עם הוראות הדין. כך לדוגמא צוין בהסכם סעיף שיפוי למעסיק במקרה של תביעה כנגדו.
התובעת הועסקה החל מחודש מאי 2003 ועד לחודש ינואר 2018, ללא ניתוק יחסי עובד ומעביד, כאשר רצף ההעסקה בהתאם לתלוש השכר הוא החל משנת 2004. כמו כן, במשך מספר חודשים בשנת 2006 ובמשך מספר חודשים בשנת 2009 היא סיפקה שירותים לנתבעת, כעוסק מורשה, תוך הנפקת חשבוניות, כשלטענתה עשתה כן משיקולי מס בלבד מבלי שנותקו יחסי עובד ומעביד או השתנו תנאי או הסדרי העבודה עימה. לכן לטענתה הוצאת החשבוניות כשלעצמה לא מאיינת את עצם קיום יחסי עובד ומעביד ביניהם גם בתקופות אלו.
במהלך כל תקופת עבודתה של התובעת, לא שילמה לה הנתבעת דמי חופשה, מחלה והבראה ולא הפרישה לה לקרן הפנסיה כמתחייב בצו ההרחבה.
התובעת נאלצה אמנם לחתום על ההסכם, אך במשך כל תקופת עבודתה פנתה התובעת, לטענתה, אינספור פעמים לנציגי הנתבעת בבקשות לתיקון הסכם העבודה, אך ללא הועיל. בחודש ספטמבר 2017 היא פנתה למנכ"ל התובעת, הרב הורן בבקשה להעלאת שכרה ולתיקון הסכם העבודה שהועבר לה לחתימה. הרב הורן הבטיח ליתן לה תשובה עד לסופו של אותו חודש, בסיומם של עשרת ימי התשובה. תשובתו של הרב הורן איחרה להגיע , ורק כחודשיים לאחר מכן ניתנה תשובתו לעניין העלאת שכרה ללא התייחסות להסכם העבודה.
לאחר שניסיונותיה לשינוי הסכם העבודה כשלו, הודיעה התובעת ביום 18.12.2017 על התפטרותה החל מיום 19.01.2018.
התובעת טוענת כי הנתבעת פעלה כנגדה בחוסר תום לב כאשר החתימה אותה על הסכם לא חוקי וגרעה מזכויותיה לאורך כל השנים.
5. עיקר טענות הנתבעת:
לטענת הנתבעת, תביעתה של התובעת נגועה בחוסר תום לב קיצוני הן לאור קיום מו"מ לקראת כריתתו , הן לאור הידע המקצועי הרחב בתנאי שכר והן מכיוון שבמשך כל תקופת העסקתה הסכימה לתנאים אלה ועבדה על פיהם. איש לא הכריח את התובעת לעבוד בנתבעת, ולו סברה שההסכם אינו חוקי או מקפח – לא הייתה עובדת שם. התובעת ידעה היטב מה הם תנאי עבודתה, ואף ידעה כי משיקולי תקציב השכר המשולם לה על ידי הנתבעת היה נמוך משמעותית מהשכר המשולם לה במוסדות להשכלה גבוהה אחרים בהם היא מועסקת. אעפ"כ, וכאמור – הסכימה לעבוד במכללה. היא אכן ניסתה להשוות את תנאי שכרה למוסדות אחרים , אלא שהנתבעת לא הייתה יכולה לעמוד בתנאים אלו שביקשה, מה גם שלא קיימת כל חובה לשלם לה ע"פ מה שנהוג במוסדות אחרים. או אז, וכשהבינה שלא תקבל במכללה תנאי שכר הנהוגים במוסדות אחרים – החליטה התובעת להתפטר ו להגיש תביעה זו לבית הדין.
התובעת הועסקה, לסירוגין, משנת 2004 ועד לשנת 2018. התובעת הועסקה ברציפות החל משנת 2009 בלבד. התובעת שימשה כמרצה בקורסי חשבות שכר בכירים והועסקה בהתאם לקורסים שנקבעו מבעוד מועד , והייתה מודעת לכך שקורסים נפתחים בהתאם לביקוש, וכי היקף משרתה קטן.
התובעת הועסקה בשכר הכולל את כל זכויותיה, לאחר ניהול מו"מ עם הנתבעת. שכרה ההתחלתי היה 100 ₪ לשעת הרצאה ועם השנים עלה ל- 140 ₪. במהלך המו"מ בין הצדדים הוסבר לתובעת, כי ככל שתבחר בשכר השעתי הגבוה, השכר יכלול את כל הרכיבים להם היא זכאית על פי חוק. במידה ותבחר באפשרות של הפרדת רכיבי השכר – השכר השעתי שייקבע לה יהיה נמוך משמעותית. התובעת בחרה בשכר הגבוה, ולכן אין לה להלין אלא על עצמה. ומכל מקום אינה רשאית היום לחזור בה מההסכמות שהיו עימה ולתבוע זכויות בהתאם לשכר יסוד של 140 ₪.
יתרה מכך, במהלך כל תקופת העסקתה התובעת לא הלינה על תנאי שכרה. רק בחודש ספטמבר 2017 פנתה התובעת לראשונה, למנהלי הנתבעת בדרישה לבצע אי אלו שינויים בתנאי עבודתה. אף על פי שבכתבי הטענות טענה התובעת שבמהלך כל תקופת עבודתה פנתה פעם אחר פעם לנציגי הנתבעת ביחס לשכרה ולתנאי העסקתה, תיעוד לפניות אלו הוצג רק החל מחודש ספטמבר 2017.
במהלך תקופת עבודתה הונפקו לתובעת כל תלושי שכרה – כפי שאלה הונפקו ונמסרו לכל עובדי הנתבעת, ובניגוד לטענתה נמסרו לה, לבקשתה, גם הסכמי העבודה עליהם היא חתמה.
לטענת הנתבעת, התובעת בכתבי טענותיה מנסה להטעות את בית הדין תוך הצגת כתבי טענות מתוך תביעות שהגישו עובדים לשעבר של הנתבעת כנגדה. התובעת בוחרת בשיטתיות להציג את כתבי הטענות ולא את פסקי הדין שקבעו אחרת. בכל מקרה אין רלבנטיות למה שכתבו אחרים בתביעתם, כשתביעתם לא התקבלה.
לעניין ה"חופשות הכפויות" אליהן הוצאה התובעת במהלך עבודתה –בתקופות של חגים וחופשים לא מתקיימים קורסים ולכן היא כלל לא שובצה לעבודה, ו זאת כפי שסוכם עימה מראש. כך גם לגבי קורסים שלא נפתחו. התובעת ידעה מראש שכמרצה היא יכולה להרצות גם בימי לימודים וגם בקורסים שנפתחו.
במהלך כל תקופת עבודתה, וכפי שסוכם עם התובעת מראש לאחר ניהול מו"מ, שולמו לה כל זכויותיה לרבות מחלה וחופשה –כפי שסוכם עימה מלכתחילה, כחלק משכרה. בכל מקרה, כאשר התובעת נאלצה שלא להגיע למקום עבודתה עקב מחלה /לידה, שונו שעות הקורסים אותם היא הייתה אמורה ללמד והועברו למועד אחר.

דיון והכרעה
כבר עתה יצויין כי עולות תמיהות רבות ביחס להתנהלות שני הצדדים בתיק כפי שיפורט בהמשך. התובעת, בעלת תואר שני ומרצה בקורסי חשבות שכר בכירים, ידעה היטב מהן הזכויות המגיעות לה, הבינה היטב על מה חתמה, ולא העלתה משך שנים כל טענה בכתב למי מנציגי הנתבעת בעניין זה, ולמעשה במשך כל תקופת העסקתה לא כתבה כל מכתב/מייל לנתבעת, אלא רק בתקופה שלפני סיום ההתקשרות ביניהם. מטבע הדברים טענות קשות מעין אלו שהיו לה, היו צריכות להיות מועלות על הכתב ואין די בטענתה הסתמית כי פנתה "אין ספור פעמים".
מנגד – לא ברורה התנהלות הנתבעת אשר אפשרה לתובעת, כטענתה, לבחור בין שכר של 100 ₪ לשעת עבודה בתוספת זכויות סוציאליות, או 140 ₪ "כולל כל הזכויות". בעצם העובדה שאפשרה לתובעת לקבל שכר הכולל בתוכו את כל הזכויות הסוציאליות, הודתה הנתבעת כי למעשה העסיקה את התובעת בשכר כולל בניגוד לסעיף 5 לחוק הגנת השכר, תשי"ח- 1958, ומשמעות הדבר כי החתימה את התובעת על הסכם לא חוקי. בנוסף, במהלך הליך ההוכחות - שזהו ההליך שהיה על הנתבעת להביא את מלוא העדים הרלוונטיים – הסתפקה הנתבעת בכך שהביאה לעדות מטעמה רק את הרב הורן, מנכ"ל הנתבעת, אשר מכיר את הנתבעת היכרות שטחית בלבד, ואינו בקיא די הצורך בענייני שכר ומשאבי אנוש.
זוהי גם הסיבה שבית הדין שב והציע לצדדים לשקול אפשרות של פשרה בהתאם להצעות בית הדין, אולם משהצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה – אף לא לאחר שמיעת ההוכחות – ניתן פס"ד זה.
התובעת טענה, כאמור, כי במהלך תקופת עבודתה לא שולמו לה דמי חופשה, דמי מחלה ודמי הבראה. מנגד, השיבה הנתבעת, כי על אף שאכן מדובר בשכר כולל, התובעת, אשר בקיאה היטב בחוקי העבודה, נתנה את הסכמתה לכך, וזאת לאחר ניהול מו"מ בין הצדדים. לכן, מנועה התובעת מלהעלות טענות בדבר אי חוקיות ההסכם, ויש לראות ברכיבים אלו כרכיבים ששולמו לה.
לעניין זה נשאלה התובעת במהלך חקירתה הנגדית והשיבה (עמוד 6 בשורות 16-26):
"ש. 14 שנים בתור חשבת שכר איך יכול להיות שאת ממשיכה לעבוד למרות שאמרו לך אלה התנאים שלך?
ת. קודם כל את התואר הראשון שלי סיימתי אולי ב- 2011, קודם לכן לא היה לי תואר, עברתי תקופה קשה מאוד עם הבת שלי, כשאדם הוא מפרנס יחיד, ושאין לו תואר, אפילו לא תואר ראשון, ויש אקדח על הראש שלו, זה או שאתה מקבל את זה או שמעיפים אותך מהעבודה, כי ראינו את זה כשבאתי לקבל את הזכויות. אני לא שתקתי אני פניתי כל הזמן לדסי פרידמן ולמנהלת כל שנה כשהיא נתנה לי את החוזה, אמרתי כשהחוזה לא חוקי ושאני רוצה את הזכויות שלי ואני ביקשתי מחשבת השכר לא פעם ולא פעמיים שאני רוצה חופשה ואני רוצה מחלה ושאני רוצה הבראה וביקשתי וביקשתי וביקשתי והיא נפנפה אותי ואמרה לי פה לא משלמים.
ש. אז למה לא הבאת על זה הוכחה אחת, כל ההוכחות שלך זה רק חודשיים לפני שעזבת?
ת. כי אני לא הולכת עם מכשיר הקלטה."
התובעת בכתבי טענותיה ובמהלך חקירתה הנגדית לא הצליחה להוכיח ולא הביאה כל ראיה לניסיונותיה במהלך השנים לשנות את המצב הקיים. כל שהציגה בפני הנתבעת ובפני בית הדין זה התכתבויות מהחודשים האחרונים להעסקתה.
גם טענתה של התובעת כי בקשותיה לקבלת העתק מהסכם העבודה במהלך תקופת עבודתה כשלו, אינה מתקבלת. התובעת נשאלה על כך על ידי ב"כ הנתבעת במהלך חקירתה הנגדית (עמוד 5 בשורות 25-27):
"ש. ממי ביקשת חוזה עבודה? למי פנית?
ת. אין לי הוכחה כי אז לא היה לי את הג'ימייל היה לי את הוואלה. פניתי בכל כך הרבה דברים לדסי פרידמן, אז גם בעניין הזה כנראה אליה, אבל אני לא זוכרת בדיוק מה."
כאמור, הנתבעת הודתה ששילמה לתובעת, שכר כולל. כך גם נאמר מפורשות על ידי הרב הורן בחקירתו (עמוד 13 שורות 15-27):
"ש. אני מראה לך תלושים לדוגמה מ 2006, 2007, 2009, 2011, 2012, 2014, למה אין צבירה של חופשה, מחלה, הבראה?
ת. (מסתכל על בא כוחו), כתוב שהשכר הכולל כולל את כל הדברים האלה.
ש. בגלל זה אין צבירה בתלוש.
ת. הכל נעשה לפי החוק."
ש. בחוק הגנת השכר סעיף 5 כתוב שאסור לכלול חופשה בשום אופן בשכר, כי היא לצורך התאווררות לעובד החופשה. אתם עוברים על החוק?
ת. לא. אנו עובדים לפי חוות דעת משפטית ורואה חשבון, למרצים שעובדים בעבודה שעתית.
ש. אתם משלמים חופשה או לא?
ת. אנחנו משלמים לפי החוק. אני לא עו"ד ולא רואה חשבון, אני מנהל מכללה מעל 3,000 תלמידים ומעל 300 מרצים. אנו עובדים לפי החוק " (ההדגש ות לא במקור – י.ש).
סעיף 5 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 קובע כי אין לכלול בשכר תשלום בגין שעות נוספות או דמי חופשה, תמורת חופשה או פדיון חופשה, ואולם, ע"פ הפסיקה, אין כל מניעה לכלול בשכר תשלום בגין דמי נסיעות, או דמי הבראה, ובלבד שההסכמה לכך תהיה מפורשת וחד משמעית (דב"ע שן/1-7 אליקים הדי - אוריינט קולור תעשיות צילום בע"מ, פד"ע כג 45; דב"ע 3-63/98 גלי בובליל - א.א.צ. שירותים משפטיים בע"מ פד"ע לב' 91).
לעניין דמי המחלה- לביה"ד לא הומצאו אישור י מחלה, ועל כן אין ביה"ד פוסק כל תשלום בגין דמי מחלה.
ולעניין דמי חופשה –
לטענת התובעת היא זכאית לקבל תשלום (אותו היא מכנה "חופשה") בגין אותם חודשים בהם לא עבדה מכיוון שלא היו קורסים. לטענתה יש לראות בכל החודשים בהם לא היו לימודים בפועל, ולא הגיעה ללמד – כחופשה, ולשלם לה עבור ימים אלו כאילו היו ימי עבודה.
לעניין זה יש לבדוק את האמור בהסכם העבודה, עליו חתמה התובעת מידי שנה. בסעיף 3 להסכם נרשם כי:
"3. ההרצאות תינתנה במהלך התקופה שבין נובמבר לבין ספטמבר (להלן: "תקופת הלימודים"), כאשר ההרצאה הראשונה תינתן ביום 3.11.16 ויתר ההרצאות תינתנה במשך תקופת הלימודים על פי תכנית הלימודים שנתן העובד ובתאום עם המרכז."
יא. ואכן, בין החודשים ספטמבר עד נובמבר בכל אחת משנות עבודתה, התובעת לא עבדה
בנתבעת. אלא, שכך נקבע והוסכם על ידי שני הצדדים במשך שנות העסקתה של התובעת.
טענתה של התובעת כי על הנתבעת לשלם לה עבור תקופה זו דמי חופשה מכיוון שלא עבדה
בחודשים אלה, אינה ראויה. התובעת ידעה היטב כי בחודשים אלו לא תוכל
לעבוד, ולא תקבל על כך שכר, ואין לה כל זכות שתקופה זו תיחשב לה כחופשה בתשלום.
יב. מאידך, במהלך תקופת הלימודים, כפי שזו הוגדרה בהסכם ההעסקה, לא הוצאה התובעת
לחופשה בתשלום, כשהנתבעת אף לא ניהלה פנקס חופשה כמתחייב על פי חוק.
בהתאם לתקופת ההתיישנות לפי חוק חופשה שנתית ובהתחשב בהיקף משרתה, זכאית
התובעת לתשלום בגין 10 ימי חופשה עבור עבודתה בשנים 2015-2017, בשכר יומי של 700 ₪,
סך הכל זכאית התובעת לסך של 7 ,000 ₪ כפדיון חופשה. למען הסר ספק יובהר עוד כי
בעניין חופשה שנתית קבע בית הדין הארצי מפי הנשיא אדלר (כתוארו אז) בעניין ריבה
אצ'ילדייב - עמישב שרותים בע"מ (עע ארצי 324/05), כי אפילו הייתה מקבלת כספים
במהלך העבודה כפדיון חופשה מבלי שהוצאה לחופשה בפועל – לא ניתן היה לראות בכך
כאילו יצאה לחופשה, ועל המעסיק היהלשלם לה בסיום העסקתה פדיון חופשה ללא זכות
קיזוז של הכספים ששולמו לה בפועל. לכן בכל מקרה, אין לראות בשכר הכולל של התובעת,
אף אם כלל חופשה, כאילו קיבלה התובעת את זכותה לפדיון חופשה ע"פ החוק.
יג. לא כך הדבר לגבי הבראה. בהתאם להסכמת הצדדים, כפי שזו פורטה בהרחבה בתצהירים
ובחקירות הנגדיות, הוסכם, כי שכרה של התובעת יכלול את כל הרכיבים להם היא זכאית.
בניגוד לדמי מחלה ודמי חופשה שלא ניתן על פי חוק לכלול כחלק משכר כולל, דמי הבראה כן
ניתן לכלול, וזאת בתנאי שהדבר מעוגן בהסכמה מפורשת בין הצדדים תוך רישום דמי
ההבראה ברכיב נפרד בתלושי שכר. אלא, שבענייננו, מעבר להסכמה של שכר כולל אין כל
רובריקה בתלושים המלמדת על תשלום נפרד של הבראה.
לפיכך, ולאור הודאתה של הנתבעת כי שילמה לתובעת שכר הכולל את כל הרכיבים – תביעתה
של התובעת לדמי הבראה מתקבלת, בכפוף לתקופת ההתיישנות, ובסה"כ לאור היקף משרתה
(9% משרה בשנת 2016 ו- 10% משרה בשנת 2017)- זכאית ל סך של 574 ₪ בגין רכיב זה.
יד. לעניין דמי הנסיעות- גם דמי נסיעות, כמו הבראה, מותר לכלול כחלק מהשכר הכולל, ובלבד
שיש על כך הסכמה מפורשת והדבר נרשם ברובריקה נפרדת בתלושים. אלא, שבניגוד לרכיב
ההבראה , לגביו אין לתובעת צורך להוכיח דבר על מנת לקבלו, אין הדבר כן לגבי דמי נסיעות.
משהתובעת לא הציגה חישובים מדויקים המפרטים את עלויות הנסיעה למקום העבודה וממנו
ומשלא הוצגה אף לא חשבונית אחת המעידה על תעריף הנסיעה או כי אכן השתמשה בתחבורה
על מנת להגיע לעבודה – לא עמדה ברף ההוכחה הנדרש לצורך קבלת דמי נסיעות, ולא ניתן
לפסוק לה הוצאות בגין רכיב זה שנטען בעלמא ללא פירוט מספק וללא כל הוכחה לזכאותה
לרכיב זה ולגובהו.
טז. נסיבות סיום העסקה וזכאות התובעת לפיצויי פיטורים –
כאמור, תנאי העסקתה של התובעת, לרבות השכר הכולל, נוגדים את הוראות הדין. גם אין חולק
שהתובעת ניסתה לשנות את הסכם ההעסקה החל מחודש ספטמבר 2017 ובקשותיה הושבו ריקם.
לפיכך, החליטה התובעת להודיע על התפטרותה מעבודה בנתבעת. אף על פי שמכתב ההתפטרות
לא צורף כנדרש לכתב התביעה, ניתן ללמוד בבירור מהודעות הדוא"ל שכן צורפו, כי התובעת אכן
התפטרה מעבודתה בנסיבות המזכות אותה בפיצויי פיטורים. כך כתבה התובעת בהודעת דוא"ל
מיום 17.12.2017 לגב' רבקה אפשטיין ולרב הורן:
"רבקה/הרב הורן שלום וחנוכה שמח!
לא נעים לי ההתעלמות המוחלטת הזאת מבקשתי הלגיטימית לקבל את זכויותי ע"פ החוק.
אני פניתי אליכם מספר פעמים לגבי נושא זה במייל והבנתי שהמצב הזה שאין חוזה הוא נוח לכם כל עוד אתם לא משלמים לי זכויות ע"פ החוק.
כמובן לא מוכנה להמשיך לעבוד ככה.
אני מבקשת תיקון אחורה עבור השנים שעבדתי וכן חוזה חוקי להמשך.
אני מצפה לקבל את תגובתכם ביום – יומיים הקרובים. במידה ולא אקבל אשלח מכתב התפטרות מסודר." לאור זאת זכאית התובעת, לפיצויי פיטורין.
יז. לגבי תקופת העבודה: לטענת התובעת עבדה ברצף משך 14 שנה ברציפות. לא ניתן לקבל טענה
זו. התובעת הודתה כי במהלך שנת 2009 (ועד אוגוסט שנה זו), נרשמה ברשויות המס
מיוזמתה כעצמאית, והוציאה חשבוניות מס .
לטענתה, עשתה כן משיקולי מס ואין הדבר מלמד מהותית על כך שאינה שכירה, או שצורת
העסקתה שונתה. בעניין זה יובהר כי מאחר ששיקולי המס היו של התובעת בעצמה, ונעשו
מרצונה החופשי, ודווקא בהיותה חשבת שכר ומרצה בתחום, היה עליה לדעת כי יש משמעות
לכך שמוציאה חשבוניות מס. לא ניתן לאחוז את החבל משני קצותיו – מחד ליהנות מהטבות
מס (לטענתה), כעצמאית, ומאידך לטעון כי הדיווחים לא מחייבים אותה ולא מראים כי
הייתה עצמאית. חזקה כי דיווחיה לשלטונות המס הם דיווחי אמת וכיוון שדיווחה
מיוזמתה כי היא עצמאית – הרי שדיווח זה מחייב אותה לכל דבר ועניין.
הדבר יכול היה להיות שונה לו היה מתברר כי המעסיק משיקולי מס שלו אילץ אותה
להירשם כעצמאית. או אז היינו אומרים שצורת העסקתה לא השתנתה וכי עשתה כן מתוך
אילוץ ואין לראות בכך שינוי בתבנית העסקתה. משעשתה כן, כאמור, מיוזמתה שלה
ומשיקולי מס שלה – לא תוכל להתקבל טענתה כי המשיכה להיות שכירה לאורך כל
התקופה. לפיכך משהרצף נותק, תהיה זכאית לפיצויי פיטורין מחודש אוגוסט 2009 ועד
סיום העסקתה.
יח. חישוב גובה הפיצויים:
שכרה הממוצע של התובעת (אשר עבדה שעות מועטות בחודש) עמד על סך של 2,378 ₪ . לאור
זאת תשלם הנתבעת לתובעת סך של 20,214 ₪ כפיצויי פיטורין. סכום זה כולל את הסכומים
הצבורים בקופת הפיצויים, ככל שישנם כאלה, בגין תקופת העסקתה משנת 2009. אין בכך כדי
לשלול את זכותה לסכומים נוספים שהופקדו עבורה בתקופות קודמות, ואין לקחת בחישוב
תקופות קודמות לצורך קיזוז סכומים ששוחררו (או ישוחררו) מהקופות בגין תקופות קודמות.
יט. התובעת לא הועסקה בתקופות של חגים ולכן תביעתה לדמי חגים נדחית. יוער, כי לטענת הנתבעת
– כאשר התובעת לא יכולה הייתה לעבוד מסיבה כל שהיא, נדחו ההרצאות אותן הייתה אמורה
ללמד לתאריך אחר , כולל בתקופה של חגים. התובעת לא סתרה טענה זו. כך כאשר ההרצאות
אותן הייתה אמורה ללמד נפלו על ימי חג, הן נדחו למועד אחר. ודוק: התובעת עבדה בכל מקרה
מספר ימים בודדים בכל חודש, לכן לא זכאית לקבל דמי חגים כעובדת יומית/שעתית.
כ. הפרשות לפנסיה בזמן חופשת לידה –
התובעת תבעה תשלום של 2,500 ₪ בגין אי תשלום הפרשות לפנסיה בזמן שתי חופשות לידה.
הראשונה בשנת 2008 והשניה, בשנת 2012. תביעה לתשלום הפרשות לפנסיה בזמן חופשת הלידה
בשנת 2008 התיישנה זה מכבר. לעניין שנת 2012 לאור הוראותיו של סעיף 7 א' לחוק עבודת נשים,
תשי"ד- 1954, דין רכיב זה להתקבל. לפיכך לאור האמור, תשלם הנתבעת לתובעת סך של 700
₪.
כא. פיצוי בגין אי קבלת הודעה על תנאי עבודתה – משהתובעת מודה שחתמה על חוזי העסקה
מתחדשים – אינה זכאית לכל פיצוי שהוא בגין רכיב זה, כאשר לא רק שידעה על תנאי העסקתה
אלא גם ניהלה מו"מ בעניין זה, ועל כן ידעה היטב מהם תנאי עבודתה.
כב. זכאות לעגמת נפש:
לעניין תביעתה של התובעת בגין עוגמת נפש שנגרמה לה עקב התנהלותה של הנתבעת – אף על פי
שפיצוי זה ניתן במשורה, אין חולק כי במקרה זה יהיה זה צודק ונכון לפצות את התובעת. הנתבעת
במשך שנים רבות לא שילמה לתובעת את זכויותיה הקוגנטיות, ו גם כאשר התובעת פנתה אל נציגיה
בדרישה לשלמם, בחרה להתעלם מבקשתה. יתרה מכך, כאשר חלתה בתה הפעוטה של התובעת
במחלת הסרטן, הנתבעת אשר הייתה מעסיקתה משל שנים רבות לא מצאה את מידת הרחמים
והחמלה המצופות במצב זה ולא עשתה כל ניסיון להתחשב בתובעת. כל שעשתה היה לשנות את ימי
הלימודים לימים אחרים, על מנת שלא תחסיר מהעבודה. עקב כך, הגענו לכלל מסקנה, כי יהיה זה
צודק לפצות את התובעת בסך של 20,000 ₪ בגין עוגמת נפש. למעלה מן הצורך יוער, כי מכתב
התלמידות שהוצג על ידי הנתבעת, אינו מעלה ואינו מוריד לעניין פסק דין זה.

סוף דבר:
לאור כל האמור ובהתחשב במכלול טענות הצדדים, החלטנו לקבל את תביעתה של התובעת באופן חלקי. הנתבעת תשלם לתובעת סך של 48,488 ש"ח.
בנסיבות העניין תשלם הנתבעת לתובעת סך נוסף של 2,500 ₪ כהוצאות.
ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לידי הצד המבקש לערער.

נציגת ציבור(ע)
פנינה סופר

נציג ציבור(מ)
צמח יעקובסון

יפה שטיין, שופטת
אב"ד

ניתן היום, כ"ב אדר א' תשע"ט, (27 פברואר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .