הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים סע"ש 1537-11-13

לפני:

כב' השופטת שרה שדיאור
נציג ציבור (עובדים) גב' גילה פרימק
נציג ציבור (מעסיקים) מר נתי ביאליסטוק

התובע
שלמה שבתאי ת.ז. XXXXXX121
ע"י ב"כ: עו"ד עוז אלדד
-
הנתבעים

  1. תלמוד תורה מאיר עיניים ע.ר 580471787 חברות 510791721076662
  2. מאיר דדון ת.ז. XXXXXX740

ע"י ב"כ: עו"ד איתן אשורי

פסק דין

בפני בית הדין תביעת התובע לקבלת כספים המגיעים לו מתלמוד התורה וממר מאיר דדון בגין העסקתו, הסכמים שנעשו עימו ובגין פעולות שעשו הנתבעים בין היתר בכרטיס האשראי של התובע.
התובע טען להשבת סכום כסף שנגבה ע"י הנתבעת בכרטיס האשראי שלו לצורכי הנתבעת, ולצרכי מר דדון.
התובע טען לפיצוי הפרת הסכם תשלומים שנחתם עימו וכן תבע בגין עוגמת נפש שנגרמה לו עקב התנהלות הנתבעים.
ביחס לתביעה נגד הנתבע 2 טען התובע כי הנתבעת 1 פעלה במרמה בכרטיסי האשראי שלו וכי הנתבע 2 עשה זאת באופן אישי ועל כן יש לחייב את הנתבע 2 ולהרים מסך בינו לבין נתבעת 1. עוד טען לאחריות אישית של הנתבע 2 במסגרת תפקידו .
הנתבעים טענו כי שילמו לתובע את כל המגיע לו. הציעו סכום לכאורה " לפנים משורת הדין " בגין ההסכם ביניהם וטענו כי אין לתבוע את נתבע 2 באופן אישי בהיותו מנכ"ל הנתבעת 1 אשר פעל מכח תפקידו בעמותה.

העובדות
התובע הועסק אצל הנתבעת 1 בתפקיד סגן מנהל חינוכי.
הנתבעת 1 היא עמותה המנהלת מוסד חינוכי לתלמוד תורה "מוכר שאינו רשמי" (להלן: העמותה או הנתבעת).
הנתבע 2 שימש כמנכ"ל נתבעת 1 במועדים הרלוונטיים לתביעה. (להלן: נתבע 2 או המנכ"ל).
בתאריך כ"ט סיוון תשס"ו, נחתם בין התובע לנתבע 1 הסכם עבודה אישי לפיו ישולם לתובע שכר בסך 11,000 ₪ נטו לחודש עבור עבודתו. (להלן: ההסכם הראשון).
ביום 1.11.07 (ב' חשוון תשס"ח) סוכם בכתב יד בין התובע לנתבע 2 כי התובע יעבוד בנתבע 1 עד "סוף שנת הלימודים הנוכחית (תשס"ח)", בתנאים הקבועים בו.
ביום ד' באב תשע"ב, נחתם "הסכם פיטורין ופיצויים" בין התובע לנתבעים, באמצעות מיופה כוחו של נתבע 2. על פי ההסכם ישולמו לתובע פיצויים /סכומים שווה ערך לשווי שעות עבודה אשר בגינם לא שולם שכרו בעבר.(להלן:הסכם פיטורין ופיצויים).
הנתבע 1 חייב לתובע סך 3,000 ₪ בגין המחאות שחזרו.

המחלוקת

  1. האם לתובע זכות תביעה כנגד נתבע 2 בהליך זה.
  2. מה היה היקף העבודה של התובע.
  3. האם הנתבעים לא שילמו לתובע את מלוא משכורותו בחלק מתקופת עבודתו ומשכך נצברו שעות עבודה בגינן לא קיבל התובע תמורה.ככל שכן באיזה שיעור ,והאם זכאי להפרשים.
  4. האם שולמה לתובע משכורת ביתר כטענת הנתבעת.
  5. מה הסכום שעל הנתבעים לשלם לתובע בהתאם לנספח ד' (הסכם פיטורים ופיצויים ).
  6. האם הנתבעים קיימו את ההסכם. ככל שלא, האם הפרוהו בחוסר תום לב ומשכך, האם זכאי התובע למלוא זכויותיו על פי דין ואינו כפוף לתנאי ההסכם.
  7. האם הנתבעים עשו שימוש בכרטיס האשראי של התובע ללא הסכמתו. בכלל זה האם על הנתבעים להשיב סך 8,175.68 ₪ שנגבו לגרסת התובע מכרטיס האשראי שלו ללא ידיעתו והסכמתו.
  8. האם על הנתבעים להשיב סך 5,000 ₪ שנגבו מכרטיס האשראי בהסכמתו בגין קנס מינהלי .זאת מעבר לסך של 3,000 ₪ נוספים שבגינן מסכימים הנתבעים כי הם חייבים לתובע בגין המחאות שחזרו.
  9. מה הנזקים שנגרמו לתובע עקב השימוש בכרטיס האשראי שלו.ומה הפיצוי בגין כך.

10.האם זכאי התובע לפיצוי בגין עוגמת נפש.
11.האם זכאי התובע לפיצויי הלנה או להפרשי הצמדה וריבית בגין העיכוב בתשלומים.

הכרעת הדין
ההסכמים
אין מחלוקת כי התובע עבר בנתבעת החל משנת הלימודים תשס"ז ועד לשנת בלימודים תשע"ב. בסיוון תשס"ו נעשה הסכם עבודה אישי בין הנתבעת לתובע בו נקבע כי הוא יעבוד בתפקיד של ס' מנהל חינוכי.
בהסכם זה נקבע מפורשות בפרק התחייבות המוסדות ס"ק א' "שכרו של העובד יהיה בסך 11,000 ₪ נטו כולל שכר עבור ש"ש רשת והעובד מתחייב בזה לא לתבוע מהנהלת המוסדות כל תוספת שכר מעבר למה שנקבע בסעיף זה " על הסכם העבודה חתום הרב מאיר דדון מטעם הנתבעת והתובע.
בתאריך 1.11.07 נכתב סיכום בין הרב מאיר דדון לתובע לפיו יעבוד התובע עד סוף שנת הלימודים ויקבל בתמורה "שעות רשת 24/24+ 12/30 וכן מכספי העמותה סך 4,000 ₪".
בתאריך ד' מנחם אב תשע"ב נחתם הסכם פיטורים ופיצויים על נייר לוגו של תלמוד תורה מאיר עיניים אשר נחתם ע"י הרב אפרים מוסאי וכלשונו- "מיופה כוחו של מאיר דדון שליט"א מנכ"ל מוסדות נמאיר עיניים מתחייב בזה בשם הרב מאיר דדון ו/או המוסדות ובהסכמתם, לשלם לשלמה שבתאי עבור פיצויים וכן עבור חובות קודמים של שעות שלא שולמו..." (דגש שלי ש.ש.)
בשל חשיבותו של הסכם זה נביאו במלואו כלשונו:

בסיום יחסי העבודה נותרה הנתבעת חייבת כספים לתובע. בגינם הוגשה תביעה זו גם נגדהעמותה וגם נגד הרב דדון .
בתאריך כ"א סיון תשע"ב ניתנה החלטת ביניים בבית דין צדק של מודיעין עילית אשר התקיים בין" ה"ה שלמה שבתאי לבין ה"ה מאיר דדון אפרים מוסאי" , העמותה כלל לא מוזכרת בבית הדין הנ"ל, וכלשונו:

עולה מההסכמים ומהאמור לעיל כי הנתבעים לרבות נתבע 2 ,אשר שלח מיופה כח ,ובו התחייב מיופה הכח בשם הרב מאיר דדון ו/או המוסדות, לשלם לתובע בגין החוב שחבים לו תשלום כספי או כשעות לימוד שיועברו על שם מלמד אחר בשנים תשע"ג-תשע"ד או בתשלום כספי.
ההתחייבות היא גם של הנתבעת וגם ספציפית של נתבע 2 . כך על פי החוזה שנחתם.
גם בית דין צדק שולח את "הגב' דדון " להתייחס להסכם הפיטורים. נוסח ההסכם אינו מאפשר פרשנות אחרת. זהו הפשט של פרשנותו.
בהקשר להסכמים לעיל, נפסק בדבר חובות האמון, תום הלב והגילוי המוגברות ביחסי עבודה כי "החובה לנהוג בתום לב חלה על הצדדים ליחסי העבודה ביתר שאת, נוכח יחסי האמון העומדים ביסודה של מערכת זו. חובה זו חלה הן במשא ומתן לקראת כריתת חוזה עבודה, הן בתקופה בה קיימים יחסי העבודה והן לאחר שאלה הסתיימו"
(עע (ארצי) 7758-10-11 משטרת ישראל והממונה על הגמלאות – מרעי בהג`ת, [פורסם בנבו] ניתן ביום 1.1.2014)(דגש שלי ש.ש.)
כן נאמר בפסיקה כי יש כאלה שחובה זו מוגברת אצלם :"ישנם חוזים שבהם דרישת תום-הלב מוגברת, על צד לחוזה להיות בבחינת "מלאך" לזולתו, לדאוג גם לאינטרסים של זולתו. תום-הלב המוגבר דורש גילוי מוגבר של פרטים רלוונטיים הידועים לצד אחד. במסגרת עובדות אלו לא מדובר רק בעובדות העולות מתוך החוזה. כאלו הם חוזי היחס דוגמת יחסי העבודה. כאלו הם החוזים שבהם לצד אחד יש מידע רלוונטי שאי-ידיעתו עלולה לפגוע בצד האחר. כאלו הם חוזים בין חברות שתפקידן הוא לספק שירות פיננסי לאדם, דוגמת בנקים, חברות ביטוח, קרנות פנסיה. יחסים ממין זה דורשים אמון מיוחד מכל אחד מהצדדים. אלו יחסי אמון מיוחדים, יחסים שהאנגלים כינו יחסים Uberrimae Fidei. הנימוק הוא שלאחד הצדדים יש מידע שעלול להשפיע על מצבו של הצד האחר...
על-פי דיני ההשתק מי שהציג בפני הזולת מצג עובדתי בהתנהגות, בדיבור או במחדל המתבטא באי-גילוי המושתת על יחסי הנאמנות המיוחדים, בנסיבות שבהן היה ניתן לצפות שהזולת יפעל על סמך המצג והלה אכן עשה כן ושינה את מצבו לרעה, יהיה מציג המצג מנוע מלכפור בנכונות העובדה שהציג..."
(ע"ע 1341/01 רפפורט – מבטחים, מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, פד"ע לח, 630, בעמ' 638 ובעמ' 647 והאסמכתאות שם, להלן: עניין רפפורט)
הסכם הפיטורים והפיצויים נחתם ב- 23/7/12 ד' מנחם אב תשע"ב. היה על הנתבעים ליידע את התובע בדבר הקושי הכלכלי בו מצויה הנתבעת ככל שזה היה ידוע כבר. אולם אם לא היה ידוע החוב אז לנתבע 2, לא תעמוד לו הטענה כי המצוקה הכלכלית או הנפשית במרץ 2013 ,שמונה חודשים אח"כ מנעה ממנו לקיים הסכם זה.
נוסח הסכם הפיצויים מחייב אישית גם את מר מאיר דדון ע"פ דיני החוזים כעולה מנושא המ סמך כך גם כתוב מפורשות כי בתשלום זה "מסיים את כל תביעותיו ודרישותיו כלפי ת"ת מאיר עיניים והרב מאיר דדון שליט"א" (דגש שלי ש.ש.) דהיינו כבר באותה עת (יולי 2012 ) היה ברור שתביעת התובע היא כנגד שניהם באותו אופן נכתב "וכן הת"ת והרב דדון אין להם כל תביעה על שלמה שבתאי" לו היה מדובר רק בתביעה בין התובע לנתבעת 1 ולא היה מדובר בשני הנתבעים במפורש לא היה צורך לכתוב זאת שלוש פעמים במסמך. מדובר בחוזה לכל דבר ויש לפרשו כלשונו.
יתר על כן בסוף המסמך מצויין מפורש כי חתימת הרב דדון על המסמך מסיימת את ערבותו של הרב אפרים לחוב. מהמסמך עצמו עולה כי מדובר בחוב אישי של נתבע 2 אשר חתם על כך.
על כן מהסכם פיטורים ופיצויים עולה שיש לחייב בחוב כלפי התובע את מר דדון אישית גם אם לא נזדקק לסוגיית הרמת מסך אלא לדיני חוזים כפשוטם .
הנתבע 2 טען למצב בריאותי ונפשי ואף צירף תעודה(נספח ד') . בתעודה מיום 28/1/14 מצויין באבחנה:

אבחנה זו אין בה לתמוך בטענה בתצהיר.
גם התרופות שנרשמו במסמך והן:

אומפרודקס לפי הכתוב באינטרנט היא תרופה ללא מרשם המונעת מראש את הזרקת החומצה לקיבה על ידי מניעת פעולת משאבת הפרוטונים, ובכך מנטרלת את הגורם לתחושת הצרבת.
אנלפריל (אנגלית: Enalapril) משמשת על פי האינטרנט כתרופה מקבוצת מעכבי ACE, שמשמשת להורדת לחץ דם, לטיפול בנפרופתיה סוכרתית וסוגים מסוימים של אי ספיקת לב.
שתי התרופות לא מתייחסות למצבו הנפשי הנטען.
המסמך חתום ע"י ד"ר לין יחיאל .
בסופו מופיע חלק של מסמך ובו נכתב :

נוכח האמור במכתב הרופא על ביקורים במרפאה ובחדרי מיון וודאי היה חומר נוסף להוכיח טענה זו.חומר זה לא הוגש .רק בסעיף 6 הנתבע 2 כי:"

ככל שהנתבע 2 ראה עצמו מחוייב בחובות תלמוד התורה ונקלע לכאורה ללחץ, יש בכך לתמוך בטענת הרמת המסך של התובע. חוב של 3 מיליון ₪ לא נוצר ביום אחד.
מכל מקום המסמכים שנחתמו ע"י הנתבע 2 עם התובע נחתמו ב-2007 וב- 8/12 הרבה לפני מרץ 2013 המצויין במסמך הרפואי. משכך אין צידוק לאי קיום הסכם הפיטורים והפיצויים עם התובע בחצי השנה שקדמה למרץ , אף לגרסת הנתבע 2.
יתר על כן מפסק הביניים של בית דין צדק שניתן בכ"א סיון תשע"ג עולה כי מדובר בתאריך לועזי 30/5/13 במהלך תקופת המצוקה הנטענת במסמך הרפואי. ובכ"ז הנתבע 2 בא והתדיין עם התובע , אך לא קיים את הפסק.
עינינו הרואות כי המסמך הרפואי , תקף ככל שיהיה ,לא מהווה צידוק להתרחשויות ולהתנהגות הנתבע 2.
נפסק כי לעובד יש זכות לדעת מהן זכויותיו בעבודה, קל וחומר לגבי זכויות בעת פיטורים, פרישה או הפסקת עבודה אחרת , משהן משמעותיות בקבלת ההחלטות על ידו. על המעסיק מוטלת האחריות ליידע את עובדיו בדבר זכויותיהם, וזאת הן מפני שהמעסיק אחראי או שותף לנתינתן ולשמירה עליהן, והן מפני שהמעסיק הוא מקור מהימן ונגיש למכלול זכויותיו של העובד. גם מי שנושא משרה במעסיק יש לו אחריות אישית ליידוע כזה בפרט אם הוא חתום אישית על התחייבויות כפי שהוכיח התובע.

חישוב הסכומים על פי הסכם פיטורים ופיצויים.
באשר לסכומים הנתבעים, נקדים ונאמר כי ההסכם מדבר על חמש שעות שבועיות לכיתות ז' ח' בשנת תשע"ג וב- 4 שעות שבועיות לכיתות א' עד ו' בשנת תשע"ד, או לחילופין שוויין בכסף. נבדוק אפוא את חישובי הצדדים להסכמה זו.
התובע טען כי בהסכם שנערך בין התובע לנתבעים ביום 1.11.07 סוכם כי התובע יקבל 140% בגין שעות לימוד בבוקר, ובנוסף בגין שעות לימוד אחה"צ סך 4,000 ₪. שעות לימוד בבוקר מורכבות מבסיס משרה מאה אחוז, ותוספת אחוזי סגן מנהל בשיעור 21.5% וכן תוספת נוספת של 25% עבור כיתות ז' ח', מאחר ואחוז המשרה המקסימלית הינו 140% זהו אחוז המשרה שסוכם בין הצדדים בהיות התובע סגן מנהל.
הסכם זה לא חודש והוא על כן בסיס העסקה בין הצדדים כל עוד לא שונה. בשנת תשס"ז נערך חוזה ובשנת תשס"ח שונו התנאים בחוזה חדש אך נותר140% משרה עד לסיום שנת הלימודים תשע"ב.
לגרסת התובע על פי הסכם הפיצויים והפיטורים (נספח ד' לתביעה) יש לערוך את החישוב כלהלן:
א. שווי 5 ש"ש ז' –ח' (שנת תשע"ג) באחוזי משרה – 100/22 X5 = 22.72%
ב. שווי 4 ש"ש א'-ו' (שנת תשע"ד) באחוזי משרה – 100/28 X 4 = 14.28%.
סה"כ 37% שלא שולמו.
השכר החודשי עבור משרה מלאה עמד על 11,400 ₪ . הסכום לחישוב התובע הינו 50,616 ₪ (12 X37% X11,400 ). לסכום זה הוסיף התובע 8.4% הפרשות לשבתון , 6% לפנסיה , 6% פיצויים סה"כ 20.4% כך שהסכום לחשבונו הגיע ל 60,941 ₪. (120.4% X50616).
הנתבע טען כי נערך רישום ביחס לשכר ששולם לתובע (עמ' 11 שו' 12-14) אולם רישום זה לא הוגש ואף לא זומן מי שערך את הרישום. כך גם לא הוזמנו מר משה לוי ומר בניהו יהודה, המוזכרים בתצהיר עדות ראשית של הנתבע 1, כמי שקשורים לשימוש בכרטיס האשראי של התובע. אי הבאתם של כל אלה תיזקף לחובת הנתבעים על פי הפסיקה.
בחישוב שנעשה בתצהירו של מר דדון אין התייחסות לשכרו הספציפי של התובע אלא לשכרו של "מורה" סתמי . כך בסעיף 5 לתצהירו וכן בסעיף 7 לתצהירו.
הסימולציה נעשתה על פי סעיף זה:
5 ש"ש לפי שכר מורה בכיתות ז' ח' שהיו 1279ש"ח לחודש ועבור שנה 15,348 ₪ .
ו- 4 ש"ש לפי שכר של מורה בכיתות א' –ו' שהיו 833.67 ₪ לחודש ועבור שנה 10004 ₪ .
וכן 3000 ₪ בגין צ'קים שחזרו כנגד קבלת הצ'קים.
על פי סעיף 7 לתצהיר מר דדון הסכימה הנתבעת 1 לשלם לתובע לפנים משורת הדין 28352 ₪.
על פי נספח ה' לתצהיר דדון נלקח תלוש סימולציה בו שכר היסוד הוא 2826.19 ₪.
השאלה הנשאלת אפוא היא כיצד יש לפרש את הסכם פיטורין או פיצויים (נספח ד'). מנוסח ההסכם עולה כי יש התחייבות "לשלם לשלמה שבתאי עבור פיצויים וכן עבור חובות קודמים של שעות שלא שולמו...". ברור אפוא כי מדובר בשעות שבוצעו על ידו או הגיעו לו אישית ולא שולמו. שעות אלה יש לחשב לפי שכרו וותקו הספציפי של התובע ולא לפי כל בסיס שכר אחר של כל מורה אחר או על פי תלוש וירטואלי אחר . שעות שהוא ביצע ולא קבל בגינם תמורה צריכות להשתלם על פי החוזה נספח א'. על פי חוזה זה שכרו הוא 11400 ₪. על כן סכום זה צריך להיות הבסיס לחישוב הפיצויים לפי הסכם פיטורים ופיצויים.
זאת ועוד, העובדה שנכתב במסמך "שעות אלה ירשמו על שם מלמד ששלמה שבתאי ייתן את שמו" היא עובדה מצערת וחמורה שיש לזקוף לחובת הנתבעים 1ו -2 החתומים על המסמך (גם אם בייפוי כוח של הרב אפרים מוסאי). זאת מאחר ובמסמך מתברר ש העמותה והמנכ"ל שלה מוכנים להוציא תלוש ורישום של שעות שמגיעות לתובע באופן פיקטיבי על שם מישהו אחר. בעניין זה החובה על רישום מדויק כלפי הרשויות חלה על המעסיק ולכן הרישום של משפט זה בהסכם ייזקף לחובת הנתבעים כחוסר תום לב כלפי הרשויות. זהו אף נדבך בטענת התנהלות שלא ראויה ושלא בתום לב לצורך הרמת מסך.
אולם אין בכך לגרוע מחובת הנתבעים לקיים את ההסכם עם התובע בתום לב ולשלם לו עבור השעות שעבד ולא קבל תמורתם על פי בסיס השכר האמיתי שלו.
על כן, נדחית גרסת הנתבעים לאופן התשלום ולשיעור התשלום כמפורט בתצהיר מר דדון. גרסת התובע לחישובים תואמת הן את נוסח ההסכם והן את דיני עבודה.
יחד עם זאת, גם לעניין חישוב שנעשה על ידי התובע יש לקבל את הסכום הכולל של 50,616 ₪ שזהו פשט הפרשנות של הסכם פיטורים ופיצויים. בהסכם לא מצוין כי נכללים בבסיס השבתון הפנסיה והפיצויים ולטעמנו זוהי פרשנות מרחיבה שאינה עולה מהכתוב או מהמתחייב מהדין .
על כן מתקבלת התביעה לתשלום הסכום על פי הסכם פיטורים ופיצויים והנתבעים 1 ו -2 יחד ולחוד ישלמו לתובע על פי הסכם פיטורים ופיצויים סך כולל של 50616 ₪.
עוד יש לציין כי התובע סבר שהתשלומים ישולמו לו במועד ואלו לא שולמו עד להגשת התביעה ולאחריה.
הנתבעים אף לא שלמו את הסכום המופיע בתצהירם ושלגרסתם לא שנוי במחלוקת לפחות בחלקו .
בנסיבות אלה, טוען התובע כי משמדובר בהפרת הסכם ובשכר זכאי לפיצוי וכן לפיצויי הלנה.
לא מצאנו לפסוק פיצויי הלנה מאחר והייתה מחלוקת משפטית לגבי חלק מהסכומים. באשר להיותה מחלוקת "כנה" ספק. על כן הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום ד' מנא"ב תשע"ב, 23/7/12 ועד ליום התשלום בפועל.

שכר עבודה
רכיב נוסף אותו הוא תובע הוא שכר עבודה שלא שולם עבור השנים תשס"ט עד תשע"ב , בפער בין אחוז המשרה על פי החוזה (140%) לבין אחוז המשרה בפועל. (תשס"ט 10% הפרש, תש"ע 23.4% הפרש, תשע"א 10% הפרש, ותשע"ב 19.2% הפרש). סה"כ 62.6% במכפלת 12 חודשים, על אותו בסיס שכר וסה"כ 15,000 ₪.
בעניין זה לא טענו הנתבעים טענה קונקרטית אלא טענה כללית כי הנתבעת שילמה לו את כל השכר שהגיע לו(ס' 11 א לסיכומים). בכלליות טענו כי ההסכם הראשון היה לשנה וכי בכל שנה נקבע הסכם אחר וההסכם השני מיום כ' חשון תשס"ח(1/11/07)מתייחס למשכורת לפי 24/24 +12/30 והשלמה של 4000 ₪ בכל חודש. לא עולה מנוסח ההסכם השני שהוא גורע מההסכם הראשון אלא רק צויין מקור ההשלמה.
התובע במסגרת תצהירו ציין בסעיף 9 בטבלה מפורטת את ההפרשים והסתמך על לשון הסכם הפיטורים הקובע גם תשלום עבור: "חובות קודמים של שעות שלא שולמו..". אולם לא הביא רישום היקף משרה או שעות עבודה בפועל, לא הוצג דו"ח או רישום נוכחות כלשהו. המוציא מחברו עליו הראיה.
בתשובת הנתבעת לבית דין צדק, אשר בשל חשיבותה נביאה כלשונה צויין כי "בדבר השלמת אחוזי משרה בשנים ס"ט- עב' לא נערך חוזה בעניין. החוזה היה לשנת תשס"ח. לא חודש החוזה עם התובע מאז כך שטענתו בדבר השלמת אחוזי משרה אינה ממן העניין." וכך ע נתה הנתבעת שם:

בפנינו לא הביאו הנתבעים רישום כלשהו של נוכחות לאיזו מהשנים, שיש בה לבסס טענתם, אולם על פי הפסיקה נטל הראיה על התובע. על כן נדחית תביעתו ברכיב זה.

השימוש בכרטיס האשראי של התובע
בשנת 2010 התבקש התובע על ידי הרב דדון ליתן לו את כרטיס האשראי שלו כבטוחה לשלושה ימים להשכרת רכב מחברת אלבר. הנתבע הציג בפני התובע מצג שווא לפיו הנתבע 2 ישלם את דמי השכירות עבור הרכב במזומן.
בחלוף שנה חויב התובע בכרטיס האשראי על ידי חב' אלבר וכאשר פנה לחברה ולנתבע אמר הנתבע שמדובר בטעות והשיב לתובע את הכסף.
אולם, בשנת 2013 לאחר סיום עבודת התובע במקום העבודה בנתבעת 1 חויב על ידי חב' אלבר בסך 3447 ₪ המהווה תשלום 1 מתוך 3 תשלומים.
בהליך בבית הדין הרבני אותו פרטנו לעיל חייב בית הדין הרבני את הנתבעים לחדול משימוש בכרטיס האשראי של התובע ולהשיב לו את הכספים שנמשכו "ויפרעו מיידית" אולם גם התשלומים השני והשלישי נמשכו מ כרטיס האשראי של התובע.
לטענת התובע נהגו הנתבעים בחוסר תום לב עת בכתב ההגנה טענו לשימוש בכרטיס האשראי של התובע בהסכמה (סעיף 10), אף כי כבר בבית הדין הרבני התברר שהכסף נגבה מכרטיס האשראי של התובע ללא הסכמה וללא ידיעתו.וכך הורה בית דין צדק כפי שהראינו לעיל.
התובע פנה לחב' אלבר בבקשה לביטול העסקה שבוצעה על ידי הנתבעים ואכן הושבו לו הכספים שנמשכו על ידי חב' אלבר אולם חב' אלבר שלחה לתובע מכתב התראה לפני הגשת תביעה על סכום קצוב בלשכת ההוצל"פ בסך 8175 ₪ (נכון ליום 26.3.14), בגין הכספים שלא שולמו. (נספח ד' לתצהיר התובע). בכך נותר התובע חשוף גם היום לגביית הפרשי כספים על ידי חב' אלבר. כספים מעבר למה שהשיבו לו הנתבעים בגין השימוש שלא כדין בכרטיס האשראי שלו.
נקדים ונאמר כי השימוש הפרטי לרכב של הרב דדון, או של מישהו אחר בעמותה שאינו התובע בכרטיס האשראי של התובע , מהווה פעולה המצדיקה הרמת מסך בין הנתבע 2 לעמותה. הנתבעים טענו שאדם שלישי מר לוי עשה שימוש זה בכרטיס אולם הנתבעים לא הביאו אותו לעדות.
עצם היותו של התובע חשוף לתביעת אלבר, גם אם הנתבע 2 החזיר לו את סכום הקרן מחייב השתת תשלום על הנתבעים להבטיח שהתובע לא יצטרך לחזר על פתחיהם בעתיד עוד.
אנו מעמידים סכום זה על 5000 ₪ בגין פעולות שעלול התובע להזקק להם בעניין אלבר. הנתבעים ישלמו סכום זה ביחד ולחוד.הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

המחאות של הנתבעים שלא כובדו.
התובע תבע מהנתבעים להשיב לו את סכומי ההמחאות שניתנו לו על ידי הנתבעים ולא כובדו בסך 3000 ₪ . הנתבעים על פי סעיף 3ד' לתצהיר הרב דדון מודים כי הם חבים לו סך של 3000 ₪. זאת בגין שימוש בכרטיס האשראי שלו, לכרטיסי טיסה. ברור כי כרטיסי טיסה הנם אישיים וכי העמותה לא היא זו שנזקקה לכרטיס טיסה. גם בכך יש להוסיף כהתנהגות בתרמית המצדיקה הרמת מסך והטלת אחריות אישית.
הנתבעים טענו כי יש לקזז סכום זה מסכומים ששולמו לתובע ביתר במשכורותיו .טענת קיזוז זו דינה להידחות מאחר שנטענה בעלמא ולא הוכחה. לא רק שלא הוכח ששולם לו ביתר אלא שלא נסתרה טענתו ששולם לו בחסר אף אם לא נפסק לו סכום בגין כך .
על כן ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובע סך של 3000 ₪ בגין המחאות שלא כובדו .סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (4.11.13 )ועד ליום התשלום בפועל.

חוב של 5000 ₪.
התובע טען כי הנתבעים חייבים לו סך של 5000 ₪. הנתבעים התחייב ו בפני בית דין צדק כי " חוב בסך 5000 ₪ ישולם בהסדר שנערוך". (נספח ב' לתצהיר התובע). על התשובה לבית דין צדק חתומה אשתו של "הרב דדון ראש המוסדות".
חוב זה הוא בגין קנס מנהלי שנגבה מכרטיס האשראי של התובע ללא כל הרשאה.
חרף העובדה שהנתבע 2 הודה בחוב זה כלפי התובע כבר בתשובתו לבית דין צדק.(סעיף א' לתשובה שהובאה לעיל).וציין כי סכום זה יושב לתובע בהסכם שיערך, זאת כבר במאי 2013,לא הוחזר לתובע חוב זה. בחוב זה הודה הנתבע 2 בתשובתו החתומה ע"י אשתו בשמו כראש המוסדות כאמור.
ב כתב ההגנה, בתצהיר נתבע 2 או ב סיכומי הנתבעים אין כל התייחסות לחוב זה. על כן לא נסתרה תביעה זו .
על הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 5000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 30/5/13 עת הודה בחוב, ועד ליום התשלום בפועל.

עגמת נפש
בנוסף טען התובע כי זכאי לפיצוי בגין עוגמת נפש נוכח התנהלותם של הנתבעים הטרחה הגדלת משיכת היתר בחשבונו ועוד טלטלות שנזקק לעבור בין היתר מול חב' אלבר בגין התנהגותם.
אין ספק כי האמון שרחש התובע לנתבעים התרסק לרסיסים, יחד עם הטלטלות שגרמו לו עת לא הגיעו לבית דין צדק לדיון הראשון ולא קיימו את פסיקתו .היה על התובע להתמודד עם חב' השכרת רכב שלא הוא שכר ולא הושכר לצרכיו, עם הבנק ועם גורמים שונים. ללא ספק נגרמה לו עגמת נפש וזה המקרה בו יש לפסוק פיצוי בגין כך.
הנתבעים ישלמו לתובע ביחד ולחוד בגין עגמת נפש סך של 20,000 ₪.

הרמת מסך ואחריות אישית
כפי שציינו לעיל הנתבע 2 חב באופן אישי כלפי התובע על פי הסכם פיטורים והפיצויים מכוח דיני חוזים.
הפסיקה לעניין אחריות אישית מתייחסת גם לחיוב בחבות אישית מכוח דיני הרמת מסך וגם בגין אחריות אישית נפרדת.
כלל יסוד בסוגיית הרמת מסך ההתאגדות הוא כי יש ליתן תוקף לקיומה המשפטי העצמאי והנפרד של חברה והרמת המסך הינה מהלך יוצא דופן וחריג, אותו נוקטים כאשר נעשה שימוש לרעה באישיות המשפטית של החברה [דב"ע נג/3- 205מחמוד וגיה - גלידות הבירה[פורסם בנבו] פד"ע כז' 345].
כללי "הרמת מסך" בעמותה זהים לכללים החלים על חברה אם כי הכל בשינויים המתחייבים מאופייה המיוחד (דיני עמותות/מאת בן ציון גרינברגר ונחמיה בן טור/עמ' 37).
המקרים בהם חורג בית המשפט מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת בין החברה לבין בעלי מניותיה, או אורגנים אחרים שלה, הינם אותם מקרים בהם החלת העיקרון תוליד תוצאות לא צודקות. המבחנים העיקרים בסוגית הרמת המסך הינם מבחן השימוש לרעה במסך ההתאגדות, או כאשר בפועל לא הייתה אישיות משפטית נפרדת, שכן בעלי המניות ערבבו את נכסיהם הפרטיים עם נכסי החברה. נקבע לא פעם בפסיקה כי סעד של הרמת מסך הוא סעד קיצוני ומרחיק לכת ולכן השימוש בו יהיה באופן זהיר ובמקרים חריגים בלבד.
קיים חריג – הקבוע בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות) – המאפשר במקרים מסוימים "להרים את מסך ההתאגדות" ולייחס חוב של חברה לבעל מניות בה.במסגרת התיקון לחוק הצטמצמו במידה ניכרת המקרים שבהם רשאי בית המשפט להרים את מסך ההתאגדות בין החברה לבין בעלי מניותיה . ( ע"א 313/08 נשאשיבי נ' רינראוי [פורסם בנבו] (1.8.2010) בפסקאות 84-74 ובפסקה 8 לפסק דינו של השופט א' ריבלין ).
סעיף 6 לחוק החברות בנוסחו כיום קובע כי בית המשפט רשאי להרים מסך בין החברה לבעלי מניותיה, אם מצא כי בנסיבות העניין " צודק ונכון לעשות כן", רק "במקרים חריגים" שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה, או באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה (סעיף 6(א)(1) לחוק החברות)." (דגש שלי ש.ש.).
מדובר בתלמוד תורה ובתובע שהוא עובד הוראה . במהלך עבודתו לא שולמו לו זכויותיו וגם בסיום עבודתו. מדובר בזכויות קוגנטיות . אין ספק שהתנהלות הנתבע 2 פוגעת בתכלית עמותה שעניינה תלמוד תורה והוראה . הוכח כי התובע הולך בכחש. גם אחרי חתימת ההסכם וגם אחרי החלטת בית דין צדק. הוכח כי נעשה שימוש לרעה בכרטיס אשראי של התובע לצרכים אישיים של הנתבע 2 או מי מטעמו, לרכב שכור, לכרטיסי טיסה, לתשלום קנס, אף לא אחד מהשימושים הוא לצרכי הוראה בתלמוד תורה. משכך הוכח כי הנתבע 2 עשה שימוש לרעה בעמותה הנתבעת תוך פגיעה בתכליתה, ונטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכותה לפרוע חובותיה. הנתבע 2 העיד בעצמו וגם כתב לבית דין צדק כפי שצוטט לעיל, כי החוב הוא של 3 מיליון ₪ ועל ההודעה חתומה אשתו "אשת ראש המוסדות".
התובע הוכיח כי בהליך זה יש מקום להרמת מסך בין הנתבעת לנתבע 2 ומכח הרמת מסך זו הוא חב בכל החובות וברכיבים שמנינו לעיל.
אולם בכך לא די. התובע חב גם באחריות אישית. הן בהפרת חוזה שהוא חתום עליו, גם אם היה מיפה כח עבורו, וגם נוכח הפסיקה המפורטת מטה.
ביחס לאחריות האישית נבדוק את העילות בגינן נתבע הנתבע 2 שאינן בגין קיום יחסי עובד מעביד אלא נוכח היותו של הנתבע 2 נושא משרה אצל המעביד ,והוא נתבע בגין האחריות האישית בשאלות של הפרת הסכם. על כך נפסק: "אחריות אישית הינה תופעה נורמטיבית שונה בתכלית מהרמת מסך ההתאגדות של החברה. .. .יש להדגיש, כי האחריות האישית מקיימת את העיקרון היסודי בדבר אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה. .... יתרונה של האחריות האישית הינו בהצלחתה "להרחיב את מעגל היריבויות ולתרום לפיתוחם של סטנדרטים לאחריות אישית של נושאי משרה ובעלי שליטה בחברה, מבלי לכרסם בכלליותו של עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת" (ראו א' חביב-סגל "מגמות חדשות בהלכות הרמת המסך", עיוני משפט י"ז (תשנ"ב) 197, בעמ' 214; ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ ואח', פ"ד מח (5) 661).(דגש שלי ש.ש.)
בפסק דין בעניין תב"ע מט/586-3 אלברט דואק נ. "מסד" בי"ס תיכון ודיצה גושן [פורסם בנבו] (להלן : פס"ד מסד ), נקבע בנוגע לאחריות אישית:
"בטרם נתייחס לעדויות, מצאנו לראוי לומר אי אלו דברים במישור הכללי. צודק בא-כוח התובע בהשערתו שניתן לטעון כי הנושאים והפעילות שתוארו בסעיף 6 דלעיל, אינם חורגים או שונים "מן הנושאים והעניינים המצויים בדרך כלל בטיפולו של מנהל בית-ספר". אנו תמימי דעים עמו שתפקידו של מנהל בית-ספר לנהל ולקבוע בענייני מינהל ופדגוגיה ו"בעצם ההחלטה היא שלו, וזה כשלעצמו אינו הופך אותו לבעל הדבר בעצמו" (שם)(דגש שלי ש.ש.) השאלה היא היכן הגבול? מי משרטט אותו? מהו הגבול לזיהוי העמותה עם מנהלה.
בהליך בפנינו חרגו מעשי הנתבע הרחק ממנהל ופדגוגיה, אך גם במסגרת ענייני מנהל ופדגוגיה פעל בחוסר תום לב המצדיק הטלת אחריות אישית.
הנתבע 2 היה מנכ "ל הנתבעת ואישר כי קבל את התובע לעבודה וקבע את תנאי העסקתו (עמ' 10 שו' 32, עמ' 11 שו' 1, 6). מר דדון חתום אישית על הסכם עבודה עם התובע. (נספח א' לתצהיר התובע). וחתם על סיכום שעות העבודה שלו בכתב יד (נספח ב' לתצהיר התובע).
הנתבע 2 הודה כי התובע חתם לו אישית ערבות כשיצא מהארץ וכי הנתבע שילם מכספו שלו לתובע כספים שהנתבעת חבה לו באמצעות המחאות אישיות של הנתבע. (עמ' 11 שו' 16-22). כך ציין שנקלע לחובות באופן אישי. (עמ' 11 שו' 23, 24). הנתבע 2 אף אישר כי בין התובע לרשת המעיין התורני לא היה קשר. (עמ' 12 שו' 1-4).הנתבע 2 הוא "ראש המוסדות" כפי שהוכח בתגובתו לבית דין צדק. רואים אנו כי הנתבע 2 ערבב את פעילותו האישית עם פעילות העמותה מול מי שהיה עובד העמותה- התובע. נטל אישית לכספי עובד, עשה שימוש לצרכיו ולא שילם לו זכויותיו ואף לא שילם חוב בו הודה ואותו התחייב לשלם. ערבוב פעילויות זה מטה את הכף גם להרמת מסך ובעיקר לאחריות אישית של הנתבע 2 כלפי התובע.
הנתבע טען כי מישהו אחר עשה שימוש בכרטיס האשראי של התובע (מר לוי) אולם זאת לא הוכח על ידי הנתבעים. השימוש בכרטיס נעשה יותר מפעם אחת דבר המעיד כי לא מדובר במעידה חד פעמית.
התנהלות זו של שימוש שלא כדין ובלא הסכמה בכרטיס אשראי של עובד יש בה התנהלות שלא בתום לב שכן השימוש שנעשה היה לשכירות רכב והעמותה כעמותה לא נוסעת ברכב אלא ברכב נעשה שימוש לאדם פרטי. ניתן לראות זאת כשימוש לרעה בנתבעת 1 המצדיקה גם הרמת מסך וגם הטלת אחריות אישית . לא מדובר בפעולה פדגוגית או מנהלית לצרכיו המובהקים של מקום המשמש כתלמוד תורה.
כאמור נפסק הלכה היא שהעמותה אינה חסינה מהליך של הרמת מסך ההתאגדות. (ע"א 1683/03 ליניאל די.די.בי חיפה נ' עמותת החיפאים למען אדן (לא פורסם)).
ציינו לעיל כי ביחסי עבודה נוצרת קרבה מיוחדת בין המעסיק לעובד שמקורה ביחסים חוזיים ובדרישת תום לב מוגברת הנובעת מהם. זו יוצרת אחריות מוגברת וחובת אימון מיוחדת גם בנוגע לניהול ענייני העסק. נפסק כי " אכן, סבור אני שבכל הנוגע לזכויות של עובדים, עקרונות תום הלב ותקנת הציבור מחייבים להגמיש את הדרכים להגיע אל המעסיק האמיתי, אל בעל השליטה , אל אותו גורם – כמו בענייננו – שבמהלך העסקים, מפעיל למעשה את החברה , תוך שימוש לא מתאים ולא מסודר בחב' האם או בגופים כלכליים אחרים שלו "" (ע"ע 1201/00 יהודית זילברשטיין נ' ערב חדש (עתונות) תק –אר 2002 (4) , 106, עמ' 111). ולעניין תום הלב ראה (מ'גולדברג [15] "תום לב במשפט העבודה", בע'143; דב"ע מב/74- 3[5] בע'65; דב"ע מה/77- 3[6], בע' 1-350;א' ברק [16] "משא ומתן לקראת חוזה עבודה בע' 65); מכאן שהיקפה של חובת הגילוי במשא ומתן לכריתת חוזה עבודה רחבה יותר ומטילה נטלים כבדים יותר למשא ומתן.גם בנטלים אלה לא עמד הנתבע 2.
על כן הנתבע 2 חב בכל רכיבי התביעה גם מכח דיני חוזים, גם מכח הרמת מסך וגם ובעיקר מכח אחריות אישית על פי הפסיקה.

סוף דבר,
התובע טען כי בגין הכספים המגיעים לו עבור עבודתו זכאי לפיצויי הלנה .כן טען כי לכל הפחות זכאי להפרשי הצמדה וריבית בגין ה כספים שנגבו ממנו שלא כדין לרבות מכרטיס האשראי . התייחסנו בכל רכיב להפרשים אלה בהתאם למהותם.
הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובע בגין הסכם פיטורים פיצויים סך כולל של 50 ,616 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום ד' מנחם אב תשע"ב, 23/7/12 ועד ליום התשלום בפועל.
התביעה להפרשי שכר עבודה נדחית.
הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובע סך כולל של על 5000 ₪ בגין פעולות שעלול התובע להזקק להם בעניין חברת אלבר. לא נעלם מעינינו כי הסכום עצמו הוחזר, אולם בהיותו חשוף לתביעה כפי שהוכח יש מקום תשלום המגן מפני תביעה כזו. הסכום ישולם תוך 30 יום .הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (4.11.13 )ועד ליום התשלום בפועל.
הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובע סך כולל של 3000 ₪ בגין המחאות שניתנו ולא כובדו. הסכום ישולם תוך 30 יום .הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (4.11.13 )ועד ליום התשלום בפועל.
על הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע חוב בסך כולל של 5000 ₪ בו הודו . הסכום ישולם תוך 30 יום .סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 30/5/13 עת הודה בחוב, ועד ליום התשלום בפועל.
על הנתבעים לשלם ביחד ולחוד לתובע בגין עגמת נפש סך כולל של 20,000 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום .סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.
מבלי לגרוע מהאמור ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד שכ"ט ב"כ התובע בסך כולל של 10,000₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום. אם לא ישולם במועד יישא הפרשי הצמדה וריבית ממתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ו חשוון תשע"ז, (27 נובמבר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.

נציג ציבור עובדים
גב' גילה פרימק

נציג ציבור מעסיקים
מר נתי ביאליסטוק

שרה שדיאור, שופטת