הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים ס"ק 54168-11-18

30 דצמבר 2019
לפני:
כב' השופטת שרה ברוינר ישרזדה - סג נית נשיא
מר אלי קדוש- נציג ציבור (עובדים)
מר יצחק אופנהיים – נציג ציבור (מעסיקים)
המבקשים:
1. הסתדרות העטבדים הכללית החדשה בא"י

2. וועד המדיני במשרד החוץ

3. הוועד חוץ מנהלי במשרד החוץ

4. וועד עובדי משרד הביטחון

ע"י ב"כ: עו"ד שניצר, הרשקוביץ, מאירסון ואח'

-
המשיבה:
מדינת ישראל

ע"י ב"כ: עו"ד קריטנשטיין,כפיר

החלטה
זוהי בקשה למתן סעדים זמניים וקבועים המורים למשיבה להמנע משינוי חד צדדי של הסכומים הכלליים והמתכונת הנוגעים ל"תשלומי יצוגים" לעובדי המדינה המשמשים שליחיה בחו"ל במשרדי הממשלה השונים (ובכללם בעיקר שליחי משרד החוץ ומשרד הבטחון).
כפועל יוצא מכך מבוקש להורות למדינה להמנע מביצוע כל צעד חד צדדי ביחס למשכורות החודשים נובמבר 2019 ואילך ולהורות על המשך תשלומי היצוגים ולכל הפחות מקדמות כפי ששולמו במהלך השנה האחרונה ועל המנעות מביצוע קיזוז רטרואקטיבי של המקדמות שבוצעו.
מעבר לכך נתבקשו סעדים קבועים ובכללם סעד הצהרתי לפיו תשלומי היצוגים הם רכיבי שכר שלגב י שינויים חובה לנהל מו"מ, כי השליחים זכאיםלהמשיך לקבלם בערכי נטו אא"כ לאחר מו"מ והסכמות ולחלופין כי המדינה אינה רשאית לסטות ממסמך ההבנות שנחתם בין הצדדים ביום 21.7.19 ( נספח 11 לבקשה, להלן: מסמך ההבנות)
המדינה מתנגדת למתן הצווים הזמניים והקבועים.

הכרעתנו דלהלן היא בבקשה לסעדים זמניים בלבד.
מפאת לוחות הזמנים הדוחקים, נוכחמועדי שמיעת הדיון בבקשה והגשת סכומי הצדדים, להלן יפורטו הכרעותינו בתמצית:

רקע נדרש
"דמי היצוגים"
מאז שנות השבעים, כך אליבא דמבקשים (והדבר לא הוכחש) מקבלים שליחי המדינה תשלומים חודשיים (שהיקפם נכון להיום משתנה ומגיע לכדי 2000$ בחודש במקרים מסוימים).
אין חולק כי במשך השנים שולמו דמי היצוגים בשיעור נטו ונכללו בשכרם של השליחים (על פי סמל מיוחד שאפיונו בכך שאין מנוכה ממנו מס- ר' נספח 2 לבקשה).
הצדדים אינם חולקים על כך שדמי היצוגים נחלקים בסופו של דבר לשתי קבוצות עיקריות:
דמי היצוג- הם התשלומים שמשולמים לשליחים אשר לצורך תפקידיהם מארחים בבתיהם או מחוצה להם זרים מקומיים ויהודים. עבור כך אושרה לשליחים קצובה שנגזרה (עד לשנת – 2014 כשאז הוקפא השיעור ) כאחוזים משכרם ומשולמת עם המשכורת. תשלום דמי היצוג מוסדר בהוראות שכר ותנאי שירות בחוץ לארץ (נספח א' לתגובת המשיבה ,להלן: השות"ש) מ2009 (ולטענת המשיבה הוגדר גם קודם לכך- אך נתעלם מכך בשלב זה שכן המסמך בנדון צורף לראשונה לסכומיה). בכלל זה מובהר כי דמי יצוג ניתנים כהחזר הוצאות והם כוללים בין היתר , הוצאות אירוח, משלוח מתנות לגורמים מקומיים שרצוי לשמור איתם על קשר, הוצאות עריכת מסיבות, דמי שירות, תרומות לגורמים מקומיים רלבנטיים וכו'.
על עובד המקבל קצובה היתה מוטלת חובה לדווח בטופס, אשר כפי שהובהר, נחתם ע"י שליחי משרד החוץ אחת לרבעון או שלישון וע"י שליחי משרד הבטחון, אחת לכמה חודשים. בטופס נדרש השליח להצהיר כי ניצל את דמי היצוג שקיבל "לצרכים להם יועדו" (כך במסמך שהוצג לבית הדין בדיון האחרון, או בנוסח דומה אחר). השליחים לא נצרכו לשמור ולהמציא קבלות בגין הוצאות אלה.
"אחזקת בית"- קראנו בשם כולל זה לקבוצת תשלומים נוספת הכוללת תוספת " יצוג בן/בת זוג", תוספת "יצוג בגפו", תוספת "יצוג מיוחד", תוספת "אחזקת בית"- רכיבים אלה נוגעים לכאורה לתוספות הקשורות בעלויות נוספות הנדרשות לשליחים מתוקף תפקידם (עלויות לבני זוג וכיו"ב) וכן העלויות הנלוות הנגרמות בתחזוקת הבית של השליחים בשל הצורך לארח בביתם במסגרת תפקידם וכל כיו"ב.
גם אחזקת בית שולמה כנגזרת אחוזית של השכר.
בשונה מ"דמי יצוג" , קבלת תשלומי אחזקת בית לא דרשה דווח או הצהרה כלשהם מאת השליח.
לא זו אף זו, כפי שמאשרת המשיבה בתצהיר הגב' אוברמן נציגת הממונה על השכר באוצר "רכיבי ההוצאות הנוספים שנכרכו לדמי יצוג (אחזקת בית ודמי יצוג בן זוג) לא אושרו מעולם בוועדה הבינמשרדית. למרות זאת הם שולמו לעובדים בפועל."

לפני למעלה משנתיים נחתם בין הצדדים (בנוגע למשרד החוץ) הסכם קיבוצי בדבר תנאי שכר אשר החריג במפורש את סוגיית "דמי היצוגים". (לענין ההחרגה ר' נספח 7 לבקשה- מכתבו של יו"ר ההסתדרות דאז)
עוד קודם לכך וגם לאחר מכן, הביעה המשיבה עמדתה כי יש לערוך שינוי בענין דמי היצוגים, באופן שיעמוד בהוראות דיני המס- ובכלל זה באופן שיוסדרו הוצאות כנגד אסמכתאות להוצאתן.
בחודש 11/18 פנו המבקשים לבית הדין במסגרת הליך זה וזאת נוכח כוונת ה דאז של המשיבה להחיל נוהל חדש לתשלום דמי היצוגים, נוהל שנכון לאותה עת טרם נכנס לתוקף. בהסכמה שנתקבלה בעקבות דיון בבקשה דאז הוסכם כי ישולמו מקדמות בשווי דמי היצוגים לחודש 11/18 וינוהל מו"מ (או הדברות כהגדרת המשיבה , בנסיבות שיובהרו להלן) בכל הקשור לשינוים שמבקשת המשיבה לערוך.
בקצירת האומר יצוין כי תשלום המקדמות נמשך על פני כל השנה האחרונה (ולכאורה הוסכם כי ימשך בכל 2019) . בחודש אוקטובר האחרון שולמו רק 80% מהמקדמות, ואילו בהתאם לנוהל מתוקן שנערך וההנחיות בקשר אליו (הוא מושא בקשה זו - להלן: הנוהל החדש) לא שולמו מקדמות עבור חודש 11/19 וכן לא מעותדות להשתלם מקדמות עבור 12/19 וזאת על מנת לקזז מתוך סכומים אלה עלויות מס בגין כל השנה שחלפה. כמו כן נקבע בנוהל החדש מנגנון להכרה בהוצאות הן של דמי יצוג והן של אחזקת בית, גם הוא באופן מדורג למשך כמה שנים, ובהתיחסות פרטנית לשנת 2019.
במקביל נוהלו הליכי מו"מ אשר הניבו את מסמך ההבנות שנחתם ע"י נציגי האוצר וע"י נציגי המשיב ה. ימים ספורים לאחר שנחתם מסמך זה הוציא מנכ"ל משרד האוצר מר ש י באב"ד מכתב לנציגי הועדים (המבקשים) שמסייג את האמור ב מסמך ההבנות - נספח ח' לתגובת המשיבה.
בהמשך לכך ננקטו עיצומים מסוימים ע"י עובדי המשרדים, אשר הביאו לניהול שני הליכים בבית הדין האזורי בתל אביב, שנקטה המשיבה, כדי למנעם. ( ס"ק 49069-10-19, ס"ק55111-10-19). בשני ההליכים הורה בית הדין על המשך ניהול המו"מ (בהליך הראשון מבין השנים- הורה בית הדי ן על הפסקת העיצומים נוכח הסכמות בדבר שקט תעשייתי בהסכם קיבוצי של עובדי משרד הבטחון).
ישיבות המו"מ לא הולידו כל הסכמה ובהמשך לכך פורסם כאמור, הנוהל החדש - נספח א1 לתגובה וכן הנחיות לישומו. הודעה על כך נמסרה ע"י סגן בכיר לחשב הכללי מר איצקוביץ ב26.11.19 (נספח 14 לבקשה ור' גם הנחיות והתכתבויות בנדון עד נספח 16 דשם).
בקשה זו הוגשה ביום 12.12.19 בלילה, לאחר שבפועל לא שולמו מקדמות במשכורת חודש 11/19.
לבקשת המשיבה נדחה מועד הדיון בבקשה ליום 19.12.19 ולאחר מכן סכמו הצדדים טענותיהם.

עיקר עמדות הצדדים
טוענים המבקשים כי הפעלת הנוהל החדש באופן חד צדדי חלף מיצוי מו"מ יעיל פוגעת באופן חריף בשליחים. משמעות הנוהל החדש היא שבפועל חלקים נכבדים מדמי היצוגים לא ישולמו להם עוד - תוך פגיעה כלכלית משמעותית בתנאים עליהם הסתמכו. לטענת המבקשים, זכויות השליחים לקבלת דמי היצוגים כפי שנתקבלו (נטו) נתקבעו במנהג/ נוהג, ואין לשנות זאת באופן חד צדדי.
עוד טוענים המבקשים כי עסקינן בפועל ברכיבי שכר ועל כן שינוי בהם ניתן לבצע רק לאחר מו"מ אלא שהמשיבה מונעת מו"מ בנסיונה באופן חד צדדי באמצעות נוהל, לערוך שינוי זה.
מוסיפים הם וטוענים כי התנהלות המשיבה היא בחוסר תום לב שכן היא חורגת ממסמך ההבנות.
טוענת המשיבה כי דמי היצוגים הם במהותם החזר הוצאות. משכך רשאית היא כמעסיק, לקבוע האם לדרוש מהשליחים להוציא אותן לשם מילוי תפקידיהם, וכל שכן, גם לקבוע ואף לשנות את הכללים ביחס לתנאים להוצאתם, וזאת באופן חד צדדי שכן אין מדובר בשכר או תנאי עבודה.
עוד טוענת המדינה כי עסקינן בעיוות רב שנים שבמסגרתו קיבלו השליחים החזר הוצאות נטו בניגוד לדיני המס.
בכלל זה, טוענת המדינה כי אחזקת בית היא בגדר "הוצאה מעורבת" קרי הוצאה הנדרשת הן לצרכי עבודת השליח והן לצרכיו האישיים, וככזו, חייבת להיות ממוסה. דמי יצוג יכולים להחשב הוצאות של השגרירות וככאלה אינם חייבים במס ואולם יש להסדיר כיסוי הוצאות אמתיות ואין להתיר עוד הסתמכות על הצהרות כלליות.
עוד טוענת המדינה כי עסקינן בסוגיה בעלת משמעות כספית בלבד ובשל כך אין מקום ליתן סעד זמני שניתן רק במקרים נדירים כאשר נזק שניגרם ניתן לפיצוי כספי (שהרי ניתן יהיה להשיב כספים בהמשך). מכל מקום מדובר במעשה עשוי שכן מקדמות 11/19 כבר לא שולמו ונדרשו למבקשים ימים רבים מאז הודע להם על כך עד שפנו לבית הדין.

הכרעה
נקדים ונאמר כי הכרעתנו זו נוגעת לבקשה לסעדים זמניים בלבד. מטבע הדברים ונוכח אופי הדיון בבקשה והראיות החלקיות שהוצגו במסגרתה, אין בקביעות דלהלן משום קביעת מסמרות ביחס להליך העיקרי והן לכאוריות בלבד .

עילת תביעה לכאורה
נפתח ונבהיר כי מקובלת עלינו טענת המשיבה כי סוגיית החזר הוצאות נתונה לפררוגטיבה הניהולית שלה, ועל כן היא יכולה לשנות מעת לעת (תוך מתן התראה סבירה שתאפשר התארגנות כמובן) את תנאי התשלום.
כמו כן , נעלה מכל ספק, וכך אף הצהירו שני הצדדים בהסכמתם בסיפת הדיון שהתקייםבבקשה המקורית לפני כשנה, שדיני המס חלים גם על השליחים ומוטלת עליהם חובה לשלם מס כדין.
הקושי שנוצר בנסיבות דכאן הוא קושי הנובע מ רצון המשיבה לערוך באופן חד צדדי שינוי בהתנהלות שלה עצמה (שלגביה אף היו מכתבים כתובים (כגון של מר שדר מטעם הממונה על השכר)-התנהלות שנהגה כ-40 שנה.
ודוק- ההתנהלות ביחס לדמי היצוגים לקתה בשני פגמים מהותיים אשר הנוהל מנסה להסדירם באבחה אחת:
האחד-אי עמידה על דרישה להחזר הוצאות בפועל (והסתפקות בהצהרה כללית (וביחס לחלק מהרכיבים בלבד) שאף אין כל דרך לדעת את מידת ההתאמה שלה למצב בפועל)
השני- אי תשלום מס ביחס לרכיבים שאין חולק שעל פי דיני המס יש למסותם.
לכאורה, שני ענינים אלה דורשים תיקון ומוטב שעה אחת קודם. אלא שהמשיבה הניחה כי עסקינן בסוגיות שהיא במסגרת פררוגטיבה ניהולית ו/או כריבון, יכולה להכריע בהן באופן בלעדי.
לטעמנו ולו לצרכי הכרעה בהליך זמני זה, אין הדברים פשוטים כדי כך. לענין זה נבחין בין סוגית דיני המס, לסוגיית מהות התשלום:
אכן, על פני הדברים, דומה כי דמי היצוגים נועדו לכסות עבור העובדים הוצאות מיוחדות וחריגות שהם נדרשים להם בתוקף שליחותם. ואולם ההתנהלות רבת השנים הבחינה בפועל בין דמי יצוג לבין אחזקת בית.
ביחס לדמי יצוג נקבע בשות"ש מפורשות כי עסקינן בהחזר הוצאות, נקבעו כללים ב יחס לסוגי ההוצאות שבגינן ישופו השליחים ואף נקבע טופס הצהרה על הוצאתם בפועל של הסכומים.
שונים הם פני הדברים ביחס לאחזקת בית: א. מקור הסדר תשלום זה לא הוצג וככל הנראה לא קיים; ב. כפועל יוצא מכך אין גם כל הגדרה שהיא למהות התשלום, ובכלל זה גם לא הוגדר כהחזר הוצאה ; ג. במשך שנים שולם רכיב זה בשיעור אחוזי מהשכר (ובכלל זה העלאתו עם עליית השכר ) – כך למשל יש להניח כי עלויות מנקה של מי שהיה קונסול והפך שגריר והמשיך להתגורר באותו בית לא השתנו , ודאי לא כאשר כל השינוי שחל הוא העלאה בשכר; ד. העדר הצורך (הבולט בעיקר נוכח קיומו של צורך בענין דמי יצוג) להצהיר הצהרה כלשהי על הוצאה כנגד זכאות להחזר שלה. כל אלה ניתקו בפועל ובמשך שנים , על פי התנהלות הצדדים שמגיעה לכאורה כדי נוהג, את הקשר שבין הכוונה האפשרית (והעלומה) שהביאה לתשלום רכיב זה לבין אופיה כ"החזר הוצאה". כל אלה הן אינדיקציות לכאורה לתשלום שהוא בגדר שכר.
בהעדר הסדר מובנה באשר למקור התשלום, מטרתו, מגבלותיו ותנאיו, הרי שהמקור היחידי הקיים הוא הנוהג שעל פיו נהגו הצדדים במשך שנים.
זכויות במשפט העבודה נקבעות ברגיל בהסכמים אישיים והסכמים או הסדרים קיבוציים. עם זאת, הוכר הנוהג כמקור לקיומן של זכויות במשפט העבודה, אך, מעצם טיבו, זהו בן חריג בעולם יחסי העבודה והוא פועל יוצא ממציאות מסוימת במקום העבודה שאינה מעוגנת בדרך כלל בהסדרים בכתב. בשל כך, נוהג טעון הוכחה, הן לעניין קיומו והן לעניין פרטי תוכנו. הנטל להוכחת קיומו מוטל על כתפי הטוען לו. רמת ההוכחה חייבת להיות גבוהה וברורה ונדרשת לצורך כך תשתית ראייתית רחבה ומסודרת. עדות על מקרים מסוימים בלבד בהם נקט המעסיק דפוס פעולה מסויים אינה מספקת כדי להוכיח קיומו של נוהג רחב ומחייב. (עע 465-03 כהן- פלשתיין פוסט (20.2.2005))
בעניננו כאמור אין חולק על העובדות המקימות לכאורה תשתית רחבה ומסודרת לביסוס טענת נוהג- הנוגעות לתנאים ולאופן ביצוע תשלום "אחזקת בית" שחלו ביחס לכל השליחים וכל העת. על כן לכאורה ולו לצרכי הליך זמני זה, יש מקום לומר כי נוצר נוהג לתשלום הרכיב כשכר עבודה.
ולו יטען הטוען- והרי הנוהג קיים גם לגבי דמי היצוג, שכן בפועל כאמור לא עמדה המשיבה (או לכל הפחות לא עמדו חשבי משרדיה) על התאמה בין הוצאות בפועל לבין שיעור התשלום – שגם הוא כאמור נקבע באחוזים מתוך השכר. נשיבנו- אכן עסקינן באי הקפדה על הוראות השות"ש שהיו ברורות וקיימות ושב מסגרתן לא יכול אף שליח להעלות טענה כי סבר שאין עסקינן בהחזר הוצאות, שהרי חתם מדי תקופה על הצהרה בנדון. אם כן, הנוהג כאן הוא נוהג פסול שחרג מהוראות מחייבות שלא נאכפו כדבעי ספק רב בלבנו אם יכול הנוהג לגבור על לשון מפורשת המסדירה את התשלום. בכך שונה הוא מענין אחזקת בית.
ולו ייטען מנגד- והרי השליחים מעולם לא שילמו מס על איזה מרכיבי דמי היצוג, ובכך גילו דעתם ומודעותם לכך שעסקינן בהחזר הוצאות גרידא- גם ביחס לרכיבי אחזקת בית- ועל כן מנועים הם מהעלאת טענה כעת שעסקינן ברכיב שכר – נשיב גם לכך: אכן, מצב בו לא נגבו מסים הוא מצב שלא ניתן להסכין עמו, וטוב שכאמור, מצאו החשכ"ל ורשויות המס לעשות על מנת להביא לגביית מס כדין . ואולם מכל מקום- גביית מס אינה בהכרח אינדיקציה לכך שעסקינן ברכיב הוצאות, שהרי המשיבה עצמה טוענת שאחזקת בית היא הוצאה מעורבת ושלכן חייבת במס. משכך גביה או אי גביה של מס במקרה דכאן, ועם כל הצער על ההתנהלות, אינה משמשת חיזוק לכאן או לכאן.
ואולם , המשיבה בחנה כל העת את דמי היצוגים כמקשה אחת וביקשה להחיל לגביהם נוהל אחד המניח כי עסקינן בהחזר הוצאות. לטעמנו, ולו בשלב זה של ההליך , נוכח אינדיקציות משמעותיות לכך ש"אחזקת בית" לא "התנהג" כהחזר הוצאה כלל, לא היה מקום להנחה זו ואיננו מוצאים מקום לאשר אותה ולו במסגרת דיוננו בסעד זמני זה.
אף המשיבה מסכימה כי אין לשנות באמצעות נוהל חד צדדי תנאי שכר. משכך אין מקום לאפשר להחיל את הנוהל על אחזקת בית. יצוין כי התבצרותה של המשיבה בעמדה כי עסקינן ברכיב הוצאות תוך התעלמות מהתנהלות רבת שנים שהיא כולה פרי יזמה של המדינה עצמה, הוציאה בפועל מכלל הנושאים והנותנים (מול המבקשים) הרלבנטיים מבחינתה -את הממונה על השכר- וחבל שכך.
המבקשים הפנו לשני פסקי דין שהתיחסו לדמי היצוגים ונקבע בהם כי עסקינן בהחזר הוצאות. מאליו יובן שאין עסקינן בתקדימים המחייבים בית דין זה. ואולם מעבר לכך: בענין אברהם אריאל – מ"י (ס"ע 2276-98, מיום 19.2.07, פורסם בנבו) דן בית הדין בענינם של מי שביקשו להשוות תנאיהם לתנאי עובדי משרד החוץ . עיון בפסק הדין (ס'22-24 דשם) מעלה כי בית הדין דן שם למעשה בעיקרו של דבר בדמי יצוג ומכל מקום הוא מניח שם- בניגוד למצע שעליו אין חולק בעניננו- כי על הוצאות הוגשו דווחים מפורטים וכן קבלות; בענין אילן אוהד- מ"י (עב 10639-04, (פורסם בנבו)) לא נדונה כל מחלוקת בשאלת מהות דמי היצוגים אלא טענות התובעים שם להשוואת תנאיהם לתנאי שליחי משרד החוץ נדחתה כשלעצמה. גם הציטטה בסכומי המשיבה עוסקת בשות"ש ,וזה, כאמור עוסק בדמי יצוג ולא באחזקת בית - כך גם מאשרת המשיבה. משכך אין בפסקי דין אלה כדי לשמוט הקרקע תחת טענות המבקשים בהליך העיקרי.
בשולי הדברים נעיר- תשלום רכיב שכר שאין לו כל עיגון הוא בוודאי אינו תקין ואולם הדרך להתמודד עם כך מצויה בידי הממונה על השכר ואין במה מן האמור לעיל בכדי למעט מכך.
אם כן, מצאנו כי ככל שהדבר נוגע לאחזקת בית יש בידי המבקשים עילת תביעה טובה לכאורה.
אשר לסוגיית המיסוי- כאמור , אין חולק שמס צריך לשלם, וכך אין כל ויכוח ביחס לחובת תשלומו בגין רכיב שכר.
המבקשים טוענים כי במשך שנים קיבלו את שני רכיבי דמי היצוגים בתשלומי נטו, ללא ששילמו מס.
איננו מוצאים צורך לקבוע מסמרות כלשהם ביחס לדמי היצוג עצמם שכן הובהר כי המנגנונים שנקבעו בנוהל החדש ובכלל זה הוראות המעבר, ככל שקשורים לדמי היצוג בלבד, מקובלים בעיקרם על שני הצדדים . (המחלוקת שבין הצדדים נובעת מהאופן שבו דלתה המשיבה את ההסכמות שגובשו ב מסמך העקרונות וישמה אות ן (באופן שאליבא דמבקשים מהווה הפרתו) תוך הפרדה בין דמי היצוג לאחזקת בית וכן בקביעת מינימום חייב בקבלות על סה"כ המשותף . לכך אין משמעות ככל שיוחל הנוהל החדש על דמי יצוג בלבד).
מאידך גיסא עולה שאלה ביחס למשמעות שיש לכך שרכיב אחזקת בית שולם בערכי נטו- האם ניתן לקבל תשלום הנוגד את דיני המס? דומה שהתשובה השלילית ברורה. עם זאת , ברור שתנאי השכר של השליחים כפי שנהגו עומדים להשתנות ואת השינוי יש להסדיר במסגרת מו"מ ולא באופן ח ד צדדי. ולא למותר להזכיר כי מקור תקציבי לאיזון השינוי כ בר קיים כפי שמצא הדבר ביטוי הן במזכר ההבנות והן בדברי כלל הדוברים משני הצדדים בדיון שלפנינו.
נוכח קביעותינו אלה איננו מוצאים צורך להדרש לשאלת פרשנות מסמך ההבנות וכן בשאלה האם הופר או לא. עם זאת על פני הדברים חזרה מהסכמות ככל שהיתה כזו, עולה לכל הפחות כדי חוסר תום לב. התנהלות מצד נציגי המדינה כפי שתוארה ע"י נציגי המבקשים (חתימתו של גורם זה ולא של אחר על מנת למצוא פתח להמנעות ממימוש המסמך) – ככל שכך הווה, ובנדון זה לא נקבע כל מסמרות בהעדר ראיות לפנינו- אינה יכולה להתקבל בכלל וקל וחומר כשעסקינן במשיבה.

מאזן הנוחות
אשר לסוגיית מתן סעד זמני בנסיבות הענין: אכן עסקינן בסעד שמשמעותו כספית בלבד ועל כן ינתן במשורה. אלא שלטעמנו ענין זה נכנס לאותה משורה-
שינוי חד צדדי בתשלום רכיב שעל פני הדברים נדמה כשכר, ימצא אכן ביטויו תמיד בכסף בלבד ואולם ביחסי עבודה קיבוציים חובה לנהל מו"מ עניני בנוגע לכך (והמו"מ שנוהל עד כה יצא מנקודת הנחה שכלל אין עסקינן בשכר ועל כן לא מו"מ רלבנטי). לכך יוסף כי עסקינן בתשלום שמבוצע שנים רבות ששליחים בפועל ששינו את כלל מרקם חייהם וחיי בני משפחתם נסמכו עליו ושהיווה בהכרח חלק מכלל שיקוליהם בנקיטת צעד משמעותי של עזיבת הארץ לטובת יציאה כשליחי המדינה. על כן לפן הכספי משמעות החורגת מכך בלבד.
אשר לטענה כי עסקינן במעשה עשוי- אין בה ממש ,שהרי מדובר בימים ספורים ומכל מקום עסקינן בשלב זה במקדמות, שאין כל מניעה לשלמן שלא במועד תשלום השכר (כפי שארע בהסכמה גם במסגרת הדיון בבקשה המקורית).
היות ועסקינן בעובדי המדינה, לא יהא גם קושי לגבות מהם תשלומים מתוך זכויותיהם בעתיד.
אם כן, מאזן הנוחות נוטה לטובת קבלת הבקשה ככל שנוגעת לאחזקת בית, בבחינת שמירת מצב קיים למי שיכולת התמרון שלו (שליח שהוא ומשפחתו מצויים בחו"ל) מינימלית.
אשר לטענת המבקשים כי אין ליישם את הנוהל בכלל ביחס ל2019 שכן השליחים לא נערכו לכך. מתקשים אנו לקבל טענה זו כאשר בפועל כבר לפני שנה הובהרה כוונת המשיבה ונוהל הליך בנדון. יותר מכך, ציין מר איצקוביץ כי הנחיות בדבר חובת שמירת קבלות כבר צוינו בתלושי השכר במהלך השנה האחרונה וכאשר גם ברור היה לשליחים שאין מדובר עוד בתשלום שהיה נהוג אלא במקדמות בלבד, על המשתמע מכך . זאת ועוד- נקבעה הוראת מרוככת לשנת 2019 כהוראת מעבר. איננו מוצאים מקום (ואף סמכות) להתערב בכך.

סוף דבר:
ניתן בזאת צו זמני המורה למשיבה להמנע מליישם את הנוהל החדש וכן את ההנחיות והוראות המעבר הקשורות בו ביחס ל"אחזקת בית" כפי שהוגדר לעיל . בשלב זה ובהמשך להסכמות קודמות ועד למיצוי המו"מ ישולמו מקדמות ברכיב זה , ביחס לחודש 11/19 ואילך. (עם זאת מובהר כי עסקינן ברכיב החייב במס כך אליבא דשני הצדדים על המשתמע מכך ).
אין מניעה מיישום הנוהל ביחס לדמי יצוג.
ערים אנו לכך שנוכח התוצאה האמורה יכול ויהא צורך בשינוי הנוהל החדש ביחס לנקודות הנוגעות לשני הרכיבים ואולם יש ל צפות כי נוכח מו"מ שיתנהל כמפורט להלן בענין אחזקת בית, יסכינו הצדדים למזג באופן ראוי בין הנוהל החדש לבין הסכמות ביחס לסוגיות שלא מוסדרות בו.
הצדדים יתכנסו לניהול מו"מ ביחס לרכיב "אחזקת בית" ויקימו לפחות 3 ישיבות , בנוכחות נציגי הממונה על השכר באוצר , בחודש הקרוב, על מועדיהן ידווחו לבית הדין בתוך 10 ימים וכן ידווחו בדווח משותף בסיומה של כל ישיבה וישיבה.
בחלוף המועד האמור , וככל שימצאו הצדדים צורך בכך, תקבע תזכורת על מנת לבחון הצורך בשמיעת ראיות בהליך העיקרי.
משעסקינן בהליך מתחום היחסים הקיבוציים לא ייעשה צו להוצאות.

ניתנה היום, ב' טבת תש"פ, (30 דצמבר 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

אלי קדוש, נציג ציבור עובדים

שרה ברוינר ישרזדה, שופטת

יצחק אופנהיים,נציג ציבור מעסיקים