הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים ס"ע 60683-12-13

03 יוני 2018

לפני:

כב' השופטת שרה ברוינר ישרזדה – סגנית נשיא
נציג ציבור (עובדים) מר יוחנן בלכר
נציגת ציבור (מעסיקים) גב' תמר סלימן
התובע
יוסף טרנר ת.ז. XXXXXX519 ו 24 אח'

ע"י ב"כ: עו"ד עמית סבג
-
הנתבעים
1. מכון שכטר למדעי היהדות ע.ר 580400968 510791721084648

2. בית מדרש לרבנים ע"ש שכטר ע.ר 580089167

ע"י ב"כ: עו"ד שלומית גוטרמן כספי

פסק דין

פתח דבר
הצדדים לסכסוך הקיבוצי ניהלו מו"מ שבסופו חתמו על הסכם קיבוצי. בדיעבד מעלה קבוצת עובדים (הם התובעים) טענה לפיה לא היה בחתימת ההסכם משום הסכמה לויתור על תוספות שכר מסוימות אשר לטענתם היו זכאים להן. האם אכן היו זכאים התובעים לאותן תוספות שכר לכתחילה והאם נותרה זכאות זו בעינה נוכח חתימת ההסכם הקיבוצ י? אלה הן השאלות בהן יעסוק עיקר פסק דיננו.
מעבר לכך ידונו גם טענות ביחס לתוספת ספציפית למרצים וענינה של אחת מן התובעים באופן פרטני לתשלום רכיב ספציפי.
רקע נדרש
התובעים עובדים /עבדו אצל איזה מן הנתבעות. חלקם עובדי מנהל וחלקם עובדי הוראה.
הנתבעת 1 היא מוסד להשכלה גבוהה ש מטרתו הוגדרה "לחקור, ללמד ולהנחיל את מדעי היהדות בגישה אקדמית ופתוחה " הנתבעת 1 נוסדה בשנת 1989. בשנת 2005 קיבלה הנתבעת הכרה מהמועצה להשכלה גבוהה לפעול כמוסד אקדמי ישראלי שמוסמך להעניק תואר שני M.A במדעי היהדות.
הנתבעת 2 היא עמותה הפועלת למען הכשרת רבנים ורבות לתנועה המסורתית. הנתבעת 2 מקבלת שירותי ניהול מאת הנתבעת 1.
בתקנון השכר של הנתבעות משנת 2004 נספח 2 לתצהירה של גב' ליאת סיטרון מנכ"ל הנתבעת (להלן: סיטרון, התקנון ) (ס'3) צוין : "בכל מקום בו כתוב "מכון שכטר" – הכוונה לכל העמותות אשר כלולות בתקנון זה והמקבלות שירותי מנהל ושכר ממכון שכטר . בפועל לא הפרידו התובעים בטענותיהם בין שתי הנתבעות ושתיהן גם יחד יקראו, לכן, להלן: הנתבעת.
למען שלמות התמונה יאמר כי ישנן עוד 2 עמותות שעומדות תחת שירותי המנהל של הנתבעת 1: "מכללת ירושלים" ו-"קרן החינוך למען בי"ס תל"י , הפעלת 3 מתוך 4 הגופים באופן נפרד היא פרי הוראת המל"ג. אין חולק כי בפועל מנוהלות כל העמותות ע"י אותה הנהלה.
כל אחד מן התובעים חתם על הסכם עבודה אישי בינו לבין איזו מהנתבעות שאצלה עבד (יש מבין התובעים שעבדו אצל יותר מאחת מהעמותות בו זמנית). בפני בית הדין הוצגו הסכמים אישיים של שנים מבין התובעים: של התובע 15 ,ד"ר פנחס מנדל (להלן: מנדל) – נספח ב' לתצהירו (להלן הסכם מנדל), ותובע 1 , פרו' יוסף טרנר (להלן טרנר ) (להלן: הסכם טרנר). (שני ההסכמים לכשידונו בצוותא יקראו "ההסכמים האישיים".)
בסעיף 2 להסכם טרנר, אשר נכרת בשנת 1994 (קרי בטרם נכנס התקנון לתקפו) נקבע: " תנאי הסכם עבודה אישי זה יחולו על היחסים בין הצדדים ויבואו במקום התנאים הכלולים בהסכמים קיבוציים למיניהם. למעט אותם תנאים בהסכמים קיבוציים או בחוק החלים על המעביד ועל העובד ואינם ניתנים לויתור או לשינוי בהסכמה הדדית."
סעיף 4 להסכם טרנר עוסק בתנאי השכר והרלבנטי לענייננו הוא שנאמר בס' 4(א) :
"תנאי השכר והנלווים יהיו לפי דירוג עובדי הוראה כמפורט להלן: ד"ר וותק:12 גמול ניהול/הדרכה: 37% על חלק המשרה הניהולית (א) על השכר הנ"ל ייווספו תוספות יוקר ותוספות שכר כלל משקיות שיכנסו לתוקף לאחר תאריך חתימת הסכם זה. " (ההדגשות אינן במקור וכן להלן אא"כ יצוין אחרת).
ס"ק ה' מבהיר כי העובד לא יהא זכאי לדבר מעבר לאשר פורט.
בסעיף 5 להסכם טרנר נקבע: "נוהלים כתובים והוראות בעל פה של המעביד ונציגיו המוסמכים, כפי שהם בתוקף מעת לעת, בעניינים הנוגעים לסדרי עבודה וכיוצא בזה, ייחשבו לחלק מהסכם אישי זה ויחייבו את הצדדים"
סעיפים 13 -15להסכם טרנר עוסקים בויתור על תנאים קודמים ובכך שהוא ממצה את כל התנאים ושינויו יעשה בכתב
וכך נקבע בהסכם מנדל אשר נחתם ב2006, בסעיף 11 :
" תמורת עבודתו יהיה העובד זכאי למשכורת ולתנאים הנלווים המפורטים להלן:
א. משכורת הכוללת שכר ברוטו לחודש לפי סולם בדרוג עובדי הוראה בדרגה ד"ר ובוותק 26 כפי שנקבע בהסכם הקיבוצי של אותו הדרוג. להסרת כל ספק מובהר בזאת כי במשכורת לא יכללו תוספות ענפיות הניתנות באותו דרוג, אלא לפי המפורט בחוזה זה וכפי שיפורסם בתקנות המעביד
ב. למשכורת האמורה תיווספנה תוספות יוקר כפי שתקבענה, מעת לעת, בצווי הרחבה להסכם הקיבוצי הכללי שבין לשכת התאום של הארגונים הכלכליים לבין ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י , השכר כאמור בצירוף תוספות היוקר יכונה להלן "המשכורת הכוללת"."
סעיף 2 להסכם מנדל מבהיר כי הוא ממצה את זכויותיו וקובע בלעדית תנאי העסקתו (למעט זכויות הקבועות בתקנון האקדמי( כאמור לא נטען כי מכוחו ישנן זכויות כלשהן
מעבר להסכמים האישיים עוגנו זכויותיהם של התובעים גם בתקנון. יוער כי מתוך העדויות עלה כי לתקנון קדמו ניסוחים קודמים שכבר בהם נקבע מנגנון הצמדת השכר של עובדי הנתבעת (עד התובעים פרופ' גליק שהיה מנכ"ל בית המדרש (להלן: גליק) הזכיר תקנון מ1992 (ע'9 ש17) ואחרים תקנון מ2001 (ע' 20 ש' 1). התובעים צרפו לכתב התביעה גם תקנון סגל אקדמי) .מכל מקום אין חולק כי התקנון הקודם הוחלף בתקנון וכי התקנון הוא הרלבנטי לטענות ביחס לתקופה נשוא הליך.
זו לשון התקנון בפרק "חלק כללי":
תקנון זה מגיע בנוסף לחוזה האישי של העובדים. במקרה של סתירה בין סעיף בחוזה לסעיף בתקנון- יגבר הסעיף הכתוב בחוזה.
ואילו בפרק השכר נקבע:
1.שכר
שכר העובד נקבע עפ"י הדרוג המתאים לאופי התפקיד של כל עובד : אנשי אקדמיה העוסקים בהוראה הוצמדו לדרוג עובדי הוראה גם אם הם עוסקים בתפקידים מנהליים בנוסף להוראה. עובדי מנהל בעלי תואר אקדמי, הוצמדו לדרוג המח"ר. שאר העובדים הוצמדו לדירוג המנהלי.
ההצמדות לדירוגים המקצועיים תהיינה לשם השוואת מערכת השכר בלבד(ללא תוספת ענפיות). מכון שכטר איננו רואה בהצמדות אלה קבלת עול האיגודים המקצועיים, ולא יוכל כל עובד לטעון בעתיד לתמיכת האיגוד המקצועי עקב קבלת שכר לפי טבלת האיגוד המקצועי.
דרגתם של עובדים חדשים תקבע עפ"י תקן המשרה , השכלתם, כישוריהם המקצועיים והותק שלהם בעבודה.
...
ח. יש להדגיש כי כל עובד יהיה צמוד לדרוג המקצועי אליו סווג ויוחלו עליו ההסכמים הקשורים לטבלאות השכר(דרוג, דרגה ותק בלבד) אשר ייקבעו בדירוג שלו בעתיד.

במהלך השנים הוכללו מעת לעת בשכר העובדים רכיבים שונים שנקבעו בהסכמים הקיבוציים שחלו על עובדים בדירוגים המקצועיים הרלבנטיים. (בשאלה באילו תנאים בוצעו עדכונים אלה חלוקים הצדדים כפי שיפורט בהמשך)
כך לדוגמא טרנר מקבל תוספות "הסכם הוראה 94" וכן "תוספת מסגרת" , "תוספת 2001 3%, " תוספת שכר 2008" (פרטיה להלן) . עוד מקבל גמול תואר אשר משולם לבעלי תואר אקדמי ראשון –שלישי המקנה תוספת שכר בשיעור 5% או 10% בהתאמה. (ר' דוגמת תלוש שכר נספח א לתצהירו). עוד מקבלים התובעים גמולים שונים כגון "גמול מקצועות והכשרות", "גמל השתלמות " (יוער עם זאת כי תשלום גמול השתלמות כלול במפורט בתקנון) , "גמל הדרכה" (גמול זה צוין בהסכם טרנר מפורשות) , "גמל סמינרים" .
מאז שנת 2008 ולמשך התקופה השנויה במחלוקת, שולמו במגזרים הציבוריים המקבילים למגזרי העובדים בנתבעת על פי הסכמים קיבוציים מספר תוספות (להלן ביחד : התוספות או התוספות הד ירוגיות):
"תוספת 2008" – תוספת ששולמה במסגרת הסכם קיבוצי (מסגרת) מיום 17.04.2008 בין ההסתדרות העובדים הכללית החדשה לבין המדינה, מרכז השלטון המקומי בישראל, 3 הערים הגדולות והמועצה להשכלה גבוהה וכן בהתאם להסכם קיבוצי קודם לעובדי הוראה מיום 24.1.2008 שנחתם בין ארגון המורים העל יסודיים ושלוש המעסיקים דלעיל (ההסכמים הרלבנטיים צורפו כנספחים כ' וכ"א לכתב התביעה וההתיחסות אל שניהם תהא להלן כאל תוספת 2008). על פי ההסכמים האמורים תוספת 2008 ששיעורה הכולל עמד על 5% היתה אמורה להשתלם בשלוש פעימות- הראשונה החל מ1.1.2008 (1.5%), השניה החל מ 1.12.2008 (השלמה ל3%) והשלישית החל מ 1.12.2009 (השלמה ל5%) .
אין חולק כי בפועל שולמה הפעימה הראשונה לתובעים, אך יתר הפעימות לא שולמו (ובמסגרת הליך זה נתבע תשלומן).
תוספת 2009 – בהתאם לסכמים קיבוצים בין ההסתדרות לבין המדינה מרכז השלטון המקומי, 3 הערים הגדולות והמוצעה להשכלה גבוהה- תוספת לדירוג המח"ר והדירוג המינהלי- בתחולה ממרץ 2010. (בפועל זנחו התובעים בסכומיהם טענותיהם ביחס לתוספת זו)
תוספת 2011- מכח הסכם קיבוצי (מסגרת) מיום 12.1.11 (נספחים כד לכתב התביעה) החלה על הדירוגים מינהלי מח"ר ועובדי הוראה, בסך מצטבר של 7.25% (לטענת הנתבעת ישנם סייגים ודחיות לתשלום התוספת גם מתוך ההסכם הקיבוצי עצמו ומעבר לטענות נשוא הליך זה ).
במסגרת ההסכם האמור הוסכם גם על הגדלת שיעור ההפרשות הסוציאליות ב-1%- (בשתי פעי מות – בינואר 2011 ובינואר 2013).
בחודש יוני 2009 הודיעה הנתבעת במהלך פגישה של ההנהלה עם העובדים על קיצוץ שכר לעובדיה (פרוטוקול פגישה בנושא קיצוצים מיום 17.6.2009 -נספח 3 לתצהיר סיטרון, להלן: הודעת הקיצוץ) ובחודש יולי 2009 העבירה הודעה אישית לכל העובדים בדבר הפחתת שכר.(להלן: מכתבי הקיצוץ)כך נכתב במכתבים:
"בפגישות שנערכו עם העובדים... דיווחנו על הקושי הכלכלי שעובר מכון שכטר...לאור הנ"ל שכרך החודשי יופחת ב7% אחוזים שהם כ- 623₪ ברוטו. החל ממשכורת חודש יולי 2009... לחלופין ניתן לבחור בהפסקת או בהפחתת ההפרשה לקרן ההשתלמות.. אנו חוזרים ומציינים כי החל מתאריך זה ועד להודעה חדשה, כל תוספות השכר הנובעות מוותק ומשינוי דרגה יוקפאו. אנו מודעים לקושי הרב הכרוך בהפחתת שכר ומקווים כי לא ירחק היום בו מכון שכטר יתגבר על קשייו ונוכ ל לחזור למצב השכר המקורי. אנו מודים לך על הסכמתך לצמצום נסיבתי של השכר החודשי..." (נספח 4 דשם)
אין חולק למעשה כי הטעם לקיצוץ היה פטירתו של מר דוידסון ז"ל אשר היה אחד מן התורמים הקבועים לנתבעות ואשר כעולה מתצהיר סיטרון תרומותיו הוו כ 15% מתקציביהן. הקושי שנוצר , כך הובהר, היה סוגיות משפטיות ומיסוייות בארה"ב הנוגעות לעזבונו של מר דוידסון שמנעו המשך העברת תרומות מן העזבון באותה עת ועד להסדרתן.
בעקבות הודעת הקיצוץ פעל ועד עובדי הנתבעת מול סיטרון על מנת לברר את טעמי הקיצוץ, היקפו והזמן המתוכנן לו.
במקביל החלו עובדי הנתבעת בנסיונות התארגנות. בחודש דצמבר 2009 הצטרפו עובדי הנתבעת (ומדרשת ירושלים) לארגון העובדים "כוח לעובדים-" בהמשך הוכר כח לעובדים כארגון יציג.
באפריל 2010 הוכרז סכסוך עבודה. בעקבות ההכרזה נוהלו מו"מ בין הצדדים. עלפי ההכרזה על הסכסוך (נספח א' לתצהיר מר יוני בלבן רכז מטה ירושלים של כח לעובדים אשר ניהל בשמם את המו"מ עד לחתימה על ההסכם הקיבוצי (להלן: בלבן)). עילות הסכסוך כפי שפורטו בנספח א' כללו בין היתר: ’א. פגיעה חד צדדית וקשה בשכר והיקף העסקתם של העובדים וסירוב ההנהלה לתקן את הפגיעה; ב. הקפאת קידום לעובדי העמותות ודרישת העובדים להפסקת ההקפאה ולפיצוי על העבר... ח. דרישת העובדים לשיפור שכרם והסדרתו על פי אמות מידה שקופות"
באפריל 2011 שוב הוכרז סכסוך עבודה נוכח טענת כח לעובדים להפסקת המו"מ עמו. עילות הסכסוך דומות ברובן לעילות שצוינו בהכרזה מאפריל 2010 ובאופן ספציפי ישנה זהות בין העילות א' וב' שהובאו לעיל עם העילות שבהכרזה הראשונה. עם זאת העילה המצוינת בסעיף ח' לעיל לא צוינה שוב. מאידך צוינה העילה :"דרישות המעביד להתחיבות ארגון העובדים לשקט תעשייתי מוחלט ומיצוי תביעות מלא לתקופה ארוכה ובלתי סבירה ו סירוב העובדים לתביעה זו." (נספח ב' לתצהיר בלבן)
בהמשך לכך נוהל שוב משא ומתן לצורך חתימה על הסכם קיבוצי . ביום 24.6.11 חתמו הצדדים לסכסוך על הסכם קיבוצי. (למעשה הסכמים קיבוציים נפרדים לכל אחת מן הנתבעות- שיש ביניהם שינויים קלים שאינם רלבנטיים למחלוקות בין הצדדים. ההסכמים צורפו כנספחים 27 א' לתצהירי הנתבעת. שני ההסכמים גם יחד יקראו להלן: ההסכם הקיבוצי) תוקפו של ההסכם הקיבוצי היה מתאריך 24.6.11 ועד 23.6.14.
במסגרת ההסכם הקיבוצי הוסכם על החזר הקיצוץ שבוצע בשכר העובדים בתקופה שמיולי 2009 ועד דצמבר 2010 עד תקרת החזר של 8000 ₪ באופן מדורג המתחשב בגובה השכר של העובדים. אשר ליתרת הקיצוץ הוסכם כי ככל שיתקבלו בתקופת ההסכם הכנסות חדשות בלתי מיועדות, ישמשו ,לפי שקול דעת ההנהלה , להשבתה.
עוד הוסכם כי בתקופת ההסכם הקיבוצי תשולם לעובדים הזכאים.תוספות ותק בהתאם לכללים כפי
שנהגו בחודש יוני 2009 באופן מדורג ומוגבל ושאף הוא הביא בחשבון את קדימותם של העובדים בעלי השכר הנמוך יותר. עוד הוסכם כי." בכל מקרה לא תשולם תוספת ותק בגין התקופה שקדמה לחתימתו של הסכם זה."
בנוסף נקבע בהסכם הקיבוצי (ס' 4.4 באחד ו4.5 בשני) "כן מובהר, כי לא ישולם תשלום נוסף כלשהו בגין הקצוץ במשכורות העובדים.".
בסעיף 12.3 להסכם הקיבוצי התחיבה הנתבעת: ".. כי בתקופת תוקפו של הסכם זה לא יורה על הפחתת שכר ו/או הרעת תנאי עבודה נוספות כלשהן."
סעיף 12.2 להסכם הקיבוצי עוסק במצוי זכויות ובו נקבע: "הסכם זה מהווה מיצוי מלא ומוחלט של כל תביעות הצדדים בגין תקופת ההסכם, והם לא יעלו טענות ו/או דרישות כלשהן האחד כנגד משנהו במהלך כל תקופת ההסכם."
כחמישה חודשים לאחר מכן,(ונוכח פניות של עובדים ולכל הפחות העובד ד"ר פז שהעיד לפנינו) פנה טרנר שתפקידו היה באותה עת יו"ר ועד העובדים במכתב (מייל) נושא תאריך 3.11.11 לפרופ' גולינקין נשיא מכון שכטר (להלן: גולינקין, כל ההתכתבות צורפה כנספח 28 לתצהירו ) ושאל:
"שלום. הובא לידיעתי שבחודש אוגוסט ניתנה תוספות למשכורות לעובדי הוראה מסוגים שונים..כשפניתי ושאלתי .. היא חזרה אליי אם (כך במקור) תשובה ..שההסכם הקיבוצי מבטל את הזיקה של משכורות המרצים בשכטר לעובדי ההוראה ועל כן הנושא אינו רלבנטי. זהו, לענ"ד תשובה מדהימה אחרי שההסכם לא עסק כלל במבנה השכר בשכטר. לכן, אני מבקש. כמה שיותר מהר:א. לפרט את התשובה שאכן ניתנה על שאלה זו ב. אם אכן מישהו מכם טוען כי ההסכם מבטל איזשהו מרכיב בסיסי של מערכת השכר בשכטר הקשור בזיקה עם שכר עובדי ההוראה במשק, נא לציין על איזה סעיף בהסכם אתם מתבססים?",
בהמשך להתכתבות בין השנים כתב גולינקין :"במענה למכתבך ,כל נושא שינויי השכר במשך שלוש שנים מתומצת ומעוגן במלואו בהסכם הקיבוצי. כפי שידוע לך ,כל מסגרת עלויות השכר נסגר במהלך המשא ומתן בהתאם למסגרת שנקבעה מראש ע"י הבורד של שכטר , שהייתה ידועה לכולנו." . בהמשך ההתכתבות הפנה גולינקין את טרנר לסעיף 12.2. להסכם הקיבוצי בדבר מיצוי תביעות כאסמכתא לטענת הנתבעת. "על כך השיב טרנר במכתב מיום 7.11.11. " תודה". בכך הסתיימה ההתכתבות בין הצדדים בסוגיה זו.
ב 13.06.12 כתב גולינקין לחברי הצוות של מכון שכטר"(ש) המכון החזיר את כל הקיצוץ הנדרש ע"פ ההסכם הקיבוצי ,זמן רב לפני הכתוב בו ע"פ ההסכם"(נספח י"א לכתב תביעה). עוד ציין " לאחר סגירת הדו"ח התקציבי של שנת 2011 התגלה שהיתרה גדולה בהרבה מהציפיות וכתוצאה מכך החליטה ההנהלה להמליץ לחבר הנאמנים להחזיר לעובדים את כל שאר הקיצוץ כבר עכשיו".
כשנה וחצי לאחר ההתכתבות בין טרנר לגולינקין דלעיל, (ובחלוף כמעט שנתיים מתקופת תקפו של ההסכם הקיבוצי) , במכתב (נספח 29 לתצהירו) מיום 4.2.13 פנה כח לעובדים לגולינקין בטענה כי עובדי הנתבעת אינם מקבלים שכרם בהתאם לאמור בתקנון השכר ובהסכמים הכללים השונים שחלים עליהם תוך התיחסות ספציפית לתוספות . .ב 19.02.13 השיבה ב"כ הנתבעת (נספח 30 דשם) ובו הבהירה עמדתה הנתבעת עמדתה לפיה אין זכאות לאותן תוספות דירוגיות אלא מכח הסכמים אישיים ; הוחלט על קיצוצן ;במסגרת ההסכם הקיבוצי שהחליף ההסכמים האישיים הוסכם על השבה חלקית בלבד.
בכך נפתחה התכתבות והדברות בין הצדדים להסכם הקיבוצי ביחס לזכאות לתוספות. הדברות זו לא נשאה פרי וסכומה , כפי שנראה בעיני ועד העובדים בא לידי ביטוי ב "עדכון 51" מיום 11.06.13 נספח ט"ז לכתב התביעה שזכה לתגובת ס"נשיא שכטר מר איתן קופר (להלן: קופר) נספח יז לכתב התביעה. בהמשך לכך הוגשה התביעה דכאן , אלא שהיא לא הוגשה ע"י כח לעובדים אלא ע"י התובעים – עובדי הנתבעת עצמם.
להשלמת התמונה יאמר כי ביום 29.12.2014 נחתמו עם הנתבעות שני הסכמים קיבוציים נוספים.(צורפו לתצהיר סיטרון כנספח 27ב) . הסכמים אלה מתיחסים גם להליך דנן ונקבע בהם בס' 15.5 "כן מובהר , כי אין באמור בהסכם זה כדי להשליך על עמדות הצדדים בתביעה נשוא תיק ס"ע 60683-12-13 המתנהלת בבית הדין האזורי בירושלים. על אף האמור בס"ק זה מובהר במפורש , כי גם וככל שיתקבלו טענות התובעים בתיק זה, הרי שהאמור בפסק הדין הסופי לא יחול בשום מקרה על תקופת תוקפו של הסכם זה."

מכאן מתחייב כי השלכותיו של פסק דיננו זה רלבנטיות רק לתקופה שעד ליום 1.7.14- יום תחולת תקפם של ההסכמים העדכניים (זאת אף אליבא דתובעים – בס' 34 לסכומיהם).

המחלוקות
כאמור, הצדדים חלוקים בשאלה האם זכאים התובעים לתשלום הפרשי שכר הנובעים מאי תשלום התוספות הדירוגיות עליהם .
לטענת התובעים הם זכאים לכתחילה להחלת התוספות הדירוגיות שכן הדבר מהווה חלק מהסכמי העסקתם והתקנון. מכל מקום , לדבריהם, זהו הנוהג בנתבעת במשך כל השנים.
לטענתם, מכתבי הקיצוץ לא כללו הודעה בדבר המנעות מעדכון השכר על פי התוספות הדרוגיות . לא זו אף זו, ההסכם הקיבוצי (והמו"מ שקדם לו) לא דן בכך כלל ומשכך גם לא שלל זכאותם לעדכוני התוספות אלא עסק בקיצוץ השכר שבוצע והשבתו וכן במנגנוני עדכוני השכר על פי הוותק והדרגה. (כשנושא שיפור תנאי שכרם והצמדתם נדחה במפורש למעבר לתקופת ההסכם הקיבוצי ועל כן גם עמדו העובדים על קיצור משך תקפו של ההסכם).משכך, טוענים התובעים לזכאות להפרשי השכר המתחייבים מכך, כמו גם לפיצוי לא ממוני בסך של 5,000 ₪ לכל אחד מהם בגין "הפרות שכר, מצגי שווא והטעיה" וכן חוסר תום לב בהעלמת זכויותיהם (ס' 152 -153 לכתב התביעה).
הנתבעת טוענת לענין זה כי לכתחילה , נוכח הוראות ההסכמים האישיים וכן הוראות התקנון, אין היא מחויבת כלל להצמדת תנאי שכרם של התובעים לתוספות שכר שעל פי הסכמים בדרוגים הרלבנטיים, אלא לטבלאות השכר החלות על עובדים בגופים הציבוריים בדירוגים אלה ועדכונן בלבד. לגרסתה, גם ככל ששילמה בפועל בעבר איזה מתוספות השכר הכלליות בדירוגים הרלבנטיים, הרי שעשתה כן מיזמתה בהחלטות שקיבלה, בעקבות דיונים פנימיים ובהעדר חובה הסכמית, ולאו דווקא תוך ישום דווקני של הוראות אותם הסכמים כגון מבחינת לוחות זמנים ותחולה רטרואקטיבית.
מכל מקום, לטענת הנתבעת, גיבש ההסכם הקיבוצי את כלל הסכמות הצדדים ביחס לתקופה שאליו מתיחס ושקדמה לה ובכלל זה מוצו תביעותיהם של העובדים להפרשים מכח התאמה לאשר נקבע בהסכמים כלליים במגזר הציבורי, גם לו היו כאלה. בהקשר זה מציינת הנתבעת כי בין נוכח האמ ור במכתבי הקיצוץ ,בין מתוכן המו"מ וההסכמים הקיבוצים עצמם, ובין נוכח העובדה כי הם התנהלו על בסיס נתוני עלויות שכר , ברי כי לא היתה כל כווונה להשאיר את סוגיית התוספות הדרוגיות כסוגיה שניתן "לפתוח" לאחר חתימת ההסכם הקיבוצי וכל טענות התובעים בהליך זה מוצו בהסכם הקיבוצי .
הנתבעת מכחישה הזכאות לפיצוי לא ממוני . לענין זה מזכירה הנתבעת כי בפועל הליך זה, אף שעוסק בפרשנות ההסכם הקיבוצי, אינו מנוהל על ידי כח לעובדים אלא ע"י מחצית מן העובדים שיש להם נגיעה למחלוקת. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי העלאת הטענות באיחור רב כפי שנעשתה נגועה הן בשיהוי והן בחוסר תום לב.
מעבר למחלוקת יסודית זו, כאמור, חלוקים הצדדים בשתי מחלוקות קצרות יריעה:
האחת-שאלת זכאות התובעים המשתייכים לסגל האקדמי לעדכון "תוספת מכון שכטר", שהיא תוספת המשולמת למרצים ואשר על פי תקנון הסגל האקדמי (נספח כו לכתב התביעה ), יש לעדכנו בהתאם לתוספות היוקר. התובעים טוענים כי הנתבעת לא עדכנה כמתחייב את תוספת מכון שכטר בשנים 2003-2004 ודורשים כי כך ייעשה . הנתבעת טוענת כי טענות מעין אלה התיישנו זה מכבר וכן טוענת כי התוספות שולמו במלואן.
השניה- הנוגעת לתובעת מספר 2 אשר לטענתה לא בוצעו עבורה הפרשות מלאות לקרן ההשתלמות בניגוד לקבוע בתקנון. הנתבעת טוענת שהובהר לאותה עובדת במפורש כי לא תהא זכאית לקרן השתלמות ,והסכם עבודתה אינו כולל התיייחסות להטבה זו.
יוער כי בהתאם להסכמת הצדדים אשר קבלה תוקף של החלטה מיום 22.4.2015 הוסכם כי תחשיבי זכאותו של כל אחד מן התובעים להפרשי שכר ידונו בהמשך ההליך אך ורק ככל שיקבע כי זכאים לתשלום תוספות השכר האמורות.

דיון והכרעה
דרך הילוכה של הכרעתנו זו תהא כדלקמן: תחילה תידון הזכאות לתוספות הדרוגיות: ראשית נדון בשאלה האם עמדה לתובעים עובר לחתימת ההסכם הקיבוצי זכאות לתוספות הדרוגיות. לאחר מכן נבחן האם היה בהתנהלות הצדדים במסגרת מכתבי הקיצוץ, המו"מ הקיבוצי ובסופו גם ההסכם הקיבוצי, כדי ביטוי להסכמה שלא לעמוד על זכויות אלה ככל שמגיעות.
בסיפת הדברים תידונה הטענות הפרטניות.

האם זכאים התובעים לתוספות מלכתחילה?
סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג -1973 קובע (א) חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו.
סעיף 26 לחוק החוזים קובע: פרטים שלא נקבעו בחוזה או על פיו יהיו לפי הנוהג הקיים בין הצדדים, ובאין נוהג כזה – לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג, ויראו גם פרטים אלה כמוסכמים.
משאין חולק כי בין הצדדים נכרתו הסכמים אישיים ואף הוראות התקנון, יש לבחון ראשית את לשון המסמכים החוזיים הללו.

מה קובעים ההסכמים בין הצדדים לענין זכאות לתוספות שכר דרוגיות?
כמובא מעלה, הן בהסכמים האישיים והן בתקנון השכר מובהר מפורשות כי אין זכות לתוספות שכר המשולמות לדירוג המקצועי וכי ההצמדה לדירוגים אלה היא רק לצרכי דרוג דרגה וותק. למעשה מצוין ברחל בתך הקטנה בהסכם מנדל כי לא יחולו זכויות נוספות מעבר להצמדה לצרכי ותק ודרגה וכי הזכות לעדכונים אחרים יכול ותנבע רק מהסכמים כלליים במשק. גם בהסכם טרנר נקבע במפורש ומוגדר שהצמדת שכרו תהא ל"תוספות יוקר ותוספות שכר כלל משקיות".(נדמה כי בפועל ההבדלים בין ההסכמים- מנדל וטרנר, נובעים בעיקר ממועד עריכתם ומכך שהאחד נערך לפני כתיבת התקנון והאחד לאחריה).
נסיונם של התובעים להסתמך על סעיפי ההסכמים כדוגמת סעיף 5 להסכם טרנר "נוהלים כתובים והוראות בעל פה של המעביד ונציגיו המוסמכים, כפי שהם בתוקף מעת לעת, בעניינים הנוגעים לסדרי עבודה וכיוצא בזה, ייחשבו לחלק מהסכם אישי זה ויחייבו את הצדדים" אין בו כדי לסייע להם: הסעיף מתיחס לנהלים והוראות הנוגעים ל"סדרי עבודה " בלבד ולא לתנאי שכר. ברי כי סדרי עבודה , בדרך הטבע, נקבעים ומשתנים מעת לעת ולכך, ולכך בלבד, כך על פי לשונו, כיוון הסעיף.
הכלל בדבר זכאות העובדים אך ורק להצמדה לדרוג דרגה וותק מודגש בתקנון פעמיים: בסעיף1ב' "ההצמדות לדירוגים המקצועיים תהיינה לשם השוואת מערכת השכר בלבד(ללא תוספת ענפיות)". ובסעיף ח: "יש להדגיש כי כל עובד יהיה צמוד לדרוג המקצועי אליו סווג ויוחלו עליו ההסכמיים הקשורים לטבלאות השכר(דרוג, דרגה ותק בלבד) אשר ייקבעו בדירוג שלו בעתיד. " בנסיבות אלה לא ברור כלל מה מוצאים התובעים בתקנון כבסיס לטענתם כי הוא קובע זכאות לתוספות הדרוגיות.
משכך ברי כי ההסכמים בין הצדדים והתקנון שללו מפורשות הצמדת תנאים נוספים כנטען על ידי התובעים, באופן שיטתי ועקבי.
לשון ההסכמות איפוא ברורה ואינה דורשת לא פרשנות, ודאי לא השלמה , בכל הנוגע לסוגיית הזכאות לתוספות השכר הדרוגיות.
בנסיבות אלה , נראה כי אין צורך להזקק לא לפרשנות ההסכם נוכח אומד דעת הצדדים, ולא ל"נוהג" לשם השלמת ההסכמים.

האם במקביל להוראות ההסכמים מתקיים נוהג אשר משמעותו שונה ?
בעניינו טוענים התובעים באופן חלופי ל"נוהג" לפיו משולמות להן התוספות. יודגש כי נוכח המסקנה דלעיל , מה שמבקשים התובעים להוכיח אינו נוהג המשלים חסר בהסכמים האישיים ובתקנון או הבא בהצטרף לאמור במסמכים שבכתב נוכח התנהגות רבת שנים בלא קשר למסמכי ההסכמים , אלא מבקשים הם להוכיח נוהג העומד בסתירה להוראות ההסכמים. במובן זה מבקשים הם להראות שינוי ההסכמים האישיים והתקנות על דרך התנהגות- ה"נוהג".
"לא בנקל יוסק מהתנהגות הצדדים הרצון בשינוי של החוזה שביניהם, לשם ביסוס מסקנה כי הצדדים התכוונו שלא לקיים את החוזה כפי שהוסכם מלכתחילה ביניהם. נדרש- בעיקר בחוזים ארוכי טווח- דפוס התנהגות מתמשך לו שותפים שני הצדדים " (ג. שלו, דיני חוזים, ( התשנ"ה)פרק 10 בעמ 221)

וכך אמר ביהמ"ש העליון בענין יעקבסון(ע"א 8427/12 אריה יעקובסון- ניב ויגדור (12.2.2014 )):
"במקרה דנא נדרשים אנו למעשה ליצוק תוכן להתנהגות הצדדים, אשר אינה מוסדרת ( ולכאורה חורגת) מסעיפי ההסכם הכתוב. שומה עלינו לבחון האם התנהגות הצדדים בנטילת ההלוואה על-ידי המערער ובפירעון ההלוואה שנטלה המשיבה 2, מלמדת על כוונתם לייצר הסכמות חדשות בנוגע לחלוקת האחריות והסיכונים ביניהם, השונות מאלה שנקבעו בהסכם הכתוב. נדרש לבחון, אפוא, האם נטילת ההלוואה על-ידי המערער נעשתה מתוך הסכמת הצדדים כי גם במישור היחסים ביניהם מלוא האחריות להלוואה תועבר לשכמו. כידוע, "לא בנקל יוסק מהתנהגותם של הצדדים הרצון בשינוי של החוזה ביניהם" ונדרש כי " כוונת הצדדים לסטות מהחוזה תבוטא בבירור"
ואילו בענין אביבה חג'אג' (עע ( ארצי) 7129-10-11 אביבה חג'אג' - תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בע"מ (7.4.14)) נקבע:

המערערת ביססה את תביעתה להחלת הסכם תל אביב ומענק אייפקס על נוהג. כידוע, נוהג מוכר כמקור לזכויות בתחום משפט העבודה ומהווה תנאי מכללא בחוזה העבודה. אלא שנוהג טעון הוכחה לא רק לגבי קיומו אלא גם לגבי פרטיו הנטל להוכחת קיומו של נוהג מוטל על כתפי הטוען לו, כאשר לא די בכך שהעובד מצביע על כך שהיסוד העובדתי של הנוהג מתקיים, קרי – שבפועל שולמו פיצויי פיטורים למתפטרים. בנוסף, על העובד להוכיח כי מן ההתנהגות ניתן ללמוד שהמעביד מחויב להמשיך ולהתנהג כפי שהתנהג עד כה. עוד נפסק כי "רמת ההוכחה חייבת להיות גבוהה וברורה ונדרשת לצורך כך תשתית ראייתית רחבה ומסודרת. עדות על מקרים מסוימים בלבד בהם נקט המעסיק דפוס פעולה מסויים, אינה מספקת כדי להוכיח קיומו של נוהג רחב ומחייב".
והשווה לענין זה גם ענין מוצפי (עע 14705-09-10 יוסף מוצפי- בנק לאומי לישראל בע"מ (16.5.12)) שבו הבהיר בית הדין הארצי כי מדיניות חד צדדית של מעסיק ניתנת לשינוי אמנם, אך ככל שהעובדים מסתמכים עליה, יש ליתן התראה בנדון. מתוך הדיון שם עולה בבירור כי תנאי מהותי לקיומו של "נוהג" של מעסיק המחייב אותו כלפי העובדים הוא כי הוא ידוע לשני הצדדים.
אם כן, על התובעים דכאן מוטל נטל כבד להוכיח לא רק קיומה של התנהגות עובדתית מכוחה הם מבקשים לשאוב הזכות לתוספות, אלא גם כי אותה התנהגות עובדתית לוותה בכוונה לשנות מהוראות ההסכמים והתקנון, ולא עוד, אלא כי כוונה זו היא כוונה משותפת לצדדים. האם עמדו בנטל זה?
תשתית עובדתית לקיומו של נוהג
אשר לתשתית העובדתית לקיומו של נוהל לתשלום תוספות שכר בהתאם להסכמים קיבוציים החלים על הדירוגים הרלבנטיים:
לא שוכנענו בטענת הנתבעת כי הכללת התוספות לא הייתה חלק מהרוטינה והייתה פרי של היוועצויות אד הוק ביחס לכל תוספת ותוספת. לא הובאו ראיות להתדיינויות בגין תוספות אלה (פרוטוקולים של ישיבות הנהלה וכיו"ב ). זאת כאשר סיטרון (בעמ' 58 -61) מאשרת שהיו ישיבות ביחס לכלל תוספת בתקופה הידועה לה .בכלל זה לא מצאה מקום לצרף פרוטוקול המתיחס לתוספת 2008 שהיא חלק עיקרי מן המחלוקת בהליך זה. טענתה (שם) כי הנושא "לא רלבנטי" אינה יכולה לעמוד- עסקינן באחת מטענות ההגנה של הנתבעת . מתוך תשובה זו ניתן להסיק כי לא הוצג כל פרוטוקול שכן לא היו כאלה. לא זו אף זו, סיטרון נשאלה גם ביחס לטענה כי התוספות ששולמו לדירוגים השונים במשק לא יושמו באופן מלא ומידי גם אצל הנתבעת ואולם גם בענין זה לא המציאה ולו אסמכתא אחת. למעשה טענה רק כי תוספת 2011(בחלקה שאינו נוגע להליך זה) יושמה ע"י מכללה אחרת לאחר שנתים וחצי מעת קבלתה במגזר הציבורי, ובמשתמע, גם הנתבעת החילה את התוספת במאוחר, לאחר שאותה מכללה החילה אותה אצלה. כמו כן הביאה כדוגמא לאי הצמדה דווקא המנעות מהפחתת שכר במשק (ס' 20, עמ' 61) .
גולינקין ,אף שהקפיד לומר בתצהיר בסעיף 5 (ובח"נ בעמ' 82 ש' 14-17):"לא היינו מחויבים להסכמים האלה לא התקבלה החלטה כי היינו מחויבים, דנו כל פעם האם אנו יכולים להרשות לעצמנו להוסיף את התוספת הזו אבל לא הייתה לנו שום מחויבות משפטית" , הרי שלא ידע לומר אם השתתף באיזה מן הדיונים והפנה את השאלות אל סיטרון, אשר כאמור לא היו בפיה תשובות בעלות תוכן ממשי.
הנתבעת גם נמנעה מהעיד את חשבת השכר/מנהלת כ"א (ניצה עזרן) אשר כפי שהעידה סיטרון, היא זו שהיתה מקבלת את המידע בדבר עדכוני השכר על פי ההסכמים במגזר הציבורי מעת לעת ומטפלת בכך(ור' גם עמ' 81). המנעות זו יש בה כדי להצביע על כך שבפועל היתה הנתבעת מחילה על עובדיה את התוספות ששולמו במגזר הציבורי לדירוגים הרלבנטיים.
לכאורה לכן יש מקום לומר כי מבחינה עובדתית הוכח כי הנתבעת שילמה בפועל העלאות שכר שנקבעו במגזר הציבורי לדירוגים השונים, גם לעובדיה. לכאורה אמרנו, כי גם לכך שני סייגים: א. כפי שהעידו ד"ר פז וסיטרון, ב"מכללת ירושלים" גם הופחת והוקפא השכר כמו שכרם של התובעים אך ההסכמים הקיבוציים שחלו על הנתבעת לא חלו עליה . הוברר כי בהעדר ההסכם הקיבוצי שולמו חלק מהתוספות הדירוגיות, אך שלא בהתאמה מדויקת לתנאי ההסכמים הקיבוציים מהם נשאבו ועל פי דרישה ( ר' ע' 16,ע' 79). ב. בפועל לא הראו הנתבעים התנהלות שיטתית בתשלום תוספת כלשהי מאז יצירת תקנון 2004 (ובפועל לכן גם למשל, מאז חתם מנדל על הסכם מנדל). כבר ראינו כי בפועל ביחס לתוספת 2008 , הנתבעת לא נהגה באופן שיטתי, ובעוד שיישמה את הפעימה הראשונה , הרי שלא יישמה את הפעימה השניה שעל פי ההסכמים במגזר הציבורי היתה צריכה להכנס לתקפה כבר בראשית דצמבר 2008 . כך גם לא יישמה בהמשך את הסכם 2009 והסכם 2011 ואין פוצה פה. ואולם למרות זאת, נניח כי בפועל ולמעט הפעימה השניה של תוספת 2008,(שקדמה להסכם הקיבוצי) שילמה הנתבעת לעובדיה תוספות שכר כאמור.

האם הוכחה כוונה משותפת לסטות מההוראות ההסכמיות וליצור מחויבות נוספת של הנתבעת?
על מנת שנוכל לקבוע כי בפועל שינו הצדדים את הוראות ההסכמי העבודה והתקנון וחרגו מהן בהסכמה מכח התנהלותם (נוהג), עלינו לראות כי אכן בפועל היו הצדדים שניהם מודעים ל"נוהג" בפועל שכזה וכי מהתנהגותו של המעסיק ניתן ללמוד כי התחייב כלפי עובדיו לפעול על פי נוהג זה.
לטעמנו לא הוכיחו התובעים איזה מאלה. הפך הדברים מסתבר: העובדים לכל הפחות לא ידעו כי הם "זכאים" לזכויות הדירוגיות ויתכן אף באופן מפורש ידעו כי אינם זכאים להן . כמו כן בוודאי לא הוכח כי היתה כוונה מצד הנתבעת לסטות מהוראות ההסכמים הכתובים:
אמנם ,טען גליק מטעם התובעים (עמ' 7 ש7-14, עמ' 8 ש'13-20 :"היה ברור שהעובדים מקבלים את שכרם לפי מה שנקבע בתקנון אם חלים שינויים בהסכמים הקיבוציים, באופן אוטומטי הם מקבלים". ואולם לטעמנו אין מדובר בדבר שהיה "ברור" לעובדים או לנתבעת כלל וכלל, שהרי הוראות התקנון וההסכמים עצמם קבעו מפורשות אחרת. התובעים מדגישים בסכומיהם כי גליק היה מעורכי התקנון. אלא שדווקא בשל כך היה מצופה כי ידייק בטענותיו.
כך, ד"ר יאיר פז עובד מכון 25 שנה , חבר ההנהלה המורחבת ומרצה מאז 2009 מעיד על עצמו שהוא נחשב המומחה לקריאת תלושי משכורת (עמ' 15 ) והוא "גילה " רק באמצע שנת 2011, או למעשה , ערב עדותו- שלא קיבל במלואה את תוספת 2008 :"אומר לך רק ביום שישי לפני יומיים גיליתי שכשכתוב ב08 ' בתלוש שלי וגם אצל אשתי כתוב 08' זה אותו דבר , אך פתאום ראיתי שיש בסוגריים 1.5 ,זה בזכות שיחה עם בא כוחי הבנתי שאני המומחה הגדול לקריאת תלושים עד לפני יומיים לא ידעתי שבמשך שנתיים וחצי לא נתנו לי פעימה שנייה ושלישית".." יוער כי גרסתו של ד"ר פז שלפיה הוא מעיין מעת לעת בכתבי עת של אשתו המורה ומשם לומד על זכויותיו היתה לדידנו א. לא אמינה ב. גם אם נכונה, מצביעה על כך שהוא לא עקב כלל אחר זכויות ולא צפה לקבל דבר במשך שנים ולא סבר כי הוא זכאי לזכויות מורים כלשהן . אם היה ידוע לעובדים כי הם צמודים להעלאות שכר על פי הסכמים בדירוגים שלהם, הרי היו מודעים בזמן אמת לכך שהעלאות מסוימות לא שולמו ובוחנים אותן- מה שלדברי ד"ר פז עצמו לא נעשה.
אף עד התובעים מר ארי אקרמן (להלן: אקרמן) העיד (עמ' 33 ש' ): "ש': ידעת שיש לך בתלוש על תוספת 08'? .ת: אני מקבל תלוש אני מסתכל על השורה התחתונה". אקרמן גם טוען (עמ' 32) כי בשלב המו"מ לא ידע כלל כי הוא זכאי לתוספות מכח הסכמים קיבוציים.
וכך אומר טרנר בסוגיה זו:
ש. הצטרפת לכח לעובדים, ב09 היה צריך להיות פעימה שניה של הסכם 08' לגבי עובדי הוראה.
ת. כשאני מקבל תלוש משכורת.. אני מסתכל על נטו וברוטו, זה הדבר היחיד , קשה לי עד היום להבין את כל השורות בללוש המשכורת.." ( ע' 36)
וקודם לכן בעמ' 33:
ש. לא מקפיאים לך את השכר אלא מפחיתים, מעבר להפחתה השכר היה אמור להתעדכן בהתאם לה"ק (הסכם קיבוצי- שב"י)שניתנו
ת. בשלב זה לא ידעתי על המנגנון הזה. של תוספת במשכורת בבסיס הס"ק....
...
ש. אתה כנציג ועד לא ידעת שהשכר שלך בעבר היה צמוד לה"ק
ת. בשלב זה לא ידעתי. בשלב שהייתי בגישור"
והתובעת 7 בעדותה מתכחשת בכל מקרה לקיומן של תוספות דרוגיות מאז החלה בעבודתה ב2006- בניגוד גמור לטענת התובעים שבסיס הליך זה (ר' עדותה בסיפת עמ' 51- רישת עמ' 52)
אם כן, מתוך דברי עדי התובעים עצמם עולה בבירור כי הם כלל לא היו מודעים להצמדתם להסכמי הדירוגים. אם לא היו מודעים, ודאי לא היתה להם כוונה לקבל תנאי שכר אלה ובוודאי אינם יכולים לטעון לנוהג עליו יכולים היו להסתמך .
אם הנתבעת לא הודיעה על החלת התוספות מעת לעת לעובדיה, הרי שגילתה דעתה שלא התכוונה ליטול על עצמה התחיבויות כלשהן החורגות מעבר להוראות ההסכמים הכתובים.
בהעדר ידיעה של העובדים בדבר זכות שכביכול נולדה להם מכח "נוהג", בהעדר ראיה לכוונה של הנתבעת ליטול על עצמה מחויבות שכזו, אין מקום לומר שהיתה כוונה משותפת של שני הצדדים לחרוג מהוראותיהם המוסכמות של ההסכמים ושל התקנון, ולשלם גם התוספות הדירוגיות - ובלשון אחרת- לא הוכח קיומו של "נוהג".
ולא רק מתוך עדויותיהם של עדי התובעים לפנינו הובהר כי לא היו ידיעה, ודאי לא כוונה להחיל תשלום התוספות . מהות טענתם הנוספת בהליך זה לפיה סוגית התוספות כלל לא נדונה במו"מ לקראת הסכם קיבוצי ולא נכללה בו- היא שעומדת בסתירה פנימית לטענה בדבר קיומו של נוהג.
מטבע הדברים, מהלך של פניה לארגון עובדים ע"מ שייצג את עובדי הנתבעת , וקבלת היצוג , מחייב ים באופן טבעי כי שני הצדדים למהלך זה – העובדים (וועד העובדים) מחד גיסא, וארגון העובדים מאידך גיסא , ובטרם תערך פניה אל המעסיק , יבדקו ויעבירו נתונים זה לזה: העובדים ימסרו לארגון את כל הידוע להם ביחס לתנאי עבודתם. הארגון יבדוק מצידו מהם תנאי העבודה המקובלים בענף ויבחן ספציפית האם הוחלו אצל אותו מעסיק ו/או האם יש מקום לדרוש החלתם. הדבר מתחייב במיוחד כאשר עסקינן במו"מ ארוך שנמשך על פני יותר משנה כפי שארע בעניננו.
כאשר נחקרו עדי התובעים בסוגיות אלה , אישרו זאת למעשה: טרנר מאשר מפורשות כי מסר לכח לעובדים (כמצופה) הן את הסכם העבודה שלו והן את התקנון וכי נציגי כח לעובד ערכו "תחקיר" כדי להבין את מנגנוני תשלום השכר לכלל מגזרי העובדים בנתבעת (עמ' 36) . בלבן , אשר ניהל עבור העובדים את המו"מ מול הנהלת הנתבעת, ציין בעדותו כי ככלל וגם בעניין המעסיק הנוכחי כאשר כח לעובדים פועל לקבלת יציגות וטיפול בעובדים, הוא מקבל נתונ ים מהעובדים כולל הסכמים והתקנון. עוד אישר כי הוא מודע להסכמי מסגרת כלליים במשק (ר' עדותו בעמ 53 ש'25-עמ' 55 ש' 2).
מאידך , אקרמן אשר שמש חבר ועד העובדים מראשית 2010 ועד סופה ,כאשר נשאל אם הציג את הסכם העבודה שלו לכח לעובדים- התחמק מלהשיב לכך (עמ' 33 ש' 19) . כאשר נשאל האם לא נערך בירור בדבר הזכויות בין הוועד לבין כח לעובדים, טען שהתעסקו רק בהפחתה בשלב הראשון (דבר שבאופן ברור אינו מתיישב עם רשימת הדרישות המקורית למשל כפי שעולה מנספח ג' לתצהיר בלבן - קרי , אכן הנושא האקוטי היה ביטול ההקפאה ואולם מראש דובר גם על העתיד ומכל מקום לו אכן עסקינן בהקפאה של זכויות קיימות, הכרח היה כי הוועד יציף אי עדכון תוספות דרוגיות נכון לאותה עת – ובאותה עת כבר היו שתיים כאלה- תוספת 2008 ותוספת 2009)) . עוד טען כי הוא כביכול שימש כיו"ר ועד לזמן קצר בלבד (עמ' 33 ש' 6) - זאת בניגוד גמור לעובדות: אקרמן היה חבר הועד במשך שנה, בשלבים מהותיים- ההתארגנות עצמה, ההכרזה הראשונה על סכסוך עבודה וכן מו"מ מתמשך עם המעסיק.
שוכנענו איפוא כי נעשתה אותה בדיקה של תנאי השכר של כלל העובדים גם אם לא מיד בראשית ההתארגנות, הרי שלאחר מכן ולקראת המו"מ. העובדה כי הכללת התוספות הדרוגיות לא מצאה ביטוי בהסכם הקיבוצי באופן מפורש- כטענת התובעים עצמם, תומכת כאמור במסקנה כי לא היתה כל זכאות לכך כפי שהם עצמם ידעו היטב .
ראיות נוספות עמדו לפנינו, המצביעות על כי העובדים והארגון היציג לא סברו כי קימות זכויות לתוספות דרוגיות ואולם לא נעמוד עליהן בשלב זה. די באמור לעיל כדי להביאנו לכלל מסקנה כי התובעים לא הוכיחו לא חובה הסכמית לתשלום התוספות וגם לא נוהג המחיב את הנתבעת לשלמן. די בכך כדי לדחות התביעה.
עם זאת , ושמא שוגים אנו במסקנתנו זו נניח כי אכן היתה זכות לקבלת התוספות- זכות שנוצרה על אף הוראות התקנון ועל אף הוראות ההסכמים האישיים, מכח התנהלותן בפועל של הנתבעות עצמן.
משכך יש לבחון עמדות הצדדים בשאלה האם המו"מ בהסכם הקיבוצי וההסכם הקיבוצי עצמו מונעים מן התובעים העלאת טענות לזכויות אלה .

האם השתמע ממכתבי הקיצוץ ו/או מהמו"מ הקיבוצי ו/או מן ההסכם הקיבוצי ויתור על זכות לתוספות?
נקדים ונאמר כי גם בענין זה מקבלים אנו את עמדתן העקרונית של הנתבעות, אף שאיננו מקבלים את כלל טיעוניהן ש"בדרך" לטענה זו. במה דברים אמורים?

הודעת הקיצוץ ומכתבי הקיצוץ
לטעמנו אכן אין לא בהודעת הקיצוץ ו לא במכתבי הקיצוץ כל אמירה מפורשת כי יופסק קידום השכר לפי ההסכמים הקיבוציים. וכך העידה סיטרון (עמ' 63 ש' 7-8 )" ש:איפה יש ביטול תוספת שכר? ת: המילים האלה לא מופיעות כתוב כי השכר מוקפא ומקוצץ , משתמע מכך שאפילו תוספת אוטמטית לא תינתן"
עם זאת גם בהעדר דברים מפורשים, דומה כי עסקינן במובן מאליו : במסמכים אלה הודע על הקפאת הקידום בוותק ובדרגות ובנוסף לכך הודע לעובדים שהשכר החודשי יופחת ב7% . לו היתה הודעת הקיצוץ מסתפקת בהקפאת ותק ודרגה היה אולי מקום לסבור (אם מניחים אנו שהתובעים זכאים לתוספות הדירוגיות) שאין הכוונה להקפיא/לקצץ מעבר לכך בדבר, אלא שהנתבעת נקטה בצעד חריף הרבה יותר שהוא מעבר להקפאה- הפחתת שכר . כאשר מופחת השכר מאליו מובן שאין כל כוונה להעלותו על פי מנגנון כלשהו.
לא זו בלבד שהדברים הם בגדר המובן מאליו לעין חיצונית, אלא שכך גם העיד המנכ"ל קופר שעדותו היתה נאמנת עלינו, והתיישבה היטב עם מה שתואר ברישת פסק דיננו בדבר אופן העלאת הטענה לענין התוספות :
ש. אם אני קורא את זה יש את המילה תוספות השכר הנובעות, ממה הן נובעות וותק ושינוי דרגה. מה מבין המלל הזה יכול להוביל אותי בתור עובד לדעת שתוספות שמשולמות לי מזה שנים.
ת. בעקבות המכתב הזה לא שמעתי מעובדים שהם הבינו את המכתב אחרת ממה שהתכוונו, זה לא עלה אף פעם וזה היה ברור לכול הצוות שההקפאה בשכר מוחלטת וכוללת כל תוספות וזה היה ברור לכולם, ואם זה לא היה ברור לכולם הייתי שומע במשך 3 שנים משהו אחר, אבל לא שמעתי. אני חיי במכון והשיח מאוד טוב עם העובדים של המכון, גם עם החברים לוועד העובדים, הייתי שומע משהו, זה היה ברור לכולם.
לטעמנו, (ושלא בהתאם לאופן הפתלתל שבו ניסתה הנתבעת לנמק את התנהלותה), העובדה שהמכתב לא ציין מפורשות את התוספות הדירוגיות היא תוצאה של הבנתה כי בלאו הכי אין היא חבה בתשלומן, זאת נוכח הוראותיהם המפורשות של ההסכמים האישיים ושל התקנון. לא זו אף זו, בפועל נכון למועד כתיבת אותם מכתבי קיצוץ, כבר פעלה הנתבעת באופן זה- קרי היא לא שילמה את הפעימה השניה של הסכם 2008. העלאת הנושא במכתבי הקיצוץ היתה מבחינתה משום פתח להעלאת טענות שלא היה מקום להן ובבחינת יצירת משבר נוסף מעבר למשבר הכרוך בקיצוץ המחויב (לטעמה) בשכר.
ואולם, אף אם נניח כי במכוון לא התיחסה הנתבעת במכתבים אלה לתוספות הדירוגיות מחד גיסא , ואף אם נדמה כי בגדר ההקפאה והקיצוץ, נמצאת מכללא גם אי העלאה של השכר מאידך גיסא , עדיין ראוי כי תבדק טענת התובעים כי הם עצמם לא ידעו ולא הניחו כי יש כוונה שלא לעדכן שכרם בתוספות הדירוגיות, כשכאמור, הדברים לא נאמרו במפורש כלל.

המו"מ לקראת הסכם קיבוצי
בסכומי התשובה יוצאים התובעים חוצץ נגד הנתבעת באשר לטענות הסותרות לפיהן מחד לא היתה חובת תשלום התוספות ומאידך- היתה חובת תשלום והודע על הפסקתה בהודעת הקיצוץ . לענין זה נאמר טול קורה מבין עיניך- גם התובעים רצים רצוא ושוב בין שתי גרסאות- האחת: שידעו שמגיעות התוספות ושצריכות להשתלם (טענת הנוהג) . השניה: שלא דנו בהן בכל צורה שהיא במו"מ. כאמור, לדעתנו, הנושא לא הועלה מפורשות, היות והעובדים ונציגיהם לא סברו כי יש בידי העובדים זכות לקבל התוספות, וזאת לאחר בדיקה. (כך, כאשר מופיעה דרישת העובדים להצמדה לשכר האוניברסיטאי, אין טענה כי הם מבקשים זאת חלף הצמדה לדרוג עובדי הוראה).
עם זאת מצאנו כי בפועל בחרו הצדדים למו"מ הקיבוצי, הן בפניות אל הנתבעת והן בהדברות שבין העובדים לבין עצמם (ועד העובדים ו כח לעובדים)- להתיחס לסוגיית עדכון השכר ולא רק לסוגיית החזר הקיצוץ. התיחסות זו משמעה כי ההסכמות שבסופו של דבר גובשו בהסכם הקיבוצי הכילו את כלל הסוגיות- כולל את עמדות שני הצדדים ביחס לעדכון השכר- וגובשו מתוך התחשבות בהן. נדגים זאת:
בלבן צרף לתצהירו את נספח ג' , שהוא מסמך הכנה פנימי לקראת המו"מ עם הנתבעת . עיון בנספח ג' מעלה כי הסוגיות הופרדו לתתי קבוצות נפרדות. הקבוצה הראשונה הוגדרה "ענין הקיצוץ והקפאת הקידום" ובה נרשמו דרישות הנוגעות לקיצוץ החד צדדי שבצעה הנתבעת . קבוצת דרישות נפרדת הוגדרה בכותרת "שכר" ש כללה:
"1. להתחייב לשלם לעובדים המנהליים לפי טבלאות השכר המקובלות באוניברסיטאות- מח"ר ועובדים מינהליים. 2. להתאים את משכורות המרצים הפנימיים.. לרמות השכר המקובלות במוסדות אקדמיים .. 3. להתאים את רמת השכר ותנאי השכר למרצים מן החוץ לפי הסכם הסגל הזוטר באוניברסיטאות בארץ"
לטענת בלבן , עצם ההפרדה בין סוגיית החזר הקיצוצים לבין סוגיית השכר העתידי, והעובדה שבפרק הקיצוצים אין כל אזכור לשאלת התוספות הדירוגיות, מצביעה על כך שהעובדים ונציגיהם (וכנגזרת מכך גם הצדדים למו"מ) לא ח יברו בין אלה לאלה ולפיכך, כי בפועל לא ראו את אי תשלום התוספות כחלק מן הקיצוץ שבוצע.
איננו יכולים לקבל עמדתו אשר לטעמנו עומדת בניגוד להבנה הפשוטה של הדברים כפי שפורטה לעיל . ודוק- אמנם הדרישות בנספח ג' ביחס לעובדי ההוראה הן שונות מאלה שלהן נטען בהליך זה (הצמדה לשכר אקדמאי דווקא) ואולם עדיין מתוך דרישה 1 ברי כי העובדים ונציגיהם לא סברו כי ישנה הצמדה כלשהי לדירוג כלשהו - זאת בניגוד מוחלט לטענתם בהליך דנא.
עוד צרף בלבן כנספח ה' לתצהירו רישום שערך ארגון העובדים לגבי ההשלכות של ההקפאה והקיצוץ. רישום זה אכן אינו מתיחס להשלכה שיש להקפאה והקיצוץ על אי תשלום התוספות הדירוגיות. מסמך זה אמנם מצביע על כך שמבחינת העובדים סוגיית התוספות לא עמדה על הפרק באופן מפורש. עם זאת כך הדבר לאו דווקא כיון שהנתבעת לא העלתה זאת על נס במכתבי הקיצוץ, אלא גם כיון שגם התובעים לא ראו בה סוגיה רלבנטית לטענות נ' הקיצוץ, מהטעמים שתארנו.
כך מתברר גם מתוך ההתכתבות שבין העובדים ונציגיהם: ביום 14.9.2010 שלחה נציגות העובדים עדכון לכלל העובדים בדבר התפתחות המשא ומתן (חלק מנספח 12 לתצהיר סיטרון) כדלקמן:
"בדחיפות מיידית אנו דורשים את הפסקת הקיצוץ במשכורות שהפעילה ההנהלה באופן חד צדדי במשכורות העובדים מאז יולי 2009 , והחזרתם של הכספים שנוכו כולל ריבית והצמדה. העלות המשוערת לתקציב הנוכחי בגין הפסקת הקיצוץ היא 840,000 ש"ח בערך ;העלות המשוערת של החזרת הכספים שנוכו (עלות חד פעמית) היא בסביבות 650,000 ₪
על רקע המצב העגום של חלק ממשכורות העובדים, אנו גם דורשים את העלאת שכרם של עובדי סגל ההוראה במכון שכטר ובבית המדרש לרבנים.,. והבטחת מנגנון של הצמדת המשכורות של כלל עובדי העמותות ומניעת שחיקת שכרם".
מדוע זה מצאה לנכון נציגות העובדים לדרוש גיבושו של מנגנון של הצמדת המשכורות ומניעת שחיקה, אם כדאליבא דתובעים היום, ממילא היה אמור להיות שכרם מעודכן בהתאם להסכמים הקיבוציים במשק? ויודגש -במועד כתיבת עדכון זה של נציגות העובדים כבר נחתמו מספר הסכמים קיבוציים, שאת פירותיהם מבקשים לעצמם התובעים בתביעתם נשוא תיק זה.
ראיה נוספת לכך שהמו"מ אכן נגע בשאלת עדכון השכר ולא רק בקיצוץ, וזאת מתוך מודעות לתוספות השכר הציבוריות, אך מתוך הבנה כי לעובדים אין זכות להן, עולה מפגישה שהתקיימה ביום3.6.2011 (נספח 11 לתצהיר סיטרון) כשבועיים טרם חתימה על ההסכם הקיבוצי. מתוך מסמך זה עולה כי ארגון העובדים ידע שהעובדים לא מקבלים עדכוני שכר באופן שוטף מכוח ההסכמים במשק. וכך מציין בלבן:"יוני: במגזר הציבורי נתנו 7% ופה לא נתנו"
ביחס לאמירה זו שבמו"מ מובנת לנו עמדתה של סיטרון כאשר בח"נ מעידה (עמ' 63 ש'22-25):
"אני מוכנה להרחיב אם אתה רוצה , שאומר לי יוני בלבן איך את רוצה כי הסכמי שכר בגובה 7% במשק לא ינתנו פה ואנו נסכים לתקופת הסכם ארוכה הוא מדבר איתי על הסכמים שניתנו במשק, לרשום בתצהיר לא ידעתי זה שקר."
וכבר שנה קודם לכך, בפגישה מיוני 2010 נרשם בפרוטוקול " הועד דרש שדרוגי השכר (מח"ר, מינהלי וכו') ייושמו לגבי כל העובדים והעובדים יזכו להעלאות שכר כמקובל במשק."(נספח 5 לתצהיר סיטרון).
ועוד ביטוי לכך שסוגית העלאות השכר עמדה על הפרק, גם אם לא מתוך התיחסות ספציפית לתוספות הדרוגיות מצינו בסעיף 6 לנספח 10 לתצהיר סיטרון "מכתב אל חברי הוועד המנהל של מכון שכטר מאת ועד העובדים 'עמותות שכטר' מיום 19.11.10 "מאחר שבמרכז ההסכם הנוכחי עומדים העניינים של הפסקת הקיצוץ והחזרתו ,ומאחר שההסכם מנציח הקפאה של שכרם של רוב העובדים הגיוני הוא שההסכם יחתם לתקופה קצרה. אנו מודעים לצורך של תקופה של רגיעה , ומוכנים להתחייב ל'שקט תעשייתי מורחב' לתקופה מוגבלת".
גם לאחר ההכרזה השניה על סכסוך עבודה, וכחודשים לפני חתימת ההסכם הקיבוצי, מודיע ועד העובדים לעובדים ב"עדכון 24" שכותרתו "שאלות ותשובות בנוגע למשא ומתן עם ההנהלה –אפריל 2011 " (נספח 17 לתצהיר סיטרון): " ...הסכם קיבוצי למשך חמש שנים (עד2016) פירושו הקפאת תנאי שכר לפי הרמות של 2008 -2009 לתקופה של 8 שנים וזאת בזמן שתנאי השכר במשק עלו בשנים האחרונות וצפויות עליות נוספות בעתיד , כמובן שאין לחתום על הסכם שיביא להקפאת השכר לתקופה ארוכה. ... אבל מתוך הענות לדרישתה של ההנהלה מאז סדרת הפגישות של מו"מ במשך 2010 נענה הוועד לצמצם את דרישותיה לענייני הפסקת הקיצוץ והחזרת הכספים שנוכו בלבד."
גם אקרמן מאשר (עמ' 31) כי לכתחילה הצטרף למאבק גם על מנת להביא לשיפור תנאי השכר (מעבר להחזרת הקיצוץ ותיקון ההקפאה.
הבאנו דוגמאות בלבד וישנן עוד שכאלה, ואולם לטעמנו די באמור כדי להצביע על כך שאף אם סוגית אי תשלום התוספות הדרוגיות לא הועלתה על הפרק מסגרת המו"מ הקיבוצי כשלעצמה, הרי שהדבר נעשה מתוך מודעות לכך שניתנו במגזר הציבורי תוספות דרוגיות מצד אחד , ומתוך הבנה שסוגיית שיפור השכר תידון בהמשך – לקראת חתימת הסכם קיבוצי נוסף, מצד שני.
גם אם נניח לטובת העובדים ונציגיהם, כי לא העלו במסגרת המו"מ את סוגיית הפסקת עדכון התוספות הדירוגיות באופן ספציפי רק בשל כך שהן לא הועלו מפורשות ע"י הנתבעת במכתבי הקיצוץ ולכן לא סברו כי יש צורך לדון בהן (ולא כיון שידעו שאין להם זכויות מוקנות לקבלתן)- עדיין מתוך התנהלותם עולה הבנה ברורה כי האפשרות להעלאת השכר אינה סוגיה העומדת על הפרק בעת המשברית שבה נוהל המו"מ והיא תושאר להמשך הדרך. (ואכן אין חולק כי שאלת מנגנון עדכוני השכר נדונה בהסכם הקיבוצי המאוחר יותר וייתרה כאמור את טענות התובעים בהליך זה ).
יוסף עוד כי מצאנו ממש גם בטענות הנתבעת לפיהן המו"מ התנהל לא רק במישור של זכויות אלא גם במישור של עלויות, קרי בין הצדדים הועברו תחשיבים והערכות של עלויות ההסכמות, וההסכם הקיבוצי התגבש גם מתוך הבאה בחשבון של עלותו אל מול יכולותיה של הנתבעת באותה עת. במובן זה, הסכמת העובדים ונציגיהם לתנאי ההסכם על רקע הידיעה בדבר עלויותיהם, מהווה גם הסכמה לסך עלות כוללת של התוספת לשכר העובדים בתקופת ההסכם הקיבוצי. העלאת טענות לזכאות לסכומים אחרים בהתבסס על טענות אחרות מאלו שנדונו בהסכם הקיבוצי, חותרת תחת ההסכמה הכלכלית שביסודו. (ור' לענין זה מכתב גולינקין מ7.11.11 –בתוך נספח י' לכתב התביעה).

ההסכם הקיבוצי
כאמור, בהסכם הקיבוצי נכלל סעיף מצוי זכויות ולפיו: "הסכם זה מהווה מיצוי מלא ומוחלט של כל תביעות הצדדים בגין תקופת ההסכם, והם לא יעלו טענות ו/או דרישות כלשהן האחד כנגד משנהו במהלך כל תקופת ההסכם." לשונו של הסעיף ברורה וממנה עולה באופן חד משמעי וכולל כי ההסכם סילק כל טענה מכל סוג ביחס לזכות כלשהי למשך תקופת ההסכם . למעשה אין לשון הסעיף דורשת כל פרשנות והיא מובנת מתוכה. ממנה מתחייבת המסקנה כי התובעים מנועים מהעלאת כל טענה לזכות לתוספות הדרוגיות עד תום תקופת ההסכם הקיבוצי, טענות כגון אלה שהועלו בהליך זה. לענין זה מקובלות עלינו ההפניות לאסמכתאות המשפטיות אליהן הפנתה הנתבעת בסעיפים 78-79 לסכומיה.
מעבר לנדרש- נוכח הרקע לחתימת ההסכם שפורט לעיל, סבורנו כי ברי שגם אומד דעת הצדדים היה אכן, למצות את כל הטענות והדרישות לאותו מועד (ועל כן עמד כח לעובדים על כך שתקופת ההסכם לא תהיה ממושכת). אין לומר לכן, כפי המשתמע מטיעוני התובעים ,כי ההסכם הקבוצי לא מיצה את הזכות לתוספות מכיון שכלל לא עסק בהן.
נדגיש: לטעמנו, גם אם אף אחד מן הצדדים לא נתן דעתו בעת המו"מ לתוספות הדירוגיות, עדיין התכוונו שני הצדדים להסדיר את כלל סוגיות השכר בהסכם הקיבוצי, ואין מקום בדיעבד לאפשר למי מהם לשנות מעמדתו .
אם לא די בכל אלה נוסיף: כח לעובדים- הצד להסכם הקיבוצי, אשר ודאי יודע מה היה אומד דעתם המשותף של הצדדים ואשר יכול היה לנקוט בהליכים קיבוציים מתאימים- בחר שלא לנקוט בהליך במישור הקיבוצי ל"אכיפת" הזכאות לתוספות הדרוגיות ו/או להכרזה על סכסוך בשל אי תשלומן. הדברים מדברים בעד עצמם.
גם העובדה שבמשך כשנה וחצי לא הועלתה כל טענה בנדון , וגם כאשר הועלתה ע"י טרנר וקבלה מענה, נזנחה בפועל למשך תקופה ממושכת נוספת, עד חלוף שנתיים מאז חתימת ההסכם הקיבוצי, מצביעה לא רק על שיהוי, אלא מהווה אינדיקציה לידיעה המצויה בפועל בידי התובעים ונציגיהם, לפיה אינם זכאים לתוספות.
בטרם סיום דיוננו בסוגיית הזכאות לתוספות מצאנו מקום להתיחס לנטען בפרק ד' לסכומי התובעים, שם מעלים הם טענה חדשה שזכרה לא בא בכתב התביעה. לטענתם החלטתה החד צדדית של הנתבעת שלא לשלם עוד תשלומי תוספות דרוגיות היא בגדר שינוי בתנאי העבודה שעליו לא ניתנה הודעה בהתאם להוראות חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה(תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה) התשס"ב-2002. כאמור, טענה זו מהווה הרחבת חזית ואין מקום להדרש אליה. עם זאת נוסיף ונאמר כי נוכח מסקנתנו לגבי לשון ההסכמים והתקנון, הרי שאין לומר כי אי תשלום התוספות מהווה שינוי של תנאי העבודה.
בנסיבות הענין מצאנו שאיננו נזקקים להדרש לשאלה האם וכיצד יש מקום לבטא תשלומים חד צדדיים של מעסיק לעובדיו ללא התחיבות לכך נוכח הוראות החוק האמור.
נוכח כלל מסקנותינו אנו דוחים את תביעת התובעים לתשלום התוספות.

אשר לטענה לפיצוי בגין חוסר תום לב
טענות התובעים ככל שנוגעות לאופן ניהול המו"מ הקיבוצי (בחוסר תום לב בהעלמת סוגיית התוספות הדרוגיות) ודאי אינן יכולות לעלות על ידן, אלא ע"י הצד למו"מ הקיבוצי. ככל שהטענות נוגעות לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א-1971- לא זו בלבד שהטענה הועלתה לראשונה בסכומים ומשכך יש להתעלם ממנה, אלא שאף אינה מצביעה על כל סעיף ספציפי בחוק האמור מכוחו נצמחת הזכות הנטענת. לכך יוסף כי פיצוי בגין חוסר תום לב אין מקורו בחוק האמור. ככל שהדבר נוגע לחוק הודעה לעובד –ר' האמור לעיל.
יאמר עם זאת, כי גם ככל שמדובר בצעד וולונטרי של המעסיק כאשר מחליט מעת לעת להוסיף שכר לעובדיו (כפי שהוסף במגזר הציבורי), ראוי כי הדבר יעשה בשקיפות ותוך יידוע העובדים על כך. יש טעם לפגם בכך שתוספות שונות שולמו במהלך השנים ללא כל יידוע (כולל הפעימה הראשונה של תוספת 2008). עם זאת, משקבענו כי לא היתה זכאות לתוספות, איננו מוצאים מקום לפסוק פיצוי בגין חוסר תום לב דווקא ביחס להעדר יידוע על אי תשלום התוספות. לכך יוסף כי נוכח מסקנותינו דלעיל, באשר לאופן בו בחרו התובעים להעלות טענות בדיעבד ולאחר חתימת ההסכם הקיבוצי, הרי שהתנהגות פגומה מצאנו גם אצלם. בנסיבות אלה אין לטעמנו מקום לפסיקת פיצוי בגין חוסר תום לב. טעם לפגם שמצאנו בהתנהלות הנתבעת –דווקא זו שקדמה למכתבי הקיצוץ -יבוא לידי ביטוי בסוגיות ההוצאות בהליך זה.
לפיכך נדחית התביעה ברכיב זה.

תוספת מכון שכטר
התובעים טוענים כי מי מביניהם שהם חברי הסגל האקדמי במכון שכטר, זכאים ל"תוספת מכון שכטר" שהיא תוספת כפי שהוגדרה בתקנון ה סגל האקדמי מ2005 (נספח כו לכתב התביעה). עיון במסמך זה מעלה כי נקבע בו כי שעור תוספת שכטר שונה בין סוגי המרצים השונים וכי " תוספת מכון שכטר תגדל בשעור תוספת היוקר בכל עת שתשולם תוספת היוקר ". התובעים מבקשים כי התוספת תעודכן בשיעור תוספת היוקר מחודש מרץ 2004.
בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי התביעה לתשלום תוספת היוקר התיישנה וכי מכל מקום כל תוספות היוקר שולמו במלואן.
אמנם, בסכומי הנתבעת אין כל התיחסות לרכיב תביעה זה. למרות זאת ואף מתוך עיון בטיעוני התובעים נוכח כתב ההגנה ואף בלעדיו, איננו מוצאים אפשרות לקבל התביעה: אף אחד מעדי התביעה לא התיחס בתצהירו לטענות לענין זה ומשכך למעשה לא נעשה דבר כדי להוכיחן (ובכלל זה גם לא צירוף נספח כו האמור לתצהירי התובעים); הוכחה כאמור מתבקשת נוכח טענת ההגנה כי בפועל שולמו תוספות היוקר. לענין זה וכדי להצביע על הזכאות היה על התובעים , לפחות, להראות תלושי שכר מהמועדים שלפני ולאחר תוספת היוקר האמורה, כדי לסתור גרסת הנתבעת. זאת לא נעשה; אף אם יש מקום שלא לשעות לטענת ההתישנות, שכן יש מקום לסבור כי הזכות להעלאת השכר על פי תוספת היוקר מתחדשת מדי חודש בחודשו, הרי עדיין לא הוצגה כל אסמכתא לטענה כי היתה זכאות להצמדה לתוספת היוקר במועד נתינה. היינו- בעת שניתנה תוספת היוקר במרץ 2004 טרם נכנס לתקפו תקנון הסגל האקדמי האמור. טענת התובעים בסכומיהם כי ההצמדה האמורה נכללה גם בתקנון שקדם לו, מ2001, נטענה בעלמא שכן התקנון האמור כלל לא הוצג- לא במסגרת כתב התביעה ובוודאי לא כראיה. משכך , לא ברור קיומה של עילת תביעה בענין זה נכון למועד תשלום תוספת היוקר מ2004 .
נוכח אלה דין התביעה ברכיב זה להדחות.

תביעת התובעת 2 דנה מעלומי לתשלומי קרן השתלמות
לטענת התובעים בכתב התביעה, לא בוצעו עבור התובעת 2 הפרשות לקרן השתלמות כמצוות התקנון והיא עתרה לתשלומן או תשלום שווין על פי תחשיב שצורף המתיחס לתקופה שמאז תחילת עבודתה ועד הגשת התביעה . בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי הגב' מעלומי החלה לעבוד בנתבעת בחודש אוקטובר 2010 וסוכם עמה מפורשות כי לא תהא זכאית לתשלומים לקרן השתלמות. רק לאחר שנתיים הוסכם על ביצוע תשלומים אלה והיא קיבלה אותם .
בסוגיה זו לא הובאו כל ראיות שהן (ובכלל זה גם לא תצהיר התובעת 2), אף לא נוכח טענות הנתבעת בכתב ההגנה. ודוק- אף אם נקבל שהוראות התקנון שהוגש כראיה הוכחו, אין די בכך. על התובעת היה להראות כי אין ממש בטענות ההגנה- קרי כי לא הובהר לה כי לא תקבל הפרשות לקרן השתלמות. לא על הנתבעת להוכיח גרסת ההגנה אלא על התובעת להוכיח גרסתה שלה ורק ככל שהובאו ראיות לטיעוני התובעת, על הנתבעת להתמודד עמן. נדגיש כי כאמור מעלה, ס' 2 לתקנון קובע כי הוראות הסכמים אישיים יגברו על הוראותיו. מכאן שהיה על התובעת 2 , לכל הפחות, להראות כי אין בהסכם האישי עמה כל סעיף השולל הזכאות לקרן השתלמות באופן שהיה מקנה לה זכות מכח התקנון. זאת לא נעשה.
בנסיבות אלה אין מנוס מדחיית התביעה ברכיב זה.

סוף דבר
התביעה על כלל רכיביה נדחית.
בנסיבות שתוארו בסעיף 65 לעיל, ונוכח המצב לפיו לא הובהר לעובדי הנתבעת לכתחילה מה טעם ואופן תשלום התוספות הדרוגיות כאשר אלה כן שולמו, מה שיצר אי בהירות, לא מצאנו מקום לחייב התובעים בהוצאות הנתבעת בהליך זה . זאת כיון שבלא לגרוע מחלקם של התובעים בניהולו ובהוצאות שנגרמו , הרי שבמקור הדברים, יד היתה לנתבעת במצב שנוצר.

ניתן היום, כ' סיוון תשע"ח, (03 יוני 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

יוחנן בלכר, עובדים

שרה ברוינר ישרזדה, שופטת

תמר סליימן, מעסיקים