הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים ס"ע 49975-01-16

בפני:

כב' השופטת שרה שדיאור
נציג ציבור (עובדים) מר יובל הילב
נציג ציבור (מעסיקים) גב' תמר סליימן

התובעת
סיגלית ליבה ת.ז. XXXXXX935
ע"י ב"כ: עו"ד עמית חלמיש
-
הנתבעת
המרכז לטניס בישראל (אי.טי.סי.) (חל"צ) חברות 520041831
ע"י ב"כ: עו"ד רם לוי ועו"ד קרן שור

פסק דין

לפני בית הדין תביעתה של התובעת להכרה בזכויות המגיעות לה בגין יחסי העבודה שהיו בין הצדדים לאורך שנים ארוכות, לרבות שעות נוספות, פיצויי פיטורים, דמי הבראה, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, השלמת הפקדות לתגמולים ולפנסיה, פיצויי בגין העדר ביטוח אובדן כושר עבודה, לשון הרע, פיצויים בגין הפרת חוזה, פיצויי הלנת שכר ופיצויים בגין פיטורים שלא כדין.

הנתבעת טוענת כי יחסי העבודה בין הצדדים היו תקינים ו התובעת התפטרה מרצונה החופשי לקראת תום תקופת החל"ת שניתנה לה לפי בקשתה. פרט לכך שולמו שאר זכויותיה.

העובדות
.1 שכרה האחרון של התובעת עמד על 8,000 ₪.
.2 התובעת סיימה את עבודתה בפועל אצל הנתבעת ביום 31.01.14 ויצאה לחל"ת ממנו לא שבה.
.3 התובעת עברה להתגורר בתל אביב בתקופת החל"ת .
.4 התובעת קיבלה בונוסים ותנאים נלווים בגין עבודתה.
.5 הנתבעת הפרישה לתובעת תשלומים לפנסיה כבר בשנת 89'.
.6 התובעת קיבלה פדיון חופשה והבראה בתלוש גמר חשבון בחודש 7/2015 ( בכפוף לפלוגתא 17 מיום 18/5/17 בדבר שיעור ההפרשים (.

המחלוקת
.1 מה היה שכרה הקובע של התובעת. האם שכרה האחרון של התובעת כולל גמול גלובאלי בגין שעות נוספות .מה היה היקף משרתה ואופן תשלום שכרה של התובעת לפני ואחרי שנת 2003. האם שכרה של התובעת הועלה מאז שנת 2008.
.2 האם התובעת זכאית לפיצויי פיטורים . לעניין זה האם הנתבעת התפטרה מיוזמתה והאם הנתבעת התחייבה כלפי התובעת לשלם פיצויי פיטורי גם בהתפטרות.
.3האם יש לחשב את רצף עבודתה של התובעת החל משנת 86 ' או משנת 1984 .
4. האם התובעת עבדה שעות נוספות ובאיזה היקף. או שמא התובעת עבדה בתפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון.
5. האם התובעת קודמה לתפקיד מאמנת הישגית בשנת 2008 או במאי 2009.
6 .האם הנתבעת הפרישה לתובעת את מלוא הסכומים לפנסיה, לקופות גמל ולקרן השתלמות.
7. האם התובעת פנתה להנהלת הנתבעת בטענה כלפי תנאי שכרה, ואם לא מדוע.
8.מה היה היקף שעות העבודה של התובעת כמאמנת) ללא קשר אם עבדה בשעות נוספות אם לאו(
9. האם הנתבעת הייתה מחויבת להפריש לתובעת כספים בגין פיצויים לפני תחולת החוק בשנת 2008.
10. האם התובעת זכאית לתשלום שעת הנקה והאם פנתה בבקשה לקבל שעת הנקה.
11. האם התובעת זכאית לתשלום הפרשי פדיון חופשה והבראה מעבר לאלו אשר שולמו לה בתלוש גמר החשבון מחודש 7/2015.
12. האם התובעת הוטרדה טלפונית ע"י הנתבעת לאחר סיום עבודתה.האם התובעת זכאית לפיצוי בגין נזק שאינו נזק של ממון בגין כך.
.14 האם התובעת קיבלה הודעה בכתב על תנאי עבודתה.

הכרעת הדין

נסיבות סיום העסקת התובעת, האם הייתה הבטחה לפיצויי פיטורים
בתאריך 31.1.14 יצאה התובעת לבקשתה לחל"ת, לתקופה בת שנה. בתחילת שנת 2015 פנתה התובעת לנתבעת והודיעה לה כי מאחר והיא איננה עומדת בעומס הרב של העבודה אצל הנתבעת לא תוכל להמשיך בעבודתה.
התובעת טוענת כי שינוי מקום מגוריה (לתל אביב), ושעות העבודה הרבות הן אלו שהקשו עליה להמשיך בעבודתה תוך כדי הדאגה לצרכים של בנה . עוד היא טוענת כי לו הנתבעת הייתה משלמת לה את מלוא התשלום בעבור השעות הנוספות , במועדן, לא הייתה נקלעת התובעת לקשיים.
הנתבעת טוענת שיחסיה עם התובעת לאורך כל התקופה היו תקינים, וכי אפשרה לתובעת לצאת לחל" ת לתקופה בת שנה ולחזור לעבודה. אף אפשרה לתובעת לעבוד באחד משלושת מרכזי הטניס הנוספים אשר ממוקמים סמוך למקום מגוריה החדש (ראה נספח 6).
בתצהיר התובעת נאמר ביחס ליציאה לחל"ת כי:" היה ברור שאני יוצאת לחל"ת לשנה ובמידה ולא אצליח להסתדר עם הילדה ישלמו לי פיצויי פיטורים" . ובנוסף "תשמר לי האפשרות להחליט לאחר החל"ת אם אחזור או אקבל פיצויים, והוא הסכים (מר גלי)".
הצדדים הפנו לנספח י"א בקשת החל"ת (להלן: בקשת החל"ת) שזו לשונו- :"
ירושלים 26.1.2014
לכבוד: מר דני גלי, מנכ"ל המרכז לטניס בישראל
הנדון: יציאה לחופשה ללא תשלום (חל"ת) לסיגלית ליבה
דני הגלי היקר והנכבד,
בהמשך לשיחות שניהלתי בתקופה האחרונה עם מוריס אוחיון, מנהל המרכז לטניס בישראל – ירושלים הנני מבקשת להודיע על מועד החופשה המבוקשת.
כידוע לכם הנני עובדת במרכז לטניס בישראל – ירושלים החל מפברואר 1986.
בקשתי היא לאשר לי חופשה ללא תשלום (חל") מתאריך ה – 1.2.2014 לתקופה של שנה.
כפי שסיכמנו אני מבקשת שבתקופת חופשתי ( חל"ת) תשמרנה זכויותי וכן זכאותי לפיצויים בהתאם לתקופת שירותי במרכז לטניס בישראל.
אודה מאד בעד אישורך בכתב בהקדם האפשרי.
בתודה ובכבוד רב, סיגלית ליבה, מתאמת הישגית ירושלים."
בנספח י"א, מוצג מכתב האישור בדבר היציאה לחל"ת – מיום 29.1.2014. בו נכתב כך :
"לכבוד גב' סיגלית ליבה
הנדון: יציאה לחל"ת
בקשתך לצאת לחל"ת ביום 1.2.2014 ועד יום 31.1.2015 מאושרת.
לתשומת לבך, בתקופת החל"ת, לא תהיי זכאית לכל תשלומים או הטבות מהבחרה ובכלל זה, שכר, הפקדות לקופות, דמי הבראה וצבירת ימי חופשה, וכי תקופה זו לא תימנה במניין הוותק הכללי שלך. אנא צרי קשר עם הקופות על מנת להסדיר המשך הפקדות על ידך או קבלת ייעוץ באשר לזכויותייך.
על פי הדין, בחודשיים הראשונים לתקופת החל"ת, המרכז ישא בתשלומים למוסד לביטוח לאומי וביטוח בריאות עבורך, כאשר חלקך יינכה ממך עם ובמידה ותחזרי לעבודה בתום תקופת החל"ת. לתשומת לבך כי עלייך להסדיר באופן ישיר את התשלומים למוסד לביטוח לאומי החל מהחודש השלישי לחל"ת.
לתשומת לבך כי איננו מתחייבים כי בתום תקופת החל"ת, תוכלי לחזור לתפקידך במרכז או כי ימצא עבורך תפקיד אחר והנושא ייבדק עם תום החל"ת. הדבר רלוונטי גם במידה ותפני בבקשה לקצר את החל"ת, מכל סיבה שהיא.
ככל שיש ברשותך ציוד של החברה, הינך מתבקשת להחזירו באופן מיידי.
בברכה,
....
הריני לאשר הבנתי והסכמתי לאמור לעיל.
סיגלית ליבה"(דגש ש.ש.)
זהו מכתב מודפס.
על מסמך זה בכתב ידה של התובעת נרשם – "אם במהלך החל"ת או בסיומו אצתרך לקחת פיצויים במקום תפקיד, אהיה זכאית למלוא הפיצויים בהתאם למגיע לי ביום צאתי לחל"ת סיגלית ליבה"
לצידו של כתב יד זה נרשם בכתב יד אחר "הערה לא אושרה על ידי ולא על דעתי , דני". לא הוכח בפנינו מתי נכתבו כתבי היד הללו.
הנתבעת לא הביאה לעדות את מר דני הגלי או את מר אוחיון שהיו באותה תקופה במרכז הטניס ומעורבים בעניינה. העובדה כי שניהם אינם עובדים עוד במרכז, אין בה כדי למנוע הבאתם כעדים. לא הוכח שנעשה נסיון להביאם. מנגד גם התובעת לא טרחה להביאם אף שאינם עובדי הנתבעת עוד ואינם מחוייבים לנתבעת. עניין זה יפעל לחובת ה תובעת דווקא מחמת שנטל ההוכחה בדבר זכאות לפיצויים על כתפיה , ומאחר ונסיבות תוספת כתב היד על מכתב הנתבעת לא יכלו להתברר עד תומם ללא עדותם וגם טענת ה"הבטחה" שטענה התובעת לא נתמכה במסמכים .
באשר לתוספת בכתב יד שעל נספח יא' העידה התובעת: " לאחר שקיבלתי את הטופס, הוספתי עליו את הסיכום עם מר גלי, חתמתי ושלחתי חתום למייל של מר גלי ויצאתי לחל"ת" (דגש ש.ש.) עוד מוסיפה כי "הנתבעת קיבלה בהתנהגות את הצעתי שנכתבה על מכתב היציאה לחל"ת"." דהיינו, באישור הראשון של הנתבעת אין כל התחייבות לפיצויי פיטורים.
עד הנתבעת העיד : "התובעת רשמה בכתב יד (ובגוף ראשון), על גבי מכתב תשובת מנכ"ל הנתבעת, תוספת אשר לא אושרה על ידי איש מן מהנתבעת ובאופן חד צדדי, כל אימת שלא תחזור מן החל"ת, ובסמוך לכך נרשם בכתב יד ע"י הנתבעת כי התוספת לא אושרה "(דגש ש.ש.)
בחקירתה הנגדית ציינה:" קיבלתי את המכתב אך לא הסכמתי לו, סיכמתי בכתב יד את מה שסיכמתי עם דני בכתב יד. המכתב היה מנוגד למה שסיכמנו עליו " (ע' 5 ש' 22 ). התובעת מעומתת עם גרסתה שכן המכתב יצא אחרי ההסכמות ובכל זאת אין בו דבר על פיצויים והיא מאשרת שזה המכתב שקבלה (ע' 5 שורה 26,30). בכך מאשרת את גרסת הנתבעת שהתוספת היא משלה, חד צדדית.
גם לו הוסיפה התובעת בכתב יד בטרם חתמה, אי אפשר להתעלם מכך שבכתב יד כתוב שהעניין לא אושר על ידי מישהו אחר. לכך יש להוסיף את המייל של עו"ד אפרת דויטש מיום 22.2.15 הדוחה את הזכאות.
במכתבה מיום 26.1.2014 מציינת התובעת כי היא מבקשת שתשמרנה זכויותיה לפיצויים, ולא מציינת זכאות לפיצויי פיטורים בכל מקרה.
יתר על כן, הגם שמר דני גל לא הובא להעיד מטעם התובעת , הרי שבמייל מטעמו מיום 22.2.15 (נספח 6) לתצהיר הנתבעת, פונה דני לסיגלית במילים אלה: "
"
נוסח חד משמעי , שאינו משתמע לשתי פנים. יש אם כן אינדיקציה במזמן אמת של ג רסתו של דני בתום שנת החל"ת כי לא הייתה הבטחה לפיצויים וככל שתחליט לא לשוב לא תהא זכאית להם. דני משאיר את ההחלטה בידה.
ההתכתבות של עו"ד אפרת דויטש (נספח י' לתצהיר התובעת) מיום 26.1.14 מחזקת את גרסת הנתבעת כי רק אם לא ימצא לה תפקיד תהא זכאית לפיצויי פיטורים.
מאחר ואת הבקשה לחל"ת הדפיסה התובעת לכתחילה, הוכחה טענת הנתבעת כי כתב היד הוסף באיחור ולא במסמך המקורי. מכל מקום המכתב של דני ו המייל של גב' דויטש , מאותה עת, מאששים את גרסת הנתבעת כי לא הייתה הבטחה כגון זו. הנתבעת הסכימה לשלם פיצויים רק ככל שלא יהיה תפקיד להציע. הנתבעת הציעה לתובעת לחזור לירושלים או בחירה מתוך שלושה מקומות אחרים בסמוך למקום מגוריה.
הוכח כי היציאה לחל"ת הייתה מי וזמת התובעת וגם ההודעה על סיום עבודתה .
התובעת טענה כי המכתב (מכתב ישן מתקופה מוקדמת), מיום 13/1/09 מצביע על שלילת זכויות(המקים זכות לפיצויים) . אין לקבל טענה זו. המכתב נזנח, לאחר מכן המשיכה לעבוד שנים, בתנאים מיטיבים, שכרה הועלה ולא נקטה כל פעולה בעניין במהלך השנים.
בתצהיר התובעת מציי נת מפורשות כי בתחילת 2015 הודיעה לדני שאין בכוונתה לחזור למקום עבודתה ( סע' 42).
על כן הוכח כי נ יתנה לתובעת הזדמנות לקבל תעסוקה אחרת אצל הנתבעת בשלושה מקומות הקרובים למקום מגוריה חלף ירושלים .
נספחים 7-8 לתצהיר הנתבעת מעלים כי שוחררו לתובעת כל הקופות שאינן פיצויים ואף נערך גמ"ח לחופשה והבראה. דהיינו הנתבעת שילמה את מה שהיה נכון לשלם בעניין זה.
הוכח כי התובעת פנתה מיוזמתה ומרצונה החופשי לנתבעת בבקשה לס יים את העסקתה בנתבעת. מצד הנתבעת לא הופעלו לחצים כדי לסיים את ההתקשרות בין הצדדים.
המקרים בהם פיצויים הפיטורים יעמדו לרשותה של התובעת על פי חוק הם: במידה והנתבעת החליטה שלא לקבל את התובעת בחזרה לעבודה בתום תקופת החל"ת. או במידה והתובעת התפטרה ממקום עבודתה כדי לטפל בילד שטרם מלאו לו 9 חודשים (סעיף 7(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג- 1963). המקרה דנן לא עולה בקנה אחד עם הוראות חוק אלו.
בקשת התובעת להעמדת פיצויי הפיטורים לרשותה גם במקרה ולא תשוב לנתבעת לא אושרה ע"י הנתבעת. לא הוכחה הבטחה. גרסת התובעת נסתרה. הוכחה גרסת הנתבעים.
נוכח כל המסמכים, מרביתם מזמן אמת, לא הייתה הבטחה לפיצויי פיטורים "בכל מקרה של עזיבה". הנתבעת התנתה את הפיצויים למקרה של אי מתן תפקיד. בפועל הוצע לתובעת לשוב לתפקידה בירושלים או לסניפים אחרים. משכך לא קמה לתובעת זכות לפיצויי פיטורים עת עזבה מרצונה, חרף השנים הרבות בהם עבדה.
התביעה לפיצויי פיטורים ולהלנת פיצויי פיטורים – נדחית.

מועד תחילת העסקת התובעת
התובעת טענה בכתב התביעה ובתצהיר כי החלה לעבוד בשנת 1984 וממועד זה יש לחשב את וותקה.
במכתב הבקשה לחל"ת מיום 26.1.2014 מציינת התובעת עצמה במפורש כי תחילת עבודתה ב- 2/1986.
תלושי השכר, לגביהם יש חזקת תקינות מציינים תחילת העסקה בתאריך 2/1986.
גרסת הנתבעת בתצהיר (סעיף 35) ובעדות מר עזרא חיים " היא עבדה לפני גיל 14 ואלו עבודות בחופש הגדול. אפריל זה פסח". "(ע' 21 ש' 25 ) מסבירים כי לפני 86' הייתה העסקה ספורדית כנערה, ורק מ- 86 ' החלה העסקה רצופה וסדירה.
התובעת טענה כי עדי הנתבעת התבלבלו בעדותם בדבר גילה אז, ולא קראו את גרסתה ויש לתת משקל מופחת לעדותם. (ע' 15 ש' 1-10, ע' 16 ש' 1-2). גם אם נקבל טענה זו , עדיין עבודתה כנערה לא הייתה ברצף או בהקשר של התעסוקה מ-1986.
למסמכי התובעת (נספחים א' ו-ב') צורפו תלושי שכר משנת 85', והמחאה מתאריך 5.9.1984 מאת הנתבעת, עבור שכר עבודה. נוכח חוסר הרציפות בין תלושי השכר השונים, אשר עולה על 6 חודשים הוכחה הטענה שהתובעת הועסקה בצורה חלקית ולא סדירה עד שנת 86'.
נוכח מסמך התובעת בבקשה לחל"ת, ותלושי השכר, יש להעדיף את גרסת הנתבעת לעניין מועד תחילת העבודה העקבית והרציפה בהעסקה מוסדרת ב-86.
תקופת עבודת התובעת תימנה מ1986 ואילך.

היקף המשרה של התובעת לאורך כל תקופת העסקתה
התובעת טענה כי היקף משרתה החל משנת 86' היה משרה מלאה.
אישור מנהל הנתבעת משנת 94' (נספח ד'), ומסמכי מס הכנסה (נספח ה') אשר לגביהם יש חזקת תקינות מציינים כי התובעת הועסקה במשרה מלאה החל משנת 86'.
הנתבעת טענה כי רק החל משנת 2003 עברה ה תובעת לעבוד במשרה מלאה ובשכר גלובאלי. בתאריך 25/2/2003 שלחה הנתבעת עדכון בדבר תנאי העסקתה של התובעת ובהיקף של משרה מלאה (נספח 1 לנתבעת , נספח י' לתובעת ).
במסמך זה נקבע "משרה מלאה" אף בנספח שצורף לו עליו חתומה התובעת מצויין "משרה מלאה הינה משרה של לכל הפחות 131 שעות עבודה חודשיות". דהיינו גם לו עבדה פחות מ-186 שעות, היה מדובר במשרה מלאה מבחינת זכויות. ממילא הנתבעת לא הוכיחה היקף.
אין במסמכי הנתבעת כדי לקבוע את היקף המשרה בין השנים 1986-2003 וגרסתה לחלקיות משרה נטענה בעלמא.
ההיפך נוכח מסמכי הנתבעת עצמה ומסמכי התובעת במצטבר הוכחה גרסת התובעת לעניין היקף המשרה בין השנים 1986- 2003 כעבודה במשרה מלאה.
התובעת עבדה במשרה מלאה גם בין השנים 2003 -2014 .
דהיינו כל תקופת עבודתה מ-86 ואילך הוכח כי התובעת עבדה במשרה מלאה.
זכויותיה יחושבו על פי קביעה זו.

תפקיד התובעת האם מדובר ב"משרת אמון"
משרת אמון, אינה מילת קסם המכשירה כל שרירות ( ע"ע 375/99‏ החברה הכלכלית לפיתוח כפר מנדא (1997) בע"מ – ג'אבר ).
פסק דין עע (ארצי) 15233-09-13‏ ‏ חברת אדוונטק טכנולוגיות (אפלט) בע"מ נ' יתיר זלוסקי(פורסם בנבו) התייחס למשרת אמון בין היתר כך:
"תחולת חוק שעות עבודה ומנוחה על המערער

36. האם החריגים לחוק שעות עבודה ומנוחה הקבועים בסעיפים 30(א)(5)-30(א)(6) לחוק חלים בנסיבות עבודתו של המערער, ומוציאים אותו מתחולת החוק?
נקדים ונאמר, לא מצאנו כי החריגים חלים בנסיבות עבודתו של המערער, ונפרט.
37. כלל הוא כי מידת האמון האישי הנדרשת על פי סעיף 30(א)(5) הינה מידה מיוחדת, ואין די באמון הבסיסי הקיים ברגיל במסגרת יחסי העבודה כדי לקבוע כי אופי העבודה הנדון אינו נופל לגדר החוק (ר' דב"ע ע"ע 300271/98 טפקו –ייצור מערכות בקרת אנרגיה בע"מ – מנחם טל [פורסם בנבו] מיום 29.11.00 (להלן: "עניין טפקו"); ע"ע 570/06 עו"ד עמוס אגרון – עו"ד זיוה כץ, [פורסם בנבו] מיום 14.10.07 (להלן: עניין עו"ד עמוס אגרון)).
38. כן לא מצאנו כי חלים בעניינו של המערער מבחני הפסיקה ביחס ל'משרת אמון' (ר' ס' 10-11 לפס"ד בעניין עו"ד עמוס אגרון; סעיף 21 לפס"ד בעניין ע"ע 188/06 סמי בוג'ו – קל בניין בע"מ [פורסם בנבו] מיום 28.11.10 (להלן: "עניין סמי בו'גו)). המערער לא הועסק במשרה ניהולית, שכרו היה כמקובל בענף, ומידת עצמאותו היא נגזרת של עבודתו בחצרי לקוחות המשיבה ושל אופי המשימות אותן נדרש לבצע, ואין היא מבטאת את בכירותו בחברה או את היותו שותף להנהלת החברה, חשוף לסודות פנימיים של החברה וכיוצא באלה.
בניגוד לנטען על ידי המשיבה, כעולה מחומר הראיות וכפי שנפסק על ידי בית הדין האזורי, המערער עבד בתחומו ולא הי יתה לו אחריות בממשק עם עובדים בתחומים אחרים במשיבה. אין בטענה כי ידע את שיטת חיוב הלקוחות (אף שזו לא הוכחה כל צרכה), כדי לשנות מהמסקנה.
משכך, הגענו לכלל מסקנה כי אין סעיף 30(א)(5) לחוק חל על עניינו של המערער.
39. האם סעיף 30(א)(6) המוציא מתחולת החוק "עובדים שתנאי עבודתם ונסיבותיה אינם מאפשרים למעסיק כל פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם" חל בנסיבות העניין?
40. נזכיר כי "המדיניות המנחה בפסיקה פירשה את הסעיפים החריגים לחוק שעות עבודה ומנוחה בצמצום, כך שפחות עובדים יוצאו מתחולתו של החוק ויותר עובדים ייהנו מההגנות שהחוק מעניק" (עניין טפקו);
41. זאת ועוד, על המשיבה, הטוענת לקיומו של החריג הקבוע בסעיף 30(א)(6) לחוק בעניינו של המערער, מוטל הנטל להוכיח טענתה (דב"ע (ארצי) מט/2-7 מישל רבות נ' הורמון שירותי אחזקה (אילת) בע"מ, [פורסם בנבו] כא (1) 117, מיום 14.11.89; ע"א 268/68 מכמורת חברת פיתוח בתי מלון בע"מ – יהודה שוורץ [פורסם בנבו] מיום 31.10.68).
42. לטעמנו, המשיבה לא הרימה נטל זה. רמת ההוכחה הנדרשת על פי הפסיקה היא האם תנאי העבודה ונסיבותיה אפשרו פיקוח על עבודת העובד, ולא האם התקיים בפועל פיקוח כזה. (ע"ע (ארצי) 15546-05-11‏ שמעון בוסקילה נ' נתיבי מעיין אביב בע"מ [פורסם בנבו] מיום 24.2.15 (להלן: "עניין שמעון בוסקילה"), דב"ע לג/2-4 אברהם רון- המועצה המקומית מצפה רמון, [פורסם בנבו] מיום 8.4.73 (להלן: "עניין אברהם רון)).
43. אשר למידת הפיקוח נקבע כי "בסעיף 30(א)(6) לחוק מדובר במצב, שבו אין 'כל' אפשרות פיקוח; אף משברור שאין למצות את תוכנה של המלה 'כל', באשר פיקוח כלשהו אפשרי כמעט תמיד, ברור באותה מידה, ואולי אף במידה רבה יותר, שהחוק אינו מתנה את תחולתו בקיום פיקוח מוחלט, מלא ויעיל על כל דקה ודקה שביום העבודה"" (עניין שמעון בוסקילה) . "(דגש שלי ש.ש.)
יפים דברים אלה ככפפה ליד גם בעניינה של התובעת.
התובעת בכתב התביעה טוענת כי מסגרת העסקתה הייתה קבועה כך שעבודה החלה ב-8:30 ועד 19:30 עם הפסקה בת שעה, בין השעות 14:00-15:00.
בחקירתה הנגדית טוענת: "מאמנת הישגית זה לא תפקיד מאוד בכיר. אחרי הלידה נאלצתי לעשות דברים אחרים של מנהל" (ע' 4 ש' 29).נספח ז' לתצהיר התובעת, אף הוא מלמד על עבודת שטח בטניס ולא על תפקיד ניהולי וניתן ללמוד ממנו גם על יכולת פיקוח עליה.
רובה ככולה נעשתה העבודה במגרשי הנתבעת. יכול היה להתקיים פיקוח וגם בשל כך אין המדובר במשרת אמון.
עוד, שכר ממוצע ,במשק בשנת 2009 עמד על 8,108 ₪ כך שטענת הנתבעת שסכום של 8,000 ש"ח נחשב "מכובד" לגוף הנתמך על ידי תרומות, לא עולה בקנה אחד עם השכר הממוצע במשק. וודאי שאינו גבוה במידה מובהקת למשרת אמון הכוללת שע"נ.
הנתבעת טוענת בכתב הגנה (סעיף 16) שבתפקיד החדש היה מידה מיוחדת של אמון אישי.
בחקירה הנגדית אמרה הנתבעת שיש גמישות רבה בשעות העבודה ולכן לא היה יכולת לפקח על שעות העבודה (ע' 19 ש' 27), אולם לפני זה העיד מר עזרא שהתובעת לא הייתה שותפה בקביעת מדיניות או יעדים(ע' 19 ש' 9-19),וכי ניתן היה לפקח על עבודתה (ע' 19 ש' 24-28).
הנתבעת בתצהירה טוענת שהתפקיד שהתובעת מילאה היה "מאמנת הישגית" ומשמעו בפועל להיות סגנית מנהל מרכז הטניס בירושלים. התובעת הייתה אחראית על רישום השעות (בין יתר תפקידיה), ולכן לא היה יכולת לפקח על השעות (ס' 10).אין בכך להוכיח שלא ניתן היה לפקח. אף אם זאת לא נעשה.
במסמך תנאי העסקה של התובעת לא מצוין כלל שמדובר במשרת אמון (נספח 1), מוסכם שם על משרה מלאה, תנאים סוציאליים, וגובה השכר שהשתנה לאחר מכן בטופס "עדכון תנאי העסקה" (נספח 2).לפיכך גם לכתחילה לא סברה הנתבעת כי מדובר במשרת אמון.
התובעת החלה לעבוד כנערה והתקדמה, אך לא הגיעה למוקד קבלת החלטות בנתבעת וזאת לא הוכח. הנטל על כתפי הנתבעת ולא הורם. נדחית טענה זו.

שיעור השכר של התובעת, ושעות נוספות
החל משנת 2009 שכרה של התובעת עמד על 8,000 ₪ ברוטו, על כך אין מחלוקת .
התובעת טוענת בכתב התביעה ששכרה הקובע עומד על 8,000 ₪ ושאינו כ ולל בתוכו תשלום בגין שעות נוספות. לטענתה מספר השעות הנוספות עומד על כ-60 שעות חודשיות במשך 84 חודשים.
התובעת טוענת בתצהירה לעניין מסגרת ומתכונת עבודתה כך:

בתצהירה ( סעיפים 12, 52 ו-76 )חוזרת על כך כי מסגרת עבודתה כללה לפחות 10 שעות ביום.
הנתבעת בתצהיר עזרא חיים מתייחסת לטענות התובעת כך:"34 התובעת מנסה לנצל את העובדה שבטפסי ה-106 ובתלושים נרשם כי הנה עובדת במשרה מלאה על אף שידעה היטב כי היקף משרתה אינו מהווה משרה מלאה בהתאם לחוק." אין זו אלא גרסה כללית, לא מפורטת ולא מגובה בניירת. המסמכים אף לגרסת הנתבעת תומכים בטענות התובעת.
בסעיף 52 מציינת התובעת :" אני מעריכה את היקף השעות הנספות בכ-60 שעות נוספות בחודש, למרות שבתקופת תחרויות, מחנות אימונים, ארועים ואימונים לקראת משחקים חשובים, עבדתי ימים כלילות ואף מעבר לכך." (דגש ש.ש.)
כלשונו, סעיף זה הינו הערכה בלבד. בו לא מדובר על "מתכונת עבודה קבועה". אופן העבודה השתנה, לפי תחרויות וארועים חשובים. ולכן לא ניתן לקבוע כי חלה הפסיקה לעניין "מתכונת עבודה" על האירועים.
אולם יש לקבל את טענת" מתכונת העבודה " לסדר היום בו עבדה ביומיום שלא נסתר ע"י הנתבעת. דהיינו התובעת עבדה 10 ש' ביום. דהיינו שעתיים ב125% X 24 ימים בחודש. סה"כ 48 שע"נ בשיעור 125%.
תביעת התובעת לשעות נוספות מתקבלת בחלקה. נדחית הטענה ל-60 שע"נ בחודש. מתקבלת טענתה למתכונת עבודה בשיעור של 48 שע"נ בשיעור 125% בחודש. השאלה היא לאיזה תקופה שכן במהלך חיי עבודת התובעת חלו שני הסכמים.על כך נפרט בהמשך .
הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי מינואר 2003 שכרה של התובעת כלל שעות נוספות והתחלק כך ש-6,000 ₪ שכר בסיס, ועליו יתווספו 2,000 ₪ בעבור שעות נוספות. עניין זה מעוגן לגרסת הנתבעת בנספח 1 לכתב ההגנה וכלשונו: "
לכבוד סיגלית ליבה...
מאת: המרכז לטניס בישראל...
הריני לקיים בכתב את תוכנה של שיחתנו כדלקמן:

  1. עבודתך במרכז הטניס ירושלים כמאמנת טניס.
  2. החל מחודש ינואר 2003 משכורתך תהיה : א. 5,000 ₪

ב. 1,000 ₪ בעבור עבודה חריגה
(שעות נוספות, שבתות וחגים).
3. שעות עבודתך: משרה מלאה.
...
7. לא תהיי זכאית לתנאים אחרים אלא אם כן יוסכמו בנינו במפורש ובכתב.
...
בכבוד רב יובל קרוצ'י מנהל מרכז הטניס ירושלים
אני מסכימה לנ"ל סיגלית ליבה." על המסמך יש את חתימתה של התובעת.
התובעת טענה כי שכר הכולל שעות נוספות מנוגד לחוק.
נוכח חתימתה על נספח 1 הנ"ל כבר ב-25.2.2003 הוכח כי ידעה שהיא מקבלת 1,000 ₪ בעבור עבודה חריגה (שעות נוספות, שבתות וחגים). בנוסף חתומה התובעת על הגדרת המשרה בה נאמר : " מאמן משרה מלאה... שכר בהתאם להסכם העבודה... לא תשולם תוספת לשכר מעבר למצויין לעיל... משרה מלאה הינה משרה של לכל הפחות 131 שעות עבודה חודשיות". כאמור גם על מסמך זה חתומה התובעת.
עולה איפה כי ביחס לתקופה בה חל נספח 1 , ולה בלבד, הגם שמדובר במשרה מלאה, הרי שלא מדובר ב-186 שעות לחודש אלא ב-131 לערך, דהיינו בסכום הנוסף של 1,000 ₪ נכללות בחשבון שעות מעל 131 ועד 186 שאינן הלכה למעשה שעות נוספות אלא השלמה למשרה מלאה רגילה.
הנתבעת צרפה לנספח 1 גם מסמכים המצביעים על תשלומי בונוס עבור אימון במחנה אימונים כדוגמת (מיום 22.7.13) דהיינו הנתבעת שלמה לתובעת בגין "ארועים מיוחדים" כטענתה – סכומים נוספים.
מטעמים אלה במצטבר ובנוסף לחתימתה על הסכם מפורש בפברואר 2003 וכל עוד לא שונה, אינה זכאית לשעות נוספות בגין תקופה זו וגם בגין היקף המשרה עצמו.
עוד ציינה הנתבעת כי תפקידה של התובעת דרש מידה מיוחדת של אמון אישי ולא נערך על התובעת פיקוח כלשהו ביחס לשעות עבודתה, שהרי הייתה שניה בהיררכיה הניהולית של הסניף בירושלים. עניין זה לא הוכח. תפקידה היה כמדריכה בשטח ואינו עונה למבחני הפסיקה בדבר משרת אמון.
מעבר לכך יש לציין כי בתלושים לפני 2003 לדוגמא מחודש 11/88,מופיע במפורש רכיב שעות נוספות ואף השיעור 125% וכד'. דהיינו עד 2003 שולמו שעות נוספות בתלוש וב 2003 שונה ההסכם בין הצדדים בהסכמה. על פי התלושים בהם הופיעו שעות נוספות, הסך של 1000 ₪ היה גבוה בהרבה מהשע"נ שביצעה טרם 2003.(לדוגמא 11/88 סך 359 ₪,03/91 סך 98 ₪ ,11/90 421 ₪, 02/91 שע"נ רגילות 539 ₪ ו- 150% -79 ₪).
על פי האמור עד 2003 שולמו שע"נ. בהסכמה מ2003 שולם סכום גלובלי שהיה יותר ממה שביצעה בפועל קודם. גם אם אין מדובר במשרת אמון ההסכם מ-2003 לא היה מעוול ולא בלתי חוקי באופן שפיצה כלכלית באופן נאות בגין ביצוע השעות. ההסכם והתשלום שיק פו את המצב ואת התמורה הראויה לפיו ובהסכמה מלאה. לא נפגעה במהות זכות קוגנטית.
מ2003 ועד 2009 זה היה ההסכם .בגין תקופה זו לא זכאית התובעת לתשלום בגין שעות נוספות.
על כן בגין תקופה זו התביעה ל כלל השע"נ נדחית. ככל שביצעה אותן, קיבלה את תמורתן. גם אם בסכום גלובלי.
שונים פני הדברים בהסכם ממאי 2009 שהוא מכתב שזו לשונו: "
... טופס עדכון תנאי העסקה
לכבוד סיגלית ליבה
הנדון: שינוי בתנאי ההעסקה
הריני להודיעך על שינוי בתנאי העסקתך מתאריך 05/09 כדלקמן: עדכון שכר ל-8,000 ₪ ברוטו כנגד מינוי קבוע למתאם הישגי."
במכתב זה לא קמה ההפרדה בין הסכומים של השכר והשעות הנוספות . השאלה היא האם כטענת הנתבעת, היה מקום להבין המשכיות וחלוקה ל-6000 משכורת ו2000 שע"נ גם אם הדבר אינו כתוב. משבמכתב לא מצוין "בהמשך להסכם מיום 25/2/03 "ובכותרת מצוין "טופס עדכון תנאי העסקה" הוכח כי מדובר בשינוי בתנאי העסקה הקודמים. ב עבר היה תשלום עבור עבודה וכן תשלום עבור שעות נוספות גלובלי. ואילו בהסכם החדש, דובר רק על השכר בגין משרה מלאה . יודגש כי שונה גם תיאור התפקיד בקביעות .דווקא מלשון המכתב מ-2003 אתה שומע שלו רצתה הנתבעת ידעה היטב להבחין בין שכר לשע"נ. משכךה אסמכתא ברורה מ-2009 הסכום הוא שכר ואינו כולל שעות נוספות. הסכום הועלה נוכח שינוי התפקיד בקביעות וללא קשר לשעות נוספות.
התובעת לא עשתה הפרדה בתצהירה בין התקופות השונות ובין התפקידים השונים. אולם גרסת הנתבעת מ2009 אינה מגובה במסמך או בעדות מי שהיה באותה עת .
הנתבעת טענה כי התובעת ישנה על זכויותיה ובכך נגרם לכאורה נזק ראייתי בהעדר יכולת להתחקות במועד הגשת התביעה ב-2016 על שעות נוספות מ-2009. אולם בפנינו הוכיחה התובעת "מתכונת עבודה "ודי בכך .
לפיכך לעניין מתכונת עבודה כאמור לעיל. החל ממאי 2009 ועד ינואר 2014 מועד סיום עבודתה בפועל( 56 חודשים) זכאית התובעת ל- 48 שע"נ בחודש בשיעור 125% לפי משכורת של 8000 ₪.(2580.6X56)=144516 ₪.
הנתבעת תשלם לתובעת שעות נוספות בסך 144,516 ש"ח.

מועד שינוי התשלום נוכח השינוי בתנאי העסקת התובעת
התובעת בתצהירה טוענת כי כבר מתאריך 9/2008 נקבע כי ש כרה יעמוד על 8,000 ₪ , אך בפועל הוא הועלה רק בתאריך 5/2009.
לצורך כך מסתמכת על נספח ז' לתצהירה שזו לשונו בראשיתו:

בסופו לאחר רשימת יעדים נחתם ביום 24/2/08. דדוקא מקיומם של שני מסמכים על תנאי העבודה- לקויים ככל שיהיו, ניתן ללמוד כי מ3003 עד 2009 לא היתה כוונה לשנות שכרה.
אין מחלוקת כי הנתבעת מציינת תאריך בטופס עדכון תנאי העסקה (נספח 2), והוא 5/2009 ומאז שכר התובעת יעמוד על 8,000 ₪ ברוטו, כנגד מינוי קבוע ל"מאמנת מתאם הישגי".
בחקירתו הנגדית מציי ן עד הנתבעת מר עזרא חיים כי אמנם על פי נספח ז' הייתה בתפקיד מצאם הישגי מ-2008 אולם:" כמו שאני רואה זה שיש הערת עובד וכתוב מתאם הישגי לא אומר שקיבלה מינוי קבוע. מינוי קבוע נעשה במאי 2009 על פי טופס עדכון תנאי שכר"(ע' 19 ש' 6-7).הוא עצמו מאשר שהיעדים נקבעו ע"י ההנהלה, לכן אין זו משרת אמון(ע' 19 ש' 13).
דברי מר עזרא לא נשקלו במלוא המשקל משלא ראה מסמכים ולא שלט במידע, אך יש לקבל את הטענה כי השינוי בשכר נעשה ממאי 2009 בלבד גם אם שונה תפקידה קודם. זה ההסכם ויש לכבדו כלשונו.
על כן דין רכיב התביעה להפרשי שכר מפברואר 2008 עד מאי 2009 זה להידחות.

פנסיה, קופת גמל והשתלמות
התובעת טוענת כי בינה לבין הנתבעת קיים היה הסכם כבר בשנת 1989 לפיו הנתבעת תפריש כל חודש עבור ביטוח מנהלים לפי הרכיבים הבאים: 6% תגמולים, 8.33% פיצויים, 2.5% אובדן כושר עבודה.
הנתבעת מכחישה כי היה קיים הסכם כלשהו בעניין זה בינה לבין התובעת.
אכן ממסמכים שהגישה הנתבעת (נספח 9 לתצהירה) עולה כי הופרשו כבר בשנת 1989 תשלומי ביטוח עבור התובעת וכן הפרשות לפיצויים משנת 1985.
עם זאת התובעת לא הציגה מסמך כלשהו שיאשש את טענתה לפיה קיים הסכם בינה לבין הנתבעת בדבר ביטוח המנהלים. העובדה שהנתבעת הפרישה כבר בשנת 1989 סכומים עבור התובעת אינה הוכחה מספקת לכך שקיים הסכם כטענת התובעת.
מדברי התובעת בחקירה בפנינו נוצר רושם דומה (פר' עמ' 8 ש' 4-11):
ש. צרפתם מסמך שהתחייבו כלפייך להפריש 8.33% לפיצויים.
ת. ...לגבי פיצויים אני זוכרת שיש לי מסמך כזה, לא יודעת למה הוא לא פה, משנת 89 שמראה כמה אמורים להפריש לי...
ש. מפנה למסמך, הודעה על תנאי עבודה מ-2003.
ת. לא זה לא זה. זה משהו שהיה לי עם ביטוחים. גם דני אמר לי אין לי מה לדאוג אני מסודרת יש לנו ביטוח מנהלים יש בזה הכל. גם מוריס אמר לי שיש לי את זה שהם מקום מסודר.
ש. יש מסמך כזה צרפתם או לא.
ת. יש אך אני לא רואה אותו. "
זאת ועוד טענת התובעת לפיה יש לחשב את ההפרשה לפיצויים מראש ורטרואקטיבית לפי 8.33%, פוטרת על פי הדין את המעסיק מחיוב פיצויי פיטורין אף במקרה של פיטורין כפי האמור בסעיף 9א לצו הרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה 2011, לכאורה אין מקום לתביעה לפי חישוב של 8.33% בו בזמן שהתובעת טוענת אף לפיצויי פיטורין.
ממסמכים שהציגה הנתבעת (נספח 8 בכתב ההגנה) עולה כי אכן משנת 1989 ואילך הופרשו כדין הסכומים אותם חייב המעסיק להפריש לעובד.
לאור האמור ומשלא הוכחה טענת התובעת לשנים 1998-2008, רכיב זה בתביעה נדחה.

פיצוי בגין "הטרדה" טלפונית ועגמת נפש
התובעת טענה כי נסיבות המקרה מצדיקות חיוב הנתבעת בפיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה לה בנוסף לפיצוי לא ממוני ולפיצויים הכספיים בגין רכיבי תביעה ספציפיים . לגרסתה הנתבעת הפרה הסכמות ע מה והוראות דין בגינן זכאית לפיצוי.
עבודתה של התובעת בנתבעת החלה בגיל 16, לא באופן מסודר ומ-1986 באופן מסודר. כאשר אין מחלוקת שהנתבעת הייתה שבעת רצון מהתובעת במהלך כל שנות עבודתה. התובעת טענה כי הנתבעת לא התחשבה בה ובבתה ובמצבה הנחות, ובאמון הבלתי מסויג שנתנה בנתבעת וכי נפגעה נפשית ובריאותית מהתנהגותה חסרת תום הלב של הנתבעת.
הנתבעת טענה כי התייחסה לתובעת בצורה ראויה, חמה ומפרגנת וכי רק מעת שהתובעת הבינה שלא תקבל פיצויי פיטורים מאחר והתפטרה מיוזמתה, העלתה לכאורה אירועים חריגים במהלך העבודה. לגרסת הנתבעת ערב יציאתה לחל"ת, הייתה התובעת ביחסים מצוינים עם הנתבעת ונציגיה.
עוד טענה הנתבעת כי לפנים משורת הדין הייתה מוכנה להעניק לתובעת פיצויים בגובה חמש משכורות, הצעה אותה פרשה התובעת כהטרדה – וסרבה לה.
כפי שפרטנו בדיון על פיצויי הפיטורים, לתובעת הוצעו הצעות עבודה בקרבת מקום מגוריה, אליהם סירבה והיציאה לחל"ת הייתה מיוזמתה. לא ניתן לומר כי בעניין זה חדלה הנתבעת או נהגה שלא בתום לב או שקמה זכות לפיצוי .
יחד עם זאת אין להתעלם מהעובדה שהתובעת עבדה בפועל ובאופן מסודר מ-1986 שלהי נעוריה ועד 31.1.2014 – 28 שנים. תקופה זו היא " LIFE TIME". אין מחלוקת כי היו מאד מרוצים מעבודה לאורך כל תקופת העבודה . בנסיבות עובדתיות אלה סבור בית הדין כי היה מקום להציע לתובעת סכום ריאלי ומשמעותי לפיצויים המשקף את שנות עבודתה ואת תרומתה החיובית לנתבעת.
גם אם אין לראות בהצעה של 5 משכורות הטרדה, מכל מקום, ראתה בה התובעת בה , ובשינוי היחס כלפיה , עלבון מסוים אחרי כל כך הרבה שנים ,ובנסיבותיה האישיות, וניתן להבין את עוגמת הנפש של התובעת נוכח תרומתה לנתבעת , כפי שגם התרשמנו מעדותה בפנינו. הגם שהנתבעת פעלה כדין .לא הייתה הטרדה , אך הוכח כי נגרמה עגמת נפש אמיתית . הנתבעת אף לא פנתה לאנשים שעבדו באותה עת לברר טענות התובעת.
התובעת תבעה 100,000 בגין רכיב זה.
נוכח הפסיקה המצמצמת בעניין, מצאנו כי יש הצדקה לחייב את הנתבעת בסך 64,000 ₪ בלבד בגין רכיב זה.

תשלום בעבור שעות הנקה
בהתאם לאמור בסעיף 7(ג)(3) לחוק עבודת נשים, רשאית העובדת להעדר מעבודתה למשך שעה ביום בארבעת החודשים שמתום חופשת הלידה ולא יגרע משכרה על כך.
מתחילה טענה התובעת (סעיף 37 בכתב הגנה) שביקשה להפחית מעבודתה שעה בשל ההנקה ובקשתה סורבה ע"י הנתבעת. אך בחקירתה בפנינו (ע' 4 ש' 19 ) חזרה בה ולדבריה: "אני מגיל 14 עובדת לא ידעתי על שעת הנקה. לא ביקשתי כי לא ידעתי שמגיע לי". נמצא אם כן כי טענה זו נטענה בדיעבד ובתקופה הרלוונטית לא הייתה הנתבעת מודעת לעניין זה . על כתפיה היה מוטל להודיע לתובעת על זכותה זו ועל מימושה בפועל . למעסיק וגם לפנינו לא הציגה התובעת תשתית ראייתית לכך כי אכן הניקה בתקופה האמורה.
על כן תביעה לתשלום בגין שעת הנקה נדחית.

תשלום בעבור פדיון חופשה והבראה
התובעת תבעה בגין פדיון ימי חופשה.
הנתבעת צרפה את תלוש גמר החשבון ולפיו שולמו לתובעת 14,095.05 ₪ בגין פדיון ימי חופשה (38.76 ימי חופשה).
לא הוכח כי תשלום זה לא שולם.
בדיקת תלושי השכר שצרפה התובעת מצביעים כי יש רישום שוטף של חופשה עם יתרה ועם ניצול. כך במהלך השנים.
נפסק כי ניתן לראות בתלושי השכר רישום מעסיק כדין. נוכח הרישום בתלושי השכר וכן התשלום בגמר חשבון – יש לדחות את התביעה להפרש בגין פדיון חופשה .
בנוסף הנתבעת הגישה כרטיס חזותי לעובד ובו יש רישום שוטף של חופשות. (נספח 9 לתצהיר הנתבעת).
דברים אלה נכוחים אף לעניין דמי הבראה. תלוש יולי 2015 גמר חשבון, שולמו לתובעת בגין דמי הבראה 2583.01 ₪ (6.02 ימים).
לדוגמא – בתלוש 08/89 שולם לתובעת רכיב הבראה, כך גם ב-08/92 (לא צורפו כל התלושים). מכל מקום חלה חזקת התקינות אף לגבי תשלומי הבראה בפרט לנוכח ההשלמה בתלוש גמר חשבון.
עיון בנספח 9 – כרטיס חזותי לעובד, מצביע גם על תשלומי הבראה מדי שנה.
משכך התביעה לדמי הבראה ולפדיון חופשה – נדחות.

הודעה בדבר תנאי העסקתה של התובעת
חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה מחיל על המעסיק את החובה לתת הודעה לעו בד המפרטת את מהות העבודה ותנאיה. תחולת חוק זה ביום 21.6.2002.
בתאריך 25.2.2003 ניתנה לתובעת הודעה על תנאי העסקתה ובה מפורטים תנאי העבודה, הגדרתה ושכרה. על אף שבהודעה זו לא פורטו כל הרכיבים הנדרשים על פי חוק ומפורטים בסעיף 2א לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה, הרי שמכיוון שהתובעת עבדה בפועל זמן רב לפני תחולת החוק הנ"ל, החיוב על מסירת ההודעה מותנה בכך שהעובד יבקשה ממעסיקו בהודעה בכתב כאמור בסעיף 10(1) לחוק הנ"ל. לא הוכח שהתובעת ביקשה במקרה זה. על כן לא קמה הצדקה לפיצוי בגין הודעה זו.
בתאריך 05.2009 ניתנה לתובעת הודעה נוספת שכותרתה "שינוי בתנאי העסקה" בהודעה זו נאמר כי שכרה של התובעת יעמוד מעתה על 8,000 ₪ כנגד מינוי קבוע למתאם הישגי. מלבד האמור לא פורטו בהודעה אף לא אחד מן הפרטים הנדרשים בחוק (סעיף 2א).
בהתאם לאמור בסעיף 10 (2) לחוק הנ"ל על המעסיק למסור לעובד הודעה על שינוי תנאי העסקה על אף שתקופת עבודתו החלה לפני תחולת החוק. כמו כן
בסעיף 2 (א) לחוק הודעה לעובד נקבע:
"פירוט תנאי העבודה של העובד בהודעה על תנאי עבודה יהיה בענינים אלה:
(1) זהות המעסיק וזהות העובד;
(2) תאריך תחילת העבודה ואם חוזה העבודה הוא לתקופה קצובה – תקופת העבודה; היה חוזה העבודה שלא לתקופה קצובה, יציין זאת המעסיק;
(3) תיאור עיקרי התפקיד;
(4) ציון שמו או תואר תפקידו של ממונה ישיר על העובד;
(5) סך כל התשלומים המשתלמים לעובד כשכר עבודה ומועדי תשלום השכר ואולם אם נקבע שכר עבודתו על פי דירוג, מכוח הסכם קיבוצי או לפיו – דירוג העובד ודרגתו;
(6) אורכו של יום העבודה הרגיל או שבוע העבודה הרגיל של העובד, לפי הענין; (7) יום המנוחה השבועי של העובד;
תנאי העבודה של התובעת שונו כאמור גם בתפקיד בקביעות וגם בסכומי התשלום , ועל הנתבעת חלה החובה למסור לתובעת הודעה כמתבקש וכהגדרתה בחוק. ההודעה על שינוי התנאים שקיבלה התובעת אינה עונה על התנאים הנדרשים ב "הודעה לעובד", שכן לא נכללו בה הפרטים הבסיסיים נדרשים.
אף אם נקבל את טענת הנתבעת לפיה ההודעה שניתנה ב 05.2009 אינה אלא "עדכון" לתנאי העבודה שנמסרו לתובעת ב 25.2.2003, הרי שבהודעה הראשונה לא הייתה הנתבעת מחויבת. הממונה הישיר עליה לא צוין לא בראשונה ולא בשנייה, אורך יום העבודה צוין באופן לא ברור בראשונה , ואין ספק כי בהודעה השנייה אין התייחסות לדרישות החוק שחלו על הנתבעת.
לאחר ששקלנו מצאנו כי על הנתבעת לשלם לתובעת בגין רכיב זה סך של 8,000 ₪.

סוף דבר
התביעה נדחית ביחס לרכיבים:
פיצויי פיטורין.
הפרשי שכר 02.2008-05.2009 .
הפרשות לפנסיה וקופ"ג.
תשלום שעות הנקה.
דמי הבראה ופדיון חופשה .
הנתבעת תשלם לתובעת בגין הרכיבים המפורטים מטה:
שעות נוספות בסך 144,516 ש"ח.
בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי העסקה סך 8,000 ₪.
פצוי על עגמת הנפש בסך 64,000 ₪.
סה"כ תשלם הנתבעת לתובעת 232,516 ₪.
כמו כן תשלם הנתבעת שכ"ט ב"כ התובעת בסך 20,000 ₪.
סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום. לא ישולמו במועד יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, ב' אדר א' תשע"ט , (07 פברואר 201 9), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .
החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.

נציג ציבור עובדים

נציג ציבור מעסיקים

שרה שדיאור, שופטת