הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים ס"ע 45005-05-16

06 אוגוסט 2019

לפני:

כב' השופט דניאל גולדברג
נציג ציבור (עובדים) גב' פנינה סופר
נציג ציבור (מעסיקים) גב' אסתר סלנט
התובע
אריה ליב באור

ע"י ב"כ: עו"ד גדעון רובין
-
הנתבעת
מדינת ישראל - משרד הבריאות/המשרד הראשי

ע"י ב"כ: עו"ד שני שמעונוביץ רוזנבלט

ארגון רופאי המדינה - הגיש עמדה בהליך
ע"י ב"כ עוה"ד רותי בודוביץ – סגיר והדר בן סימון

פסק דין

בהליך זה עותר התובע, ד"ר אריה ליב באור, לפסוק לו פיצויים בגין אי אישור בקשתו לחופשת השתלמות. לטענת התובע, אי אישור בקשתו לחופשת השתלמות נעשתה תוך הפרת הסכם קיבוצי, ומתוך שיקולים זרים שיסודם בהתנכלות לתובע. בשל כך מבקש התובע לפסוק לו גם פיצוי בגין עגמת נפש שנגרמה לו עקב אי אישור בקשתו לחופשת השתלמות.
הנתבעת כופרת בזכאות התובע לסעדים שתבע וטוענת כי בקשתו לצאת להשתלמות נדחתה כדין, מטעמים ענייניים של היעדר זיקה בין נושא ההשתלמות לתפקידו של התובע.
בהליך עולה שאלת פרשנות הוראות בהסכם קיבוצי בין הנתבעת לבין ארגון רופאי המדינה, שבו נקבעה הזכות לחופשת השתלמות. בהתאם לזכותו לפי סעיף 30(ב) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, ארגון רופאי המדינה הגיש לבית הדין כתב עמדה בנושא זה.

הרקע העובדתי
התובע הינו רופא פסיכיאטר וכן בעל רישיון לעריכת דין. בשנת 1990 התקבל התובע לעבודה במשרד הבריאות ומשנת 1999 עד לפרישתו לגמלאות מטעמי בריאות בחודש 9/2106, הוא שימש כמנהל המחלקה לפסיכיאטריה משפטית בשירות בריאות הנפש במשרד הבריאות.
בהסכם קיבוצי בין הנתבעת לבין ההסתדרות הרפואית בישראל וארגון רופאי המדינה מיום 4.12.1979 (להלן: "הסכם '79"), נקבעה זכות של "רופא מנהל" לתקופת השתלמות בשכר של 130 ימי עבודה בתום כל שש שנות עבודה. בקשר לכך נקבעו בהסכם 79 ההוראות הבאות:
"6(א) חופשת ההשתלמות תמומש על ידי הזכאי לה בשנה השביעית לעבודתו כמנהל אולם זכאי מנהל לפצל את חופשת ההשתלמות לשתי תקופות יחסי למשך עבודתו, ובלבד שהמנהל לא יצא לחופשת השתלמות בפעם הראשונה לפני תום שנתיים ימים לכהונתו כמנהל.
6(ב) בחר מנהל לפצל את חופשת ההשתלמות יהיה זכאי לחופשת השתלמות יחסי לשנות עבודתו שחלפו מאז לקח את חופשת ההשתלמות האחרונה.
7. בהיעדר של מנהל מסיבות השתלמות, ייעשו על ידי המעסיק סידורים נאותים למילוי מקומו, אך אין בסעיף זה משום חובה על המעסיק להוסיף ליחידה רופא מחליף במקומו.
8(א) מנהל המבקש לצאת להשתלמות תוך ניצול חופשת ההשתלמות לפי הוראות סעיף (5) לעיל יפנה, בצירוף תכנית השתלמות, לקבלת אישורה של ועדת השתלמות מקצועית למנהלים אשר תמונה על ידי הנהלת קרן ההשתלמות.
8(ב) תכנית ההשתלמות תכלול אחד, או יותר של הסעיפים במשולב או בנפרד:

  1. עבודה במחלקה(ות) או במכון(נים) בארץ או בחוץ לארץ, הכל לפי בחירתו של המנהל היוצא להשתלמות.
  2. תכנית מחקר.
  3. סיור לימודי-רפואי מתוכנן ומוגדר מראש.
  4. השתתפות בכנסים מדעיים.

8(ג) עם סיום תקופת ההשתלמות, יגיש המנהל לא יאוחר מששה חודשים דו"ח בכתב לוועדת ההשתלמות של המוסד".
בשנת 2008 הגיש התובע נגד הנתבעת תביעה, ובגדר כתב תביעה מתוקן שהוגש בשנת 2010, טען התובע כי החל מתחילת כהונתו כמנהל המחלקה לפסיכיאטריה משפטית, שללה ממנו הנתבעת זכויות המגיעות לו לפי הסכמי עבודה של הרופאים הבכירים, ובין היתר הסכם קיבוצי בין הנתבעת לבין הר"י מחודש יוני 1994 (להלן: "ההליך הקודם") . עוד טען התובע בהליך הקודם כי הנתבעת דחתה שלא כדין בקשות שהגיש ליציאה ללימודים, לכנסים ולהשתתפות בתכנית "אלכ"א".
לגבי טענת התובע בהליך הקודם בדבר קיפוח זכויותיו הכספיות, עלתה מכתבי הטענות שאלה בעניין זכאות התובע לתוספת מקצועות מיוחדים של "רופאים מנהלים", מקצועות אשר פורטו בסעיף 1 לנספח ח' להסכם מיוני 1994 (להלן: "הסכם 1994") והאם כדין נמנעה הנתבעת מלה גדיר את תפקידו של התובע כ"פסיכיאטר ארצי ראשי".
במקביל להליך הקודם פנה משרד הבריאות לממונה על השכר במשרד האוצר בבקשה להוספת שש עשרה משרות לרשימת המשרות של "רופאים מנהלים", ובין היתר ביקש לאשר שמשרת התובע – מנהל המחלקה לפסיכיאט ריה משפטית בשירותי בריאות הנפש - תימנה עם ה"רופאים המנהלים".
הוסכם בהליך הקודם כי תביעת התובע להטבות המגיעות ל"רופא מנהל" תוכרע על פי החלטת ועדת המעקב.
ביום 22.5.12 ניתנה החלטת ועדת המעקב, ואין חולק על כך שמכוחה זכאי התובע לחופשת השתלמות בשכר של 130 ימי עבודה בתום כל 6 שנות עבודה בהתאם לאמור בהסכם 79'.
תביעת התובע להפרשי שכר לפי הסכם 1994 נדחתה על ידי בית דין זה, תוך שנקבע כי התובע אינו זכאי להפרשי שכר כלשהם מכוח הסכם 94 שלא בהתאם להחלטת ועדת המעקב מחודש מאי 2012. בערעור שהגיש התובע לבית הדין הארצי לעבודה הוסכם להסמיך את בית הדין לפסוק לפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט סכום בין 45,000 ₪ ל-65,000, וכי הערעור יימחק וקביעות בית דין זה תיוותרנה על כנן. בית הדין הארצי לעבודה חייב את הנתבעת לשלם לתובע סך 60,000 ₪.
בחודש 11/15 הגיש התובע בקשה לאישור מילגה להשתלמות על גבי טופס של יהב – קרן השלמות וחסכון לרופאים בע"מ. התובע ציין בטופס הבקשה שהוא מבקש לאשר לו השתלמות מיום 1.2.16 עד ליום 15.5.16 במכון לחקר הסרטן והמוח באוניברסיטת בר- אילן בנושא חקר מחלות נוירודגנרטיביות מוחיות. לבקשה צירף התובע מכתב של פרופ' בנימין שרדני, ראש המכון לחקר הסרטן באוניברסיטת בר אילן מיום 19.11.15, בו צוין ש"במסגרת השתלמות זו ישהה ד"ר באואר במכון מיום 1.2.16 ועד ליום 31.5.16 בהיקף של משרה מלאה. בעבודתו יהיה שותף בתהליכים השונים המתבצעים במכון וישתתף בפעילות המחקרית והאקדמית של המכון".
וועדת ההשתלמויות של קרן ההשתלמות מורכבת מראש מינהל הרפואה במשרד הבריאות ונציג ארגון רופאי המדינה. במועדים הרלוונטיים כיהנה ד"ר ורד עזרא כראש מינהל הרפואה במשרד הבריאות. נציג ארגון רופאי המדינה בוועדה היה ד"ר גריגורי כץ, שתחום התמחותו היא פסיכיאטריה.
עו"ד הרולד בר, מנהל תחום בכיר שכר ויחסי עבודה במשרד הבריאות, משמש כמרכז וועדת ההשתלמויות. על פי עדותו אשר לא נסתרה ושמקובלת עלינו, בדרך כלל הוא נוהג להעביר בקשות להשתלמות להתייחסותו של סגן ראש מינהל הרפואה במשרד הבריאות, ד"ר איל יעקבסון, אשר מגיש לוועדת ההשתלמות את חוות דעתו. ביום 15.12.15 העביר סגן ראש מינהל הרפואה, ד"ר איל יעקבסון, המלצה לדחות את בקשת התובע בנימוק ש"מדובר בהשתלמות ממושכת והיעדרות רציפה וממושכת לנושא, שגם אם לא פורט, נראה שאינו חיוני".
ביום 6.1.16 החליטה ועדת ההשתלמויות שלא לאשר את בקשת התובע. אין חולק כי לא נרשם פרוטוקול של ישיבת וועדת ההשתלמויות. לפי עדותה של ד"ר עזרא, המלצתו של ד"ר יעקבסון הובאה לידיעתה ולידיעת ד"ר כץ. שני חברי הוועדה חתמו על גבי טופס הבקשה וד"ר עזרא כתבה "אין זיקה לתפקיד הועדה ממליצה לא לאשר".
ביום 6.1.16 הודיע עו"ד הרולד בר לתובע ש"בוועדה נמצא שאין זיקה לתפקיד על כן, הוחלט לא לאשר השתלמות זו".
ביום 17.1.16 פנה התובע, באמצעות ב"כ, לנתבעת בטענה שההחלטה לדחות את בקשתו להשתלמות אינה מוצדקת ויסודה בהתנכלות של משרד הבריאות לתובע, וביקש שהוועדה תשקול שנית את הבקשה, וכן שיימסר לו פרוטוקול ישיבת הוועדה.
ביום 20.1.16 השיב עו"ד הרולד בר לתובע שפנייתו תיבחן בעבודת מטה שלאחריה ישיב המשרד לפניית התובע. במקביל העביר עו"ד בר לד"ר טל ברגמן-התובע מיום 17.1.16 וביקש התייחסותם.
ד"ר ברגמן לוי השיבה לעו"ד בר ביום 20.1.16 כלהלן:

"ד"ר אריה באואר משמש כמנהל המחלקה המשפטית באגף לבריאות הנפש. מחלקה זו אמונה על הטיפול בתחום המדיניות הציבורית, והרגולציה בתחום קו התפר שבין הפסיכיאטריה והמשפט, במסגרת תפקידה עוסקת המחלקה במגוון רחב של תחומים לרבות מחקר וכתיבה.
תמוה הדבר כי בקשת ההשתלמות של הנ"ל אינה קשורה לתחום עיסוקו אף בקשר קלוש ביותר ואמונה על אימונולוגיה של תחום הממאירות? יתרה מזאת כאשר הובא הדבר לידיעתי הועבר לי מסמך ובו שורה אחת על מהות המחקר, מעבר לקיומה של המילה דכאון אין בכך כדי לרמז על נחיצות לאגף בריאות הנפש.
מעבר לכך, יש לציין כי אין זה תחום עיסוקו או התמחותו של מר באואר ואין הדבר מצוי בתעדוף עבודת האגף אשר עוסקת במדיניות ציבורית תכנון שירותים ורגולציה. אין כלל קשר לתחומי הפסיכיאטריה המשפטית.
כידוע, משמשת ההשתלמות של עובד המדינה לצורך שיפור ושדרוג יכולותיו ותפקודו המקצועי של המועסק, על כן מדרגים מנהלים את נחיצות ההשתלמויות עבור העובד בכל בקשה המוגשת לאישור.
לא מצאתי כל נחיצות לאגף לבריאות הנפש לקיום ההשתלמות בהקשר ובנושא אשר אותו הציע ד"ר באואר.
ד"ר באואר לא הודיע מבעוד מועד לי כמנהלת האגף על כוונתו לצאת להשתלמות כלל, לא ביקש פגישה כדי לדון בנושא או בנחיצותו והנני סבורה כי זהו מינ הל לא תקין אשר איננו תורם לשירות המדינה.
העיתוי של ההשתלמות אף הוא מעורר תמיהה – עקב העובדה כי הצהיר בפני כמה מעובדי האגף על כוונתו ל צאת בעוד מספר חודשים לגמלאות ולכן לא ברור מהו הערך המוסף לאגף בריאות הנפש של השתלמות כלשהי בעיתוי זה.
במקביל יש לציין כי רבות הבעיות על הפרק שיש לטפל בהן במחלקה לפסיכיאטריה משפטית ולא ניתן כרגע לוותר על מנהל המחלקה.
יש לציין כי הדרך שבה הוגשה הבקשה ללא מעבר בדרגים הניהוליים של האגף, ופניה באמצעות משרד עורכי דין בלא שום פגישה או דיון עם גורמי המשרד אף היא נראית לי פסולה".

התייחסותו של ד"ר יעקבסון לפניית עו"ד בר ניתנה ביום 25.1.16 בהאי לישנא:

"בתשובה לפנייתך, אני חוזר וממליץ שלא לאשר את בקשתו להשתלמות של ד"ר אריה באואר מהטעמים הבאים:

  1. ההשתלמות המבוקשת היא במחקר בנושא "חקר מחלות נוירו דגנרטיביות" (לפי בקשת ההשתלמות המקורית מה-8.11.15) או בנושא "התפתחות דיכאון" (לפי מכתב של באי כוחו מה-17.1.16). במכתבו של מנהל המרכ ז בו מבקש ד"ר באואר לבצע את ההשתלמות נכתב כי "במכון מתקיימים מחקרים בחקר מחלת הסרטן ולאחרונה נערכים מחקרים במחלות העוסקות בזיכרון והתפתחות הדיכאון". גם כך וגם כך, הקשר בין עיסוקו של ד"ר באואר כמנהל המחלקה לפסיכיאטריה משפטית במשרד הבריאות למחקר המוצע (שפורט רק ברמת הנושא) נראה, במקרה הטוב, קלוש. לא נראה שההשתלמות המחקרית המוצעת תתרום לתפקידו של ד"ר באואר כמנהל המחלקה, ובוודאי שזו אינה חיונית.
  2. משך ההשתלמות המבוקש הינו חריג – ארבעה חודשים רצופים. לא נראה שמספר חודשים לאחר הרפו רמה הביטוחית בבריאות הנפש, כאשר קיים עומס עבודה רב על האגף לבריאות הנפש, ניתן לאשר היעדרות כה ממושכת למנהל המחלקה לפסיכיאטריה משפטית.
  3. הבקשה לא קיבלה את אישורה של ראשת האגף לבריאות הנפש. ראשת האגף מתנגדת לה, מסיבות דומות".

ביום 2.2.16 הודיע עו"ד בר לב"כ התובע שפנייתו מיום 17.1.16 נבחנה במשרד הבריאות ומהבחינה עולה שבקשת ההשתלמות של התובע הועברה לוועדת ההשתלמות מבלי שאושרה על ידי המעסיק, וכי הרופא שבדק מטעם המעסיק את הבקשה לפני כינוס הוועדה ציין בהמלצתו שאינו מאשר את הבקשה לאור תפישתו המקצועית שא ין זו השתלמות חיונית ואם תאושר תיצור גם היעדרות רציפה ממושכת. עו"ד בר הוסיף כי ועדת ההשתלמות לא אישרה את בקשת ההשתלמות משום שלאחר בדיקה, לא מצאה זיקה בין ההתמחות לתחום עיסוקו של התובע והוסיף לפרט את עיקרי התייחסותה של ד"ר ברגמן לוי לבקשת התובע.
ביום 8.2.16 הגיש התובע לבית דין זה בקשה לסעדים זמניים וקבועים, במסגרתם ביקש כי יתאפשר לו לצאת לחופשת השתלמות וכי יועבר לידו פרוטוקול הוועדה שדנה בעניינו. לאחר שהנתבעת הגישה תגובתה לבקשה, התקיים דיון בבית הדין ביום 24.2.16 בפני מותב בראשות כב' השופטת בר"ג הירשברג. הצדדים הגיעו להסכמה לפיה התובע יגיש בקשה מתוקנת נוספת לחופשת השתלמות וכי הוועדה תכונס בתוך 20 ימים מיום קבלת הבקשה ותקבל החלטה מנומקת. להסכמת הצדדים ניתן תוקף של פסק דין.
התובע הגיש בקשה מתוקנת להשתלמות ביום 2.3.16. התובע צירף לבקשה אישור של פרופ' שרדני לפיו התובע יוכל להתחיל את תקופת ההשתלמות גם לאחר 1.2.16. פרופ' שרדני צירף סקירה של המחקר שהתובע יועד להשתתף בו, העוסק בדכאון. בהמשך, ביום 23.3.16 פירט פרופ' שרדני את נושא המחקר: השפעת תרכובות מסוימות על דיכאון.
ביום 28.3.16 כתב סגן מינהל הרפואה, ד"ר יעקבסון , לוועדת ההשתלמויות שאין בפירוט המחקר שהוגש לו תיאור של חלקו של התובע במחקר, ועל כן אין הוא יכול לתת המלצה מקצועית בקשר לבקשת התובע להשתלמות. ד"ר יעקבסון שלח לתובע באותו יום מזכר דוא"ל שבו הביא לידיעתו תוכן מכתבו לוועדה מיום 28.3.16, והסביר ש"אין בהתייחסות שהועברה כדי להשלים את הפרטים שביקשתי, קרי תכנית מפורטת של המחקר ומהו החלק שאתה מתוכנן לבצע מתכנית זו. ללא הפרטים הללו לא אוכל להעביר המלצה מקצועית לועדה".
התובע פנה לנתבעת ודרש כי תינתן החלטת הוועדה, וביום 3.4.16 התכנסה ועדת ההשתלמויות בהרכב של ד"ר ורד עזרא ווד"ר גריגורי כץ, נציג ארגון רופאי המדינה. בפרוטוקול שנכתב בכתב ידה של ד"ר עזרא צוין שד"ר יעקבסון ביקש פירוט נוסף על המחקר ועל חלקו של התובע בו ולאחר מכן הוא הודיע שהפירוט שקיבל אינו מספק שכן אין בהצעה התייחסות לתוכנית המחקר והוא ממליץ שלא לאשרה. חברי הועדה ציינו כי "גם אנחנו עברנו על הבקשה והתרשמותנו היא שהיא אינה מספקת, אינה מפורטת ולא ברור כלל חלקו של ד"ר באוור במחקר. לכן בטרם ניתן החלטה סופית על מנת לתת הזדמנות נוספת נבקש: פירוט שלם חלקו המפורש של ד"ר באוור במחקר כולל לוחות זמנים למחקר והצגה ברורה של... 2. חוות דעת של ממונה ישיר (ד"ר ברגמן) ואז נוכל לדון שנית בבקשה".
לאחר שעו"ד בר הביא לידיעת התובע את החלטת ועדת ההשתלמות מיום 3.4.16, הוועדה התכנסה ביום 20.4.16 ודחתה את בקשת התובע. ד"ר עזרא ציינה ש"למרות כל הניסיונות שלנו לבקש שיעביר חומר לעיון עמוק שנוכל לאשר את הבקשה, לא קיבלנו פירוט. אנו נאלצים לדחות את הבקשה". הודעה על כך נשלחה לתובע על ידי עו"ד בר ביום 2.5.16.
ביום 22.5.16 הגיש התובע בקשה נוספת לסעדים זמניים בה ביקש כי בית הדין יורה לנתבעת לאפשר לו לצאת להשתלמות. ביום 13.7.16 התקיים דיון בבקשת התובע. בית הדין הציע לצדדים להסכים לכך שהתובע יגיש השלמה לבקשת ההשתלמות. הבקשה נמחקה בהסכמה והתובע הודיע כי בדעתו להגיש בקשה מתוקנת להשתלמות.
התובע הגיש בקשת השתלמות נוספת לתקופה שבין 1.8.16 עד 1.12.16 , לה צירף מסמך נוסף של פרופ' שרדני בעניין המחקר שהתובע ביקש להשתתף בו, וכן הודעה כי ד"ר ברגמן לוי סירבה לתת לו התייחסות כלשהי לבקשתו משום שלדבריה הנושא נדון בבית המשפט, ולכן אין הוא מצרף התייחסותה לבקשה הנוספת. הבקשה הועברה על ידי מנהלת תחום בכיר מינהל ומשאבי אנוש, שרה שטרייספלד, לעו"ד בר בים 27.7.16. רכזת לשכתו של עו"ד בר העבירה בדוא"ל את בקשת התובע ביום 27.7.16 לד"ר ברגמן-לוי ולד"ר עידית סגל, מ"מ ראש מינהל הרפואה, ולשתי עובדות נוספות. סמוך לאחר מכן ביום 27.7.16 העבירה ד"ר סגל התייחסות לבקשת התובע לד"ר ברגמן לוי עם העתק לעו"ד בר. תשובתה המלאה של ד"ר סגל אינה ידועה לבית הדין לאחר שמתצהירו של עו"ד בר, לו צורפה התשובה, מחקה הנתבעת את השורה הראשונה (התצהיר הוגש בהתאם להחלטת בית הדין מיום 23.1.19, בה התקבלה בקשת הנתבעת, שהוגשה לאחר שמיעת ההוכחות וסיכומי הצדדים, להתיר לה להגיש ראיות נוספות באיחור ). ד"ר סגל כתבה שמקריאת הצעת המחקר, היא אינה מבינה מה התועלת של רופא קלינאי למחקר שהוא in vitro או בעכברים, ובנוסף לא צו ין במכתב מה יהיה חלקו של התובע במחקר. ד"ר סגל הוסיפה "ושוב, אני קוראת את המסמך בצורה "נקיה" וללא ידע קודם". עו"ד בר השיב לדוא"ל של ד"ר סגל ביום 31.7.16.
ביום 2.8.16 השיבה ד"ר ברגמן לוי למכותבים שכללו את ד"ר סגל, עו"ד בר, גב' האריס. גם תשובה זו הוגשה לבית הדין תוך מחיקת חלק ממנה. ד"ר ברגמן לוי כתבה ש"אין כאן כל ק(ש)ר לשיטת המחקר, עברים וכלל מתודולוגיה. הסברתי כבא (כבר) עשות פעמים. הנ"ל איננו תחום העיסוק של ד"ר באור וגם לא תחום המחקר. חיפוש במדליין מבהיר את הכל.... אין כלל תועלת במחקר המחלקה לפסיכיאטרה משפטית על דכאון בהריון מה גם שהמחקרים המתבצעים על ידי האגף אינם מתבצעים לתועלות אישיות אלא אך ורק לעניין תכנון מדיניות ציבורית". המשפט הכלול במכתב זה בין "חיפוש במדליין מבהיר את הכל" לבין "אין כלל תועלת במחקר...", נמחק בהעתק המסמך שהוגש לבית הדין במצורף לתצהירו של עו"ד בר אשר הוגש, כאמור, על פי החלטת בית הדין מיום 23.1.19.
ביום 16.8.16 התקיימה ישיבה של וועדת ההשתלמויות לרופאים מנהלים. בהחלטת הוועדה צוין שיש להמתין לקבלת פרוטוקול הדיון בבית הדין מיום 13.7.16 מהפרקליט שהופיע לדיון. בהמשך לישיבת הוועדה, פנתה גב' האריס לב"כ המדינה עוד באותו יום וביקשה ממנו להעביר לה את פרוטוקול הדיון. תזכורות נשלחו ביום 25.8.16 וביום 6.9.16.
התובע, שלמרבה הצער אובחנה אצלו מחלת הסרטן בתחילת חודש 3/16, עמד לפני וועדה רפואית של שירות המדינה ביום 25.8.16. הוועדה החליטה שישנה סיבה רפואית מוצדקת להפסקת שירותו של התובע, ונקבע כי התובע יפרוש לגמלאות ביום 30.9.16. בעקבות זאת הודיע התובע לבית הדין כי שוב אין הוא עומד על התביעה לצו המחייב את הנתבעת לאפשר לו לצאת להשתלמות, אך הוא מוסיף לעמוד על הסעדים הכספיים אותם תבע.

טענות התובע
תביעת התובע הינה לפיצוי בגין אי אישור בקשתו להשתלמות, אשר לטענתו מנוגדת להסכם 79 וכן לפיצוי לא ממוני בגין עגמת נפש עקב דחיית בקשתו לחופשת השתלמות משיקולים זרים שיסודם בהתנכלות .
התובע טוען כי ההחלטה שלא לאשר את בקשתו להשתלמות נוגדת את הוראות הסכם 79. לעניין זה טוען התובע שאין בהסכם 79 כל דרישה לזיקה בין תחום העיסוק של הרופא המנהל לבין נושא ההשתלמות.
כמו כן, התובע טוען לקיומם של פגמים בהליכי הטיפול בבקשתו להשתלמות, אשר לטענתו מעוררים חשש ממשי שבקשתו נדחתה מטעמים בלתי ענייניים, ואשר מצדיקים, כשלעצמם, פסיקת פיצוי.
כך, התובע טוען שהוכח מחקירתה הנגדית של ד"ר עזרא שישנם מקרים בהם וועדת ההשתלמות אינה עומדת על קיומה של זיקה מובהקת בין תחום ההשתלמות לבין תפקיד הרופא המנהל – למשל אישור השתלמות בתחום הקשב והריכוז לרופא עיניים.
התובע טוען שאף לגופה, אין ממש בהנמקת הוועדה שכן תחום המחקר של מקורות הדיכאון רלוונטי ביותר לתחום עיסוקו.
התובע מוסיף וטוען כי שיקולים של עומס והיעדר מחליף אף הם שיקולים פסולים שכן הסכמת הצדדים להסכם הקיבוצי הייתה שהמעסיקה תפעל להבטחת רצף השירות כדי לאפשר לעובד לממש את חופשת ההשתלמות.
התובע טוען כי נפלו פגמים פרוצדורליים בהחלטה לדחות בקשותיו, שעיקרם הם:
אי רישום פרוטוקול של ועדת ההשתלמויות הראשונה.
עירובם של גורמים בלתי מוסמכים בתוך משרד הבריאות בהליך קבלת ההחלטה בבקשת התובע להשתלמות.
אי כיתובו של ד"ר גריגורי כץ, נציג ארגון רופאי המדינה בוועדת ההשתלמות, להתכתבות בין גורמי משרד הבריאות בקשר לבקשת התובע ואי שיתופו בעובדת הגשת בקשתו השלישית להשתלמות.
אי יידועו של ד"ר כץ בהליכים המשפטיים שבין התובע לבין המדינה.
המלצת ד"ר ברגמן לוי לבקשתו השניה של התובע ניתנה מבלי שעיינה בתיאור המחקר של פרופ' שרדני מיום 23.3.16.
הנתבעת הפרה את החלטת בית הדין מיום 13.7.16 ולא קיימה כל דיון בבקשתו השלישית של התובע.

עמדת ארגון רופאי המדינה
כאמור לעיל, ארגון רופאי המדינה, שהינו צד להסכם 79, הגיש עמדתו בהליך, ועיקריה הם כדלהלן:
הזכות להשתלמות הינה פרי הסכמה קיבוצית וככזו הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים קובעים את היקפה ותנאיה.
הזכות לחופשת השתלמות הינה בעלת ערך כספי ניכר, שאינה ניתנת לפדיון כספי, ועל כן הסכמת הצדדים בהסכם 79 הייתה לאפשר לרופא מנהל לנצל את הזכות במהלך תקופת עבודתו.
המגבלות היחידות שנקבעו לגבי הזכות לחופשת השתלמות הן היותה של מטרת החופשה לצורך השתלמות וחלוף שנתיים מהיום בו מונה הרופא המנהל לתפקידו. לא נקבעו, ולא בכדי, מגבלות נוספות, לרבות בעניין תחום ההשתלמות וזיקתו לתפקיד של הרופא המנהל ולרבות לעניין התקופה שבה ניתן לנצל את חופשת ההשתלמות ובפרט – היותה סמוכה למועד פרישת המנהל לגמלאות. יש לכך משמעות לאור הסכמים קיבוציים אחרים שהמדינה צד להם שבהם נקבעו הגבלות מפורשות ליישום הזכות להשתלמות, כמו הסכם מיום 10.5.79 בין המדינה לבין הסתדרות ההנדסאים שבו נקבע שהנדסאי או טכנאי מוסמך יוכל לצאת להשתלמות בת 15 ימים או חודש בתחום מקצועו ו/או באישור המעסיק. הארגון אף מפנה הסכם בין המדינה לבין הר"י בעניין השתלמות מתמחים, בו נקבע שבשנת ההתמחות האחרונה יוכל מתמחה לנצל עד שלושה ימי השתלמות.
לטענת הארגון, עד לשנת 2016 הצדדים פעלו בהתאם לאמור ולא הובא לידיעתו מקרה בו סירבה וועדת ההשתלמויות לאשר בקשת רופא מנהל לחופשת השתלמות אם עמד במגבלות של הסכם 79. הארגון צירף פנייה שלו לעו"ד בר מיום 11.9.16 שבו טען, בעקבות דחיית בקשת התובע, ש"לאחרונה התברר לארגון הרופאים עובדי המדינה כי בכוונת משרד הבריאות לגבש רשימת קריטריונים לאישור השתלמויות מנהלים בוועדת ההשתלמות במשרד הבריאות" וטען כי מדובר בשינוי חד צדדי של ההכמות שבהסכם 79 ודרש גיבוש נהלי עבודה משותפים לסדרי עבודת הוועדה.

טענות הנתבעת
הנתבעת דוחה את כל טענות התובע וארגון רופאי המדינה וטוענת כי דין תביעת התובע להידחות שכן בקשתו לאישור חופשת השתלמות נדחתה כדין, מטעמים ענייניים בלבד ובתום לב גמור, בשל היעדר זיקה בין תפקידו לנושא ההשתלמות.
הנתבעת מוסיפה וטוענת שאין לתובע להלין אלא עצמו בלבד, משלא ביסס באופן ראוי ומשכנע את בקשתו להשתלמות, למרות שאישר כי הוא יודע להגיש הצעת מחקר. כך, התובעת לא פירט את המתודולוגיה של המחקר תוך מתן הסבר בדבר התועלת שתצמח לתפקודו המקצועי, בהתחשב בתפקידיו הרגולטוריים של התובע, ובהתחשב בכך שאין הוא קלינאי ועל כן לכאורה אין קשר בין המחקר לבין תפקידו.
הנתבעת טוענת שאין מקום לפרש את הוראות הסכם 79 כשוללות מן המעסיק את שיקול דעתו להגביל את מימוש הזכות לחופשת השתלמות בשל היעדר זיקה מספקת בין תפקיד הרופא המנהל לבין נושא ההשתלמות, וכי פרשנות כזו של הסכם 79 אינה סבירה ופוגעת במטרת ההשתלמות שהינה תרומה לתפקודו המקצועי של העובד לטובת שני הצדדים לקשר ההעסקה.
הנתבעת כופרת בטענותיו העובדתיות של ארגון רופאי המדינה, לרבות לגבי הפרקטיקה הנוהגת בוועדת ההשתלמות מזה שנים וטוענת שהיא תואמת דווקא את עמדתה .
הנתבעת מדגישה את העובדה שהתובע וארגון עובדי המדינה לא הביאו עדים לתמוך בטענותיהם העובדתיות לגבי הפרקטיקה שלפיה פעלה וועדת ההשתלמויות, ולא הביאו לעדות את ד"ר כץ לתמוך בטענתם כי ד"ר כ"ץ מודר מהליכי קבלת ההחלטה בעניינו של התובע .
המדינה מכחישה כי החלטת הוועדה הושפעה מכך שהתובע מתכוון לפרוש לגמלאות.
הנתבעת טוענת שלא נפל כל פגם בהליכי ההתייעצות הפנימיים שקיימה בקשר לבקשת התובע לאישור חופשת השתלמות.
הנתבעת טוענת שמתצהירו המשלים של עו"ד בר עולה כי אין בסיס לטענת התובע כי הנתבעת לא קיימה את החלטת בית הדין מיום 13.7.16.

דיון והכרעה
נתייחס תחילה למחלוקת לגבי פרשנות הסכם 79 שעניינה היקף הזיקה הנדרשת, אם בכלל, בין תחום העיסוק של מבקש ההשתלמות לבין תוכן ההשתלמות. לאחר מכן נתייחס לטענת התובע בדבר דחיית בקשתו להשתלמות על יסוד שיקולים זרים.

הסכם 79 – הדרישה ל"זיקה לתפקיד"
לכאורה יש ממש בטענות התובע וארגון רופאי המדינה, לפיהן אין בהוראות הסכם 79 בסיס מילולי לדרישת זיקה בין תחום העיסוק של הרופא-המנהל שמבקש לממש את הזכות לחופשת השתלמות, לבין תוכן ההשתלמות. כל שנאמר בהסכם 79 הוא שהגורם המוסמך לאשר את בקשת ההשתלמות הינו וועדת השתלמות של הנהלת קרן ההשתלמות, ולא פורטו הנחיות לגבי אופן הפעלת שיקול דעתה של הוועדה. ד"ר עזרא אישרה בעדותה מיום 13.7.16 כי לא נוסחו קריטריונים כאלו.
אף מטופס הבקשה של קרן ההשתלמות לא עולים קריטריונים לאישור בקשת השתלמות. על פי הטופס, מבקש ההשתלמות נדרש לפרט את תאריכי ההשתלמות, מקומה, שם המוסד בו היא תיערך ו"הנושא". אין בטופס הנחיות לגבי מידת הפירוט הנדרש של "הנושא" ומידת הזיקה בינו לבין תפקידו של מבקש ההשתלמות.
עם זאת, כידוע, האופן שבו צדדים ליחסי עבודה קיבוציים מיישמים הוראות של הסכם קיבוצי, מהווה אינדיקציה לפרשנות הנכונה של ההסכם הקיבוצי, ועל פי עדותה של ד"ר עזרא, הפרקטיקה שמוכרת לה, החל מהמועד שבו הפכה לנציגת משרד הב ריאות בוועדה לאחר מינויה לראש מינהל הרפואה בחודש 6/14, אינה תומכת במסקנה של היעדר כל דרישת זיקה בין תחום העיסוק של מבקש ההשתלמות לבין נושא ההשתלמות. ד"ר עזרא העידה בתצהירה מיום 12.7.16 ש"כנהוג במקרים רבים הבואה בפני הוועדה המלצה של רופא בכיר" וכי מטרת קבלת ההמלצה היא בחינה עניינית ומקצועית אם קיימת הצדקה לאשרה. גם עו"ד בר העיד בתצהירו כי נוהל העבודה שהוא עובד לפיו בדרך כלל בטרם כינוס וועדת ההשתלמות כולל הצגת הבקשה לסגן ראש מינהל הרפואה, וכך נהג בעניינו של התובע.
עדויות אלו לא נסתרו על ידי התובע או על ידי ארגון רופאי המדינה.
בהתאם לכך, לא ניתן לקבל, כעניין שבעובדה, כי הפרקטיקה של וועדת ההשתלמות הייתה שלא נדרשת כל זיקה בין תחום העיסוק של מבקש ההשתלמות לבין נושא ההשתלמות.
שאלה אחרת היא מה מידת הזיקה הנדרשת? כפי שאישרה ד"ר עזרא, לא נוסחו קריטריונים שמגדירים את מידת הזיקה הנדרשת בין תחום העיסוק של מבקש ההשתלמות לבין תוכן ההשתלמות.
אין מקום לכך שבית הדין יגדיר באופן פוזיטיבי מהו אופי הזיקה הנדרשת, אם בכלל, בין תפקיד הרופא-מנהל לבין נושא ההשתלמות, לצורך מימוש הזכות של מנהל לפי הסכמי 94 ו-79 לחופשת השתלמות. זהו עניין לצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים לענות בו.
בעניין זה הועלו על ידי ארגון המדינה ועל ידי הנתבעת טענות עובדתיות סותרות לגבי האופן שבו הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים יישמו בפועל את הסכם 79. מפניית ארגון רופאי המדינה לנתבעת שצורפה לכתב עמדתו עולה כי הארגון טוען שבעניינו של התובע הנהיגה הנתבעת קריטריונים חדשים באופן חד צדדי, והארגון דרש לתאם עם הנתבעת את מתכונת פעילותה של וועדת ההשתלמות ולהסדיר עניין זה בהסכמה.
אין צורך לנקוט עמדה פוזיטיבית לגבי מידת הזיקה הנדרשת בין תחום העיסוק של מבקשת ההשתלמות לבין תוכן ההשתלמות, כדי להגיע למסקנה שאמת המידה שהופעלה בעניינו של התובע הייתה מחמירה למדיי. במה דברים אמורים?
סגן ראש מינהל הרפואה חיווה דעתו כי "מדובר בהשתלמות ממושכת בהיעדרות רציפה וממושכת לנושא, שגם אם לא פורט, נראה שאינו חיוני". בעקבות המלצה זו, נדחתה ב קשתו הראשונה של התובע בהנמקה קצרה ולקונית – "אין זיקה לתפקיד". בהיעדר פרוטוקול של וועדת ההשתלמויות, יש להניח שהיא אימצה את המלצת סגן ראש מינהל הרפואה. ד"ר עזרא אישרה שהמלצה זו הייתה לפניה ולפני ד"ר כ"ץ.
בדיון בבקשת התובע לסעד זמני מיום 13.7.16, נשאלה ד"ר עזרא אם היו מקרים שבהם אושרו בקשות של מנהלים רופאים לצאת להש תלמות שלא בתחום עיסוקים העיקרי. ד"ר עזרא השיבה: "ייתכן שכן, אבל אנחנו משתדלים שתהיה זיקה. הרעיון בהשתלמות שהוא יצא מטעם התפקיד, להגביר את הידע והמיומנות שלו". כאשר נשאלה ד"ר עזרא "רופא שרוצה לצאת להעשרה בתחום מקביל לא אמור לצאת?", השיבה " לא אמרתי. אנו בודקים לגופו של עניין מה המשמעות בשבילו או בשביל בית החולים. לדוגמא רופא עיניים ביקש להשתלם בקשב וריכוז. הבנו מה המשמעות. הבנו את הקשר. לכן אישרנו" (בעדותה בדיון ההוכחות מיום 16.12.18 הסבירה ד"ר עזרא שבקשת רופא העיניים נדחתה תחילה אך התקבל ערעור שלו) .
לשאלת בית הדין, שעימתה את ד"ר עזרא עם טענת התובע בדבר הקשר בין ההשתלמות בחקר הדיכאון שביקש לצאת אליה לבין אשפוזים כפויים, השיבה ד"ר עזרא "נניח שהשתכנעתי. היו שתי ועדות חוזרות, מה שביקשה הוועדה החוזרת, מרצון טוב, זה להבין מה עושה ד"ר באור באותו מחקר. אני מרגישה שיש לי אחריות. כשאני מאשרת למישהו להיעדר מעבודתו המאוד חשובה, שמה שהוא עושה, עושה אותו נכון, אם אני מקבלת מכתב שהוא ישתתף לפי הצורך, זה פחות או יותר הציטוט, יש לי קושי לאשר דבר כזה".
בית הדין סבור שמעדותה של ד"ר עזרא עולה כי עולה כי לא ננקטה, ככלל, מדיניות שלפיה נדרש שההשתלמות תהיה "חיונית" לתפקידו של הרופא-המנהל. ואכן גם אם אין לאמץ את טענות התובע וארגון רופאי המדינה בדבר היעדר סמכות לוועדת ההשתלמות לשקול את הזיקה שבין תחום עיסוקו של מבקש ההשתלמות לבין נושא ההשתלמות, אף לא ניתן לקבוע כי מהסכם 79 עולה דרישה כי ההשתלמות תהיה "חיונית". לצורכי הליך זה ניתן להסיק כי גישה כזו חוטאת לאיזון המתבקש בין הצורך של המעסיק בכך שתצמח תועלת ל"מפעלו" מיציאת הרופא המנהל להשתלמות לבין הזכות שנוצרה לרופאים המנהלים בהסכמי 79 ו-94 לצאת להשתלמות במסגרת יחסי עבודה ולהרחיב את אופקי הידע המקצועי שלהם.
נראה, אם כן, שההחלטה שהתקבלה בבקשתו הראשונה של התובע להשתלמות התקבלה תוך אימוץ אמת מידה מחמירה, ותוך מתן הנמקה לקונית ומבלי שנערך פרוטוקול שמאפשר התחקות אחר הלך מחשבתה של וועדת ההשתלמות.
אשר לטענת התובע וארגון רופאי המדינה בדבר עירובם של "גורמים לא מוסמכים" בהליך קבלת ההחלטה בבקשת התובע להשתלמות: ככלל, קיומם של הליכי היוועצות פנימית של גורמי משרד הבריאות לפני דיון בוועדת השתלמויות, לצורך גיבוש נציגת המעסיקה בוועדה, אינם פסולים ואין מקום לקבל את טענות התובע וארגון עובדי המדינה, שעצם ההיוועצות בגורמים פנימיים מהווה חריגה מסמכות או הפרה של הסכם 79.
הליך היוועצות זה התרחב בעניינו של התובע, ביחס לפרקטיקה שעו"ד בר מקיים באופן רגיל. לאחר שהתובע השיג על דחיית בקשתו בהחלטה מיום 6.1.16. הרחבת הליכי ההיוועצות הפנימיים גררה אחריה הרחבה של פירוט נימוקים שהוזכרו בהנמקת ההמלצה לדחות את בקשת התובע.
כך למשל, במכתבה של ד"ר טל ברגמן-לוי מיום 20.1.16 לעו"ד בר, פירטה ד"ר ברגמן את עמדתה כי המחקר אינו קשור לתחום עיסוקו של התובע ולו בקשר קלוש וכן ציינה שהעיתוי של ההשתלמות מעורר תמיהה לנוכח הצהרות של התובע לפני כמה מעובדי האגף שבכוונתו לצאת לגמלאות בחודשים הקרובים.
הנתבעת אינה חולקת על כך שאין לסרב לבקשת השתלמות של עובד שצבר תקופת עבודה מספקת לרכישת הזכות לחופשת השתלמות. בית הדין סבור שהביטוי שקיבל שיקול זה במכתבה של ד"ר ברגמן לוי מכתים את ההחלטה לדחות את בקשת התובע בשיקול פסול, גם בהיעדר הוכחה של קשר סיבתי מלא בין שיקול זה לבין ההחלטה הסופית.

הטענה לשיקולים זרים והתנכלות
אשר לטענת התובע כי קיים חשש ממשי שההחלטה בעניינו מבוססת על שיקולים זרים והתנכלות, בית הדין רואה לקבוע את הדברים הבאים:
הלכה פסוקה היא כי:
"נטל קשה מוטל על עותר, החייב להוכיח שיקול סובייקטיבי פסול של רשות מוסמכת. מחשבות הן קשות להוכחה, ומחשבות שלא כדין על אחת כמה וכמה. מכאן המגמה המודרנית במשפט המינהלי לעבור ממבחנים סובייקטיביים באשר לפסילת שיקול הדעת (כגון שיקולים זרים) למבחנים אובייקטיביים (כגון סבירות). במסגרת המבחנים הסובייקטיביים, ניתן להיעזר בחזקות שונות המבססות עצמן על ניסיון החיים. אחת מאותן זיקות עניינה המשקל המצטבר הנובעת ממערכת נתונים סטטיסטיים. נתונים סטטיסטיים אלה מעניקים אמת מידה אובייקטיבית שממנה ניתן להסיק מסקנות שבהגיון על שיקול דעת סובייקטיבי פסול. נתונים סטטיסטיים עשויים, במקרים ראויים, ליצור חזקה שבעובדה, המעבירה את נטל הבאת הראיות על שכם הרשות השלטונית הצריכה ליתן הסבר המניח את הדעת לפעולתה".
בג"צ 571/89 מוסקוביץ – מועצת השמאים, פ"ד מד (2) 236.

הקושי להוכיח שיקולים פסולים נובע גם מכך שלעיתים:

"...רשויות מנהליות השוקלות שיקולים זרים או פסולים, מנסות להסוות ולטשטש את הטעמים האמיתיים שהיו ביסוד החלטותיהן. ההפליה אינה מוכרזת בראש חוצות ואינה ניצבת בראש המגדל, אלא מוכנסת למרתף בעוד התבחינים הגלויים אינם אלא קריטריונים מן-השפה-ולחוץ ואין תוכם כברם. הקושי לזהות את השיקולים הזרים וליתן בהם סימנים גובר כשההחלטה המנהלית נעשית על ידי גוף סטטוטורי-קולקטיבי המונה חברים רבים, כמו מועצת עירייה. אכן, קשה לבית המשפט לבחון "כליות ולב" של הרשות המנהלית, ולשם כך נדרש בית המשפט להסתמך על תשתית ראייתית נסיבתית או סטטיסטית".
עעם 343/09 הבית הפתוח בירושלים לגאווה וסובלנות – עיריית ירושלים, פ"ד סד (2) 1 .
בענייננו קיימת, לדעת בית הדין, מערכת ראייתית נסיבתית שכוללת גם מרכיב סטטיסטי, אשר מאפשרת קביעה כי במאזן ההסתברות, גרסת התובע כי ההחלטה לדחות את בקשתו לחופשת השתלמות הוכתמה בשיקולים זרים ובהתייחסות שאינה שוויונית, עדיפה על גרסת הנתבעת המכחישה זאת. במה דברים אמורים?
כאמור לעיל, בית הדין סבור שננקטה בעניינו של התובע אמת מידה מחמירה, וההחלטה אף הוכתמה בשיקול פסול של יציאה קרובה של התובע לגמלאות.
גם בההנחה שלוועדת ההשתלמות קיימת סמכות לשקול את הזיקה המקצועית בין תחום העיסוק של מבקש ההשתלמות לבין תוכן ההשתלמות המבוקשת, הרי שכאשר הוועדה מפעילה סמכות זו, אשר מעוגנת בנימוקים רפואיים-מקצועיים שאינם בהכרח נהירים להדיוט ברפואה, גוברת חובתה לנמק ולהסביר את החלטתה ולעגנה במדיניות כללית שוויונית.
בעניינו של התובע, החלטת הוועדה המקורית הייתה לקונית – "אין זיקה לתפקיד". כאמור, ההנמקה הלכה והתרחבה לאחר שהתובע השיג על החלטת הוועדה המקורית.
קבענו לעיל שמעדותה של ד"ר עזרא עולה כי אמת המידה של "חיוניות" שננקטה בעניינו של התובע – הייתה מחמיר ה. תשובתה של ד"ר עזרא לשאלת בית הדין שבה עומתה עם טענת ה תובע בקשר לרלוונטיות של המחקר שביקש להשתתף בו אצל פרופ' שרדני - לנושא האשפוזים כפויים – חיזקה מסקנה זו בעיני בית הדין. ד"ר עזרא היפנתה לכך שהתובע לא עמד בדרישות מאוחרות שהוצגו ל ו.
החשש שההחלטה בעניינו של התובע הוכתמה בשיקולים פסולים התחזק מן ההתנהלות הדיונית של הנתבעת בהליך. כאמור, לאחר שבית הדין שמע את סיכומי הצדדים, ביקשה הנתבעת להגיש ראיות נוספות. לבקשה לא צורף, כמקובל, תצהיר התומך בבקשה ולא ניתן הסבר לכך שהראיות שצירופן המאוחר התבקש, לא הוגשו מלכתחילה עם תצהירי הנתבעת. והרי על פי ההלכה הפסוקה, לבית הדין סמכות להתיר סטייה מן הכלל לפיו על בעל דין להביא ראיות "בחבילה אחת", אך לשם כך נדרש הסבר "סביר והוגן" לאי הבאת הראיה מלכתחילה. בהחלטת בית הדין מיום 23.1.19 בית הדין קבע שהוא התרשם שאין מדובר בחוסר תום לב אלא בכשל לא מוסבר. ואולם, לאחר שהוגשו הראיות הנוספות, שוב אין מקום למסקנה זו, למרבה הצער. מקובלת על בית הדין טענת התובע שגם לאחר ישיבת ההוכחות הנוספת שנקבעה לאחר שמיעת סיכומי הצדדים, לא ניתן לבית הדין הסבר סביר והוגן לאי הבאת הראיות שצורפו על פי החלטת בית הדין מיום 23.1.19. מדובר בראיות שמטרתן הייתה להדוף את טענת התובע כי הנתבעת לא טיפלה כראוי בבקשתו השלישית ולא קיימה את החלטת בית הדין מיום 13.7.16. טענות אלה הועלו בתצהיר עדותו הראשית של התובע, וכפי הנראה, ההסבר לאי צירופן לראיות הנתבעת מלכתחילה נבע מכך ש בראיות שצורפו נכללו אמירות שהנתבעת העדיפה שלא יהיו לפני בית הדין. כאמור, מנספחי התצהיר המשלים של עו"ד בר נמחקו משפטים ממזכרי דוא"ל של גב' האריס מיום 27.7.16 ושל ד"ר ברגמן לוי מיום 2.8.16 . אמנם בקשת התובע לחייב את הנתבעת לגלות את התוכן שנמחק, נדחתה בשל הגשתה סמוך מאוד למועד דיון ההוכחות המשלים, אך מקובלת על בית הדין טענת התובע שאין מדובר בתוכן שהנתבעת הייתה זכאית לטעון לגביו לחסיון, והסתרת תוכן של ראיות רלוונטיות מהווה תמיכה ראייתית לגרסת התובע בדבר הכתמת ההחלטה שהתקבלה בעניינו בשיקולים פסולים.
המרכיב הסטטיסטי התומך בהסתברותה של גרסת התובע ביחס לגרסת הנתבעת בעניין ניקיון השיקולים ששימשו יסוד להחלטה בעניינו, נמצא בפרוטוקול וועדת ההשתלמויות מיום 16.8.16, ממנו עולה שבאותו דיון אושרו שתים עשרה בקשות. בקשת התובע הייתה היחידה שלא אושרה, ולגביה נכתב שיש להמתין לכך שהוועדה תקבל מהפרקליט שהופיע לדיון ביום 13.7.16 את פרוטוקול הדיון בבית הדין.
בית הדין ער לכך שאישור הבקשות האחרות אינו שולל אפשרות שלגבי רופא מנהל זה או אחר, האישור ניתן בעקבות הערות או דרישות של הוועדה. בעניינו של התובע, הוועדה הראשונה לא דרשה הבהרות כלשהן אלא דחתה את הבקשה בנימוק לקוני של "אין זיקה לתפקיד", ונראה לבית הדין שאם הדברים היו כה פשוטים, התייחסותה של ד"ר עזרא לטענת התובע בדבר הקשר בין המחקר שביקש להשתתף בו לבין תחום עיסוקו, לא היה מוגבל להפניית בית הדין לאי קיום דרישות מאוחרות להסברים ולהשלמות, שהוועדה בישיבתה הראשונה לא הציגה לתובע.
מן הראיות שהנתבעת הגישה על פי החלטת בית הדין מיום 13.1.19, עולה כי עדותה של ד"ר ברגמן לוי בדיון מיום 16.12.18, לפיה לא קראה את המכתב של פרופ' שרדני שבו נתמכה בקשתה השלישית של התובע להשתלמות, בעקבות הדיון מיום 13.7.16, לא הייתה נכונה. עוד עולה ממכלול הראיות, לרבות הראיות שצורפו באיחור על ידי הנתבעת, כי הטיפול בבקשת התובע שהוגשה בעקבות הדיון מיום 13.7.16 לא נעשה במהירות הראויה בהתחשב בכך שמדובר היה בהסכם ובהתחייבות של הנתבעת במסגרת הליך משפטי.

הסעד
בית הדין סבור שמשנקבע כי לא עלה בידו לממש את זכותו לחופשת השתלמות לפני שנאלץ לפרוש משירות המדינה מסיבות רפואיות, וזאת בשל החלטה לדחות את בקשתו לחופשת השתלמות על יסוד אמת מידה מחמירה שאינה מעוגנת בהסכם 79, תוך שרבוב שיקול פסול של קרבתו של התובע למועד הפרישה ובנסיבות שבהן גרסתו בדבר הכתמת ההחלטה בשיקולים זרים מסתברת יותר מגרסת הנתבעת המכחישה זאת, הרי שמדובר בפגיעה ממשית בזכות שיש לה פן ממוני ופן לא ממוני, ועל כן זכאי התובע לפיצוי ממוני ובלתי ממוני.
התובע כימת את תביעתו הממונית לסך 120,000 ₪ - הסכום שהיה משולם לתובע לו היה משתתף בהשתלמות במשך ארבעה חודשי העסקה.
בית הדין סבור שאכן זכאי התובע לפיצוי ממוני בגין חודשי ההשתלמות שנמנעו ממנו, אלא שמאחר שתחילת הזכאות של התובע הייתה בחודש 5/12, ואילו הזכאות ל-130 ימים היא לאחר שש שנות עבודה, יש לכמת את הפיצוי לפי ההנחה שבעת הגשת בקשת ההשתלמות בחודש 11/15, התובע צבר שנתיים וחצי מתוך שש שנים שהם כ-42%, ועל כן מדובר למעשה בכ-55 ימים, שהם כחודשיים.
יתר על כן, עיון בתלושי השכר של התובע מעלה שסך 30,000 ₪ לחודש עליו ביסס התובע את תביעתו, כולל תשלומי "עבודה נוספת" שלא הוכח שהיו משתלמים לתובע בתקופת השתלמות, ואילו שכרו המשולב בצירוף התוספות הקבועות היה בסך של כ-16,750 ₪.
בהתאם לכך, בית הדין מעמיד את הפיצוי הממוני שייפסק לתובע על סך 33,500 ₪.
בית הדין סבור שבנסיבות שבהן התובע הוכיח, במידה הנדרשת בהליך אזרחי, הסתברותה של הכתמת ההחלטה בעניינו בשיקול פסול, ובשים לב לפגיעה המקצועית ולסבל הנפשי שנגרמו לתובע, כי מדובר במקרה שמצדיק פיצוי בגין עוגמת נפש. בית הדין מעמיד את הפיצוי בגין עגמת נפש על סך 30,000 ₪.

סוף דבר
התביעה מתקבלת חלקית.
הנתבעת תשלם לתובע פיצוי ממוני בסך 33,500 ₪ וכן פיצוי בגין עגמת נפש בסך 30,000 ₪.
כן תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים.

ניתן היום, ה' אב תשע"ט, (06 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".

נציג ציבור

נציג ציבור

דניאל גולדברג, שופט