בית דין אזורי לעבודה בירושלים ס"ע 14934-07-16

לפני:

כב' השופטת שרה שדיאור
נציג ציבור (מעסיקים) גב' תמר סליימן

התובעת
חן סימאני

ע"י ב"כ: עו"ד אברהם ביטון
-
הנתבע
אליהו דוד ליברמן

ע"י ב"כ: עו"ד אורטל מור

פסק דין

בפני בית הדין תביעת התובעת כנגד הנתבע, לאחר שנתבעת נוספת, חברת שילת קרל בע"מ, שהעסיקה את התובעת, פורקה בידי ביהמ"ש המחוזי בשל חדלות פירעון.
ביסוד התביעה טענת התובעת כי יש להרים מסך בין החברה לבין מר אליהו דוד ליברמן שהיה בעל מניות בה.
הנתבע טען כי אין להרים מסך כלפיו וכי נהג בתום לב וניהל את החברה כמיטב יכולתו ואף הזרים כספים פרטיים לתשלום שכר העובדים.
התובעת הגיש תביעת חוב למפרק החברה (ת/1).
הנתבע טען כי בעצם הגשת תביעת החוב למפרק וככל הנראה תשלום שבוצע, יש כדי לשלול את תביעה זו ולכל הפחות יש לשלול רכיבים ממנה שהופיעו בתביעת החוב למפרק. התובעת טענה כי אין בדברים סתירה ובלבד שלא יהא כפל תשלום.
לגופו של עניין, תובעת התובעת רכיבים שונים ,חלקם נתבעו בתביעת החוב וחלקם לא. לא כולם ניתנים לתביעה לפי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי.
הנתבע טען להיעדר זכאות לכל אחד מהם, מנימוקיו.

העובדות
1. בטרם יקבעו העובדות הספציפיות יובהר כי בהליך סע"ש 57793-11-15 עקיבא ישראל גולדנהירש נ' אליהו ליברמן (להלן: תיק גולדנהירש ), נקבע פוזיטיבית כי יש להרים מסך בין החברה שילת קרל שהעסיקה את העובדים לבין מר ליברמן. הוכח שם, כי התנהלותו של הנתבע מצדיקה הרמת מסך על פי כל אמות המידה הן של חוק החברות והן של הפסיקה. על פי הסכמת הצדדים והחלטה שם, יש באמור בפרוטוקול שם לחייב אף בהליך זה. מתוך הפרוטוקולים בתיק גולדשטיין ובתיק גולדנהירש הוכח כי יש לחייב את הנתבע אישית, מכוח אחריותו ומכוח הרמת מסך וכן מכוח מעורבותו האישית בכל הנוגע להעסקת עובדיו (ראה סעיפים 1-57 בפסק הדין בעניין גולדשטיין) לפיכך הנתבע יישא כלפי התובעת בכל חובות חברת שילת קרל בע"מ ככל שיפסקו מטה.
2.קביעות בית הדין שם יפות לעניינינו מכוח החלטה בהליך סע"ש 57817-11-15 גולדשטיין נ' פיצה יהלום ואח' (להלן: תיק גולדשטיין) בו ניתנה החלטה כי האמור בו יחול על מכלול התביעות נגד הנתבע בנוגע לשאלת הרמת מסך, ועדותו אף הייתה דומה או זהה בכולם. לפיכך גם בפרו' הליך זה נשאל הנתבע, אשר גם הוא ראה עצמו מחויב על פי ההליכים האחרים, וענה כך:
"ש. תצהירך בהליך זה דומה לתצהירך בתיקים אחרים, פרט לתקופת העבודה של התובעת ורכיבי התביעה. ביחס לשאר הנושאים אתה עונה את אותן התשובות.
ת. כן אותו דבר. אבקש להוסיף נקודה אחת שלא הבנתי, היא היחידה שלא קיבלה תלוש." (ע' 4ש'29-32 ) (דגש ש.ש.)
יש להדגיש כי סכומים ששולמו על פי רכיבים ספציפיים לתובעת בהוכחת החוב על ידי המוסד לביטוח לאומי יקוזזו מהסכומים שבהם יחויב הנתבע. אין ספק כי אין מקום שהתובעת תפרע פעמים על אותם רכיבים ובגין אותן זכויות.
3.התובעת עבדה בחברת שילת קרל בע"מ (בפירוק) (להלן: החברה) בתפקיד עובדת כללית מתאריך שבמחלוקת ועד יום 06/11/15 עת סגרה החברה שעריה.
4. במוסכמות בין הצדדים (שהוגשו ביום 24/05/18) בפלוגתא 6 נקבע "האם התובעת עבדה בעסק החל מ-01/08/15 כטענתה או החל מ-01/09/15 כטענת הנתבע וכעולה מתלושי השכר"
5. החברה הפעילה את העסק מיום 01/03/14 עד 06/11/15 עת חדלה לפעול.
6. ביום 30/10/16 ניתן צו פירוק נגד החברה.
7. התובעת הגישה תביעת חוב נגד החברה בפירוק (ת/1) (להלן: תביעת החוב).
8. התובעת הודתה כי קיבלה מהמוסד לביטוח לאומי סך של "בערך 7,000 ₪", (עמ' 6 ש' 8-13 בפרוטוקול). התובעת אישרה שתבעה מהמוסד לביטוח לאומי שכר עבודה, הודעה מוקדמת ושעות נוספות (עמ' 6 ש' 16-17).
9. המחלוקות כפי שנקבעו ע"י הצדדים וקיבלו תוקף החלטה ביום 25/04/18:

הכרעת הדין
שכר עבודה, הלנה

1. הנתבע טען כי משתבעה שכר בהוכחת החוב ואף שולם לה מנועה מלתבוע בבית הדין, טענה זו נדחית. אין בכך סתירה ובלבד שלא תיפרע פעמיים. תביעה לפי חוק הביטוח הלאומי, שונה בתכלית מזו על פי חוקי העבודה.
2. בהוכחת החוב (ת/1) תבעה סך 11,662 ₪ כשכר עבודה עבור חודשי עבודתה נשוא הליך זה. בתביעת החוב רשמה את תקופת העבודה 01/08/15 עד 06/11/15.
3. אין מחלוקת כי משכורת אחרונה לא שולמה. (עדות הנתבע בהליך 7474-10-16 ע' 10 ש' 9-22). והנתבע לא ידע מה שיעור שכר כל עובד.
4. בתביעה נאמר ביחס לרכיב זה "כי יש לחייב את הנתבע, לשלם לתובעת שכר עבודתה בגין חודש אוקטובר-דצמבר בסך 14,250 ₪ בתוספת הלנה".
5. בכתב התביעה אין פירוט או תשתית ראייתית לשכר הנתבע. גם בתצהיר התובעת בנוגע לשכר עבודה נקוב פשוט הסכום. בפרוטוקול הדיון נחקרה התובעת בעניין שכרה ואישרה כי תבעה מביטוח לאומי 4,750 ₪ בגין הודעה מוקדמת "אני לא אתבע מה שלא מגיע לי" (עמ' 6 ש' 22). ככל שסכום זה, אשר אכן נכתב ב-ת/1, הוא הודעה מוקדמת אזי אין בסיס לסכום של 14,250 ₪ או תו תבעה התובעת כשכר בכתב התביעה לתקופת העסקתה. יתר על כן, חזקה היא כי מסמך שהוגש לרשויות משקף אמת. שכן בהוכחת החוב במשבצת 5 יש התחייבות והצהרה כי כל הפרטים שנמסרו הם נכונים. כך לכאורה.
6. לפיכך, הסכום שנתבע כשכר , נתבע בעלמא.
7. עוד חלקו הצדדים בדבר תקופת עבודתה של התובעת. בכתב התביעה צוין כי החלה לעבוד ב-01/08/15 ואילו בחקירתה הנגדית ציינה: "ש. את התחלת לעבוד ביום 01/09/15. ת. נכון. ש. אז יש סה"כ שני תלושים. ת. נכון. אבל אמור היה להיות לי עוד תלוש משכורת לאותו יום. אני לא זוכרת אם זה היה מוצ"ש או שישי." (עמ' 7 ש' 27-31)(דגש ש.ש.). התובעת לא יכלה להסביר מדוע נתבע יותר (עמ' 8 ש' 1-4). ב-ת/1 ציינה התובעת בקשר לרכיב שכר עבודה מ-01/10/15 עד 06/11/15 סך של 6,507 ₪ ואף סכום זה מתיישב יותר עם הסכום החודשי לכאורה של 4,750 ₪ ולא הסכום שנקוב בתביעה.

למעשה מתושי השכר שצורפו לתצהיר הנתבע עולים סכומי שכר מנוכים בהרבה לחלקיות משרה של 106 שעות חודשיות ואף פחות.
8. ממכלול עדותה עולה כי עבדה את חודש ספטמבר, אוקטובר ושישה ימים בנובמבר.
9. התובעת לא הוכיחה כי שכר העבודה לא שולם. היא נחקרה וציינה כי קיבלה צ'ק לכל חודש(ע' 7 ש' 19-20). משכך תביעתה לשכר, נתבעה בעלמא, בסכום לא מנומק , לא מבוסס ושאינו עולה בקנה אחד אף עם ת/1 מסמך התובעת.
התביעה לשכר נדחית
10. באשר לפיצויי ההלנה, התובעת טענה בדבר שיעור שכר בכלליות ולא רק שלא הרימה את נטל ההוכחה אלא שהסכום נסתר במסמכים של התובעת עצמה. התובעת נחקרה לעניין זה ואישרה כי אין לה הוכחה לכך שהמשכורת לא שולמה לה בחודש העשירי או שלא היו הפקדות במועד (עמ' 7 ש' 14-17). בנסיבות אלה אין מקום לפסיקת הלנה. התביעה לפסיקת הלנה נדחית.

הודעה מוקדמת
11. התובעת תבעה דמי הודעה מוקדמת מחמת שפוטרה לאלתר. לגרסתה מאחר שפוטרה לאחר ארבעה חודשים זכאית לסך של 4,750 ₪.כפי שציינו לעיל, התובעת עבדה רק חודשיים ושישה ימים.
12. התיאור שתיאר התובע בתיק גולדשטיין בדבר נסיבות פיטוריו ופיטורי כל העובדים בהודעת וואטספ שנשלחה ללא מתן מכתב פיטורים, הודעה מוקדמת או שימוע, הוכח כנכון ולא נסתר. דהיינו כי בתאריך 06/11/15 שלח מר זאב, האחראי מטעם החברה והנתבע, באחת מקבוצות הוואטספ הכלליות של העובדים הודעה לפיה: "בוקר טוב עקב בעיות כלכליות פיצלה כרגע סגורה עד הודעה חדשה, העדכן על פרטים נוספים בהמשך" (טעות במקור) בהמשך נכתב "זאב נכון לעכשיו אין כרגע משכורות מחר מכיוון שאין כסף ברגע שיהיה משהו אחר יעדכנו אתכם" דהיינו, נטען כי עקב מצבה הכלכלי הקשה של החברה נסגר בית העסק עד להודעה חדשה, וכי לאור האמור אין לחברה כסף לשלם משכורות לכלל העובדים (להלן: הודעת הסגירה).
13. העובדה שהחברה נקלעה לקשיים ושמר ליברמן נקלע לקשיים , אם וככל, באופן אישי, לא מצדיקה התנהגות זו, והיה מקום לכנס את העובדים, להודיע הודעה מוקדמת, מאחר ועניין הקשיים הכלכליים הוכח כי היה ידוע למר ליברמן זמן רב ולפחות חמישה חודשים קודם, ולעשות את התהליך באופן המכבד את העובדים שהשקיעו כל מרצם בעסק שלו. התובעת עצמה ציינה כי מישהו הזהיר אותה שליברמן הולך "לפשוט רגל"( ע' 8 ש' 21-28). אזי וודאי שהנתבע ידע את מצבו ומצב העסק.
14. הנתבע טען כי חישוב התובעת בדבר הודעה מוקדמת אינו נכון .
לטעמינו נוכח חודשיים עבודה ושישה ימים, צריך סכום הודעה מוקדמת לעמוד על סך 510 ש"ח. (הנתבע עשה את החישוב על דרך האומדנא ואף לקח היקף משרה גדול מהמופיע בתלושים).
15. לא למותר לציין כי גם בתביעת החוב תבעה עבור הודעה מוקדמת 4,750 ₪. והכיצד? הרי עבדה חודשיים וחצי לכל היותר.
16. התביעה של התובעת בסך 4,750 ₪ להודעה מוקדמת איננה עומדת בהוראות החוק ולא ברור על מה בוססה.
17. הנתבע ישלם לתובעת בגין הודעה מוקדמת, סך של 510 ש"ח. ככל שרכיב הודעה מוקדמת שולם ספציפית ע"י המוסד לביטוח לאומי יקוזז הסכום ששולם על ידי המוסד לביטוח לאומי בגין רכיב זה בלבד .

פיצוי בגין היעדר שימוע ופיטורים שלא כדין
18. התובעת טענה כי פוטרה ללא עריכת שימוע, בהודעה שנשלחה למישהו אחר במסרון.
19. כאמור לעיל היה על הנתבע לפעול לעריכת שימוע ומתן מכתב ראוי, על פיטורים. לעניין זה נדחית טענת הנתבע כי ממילא היה חדל פירעון ולא היה ממש בשימוע .הנתבע נחקר בעניין זה בהליך גולדשטיין וגולדנהירש והוכח כי ידע הרבה לפני, על חדלות הפירעון ויכול היה ליידע את עובדיו כראוי.
20. יחד עם זאת אין לקבל טענת התובעת לסך 4,750 ₪. ובנסיבות העסקתה הקצרה, חלקיות ההעסקה ועדותה לפיה אינה יכולה להסביר את חישוביה כלל (ע' 8 ש' 4-7), יעמוד פיצוי זה על סך 1,000 ₪ אותו ישלם הנתבע לתובעת משפעל שלא כדין בסוגיה זו.

שעות נוספות
21. התובעת טענה כי עבדה אצל הנתבע מידי חודש בחודשו שעות נוספות עליהן לא קיבלה תשלום. התובעת הסתמכה על עדות הנתבע אשר לא יכול היה להכחיש ביצוע או אי ביצוע שעות נוספות (פרוטוקול 7474-10-16 עמ' 23 ש' 30-32).
22. מכוח טענה זו תבעה 20 שעות נוספות מידי חודש, כאשר 10 לפי 125% והיתר לפי 150%. מדובר באומדנא שאינה מגובה בכל רישום או אסמכתא. יתר על כן התובעת נשאלת ומאשרת שעשתה שעות נוספות "מידי פעם"(ע'9 ש' 22-23), ולכן אין "מתכונת קבועה" על פי הפסיקה.
23. בתלוש השכר של התובעת אשר צורף לתצהיר הנתבע בחודש ספטמבר 2015 עולה כי התובעת ביצעה כמות של 109.10 שעות בלבד . לפיכך לחודש זה, נוכח היקף המשרה, אין מקום לקביעה בדבר שעות נוספות, בוודאי לא בהיקף אומדני כזה שנתבע. בתלוש אוקטובר עבדה 89.70 שעות בלבד . משכך מדובר בחלקיות מצומצמת, עוד יותר.
24.התובעת הכירה את התלושים מהזמן שעבדה (ע' 6 ש' 31 עד ע' 7 ש' 1-6) קיבלה אותם בזמן אמת על פי עדותה.
25. התובעת נשאלה:

26.דהיינו הודתה שאין בידה רישום, לטענתה רשמה באייפון ולא צירפה. חזקה שמי שיש בידו ראיות ולא צירפן, היו פועלות נגדו.
27.לא הוכחה עבודה בשעות נוספות או מתכונת עבודה. השעות נטענו בעלמא.
28. יתר על כן בחודש אוקטובר עבדה מס' שעות שונה מזה של ספטמבר, חרף זאת טענה לאותו מס' שעות נוספות, לא מתקבל על הדעת אף לא כאומדנא. וודאי לא כמתכונת עבודה משזו לא הייתה קבועה גם בשעות הרגילות.
29.משכך אין להעביר את הנטל לכתפי הנתבע עת אין כלל בסיס לביצוע ולו שעה אחת נוספת.
30.תביעה זו לשעות נוספות נדחית.

דמי חגים
31.התובעת הייתה עובדת שעתית. כזו זכאית לכאורה לדמי חגים. התובעת הסתמכה על עדות הנתבע בתיק גולדשטיין שם ציין כי "אין לו יד ורגל" בתשלומים לרבות דמי חגים .
32. הפסיקה קובעת מפורשות כי על התובע דמי חגים לציין תאריכיהם בדיוק, על פי לוח השנה הרלוונטית ולמנותם בתאריכים ספציפיים וכן לוודא שאינם מתרחשים בשבת. דבר זה לא נעשה בשום שלב ע"י התובעת.
33.התובעת תבעת 6 ימים נוכח תקופת עבודתה, בכתב התביעה לא פורטו התאריכים.
הוכח כי לא עבדה 4 חודשים אלא ספט' אוק' ו6 ימים בנובמבר, לכן גם כללית, וגם ביחס להיקף משרתה החישוב לא נכון ומטעם זה תדחה התביעה.
34. גם בתצהיר התובעת (סע' 24) וגם בסיכומיה (סע' 85) אין פירוט תאריכי החגים.
35. משעבדה פחות משלושה חודשים אף אינה זכאית לרכיב זה.
36. מכל הטעמים לעיל דין התביעה לדמי חגים להידחות.

פיצוי לפי סעיף 24 לחוק הגנת השכר
37. התובעת טענה כי לא קיבלה את תלושי השכר במועדם.
38. התלושים צורפו לתצהיר הנתבע.
39. בחקירתה הנגדית של התובעת היא מפרטת:

(ע'6 ש' 31 עד ע' 7 ש' 6)
40. דהיינו גרסתה של תובעת ספציפית זו ,בחקירה הנגדית סותרת את סעיף 30 בתצהירה. התובעת מודה שקיבלה תלושים בעת עבודתה. (ראה גם ע' 7 ש' 22,ש' 26).
בנסיבות אלה טענתה כי לא קיבלת תלושי שכר נסתרה, היא גם אישרה שקיבלה צ'ק בכל חודש.
41. התביעה של תובעת זו, נוכח עדותה, לפיצוי לפי סעיף 24 נדחית.

הזכות לעבוד בישיבה

42.התובעת תבעה בגין רכיב זה אולם נחקרה :

(ע' 5 ש' 30-26)(דגש ש.ש.).
43.תשובה זו חד משמעית .
44. בנוסף נשאלה אם ניתן לבצע עבודתה בישיבה והשיבה בשלילה":
"(ע'9 ש' 26-30)
45. הנתבע הוכיח כי לא ניתן לבצע את עבודתה בישיבה והתובעת אישרה כי ניתן לה לשבת לאכול מעת לעת.
46.מטעמים אלו ונוכח הפסיקה,דין התביעה להידחות.

העדר טופס הודעה לעובד

47.התובעת טענה כי לא קיבלה מאת הנתבעים טופס הודעה לעובד בדבר תנאי עבודתה והיה בכך פגיעה בזכותה להודעה ובזכויותיה הסוציאליות.
48.עוד טענה כי הנתבע לא העיד ולא הציג מסירת או טופס מטעמו. (הליך 7474-10-16 ע' 9 ש' 15-21).
49.ברכיב זה תבעה התובעת סך של 5,000 ₪.
50.הנתבע טען כי התובעת לא תבעה רכיב זה במסגרת תביעת החוב במוסד, וכי הייתה מודעת לתנאי העסקתה היטב כעובדת שעתית וכן ידעה את תפקידה ושיעור שכרה. בנוסף, טען הנתבע בדבר גובה הפיצוי נוכח תקופת העבודה וכן טען כי הרכיב הינו כחובה של המעסיקה החברה ולא של הנתבע באופן אישי.
51.טענת התובעת כי לא קיבלה הודעה לעובד כדין, הוכחה ולא נסתרה. בעניין זה, אין חשיבות אם תבעה או לא תבעה מהמפרק את הרכיב.
52. יחד עם זאת, גובה הפיצוי הנתבע חסר פרופורציה לנסיבות הספציפיות של העסקה זו. חודשיים וששה ימים.
53.יש לדחות את טענת הנתבע כי תביעה זו יש לתבוע מהמעסיקה החברה ולא ממנו. הוכח כי הנתבע היה מעורב בכל פכי ההעסקה, בני משפחתו היו שליחיו עושי דברו בשטח, בתו בענייני פרוצדורה ובנו בענייני המטבח, כך שלמעשה החובה בדבר מסירת ההודעה חלה עליו , באחריות אישית, לא פחות.
54.בנוסף, בהרמת המסך גם חובת המעסיקה תיפול על כתפיו. משחדלה המעסיקה ולא מסרה הודעה לעובדת, ישלם הנתבע סך של 2,500 ₪ בגין אי מסירת הודעה לעובדת. לטעמו של בית הדין סכום זה משקף את רציונל הפסיקה.

סוף דבר

אכן עומדת לתובע הזכות לתבוע את הביטוח הלאומי, וכן נתבעים נוספים , ולבחור ממי להיפרע. אך משנקבע סכום הזכות בפני בית הדין על סמך דיון והוכחות, לא יכול תובע להיפרע בגין אותו רכיב עצמו פעמיים. כספי המוסד לביטוח לאומי הם כספי ציבור. התשלומים מהמוסד כבר שולמו והוכרו בהליך משפטי בבית משפט מחוזי, ונקבעו ע"י נאמן לבדיקת תביעות החוב . יש להם תוקף לכל הפחות מעין שיפוטי ואין להתערב בהם. יחד עם זאת יש לקחתם בחשבון בקביעת התשלומים שיש לשלם לתובע או לחייב בהם את הנתבע .
התביעות לשכר, הלנת שכר, חגים, פיצוי בגין הזכות לעבוד בישיבה , ושעות נוספות ופיצוי בגין אי מתן תלושי שכר לפי תיקון 24 לחוק - נדחות כל אחת מטעמיה לעיל.
הנתבע ישלם לתובעת את הרכיבים הבאים:
*הודעה מוקדמת בסך 510 ₪. ככל ששולם על פי תביעת החוב בגין רכיב זה יקוזז הסכום ששולם בגין הרכיב הספציפי.
*פיצוי בגין העדר שימוע ופיטורים שלא כדין בסך 1,000 ₪.

*פיצוי בגין אי מתן טופס הודעה לעובדת בסך 2,500 ₪.
סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום. אם לא ישולמו במועד יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.
לאחר ששקלנו, בכובד ראש, ואף שמצאנו שעל הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים לעיל, מצאנו כי לעניין שכ"ט עו"ד כל צד יישא בהוצאותיו בהליך זה.

ניתן היום, א' חשוון תש"פ, (30 אוקטובר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.

נציג ציבור
גב' תמר סליימן

שרה שדיאור, שופטת