הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים ד"מ 7498-10-16

לפני:

כב' השופטת שרה שדיאור
נציגת ציבור מעסיקים- גב' תמר סליימן

התובעת
תמר קיי

ע"י ב"כ: עו"ד אברהם ביטון ועו"ד יוני אייזנטשיין
-
הנתבע
דוד אליהו ליברמן

ע"י ב"כ: עו"ד אורטל מור

פסק דין

בפני בית הדין תביעת התובעת כנגד הנתבע, לאחר שנתבעת נוספת, חברת שילת קרל בע"מ, שהעסיקה את התובע ת, פורקה בידי ביהמ"ש המחוזי בשל חדלות פירעון.
ביסוד התביעה טענת התובעת כי יש להרים מסך בין החברה לבין מר אליהו דוד ליברמן שהיה בעל מניות בה.
הנתבע טען כי אין להרים מסך כלפיו וכי נהג בתום לב וניהל את החברה כמיטב יכולתו ואף הזרים כספים פרטיים לתשלום שכר העובדים.
התובעת הגיש תביעת חוב למפרק החברה (ת/1).
הנתבע טען כי בעצם הגשת תביעת החוב למפרק וככל הנראה תשלום שבוצע, יש כדי לשלול את תביעה זו ולכל הפחות יש לשלול רכיבים ממנה שהופיעו בתביעת החוב למפרק.התובעת טענה כי אין בדברים סתירה ובלבד שלא יהא כפל תשלום.
לגופו של עניין, תובעת התובע ת רכיבים שונים ,חלקם נתבעו בתביעת החוב וחלקם לא. לא כולם ניתנים לתביעה לפי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי.
הנתבע טען להיעדר זכאות לכל אחד מהם, מנימוקיו.

העובדות
בטרם יקבעו העובדות הספציפיות יובהר כי בהליך סע"ש 57793-11-15 עקיבא ישראל גולדנהירש נ' אליהו ליברמן (להלן: תיק גולדנהירש ), נקבע פוזיטיבית כי יש להרים מסך בין החברה שילת קרל שהעסיקה את העובדים לבין מר ליברמן. הוכח שם, כי התנהלותו של הנתבע מצדיקה הרמת מסך על פי כל אמות המידה הן של חוק החברות והן של הפסיקה. על פי הסכמת הצדדים והחלטה שם, יש באמור בפרוטוקול שם לחייב אף בהליך זה. מתוך הפרוטוקולים בתיק גולדשטיין ובתיק גולדנהירש הוכח כי יש לחייב את הנתבע אישית, מכוח אחריותו ומכוח הרמת מסך וכן מכוח מעורבותו האישית בכל הנוגע להעסקת עובדיו (ראה סעיפים 1-57 בפסק הדין בענין גולדשטיין) לפיכך הנתבע יישא כלפי התובעת בכל חובות חברת שילת קרל בע"מ ככל שיפסקו מטה.
קביעות בית הדין שם יפות לעניניינו מכח החלטה בהליך סע"ש 57817-11-15 גולדשטיין נ' פיצה יהלום ואח' (להלן: תיק גולדשטיין)) בו ניתנה החלטה כי האמור בו יחול על מכלול התביעות נגד הנתבע בנוגע לשאלת הרמת מסך, ועדותו אף הייתה דומה או זהה בכולם . לפיכך גם בפרו' הליך זה נשאל הנתבע, אשר גם הוא ראה עצמו מחוייב על פי ההליכים האחרים, וענה כך:"
"ש. תצהירך בהליך זה דומה לתצהירך בתיקים אחרים, פרט לתקופת העבודה של התובעת ורכיבי התביעה. ביחס לשאר הנושאים אתה עונה את אותן התשובות.
ת. כן אותו דבר. אבקש להוסיף נקודה אחת שלא הבנתי, היא היחידה שלא קיבלה תלוש."(ע' 4ש'29-32 )(דגש ש.ש.)
יש להדגיש כי סכומים ששולמו על פי רכיבים ספציפים לתובעת בהוכחת החוב על ידי המוסד לביטוח לאומי יקוזזו מהסכומים שבהם יחוייב הנתבע. אין ספק כי אין מקום שהתובעת תפרע פעמים על אותם רכיבים ובגין אותן זכויות.
התובעת עבדה בחברת שילת קרל בע"מ ( בפירוק)(להלן: החברה) בתפקיד עובדת כללית מיום 20/8/15 ועד יום 6/11/15 עת סגרה החברה שעריה. סה"כ חודשיים. במוסכמות בין הצדדים עומדת התקופה על כחודשיים וחצי.
החברה הפעילה את העסק מיום 1/3/14 עד 6/11/15 עת חדלה לפעול.
ביום 30/10/16 ניתן צו פירוק נגד החברה.
התובעת הגישה תביעת חוב נגד החברה בפירוק (ת/1-להלן: תביעת החוב ) .
התובעת הודתה כי קיבלה מהמוסד לביטוח לאומי סך 6595 ₪.(ע' 1 ש' 26), אולם לא ידעה בגין אילו רכיבים. (בעניין זה ולמעלה מהצורך יאמר כי האמור בסע' 88 לסיכומי התובעת אינו נכון אף לא לפי ת/1).

המחלוקות כפי שנקבעו ע"י הצדדים וקיבלו תוקף החלטה ביום 25/3/18:

הכרעת הדין
שכר עבודה
הנתבע טען כי משתבעה שכר בהוכחת החוב ואף שולם לה מנועה מלתבוע בבית הדין , טענה זו נדחית. אין בכך סתירה ובלבד שלא תיפרע פעמיים. תביעה לפי חוק הביטוח הלאומי, שונה בתכלית מזו על פי חוקי העבודה.
בהוכחת החוב (ת/1) תבעה סך 7500 ₪ כשכר עבודה עבור חודשיים נשוא הליך זה.
אין מחלוקת כי משכורת אחרונה לא שולמה.(עדות הנתבע בהליך 7474-10-16 ע' 10 ש'9-22). והנתבע לא ידע מה שיעור שכר כל עובד.
בכתב התביעה נאמר ביחס לרכיב זה :

התובעת סיימה ב8/11/15 ולא בדצמבר. לפיכך התביעה אינה מפורטת. אף לא מצויין מה השכר החודשי/ שעתי שהוסכם. מה היקף עבודתה ועל מה מבוסס הסכום. עניין זה לא פורט גם בתצהיר התובעת.
בתאריך 26/3/18 הוגש תצהיר גילוי מסמכי הנתבע אליו צורפו 3 תלושים. אוג', ספט', אוק' -2015.
מתוך התלושים שהופקו בדיעבד ביום 17/1/16 כולם, עולה כי הייתה עובדת שעתית בתעריף 25 ₪ לשעה. חלקיות המשרה מועטה (53.32 , 20.60ו- 41.50 ש' לחודש בהתאמה.). סכומי השכר בהם לא מתיישבים עם סכומי התביעה. הנתבע לא נחקר עליהם ספציפית. יש לציין כי תלוש אוק' אף אינו הגיוני נוכח שיעור הנסיעות הרשום בו .
למרות שאין לתת משקל לתלושים, מכל מקום אין כל התייחסות להם בתצהיר התובעת שהוגש (9/4/18 ) ואחרי גילוי מסמכים .
אף בהוכחת החוב (ת/1) מדובר בסכום כללי.
בפועל אושר לתובעת בהוכחת החוב סך של 6595 ₪. אולם לא ידוע בגין אילו רכיבים.
בעניין זה ואף שהנתבע לא ידע מה גובה שכר העובדים. המוציא מחברו עליו הראיה והתובעת שנחקרה אודות תביעתה, לא ידעה להסביר על מה קיבלה מהמוסד לביטוח לאומי (ע' 2 ש' 1-3) ולגרסתה חשבה שזה" מקדמה"(שם ש' 5) ולא ידעה להסביר החישובים שבתצהירה כלל . (ע' 4 ש' 18-21).
התובעת טענה טענת שעור השכר בכלליות ולא הרימה את הנטל להוכיחה. בסעיף 22 לכתב התביעה מצויין כי שכר חודש אחד הוא בשיעור 2,500 ₪. סכום זה אינו מתיישב עם התביעה לשכר בסך 7500 ₪.ומכל מקום בסעיף 18 כתוב שעבדה מאוקטובר עד דצמבר ובמוסכמות צויין כי עבדה מיום 20/8/15 ועד יום 6/11/15 , לכל היותר חודשיים ו-16 יום. הדברים לא מתיישבים. שכן מכפלה זו עומדת לכל היותר על 6,250 ₪ שכר.
באשר לטענת ההלנה המופיעה בסע' 12 לתצהירה, גם דין טענה זו להידחות.
התובעת נשאלת על סע' 12 לתצהירה, המונה את מכלול הרכיבים , וב"כ מאשר לפרו' "אני מסכים שאת הניסוח לסעיף 12 לתצהיר התובעת אנו ניסחנו ואין לה הוכחות למה שאמור בו"(ע' 2 ש' 22-23). בסעיף 12 מוזכרת גם הלנת שכר עבודה.
התביעה לשכר ולהלנת שכר נדחות. התובעת לא הרימה את הנטל המוטל על כתפיה ולו בראשית ראיה.

הודעה מוקדמת

התובעת תבעה פיצוי בשיעור חודש עבודה ובסך 2500 ₪ נוכח הודעת הווטסאפ שנשלחה לאחד העובדים וממנה למדו על סגירת החברה וסיום עבודתם. לגרסתה היה על ה נתבע ליידע אותה מבעוד מועד, על הסגירה הצפויה, לאפשר לה להיערך בהתאם.
התיאור שתיאר התובע בתיק גולדשטיין בדבר נסיבות פיטוריו ופיטורי כל העובדים בהודעת וואטספ שנשלחה לעובדים ללא מתן מכתב פיטורים, הודעה מוקדמת או שימוע, הוכח כנכון ולא נסתר . דהיינו כי בתאריך 06/11/15 שלח מר זאב, האחראי מטעם החברה והנתבע, באחת מקבוצות הוואטספ הכלליות של העובדים הודעה לפיה: "בוקר טוב עקב בעיות כלכליות פיצלה כרגע סגורה עד הודעה חדשה, העדכן על פרטים נוספים בהמשך" (טעות במקור) בהמשך נכתב "זאב נכון לעכשיו אין כרגע משכורות מחר מכיוון שאין כסף ברגע שיהיה משהו אחר יעדכנו אתכם" דהיינו, נטען כי עקב מצבה הכלכלי הקשה של החברה נסגר בית העסק עד להודעה חדשה, וכי לאור האמור אין לחברה כסף לשלם משכורות לכלל העובדים (להלן: הודעת הסגירה).
העובדה שהחברה נקלעה לקשיים ושמר ליברמן נקלע לקשיים , אם וככל, באופן אישי, לא מצדיקה התנהגות זו, והיה מקום לכנס את העובדים, להודיע הודעה מוקדמת, מאחר ועניין הקשיים הכלכליים הוכח כי היה ידוע למר ליברמן זמן רב ולפחות חמישה חודשים קודם, ולעשות את התהליך באופן המכבד את העובדים שהשקיעו כל מרצם בעסק שלו.
הנתבע טען כי חישוב התובעת בדבר הודעה מוקדמת אינו נכון ,נוכח חודשיים עבודה, וצריך לעמוד על סך של יומיים בלבד בשיעור 350 ש"ח . הנתבע עשה את החישוב על דרך האומדנא ואף לקח היקף משרה גדול מהמופיע בתלושים .
יש לקבל את החישוב של הנתבע, בהיותו מדויק ונכון יותר מחישוב התובעת שאינו מבוסס כלל. לא למותר לציין כי גם בתביעת החוב תבעה עבור הודעה מוקדמת 2500 ₪. והכיצד? הרי עבדה חודשיים וחצי לכל היותר.
התביעה של התובעת בסך 2500 ₪ להודעה מוקדמת איננה עומדת בהוראות החוק ולא ברור על מה בוססה. יחד עם זאת נוכח שכר של 2500 לחודש יש לקבל את תחשיב הנתבע.
הנתבע 2 ישלם לתובעת בגין הודעה מוקדמת, סך של 350 ש"ח. ככל שרכיב הודעה מוקדמת שולם ספציפית ע"י המוסד לביטוח לאומי יקוזז הסכום ששולם על ידי המוסד לביטוח לאומי בגין רכיב זה בלבד .

פיצוי בגין העדר שימוע ופיטורים שלא כדין

כאמור לעיל היה על הנתבע לפעול לעריכת שימוע ומתן מכתב ראוי, על פיטורים. לעניין זה נדחית טענת הנתבע כי ממילא היה חדל פירעון ול א היה ממש בשימוע .הנתבע נחקר בעניין זה בהליך גולדשטיין וגולדנהירש והוכח כי ידע הרבה לפני, על חדלות הפירעון ויכול היה ליידע את עובדיו כראוי.
יחד עם זאת אין לקבל טענת התובעת לסך 2500 ₪. ובנסיבות העסקתה הקצרה, חלקיות ההעסקה ועדותה לפיה אינה יכולה להסביר את חישוביה כלל(ע'3 ש' 18-22), יעמוד פיצוי זה על סך 1,000 ₪ אותו ישלם הנת בע לתובעת משפעל שלא כדין בסוגה זו.

שעות נוספות

התובעת תבעה סך של 450 ₪ בגין שעות נוספות.(כך גם בתביעת החוב). התובעת לא ידעה להסביר הסכום(ע' 3 ש' 18-22). עוד נשאלה: "ש. רשמת בעצמך את שעות העבודה שלך ת. לא"(ע' 4 ש' 9-10). ובהמשך "ש. ת.אין הגיון בסכומים שבתלושים, לא משקף את השעות"(ע' 4 ש'16-17).חרף זאת לא התייחסה לכך בתצהירה.
היקף המשרה הקטן יחסית כעולה מהתלושים , למרות משקלם הנמוך, מצביע כי הטענה שבוצעו שעות נוספות אינה מתקבלת על הדעת.
עוד, התובעת תבעה בדרך אומדנא 10 שעות נוספות לחודש ,מתוכן 5 לפי 125% והיתר לפי 150%. בחודש אוגוסט אף לגרסתה החלה ב20/8/15 , עבדה לפיכך כ- 9 ימים ,על כן הטענה כי עבדה בחודש זה את אותו מס' שע"נ אשר בספט' ובאוק'- אף היא או מדנא לא מתקבלת על הדעת. התובעת לא הוכיחה כל מתכונת העסקה. אין להשליך על כתפי המעסיק נטל הוכחת שעות נוספות שעה שאין שמץ בסיס ראייתי לביצועם בכלל.
תביעה זו לשעות נוספות נדחית.

חגים

התובעת לא מנתה את החגים , לא התייחסה לחלקיות משרתה, עבדה חודשיים וחצי לכל היותר וחרף זאת תבעה 6 ימי חג.(ס' 23 לתצהיר). התביעה אינה מפורטת ודינה להידחות.
זאת ועוד, בהתאם לצו ההרחבה לתשלום דמי חג, עובד שהשלים 3 חודשי עבודה, יהיה זכאי ל 9 ימי חג בשנה, בכפוף לכך שעבד ביום שלפני החג וביום שלאחריו, אלא אם כן נעדר בימים אלה מהעבודה בהסכמת המעסיק.
התובעת לא הוכיח ה כלל את הימים, הנטענים כימי חגים וחובה זו עליה על פי כל הפסיקה, ובנוסף לא השלי מה כלל שלושה חודשי עבודה .
בנוסף הפסיקה קובעת במפורש כי על תובע לציין את ימי החג והאם נעדר בסמוך לו או התייצב והאם חל בשישי ושבת . אין כל פירוט בתצהירה. אף מטעם זה כשלעצמו דין התביעה לדמי חגים להידחות.
התביעה לדמי חגים נדחית.

פיצוי לפי סעיף 24 לחוק הגנת השכר

התובעת טענה כי לא קיבלה את תלושי השכר במועדם. התלושים גולו בגילוי מסמכים רק בתאריך 26/3/18 עת הוגש תצהיר גילוי מטעם הנתבע.
התובעת טענה לפיצוי בסך 1000 שח, לחודש ובסה"כ 2500 ₪ בגין אי קבלת התלושים במועדם ובכלל.
חיזוק לגרסת התובעת בעניין זה ניתן למצוא בפרו' בו מופתעת התובעת מעצם קיומם של התלושים. אמנם יש להצר על כך שב"כ התובעת לא יידע אותה בדבר גילויים בגילוי המסמכים אולם תגובתה:"ש. בהליך זה הוגשו תלושים, ראית אותם ת. לא. ש..ת...פעם ראשונה שאני רואה את התלושים. אין לי מה לזהות.."(ע'3 ש'31 עד ע' 4 ש' 3) (דגש ש.ש.), הייתה תגובה אותנטית. יתר על כן הנתבע בהליך זה בעצמו אומר "ת. כן אותו דבר. אבקש להוסיף נקודה אחת שלא הבנתי, היא היחידה שלא קיבלה תלוש."(ע' 4 ש' 29-32)(דגש ש.ש.). בכך תומך בגרסתה.
בנסיבות אלה הוכחה טענתה כי לא קיבלה תלושי שכר. זאת יש לראות בחומרה לאור החוק והפסיקה.לפיכך זכאית מהנתבע לפיצוי בסך 2500 ש"ח ברכיב זה. אשר כלל לא נתבע בתביעת החוב.

הזכות לעבוד בישיבה

התובעת תבעה בגין רכיב זה אולם נחקרה "ש. מה היה תפקידך במסעדה. ת. מלצרית. הייתי גם על הפס לפעמים בתור מכינה של דברים, קרפים פיצות, שייקים וכו'.ש. את העבודה הזו אפשר לבצע בישיבה ת. לא."(ע' 3 ש' 14-17)(דגש ש.ש.).
תשובה זו חד משמעית ומטעם זה דין התביעה להידחות וגם נוכח הפסיקה בעניין מלצרים , להידחות.

העדר טופס הודעה לעובד

התובעת טע נה כי לא קיבל ה מאת הנתבעים טופס הודעה לעובד בדבר תנאי עבודת ה והיה בכך פגיעה בזכות ה להודעה ובזכויותי ה הסוציאליות.
עוד טענה כי הנתבע לא העיד ולא הציג מסירת או טופס מטעמו.
ברכיב זה תבעה התובע ת סך של 5,000 ₪.
הנתבע טען כי התובעת לא תבע רכיב זה במסגרת תביעת החוב במוסד, וכי הי יתה מודעת לתנאי העסקת ה היטב כעובד ת שעתי ת וכן ידע ה את תפקיד ה ו שיעור שכרה. בנוסף, טען הנתבע בדבר גובה הפיצוי נוכח תקופת העבודה וכן טען כי הרכיב הינו כחובה של המעסיקה החברה ולא של הנתבע באופן אישי.
טענת התובעת כי לא קיבל ה הודעה לעובד כדין, הוכחה ולא נסתרה. בעניין זה, אין חשיבות אם תבע ה או לא תבע ה מהמפרק את הרכיב.
יחד עם זאת, גובה הפיצוי הנתבע חסר פרופורציה לנסיבות הספציפיות של העסקה זו.
יש לדחות את טענת הנתבע כי תביעה זו יש לתבוע מהמעסיקה החברה ולא ממנו. הוכח כי הנתבע היה מעורב בכל פכי ההעסקה, בני משפחתו היו שליחיו עושי דברו בשטח, בתו בענייני פרוצדורה ובנו בענייני המטבח, כך שלמעשה החובה בדבר מסירת ההודעה חלה עליו , באחריות אישית, לא פחות.
בנוסף, בהרמת המסך גם חובת המעסיקה תיפול על כתפיו. משחדלה המעסיקה ולא מסרה הודעה לעובדת, ישלם הנתבע סך של 2,500 ₪ בגין אי מסירת הודעה לעובד ת. לטעמו של בית הדין סכום זה משקף את רציונל הפסיקה.

סוף דבר

התביעות לשכר, הלנת שכר, חגים, פיצוי בגין הזכות לעבוד בישיבה , ושעות נוספות , נדחות כל אחת מטעמיה לעיל.
הנתבע ישלם לתובעת את הרכיבים הבאים
הודעה מוקדמת בסך 350 ₪. ככל ששולם על פי תביעת החוב בגין רכיב זה יקוזז הסכום ששולם בגין הרכיב הספציפי.
פיצוי בגין העדר שימוע ופיטורים שלא כדין בסך 1,000 ₪.
פיצוי בגין אי מתן תלושי שכר לפי תיקון 24 לחוק בסך 2,500 ₪.
פיצוי בגין אי מתן טופס הודעה לעובדת בסך 2,500 ₪.
סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום. אם לא ישולמו במועד יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.
לאחר ששקלנו, בכובד ראש, ואף שמצאנו שעל הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים לעיל, מצאנו כי לעניין שכ"ט עו"ד כל צד יישא בהוצאותיו בהליך זה.

ניתן היום, י"ח אלול תשע"ט, (18 ספטמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.

נציג ציבור
גב' תמר סליימן

שרה שדיאור, שופטת