הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים ד"מ 52399-07-18

27 פברואר 2019
לפני:
כב' הרשמת אסתר שחור
התובע:
גונן מעתוק

ע"י ב"כ: עו"ד שמחה דן רוטמן

-
הנתבע:
כספא ביתא בע"מ

ע"י ב"כ: עו"ד אברהם בגים

החלטה

בפניי בקשת הנתבעת לפסילתי, בקשה שהועלתה עובר לסיום דיון ההוכחות שהתקיים ביום 10.2.19, והורחבה בכתב ביום 14.2.19. התובע הגיש תגובתו לבקשה והנתבעת הגישה תשובה לה. כמו כן הגישה הנתבעת בקשה לתיקון פרוטוקול, והתובע הגיש תגובתו לבקשה. משום מה הוגשה הבקשה כנספח לבקשת הפסלות ולא כבקשה בפני עצמה. החלטה בבקשה לתיקון הפרוטוקול תינתן בנפרד.
טענות הנתבעת
לטענת הנתבעת על בית הדין לפסול עצמו מלדון בהליך זה שכן פרוטוקול הדיון מיום 11.2.19 אינו משקף דברים מהותיים לניהול ההליך שנאמרו בדיון, כגון הצעות הפשרה לא נרשמו והיה על בית הדין לרשום אותן בפרט שהנתבעת אינה מיוצגת וכן בשל כך שבית הדין ערך תיקונים בפרוטוקול במהלך הדיון. לטענת הנתבעת התנהלות בית הדין כלפי הנתבעת מקימה עילת פסלות ובפרט התבטאות בית הדין לאחר בקשתו לאורכה נוספת בת 10 ימים להגשת בקשת הפסלות, "בחלומות" ואי רישומה לפרוטוקול. כן טענה כי לא כדין נהג בית הדין עת הורה לנתבעת כי עליה להסכים להצעת הפשרה במועד הדיון ללא שנתן לה אפשרות להגיש תוך 30 יום מסמכים נוספים ככל שיש בידה. לטענת הנתבעת על בית הדין להבהיר מה המקור ההלכתי עליו הסתמך בית הדין באומרו לנתבעת כי ניתן לפסוק פיצויי הלנה גם לפי ההלכה. הנתבעת סברה כי היה על בית הדין להעביר את הפרוטוקול לרשויות האכיפה כגון המשטרה והביטוח הלאומי כדי שיבחנו את עניינו של התובע וכי היה על בית הדין להתיר לנתבעת לחקור לעניין טענות קיזוז באשר לאופן המצאת כתב התביעה על ידי התובע לנתבעת וכן לעניין תלונה שהגיש התובע במשרד התמ"ת על התנהלות הנתבעת כלפיו באי שמירה על זכויותיו וביצוע ההפקדות לפנסיה, כי היה על בית הדין להפעיל מכבש לחצים דווקא על התובע ולא על הנתבעת, ועוד.
טענות התובע
התובע טען כי בקשת הפסלות נועדה אך ורק למשוך את הזמן באופן פסול וממילא יש לדחותה על אתר ולחייב את הנתבעת בהוצאות התובע ובא כוחו. חלק מתיקוני הפרוטוקול להם טוענת הנתבעת אינם נכונים, חלקם דקדקנים וטרחניים, וחלקם מתייחסים לעניינים שהובהר לגביהם כי הם מחוץ לפרוטוקול, וממילא אינם מהווים עילת פסלות. ככל שהנתבעת סברה כי אי רישום דברים מסוימים לפרוטוקול מצדיק פסילת המותב היה עליה לטעון זאת מיד לאחר מכן בהזדמנות הראשונה ולא רק בסיום הליך ההוכחות לאחר כשעתיים ויותר. הנתבעת מבקשת לתלות טענת הפסלות בשלל אירועים שאינם קשורים לטענה ולא אירעו בסמוך להעלאתה. הנתבעת מתייחסת לעניינים שקרו לאחר טענת הפסלות, וכורכת אותם יחד עם טענת הפסלות, אף שברור שלא הם שגרמו לה להגישה. הנתבעת קיבלה יומה ברוחב לב ובית הדין נתן לה לחקור ולטעון טענותיה בהרחבה, גם כאשר התייחסה לעניינים שאינם קשורים כלל להליך וגם כאשר בחרה להכפיש ללא כל טעם והקשר את התובע. הנתבעת מערבבת טענותיה לגופו של עניין עם טענות הפסלות.

דיון והכרעה
מהלך הדיון
נקדים ונתאר את מהלך הדיון שהתקיים ביום 11.2.19. התנהל בתיק זה דיון הוכחות , מהשעה 12:30 ועד השעה 16:00. בתחילת הדיון סבר בית הדין כי נכון לבחון את הרכיבים וטענות הצדדים לגביהם, ואף החל בכך. אולם הנתבע, שהגיע ללא בא כוחו, (לטענתו לנוכח דיון מקביל אף שלא נתבקשה כל בקשה בעניין), טען בתוקף כי טענותיו הן עובדתיות ודיון בהן קודם לדיון ההוכחות יפגע בהגנתו. מתוך התחשבות בנציג הנתבעת ובבקשתו נוהל אפוא דיון ההוכחות ונשמעה עדות התובע.
במהלך החקירה של התובע התנגד ב"כ התובע מספר פעמים לשאלות ששאל הנתבע לנוכח העדר רלוונטיות. ב"כ התובע חזר בו מהתנגדותו לאחר שבית הדין בירר עם נציג הנתבעת מה מטרת שאלותיו, והתיר לו לשאול אותן, על מנת לאפשר לו להציג הגנתו כדבעי. כך נעשה דווקא מתוך התחשבות בנתבעת שלא היתה מיוצגת. יחד עם זאת, כאשר הנתבע הוסיף לשאול על עניינים שאינם קשורים לתביעה, התקבלה התנגדות התובע והובהר כי המשך החקירה הנגדית יתמקד בשאלות הרלוונטיות.
לאחר שמיעת עדות התובע, הובהר כי אכן אין מנוס מניהול דיון מקדמי ובחינת האפשרות להגיע לפשרה. זאת בהסכמת הצדדים ותוך שהובהר להם כי הדברים אינם נרשמים לפרוטוקול וכך גם נכתב בפרוטוקול. נוהל דיון לא פורמלי לפשרה במהלכו נעשו חישובים על דעת שני הצדדים ונראה היה שהצדדים היו קרובים לפשרה לרבות סכום קרוב לגבי מרבית העילות למעט סוגיית פיצויי ההלנה. בסופו של דבר לא הושגה הסכמה שכן נציג הנתבעת הודיע לאחר עריכת החשבון כי הסכום ישולם רק בכפוף לאפשרות המצאת מסמכים מטעמו תוך 30 יום. התובע התנגד לכך ולפיכך הצדדים לא הגיעו להסכמה והדיון המשיך.
לאחר סיום דיון ההוכחות, בשלב הסיכומים התנגד נציג הנתבעת לבקשת התובע לסכם בעל פה וביקש שבא כוחו יסכם בכתב. מטעמי יעילות ניתנה החלטה המורה על סיכומים בכתב. בתגובה ביקש נציג הנתבעת לפסול את הרשמת הח"מ. בית הדין הורה לו לטעון טענותיו בדיון אולם הלה ביקש לטעון בכתב. לבקשתו גם ניתנה לו אפשרות להשלמת הטיעון בכתב על בקשת הפסלות שנטענה בעל פה, בתוך שלושה ימים. בשלב זה ועם מתן ההחלטה כאמור, הדיון הסתיים, בין היתר בשל השבתת מערכות המחשוב בבית הדין בירושלים, וכן לנוכח משך הדיון עד אותה העת.
מיד לאחר סיום הדיון, כשהצדדים ובית הדין עוד לא עזבו את האולם, ביקש נציג הנתבעת ארכה של 14 יום, ובקשה זו כבר לא נרשמה לפרוטוקול וגם לא תשובת בית הדין לבקשה, כמו גם בקשה נוספת של ב"כ התובע, הואיל והדיון הסתיים.

להלן אתייחס לטענות הנתבעת ותגובת התובע, ואבהיר כי לטעמי אין בהן כדי להקים כל עילת פסלות.

טענה לפגיעה בהגנה
טענות הנתבעת לפגיעה בהגנתה בשל כך שבית הדין קיבל את התנגדות התובע לקו החקירה שלה – כפי שצוין לעיל, ניתנה לנציג הנתבעת רשות רחבה לשאול שאלותיו בחקירה הנגדית גם כאשר זיקתן לתביעה היתה קלושה למדי. יחד עם זאת במהלך החקירה ביקש נציג הנתבעת להתמקד בעניין אופן המצאת כתב התביעה, לגביו נטען בכתב ההגנה רק כי הנתבעת מבקשת שבית הדין ייתן הוראות לתובע בעניין, וכי היא שוקלת את צעדיה בעניין זה, ולא טענת קיזוז. טענת הקיזוז היחידה בכתב ההגנה היא לגבי ימי ההודעה המוקדמת. ברי כי בית הדין אינו צריך לאפשר לנתבעת לחקור את התובע על עניינים שאינם רלוונטיים להליך והנתבעת מבקשת לחקור לגביהם כדי להכין לעצמה את הקרקע או "סעדים אחרים העומדים לרשותה" כגון אולי תביעה נזיקית עתידית כפי שרמז נציג הנתבעת בדיון. מדובר בהתנהלות הכרחית ומתבקשת שאין בה כדי לחוות דעה על הגנתה של הנתבעת בעניינים רלוונטיים.
תיקון הפרוטוקול
תיקון הפרוטוקול במהלך הדיון – אכן מקום שדברי מי מהצדדים לא נרשמו, או הושמטה מילה חשובה, וידא בית הדין כי הדברים יירשמו בפרוטוקול אף תוך כדי הקלדה. לא היה כל צורך להקריא לצדדים את הדברים, שכן אלו תיקוני הדברים שנאמרו מפיהם ולא החלטות של בית הדין. בית הדין וידא שפרוטוקול דיון ההוכחות ישקף את הנאמר באולם, ככל שניתן במגבלות המובנות של קצב אמירת הדברים. תלונת הנתבעת בעניין זה חותרת תחת אחד מכללי היסוד של ניהול הדיון והפרוטוקול שהינו באחריות בית הדין ומוטב היה שלא תועלה.
הדיון הבלתי פורמלי
בהתייחס לטענת הנתבעת לגבי עיתוי מועד הדיון הבלתי פורמלי - אכן בית הדין קיים דיון לא פורמלי בין עדות התובע לבין עדות נציג הנתבעת. כאמור בית הדין סבר מלכתחילה שנכון לדון ברכיבי התביעה שנותרו ובניסיון לבחון אפשרות של פשרה עוד לפני עדויות התובע, אולם דווקא נציג הנתבעת ביקש להתחיל בהוכחות ובקשתו כובדה. עם זאת, מיד בתום עדות התובע (בה החל נציג הנתבעת לחקור בקשר לרכיבים שכבר לא היו רלוונטיים לתביעה, ראה למשל עמ' 3 שורה 30 לפרוטוקול עד אמצע עמוד 4), כשהיה ברור שרכיבי התביעה הצטמצמו, עלה כי נכון לערוך סדר כדי שלא יידונו רכיבים אלו לשווא בעדות נציג הנתבע. במסגרת הדיון הלא פורמלי לעריכת סדר ברכיבי התביעה, הוצעה גם הצעת פשרה אחרי שהתברר שהרכיבים שבמחלוקת הצטמצמו.
באשר לטענת הנתבעת כי לא הותר לה להציע הצעת פשרה מותנית בהגשת מסמכים נוספים תוך 30 יום – ההצעה הוצעה על ידי נציג הנתבעת , ולא נתקבלה על ידי התובע. יצוין כי כבר ביום 7.2.19 הגישה הנתבעת תצהיר גילוי מסמכים מטעמו בו הצהיר נציג הנתבעת כי אין לו מסמכים נוספים כך שממילא לא ברור מהיכן יגיעו אותם מסמכים מיוחלים, אולם כאמור לא דובר בעניין שבית הדין כפה על הנתבעת אלא בעמדת התובע בתגובה לבקשת הנתבעת, כאשר התובע סירב להצעת פשרה "דחויה" כאמור.
באשר להעדר תיעוד של הדיון הבלתי פורמלי בפרוטוקול – אכן חלק זה לא תועד. זאת מאחר שהצדדים לא הגיעו לפשרה, לא תועד תוכן ההצעות שהחליפו ביניהם בפרוטוקול, אלא רק צוין שהתקיים דיון בלתי פורמלי. הדבר תואם את האמור בהחלטת נציב תלונות הציבור 441/15. בסיום הדיון הלא פורמלי ביקש התובע לסכם את הדברים שאינם שנויים במחלוקת, אולם נציג הנתבעת התנגד בתוקף שהחישובים המוסכמים שנעשו במהלך הדיון לפשרה יירשמו, הואיל ולטעמו משלא הגיעו לפשרה, אינו מוכן לחסוך דבר אלא כל החישובים ייעשו מהתחלה. נרשמו אפוא רק העניינים בהם ביקש התובע לצמצם תביעתו.
כעת לפתע מבקש נציג הנתבעת לרשום את הצעות הפשרה שהועלו בדיון ואף סבור שאי רישומן מהווה עילת פסלות, ולא היא. הנתבעת ציטטה מספר עניינים כביכול מזיכרונה, אולם באופן חלקי ולעיתים גם מסולף.
כך למשל באשר לטענת הנתבעת לפיה בית הדין אמר כי ייפסקו פיצויי הלנת שכר – מדובר בדברים שנאמרו בתגובה לדברי נציג הנתבעת שלא לפרוטוקול כי הוא מסרב בכל צורה לתשלום פיצויי הלנת שכר מאחר שהוא סבור כי הדבר אסור לפי ההלכה. בהקשר זה, נאמר על ידי בית הדין כי ככל שיוכרע בסוף ההליך שהנתבעת לא שילמה שכר עבודה, ויימצא כי שכר זה הינו שכר מולן, ממילא תחויב הנתבעת גם בתשלום פיצויי הלנת שכר בשיעור שיימצא לנכון ובהתאם לסעיף 18 לחוק הגנת השכר ולפסיקה בעניין. אין בכך משום אמירה ברורה כי אכן יימצא שהנתבעת תחוייב בפיצויים. הדבר מתבקש לנוכח הכרזת נציג הנתבעת כי הוא לא מוכן לשלם פיצויי הלנה.
כך גם לא ברור מדוע סבר נציג הנתבעת בבקשת הפסילה כי אם לא יסכים להצעת הפשרה הוא יחויב בפיצויי הלנה שלא כהוגן כיוון שלטענתו פיצויים אלה נפסקים במשורה. גם אם ייתכן שפיצויי ההלנה המקסימליים בחוק אכן נפסקים במשורה, הרי שפיצויי הלנה נמוכים מהמקסימום אינם נפסקים במשורה, אלא במקרים רבים בהם נמצא כי יש שכר מולן.
נציג הנתבעת מלין על התייחסות לפסיקת פיצויי הלנה לפי הדין העברי. הדברים נאמרו לנוכח טענת נציג הנתבעת כי לא ישלם בשום פנים ואופן פיצויי הלנה, ובוודאי שלא בפשרה, וזאת מאחר שמדובר באיסור הלכתי. נציג הנתבעת ביקש במפורש שהדברים לא יירשמו לפרוטוקול וממילא דובר בטענה שעלתה במהלך דיון מחוץ לפרוטוקול ואכן הדברים לא נרשמו. תמוה ביותר שכעת מבקש הוא להוסיף לפרוטוקול רק קטעי דברים הנוחים לו ולא את הגורם והמחולל להעלאת הדברים – והוא טענותיו שלו עצמו כביכול המשפט העברי הוא שמחייבו לא לשלם פיצויי הלנה – אליהם התייחס בית הדין בהבהירו כי לא היא. על אופן יישום החיוב המשפטי שנקבע בחוק באשר לפסיקת פיצויי הלנה, במשפט העברי, ניתן ללמוד בין היתר במאמרם המקיף של ד"ר יובל סיני והרב יוסי שרעבי "פיצויים בגין הלנת שכר" המרכז ליישומי משפט עברי (מיום 18.12.2006) והמקורות המצוינים שם, בהם נדונה פסיקת פיצויי הלנה באופן המותר לפי ההלכה על דרך של פשרה, בדרך של פיצוי נזיקי או כקנס ועוד, ובין היתר: הרב ע' בצרי דיני ממונות כרך ג' שער ראשון פרק שישי סעיף ו' עמ' כח – כט; הרב יעקב אריאל בדברי ההקדמה לספרו של כב' השופט ד"ר גרמן מלך בישראל: ריבונות לדורות בראי ההלכה ומעמדם של חוקי הכנסת בעולמה של ההלכה בני ברק (תשס"ג) עמ' כא – כב.
בית הדין פוסק לפי דיני מדינת ישראל, ובין היתר ייפסק, ככל שייפסק, פיצויי הלנת שכר לפי חוק הגנת השכר והפסיקה בנושא. העובדה כי בית הדין התייחס לטענת נציג הנתבעת והבהיר לו כי פסיקת פיצויי הלנת שכר אינה בהכרח אסורה לפי ההלכה, כעולה למשל מהמקורות לעיל, ודאי אינה עילה לפסילה.
בנוגע לטענת הנתבעת לפיה היה על בית הדין להפעיל מכבש לחצים על התובע - בית הדין אינו מפעיל "מכבש לחצים" על מי מהצדדים, אלא משקף להם בצורה הוגנת את המצב המשפטי כפי שהוא עולה מכתבי הטענות ומטענות הצדדים, בעיני בית הדין. בית הדין הבהיר גם לתובע וגם לנתבעת מהן החולשות והחוזקות שעולות לכאורה מהדברים. לא ברור אפוא מדוע סבור נציג הנתבעת כי התנהלות הוגנת ושוויונית של בית הדין היתה לו היה מפעיל "מכבש לחצים" על התובע, למחיקת רכיב הפיצוי בגין דמי אבטלה, כאשר לשאלת בית הדין הודיע התובע כי הוא מוחק רכיב זה.
לטענת הנתבעת בבקשת הפסלות היא חשה כי "הלך הרוח של פסק דין ידוע מראש". בהקשר זה חשוב להביא את דברי כב' הנשיאה חיות על ההלכה בעניין פסלות שופט על רקע הבעת דעה במהלך ההליך: "כפי שנפסק לא אחת, ניהול יעיל של ההליך עשוי להביא את השופט היושב בדין להביע במהלך ישיבת קדם המשפט דעה – בזהירות ובמתינות המתבקשים – לגבי השאלות שבמחלוקת, ורק במקרים נדירים בהם התבטאויות בית המשפט הן בעלות אופי מובהק ונחרץ המלמד על "נעילת" דעתו של המותב הן יוליכו אל המסקנה כי קם חשש ממשי למשוא פנים מצדו (ע"א 820/19 בית בלב בע"מ נ' עמותת דיירי הדיור המוגן בישראל, פסקה 4 (7.2.2019)" ע"א 860/19 פלוני – פלוני (ניתן ביום 14.2.19) .

האמירה בסיום הדיון
באשר לטענת הנתבעת כי אמירת המילה "בחלומות" מצדיקה פסלות בית הדין –
הדיון החל בשעה 12:30 ונשמעו הוכחות במשך זמן לא מבוטל, וכן קוים הדיון הבלתי פורמלי. לנוכח השבתת נט המשפט בבית הדין לעבודה בירושלים בשעה 16:00 הובהר לצדדים כי הדיון יסתיים בקרוב. ההשבתה כללה השבתה של שרת הקבצים והיה חשש שפרוטוקול בן 18 עמודים יירד לטמיון אם לא ייסגר ויישמר קודם לשעה זו.
פרק הזמן הקצוב שראוי היה שיישמעו בו הסיכומים בעל פה באופן שייעל את ההליך, שימש בפועל חלף זאת לשמיעת טענות הצדדים בעניין הגשת הסיכומים בכתב או בעל פה. משנדחתה עמדת הנתבעת בעניין זה העלתה מיד את טענת הפסלות, באופן שמלמד מה הכוונה האמיתית שמאחורי הבקשה.
נראה סביר להניח שמי שטוען טענת פסלות יוכל לטעון אותה במלואה במועד העלאתה, ולא יזדקק לארכה של 14 יום כדי ללטשה. בפרט שטענה זו "עוצרת" את המשך ההליך, ולא מן הנמנע שלכך כיוון נציג הנתבעת בענייננו. לפנים משורת הדין ולנוכח טענתו של נציג הנתבעת כי עליו לעבור על הפרוטוקול לשם השלמת טענת הפסלות, ולאחר שהודפס לו מלוא הפרוטוקול, לנוכח הזמן הדחוק שנותר עד להשבתת מערכת נט המשפט בבית הדין, כאמור, ניתנו לו שלושה ימים נוספים להשלמת טיעונו בהחלטה נוספת לנוכח בקשתו לקבלת ארכה להגשת טיעוניו בכתב. החלטת בית הדין אינה פתח למו"מ אלא קביעה. הנתבע הגיב בשנית וביקש 14 יום (בתשובת הנתבעת נטען כי דובר בבקשת אורכה של עשרה ימים והתובע כתב בתגובתו כי נתבקשו 15 יום, אולם בפועל נתבקשו 14 יום). בית הדין ענה לו "בחלומות", בכוונו לכך שלא ניתן ליתן ארכה משמעותית כל כך. פרוטוקול הדיון כבר הסתיים והקלדנית עסקה בהדפסתו. או אז ביקש נציג הנתבעת שתשובת בית הדין תירשם. לנוכח סיום הדיון, בית הדין השיב לו כי זה אינו אפשרי. ברי כי זאת מאחר שהדיון הסתיים, ובית הדין נתן החלטתו. גם ב"כ התובע ביקש בעל פה באותו רגע בקשה לחיוב הנתבע בהפקדת ערובה ובית הדין הבהיר שאת כל יתר הבקשות יש להגיש בכתב. אכן, מוטב היה לולא נאמרה מילה זו, אולם נראה שבנסיבות העניין, יש בה כדי לשקף את תלישות הבקשה מהמציאות הדיונית. זאת כאשר הדיון מסתיים לאחר שלוש וחצי שעות וכאשר הנט עומד להיות מושבת. אין הצדקה לקיים דיון ארוך ומעמיק בנושא הארכה אליה חותרת הנתבעת, כולל רישום שלו לפרוטוקול, אלא די בהחלטת בית הדין שלאחריה הסתיים הדיון. סיום הדיון אינו פוגע בצדדים שכן ניתן לדיון זה די והותר זמן וכמובן שכל צד יכול להגיש בקשות נוספות בכתב לאחריו.
טענות נוספות שונות
יצוין כי הנתבעת עסקה רבות בשאלת ייצוג התובע והזיקה בין התובע ואשתו לבא כוחו הנוכחי ולשאלה מדוע עזב את בא כוחו הקודם – שאלות שאין להן כל קשר להליך אולם הותר לנציג הנתבעת לחקור בהן הואיל וסבר כי הן חיוניות להגנתו. גם כעת בית הדין אינו מבין כיצד הדבר משליך על שאלת זכאות התובע לזכויות שתבע או העדרה.
טענות הנתבעת באשר לרלוונטיות התלונה למשרד התמ"ת הוצאו מהקשרן באופן בוטה בעיוות גמור של הדברים נאמרו במהלך הדיון לפשרה. ברי שככל שהתלונה תתברר כמוצדקת, יש בכך כדי לסייע דווקא לתובע ולא לנתבעת. מותר לכל אזרח במדינת ישראל להגיש תלונה לגורמים הרלוונטיים האמונים על אכיפת החוק כנגד מעסיק שלטענתו הלין את שכרו ולא הפקיד עבורו כספים לקופת הפנסיה, ובית הדין לא דן בתחושת הפגיעה של המעסיק במסגרת הדיון המשפטי בתביעה.
גם טענות הנתבעת בקשר למשלוח הפרוטוקול לגורמים שונים אינן ברורות. סוגיית דמי האבטלה עלתה בתיק הואיל ונתבע פיצוי בגין אי קבלת דמי אבטלה, אשר התובע מחק לאחר שהבהיר שקיבל את דמי האבטלה משהמל"ל שוכנע כי אכן פוטר. טענות הנתבעת בעניין זה הועלו רק בבקשת הפסלות ולא בדיון וממילא לא ברור הקשר שלהן לתיק.

סוף דבר
בקשת הפסלות נדחית אפוא. ההליך יימשך כסדרו.
שאלת ההוצאות תידון בסיום ההליך.

ניתנה היום, כ"ב אדר א' תשע"ט, (27 פברואר 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.