הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים ד"מ 52399-07-18

15 דצמבר 2019

לפני:

כב' הרשמת אסתר שחור

התובע
גונן מעתוק

ע"י ב"כ: עו"ד שמחה דן רוטמן
-
הנתבעת
כספא ביתא בע"מ

ע"י ב"כ: עו"ד אברהם בגים

פסק דין

בפנינו תביעת התובע לשכר זכויות סוציאליות הנובעות מעבודתו ומסיומה.

התובע החל עבודתו בנתבעת ביום 1.1.18 וזו הסתיימה ביום 11.6.18. הצדדים חלוקים על נסיבות סיום ההעסקה – פיטורים או התפטרות. ביום 11.6.18 היה מעשה הפיטורים או ההתפטרות, והתקופה שלאחריו היא ימי ההודעה המוקדמת, אשר גם על אורכה חלוקים הצדדים. תעריף השכר השעתי היה 47- 48 ₪ לשעה, במשרה חלקית של 35 שעות בשבוע.

נקדים ונאמר כי את כתב התביעה הגיש התובע בהיותו לא מיוצג ובטרם קיבל לידיו את תלושי השכר האחרונים, ובהמשך בדיון ההוכחות ובסיכומיו צמצם את תביעתו (פרוט' עמ' 11 ש' 15-18). התובע תבע פיצוי חלף אי ביצוע הפרשות לקופת גמל – הפרשות לפיצויי פיטורים בסך 2621 ₪, פיצוי חלף ביצוע הפרשות לפנסיה בסך 2839 ₪, החזר ניכוי חלק העובד לפנסיה בסך 2601 ₪ אותם העמיד בדיון ובסיכומיו על 2517 ₪, שכר עבודה לחודשים מאי ויוני 2018 (6303 ש"ח) אותו העמיד בסיכומיו על שכר חודש יוני בלבד (1.6- 10.6) בסך 2978 ₪ והודעה מוקדמת בסך 2856 ש"ח (כולל שכר יום 11.6). בסיכומיו כימת את פיצויי הלנת השכר והלנת ניכויים לגמל נכון ליום הגשת הסיכומים בסך של 44,203 ₪. יצוין כי בכתב התביעה תבע התובע גם הפסד דמי אבטלה 10,000 ₪ אולם בדיון שקוים בתיק חזר בו מרכיב זה הואיל ותביעתו לדמי אבטלה מהמל"ל אושרה (ואף בסכום גבוה יותר) (פרוט' עמ' 4 ש' 27). כמו כן התובע תבע בתחילה גם בגין יום חג אולם בסיכומיו ויתר על רכיב זה וכן מסר כי קיבל שכר חודש מאי.

בתיק קוים דיון הוכחות בו העידו התובע מחד גיסא ומר אלקובי מנהל הנתבעת מאידך גיסא. התובע הגיש סיכומיו ביום 28.3.19. חרף מספר אורכות שניתנו לה לא הגישה הנתבעת סיכומיה ולבסוף ניתן אפוא פסק הדין בלא סיכומי הנתבעת.

טענות הצדדים
לטענת התובע הוא פוטר מעבודתו לאלתר וללא שימוע, לאחר שביקש את שכרו לחודש הקודם. לאחר שהוטעה לחשוב כי יקבל את מכתב הפיטורים ובחלוף ההודעה המוקדמת, התחוור לו כי הנתבעת אינה מתכוונת לשלם לו שכרו ויתר זכויותיו. התובע טען כי לא הופרשו עבורו הפרשות לפנסיה אף שהייתה לו קופה פעילה קודמת ואף שנרשם בתלושי השכר כי הועברו הפרשות.

לטענת הנתבעת התובע התפטר ביוזמתו בשל מיעוט עבודה בפועל, וללא שהתייצב לעבוד בימי ההודעה המוקדמת, ולפיכך עמדה על זכותה לקזז ההודעה המוקדמת וכן על כי התובע ישלם לה פיצוי של 30 ימי הודעה מוקדמת לפי החוזה. הנתבעת טענה כי לתובע לא הייתה קופת פנסיה פעילה, לאחר מכן טענה כי העבירה לו ההפרשות אולם הן שהו בפנדינג, ולאחר מכן טענה כי העבירה באופן חלקי תוך כדי ההליך.

נסיבות סיום העבודה

הצדדים חלוקים בשאלה אם התובע פוטר או התפטר. לנוכח תקופת עבודתו הקצרה של התובע, כחצי שנה, אין זכאות ממילא לפיצויי פיטורים. התובע תבע הפרשות לפיצויי פיטורים בשל כך שהיתה לו קופת פנסיה קודמת ועניין זה יידון בהמשך. סוגיית נסיבות סיום ההעסקה, שהעסיקה מאוד את הצדדים, רלוונטית אפוא רק בנוגע לרכיב ההודעה המוקדמת ולטענת הנתבעת לפיה היא זכאית להודעה מוקדמת של 30 יום ולקיזוז בגינה משלא ניתנה.
התובע טען כי פוטר ללא שנערך לו שימוע, לאלתר בבוקרו של יום 11.6.18 ומבלי שקדמה לכך שיחה מתאימה. לטענת הנתבעת, התובע התפטר בבקשו לעשות כן בשל מיעוט מטלות, והיא קיבלה את התפטרותו. עוד טענה הנתבעת כי בניגוד למצופה התובע סירב לבוא ולבצע חפיפה בימי ההודעה המוקדמת ועל כן ביקשה לקזז את ימי ההודעה המוקדמת מכל סכום שיגיע לו, וכן בנוסף כבר קיזזה סכום משמעותי משכר עבודתו האחרון.

בתביעה זו, התכתבו ביניהם הצדדים בוואטסאפ ביום סיום ההעסקה ובימים שלאחריו. הדרך להתחקות אחר הליך סיום העסקת התובע, עוברת דרך תכתובות הוואטסאפ שצירף התובע, ואשר מר אלקובי מנהל הנתבעת אישר במפורש בעדותו באומרו – "התכתובת נכונה, כל הוואצספים נכונים אמרתי זאת קודם." (פרוט' עמ' 16 ש' 3). ביום 11.6.18 שלח התובע למר יוסי אלקובי את מסרון הוואטסאפ הבא:
"בוקר טוב יוסי, האם ניתן לקבל את ההשלמה למשכורת היום? אם התלושים לא מוכנים אשמח לעוד תשלום של לפחות 3000 ₪, זה יעזור לי לכסות את המשכנתא שיורדת היום. ונעשה את החישוב אח"כ"
משיב לו מר אלקובי בזו הלשון:
"אטפל בזה כבר. גונן בכל מקרה אנא תכין רשימה לחפיפה ובהמשך לשימוע שערכנו ניפרד כידידים אם תרצה אולי בדברים מסוימים נוכל לעבוד מולך כעצמאי. אנא תגיע עם ספרייה שכולל את כל העבודות שביצעת. תודה ובהערכה רבה." (כך במקור, א.ש.)
התובע משיב לו – "בסדר גמור מול מי החפיפה ומתי? לגבי העבודות שביצעתי הכל מסודר בדרייב לפי תיקיות".
מר אלקובי משיב לתובע כך:
"החפיפה מולי... מתי אתה יכול להגיע לווילה?"
ודקה לאחר מכן -
"יש מה לחפוף? שלח לי לפה רשימה מה יש לדעתך לחפוף. יש שמות משתמש וססמאות לפיסבוק וכאלה?"
תכתובת הוואטסאפ נמשכת - ביום 12.6.18 ביקש התובע מכתב פיטורים. מר אלקובי התעלם. ביום 13.6.18 שב וביקש זאת התובע, על מנת שיוכל להגיש תביעה לדמי אבטלה. מר אלקובי משיב לו שיטפל בכך למחרת ומזכיר לתובע "אתה רשמית עדיין עובד במוקדמת".
ביום 18.6.18 מודיע התובע למר אלקובי כי הסתיימה העסקתו כולל ימי ההודעה המוקדמת והוא שב ומבקש מכתב סיום העסקה. בהעדר תגובה באותו יום וגם למחרת מודיע התובע למר אלקובי שייאלץ לפנות לסיוע משפטי לקבלת זכויותיו.
התכתובת מעלה בבירור כי התובע פוטר: מר אלקובי מנהלו של התובע מציין כי נערך לו שימוע וקובע כי ייפרדו "כידידים". שימוע כידוע עורך המעסיק לעובד. ניסיונו של מר אלקובי לשוות לשיחת השימוע נופך של שיחה ידידותית שנערכה לבקשת העובד בה הודיע כביכול התובע כי מתוך התחשבות בנתבעת ובשל מיעוט עבודה הוא מתפטר, הוא לא הגיוני ולא מתיישב עם המסרונים המפורשים שהוחלפו בין הצדדים. מהתכתובת עולה במפורש כי מר אלקובי הבטיח בזמן אמת שיטפל במכתב הפיטורים "מחר" ולא התנער וטען כי לא יעשה כן כיוון שהתובע התפטר. אף ברורה זכאות התובע לתשלום עבור ההודעה המוקדמת, אף שלא עבד בה, בשל ויתור הנתבעת. מר אלקובי עצמו מודיע לתובע שאינו יודע מה עוד לחפוף, ואף שהוא מציין שהתובע נמצא רשמית בתקופת ההודעה המוקדמת, אינו דורש הודעה מוקדמת של 30 יום בהתאם לחוזה, ואף לא מציין עבודה נוספת שהוא מצפה מהתובע לעשות בתקופה זו. התובע פירט כל זאת בעדותו באופן המשתלב היטה עם התכתובת שהוצגה לעיל (פרוט' עמ' 2 ש' 16-31) והעיד במפורש כי הנתבע לא ביקש ממנו ולהתייצב לעבודה בימי ההודעה המוקדמת אלא רק לעשות חפיפה מולו (פרוט' עמ' 6 ש' 18- 19). עדותו של הנתבע בהקשר זה הייתה מתפתלת ומתחמקת (פרוט' עמ' 16 ש' 4- 15) אולם אין בה כדי להוציא את הדברים שנרשמו מפיו בזמן אמת, מידי פשוטם.
התובע זכאי לפי סעיף 3(1) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות התשס"א – 2001 להודעה מוקדמת לפיטורים, כמי שפוטר "במהלך ששת חודשי עבודתו הראשונים - של יום אחד בשל כל חודש עבודה".
התובע תבע הודעה מוקדמת בסך 2856 ש"ח (שכר יום הפיטורים – 11.6.18 וכן הודעה מוקדמת עבור שישה ימים יום 12.6 עד יום 17.6) ולפיכך נקבע בזאת כי הוא זכאי להם, משהנתבעת פיטרה אותו וויתרה על התייצבותו בימים אלו, והנתבעת תשלם לו סכום זה שתבע.

טענת קיזוז של הנתבעת בשל אי קבלת הודעה מוקדמת
בחוזה העבודה (נספח א' לכתב התביעה) עוסק סעיף 11 שכותרתו "סיום ההסכם", בעיקר בסוגיית ההודעה המוקדמת:
"סיום ההסכם
11.1 החברה תהיה רשאית להביא הסכם זה לידי סיום בהתאם לאמור בחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג – 1963. עם זאת החברה תהא רשאית לוותר על עבודת העובד בתקופת ההודעה המוקדמת, כולה או חלקה ו/או להביא את יחסי עובד ומעביד בינה לבין העובד לידי סיום ובלבד שתשלם לעובד פיצוי על פי חוק הודעה מוקדמת על פי חוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות התשס"א – 2001.
11.2
באם העובד יחליט להמשיך לעבוד מעבר ל-30 יום – ולאור ההכשרה שהעובד יקבל ו/או קיבל בחברה, העובד יהיה מחויב על מתן הודעה בכתב ומראש של 30 ימים במקרה וירצה להביא הסכם זה לידי סיום בכל עת ומכל סיבה שהיא. בכל מקרה בו העובד לא יסכים להמשיך ולעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת ישלם העובד לחברה פיצוי מוסכם בגובה מספר הימים שלא עבד בהם בפועל. למען הסר ספק החברה אינה מחויבת במתן הודעה מוקדמת של 30 יום אלא בהודעה מוקדמת כאמור בסעיף 11.1 לפי חוק בלבד."

מדובר בחוזה המנוסח על ידי המעסיק, שמתנה על הוראות חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001, זאת באופן לא הדדי המוטה בבירור לרעת העובד ולטובת המעסיק. כך, לפי התניה האמורה (11.1), המעסיק מחוייב ליתן הודעה מוקדמת רק לפי החוק. בהמשך מפורטת בסעיף 11.4 שורת מקרים בהם יכול המעסיק להחליט שלא ליתן הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים כלל ואף ללא שחרור חלק המעסיק בתשלומים לפוליסה. רשימת המקרים האמורים שם אינה דווקא בקצה הקיצוני של סקאלת הפיטורים המוצדקים, אלא יש גם מקרים קלים יותר כגון "העובד לא קיים יחסי עבודה תקינים, סבירים, אדיבים והוגנים עם הבאים אתו בקשרי עבודה".
לעומת זאת, לפי סעיף 11.2 לחוזה, עובד שעבד בנתבעת במשך 30 יום, מחויב ליתן לנתבעת הודעה מוקדמת של 30 יום נוספים אם בחר להתפטר, וזאת הרבה מעבר לחובה הקבועה בחוק. הנתבעת מדגישה בחוזה כי היא אינה מחויבת במתן הודעה מוקדמת בהיקף זהה, אלא רק העובד. הנתבעת לא הצביעה על הכשרה מיוחדת שהיא מעניקה לעובדיה. יש בכך יותר מאשר טעם לפגם. מדובר בסעיף המקפח את העובד ועומד בסתירה לחוק הודעה מוקדמת וככזה הוא בטל.

בפסיקה ובספרות נקבע כך במפורש:
"משכך, שעה שבחוזה עבודה נקבעת תקופת הודעה מוקדמת ארוכה מזו שנקבעה בחוק הודעה מוקדמת, לא יהיה מעביד רשאי לנכות משכרו של עובד תמורת הודעה מוקדמת בגין תקופת הודעה מוקדמת ארוכה מזו שנקבעה בחוק. על כך גם נמצא במאמרו של מ' גולדברג, "הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות", הפרקליט מו (תשס"ב) 218, בעמ' 223 :
"כאן המקום לציין שהחוק כיתר חוקי העבודה קובע הוראות מינימום לגבי העובד. ואינו בא למעט מכל זכות הנתונה לעובד לפי חוק, הסכם קיבוצי או חוזה עבודה (ס' 12 לחוק). במילים אחרות מקום בו בהסכם קיבוצי-מפעלי או בחוזה אישי נקבעה תקופת הודעה מוקדמת העולה על זו שנקבעה בחוק, תחייב הוראה זו אך ורק את המעביד, בעוד העובד יצא ידי חובתו, חרף האמור בהסכם הקיבוצי החל עליו או בחוזה העבודה האישי שנעשה איתו, במתן הודעה מוקדמת בפרק הזמן (הקצר יותר) הנקוב בחוק"."
(וכן ראו ד"מ (ירושלים) 5624/04 טל נועם נ' אברהם מרדכי, טרם פורסם, ניתן ביום 26.12.04)".
דמ (י-ם) 6700/04 לוי יניב נ' כפיר בטחון ומיגון אלקטרוני בע"מ (ניתן ביום 1.1.06) [כב' הש' רונית רוזנפלד]
מכל מקום התנאי כלל אינו שייך במקרה זה שכן התובע כאמור פוטר ולא התפטר. ממילא טענות הנתבעת לקיזוז 30 ימי הודעה מוקדמת שכביכול התובע שפוטר היה חב ליתן לה - נדחות.

שכר עבודה
בכתב התביעה התובע תבע הפרש שכרו (קיזוז הודעה מוקדמת) בגין חודש מאי 2018 בסך 1146 ₪ וכן תשלום שכר בגין חודש יוני 2018 בסך 5157 ₪. בעדותו העיד כי קיבל את שכר חודש מאי בשתי מפרעות ביום 11.6.18 (פרוט' עמ' 1 ש' 29-30, עמ' 2 ש' 1- 2). התובע העיד באשר לשכר מאי כי "זה הסכום האחרון שקיבלתי מהנתבעת". בהתאם, בסיכומיו צמצם תביעתו בעניין זה העמיד בסיכומיו על שכר חודש יוני בלבד (1.6- 10.6) בסך 2978 ש"ח.
יצוין כי באופן שיטתי, כעולה מתלושי השכר, ברוב החודשים שילמה בנתבעת על דרך של מפרעות. כך למשל שכר חודש מאי בסכום הנטו היה 7540 ₪, כאשר בניכויי הרשות נרשמו שתי מפרעות: 3450 , ו-4000 ₪, והתובע כאמור אישר קבלתן, ביום 11.6.18 לאחר מועד תשלום השכר.
שכר חודש יוני עמד על 2835 ₪ ברוטו, שכר נטו של 2978 ₪ (עקב ניכוי חובה שלילי), ובניכויי הרשות נרשמה מפרעה של 8928 ₪ כך שהסכום לתשלום היה יתרה שלילית -5950 ₪. לא נרשם מהי אותה מפרעה, והאם מדובר בקיזוז הודעה מוקדמת של 30 יום או בדבר אחר. כפי שנקבע לעיל, לא הייתה זכאות לנתבעת לקיזוז הודעה מוקדמת של 30 יום. התובע העיד כי לא ידוע לן מה פירוש סכום זה וכי לא קיבלו (פרוט' עמ' 2 ש' 3-6). מר אלקובי נשאל מפורשות בחקירתו הנגדית על סכום זה, מדוע העבירוהו, איך ומתי, אולם העיד כי אין לו את האסמכתאות לביצוע התשלום ולכן אינו יכול לומר מתי העביר את הכספים (פרוט' עמ' 12 ש' 26- 32).
הנתבעת לא הוכיחה ששולם השכר לתובע, בין אם בדרך של מפרעה או בדרך אחרת. לפיכך התובע זכאי לשכר חודש יוני כפי שתבע, בסך 2978 ₪ נטו.

פיצוי חלף הפרשות לפיצויים ולפנסיה
התובע צירף לתביעתו אישור על קיומה של קרן פנסיה פעילה עובר לתחילת העסקתו בנתבעת. התובע תבע פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקופת הפנסיה ופיצויים וכן החזר חלק עובד שנוכה שלא כדין מבלי שהועבר לקופת הפנסיה. הנתבעת בכתב הגנתה טענה כי התובע לא הציג לה אישור על קיומה של קרן פנסיה עם תחילת עבודתו, ובלשונה. טענתה של הנתבעת נסתרת באופן ברור על ידי תלושי השכר שהפיקה היא עצמה, מהם עולה כי בחודש אפריל הפרישה לתובע רטרואקטיבית לקופת כלל, וניכתה ממנו חלק עובד. זאת באופן המתאים למי שהציג למעסיקתו אישור על קיומה של קרן פנסיה פעילה. טענתה של הנתבעת בכתב הגנתה מעידה ומוכיחה כי בפועל לא הועברו כספים כלשהם. יצוין במאמר מוסגר כי חוזה העבודה של הנתבעת (סעיף 7.1.1) מתנה תנאי – שאינו חוקי – לפיו מי שלא הציג אישור כאמור בתחילת עבודתו, לא יהא זכאי להפרשות מתאימות. מכל מקום, תנאי זה ודאי שאינו רלוונטי לעניינו של התובע, שמהראיות עולה כי הציג אישור כאמור. הנתבעת ממשיכה בניסיונה לסובב בכחש ובכזב, ובדיון ההוכחות טען מר אלקובי בעדותו כי ייתכן שהכספים הופרשו כדין אולם מצויים בפנדינג – בהמתנה בקרן הפנסיה עד לשיוך לקופתו האישית של התובע (פרוט' עמ' 12 ש' 5-6). זאת אף שדובר בתקופה ממושכת לאחר תחילת ביצוע ההפרשות לכאורה. התובע העיד בעדותו, וזו לא נסתרה, כי בדק שוב ושוב מול חברת כלל אולם הכספים לא הופקדו שם (פרוט' עמ' 2 ש' 7- 13). כך גם עולה מהאישור שצירף לכתב התביעה כאמור, בו רשומות רק ההפקדות מהמעסיק הקודם – מקור ראשון. בהמשך ההליך ולאחר שהתקיים דיון ההוכחות (כאשר נציג הנתבעת הוא זה שעמד על קיום דיון ההוכחות במועד הראשון שנקבע לכך, (פרוט' עמ' 1 ש' 23)), טענה הנתבעת כי העבירה לתובע לקופת הפנסיה והציגה מעין אישור על העברת כספים כלשהם לקרן כלל במהלך ההליך בסמוך להוצאת האישור. שמו של התובע לא הוזכר במסמכים אלו או במסמכי השיוך שאין לדעת אם הועברו במקביל. הנתבעת החליטה על דעת עצמה, וללא כל צידוק משפטי, שלא להפריש כלל את כספי הפיצויים. התובע טען – ובצדק – כי מהאישור לא עולה שהכספים הועברו לקופתו. לא ניתן לקבל את גרסתה המשתנה חליפות של הנתבעת, באשר לביצוע תשלומי הפנסיה. הצגת האישור לפי כלל קיבלה כספים כלשהם מהנתבעת, שהועברו לה רק בחודש יוני 2019, לאחר הליך ההוכחות ומבלי שיהא ברור כל צרכו ובלי שניתן יהיה לחקור בזה, רק ממשיכה את דרך פעולתה של הנתבעת עד כה. בנסיבות אלו, לא הוכח שהנתבעת העבירה תשלום כלשהו על חשבון הפרשות לפנסיה ולפיצויים שהיה עליה להעביר עבור התובע, ושאת חלק העובד שלו ניכתה משך שלושה חודשים כולל תשלום רטרואקטיבי, מבלי להעביר לקופה ותוך עבירה על החוק.
התביעה מתקבלת ברכיב זה. הנתבעת תשלם אפוא לתובע הסכומים שתבע - הפרשות לפיצויי פיטורים (חלק מעסיק) בסך 2621 ₪, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה בסך 2839 ₪, החזר ניכוי חלק העובד לפנסיה בסך 2517 ₪.

פיצויי הלנת שכר
בסיכומיו כימת התובע את פיצויי הלנת השכר נכון ליום הגשת הסיכומים 28.3.19, לסך של 44,203.8 ₪ (יצוין שבתחילת הסיכומים נרשם סך של 30,045 ₪ ובהמשך פורטו התחשיבים בסכום גבוה יותר). סכומים אלו כוללים הן את הלנת שכר העבודה וההודעה המוקדמת, הן את הלנת הניכוי משכרו של התובע בגין חלק עובד לפיצויים, והן את הלנת חלק המעסיק לפיצויים, שלא הופרשו לקופת הפנסיה. יצוין כי פיצויי ההלנה האחרון שצוין משתייך לכאורה לקופת הגמל, ולא לעובד, בהתאם לחוק הגנת השכר. הנתבעת לא הבהירה בכתב הגנתה באופן ספציפי לעניין פיצויי הלנת השכר מלבד הכחשות כלליות.
סעיף 17 לחוק הגנת השכר תשי"ח-1958 (להלן: "חוק הגנת השכר") קובע חיוב בפיצויי הלנה לשכר מולן.
אין צורך להכביר בחשיבות תשלום שכר העובד במועדו. יפים ביותר לענייננו הדברים שאמר כב' הנשיא אברהמי בע"ב (י-ם) 2897/07 עו"ד בן טובים נ' מינהל הגימלאות (ניתן ביום 3.2.10). באותו עניין דובר בסוגית תשלום פיצויי הלנת קצבה, אולם הדברים נכונים גם להלנת שכר:
"בפתח דברינו נזכיר כי האיסור על הלנת שכר מעוגן במקורותינו:
לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל. לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר (ויקרא יט, יג) (ראה גם דברים כד, יד-טו)
מצוה לתת שכר שכיר בזמנו, ואם אחרו עובר בלאו... כל הכובש שכר שכיר כאילו נוטל נשמתו, ועובר בחמשה לאוין ועשה.
(שולחן ערוך חושן משפט סימן שלט א, ב)
כן נציין כי אף הלנת חלק מהשכר היא הלנה:
"צריך לשלם להשכיר בזמנו כל מה שמגיע לו, אם יש לו, ואם לא השלים לו כל שכרו – עובר בבל תלין על זה המקצת שפיחת לו. "
(ר' ישראל מאיר הכהן אהבת חסד חלק א', ט, י)
לדיון בשאלת מעמדם ההלכתי של פיצויי ההלנה מכוח החוק ראה למשל חוות דעתו של כבוד השופט רבינוביץ בענין עירית לוד ; גרמן גרשון מלך בישראל: ריבונות לדורות בראי ההלכה ומעמדם של חוקי הכנסת בעולמה של הה לכה 636-627 (תשס"ג); יובל סיני, יוסי שרעבי "פיצויים בגין הלנת שכר" המרכז ליישומי משפט עברי – המכללה האקדמית נתניה (2006).

על הרקע לחקיקת החוק, שהיה המציאות הבעייתית בתקופה שקדמה לו, נאמר כדלהלן:
"המחוקק הושפע ממוסר התשלומים הירוד הן במגזר העסקי והן במגזר הציבורי, ומן העובדה שמעבידים רבים ניצלו את כוחם על ידי הלנת שכר עבודה ופיצויי פיטורים. לפיכך נקבע מנגנון של פיצויי הלנה, המיועד לשרש את תופעת השכר המולן ופיצויי הפיטורים המולנים. פיצוי הלנה בא להרתיע מעביד מלהלין שכר פיצויי פיטורים או תשלום הנוגע לקופת גמל". "

הפיצוי שנפסק בחוק הינו גבוה. סעיף 18 לחוק מאפשר הפחתת הפיצוי בנסיבות שתוארו בו. על הפחתת שיעור פיצויי ההלנה נכתב בפסיקה כי הדבר נתון לשיקול דעת בית הדין. ראו למשל ע"ע (ארצי) 578/09 א. סיניבר ושות' מהנדסים בע"מ – קרמר (ניתן ביום 22.3.11) והמקורות שאוזכרו בו - ע"ע 647/07 חיים גפן - בתי מלון מאוחדים בע"מ (6.7.2009) בפסקאות 16-17; ע"ע 300029/98 מכון בית יעקב למורות ירושלים - ג'וליה מימון ( 29.11.00) בעמ' 8-10; ע"ע 372/05 חברת השמירה בע"מ - מונטסנוט איילין אייל (24.11.2005), בפסקה 11; ע"ע 394/99 המפד"ל – המפלגה הדתית לאומית המזרחי הפועל המזרחי בארץ ישראל - אגבריה תופיק (23.12.03) בפסקאות 9-11]. ראו גם סטיב אדלר, פיצוי הלנה חוק ופסיקה שנתון משפט העבודה כרך ו', תשנ"ו- 1996, 5.

כאמור, התובע טען בסיכומיו כי הוא זכאי לקבל פיצויי הלנה בשיעור המקסימלי על סכום השכר המולן בסך של מעל 30,000 ₪. במסגרת הנסיבות שיש לשקול, נשקלת הפגיעה הממשית של הנתבעת בתובע, באי העברת משכורתו לידיו באופן שפגע בו כלכלית כפי שתיאר בעדותו (פרוט' עמ' 6 ש' 31). כמו כן התנהלותה של הנתבעת במהלך ההליך – תוך העלאת תירוצים מתירוצים שונים, בניסיון להכפיש את שמו של התובע ללא כל רלוונטיות לעניין תשלום השכר, היא נסיבה שיש בה כדי להצדיק פסיקת פיצויי הלנה על הצד הגבוה. יצוין כי מר אלקובי עצמו מנהל הנתבעת, דרש לדעת באחת מבקשותיו הרבות, כיצד יש הצדקה לפסיקת פיצויי הלנה בהתאם לדין העברי. דומה כי הדרך לעשות כן היא בראיית פיצוי זה כפיצוי עונשי במהותו, שמטרתו להרתיע את המעסיק. דומה שההרתעה חשובה דווקא במקרה של מעסיק המשים עצמו כאדם ירא שמיים אשר חושש לכאורה מאיסור ריבית – אך לא חושש לעבור על איסורי תורה בהלנת שכר השכיר. מכל מקום אנו נלך לפי החוק כמובן. החוק מקנה לבית הדין שיקול דעת להפחית את פיצויי ההלנה המרביים הקבועים בו, במקרים מסוימים. קשה לומר שמדובר בטעות כנה, אולם, בית הדין שם ליבו בין היתר לגובה השכר שהולן, ולכך שבפועל לא ביצע התובע את ימי ההודעה המוקדמת (אמנם בהסכמתה המשתמעת של הנתבעת) ולטענותיה בנדון. פסיקת פיצויים על הרף הגבוה היותר האפשרי לפי חוק בהקשר זה היא בעייתית אפוא ואינה נוהגת דרך כלל בפסיקה. פיצויי ההלנה שייפסקו אפוא ישקפו את מכלול השיקולים בסוגיה. הנתבעת תשלם לתובע פיצויי הלנת שכר בסך 8,000 ₪.

טענות נוספות של הנתבעת

הנתבעת טענה כי התובע הסיג את גבולה בהגיעו לחצריה כדי למסור את כתב התביעה, בתואנות שווא ותוך הטעיית העובדים. הנתבעת הבהירה בכתב הגנתה כי היא שומרת על זכותה בהקשר זה לנקוט צעדים כלשהם. בדיון לעומת זאת טענה כי אלו מקנות לה זכות קיזוז. מובן כי לא ניתן להעלות טענות קיזוז חדשות שלא נטענו בכתב ההגנה, אולם ליתר בטחון נתייחס אף אליהן. לא ברור מדוע סבורה הנתבעת שאין לתובע זכות להמציא לה את כתב התביעה והדרישה להגשת כתב הגנה וכיצד ניתן לקזז נזקים עלומים שנגרמו כתוצאה מכך, כנגד הרכיבים שנתבעו.
כמו כן הלינה על כי התובע התלונן למשרד התמ"ת (כנראה כתוארו אז) ואלה הגיעו ושברו את דלת משרדי הנתבעת בבואם ועל כן טענה בכתב ההגנה כי היא זכאית לקזז כל נזק שנגרם משיטוטיו אצלה או משבירת הדלת, מזכויותיו. לא ניתן לקבל טענתה של הנתבעת כי תלונתו של התובע לגורם הרלוונטי – ככל הנראה מינהל הסדרה ואכיפת חוקי העבודה, היא בגדר פעולה שלא כדין. פעולתם של נציגי משרד הכלכלה, בבואם לברר אם הנתבעת עומדת בדרישות החוק בדיווח ומתן תלושים ושכר במועדם ועוד, היא ודאי זכותם וחובתם על פי חוק. כמובן שאם שברו נציגי משרד הכלכלה דבר מה במשרד – ככל ששברו ומבלי להביע דעה על מופרכות הסיפור – עניין זה אינו באחריותו של התובע וודאי שאינו חלק מתיק זה. טענות הנתבעת לקיזוז בשל כך נדחות אפוא.

פסיקת הוצאות אישיות נגד נציג הנתבעת
בסיפת סיכומיו ביקש התובע פסיקת הוצאות אישיות כנגד נציג הנתבעת, מר אלקובי. בין יתר הנסיבות ציין התובע את אי התייצבות עו"ד בגים לדיונים, ניסיונות להשחרת פני התובע בטענה כי מדובר בתביעה קנטרנית וכי הסיג את גבולה של הנתבעת בבואו להמציא לה את כתב התביעה. אכן, עו"ד בגים, שהציג עצמו כב"כ הנתבעת והרבה בהגשת בקשות טרחניות חוזרות ונשנות (אף כאלו שכבר נדחו), ובמחדלים כגון אי הגשת סיכומים, לא התייצב לדיונים בהליך מבלי להודיע מראש ומר אלקובי טען כי הוא ייצג את הנתבעת במקומו (פרוט' עמ' 1 ש' 15-17). מר אלקובי ועו"ד בגים לא התייצבו לישיבת הפישור – והוצאות בשל כך כבר הוטלו על הנתבעת. אכן, ניסיונותיו של מר אלקובי להטיל רפש בתובע ראויים לגנאי. אף על פי כן לא מצאתי לנכון לחייבו בהוצאות אישיות, משאינו נתבע בתיק אלא פעל כאורגן של הנתבעת. מכיוון שהוא שלוחה של הנתבעת ולא נתבע כאן באופן אישי, יוטלו ההוצאות על הנתבעת והיא תהא רשאית לפעול מולו ככל שתסבור שלא ייצג אותה בצורה נאמנה.

סוף דבר
התביעה מתקבלת בחלקה.
הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום מהיום את הסכומים הבאים:

פיצוי חלף הפרשות לפיצויי פיטורים 2621 ₪
פיצוי חלף אי ביצוע הפרשות לפנסיה 2839 ₪
החזר ניכוי חלק העובד לפנסיה 2517 ₪
שכר חודש יוני (1.6- 10.6) 2978 ₪
הודעה מוקדמת + שכר 11.6 (11.6 – 18.6) 2856 ש"ח
פיצויי הלנת שכר 8,000 ₪
הוצאות משפט 2000 ש"ח
שכר טרחת עורך דין עליו יוסף מע"מ 5,000 ₪

הסכומים הנקובים בס"ק א-ה יישאו ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, י"ז כסלו תש"פ, (15 דצמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .