הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים ד"מ 20098-12-17

30 מרץ 2019

לפני:

כב' הרשם עמי רוטמן

התובע
מיכאל אטלס

ע"י ב"כ: עו"ד דניאל לוי
-
הנתבעת
רשת חנויות רמי לוי שיווק השיקמה 2006 בע"מ

ע"י ב"כ: עו"ד טניה צ'רניס

פסק דין
התובע הגיש תביעה, שעניינה חיוב הנתבעת לשחרר את זכויותיו בקופות הגמל, לרבות כספי הפיצויים, שנצברו לזכותו במהלך תקופת עבודתו אצל ה, שעמדו על סך של כ- 31,400 ₪.

עוד נתבעו פיצויי הלנת פיצויי פיטורים ופיצוי בגין עוגמת נפש.
העובדות
התובע החל לעבוד אצל הנתבעת ביום 20.5.10.

התובע עבד כסגן מנהל בסניף הנתבעת בגבעת שאול בירושלים.

ביום 24.11.16 שלח התובע מכתב לנתבעת ובו הודיע כי החליט לסיים את עבודתו ביום 24.12.16, לאחר מתן הודעה מוקדמת כחוק.

בתקופת העסקתו של התובע, הפרישה הנתבעת כספים לקרן פנסיה/ביטוח מנהלים על שמו בחברת הראל.

אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת נכונה היתה לשחרר את כספי הפיצויים, שנצברו לתובע. עוד אין מחלוקת כי בסיום עבודתו של התובע, לא ניתן לו טופס 161 ולא נשלחה לקופות הודעה בדבר סיום העסקתו והעברת זכויותיו בכספים שנצברו לידיו, וכן כי טופס 161 הופק רק כחודש לאחר הגשת כתב התביעה, ביום 8.1.18.
עיקר טענות הצדדים
לטענת התובע, במקביל למסירת מכתב ההתפטרות, פנה למנהלת משאבי אנוש בסניף בו עבד לקבלת טופס 161 וכי לאחר מכן, ניסה מספר פעמים אף לפנות גם לגורמים אחרים במשרד הראשי של הנתבעת בנסיון לקבל טופס זה, אולם ללא הועיל. בסופו של יום נאלץ התובע, לטענתו, לפנות לעו"ד ולאחר שגם מכתב ששלח בא כוחו לנתבעת ביום 22.8.17 לא נענה, נאלץ להגיש תביעה זו.

מנגד, טוענת הנתבעת כי לא היה לה כל אינטרס לעכב את מסירת הטופס, שכן לא מדובר בכספים שיש לה זכויות לגביהם. הנתבעת טוענת כי אין בידה – וגם לא הוצג על ידי התובע - כל תיעוד לפניותיו לקבלת הטופס, ואף לא לכך שמכתבו של בא כוחו מיום 22.8.17 התקבל אצלה. לטענת הנתבעת מדובר בתביעה מיותרת, אשר אילו התובע היה פונה לגורמים הרלוונטיים אצלה, היא היתה מתייתרת. על אף שאין חולק בנוגע לזכאותו התובע לקבלת הטופס, הנתבעת ביקשה להבהיר כי, נוכח העובדה שהתובע התפטר, למעשה לא מדובר בתביעה לקבלת כספי הפיצויים, אלא בתביעה לקבלת טופס 161 בלבד. לטענת הנתבעת, הטופס ניתן לתובע בסמוך לאחר הגשת התביעה ובכך התייתר המשך ניהול התביעה וכי למעשה ההליך לא הסתיים בשל חוסר הסכמת הנתבעת לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בגין הגשת התביעה.
עוד טוענת הנתבעת, כי העובדה שהתביעה הוגשה לראשונה לבית הדין בתל אביב ורק לאור בקשתה, הועברה לבית הדין בירושלים, גרמה לה הוצאות מיותרות נוספות.
טענה נוספת, שהועלתה לראשונה בסיכומי הנתבעת היא שממילא חלה התיישנות בנוגע לתביעה לפיצויי הלנה.
דיון והכרעה
ראשית, אתייחס לטענת ההתיישנות שהעלתה הנתבעת בנוגע לאפשרות לחייבה בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, שכן מדובר בטענת התיישנות מהותית. יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו ביום 24.12.16 ואילו התביעה הוגשה ביום 11.12.17, בטרם חלפה שנה מאותו מועד. משכך, בהתאם לסעיפים 17א ו- 20(ד) לחוק הגנת השכר, התשי"ז-1958 (להלן – חוק הגנת השכר), דין טענה זו להידחות.

לדיון ההוכחות התייצב התובע ואילו מטעם הנתבעת לא הגיעו נציגים או עדים כלשהם, ולמעשה גרסתה הוצגה מפי באת כוחה בלבד.

מעבר לעובדה שעדות התובע היתה מהימנה ועקבית, נוכח היעדרו של עד כלשהו מטעם הנתבעת, שיכול היה אולי להציג גרסה אחרת, בחרתי לקבל את הגרסה העובדתית שהציג התובע, במלואה.

כך, בין היתר, נאמנים עלי דברי התובע לפיהם עשה מאמצים רבים לקבל את טופס 161 טרם פנה לעורך דין, למעלה מחצי שנה לאחר סיום ההעסקה. בנסיבות אלה גם איני נדרש לקבוע אם מכתב בא כוחו של התובע מיום 22.8.17 הגיע לידי הנתבעת, שכן לטעמי די בנסיונות שנעשו על ידי התובע כדי להוציאו ידי חובת מיצוי ההליכים טרם הפנייה לערכאות.

לגופו של עניין, גם הנתבעת (מפי באת כוחה) למעשה לא חלקה על חובתה להנפיק לתובע את הטופס ועל העובדה שהטופס לא נמסר לא לתובע ולא לקרן הפנסיה/ביטוח המנהלים. אולם, לשיטתה, התובע הוא זה שהיה צריך לפעול ביתר שאת לקבלת הטופס מידיה ואף להציג הוכחות לכך במסגרת ההליך.

בתי הדין לעבודה כבר פסקו בעבר כי חובת המעסיק היא לצייד את העובד בטופס 161 כחלק מתהליך תשלום פיצויי הפיטורים, לרבות לעניין כספים שנצברו בקופות גמל (לעניין זה ראו ע"ע (ארצי) 1090/02 מלון אייל ונורית בע"מ ואח' נ' ניסים שריקי (מיום 11.2.04) ו- סע"ש [ת"א) 19397-03-15 גלעד גומעא נוח נ' אופיס 3000 בע"מ (מיום 6. 8.18) (להלן – עניין אופיס 3000)].

סעיף 20 לחוק הגנת השכר קובע כי –
"20. (א) בסעיף זה, "המועד לתשלום פיצויי פיטורים", לגבי עובד או מי שזכאי
לפיצוי פיטורים מכוחו – המאוחר שבין המועדים האלה:
(1) יום הפסקת יחסי עבודה;
(2) המועד שנקבע לתשלום פיצויי הפיטורים על-פי הוראת הסכם קיבוצי, הסדר קיבוצי אחר או צו הרחבה החלה על העובד;....
(ב) יראו פיצויי פיטורים כמולנים אם לא שולמו תוך 15 ימים מהמועד לתשלומם...
......
(ה) מי שזכאי לקבל מקופת גמל את פיצויי הפיטורים או חלק מהם מכוח תשלומים ששילם לה מעסיק, לא יהיה זכאי לפיצוי הלנת פיצויי פיטורים על הסכום המגיע לו מקופת הגמל, על פי זכותו האמורה, אם המעסיק הודיע לקופת הגמל בכתב, תוך 15 ימים מהמועד לתשלום פיצויי הפיטורים, כי הוא מסכים לתשלומם...." (הדגשה שלי, ע.ר.)
נוכח האמור לעיל, ולאור האמור, בין היתר בסעיף 8 לצו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק וסעיף 20(ה) לחוק הגנת השכר, חלה על הנתבעת חובה להמציא לתובע טופס 161 ולחילופין להודיע לקופות על שחרור פיצויי הפיטורים, תוך 15 יום ממועד סיום יחסי העבודה בין הצדדים, 24.12.16. משהנתבעת לא עשתה זאת, בהתאם לסעיף 20(ב) לחוק הגנת השכר, קמה לתובע זכות לקבלת פיצויי הלנה על הסכום שנצבר ברכיב פיצויי הפיטורים (כאמור, סך של כ- 31,400 ₪), וזאת בגין התקופה שעד למועד שבו הנפיקה הנתבעת את טופס 161, 8.1.18.

סעיף 20(ד) לחוק הגנת השכר קובע את הנסיבות שבהן ניתן להפחית את פיצויי ההלנה, כלהלן –
"(ד) הוראות סעיפים 17א, 18 ו-19 יחולו, בשינויים המחוייבים, לגבי הלנת פיצויי פיטורים כאילו היא הלנת שכר, ואולם בית דין אזורי יהיה מוסמך להפחית או לבטל פיצוי הלנת פיצויי פיטורים, כאמור בסעיף 18, אף אם פיצויי הפיטורים לא שולמו עקב אחד מאלה:
(1) חילוקי דעות בדבר עצם הזכות לפיצויי פיטורים, שיש בהם ממש לדעת בית הדין;
(2) חילוקי דעות בדבר המועד שבו נפסקו יחסי עבודה;
(3) הזכאי לקבלת פיצויי הפיטורים לא מסר למעסיק לפי דרישתו פרטים הנוגעים לעובד או לזכאי כאמור והדרושים לענין קביעת הזכות לפיצויי הפיטורים או שיעורם."

לעניין פסיקת פיצויי הלנה, התייחס בית הדין בהרחבה בעניין אופיס 3000, כלהלן –
"44. הנה כי כן, חוק הגנת השכר מגדיר את המועדים לתשלום שכר ופיצויי פיטורים, לרבות שחרור כספי פיצויי פיטורים מקופת גמל וקובע סנקציה חמורה וקוגנטית במקרה של אי תשלומם/שחרורם במועד. בהלכה הפסוקה הובהר כי תכליתם של פיצויי ההלנה הנה הרתעתית במהותה ( in terrorem) ונועדה להעביר למעסיקים מסר ברור בדבר החשיבות שרואה המחוקק בתשלום שכרו של עובד (דב"ע נג/3-137 עיזבון המנוח יצחק ידידיה ז"ל נ' יוסף בלומנפלד, פד"ע כו 557 (1994); דב"ע נו/62-5 תע"ש- תעשיות לישראל בע"מ נ' קרן השתלמות למהנדסים בע"מ, פד"ע לא 449 (1996).
פיצויי ההלנה נועדו לפיכך לשמש תמריץ כלכלי מרתיע מפני הפרת הוראות החוק ע"ע (ארצי) 1242/04 עיריית לוד נ' אבלין דהן יו"ר ארגון עובדי לוד, מיום 28.7.05).
תכלית נוספת היא מתן פיצוי הולם לעובד, ככל שפיצויי הפיטורים אינן משולמים דווקא בתקופה הקשה שלאחר פיטוריו, בה הוא זקוק להם לצורך כלכלתו ועל מנת לאפשר לו למצוא עבודה חדשה.
בעבר פורשו סעיפים 18 ו-20(ד) לחוק בדווקנות יחסית, אך חל שינוי בכך נוכח חקיקתו של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, אשר הצדיק מתן פרשנות חדשה לסעיף לאורו (אהרון ברק, פרשנות במשפט- פרשנות חוקתית (1994), עמ' 562).
סיבה נוספת לשינוי הנה שימת דגש גדל והולך בפסיקה על עקרונות תום הלב, והשגת צדק במקרה הקונקרטי, תוך הגמשה בכללים הנוקשים שנהגו בעבר.
הפסיקה כיום מאפשרת אם כך שיקול דעת רחב לבית הדין בכל הנוגע לפסיקת פיצויי הלנה והפחתתם. טרם פסיקת פיצויי ההלנה, על בית הדין להפעיל שיקול דעת הן לגבי עצם פסיקתם והן לגבי שיעורם (ע"ע (ארצי) 300215/98 דומוס תעשיית רהיטים בע"מ נ' מירב בן הלל, מיום 31.5.2000; ע"ע (ארצי)394/99 המפד"ל נ' תופיק אגבריה, מיום 23.12.03).
אשר לדרך הפעלת שיקול הדעת נפסק בעניין מוטור אפ (ע"ע (ארצי) 473/09 מוטור אפ בע"מ נ' יניב ורד, מיום 1.11.11) כדלקמן:
"באשר לדרך הפעלת שיקול הדעת, הוצע לקבוע מדיניות המבצעת 'איזון נאות בין זכויות העובד והמעביד', תוך שקלול 'מכלול נסיבות המקרה' והגעה 'להכרעה צודקת ומאוזנת', המעוגנת 'במציאות, בהקשר התעשייתי וביחסי האנוש'...
יש לפיכך לבצע איזון עדין, הלוקח בחשבון את תכלית החוק; את הצורך בהרתעת מעסיקים; את חשיבות תשלום השכר במועד לשם פרנסת העובד ומשפחתו; את הפגיעה הנגרמת לכבודו של העובד כתוצאה מאי קבלת שכר במועד עבור עבודתו; את החשש כי אי קבלת השכר במועד יפגע בזכותו של העובד לקיום בכבוד; ומאידך את משמעותה הקשה של פסיקת פיצויי ההלנה לקניינו של המעסיק ויכולתו להפעיל את עסקו, כך שהנזק הנגרם כתוצאה מפסיקתם של פיצוי הלנה גבוהים- לרבות לעובדים אחרים של המעסיק- עלול להיות כבד מהתועלת שתושג באמצעותם..
במסגרת זו יש לבצע שקלול של כלל נסיבות המקרה לרבות התנהגות הצדדים ותום ליבם, סוג המעסיק, סיבות ההלנה, מאפייני ההלנה (דוגמת משך האיחור, גובה השכר המולן והאם מהווה את כל שכרו של העובד) ועוד, תוך הקפדה על עקרונות של סבירות ומידתיות. בעת קביעת שיעור ההפחתה ניתן להיעזר, ככל שהנסיבות מתאימות לכך, בשיעור הריבית החריגה הנוהגת בבנקים (כפי שנעשה בעניין עיריית לוד)"."

לאור האמור ולאחר שהבאתי בחשבון את מכלול נסיבות המקרה, ובכלל זה את העובדה שהנתבעת הנפיקה טופס 161 רק לאחר הגשת התביעה לבית הדין ומנגד את העובדה שלנתבעת לא צמחה כל תועלת מעיכוב מסירת הטופס, אשר לטענתה לא נמסר אך בשל שגגה, החלטתי כי יהא נכון להעמיד את פיצויי ההלנה במקרה זה על סך של 6,500 ₪.
בנוגע לפיצוי הנתבע בגין עוגמת נפש – ככלל, פיצוי ברכיב זה נפסק בבתי הדין לעבודה אך לעיתים רחוקות. בנסיבות המקרה שלפנינו, לא מצאתי מקום לחרוג מן הכלל, גם נוכח העובדה שדרך המלך לפצות תובע בגין איחור בתשלום פיצויי הפיטורים היא באמצעות פסיקת פיצויי הלנה, כאמור.

בכל הנוגע לטענת הנתבעת בדבר הוצאותיה בקשר עם הגשת הבקשה להעברת הדיון לבית דין זה בשל חוסר סמכות מקומית – מעיון בתיק בית הדין עולה כי התובע הסכים מיד לבקשה ונימק את מקום הגשת התביעה בחוסר הבנה בינו לבין בא כוחו. בנסיבות אלה ולאור תוצאת פסק הדין לא מצאתי מקום לחייב את התובע בהוצאות הבקשה.

סוף דבר
התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 יום מיום שפסק הדין יומצא לידיה את הסכומים כלהלן –

פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך של 6,500 ₪.
הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 3,500 ₪.

לא ישולם סכום מן הסכומים דלעיל במועד כאמור, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלומו המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ג אדר ב' תשע"ט, (30 מרץ 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .