הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים גז"ז 14576-03-19

16 יולי 2019

לפני:

כב' השופט דניאל גולדברג

המערערת
פני הוטה

ע"י ב"כ: עו"ד פנחס מוסקוביץ
-
המשיב
משרד הבריאות/המשרד הראשי

ע"י ב"כ: גב' חן סגל

פסק דין

המערערת, גברת הוטה פני , הגישה ערעור זה לפי סעיף 14(ב) לחוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד - 1994 , על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 29.08.18, לפיה נקבעו לה 20% נכות נפשית.
החלטת וועדת העררים הומצאה למערערת ביום 12.09.18. הערעור הוגש ביום 07.03.19. המשיבה טענה שיש לדחות את הערעור על הסף בשל שיהוי בהגשתו ואולם בית הדין אינו רואה להכריע בטענה זו משום שבית הדין סבור כי דין הערעור להידחות לגופו.
המערערת הגישה לוועדה הרפואית לעררים מסמך רפואי של ד"ר גולדברגר מתאריך 20.07.18, שעל פיו נכותה הנפשית של המערערת הוערכה ב-40%. ד"ר גולדברגר רשם את ממצאי בדיקתו הקלינית שכללו אפקט דיספורי בולט, מחשבות חרדיות פסימיות מטרידות, פחדים חברתיים אשר קשורי ם בעיקר להתקרחות , היעדר מחשבות שווא, היעדר הזיות, דימוי עצמי פגוע, כוח רצון ויוזמה ירודים, בוחן מצ יאות תקין ושיפוט חברתי שמור. ד"ר גולדברגר התרשם שהמערערת סובלת מהפרעה דיכאונית ממושכת עם קשיי תפקוד חברתי ירוד בצורה משמעותית, שנגרמו לה בעקבות הסיבוכים של ההקרנות נגד גזזת שקיבלה בילדותה. ד"ר גולדברגר המליץ לתובעת ליטול תרופה נוגדת דיכאון.
הוועדה הרפואית לעררים שמעה את טיעוני המערערת ובא כוחה. הפסיכיאטר של הוועדה רשם את דבר היותה של המערערת נשואה, אם לחמישה בנים וסבתא לנכדים שעבדה בניקיון של בית ספר עירוני שסבלה מהצקות ולעג מצד ילדים, חוותה קושי לעזוב את משפחתה הגרעינית ולעבור לגור עם בעלה בירושלים, אותו תיארה כאדם לא רגיש ופוגעני. הפסיכיאטר התייחס לחוות דעתו של ד"ר גולדברגר וסבר שהיא חסרת הנמקה להצדקת שיעור כה גבוה של נכות נפשית ואין היא כוללת הסבר לכך שאישה שעבדה עד גיל הפנסיה ו גידלה חמישה בנים , סובלת מנכות נפשית כה גבוהה ללא תיאור של טיפול נפשי כלשהו במהלך חייה. הפסיכיאטר רשם שהתובעת לא נטלה טיפול תרופתי בעקבות המלצתו של ד"ר גול דברגר והחלה ליטול אותה רק בשבוע האחרון, ולא מצא בסיס קליני שמצדיק 40% נכות.
המערערת טוענת שהנמקת הוועדה הרפואית לעררים בנושא הנפשי אינה עומדת בחובת ההנמקה על פי הפסיקה, כי אין בה התייחסות מספקת לחוות דעתו של ד"ר גולדברגר, כי אין היא לוקחת בחשבון את מבחני סעיפי המשנה של סעיף 34 ב' לרשימת הליקויים וכי היא מתעלמת מרישום על נטילת תרופה לטיפול בתסמינים נפשיים מיום 24.04.18 שבו תועדה נטילת תרופות בשנים 2006-2008.
אכן נראה שקביעה לפיה אין הצדקה קלינית לנכות כפי שהעריך ד"ר גולדברגר, איננה מפרטת באופן פוזיטיבי ממצאי בדיקה פסיכיאטרית , ואולם בית הדין אינו סבור שקיימת הצדקה לקבלת הערעור מאחר שעל פי תקנה 34(ב) (4) לרשימת הליקויים, הפרעות במצב הרוח, הפרעות חרדה או ההפרעות שמצדיקות 30% נכות, מותנות בקיום צורך בטיפול תרופתי קבוע והפרעה ניכרת בתפקוד הנפשי או החברתי או הגבלה ניכרת על כושר העבודה. הנמקת הוועדה מספקת לצורך שלילת התקיימותם של ממצאים כאלה. לעניין זה מקובלת על בית הדין טענת המשיבה כי התרופות שהמערערת נטלה בשנים 2006-2008 אינן תרופות פסיכיאטריות ואין חולק על כך שהמערערת הועסקה עד לפרישתה לגמלאות דבר שאינו מתיישב עם הגבלה ניכרת של כושר העבודה.
מן הטעמים דלעיל, בית הדין מחליט לדחות את הערעור.
ערעור ברשות לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים.

ניתן היום, י"ג תמוז תשע"ט, (16 יולי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .