הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים ב"ל 8433-05-16

18 מרץ 2019

לפני:

כב' השופטת רחל בר"ג-הירשברג

המערער
אלכסי לורנטסון ת.ז. XXXXXX739
ע"י ב"כ: עו"ד יוסי גתאי
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד מוניר ח'יר
פסק דין

1. ענינו של ערעור זה בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים בענף נפגעי עבודה מיום 11.4.2016, אשר דחתה את בקשת המערער, מר אלכסי לרונטסון, לצירוף נכויות בגין שתי פגיעות בעבודה שאירעו לו.
רקע
2. המערער, יליד 1957, הוא עיתונאי ומתרגם בהכשרתו. למערער אירעו שתי פגיעות בעבודה.
הראשונה - מיום 22.2.2010, במסגרתה נפגע בתאונת דרכים. לגבי פגיעה זו קבעה ועדה רפואית, מיום 3.5.2014, דרגת נכות יציבה בשיעור של 15.99% בגין הגבלת תנועה קלה בעמוד השדרה המתני ( לאחר ניכוי מצב קודם) והגבלה קלה בעצבי הגפיים העליונים ( להלן: הפגיעה בגב).
השנייה – מיום 8.6.2014 לגביה קבעה ועדה רפואית מיום 24.8.2015, דרגת נכות בשיעור של 19%, לאחר הפעלת תקנה 15, בגין קשיון נוח של אצבע 2 בשתי כפות הידיים ( להלן: הפגיעה באצבעות).
3. אחר הפגיעה באצבעות הגיש המערער, בראשית שנת 2016, בקשה לצרוף נכויות על פי תקנה 12 לתקנות הביטוח הלאומי ( קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 ( להלן: התקנות). במכתב מיום 31.1.2016 קבעה פקידת התביעות כי לאחר בדיקתה באה למסקנה כי התקיימו התנאים המוקדמים להעמדת המערער לשם בדיקה מחדש של ועדה רפואית. קרי, הכנסות המערער צומצמו וקיימת אפשרות שצירוף דרגות הנכות מהעבודה יזכו את המערער בקצבה במקום מענק.
בהתאם התכנסה ועדה רפואית מדרג ראשון, ביום 22.2.2016. לאחר שהוועדה האזינה לתלונות המערער קבעה כי לדידה לא נתמלאו התנאים לצירוף הנכויות. על החלטתה ערר מר לורנטסון. ועדה רפואית לעררים, היא הוועדה מושא הערעור, התכנסה ביום 11.4.2016. לאחר שהאזינה לתלונות המערער וערכה לו בדיקה קלינית סיכמה ממצאיה ומסקנותיה כך:
"על בסיס הבדיקה הפיזיקלית בעמ"ש מצבו מתאים למה שתואר בוועדות קודמות וגובה נכות מקובלת על הפוסקים.
אופי עבודתו כפי שתואר על ידו אינה נפגעת ממצב עמוד שדרה המתני כפי שמתבטא בבדיקה הפיזקלית, מאחר ועבודתו מאפשרת לו שינויי תנועה גם בעת ישיבה ממושכת ( למשל תרגום).
אשר לכפות הידיים – הנכות שניתנה לו כולל הפעלת תקנה 15 מתאימה למצבו הנוכחי.
הוועדה עיינה במכתבו של ד"ר גלוזמן לב, רופא תעסוקתי שבו מוזכר שמועמד לניתוח אודורדיזיס ( חיבור מפרקי) לצורך הקלה על כאביו. גם אם יבוצע ניתוח זה לא יהיה הבדל משמעותי ברמת תפקודו מאחר שגם היום יש לו נוקשות נוחה רק ב – DIP.
לאור כל האמור לעיל הוועדה הגיעה למסקנה שאין מקום להפעלת תקנה 12, צרוף נכויות, מאחר ואין במצבו הרפואי הנוכחי ביטוי לירידה בכושר עבודתו, בסוג עבודותיו כפי שתואר".
כנגד החלטה זו הגיש מר לורנטסון את הערעור שלפני. תחילה בעצמו ובהמשך בסיוע בא כוחו כאן אשר מונה לייצגו על ידי הלשכה לסיוע משפטי. טעוני הצדדים נשמעו לפני רשם בית הדין, טארק חסנין, וגם לפני. נוסף על כך השלימו הצדדים, לבקשתם, טיעוניהם בכתב. אוסיף מיד כי לצערי ובשל תקלה לא הועבר התיק במועד למתן פסק דין. בימים האחרונים התבררה הטעות וההכרעה ניתנת אפוא לאלתר.
4. על פי המערער מהנמקת הוועדה עולה כי הגם שהיא מסכימה כי לגבי פגיעת האצבעות הופעלה תקנה 15. משמע אין מחלוקת כי פגיעה זו משפיעה על כושר עבודתו. הרי שדעתה היא שלפגיעה בגב אין כל תרומה לפגיעה בכושר עבודתו. אלא שקביעה זו אינה מתיישבת עם דרגת הנכות התפקודית שנקבעה לו אגב הפגיעה בגב או עם טענותיו ביחס לאופי עבודתו. עבודה המחייבת ישיבה ממושכת ולעתים אף עמידה כאשר מדובר בתרגום סימולטני. לשון אחרת, הפגיעה בגב בהכרח גרמה לפגיעה בעבודתו וצמצום הכנסותיו. הפגיעה באצבעות הוסיפה על הפגיעה בגב. מוסיף המערער וטוען כי הגם שיתכן ושינויי תנועה במהלך עבודתו אפשריים הרי שהוא מתעייף מהר יותר, תפוקתו יורדת, יש עבודות שאינו מסוגל להן והוא אף מרבה להעדר מהעבודה. הנמקת ' שינוי התנוחה' לאו הנמקה היא שכן כמעט לא תמצא עבודה ששינוי תנוחה אינו אפשרי בה. ובכל אופן פרוש תכליתי של סעיף 121 לחוק הביטוח הלאומי ותקנה 12 יוביל למסקנה כי יש " לקרב עד כמה שאפשר את דרגת הנכות של מי שנפגע כמה פגיעות במספר תאונות, לדרגת הנכות שהיה זוכה לה, אילו נפגע באותן פגיעות בתאונה אחת" כאמור בהלכת טננבאום.
המוסד מצדו סובר כי לא נמצא טעם להתערב בהנמקתה המפורטת של הוועדה.
5. אשר לדעתי. ראש וראשית אזכיר מושכלות ראשונים שבפסיקת כבוד בית הדין הארצי וגם מן העת האחרונה, ולפיהם התפיסה העקרונית של ביטוח נפגעי עבודה הינה, כי כל פגיעה בעבודה על נכויותיה עומדת בפני עצמה. בהתאם הכלל שנקבע בסעיף 120 לחוק הביטוח הלאומי [ נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 ( להל: החוק) הוא שאין להתחשב בפגיעה אחרת אם אינה תוצאה ישירה מהפגיעה שהוכרה כפגיעת עבודה. כלומר דרגת נכות לפגיעה מסוימת בעבודה היא אחת. מרכיביה הם הנכויות שנקבעו על פי מבחני הנכות ותקנה 15, המוסיפה את ההיבט האישי, ככל שהופעלה. סעיף 121 המאפשר התחשבות בנכות קודמת מהווה סייג לכלל שבסעיף 120 ומכוחו הותקנה תקנה 12 ( ראו: עב"ל ( ארצי) 42031-09-11 יצחק דעדוש – המוסד לביטוח לאומי (13.11.2013) (להלן: עניין דעדוש); עב"ל ( ארצי) 13889-04-14 פלוני – המוסד לביטוח לאומי (7.6.2018) (להלן: עניין פלוני)). על פי הנפסק בעניין דעדוש וכל עוד לא נקבע כי תקנה 12 אינה עומדת במבחן ההסכמה לפי סעיף 121 לחוק, כפי שנקבע בדעת רוב בעניין פלוני, הרי שתפקידה של הוועדה הרפואית הוא לקבוע את הקשר הסיבתי שבין האופי המצטבר של הנכויות והירידה בהכנסות. עניין הכרוך מטיבו בשאלות של מומחיות רפואית.
6. בענייננו נעדרת מהנמקת הוועדה כל התייחסות לאופי המצטבר של הנכויות ובפרט לשאלה האם אותו צמצום השתכרות שקבע פקיד התביעות הוא כתוצאה מהאופי המצטבר של הנכויות אם לאו . שהיא כאמור השאלה שעל הוועדה היה לענות בה. למעשה עיון בהנמקת הוועדה מלמד כי בראש היא בוחנת לגבי כל אחת מהפגימות של המערער האם גובהה מתאים. זאת על אף שבעניין פלוני נקבע מפורשות כי לאחר שפקיד התביעות קבע שצומצמו הכנסות המבוטח על הוועדה להתעלם מפגיעות נוספות או מטענות להחמרת הפגימות. כלומר המסד העובדתי הוא רק זה שמושתת על הנכויות החלוטות שנקבעו עקב הפגיעות מהעבודה ועובדת צמצום ההכנסות של המבוטח בלפחות 50%, גם זאת על פי החלטה חלוטה של פקיד התביעות. רק משקבעה הוועדה על פי מומחיות חבריה שהירידה בהכנסות הינה כתוצאה מהאופי המצטבר של הנכויות מפגיעות העבודה, ובשלב קביעת דרגת הנכות המצטברת ניתן לטעון להחמרת דרגת הנכות עקב הפגיעות בעבודה.
בהמשך לכך קובעת הוועדה כי הפגיעה בגב אינה בעלת השפעה משמעותית על כושר עבודתו של התובע וכי לעניין הפגימה באצבעות לא צפויה הטבה. אלא שבכך וכאמור היא לא עונה על השאלה המונחת לפתחה, והיא האם צמצום ההשתכרות שנקבע על ידי פקיד התביעות הוא כתוצאה מהאופי המצטבר של הנכויות.
ערה אני לכך שישאל השואל אם פגימה א' אינה בעלת השפעה משמעותית על כושר השתכרותו של המערער אזי מה יהיה חלקה המצטבר? אלא שדעתי היא כי מדובר בעניין רפואי שעל הוועדה לענות בו ולמצער, הנמקתה צריכה להיות כזו שגם מי שמומחיותו אינה ברפואה יוכל להתחקות אחר הלך מחשבתה. ממילא הנמקתה צריכה לענות בכללי הדין הרלבנטיים.
7. למעלה מהצורך אוסיף כי אין בידי לקבל את טענות התובע ביחס להלכת עב"ל (ארצי) 1288/04 טננבוים – המוסד לביטוח לאומי (1.1.2006), שכן כפי שנקבע בענין דעדוש ובעניין פלוני פסק הדין שם לא עסק בסמכויות הוועדה הרפואית כי אם בסמכויות פקיד התביעות. התובע אף הפנה להבדל בין לשון סעיף 121 לחוק לבין תקנה 12 אלא שעניין זה הושאר ב'צריך עיון' בעניין פלוני ואין מקומו להתברר בהליך זה.
8. סוף דבר – על יסוד כל האמור הערעור מתקבל והריני מורה על השבת עניינו של המערער לפתחה של הוועדה הרפואית לעררים על מנת שתשוב ותשקול עמדתה ובכלל זה תבחן האם צמצום ההכנסות של המערער כפי שקבע פקיד התביעות הוא תוצאה מהאופי המצטבר של הנכויות עמן הוא מתמודד. המערער ובא כוחו יוזמנו להופיע לפני הוועדה ולשטוח טענותיהם בעניין אחרון זה .
המערער יוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי ולפיכך אין צו להוצאות.
9. בקשת רשות ערעור: על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום שיומצא לצדדים.
ניתן היום, י"א אדר ב' תשע"ט, (18 מרץ 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .