הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים ב"ל 8031-03-16

08 אוגוסט 2017

לפני:

כב' השופטת רחל בר"ג-הירשברג – דן יחיד

התובעת
דורית כהן ת.ז. XXXXXX717
ע"י ב"כ: עו"ד נועם שיפמן
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ענבל לש
פסק דין

1. עניינה של תביעה זו בהחלטת הנתבע ( להלן: המוסד) שלא להכיר בארוע תאונתי, שארע לתובעת לטענתה ביום 24.2.2015, כתאונה בעבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [ נוסח משולב] תשנ"ה – 1995 ( להלן: החוק).
רקע עובדתי
2. התובעת, ילידת 1973, הועסקה בתקופה הרלוונטית להליך זה כעובדת חדר אוכל במפעל מנועי בית שמש – מושבניק בע"מ.
3. התובעת החלה עבודתה במפעל בחודש 8/2014 וככלל עבדה בהיקף בן חמישה ימים בשבוע בין השעות 10:00 ועד 16:00.
4. על פי התובעת, ביום 24.2.2015 במהלך עבודתה, תוך כדי סחיבת מגש אוכל עמוס וכבד, חשה לפתע כאב עז – " דקירה" - בגב התחתון ( סעיף 3 לכתב התביעה וסעיף 3 לתצהיר העדות הראשית) (להלן: הארוע). אף על פי כן, ועל אף שגם לאחר מנוחה לא חלפו כאביה, המשיכה לעבוד עד לסוף יום העבודה. זאת מאחר שהממונה עליה לא מצאה לה מחליפה.
5. בו ביום פנתה התובעת לטיפול רפואי הן בקופת החולים והן בחדר המיון של בית החולים הדסה עין כרם.
6. ביום 29.4.2015 הגישה התובעת למוסד הודעה על פגיעה בעבודה ותביעה לתשלום דמי פגיעה בגין הארוע.
7. ביום 12.7.2015 דחתה פקידת התביעות את התביעה בנימוק שלא הוכח להנחת דעתה, שנגרם לתובעת אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתה. על החלטה אחרונה זו משיגה התובעת בתביעה שבפניי. לשם שלמות הדברים אוסיף, כי מלכתחילה טענה התובעת כי הפגיעות בגבה הן גם תולדה של פגיעות במנגנון מיקרוטראומה. אולם בפתח ישיבת ההוכחות הודיעה על צמצום יריעת המחלוקת בדרך של חזרה בה מטענת המיקרוטראומה. השאלה שנותרה אפוא במחלוקת היא האם ארע לתובעת אירוע תאונתי בעבודה ביום 24.2.2015.
8. התובעת העידה לעצמה. המוסד ביכר שלא להביא עדים מטעמו. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל-פה. על פי בקשת הצדדים מן הישיבה המקדמית מתברר ההליך בפניי כדן יחיד.
דיון והכרעה
9. המסגרת הנורמטיבית: " תאונת עבודה" מוגדרת בסעיף 79 לחוק, בנוגע לעובד שכיר, כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו". המבחן היסודי להיותו של אירוע " תאונה" הוא ה"פתאומיות", שפירושה אירוע שניתן לאתר את הזמן המדויק והמקום המדויק בו אירע. בסוגיית פגיעות בגב כתאונת עבודה נפסק, לא אחת, כי "נסיון החיים לימד את בית-הדין שהכרה בפגיעה בעמוד השדרה כתאונת עבודה, תלויה בעיקר בשאלה האם הוכח שבמהלך העבודה אירע משהו שבגינו ' נתפס' גבו של המבוטח, או שפקדוהו לפתע כאבים עזים שמנעו ממנו להמשיך לעבוד. ביסודם של דברים עומדת שאלת אמינות גרסתו של התובע" (ראו למשל: דב"ע ( ארצי) נא/205-0 המוסד לביטוח לאומי - שחאדה סעיד, פד"ע כד 222) .
משהונחו עיקרים בסיסיים אלה, אפנה אפוא לבחון האם עלה בידי התובעת להוכיח קרות ארוע תאונתי בעבודה ביום 24.2.2015, ובכלל זה האם הרגישה כאב גב תוך כדי הרמת מגש מלא אוכל. זאת על יסוד המסכת הראייתית שנפרשה בפנינו ותוך התייחסות לטענות הצדדים.
10. המסמכים הרפואיים אינם מלמדים על ארוע תאונתי בעבודה ביום 24.2.2015 : לתיק בית הדין הוגשו על ידי התובעת או באמצעותה מסמכים רפואיים הסמוכים למועד הארוע הנטען. בכלל אלה הוגש דו"ח חדר המיון מיום הארוע. על פי האמור במסמך זה סיבת הפניה של התובעת לחדר המיון היא זו: "במיון, פנתה בשל כאב רגל שמאל, ללא חבלה או נפילה או כאבי גב. ללא ממצא של חוסר נירובסקולארי או ניורולגי חריף" ( ההדגשה הוספה – ר.ב.ה).
הכלל שהשתרש בפסיקת בתי הדין הוא שניתן לסמוך על רישומים רפואיים, ובעיקר רישומים מבית החולים, שכן משפונה מבוטח לקבלת טיפול רפואי הוא מוסר עובדות נכונות במטרה לזכות בטיפול הרפואי הנכון ( ראו למשל: דב"ע ( ארצי) מט/ 0-23 המוסד לביטוח לאומי - שמעון הירשהורן, פד"ע כ' 352). הלכות אלה זוכות למשנה תוקף ככל שעסקינן בפגיעת גב שכן כפי שנפסק:
"ידיעת דיינים היא, כי אחוז גדול של האוכלוסייה בגיל העבודה סובל מכאבי גב. יש לדרוש אפוא שהמבוטח יביא הוכחה ברורה לכך, שכאבי הגב קשורים לאירוע שקרה בעבודה. אחד מן היסודות להוכחה כזאת הוא, הודעה מיידית לרופא, כי המבוטח סובל מכאבי גב והם הופיעו בעת בצוע פעולה בעבודה." (דב"ע ( ארצי) נד/0-111 איתן בן משה – המוסד לביטוח לאומי (24.11.1994))
הנה כי כן, בפנייתה לחדר המיון ביום הארוע לא אזכרה התובעת כל ארוע תאונתי ואף לא כאב גב. בתצהיר עדותה הראשית ( סעיף 7), נימקה עובדה זו בכך שבחדר המיון לא הרגישה בכאבי הגב, כי כבר נטלה כדור נגד כאבים. בחקירתה הנגדית שינתה מעט מגרסתה וטענה כי הכאב עבר מהגב לרגל שמאל ( עמ' 6, שורות 10 -12), ואילו בסיכומיה הסביר בא כוחה כי מדובר בעובדת ' פשוטה' שמושגים דוגמת חבלה וטראומה זרים לה. אין בידי לקבל איזה מההסברים המוצעים. ראש וראשית, דעתי היא כי עיון במסמך מאת חדר המיון מלמד, כי את הכדור נוגד הכאבים קיבלה התובעת דווקא בחדר המיון " קבלה נוגד כאבים בלי הטבה", ולא כגרסתה. אולם גם אם גרסתה נכונה הרי שתמימת דעים אני עם טענת המוסד בסיכומיו, כי אדם שמבקש לזכות בטפול רפואי נכון יביא לידיעת הצוות הרפואי, כי נטל כדור נוגד כאב ואף יביא לידיעת הצוות הרפואי, כי הכדור נועד לשכך כאבים כלליים או באיבר ספציפי בגוף. כך, העובדה שבמסמכים רפואיים מתורגמים דברים של מטופלים לכדי מטבעות מילים כמו ' טראומה' או ' חבלה' אין משמעותם כי המטופל עצמו צריך להכיר מינוח שכזה או לעשות בו שימוש.
זאת ועוד. לנוכח העובדה שבמסמך מחדר מיון נכתב מפורשות, כי התובעת לא מתלוננת על כאבי גב וגם לא על ארוע תאונתי כלשהו במקום העבודה דעתי היא כי לפנינו לא רק " אנמנזה שותקת" כי אם " אנמנזה שוללת" (ראו והשוו: עב"ל ( ארצי) 16656-03-11 צבי בן חיים – המוסד לביטוח לאומי (2.10.2011), בפסקה 9 וההפניות שם; עב"ל ( ארצי) 13366-02-12 יורי קוברינסקי - המוסד לביטוח לאומי (11.12.2012), בפסקה 13( ד) וההפניות שם). כלומר, העובדה שהתובעת כלל לא התייחסה לארוע כלשהו שיכול היה לגרום לכאבי גב ואף נרשם מפורשות כי אינה סובלת מכאבי גב מלמדת כי אין בפנינו תאונה בעבודה כגרסתה.
11. בדומה לאמור הוגשה אסופת מסמכים רפואיים מקופת חולים ( נ/4 – נ/5). מסמכים אלה מלמדים שהתובעת ביקרה אצל רופאים שונים קודם לארוע והתלוננה על כאבים ברגל שמאל. ביום 18.2.2015 אף סברה שהכאב הוא " כנראה לאחר תנועה לא נכונה בעבודה", אך ללא חבלה. ביום 23.2.2015, כלומר יום לפני הארוע הנטען, פנתה טלפונית בבקשה לחופשת מחלה עקב כאבים ברגל. ביום הארוע פנתה שוב לטיפול בקופת חולים ומהרישומים הנוגעים " לתלונות/סיבת הפניה" נרשם: "עדין כאבים ברגל לסירוגין יותר בשעות הבוקר". משמע אף שלגרסת התובעת למצער, ביום הארוע פנתה לטיפול בשל הארוע התאונתי בגבה אין לו כל אזכור ולמעשה התמונה המצטיירת היא של המשך כאבים ברגל שמאל.
12. נדמה שכאן המקום להדגיש, כי בחקירתה הנגדית ניתנה לתובעת האפשרות לחזור בה מגרסתה, כי הארוע ארע דווקא ב – 24.2.2015 ( ולא למשל ב – 18.2.2015). אלא שהיא עמדה על דעתה, כי היא זוכרת את הארוע ואת היום בו ארע לנוכח פנייתה לחדר המיון ( עמ' 5, שורות 27 – 30). אלא שכפי שהראנו גרסה זו אינה נתמכת ' בראיות האובייקטיביות', הם המסמכים הרפואיים. אוסיף, כי בחלק בלתי מבוטל מהמסכים הרפואיים שצרפה התובעת לתצהיר עדותה הראשית והמאוחרים במספר חודשים לארוע הנטען מופיעה תלונה על תאונה בעבודה שארעה בכלל ביום 17.2.2015 ( ראו למשל: מסמך מאת ד"ר שבתאי סבתו מיום 19.8.2015; מסמך מאת ד"ר ראיד ג'באר מיום 20.8.2015). לאמור התובעת בעצמה מתקשה להחליט מתי קרה לה ארוע תאונתי בעבודה ויש בכך כדי לכרסם בגרסתה.
13. התלונות ביחס לכאבי גב נולדו רק סמוך להגשת התביעה למוסד: זאת ועוד. עיון במסמכים רפואיים נוספים שהגישה התובעת במצורף לתצהיר עדותה הראשית ילמדו למשל, כי ביום 13.4.2015 בביקור אצל אורתופד בקופת חולים ( ד"ר יעקב גועבה) מתלוננת התובעת על כי " מזה 3 חודשים סובלת מכאבים לאורך רגל שמאל, לאחרונה כאבים בגב תחתון, ללא סיפור של חבלה אבל עובדת פיזית" (ההדגשה הוספה – ר.ב.ה). או אז מופנית התובעת, בין היתר, לבדיקתCT של עמוד השדרה המתני ומתברר, כי היא סובלת " מדיסק ניווני עם תופעת וואקום בגובה L4- 5". נזכיר, כי התביעה למוסד לביטוח לאומי לדמי פגיעה הוגשה ביום 29.4.2015, בסמיכות זמנים לתוצאות בדיקת ה – CT , וזו היא למעשה הפעם הראשונה בה נזכרים כאבי גב כתוצאה לארוע מיום 24.2.2015. אציין, כי בטופס התביעה בחלק ' הצהרת המעסיק' (שבסעיף 15) נרשם " הפגיעה הינה בזמן העבודה, תוך כדי העבודה – כאבים ברגל שמאל". היינו אין כל אזכור להרמת מגש אוכל כבד או לכאב בגב. לשם שלמות הדברים נוסיף, כי על פי האמור במסמכים הרפואיים התובעת סבלה מכאבי גב עוד בשנת 2006 (נ/6).
14. עדות התובעת אינה מותירה רושם מהימן ועקבי: כפי שבארנו בפרק העובדתי טענת התובעת הייתה, כי ביום הארוע נשארה לעבוד עד סוף היום כמתוכנן, היינו עד השעה 16:00, בשל הנחיית הממונה עליה. על גרסה זו עמדה איתן בחקירתה הנגדית ( עמ' 5, שורה 22). אלא שעיון במסמך הרפואי מאת קופת החולים מאותו היום מלמד, כי כבר בשעה 14:46 מעדכן רופא קופת החולים את הרישומים הרפואיים בעניינה ועל פי דבריה. כלומר אין אחיזה לגרסתה. כך גם אין אחיזה לטענה, כי מדובר היה ביום עבודה ' רגיל' שהמיוחד בו היה רק כי נדרשה להחליף עובדת ולהרים מגשים כבדים. עיון בשאלון שמילא המעסיק עוד ב – 8/2015 לשם ברור האפשרות, כי התובעת נפגעה במנגנון מיקרוטראומה ( נ/1) מלמד, כי עבודתה הרגילה כוללת הרמת ' גסטרום' במשקל הנע בין 5 – 8 קילוגרם 7 פעמים במהלך משמרת. כך התברר, כי כבר קודם לכן חשה רע וביקשה אישור להעדרות מפאת מחלה וכאביה ברגל שמאל כבר התעצמו בשעות הבוקר.
15. העדרה של עדות תומכת: התובעת העידה לעצמה וטענה, כי בארוע חשה כאב לא קל שחייב מנוחה ושבעטיו ביקשה מהממונה, כי תשחרר אותה מהעבודה ולאחר מכן אף נדרשה להעדרות ארוכה מהעבודה. אף על פי כן, טענה בטופס התביעה כי לא היו כל עדים לארוע ואף הממונה, שלה כביכול נמסרה הודעה על הארוע, לא הובאה לעדות. חסרונה של עדות הממונה או חבר/ה לעבודה שהיו עדים לארוע, לצורך במנוחה לאחריו וכל ביוצא באלה בלטו בחסרונם.
כללם של דברים, ריבוי הסתירות בגרסת התובעת בעיקר נוכח האמור ברישומים במסמכים הרפואיים, מבססים את המסקנה כי לא עלה בידי התובעת להוכיח קרות ארוע תאונתי בעבודה ביום 24.2.2015.
16. טרם חתימה מצאתי להידרש בקצרה לטענה חוזרת שהשמיעה התובעת בסיכומיה ולפיה אין ' להיתפס לקטנות'. היינו לאי דיוקים בגרסת התובעת שיכול שהזמן גרמם ומאחר שהוכח, כי היא סובלת מליקויים בגבה יש למנות מומחה רפואי. טענות אלה דינן דחייה. כפי שפרטתי בהרחבה לעיל דעתי היא, כי לא מדובר בסתירות קלות או לא משמעותיות ומכל מקום מינוי מומחה, יועץ רפואי מטעם בית הדין, תכליתו היא לבחון את שאלת הקשר הסיבתי בין הארוע התאונתי לבין הליקויים מהם סובלת המבוטחת. אשר על כן ברור הוא שתנאי למינוי מומחה רפואי הוא קיומו של ארוע תאונתי בעבודה. אלא שכאמור כאן הוא לא הוכח כדבעי.
17. סוף דבר - על יסוד כל האמור, התביעה נדחית. המדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי ולפיכך ואף אם לפנים משורת הדין, החלטתי לא לעשות צו להוצאות.
18. זכות ערעור: לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום שיומצא פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, ט"ז אב תשע"ז, (08 אוגוסט 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .