הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים ב"ל 64551-03-19

04 ינואר 2020

לפני:

כב' השופטת יפה שטיין

התובעת
לב מלכה

ע"י ב"כ: עו"ד נאוה אילון –ע"פ חוק הסיוע המשפטי
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: עו"ד יהודה אדרעי

פסק דין

זהו פס"ד בשאלת זכאות התובעת לתשלום מענק פטירה לאור פטירתו של אחיה ז"ל.
המוסכמות בתיק כפי שגובשו בדיון:
התובעת הינה אחותו של המנוח טויזיק אהרון יוסף ז"ל אשר היה אדם ערירי והיה זכאי לקצבת נכות כללית בשיעור של 100 אחוז טרם מותו (להלן: המנוח) .
המנוח נפטר ביום 30.10.18.
התובעת שילמה עבור הקמת המצבה במקום קבורתו של המנוח.
תביעתה של התובעת למענק פטירה נדחתה בהתאם לסעיף 310 לחוק.
בהסכמת הצדדים, ומשהשאלה היחידה בתיק זה הינה משפטית, לא קויימו הוכחות והצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב. פס"ד זה ניתן לאור סיכומי הצדדים בכתב.
הפלוגתא בתיק הינה:
האם בדין נדחתה התביעה לתשלום מענק פטירה בהתאם לחוק ולפסקי דין רלבנטיים.
4. המקור הנורמטיבי:
שני מקורות נורמטיביים מלמדים על הזכאות לתשלום מענק פטירה/זכאות להחזר הוצאות בגין מצבה:
א. חוק הביטוח הלאומי - סעיף 310 ;
ב. "הסכם בדבר מימון הקמת מצבות לנפטרים" (פורסם בילקוט הפרסומים 4236 התשנ"ד עמ' 4536) – להלן: ההסכם.
א. חוק הביטוח הלאומי:
סעיף 310 א(1) לחוק הביטוח הלאומי התשנ"ה-1995 קובע:
"נפטר אדם שהיתה משתלמת לו קצבת אזרח ותיק, קצבת שאירים, קצבה לפי פרק ה' או פרק י"ג בשל נכות שדרגתה 50% לפחות, קצבת תלויים לפי פרקים ה', י"ג או י"ג1 או קצבת נכות לפי פרק ט', או הענקה לפי פרק י"ז הניתנת במקום הקצבאות האמורות )בסעיף קטן זה – המנוח) , ישולם למי שהיה בן זוגו בשעת מותו, ובאין בן זוג - לילדו כהגדרתו בסעיף 238 מענק בסכום השווה לסכום הבסיסי".
סעיף 310 א (2) קובע:
"מענק לפי הוראות פסקה (1) ישולם ליחיד שנשא בעיקר ההוצאות להקמת המצבה של המנוח, בהתקיים שניים אלה:
א. בן זוגו של המנוח נפטר בטרם חלפו 100 ימים ממועד פטירת המנוח, ולא שולם לו מענק לפי הוראות פסקה (1);
ב. למנוח אין ילד כהגדרתו בסעיף 238 ..."(ההדגשות לא במקור – י.ש).
ב. ההסכם:
ע"פ ההסכם התחייבה המדינה לחברה שהקימה מצבה כספים אם התקיימו אחד מאלה:
"(1) חלפה שנה מיום שהנפטר הובא לקבורה וטרם הוקמה מצבה על קברו.
(2) אין ולא היה אדם שולם לו מענק פטירה עקב פטירת הנפטר.
(3) המצבה והיסוד למצבה שהקימה החברה הם על פי המפרט שנקבע לאותה חברה".
יצויין כי כיום – התקופה קוצרה לשלושה חודשים ולא שנה.
הגדרתו של " נפטר גלמוד" על פי הסכם זה הינו:
"מי שנפטר ונקבר בישראל , לא שולם עקב מענק פטירתו מענק פטירה ובתום שנה מיום הפטירה אין בישראל אדם שהוא קרוב משפחה של הנפטר".
קרוב משפחה:
"הורה, אלמן, אלמנה, בן או בת של הנפטר למעט מי שמתקייימים בו כל אלה:
(1) הוא ילד כהגדרתו בסעיף 238 לחוק, אף אם אין לו ולא היה לו הרה מבטח;
(2) הוא חולה כהגדרתו בחוק טיפול בחולי נפש התשנ"א-1991, המאושפז בבית חולים כהגדרתו בחוק האמור.
הגדרת המושג "חברה" בהסכם – כמשמעותה בתקנה 1 לתקנות הביטוח הלאומי (דמי קבורה) התשל"ו-1976.
בתקנות הנ"ל נרשמה הגדרת המושג "חברה" – חברה קדישא, מועצה דתית, רשות מקומית... מוסד ציבורי אחר... וכן אדם אחר המורשה כדין לעסוק בקבורת נפטרים.
עיקר טענות ב"כ התובעת:
א. לטענת ב"כ התובעת, אין חולק כי המצבה הוקמה על ידי אחותו של המנוח, וכי המנוח נכלל במסגרת הגדרה של "נפטר גלמוד. לכן, ולאור תכלית החוק, שהינה לסייע לבני משפחתם של מנוחים גלמודים לממן את הקמת המצבה, ולמנוע מצב בו לא מוקמת מצבה לנפטר גלמוד, יש להכליל גם אחים אשר דאגו לנפטר מתוך תחושת אחריות ומחויבות מוסרית כלפיו. אכן, בד"כ מי שדואג לנפטר למצבה הינו בן זג או ילדו של הנפטר, אולם לא ייתכן שהאחות – אשר טרחה ועשתה למען הנפטר כבת משפחה קרובה – לא תזכה בהחזר כספים כמו כל בן משפחה אחר. לכן, לטענת ב"כ התובעת, העובדה שלא הוזכרו אחים בחוק נובעת אך מלאקונה, ויש להשלימה לאור תכלית החוק.
ב. ב"כ התובעת הפנתה לפסיקת בית הדין הארצי בעניין ליברוב – המוסד (עב"ל 756/08 מיום 17/6/10). גם שם מי שפעלה הייתה האחות ובית הדין הארצי המליץ לשלם לה. לדבריה, בעניין לברוב קבע אמנם בית הדין הארצי כי הוראות ההסכם למימון מצבות – ברורות, ואעפ"כ, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה המליץ בית הדין כי המוסד יעניק את תשלום מענק הפטירה לאחותו של הנפטר לפנים משורת הדין גם בג"צ קבע בעניין זה (בג"ץ 6593/11 זניארה ליברוב נ' המוסד לביטוח לאומי – פס"ד מיום 27/2/12 ), המליץ לשלם בנסיבותיו של אותו מקרה . לכן, גם בענייננו – יש לקבל את תביעתה של התובעת .
עיקר טענות ב"כ הנתבע:
א. לדברי ב"כ הנתבע, הוראות החוק וההסכם ברורות, וכי לו רצה המחוקק להוסיף גם אחים לזכאים – היה עושה כן באופן במפורש. עוד נטען אין כל לאקונה, והמחוקק היה מודע לכך שרק בן זוג או ילדו של הנפטר יוכל לקבל החזר ו/או מענק פטירה.
ב. בעניין הפסיקה אליה הפנתה ב"כ התובע – לדברי ב"כ הנתבע לא נפסקה כל הלכה מחייבת לא בבית הדין הארצי ולא בבג"ץ. בית הדין – ולאחר מכן גם בג"צ - מצא לנכון בנסיבותיו המיוחדות של אותו מקרה להמליץ לשלם לאחות את אותו סכום כפי שביטוח לאומי היה משלם לחברת המצבות, תוך ציון כי זו איננה ההלכה. אין ספק שבבג"צ ליברוב נעשה ניסיון בנסיבותיו של אותו מקרה - ללכת לקראת האחות, כאשר באותה תקופה , הזמן (הלא סביר) של המתנה למצבה ע"פ ההסכם , כתנאי למימון, עמד על שנה אחת, בעוד שכיום זמן ההמתנה ע"פ ההסכם קוצר ל- 3 חודשים. בכל מקרה בבג"צ דלעיל הורה בית המשפט העליון רק על דבר אחד: והוא: מימון המצבה בלבד ובאותו סכום שביטוח לאומי אמור היה לשלם לחברת המצבות, לולא האחות הקימה את המצבה, תוך הדגשה שזו איננה ההלכה.בענייננו, ומשהתקופה ל המתנה למצבה עומדת על שלושה חודשים, אין עוד מקום להליכה לפנים משורת הדין כפי שנעשה בעניין לברוב.
ג. בכל מקרה, מרבית המצבות בישראל מוקמות על ידי בני משפחה של נפטרים ועל חשבונם, ללא קבלת מענק פטירה. לו נכונה הייתה טענת ב"כ התובעת כי מדובר בלאקונה, הרי שכל מי שהקים מצבה לנפטר – יהיה זכאי – אליבא דגרסת ב"כ התובעת – למענק פטירה ולהחזר הוצאות מצבה, דבר שוודאי איננו נכון. המוסד, כמוסד סטטוטורי אינו ר שאי לשלם שלא ע"פ הוראות החוק ואינו רשאי להפעיל שיקול דעת מעבר למה שקובע החוק.

דיון:

א. השאלה העיקרית שעל בית הדין לתת את הדעת הינה האם העובדה שלא נכללו אחים במסגרת החוק וההסכם - הינה בשל לאקונה המצדיקה "מילוי החסר" על ידי פרשנות, כפי שטוענת ב"כ התובעת, או שמדובר בחוק אשר קובע הוראות מפורשות ואין כל מקום לפרשנות ולהרחבת ההוראות שבחוק. כך גם לעניין ההסכם.
ב. מעיו מדוקדק בסעיפי החוק, כמו גם בהסכם - לא ניתן לראות במצב שנוצר משום לאקונה. המחוקק התייחס באופן דווקני לשאלה מי יקבל את מענק הפטירה ומי זכאי להחזר בגין הוצאות מצבה. אכן, קורה לעיתים שהאבחנות שבחוק יוצרות תחושת אי נוחות מסויימת, דווקא במקרים הגבוליים. בענייננו – הדבר בולט עוד יותר לאור מסירותה הרבה של התובעת – האחות – ל הקמת מצבה לאחיה הערירי אשר נפטר ללא בת זוג וללא ילדים שידאגו לו. אעפ"כ, אין לנו לאמץ אלא את לשון החוק ולא להוסיף בו תוספות שהמחוקק נמנע מלקבוע זכאות לגביהם. ודוק: אם החוק היה מכליל את האחות, ומי שהייתה בפועל דואגת לו הייתה אחייניתו – האם לא היינו אומרים אותו דבר לגבי לאקונה שהאחייני ת לא נכללת ברשימה!? יתרה מכך, על פניו, וע"פ שיטת ב"כ התובעת – אין צורך בכל מיגבלה שהיא: כל מי שדואג לנפטר גלמוד, גם אם אינו קרוב משפחה, הרי שתכלית החוק הינה להעניק לו את מענק הפטירה או את החזר המצבה, על מנת שלא יישאר נפטר גלמוד ללא מצבה וללא שיהיה מי שידאג לו. אלא, שגם אם זו תכלית החוק – החוק קובע באופן מפורש ודווקני – מי יזכה בסעד המב וקש. לכן, משקיים חיקוק מחייב, אין לנו אלא לפעול ע"פ הוראות החוק.
ג. בכל מקרה, מעיון בסעיפי החוק וההסכם, אין אפשרות לפרשנויות שונות. הוראות החוק ברורות וחד משמעיו ת. לו רצה המחוקק להוסיף קרובי משפחה או אף אחרים שאינם קרובים – היה עושה כן. המחוקק בחר לזכות במענק פטירה רק כאשר לנפטר היה בן זוג במועד פטירתו, או כאשר היה לו ילד מתחת לגיל 22.
כאמור, אחותו של הנפטר אינה עונה לא על הגדרות החוק וההסכם בעניין "קרוב ש של נפטר גלמוד" ולא לעניין חברה הזכאות לקבל החזר בשל הקבורה והמצבה.
ד. גם בעניין ליברוב- המוסד שנדון בבית הדין הארצי קבע בית הדין באופן מפורש כי "...משום שלמנוח לא הייתה בת זוג בעת פטירתו, ולכן לא קמה לה זכאות לתשלום המענק גם על פי החריג"
יחד עם זאת בשולי הדברים ציין בית הדין הארצי כי:
"טרם סיום יוער כי ראינו לנכון להמליץ למוסד לביטוח לאומי, לפנים משורת הדין, להעניק למערערת את מענק הפטירה, וזאת לאור הנסיבות המיוחדות והחריגות של המקרה. לא נעלם מעינינו כי המערערת היא אישה מבוגרת, במצב כלכלי קשה ואינה מצויה בקו הבריאות, והיא טיפלה באחיה בערוב ימיו והקימה מצבה על קברו מרחמיה ולאחר שראתה כי אף אחד אחר לא היה מקים את המצבה. כן יש לתת את הדעת לנסיבות המיוחדות בהן בתו של המנוח ניתקה אתו מגע.
ה. גם בבג"ץ על פס"ד זה ( בג"ץ 6593/11) אושרה ההלכה כי אין זכאות ע"פ דין לאחות של הנפטר למענק האמור, אף כי בהמלצת בג"ץ, הסכים המוסד לשלם לעותרת את הסכום שהיה משתלם לחברה עבור הקמת מצבה .
ו. בנסיבות אלו, לא ניתן לקבוע זאת כהלכה, ומשמעות הדבר כי אין מנוס מקביעה כי התובעת לא עומדת בהו ראות החוק.
סוף דבר:
בנסיבותיו של התיק, אין מנוס מדחיית התביעה. יחד עם זאת גם בעניין שלפנינו ישוב בית הדין וימליץ למוסד לבדוק אפשרות לשלם לתובעת לפנים משורת הדין, ולו גם את ההוצאות שהיו משולמות לחברה. אין צו להוצאות.
ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער.

ניתן היום, ז' טבת תש"פ, (04 ינואר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .