הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים ב"ל 64126-10-17

15 אוקטובר 2019

לפני:

כב' השופטת רחל בר"ג-הירשברג – דן יחיד

התובעת
פאטמה ג'אבר ת.ז. XXXXX585
ע"י ב"כ: עו"ד מוחמד שהאבי
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ויויאן קליין בנימין ועו"ד ענבל לש
פסק דין

1. התובעת, גב' פאטמה ג'אבר, הגישה תביעה זו כנגד החלטות המוסד לביטוח לאומי ולפיהן חדלה להיות תושבת ישראל מיום 12.4.1994 ואילך, הואיל ואינה מתגוררת בתחומי מדינת ישראל.
תשתית עובדתית
2. התשתית העובדתית כפי שהתבררה לפני היא זו שתפורט מטה.
התובעת, ילידת 1970, היא אשתו הראשונה של מוחמד ג'אבר ( להלן: מוחמד) לו נישאה בשנת 1988. לבני הזוג נולדו 6 ילדים . הצעירות שביניהן, ילידות השנים 2003 ו – 2010, עודן מתגוררות עם התובעת. מוצאה של התובעת הוא בעיר רמאללה. מעמד של תושבת קבע בישראל ניתן לה בשנת 1994, מכוח בקשת בעלה לאיחוד משפחות ( עמ' 3, משורה 22 עד עמ' 4, בשורה 19). במועד שלא הוברר נישא מוחמד לאישה נוספת, יהודייה תושבת אשקלון ( להלן: אילנית), עמה הביא לעולם 5 ילדים נוספים. מוחמד הוא מפעיל ציוד כבד במקצועו ועבד שנים ארוכות ברשות הטבע והגנים ( עמ' 1, בשורות 17 – 18).
3. משפחתו של מוחמד מחזיקה, באמצעות דיירות מוגנת, נכס בעיר העתיקה בירושלים. מוחמד וארבעת אחיו חילקו את הנכס כך שכיום יש לכל אחד מהם דירה בת חדר ומטבח ( עמ' 4, בשורה 29). בנוסף ירש מוחמד מאביו מבנה ( ויתכן גם אדמה הסובבת לו), מחוץ לתחום, בכפר הפלסטיני ראפאת, הממוקם דרום מערבית לעיר רמאללה וגובל בקלנדיה במזרח ( עמ' 12, בשורה 1). אין מחלוקת כי בבית בראפאת ישנן שתי קומות בנויות ושתיים נוספות בבניה ( עמ' 12, בשורות 18 – 19; תמונות הבית בנ/3). למוחמד יש דירה מרוהטת ומאובזרת בקומה הראשונה שנעשה בה שנים רבות שימוש קבוע ( עמ' 8, בשורה 18; עמ' 9, בשורה 21; עמ' 13, בשורות 1 – 3). צריכת החשמל בבית בראפאת נעשית באמצעות כרטיס הטענה ( עמ' 8, בשורות 23 – 25; עמ' 13, בשורות 5 – 16).
4. ביום 19.10.2016 ערך המוסד חקירה בבית בראפאת ובו זמנית בבית המשפחה בעיר העתיקה. החקירה נגעה לתושבות של אחד מבניה של התובעת, עדנאן, שכלל הנראה הגיש אותה העת תביעה לקצבת נכות עבור בתו הפעוטה, אסיל, אשר לדאבון הלב הלכה לבית עולמה מהלך בירור ההליך. המוסד חשד כי עדנאן, רעייתו ובתם ז"ל מתגוררים בדירה שנבנתה עבורם בקומה השנייה של המבנה בראפאת. בעת ביצוע החקירה בראפאת פגש החוקר את התובעת ואת מוחמד בביתם ששם, והם אפשרו לו להיכנס לדירתם ואף לצלמה ( נ/3). בסיכום החקירה כתב החוקר כי מוחמד טען לפניו שהוא והתובעת גרים לסירוגין בעיר העתיקה ובבית בראפאת, וכי עדנן ואשתו עברו לעיר העתיקה 7 חודשים קודם לכן. באותו היום נחקר גם עדנאן, שנמצא יחד עם אשתו וביתם בבית המשפחה בעיר העתיקה. מסקנת החוקר הייתה שעדנאן ומשפחתו מתגוררים בעיר העתיקה ואילו יתר בני משפחתו, לרבות התובעת, משתמשים בכתובת הדירה בעיר העתיקה לצורכי תביעותיהם לנתבע ( להלן: המוסד) בלבד , אך בפועל מתגוררים בבית בראפאת.
ממצאי החקירה הובילו למשלוח מכתבו של פקיד התביעות אל התובעת, ביום 13.12.2016, ולפיו על פי המידע וממצאים שבידי המוסד לביטוח לאומי היא הפסיקה, לכאורה, להיות תושבת ישראל החל מיום 12.4.1994. התובעת הורשתה להגיש השגותיה להודעה. בעקבות זאת הגישה התובעת דין וחשבון רב שנתי, (אשר התקבל במוסד ביום 7.8.2017), שבו טענה כי היא מתגוררת בבית משפחת בעלה בעיר העתיקה מאז נישואיה. לדוח צרפה התובעת קבלות בדבר תשלום ארנונה עבור הדירה בעיר העתיקה בשנים 2016 – 2017; דו"ח צריכת חשמל בדירה בעיר העתיקה לשנת 2017; מספר חשבונות מים שהוצאו עבור הדירה בעיר העתיקה.
5. בעקבות קבלת הדוח ערך המוסד חקירה נוספת בדירה בעיר העתיקה, ביום 19.12.2017. הודעתה של התובעת נגבתה בדירה ( נספח להודעת המוסד מיום 23.12.2018), ובמסגרתה היא עמדה על דעתה כי היא ממשיכה לגור בדירה מאז נישואיה, וכי מתגוררות עמה שם בנותיה הרווקות, בנה ענדאן, רעייתו ונכדתה הנכה. אשר לבעלה אמרה " מוחמד הולך ובא" (עמ' 1). ביחס לבניה עלי וכותייבה סירבה למסור פרטים ( עמ' 2). התובעת לא הכחישה כי הדירה בראפאת מרוהטת ומצוידת בכל המכשירים החשמליים הנחוצים ואף מרווחת, אולם עמדה על דעתה כי אין זה נכון שהיא מתגוררת שם ושהדירה בעיר העתיקה משמשת לצורך " כתובת בלבד" (עמ' 2). עוד מסרה התובעת כי בנותיה הצעירות לומדות בבתי ספר בעיר העתיקה ( עמ' 3). התובעת אפשרה לחוקר לצלם את הדירה ( נ/3). מדוח הפעולה שערך החוקר ( נ/2) עולה, בין היתר, כי בדירה נמצא כל הדרוש למחייה הן של התובעת ובנותיה והן של בנה עדנאן ומשפחתו ( צילומי הדירה בנ/1). אף על פי כן בא החוקר לכדי מסקנה כי הדירה צרה מלהכיל את כל הנפשות שנטען כי מתגוררות בה. במכתבו מיום 11.2.2018 הודיע המוסד לתובעת כי לאחר שבדק את השגתה החליט לראותה כמי שאינה תושבת ישראל החל מיום 12.4.1994 ואילך. על כן גרע את שמה ממאגר המבוטחים בחוקים עליהם הוא ממונה. מכאן התביעה שלפניי.
גרסת התובעת
6. גרסת התובעת ולפיה היא מתגוררת בדירה בעיר העתיקה מאז נישואיה נותרה בעינה גם בבית הדין. באשר להימצאותה עם מוחמד בראפאת במועד החקירה בעניינו של עדנאן, טענה כי מדובר היה בצירוף מקרים בלבד. את גרסתה תמכה בתצהירו של מוחמד, שם טען כי מרכז החיים שלו הוא בתוך גבולות מדינת ישראל, וכי הוא מחלק את עתותיו בין משפחתו באשקלון ומשפחתו בירושלים. הבית בראפאת משמש בעיקר להתכנסויות משפחתיות מורחבות ושמחות. נוסף על כך צרפה התובעת עותקים מדוחות צריכת החשמל בדירה בעיר העתיקה ובבית בראפאת. ותעודות המעידות על לימודי בנותיה של התובעת בעיר העתיקה בשנים 2017 – 2018. ברשות בית הדין השלימה התובעת ראיותיה, בין ישיבת ההוכחות הראשונה לשנייה, בדרך של הגשת אישורי לימודים עבור בנותיה הצעירות של התובעת מאת עיריית ירושלים ( ת/1); דוח צריכת חשמל לדירה בעיר העתיקה החל מקיץ 2014 ( ת/2); דוח צריכת חשמל לבית בראפאת החל מראשית שנת 2015 ( ת/3); דוח מחברת הגיחון הנוגע לצריכת המים בדירה בעיר העתיקה.
המסגרת הנורמטיבית
7. בעניין עב"ל (ארצי) 39020-11-13 גאסר עטאללה – המוסד לביטוח לאומי (25.6.2018), שב ונדרש בית הדין הארצי לכללים המנחים לבירור השאלה מי לתושב ישראל ייחשב לצורך שאלת הזכאות לזכויות מכוח חוק הביטוח הלאומי. נפסק, מפי כבוד הנשיאה ורדה וירט ליבנה, כי "לאור מטרותיו של חוק הביטוח הלאומי ונוכח רכיביו המגוונים של מבחן ה"תושבות" תיעשה פרשנות המונח "תושב ישראל" על בסיס המבחן העיקרי והוא - הדרישה לקיום מרכז חיים ומירב הזיקות לישראל, במסגרתם מומחשת התפיסה הטריטוריאלית של חוק הביטוח הלאומי...".
עוד נקבע כי "למבחן זה שני פנים: ההיבט האובייקטיבי - הבוחן היכן מצויות מירב הזיקות של האדם מבחינה פיסית; וההיבט הסובייקטיבי - הבוחן מה הייתה כוונתו של האדם והיכן הוא רואה את מרכז חייו, להבדיל משהות ארעית או זמנית...". בהמשך הדברים נקבע כי "היבטים אלה יש לבחון לאור כלל הנסיבות העובדתיות, ובכלל זה: זמן השהייה בישראל בתקופה הרלוונטית, קיומם של נכסים בישראל, מקום המגורים הפיסי, המקום בו מתגוררת משפחתו של האדם ובו לומדים ילדיו, אופי המגורים, קשרים קהילתיים וחברתיים, מקום העיסוק וההשתכרות, מקום האינטרסים הכלכליים, מקום פעילותו או חברותו של האדם בארגונים או מוסדות, מצגים של האדם עצמו אשר יש בהם כדי ללמד על כוונותיו, ומטרת השהייה מחוץ לישראל....".
עוד הודגש כי "במקרים רבים בהם נזקק בית הדין להכריע בשאלת תושבותו של מבקש גמלה, השאלה בדבר מקום מגוריו היא השאלה המרכזית השנויה במחלוקת, ועל פיה תוכרע שאלת התושבות. זאת, נוכח העובדה שמקום המגורים מצביע על זיקה מרכזית ומשמעותית בבחינת מרכז חייו של מבקש הגמלה".
אשר לנטל ההוכחה הנדרש להוכחת תושבות נקבע כי "על רקע שינויים המתחוללים במרכז החיים של מבקשי הגמלה, ובעיקר בהקשר של מקומות המגורים, התפתחה ההלכה בדבר " נטל ההוכחה" בתביעות הכורכות בחובן שאלות בדבר תושבות מבקש הגמלה. על פי ההלכה הפסוקה, 'נטל ההוכחה בשאלת תושבות לצורך קבלת גמלה מן המוסד, צריך להיקבע על פי המצב עובר לתקופה הנתבעת הרלבנטית. כלומר, אם לפני התקופה הרלבנטית היה התובע תושב ישראל, הרי שחובת ההוכחה תוטל על כתפי המוסד להראות כי העתיק את מרכז חייו אל מחוץ לתחומי מדינת ישראל בתקופה הרלבנטית; אולם, במקרה שבו לפני התקופה הרלבנטית לא היה התובע תושב ישראל, עליו יוטל נטל ההוכחה להראות כי שב להתגורר בתחומי מדינת ישראל בתקופה הרלבנטית' (והאסמכתאות שם).
כשעיקרים אלה לפנינו נחזור לעניינה של התובעת.
גדר המחלוקת
8. כפי שהראנו בפרק העובדתי ובגרסת התובעת, טענתה היא כי 'מרכז חייה' הוא בעיר העתיקה. מנגד, סובר המוסד כי אין התכנות פיסית לגרסה זו וכי בפועל התובעת מתגוררת כל השנים בבית בעלה בראפאת, והדירה בעיר העתיקה משמשת לה אך ככתובת בתוך התחום. כפי שהראנו עוד החלטת המוסד נמתחת קרוב ל – 24 שנים קודם למועד הינתנה. המועד המדויק שנבחר על ידי המוסד לשם שלילת תושבותה של התובעת לא הוברר עד תום, אך הוא ככל הנראה חופף למועד בו הוכרה תושבות הקבע שלה בישראל. כלומר, שעל פי גרסת המוסד במעמדה כתושבת קבע עשתה התובעת שימוש לצורך קבלת זכויות בלבד, ומבלי שגרה באופן קבוע בישראל ולו יום אחד.
דיון והכרעה
9. מחלוקת רבתי נטשה בין הצדדים בשאלה על מי נטל ההוכחה בשאלת תושבותה של התובעת. לגרסת התובעת קודם למועד החלטת פקיד התביעות בחודש דצמבר, 2016 ראה בה המוסד כתושבת. על כן מן הדין שיוכיח אחרת. מנגד סובר המוסד כי קודם לשנת 1994 לא הייתה התובעת תושבת ישראל. על כן הנטל להוכיח את תושבותה מוטל על שכמה, אלא שהיא לא הרימה אותו. דומה שההלכה הפסוקה כפי שהראנו בפרק הנורמטיבי מטה את הכף אל עבר עמדת המוסד. מתוך נקודת מוצא זו אבחן אפוא את המסכת הראייתית שנפרשה לפני. עם זאת אוסיף כי לא מן הנמנע שבמקרים המתאימים יהיה מקום לבחון כלל זה. בפרט מקום בו החלטת המוסד נמתחת עשורים לאחור, מבלי שמסופק 'עוגן' למועד שנבחר כמועד שממנו והלאה נשללה תושבות המבוטחת, באופן שמטיל ספק ממשי באשר לסבירותה של ההחלטה.
ובכל אופן אבהיר כי משמעותה של הקביעה ולפיה נטל ההוכחה רובץ על כתפי אחד הצדדים להליך, אינה אלא שעליו לשכנע את בית הדין כי בשים לב למכלול התשתית הראייתית שהונחה לפניו, גרסתו מסתברת יותר מגרסת הצד השני.
10. גרסת התובעת עקבית, אמינה ונתמכת בדי ראיות: עדות התובעת בבית הדין הייתה ישירה ועקבית והותירה רושם אמין. כך הראיות שהציגה חיזקו את גרסתה ואפרט.
מעדותה ומעדות בעלה מוחמד בבית הדין, אשר לא נסתרו, התברר כי לא את כל ששת ילדיהם גידלו בני הזוג באותה דירת חדר צרה בה נחקרה התובעת בשנת 2017. התברר כי לאחר נישואיהם בנו דירת גג מרווחת על גג הבניין בעקבת אלחאלדיה 26 בעיר העתיקה ובה התגוררו. אלא שאותה דירה נבנתה ללא האישורים המתאימים. על כן סביב שנת 1999 נאלצו להרוס אותה (עמ' 5, בשורות 1 – 5; עמ' 11, בשורות 24-25). או אז עברה התובעת להתגורר משך תקופה מסוימת בבית שכור בשועפט, שם למדו ארבעת ילדיה הבגירים בבתי ספר (עמ' 10, שורות 1 -2). ככל הנראה לאחר שבגרו ילדיה חזרה להתגורר בעיר העתיקה, שם נולדו שתי בנותיה הצעירות אותן היא מגדלת שם.
אישורי הלימודים שהציגה עבור שתי בנותיה אלה מלמדים כי מאז גן חובה שתיהן לומדות באופן רציף במוסדות לימוד בעיר העתיקה, וכך העידה התובעת גם לפני חוקר המוסד, עת לא הייתה מודעת למשמעויות של עדותה על בירור ההליך בבית הדין. אמנם נכון הוא, כפי שטען המוסד בסיכומיו, כי לעתים לומדים ילדים במוסדות חינוך הממוקמים הרחק מביתם. אלא שכאן משמעות הטענה היא כי שתי ילדות יאלצו לעבור מדי יום את מחסום קלנדיה פעמיים, יחד עם אלפים רבים אחרים המבקשים לעבור לישראל מכיוון רמאללה וחזרה. חוקר המוסד מר קמאל עבד אלרחמן העיד לפני שהכניסה לירושלים דרך מחסום קלנדיה בבוקר היא עניין שעורך זמן רב יותר מכניסה לאזור (עמ' 14, בשורות 27 – 28). מוחמד העיד כי אין זה הגיוני או אפשרי שהוא או בנותיו יעמדו מידי יום שעות במחסום (עמ' 13, בשורה 24). בשים לב לקיומה של דירה בעיר העתיקה הסמוכה לבתי הספר עדותו מסתברת.
11. השוואה בין דוחות צריכת החשמל עבור הדירה בעיר העתיקה ובראפאת אף היא מחזקת את המסקנה כי מרכז חייה של התובעת הוא בעיר העתיקה. הסכומים המשולמים בעיר העתיקה ככלל גבוהים מאלה שמשולמים בראפאת ובעיקר רציפים. לשם ההמחשה, בעוד שבין החודשים אפריל עד אוקטובר 2014 ניכרת צריכת חשמל 'רגילה' בעיר העתיקה הרי שבראפאת אין צריכה כלל. בדומה בין החודשים יוני עד אוקטובר 2016, ומאי עד נובמבר 2017 אין עדות על 'הטענת' כרטיס תשלום החשמל בראפאת כלל, בעוד שבעיר העתיקה ממשיכים להשתלם סכומים סבירים המלמדים על מגורים במקום. צריכת המים בעיר העתיקה אף היא מותירה רושם של שימוש רציף ומתאים.
12. ביקור החוקר בראפאת: מאמץ ניכר השקיעו הצדדים ובעיקר המוסד במשמעות הימצאותם של התובעת ומוחמד בראפאת בעת ביקור החוקר שם בחודש אוקטובר, 2016. המוסד טוען שאין זה אך 'צירוף מקרים פלאי' כלשונו, שאפשר לחוקר להגיע "בדיוק באותם מועדים בהם התובעת מבקרת בראפאת..." (סעיף 20 לסיכומי התובעת) עם ילדיה (סעיף 17). ולכך מצטרפת העובדה שמדובר בדירה מרוהטת ומאובזרת היטב. כמו גם 'התחקיר הסביבתי' שבוצע קודם לכן ושלימד כי שניים מתושבי המקום, ששמם נזכר בסיכום החקירה, הכירו את התובעת ובעלה כמי שמתגוררים דרך קבע בראפאת.
על כך נשיב ובראש כי אותם שני תושבי המקום לא הובאו לעדות וגם הקלטת החקירה שנטען שנעשתה באופן סמוי לא הובאה לפנינו. אם נדייק הרי שבסיכום החקירה נכתב כי אותם אנשים "מסרו לנו כי התובע ומשפחתו גרים במקום" (סעיף 2.2.), אלא שכאמור לעיל, החקירה כוונה אל התובע עדנאן, ומשפחתו היא לאו דווקא התובעת. העובדה כי אותם שני תושבים הדריכו את החוקר לבית המשפחה וכי ידעו כי בבית משפחת ג'אבר מדובר אינה מעלה או מורידה. נזכיר שמדובר בכפר לא גדול על כן הדעת נותנת כי הכל מכירים זה את זה, ובפרט שהוכח כי מדובר בבית שהיה שייך עוד לסבו של מוחמד. ממילא ספק אם יש ליתן לממצאי 'חקירות סביבתיות' ממין זו משקל כלשהו. בסיכומיו הוסיף המוסד וטען כי גרסת התובעת בעניין ההיכרות שלה את בני הכפר ראפאת רצופה סתירות, אלא שלא מצאתי לכך עיגון בחומר הראיות.
כך לא הוכח שהתובעת שהתה בראפאת בעת ביקור החוקר בו עם מי מילדיה, ובפרט עם בנותיה הצעירות. ואף אין כל אזכור בסיכום החקירה להימצאות ילדים בבית או ציוד כלשהו המתאים ללימודי ילדים בבית הספר, כפי שנזכר בדוח החקירה שנערך לאחר חקירת התובעת בעיר העתיקה (נ//2). להיפך, החוקר כותב ש"בתאריך 19.10.2016 ביקרנו בבית משפחת התובע (עדנאן – רב"ה) בכפר ראפאת מחוץ לתחום, שם פגשנו את הורי התובע – מוחמד ופאטמה" (ההדגשה שלי – רב"ה). העובדה שבמקום לא נמצאו הבנות או ציוד המתאים ללימודי בנות בבית הספר מחזק את ההנחה שהן בבית הספר ובביתן בירושלים. עובדה המתיישבת היטב עם עדותה האמינה של התובעת בבית הדין ולפיה באותו היום "..בנות שלי יצאו לבית הספר בעיר העתיקה, בעלי התקשר אליי בבוקר אמר לי אין לי עבודה היום, בואי ניקח את הדברים לאמא שלך ונאכל איתה, לקחתי בייגלה ממוסררה היה 08:10 הבנות בבית הספר החוקר ראה בייגלה חם ושם של מאפיה על השקית. אני והוא נכסנו באותו הרגע" (עמ' 6, בשורות 28 – 31). החוקר מצדו אישר בעדותו בבית הדין שעת פגש את התובעת בראפאת היא אכן החזיקה בידה שקית עם "בייגלה. גבינה ותה" שנרכשו בירושלים (עמ' 15, בשורה 19), אלא שהוסיף שיתכן שאלו נרכשו קודם לכן. טענה אחרונה זו אינה משכנעת כלל ועיקר. דווקא הנחת המוסד 'שיד המקרה' הובילה לכך שהחוקר פגש את התובעת עם כניסתה לבית בראפאת ובידה מצרכים מירושלים היא המפליאה. ובכל אופן היא מתיישבת יותר עם ביקור במקום מאשר עם מגורים בו. הדעת אף נותנת כי גם התובעים מעדיפים מזון טרי, ובכלל זה לא בייגלה בן כמה ימים. התובעת אף אישרה בהגינותה כי היא לא אחת מגיעה לראפאת בדרכה לבקר את אמה ברמאללה ומביאה עמה בייגלה ודברים נוספים שאמה הקשישה מחבבת (עמ' 5, בשורות 28 – 29).
למעשה החוקר אישר בעדותו בבית הדין כי מלבד הימצאות פיסית של התובעת ומוחמד בראפאת בעת ביקורו שם, אין בידו ממצא כלשהו נוסף הנוגע לתובעת והיכול לבסס את גרסת המוסד לגבי השאלה האם היא תושבת ישראל אם לאו (עמ' 16, בשורה 24). לא כל שכן כאשר גרסת המוסד נמתחת שני עשורים לאחור ויותר, ובכך חולשתה.
13. עיון בצילומים שצילם החוקר באותו המועד בראפאת ובעיר העתיקה אף הוא מחזק את גרסת התובעת. כך למשל צילום חדר המגורים בראפאת מגלה שני שולחנות ארוכים מכוסים במפה כחולה, שאכן מתאימים יותר לאירוח של מפגש 'מיוחד' כלשהו מאשר מגורים במקום. על כן מתיישבים עם עדות התובעת בבית הדין כי התכוננה לארח שם את משפחתה ואת ילדיה של אילנית (עמ' 5, בשורה 27). ככלל המקום נראה יחסית ריק וחסר 'חיים' סדירים (נ/3). מנגד, התמונות מן העיר העתיקה מותירות את הרושם של 'חיים רגילים' בכל בית. המקרר מלא והחפצים רבים. ערה אני לכך שחלק מהתמונות בעיר העתיקה צולמו לאחר שנשללה תושבותה של התובעת (נ/1). אולם גם אלה שצולמו במועד החקירה המשולבת בראפאת ובעיר העתיקה בחודש אוקטובר 2016 (נ/3) מותירות את אותו הרושם של מגורים קבועים .
14. לא למותר להוסיף כי בסיכומיו נקלע המוסד לכלל טעויות עובדתיות בסיסיות ומתמיהות בכל הנוגע לממצאי אותה חקירה שבוצעה כמעט בו זמנית בראפאת ובעיר העתיקה, בחודש אוקטובר 2016. כך ומשום מה טען כי התובעת ומוחמד נחקרו כביכול בעיר העתיקה וטענו כי הם מתגוררים שם מאז נישואיהם לפני 3 שנים וכי אביו של בעלה של התובעת טען כי בנו מתגורר שם מזה 7 חודשים וכדומה (סעיפים 12 - 13 לסיכומי המוסד). אלא שלא היא כלל ועיקר. אמנם גם שמה הפרטי של התובעת וגם שמה הפרטי של כלתה, אשת עדנאן, הוא פאטמה. אך בכך מסתיים הדמיון בין השתיים. מי שנחקרו אותה עת בעיר העתיקה הם עדנאן ורעייתו פאטמה, והם שטענו כי הם מתגוררים שם מאז נישואיהם 3 שונים קודם לכן ולא התובעת כאן ובעלה מוחמד. בדומה מוחמד הוא שטען כי בנו עדנאן ורעייתו מתגוררים בעיר העתיקה מזה 7 חודשים קודם ולא 3 שנים. ולא אביה של התובעת כאן שבכלל הלך לעולמו שנים רבות קודם לכן.
בדומה, הודיע המוסד סמוך להגשת סיכומיו כי לעמדתו בין השנים 1994 ולכל הפחות עד 12/2016 התגורר בעיר העתיקה "הבן עדנאן עם אשתו וילדיו..." (הודעה מיום 20.5.2019). אלא שבשנת 1994 היה עדנאן בן 5! על כן ברור הוא שלא התגורר בגפו בעיר העתיקה עם רעייתו וילדיו (שלא היו לו).
15. 'מזוודה של הנחות עובדתיות לא מבוססות': החלטת המוסד לשלול את תושבות התובעת נסמכה כפי שהראנו בפרק העובדתי לא רק על הימצאותה בראפאת בעת ביקור החוקר שם בעניין בנה עדנאן, אלא גם על הנחת החוקרים כי אין זה מתקבל על הדעת שבדירה צרה בעיר העתיקה מתגוררות נפשות רבות. ובפרט כאשר אפשר להתגורר בבית מרווח בראפאת או להשתמש בכסף שהושקע בבניה הנוספת בבית בראפאת לשם שכירות בירושלים.
אלא שהנחות אלה הן במידה רבה תוצאה לתשתית עובדתית לא מספקת. בשים לב לתשתית הראייתית שנפרשה לפני שוכנעתי כי אין לקבלן.
אמנם נכון הוא שהדירה בעיר העתיקה היא צרה, וספק רב אם מגורים של שלושה מבוגרים, שתי בנות ופעוטה, משתי משפחות גרעיניות שונות (אף אם קרובות), מתיישבים עם הרצון או השאיפות של הנוגעים בדבר. אלא שהתברר שהתובעת ומשפחתה לא מצאו אותה העת ברירה אחרת. התובעת היא עקרת בית שלא משתכרת, ומוחמד מנהל אורח חיים פוליגמי בו הוא מכלכל משפחה נוספת בת 6 נפשות, כלומר הוא אב ל – 11 ילדים. על כן עדות התובעת לפני ולפיה מצבה הכלכלי לא אפשר לה לשכור מעון אחר הוא בהחלט סביר (עמ' 5, בשורה 5 – 6). כך ולפי שהתברר מחקירת המוסד עדנאן עבד אותה העת בחברה להובלת ירקות. שכרו נשק לשכר המינימום והוא היה מטופל בילדה נכה שהייתה זקוקה לגמלה, וגם אשתו עקרת בית. על כן גם הוא היה נתון במצב כלכלי לא פשוט. ולכך הצטרפה עדות התובעת כי המגורים עם עדנאן יחד נועדו גם לעזור בטיפול בילדה הנכה.
גודלו של החדר בעיר העתיקה, כ – 40 מטר לגרסת חוקר המוסד (עמ' 16, בשורה 26), והאופן בו סודר. כמו גם העובדה שכלתה של התובעת היא גם בת אחותו של מוחמד על כן הרגישה לתובעת קרובה במיוחד (עמ' 17, בשורה 27), אפשר להחיל את הנפשות שגרו שם. על פי עדותה של התובעת, שלא נסתרה, ככלל גר מוחמד עם אילנית ורק "אם יש משהו לא בסדר ביניהם הוא יבוא אם לא הולך אליה. אם הזמנתי אותו לאכול יבוא אם לא ילך" (עמ' 7, בשורה 25 – 26). התרשמתי שנוכחותו החלקית ביותר של מוחמד בעיר העתיקה הייתה מצב הדברים גם לעת עדות התובעת לפני.
כל העדים הסכימו כי מצוקת הדיור בעיר העתיקה מובילה למגורים בצפיפות גדולה. חוקר המוסד אף העיד כי נתקל במצב דברים בו 19 נפשות התגוררו בחדר קטן אחד בעיר העתיקה. אלא שלדידו ההבדל בין המקרה ההוא לזה של התובעת הוא בכך שלאותה משפחה גדולה לא היה בית מחוץ לתחום, וכאמור סבר כי עדיף לעשות שימוש אחר בכסף שהופנה לבניית הקומות הנוספות בראפאת (עמ' 16, בשורות 14 – 16). אלא שהחלטות ממין זה הן אינדיבידואליות, ואף לא הוכח מתי בדיוק נבנתה הקומה הנוספת על הבית בראפאת ומי ממן את הבניה.
דומה שחשיבות גמלאות המוסד לביטוח לאומי והביטוח הרפואי הם עניינים שאינם מצריכים הרחבה. על כן ברור הוא שאנשים מוכנים לגור בצפיפות רבה כדי להימנות עם מאגר המבוטחים. ובכל אופן אדגיש כי לאחר שמיעת הראיות שוכנעתי כי מגורי התובעת בעיר העתיקה עם שתי בנותיה הצעירות אינן רק 'כסות' למגורים בראפאת.
16. פרידה ממוחמד: בסיכומיו השקיע המוסד מאמץ ניכר בניסיון לשכנע כי אין לתת אמון בגרסת התובעת הואיל והתברר כי העובדה שכתבה בדין וחשבון הרב שנתי שהגישה כחלק מההשגה על כוונת המוסד לגרוע את שמה ממרשם המבוטחים, כי היא פרודה ממוחמד, הוא לשיטתה עצמה לא אמת. אלא שכבר כשנשאלה בעניין זה על ידי חוקר המוסד השיבה כי ככל הנראה מדובר היה באי הבנה בינה לבין עורך הדין שמילא את הטופס עבורה (עמ' 3 לחקירה מיום 18.12.2017). בבית הדין הוסיפה כי בתקופה מסוימת היה ריב בינה לבין מוחמד אולם מעולם לא נפרדה ממנו (עמ' 7, בשורה 32). ובכל אופן בין אם כך ובין אם אחרת לא ברור כיצד עניין זה רלבנטי למחלוקת לפני, הואיל וגם באותו דין וחשבון נרשם כי התובעת נפרדה כביכול ממוחמד ביום 1.9.2016. אם כן מה בין זה לבין מרכז חייה בשנים 1994 והלאה? ובכל אופן אדגיש כי שוכנעתי שאכן לא נפרדה ממוחמד.
כללם של דברים, לאחר בחינת מסכת הראיות ושקילת מכלול טענות הצדדים דעתי היא כי עלה בידי התובעת להוכיח קיום מרכז חיים ומירב הזיקות לישראל, הן בהיבט האובייקטיבי והן בהיבט הסובייקטיבי. במיוחד כן בשים לב לעובדת קיומה של דירה בעיר העתיקה שהוכח כי משמשת אותה ואת בנותיה אשר לומדות באופן רציף וקבוע במוסדות חינוך בעיר העתיקה. בעלה מתגורר רוב הזמן עם אשתו השנייה וילדיו ממנה באשקלון, ואף עבד כל השנים בישראל. על כן ההנחה כי דווקא היא מתגוררת מחוץ לתחום אינה מסתברת.
בכך אין כדי לומר שהנכס בראפאת אינו בעל משמעות או כי לא נעשה בו שימוש קבוע. התובעת עצמה העידה כי בשנים בהן לא היו קיימים מחסומים התנועה בין ירושלים לראפאת הייתה נוחה יותר. אלא שבנסיבות העניין הוכח כי לא מדובר 'במרכז חיים'. לא למותר לחזור ולהדגיש כי גרסת המוסד נמצאה 'רחבה' ביותר. כאמור די היה במפגש בודד בראפאת ובחקירה שלא נגעה אל התובעת כלל כדי ללמד לשיטתו שמשך למעלה משני עשורים מרכז חייה היה שם. אלא שבנסיבות אלה די היה לתובעת 'לסדוק' גרסה רחבה זו כדי להביא לביטולה, וכפי שכבר הראיתי היא עשתה הרבה מעבר לכך.
17. סוף דבר – על יסוד כל האמור, התביעה מתקבלת והריני קובעת כי החלטות המוסד לביטוח לאומי מן הימים 13.12.2016 ו – 11.2.2018 בטלות.
המוסד יישא בשכר טרחת בא כוח התובעת ובהוצאות בסכום כולל של 5,500 ₪. לא ישולמו שכר הטרחה וההוצאות בתוך 30 ימים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק דין זה ועד למועד התשלום המלא בפועל.
18. זכות ערעור: לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום שיומצא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ז תשרי תש"פ, (15 אוקטובר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .