הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים ב"ל 63142-05-16

17 יוני 2019

לפני:

כב' השופט דניאל גולדברג
נציג ציבור (עובדים) מר אלי קדוש
נציג ציבור (מעסיקים) מר שלום פישביין
התובעת
רונית כהן

ע"י ב"כ: עו"ד יוסי גיתאי
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: עו"ד ענבל לש

פסק דין

בהליך זה משיגה התובעת, גב' רונית כהן, על גובה דמי הלידה ששולמו לה בגין לידת בנה ביום 5.3.14.

העובדות
התובעת פתחה עסק עצמאי בחודש 3/13 כ"משווקת מורשה" של חברת סלקום. עם פתיחת העסק התובעת פנתה לרו"ח אהוד גינת וביקשה ממנו לטפל ברישומה כעצמאית ב מוסד לביטוח לאומי.
בחודש 8/13 הזין משרדו של רו"ח גינת במערכת של הנתבע בקשה לפתיחת תיק עבור התובעת החל מחודש 4/13 , ועקב טעות צוין שהכנסות התובעת הן שלא מעבודה. הכנסותיה החודשיות של התובעת הוערכו בסך של 5,000 ₪ לחודש .
ביום 20.11.13 שילמה התובע דמי ביטוח בסך 2,087 ₪, שהיה בהם, יחד עם קיזוז סך 140 ₪ מקצבת ילדים) כדי להוות תשלום מקדמות דמי ביטוח בעד החודשים 4-10/2013. ביום 2.1.14 שילמה התובעת 314 ₪ נוספים כמקדמה בעד דמי ביטוח לחודש 11/13.
התובעת ילדה ביום 5.3.14.
ביום 6.3.14 התובעת שילמה מקדמה בגין שני חודשי דמי ביטוח בסך 634 ₪.
ביום 21.5.14 הגישה התובעת תביעה לדמי לידה. התביעה נדחתה בנימוק שביום הקובע לא הייתה התובעת רשומה כעובדת עצמאית ששילמה דמי ביטוח מהכנסותיה ממשלח ידה. בעקבות מכתב הדחייה, ביום 10.6.14 פנה רו"ח גינת, לבקשת התובעת, לנתבע בבקשה לעדכן את מעמדה של התובעת ואת הכנסותיה כהכנסות ממשלח יד.
בעקבות בקשת רו"ח גינת פקיד התביעות קבע כי התובעת זכאית לדמי לידה לפי סעיף 50(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, קרי – בעד פרק זמן של שבעה שבועות, בנימוק ששולמו דמי ביטוח מהכנסת התובעת כעובדת עצמאית בעד תקופה של שמונה חודשים מתוך ארבעה עשר החודשים שקדמו ליום הקובע. דמי הלידה חושבו על פי הכנסות של התובעת בחודשים 12/13, 1/14 ו-2/14 בסך 4,831 ₪, 4,867 ₪ ו-4,867 ₪, בהתאמה, ושולם לה סך 7,929 ₪ בניכוי דמי ביטוח בריאות בסך 246 ₪ ודמי ביטוח לאומי בסך 32 ₪.
ביום 28.3.15 התקבלה אצל הנתבע שומת מס הכנסה של התובעת לשנת 2013 אשר הגדילו את בסיס חישוב דמי הלידה, באופן שהכנסות התובעת לחודש 12/13 עודכנו לסך 9,522 ₪. כתוצאה מכך שולמו לתובעת הפרשי דמי לידה.
ביום 5.5.15 הגישה התובעת לנתבע בקשה להענקה מטעמי צדק, בה ביקשה כי ישולמו לה דמי לידה עבור ארבעה עשר שבועות. בבקשתה הסבירה התובעת שרק לאחר שילדה התבררה הטעות שבדיווח של רו"ח גינת, בעטיה הכנסתה דווחה שלא כהכנסה ממשלח יד. בקשת התובעת להענקה מטעמי צדק נדחתה תחילה, ואולם מספר ימים לאחר הגשת כתב הגנתו של הנתבע בהליך זה, בחודש 8/16, הוחלט על אישור בקשת התובעת להענקה מטעמי צדק בגין שבעה שבועות נוספים בשיעור 48%, וזאת לאור מבחן הכנסה שנעשה על פי ההכנסה המדווחת של התובעת באותה עת, ובהתאם להוראות תקנה 4 ותקנה 17 לתקנות הביטוח הלאומי (הענקות מטעמי צדק), התשל"ה-1975 .
ביום 1.9.15 התקבלה אצל הנתבע שומת מס הכנסה של התובעת לשנת 2014, בעקבותיה עודכנו הכנסותיה בחודש 1/14 ו-2/14 לסך 25,685 ₪ ו-25,685 ₪, בהתאמה. בהתאם לכך שולמו לתובעת הפרשי דמי לידה.
אין מחלוקת על כך שהבסיס היומי לחישוב דמי הלידה של התובעת, כפי שהם שולמו לתובעת בעד שבעה שבועות, עומד על 818.93 ₪, וכי שולמו לתובעת דמי לידה בעד תקופה זו בסך כולל של 40,128 ₪.
כן אין חולק על כך ששולמה לתובעת הענקה מטעמי צדק לפי חלקיות בשיעור 48% עבור שבעה שבועות נוספים, בסך 19,261 ₪.

המחלוקת
המחלוקת בין הצדדים עניינה בשאלה אם זכאית התובעת לדמי לידה לפי סעיף 50(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי למשך 14 שבועות, ובמקרה כזה לא הייתה זקוקה התובעת לבקש הענקה מטעמי צדק וממילא ההוראות בתקנות הענקה מטעמי צדק בדבר חישוב חלקי – אינן חלות על עניינה? או שמא כטענת הנתבע – התובעת הייתה זכאית לדמי לידה לפי סעיף 50(א)(2) לחוק בלבד עבור שבעה שבועות, ואין כל מקום לתוספת תשלום דמי לידה שלא בהתאם לאופן שבו חושבה ההענקה מטעמי צדק?
יש לציין כי הנתבע טוען לפנינו שבהתאם להכנסות התובעת כפי שהתבררו משומות מס הכנסה שהתקבלו לאחר אישור ההענקה מטעמי צדק, לתובעת לא הגיעה הענקה מטעמי צדק וכי נוצר לה חוב. עניין זה לא נדון לפנינו וממילא איננו מכריעים בו.

טענות התובעת
התובעת טוענת שאין בסיס לעמדת הנתבע לפיה התובעת שילמה דמי ביטוח רק בעד שמונת החודשים מ-4/13 עד 11/13). התובעת טוענת שלגבי חודש 3/13, התובעת כלל לא חוייבה לשלם דמי ביטוח למרות שהיא הייתה רשומה אצל הנתבע כעצמאית, וכאשר נדרשה לשלם מקדמות היא שלמה ביום 20.11.13 את מלוא החוב שהנתבע דרש מאפריל עד אוקטובר 2013. בנסיבות אלה, יש לזקוף גם את חודש 3/13 לטובת התובעת.
מוסיפה התובעת וטוענת שלעניין חודש 2/14 – מועד חיוב תשלום המקדמות חל ב-15.3.14, לאחר מועד הלידה. על תשלום זה חל סעיף 50(ב)(5) לחוק, לפיו יש לראות בתקופה שקדמה ליום הקובע כתקופה שבעדה שולמו דמי ביטוח, שכן מועד תשלום דמי הביטוח בעד אותה תקופה חל לאחר היום הקובע או בחודש שבו ארעה הלידה.
מוסיפה התובעת וטוענת שמועד חיוב תשלום המקדמות בגין חודש 1/14, חל ביום 15.2.14 – 20 ימים לפני הלידה ועל כן אף תשלום חל סעיף 50(ב)(5) לחוק, שכן מדובר במועד שחל בתוך חודש לפני הלידה.
לעניין חודשים 12/13 ו-1/14 – התובעת טוענת שהיא שילמה במועד מקדמות למס הכנסה ולמע"מ ולא הייתה לה כל כוונה שלא לשלם דמי ביטוח, והפיגור בתשלומם היה פיגור קל בלבד שאין בו כדי לשלול את הזכות לקבלת דמי לידה מלאים. התובעת טוענת שאין לקבל את טענת הנתבע כי תשלום מקדמות על ידה עבור שני חודשי ביטוח ביום 6.3.14 – יום אחרי הלידה - מלמד כי התובעת ידעה שחסרים לה חודשי אכשרה לדמי לידה, שכן חיוב התובעת בתשלום מקדמות הוזן לראשונה ביום 15.9.13 בגין חודש 8/13 בלבד, וכעובר עשרה ימים – ביום 25.9.13, נקלט החיוב גם בגין החודשים 4-7/13, והתובעת שלמה ביום 20.11.13 את מלוא החיובים בגין החודשים עד 10/13, שילמה ביום 2.1.14 את מקדמות חודש 11/13.

הכרעה
מקובלת על בית הדין עמדת הנתבע לפיה זכאות התובעת לדמי לידה אינה לפי סעיף 50(א)(1) לחוק, וכי אין לראות בתובעת כמי ששילמה דמי ביטוח בעד עשרה חודשים מתוך ארבעה עשר החודשים שקדמו למועד הקובע.
בהתאם לכך, אין מקום להתערב בהחלטת הנתבע לשלם לתובעת דמי לידה בעד שבעה שבועות בלבד, ולשלם לה הענקה מטעמי צדק בעד שבעה שבועות נוספים לפי חישוב חלקי.
ראשית, העובדה שהנתבע לא חייב את התובעת בתשלום דמי ביטוח עבור חודש 3/13, אין פירושה שלעניין סעיף 50(א) לחוק הביטוח הלאומי, התובעת נחשבת כמי ששילמה דמי ביטוח בעד חודש זה. מכל מקום, מעדותו של רו"ח גינת בתצהירו עולה כי משרדו פתח את תיקה של התובעת במוסד החל מחודש 4/13, ואין בסיס עובדתי לטענת התובעת כי הנתבע לא חייב אותה בתשלום דמי ביטוח בשל שגגה של הנתבע.
שנית, אין צורך להכריע בשאלה מה היה הלך מחשבתה של התובעת כאשר ביום 6.3.14, למחרת הלידה, שילמה מקדמות דמי ביטוח בגין שני חודשי ביטוח שקדמו למועד הקובע. העובדה המכריעה הינה כי דמי ביטוח בעד חודשי הביטוח 3/13, 12/13, 1/14 ו-2/14 לא שולמו על ידי התובעת לפני המועד הקובע.
טענת התובעת המבוססת על סעיף 50(ב)(5) לחוק רלוונטית לחודש 2/14 בלבד, ואין בית הדין מקבל את ניסיונה של התובעת להרחיב את תחולת סעיף זה לחודש 1/14.
בהתאם לאמור, במחלוקת שהועמדה להכרעת בית הדין – האם התובעת זכאית לדמי לידה לפי סעיף 50(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי – עמדת בית הדין היא כי התשובה הינה בשלילה, בהיעדר תשלום של דמי ביטוח על ידי התובעת בעד עשרה חודשים מתוך ארבעת עשר החודשים שקדמו ליום הקובע.
אשר על כן בית הדין מחליט לדחות את התביעה.

סוף דבר
התביעה נדחית.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, יד' סיון תשע"ט, 17 יוני 2019, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".

נציג ציבור

נציג ציבור

דניאל גולדברג, שופט