הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים ב"ל 52254-06-18

18 אוקטובר 2018

לפני:

כב' השופטת יפה שטיין

המערער
אחמד קראעין ת.ז. XXXXXX831
ע"י ב"כ: עו"ד גאדה חליחל
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי גופים על פי דין 513436494
ע"י ב"כ: עו"ד אלי מושונוב

פסק דין

זהו פס"ד בערעור שהגיש המערער על החלטת הוועדה לאי כושר מיום 9.4.18 (להלן: הוועדה) אשר קבעה כי לא איבד 50% מכושרו להשתכר.
תיק זה הוחזר לוועדה בעקבות פס"ד מיום 11.12.17 , אשר ניתן ע"י כב' הרשם עמיצור איתם (כתוארו אז),בתיק 17817-02-17 (להלן: פסה"ד או פסה"ד המחזיר).
וכך נקבע בפסה"ד המחזיר:
"הערעור הוא על החלטת הוועדה לעררים אי כושר, ההחלטה ארוכה יחסית מפרטת את נתוני המערער אולם, כפי שהדבר קורה לעיתים קרובות בוועדות מעין אלו חסרה הנמקה בין פריסת הנתונים ובין המסקנה. בפרט, חסרה התייחסות הוועדה לעובדה שלמערער נקבעו 20% נכות בגין הפרעה בתר חבלתית בהתאם לסעיף 34(ב)(3) סעיף זה קובע באופן אינהרנטי כי קיימת הגבלה בינונית של כושר העבודה.
בנוסף, גם דוח עובדת השיקום קובע ת כי המערער סובל מסימפטומים פוסט טראומתיים אשר מגבילים אותו בתפקודו .
לכל הפחות נדרש היה מהוועדה להתייחס במפורש לליקוי זה ולהשפעתו על כושר העבודה של המערער בפרט כאשר קיים פער בין הנכות הרפואית לבין הנכות שנקבעה..." (ההדגשות לא במקור - י.ש)

השאלה הנשאלת הינה האם הוועדה פעלה ע"פ הוראות פסה"ד, ובהתאם לכך – האם יש מקום להחזיר לוועדה, וככל שכן – האם בהרכב אחר.
החלטת הוועדה:
הוועדה שמעה את תלונותיו של המערער וכתבה בהחלטתה כדלקמן:
" הוועדה התכנסה ע"פ פס"ד מיום 11.12.17 שבו התבקשה לציין התייחסותה לעובדה שלמערער נקבעו 20% נכות בגין הפרעה בתר חבלתית בהתאם לסעיף 34(ב) (3). סעיף זה קובע באופן איהרנטי כי קיימת הגבלה בינונית של כושר העבודה.
הוועדה שמעה את התובע ועיינה שוב במסמכים שבתיק, ומציינת שיחד עם השימוש בסעיף הנ"ל הוועדה מתייחסת להחלטת הוועדה הרפואית מתאריך 11.9.15 שישבו בה רופאים מקצועיים (אורטופד, כירוג ופסיכיאטר) (ועדת עררים) אשר החליטו לפי מצבו הרפואי וההתרשמות בבדיקה בוועדה שהתובע מסוגל לעבודה מלאה בתנאים מיוחדים כפי שמופיע באיבחון כושר השתכרות של הוועדה הנ"ל. לכן חוזרת הוועדה על החלטתה מתאריך 11.12.16 שהוועדה דוחה את הערר".
עיקר טענות ב"כ המערער:
למערער נקבעו 64% נכות רפואית, בגין פגיעות אורטופדיות ונפשיות, ולמרות אחוזי הנכות הגבוהים (כולל 20% בפן הנפשי) - הוועדה קבעה כי לא איבד 50% מכושרו להשתכר.
הוועדה לא פעלה על פי פסה"ד המחזיר, ואין התייחסות להוראות ההחזרה של בית הדין. במיוחד הוועדה לא התייחסה לעובדה שלמערער נקבעו 20% נכות בגין הפרעה בתר חבלתית.
מקריאת הפרוטוקול ניתן להתרשם כי הוועדה לא הפעילה שיקול דעת עצמאי, אלא חזרה והתייחסה לפרוטוקול שאינו רלבנטי עוד, ולא מילאה אחרי הוראות פסק הדין. בהפניה להרכב הוועדה הרפואית נכתב, כי ישבו בוועדה רופאים מקצועיים אך זה לא מהווה נימוק, ולא מייתר את מה שהוועדה נדרשה לעשות על פי פסק הדין והוראותיו שם.
החלטת הוועדה אינה מנומקת דיה, כאשר בערעור על אי כושר, הסמכויות של בית הדין להתערבות רחבות יותר מאשר הוועדה שהיא גוף מעין שיפוטי. הוועדה לא פעלה ע"פ הנדרש ממנה בפסיקה (ע"פ ההלכות שנקבעו בפסקי דין אפנר ומוהרה). הוועדה גם לא התייחסה לחוות דעתה של עובדת השיקום, כנדרש ממנה בפסה"ד.
עיקר טענות ב"כ המשיב:
א. פסה"ד המחזיר הורה לוועדה להתייחס לכך שנקבעו למערער 20% בפן הנפשי – פריט ליקוי הכולל בתוכו הגבלה בינונית של כושר העבודה.
ב. הוועדה מילאה אחר הוראות פסה"ד והסבירה את שהוטל עליה. הוועדה כתבה כי הסתמכה על החלטת הרופאים המקצועיים שישבו בעניינו הרפואי בהתאם לדוח כושר ההשתכרות, ואשר קבעו כי המערער מסוגל לעבודה מלאה בתנאים מיוחדים. הוועדה בחנה , אפוא, את המערער במישור הרפואי , כאשר פסיכיאטר מטעמה קבע את פריט הליקוי הכולל הגבלה אינהרנטית, ואשר סבר כי הוא מסוגל לעבודה מלאה.
ג. מובן מאליו כי הוועדה לאי כושר רשאית להסתמך על קביעתו של הפסיכיאטר לפיה מסוגל לעבוד בעבודה רגילה בתנאים מיוחדים. זוהי ההנמקה של הוועדה ומדובר בהנמקה יותר מסבירה.
ד. לעניין עובדת השיקום – לא הייתה כל חובה על הוועדה להתייחס לחוות דעתה של עובדת השיקום ולכן לא נפלה כל טעות בהחלטתה כאשר לא עשתה כן.
8. דיון והכרעה:
א. ראשית יצויין כי על הוועדה היה לפעול אך ורק על פי פסה"ד (בחלק האופרטיבי שלו) ולא מעבר לכך. כבר נפסק בעניין זה בהלכת פרנקל כי: "משהוחזר עניינו/ה של המערער/ת לוועדה, עם הוראות, יהיה על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין" (דב"ע נ"ה/29-01, מנחם פרנקל -המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160, בעמ' 162).
ב. שאלת היקף ההנמקה הנדרשת מהוועדה נדונה בבר"ע 39263-03-15 רוחמה אפנר – המוסד מיום 6/7/16, בזיקה להילכת מוהרה, שם קבע בית הדין הארצי מפי השופטת נטע רות, כדלקמן:
"כידוע, המשימה של קביעת דרגת אי הכושר הינה מורכבת וסבוכה ולא בכל מקרה שבו נפל פגם כלשהו ולו זניח, בהנמקתה או בניסוח ההנמקה יהיה מקום להתערב בהחלטת הוועדה ולהחזיר את עניינו של המבוטח לדיון נוסף בפניה. זאת כל עוד שוכנע בית הדין כי החלטת הוועדה עונה לדרישות המהותיות של חובת ההנמקה ולתכליות המרכזיות של חובה זו והן: היכולת גם של מי שאינו מצוי ברפואה, לעמוד על השיקולים שהובילו להחלטה ולהתחקות אחר הלך מחשבתה; האפשרות המעשית להפעיל ביקורת שיפוטית בנוגע להחלטות הוועדה וכן, שיפור איכות ההחלטות של הוועדות הרפואיות והגברת האמון הציבורי(...
לא למותר להוסיף ולציין כי התכליות הנ"ל נבחנות דרך הפריזמה של סוג ההחלטה שבה מדובר, מטרתה והשלכותיה על מושא ההחלטה. זאת שעה שבמקרה של החלטת ועדת אי כושר הרי שמדובר בהחלטה שבה הקביעה הנוגעת לדרגת אי הכושר משליכה על שיעור קצבת הנכות הכללית, לה יהיה זכאי המבוטח וכן, על בחינת זכאותו לשיקום מקצועי (ההדגשה במקור – י.ש).
ג. יובהר עוד כי לא חייבת להיות קורלציה מובהקת בין אחוזי הנכות לבין שאלת אי הכושר (אחרת מי שהיה מקבל אחוזי נכות גבוהים היה נקבע לגביו אוטומטית כי הוא איבד מכושרו להשתכר – דבר שכידוע אינו נכון ואף מייתר לכאורה את עבודת ועדת אי הכושר). הנכון הוא שכאשר הוועדה לעניין אי הכושר סבורה שהמבוטח לא איבד מכושרו להשתכר למרות אחוזי הנכות הרפואית הגבוהים – עליה לנמק זאת.
ד. עוד יצויין כי ברור ומובן מאליו כי הוועדה רשאית להתייחס לקביעת המומחים הרפואיים שישבו בוועדה או שהוועדה התייעצה איתם. ולהיפך – ככל שאינה מקבלת את עמדתם המקצועית – עליה לנמק מדוע אינה עושה כן.
ה. בענייננו, מקביעת הוועדה עולה כי שקלה את החלטתה לאחר ששמעה את המערער, עיינה שוב בחומר הרפואי שבתיק, ועל בסיס שיקול דעת זה הכולל גם התייחסות לקביעת הפסיכיאטר בוועדה הרפואית, הגיעה למסקנה כי לא איבד 50% מכושרו להשתכר, וכי מסוגל לעבודה מלאה בתנאים מיוחדים כפי שמופיע באיבחון כושר השתכרות של הוועדה. לא ניתן לקבל אפוא את הטענה כי הוועדה לא הפעילה שיקול דעת מקצועי, או כי לא הייתה רשאית לקבל את עמדת הפסיכיאטר שישב בוועדה. לפיכך ענתה על הדרישות המהותיות של חובת ההנמקה ולתכליות המרכזיות של חובה זו, כנדרש בפסיקה.
סוף דבר:
הערעור נדחה.
אין צו להוצאות.
בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום המצאת פס"ד זה לידי הצד המבקש לערער.

ניתן היום, ט' חשוון תשע"ט, (18 אוקטובר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .