הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים ב"ל 40943-03-13

15 יולי 2016

לפני:

כב' השופטת יפה שטיין
נציג ציבור (ע), מר שמואל ריבלין
נציג ציבור (מ), מר אליעזר שמעוני
התובעת
מייסר דרעאווי ת.ז. XXXXXX978
ע"י ב"כ: עו"ד בסאם ברכבי
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי גופים על פי דין 513436494
ע"י ב"כ: עו"ד יהודה אדרעי

פסק דין

זהו פס"ד בתביעת התובעת להבטחת הכנסה.
הרקע לתביעה:
התובעת הגישה לנתבע שתי תביעות לגמלת הבטחת הכנסה, תביעה ראשונה בחודש יוני 2012, ותביעה שנייה - בחודש אוגוסט 2012.
התביעה הראשונה מיוני 2012 נדחתה הן בגין אי התייצבות בן זוגה של התובעת בשירות התעסוקה, והן בשל טענה לחוסר שיתוף פעולה. התביעה השנייה נדחתה בטענה לחוסר שיתוף פעולה.
בני הזוג התייצבו בשירות התעסוקה החל מאוגוסט 2012.
בין הצדדים הוסכם כי זכאות התובעת לגמלה במסגרת תביעה זו תהיה כפופה לקביעה בעניין התושבות. הסכמת הצדדים קיבלה תוקף בהחלטת ביה"ד מיום 30.12.14.
יצויין כי אמנם פורמאלית בעלה של התובעת איננו "תובע", יחד עם זאת, משמדובר בהבטחת הכנסה של שני בני הזוג, יש לראות גם את בעלה של התובעת כ"תובע", ולפיכך ההתייחסות תהיה לשני בני הזוג כאל "תובעים" (ומר דרעאווי ייקרא להלן גם : "התובע").

המחלוקות:
בהתאם לרשימה המוסכמת של המוסכמות והפלוגתאות שהוגשה ע"י הצדדים ביום 19.11.14 קיימות מס' שאלות שנותרו בגדר מחלוקת:
האם יש לדחות את התביעה בגין חוסר שיתוף פעולה מצד התובעת ובן זוגה?
אילו נכסים שייכים לתובעת ו/או לבן זוכה במזמוריה ו/או בשוואורה?
האם מדובר בנכסים שניתן להפיק מהם הכנסה רעיונית? אם כן- באיזה סכום?
בכפוף לכך, האם התובעת זכאית לגמלה החל מאוגוסט 2012 ובאיזה סכום? (בכפוף להתייצבות בני הזוג בשירות התעסוקה).
עיקר טענות התובעים:
הנתבע דרש מהתובעת מסמכים שהתייחסו לנכסי הירושה של חמיה של התובעת לגבי שני נכסים - האחד במזמוריה, והשנייה- בשוואורה. לנתבע היו פרטים על נכסים אלה, אלא שלטענת הנתבע לא היה די בפרטים אלו על מנת לקבל שומת הנכסים משמאי מטעמו. התובע הגיש תצהיר ב 25.6.13 לפיו היו לאביו את שתי החלקות הנ"ל (במזמוריה ובשוואורה);לא נערך צו ירושה; התובע קיבל את הקרקע במזמוריה ושם בנה את ביתו, והבנים האחרים קיבלו את הקרקע בשוואורה.
התובעים צירפו מסמכים, העתק מחשבונות חשמל ותמונות הנכס במזמוריה וכן את תמונות הבית המקורי של אב בעל התובעת שבשוואורה, מבחוץ. לטענת התובע לא יכול היה לצלם את הבית מבפנים כדי לא לגרום לסכסוכים משפחתיים.
התובעת לא מכחישה שלבעלה יש זכויות בנכסים במזמוריה ושבנה על הקרקע שניתנה לו במתנה מאביו. כבר בשלב מוקדם של הדיון, הנתבע הסכים לבדוק את זכאות התובעת לגמלה החל מאוגוסט 2012.
הנתבע הגיש חוות דעת שמאי ב 30.12.13 לבית הדין, וכן תגובה לפיה בנכס במזמוריה נישומו שלוש דירות וחצר עודפת, ובאשר לגבי אחת הדירות- של הבן היית'ם - הוחלט שלא תילקח בחשבון. בכך הנתבע קיבל, ע"פ הנטען, החלטה לגבי ההכנסה הרעיונית הנזקפת לתובעת בגין הנכסים הנ"ל. מאוחר יותר, ביום 23.4.14 הודיע הנתבע שחישוב ההכנסה הרעיונית מהנכסים במזמוריה ייעשה לגבי כל הנכסים כולל דירת הבן היית'ם (בניגוד להודעת הנתבע מ 30.12.13 שאז הודיע שדירת בן זה לא תילקח בחשבון).
התובעת שיתפה פעולה בהמצאת המסמכים הדרושים לגבי הנכסים במזמוריה לצורך קביעת זכאותה לגמלה. בעניין הנכסים בשוואורה - אין לתובעת ולבעלה אפשרות או חובה על פי דין להמציא מסמכי בעלות ותמונות כאשר מדובר בנכסים שאינם שלהם. על כן דרישת הנתבע להמציא לו תמונות לנכסים פרטיים שבנו גיסי התובעת על הקרקע שירשו מאביהם אינה סבירה ואיננה כדין.
גרסת התובעת באשר לחלוקת עזבון חמיה לא נסתרה ע"י הנתבע. הקרקע במזמוריה ניתנה לבעלה, ושם נמצא ביתו המקורי, ואשר לנכס בשוואורה- אין לתובעת ולבעלה קשר לנכס זה מלבד ביקורים אצל הסב, כשהיה בין החיים. כמו כן, לא נסתרה טענת התובעת כי בית חמיה נטוש ולא מאוכלס מאז פטירת החם. על כן אין להביא בחשבון הכנסה רעיונית מהנכסים בשוואורה.
משעה שהנתבע בחר לזקוף את מלוא שווי הזכויות במזמוריה, אין היגיון בטענת הנתבע כי יש לזקוף לתובעת גם את שווי הנכסים בשוואורה, שהרי בעלה של התובעת מיצה את חלקו בירושה בנכס במזמוריה. על כן דרישת הנתבע להמציא מסמכים לגבי הנכסים בשוואורה אינה סבירה.
על פי הראיות בתיק, בנה של התובעת , היית'ם , התגורר בדירתו במזמוריה 9 שנים, עד אוגוסט 2013 (ס' 7 לתצהיר בעל התובעת שנחתם ב 6/13 וכן הודעת הבן מוחמד מ 13.8.13 שסומנה נ/15), ולכן אין לקחת בחשבון את דירתו של הייתם בתור הנכס שהזכויות בו הועברו מהתובע לבנו ללא תמורה, בתקופה שקדמה ביותר מ 5 שנים למועד הגשת התביעה לגמלה. עצם העובדה שהיית'ם עזב את דירתו למקום אחר, אין בכך כדי לשנות רטרואקטיבית את מצב הזכויות בדירתו של היית'ם, שנותרו להיית'ם.
התובעת מסכימה שתיזקף לה הכנסה רעיונית משתי הדירות במזמוריה - בשווי 124,000 ₪ ושווי 62,000 ₪ ומיתרת החלקה בשווי 368,000 ₪. לנכס של יתרת החלקה ("החצר העודפת"- בחוות דעת השמאי) יש להתייחס כנכס חקלאי וחישוב ההכנסה הרעיונית ממנו ייעשה בהתאם לתקנות הבטחת הכנסה.

עיקר טענות הנתבע:
תביעות התובעים לגמלת הבטחת הכנסה נדחו עקב אי שיתוף פעולה, כאשר בשל אי שיתוף הפעולה לא נמסרה לנתבע "תמונה ברורה" לעניין נכסים , שנראה לכאורה שיש לתובעת ולבעלה זיקה אליהם. בחלק מהתקופה תביעתם נדחתה גם בשל אי התייצבות הבעל בלשכת התעסוקה, אולם עיקר הדחייה היא בשל חוסר שיתוף פעולה.
בהודעה של עוויסת סמר (כלת התובעים) מיום 31.8.2010 (סומנה נ/1) עולה כי גרה בנכס בשוואורה לתקופה של כחצי שנה, ולאחר מכן עברו לאום טובה. מדובר בעדות אותנטית וברורה לפיה לתובעים יש זיקה לנכס בכפר שוואורה. ה עדה לא נשאלה על כך ישירות, אלא ענתה באופן חופשי. לכן על ביה"ד להעדיף את דבריה אלו על פ ני התיקון בחקירתה מ 26.1.14 בה תיקנה הנחקרת את הודעתה וטענה "במזמוריה, לא בשואורה..." (נ/2 עמ' 1). הגרסה הראשונה היא האמינה ביותר ונאמרה באופן חופשי וברור , בטרם הבינה את ההשלכות המשפטיות של דבריה. בהודעה מ - 2010 הנחקרת נידבה את המידע מיוזמתה ונקבה בשמו של הכפר מבלי שנשאלה עליו. ההודעה המאוחרת יותר, מ 2014, ניתנה במהלך ההליך המשפטי, על כן יש להתייחס להודעה זו כ"מגוייסת" לצרכי ההליך ותוצאותיו.
קיימות סתירות בין המידע שמסר התובע בתצהיר- כי בנה את הבית במזמור יה ב- 2004, לבין עדותו בבית הדין כי הבית במזמוריה נבנה בשנת 1994. התובע לא סיפק ה סבר מדוע בעלותו על הנכס במזמוריה לא אוזכרה בטופס התביעה שהגיש (נ/6).
בתצהיר בעל התובעת מיום 4.8.12 (נ/7) הצהיר התובע כי אין לו זיקה ישירה לבית שבמזמוריה אלא מדובר בנכס של אביו. אלא שהתובע לא ידע ליישב את הסתירה בין תצהיר זה לבין התצהיר שהוגש לביה"ד בהליך זה. בדיון בבית הדין (ביום 9.7.15) העיד התובע שגר במזמורי ה כ-3 שנים, שלאחריהן עבר להתגורר באום טובא. התובע לא סיפק תשובה לשאלת מגוריו בכל השנים עד 2008. על כן, צדק הנתבע בחשדו כי לתובע יש ק שר זיקה בנכס בשוואורה, וכי התיר לבנו ולכלתו להתגורר בבית זה (נ/1).
על פי מכתב ששלח התובע ב 13.9.14 למחלקת תושבות (נ/8) ועל פי עדות התובע (עמ' 11, שורות 14-23) בנכס במזמוריה לא התגורר איש. גם מעדות התובע בעמ' 13 בשורות 1-2 עולה כי הנכס במזמוריה היה ריק מ 2009. על כן, נמצא שהתצהיר שהוגש לביה"ד נסתר ע"י התובע עצמו בעדותו בבית הדין והן במסמכים שהגיש. הלוא בתצהיר שהגיש נכתב כי בניו מתגוררים בו 5 ו-9 שנים עד היום (כשהתצהיר נחתם ב 2013).
מכל הנ"ל עולה כי הנכס במזמוריה לא הועבר לילדי התובעת ובעלה, לא אוכלס ונותר ריק מ 2009. על כן לתובע יש נכס במזמוריה שיש להעריך את כולו לצורך בחינת הזכאות בהבטחת הכנסה. כמו"כ לתובע יש נכס בשוואורה – שבנו וכלתו התגוררו בו, וקיימת סבירות גבוהה שגם התובע היה גר בו.
התובעת סתרה את גרסת בעלה בעניין מגורים במזמור יה בין השנים 2004-2011, למרות שהבעל הצהיר כי מ 2009 הנכס במזמוריה ריק. גם בתצהיר הבעל הוזכר כי ילדיהם מתגוררים 5 ו-9 שנים במזמורייה. על כן, התובעים מסרו הצהרות ומסמכים סותרים. לכן יש לזקוף להם הכנסה בשלמות בגין הנכס במזמורי ה. על פי חוות דעת השמאי, מדובר בנכס הראוי למגורים שניתן להפיק מכולו הכנסה.
הנכס במזמוריה צריך להיכלל בשלמותו כי מדובר בנכס של התובעים שכולל שלוש יחידות דיור שמעולם לא נמכרו ולא הועברו למי מהבנים בשום דרך.
לעניין טענת התובעים בסיכומים – כי " הנכס המשמש לצרכי חקלאות" לגבי יתרת החלקה העודפת, מדובר בהרחבת חזית אסורה. בכל מקר ה התקנה קובעת מבחן עובדתי בלבד, ללא קשר לייעוד התיאורטי. התובעים לא טענו ולא הוכיחו כי ב"חצר העודפת" מתקיימת פעילות חקלאית כלשהי.

המסגרת הנורמאטיבית:
הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה מקורה בחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א- 1980 (להלן: "החוק"). מסעיף 2(א)(2) לחוק נלמד כי הזכאות לגמלה כפופה, בין היתר, להתייצבות התובעת בלשכת התעסוקה:
"2. (א) תושב ישראל שמלאו לו 25 שנים זכאי לגימלה, בכפוף להוראות חוק זה, כל עוד מתקיים בו אחד מתנאים אלה:
...
(2) הוא רשום בלשכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה בהתאם לכללים שנקבעו לענין סעיף 163 לחוק הביטוח ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה מתאימה; לענין פסקה זו, "עבודה מתאימה" - כל עבודה התואמת את מצב בריאותו וכשרו הגופני, או הכשרה, השתלמות או הסבה מקצועית לפי הפניה משירות התעסוקה או ממי שאישר לכך שירות התעסוקה (להלן בסעיף זה - הכשרה);"
כמו כן, סעיף 19 לחוק מורה כי על התובעת לשתף פעולה עם הביטוח הלאומי וכי שיתוף הפעולה הוא תנאי לזכאות לגמלת הבטחת הכנסה:
"19. (א) לצורך קביעת הזכאות לגימלה או המשך תשלומה, חייב התובע גימלה או
המקבל גימלה, לפי דרישת המוסד לביטוח לאומי -
(1) למסור למוסד לביטוח לאומי כל ידיעה או מסמכים שברשותו או שבאפשרותו לקבלם, לרבות תצהירים;
(2) לעמוד לבדיקה רפואית או לבדיקה של פסיכולוג, של מומחה תעסוקה, של מומחה שיקום או של מומחה אחר, הכל לפי הענין;
(3) להופיע לפני מי שהמוסד לביטוח לאומי קבע לכך ולמסור לו כל מידע שיידרש.
(ב) כל עוד לא קויימה דרישה לפי סעיף קטן (א), רשאי המוסד לביטוח לאומי
לעכב את הטיפול בתביעה, להפסיק תשלומה של גימלה או להחליט על
אי- מתן הגימלה."

מטרת חוק הבטחת הכנסה היא להוות רשת ביטחון אחרונה, ביטחון כלכלי ולספק צרכיהם החיוניים של אלה אשר נסיבות חייהם הביאו למצב בו אין הם מסוגלים לקיים את עצמם (בג"ץ 366/03 עמותת מחוייבות לשלום ולצדק חברתי ואח' נ' שר האוצר ואח' , ניתן ביום 12.5.05, לא פורסם). תכלית הגמלה היא לסייע למי שזקוק לקצבה, לשמור על קיום מינימאלי.
לאור מטרה זו נבחן, בראי הפסיקה ועל פי הראיות שהביאו הצדדים, את זכאותם של התובעים לגמלת הבטחת הכנסה.

ניהול הדיון:
במועד הדיון נשמעה עדויותיהם של התובעת, של בעלה – התובע, ושל בנם - מוחמד. מטעם הנתבע לא העידו עדים, אך הוגשו בהסכמת הצדדים שלוש הודעות שנגבו ע"י ביטוח לאומי- הודעה מיום 31.8.10 (נ/1- הודעת סמר, אשתו של בן התובעת, יוסף), והודעה מיום 26.1.14 (נ/3- הודעת בן התובעת- יוסף). כמו"כ הוגשה הודעת בעלה של התובעת, שנגבתה ביום 26.1.14.
דיון:
שאלת אי שיתוף פעולה
כידוע, בית הדין מעדיף לבדוק זכאות של מבוטח לגופם של דברים ולא לעשות בד"כ שימוש בסעיף 19 לחוק לעניין אי שיתוף פעולה, אלא אם כן יש באי שיתוף הפעולה כדי למנוע מהנתבע לבדוק את התביעה לגופה ( עב"ל (ארצי) 33056-04-10 שנאיטה פאטמה -המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 1.5.11)). בעניין שלפנינו – אכן לא הומצאו מסמכים בזמן אמת , ולא ניתן היה לבדוק את שאלת הנכסים, אלא רק לאחר דחיית התביעה על ידי הנתבע. יחד עם זאת, בסופו של דבר (וגם אם באיחור) התקבלו המסמכי ם הרלבנטיים בעניין הנכס במזמוריה. בשלב מאוחר יותר, כשהנתבע הודיע (ביום 31.12.13) כי חוזר בו מהודעתו לפיה הוחלט שלא לשום את הנכס שבשוואורה - התובעים התבקשו להמציא מסמכים ותמונות לגבי הנכס בשוואורה, וסיפקו (חלקית) את המסמכים. לכן, אף שבמקור הדחייה נעשתה כדין בשל אי שיתוף פעולה, לא תידחה התביעה, בשל עילה זו בלבד .
לאור המצאת המסמכים לגבי הנכסים, נבחן את זכאות התובעים לגמלת הבטחת הכנסה ולחלופין - האם יש לזקוף הכנסה רעיונית מהנכסים במזמוריה ו/או בשוואורה על פי הראיות שהובאו ע"י הצדדים.
הנכס במזמוריה- על פי תצהיר התובע מ 24.6.13, מדובר בנכס שמורכב מ-3 יחידות דיור: דירה אחת בה גר הבן הייתם עם משפחתו כבר 9 שנים, דירה שנייה בה מתגורר הבן מחמד כ 5 שנים, ודירה שלישית בה התגוררו התובעים עד 2011 . התובעת לא הכחישה, לא בסיכומיה ולא בעדותה, כי לבעלה יש זכויות בנכסים במזמוריה וכי בנה על הקרקע שניתנה לו מאביו (סעיף 20 לסיכומי התובעת, עמ' 3). התובעת הסכימה שתיזקף לה הכנסה רעיונית משתי הדירות במזמוריה- בשווי 124,000 ₪ ובשווי 62,000 ₪, ומייתרת החלקה בשווי 368,000 ₪. (ללא הדירה של הבן היית'ם, ובחישוב החלקה העודפת כנכס חקלאי) (סעיפים 49-50 לסיכומי התובעת).
על כן, הצדדים מסכימים כי יש לזקוף הכנסה רעיונית שניתן להפיק לנכסים שבמזמוריה. נקודת המחלוקת בין הצדדים בנכס במזמוריה היא לגבי דירת הבן הית'ם ולגבי הגדרת ייתרת החלקה כנכס חקלאי בלבד.
התובע העיד (9.7.15, בעמ' 11 שורות 14 ואילך) כי לא מתגורר בנכס במזמוריה ; שלל את עובדת מגוריו במזמוריה ב 2010, ולא ידע להסביר מי היה גר במזמוריה משנת 2009 עד 2014:
"ש. במדמוריה (הטעות במקור, י.ש.)
ת. אני לא מתגורר שם
ש. גם בשנת 2010
ת. הייתי בצור בחר וגם פה ופה
ש. ז"א אם אני מבין נכון משנת 2009 עד שנת 2014 אף אחד לא גר במדמוריה
ת. לא יודע
ש. מראה לך תדפיס חשמל אם אני לא טועה אתה הגשת את זה
ת. אני הגשתי את זה
ש. לפי מה שכתוב משנת 2009 עד 2014 היה שימוש של חשמל בסך 1900 ₪
ת. אף אחד לא גר שם".
התובע המשיך והעיד (ביום 9.7.15) (עמ' 13 שורות 1-12) כי הדירות במזמוריה ריקות ואין איש מתגורר בהן:
"ש. באותה חקירה של אשתך מ 2012 היא אמרה שהדירות במזמוריה כולם ריקות
ת. נכון, עד הרגע הזה הם ריקות
ש. אז היא אמרה שהיתם מתגורר בצור בהר זה נכון
ת. כן, התגוררתי אני בצור בהר אצל סמיחה
ש. גם היתם וגם מוחמד
ת. לגבי מוחמד אני לא יודע אבל היתם מתגורר באותו בניין שהייתי בו באום טובה
ש. הבית במזמוריה ריק
ת. כן
ש. ממתי הוא ריק
ת. לא יודע
ש. לפחות מ 2009 שאין חשמל
ת. אני לא יודע, אני שוכח הרבה".

גם מהמכתב ששלח התובע ביום 13.9.14 למחלקת תושבות (נ/8) עולה כי בנכס במזמוריה לא התגורר אדם, החל מ 2009. אולם, בתצהיר שהגיש התובע לביה"ד בהליך זה הצהיר כי בניו מתגוררים בו 5 שנים ו-9 שנים (תצהיר מיום 25.6.13).

לאור האמור לעיל, עולה כי הנכס במזמוריה לא הועבר לילדי התובעים, לא אוכלס על ידם ונותר ריק לכל הפחות משנת 2009. על כן , יש להעריך את הנכס במזמ וריה כולו לצורך זקיפת הכנסה רעיונית.
בעניין סיווג ייתרת ה"חלקה העודפת" כנכס כחקלאי (על פי סעיף 10(א)(2)(א) לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב (1982) (להלן: "התקנות") - מדובר במבחן עובדתי על פי התקנות, ובכל מקרה התובעים לא טענו (מלבד בסיכומיהם, דבר המהווה הרחבת חזית אסורה), כי יש לסווגה כשטח חקלאי. על כן דין טענה זו- להידחות.

הנכס בשווארוה – בעניין זה טענה התובעת כי אין לה אפש רות או חובה להמציא מסמכי בעלות ותמונות לצורך שומת הנכסים, וכי מדובר בנכסים שאינם שלהם (סעיף 24 לסיכומי התובעת, בעמ' 3). התובעת הצהירה (סעיף 6 לתצהירה, כי הבית בשוואורה לא מאוכלס מאז פטירת חמיה, וכי המפתחות מצויים אצל גיסיה בשוואורה והם לא היו מוכנים לצלם את הנכס מבפנים. הגיסים לא הוזמנו לעדות ואין כל הסבר המניח את הדעת מדוע סירבו לצלם את הבית.
בנם של התובעים, מוחמד דרעווי, העיד ביום 9.7.15 לגבי הבית בשוואורה:
"ש. אמרת לו שהבית נטוש מזמן ולא הגעתם לשם בגלל המחסומים, וביקרתם שם בארועים והעברתם מזמן את הרהיטים משם.
ת. הכל נכון, חוץ מהעניין של הרהיטים, כי לא היה כלום בבית, אין בו חשמל ולא מים, מה אפשר לעשות שם? עוד שסבא שלי ז"ל היה חי, ביקרתי שם, אין לי מה לבקר שם. בסה"כ מדובר בשני חדרים, ואם צריך להרוס אותו, נהרוס אותו. (עמ' 16 שורות 30-31)

ובהמשך:
"ש. אמרת שמעולם לא גרת בבית בשווארה.
ת. נכון.
ש. מי היה גר שם?
ת. סבא שלי. זה בית של המשפחה, של סבא שלי.
ש. אז אתה רוצה להגיד שמאז שאביך נפטר, אף אחד לא השתמש בבית.
ת. נכון, וגם לא מבקרים שם.
ש. למי הבית הזה שייך היום?
ת. זה לדודים שלי גם, יש להם חלק בבית הזה, המפתחות אצל דוד שלי." (עמ' 17, שורות 11-18).
לאורך כל העדויות, התובעים דבקים בגרסתם כי אין להם זיקה לנכס בשוואורה, שח מיה התובעת הוריש לאחי בעלה. אולם, מחקירת כלת התובעים (נ/1) עולה תמונה שונה.
בחקירת עוויסת סמר מיום 31.8.10 נשאלה "האם התגוררתם בבית הורי בעלך ב"אלתעמרה"? והעדה השיבה: "הכפר של בעלי נקרא "שווארווה" אחרי שיצאתי מג'בל מוכבר עברתי להתגורר לתקופה חצי שנה בערך בשוואוורה ולאחר מכן עברנו..." .
מקובלת עלינו טענת הנתבע כי מדובר בעדות אותנטית שנאמרה באופן חופשי ולא "גויסה" לצורך ההליך. אולם, גם אם כלת התובעים גרה במשך תקופה קצרה של כחצי שנה באחת הדירות בשוורואה, וגם אם נעדיף עדות זו על פני ה"תיקון" לכאורה שנעשה ע"י כלת התובעים בהודעתה השנייה (מיום 26.1.14) (בה טענה כי התכוונה לנכס במזמוריה), הנתבע לא הרים את הרף ולא הוכיח כי לתובעים קיימת זיקה לכל המבנים שבנכס בשוואורה. עם זאת, מקובלת עלינו הטענה כי הדבר לא ניתן לבדיקה, ללא שיתוף פעולה מלא של התובעת, וכי נכון לעכשיו לא היה שיתוף פעולה מצידה בעניין זה. כפי שנאמר לעיל – לא ניתן הסבר מספק מדוע צילום הבית מבפנים יגרום לסכסוך, ומדוע לא הובא אף אחד מהגיסים על מנת שיבהיר מדוע מסרב לאפשר צילום הבית מבפנים. בנקודה זו, ואף אם לפנים משורת הדין, יאפשר בית הדין לתובעת להמציא לנתבע תוך 60 יום מסמכים ותמונות (מתוך הבית, על כל חדריו), בקשר לנכס בשווארוה, על מנת שעניינה ייבדק לגופם של דברים. ככל שלא תעשה כן – תתקבל טענת הנתבע לעניין אי שיתוף פעולה, באופן המצדיק זקיפה של הכנסה רעיונית מהנכס כולו.
בכל מקרה, ולאור הודעתה של סמר (נ/1) אנו רואים כי לתובעים קיימת זיקה לפחות לאחת מיחידות הדיור שבנכס בכפר שווארוה. לפיכך, ואף אם לפנים משרות הדין, תינתן לתובעת הזדמנות להמציא מסמכים ותמונות מתוך הנכס תוך 60 יום, על מנת להתחשב במסמכים אלו לצורך קביעת השומה מנכס זה.
סוף דבר:

התובעת תהיה זכאית לגמלה החל מחודש 8/12 בכפוף להתייצבותה ולהתייצבות בעלה בלשכת התעסוקה (וב כפוף להכרעה בשאלת התושבות). יחד עם זאת הנתבע יזקוף הכנסה רעיונ ית באופן הבא:
לגבי הנכס במזמוריה – יש לחשב מנכס זה הכנסה רעיונית באופן מלא, כאמור לעיל.
לעניין הנכס בשכונת שוואורה – לאור העדויות דלעיל עולה כי לפחות לגבי יחידה אחת יש לתובעים זכויות בנכס שבשוואורה. יחד עם זאת ניתנת הזדמנות לתובעים להמציא תוך 60 יום מסמכים ותמונות מתוך הנכס, כפי שדרש הנתבע. ככל שייעשו כן – יהא על הנתבע לשקול עמדתו בשנית בהתאם לאמור לעיל. ככל שלא ייעשו כן, יזקוף הנתבע הכנסה רע יונית מנכס זה במלואו.
בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.

ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער.

נציג ציבור(ע)
מר שמואל ריבלין

נציג ציבור(מ)
מר אליעזר שמעוני

יפה שטיין, שופטת
אב"ד

ניתן היום, ט' תמוז תשע"ו, (15 יולי 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .