הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים ב"ל 40605-03-18

13 נובמבר 2018

לפני:

כב' השופטת שרה שדיאור

המערער
ישראל קרויזר ת.ז. XXXXXX939
ע"י ב"כ: עו"ד שושנה גלס
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי גופים על פי דין 513436494
ע"י ב"כ: עו"ד איילת ברעם

פסק דין

בפני בית הדין ערעור המערער על החלטת וועדה רפואית לעררים מיום 28/01/18 אשר קבעה למערער נכות רפואית משוכללת בשיעור 37%.

העובדות
המערער יליד 1978, נשוי ואב לשמונה.
בתחילת שנת 2014 אובחן כלוקה בקרצינומה תאי, GERM של האשכים, וטופל בניתוח כריתת אשך ימין.
המערער טופל בכימותרפיה והקרנות בביה"ח הדסה בירושלים.
בגין תהליך זה וכריתת האשך, החל התובע לסבול מפחדים קשים, דיכאון ומחשבות רעות, קשיי שינה ותיאבון ירוד. המערער אינו יוצא מהבית, אינו עובד, ומבלה שעות רבות במיטתו.
המערער טופל ע"י פסיכיאטרית, ד"ר איילת שרון, שאבחנה כי הוא סובל מתסמיני חרדה ודיכאון בעקבות הסרטן בו לקה.
למערער ניתנו כדורי ציפרמיל 20 מ"ג, ומשלא הוטב המצב הוסף לו זיפרקסה 2.5 מ"ג.
ביום 29/04/15 אובחן כלוקה בהפרעת סטרס פוסט טראומטית והועלה הציפרמיל ל-40 מ"ג. בהמשך טופל בזיפרקסה 5 מ"ג, שהועלה ל-10 מ"ג.
גם אמו של המערער חלתה בסרטן.
וועדה לעררים קבעה למערער נכות נפשית צמיתה בשיעור 20% ונכות גופנית בשיעור 20%.
בעקבותיה פנה לפרופ' פנחס סירטה, שנתן חוות דעת מפורטת לפיה נכותו הנפשית 50%.

טיעוני הצדדים
טענות המערער
לטענת המערער טעתה וועדת העררים לפיה נכות המערער בשיעור 20% עקב כריתת האשך לא נלקחה בחשבון לעניין איבוד כושר ההשתכרות.
נכותו בגין כריתת האשך היא זו שהביאה אותו למצב הנפשי הקשה בגינו אינו יכול לצאת לעבודה, עקב כאבים במפשעה ומצב נפשי. על כן סבר המערער כי היה על הוועדה לכלול את נכותו האורתופדית עם נכותו הנפשית ולא להתעלם ממנה.
טעתה הוועדה בקביעת נכותו הנפשית בשיעור 30%. תיאור מצבו במסמכים הרפואיים , פיזית, נפשית, חברתית, תעסוקתית ותרופתית, מתאים לאמור בתקנה 34(ב)(5) " (5) רמיסיה חלקית עם סימנים קליניים ברורים, קיים צורך בטיפול תרופתי קבוע, קיימת הפרעה קשה בתפקוד הנפשי והחברתי, ישנה הגבלה קשה של כושר העבודה 50%".
על פי חוות דעת פרופ' סירוטה, המערער סובל משתי הפרעות נפשיות אשר בצירופן יגיע ל-50%.
שני סעיפי הליקוי שהוועדה קבעה הינם סעיפים מנופים ויש לשקלל אותם עם יתר סעיפי הנכויות (בעיית הטחורים וכריתת האשך) .
המערער טען כי הוועדה לא התייחסה לתיק הרפואי ולמסמכים הרפואיים בתחום הפסיכיאטריה, ולא עיינה בתיקו הנפשי לפי שבו ניתן לראות כי היה במעקבים רפואיים לעיתים תכופות וכי נטל נוגדי דיכאון שלא שיפרו את מצבו במהלך אותן 4 שנים, וכי עקב חשש התמכרות לתרופות הומלץ על הורדת מינונם.

טענות המשיב
הוועדות הרפואיות מיום 19/11/17 ומיום 18/01/18 (השנייה ללא נוכחות), נועצה במומחה רפואי מתחום האורתופדיה.
טענות המערער בנוגע לנכות המנופה, דינן להידחות מחמת שהמחוקק קבע זאת בתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (קביעת אחוז נכות רפואית, מינוי וועדות לעררים והוראות שונות), תשמ"ד-1984, ואינן בסמכות הוועדה. על כן לא קמה טעות משפטית.
באשר לשיעור הנכות הנפשית, מדובר בשיקול דעת רפואי ולא משפטי. פרט לכך הוועדה קובעת כי אין הגבלה קשה בתפקוד, ועל כן הסעיף בו בחרה מתאים לאבחנה של הוועדה. לטענת המשיב, הוועדה קבעה כי לא ייתכן מצב בו 4 שנים לאחר המחלה סובל מתסמינים חמורים כמתואר.
הוועדה התייחסה לחוו"ד ד"ר סירוטה ונימקה מדוע אינה מקבלת חוות דעתו.
על כן אין טעות משפטית.

הכרעת הדין
באשר לכריתת האשך ולטחורים, מפרט הפנימאי בהחלטת הוועדה גם את מצבו עקב כריתת האשך וגם את דמם הרקטלי. לאחר פירוט התיאור של המצב מצוין: "הוועדה סבורה כי קיבל נכות מתאימה למצבו ודוחה את הערר". בעניין זה יש תיאור מלא והקביעה תקינה.
בנושא כפות הידיים וכאבי הגב, ביקשה הוועדה חוו"ד אורתופד. הוועדה קיבלה את חוו"ד ד"ר ארסבן מיום 25/12/17.
בעניין הפסיכיאטריה נכתב כך "פסיכיאטר- הופעה מסודר, אינו יוצר קשר עין, משפיל ראשו, מדבר בקול נמוך ולא ברור, עונה לעניין חשיבה מכוונת מטרה ללא הפרעות בקצב, ובהלך ללא תסמינים פסיכוטיים, בוחן מציאות שיפוט ותבונה שמורים, אפקט דיכאוני חרדתי
הוועדה עיינה בחוות הדעת של פרופ' סירוטה- פסיכיאטר מיום 24/08/16 וסיכומי מעקב ד"ר שרון איילת. האחרון 10.5.17. בסיכום זה המליצה על זיפרקסה, 20 מ"ג לפי בקשתו! בנוסף לציפרמיל התמונה הקלינית המצטיירת מתאימה לחרדה סומטית לאחר מחלה. הוועדה מקבלת את הערר וקובעת נכותו בשיעור 30% 34(ב)(4).
לציין הוועדה אינה מקבלת את הערכתו של פרופ' סירוטה לגביי הנכות שכן לא רגיל הוא שהחולה קובע לחולה את מינון התרופה, ולא ברורה המוטיבציה, ולא ברור כיצד 4 שנים לאחר התמודדות עם המחלה עדיין ממשיכה החרדה בעוצמה שמתאר. הוועדה אינה סבורה כי מדובר בהגבלה קשה בכושר העבודה והפרעה קשה בתפקוד החברתי והנפשי".
על פי האמור בסעיף הנפשי, נערכה למערער בדיקה של פסיכיאטר, הקביעות הן קביעות רפואיות מובהקות שבהן לא רשאי בית הדין להתערב והמסקנה אליהן הגיעו לפיה נדחית הערכתו של פרופ' סירוטה היא מסקנה רפואית שגם בה בית הדין אינו מתערב. הקביעה לא מתייחסת רק לאמירה של קביעת התובע בדבר תרופותיו, אלא לכל מצבו לאחר בדיקתו על ידי הפסיכיאטר של הוועדה.וכן לאחר עיון :" וסיכומי מעקב ד"ר שרון איילת."
סעיף 34(ב)(4) קובע "רמיסיה חלקית, עם סימנים קליניים וחומרה בינונית, קיים צורך בטיפול תרופתי קבוע, קיימת הפרעה ניכרת בתפקוד הנפשי והחברתי, קיימת הגבלה ניכרת של כושר העבודה 30%." סעיף זה עולה בקנה אחד עם תיאור הוועדה אשר מציינת במפורש כי אין מדובר ב"הגבלה קשה", לדעת הוועדה מדובר ב"הפרעה ניכרת" ואמירה זו עולה בקנה אחד עם תיאור הבדיקה של המערער.
עוד יש לציין כי בהערה לסעיף 34 נכתב: "לצורך קביעת אחוזי נכות בגין פרט זה, ייבחנו גם הקריטריונים המפורטים להלן, כולם או חלקם, לפי העניין: עוצמה, תדירות ומשך ההפרעה;... אורך תקופת הרמיסיה;... ". לפיכך, לגיטימית אמירתה של הוועדה המתייחסת לחלוף 4 השנים לאחר הניתוח. המערער טען כי הוועדה לא התייחסה למסמכים הרפואיים הנוגעים למצבו הנפשי לאורך זמן, ולו הייתה מתייחסת לתיק הרפואי שהונח בפניה הייתה רואה כי לאורך זמן סובל התובע מהמצב, ולא הייתה כותבת כי לא ברור כיצד 4 שנים מהניתוח ממשיכה החרדה.
לתמיכה מביא המערער את האמור בחוו"ד פרופ' סירוטה, כי ניצולי סרטן האשכים, על פי הספרות המקצועית, סובלים מתופעות לוואי בטווח הקצר והארוך, פיזית ופסיכולוגית. מאחר והוועדה הרפואית התייחסה לחוו"ד של פרופ' סירוטה וסיכומי מעקב ד"ר שרון איילת, ונוכח הסמכות שיש לה על פי התקנה, כפי שפירטנו לעיל, מדובר בשאלה רפואית ולא בשאלה משפטית, כאשר מצבו של המערער מסוקר באופן מפורט ביותר בחוו"ד של פרופ' סירוטה. בנסיבות אלה יש לקבל את טענת המשיב כי אין חובה להתייחס לכל מסמך ומסמך וניתן לאזכר את המסמכים העיקריים והמהותיים כפי שעשתה הוועדה. גם של ד"ר איילת וגם של ד"ר סירוטה. לא למותר לציין כי למערער נערכה בדיקה קלינית ע"י פסיכיאטר של הוועדה.
לפיכך לא מצאנו כי נפלה טעות משפטית בעבודת הוועדה.
.באשר לסעיפים המנופים. התוספת לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות, קביעת אחוזי נכות רפואית, מינוי וועדות לעררים והוראות שונות) תשמ"ד-1984 (להלן: תקנות הנכות) קובעת "ליקויים ופגימות בסעי פים התוספת לתקנות נפגעי עבודה, שאינם נכללים ברשימת הליקויים לעניין תקנות אלה." בסעיף 17 לתוספת מצוין במפורש סעיף 24(3) שהוא הסעיף בגין "חוסר אשך אחד והשני תקין". על כן בעניין זה, היה על הוועדה לנפות את הסעיף נוכח התקנות בדבר ביטוח נכות לעיל.
בסעיף 10 לתקנות הנכות יש התייחסות לטחורים ובסעיף 15(7)(ב) המתייחס לתקנות קביעת דרגת נכות ל"טחורים... חיצוניים או פנימיים". על כן גם בעניין זה לא נפלה טעות משפטית בעבודת הוועדה בהיותה מחויבת לנפות על פי התקנות.
נוכח הכל האמור לעיל, והפסיקה לפיה החלטת וועדה רפואית לעררים ניתנת לערעור בשאלה משפטית בלבד. (דב"ע ל"ג 0-40 יוסף דוזלר נ' המל"ל, פד"ע ד 407, עב"ל 114/98 יצחק הוד נ' המל"ל פד"ע ל"ד 2013). לא מצאנו כי נפלה טעות משפטית בעבודת הוועדה.
דין הערעור להידחות.
נוכח מצבו הנפשי של המערער, כל צד יישא בהוצאותיו .

ניתן היום, ה' כסלו תשע"ט, (13 נובמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

חתימה