הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים ב"ל 40322-03-17

20 ספטמבר 2018
לפני:

כב' השופט כאמל אבו קאעוד – סגן נשיא

המערער
חליל גאבר ת.ז. XXXXXX338

-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

בפני ערעור על קביעתה של הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 5.2.17 (להלן: "הוועדה הרפואית"), אשר התכנסה בעקבות פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה מיום 31.10.16 (להלן: "פסק הדין").

המערער, יליד 1970, נפגע בהיותו עובד ניקיון בגבו בתאונת עבודה מיום 18.7.2007.

תביעת המערער להחמרת מצבו הרפואי נדונה מספר פעמים בוועדה הרפואית, בבית הדין האזורי ובבית הדין הארצי לעבודה, והתביעה נדחתה.

החלטת בית הדין הארצי לעבודה אשר החזירו את עניינו של המערער לוועדה הרפואית מושא הערעור דנן, מובאת להלן במלואה:

"1. פסק דינו של בית הדין האזורי מיום 25/4/2016 יבוטל. למען הסר ספק, מובטל גם החיוב בהוצאות.
2. עניינו של המשיב יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, על מנת שתתייחס לשאלות הבאות, ותבחן האם יש לאורן מקום לשינוי בקביעת דרגת הנכות:
(א) בדיון מיום 21/9/2014 נרשם בסעיף 7 כי: "מבחינה נוירולוגית לא נמצא חוסר נוירולוגי או סימנים קליניים של רדיוקולפטיה". הוועדה מתבקשת להסביר האם ממצא זה מתיישב עם האמור בסעיף 21 לפרוטוקול ועדת ההחמרה מיום 6/2/2013 לפיו: "יש ירידה בתחושה בכף רגל שמאל ללא פיזור שורשי או עצבי". הוועדה תנמק את תשובתה.
(ב) כיצד הרישום מיום 21/9/2014 כאמור בס"ק א' דלעיל, מתיישב עם ממצאי בדיקות EMG שעמדו בפניה. הוועדה תתייחס לכל בדיקה בנפרד.
(ג) בנוסף, תשקול הוועדה מתן נכות זמנית לאחר יום 1/8/2012 ועד לחודש אפריל 2013. במסגרת זאת תתייחס הוועדה להחלטת הוועדה הרפואית של מבטחים מיום 24/8/2012.
3. המשיב ובאת כוחו יוזמנו לישיבת הוועדה הרפואית ויתאפשר להם לטעון את טענותיהם טרם קבלת החלטת הוועדה.
4. מבקשים לתת להסכמה תוקף של פסק דין."

המערער לא הלין על קביעת הוועדה הרפואית בכל הנוגע לסעיפים 2(א) ו-(ב) לפסק הדין וטענותיו מופנות כנגד הנמקת הוועדה הרפואית ביחס לס"ק (ג) בלבד. לטענתו, לא ברור כיצד המשיב שלל את החלטת חברת מנורה מבטחים שקבעה למערער נכות זמנית מלאה.

לטענת המשיב, הוועדה קיימה את הוראות פסק הדין, ומשכך לא נפלה בהחלטתה טעות משפטית.

הכרעה

החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד וזאת בהתאם לאמור בסעיף 123 לחוק הביטוח לאומי (נוסח משולב) התשנ"ה – 1995.

במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד בוחן בית הדין האם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, שקלה שיקולים זרים, או התעלמה מהוראה המחייבת אותה.

הלכה פסוקה היא, כי משהוחזר עניינו של המערער על ידי בית הדין לוועדה לעררים בצירוף הוראות, על הועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה.

הוועדה דנה בעניינו של המערער בעקבות פסק הדין, ודחתה את הערר בפרוטוקול מנומק. החלטת הוועדה הנוגעת לשאלת הנכות הזמנית מובאת להלן:

"בנוגע לנכות זמנית ועל קביעת הוועדה של מנורה מבטחים מ- 19.6.12 בה נקבעו 100% נכות אין בגוף פרוטוקול זה אף לא מילה אחת על בדיקה הגופנית ותוצאתה. גם המסקנות וההמלצות לא מתואר מה הנסיבות המצדיקות קביעת 100%. יתרה מזו אין בידי הוועדה את הנתונים של מנורה מבטחים המסבירים מה הקריטריונים לקביעת 100%. הוועדה אינה כפופה לוועדות מנורה מבטחים."

בהתאם לפסיקה, ככל שמוגשת לוועדה הרפואית חוות דעת רפואית, על הוועדה לבחון אותה, וככל שהיא מחליטה לדחותה לנמק את שלילת המסקנה שבחוות הדעת . בענייננו, לא הונחה בפני הוועדה הרפואית חוות דעת של חברת מנורה מבטחים אלא ממצאי הוועדה מטעמה בלבד, כאשר כפי שהצביעה הוועדה הרפואית, לא פורטו בה מהם הקריטריונים לקביעת אחוזי הנכות על ידה, מה עמד ביסוד הקביעה ומה הם ממצאי הבדיקה הקלינית שבוצעה למערער.
בנסיבות אלה, משלא יכלה הוועדה הרפואית להתחקות אחר הלך רוחה של הוועדה מטעם חברת מנורה מבטחים ולבחון את שיקול דעתה, היא אינה מחויבת לאמץ את מסקנותיה ורשאית לסטות ממנה.

זאת ועוד, המערער לא הצביע על מסמכים רפואיים שעמדו בפני הוועדה שיש בהם כדי לבסס את טענותיו לזכאותו לקביעת נכות זמנית בתקופה הרלוונטית וממילא לא הציג מסמכים כאמור לבית הדין.

הנמקתה של הוועדה הרפואית אפוא, בשלילת המסקנה של חברת מנורה מבטחים, עולה בקנה אחד עם דרישת ההנמקה על פי הפסיקה של בתי הדין.

משכך, הוועדה פעלה בהתאם לפסק הדין, היא בחנה את הנדרש ממנה ולא נפל פגם המצדיק את התערבות בית הדין.

נוכח האמור, הערעור נדחה בזאת.

אין צו להוצאות.

יוטעם לסיום כי פסק הדין ניתן בעת הזו בלבד שכן נפלה טעות בעבודת המזכירות אשר לא העבירה את הטיפול בתיק דנן לגורם שיפוטי עד לעת האחרונה בלבד. בית הדין מתנצל בפני הצדדים על השיהוי במתן פסק הדין, שלא היה נגרם אלמלא כן.

הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה, תוך 30 יום מיום המצאתו.

ניתן היום, י"א תשרי תשע"ט, (20 ספטמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .