הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים ב"ל 38732-12-17

09 אפריל 2019

לפני:

כב' השופטת שרה ברוינר ישרזדה – סגנית נשיא

התובעת
אורלי דניאלי

ע"י ב"כ: עו"ד יעקב לוי
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: עו"ד הלנה מארק

פסק דין

האם נגרם לתובעת ארוע תאונתי בעבודה?

רקע נדרש
התובעת, ילידת 1957, גרושה, ומטפלת בשני הוריה הקשישים.
התובעת עבדה במשביר לצרכן בסניף מלחה במשך כ18 שנה , מתוכן בשנים האחרונות כמזכירה בסניף . מנהל הסניף הוא אוהד.
התפקיד שמבצעת התובעת מבוצע גם חלקית ע"י מזכירה נוספת בשם רות שעובדת בשעות אחרות משלה (אם כי לעתים חופפות) (ר' חקירתה בפני חוקר הנתבע בעמ 6 ועדותה)
במועד מסוים שלא פורש, חלה אוהד ונעדר מעבודתו לתקופה שנמשכה כחודש וחצי. יוער כי מתוך תאור העניינים בראיות שלפנינו עולה רושם כי יציאתו של אוהד לחופשת מחלה לא באה במפתיע והמעסיק נערך לכך.
בפועל בעת העדרו של המנהל, מילא את מקומו סגנו, עוזיאל.
אין חולק כי עוד קודם לכך היו היחסים בין התובעת לבין עוזיאל מתוחים וכללו ויכוחים רבים. אחד מהם צוין גם ע"י התובעת בתצהירה, בס' 6 שבמהלכו אמר לה עוזיאל " תעופי מפה כבר, תסתלקי מפה".
הימים בהם נעדר המנהל החלו בחודש אפריל ו היו גם ימי ערב חג הפסח. יצוין כי חג הפסח חל באותה שנה- 2016- בין ה23-30 באפריל .
ביום 5.5.16 התקשרה התובעת למנהל החולה וספרה לו שקשה לה ואינה מתמודדת עם הלחץ ועם עוזיאל.
לטענת התובעת הבינה גם מעוזיאל וגם הבינה מסר זה באמצעות עובדים אחרים כי יתכן שאוהד לא יחזור וכי הוא יהפוך למנהל הסניף.
ביום 22.5.16 התלוננה התובעת בפני עוזיאל על העומס המוטל עליה וכי היא בקריסה ואינה מסוגלת להמשיך כך .לדבריה עוזיאל השיבה לה בזלזול "אוקי אז נפתח גם קריאה למזכירה". (ס' 11 לתצהיר, להלן: האמירה)
למחרת היום נתקלה במקרה בעובדת אחרת שמסרה לה שלמחרת אמורה להגיע מנהלת משאבי אנוש, רות בר- און (להלן: רות) . לדבריה אימתה זאת מייד גם עם עוזיאל ושאלה כיצד לא עדכן אותה , והלה השיב שידבר איתה על כך מחר, וכלשונה בהודעה בפני חוקר הנתבע " אומר תעזבי נדבר על זה מחר"
התובעת מבהירה בתצהירה " מיד קישרתי בין ההגעה שלה , העובדה שהסתירו ממני את הגעה שלה לבין האיום בפיטורין. לא ישנתי בלילה וממש רעדתי כל הלילה מפח".
ב24.5.16 בבוקר קמה וחשה בכאב בצוואר ידים וחזה , מה שהביא אותה בסופו של דבר לפנות לרופאה ומשם הגיעה באמצעות מד"א למחלקה קרדיולוגית שם עבר צנתור . הוברר שסובלת מתסמונת takotsubo תסמונת "לב שבור" והיא נעדרה כחודשיים מעבודתה.
אין חולק כי בסופו של דבר ותוך כדי ההעדרות, חזר אוהד לעבודה , העבודה נמשכה כרגיל והתובעת עבדה וממשיכה לעבוד בתפקידה וכפופה לו.

המחלוקת
המחלוקת שבין הצדדים נוגעת כאמור לשאלת קיומו של ארוע תאונתי.
על פי הפסיקה, המבחן לכניסת אירוע לבבי בגדר תאונה בעבודה הוא מבחן ה"ארוע החריג" (או המאמץ המיוחד- שאינו נוגע לעניננו). על מנת לקבוע שאוטם שריר הלב (ובעניננו הצדדים הסכימו בפועל כי יש להפעיל המבחנים הרלבנטיים לאוטם) יוכר כתאונת עבודה, מן ההכרח לקבוע קודם כל קיומו של ארוע חריג בחיי עבודת המבוטח המצדיק מינוי מומחה רפואי. גם דחק נפשי בלתי רגיל עשוי להחשב כ"ארוע חריג".
שאלת קיומו של ארוע חריג נקבעת על פי התשתית העובדתית המבססת ארוע חיצוני בעבודה- על יסוד משמעותן של העובדות שהוכחו. בית הדין בוחן את מכלול העובדות, על בסיס סובייקטיבי הנוגע למבוטח ואת משקלם של הארועים ביום בו אירע האוטם מול עבודתו הרגילה והשגרתית של המבוטח. קביעת חריגות הארוע ועצמתו תקבע סובייקטיבית לגבי האדם שבו מדובר, אולם הבחינה הסובייקטיבית לדחק הנפש י טעונה כשלעצמה ראיות אוביקטיבית ואין די בעצם האמירה כדי הוכחת הדחק הנפשי הבלתי רגיל.
בעניננו טוענת התובעת שחיבור בין מספר ארועים חריגים חיצוניים שא רעו בעבודתה גרמו לארוע הלבבי שחוותה. לדבריה, על בסיס הלחץ החריג בו היתה נתונה עקב תקופת החגים , בהעדרו של אוהד ובניהולו של עוזיאל , התווסף איום הפיטורין, שכאשר הוברר לה שרות מגיעה, הפך עבורה למוחשי. בשל הלחץ שהדבר גרם לה בהתחשב במשמעויות מרחיקות הלכת שיש לפיטוריה הצפוים לשיטתה, לקתה בלבה.
טוען המשיב, כי יתכן שהשתלשלות הארועים גרמה לתובעת "בתוך ליבה" לחשוש שהיא מפוטרת, ואולם מבחינה אובייקטיבית לא ארע כל ארוע חיצוני חריג שהיה בו כדי לשמש בסיס אובייקטיבי לחויה הסובייקטיבית שלה. למעשה מדובר באיסוף מסקנות פנימי של התובעת שהביאה לסערת רגשות, אך שלא היה כל קשר בינו לבין המצב העובדתי. על כן לא מתקיימים התנאים להכרה בארוע חיצוני חריג כנדרש ביחס לארוע לבבי פנימי. הנתבע אף מטיל ספק בדבר מהימנות גרסת התובעת בכל הנוגע למידת הלחץ שטוענת לו בעקבות שילובם של אותם ארועים , ובכלל זה נוכח העובדה כי למרות הלחץ לא מצאה מקום ליצור קשר עם אוהד, אף שהיתה עמו ביחסים טובים ואף עשתה כן קודם לכן.
עוד מוסיף הנתבע וטוען כי לוח הזמנים שבין האמירה ממנה הסיקה כוונה לפיטורין ועד להתרחשות הארוע הלבבי מנתק קשר בין השניים. גם ככל שעסקינן בשמועה בדבר הגעתה של רות, חלף זמן ואף שנת לילה באופן שיש בהם כדי לנתק קשר סיבתי .

הכרעה
אפתח ואציין כי לא מצאתי קושי של ממש בבחינת לוחות הזמנים הרלבנטיים לקביעת התרחשותו של ארוע חיצוני הסמוך בזמנים ואף בקשר הסיבתי (ככל שיוכח) , לארוע הלבבי. מוכנה אני להניח לטובת התובעת כי בפועל את האמירה "אוקיי , אז נפתח גם קריאה למזכירה" כשלעצמה לא תפסה כבעלת משמעות מכרעת , ולולי היתה מצטרפת אליה מה שלטעמה היווה אינדיקציה נוספת לכוונת פיטורין, היתה מתגברת על כך.
אם כן, האינדיקציה הנוספת- אותה ידיעה על הגעתה של רות, וזאת ללא שהיא מודעת לכך מראש, היא שהוותה (מבחינתה ולגרסתה ) הארוע הנוסף שעל רקע האמירה, הווה מבחינתה ה"חותם" על כוונת הפיטורין. מועד הבהרת הדברים היה ה23.5.16, שהוא בתוך יום אחד לפני התרחש הארוע הלבבי .
מוצאת אני כי מדובר בסמיכות מספקת מבחינת לוחות הזמנים בין כך לבין המועד שבו החלה לחוש ברע והתרחש הארוע הלבבי (למחרת בבוקר).
גם טענת הנתבע לפיה מנוחת הלילה מקשה על קביעת סמיכות זמנים רלבנטית כנדרש ביחס לארוע לבבי, אינה יכולה לעמוד בנסיבות הענין , שכן התובעת עצמה העידה שבפועל לא ישנה היטב באותו לילה ועדותה בענין זה לא נסתרה.
אשר לטענת הנתבע לענין מהימנות. אכן נוצר קושי של ממש לקבל את גרסת התובעת באשר לעצמת המשמעות שיחסה לשילוב שבין האמירה, לבין הגעתה של רות בלא ידיעתה. הן התובעת והן אוהד ציינו כי הקשרים ביניהם היו טובים ביותר (ר' למשל סיפת עמ' 6 להודעתה) . עוד הובהר כי התובעת יצרה קשר עם אוהד בסמוך לאחר תום חג הפסח (ב5.5.16) והתלוננה על הקשיים שהיא מוצאת בהתנהלות מול עוזיאל. למרות זאת לא מצאה לנכון ליצור קשר טלפו ני עם אוהד גם כששמעה את האמירה וקל וחומר כאשר שמעה ש רות מגיעה. אמנם נכון, התובעת הבהירה שאוהד ניתק קשר בשל מחלתו לא רק עמה אלא גם עם כלל עובדי המעסיק ואולם נוכח המצוקה המשמעותית שלטענתה חשה היה מצופה כי לכל הפחות תנסה ליצור עמו קשר, מה שגם לדבריה לא עשתה. זאת כאשר היא עצמה סבורה שמדובר בענין קיומי.
התובעת אישרה כי לא נאמר לה שתפוטר ולטעמי, היא עצמה הבינה את האמירה בזמן אמת לכל היותר כאמירה מתריסה אל מול תלונותיה כלפי עוזיאל על לחץ ( ולא ייחסה לה בזמן אמת משקל ממשי. אמירה זו דומה בחומרתה לאמירות קודמות שהוחלפו בין התובעת לבין עוזיאל שהיו לא נעימות ולעומתיות.
טענת התובעת היא כי יש משמעות גדולה לאמירה דווקא נוכח החשש שאותו ליבה עוזיאל כי הוא עומד להחליף את אוהד . מסכימה אני כי אמירה כגון זו שהיא לכל יותר "דו משמעית" יכולה לקבל משקל יתר ככל שהתובעת סברה בזמן אמת שעוזיאל אכן עומד להיות מנהלה ולכן לרצונותיו ואמירותיו יש משקל.
אלא שהקושי נעוץ בהוכחת הטענה כי אכן היה חשש כלשהו בכלל וחשש בלבה של התובעת בפרט כי אוהד לא יחזור ועוזיאל הופך להיות מנהלה.
לטעמי הגרסה לפיה היה חשש שאוהד לא יחזור לא הוכחה והיא נטענה בעלמא וללא יסוד.
כך: אין חולק כי לא יצאה כל הודעה רשמית או אחרת על כך שאוהד לא ישוב לעבודה. יותר מכך, מטבע הדברים ברי כי מנהל שיוצא לחופשת מחלה , סופו לשוב הימנה ובוודאי כך יש לצפות כאשר מדובר ביציאה לכחודש וחצי של מחלה. זאת ועוד, לטענת התובעת בתקופה מסוימת בזמן המחלה , ניתק אוהד כל קשר עם מי מעובדי המעסיק עד כי יצאו לבקרו בביתו . אם זהו רמז לכך שלא ישוב- הרי שהיה מתבקש כי ההנהלה תיידע בדבר. לא כך קרה. פרשנות טבעית הרבה יותר היא שמחלתו לא אפשרה זאת . ויושם לב לענין זה כי גם בהודעת אוהד בפני חוקר הנתבע אין כל רמז לכך שהיה ספק בדבר שובו לעבו דה עם תום המחלה;
כך: התובעת עצמה אישרה בח"נ כי לא בררה מול אוהד האם מתכוון לשוב לעבודה (זאת אף שלגרסתה וכפי שיפורט גם בהמשך- יש פער עצום בין היחסים שבינה לבינו לבין היחסים שבינה לבין עוזיאל) – מתבקש היה כי התובעת בשיחה שארעה לאחר חלוף לפחות כמחצית תקופת ההעדרות -, ובעודה מוצאת מקום להתלונן על תפקודו של עוזיאל בפני אוהד באותה שיחה- תציף גם נושא זה.
כך: גרסתה של התובעת באשר לחשש שאוהד לא יחזור הולכת ומתפתחת. בכתב התביעה נאמר (ס' 10) ש" מר עוזיאל נתן לעוררת להבין שיכול להיות שאהוד כבר לא ישוב עוד לעבודה.." בתצהירה, ס' 13, נעלם סימן השאלה (="יכול להיות") ו והפך למסר חד ערכי "עוזיאל נתן לי להבין " שאוהד לא חוזר וזאת מוסק רק מתוך כך ש"אמר שאוהד לא עונה לו לטלפונים". האם מכך שעוזיאל אמר לתובעת שאוהד לא עונה לטלפון ניתן להסיק כי לא יחזור? תמהני! אלא שגם טענה זו הולכת ומקצינה, הולכת ומתרחבת בח"נ באופן שפוגם באמינותה של התובעת. וכך היא אומרת בח"נ: "ת. מכיוון ששבועיים לפני עוזיאל אמר שהוא הולך לנהל את הסניף ואת כל העובדים, הוא אמר אין אוהד " – כך "נתן לי להבין" הפך להיות אמירה מפורשת. ובהמשך אף ביתר קיצוניות: ש. אמרת מספר פעמים שהבנת מעוזיאל שאוהד לא הולך לחזור כיצד הוא נתן לך להבין זאת. ת. הוא אמר בפה מלא "אין אוהד אני הולך לנהל את הסניף". ( , ההדגשה הוספה,עמ' 8 ש' 1) .
לא זו אף זו- בהודעתה ציינה התובעת כי עובדת אחרת (אוראל) שמעה מפי עוזיאל כי היא תהפוך לסגניתו כשהוא יתמנה למנהל (והתובעת בטלה בשיחתה עם אוראל את מחשבתה של זו) –עמ' 3 ש' 54 ואילך שם . התובעת לא חזרה על הדברים בתצהירה ואף נמנעה מהעיד את אוראל. לו היתה זו מעידה ,היה בכך כדי ביסוס הטענה שאכן נשמעו מפיו של עוזיאל דברים שמשמעם שיחל יף את אוהד. המנעות מהתיחסות לכך ומהעדת עדה רלבנטית, עומדת לה לרועץ.
אם כן, איני סבורה שה"רקע" שפרשה התובעת בפני בית הדין , ואשר קדם להודעה האקראית על הגעת מנהלת מש"א , ככל שהתקיים,הוא כזה שיש בו כדי להסביר את "ארוע" הופעתה רות כארוע חריג.
גם באשר להגעתה של רות ישנו קושי באמינות גרסת התובעת - כאמור, זו לא הגיעה בסופו של דבר. התובעת מיחסת משקל רב לכך שהיא לא ידעה על ההגעה ולטעמה זה ניבא את הכוונה לפטרה (שלכן הוסתרה ממנה) , ואולם היא עצמה העידה בפרוטרוט כי היא מכירה ומעורבת בהליכי פיטורין אצל המעסיק וכי הליך פיטורין כולל זימון לשימוע (אף שהיא עצמה רואה את השימוע כהליך פרוצדורלי ללא מהות ושסופו הברור פיטורין). היא עצמה טיפלה בהוצאת זימונים לשימוע. אם כן, לתובעת היה ברור כי אין פיטורין כל עוד אין זימון לשימוע. בנסיבות אלה, הגעת מנהלת משאבי אנוש למחרת היום בוודאי לא יכולה היתה להוות מבחינתה אינדיקציה (ודאי לא אינדיקציה אובייקטיבית) לפיטוריה שכן היא אינה טוענת כי קבלה זימון לשימוע. בכך יש קושי בסבירות גרסתה של התובעת ביחס למשקל שייחסה לידיעה על הגעתה של רות. לכך מתווסף הקושי האמור שהתובעת לא מצאה מקום ליצור קשר עם אוהד בנסיבות "אקוטיות" כפי שהיא טוענת שראתה אותן.
מקובלת עלי איפוא הטענה כי התובעת לא הוכיחה את טענותיה לקיומם של א ירעים אובייקטיביים חריגים ברמה העובדתית (היינו אכן רות היתה אמורה להגיע, אך אין מדובר בארוע חריג כלל) ויש לומר כי מתעורר חשש גם בדבר מהימנותן של טענות אלה.
אף אם נניח כי אין מדובר בחוסר מהימנות, הרי שעדין יש בכך כדי לתמוך בטענות הנתבע כי אין עסקינן בארוע אובייקטיבי שהשפיע סובייקטיבית על התובעת באופן שהשפיע, אלא במצב שבו אין נתונים אובייקטיבים שיש לראות בהם ארוע חיצוני שגרם להופעת המחלה הלבבית, כי אם סדרת מחשבות "פנימיות" של התובעת שקשרו נתונים אלו באלו.
לא למותר לציין כי עיון באנמנזה מהמחלקה הקרדיולוגית בהדסה (צורף לכתב התביעה), לשם הובאה התובעת עקב הארוע הלבבי, מעלה כי אין היא כוללת כל ציון של ארוע שהוא (חריג או לא) אלא רק את תחושותיה הפיזיות של התובעת שהביאוה לקבלת טיפול רפואי. זאת בהבדל ממה שבחרה לציין באישפוז חוזר, נוסף , ביוני 2016 במחלקה, שם מצוין מפורשות שהגיעה לאחר ש"התרגזה".
לטעמי בנסיבות אלה לא הוכח כי ארוע/ים חיצוני/ם חריג/ים התרחשו בסמוך לארוע הלבבי. הפך הדבר, דומה כי קובצו ע"י התובעת נתונים עובדתיים לא חריגים כשלעצמם, מן הגורן ומן היקב כדי לבסס קיומו של ארוע חריג ,כאשר בפועל התובעת היתה נתונה ללחץ נפשי מתמשך נוכח עבודתה מול עוזיאל, שגישתו וצורת עבודתו לא היו מקובלים עליה לפני מחלתו של אוהד ולאחר מכן ולכל היותר התגבר הלחץ במהלך תקופת מילוי המקום על ידו. לא אותם נתונים עובדתיים גרמו ללחץ חריג. התובעת היא שלא רצתה לעבוד מול עוזיאל ומצב עבודה זה יצר אצלה תחושת לחץ טבעית ליחסי עבודה , אך לא ארועים חיצוניים שנגרמו על ידו או ע"י גורמים אחרים בעבודה יצרו תחושה זו. דברים אלה משתמעים גם מתוך דבריה שלה. כך היא אומרת (עמ' 9 ש' 1 ואילך) :
ת. עוזיאל הוא ילד שאדם אומר לו אני לא יכול או משהו כזה הוא עושה מכך צחוקים, חבל שמנהל הסניף שלי לא נמצא, שאתה אומר לו שאתה לא מרגיש טוב הוא מצחקק ולועג זה האופי שלו ואני ראיתי שהוא עושה את זה לעובדים. זה היה חודש לפני, רציתי להוציא תעודת מחלה לא רציתי לעבוד איתו.
ש. מה היה הוויכוח.
ת. אותו נושא שהוא לא עוזר, יושב בחדר, צופה במסך על העובדים, לא זז מהכיסא. כל הזמן היה ויכוחים על זה שהוא לא נותן עזרה זה הכעס שלו עלי.
ש. למה בעקבות המקרה שהוא די דומה למקרים קודמים הולכת לרופא וחושבת להוציא סיק.
ת. כי אני לא רוצה לעבוד במחיצתו. ׁׁ (ההדגשות הוספו)
התובעת לא חששה מפיטורין, שכן לא סברה שהיא עומדת בפניהם, אלא מעצם המשכות יחסי העבודה מול עוזיאל על היחס הלא נעים שהיא גורמת.
ב"כ התובעת מפנה לאמירתו של אוהד לחוקר הנתבע (עמ' 3 ש17 ואילך): "ש, מה ידוע לך על מה שהיה ביניהם? ת. לא משהו שאני מכיר. ש. היה ארוע חריג? ת. לא משהו שאני מכיר, הוא אמר לי בטלפון שיחליף מזכירה. משהו זה מה שנאמר לי בטלפון מהם. אני לא מכיר את זה, אני יודע שאני מנהל הסניף" התובעת מבקשת כי נסיק מכך שאכן עוזיאל התכוון לפטר את התובעת. בהקשר זה יאמר: א. כמובן , אמירתו של מאן דהוא לא היתה ידועה לתובעת בזמן אמת . ב. אין בהירות במי עסקינן. ג. וזה העיקר- עיון בסה"כ הכתוב מעלה ספק באשר לשאלה מי ומתי דווח לאוהד על ענין החלפת מזכירה. משתמע יותר שאוהד סובר שלא היה ארוע חריג בין עוזיאל לבין התובעת וכל מה שהוא יודע זה "מהם" (ולאו דווקא מעוזיאל). מכל מקום , אמירה זו לא די בה כדי לבטל את מכלול הקשיים שנמצאו בגרסת התובעת.

סוף דבר, התביעה נדחית.
אין צו להוצאות.

ניתן היום, ד' ניסן תשע"ט, (09 אפריל 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .