הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים ב"ל 36335-05-15

לפני:

כב' השופטת יפה שטיין
נציג ציבור (עובדים) גב' שרה פנסו
נציג ציבור (מעסיקים) גב' אסתר סלנט
התובעת
שושנה משיח ת.ז. XXXXXX985
ע"י ב"כ: עו"ד ליאורה קמינצקי מור
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי גופים על פי דין 513436494
ע"י ב"כ: עו"ד אפרת לבנוני

פסק דין

בתיק זה על בית הדין להכריע בשאלה האם יש לראות במצבה הרפואי של התובעת בכתפה כפגיעה בעבודה ע"פ תורת המיקרוטראומה.
הרקע לתביעה:
א. התובעת, ילידת 1959 עובדת כקלדנית במערכת בתי המשפט מאז 10/1990.
ב. לטענת התובעת, החל מחודש ינואר 2014 החלה לסבול מכאבים בכתפה הימנית ואף שהתה בחופשות מחלה בעקבות כך.
ג. התובעת הגישה למוסד תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין הליקוי בכתפה ביום 2.2.2014.
ד. ביום 1.1.2014 דחה המוסד את תביעת התובעת להכרה בפגיעה בכתף ימין על פי תורת המיקרוטראומה מהטעם שתנאי עבודתה לא מקימים תשתית עובדתית על פי תורת המיקרוטראומה ובשל היעדר קשר סיבתי בין תנאי עבודתה לבין הנזק בכפות ידיה ומהטעם שמחלתה התפתחה על רקע תחלואתי טבעי. לאור דחייה זו הוגשה תביעה זו לבית הדין.
3. המחלוקת בתיק הינה:
האם אופי עבודתה של התובעת מקים תשתית עובדתית לפגיעה מסוג מיקרוטראומה. ככל שכן – האם יש קשר סיבתי בין תנאי עבודתה לבין הנזק בכפות ידיה.
4. עיקר טענות ב"כ התובעת:
א. התובעת הניחה תשתית עובדתית מספקת לפגיעה מסוג מיקרוטראומה. בחלק משמעותי ביותר מעבודתה של התובעת היא נדרשה לבצע באופן רציף תנועות זהות או דומות במהותן מספר רב של פעמים לאורך שגרת העבודה ומדי יום בכל שנות עבודתה – הנפת זרוע ימין (היד הדומיננטית של התובעת) אשר דרשה הרמה ומתיחה של הכתף, לצורך הוצאת מסמכים משפטיים מהמדפסת שהייתה ממוקמת מאחוריה, כחלק מתפקידה כקלדנית שופט. תדירות ביצוע הפעולה הייתה במשך כל יום העבודה. פעולת ההדפסה הינה חלק אינטגרלי ומהותי בתפקיד התובעת והינה קבועה וחוזרת על עצמה לאורך כל שעות העבודה ומדי יום עבודה. תנועת ההרמה והמתיחה מעל לגובה הכתף דורשת מאמץ .
ב. כשמדובר בפגיעה בכתף וביד, יסודותיה של פגיעת המיקרוטראומה הינם שניים: האירוע החיצוני של תנועה חוזרת ונשנית המתבצעת עקב העבודה והנזק הזעיר הבלתי הדיר הנגרם בעטיה של כל תנועה שכזו. על פי הפסיקה תדירות התנועות אינה חייבת להיות קבועה וסדירה אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר וכי יכול ותתקיים תשתית עובדתית מספיקה על פי תורת המיקרוטראומה, גם שעה שעבודתו של המבוטח הינה מגוונת וכוללת פעולות שונות במהלך שגרת העבודה כל עוד ניתן לאבחן ולבודד בתוכה רצף של תנועות דומות הפועלות על מקום מוגדר בגוף.
5. עיקר טענות הנתבע:
א. בעניינה של התובעת לא מתקיימת כל תשתית עובדתית על פי תורת המיקרוטראומה ואף אין קשר סיבתי בין תנאי עבודתה לליקוי בכתפה.
ב. התובעת לא הוכיחה כי לצורך לקיחת הדפים מהמדפסת נדרשה להרים את ידה מעל גובה ראשה וכי פעולה זו בוצעה באופן תדיר חוזר ונשנה במהלך יום עבודתה. מהתמונות שצירפה התובעת לתצהירה לא עולה כי המדפסת ממוקמת מעל גובה ראשה וכתפיה.
ג. בכל מקרה, התובעת לא ביצעה את הפעולה הנטענת על ידה ברציפות באופן חוזר ונשנה, מספר רב של פעמים ביום. גם לצורך לקיחת מספר רב של דפים יש לבצע את פעולת אסיפת הדפים פעם אחת ואף לגרסת התובעת מדובר בפעולה המתבצעת בתדירות משתנה (בניגוד לעבודת ההקלדה) התלויה בכמות הדיונים וסוגם, כאשר למרכיב הכמות ישנה משמעות רבה באשר להתקיימותה של תורת המיקרוטראומה. הנה כי כן פעולת התובעת אינה עולה לגדר פגיעות זעירות חוזרות ונשנות כטפטוף מים על סלע.
ד. עדות התובעת הינה עדות יחידה ואין די בה להרים את הנטל המוטל על התובעת להוכחת התשתית העובדתית לצורך תורת מיקרוטראומה.

6. דיון:
א. בתצהירה פירטה התובעת את תנאי עבודתה כדלקמן:

  1. במהלך יום העבודה התובעת מקלידה את פרטי התיקים, החלטות ופסקי דין. עם תום ההקלדה מדפיסה את המסמך ומעבירה לידי השופט. בימי דיונים מקלידה התובעת את הדיונים ובתום כל דיון מדפיסה את פרוטוקול הדיון ומעבירה לידי הצדדים. עם סיום הדיונים ממשיכה התובעת להקליד פסקי דין והחלטות וביסום הקלדה של כל מסמך מדפיסה את המסמך ומעבירה לעיון השופט (סעיפים 4-5 לתצהירה).
  2. במרבית התקופה שבוע העבודה כלל 3 ימי דיונים מוקדמים, בין 9-12 ימי דיונים ויום אחד של 3 דיוני הוכחות.
  3. בין השנים 2001-2012 עבדה באולם 1, כאשר במקום זה המדפסת מונחת על דלפק ארוך מאחורי התובעת, הנמצא מעל לגובה ראשה וכתפיה וכל מסמך שנדרשה התובעת להדפיס אילץ אותה לבצע הושטה והרמה של יד ימין מעל לגובה כתפה וראשה תוך חצי סיבוב ימינה לצורך הוצאת הדפים בתנועת משיכה ומתיחה מספר רב של פעמים ביום.
  4. החל משנת 2012 עבדה התובעת באולם מס' 12 כאשר המדפסת הונחה על שולחן הצמוד למחשב בו הקלידה התובעת, מאחורי המחשב. לצורך לקיחת המסמכים נדרשה התובעת לחצי קימה הרמת ידה הימנית קדימה מעל גובה הכתף ב60 מעלות ויותר בתנועת מתיחה ומשיכה מספר רב של פעמים ביום (סעיפים 7-10 לתצהיר התובעת).

ב. בבית הדין העידה התובעת כך:
"ש. כל עמוד שאת מקלידה זה לא בהכרח את מוציאה אותו במיוחד אחרי נט משפט נכון?
ת. בנט המשפט חשבו שזה פחות עבודה אבל זה ממש לא. זה תלוי אם הייתי מחכה שיסתיים ואם לא מסתיים זה תלוי בסטים. מבחינת הפעולה זו אותה פעולה.
אני קצת מבולבלת כרגע, הייתי מוציאה הרבה הדפסות, לא מבינה.
ש. האם זה דבר שנעשה הרבה, קצת או ברצף. הפעולה עצמה
ת. אם זה עמוד אחד, אם זה 30 עמודים אז 30.
ש. כשאת צריכה להוציא החלטה של 30 עמודים או פס"ד של 30 עמודים או עדויות של שעות. את מבצעת פעולה אחת של לגשת למדפסת ולקח את כל הדפים פעם אחת באותו תיק.
ת. אם היה דף אחד היה אחד, אם היו 30 עמודים זה לא 30 פעם, הייתי לוקחת 3, 4 10 דפים ומסדרת. לא הייתי מחכה. זה נדיר שאני מחכה. עוקבת שהכל בסדר. "
(עמ' 6 לפרוטוקול ש' 7-16).
ובהמשך:
"ש. את מסכימה שאין חלק אחד ביום שאת יכולה להסתכל ולומר בחלק הזה אני רק מושיטה את היד ולוקחת את הדפים לשולחן שלי. שאת נגשת למדפסת, חוזרת, ניגשת וחוזרת. זה בהתאם לתיקים והחלטות.
ת. נכון. בהתאם לעומסים, והיו עומסים.
ש. תסכימי שזה משתנה מיום ליום יום עמוס יום פחות.
ת. אני זוכרת את עצמי עמוסה מאוד מגיעה ב 7:30 לעבודה, הפסקת צהרים מול המחשב תוך כדי עבודה 10 דקות.
ש. העומסים משתנים מיום ליום זה נכון
ת. את צודקת. לא הייתי משתעממת אף פעם, תמיד יש עבודה מונחת בערמות מולי, החלטות, פס"ד. כמובן צריך להוציא להדפסה ומסמנת וי למעקב.
ש. איפה את יושבת כשאין דיונים, באותו מקום
ת. יושבת באותו מקום כל הזמן.
ש. כמה פעמים ביום את יכולה לגשת למדפסת ולקחת דפים
ת. לא יכולה לספור. מדובר בכמויות"
(עמ' 6 ש' 24-32).(ההדגשות לא במקור –י.ש).

ג. בתשובותיה לחוקר המוסד (חקירה שצורפה לתצהירה) השיבה התובעת:
"ת. אני מגיעה לעבודה ב 7.5, הדיונים מתחילים ב-9:00 בבוקר, עד 09:00 הייתי מקלידה פסקי דין של יום קודם. יום דיונים מתחיל בעשה 09:00 לרוב זה תיקי הוכחות. זה יכול להיות 3 דיונים ליום של תיקי הוכחות. כשעבדתי באולם 1 במהלך 8-9 שנים מיקום הישיבה עם מחשב מולי ומקלדת מולי, והמדפסת מונחת מאחוריי מעל לגובה הראש שלי כשאני בישיבה מה שהצריך ממני לעשות תנועה סיבובית עם הכסא ולשלוח יד ימין למדפסת ולהוציא דף. גם לציין שהיו דיונים מוקדמים כ – 12-13 תיקים ביום. כל דיון בין 6-12 דפים בערך. גם בדיוני הוכחות התנהלו הדברים בצורה כזו שאני מדפיסה וברגע שיוצא הדף אני מסתובבת ושולחת יד לעבר המדפסת. דיוני הוכחות יכולים להגיע בממוצע 30-40 דף.
ש. במהלך דיון כמה פעמים היית עושה את התנועה הסיבובית עם הכסא ושולחת יד לעבר המדפסת?
ת. זה משתנה, לפעמים הצדדים מבקשים, לפעמים במהלך הדיון מוציאה דף דף כך התנהלתי משנת 2001 ועד לפני שנה וחצי לערך שעלינו לאולם 12...
ש. למה את משייכת את הקרעים בכתף לעבודתך?
ת. אני חושבת שהעובדה המונוטונית של ההקלדה והתנועות עם ההוצאה מהמדפסת שלי להדפיס מהמדפסת יש לזה השלכה... אבל אני מקלידה המון שעות ביום .."

ד. בגרסת התובעת נפלו מספר אי התאמות ביחס לתנועות שביצעה בין חקירת המוסד, לבין תצהירה ועדותה בבית הדין. בהודעה לחוקר ציינה התובעת ביצעה תנועה סיבובית עם הכיסא ולא עם הזרוע ולא ציינה כי נדרשה להרים את ידה ולצורף איסוף ההדפסות מהמדפסת, כאמור בתצהירה. בנוסף, בהודעתה לחוקר צינה התובעת כי היא אוספת מהמדפסת דף דף, ואילו בחקירתה בבית הדין ציינה כי היא לא אוספת דף דף.
ה. בכל מקרה, נציין כי טענת התובעת בפני החוקר כי היא אוספת מהמדפסת דף דף איננה סבירה בעינינו ואינה מתיישבת עם שורת ההיגיון והשכל הישר, שהרי בד"כ לוקחים את כל החומר שיצא מהמדפסת, בתנועה אחת ואין כל הצדקה להוציא כל דף בנפרד. ודאי שלא נדרשה להוציא כל דף בנפרד, לחזור למיקומה מול המחשב ולהוציא דף נוסף באותה צורה. על פניו, כמות הפעמים שנדרשה להסתובב אל המדפסת, וע"פ ההיגיון , הייתה נמוכה באופן משמעותי ממה שתיארה. יתרה מכך, לא כל החלטה שמוקלדת, בהכרח מודפסת, וכאמור – בדיוני הוכחות - מספיק להוציא באותה תנועת יד כמות גדולה של דפים, כשאין כאן פעולה רצופה של הוצאת דפים וחזרה סיבובית למקומה מול המחשב (גם אם מוציאה מספר עותקים של הפרוטוקול).
ו. בנוסף, התמונות שצרפה התובעת לתצהירה אינן תומכות בטענתה לפיה באולם 1, המדפסת מונחת על מדף הנמצא מעל לגובה ראשה, מה גם שמתעורר ספק מסויים ע"פ התמונה, האם בכלל הייתה צריכה להסתובב ימינה, או שמא המדפסת עמדה לשמאלה. מכל מקום, גם מתיאוריה שלה וגם מהתמונות לא שוכנענו כלל בטענה זו של התובעת לפיה מיקומה של המדפסת דרש ממנה הרמה של יד ימין מעל גובה ראשה. בכל מקרה, לא הייתה כל מחוייבות להגיע למדפסת דווקא בדרך של ישיבה ותנועה סיבובית, כשעל פניו (וככל שתיאוריה לגבי מיקום המדפסת נכונים) – לא הייתה כל מניעה לקום ולהוציא את הדפים ללא תנועה סיבובית שהכאיבה לה, כטענתה. ואכן, גם בעדותה בבית הדין (עמ' 6 לפרוטוקול ש' 1-3; עמ' 7 שורות 25-26 ) העידה כי לפעמים כן קמה למדפסת. יתרה מכך, לא מדובר, בפעולה שהיא מחוייבת לעשות בישיבה דווקא (כדוגמת פעולה במפעל שזו דרך העבודה), אלא שהייתה יכולה לבחור - לקחת את הדפים מהמדפסת, כשהיא יושבת על הכיסא, או לעשות כן בעמידה. גם הטענה שהיה לחץ ולכן עשתה כן בישיבה – אינה יכולה להתקבל. גם ביום דיונים עמוס ניתן לעמוד למספר שניות כדי לקחת את החומר מהמדפסת, ולא חייבים – "בשל הלחץ" – לעשות כן אך בישיבה. בכל מקרה, וכאמור, כי היו מקרים בהם הייתה קמה ממקומה לאיסוף הדפים ולא הייתה מניעה שתעשה כן פעמים רבות יותר במהלך היום.
ז. נקודה נוספת: בסעיף 15 לתצהירה הצהירה התובעת כי הכאבים החלו ב-1/14. אלא, שמהתיק הרפואי שלה (מסמך נ/1) עולה כי התלוננה על כאבים בכתף ימין כבר בשנת 2002 ואז צויין כי סובלת " כאבים בכתף ימין מזה שנה". גם מהמסמך הרפואי (נ/1) משנת 2010 נרשם " כאב לאורך יד ימין ובעיקר כתף ימין".
ח. מטעם התובעת העיד העוזר המשפטי במקום עבודתה, עו"ד צחי אליאס. אלא שאין בעדותו כדי לסייע לתובעת בשאלות שבמחלוקת. תצהירו התייחס אך ורק לכמות ההדפסות שנאלצה התובעת לבצע, אולם לא התייחס כלל וכלל לתדירות איסוף המסמכים מהמדפסת, ואופן ביצוע פעולת איסוף המסמכים על ידי התובעת.
ט. ודוק: מקובל עלינו כי איסוף דפים מהמדפסת הינו חלק אינטגרלי מעבודתה ומתבצע על ידה מספר פעמים ביום : בסוף דיונים מוקדמים, במהלך ובסיום דיוני הוכחות, ולעיתים (אף כי לא בהכרח), בסיום הקלדות של החלטות ופסקי דין. אולם כאמור לא שוכנענו כי פעולת איסוף הדפים מהמדפסת מתבצעת באופן בו תואר על ידי התובעת, ואף לא בתדירות שצויינה על ידה, ולעניין זה – לא תרמה עדותו של העוזר המשפטי.
י. בכל מקרה גם אם היה בידינו לקבל טענת התובעת באשר לאופן ביצוע הפעולה של איסוף הדפים מהמדפסת , אין אנו סבורים כי מדובר בפעולה רצופה באופן חוזר ונשנה לצורך התקיימותה של תורת המיקרוטראומה. אין מחלוקת כי עיקר עבודתה של התובעת היא ב הקלדה בין אם הקלדת פסקי דין והחלטות ובין אם הקלדת פרוטוקול דיון. תדירות איסוף הדפים מהמדפסת אינה פונקציה של כמות ההקלדות. האיסוף נעשה בסיום דיון, או לעתים במהלך דיון וכן בסיום הקלדת פסק הדין ו/או החלטה , אך בכל מקרה אין מדובר בפעולה רציפה החוזרת על עצמה חזור ונשנה כנדרש בתורת המיקרוטראומה. כך גם לא ניתן לבודד את הפעולה באופן שבשעה מסויימת עושה את הפעולה המדוברת מספר רב של פעמים. לעניין זה יובהר: לו תביעתה הייתה מתייחסת לכפות ידיה – הרי שברור שעבודתה בידיים יכולה לגרום למיקרוטראומה , ואף למחלת מקצוע. לא כן בכתף, שהתנועה שעשתה על מנת להוציא את הדפים מהמדפסת הייתה כאמור לא רצופה ולא בתדירות ג בוהה במשך היום.
כאמור לא שוכנענו כי התובעת מבצעת איסוף הדפים דף דף, כל שכן 30 דפים, תוך כדי תנועה סיבובית וחזרה למקומה. לפיכך, איסוף הדפים מהמדפסת הינה פעולה אחת המתרחשת מדי זמן בהתאם לצורך ולא בפעולה חוזרת ונשנית בתכיפות, באופן רציף . אין מדובר בפעולה שחוזרת על עצמה אלא בפעולה שנעשית לכל היותר כ 20-30 פעם ליום (אף לגרסת התובעת) לא ברצף, בתדירויות משתנות, ונפרסה במהלך 8 שעות עבודה, כך שאין בפעולה זו (אפילו בוצעה באופן שתיארה) כדי ללמד על קיומה של תורת המיקרוטראומה.
יא. ע"פ הפסיקה (עב"ל 317/97 המוסד לביטוח לאומי - יניב, [
"תנאי להכרה בפגיעה בעבודה במסגרת תורת המיקרוטראומה הוא קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה לנזק אצל המבוטח"

עוד נקבע לעניין זה: ) עב"ל 1012/00 אלי שבח - המוסד לביטוח לאומי מיום

28.7.02 ) כי:

"יסודותיה של הפגיעה הזעירה המרכיבה את המיקרוטראומה ..., בדומה ליסודותיה של התאונה בעבודה הינם שניים, דהיינו האירוע החיצוני של תנועה חוזרת ונשנית המתבצעת עקב העבודה והנזק הבלתי הדיר הנגרם בעטיה של כל תנועה כזולאור האמור יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה"

כך, על מנת לקבוע האם מקרה ספציפי יכול ויבוא בשעריה של תורת המיקרוטראומה, יש לבחון כל מקרה ומקרה על פי נסיבותיו הסובייקטיביות, ולקבוע האם הוכחה תשתית עובדתית מתאימה לתורת המקירוטראומה הכוללת: תנועות חוזרות, זהות או דומות במהותן הפועלות על מקום מוגדר בגוף קבוע; קיום רצף (או רצפים) בביצוע התנועות; וביצוע התנועות לאורך פרק זמן משמעותי, או פרקי זמן משמעותיים במהלך שגרת העבודה (עב"ל 39738-05-13 נירה צבי -המל"ל, ניתן ביום 11.8.15 .
יב. כאמור, בענייננו, איסוף הדפים מהמדפסת בוצע על ידי התובעת מעת לעת במהלך יום העבודה, באופן לא רצוף ואחיד, ואף לא ניתן לבודד סדרת פעולות שנעשו באופן רצוף, ולאורך זמן משמעותי. לאור זאת לא הוכחה תשתית עובדתית להוכחת קיומה של פגיעה במסגרת מיקרוטראומה, ולפיכך אין מקום אף להעביר את עניינה של התובעת למומחה רפואי.
סוף דבר:
התביעה נדחית. אין צו להוצאות.
ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער.

נציגת ציבור(ע)
שרה פנסו

נציגת ציבור (מ)
אסתר סלנט

יפה שטיין, שופטת
אב"ד

ניתן היום, י"ד אב תשע"ז, (06 אוגוסט 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .