הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים ב"ל 35091-07-18

19 מרץ 2019

לפני:

כב' השופט דניאל גולדברג

המערער
אליעזר זיידל

ע"י ב"כ: עו"ד יוסי ביטון
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: עו"ד אלי מושונוב

פסק דין

עניינו של ערעור זה בהחלטת ועדה רפואית לעררים (נכות כללית) מיום 9.5.18, אשר התכנסה בהתאם לפסק דין בתיק בל 56292-06-17 וקבעה כי למערער אין נכות נפשית (להלן: הוועדה לעררים).
העובדות
המערער יליד 1992.
למערער שולמה קצבת נכות כללית החל משנת 2010 בשל נכות נפשית.
בעקבות מידע שהתקבל אצל המשיב בשנת 2015, שממנו עלה לכאורה כי למערער הכנסות מעבודה וכי הציג מצג מטעה למשיב בכל הנוגע למצבו הרפואי והנפשי, ובהתאם לסמכות המשיב, הוחלט להעמיד את המערער לבדיקה מחדש של דרגת אי הכושר.
המערער לא התייצב לבדיקה וביום 16.8.16 רופא מוסמך קבע כי "מדובר בהתחזות של התובע, ההתחזות החלה כבר מהרגע שנוצר קשר עם הביטוח הלאומי בועדה הראשונה מ 6/09/10" . בהתאם לכך נשללה זכאותו של התובע לקבלת קצבת נכות כללית למפרע משנת 2010 ונוצר לו חוב של כ- 149,000 ₪.
המערער פנה באיחור למשיב לצורך הגשת ערר על החלטת הרופא המוסמך ומשסורב, הגיש תביעה לבית הדין זה בתיק בל 56292-06-17 .
במסגרת ההליך בתיק בל 56292-06-17 הסכים המשיב כי עניינו של המערער יובא לפני וועדה רפואית לעררים (להלן – פסק הדין).
הוועדה הרפואית לעררים התכנסה ביום 9.5.18. הוועדה בדקה את המערער וקבעה: "הוועדה עיינה בתיעוד הרפואי בתיק התובע ממנו עולה כי בילדותו ובנעוריו נצפו הפרעות התנהגות שונות ואולם כאשר הגיע לגיל הבגרות לא הופיעו סימנים של מחלת נפש וגם כעת בבדיקה הנוכחית לא נצפו סימנים למחלת נפש אלא דפוס התנהגות אנטי-סוציאלית. דפוסי התנהגות זו אינם מקנים נכות עפ"י מבחני הביטוח הלאומי ועל כן הוועדה דוחה את הערעור.". מכאן הערעור שבפניי.
על פי הסכמת הצדדים, כפי שבאה לידי ביטוי בפרוטוקול הישיבה המקדמית, שנשמעה לפני רשם בית הדין עמי רוטמן, ניתן פסק הדין על יסוד כל החומר המצוי בתיק.
דיון והכרעה
טענות המערער
טענותיו העיקריות של המערער הן –
הוועדה התעלמה מההקבלה (ביסוד הנפשי) המתקיימת בין התנהגויות המערער בילדותו ונעוריו ובין אלו שהתקיימו בבגרותו. לעניין זה טוען המערער, כי אילו הוועדה היתה בוחנת את מעשי המערער בעיניים טהורות ולא תחת עננת הקלון שהוטלה עליו כמתחזה, היתה מוצאת אותם יסודות אלימות, חוסר מודעות לסיכונים וחריגה מכל נורמה, ככאלה המאפיינים את שתי תקופות חייו.
המערער הציג במסגרת כתב הערעור את הקריטריונים לאבחון הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית וטען, בין היתר, כי על הוועדה לעררים היה לבחון אם ממצאיה בנוגע להפרעה האנטי סוציאלית שממנה סובל המערער מתאימים לסעיפי ליקוי, דוגמת סעיפים 32א או 33 לרשימת הליקויים בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגה נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז- 1956 (להלן – רשימת הליקויים).

טענות המשיב
מנגד, טוען המשיב כי הוועדה לעררים ערכה בדיקה קלינית פסיכיאטרית של המערער ולא מצאה סימנים של מחלת נפש.
המשיב טוען כי אין כל תשתית רפואית מינימאלית עדכנית בנוגע לנכות בתחום הנפשי וכי המסמכים שצורפו על ידי המערער ישנים ואינם רלוונטיים כיום.
עוד טוען המשיב כי הוועדה לא בחנה את המערער כמתחזה וכי מדובר בקביעה רפואית מובהקת.
דיון והכרעה
לאחר שבית הדין עיין בכל החומר שבתיק ובטענות הצדדים בית הדין סבור כי דין הערעור להתקבל, מאחר שהנמקת הוועדה הרפואית לעררים אינה עומדת בסטנדרט של פירוט והסבר שמתחייב ממהות ההחלטה שהתקבלה על ידה, ובמה דברים אמורים?
הלכה פסוקה היא כי היקף חובת ההנמקה נגזר ממהות ההחלטה שניתנת על ידי הרשות. בענייננו, הבקשה שהגיש המשיב לרופא המוסמך לא הייתה אך לקבוע כי יש מקום לשינוי דרגת הנכות של המערער ממועד שבו לטענת המשיב חלה הטבה במצבו הרפואי של המערער , אלא בקשת המשיב הייתה לבטל את ההחלטה של הרשות הרפואית שניתנה בשנת 2010, אשר קבעה למערער דרגת נכות שזיכתה אותו בקצבת נכות.
היענות לבקשה מעין זו מחייבת ניתוח מפורט של החלטת הרשות הרפואית משנת 2010, ובכלל זה התייחסות למכלול החומר הרפואי שעמד לפניה, לבדיקה שקיימה ולממצאים שרשמה, כמו גם לראיות שהמשיב הציג במסגרת בקשתו לביטול אותה החלטה ומתן הסבר מדוע יש בהן כדי להצדיק את ביטול אותה החלטה. בענייננו, המשיב מייחס למערער התחזות בעת בדיקתו על ידי הרשות הרפואית בשנת 2010. משמעותו של ממצא מעין זה הינה שהמערער הצליח בשנת 2010 להערים על הרשות הרפואית, שלא הצליחה לאבחן את ההתחזות הנטענת. קביעה כאמור מחייבת רמת הנמקה מוגברת יותר מזו שניתנה על ידי הוועדה. בקביעה שהוועדה לא מצאה סימנים למחלת נפש בעת שבדקה את המערער בבגרותו – אין די לעניין זה.

סוף דבר
על יסוד כל האמור הערעור מתקבל. עניינו של המערער מוחזר לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתשוב ותדון בערר המערער על החלטת הרופא המוסמך מיום 16.8.16, ותנמק את החלטתה בבקשת המשיב לשינוי רטרואקטיבי בדרגת הנכות של המערער, תוך התייחסות מפורטת להחלטת הרשות הרפואית משנת 2010 שאותה היא מתבקשת לבטל.
המשיב ישלם למערער שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.
בקשת רשות ערעור: על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום שיומצא לצדדים.

ניתן היום, י"ב אדר ב' תשע"ט, (19 מרץ 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .