הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים ב"ל 34493-08-18

01 אוגוסט 2019

לפני:

כב' השופט כאמל אבו קאעוד – סגן נשיא
נציג ציבור (עובדים) מר יעקב מלול
נציגת ציבור (מעסיקים) גב' מירה חזות
התובע
אייל סבן

ע"י ב"כ: עו"ד טל ביבר
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: עו"ד אילנה חלפון

פסק דין

לפנינו תביעת התובע להכיר ותשלום דמי פגיעה בגין תאונה מיום 24.12.17 שגרמה לו לשבר בבוהן שמאל, אשר נדחתה על ידי הנתבע.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

התובע, יליד 1984, עצמאי בתחום השיפוצים ובעל הכשרה כמנעולן.

לטענתו, ביום 24.12.17, בשעה 08:30 בבוקר או בסמוך לכך, עת ירד למחסן העסק שלו הנמצא בחניית ביתו לצורך סידור המחסן ועריכת רשימת מלאי הדלתות שברשותו ומדידתן, נפלה על רגלו השמאלית דלת "פלדלת" וגרמה לו לשבר בבוהן.

באותו יום פנה התובע לטיפול רפואי בקופ"ח כללית ומשם הופנה לטיפול במוקד לרפואה דחופה, "מקור ברוך".

בתמיכה לתביעתו, התובע צירף תמונות ודיסק של המחסן ותכולתו, הדלתות שעסק במדידתן, רשימת המלאי שערך בעת האירוע הנטען ומסמכים רפואיים מקופת חולים מאותו מועד.

לטענת הנתבע, התובע לא עבר כל פגיעה בעבודה במועד הנטען ולפיכך דין תביעתו להידחות.

ההליך בבית הדין

ביום 21.5.19 נשמעה עדותו של התובע, והצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה.

על אף שהצדדים סיכמו את טענותיהם והתיק עבר למתן פסק דין, ביום 6.6.19, הגיש הנתבע על דעת עצמו ומבלי לבקש את רשותו של בית הדין מבעוד מועד, מסמכים נוספים וביקש לטעון כי התובע "מנוסה" כביכול בתביעות נגד המוסד לביטוח לאומי ולפיכך יש "להפחית" ממשקלם של המסמכים הרפואיים שהגיש.

ביום 17.6.19 בית הדין תמה על הגשת הראיות לאחר שמיעת הסיכומים וקבע כי בית הדין יתעלם מהמסמכים שהוגשו וטענות הנתבע.

הכרעה

סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, מגדיר "תאונת עבודה", באופן הבא:

"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".

סעיף 83 לחוק קובע חזקת סיבתיות לגבי תאונה שארעה לעובד תוך כדי עבודה שאז רואים אותה כתאונה שארעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך.

על פי הפסיקה, "תאונה" מורכבת משני יסודות חיוניים - גורם או מחולל מחד גיסא ונזק או פגיעה מאידך גיסא .

יסוד הכרחי לקיום תאונת עבודה הוא קיום תאונה. הנטל להוכיח יסוד זה רובץ על התובע. על התובע נטל הראייה להוכיח כי תוך כדי עבודתו ארע לו "אירוע תאונתי" ועליו להביא, בשלב ראשון, ראשית ראייה שאכן קרה "אירוע תאונתי" בעבודה הקושר את הפגיעה לעבודה. לאור האמור, על התובע מוטל הנטל להוכיח שנפגע תוך כדי ועקב עבודתו.

עדותו של התובע בפנינו עשתה רושם מהימן והיא עלתה בקנה אחד עם טופס התביעה למוסד לביטוח לאומי, כתב התביעה, תצהיר עדותו הראשית, והודעתו בפני חוקר המוסד לביטוח לאומי. גרסתו הייתה אחידה, עקבית, ומסתברת.

טענותיו של הנתבע לפיהן התובע מסר שלל גרסאות באשר לנסיבות האירוע, אינן מקובלות עלינו. מעיון מדוקדק הן בתביעתו, בתצהירו והודעתו בפני החוקר, עולה כי בכולן הוא העיד באופן עקבי כי ירד למחסן לצורך סידור המחסן ועריכת רשימת מלאי הדלתות שברשותו ומדידתן, ותוך כדי "השכבת" דלת פלדלת זו נשמטע ממנו ו נפלה על רגלו השמאלית. מעבר לכך, גרסתו של התובע נתמכה במסמכים הרפואיים, מאותו יום, שהוצגו על ידו.

הלכה פסוקה היא, כי יש ליתן משקל לרישום כפי שנערך על ידי הרופאים. הלכה זו נומקה על ידי בית הדין הארצי בעניין הירשהורן, שם קבע כי –

"יש משקל מיוחד לאנמנזה, שכן יש להניח כי חולה המאושפז בבית החולים ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול הנכון".

וכן-

"ההזקקות לרישומי בית החולים באה מתוך הידיעה, פרי הניסיון, שרישומים אלה מהימנים ומדוייקים".

במסמך הרפואי מקופ"ח כללית, ממועד האירוע, צוין:

"חבלה בבוהן שמאל בעבודה".

לאחר צילום רנטגן שנעשה לתובע בהמשך אותו יום, זוהה שבר בבוהן שמאל.

בנסיבות בהן עדותו של התובע מהימנה על בית הדין והיא נתמכת מפורשות במסמכים הרפואיים שהוצגו, לא היה מקום לדחות את תביעתו לדמי פגיעה.

יוטעם עוד כי הפסיקה בעניין כסאברה שהפנה אליה המוסד בסיכומיו איננה רלוונטית לענייננו, שכן שם דובר באירוע שהתרחש למערער, במרפסת ביתו עת ניגש להכין את בגדי העבודה, והרים צינור שאינו קשור לעבודתו ונפגע בפיצוץ הצינור.

לסיום יוטעם כי התנהלות המוסד לביטוח לאומי בהליך דנן תמוהה בעיננו. תביעתו של התובע, נדחתה על ידו בשרירות, ומבלי שהיה לנתבע יסוד לדחיית התביעה. ניסיון המוסד להגיש ראיות בדיעבד, לאחר שנשמעו סיכומי הצדדים, הינו ניסיון שיש להוקיע, הוא עומד בסתירה להתנהלות דיונית הוגנת, ומהווה פגיעה בזכויות התובע ובאינטרס ההתייעלות של מערכת המשפט. מעבר לכך, הניסיון להטיל דופי בתובע על ידי הצגת "עברו" בהליכים מול המוסד לביטוח לאומי אינו תם בעיננו במיוחד בשים לב כי אף לטענות הנתבע, תביעותיו אושרו ולא היה בהליכים אלו ניסיון לקבל דבר מה מהנתבע שלא הגיע לתובע. התנהלות הנתבע בעניין זה תישקל לעניין ההוצאות .

נוכח כל האמור, אנו קובעים כי התובע נפגע בעבודה ביום 24.12.17 ונגרם לו שבר בבוהן שמאל על סמך המסמכים הרפואיים. תביעתו של התובע לדמי פגיעה תיבדק אפוא לגופה על יסוד המסמכים שהוגשו על ידי התובע.

בנסיבות אלה, הנתבע יישא בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים.

עותק מפסק הדין יועבר לעיונו של מנכ"ל המוסד, היועמ"ש ומנהל המחלקה המשפטית במחוז ירושלים .

ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"ט, (01 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר יעקב מלול
נציג ציבור (עובדים)

כאמל אבו קאעוד,
סגן נשיא

גב' מירה חזות
נציג ציבור (מעסיקים)