הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים ב"ל 2588-07-18

23 יולי 2019

לפני:

כב' השופט דניאל גולדברג
נציג ציבור (עובדים) מר יוחנן בלכ ר
נציג ציבור (מעסיקים) מר יוסף בנבנישתי
התובעת
רבקה מזרחי

ע"י ב"כ: עו"ד סופי טיקוצקי
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: עו"ד דנה תמר-פרבר

פסק דין

התובעת, גב' רבקה מזרחי, הגישה תביעה זו על החלטת פקידת התביעות מיום 17.5.18, לפיה נדחתה תביעתה להכיר בתסמונת התעלה הקרפאלית בשורש כף יד ימין כ"פגיעה בעבודה" לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").

רקע עובדתי
התובעת הועסקה כמטפלת לגיל הרך במעון יום ויצ"ו ברמות, ירושלים (להלן: "המעון") , מחודש 5/2008 עד לפיטוריה ביום 17.10.18. התובעת חדלה לעבוד בפועל בסוף חודש 12/2017.
שעות עבודתה של התובעת במעון היו בימי א, ד', ו-ה' – 8:00 עד 16:00, בימי ב' – משעה 13:00 עד 16:00 ובימי ו' – 8:00 עד 12:15 (הודעת התובעת לחוקרת הנתבע מיום 8.2.18).
התובעת עבדה במעון כמטפלת "רוטציה" שתפקידה להחליף מטפלות קבועות שנעדרות מעבודתן.
במעון ארבע שכבות גיל: ילדים שבמועד תחילת שנת "הלימודים" הם בני 4-12 חודשים, בני 12-18 חודשים, בני 18-24 חודשים ובני 24-36 חודשים. במהלך תקופת עבודתה של התובעת היא טיפלה בתינוקות בכל שכבות הגיל. בכל שכבת גיל ישנם שמונה עשר תינוקות.
ככלל, במועד נתון נמצאות שלוש מטפלות בשכבת גיל, כך שבזמן נתון התובעת הייתה אחראית על ששה תינוקות/פעוטות.
אין חולק על כך שעבודתה של התובעת כוללת פעולות מגוונות, שכללו, בין היתר, הרמת ילדים, הרגעתם, החלפת חיתולים, רחיצת ילדים, הכנת מזון לילדים והאכלתם, משחק מולם, איסוף צעצועים, סידור הפינות השונות במעון, ניקיון של המעון וכביסה.
על פי עדותה של התובעת בחקירתה הנגדית, סדר יומה מתחיל עם הגעתה ב-8:00 בבוקר. התובעת משחקת עם הילדים ב"משחק חופשי" עד 8:30 בישיבה על השטיח. הפעילות כוללת הרמת צעצועים. ב-8:30 הילדים אוכלים ארוחת בוקר, מי בבקבוק ומי בכפית ומי בשילוב של שניהם. ב-9:15 שוב מתקיימת פעילות של "משחק חופשי" על השטיח ונדרשת השגחה והרגעת תינוקות שבוכים. בשעה 11:15 התינוקות אוכלים ארוחת צהריים ולקראתה עוסקת התובעת בהכנתה. לאחר ארוחת הצהריים, ב-12:00, התינוקות ישנים (שעה עד שעה וחצי). לפני כן התובעת החליפה להם חיתול. בזמן שהתינוקות ישנים התובעת שטפה כלים ועסקה בניקיון של המעון. לאחר שנת הצהריים התינוקות אוכלים פירות וכריכים. לקראת סוף היום נדרש לנקות ולסדר את המעון.

המחלוקות
המחלוקות בהליך עניינן בטענות התובעת:
כי תנאי עבודתה קיימו את התשתית העובדתית לבחינת יישום תורת המיקרוטראומה לגבי הליקוי בכף יד ימין.
כי הליקוי בכף יד ימין הוא "מחלת מקצוע" לפי פריט 13 לתוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד-1954 (להלן: "התקנות").
בשלב זה של ההליך על בית הדין לקבוע האם התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח שתנאי עבודתה קיימו תשתית עובדתית לבחינת יישום תורת המיקרוטראומה לגבי הליקוי בכף יד ימין, באופן שמצדיק מינוי מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתה לבין הליקוי, וכן האם הוכיחה שתנאי עבודתה מקיימים את יסודות פריט 13 לתוספת השניה לתקנות, או שמוצדק לשם הכרעה בשאלה זו למנות מומחה רפואי. מתן תשובה חיובית לשאלות אלה יצדיק מינוי מומחה רפואי ואילו מתן תשובה שלילית יוביל לדחיית התביעה כבר בשלב זה.

מיקרוטראומה
התובעת טוענת שמתוך מגוון הפעולות שהיא ביצעה, ניתן לבודד מספר פעולות שמקיימות את דרישות תורת המיקרוטראומה:
הרמה והורדה של תינוקות.
האכלת תינוקות – החזקת בקבוק בכף היד ימין, הדומיננטית, במנח קבוע לאורך זמן וכן הושטת כפית לצורך האכלת תינוקות והחזקת כף היד כשהיא מיושרת לאורך זמן כאשר הילד אוכל.
סחיטת סמרטוטים בעת ביצוע משימות ניגוב וניקוי .
התובעת טוענת בתצהירה שהיא הרימה והורידה תינוקות מספר רב של פעמים ביום לצרכים שונים – החלפת בגדים וחיתולים, רחצה, הרגעה. גם פעולת ההאכלה של התינוקות נעשתה מספר רב של פעמים ביום, וכך גם סחיטת סמרטוטים, שכן עבודתה כללה שטיפת שולחנות שלוש פעמים ביום לאחר כל ארוחה, ניגוב רהיטים ושטיפת רצפה בזמן שנת הצהריים של התינוקות.
בהתאם לפסיקה, "על מנת להוכיח שליקוי מסוים יוכר בפגיעה בעבודה בעילת מיקרוטראומה, העל המבוטח להוכיח קיומו של רצף אירועים חוזרים ונשנים, משך זמן ממושך ובתדירות גבוהה. כן נקבע כי תדירות התנועות אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, קרי ברציפות וללא הפסקה ביניהן, וניתן לבודד פעולות אלה אצל מבוטח ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודתו. יחד עם זאת, יש להראות כי התנועות החוזרות ונשנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר בכושר עבודת הנפגע" (עבל 15870-01-17 לוי – המוסד (מיום 31.5.18)).
בית הדין סבור כי שלוש הפעולות שהתובעת טוענת כי ניתן לבודדן מכלל פעילותה ולבסס עליהן תשתית מיקרוטראומטית, אינן מקיימות למעשה את תנאי תורת המיקרוטראומה:
מעדותה של התובעת עולה כי בתנאי עבודתה לא מתקיימים רצפים של תנועות חוזרות ונשנות, אלא העבודה הינה דינמית מאוד ודורשת מעברים תכופים מפעילות לפעילות, בתגובה לצרכים הרבים והשונים של התינוקות המטופלים, המתעוררים תדיר, באופן שרציפותה של פעילות שמתבצעת נקטעת לפני שמתהווה רצף של פעולות חוזרות ונשנות.
כך, ואף בהינתן כי נכונה טענת התובעת כי מבחינה מספרית, היא מבצעת בכל יום מספר רב של הרמת ילדים , אין מדובר בפעולה שנעשית ברציפות, אלא היא נעשית בכל פעם במענה לצורך להרים ילד או להניחו, עד להרמה הבאה, כאשר בין פעולות ההרמה נעשות פעולות מגוונות נוספות.
לגבי פעולת הושטת הכפית – בית הדין לא השתכנע, כעניין שבעובדה, שיש לאמץ את עדותה של התובעת בתצהירה כי היא נדרשת להחזיק פעמים רבות את כף ידה הימנות בתנועה לא נוחה כשהיא מושטת לכיוון פי הפעוט וכשהיא לפרקי זמן ארוכים, ומכל מקום, הלכה פסוקה היא שתנוחה לא נוחה איננה בגדר תנועות חוזרות ונשנות. יתר על כן, האכלת התינוקות השונים דורשת פעולות שונות, בתלות בגיל התינוק ובשאלה אם ההזנה היא מבקבוק או בכפית, כך שיש גם גיוון בפעולת ההאכלה, ואין היא מקיימת את דרישת התנועות החוזרות והנשנות ברציפות.
לגבי פעולת סחיטת הסמרטוט, מקובלת על בית הדין טענת הנתבע כי מדובר בפעילות שאינה מהווה חלק עיקרי של תפקידיה של התובעת, היא מתחלקת בינה לבין מטפלות אחרות ואין היא מקיימת את דרישת התדירות הגבוהה.
אשר על כן אין הצדקה למינוי מומחה רפואי לבדיקת יישום תורת המיקרוטראומה בעניין הליקוי בכף יד ימין של התובעת.

מחלת מקצוע
תקנה 45 לתקנות , שהותקנה מכוח הוראת סעיף 85 לחוק, קובעת כי מחלה מהמחלות המפורטות בטור 1 לחלק ב' לתוספת השניה לתקנות הינה מחלת מקצוע לגבי מבוטחים המועבדים בעבודה, במקצוע או בתהליך ייצור כמפורט לצד אותה מחלה בטור 2.
סעיף 13 לתוספת השניה מפרט בטור 1 "שיתוקים של עצבים פריפריים הנגרמים על ידי לחץ ממושך". בטור 2 נקבע כי העבודות ותהליכי הייצור הרלוונטיים הם "עבודה הכרוכה בלחץ ממושך על העצב".
מקובלת על בית הדין טענת הנתבע כי תצהירה של התובעת כלל אינו מבסס תשתית עובדתית לכך שתנאי עבודתה כרוכים בלחץ ממושך על העצב המדיאני, שכן התובעת אינה טוענת שבעבודתה היא הייתה נתונה להשפעת גורם חיצוניים או מגבלות חיצוניות, שבעטיין נוצר לחץ ממושך על העצב המדיאני. לעניין זה מקובלת על בית הדין טענת הנתבע כי התובעת יכלה לזו ז, לשנות ולהתאים תנוחה על מנת למנוע יצירת לחץ על העצב המדיאני.
יש קושי לקבל את טענת התובעת לפיה נדרש מינוי של מומחה רפואי כדי להכריע בשאלה אם אכן תנאי עבודתה יוצרים לחץ ממושך על העצב המדיאני. מטיעונה של התובעת עולה שכל אימת שמבוטח מעלה טענה שתנאי עבודתו כוללים לחץ על עצב פריפרי כלשהו שסובל משיתוק, ה רי שמשדובר בעניין שברפואה, ושומה על בית הדין למנות מומחה רפואי. בית הדין סבור שהשאלה האם תנאי עבודה יוצרים לחץ ממושך על עצב פריפרי הינה שאלה מעורבת של עובדה ורפואה, ועל מנת להצדיק מינוי מומחה נדרשת תשתית עובדתית שמבססת באופן מסתבר טענה בדבר קיומו של לחץ מתמשך על עצב פריפרי, וכזאת התובעת לא הציגה.
לפיכך בית הדין סבור שהתובעת לא הרימה את הנטל להוכיח את יסודות קיומה של "מחלת מקצוע" לגבי הליקוי בשורש כף יד ימין.

סוף דבר
אשר על כן בית הדין סבור כי דין התביעה להידחות.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים.

ניתן היום, כ' תמוז תשע"ט, (23 יולי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".

נציג ציבור

נציג ציבור

דניאל גולדברג, שופט