הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים ב"ל 2390-10-14

25 יוני 2017

לפני:

כב' השופטת יפה שטיין
נציג ציבור (עובדים) גב' ציפורה רון
נציג ציבור (מעסיקים) גב' אסתר סלנט

התובעת
אסראא סברי ת.ז. XXXXXX392
ע"י ב"כ: עו"ד סאנא חרבאווי
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי גופים על פי דין 513436494
ע"י ב"כ: עו"ד יהודה אדרעי

פסק דין

זהו פס"ד בעניינה של התובעת, המבקשת לקבוע כי היא תושבת ישראל לאור החלטת המוסד לביטוח לאומי לשלול את תושבות ה בהחלטתו מיום 1/4/13.
הרקע לתביעה:
א. התובעת ילידת 1983 הייתה תושבת ישראל עד למועד נישואיה ב-4/13.
ב. התובעת הגישה דין וחשבון רב שנתי למוסד, בחודש 12/13 ובו הצהירה על מגורים
בבית הוריה בא-טור שבירושלים, מאז נישואיה.
ג. ביום 29.5.14 נשללה תושבותה החל מחודש 4/13. לאור ממצאי הנתבע כי היא מתגוררת מחוץ לתחום ממועד נישואיה ואילך.
ד. אין מחלוקת כי להוריה של התובעת יש בית מגורים בא-טור אך נתבעת טוענת כי מרכז חייה ברמאללה.
ה. בעלה של התובעת אינו תושב ישראל.

3. המחלוקת בתיק:
היכן נמצא מרכז חייה של התובעת מאז נישואיה? האם בא-טור כטענתה או ברמאללה כטענת הנתבע.
4. דיון והכרעה:
א. לאור העובדה שבעבר התובעת הייתה תושבת ישראל עד לנישואיה - הנטל הינו על הנתבע להוכיח את הסיבה ל שלילת התושבות של התובעת, וכי מאז נישואיה מרכז חייה הוא ברמאללה ולא בישראל . כפי שיפורט להלן, מצאנו כי אכן נטל זה הורם במלואו וכי דין התביעה להידחות.
ב. בתצהירה הצהירה התובע כדלקמן:
"הנני להצהיר כי נולדתי בירושלים וגדלתי בה ואף פעם לא עזבתי אותה והתחתנתי בעיר הזו ב-4/13 ... אני מתגוררת עם בעלי אצל אבי ואימי בדירה שנמצאית בירושלים באטור ברחוב החדש ששיכת לאבי וכל חשבונות המים והחשמל והארנונה רשומים על שמו. הנני להצהיר כי אנוכי עובדת במרכז בית הרפואים כללית בבית חנינה ומרכז החיים שלי בעיר הזו. הנני להצהיר כי בעלי עובד במרכז בית הרפואים כללית בבית חנינה ויש לו אישור כניסה צוות רפואי 00 ".
ג. כך גם הצהיר אביה של התובעת כי התובעת ובעלה מתגוררים בביתו בירושלים , וכך גם הצהירה התובעת בדו"ח הרב שנתי שהגישה. באף לא אחד ממסמכים אלו לא צויין כי יש להם דירה ברמאללה, לא בשכירות ולא בבעלות, וכי בחלק מהזמן הם נוסעים לדירה זו לבקר/לישון וכד'. עניין זה כלל לא הועלה על ידי התובעת או מי מטעמה , והתגלה לראשונה בחקירת חוקר המוסד.
ד. חוקר המוסד עקב במספר פעמים אחר נסיעותיה של התובעת, ובאחת מהן אף הפתיע את התובעת בשעת בוקר ליד דירתה. בחקירה זו (שצורפה כ-נ/2) פגש החוקר את התובעת, שוחח עימה (בשיחה שהוקלטה ותומללה) ובין היתר נשאלה והשיבה (עמ' 2-3 לחקירה):
ש. שאלנו עליך מספר אנשים מא-טור והם אמרו שאת גרה ברמאללה, בבית
ברמאללה. הגיע מכתב לביטוח הלאומי שאת גרה פה בבניין הזה. תיארו את
הבית וכל זה, ומספר פעמים אנחנו החנינו במעבר קלנדיה ואת נוסעת בשעות
הלילה. את עובדת. שלשום את עבדת בקופ"ח שייח ג'ארח, נכון?
ת. נכון.
ש. עד שעה 11. הלכת לאמא שלך ונשארת שלוש שעות בא-טור. נכון?
ת. נכון.
ש. ואחרי זה נסעת לבית חננינא לבית הרופאים, עבדת שם עד 22:00 בלילה,
הדלקת את המכונית שלך ונסעת לפה לרמאללה, נכון?
ת. נכון
ש. אתמול חזרת לפה
ת. נכון
ש. את גרה פה ברמאללה
ת. תראה, אני אגיד לך בכנות, פה ושם יעני אני לא קבועה פה..." (ההדגשות לא במקור – י.ש).
בהמשך ידעה לספר כי היא יודעת מי הלשין עליה (על המגורים ברמאללה), כשלדעתה היה זה בעלה לשעבר של אחותה.
ה. עוד נשאלה התובעת בחקירתה זו (נ/2 ע' 6 שו' 20-29 ע' 7 שו' 1-3).:
"ש. חוקר: את גרה פה בשכירות?
ת. כן.
חוקר: ממי את שוכרת?
ת. מאיך קוראים לו ממשפחת נבאלי.
חוקר: מי נאבלי? (לא ברור)
ת. כן.
חוקר: בהג'ת?
ת. וואלה לא יודעת בדיוק את השם שלו.
חוקר: יש בהג'ת אני מכיר אותו. וממתי שהתחתנת את גרה פה?
ת. כן. כי בכנות אין אפשרות יעני, עדיין ההכנסה שלנו לא מאפשרת לנו, אנחנו לא (לא ברור) להביא ילדים." (נ/2 ע' 6 ש' 20-29 ע' 7 ש' 1-3).
ו. החוקר, הגיע , כאמור, לביתה של התובעת ברמאללה, ע"פ התיאור שנמסר באותו
מכתב לביטוח הלאומי , וביקש להיכנס לביתה ולצלמו.
וכך שאל אותה החוקר (עמ' 10 משורה 4 ל-נ/2) :
"הם מבקשים לראות את הבית ולצלם את הרהיטים ודברים כאלה... יש אפשרות?"
והיא השיבה:
"אתה יודע שאני ממהרת לעבודה שלי".
בפועל, כפי שעולה מעדות החוקר – התובעת לא אי פשרה לו להיכנס לבית ברמאללה ולצלמו - דבר שיכול היה לקחת אך דקות ספורות, לו הייתה מאפשרת זאת, ובנקל הייתה מוכיחה לו כי הריהוט מי נימאלי או שאין כמעט ציוד בבית, אלא לשהייה ארעית,לו כך היה הדבר . בנוסף, כיוון שבעלה היה בבית - יכולה הייתה להיכנס לדקה ה ביתה ולבקש מבעלה שהוא יהיה עם החוקר בזמן צילום הדירה, דבר ש אף הוא לא נעשה.
ז. בעדותה בבית הדין נשאלה התובעת לעניין ממצאי החוקר כי ראה אותה נוסעת לרמאללה. וכך נשאלה והשיבה (פרו' עמ' 8 ש' 23-27, עמ' 9 ש' 1-9) :
"ש. איך את מסבירה את זה שחוקר של המל"ל ראה אותך כמה פעמים בקלנדיה וגם ראה אותך בשעת בוקר שאת יוצאת מהבית שלך בקלנדיה?
ת. יכול להיות שראה אותי פעם או פעמיים, הייתי בבית של בעלי, יש לנו בית ברמאללה, אני גרה בירושלים ולפעמים אני מבקרת את בעלי.
ש. זאת אומרת שאתם לא גרים ביחד?
ת. לא כל ימי השבוע.
ש. מה זאת אומרת?
ת. יש ימים שהוא נשאר ברמאללה לפי העבודה, לפי תוכנית העבודה שלו.
ש. אז יש לכם גם בית ברמאללה?
ת. כן.
ש. למה לא אמרת את זה לביטוח לאומי?
ת. הוא ראה אותי שם למה שאגיד לו את זה.
ש. למה לא אמרת את זה לביטוח לאומי, לא לחוקר?
ת. זה לא הבית שלי העיקרי, זה של בעלי" (ההדגשה לא במקור – י.ש).
ח. ובהמשך (עמ' 9 לפרוטוקול שו' 13-24)
"ש. שאל אותך החוקר אם את גרה פה בשכירות ואמרת לו כן.
ת. עד תחילת השנה זה היה בשכירות.
ש. איזה תחילת שנה?
ת. בערך עד 2015 ואז הוא קנה את הבית.
ש. אז עד 2015 גרתם בשכירות?
ת. כן. הוא קנה בית ברמאללה.
ש. הגיע אלייך חוקר בערך ב 3/14 נכון?
ת. כן.
ש. וראה אותך כמה פעמים בקלנדיה וגם ראה אותך בשעת בוקר יוצאת מהבית ושאל אותך אם את גרה פה בשכירות ואמרת לו שכן.
ת. נכון, בתקופה הזאת זה היה בשכירות ולאחר מכן הוא קנה את הבית. זה היה לפני שנתיים וחצי. כשהחוקר ראה אותי זה היה בשכירות, לאחר שנה המשכיר הציע את המקום למכירה ואז קנינו אותו." (ההדגשה לא במקור –י.ש).
ט. עוד נשאלה והשיבה (פרו' עמ' 9 ש' 30-32, עמ' 10 ש' 1-6).
"ש. כששאל אותך החוקר אם את גרה בקלנדיה בשכירות ואת אמרת לו כן.
ת. כן.
ש. זאת אומרת שגרת בשכירות בתקופה שהוא הגיע לקלנדיה.
ת. כן.
ש. הוא שאל אותך ממי את שוכרת ואמרת לו ממישהו ממשפחת נאבלי.
ת. נכון.
ש. שאל אותך ממתי שנישאת את גרה פה וענית לו שכן.
ת. לא, הוא שאל אותי ממתי התחתנת ואמרתי לו את התאריך של החתונה, אבל לא אמרתי שמאז שהתחתנתי אני גרה שם" (ההדגשה לא במקור – י.ש).
י. מעדות זו עולה בבירור כי התובעת ניסתה להסתיר מביטוח לאומי את העובדה כי יש ברשותה דירה ברמאללה, בין בשכירות ובין בבעלות (ולא טענה כי היא נוסעת רק לביקורים בבדירה זו וכד' , דבר המלמד כי תצהירה שלה ושל אביה – כמו גם ה דו"ח הרב שנתי – אינם נכונים! מובן שמי ששוכר דירה – עושה כן על מנת להתגורר בה, ועצם ההסתרה – יש בה כדי ללמד כי הייתה לה סיבה לעשות כן. כך גם עולה הדבר בבירור כאשר החוקר פגש אותה בשעת בוקר בפתח הבניין בו היא מתגוררת, ובטרם היציאה לעבודה. וכי מה יש "לבקר" בבית לפני העבודה אם היא לא מתגוררת שם? ! בכל מקרה, וכאמור התובעת לא איפשרה לחוקר להיכנס ולצלם את הבית מבפנים בטענה שהיא ממהרת לעבודה - דבר אשר יש בו כדי ללמד כי לו היה החוקר נכנס ומצלם היה מגלה כי מדובר בבית בו מתגוררים בני הזוג באופן קבוע ולא כאורחים, ולא "פה שום", כפי שטענה. יתרה מכך, התובעת י דעה שמדובר בחוקר של הביטוח הלאומי, ותושבותה תיקבע בהתאם לחקירות בעניינה. דווקא משום כך סביר היה שתיתן לו להיכנס ותוכיח לו שאין מדובר בבית מגורים, גם אם בשל כך תאחר בכמה דקות לעבודתה. הימנעותה בטענה הקלושה שתאחר לעבודה – מדברת בעד עצמה.
יא. ונקודה נוספת: התובעת נשאלה לעניין השתתפות בחשבונות הבית בדירה של הוריה בירושלים. וכך ונשאלה והשיבה בעדותה (פרו' ע' 11 ש' 8-21).
"ש. מי שילם את החשבונות?
ת. אני ואבא שלי . אני עוזרת לאבא.
ש. את עוזרת לו בחשבונות?
ת. בתשלומים כן.
ש. איך?
ת. אני משלמת לאבא כסף.
ש. כמה?
ת. בגלל שאני ובעלי גרים בבית ובעלי מסרב שלא נשלם.
ש. כמה אתם משלמים כל חודש?
ת. לפי החשבונות.
ש. כמה שילמתם בחודש האחרון?
ת. בערך 200,300.
ש. ואבא לוקח את זה מכם?
ת. כן." (ההדגשות לא במקור - י.ש).
יב. אלא שאביה בעדותו הכחיש לחלוטין דברים אלו. וכך נשאל והשיב בעדותו לגבי
התשלומים של חתנו וביתו (פרו' עמ' 14 שורות 3-10):
"ש. הוא משלם לך משהו על המגורים אצלך?
ת. לא זה הבת שלי.
ש. חשבונות הוא משלם?
ת. לא.
ש. שום דבר?
ת. לא, אני משלם מים וחשמל, הבת שלי גרה איתי.
ש. הבת שלך משלמת לך משהו?
ת. לא." (ההדגשות לא במקור - י.ש).

האב נשאל גם בנוגע לתצהירו כי בתו ובעלה מתגוררים בדירתו:
"ש. מתי הבת שלך נישאה?
ת. לפני ארבע שנים.
ש. יש לך תאריך מדוייק?
ת. אולי ב 10/13 או 11/13 לא זוכר בדיוק.
ש. התצהיר שלך הוא מ 6/13.
ת. זה הכתובה. מסיבת החתונה הייתה בנובמבר מה שאתה מראה לי זה הכתובה.
ש. כשעושים כתובה זה חותמים על נייר וכל אחד הולך לבית שלו, ואחר כך יש חפלה ורק אחרי החפלה גרים ביחד.
ת. נכון.
ש. זאת אומרת עד המסיבה לא גרים ביחד.
ת. לא.
ש. אתה כתבת פה תצהיר ב 6/13 וכתבת שהבת שלך והבעל שלה גרים בדירה שלי.
ת. לאחר החתונה.
ש. אבל אמרת שהחתונה הייתה ה 11/13.
...
ש. אז ב 6/13 הם עדיין לא גרו אצלך?
ת. לא.
ש. לבת שלך ולבעלה יש עוד בית?
ת. כן לבעל שלה יש לו דירה ברמאללה הוא עובד בשטחים תושב שטחים, יש לו תעודת זהות של הרשות ויש לו בעלות על בית ברמאללה.
ש. והוא גר בו?
ת. לפעמים הוא גר שם ולפעמים אצלנו. זה לפי ההיתר לא תמיד יש לו את ההיתר כניסה, ואז הוא הולך לבית שלו וגם בא אלינו." (פרו' ע' 13 ש' 3-31, ע' 14 ש' 1-2).
דברים אלו , כי לבעלה יש דירה ברמאללה וכי "לפעמים הוא גר שם" נטענו לראשונה בחקירה הנגדית, ולא בא זכרם בתצהיר האב. עובדה מהותית זו (המשליכה גם על מגורי התובעת, אשתו) זו מוסיפה לחוסר אמינותם של התובעת ושל אביה.
יג. מעדותו האמינה של החוקר עולה כי התובעת ניצפתה מספר פעמים וכי נערכו אחריה מעקבים ב-10/2/14,18/3/14,22/3/14,24/3/14 ו-26/3/14. מהמעקבים אלו עולה כי היא נצפתה כש היא נוסעת מביתה ברמאללה דרך מחסום קלנדיה למקום עבודתה בשכונת שיח ג'ראח ובבית חנינה, וחוזרת בשעות הערב והלילה לביתה ברמאללה (כשהיא שוהה בשעות הצהריים כשעתיים עד שלש שעות בבית הוריה ולאחר מכן ממשיכה למקום עבודתה ובלילה חוזרת לרמאללה). כאמור, החוקר, אשר פגש אותה בכניסה לבניין המגורים, ביקש מהתובעת להיכנס לדירה כדי לצלם את הדירה אבל התובעת סירבה.
יד. וכך העיד החוקר בבית הדין:
"ש. אתם בדרך כלל נכנסים לדירה ומצלמים ומבקשים חשבונות, למה לא עשית את הדבר הזה עם התובעת למה לא בקשת להיכנס לדירה?
ת. היא אמרה לי שמאז שהיא התחתנה היא גרה ברמאללה וכמה פעמים עקבתי אחריה וראיתי ולכן לא היה צורך. בעמ' 10 אני בקשתי ממנה לראות את הבית והרהיטים והבגדים, שורה 2 למעלה רואים את זה והיא אמרה לי שהיא מאחרת לעבודה וצריכה ללכת".
דברים אלו לא נסתרו ומדברים בעד עצמם.
טו. לעניין מרכז החיים נקבע בפסיקה (עב"ל 386/99 אילנה דונייבסקי - המוסד
לביטוח לאומי, פד"ע לז 696 ) כי:
"לא יהא זה נכון לקבוע נוסחה כוללת ומרשם כולל, אשר יהיה בהם כדי לענות על כל המצבים שבהם מתעוררת השאלה, אם פלוני הוא תושב ישראל, אם רכש מעמד כזה, או אם הפסיד מעמד כזה. תשובה זו תבוא ממכלול הנסיבות כעולה מכל האמור לעיל. נדגיש רק זאת, שבחשבון סופי תקבע הזיקה למעשה; זיקה שלא יהא בה מהזמניות או מהארעיות, וזיקה שיש בה להוכיח ראיית מקום שבתחום ישראל, כמקום שבו הוא חי' ש'זה ביתו'." כמו כן נפסק כי בחינת מרכז חייו של התובע תערך על פי מבחן מירב הזיקות (עב"ל 363/09 עבדאללה חנין צלאח עזה - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (13.03.2011). עוד נפסק כי המצב השכיח הוא שהזיקה המרכזית הנבחנת בעניינו של מבקש הגמלה, היא מקום מגוריו של התובע ( עב"ל 190/99 רחמיאן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לו 548 (2001)).
טז. מהאמור לעיל שוכנענו לחלוטין כי נסיעותיה התכופות של התובעת לבית ברמאללה; שכירת הדירה (ולאחר מכן רכישתה ), דבריה שלה לחוקר וכן עדותה ועדות אביה, כאמור לעיל, כמו גם סירובה להראות לחוקר ולצלם את הבית ברמאללה, וכן הסתירות בעדותה ובעדות אביה לעניין ההשתתפות בהוצאות הבית – מלמדים באופן חד משמעי, שלמרות שהתובעת ובעלה עבדו בירושלים (כשהוא, כתושב שטחים מקבל מידי פעם היתרי כניסה לעבודה), בפועל התגוררו בביתם ברמאללה ולא בבית הוריה באטור, וכי זהו מרכז חייהם האמיתי.
מכל האמור לעיל דין התביעה להידחות.

סוף דבר

התביעה נדחית.
ולעניין ההוצאות: כידוע, בית הדין אינו נוהג כדבר שבשיגרה לפסוק הוצאות לחובת תובע בביטוח הלאומי, היות ומדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי. אלא, שבענייננו, משהתובעת ביקשה בתביעתה לזכות שלא כדין בזכויות שלא הגיעו לה, והסתירה בתצהירים מטעמה ובדו"ח הרב שנתי את עובדות מהותיות בנוגע לדירה ברמאללה, ואף גרמה בשל כך להוצאות מיותרות של הנתבע - תישא התובעת בתשלום הוצאות הנתבע בסך של 1,500 ₪.
סכום זה ישולם תוך 30 יום.

ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער.

ניתן היום, א' תמוז תשע"ז, (25 יוני 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציגת ציבור(ע)
ציפורה רון

נציגת ציבור(מ)
אסתר סלנט

יפה שטיין, שופטת
אב"ד