הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים ב"ל 22473-05-17

20 ספטמבר 2018

לפני:

כב' השופטת רחל בר"ג-הירשברג

המערער
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אלי מושונוב
-
המשיב
אברהם לוי ת.ז. XXXXXX124
ע"י ב"כ: עו"ד יוסי גתאי
פסק דין

1. מונח לפני ערעורו של המוסד לביטוח לאומי על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בענף נפגעי פעולות איבה מיום 3 0.3.2017 אשר העמידה את נכותו הנפשית הצמיתה של המשיב, מר לוי, על 40%. כן קבעה הוועדה כי מנכות זה יש לנכות 50% בגין מצב קודם.
רקע
2. המשיב ( להלן: מר לוי), יליד 1975, נפגע בפעולת איבה ביום 18.2.2016 . קודם לפגיעתו הגיש מר לוי למערער ( להלן: המוסד) תביעה לגמלת נכות כללית. ועדה רפואית לעררים בענף נכות כללית, אשר התכנסה ביום 26.1.2016 - מועד הסמוך לאירוע האיבה - קיבלה את עררו של מר לוי והעמידה את נכותו הצמיתה על 30% לפי סעיף 34( ב)(4) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי ( קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז -1956 ( להלן: התקנות), בגין דכאון מג'ורי בהפוגה חלקית. בהנמקתה כתבה הוועדה, בין היתר, כך: "...הוועדה עיינה במכתב אחרון של ד"ר גינת מ – 15/12/15 אשר מאבחנת את התובע כסובל מדכאון מג'ורי עם סמני חרדה. לאור התרשמות קלינית בבדיקה מעוצמת הסימפטומים ומהמכתב של ד"ר גינת הוועדה מקבלת את הערר...". אטעים כי דומה שאותם סימני חרדה הם שהובילו את הוועדה לקביעת אחוזי נכות על פי סעיף 34( ב) לתקנות ולא בהתאם לסעיף 34( א) להן.
3. הוועדה מושא הערעור (בענף נפגעי פעולות איבה) התכנסה ביום 3 0.3.2017 ולאחר שהאזינה לתלונות של מר לוי וערכה לו בדיקה קלינית סיכמה מסקנותיה כדלהלן: "הוועדה עיינה במכתב עדכני מרופאת התובע ד"ר ב. פרידמן מ – 29.3.2017 אשר מאבחנת את התובע כסובל מסכיזופרניה ומצב פוסט טראומטי ומציינת טיפול תרופתי ב....כמו כן הוועדה עיינה בתוצאות מבחנים נוירופסיכולוגיים מיום 21.12.16 בהם קיימת עדות לסימנים פוסט טראומטיים על רקע בעיות נפשיות שקדמו לאירוע ותרמו לסימנים הללו. לפיכך הוועדה קובעת כי נכותו מתאימה לנכות בשיעור 40% לפי סעיף 34( א) בין ד ל – ה' מזה יש לנכות 50% לפי סעיף 34( א)(ג). הנכות הינה נכות צמיתה". מכאן הערעור שלפניי.
4. לשם שלמות הדברים נציין כי הפסיכיאטר ד"ר אידלמן היה חבר הן בוועדת העררים בענף נכות כללית והן בענף נפגעי פעולות איבה.
5. על פי הסכמת הצדדים מן הישיבה המקדמית אשר נשמעה לפני רשם בית הדין ( כתוארו אז) עמיצור איתם ניתן פסק הדין על יסוד כל החומר המצוי בתיק ובכלל זה השלמת טיעוני הצדדים בכתב כפי שהוגשו לאחר הישיבה המקדמית.
דיון
6. עילת הערעור היא אחת ועניינה בטענת המוסד כי הנמקת הוועדה אשר הובילה לתוצאה המעשית ולפיה מנכותו של מר לוי נוכו 20% נכות בלבד, לוקה בחסר. זאת על שום שהיא מתעלמת מהחלטת הוועדה הרפואית לעררים בענף נכות כללית אשר הוצגה לפניה. בהשלמת טיעוניו הוסיף המוסד וטען כי החלטה הוועדה אינה עומדת באמות המידה שהותוו בפסיקה לשם ניכוי מצב קודם והדברים זוכים למשנה תוקף מקום בו מדובר באותו פוסק ( ד"ר אידלמן) וכאשר מר לוי הוכר בענף נפגעי פעולות איבה על דרך ההחמרה בלבד.
7. דעתנו היא כי דין טענות המוסד דחייה. ראש וראשית נזכיר את ההלכה המושרשת ולפיה וככלל, ועדה רפואית בענף ביטוח אחד אינה כבולה להחלטותיה של ועדה רפואית בענפי ביטוח אחרים ( דב"ע ארצי נג/ 01 נאדר גזמאווי – מוסד לביטוח לאומי (26.4.1994)) ( להלן: עניין גזמאווי). מכאן שקביעות הוועדה בענף נכות כללית אינן מחייבות את הוועדה בענף נפגעי פעולות איבה. דומה שהדברים זוכים למשנה תוקף בענייננו שכן כידוע, ועדה רפואית הפועלת במישור נכות כללית רשאית לקבוע דרגת נכות יהא גורם הנכות אשר יהא. דהיינו היא אינה כבולה בחובה לקיום קשר סיבתי כלשהו. זאת בניגוד לוועדה בענף נפגעי איבה.
8. המוסד ער להלכה האמורה אלא שכאמור, הוא סובר כי אין להחילה בעניינו של מר לוי מן הטעם שקביעת הוועדה בנכות כללית ולפיה הועמדה נכותו של מר לוי על 30% ניתנה בסמוך מאד לארוע האיבה וזאת על ידי אותו רופא פסיכיאטר, ד"ר אידלמן. על כן לא ברור מדוע עתה סובר אותו ד"ר אידלמן, כי יש לנכות מנכותו של מר לוי בגין מצב קודם 20% בלבד.
על אלה נשיב כי על פי עניין גזמאווי סמיכות זמנים יכולה להוות טעם לחריגה מן הכלל שקביעות של ועדה רפואית הפועלת מכוח אחד הפרקים של חוק הביטוח הלאומי, אינה מחייבת ועדה רפואית הפועלת מכוח פרק אחר של אותו החוק, רק כאשר ישנה סמיכות זמנים בין מועדי התכנסות הוועדות עצמן. אלא שכאן חלפה למעלה משנה בין מועד התכנסותה של הוועדה בנכות כללית לבין מועד התכנסות הוועדה בענף נפגעי איבה. על כן דומה שהכלל שנקבע בעניין גזמאווי דווקא חל בעניינו של מר לוי ואף ביתר שאת. בפרט שעסקינן בנכות נפשית שמן המפורסמות הוא שנתיבותיה אינן אחידות. זאת ועוד וכפי שהראנו בפרק העובדתי, בעוד שהוועדה בנכות כללית קבעה את אחוזי הנכות של מר לוי בגין דכאון מג'ורי ( וחרדה) בהפוגה חלקית, הרי שהוועדה בענף נפגעי איבה מצאה כי מר לוי סובל מסכיזופרניה ומצב פוסט טראומטי.
בנסיבות אלה אף אין לקבוע כי הוועדה מושא הערעור לא עשתה מלאכתה שלמה בכל הנוגע לניכוי המצב הקודם. מהנמקת הוועדה עולה בברור כי הוועדה עיינה בחומר הרפואי שהונח על שולחנה ונעזרה בתוצאות מבחנים נוירופסיכולוגים עדכניים בהן נמצאה " עדות לסימנים פוסט טראומטיים על רקע בעיות נפשיות שקדמו לאירוע ותרמו לסימנים הללו". דהיינו הוועדה בהחלט ערה לבעיות הנפשיות הקודמות של מר לוי גם אם לא פירטה ' ברחל בתך קטנה' את כל ההיסטוריה של הלקות הנפשית עמה הוא מתמודד. אוסיף, כי יש טעם בטענת מר לוי ולפיה הצגת הדברים בכל הנוגע לניכוי המצב הקודם על ידי המוסד מטעה. שכן אמנם נכון הוא שבסופו של יום נוכו מנכותו של מר לוי 20% בגין מצב קודם אלא שהחלטת הוועדה בהקשר זה היא כי יש לנכות 50% מכלל הנכות שנקבעה.
9. אשר להיותו של הפסיכיאטר חבר הוועדות אותו אדם אומר כי טענה זו חוברת לטענה נוספת של המוסד ולפיה החלטת הוועדה בנכות כללית הובאה לעיונה של הוועדה מושא הערעור. אלא שהמוסד לא ביאר מי הוא שהביא את החלטת הוועדה בנכות כללית לעיונה של הוועדה בענף נפגעי איבה. צודק מר לוי בטענתו כי עיון בפרוטוקול הוועדה מלמד כי היא ציינה בפרוט את כל המסמכים שעמדו לעיונה ( סעיף 4 לפרוטוקול) אלא שהחלטת הוועדה בנכות כללית אינה נמנית עמם.
בנסיבות אלה לא ברור כי ד"ר אידלמן היה מודע להחלטתו הקודמת וכאמור החלטתו כאן ניתנה בחלוף תקופה ארוכה ועל יסוד תשתית עובדתית חדשה. כך ספק רב אם סביר להציב דרישה ולפיה בחלוף למעלה משנה בין בדיקה לבדיקה יידרש חבר ועדה כלשהי לזכור את פרטי בדיקתו הקודמת של אותו מבוטח על-ידו. לא למותר להוסיף, כי אם לא הונחה החלטת הוועדה בענף נכות כללית לעיון הוועדה בענף נפגעי איבה אזי לא ברור איזה טעות משפטית נפלה בהחלטתה של האחרונה?
10. מעבר לדרוש אוסיף, כי תמימת דעים אני עם טענת מר לוי כי עמדת המוסד כאן מעוררת תמיהה שלא לומר אי נחת. מר לוי תוהה האם הייתה נשמעת טענתו כי יש להתייחס אל החלטת הוועדה בנכות כללית לו קבעה הוועדה משוא הערעור, לשם המחשה, כי נכותו עומדת על 10% בלבד? הדעת נותנת כי התשובה לכך הייתה בשלילה וכי המוסד היה עומד על דחיית הערעור.
11. סוף דבר - על יסוד כל האמור הערעור נדחה.
מר לוי יוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי ועל כן החלטתי, אף שלא בלי היסוס, שלא לעשות צו להוצאות.
12. בקשת רשות ערעור: על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום שיומצא לצדדים.
ניתן היום, י"א תשרי תשע"ט, (20 ספטמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .